שיעור בוקר 12.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "מגלים חיים בעשירייה"

שיעור 9 – ניצחוני בניי

קריין: שיעור הכנה לכנס "מגלים חיים בעשירייה", שיעור מס' 9 - "ניצחוני בניי".

חוץ מזה בואו אנחנו נשתדל ברצון שלנו לבקש ולעשות כך מאמץ שאנחנו לא ניפרד ונראה את כולם ונרגיש את כולם, העיקר להתחבר. ואם התקלות האלה באמת ימשיכו, בואו נשתמש בהן כבעביות המתגברת כדי שנתחבר עוד יותר.

למה? כי זה בדיוק הנושא של השיעור, "נצחוני בניי", כך אומר הבורא. קודם כל הוא אומר נצחוני בניי, לא כל אחד ואחד אלא יחד. אנחנו הנבראים יכולים כך להתייחס אליו שזה מורגש ממנו שאנחנו מנצחים אותו. אומר הבורא, "כשאני בונה את החושך והפירוד, השבירה, הריחוק ביניהם, והם למרות זאת פועלים כך נגד הרצון כי נתתי להם רצון לקבל, הם פועלים נגדו והולכים להתחבר יחד כדי בחיבור ביניהם לגלות אותי".

זאת אומרת כל העבודה שהבורא עשה בעצם, זה כמו שכתוב "בראתי יצר הרע", וזה לא סתם בראתי יצר הרע, זו עבודה גדולה להקים את המערכת הרעה מצד הבורא, פירוד, ריחוק, שנאה, דחייה וכן הלאה, ואת זה הוא עשה על ידי זה שהרכיב קודם כל מערכת נכונה, טובה, שהיא נמצאת כבר בגמר התיקון כי מהעליון לא יצא רע. ואחר כך סידר כך שאת המערכת המורכבת הזאת, המאוזנת, שנמצאת בשלמות וכולה מתוקנת, הוא שבר לחלקים, לחתיכות, עד שאי אפשר בכלל להכיר לפי כל חתיכה וחתיכה שהיא מוכנה ומיועדת להתחבר עם החתיכות האחרות, ושוב להתחבר לאותה מערכת שלימה שהייתה מלכתחילה.

ואנחנו מגלים את העולם הזה כך שהוא כולו אגואיסטי, כולו מפורר לחלקים אגואיסטים שלא יכולים להתחבר זה עם זה. אנחנו רואים את זה לפי איך שאנחנו גדלים, רואים את זה על הילדים, התינוקות שאנחנו מולידים, עד כמה שהם כולם לא יכולים להרגיש ולהתקרב [אחד] לשני, וגם על הגדולים שבדורנו שזה הדור שכבר חייב להגיע לתיקון והוא נמצא דווקא בפסגת הפירוד, ולא מסוגל לחשוב על החיבור. ונצחוני בניי זה בכך שאנחנו, למרות שאנחנו כולנו מנוגדים זה לזה ורחוקים זה מזה עד כדי כך שאנחנו אפילו לא מנסים להתחבר, ולא יודעים אם יש לזה בכלל איזו תועלת, ויחד עם זה אנחנו צריכים לחפש בינינו אילו צורות הקשר, אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא.

הבורא מתגלה במערכת השלמה, עד כמה שמערכת משתדלת להיות קשורה בחלקים שלה, כך אנחנו נרגיש את הבורא ששורה בה, שמתגלה בה יותר ויותר. לכן השגת הבורא דווקא מתחילה מהעולם הזה, עולם הפירוד, עולם השבירה, בדרגה הנמוכה ביותר, בגשמיות. חלק מהגשמיות נעשה עוד לפנינו בדרגות דומם, צומח, חי ואפילו אנחנו כבני אדם ששייכים לדרגת חי בינתיים.

הכול נעשה באבולוציה לפנינו, כי בזה אין בחירה ואין עבודת האדם, ואנחנו צריכים להמשיך במה ששייך לדרגת האדם. זאת אומרת שאנחנו רוצים לחבר את חלקי המערכת הלאה, אחרי דומם, צומח וחי שהם קמו בצורה הטבעית אנחנו צריכים לחבר את המערכת על ידינו ואנחנו מתחברים ובהתאם לזה המערכת כולה, "דומם, צומח, חי, מדבר" מתחברת.

וכל החיבורים הם דווקא בזה שאנחנו מאתרים את הריחוק ומשתדלים איכשהו לחבר מעליו, "על כל פשעים תכסה אהבה". שוב ניתוק ושוב חיבור, שוב שבירה ושוב חיבור, וכך אנחנו צריכים להשתדל לעדכן את המערכת.

אחרי כמה פעמים שאנחנו מנסים את זה, אנחנו משתדלים בחיבור עד כדי כך שמתחילים לזהות בחיבור בינינו איזה תופעות מהחיבור, תוצאות מהחיבור, ששני דברים מנוגדים, ניתוק וחיבור, דחייה וחיבור, שבין שני אלו אנחנו מתחילים להרגיש את התוצאה שהיא משותפת לשתי הנטיות הללו, בניתוק וחיבור, והתוצאה הזאת היא נקראת "בורא". לכן הבורא זה מהמילים "בוא וראה", שאנחנו מגיעים לחיבור על פני הניתוק, "ראה", ואז רואים, מגלים אותו.

וכך אנחנו מגלים את שני הכוחות שבבריאה ובין שניהם אנחנו משיגים אותם. כמו שכתוב "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" שעד כמה שאנחנו רוצים להתקדם קדימה, ההתקדמות יכולה להיות אך ורק על פני גילוי הרע שבינינו ושאנחנו על פני הרע הזה מתגברים ומתחברים.

לכן אנחנו צריכים לחזק זה את זה בקבוצות, בעשיריות, ולא נורא אם אנחנו מרגישים כל הזמן את עצמנו בחושך, בניתוק, בדחייה, באי הבנה זה את זה, כי תמיד הבורא מסדר לנו רצון לקבל יותר גדול, המתגבר, ואנחנו על פני זה צריכים כל הזמן להימשך לחיבור מעליו. לא למחוק אותו, אלא יחד עימו להיות בחיבור.

האנשים שבעולם הזה הם משתדלים להגיע למחיקת הרצון לקבל האגואיסטי ביניהם ולבנות את הכוח הטוב, לכן הוא לא מתקיים חוץ מאיזה זמן קצר מאוד. אבל אחר כך שוב חוזר הרצון לקבל האגואיסטי והם לא מבינים למה זה לא הולך להם. אלא דווקא חכמת הקבלה מסבירה, שרק על פני כל פשעים תכסה אהבה, בצורה כזאת אפשר להגיע לחיבורים ולהוציא מהחיבור הזה הבנה והרגשה של העולם המתוקן. שהתיקונים יהיו על פני הכישלונות, החיבור על פני השבירה, וכך אנחנו מגיעים לניצחוני בניי. הבורא ברא את העולם השבור בכוונה, ואנחנו על ידי חיבור בינינו, דווקא כאילו מנצחים אותו, ודאי שזה לשמחתו, אבל פועלים כביכול כנגד הפעולה שלו.

