שיעור ערב 30.09.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

סוכות - מאמרים, רב"ש אגרת ל"ו

קריין: אנחנו ממשיכים את סדרת השיעורים לרגל חג הסוכות, ונקרא מתוך אגרת ל"ו של הרב"ש.

אני חושב שבמשך הלימוד הזה אנחנו נדע מה זה חג הסוכות, מהם המנהגים, למה כך אנחנו מתנהגים, ומה יש לנו מהעניין הזה של סוכות, זאת אומרת, מהו השלב שאנחנו צריכים עכשיו לעבור. דיברנו שזו בניית כלי האמונה למעלה מהדעת, שמרומז לנו בעשיית הסכך המכסה את השכל, שנמצא מעל הראש שלנו, שאנחנו בעצמנו עושים את זה.

אנחנו עושים את זה מפסולת הגורן והיקב, שבאמת לא חשובה לנו כל כך הפסולת הזאת ואין בנו מה לעשות ממנה, זה מרמז על זה שאנחנו באמת מתעסקים בעצם בדברים זולים ולא חשובים כל כך. אבל זו מצוות האמונה, כוח האמונה שלא נראה לנו שזה משהו חשוב. "אני מאמין", מה זה "מאמין"? בזמננו במיוחד, מי מתייחס ברצינות למישהו שאומר "אני מאמין שזה כך, אני מאמין שזה אחרת"?

אלא אצלנו, אנחנו לוקחים את כוח האמונה לא סתם כמו שכוח האמונה היא אצל אנשים רגילים, אלא אצלנו זה כוח ההשפעה, ואנחנו רוצים להעלות את כוח ההשפעה הזה למעלה מהדעת. להגיד שכוח הנתינה וכוח ההשפעה הוא יותר חשוב מכוח קבלה, ואנחנו רוצים לפי זה להתקיים, לפי כוח האמונה, ואפילו באמונה למעלה מהדעת, באמונה שהיא נגד הדעת.

וכאן השאלה היא, איך אנחנו יכולים לעשות זאת? הרי "דעת" זה נקרא מה שאני רואה, יודע, איך אני יכול לעשות כאן משהו נגד הדעת? זה לא ריאלי, לא מציאותי. אז אומרים, נכון, ודאי שזה נכון, וחכמת הקבלה מתייחסת לבני האדם כאל אנשים רציניים ש"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אז מה זה נקרא אם כך שאנחנו רוכשים את כוח האמונה? ואת זה אנחנו צריכים לבדוק איתכם.

אבל זה הציווי, מצווה שאנחנו צריכים לבנות בנו כלי של אמונה, שכל מה שאנחנו נעשה זה יהיה על מנת להשפיע, שאנחנו נעלה את גדלות הבורא יותר מכל דבר אחר. שאנחנו נתחיל להעריך, לשקול את כל הזולת כיותר גדול מעצמנו. שלאהוב לזולת, להשפיע לזולת, זה יהיה בשבילי יותר חשוב ממה שאני עושה לעצמי. השפעה היא יותר חשובה מקבלה, בקיצור. ורק בצורה כזאת אנחנו פתאום מתחילים להרגיש שאנחנו כן יכולים להגיע לתפיסת מציאות שונה, שלא היה לנו בה קודם שום עניין, וזה נקרא להיכנס לעולם העליון, לכלי דהשפעה.

בואו נראה מה שהוא כותב לנו על זה, נראה לי שהוא מדבר על זה.

קריין: אנחנו קוראים בכתבי רב"ש כרך ב', עמ' 1489, אגרת ל"ו, אנחנו נמצאים בטור ב' פסקה שנייה דבר המתחיל "ותשובתי הכללית היא", באמצע "שחג הסוכות".

"ותשובתי הכללית היא, שחג הסוכות מתרץ על כל השאלות אפילו הקשות ביותר והגרועים ביותר. כי ידוע שענין סוכה הוא בחינת צילא דמהימנותא, ומצד הדין צריך "צלתה מרובה מחמתה". זאת אומרת, אנחנו צריכים לבנות כזה יחס למציאות שבה אנחנו הולכים לפי ההשפעה ולא לפי הקבלה, וגם כשאנחנו אחר כך מגיעים לקבלה, זה אך ורק בתנאי שאנחנו משבחים בזה את ההשפעה. אבל הכול זה על ידי ההשפעה.

זה כמו שאני יושב אצל בעל הבית ואני לא רוצה לקבל ממנו שום דבר, אני רוצה דווקא ההיפך, לכבד אותו, אבל אין לי במה, ואז מתוך זה שהוא מפציר בי לקבל משהו ממנו, אז אני מתחיל לקבל, אבל הקבלה הזאת היא רק כדי לשבח את החסדים, רק כדי להדגיש שאני עושה את זה כדי להשפיע לו. ואז יוצא שאני נמצא עם בעל הבית באותה השתוות הצורה.

אבל אני צריך תמיד לדאוג שההשפעה תהיה יותר גדולה מהקבלה, זה נקרא שהצל מהסוכה צריך להיות יותר מהאור שהיא מעבירה.

"וזה ידוע, שחמה מרומז לבחינת ידיעה, ולבנה מרומזת לבחינת אמונה. והוא על דרך שאמרו חז"ל, "ישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה". היינו, שבכל פעם שרואין שיש בחינת חמה, ושהוא מרובה מצילתה, אזי צריכים לכסות יותר, בכדי שצלתה יהיה יותר מרובה.

ואם האדם בעל זוכה, ואין הוא מוסיף מעצמו בחינת צל, אז מהשמים מרחמים עליו ומכסים את החמה עבורו. ואז האדם נעשה ברוגז, היות שהאדם מבין אחרת. האדם לפי שכלו, אם יש לו בחינת חמה אזי רוצה שיוסיפו לו בחינת חמה, אבל "לא מחשבותי מחשבותיכם", ומוסיפים לו בחינת צל."

למה מוסיפים לו "בחינת צל"? כי לא רוצים שהוא ייכשל. כי אם יהיה אור יותר מצל אז הוא ירגיש באור הזה חושך, כי זה לא יהיה מלובש באור החסדים, באור חוזר, ולכן לא מוסיפים לו. זאת אומרת, מהשמים ממש שומרים עליו. זה מה שהרב"ש אומר.

לכן אנחנו צריכים להבין שאנחנו מקבלים מלמעלה, בצורה אופטימאלית, מה שאפשר לקבל ואין לנו בזה יכולת לעשות שום דבר, אלא אם אנחנו מוסיפים בכוח ההשפעה מצידנו, ואז לפי זה אנחנו יכולים לעורר מלמעלה את אור העליון שיאיר יותר. אבל תמיד אור העליון יאיר פחות או יותר אך ורק לפי המסך, לפי אור החסדים שאנחנו מייצבים לו.

"ואם האדם מתגבר על הצל נותנים לו בחינת חמה. ואז האדם צריך להוסיף בחינת צל." השפעה. "ואם אינו מוסיף, אזי מוסיפים לו בחינת צל מהשמים," אבל זאת כבר הסתרה, "וחוזר חלילה. עד שזוכה לדביקות לנצחיות."

שאלה: הרב"ש כותב פה דבר כזה, קודם כל יש צל ואז נותנים לו שמש ואז הוא צריך לשים צל בעצמו. איך זה קורה, העבודה הזאת? אני קצת לא מבין כשהוא אומר "שמש", "חמה".

