שיעור בוקר 13.01.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לסעודות בכנס - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "הכנה לסעודות בכנס" נקרא קטעים נבחרים מן המקורות.

תלמיד: כמה מילים למה נקרא עכשיו קטעי קריאה הכנה לסעודות בכנס. בעוד שבועיים יש לנו כנס עולמי מיוחד שמטרתו להעמיק יותר את הקשר בעשירייה הפרטית ובעשירייה העולמית. הכנס נקרא "חיים בעשירייה". בשיעורים במהלך הכנס נשב בעשיריות הקבועות שלנו, מה שיחזק את הקשר בינינו, יפתח בנו רגישות לכל חבר, יגלה לנו בכלל את החברים מחדש, עד כמה שאפשר עוד לגלות חידוש ביחסים בינינו. בסעודות נשב יחד בערבוביה ונתכלל אחד עם השני.

בהכנה ובמהלך השיעורים נקרא מתוך מאמרים שלמים של הרב"ש, אליהם נכין את עצמנו ועוד נדבר על זה. אבל מאוד מאוד חשוב לנו היחס לסעודות. שנגיע לסעודה לא כאל מזנון או בר שיושבים ונהנים, שגם זה טוב, אלא ממש בהכנה פנימית, בדריכות, ונהפוך את זה לפעולה רוחנית. ולשם כך אספנו כמה מקורות כדי לקבל הכוונה מהמקובלים.

וגם עכשיו נשאל את הרב ונקבל את ההכוונה הנכונה איך לגשת לסעודה בכנס כדי להוציא ממנה את המקסימום שאפשר להוציא ככלי.

מקובל אצל מקובלים, שסעודה זה המצב הכי חשוב, שבו הם נמצאים יחד. ומהו יחד כבר דיברנו הרבה פעמים ועוד נחזור על זה, זה מצד אחד. מצד השני, כשהם אוכלים יחד, זה גם כנגד זה שמקבלים מלמעלה, מהבורא, מה שהוא רוצה להביא להם, למלא אותם והם שרים יחד, וממש נכנסים לחיבור עוד יותר גבוה רגשי וכך אנחנו רוצים להעביר את הסעודות שלנו בכנס.

הקטעים כאן מסבירים לנו מה זה נקרא לשבת יחד, להיות יחד, לאכול יחד, לשיר יחד, להתכלל יחד והעיקר להרגיש בינינו את השטח המיוחד מאוד שבו מתגלה הבורא.

קריין: קטע מס' 1 בנושא "הכנה לסעודות בכנס". כותב בעל הסולם במאמר "השלום".

""והכל מתוקן לסעודה". כלומר, להמטרה התכליתית האמיתית. והנועם העליון, העתיד להתגלות, עם גילוי תכליתו ית', שבהבריאה, אשר כל הטרחא והיגיעה והיסורין, המתגלגלים ובאים בדורות וזמנים, מדמה לנו, כדמיון בעל הבית, המטריח ומתייגע ביגיעות גדולות, כדי להכין סעודה גדולה, לאורחין המוזמנים. והמטרה הצפויה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות, הוא מדמה, כדמיון הסעודה, אשר האורחים מסובין בה, ברב נועם ועונג."

(בעל הסולם. "השלום")

אני שואל אתכם, בשביל מי הסעודה? האם אנחנו עושים את זה כדי שהבורא ייהנה מזה שאנחנו יושבים יחד ואוכלים יחד, שרים, עושים "לחיים", או שהחברים ייהנו לשבת יחד להנות ממה שקורה?

אני שואל, בשביל מה אנחנו עושים את הכנס?

שאלה: הכנס הוא לכבודנו, זה כמו סעודה שהיא לכבודנו, והמטרה היא מטרת הבריאה להיטיב לנבראיו. כלומר, אם אנחנו נבין ונשכיל לדעת שאנחנו עושים את הכול להסב נחת רוח לבורא, זה יביא אותנו וידייק אותנו למצב שנוכל לקבל את האור והטוב שהוא רוצה לעשות לנו.

טוב.

שאלה: את הכנסים אנחנו עושים כדי להרגיש כמו הכלי העולמי ולא משנה איפה כל חבר חי, או גר, נרגיש כולנו כעשירייה אחת. זאת אומרת, שאנחנו בונים את הכלי הראוי לגילוי הבורא ואנחנו בהודיה גדולה לבורא שהוא נתן לנו הזדמנות להתחבר ולהשיג את מטרת הבריאה.

טוב, יפה.

