שיעור ערב 28.11.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 39, "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה"

תכונתה של חכמת הנסתר בכללה

"שני חלקים נוהגים בכל הבנה (בהכרת תבונה).

הא' במושגים החומריים. דהיינו, בטבע של הגופים שבמציאות שלפנינו.

הב' הוא, במושגים הצורתיים המופשטים מהגופים ההם. דהיינו, בצורות של שכל ותבונה עצמה.

הראשונה נכנה השכלה החומרית, והיא נסיונית, ונקראה פיזיקא.... ..

והשניה נכנה, השכלה הצורתית, והיא עיונית, ונקראה תורת ההגיון.

ההשכלה החומרית נחלקת גם לשנים - שהם ארבע

כי לפעמים אפשר להצטמצם בה ולדבר בה מבחינה של למעלה מהטבע, שנקראת חכמת מה שאחרי הטבע. דהיינו, על-פי נשואים ידועים, של השכל הגבוה. ונמצא כאן ארבעה חלקים:

א. השכלה חומרית מהחלק שנקרא תורת הטבע, שהיא נסיונית.

ב. השכלה חומרית מהחלק שנקרא תורת הטבע, שהיא חכמת מה שאחרי הטבע.

ג. השכלה חומרית מהחלק שנקרא עתיק, שהיא נסיונית ומעשית.

ד. השכלה חומרית מהחלק שנקרא עתיק, שהוא רק חכמת מה שאחרי הטבע."

כך הוא מחלק, אנחנו לא יודעים, אבל הוא מבין שזה כך.

השכלה צורתית

"השכלה הצורתית ה"ס שהנשוא שלה הוא העליון ית'. והשכלה החומרית יהיו הנשואים, בחינת המדרגות הנקראות עולמות ופרצופים.

ומכל-מקום נסיונית שימושית. ומובן שהעקרון העליון בחכמת הנסתר, אינו בא עתה בביאורו כלום, כי הוא צריך לימוד שלם בפני עצמו. וכבר הוכחתי שהוא בחינת גילוי אלוקותו יתברך לנבראים, כמבואר במאמר מהות חכמת הקבלה, כמו שהעירותי שם. ולאחר שתבין את זה, תבין ביאורי בתכונת החכמה בכללה."

זאת אומרת, אי אפשר להבין משהו אפילו בדברים הפשוטים שנראים לנו בכל מיני חכמות של העולם הזה, אם אנחנו לא משיגים את האמת, את המקור, ולא משיגים את החוקים, שהמקור הזה מגיע אלינו ומשתלשל ובא לתוך החושים שלנו. לכן אם אנחנו לא משיגים אותו ממטה למעלה, אנחנו גם לא מכירים אותו ולא מכירים איך הוא משתלשל אלינו מלמעלה למטה.

העקרון העליון הזה מוגדר: באחד, יחיד, ומיוחד

"אחד: וזה מובן מאליו, אשר העליון ית' אחד הוא כלול מכל המציאות, ומכל הזמנים, עבר, הוה ועתיד. כי אין לך נותן מה שאין בו. ולולא שכל המציאות וקיום המציאות היו כלולים בו, לא היו נמשכים ויוצאים מתוכו. וזה מוכח לכל בעלי העיון. ומבלי להשגיח מה שאנו מוצאים קלקולים בדרכי קיום המציאות. ותדע שזהו המחקר המכונה לחכמי הנסתר, בשם אחד. ואב הראשון לחקירה זו היה אברהם אבינו (וזה מתבאר בס"י וע"כ מיוחס לא"א) דהיינו, שאין כאן שני רשויות, טוב ורע, אלא טוב לבד.

יחיד: יורה שעדיין נמצא באחדותו, ואינה משתנה מתוך הרגשותינו את הרע אפילו לא בתורת היחס שבינו לבין בריותיו. למשל, חולה הבא לרופא שיוציא לו קוץ, הרופא שמוציא את הקוץ ומכאיב לחולה, אינו נבחן שנשתנה עתה ופועל רע, אלא הרופא והחולה שהיתה ביניהם אהבה לפני כן, הם אותם האוהבים גם בשעת המעשה של החיתוך המכאיב. ותואר זה נקרא יחיד.

ומיוחד: יורה שכל עיקר יחסו יתברך לבריאה בתור בורא, אינו יותר רק לגלות יחידותו זה. כי כל הנועם וכל החכמה וכל הדביקות, מתבטא בסוד התיחדות הזה."