האדם עושה מאמצים, ומקבל אחרי המאמצים הרבים איזו הארה, הארת חכמה. הכול מתחיל להיות לו יותר ברור, יותר מובן. עכשיו השאלה היא, האם הוא מקבל את הידיעה הזאת כהוכחה שהוא הלך נכון, או שהוא לא מסתכל על זה אלא ממשיך, ומה שעכשיו הוא קיבל, הוא מכסה את זה באור החסדים שוב. הוא לא רוצה לקבל שום הוכחה, שום עובדה ממה שעכשיו הוא מבין ומרגיש, אלא ממשיך ללכת בעיניים עצומות קדימה. זה מה שחשוב לו, ללכת בעיניים עצומות קדימה כי כך הוא מראה לבעל הבית שהוא מסור לו. זה מה שצריך לעשות. צריכים ללמוד מהפרקטיקה, אתה תלמד, תיכף הוא ממשיך להסביר.

שאלה: זה אומר שהוא עושה צל על החמה, מה שהסברת עכשיו?

כן, אם הוא ממשיך לכסות את עצמו אז זה נקרא שהוא עושה צל.

שאלה: אמרת ללמוד בצורה פרקטית, מה זה פרקטיקה עכשיו?

שאנחנו נלך ונעשה כל מיני פעולות, ומתוך הפעולות האלה נבין איך להתנהג. לא תיאורטית אלא מתוך הניסיון. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך".

אני אוהב שאלות אבל שהן לא מבלבלות אחרים, ושהוא שואל "אבל אחר כך כתוב", אני לא יודע מה כתוב אחר כך. אני תמיד לומד כמו בפעם ראשונה. ואם הוא יודע, אז האחרים אולי לא יודעים? הזלזול באחרים זה דבר שאני לא יכול לסבול, שלא אכפת לך מה שהם אומרים, מה שהם חושבים, מה שהם מבינים. אתה לומד, זה שיעור פרטי שלך.

קריין: אנחנו בטור ב' למטה פסקה אחרונה "אבל".

"אבל צריכים להתאמץ בהתאמצות יתירה לקבל את הצל, ולאמור שזה צל קדוש, שכל הצל הזה בא משמים ולא מהסטרא אחרא, שנתנו לו זה בכדי שיהיה לו מקום לקבל על עצמו את האמונה, ואז זה נקרא צילא דמהמנותא, וזה קדוש. ועל דרך "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה, ופושעים" וכו'." מה שאנחנו מקבלים מלמעלה, או שמגיעה קצת הארה או שמגיע קצת צל, אנחנו בעצם מקבלים את זה כל הזמן כדי להישאר מקסימום בכוח האמונה. מקסימום בכוח האמונה בעיניים עצומות. זה בינתיים מה שהוא כותב.

"וזה ענין שעושין את הסכך מפסולת גורן ויקב, שפירש אאמו"ר זצ"ל, שגורן מלשון "גר אנוכי" ויקב מלשון "ונוקב שם ה'". ולפרש דברי קדשו ז"ל הוא כנ"ל, שענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב." זו הידיעה, זו הדעת, והוא הולך למעלה מזה. זאת אומרת מה זה למעלה מזה? הוא צריך את הדעת, אבל הוא צריך את זה כדי ללכת למעלה מזה, לבנות את עצמו למרות מה שהוא רואה ומה שהוא מרגיש ומה שהוא יודע.

"היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה." ממה אנחנו עושים את הסכך? מדברים שהם לא חשובים לנו, לשכל ולרגש שלנו זה לא חשוב. אני ברגש לא מרגיש שום דבר מיוחד, בשכל זה לא מסתדר לי, זה לא הגיוני, ודווקא מהם אני עושה את הסכך. זאת אומרת, אני מעריך את הדברים האלה יותר מאור היום, מאור השמש, יותר מהידיעה. זאת אומרת, בכל מקום שאני פועל ברוחניות, אני קודם כל חושב איפה אני יכול להשפיע אפילו שזה נגד כל ההיגיון שלי.

"ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך." אם אנחנו לא בונים את המסך, אנחנו לא יכולים להיות בקשר עם הכוח העליון ואז כלום לא שווה. והמסך דווקא נבנה מכל אותם המחשבות, הרעיונות, הרצונות שהם לא חשובים בעיניי. אני הולך להיות בהשפעה כמה שיותר ללא הוכחות, ומזה אני בונה מסך חזק, ומעליו אני מגלה דווקא אור גדול. תיכף הוא עוד יגיד את זה.

"ועל זה צריך האדם להיות אורח טוב ולומר, "כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". שהאדם צריך לומר בפה, שכל מה שמתרחש בעולם, היינו שיהיו אנשים שיסבלו ויקבלו רע חס ושלום, כדי שאני אוכל לקבל טוב, היינו לקיים בחינת אמונה. אפילו שאני רואה את הרע הנמצא אצל אנשים, הוא בכדי שיהיה לו מקום לקבל את עול מלכות שמים.

וזה עוד יותר לומר, שאחרים יסבלו רע רק בכדי שיהיה לי מקום לקבל." כי כך הוא רואה, שאם הוא יקבל משהו, זה חייב להיות על חשבון האחרים. "ואמת שקשה להגיד כך, אלא דווקא אם האדם עובד בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, נמצא שהוא בעצמו אינו עולה בשם רק הכל לשם השם. ואז, אם אין האדם באמצע, יכולים לומר הכל כי זה שאומר "לא טרח בעל הבית אלא בשבילי", היינו כדי שאוכל להמשיך בעבודת האמונה, וכל זה הוא רק בשביל ה' ולא בשביל עצמו." הוא עושה מקסימום פעולות כמה שמסוגל בעל מנת להשפיע ללא חשבון לעצמו.

"כי בזמן שהאדם דואג עבור הנאות, אז קשה לרמאות את עצמו, ולומר שכל העולם לא נברא אלא בשבילו. אבל בזמן שהאדם דואג לתועלת ה', אזי לא קשה כל כך להאמין מטעם כי האנוכיות אינו עולה בשם.

היוצא מכל הנ"ל, שענין הסכך המכונה צל נעשה דווקא מפסולת גורן ויקב, כנ"ל. וזה ענין מה שאנו אומרים בתפילה שבתוך הסוכה, "ולחסות מזרם וממטר", היינו שהאמונה מציל את האדם מכל המזיקים." כי הוא הולך נגד כל הרעיונות, נגד כל ההיגיון, הוא לא מקבל את זה בחשבון. הוא מקבל את זה בחשבון דווקא כדי לבנות את היחס שלו לפסולת, גורן ויקב, זה יותר חשוב. "כי ענין מזיקים הוא ענין מחשבות זרות ודיעות זרות, והאמונה נבנית דווקא על פסולת כנ"ל, ורק באופן כזה הוא החסיה מזרם וממטר, אחרת האדם נמשך עם זרם העולם.

וענין מטר הוא דבר המחיה את האדמה, כי אנשים שהם מבחינת הדומם הם אינם ניזונים, אלא מבחינת הדעת, ורק הדעת יחיה אותם. ובמקום שאין הדעת מגיע, הם אינם מסוגלים להחזיק מעמד. והדעת הזה משאיר אלה אנשים בבחינת הדומם.