שאלה: לכל המצבים שאנחנו עוברים כחברה, ככלי העולמי, בעשיריות, יש השלכות, גם במעשים שלנו. והמלחמה היא המלחמה על הכוונה. גם כאן כשאנחנו עכשיו בונים כנס, אנחנו צריכים יחד לבנות את הכוונה הנכונה. כי פה זו מלחמה, ומלחמה זה מצב שתיארנו גם בחלק הראשון זו סכנה. אנחנו ממש מעוררים כוחות של דין, ואנחנו חייבים להכניס כלי שהוא ראוי לגילוי הכוחות האלה. כי חוק נתן ולא יעבור, הוא מביא אותנו למטרה והכלי חייב להיות מתוקן, על ידי זה שכל אחד מביא את עצמו, גם בעשירייה, גם בקשר בין העשיריות. ואם זה לא נעשה בכוונה תחילה, אז אותם כוחות שאנחנו מושכים לא יהיה מזה טוב, אני מרגיש את זה ככה.

טוב.

תלמיד: באים לפתוח לבבות בהרגשה חדשה בינינו, התקרבות בינינו לגלות את הבורא, וכל מה שאנחנו מרגישים, אז החבר שלנו, הפנימיות שלו זה הבורא. זה משהו שבשבילו באים.

בסדר.

קריין: קטע מספר 2. כותב הרב"ש.

"זה שהאדם צריך לכוון לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו, בכדי להשיג הכלי הזה, הנקרא "עמ"נ להשפיע", זוהי עבודה ויגיעה גדולה. וזה הוא הנקרא "הכנה לסעודה"."

(הרב"ש. מאמר 7 "מהו "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת" בעבודה" 1989)

שאלה: למה הוא מגדיר את השיא של הבריאה דווקא בדמיון הסעודה?

כי ככה זה נראה בעיני הבורא. שהוא מכין לנו את הכול עד הפרט האחרון והוא דואג שנהיה רעבים ומשתוקקים בדיוק לאותן המנות שהוא מביא לנו. הוא דואג שתהיה לנו אווירה נכונה, גם במוסיקה, גם בחברים, גם בדיבורים וגם בכוונה. שהסעודה הזאת תהיה מושלמת ממש בדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות. ולכן בשבילו לקיים את הסעודה הזאת אתנו, שאנחנו באים מרחוק, מלמטה למטה, ונכללים בסעודה ורצים אליה, בעיניו זה מאוד חשוב.

כמו שהוא אומר על הבן של המלך, שהוא הכין לו כל כך הרבה דברים, אבל הוא גדל, ולא יכול לטעום את כל התענוגים שיש באוכל, במוסיקה, ביופי בשום דבר. רק סובל מזה שכואב לו.

ולכן הבורא מלכתחילה ברא את כל השינויים בבריאה שהם יחנכו ויתקנו כל אחד ואחד וכולנו יחד נגיע לשלמות. אני לא יודע מה זה שלמות, אבל כנראה שזה משהו שהוא שלמות. אי אפשר לתאר.

שאלה: מה זאת הסעודה הזאת שהבורא מכין? למה דווקא דרך סעודה הוא מביע את השלמות של התיקון?

כי בחיי האדם סעודה זה מילוי נעים שממלא לו הכול, ונותן חיות לכל אבריו. ואיך אפשר עוד לתאר?

שאלה: אם הבורא מכין לנו סעודה, איך אנחנו יכולים להיות אורחים ראויים לסעודה הזאת?

זה כל התיקון שלנו. שהוא מכין לנו סעודה בהתאם לאיך שהוא חושב שיהיה לנו טוב, ואנחנו צריכים להכין את עצמנו מגיעים כדי באמת ליהנות בזה שעושים לו נחת רוח.

שאלה: מה חשוב לבורא בסעודה, למה הוא מצפה?

הוא מצפה לתענוג הכללי שיש לכל האורחים שלו בלי יוצא מן הכלל, שהם כולם נהנים בדיוק באותה כמות ואיכות, מהמנות שהוא הכין להם ואין להם על מה עוד לחשוב. זאת אומרת, ברגע שהם טועמים את הסעודה בצורה נכונה, לא נשאר להם בגוף, במוח ובכל הרצונות עוד מקום חיסרון לשאול על משהו.

תלמיד: מה בדיוק אתה רוצה להוציא מהסעודה?

אני רוצה לצאת מהסעודה במאה אחוז מלא בתענוג מזה שגרמתי תענוג לבורא, לבעל הסעודה. שיחקתי בתוך הסעודה, או עשיתי בזמן הסעודה במאה אחוז נכון מה שיכולתי לעשות, כדי שכולם ייהנו מזה ושמכולם ייהנה הבורא.