השכלה חומרית - ונסיונית

"ההשכלה החומרית היא לדעת את ההתיחסות כל המציאות של הבריות, ואת דרכי קיומם וסדרי השתלשלותם, מסבה הראשונה, עד ביאתם לעולם הזה. הן מעילא לתתא והן מתתא לעילא. ועיקר ידיעתם הוא הקודם ונמשך הנוהג בהם. כי זוהי התמונה של כל חכמה בדומה לתורת הטבע ותורת החיים."

זאת אומרת, אנחנו יכולים ללמוד בהשתלשלות מלמעלה למטה, אבל את ההשתלשלות הזאת אנחנו לומדים בעלייתנו ממטה למעלה. ולכן כמה שאנחנו עולים מלמטה למעלה כך אנחנו יותר מבינים איך כל המציאות ירדה מלמעלה למטה. כאילו כמה שהולכים קדימה לומדים מה שכביכול היה אחורה, אמנם אין אחורה אלא רק בדמיון שלנו.

השכלה שימושית

"מטבע המדרגות ההם, אשר המשיג מוצא בהם תענוג ונועם בשיעור מופלג מאד בעת השגתם, אשר דבר זה נמשך בפשיטות מתוך ביאתו ברצון העליון יתברך." מפני שאנחנו מקיימים את הרצון העליון כדי לגלות את העליון הזה, אז השגת העליון מלווה בנועם וטוב בהרגשתנו. "כי דרכי השגחתו בקיום העולם, אינו יותר אלא על-ידי שתי כוחות שוים שהרוצה בעשייתם, מושך אותם על-ידי תענוג בשעת מעשה, אשר התענוג הזה מכריחם לדבר, ומה שרוצה שלא יעשו, הוא מרחיקם על-ידי יסורים, שהנברא מתיסר בעשיה. ועל-כן הוא עוזב אותו. וחוק זה שמור על שלימותו במיני בעלי החי, ובמין האדם, להיותו עומד לתכלית. ועל-כן הנהגתו מסתבכת, ומוכרח לתמורות בכל שעה ורגע. לפעמים מקופח החוק על-ידי חוק ההרגל שעושה הטבע שני בעדו."

הבורא עשה לנו תרגיל מאוד מיוחד, הייתי אומר פשוט ואפילו נבזה, שמושך אותנו על ידי התענוגים ודוחף אותנו על ידי הייסורים, וכך הוא בעצם מכוון אותנו לאן שהוא רוצה. ואפילו שאנחנו אחר כך מחליפים את סיבת הטוב והרע, שכבר להשפיע לבורא אנחנו מקבלים כטוב, ולהתקרב אליו ולהתרחק ממנו אנחנו רוצים שיהיה מורגש אצלנו כרע, אבל בכל זאת הטוב והרע נמצאים, נמשכים ואנחנו לפי זה יכולים להבדיל, לבדוק, לחקור ולמדוד את כל הפעולות שלנו.

טבע המדרגות

"טבע המדרגות למשיג כטבע בעלי חי, כלומר, שחוק שכר ועונש שמור מאד, ולא יעבור, וגם ההרגל לא ישנה אותו."

אפילו כמה שאנחנו מתרגלים לדברים טובים או לדברים רעים, אנחנו בכל זאת כל פעם מושפעים מדבר טוב או מדבר רע. ואנחנו לא יכולים לפי ההרגלים לשנות את התפעלות שלנו, אלא ההתפעלות שלנו תמיד מורגשת כחדשה, מפני שהיא באה כל פעם בכלי חדש. כי אין לנו ברוחניות שאנחנו שוב ושוב חוזרים כביכול על אותו התקליט, אלא כל פעם אלה רשימות חדשות, רצונות חדשים ולכן ההתפעלות שלנו תמיד חדשה.

ב' חלקים במחקרים חומריים

"במחקרים חומריים יש שני חלקים:

א. הוא המציאות.

הב'. הוא קיומם: הכמות והאיכות של פרנסתם, ואופן השגתם: על-ידי מי, ועל-ידי מה." זאת אומרת יש המציאות ומשיג המציאות, והקשר ביניהם מהמשיג למציאות.

"ולפיכך נמצא טעם מר גדול בחללים שבין מדרגה למדרגה, אשר המשיגים יקוצו בהם מאד, והוא עשוי ונמשך כן עליהם, כדי שלא ישארו שם בתָוֶךְ, כמו שנוהג עם בעלי חיים הפשוטים.

אולם יש לפעמים שהמשיגים חוזרים אחורנית בזכרם הטעם והעונג, שנמצא שם."

כל פעם כשאנחנו מתקדמים תמיד בין המדרגות, אנחנו מרגישים את עצמנו רע. ולרע הזה יש כמה תפקידים. התפקיד המיוחד שהוא מעורר אותנו להזדרז ולהגיע למצב הבא.

