שיעור בוקר 25.11.21 – הרב מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 421

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 421. מאמר "החרות", טור א', בכותרת: "הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת"

המאמר הוא מאוד יסודי, ואנחנו עוד לא מסיימים אותו כי הוא מאמר ארוך. כשבעל הסולם בדרך כלל מתחיל איזה נושא אז הוא רוצה לממש אותו עד הסוף, לספר אותו מכל הצדדים ואת כל המקרים, וגם כאן אנחנו רואים את זה. לכן סיימנו את החלק הראשון ועכשיו אנחנו מגיעים לחלק השני.

הצורה הכללית של המולידים אינה נאבדת

"כן הדבר הזה, אשר כל "מצע" שפשט הימנו הצורה הקדומה של המולידים, ולבש צורה חדשה, מכח ג' גורמים שנוספו אליה, ומשתנית הרבה על ידיהם - עם כל זה הצורה הכללית של המולידים לא תאבד הימנו, ולעולם לא יוכל לקבל צורה של אדם אחר, שדומה בערכו, כשם שהשעורה לא תדמה בערכה להחטה. שהרי כל מצע ומצע יש לו לעצמו שלשלת דורות ארוכה, מכמה מאות דורות, אשר אותו המצע כלול מהמושכלות שבכולם, אלא שאינם מגולים בו, באותן הצורות שהיו נמצאות באבותיו. דהיינו, בצורות של מושכלות, אלא רק מבחינת פושט צורתם. ועל כן עומדים בו, רק בצורות של כוחות פשוטים שנקראות נטיות טבע ואינסטינקטים, מבלי שיודע טעמם להבין למה עושה כן כנ"ל. ולפיכך לא יצוייר לעולם, שיהיו שני אנשים בתכונה שוה."

כי לכל אחד ואחד מאיתנו יש שורש שונה, וזה כבר קובע שאף אחד לא דומה לשני, אלא בהתאם לזה יש הבדל בתפקיד, במטרה, ובמקום המיוחד בגמר התיקון, לכל אחד ואחד. אין אדם יכול להחליף את האחר, או להתחבר עם מישהו במקום מישהו, או לעזור למישהו במקום מישהו, אלא כל אדם ואדם הוא חשוב מאוד. האמת שאין הבדל בין בני אדם בחשיבותם. אנחנו מדברים על זה לפי מה שאנחנו מבינים ומרגישים, אבל זו אמת שכלפי הכלי השלם שכל החלקים שלו הכרחיים, אנחנו לא יכולים להגיד שאחד יותר חשוב והאחר פחות חשוב, אלא כולם חשובים כאחד. וזה שהם יוצאים בסדר מיוחד בתיקונים, זה קודם וזה אחר כך, בתפקידים שונים, זה רק בדרך התיקון שמתגלה לעינינו. אבל בסופו של דבר כשכולנו מצטרפים יחד לכלי אחד, אין שום הבדל בין איש לרעהו.

שאלה: המצב הזה, התנאי הזה שאף אחד לא דומה לאחר זה משהו שמגיע מהשבירה. אבל זו עבודה של הבורא שאף חלק בשום צורה לא יהיה דומה לחלק האחר, בגלל זה כל אחד הוא כל כך שונה מהאחר?

כל אחד חייב להיות שונה מהאחר, כי אלו עשר ספירות שלמות בהתכללות מיוחדת לכל אחד ואחד, לכן מלכתחילה אין כאן משהו שהוא [דומה]. מה זה להיות דומה לאחר? הם יכולים להיות דומים, אבל אף אחד לא יכול להשלים, לתקן את האחר, יותר נכון להיות במקום האחר, אף אחד. כי לכל אחד ואחד יש שורש, מצע, התכללות מיוחדת עם כוחות אחרים, זרים, לכן אין כאן שום מצב אלא כולנו מיוחדים, כל אחד ואחד מיוחד מאוד, ואין באחד מה שיש באחר, וכך אנחנו צריכים להתייחס לכל החברים ובכלל לכל באי עולם.

מכאן יש לנו הרבה חוקים לגבי איך אנחנו צריכים להתייחס לכל הדומם, הצומח, החי והמדבר, איך אנחנו צריכים לשמור על יחס יפה ונכון, בתמיכה הדדית זה בזה. אם אנחנו משתמשים באיזשהו חלק מהטבע, אוכלים, שותים, משתמשים במשהו, זה חייב בהחלט להיות לכיוון ההכרחי והטוב, לכיוון התיקון בלבד.