מה שאם כן מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה. כי המטר הזה אינו מסוגלת למי שרוצה ללכת בדרך האמת. ואם האדם נכשל, ולוקח לעצמו איזה סמיכה מהדעת הזה, תיכף הוא מקבל ירידה ונפילה לשאול תחתיות.

מה שאם כן לבחינת הדומם יש בידו לקיימם, ולא מקבלים שום נפילות, לכן הם מחפשים תמיד בחינת דעת שיסמוך את עבודתם." אלה האנשים הרגילים. "ובכדי לא להכשל בהדעת הזה הנקרא מטר יש סגולה בהסכך הנ"ל, וזה שאנו אומרים "ולחסות מזרם וממטר", ובזה יתישבו השאלות ויהי רצון שנזכה לצילא דמהימנותא."

שאלה: כמו שאין צל בלי אור, כך גם אין תכונת השפעה בלי רצון לקבל? סתם כך אין רצון להשפיע?

ודאי שאין מצדנו שום כוח השפעה, וכל כוח ההשפעה נבנה מתוך שאנחנו מגיבים ברצון לקבל שלנו על האור העליון, על ההשפעה מצד הבורא. ומזה יוצא לנו שאנחנו כאילו משפיעים לו.

שאלה: איזה תפקיד באיחוד האנושות יש בצמצום, מסך ואור חוזר?

אני לא חושב שהאנושות מתחברת לפי צמצום, מסך ואור חוזר. אלא אנחנו כשכוללים את האנושות באח"פ שלנו, אנחנו מעבירים להם את הכוחות האלו והם כך מתחברים. אבל לא שהם בעצמם צריכים לבצע צמצום, מסך ואור חוזר.

תלמיד: בשלמות, סוכה זה בית תפילה?

כן, זה נקרא "סוכת שלום". שממש מקבלת את כולם בשלמות.

שאלה: למה אנחנו צריכים בכלל פסולת? אי אפשר להשתמש רק במוצר עצמו הסופי, שכבר קיים? למה צריך את הפסולת ממנו?

יש לי רצון לקבל. לרצון לקבל הזה שהוא רוצה ליהנות, לדעת, לשלוט, לרצון לקבל הזה יש דברים חשובים יותר, ויש דברים חשובים פחות, ויש דברים שבכלל לגמרי לא חשובים, כלפי הרצון לקבל שלנו. ברוחניות אנחנו משתמשים ברצון לקבל שלנו אבל בצורה שהוא כביכול משפיע.

השפעה כלפי הרצון לקבל, זה משהו שאין לנו בזה שום עניין, שום חשיבות, ולכן ההשפעה הזאת נקראת "פסולת". פסולת יש מכלים דקבלה, מכלים דהשפעה, לכן זה פסולת, גורן ויקב. פסולת יקב זה מ"ענבים", ענבים זה סמל לאור החכמה, והיקב זה מהחיטה נניח, וזה כנגד אור החסדים.

זה לא חשוב, אלא חשוב שאני בונה את הכלי הרוחני שלי מדברים שהם לא חשובים לי, מהשפעה. שעל ההשפעה אין לי אף אחד שנמצא נגדי. "אתה רוצה להשפיע? בבקשה, תשפיע". אם אתה רוצה לעשות טוב לאחרים, אף אחד לא יגיד לך לא. ולכן אני צריך לבנות את המסך שלי מהרצון להשפיע, מהכוונה על מנת להשפיע, מהנטייה להשפיע לזולת, וזה נקרא שאני בונה את זה מ"פסולת, גורן ויקב".

תלמיד: אבל להשתוקק ליין, להשתוקק לאכול ענבים טריים זה אי אפשרי?

לא. אין לנו שום עניין בזה כי אני דווקא מעדיף לבנות את העבודה שלי בלהשפיע לאחרים. זה שאני משפיע לאחרים בשבילי זה חשוב. אז אמנם אני בונה את העבודה מהשפעה וההשפעה בעיניי היא לא חשובה, אבל אני דווקא עובד עם זה כדי להשפיע לזולת. זה נקרא שהסוכה שאנחנו בונים בנויה מחומרים כאלה שאף אחד לא צריך אותם. אתה יכול למצוא אותם בכל גינה או יער, עצים, ענפים מהעצים, כל מיני דברים, ומזה אתה עושה את הסכך, את הסוכה עצמה, בונה את הבית שלך בעצם מדברים שהם לא חשובים לשכל ולרגש. זה נקרא שבהם אתה יושב, בתוך היחסים האלה אתה יושב ואתה רוצה להיות אך ורק בהשפעה לזולת בקיצור. זה מה שמסמלת הסוכה.

תלמיד: וזה כל המילוי שאמור להיות לי?

כן.

שאלה: הדברים הלא חשובים הם דברים בדרך כלל שנופלים, הם לא יציבים. אתה רוצה להרים דברים שהם לא חשובים למעלה, אבל איך מחזיקים אותם למעלה?

לא צריך להחזיק. הם כל הזמן יפלו ואתה תצטרך להרים אותם שוב. ובזה כל העבודה שלנו. עוד ועוד לעלות, לעלות, לעלות אותם למעלה. וכל פעם שאתה מעלה אותם למעלה יש לך בזה עבודה חדשה, ורווח חדש, והשגה חדשה. זאת בדיוק העבודה שלנו. נופלים הכוונה היא שלא שנופלים הענפים שאתה מעלה אותם כדי לבנות מהם גג, אלא נופלים מחשיבות, שאתה עשית מאמץ, אתה עשית השפעה ולעת עתה היה נראה לך שזה דבר חשוב, בעוד רגע זה הופך להיות לא חשוב שאתה רואה עד כמה שאתה מזלזל בזה ואתה שוב צריך לעבוד על חשיבותם כדי לעלות אותם למעלה מהראש. ככה זה.

תלמיד: זה חשיבות אישית או חשיבות לעשירייה?

זה ודאי שחשיבות לעשירייה. על זה אין מה לדבר. חשיבות פרטית לא נחשבת לפעולה רוחנית. זה לא נחשב לפעולה רוחנית אם אתה פונה, אם אתה מדבר, אם אתה עושה לבד. להשפיע לבורא בזה אתה לא יכול. במיוחד בזמננו אנחנו נמצאים במצב שנקרא "גמר תיקון", "דור האחרון" וכן הלאה. אתה חייב לחשוב על הרכבת הכלי השלם.

תלמיד: הסוכה הרי אנחנו לומדים שזה דבר ארעי אבל מתוך המאמר שלמדנו עכשזה כאילו כל החיים שלי אני צריך להיות בסוכה הזאת. איך אפשר להיות?

היחס לסוכה הוא שזה ארעי כי כל הזמן יש לך חובה לחדש אותה, להקים אותה עכשיו היא כל הזמן נופלת. "סוכת דוד הנופלת" זה מושג כזה, וכך אנחנו צריכים לבנות.

שאלה: קודם אמרת שבזמן העבודה אני גם מחפש הוכחות. אתה יכול קצת יותר לפתוח את זה? למה הכוונה שאני מחכה להוכחות?