קליפה: אין חזרה ברוחניות

"והנה כשחוזרים הרי כבר היא מדרגה אחרת, ונקראת קליפה ביחס למדרגה הראשונה." הכול תלוי בכיוון, בווקטור. אם אנחנו מכוונים למטרת הבריאה אז כל פעם כשאנחנו מתקדמים לקראתה זה לנו לנעים ולטוב ולכבוד. כשחוזרים, אמנם חוזרים לא למצבים הרעים, כי פעם כשאני חוזר למצב הקודם, המצב הקודם היה בשבילי כהשגה ומתקדם, אבל כשאני חוזר אז הכול תלוי בכוונה או באותו הווקטור, באותו החץ לאן אני מכוון.

שני חלקים בהשכלה שימושית

"בהשכלה שימושית יש שני חלקים. הא' היא קדושה. הב' היא קליפה. והיינו, כי לפעמים, משום איזה צורך, גם החכמים חוזרים למקום שנמצא שם טעם של תענוג גדול, כדי לפעול מה. אולם מיד יוצאים משם ונכנסים למקומם, ועל-כן גם החזרה נקראת קדושה."

תמיד קדימה זאת קדושה, תמיד אחורה זאת קליפה. לפעמים צריכים, כנראה, אני לא יודע, כנראה להיכנס לקליפה לאיזה צורך, או למען האחרים או כדי לעשות איזו פעולה. זה כמו נגיד [הנביא] יונה עם השליחות שלו וכן הלאה. אבל כנראה שכן.

"אמנם על-פי-רוב חוזרים לשם רק המפחדים ובעלי רצון חלשים, הרוצים להמנע מעבור דרך שבין המדרגות המר להם, והם נשארו תקועים שם, כי לא יכלו לעלות אל מרום פסגתם הנרצה."

ה' ישמור, נקווה שאנחנו לא נהיה כאלו.

שאלה: כתוב "אמנם על-פי-רוב חוזרים לשם רק המפחדים ובעלי רצון חלשים".

כן, זאת אומרת חוזרים למצב הקודם. שפעם המצב הקודם, כשהם היו מגיעים אליו, הוא היה כאילו השגה והתקדמות, אבל כשאתה יורד אליו ממדרגה יותר גבוהה זה כבר קליפה. אז הוא אומר שיש כאלו שמפחדים להתקדם יותר ואז הם מעדיפים לרדת למצב שהיה.

תלמיד: למה הם מפחדים, ממה הפחד?

כנראה שיש כל מיני [סיבות]. אני לא יודע מה יש במדרגות רוחניות גבוהות. אני רואה הרבה אנשים בעולם שלנו שמעדיפים לשבת בבית ולראות כדורגל, לשתות בקבוק בירה, "טוב לי. בשביל מה לי ללכת בערב ללמוד?". עכשיו שש בערב ואתה יושב כאן אחרי יום עבודה, לא מספיק היו לך חולים שאתה היית צריך להגיד לכל אחד "שהכול יהיה בסדר". מכל זה שאתה מפזר כוחות ואומר לכולם "שהכול יהיה בסדר", בסוף היום אתה בטוח ששום דבר בסדר לא יהיה. אתה בא לכאן וגם רואה שכלום לא קורה ואז אתה חוזר למדרגה הקודמת.

תלמיד: איך לא לחזור?

רק תמיכה, תמיכת הסביבה. לאדם אין כוח בכלום, אבל בסביבה ודאי שהוא מבטיח לעצמו עלייה בלתי פוסקת. גם בדרגות בין המדרגות, בין מדרגה למדרגה יש קליפה, אז אם הוא לא בונה לעצמו תמיכה מצד הסביבה, הוא נופל. ולמה הנפילה הזאת? הוא בעצמו הכניס את עצמו לנפילה כדי שמתוך הנפילה צריך לארגן את הסביבה ושוב לנסות בצורה מוצלחת.

תלמיד: זאת אומרת, אם לאדם לא תהיה עשירייה קבועה, לא יהיה לידו מי שתומך בו והוא לא יצליח?

יותר טוב לשבת בבית עם בירה וכדורגל, כי אין סיכוי.

דרך פעולה בשמות

"דרך הפעולות בשמות, הוא המשכת הנועם במדה מרובה, שאז יכול להמשיך אותו הרוח גם בחברו המתפעל מאד, ובזה יכול לרפאותו, או לצוהו ולכופו לקיום רצונו."

את זה אני לא יכול להסביר, בקושי אני שומע.