לכן אם אנחנו רוצים לגלות את הבורא שזו בעצם המטרה שלנו, מטרת הקיום, מטרת הבריאה כולה שבה יתגלה הבורא, אנחנו צריכים להבין שהבורא יתגלה רק על פני כל ההפרעות, על פני כל הניגודיות שיש בבריאה. וכמה שיותר זה כנגד זה מתגלה, עד ריב, מלחמות, בעיות, אנחנו צריכים להבין שכל זה כדי שלמעלה מזה אנחנו נבנה מערכת חיבור שהיא מקבלת בחשבון את מערכת הניתוק, וכל הכוחות הרעים הם חייבים להיות, כדי שמעליהם אנחנו נבנה את הכוחות הטובים זה על פני זה. זו עיקר האומנות שלנו, שאנחנו צריכים להבין, להכיר, להסכים ולכבד ואפילו לאהוב, כי אם לא ניתוק, לא יכול להתקיים חיבור, רק אחד על פני השני. בנבראים זה כך, בבורא זה רק אהבה, רק חיבור, ואצלנו שום מושג לא מובן אלא בדבר מהיפוכו, ככה זה בנבראים. לכן אם אנחנו רוצים להחזיק את הבריאה שאנחנו הולכים להכיר בה ודרכה להכיר את הבורא, ועוד יותר מזה אנחנו צריכים לנהל את הבריאה במקומו, אז "נצחוני בניי" זה לא רק שאנחנו עוברים דרך כל מיני חשכות וחסרונות, ניתוקים, אלא שאנחנו גם מרגישים, מבינים ומשיגים את כול הבריאה ואנחנו מנצחים כביכול את הבורא, נצחוני בניי, מנצחים אותו, את החושך שהוא ברא, בצורה כזאת שאנחנו הופכים את החושך לאור ומר למתוק. ואז אנחנו מקיימים את שניהם יחד, זה נקרא הניצחון הנכון השלם.

בוודאי שאם אנחנו זוכים לבצע גילוי גדול, בהתאם לזה אנחנו נכללים לפני זה בהסתרה יותר גדולה וצריכים להכיר בזה. לכן יום יום מתחיל תמיד מחושך ואחר כך יום, לילה ויום. תמיד כך אנחנו גדלים עד שמגיעים למקום, למצב שגם חשכה כאורה יאיר, ומגיעים למצב שנקרא כולו יום, היום הגדול, זה היום של גמר התיקון, שגם חשכה היא מאירה כמו האור. כי דווקא בזכותה, שהיא עומדת באחוריים של האור, אנחנו מרגישים ומגלים את האור הנצחי השלם.

אנחנו צריכים גם להבין שעד כמה שהבורא ששבר את מערכת אדם כולה של דומם, צומח, חי מדבר, הוא נתן לנו, לבני אדם, שנמצאים בפסגת ההתפתחות ברצון האגואיסטי וצריכים להתחיל להתחבר, הוא נתן לנו, לעולם שלנו, לאנשים מיוחדים, שיטת תיקון, שיטת חיבור. ואז אנחנו שומעים מאותם אנשים שיכולים ללמד אותנו, מהמקובלים הגדולים שקמו כבר בדורות, שאנחנו צריכים להתחבר בעשיריות. בעשיריות בינינו אנחנו יכולים לגלות את הפירוד, כי עד כמה שאנחנו נחפש את החיבור, לפי זה אנחנו נגלה פירוד, ריחוק, וזו העבודה שלנו. זאת אומרת אנחנו בזה גם בתוך העשירייה פוסעים על פני השלבים, דומם, צומח, חי, מדבר, שבחיבור בינינו, באופן החיבור בינינו, ובזה אנחנו מתחילים להתחבר, מתחילים להקים מערכת, אפילו מערכת בצורה גשמית כמו שהבורא הכין לנו, שיהיה לנו ממה להתחיל. אנחנו קיימים בעולם הזה באיזשהו מצב מסוים, ואנחנו יכולים לגלות עד כמה יש פירוד בינינו, עד כמה אנחנו דוחים זה את זה. רואים את זה יפה בילדים הקטנים שלא מבינים בכלל שהם יכולים לשחק זה עם זה, אחר כך מגלים שבמשחק הם יכולים ליהנות וכך מתקדמים.

אז במישור העולם הזה הבורא נותן לנו כל מיני צורות כאלו של חיבור והבחנות בהן, כדי שאנחנו נלמד מהן מה אנחנו צריכים לעשות ברוחניות. ורוחניות מתחילה מזה שאנחנו צריכים להרגיש כמה אנחנו פנימית דוחים זה את זה, לא נמשכים זה לזה מצד אחד, מצד שני הבורא בצורה נסתרת מעורר בינינו בכל זאת כל מיני נטיות לחיבור. ותמיד יש בכל קבוצה וקבוצה אנשים שנמשכים יותר ונמשכים פחות, אלו שמביאים יותר כוחות חיבור ואלו שיותר מגלים כוחות פירוד, ואז כולנו נמצאים בכאלו מצבים שיש לנו עם מה לעבוד. שסך הכול הקבוצה יכולה להתקדם לחיבור, עד כמה שהם מבינים שעל ידי זה, אפילו שנמצאים במאמץ להתחבר בצורה הגשמית, הם בזה מעוררים את הכוח העליון, את הכוח הרוחני שישפיע עליהם. ואז המקובלים כותבים לנו מה אנחנו צריכים לעשות בעשירייה, כמה שמחוברים יותר, מתקשרים יותר, עוזרים זה לזה, מדברים על מה שקורה בינינו, גם בצורה טובה, גם בצורה רעה, לא חשוב, העיקר לברר את הבירורים האלה, החיבורים בינינו. ואז בזה לאט לאט אנחנו מגלים שכן יכולים מתוך הפעולות הגשמיות בינינו להגיע לפעולות יותר ברצון, נגד הרצון, עד פעולות רוחניות.

רוחניות זה כבר נקרא כמו שאנחנו בזמן האחרון אנחנו קצת מדברים על זה שאלה פעולות של אמונה למעלה מהדעת. שאנחנו רוצים להיות מחוברים, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת, למעלה מהכוח הרע, הכוח הדוחה, כוח הפירוד. זאת אומרת, כוח השפעה מעל כוח הקבלה זה מה שאנחנו רוצים כל הזמן לגדל בעשיריות שלנו. ולא להתייאש מזה שכוח הקבלה, כוח הדחייה בינינו כל הזמן בא, מטשטש את היחסים בינינו.