תמיד אנחנו מחפשים הוכחות בכל דבר ודבר שאנחנו עושים אנחנו רוצים לסמוך על הרגש, על השכל שלנו, על ההוכחות, על דעת העולם, דעת הקהל. וכך בנויים הכלים דקבלה שלנו. מה שאין כן בכלים דהשפעה זה ההפך. שם אני צריך ללכת למעלה מכל זה, למרות כל זה. ומה שחשוב לי בכלים דקבלה, זאת אומרת בשכל והרגש האגואיסטי שלי, אני לא מקבל את זה בחשבון אלא אם כן אני בונה כוח האמונה למעלה מזה.

קריין: יש עוד שאלות של הרבה חברים, הבעיה היא שבשיעורי ערב הם פחות מחמישה חברים לפחות בקבוצה אז לא מראים אותם. כך אתה קבעת. אולי בערב אפשר לפתוח יותר.

בערב אפשר לפתוח יותר.

שאלה: לפי המאמר בהתחלה רשום שנותנים לאדם צל אז יש לו כוח לעלות באמונה מעל הדעת, וכשנותנים לו חמה אז כשיש לו דעת, איך כשנותנים לו אור, בשלמות הוא יכול לעלות מעל לאמונה מעל הדעת?

לא. זה לא פשוט. אם יש לו ידיעה אז הוא מסתכל על זה כמו על מכשול שצריך לעלות למעלה מהמכשול הזה ולבנות עכשיו מסך, אור חוזר. ככה לא עושים.

תלמיד: אז איך בונים צל בזמן שיש שלמות?

איזה שלמות יש לו?

תלמיד: רשום שנותנים לו חמה אז הוא צריך לבנות את הצל בעצמו.

כן?

תלמיד: איך הוא עושה את זה?

הוא לא מרגיש שזו שלמות. כי מה שמלמעלה נתנו לו ידיעה, בזה ביטלו לו את הכלי דקבלה והוא צריך עכשיו לבנות אותו, להוסיף. הוא צריך עכשיו לבנות את הכלי דקבלה שלו יותר גדול ומחדש.

תלמיד: אז מה זו התוספת, מה הוא אמור לעשות בתוספת הזאת?

זה שמוסיפים לו ידיעה זה כדי שעכשיו יעשה צמצום על הידיעה ויבנה את הכלי דהשפעה החדש. וכך אנחנו לומדים. כך אנחנו גם רואים שבנויים הפרצופים חכמה חסדים, חסדים חכמה.

שאלה: "מי שרוצה להיות בבחינת צומח, אסור לו לקבל את הדעת הזה לסמיכה." מה התפקיד של הגורן והיקב בעבודה רוחנית שלנו, איך אנחנו צריכים להתייחס לזה?

גורן ויקב אלה שני מקומות שמשם אנחנו מקבלים אוכל. מהגורן לחם ומהיקב יין, שאלה שני הדברים החשובים ביותר לאדם. פעם אנשים היו חיים רק מזה, לחם, שמן זית ויין, אלה באמת המקורות העיקריים של המזון.

שאלה: מה התפקיד של היקב והגורן בהתקדמות שלי הרוחנית, איך אני מתקדם?

גורן ויקב מזה אתה ממלא את עצמך. אז יש פסולת גורן ויקב, אלה דברים שלא חשובים לרצון לקבל שלך. אז תדע שמה שלא חשוב לרצון לקבל שלך, הם דברים שחשובים מאוד לרוחניות. פסולת גורן ויקב אלה צורות ההשפעה שאתה יכול להפעיל ואז בצורה כזאת אתה בונה סוכה.

תלמיד: אם אני יושב עם העשירייה שלי סביב השולחן כמו פעם. איך אני צריך להתייחס לחברים בשולחן, מה אני רואה בהם, איזה יקב ואיזה גורן?

למה אתה מסתכל על הגורן והיקב ועל הפסולת, מה חשוב בשבילך, לרצון לקבל שלך? לקבל משהו. מה לא חשוב לרצון לקבל שלך? להשפיע. יש רק שני דברים לקבל ולתת. לתת זה לא חשוב, לקבל כן חשוב. כל היום אתה חושב איך אני מקבל, מה חסר לי זה וזה וזה. עכשיו אומרים לך, "לא, אותם הדברים שאתה לא חושב עליהם שזה נתינה, דווקא מהם אתה יכול לבנות את הכלי הרוחני שלך".

שים לב לרצון להשפיע, למה שאתה עושה לחברים. תבנה איתם, כלפיהם פעולות השפעה, כמה שיותר. אמנם שאתה לא רוצה, זה ברור. אמנם שאתה לא מחשיב את זה, זה גם ברור. אבל אם תתאמץ אתה תתחיל מהיחסים אליהם ודרכם לבורא, לבנות כלי רוחני שנקרא "סוכה" "סכך". מפעולות כאלו, מדובר רק על אותו דבר ששמעת כבר הרבה שנים, פעולות השפעה.

תלמיד: ביטול מול החברים, זאת הכוונה שאני מתבטל מול העשירייה, זה בניית סוכה, לבטל את עצמי?

כן. בניית סוכה זה נקרא "בנית כלי רוחני".

תלמיד: מה זה הסכך, יש פירוש ליקב וגורן בין החברים?

יקב וגורן הם מקורות לאור החכמה ואור החסדים. והכלי הרוחני כך הוא נבנה. הם נותנים לנו פשוט דברים המקבילים בעולם הזה לעומת רוחניות. למה לחם זה כל כך חשוב.

תלמיד: זה הכול אותו דבר, סוכה. זאת אומרת, מתייחסים במשלים כל הזמן?

נכון, תגיד שזה משל. אנחנו אומרים שזה לא משל, שזה ענף ושורש.

שאלה: מה שהוא כותב פה שהאמונה נבנית דווקא על ידי הפסולת, מה זה פסולת?

פסולת זה דברים שלא חשובים לרצון לקבל שלי. לרצון לקבל מה שחשוב זה לקבל. מה שלא חשוב זה להשפיע. אז אומרים שמפסולת כלפי הרצון לקבל שלך אתה בונה דווקא כלי רוחני.

תלמיד: אז מה התפקיד של הסכך ביחס לאמונה?

סכך זה מסך. אני בונה כיסוי על הרצון לקבל שלי. אני לא נותן למילויים למיניהם, תענוגים למיניהם, להיכנס לתוך הרצון לקבל שלי. זה נקרא שאני עושה סכך, מסך.

תלמיד: אז מה סדר הפעולות, מה צריך קודם?

לעשות מסך.

תלמיד: קודם מסך ואז אפשר להעלות את הפסולת?

לא, מסך בעצמו בנוי מהפסולת.

תלמיד: אז כדי שיהיה מסך צריך להעלות את הפסולת?

צריכים להעלות את הפסולת למעלה מהראש. שהפסולת הזאת, היינו השפעה, השפעה מכלים דקבלה ומכלים דהשפעה שיש לי, השפעה על ידם תהיה הכי חשובה אצלי.

תלמיד: אז ביחס לכלי של אמונה, מה בדיוק עושה המסך? כי כאילו נשמע שהפסולת עושה את האמונה.

פסולת זה המסך בעצמו. מפסולת אני עושה את המסך. כשאני מתחיל להחשיב השפעה, יציאה מעצמי, חשיבות החברים, מזה אני בונה את המסך, סכך. ואז תחת הסכך הזה אני יכול לשבת. אני רוצה שזה יהיה הבית שלי, שזאת תהיה הנשמה שלי ואני נמצא בפנים. ואז בצורה כזאת אני ממשיך להתקיים, להגדיל את הכלי הרוחני שלי.