ב. קבלה מעשית

ההפסד מכל ריבוי

"בארנו לעיל בעניין השכלה שימושית. שהנרצה מה' מכריח לנברא עם אור תענוג העשיה שמתלבש בו. והאינו רצוי מה' ימנעהו עם אור של יסורים המתלבש בו. וזה עניין ההפסד מכל ריבוי. "מרבה נכסים מרבה דאגה" וכו'. משום שיש גדר לכל רצון ה', להיותו רוצה בעשיות מרובות במעלות הסולם של התפתחות. ואם לא היה גדר על כל תענוג, היה הנברא משתקע בעשיה אחת כל ימיו, ולא היה מטפס על המעלות. לפיכך, ההשגחה מגדרתו עם מכאובים המסובבים מתוך כל ריבוי תענוג."

אם לא הייתה ההשגחה מלווה בתענוג או ייסורים, לא היינו יודעים איך להתקדם. כך על ידי ההרגשות האלה שמלווים כל צעד ושעל שלנו, אנחנו יודעים אם אנחנו בכלל מתקדמים או לא, לאיזה כיוון, למעלה מהדעת או בתוך הדעת, על מנת להשפיע או על מנת לקבל, וכן הלאה. זאת אומרת, זה שאנחנו בעלי הרגשה זה מבטיח לנו שסוף סוף נגיע למצב שנתחיל להכיר בפעולות שלנו, את טיב הפעולה.

פרעון בהמי ופרעון אנושי

"ויש תענוג קרוב שאינו נוהג בו עניין של תקוה, אלא נפרע על יד, ויש אמנם תענוג רחוק "מקווה", שזמן פרעונו הוא מקווה בזמן מאוחר. הראשון נקרא פרעון חושי. והשני נקרא השכלי. הראשון מוכשר לכל חי, ודרך ההנהגה בטוחה ובלתי משובשת. והשני אינו מוכשר רק למין האדם בעל העיון והדרכים משובשים. כי מתוך שזמן פרעונו הוא במאוחר, ממילא נעשה מוכשר להפרעות ולמניעות המבלבלים אותו בעבודתו."

שאלה: מה זה פרעון לבהמה ופרעון לאדם?

אם אני נמצא בחזקת בהמה, אני מבין רק כמו פועֵל שמסתכל בסוף היום מה יש לו ביד. או אפילו עוד יותר טוב, כל רגע שהוא עושה משהו לבעל הבית בעל הבית משלם לו. כמו לילד קטן, "עשית, בבקשה. עשית עוד, בבקשה". וכך הוא משלם לו עבור כל מאמץ ומאמץ. הוא אומר שזה פרעון בהמי. לפי הרצון לקבל שלי כפי שאני מבין, ראש קטן הכול ברור, יש בעל בית הוא חייב לשלם. איזו עבודה אתה רוצה, אני עושה את העבודה, גמרנו.

לפני הרבה שנים, היו משלמים לאדם בסוף היום, גמרת את היום זהו. אתה בבוקר מגיע לשוק, מגיעים לשם כל מיני בעלי עסקים, "אני צריך אנשים כאלה וכאלה", לוקחים אנשים, הולכים איתם לעבוד. בסוף היום משלמים ואדם משוחרר עד מחר. ככה זה היה. זה נקרא פרעון, בהמי, כי בהמה מבינה את זה, לא צריכים כאן שום דבר, או יותר או פחות וביד.

"הראשון נקרא פרעון חושי. והשני נקרא השכלי. הראשון מוכשר לכל חי, ודרך ההנהגה בטוחה ובלתי משובשת." כי יש לו את זה ביד. "והשני אינו מוכשר רק למין האדם" זאת אומרת, לא בהמי אלא כבר לאדם שיש לו שכל שהוא מבין ומרגיש "בעל העיון והדרכים משובשים. כי מתוך שזמן פרעונו הוא במאוחר," זאת אומרת מתישהו, אז "ממילא נעשה מוכשר להפרעות ולמניעות המבלבלים אותו בעבודתו."

יגידו לך, "אנחנו נשלם לך בעוד עשרים שנה", כמו בחכמת הקבלה, ומה אתה צריך לעשות, אז למי היא מיועדת? ודאי לא לאלו שהם כבהמה "כולם כבהמות נדמו", אלא לאלו שיכולים להיות מוכנים לפרעון האדם. ומה זה "אדם"? זה שעיניו בראשו, שרואה את הנולד, שמוכן לעבוד הרבה שנים כדי לזכות לשכר מיוחד. וגם אז הוא לא מסוגל לעצמו, הוא צריך את תמיכת החברה שהם יתמכו בו וכן הלאה.

שאלה: האדם שמקבל את הפרעון שלו לטווח ארוך יותר, בכל מקרה יודע שיקבל את מה שהוא שמצפה לו.

נכון, לכן זו עדיין לא רוחניות אבל זה אדם ולא בהמה.