שאלה: אם לכל אחד יש לפחות משהו אחד שהוא שונה בו מכל אחד אחר, אז מה זה נקרא להתחבר, איך מתחברים?

אנחנו מתחברים כמו החיבורים באוטו, חלקים במנוע, שכל אחד מהם שונה מהאחר, אבל הם מחוברים וקובעים אחד לאחר מצבים. ככה אנחנו, כל אחד עם האופי שלו, וברוחניות מאוד בולט השוני של האחד מהאחר, כי איזשהו שוני חלקי באיזו ספירה חלקית דחלקית כבר משנה את כול ההתנהגות. ודווקא מזה שהצורות האלה הן כל כך שונות, מגיעה אלינו אחר כך השלמה ומגיע תיקון.

תלמיד: ועיקר מה שאנחנו צריכים לשים עליו דגש זה החיבור בינינו כמו בחלקי מנוע, או על ההשלמה הזאת שמגיעה, מה העיקר של החיבור בינינו?

נראה הלאה, ויהיו לנו יותר מילים ויותר מובן למה בעל הסולם התכוון. אנחנו לא נכנסים לעבודה הפרטית של כל אחד ואחד, אלא אנחנו רק מחזיקים ומחזקים זה את זה איך להגיע להשלמה, והשלמה במה שכל אחד מסוגל להשלים את האחר. כלומר הוא מקבל את הרצון של הזולת, את התפקיד של הזולת ככל שהוא מסוגל להתכלל מזה ועושה זאת. אבל ודאי שהוא לא מוחק את עצמו ועובר לצד השני, הוא פשוט משתמש בהשלמה.

קשה לבטא את המילים. נראה מה שהוא כותב.

חיוב השמירה על חרות היחיד

"ודע שזהו הרכוש האמיתי של היחיד, שאסור לפגוע בו, או לשנותו. כי סופם של כל אלו הנטיות הכלולות ב"מצע", להתפעל ולקבל צורות מושכלות, כשיגדל אותו היחיד ויעמוד על דעתו. כמבואר לעיל. ומכח חוק ההתפתחות השולט בכל השלשלת ההיא הדוחף אותה תמיד קדימה, כמבואר במאמר השלום. נמצא עוד, שסופם של כל נטיה ונטיה, לההפך למושכלות מאד גבוהות וחשובות לאין ערוך.

נמצא שכל מי שמשחית איזו נטיה מהיחיד, ועוקר אותה ממנו, הריהו גורם שיאבד מהעולם השכלה נשגבה ונפלאה ההיא, שעתידה לצאת בה באחרית השלשלת. משום שנטיה ההיא, לא יארע עוד לעולם, בשום גוף אחר זולתו." ודאי שזה יגיע להשלמה כי לא יכול להיות שזה לא יגיע, אבל יידרשו מכל המערכת מאמצים גדולים מאוד ואריכות הזמן.

"כאן צריכים להבין, שבשעה שאיזו נטיה מתהפכת ומקבלת צורת מושכל, אין עוד יותר להכיר בה הבדלות של טוב ורע. כי הבדלות אלו ניכרות רק בזמן היותן נטיות או מושכלות בלתי בשלות, ובשום פנים לא יוכר שמץ מהם, בעת שמקבלות צורת מושכלות אמיתיות. ודבר זה יתבאר במאמרים הבאים, בכל טעמו ונמוקו.

"מזה מובן לנו, גודל החמס, שעושים אלו האומות, המטילים מרותם על המיעוטים ועושקים את חרותם, מבלי לאפשר להם להמשיך את דרך חייהם, על פי נטיותיהם, שהגיעו אליהם בתורשה, מאבות אבותיהם, כי כרוצחי נפשות נחשבים. וגם הבלתי מאמינים בדת ובהשגחה מטרתית, יוכלו להבין את חיוב השמירה על חרות היחיד, מתוך מערכות הטבע.