שאלה: דירת ארעי זה בגלל שברגע שבניתי את המסך ושמתי את הפסולת מעלי ואני יושב שם בצל, שנייה אחר כך זה שוב נהיה פסולת בעיני ואני צריך עוד פעם לעשות. לכן היא נקראת "דירת ארעי"?

כן. כל הזמן אתה צריך לחדש מפני שהאגו שלך כל הזמן מתחדש. זה מנוע שמסתובב כל הזמן ומביא לך רשימות חדשות שבורות מהשבירה. ולכן מה שבנית מיד נעלם, בנית נעלם. אתה בונה חשיבות להשפעה, אתה משתדל להיות בהשפעה או בכוונה בלבד, או אפילו במעשה. ומה שאתה עושה, מיד נעלם. עושה, נעלם. אבל על ידי החברים, על ידי לימוד, על ידי הכול אתה מתחזק שכך צריך להיות. שדווקא על ידי הפעולות האלה שחוזרות על עצמן כביכול, אתה מתקדם.

תלמיד: אז לא צריך להיות באכזבה מזה שכל רגע אני מאבד את החשיבות? כי זה מורגש לחלוטין, יש שנייה אחת חשיבות אחר כך זה נופל.

זה מיד נופל ממש ככה. אם זו פעולת השפעה, מצב של השפעה באמת אמיתי, אין לך סיכוי להחזיק בזה יותר משניה, כדי שתחדש את העבודה.

שאלה: פסולת גורן ויקב בעשירייה, זה דעות של החברים שלא נעימות לי?

גם זה יכול להיות, יש כל מיני כאלה דעות. מה שהרצון לקבל שלי לא סובל זה נקרא "פסולת גורן ויקב".

תלמיד: בהתאם לזה לעזור יכולה רק התפילה, מעל הדעת זאת אומרת, בדעת אני לא יכול אף פעם לתקן את זה?

אני לא מסוגל לתקן את זה בעצמי, אלא רק כשאני מעלה בקשה והבורא מתקן.

שאלה: מה הערך המוסף של סימני חג הסוכות להסבר של אמונה למעלה מהדעת?

את הסימנים אני לא יודע. חג הסוכות מסמל לנו בניית הכלי דהשפעה וזה מה שאנחנו צריכים עכשיו לעשות. בונים את הכלי דהשפעה לפי העקרון שאמונה השפעה למעלה מהדעת, למעלה מהקבלה. שאני כל הזמן צריך לסובב את עצמי, להפוך את עצמי כך שהשפעה יותר חשובה מקבלה. היחס לזולת יותר חשוב מהיחס לעצמו וכן הלאה. במאמצים האלו, אני לא מצליח אבל במאמצים האלו שאני ככה רוצה להפוך את כוח ההשפעה שהוא יהיה יותר חשוב מכוח הקבלה, אני כל הזמן כאילו בונה, ובונה סכך חדש. ובזה אני מכסה, ומכסה את כל הרשימות האגואיסטיות האלה מהשבירה, שמתעוררות בי כל פעם. עד שאני בונה לגמרי את כול הסכך על כל הרשימות וככה זו העבודה שלנו.

שאלה: אני מקווה שאני שואל נכון. אחרי ששמים את הסכך מהפסולת של היקב והגורן מעל הראשים שלנו. מה החשיבות של הישיבה בתוך הסוכה?

שאז אנחנו יכולים להיות בתוך הכלי שמלא באור החסדים ולהתחיל לקבל אור החכמה. להתחיל לקבל את אור החכמה זה אושפיזין, זה עד גמר התיקון. עד סוכת הדוד שזה גמר תיקון. סוכות הוא מסמל לנו כלי, נשמה כללית, רוחנית, כוח השפעה שבה נכנסים כולם, כולם כל האנושות.

תלמיד: כלומר, סוכה גם אחרי שנגמר סוכות אנחנו ממשיכים לבנות?

כן.

תלמיד: זה לא דבר שנגמר?

אף פעם שום דבר לא נגמר בכל החגים שלנו, אלא זו נצחיות שיש בזה עד גמר התיקון. אחר כך זה נכנס לנצחיות השלמה וכבר אנחנו מקיימים את זה כנראה בצורה אחרת.

שאלה: אני בונה מסך מצד האגו שלי, אבל גם ככה טוב לו, זאת אומרת, הוא לא צריך מסך. זה אומר שאני צריך לבנות איזו כוונה, לבנות את המסך עבור מישהו? אני מבין נכון?

אני לא מבין אותך, אם אתה מרגיש טוב באגו שלך אז בשביל מה לך לבנות מסך, איזה כלי, אם אתה לא מרגיש רע במצבך? אלא אם אתה רוצה להשיג מהות החיים, מטרת החיים, אז אתה מתחיל ללמוד ולהבין שאתה צריך לבנות גישה חדשה לחיים, הפוכה, ולא מה שיש לנו, שנולדנו עם זה, אלא בצורה הפוכה. זאת אומרת, שבכוח ההשפעה אתה יכול להשיג חיים רוחניים, ובכוח הקבלה אתה לא יכול להשיג יותר ממה שיש לך כאן, בעולם הזה.

ואז אתה הולך ומחפש, אז איך אני משיג כוח השפעה? אומרים לך שזה רק בעשירייה ובמשך שנים רבות שאתה עובד בזה, אז לאט לאט מגיע, לפי המאמצים שלך, עליך המאור המחזיר למוטב, ואתה מקבל הרגשה והבנה מה זה נקרא להיות המשפיע כמו הבורא, ואתה צריך לבצע את זה בין החברים. וכאן העניין הוא, שצריכים לעבוד לא עם השכל שכל כך אתה אוהב לעבוד ורגיל, אלא לפי השכל של החכמים שכתבו לך את ההוראות, כתבו לך את התורה, "תורה" נקראת הוראה, ולעשות מה שהם אומרים ואז תצליח. רק בתנאי הזה, כי כול העבודה היא נגד הרצון, נגד הטבע שלך.

שאלה: אני צריך דברים שהם לא חשובים לי, לדאוג כלפיהם מעל הדעת כאילו הם חשובים, אם הבנתי נכון. אז לָמה אנחנו צריכים בעצם לתת אחד לשני חשיבות? כי בזה בעצם, אם נתנו לזה חשיבות, אז איך אני מעלה את זה מעל הדעת? החברים נתנו לי חשיבות למשהו שלי לא היה חשוב.

אני לא מבין, אתה היית אדם רגיל, אתה רוצה עכשיו למצוא את מטרת החיים, אז איך אתה תעשה את זה? אתה שומע שלהגיע לאמת, למטרת החיים, אתה יכול רק אם יהיו לך כלים דהשפעה, ועכשיו אתה עובד רק עם כלים דקבלה. אז איך אתה תגיע לזה? אומרים לך, בעשירייה, בקבוצה. אז אתה נכנס לעשירייה ומתחיל שם לעבוד, ואז אומרים לך מה אתה צריך לעשות בעשירייה כדי להגיע לכלי דהשפעה, ואז אתה תראה שיש עוד מציאות חוץ מהמציאות דקבלה, חוץ מהעולם הזה, וכך אתה ממשיך.