שהיה נראה לנו שאנחנו כבר במשהו נמצאים אתמול והיום אנחנו שוב קמים ליום חדש וכאילו כמה פעמים ביום אנחנו מרגישים כאילו שאין לנו אותו מצב, אותה התקרבות שיש קודם ושוב זה נמחק כביכול. אז אנחנו צריכים להבין ולהחזיק, לעזור זה לזה להבין שזה לא כך, אלא אנחנו מבררים כל פעם רשימות החדשות מהשבירה וכך אנחנו צריכים לממש אותם אחד אחד, על כל פשעים", ניתוקים זאת אומרת, יבוא החיבור, אהבה.

וכך אנחנו נתקדם עד שנגיע למצב שנרגיש גם ניתוק וגם חיבור עם המקור שלו, עם הבורא, שהוא גורם לניתוקים והוא גורם לחיבורים, ואנחנו צריכים להתחבר אליו ודרכו לנהל בעצמנו אפילו את הניתוקים והחיבורים בינינו. וזה יהיה "ניצחוני בניי", שאנחנו ניקח את המושכות בידינו, גם שמאל וגם ימין, בשתי מושכות האלה ככה אנחנו נביא את עצמנו, את הרצון לקבל שלנו כרוכב, מוביל את הסוס.

ובינתיים, אמנם שאנחנו נמצאים במצב שהסוס מוביל את רוכבו, כמו שכותב בעל הסולם, אבל בסופו של דבר אנחנו נגיע למצב שאנחנו ננהל את הסוס, את הרצון שלנו לקבל הכללי וכך הוא דווקא יעזור לנו להגיע למטרה.

אז המשחק הזה, "ניצחוני בניי" שאנחנו משחקים, זה משחק שלנו עם הבורא וצריכים לראות אותו א-ל מסתתר, ואנחנו על ידי כל המאמצים שיש לנו גם ברע שהוא מעורר בנו, ותודה לו על זה כי אחרת לא היינו נמשכים לטוב, ועל ידי הרע וטוב, דחייה וחיבור, הסתרה וגילוי, כך אנחנו בסופו של דבר מגיעים לגילוי שלו.

ולא מן הסתם מדובר על זה שניצחוני "בניי", שרק אנחנו יחד כבנים שלו שמתחברים בינינו מבינים שהוא המקור שלנו, בצורה כזאת שאנחנו מתחברים, אנחנו מחייבים אותו להתגלות ובזה בעצם הניצחון שלנו. אז מדובר ברבים, בניי, מפני שדווקא בחיבור בינינו אנחנו מגלים אותו. לכן רק הקבוצה יכולה להתחיל לגלות את הבורא, ואחר כך הרבה קבוצות, כמו שמתאים לדור האחרון, ולכן אנחנו צריכים כל אחד ואחד לבדוק איך אנחנו מושכים את הקבוצה לגילוי הבורא. כי דווקא בקבוצה הוא מתגלה ושם אנחנו יחד לפחות עשירייה יכולה להגיע למצב שאנחנו מנצחים אותו, "ניצחוני בניי".

שאלה: מה זה אומר לשלוט על הניתוקים?

לגלות את הרצון לקבל בינינו, שזה נקרא שמתגלה בפרצוף רצון אגואיסטי חדש, עביות חדשה, אנחנו צריכים להשתדל להתחבר בינינו כדי שבהתחברות בינינו לסדר תפילה, דרישה לבורא לקבל מאור המחזיר למוטב. ואז על פני העביות שבינינו שמתגלה, אנחנו על ידי המאמץ, היגיעה שלנו, מתוך מאמץ ויגיעה אנחנו מושכים המאור המחזיר למוטב. שאנחנו מעלים מ"ן, זו התפילה, הבקשה, הדרישה, הצעקה וכנגד זה מגיע לנו אור מלמעלה, שהוא מחבר בינינו, נותן בינינו הבנה מה קורה בינינו, למה אנחנו נמצאים בפירוד, איך אנחנו יכולים להתחבר ולהתקרב זה לזה. איך אנחנו נמשכים לבורא, להבין, להכיר בו, להיות דומים לו, לכן אנחנו ניקרא "בניי", הבנים שלו.

וכך זאת העבודה.

תלמיד: ומה זה הכוח הזה, האור המחזיר למוטב? מצד אחד הבורא שם לנו מכשולים וצריך להיאבק נגדו, מצד שני הוא מחזיר אותנו.

זה נקרא "יוצר אור ובורא את החושך", שניהם, שני כוחות הבריאה, אין יותר בבריאה, רק שני כוחות, פירוד וחיבור, על כל הרמות, מחלקיקים קטנים ועד מחשבות ורצונות רוחניים, הכול פועל רק בפירוד וחיבור. מפני שאנחנו בקשר ובניתוק ביניהם נתחיל להרגיש מה זה הבריאה, מי אנחנו ומי הבורא. אחרת לא יהיה לנו שום הרגשה וקיום במציאות. כל המציאות היא כך נמצאת מחלקים שבורים שמתחברים, ושוב שבורים ושוב מתחברים, כך מגלים את עצמם.

כמו שאנחנו רואים את זה אפילו ביקום, באטומים, במולקולות, בכל דבר, סך הכול מזה קיים כל הטבע.

שאלה: אבל מהו הכוח הזה של "האור המחזיר למוטב" בינינו בתוך העשירייה?

אנחנו משתדלים בכל הצורות שלנו להיות בחיבור אם אנחנו בעשירייה. ואז כנגד זה אנחנו מגלים שאם אנחנו משיגים איזה חיבור, אנחנו מגלים שאחרי זה הוא מתאדה כביכול, נעלם, ושוב בא מצב של פירוד, קירור בינינו. אנחנו מביאים את החום, החיבור, ההתקרבות, ובכל פעם מרגישים לסירוגין פירוד. וזה הכול כדי שנעשה יותר ויותר פעולות כאלה, ומזה נבין את הבריאה, את החוק שלה של פירוד וחיבור. כך נגלה בסופו של דבר את הכוח שנמצא גם בניתוק וגם נמצא בחיבור.

אבל את הניתוק והחיבור שהוא עושה בינתיים עלינו ובכל דומם, צומח, חי, אנחנו צריכים בדרגה שלנו לקחת לשליטתנו, להיות כאדם, "אדם" הדומה לבורא. לכן למרות שאנחנו נגלה ברוחניות שהבורא עושה רק פירוד, הוא נותן לנו בזה הזדמנות להימשך לחיבור. ואנחנו אז צריכים לפנות אליו, להבין שחיבור לא יכול להיות אלא רק כשאנחנו פונים אליו. ואז כמה שהפירוד יהיה יותר מורכב, יותר עמוק, יותר מתקדם, אנחנו נצטרך לבורא, לגילוי שלו, שיחבר אותנו על פני הפירוד שלנו בצורה יותר מורכבת. וכך אנחנו מגיעים לחומר יותר מורכב, יותר רוחני, יותר דומה לבורא, עד שאנחנו מתוך הקשר בינינו של פירוד וחיבור בונים ממש את דמות הבורא.

תלמיד: אז דמות הבורא זה המקור שממנו מחזירים למוטב?