ראית איך בקרקס עובדים עם החיות, אתה כל הזמן צריך לתת לו סוכרייה או משהו, את זה הם מבינים, חוץ מזה כלום. האדם יכול לתאר לעצמו איזו מטרה מיוחדת ושכר מופשט, זאת אומרת לא לעכשיו אלא בעוד הרבה שנים ובצורה מיוחדת.

תלמיד: ומה קורה עם מישהו שלא רואה את השכר בעתיד?

מה זה לא רואה?

תלמיד: לא בטוח.

אין דבר כזה.

תלמיד: אם אני עובד, אני יודע שאני אקבל עוד חודש משכורת כן?

כן.

תלמיד: אבל אני יכול לעבוד ברוחניות, ויכול להיות שאני לא אקבל.

לא מדובר על רוחניות כאן, מדובר על פרעון בהמי ופרעון אנושי, על רוחניות עדיין לא מדברים.

תלמיד: אז על זה אני שואל, מה קורה עם הדבר הזה?

אני לא יודע, הוא לא כותב.

תלמיד: איך אפשר לעבוד בלי שכר?

אני לא יודע, הוא לא כותב על זה. הוא מדבר על שתי צורות, צורה אחת שמשלמים לבהמה, אמנם הוא נראה כאדם, והשני שמשלמים לאנוש, "אנוש" זה נקרא עם השכל, עם הרגש, הוא מבין שעכשיו הוא צריך לעבוד עשרים שנה וכלום לא מקבל רק אחרי זה. אבל כדאי, משתלם, הוא יכול לתאר לעצמו את התהליך הזה והשכר המופשט.

יש הרבה אנשים שמוכנים לעבוד עשר ועשרים שנה כדי להיות מדענים גדולים, שידברו עליהם גבוהה, שישימו להם מצבה מיוחדת. הרבה אנשים עושים את זה. אני זוכר בבני ברק כשנפטר הרב ש"ך וכולם דיברו על זה. ואני שומע שני אנשים דתיים חרדים, אחד אומר לשני "איך הייתה לך ההלוויה?", הוא אומר "זה משהו", אומר "צריכים לעבוד הרבה כדי שיהיה לך כך". והם דיברנו ברצינות שזה השכר. אם אתה רוצה לזכות לדברים כאלה, שילכו אחריך לבית קברות ללוות אותך אלף איש, אתה צריך לעבוד.

שאלה: איזה שכר אחר יכול להיות לאדם? אני לא מדבר ברוחניות, דיברנו על אנושי, זה השכר שיזכרו אותו שיעריכו אותו.

ההבדל בין שכר בהמי ושכר אנושי רק בזמן הפרעון, שזה במַקום וזה בעוד עשר שנים, לא יותר מזה. זה תלוי בהתפתחות הגשמית של הנשמה, עוד לא רוחנית. נתקדם, נראה.

קריין: עמ' 41 טור א' למעלה כותרת "כח-התשלומי "כח סבתי".

כח-התשלומי "כח סבתי"

"פרעון מדעת, פרעון מחושים: שהם פרעון אנושי ופרעון בהמי, שהמה ב' כוחות ההשגחה, שעל ידיה עושים בעלי החיים את התפקיד המוטל עליהם מהשגחתו יתברך כנ"ל באורך."

גם זה וגם זה שייך לבהמיות.

אמת המידה בבעלי החכמה

"אמנם יש מדרגות רבות גם במין האנושי עצמו, כי דבר זה נמדד בחוש ההתפתחות של כל אחד, ובמידת נסיגתו מעולם הבהמי - לעולם האנושי. כי האדם הבלתי מפותח כל צרכו, לא יוכל לחכות לפרעונו זמן רב, והוא בוחר בעבודות המשתלמות לו מיד, ואף אם יהיו במחירים נמוכים יותר. והאדם המפותח ביותר, יוכל להתאפק ולבחור בעבודות שמחירם גבוה, גם אם זמן פרעונם ממושך וארוך מאד. ותדע, שזוהי אמת המידה לבעלי החכמה, כי דבר זה תלוי בהתפתחות חומרי של כל אחד. וכל מי שיכול להאריך זמן פרעונו יכול להשיג מחיר יותר גדול."

זה הגיוני, אין כאן שום דבר. אני רוצה להיות פרופסור לקבל פרס נובל, אז אני צריך להשקיע שלושים, ארבעים שנה משהו כזה לפחות אם לא יותר. אלה דברים שתלויים בהתפתחות האדם, לא יותר מזה. הכול זה גשמי, הכול זה ארצי, הכול על מנת לקבל, אבל בכל זאת כבר יותר מפותח. הרצון לקבל האגואיסטי שלו יותר מפותח.

מהו התפתחות?