תלמיד: איך בזמן הסעודה אתה מחזיק את הבורא כל הזמן מולך, שאתה רוצה ממש להחזיר לו על כל מה שהוא מכין לך?

בכוונה על מנת להשפיע. בשביל זה באתי.

תלמיד: במה בדיוק אתה מממש את הסעודה? מה זה נקרא שמימשת את הסעודה?

מימשתי את הסעודה בזה שבכל האפשרויות שהיו לי השתתפתי בכוונה רק לגרום נחת רוח לבעל הבית.

שאלה: שמעתי קודם שיש פה כוח אדיר, רק שאנחנו מפוזרים ולכן לא באים במגע עם זה. האם ההכנה שלנו לכנס, הריכוז הזה יעזור לנו באמת לבנות את הכלי, להיות בקשר עם הבורא?

אני חושב שכן, אנחנו מסוגלים. אני רואה גם היום לפי הנטייה שיש בליבנו כאן ובעולם בין החברים שלנו, שיש לכם ממש נטייה לחיבור, לקשר.

תלמיד: איך לנצל כל רגע של הכנה כזאת לכנס, שזה יהיה באמת בכל רגע, לא כשיגיע הכנס אלא עכשיו?

אנחנו צריכים לעשות הכנה כזאת שהכנס יהיה כמה שיותר גדול, ושאחריו נראה בעיניים חדשות שיכולים לעשות כנס עוד יותר גדול, וכך מספר פעמים עד שנגיע לתיקון השלם.

תלמיד: מה הקשר בין גדלות הכנס לגדלות הבורא?

כנס זה הכלי, הבורא הוא המילוי שלו שאנחנו מגלים, וליותר מזה אנחנו לא זקוקים.

תלמיד: אמרנו שנעשה נחת רוח לבורא, נראה את גדלותו. איך נעשה כלי לזה? באיזה סוג של מאמץ אנחנו כולנו צריכים להיות מרוכזים?

אנחנו באים ומתחברים, וכולנו רוצים שכל הנטיות שלנו, ההשתוקקויות שלנו, יתחברו יחד, ונתכלל יחד בלב אחד, במוח אחד, בכל מה שיש לנו. שבסופו של דבר נהיה אדם אחד.

תלמיד: בכל עשירייה יש כל הזמן מאמץ שאנחנו מתכללים בתוכה, ועכשיו אנחנו הולכים להתכלל בתוך כנס. מה הקשר בין ההתכללות בעשירייה לבין הריכוז שנקרא כנס?

צריכים להתכלל כמה שיותר בעשיריות, כי אנחנו כבר רגילים לזה באופן כלשהו, ולא לצאת מהעשירייה. אם אנחנו נמשכים להיות כאיש אחד בלב אחד בתוך העשירייה, אז את התוצאות הללו, שכל עשירייה הופכת להיות כלי מיוחד, אנחנו מחברים יחד.

תלמיד: אז צריך בתוך העשירייה להעלות, לדבר על גדלות וחשיבות הכנס, כלומר שמתוך העשירייה זה יבוא.

כן.

שאלה: אני רוצה לחזור לסעודה, כי אנחנו מדברים על זה המון, אבל אני אף פעם לא מצליח להגיע לאותה כוונה. אנחנו לא אוכלים כמעט חצי יום בכנס, ואז מגיעים לארוחת צהריים מאוד טעימה, יושבים, קוראים קטע אולי, ואז עם הביס הראשון, עם המשקה הראשון, הכול מתמוסס. האכילה היא היצר הראשוני אצל האדם, למלא את הקיבה, את הגוף שלו בצורה הכי גשמית שיש. איך מצליחים עם רצון כל כך עוצמתי למלא את האנרגיה ברמה הבסיסית ועם זאת לעשות נחת רוח לבורא, להחזיק את זה יותר משני ביסים?

הכול תלוי בכוונה ובסביבה. אם אנחנו יושבים יחד, רוצים לעשות מהסעודה שלנו מעשה רוחני גדול, אז אני חושב שלא תהיה בעיה, רק צריכים לעורר את החברים לפני זה. נקווה שכך זה יקרה.

תלמיד: איך ניתן לעורר את החברים לשמור על הכוונה הנכונה לאורך מרבית הסעודה? כי זה לא עבד בעבר, אצלי לפחות.