המקור שלנו הוא הכוח העליון הנעלם, ומה שאנחנו בונים מתוך ניתוק וחיבור בינינו אנחנו בונים את הדמות שלו, כי אנחנו רוצים להיות מחוברים על פני הניתוק. ואז אנחנו מתקרבים לצורת אדם, הדומה לבורא. וכל הבריאה בסופו של דבר תהיה כמו צורת הבורא, זאת אומרת כולה להשפיע, אבל על פני הרצון לקבל. בזה אנחנו מגיעים לדבקות בו, להידמות לו, כי הדימוי הסופי הוא דבקות.

שאלה: מה זה אומר שעכשיו אנחנו לא שולטים על הסוס?

אתה לא שולט על כלום. אתה לא שולט לא על הריחוק ולא על החיבור. אתה לא שולט על הזמנים שעוברים עליך, על המצבים שעוברים עליך. אתה לא שולט בכלל על החיים שלך. אתה חי במישור הגשמי, בדרגת חי, לכן כתוב "כולם כבהמות נדמו". אתה לא חי כאדם, "אדם" זה משהו שדומה לבורא, אנחנו לא כאלה, אנחנו לא מכירים את כוח הבריאה גם בפירוד וגם בחיבור, ולכן אנחנו ממש חיות. לפי מה שיורד עלינו, איזה כוח, איזה מצב רוח אפילו, כך אנחנו מתקיימים, כך כל העולם, כל האנושות.

עכשיו אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נתחיל יותר להכיר בזה, עד כמה הקיום שלנו הוא קיום נבזי, שאין בו שום שלמות, אין בו שום ממשיות, שאנחנו חיים יותר גרוע מהחיות. כי החיות חיות, סובלות ונהנות, מבלי להכיר שיש בחיים שלהם איזה דבר רע או טוב, אלא לפי האינסטינקטים. אנחנו יותר גרועים, אנחנו סובלים ונהנים ולא יודעים מה ואיך ולא יכולים לנהל את עצמנו. אנחנו ממש חיות קטנות ונבזיות.

שאלה: למה מקובלים אומרים שאנחנו צריכים "לנצח" את הבורא, למה בכלל יש מאבק כזה שצריך לנצח בו?

הבורא עשה זאת מלכתחילה, בכוונה. כי הוא בורא את החושך, "בראתי יצר הרע", כדי שאנחנו נתקיים ביצר הרע ומתוך היצר הרע נשיג את היצר, "יצר" זה רצון, נשיג את הרצון הטוב. ואז בקשר בין טוב ורע אנחנו נשיג את המעמד שלנו באמצע, בין טוב ורע, וכך אנחנו נתקיים בין טוב ורע. כי גם הרע שאנחנו משיגים, אחר כך אנחנו מחזירים אותו כאילו לטוב. כי אנחנו מרגישים עד כמה הרע הזה עוזר לנו להתקיים, כי בלעדיו לא היינו קיימים כבריאה, כי בזה אנחנו הפוכים מהבורא ויכולים לעשות את עצמנו הדומים לו, אז יש לנו מציאות. לכן אנחנו מקיימים את עצמנו כך בין רע לטוב.

לכן כל פעם במצבים שמתקיימים בינינו אנחנו צריכים להבין, שבכל רגע ורגע ניתנה לנו הזדמנות להגיע מהמצב שנמצאים בו למצב הטוב. וכל פעם, אפילו במצב הכי טוב, לחפש כמו אותו זקן שמחפש שנעלם לו משהו, כך אנחנו צריכים לחפש על פני מה אנחנו יכולים לעלות עוד יותר לקשר בינינו ועם הבורא.

שאלה: כשאנחנו מדברים על שני כוחות, ברור שביסוד זה אור וכלי. אבל אפשר להגיד שאחרי שהיוזמה עוברת לידיים שלנו, שני ההפכים האלו זה הרצון להשפיע ורצון לקבל?

כן, זה נכון. מלכתחילה זה בורא, "רצון להשפיע", ונברא כ"רצון לקבל", "בראתי יצר הרע", זה נקרא בריאה. ואחר כך אנחנו מבינים שגם כוח הרע וגם כוח הטוב שאנחנו משיגים קיימים בנו ובעצם אנחנו מזה מתחילים להתקיים ולעצב את הדמות שלנו כמו בורא. מבפנים אנחנו כולנו תמיד רצון לקבל, אבל מבחוץ אנחנו מצפים אותו בצמצום, מסך ואור חוזר, ואז אנחנו מתייחסים לבורא כמו אותו אורח אצל בעל הבית. שאמנם הוא רעב מאוד, אבל דווקא כוח הרעבון שיש בו עוזר לו להידמות לבעל הבית, להפוך את כוח הרצון לקבל לרצון להשפיע. לכן הנברא צריך להתקיים משני כוחות, זה על פני זה.

שאלה: אמרת שרוחניות מתחילה מזה שמתגלה בינינו דחייה. מה זאת הדחייה הזאת?

דחייה אחד מהשני, שאנחנו מרגישים את עצמנו נבדלים, רחוקים זה מזה, מנוגדים, אפילו שונאים זה את זה. זה מה שמתגלה בכל האנושות ובכל מקום, ואפילו בתוך המשפחות, מה שלא היה קודם עד כדי כך בדורות הקודמים, ואפילו בתוך אדם, שהוא שונא את עצמו. ככה הרצון לקבל שמתקדם, שגדל, שמגלה את עצמו יותר ויותר כרצון לקבל, הוא מגלה את עצמו בשנאה יותר ויותר גדולה, בדחייה, בניתוק, בריחוק מהאחרים, ואפילו מעצמו, שאדם לא מסכים עם עצמו, שונא את עצמו. כך אנחנו מתקדמים להכרת הרע, ואחרי הכרת רע מסוימת אנחנו מקבלים אפשרות להגיע לטוב, זה נקרא "סור מרע ועשה טוב".

וזה הכול מדובר על הרצון שלנו האגואיסטי, שאתה יכול להתנתק ממנו, ובמקומו, מעליו, לעשות דברים טובים, חיבורים בינך לאחרים. ומממשים את זה קודם כל בעשירייה. בעשירייה אנחנו משיגים את המאור המחזיר למוטב, ואז מתחילים להכיר במשהו את המערכת העליונה, ומתוך זה אנחנו יכולים להתקשר בינינו ואז גם למשוך אחרינו את כל האנושות.

שאלה: איך למשוך את כולם כדי שישקיעו יותר מאמצים בעבודה שלנו? כי נדמה שזה מאוד חסרים המאמצים של כולנו ולכן אנחנו כאילו עומדים במקום, עושים צעד קדימה, צעד אחורה, ולא מתקדמים.