כי עינינו רואות איך כל האומות שנפלו ונהרסו מדור דור, לא היה זה, אלא מתוך הכבדת עולם על המיעוטים, ועל היחידים. אשר על כן התגברו עליהם והרסו אותם." העולם שלנו מתקדם דווקא על ידי כך שהאומות החזקות מתגברות על האומות החלשות ומנצלות אותן, ובסופו של דבר ודאי שהעולם לא יכול להיתקן ולהתקדם כך, אלא עלינו עוד לעשות תיקונים גדולים כדי לתקן את המעוות הזה שאנחנו גורמים לטבע.

"אם כן ברור לכל, שאין אפשרות להעמיד השלום בעולם, אם לא נתחשב עם חירות היחיד, כי זולת זה, לא יהיה השלום בן קיימא. והחורבן ישתרר.

הנה גדרנו היטב את ישותו של היחיד, בתכלית הדיוק, אחרי הנכיון מכל מה שמגיע אליו מהצבור כמבואר. אולם, הועמדה השאלה סוף סוף איה הוא היחיד עצמו? כי כל האמור עד הנה בגדר היחיד, הוא מובן רק מבחינת רכושו של היחיד, שהוא המורשה שהנחילו לו אבותיו. אולם, איה הוא היחיד עצמו, דהיינו, היורש והנושא של אותו הרכוש, התובע לפנינו על שמירת רכושו? כי מכל המבואר עד כאן, עדיין לא מצאנו, את הנקודה האנוכית של האדם, שיהיה עומד לעינינו בתור יחידה עצמית, ומה לי הגורם הראשון - שהוא שלשלת ארוכה, של אלפי בני אדם בזה אחר זה, מדור דור, שקבענו עמהם דמותו של היחיד בתור יורש. ומה לי שאר שלושת הגורמים - שהם אלפי האנשים עומדים בזה אצל זה בדור אחד - - - סוף סוף נבחן כל יחיד, רק בדמות מכונה צבורית, העומדת תמיד הכן לרשות הצבור לתשמישם, לחפצם. דהיינו, שנעשה סביל לשני מינים של צבור. מצד הגורם הראשון נעשה סביל לצבור גדול מדורות שעברו, שהיו נמצאים בזה אחר זה, ומצד שלושת הגורמים האחרים נעשה סביל לצבור הנמצאים עמו בדור אחד.

וזוהי אמנם שאלה כלל עולמית, ומשום זה נמצאים הרבה המתנגדים לשיטה הנ"ל הטבעית, אף על פי שמכירים היטב אמיתותה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכלת, והיא המפעלת את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה"אנכי" שלו."

בכל זאת בבהמה הזאת שהיא אנחנו והגוף שלנו, גם בשכל שלה שכולו על מנת לקבל, וגם ברגש שלה שרק מבדיל אם הוא מקבל או לא, בכל המבנה הזה יש איזה שורש רוחני, למה דווקא אנחנו קיימים בצורה כזאת וממנה מתפתחים הלאה בתור בני אדם רוחניים.

"ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו."

עד היום הזה אנחנו נמצאים במצב, בתמונה, שכל המדענים מחפשים כל אחד בתחום שלו איזה גרעין רוחני ישנו שם שממנו צומח המדע שלו, או האדם שזה בפסיכולוגיה, בכל דבר שיש. ובעל הסולם משיב לזה בקטע הבא "הרצון לקבל יש מאין". אין שום קשר בין גשמיות לרוחניות בכל מה שלא יהיה. לא בצורה חיצונית פיזית, שאנחנו רוצים לקשור לתכונות פנימיות את צורת האדם, ולא בתכונות פנימיות, בשכל וברגש שלו, במה שלא יהיה, אין לכך שום קשר לרוחניות ולא יכול להיות. אלא רק אם נתעמק ונפתח את מה שנקרא "הנקודה שבלב".

הרצון לקבל - יש מאין

"וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה. ונתבאר אצלינו, בענין "אורות וכלים הרוחניים" (בפנים מסבירות לעץ החיים ענף א') אשר כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על ענין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל". וכל שאר הענינים הנמצאים בכל הבריאה, אינם בבחינת חידוש כלל, שאינם מבחינת יש מאין, אלא, יש מיש. כלומר, שנמשכים בהמשכה ישרה ממהותו ית' עצמו, כמו האור הנמשך מהשמש - שאין שם כל חידוש, שמה שנמצא במהות השמש מתפשט ויוצא לחוץ.