"ולפיכך תראה מרבית המלומדים, תיכף בעת השתלמותם, שיוכלו להנות ולקבל שכר עמלם, מניחים את הלימוד ויוצאים לשוק לסחור עם העם ולקבל שכר. אבל היחידים מתאפקים וממשיכים להשתלם בלימודם, כל אחד לפי כשרונותיו המפותחים, משום שרוצים לקבל מחיר יותר גבוה, כגון, להיות מגדולי הדור, וממציאי המצאות. וכמובן שלאחר זמן חבריהם מקנאים בהם לא במעט."

מה לא ברור? מדובר על בני אדם מהחיים שלנו. אם אתה יכול להתאפק ולהמשיך ללמוד, נגיד אתה גומר דוקטורט ועוד ועוד, אז אתה מרוויח יותר, מכובד יותר. יש לך גם כסף, וגם כבוד, לעומת האנשים שלא הייתה להם סבלנות והלכו לעבוד אחרי האוניברסיטה או אפילו אחרי בית ספר. אז מה יש להם? הכול לפי ההשקעה, עד כמה שהאדם מסוגל לחכות לתשלום, לתגמול, לקבלת המטרה.

למי שיש סבלנות, ויודע שהוא חייב ללכת לדבר הכי גבוה, אפילו שאני לא אשיג אותו, אבל אני אתקרב אליו, אני הולך על זה. אני לא יכול מעכשיו, מתחילת הדרך להגיד לעצמי מספיק לי חצי, אני לא יכול. זה ממש כאילו שאין לי כבוד עצמי, אני לא יכול כך להחליט. אני לא יכול להחליט לעצור משהו באמצע הדרך. אני צריך ללכת על המטרה הכי גדולה, הכי גבוהה, אני רוצה להיות הכי הכי, גבוה לפני כולם, מעל כולם. לא עכשיו, בסדר, כמה זמן? עשרים גלגולים, שיהיו מאתיים גלגולים, אני הולך על זה. אתה מסכים? כן, בסדר. ככה זה, אתה רואה שכולם כך.

כח המטרה

"ותדע שזהו אמת המידה של התפתחות הדורות. דהיינו, בכח ההתאפקות להאריך זמן פרעונו, ולבחור בסכום היותר גבוה. ועל-כן בדורות הללו, התרבו הממציאים, בעלי שיעור קומה, היות שנמצאים בדורינו יותר בעלי סגולה מסוג זה, שהפלגת עמלם היא לאין קץ, משום שחושיהם מפותחים ביותר להתאפקות, הן בהארכת הזמן, והן בכח העמל."

עד כמה שנראה לנו שאנחנו לא בעלי סבלנות, אבל לא, אנחנו מוכנים לעבוד ולהשקיע המון זמן וכוח כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים. האגו שלנו גדול, והוא שבונה בנו את היוצרות האלו.

כח חוזר או "כח סבתי"

"כי אין לך תנועה בכל בעלי החיים, שתהיה בלתי נפרעת, שהוא המכונה כח המטרה, והמדרגות אינם משוערים רק לפי הרגשת השכר. דהיינו, בהתפתחות. שכל המפותח יותר הוא בעל הרגש ביותר. וממילא כח המטרה הוא פועל בו בשיעור גדול ביותר, ויש בכוחו להרבות ולגדל עמלו ביותר.

והשנית היא האמורה לעיל. דהיינו, כח החכוי (הציפיה) לזמן פרעון - באופן שכח סבתי הזה משוער בשנים, שהם: הא' הרגש היקר, אשר ההרגש הזה, הוא הסכום של המחיר, אשר בעל הרגש גבוה נמצא המחיר גבוה, וכח הסבתי מרובה.

והב', הוא כח ההמתנה לזמן מאוחר, אשר אפילו למחיר היותר גבוה צריכים גם-כן לגוף מפותח שיהיה לו הרגשה מן הריחוק. וכל התפתחות המגולגלת ובאה על מין האנושי, אינו רק שתי ההרגשות האמורות: הרגש יקר, והרגש מרחוק. שמידת החכמה מטפסת ועולה על ידיהם לשיא גובהה."

ועד כמה שזה יקר, ואפילו שזה רחוק, זה עוד יותר מחמם אותו להגיע לזה.

קבלה מעשית

"ותדע ששליטת הרגשות האמורות, מורגשות בעיקר בבעלי השגה, בהיות הנעים של כל מדרגה רבה מאד, וממילא שכרו סמוך אליו תמיד, ולמה לו להצטער ולטפס למדרגה יותר גבוהה."