אני לא חושב שצריך להיות איזה אוכל מיוחד כמו שאנחנו קוראים על הסעודה של גמר התיקון, שמביאים לוויתן ושור הבר ועוד כל מיני דברים כאלה. אנחנו צריכים להיות רעבים, ולהיות מוכנים סביב השולחן הזה, כך שכל אחד מעל הצלחת שלו עושה את פעולת התפילה – "עכשיו אני הולך למלא את עצמי עם מה שהחברים חשבו והכינו לי. יש במאכל הזה את המאמץ של כל אחד, אני מעריך את זה, ואני חושב יחד איתם ממש להתכלל באותה סעודה שהמקובלים קוראים לה "סעודת לוויתן"".

תלמיד: אז אנחנו מתחילים בתפילה עם כוונה נכונה.

כן.

תלמיד: האם יש משהו לעשות אחרי שאנחנו מתחילים לאכול?

אחרי שמתחילים לאכול?

תלמיד: כן, כי התפילה היא לפני, אם הבנתי נכון.

אחרי שמתחילים לאכול אין מה לעשות, צריכים לסיים את האוכל, לשיר וזהו.

שאלה: בסעודות יש לפעמים רגעים מאוד מיוחדים של שתיקה. בדרך כלל אחרי שכבר אכלנו ושתינו אלכוהול יכולים להיכנס לשתיקה, אין שום הסחות דעת, קל באמת להיכנס לכוונה משותפת, יש גם אווירה טובה לזה, יש הכנה לזה.

אני שואל עוד קודם, איך במהלך כל הסעודה שומרים על כוונה נכונה למרות הסחות הדעת? כי חברים מדברים על הבמה, חברים יכולים לדבר לידי, קורים הרבה דברים שאתה באיזו המולה כזאת. איך בתוך כל זה לשמור כל הזמן על כוונה, לא משנה מה קורה מבחוץ?

אצל רב"ש הסעודה הייתה בדרך כלל עוברת בשקט מוחלט. אבל אצלנו אני חושב שזה יכול להשפיע עלינו, על הנשים, על הילדים, בצורה כזאת שזה לא ימשוך אותנו לתפילה נכונה, לכוונה נכונה. שם זה היה כדי לתת לכל אחד יכולת לחשוב, כל הזמן להיות בכוונה על כל ביס, על כל מה שהוא עושה. כאן אני לא חושב, כאן יהיו דיבורים לכל מיני כיוונים, מקצה לקצה. לכן אני לא יודע מה לעשות.

תלמיד: זאת בדיוק השאלה. כמו שהייתם אצל רב"ש בכוונה עם כל ביס וביס, איך בסיטואציה שלנו שעושים לחיים, יש רעש ושירים, קרנבל שלם, להיות בכל רגע בכוונה הנכונה?

לשם כך באמת צריך להיות שקט, שכולם יושבים וכל אחד אוכל בשקט גמור.

תלמיד: אנחנו לא הולכים לעשות בכנס הקרוב שקט, כי אלו אלפי אנשים וזו הזדמנות שמתכנסים, מתכללים ורוצים לשמוע, המשפחה כולה מתאספת. אלא אם כן אתה חושב שאנחנו יכולים לעשות סעודה שקטה.

לא לעשות סעודה שקטה, אבל שתהיה לכל אחד בסעודה הזאת כוונה נכונה – "מה אני עושה, עם מי אני עושה, בשביל מה אני עושה, מה מטרתי".

תלמיד: האם צריך ריכוז כדי לשמור על כוונה?

כן, ודאי.

תלמיד: איך מגיעים לריכוז כשחברים מדברים מסביב? אתה לא יכול להיות שוטר ולהשתיק, אי אפשר. זאת מציאות של סעודות, יש רגעים מאוד מיוחדים, מרגשים שמתכנסים, יש רגעים שהרב מדבר שכולם סביבו, ויש רגעים שיש שיח כללי והתפעלות. איך בתוך הנקודה הזאת לא לתת לכוונה לחמוק?

תחשבו, אתם צריכים לחשוב, זה הדבר הכי חשוב.

תלמיד: אולי לחשוב למי אתה מהנה, מחשבה שתופסת כל הזמן, זה יכול לעזור.

כן, אתה צודק.

שאלה: שמעתי שאמרת שכשאוכלים נכון את הסעודה לא נשאר יותר מקום לשאלות. אני יודע שאנחנו אמורים להיות צינור. איך באותו רגע אנחנו שופכים את כל השפע הזה, השלום, הברכה, על כל העולם?

זאת שאלה שכולם יחשבו עליה.

(סוף השיעור)