תלמיד: אני לא בטוח שהבנתי, נגיד איזו פעולה לא היה לי כלפיה חשיבות בדרך, נגיד, להגיע לשיעור ערב לא היה לי חשוב, סתם, למשל, בתוך הדעת זה לא חשוב לי. עכשיו, החברים נתנו לי לזה חשיבות, אז אני מגיע.

כן.

תלמיד: אז בעצם לא העליתי את זה מעל דעתי, הם נתנו לי חשיבות.

זה בתוך הדעת, זה בגלל שאתה נכללת עם החברים. זה יכול להיות בכל חוג אחר, היית הולך ללמוד לרקוד ואז היו נותנים לך חשיבות לרקוד.

תלמיד בגלל זה השאלה, למה אנחנו נותנים אחד לשני חשיבות?

כי אחרת איך אתה תקבל את זה? אין לך מקורות לקבל חשיבות להשפעה. אנחנו מאוד מציאותיים. איך אתה תקבל חשיבות לפעולות השפעה? אני בחיים שלי לא חלמתי שאני צריך את זה. פתאום אני מתחיל לשמוע שכל הרוחניות היא כולה פעולות השפעה. מה לעשות?

שאלה: אפשר להמשיך רגע את החבר?

כן, בבקשה. אולי אני לא הבנתי את השאלה שלו.

תלמיד: אני אנסה גם. אומרים שאנחנו יכולים לתת קנאה אחד לשני, דוגמה, אנחנו יכולים לעזור לחברים. כל העזרה הזאת שאני מקבל זה נחשב בתוך הדעת?

אם אתה משתמש עם השכל שלך זה נקרא דעת.

תלמיד: אבל אלה כוחות שבאמת אני לא עשיתי איזה מאמץ פנימי משלי, אלא קיבלתי כוחות חיצוניים, מהחברים שלי. הם נתנו לי כל מיני גירויים חיצוניים.

אבל אתה פועל לפי האגו שלך, לפי המבנה שלך. אתה לא פועל נגד, למעלה ממה שאתה, ולכן זה נקרא דעת.

תלמיד: אז זו באמת דעת. אז איפה פה החברים תורמים לי לבנות סוכה, שזה כאילו לעלות באמת למעלה מהדעת? אז יש לי רק את הכוחות שלי, או שיש כוחות של העשירייה שעוזרים לי באיזו צורה? שנחשבים לזה שהם עזרו לי לעשות באמת פעולה של לעלות למעלה מהדעת. כי אחרת הכול בתוך הדעת. כל העזרה שלהם זה רק בתוך הדעת שלי.

בינתיים כן.

תלמיד: אז איך משתמשים בהם כדי להתקדם רוחנית? שלא יישאר בתוך הדעת, אלא יעזרו לי לעלות למעלה מהדעת באמת?

זה אין. אתה אומר כך, שכאילו יש כאן אפשרות להתחיל לקבל דוגמה רוחנית ולבצע את הדוגמה הזאת בעצמנו. אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. אנחנו מסוגלים רק לעשות כל מיני פעולות כאלו בין החברים, שהן נקראות סגולה. שעל ידי הפעולות האלו אנחנו מעוררים את המאור המחזיר למוטב. והוא, המאור הזה, מביא לנו יכולת לעשות פעולות נגד הרצון לקבל.

תלמיד: אם אני מבין נכון, שאני עם החברים, אני מגדיל את הכוחות שלי, זה העיקר, זה נותן בי פי כמה יותר כוחות. למשל, אם אנחנו מושכים פי עשר יותר אור, אז ההתקדמות שלנו היא הרבה יותר מהירה והרבה יותר עוצמתית.

לא רק יותר, זו לא כמות, זו איכות. אם אני מבקש, אם אני עושה פעולות עם החברים, אני מבטל את הרצון לקבל שלי במשהו, אני מוותר עליו במשהו ובזה אני מעורר המאור המחזיר למוטב.

שאלה: למה לחסדים יש פסולת? הרי חסדים כולו טוב.

להשפיע על מנת לקבל, זה פסולת או קודש?

תלמיד: לא יודע. האם אפשר להפריד בעבודה בין פסולת, יקב וגורן?

זה לא חשוב. הכול סך הכול, זה דרגות בחסדים ובחכמה.

שאלה: נניח שהתכללתי עם החברים, קבלתי חשיבות של השיעור, בשיעור עצמו כשאני יושב ועושה מאמץ להתפלל ולבקש עבור החברים, למרות שלגמרי אין לי רצון לדבר הזה. האם זו כבר התחלה למשהו שהוא למעלה מהדעת?

זה לא למעלה. למה אתה יושב בשיעור? כי אתה מתבייש לעזוב את השיעור, כי אחר כך יגידו, יחשבו עליך ויהיה לך לא נעים. זאת אומרת, אתה בסך הכול מגן על הרצון לקבל שלך.

תלמיד: נכון. אבל כשאני עושה עוד פעולה מעבר לזה, שאני מנסה להתאמץ ולבקש עבור החברים למצוא תפילה, למרות שלא מתחשק לי לעשות זאת, האם זו התחלה של עבודה למעלה מהדעת?

כן. אם אתה מבין שלא כל כך מתחשק לך, אבל אתה חייב בכל זאת לבצע ומחפש כוחות ביניהם, זו כבר פעולה נכונה.

תלמיד: איך מאמץ שלי או של החברים משפיע ונותן כוחות? ואם יותר חברים עושים את המאמץ הזה אנחנו מרגישים יותר קל בפעולה הזו?

בטוח, זו השפעת הסביבה על האדם. עד כמה שהסביבה יותר גדולה, יותר חשובה, כמה היא יכולה להיות יותר חשובה כלפיך, כמה שאתה מחשיב אותה, לפי זה אתה מתפעל, לפי זה יש לך יותר כוחות.

תלמיד: האם אנחנו יכולים להתחיל פעולה כזו בצורה מלאכותית, להתכנס כולנו יחד ולהגיד ''עכשיו אנחנו עושים כל אחד את מקסימום המאמץ שלו'', ואחרי זה אפילו לברר איך הרגשנו בתוך זה?

כל הפעולות שלנו הן מלאכותיות, כי מלכתחילה לא יכול להיות אצלנו רצון או נטייה להשפעה. אני לא רוצה להשפיע, אני לא רוצה לקבל בחשבון אף אחד, לא אכפת לי מאף אחד וכלום, אז ודאי שכל הפעולות שלנו הן מלאכותיות, זה נקרא מלא לשמה, לשמה.

שאלה: מה משמעות שאנחנו בונים מסך משותף בינינו? אני מבין שכל עבודת האדם היא לקחת את הפסולת שלו בעזרת החברים, לעורר המאור המחזיר למוטב, והמאור מעלה את הפסולת, מה משותף פה?

את כל הפעולות האלה אנחנו משתדלים לעשות יחד, אחרת לא תהיה בהן שום עוצמה. ולכן החגים האלו שמגיעים קושרים אותנו יחד, הרבה אנשים בונים סוכה, יושבים יחד, שרים, מתפללים. מה שעושים מחזק את האדם, נותן לו יותר, "או חברותא או מיתותא", אין כוח באדם אחד להתמודד עם האגו שלו, אלא שאתה מסתכל על האחרים, אז יותר קל לך.

תלמיד: האם החברים הם כמו גנרטור, הם נותנים כוח לתפילה, לבקשה של האדם?