על זה כותב רב"ש בהרבה מאמרים ש"איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים לתת דוגמאות מעשירייה לעשירייה, לעזור לעשיריות, וכל הזמן ללמוד איך יותר ויותר אנחנו יכולים להתגבר על כוחות הפירוד שכל פעם מתעוררים בנו, כדי שאנחנו נגלה חיבור מעליהם וכך נגיע בסופו של דבר.

זה נקרא "עד שהתמלאה הסאה", עד שהמאמצים שלנו להתחבר על פני כל פעם הרצון לנתק אותנו זה מזה, עד כמה שאנחנו סך הכול עושים מאמצים לחיבור יותר ויותר, ואז אנחנו מגלים כל פעם שכאילו אנחנו לא מצליחים. אבל זה לא נכון, מה שהשגנו נשאר וכל פעם מתגלה בינינו רצון חדש, ולכן זה נקרא "שיהיו בינך כחדשים", פעם אחר פעם, פעם אחר פעם, לא להתייאש, צריכים כל הזמן לעסוק בחיבור. אפילו שמרגישים מיד ניתוקים, אבל לא יכול להיות שיהיו ניתוקים בינינו אם אנחנו לא השגנו איזה חיבור.

ולכן אחרי מספר מסוים של ניתוקים וחיבורים שנובעים מגדלות הכלי שלנו, של כל עשירייה, אנחנו מתחילים להיכנס לרוחניות, אנחנו כבר יכולים להגיע למצב שגם ניתוק וגם חיבור, גם כוח הרע וגם כוח הטוב, יכולים להיות מאוזנים. אנחנו מגיעים למצב שמתחילים לגלות שגם רע וגם טוב, גם ניתוק וגם חיבור, שניהם מגיעים מלמעלה.

ואז אנחנו מתחילים להשיג את השורש הזה מלמעלה, זה נקרא שמתחילים כבר להיכנס לאמונה למעלה מהדעת. ש"אמונה" זה כוח החיבור ו"דעת" זה כוח הניתוק, ואת שניהם אנחנו יכולים לחבר בינינו, כי שניהם מגיעים לנו מהבורא. וכך אנחנו משלימים את שניהם, מסכימים עם שניהם, מבינים שכך זה צריך להיות, ואז בשלום, בשלוה ביניהם, אנחנו ממשיכים להתקדם הלאה.

ותמיד יהיה לנו ניתוקים וחיבורים, אבל כבר ברמה אחרת, בהבנה, בהשגה אחרת, שכבר אנחנו בין שני המצבים האלו מגלים את הבורא, כי הוא בורא את החושך ועושה את האור, ואפשר להשיג אותו רק בקשר הנכון בין שניהם, וככה נתקדם. זה נקרא להגיע לאמונה למעלה מהדעת, שגם ניתוק וגם חיבור באים ממקור אחד, ואנחנו חייבים להחזיק בו בצורה ישירה, שלמה, למעלה מכל מיני ההרגשות שלנו.

אם תמיד נמשכים לחיבור, אז במשיכה התמידית לחיבור, שרק על זה אנחנו דואגים, כל הניתוקים נכנסים ו"טיק טיק טיק", הם מגיעים ועוברים דרכינו, ואנחנו מהר מאוד מגיעים למצב שכולו אור. כך שאפילו את החושך אנחנו מרגישים כאחוריים של האור, שהוא תמיד עומד בבסיס, ביסוד של האור, ואנחנו מתחילים לעבוד עימו כעביות שעל פני זה יש צמצום, מסך ואור חוזר. ובצורה כזאת אנחנו מתחילים להידמות כמו אורח לבעל הבית, וכך מגיעים לחיבור עם הבורא.

שאלה: אנחנו רוצים להיות בשליטה זה דבר טבעי, לי לפחות זה קורה באופן טבעי, לרצות לשלוט בהכול, אבל כשאני רוצה להתמסר לבורא אני מרגיש אבוד, אני מרגיש פחד לשחרר, אני מרגיש פחד ליפול. האם זאת ההרגשה שעליה אנחנו מדברים?

לא. ודאי שכל ההרגשות שאנחנו מדברים עליהם, מה שאנחנו מרגישים בדרך ההתפתחות, זה רגשות נכונים, בכל זאת צריכים אותם. לאט לאט צריכים ללכת קדימה, העיקר "על כל פשעים תכסה אהבה", זו צריכה להיות בעצם הנטייה הקבועה שלנו. לא חשוב שדוחים אותי, אני נמשך לחיבור בעשירייה, ודרך העשירייה אני נמשך לחיבור עם הבורא. שום דבר לא צריך לעצור אותי .

ואז בצורה כמה שיותר קצרה ומועילה מגיעים למימוש. ובדרך, כמו שאתה אומר ועוד כל מיני מחשבות ורצונות, אני לא רוצה לעבור עליהם ולהסביר אותם, כי אתם צריכים להסביר לעצמכם את מה שקורה לכם, וזה הכול מתוך הנטייה לחיבור. לכן אם אנחנו נמשכים אליו, מה שעובר עלינו, עובר ואנחנו גדלים, כמו שילדים גדלים, עוברים עליהם כל מיני רצונות, מחשבות, כך אנחנו צריכים גם להשתדל להשיג.

שאלה: אם אנחנו מרגישים יומיום שהעשירייה חדשה, זה סימן טוב של התקדמות?

כן, כל רגע. אפילו לא יומיום, כל רגע ורגע שאנחנו יכולים להרגיש שאנחנו נמצאים ביחסים חדשים בינינו. אפילו שנראה לנו שאנחנו שוב חוזרים ליחסים שבורים, לא כל כך קרובים, ששוב אנחנו לא מרגישים זה את זה, נופלים ליחסים פורמליים בינינו, זה הכול לא ישן, אלא הכול חדש. ואנחנו צריכים שוב ושוב, כמה שיותר מהר לצרף את הדברים האלה לחיבור, בזה אנחנו ממש מקצרים את זמני ההתפתחות.

שאלה: האם הרצון להמשיך להתקדם למרות הבעיות, זאת צורה שבה אנחנו יכולים לכסות באהבה על מה שקורה עם חבר, על כל קונפליקט בינינו?

כן, אנחנו כל הזמן מכסים את הקונפליקטים שיש בינינו בעשירייה, עד שאנחנו כל פעם משתדלים להביא את כל העשירייה לחיבור, להסכמה להתחבר, ובזה להתקיים כמה שאפשר. וודאי שאנחנו נרגיש בעוד כמה רגעים לאחר מכן שזה שוב נופל, ושוב אנחנו צריכים לדאוג לחיבור. ושוב נופל, ושוב לדאוג לחיבור. ואנחנו צריכים להבין מתוך זה שאנחנו לא יכולים בכוחות עצמנו להחזיק בחיבור יותר מרגע, אלא אם אנחנו מושכים את הבורא לחיבור בינינו, ש"עושה שלום במרומיו, הוא עושה שלום עלינו".