מה שאין כן, בענין "רצון לקבל" האמור, בזה יש חידוש לגמרי, כי לפני הבריאה לא היה דבר זה במציאות, שהרי הוא ית' אינו כלול ולא כלום, מבחינת רצון לקבל, להיותו קדמון לכל דבר... ממי יקבל? ולכן נבחן הרצון לקבל הזה, שהוציאו ית' בבחינת יש מאין בחידוש גמור. מה שאין כן כל היתר אינו כלול בבחינת חידוש שיתכן לכנותם בשם בריאה. ולפיכך, כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים, והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי שטבעו הוא "לרצות לקבל"."

הדבר הזה מובן לנו איכשהו, שמענו וקראנו על זה ואנחנו מרגישים את זה גם על עצמנו.

ב' כוחות ברצון לקבל: כח המושך, כח הדוחה

"וצריך שתבחין עוד, אשר בבחינת הכח הזה המכונה "רצון לקבל", אנו מבחינים בשני כוחות הנקראים:

א. "כוח המושך"

ב. ו"כח הדוחה".

והטעם, כי כל כלי או גוף, שגדרו הוא רצון לקבל, נמצא אמנם מוגבל, דהיינו, כמה שיקבל, ואיזה איכות שיקבל. וכיון שכן, נמצאים כל אלו הכמות והאיכות שהם מחוץ לגבולו, כמו נגד הטבע שלו. ומתוך כך הוא דוחה אותם, הרי שבגדר הזה שנקרא רצון לקבל, אף על פי שמובנו רק כח המושך בלבד, מכל מקום, בהכרח נעשה גם כן לכח הדוחה. והבן זה היטב."

שאלה: האם אנחנו מחויבים להגן על חירות של כל יחיד בעשיריה?

אני לא חושב שאנחנו יכולים לדון על זה עכשיו. אלא אנחנו צריכים מצד אחד לתת חופש לכל חבר וחבר להתפתח בעשירייה, ומצד אחר אנחנו צריכים לעזור לכל חבר להתפתח ולא להגביל, לא להעיר אם הוא טועה במשהו, אלא אם הוא ממש מפריע לחיים בעשירייה. צריך מאוד להיזהר בזה.

שאלה: מה זה אומר כשכתוב "ולפיכך לא יצוין לעולם שיהיו שני אנשים בתכונה שווה"?

כי כל אחד צומח [בנפרד], וכמו שהשערות לא צומחות ממקור אחד כך גם בני האדם. אמנם אנחנו יכולים להגיד שמאותה ביצית כאילו יוצאים שניים וממש אין הבדל ביניהם, נגיד שבצורה תיאורטית אנחנו לא יכולים להבדיל בשום דבר, בשום תכונות גשמיות, וככל שנעשה בדיקות הכול ממש אחד לאחד, אבל בכל זאת זה לא אומר שיש להם מקור אחד והם התפצלו לשניים, אין דבר כזה, אלא גם במקורם הם נמצאים בשניים. ועוד נראה איך זה מסתדר, ובדרך בהשתלשלות מגשמיות לרוחניות קורים דברים כאלה.

שאלה: מה ההבדל בין מה שבעל הסולם מתאר בכל החכמות האחרות או בכל השיטות שמנסים לתאר, לבין מה שהוא כותב כאן "שרק לחוכמת הקבלה אנו צריכים"?

כי השיטות האחרות לא יכולות להביא בחשבון את ההבדל בשורש האדם שזה הנשמה. ולכן הן טועות בזה שהן יכולות לקרב בין בני אדם ובעצם זה קירוב שלא מועיל אלא מזיק. העיקר בשבילנו לא להשתמש בשום שיטה, לא בגלל שאנחנו מזלזלים בהן, אלא בגלל שכולן צומחות מתוך המחקר הגשמי של האדם שזה ודאי בסיס לא טוב.

שאלה: במשך היום אנחנו לועסים את השיעור ומדברים עליו וקוראים את התמליל ומזכירים אחד לשני בסדנאות ובזום. אבל עכשיו בשיעור אני מרגיש שהוא עובר ואני לא זוכר ממנו כלום. זה נורמלי?