יותר מזה, הוא מתסכל עליהם, הוא רוצה להיות כמוהם, הוא מתבייש להיות פחות מהם, הם מזכירים לו את העבודה, הם בונים את הכלי שהוא נכנס לתוכם ונכלל שם. החברים הם המרכיבים של הנשמה שלו.

מה זה עשירייה? שאני אחד מהעשירייה, שאני ממש שייך לאותם עשרת היסודות שמהם מורכבת הנשמה שלי. אז עכשיו אני רואה את הפרצופים האלה, אבל בעצם אלה לא פרצופים, אלה המרכיבים של הנשמה. איך להגיד לך יותר, כמו כל הספירות בפרצוף, כך אני צריך לראות את החברים שלי.

תלמיד: אני מאוד מבין את זה, אני רק לא מצליח לקשור בין מה שהסברת עכשיו, שהאדם לוקח את הפסולת שלו שהיא מפעם לפעם מתגברת ומפעם לפעם מתווספת עוד והוא פונה למאור המחזיר למוטב לבין החברים שזה העשירייה.

הוא פונה למאור המחזיר למוטב יחד עם החברים, אחרת מאיפה יהיה לו כוח לפנות למאור המחזיר למוטב? מאור המחזיר למוטב, זאת אומרת, זה כבר אור שעושה ממנו משפיע. מגיע איזה כוח שעושה מהאדם משפיע, איך הוא יכול לרצות לבקש שיהיה משפיע? למי זה חסר?

תלמיד: ואם הבקשה שלי באה מתוך ההתכללות עם החברים, זה נקרא מסך משותף?

מסך משותף זה שאנחנו מבקשים ומקבלים מלמעלה כוח שמייחד אותנו, זה מסך משותף, אבל ממש צריכים להרגיש זאת בפנים בתוכנו.

שאלה: מה אני יכול לתת לחברים בשביל שיבנו את הסוכה בעשירייה?

ביטחון, צדקות הדרך, דוגמה של התמדה, כל הדברים שיחזקו אותם. אני לא נותן להם פתרונות, אני לא צריך להסביר להם כל מיני דברים רוחניים, אלא רק דוגמה טובה שאני הולך לרוחניות ואני מוכן להקריב את עצמי. להראות להם דוגמה כזאת, זה הכול. חוץ מזה אין מה לעשות, זה נקרא "ערבות" בפועל.

שאלה: מקרה אחד, יש לי הפרעות ואני לא רואה את חשיבות העבודה הרוחנית, אבל אני מתגבר על זה. מקרה שני, בדקתי הרבה פעמים ואני הולך באמונה מעל הדעת, את הכול הבורא מסדר בצורה הכי טובה והכול יהיה בסדר, איך להתעלות מעל זה?

זו קליפה. אם אתה הולך ונראה לך שהכול יפה וטוב ואתה נמצא ביחס עם הבורא והוא מסדר לך את כול הדרך, זאת טעות, זו קליפה. האם אתה נמצא בזה בפעולת השפעה? לא. אתה מצפה שיהיה יותר ויותר טוב, הבורא מסדר לי את הכול יפה, אני והוא יחד, אני מלך העולם.

תלמיד: איך להתעלות מעל זה?

להתעלות מעל זה אפשר רק אם אני משדל לסגור את העיניים ולהיכנס לתוך העשירייה, זה הכי בטוח. לתוך עשירייה, לתוך השיעור כמה שאפשר. אנחנו עכשיו נתעמק בזה יותר.

שאלה: האם בנית הסכך זו פעולה של אדם או של עשירייה?

עשירייה, יותר טוב להגיד עשירייה. אדם אחד ודאי שגם הוא משתדל, אבל ההשתדלות שלו מביאה אותו לעשירייה.

תלמיד: מה ההגדרה של צל?

צל זה מסך. למרות שכביכול יש לך יכולת לגלות את הבורא, אתה מסתיר אותו. אתה שם בינך לבינו מסך, אתה לא רוצה לגלות אותו. אתה רוצה לעבוד מה שנקרא באמונה למעלה מהדעת, אתה מאמין בגדלות והחשיבות שלו, ולא שהוא מתגלה. כשהוא מתגלה כגדול וחשוב, אתה עובד אותו מתוך זה שאתה רואה ואין לזה שום מציאות מצידך. אתה בזה כמו כל אדם שהיה עושה זאת במקומך, אתה נפעל על ידי גילוי החשיבות, הגדלות שלו.

אלא אם הוא מתגלה ואתה מסתיר אותו, בזה שאתה מסתיר אותו, אתה נותן מקום לעצמך לפעול ואתה אומר, "לא, עד כמה שאני יכול לתאר לעצמי את הגדלות והחשיבות שלך, אני בונה אותך", זה נקרא "אתם עשיתם אותי", כך הבורא אומר. ולפי איך שאתה בונה את הדמות של הבורא בך, לפי זה אתה עושה את פעולות ההשפעה. ואז הפעולות האלה הן באמת בדבקות עימו, זה נקרא "ויהיה שם ה' עליך".

תלמיד: הפעולה הזאת של החשיבות שאדם יוצר, הוא מקבל סיפוק מזה?

איזו פעולה?

תלמיד: כשהאדם יוצר בעצם את חשיבות הבורא.

כן, זו הפעולה הרוחנית האמיתית.

תלמיד: אז הוא מתמלא, יש לו סיפוק בדרך מזה שהוא מגדיל ומחשיב את הבורא?

אבל הוא לא מגלה את הבורא.

תלמיד: אבל יש משהו שמחזיק אותו ברגע הזה?

כן.

תלמיד: מה זה?

זה נקרא שהוא מבקש מהבורא שיהיה לו אור חסדים, כוח השפעה. יותר מזה הוא לא רוצה, כך הוא רוצה לעבוד.

תלמיד: לָמה שירצה יותר? זה ממלא אותו, אור ההשפעה ממלא אותו.

מה זה ממלא?

תלמיד: זה נותן לו כוח, מאיר לו משהו.

מאיר, ודאי, אז מה? אבל הוא מימש את ההשפעה הזאת או לא? כאן השאלה. אבל אותו מילוי שאנחנו מקבלים באור ההשפעה, באור החסדים, הוא לא מילוי שממלא אותנו כמו שאור החכמה היה ממלא. אחר כך הוא מקבל על מנת להשפיע, כבר אור חכמה מלובש באור החסדים, זו כבר כממש השפעה הדדית בינו לבין הבורא.

תלמיד: איך הוא עושה צל?

את הצל הוא עושה מזה שהוא לא משתמש בצורה הרגילה ברצונות לקבל שלו, אלא כדי להשפיע. וזה שעושה מפעולות שהיה מקבל, פעולות להשפיע והן כפסולת כי לא רצה להשתמש בזה, לכן הוא יכול לבנות מזה כיסוי. חסרות מילים.

שאלה: ממה שאני מבין, אנחנו בונים הרבה סוכות, הסוכה הראשונה נראית כאיזה מבנה די רעוע כזה. האם בכל מדרגה אנחנו בונים סוכה חזקה יותר, האם זו הדרך להסתכל על הדברים?