שלום זה מהמילה שלמות, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שהוא יהיה כחיבור, כערב, שאנחנו מחוברים ולא ניפרד. ואחר כך, כשאנחנו רואים שאנחנו נופלים, אנחנו כאילו יכולים לבוא לבורא בטענה, "מה קורה? אנחנו רוצים שתהיה בינינו". אבל אז אנחנו נבין שאנחנו בעצמנו הפסקנו להחזיק בו, שהוא יהיה כערב, כמחבר בינינו, ולכן החיבור בינינו נעלם, הבורא נעלם ומיד החיבור נעלם.

ואז אנחנו תמיד מגיעים למצב שאם הבורא בינינו, אנחנו מחוברים. אם לא דורשים, לא מחזיקים אותו בינינו אנחנו מתפרדים. הבורא הוא התוצאה מהחיבור, ככה זה. לכן זה נקרא "בוא וראה", שאנחנו מגיעים לחיבור ואז מגלים כוח חיבור משותף, את המקור שלו, שזה הבורא.

שאלה: ברגע הניתוק וההתרחקות מהעשירייה אני משתדל להיות בתפילה שאני אעבור את המצבים האלה מהר יותר, אבל אחר כך אני מגלה עוד יותר ניתוק. לְמה צריך להגיע בסופה של תפילה ולשם מה מתפללים?

התפילה מורכבת מהרבה חלקים. אנחנו גם צריכים להודות על זה שאנחנו נמצאים בדרך, על זה שיש לנו קשר עם הבורא, אמנם שלא מרגישים אותו בינתיים בצורה ברורה, מגולה, אבל בכל זאת כך אנחנו מתקדמים. לכן תפילה כוללת את כל החלקים, אנחנו עוד נדבר על התפילה, אולי באמת צריכים לחבר איזו תפילה לקראת הכנס, שכולנו נבקש, כל אחד בשפה שלו. שהמארגנים יחברו לנו תפילה או ייקחו תפילה מהמקובלים, נבדוק אם יש לנו משהו וכך נתקרב. בינתיים כל קבוצה וקבוצה צריכה לחבר איזו פנייה לבורא, פנייה משותפת מכולם.

שאלה: האם להגיע למצב של ניצחוני בניי זה בעצם סימן לרצון שלנו להגיע לדבקות עימו?

זה אחד מהמצבים. לא צריכים את זה, צריכים להשתוקק לחיבור עם החברים כדי בתוך החיבור בינינו לגלות את הבורא. זו הצורה הנכונה שככה אנחנו מגלים, מקובלים כותבים על זה בהרבה מקומות.

שאלה: 12 שנים אני זורק את עצמי מהמיטה כאילו יש שרפה בבית, יוצא לשיעור, שלוש פעמים ביום אני זום, ובסוף אנחנו עדיין בדרגת בהמה, עדיין לא הגענו לדרגת אדם, הדומה לבורא. אני צריך את העידוד שלך כדי להרגיש שהמאור המחזיר למוטב יבוא ויעזור לנו להתקדם והתפילות ישמעו. המון שנים אנחנו בדרך ואני צריך את העידוד שלך.

איזה עידוד אתה יכול לקבל ממני, חוץ מזה שאני שלוש שעות ביום פונה ומדבר אליך? מה עוד? איזה עידוד? אני שואל אותך.

תלמיד: אתה רואה את התמונה הגדולה, אני קטן, אני רואה תמונה קטנה, אני רואה רק את האגואיסטיות שלי, שאני קם באמצע הלילה במקום לישון, ואני שלוש פעמים ביום עוזב את העבודה והולך לדבר בזום. אני לא רואה את כל המציאות, אתה רואה את המציאות יותר ממני. לכן אני צריך אותך, שתדריך אותי, שתגיד לי אם אני בדרך.

אני מדריך אותך לפנות לבורא ולא לבוא אלי בטענה. אני סך הכול מורה דרך. אין לך למי לפנות? יש לך עשירייה, אני לא יודע כלום. יש לך עשירייה, אתה צריך להתחבר איתם ולפנות לבורא. ילך לך? ילך. לא ילך? לא ילך. אבל עם כל מה שקורה לכם אתם צריכים לפנות לבורא.

אני לא יודע כמה פעמים ביום אתה מתנתק מהעבודה ואיך אתה קם, קופץ מהמיטה, זה אני לא יודע. אני יודע רק דבר אחד, אתם צריכים להגיע למצב שאתם פונים לבורא ואתם דורשים ממנו, הוא עושה הכול רק לפי החיסרון. והחיסרון שאתה פונה אלי, זה בכלל לא אלי, הוא צריך להיות מכוון לבורא בלבד.

ודאי שאני גרמתי להתארגנות שלכם בעשיריות, הכנו ספרים, הכנו את כל חומר הלימוד, הכנו את המערכת, הכול, אבל חוץ מזה אני לא יכול לעשות שום דבר, אני רק נותן הסבר מה צריך לעשות. זה שאתה אומר לי שאתה קופץ מהמיטה אני מבין, זה שאתה עייף וכבר 12 שנה השקעת את עצמך בהתקדמות הרוחנית, אני גם מבין, אבל זה עדיין לא אומר שום דבר. האם אתה מבצע את מה שהמקובלים אומרים לך לבצע? מה אתה אומר לי? בטענה שלך אתה אומר לי שעות? אתה אומר לי מצבים? אתה צריך להראות, ולא לי, אלא לבורא עד כמה אתה זקוק לגילוי שלו. הגילוי שלו זה כוח השפעה, כוח החיבור בין החברים שאתה נמצא איתם.

על זה אתה צריך להתלונן לבורא, "תראה כמה השקעתי בחיבור בינינו וכמה פניתי אליך מתוך החיבור בין החברים ואתה לא עונה לנו". בבקשה, תפעילו כזאת תפילה. מה אתה מספר לי על 12 שנים? זה בכלל לא אומר שום דבר. אני מתפלא עד כמה שאתם לא שומעים על מה אנחנו מדברים.

אם אתם לא תפעילו את התפילה מאמצע מרכז של העשיריות זה לא יעזור, הבורא לא יעזור. הוא גם עוזר, הוא בכל זאת מטפל בנו כל הזמן יותר ויותר, אבל זה עדיין לא פועל. לא פועל, כי לא מבקשים ממנו, אתם לא פונים אליו, אלא אתם פונים אלי. אני רק יכול להסביר לך עוד פעם ועוד פעם את אותם הדברים כמו שאני עושה כבר לא 12 שנה, אלא 40 שנה. ומה לעשות? אתה רואה שאני לא מתייאש, אמנם שהייתי רוצה להשיג הרבה יותר עכשיו עם התלמידים שלי.

אז יותר ויותר לברר מה אנחנו צריכים לבקש וממי לבקש. אלי, אל תפנו אלי, אני נמצא כאן כדי לכוון אתכם לבורא בלבד, רק ממנו אתם יכולים לקבל את הכול. שום טענה אלי לא תתקיים, כי אני לא מקור, אני רק המורה דרך.