דווקא למקובלים יש שם חשבונות, גם בעד וגם נגד. הם מוכנים להישאר במדרגות הקטנות ביותר, כי את החשבון הם עושים עם התענוג שהם יכולים לגרום לבורא, זאת אומרת לא לפי הכלים, אלא לפי התוצאות מהכלים.

רוח התענוג, ועונג שכלי

"ולא עוד, אלא שיש כאן בחינת רוח, ובחינת חכמה, והמה אחת. אלא לגבי מקבל הכלול מגוף ושכל, מורגשים כמו שתי כוחות: לגוף, רוח נייחא. ולמוח, שכל רב. ועל-כן צריך הגוף להפסיד מרוחו, בעת שעולה לקבל השכלה ודעת."

הוא כתב את זה ככה, כראשי פרקים, כנראה שהוא רצה להרחיב את זה אחר כך למאמר.

ג. מהות המסתורין ואגפיה

"להלן ברצוני לתת למעיין, מושג בהיר להבין, את האיסור להשתמש בקבלה מעשית, וכן בכשפים וכל מיני מיסתורין (מיסטיציזם) הנהוג בעולם, וזאת כדי להמציא בסיס נאמן להמשיך ממנו מחקר מדעי.

על מדוכה זו התקבצו בימינו הרבה מלומדים, המתאמצים להביא העניין תחת מחקר מדעי נסיוני והרבה מחשבה הקדישו לחכמה זו. ולפי ידיעתי, לא מצאו עדיין בזה כל בסיס מדעי הראוי לשאת ולתת בו. והוא, מטעם חסרון ידיעתם במקור של המסתורין הללו, שאין שכל אנושי יכול להגיע שם.

ומה שהביאני לגעת במקצוע הזה, הוא מחמת שראיתי אי ידיעתם של ההמון, להבחין במידת מה בדברים כגון אלו, והם מערבים כל מיני מסתורין בקערה אחת. ועל-כן באתי הפעם להראות את מקורם ואת בסיסם של המסתורין ממין הזה."

זאת אומרת, מה שדחף אותו קדימה זה שאף אחד בעולם לא מבין על מה בכלל מדובר בחכמת הקבלה. איך העולם בנוי, מה מטרתו, איך הוא מתגלגל וכולי וכולי, וכך הוא יכול להיות ממש מורה דרך לכולם.

"כבר ביארתי בחלק א' [כאן], אשר שלושה חלקים נמצאים בחכמת הנסתר, שהם, השכלה החומריית והצורתיית והשימושיית. ובחלק השלישי הנקראת השכלה שימושיית, ביארתי איך בעלי הקבלה המעשית פועלים פעולות שלא כדרך הטבע, שהוא מתוך חזרתם אחורנית, לאותם המדרגות הראשונות, שנמצאים בהם הרבה נועם ומתיקות, אשר מתוך זה, מתרבים מאד רוח החיוני שבהם, בדוגמה שתראה אצל אנשים פשוטים, אשר בעל הרצון החזק מפעיל את בעל הרצון החלש הימנו, ומכריחו לפעולות כרצונו, ובלי שום כח שכלי או הבנה, או תועלת בשבילו, הוא הולך ומציית לו לכל אשר ירצה." זה ברור לנו שככה זה בעולם.

"על-דרך-זה, כשבעל השגה מתאמץ להשיג אותם המדרגות המביאים חיות ורוח גדול, המה יכולים להפעיל בשיעור מסויים גם בחבריהם. כי טבע הרוחני, כטבע הדגים בים, אשר הגדול בולע את הקטן, בשעה שהוא חושב ממנו. ומחשבה לבד פועלת כאן, ויתר אמת אינו מחשבה, אלא רצון ורוח, כי מחשבה אינה מועילה להניע גם בעל המחשבה עצמו, ואיך תניע את חברו? אלא שהרצון מקבל ומצטייר מדמות מחשבה ההיא, של בעל הרצון הגדול, ופועל אצל הקטן ממנו, אשר בעלי הפסיכולוגיה מגדירים זאת בשם "כח של מחשבה", והוא טעות, כי הוא רצון, ולא מחשבה.

ותדע שכח הפועל הזה הוא כל-כך אמיץ, עד שיכול להוליד דמיונות אצל חברו, ממש באותו שיעור שכל אדם שולט לצייר דמיונות במוחו עצמו, ומבחינת השליטה הוא תקיף יותר לאין שיעור, מהמצייר דמיונות במוחו עצמו. כי המצייר בעצמו - הרי יש לו לעומת הדמיון בחינת כח הבקורת השכלי, ואם הוא מכחיש את הדמיון, הרי הדמיון ההוא נחלש, ואינו יכול לפעול כלום. מה-שאין-כן בהמתפעל מחבירו, הריהו נמצא אז במצב של אנרכיה בלי שום פעולת מכונה שלו, שנקרא מוח. ועל-כן לא יארע לו לעולם כח הבקורת, אלא אותו הדמיון שהשיג מיד חברו הולך ופועל בו, כמו שהיה מוסכם לו מכבר, בהחלט גמור, ולמעלה מבקורת כמו, הסוג של דעה קדומה."