אני אגיד לך רק דבר אחד, בזה שאתה לא שומע או שאתה מעביר ביקורת, תתחיל לחשוב מה קורה, מה השוני בין השיעור הזה לשיעורים אחרים, האם זה תלוי בך או לא תלוי בך. כי כתוב לנו מראש "כל הפוסל במומו פוסל". אולי יש אחרים שנמצאים עכשיו בהתפעלות גדולה מאוד ואתה נמצא כמת. זה תלוי במצב הפנימי שלך.

קראנו מאמר מ"שמעתי" של בעל הסולם, וקראנו שני קטעים ממאמר "החירות", שקודם נקרא "בחירה חופשית", ואם לא נראה לך שאתה מקבל מזה משהו, זה תלוי בכלים של המקבל. אין כאן שום דבר שאתה יכול להפיל עליי או על החברים או בכלל על כולם. פותחים בפניך חומר ואתה אומר "זה לא משהו, משהו חסר". אז למה אתה לא חושב שחסר בך?

תלמיד: אני שם לב שבמשך היום כשהחברים חוזרים על השיעור ומדברים זה ממש נכנס, אבל בשיעור בוקר כשאתה מדבר זה כאילו עובר מעלי, ולמרות שאני כותב אני לא מצליח לזכור מה היה בשיעור.

ללא ספק כשאתה קורא עם החברים ואתם רוצים ביחד למצוא תוכן בשיעור ולהתבטל כלפי השיעור, זה מועיל הרבה יותר ממה שאתם לומדים בפעם הראשונה כשאתם שומעים אותו בשיעור בוקר יחד איתי, ודאי. אין ספק שהכול תלוי עד כמה אתם מכניסים זה את זה לתוך העניין, זה הכי מועיל.

שאלה: כתוב במאמר שכדי לעשות צעד קדימה במדע צריכים את חכמת הקבלה, אז מדוע למרות שיודעים שזאת האמת לא פונים לכיוון חכמת הקבלה?

הם לא מסוגלים לעשות זאת כי אין להם כלים לזה, אין להם מיקרוסקופים, טלסקופים, אין להם כלים שבהם הם יכולים לחקור את חכמת הקבלה, אין להם שום אפשרות להראות לעצמם ולהראות לעולם על מה החכמה מדברת. הם לא יכולים לשים לך על השולחן את הרצון לקבל, לעשות איתו כל מיני בירורים, בדיקות ולעמוד לפני כולם ולהסביר, אין להם את זה.

חכמת הקבלה זה מדע, אבל היא כזאת שאתה צריך להגיע אליה בכלים מיוחדים, שאם אין לך צמצום, מסך, אור חוזר, חיבור בקבוצה כדי לבצע את זה, שיטה שעוזרת לך, נותנת לך אפשרויות איך להתקדם בפעולות זו אחרי זו, אתה לא יכול לעשות כלום גם לעצמך וגם לאחרים. ולאחרים אתה יכול לעשות רק במידה שהם רוצים את זה, זאת אומרת שיש להם נקודה שבלב שהיא תחילת הכלי הרוחני, ובמידה שאתה מעורר אותם הם יכולים לבצע פעולות וכך להמשיך לעבוד. אבל אם אין להם את הכלי הזה אז אתה לא יכול לעשות שום דבר.

לכן אנחנו לומדים שלא חשוב באיזה מצב האדם נמצא ומיהו האדם, אם הוא משקיע בחוכמת הקבלה הוא בכל זאת מקדם את עצמו למטרת חייו. זה נקרא שמלא לשמה באים לשמה. אבל להכניס את חכמת הקבלה באותה צורה כמו בבית הספר אנחנו לא מסוגלים מפני שאף אחד לא אוחז בזה, אף אחד. זה לא שאתה יכול לפתוח להם דברים והם יכולים למשש אותם, לא יכולים, לא מרגישים את זה.

שאלה: איך אפשר בכל זאת לשכנע את הקהל להתקרב לחכמת הקבלה, אם המחקר הגשמי לא עוזר, איך אפשר להכניס אותם לתהליך כלשהו ולשכנע גם את עצמנו?