שאלות כאלה הן טובות, הן מבררות עוד משהו לכולם.

שאלה: ככל שמתקדמים לכנס יש איזה מתח פנימי, סתירה. מצד אחד מרגישים מאמץ ענק מכל החברים שמכוון לאיחוד ומצד שני כאילו מצד העולם החיצון יותר בעיות כל מיני הטרדות. איך להתייחס לזה?

אני לא יודע. אני לא מתפעל ממה שקורה בעולם שהולך, רק בקצב אחר ובהבחנות אחרות, לאותו כיוון כמונו. גם לכל בן אדם ובן אדם בעולם שלנו הבורא מגלה עד כמה הדרך שלהם, זו דרך סתומה ולא מביאה לשום דבר ושהם לא יכולים להשיג כלום. זה מה שכולם צריכים לגלות בסופו של דבר, גם במדינות, גם בממשלות, גם בכל מיני חברות וכל אחד ואחד. העולם צריך להתמלא בייאוש מזה שהוא לא משיג כלום מהחיים שלו, אפילו בחיים הגשמיים, חשבנו שאנחנו מגיעים למצב שיהיה ממש עולם נאור, שהכול טוב, נוח, יפה לכולם, קומפורטי כזה לכולם.

אנחנו רואים שהעולם נעשה יותר ויותר גרוע בניגוד להיגיון של האדם. ואנחנו מבינים איתכם שזו הדרך כדי לכוון את האנשים בכל זאת לכיוון יותר נכון, שהדרך שלהם היא דרך לא נכונה, wrong way, אין מה לעשות. לכן המצבים של העולם יהיו יותר ויותר קשים, קריטיים. נקווה שלא נגיע למלחמות, אלא נביא לעולם יותר ויותר בעבודה הפנימית שלנו את התגלות מטרת החיים, את מהות החיים, והם יתקרבו אלינו איכשהו ונוכל להסביר להם יותר. אחרי הכנס אנחנו נתחיל יותר לפזר את שיטת החיבור לתיקון העולם לכל האנושות וכך נתקדם.

שאלה: מהי הדמות או הכוח שנקרא בורא?

כוח חיובי שבורא כוח שלילי, כדי שבכוח השלילי הזה תהיה צורה חיובית שלו והצורה החיובית שקיימת בכוח השלילי תקרא אדם, הדומה לבורא. שמתוך הטבע שלו הוא יהיה הפוך מהבורא, מתוך היגיעה שלו, הוא יהיה דומה לבורא. ואז הצורה הזאת שתקרא אדם, הדומה לבורא, תתקיים לנצחיות בדבקות עם הבורא.

שאלה: לפני שבוע לקחנו על עצמנו משימה כלפי החברה להוביל את ישיבת החברים. ההכנות לישיבה הזאת גררו הרבה ויכוחים, היו התנגדויות, מתחים, ובסוף הצלחנו להתעלות על הכול והפעולה הייתה מוצלחת. האם כדי להגיע לחיבורים אנחנו צריכים לקחת כל פעם משימות, אחריות כלפי החברה? האם זו הדרך?

גם זו דרך. אבל אני לא רוצה לשמוע כאלה שאלות בשיעור. אנחנו צריכים להתקדם לפי נושא השיעור, מה שאתם עושים בצורה אישית זה עניינכם, אתם צריכים לברר ולהמשיך.

קריין: אז אנחנו נקרא את חומר הלימוד משיעור מספר 9 , "ניצחוני בניי", קטע מספר 1 מתוך אגרת ח' של רב"ש.

"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."

(הרב"ש. אגרת ח')

זו צריכה להיות המשימה, המגמה, המטרה של העשירייה, להתחבר כך, שבחיבור שלנו אנחנו מייצבים את הבורא ולא עוזבים. אלא הולכים ומתקרבים לזה יותר ויותר ודנים על כל הצעדים שלנו, ולא מתלוננים מה אנחנו עושים כל כך הרבה שנים.

אני לא יודע מה אתם עושים, אני לא קובע חוקי הבריאה, אני מלמד אתכם, לפניכם גם כל הכתבים של המקובלים, בבקשה מי שרוצה להתקדם שיתקדם, מי שלא רוצה שיעשה חשבון לעצמו. כמו שכותב בעל הסולם, הרבה נפלו ויפלו בדרך ואין מה לעשות, אלא בכל זאת הם עושים גם איזו עבודה ואחר כך נופלים מהעגלה ולא רוצים הלאה להתקדם.

אני מאוד מקווה שאנחנו נתייחס לעבודה שלנו, למשימה שלנו ברצינות ולא נתחיל להתלונן כמו ילדים קטנים שלא הולך להם. לא הולך, אפשר להגיד אחרי שאני מבצע את כל התנאים שהטבע, הבורא הציב לפניי. ואם אין לי תוצאה, אני צריך לשאול קודם כל את עצמי ואת הקבוצה, "מה אנחנו עושים שאין תוצאה, אולי אנחנו צריכים לנסות לעשות עוד משהו או שאנחנו באמת ניסינו את הכול".

שאלה: בגילוי הרע יש המון פרטים, האם עלינו לתקן את זה בכללות או בכל ניואנס, בכל פרט לתקן?

לא, אנחנו צריכים לבקש רק חיבור על פני כל השאלות. לפעמים אנחנו לא יכולים לברר בדיוק מה מתרחש, למה, מאיפה, בשביל מה וכן הלאה, העיקר "על כל פשעים תכסה אהבה", זה מה שאני רוצה. אני רוצה לראות חיבור, לא לשכוח את הפירוד, אלא לראות איך על פני הפירוד מגיע החיבור, וכך ללמוד, ממינוס פלוס, ממינוס פלוס, כל פעם, ירידות עליות, ירידות עליות, כל פעם יותר ויותר באמפליטודה.

שאלה: אמרת שכאשר אנחנו מנסים להתאחד ולא יכולים להחזיק בזה עוד רגע אז אנחנו צריכים למשוך את הבורא ככוח, מה זה אומר למשוך אותו?

מתפללים, מבקשים שהוא יעשה סדר בעולם, בקבוצה שלי. אנחנו רוצים לגלות אותו בתוך החיבור בינינו. החיבור בינינו עדיין לא מספיק כדי לגלות אותו, כי החיבור צריך להיות כך שהרבה אנשים מחוברים ברצון אחד, למטרה אחת, כדי לגלות אותו ככוח אחד שממנו מגיעים אלינו, לכל אחד מאיתנו, רצונות, מחשבות. ואנחנו בחזרה מאיתנו, מעשרה, מכל אחד מהמוח ומהלב, רצון ומחשבה, אנחנו מחברים את כולם כדי לזהות את הבורא, את המקור המשותף שלנו, היחיד.