זאת אומרת, אנחנו מוכנים, יכולים, מסוגלים לקבל מהחברים דעות, מחשבות מוכנות. עד שהגעתי למחשבה ולדעה שלי יכול להיות שטרחתי שנים על שנים, ואני מבין, מרגיש, מסדר לעצמי ככה את העולם, היחסים, מערכת ערכים, סולם ערכים. פתאום בא מישהו מהצד ונותן לי כאלו ידיעות, כאלו ערכים ואני נכלל ומתפעל מהם. על הערכים שלי עבדתי שנים עד שאספתי אותם וסידרתי מהם איזו צורה, וכאן אני מיד קונה. זה כוח גדול מאוד.

"ולא עוד, אלא שיכול להתלבש ולשאוב את רוחו של חברו לתוכו, עד להרגיש בשיעור מה, את הרגשותיו ואפילו את זכרונותיו ולעשות בהם משא ומתן, ולברר מהם את הנרצה ולהודיע לו."

זאת אומרת, אני אפילו יכול להיכנס כאילו לתוך החבר, לראות את היוצרות שלו, מאיפה הוא לקח את מה שהוא חושב ואיך הוא מבין. זאת אומרת, כאילו אני קונה את כל המערכת הזאת, יכול להכניס אותה לתוכי ולהתחיל לעבוד איתה. תראה מה נותן קשר בין בני אדם, מה הוא יכול לתת.

"וז"ש: שמכחישין פמליא של מעלה. כי הגם שהגיע להם רק הנובלות, עם-כל-זה נשארים ומשמשים עם-זה בקביעות, ומגדילים רוחם החיוני יותר מחכמים אמיתיים."

ג' שלישים בהסתר החכמה

"שלשה שלישים יש בהסתר חכמת האמת. הא', הלא נחוץ. הב', האי אפשר. הג', כבוד אלקים הסתר דבר. ואבארם אחד לאחד.

שליש הא': הלא נחוץ

חלק זה כמובן אין בו משום הפסד כלל, זולת עניין של נקיות הדעת יש כאן. כי את המה בכך, מצאנו למשחית היותר נורא במשחיתים. וכל מבלי עולם, אינם אלא אנשים בעלי מה בכך. כלומר, מסתכלים בדברים שאין בהם צורך, ומודיעים דברים שאין בהם צורך. ועל-כן לא יקובל אצלינו תלמיד בטרם נשבע שיסלק עצמו מסוג בעלי החורבן האלו."

זו הבעיה בימינו. אם היינו יכולים לקשור את העיניים ולא לראות את כל הדברים, את כל השטויות, בקיצור, את אלו שלא מכוונים אותנו למטרה, היינו מרוויחים זמן וכוח. אבל לצערנו אנחנו חייבים להיות כלולים בציבור וכן הלאה.

שליש הב': האי אפשר

"על חלק זה כמובן שאינו צריך שבועה, אולם לפי שאפשר לגלותו בלשון מוטעה, ולהתנאות בו בעיני ההמון, לפיכך, גם הוא נכלל בשבועה.

שליש הג': כבוד אלקים הסתר דבר

חלק הזה הוא היותר חמור בדבר ההסתרה, כי רבים חללים הפילו. ותדע, אשר כל המכשפים שהיו בעולם, ובעלי הערמה הם רק ממיני גילויים כאלה יצאו, אשר תלמידים שלא שימשו כל צרכם, טעו בענינים, ויצאו ללמד לכל הבא בידם, בלי השגחה אם הם ראויים לכך. והמה שיצאו ושימשו בחכמה למטרת אנושיית לתאוה וכבוד. וקודשי ה' הוציאו לחולין ולשוק. והיינו שקוראים קבלה מעשית."

שאלה: יש פה חלק גדול באמצע שמתחיל מעמ' 42 בטור א' למטה, שבו הוא מדבר בעצם על קשר בין החברים, שגדול בולע את הקטן ואיך הקטן כלול בו.

זה לא כל כך על החברים.

תלמיד: אני רוצה לקחת מזה, איך אני יכול להכלל בחבר.

אתה צריך רק את כתבי רב"ש, אפילו לא את בעל הסולם. מבעל הסולם אתה לוקח רק את העקרונות הגבוהים, אבל את כל העבודה הפרטית בעשירייה, בין החברים, זה רק מרב"ש.

(סוף השיעור)