אם אתה שואל אותי, אני לא יודע. שאלתי את רב"ש לא פעם והוא ענה, כנראה שהדור עוד לא מוכן כדי שאנחנו נצליח. אבל בכל זאת אתם רואים, אתם נמצאים כאן, הגעתם מתוך פרסום ש"בני ברוך" עשו על חכמת הקבלה. אתם בכל זאת אתם קצת מכירים, קצת יודעים, בכל זאת מתקדמים ומתפתחים. לכל אחד ואחד יש כבר חלק לעולם הבא, גם לגברים וגם לנשים וזה מאוד חשוב לי.

אני לא יכול לספר את כל הדברים ששמעתי מרב"ש, אבל בכל זאת עבודה גדולה נעשית במסגרת הארגון. לא ניתן לומר שיש משהו שעומד בחשיבות לכך בכל המציאות, בכל העולם. אנחנו בזמננו עושים עבודה מאוד גדולה וחשובה, כולנו באמת מיוחדים, כי הבורא ברא, משך וסידר אותנו ואת הארגון כדי שאנחנו נעשה הפצה גדולה ורחבה על חכמת התיקון בכל העולם, אנחנו צריכים להשתדל להעריך זאת ולהתקדם. אני גאה בכם, יש לכם בזה בכל זאת תפקיד.

שאלה: רב"ש מדבר על הבקיע הרחב והעמוק שנמצא בין עצם רוחני לבין אטום גשמי. גם אתה דיברת על כך, ששני העולמות הם לגמרי מנותקים. ההשפעה של העשירייה על החבר היא השפעה גשמית או, רוחנית?

רוחנית.

תלמיד: איך זה יכול להיות אם העולמות מנותקים?

זה שאנחנו לא מרגישים לא אומר שזה לא קיים. אנחנו נמצאים בעולם אינסוף, במצב של גמר תיקון, אנחנו בעצמנו מרגישים את עצמנו בצורה הפוכה, וגם את הצורה ההפוכה אנחנו לא מרגישים.

תלמיד: מה הופך עשירייה למשהו רוחני?

קשר בין החברים.

תלמיד: הרבה פעמים דברת על כך, שיש קשר גם בכל מיני חיבורים אחרים, כמו: כנופיית גנבים, כיתת חיילים וכן הלאה, מה הופך את הקשר לקשר רוחני?

אתה רוצה שאני אדבר איתך על קשר רוחני ועל קשר גשמי, קשר שיש בין בחור לבין בחורה, בין גנב לבין גנב, לזה אתה מושך אותי לדבר?

תלמיד: אני שואל כי כתוב במאמר על הבקיע, ואני מנסה להבין איך קופצים מעל הבקיע, מעל הפער בין גשמיות לבין רוחניות?

כל עוד לא תעזוב את כל החכמות ותתעמק בקשר בין החברים בתוך עשירייה, לא תבין.

שאלה: בטקסט הקודם הוא דיבר על הדורות ועל התכונות, מה הן אותן הנטיות שעליהן מדובר?

יש לנו נטיות אגואיסטיות ונטיות אלטרואיסטיות. צריך למיין אותן ולראות שכולן על מנת לקבל, ואז להתחיל לסדר אותן מהקל לכבד שהן יהיו בעל מנת להשפיע. איך עושים את זה? מתחברים לעשירייה ומתחילים למיין את הנטיות הללו מהקל לכבד ובנוסחה של "איש את רעהו יעזורו". נותנים דוגמאות, תרגילים, וכך על ידי פעולות גשמיות שמתחילים אותן מרחוק מעוררים מאור המחזיר למוטב על ידי הערבות אותה לאט לאט אנחנו בונים, ומגיעים למצב שהכול מגיע לתיקון.

קריין: אנחנו מתראים היום בערב.

אנחנו יוצאים עכשיו לכיוון רומא, נתראה בסעודת הערב יחד עם הקבוצה האיטלקית ועם כל החברים שרוצים להצטרף אלינו.

שאלה: מה מצופה לנו בסעודה היום בערב?

גם אני לא יודע, הכול תלוי בקבוצת איטליה, מה נדבר, מה נאכל ומה נשתה. שמעתי שמגיעים חברים מכל איטליה, שיש מעל מאה איש שמגיעים מכל רחבי המדינה ואני אשמח מאוד להיפגש איתם, הם תלמידים מאוד נאמנים וצמודים אלינו. שיהיה לכם כל טוב ובהצלחה, נתראה היום בערב ולמחרת כבר בישראל.

(סוף השיעור)