כן. "סוכה" זו נשמה שאנחנו בונים. רק כאן מסבירים לנו את זה בצורת סוכה, שהיא איזה מבנה כזה, כמו שאנחנו בונים כשהולכים ליער איזה בית קטן כזה, כמו שהילדים אוהבים לבנות. לָמה? כדי להדגיש שהכלי הרוחני נבנה מפסולת, מדברים לא חשובים, הפוכים מלקבל. כשאני מקבל משהו, אני מקבל לחם ויין. כאן אומרים לי, לא, אלא מה שהפוך מלחם ויין. הפוך מלחם זה מה שנשאר מהתבואה, והפוך מיין זה מה שנשאר מקליפות הענבים אחרי שאתה סוחט אותם. אז מהדברים האלה בדרך כלל אתה ממלא את האגו שלך, ומהדברים ההפוכים שהאגו שלך לא רוצה, מזה אתה צריך לבנות את הנשמה.

תלמיד: אנחנו בונים כל פעם סוכה חזקה יותר, מבנה חזק יותר, עד שאנחנו ממש מגיעים לבית המקדש השלישי, זו הסוכה האחרונה? מהו אותו החומר אם כך?

מהו החומר? החומר הוא פסולת. כלפי הרצון לקבל שלנו זו פסולת.

תלמיד: כמובן. אבל אני מנסה להבין, האם זה אומר שבעתיד יהיה לנו יותר מהפסולת הזו, הפסולת תהיה ברמה גבוהה יותר?

כל פעם הפסולת ברמה גבוהה יותר, זאת אומרת, יותר ויותר תגלה עד כמה זו פסולת, עד כמה הרצון לקבל שלך לא רוצה את זה.

תלמיד: האם ישנה דרך שבה העשירייה יכולה להתכונן? מובן שאנחנו צריכים לבנות את הסוכה כעשירייה, העשירייה גם צריכה להבין מהו החומר שבעזרתו אנחנו בונים. כשאנחנו מגיעים למדרגה הזו של בעל מנת להשפיע, ואנחנו צריכים עוד חומר, ואנחנו מתחזקים, האם אנחנו כל פעם מבחינים בצורה מהירה יותר, מבררים בצורה מהירה, ואנחנו הופכים לבונים טובים יותר של הסוכה? האם העשירייה יכולה איכשהו להתכונן לזה, לזהות את הדברים האלה?

אני באמת לא מבין אותך, תלך יחד אתנו והכול בדרך יתברר. מה אתה שואל על מה יהיה? הכול יסתדר מאותה הסוכה שאתה עכשיו מתחיל לבנות. קח את כל הדברים של ההשפעה שאתה שונא אותם ותתחיל לבנות מהם צורה נכונה, כי אתה רוצה לחיות בתוך כזה מבנה שהוא כולו השפעה. ולא רק אתה אלא גם עם החברים, כביכול אתם רוצים לבנות כזו בועה שכולה להשפיע אחד לשני, לכל המציאות, לכל העולם ולבורא, זה נקרא "נשמה".

כשתתחילו לבנות דבר כזה, אתם תתחילו להרגיש שבאמת יש לכם יחס דרך המבנה הזה. המבנה הזה קודם כל ממה הוא בנוי? הוא בנוי מהפסולת שלכם, ממה שאתם מזלזלים בלהשפיע לזולת, בלעזור לזולת, בלהחשיב את הזולת, מזה אתם בונים את המבנה, מדבר בזוי, האגו שלנו לא רוצה את זה. מזה אתם בונים לאט לאט את הבועה הזו, בתוכה אתם רוצים להתקיים, אתם בעצם רוצים להחליף את השכל, את הרגש ממה שהיה חשוב למשהו לא חשוב. אתם פעלתם לפי מה שטוב לרצון לקבל, עכשיו אתם רוצים לפעול לפי מה שלא טוב לרצון לקבל, זה נקרא קודם כל לעבוד ב"צמצום" ואחר כך גם למסך ואור חוזר.

תלמיד: אני פשוט מרגיש שכל העשיריות משתוקקות לגשת לעבודה, רק צריך את החומר, ויש לנו את החומר, אבל אני לא בטוח שאנחנו יודעים איך לעבוד אתו. אני יודע שאני טיפה קופץ קדימה, יש לנו עוד תשעה ימים, נגיע לזה. אבל אני פשוט מרגיש את הלחץ, החברים רוצים לעשות את זה בעשיריות שלהם, רוצים להתחיל לבנות את הסוכה, בגלל זה אני שואל.

בבקשה, מי מחזיק אותך, מי עוצר אותך? תעשו.

תלמיד: לא שמישהו עוצר אותנו, אני רוצה להיכנס לעשירייה שלי ורוצה ממש עכשיו, אחרי השיעור להגיד, "חברים, אנחנו צריכים להתחיל, להגיע לעבודה בעל מנת להשפיע, אנחנו צריכים לגלות מה הם הפגמים האלה, וזו הדרך שבה אנחנו הולכים לעשות את זה".

אתה תראה עד כמה זה לא פשוט, חייבים להצטייד בחשיבות העבודה, בחשיבות המטרה, בחשיבות החברים, איך להשפיע דרכם, איך אנחנו בונים את הדפנות, איך אנחנו בונים את הסכך, למה מדובר בצורה כזאת מסוימת.

ישנו ספר כזה גדול שנקרא "מסכת סוכה". מכל ספרי התלמוד ישנו ספר אחד שנקרא "סוכה", מדובר איך בונים. שם הם מדברים בצורה חומרית כביכול, אבל הם רוצים להסביר לך בצורה כזאת איך אתה מחבר את הרצונות, באיזה כיוון, איך אתה יכול לקשור אותם יחד, איך אתה בונה את הקשר בין ארבע הדפנות לבין הגג, למה דווקא בצורה כזאת אנחנו בונים את הסוכה, למה לא עגולה אלא חייבת להיות מרובעת, ממה בדיוק בונים, עד איזה גובה בונים, מאיזה דברים אפשר לבנות ואסור לבנות, האם מותר לישון בסוכה או לא, מתי כן, מתי לא, נשים, גברים, ילדים.

יש בזה הרבה מאוד תנאים. למה? כדי שאנחנו נדע, בתוך הנשמה שלנו, איך אנחנו עובדים עם הכוחות האלה של גבר, אישה. אישה זה רצון לקבל, גבר זה מסך, ילדים ברור שאלה כלים שעדיין צריכים להתפתח. איך בונים דפנות? ארבע דפנות אלה בחינות א' ב' ג' ד' בתוך הכלי, גג זה מסך. וכולי וכולי. יש בזה הרבה דברים, כל הדברים האלה הם ברצונות שלנו, בתוך האדם, אין מחוץ לאדם כלום. לאט לאט נעביר את ההבחנות האלה פנימה ונתחיל איתם לעבוד.

בינתיים, תתאפק עד מחר. אני מבין שאתה כבר רוצה להתחיל לקחת פטיש ומסמרים ולהתחיל לעבוד. תנסה כל הזמן לחשוב על זה, איך אתה בונה יחד עם החברים את הסוכה, את המבנה שנקרא "הבית שלנו". ובית נקרא "ארעי", כי הוא כל הזמן משתנה, כי הרצונות שלנו משתנים, היחסים בינינו משתנים ואנחנו כל פעם צריכים לעדכן אותו.

יהיה טוב. אני בטוח שהבורא לא יעזוב אותנו, אנחנו נתקדם ונבנה את הכול.

(סוף השיעור)