אנחנו צריכים בכל מצב ומצב בעשירייה להשתדל לחבר את כל המחשבות והרצונות שלנו לאותו מקור אחד שעושה אותנו כך, שבונה אותנו, שמייצב אותנו בכל רגע. כי אנחנו לא קיימים, אנחנו כמו הולוגרמה, כמו שאפשר כך לייצר, כמו שמייצרים בשמיים לפעמים עם לייזר כל מיני כאלה דברים, כך אנחנו. אנחנו רוצים לזהות את המקור שלנו שהוא אחד, ואז כל המצבים שאנחנו עוברים צריכים מכל המצבים האלה לעלות לבורא

תלמיד: נניח שגילינו איזה ניתוק בעשירייה, ביקשנו מהבורא וגם הגענו לאיזה חיבור, זה אומר שכבר איכשהו גילינו את הבורא או שיש עוד משהו?

לא, אתם [...] לגילוי שלו, אבל עדיין אין בזה עביות מספקת, ואז אתם מקבלים שוב ניתוק וריחוק ביניכם, ושוב מבקשים. כך כמה פעמים עד שאתם יכולים לאתר בין הניתוקים ובין החיבורים מקור אחד לשניהם, גם לניתוק וגם לחיבור. וכך משיגים את הבורא שנמצא בין החושך לאור.

תלמיד: האם חשוב בעבודה הזאת להבין שאנחנו נאבקים כנגד הבורא?

ודאי, זה חשוב מאוד שנדע שאנחנו נמצאים מול הבורא, לכן זה נקרא "נצחוני בניי". אנחנו עומדים יחד כדי לדרוש ממנו שהוא יקיים קשר בינינו. כי הוא עושה בינינו את כל הפירוד, הוא מביא לנו את כל הסכסוכים בעשירייה, הוא לא נותן לנו להתחבר, ואז אנחנו דורשים ממנו שכן יחבר, כמו שהוא בורא את החושך שגם יברא את האור. כך כתוב, "עושה את האור ובורא את החושך", שהחושך הוא האחוריים של האור, כך אנחנו צריכים לדרוש ממנו.

אבל הכול מכוון לבורא, ולא אליי שישנן טענות. אני לא יכול לעשות כלום חוץ מזה שאני מלמד אתכם, אני לא מסוגל לשנות את המציאות. אני לא מסוגל להיות במקום הבורא ועכשיו להביא לכם את כוח החיבור ואתם תרגישו בזה את העולם העליון. אפילו שיעשה את זה, זה יהיה לרגע אחד, זה לא יהיה לטובתכם. אתם צריכים להשיג את זה לבד בכוחות שלכם.

תלמיד: ומה נחשב בעבודה הזאת כתוצאה חיובית? אני למשל רואה שאנחנו באמת מתקדמים בצורה מדהימה גם בתוך עשירייה, גם בקבוצה העולמית במיוחד בזמן האחרון, אבל מה נחשב לתוצאה נכונה?

לפנות לבורא מכל מצב ומצב. או במצב של בקשה, אם אנחנו נמצאים בפירוד, בקשה לחיבור. או במצב שאנחנו מגיעים לחיבור אז הודיה, שאנחנו מודים לו על זה שאנחנו מחוברים ויכולים בינינו לגלות איזה מצב שכנראה זו כבר איזו התגלות שלו. רק שזו לא התגלות ברורה עדיין, אלא כמו מרחוק אנחנו מרגישים שמתקרב משהו.

קריין: בעל הסולם על "רבים חללים", כותב ב"מצווה אחת".

"לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו. ואפילו העושה שלא על תנאי זה, מכל מקום, מתוך שאינו ראוי באופן אחר, עושה גם כן נחת רוח ליוצרו. וזה נקרא שלא מדעתו."

(בעל הסולם, מצווה אחת)

שאלה: אם כל הרצונות שלי אגואיסטים כולל הרצונות כלפי העשירייה, האם הפתרון הוא רק תפילה? האם התפילה שלי צריכה להתפתח מתפילה עבור החברים לתפילת רבים?

נכון, אין מה לענות, זה בסדר, כך כתוב.

שאלה: איך צריכים להבין שהבורא צריך להגביר את מידת הסבלנות בתוכנו?

זה תלוי בנו עד כמה אנחנו מדברים בינינו, ועד כמה בדיבור בינינו בקבוצה, בעשירייה, מסבירים אחד לשני שהכול תלוי בתוך החיבור בינינו, כי מתוך החיבור אנחנו יכולים לבקש, לדרוש ובאמת אז לקבל תשובה. כי אותה השאלה שאנחנו מעלים יחד כולנו מהחיבור בינינו זה כבר אותו המקום, השאלה עצמה, החיסרון הזה הוא נקרא "מקום", ששם אנחנו נקבל תשובה. לכן הכול תלוי בחיבור בעשירייה, עד כמה אנחנו מאתרים מהו הרצון המשותף שלנו, על מה אנחנו מבקשים, למי אנחנו פונים, ושנבנה בינינו מה אנחנו מעלים, איזו תפילה, איזה חיסרון. כך אנחנו מסדרים את עצמנו יום יום בינינו ולבורא, ואז יש לנו לאט לאט כלי, מקום, חיסרון, כי באותה השאלה שאנחנו שואלים, באותה השאלה, באותו החיסרון אנחנו מקבלים מילוי. צריכים לפי זה לעבוד בשאלה ותשובה, בשאלה ותשובה, וכך נתקדם.

שאלה: מה המיוחד בתפילת מקובלים לעומת תפילה של אנשים רגילים?

תפילות רגילות האדם עושה את זה מתוך האגו שלו ללא מטרה להתחבר עם האחרים ולעלות לבורא. לכן התפילות האלה הן גם פועלות בצורה פסיכולוגית, הן מרגיעות את האדם, ובעצם שום דבר לא עושה שום דבר, ברוחניות זה לא נעשה, זה לא משפיע על הכוחות.

להשפיע על כוחות הבריאה אנחנו יכולים אך ורק אם אנחנו מתחברים. אם אנחנו מתחברים בעשירייה, אנחנו יחד עשרה כאחד פועלים על הכוח העליון. אם אנחנו לא מתחברים כעשירייה מעל האגו שלנו, אנחנו לא פועלים על הכוח העליון, כי כדי להשפיע על הכוח העליון אפשר רק לפי השתוות הצורה עימו, והשתוות הצורה המינימאלית היא אם אנחנו בעשירייה מתחברים בינינו בלגשת אליו.

לכן כל התפילות שכול האנושות מתפללת אין בהן שום דבר כי זו תגובה מחיסרון, מהרצון לקבל שהבורא בעצמו מסדר בכל אחד ואחד, ואז הוא לא צריך לשמוע את התגובה של הרצון לקבל, כי הוא בעצמו מייצב את הרצון לקבל. מה שאין כן, אם אנחנו בעשירייה מחברים את הרצונות שלנו, ולמרות הרצונות שלנו רוצים להשיג יותר למעלה מהם ממנו, זאת אומרת, כוח השפעה במקום כוח הקבלה שהבורא מעורר בנו, אז אנחנו באמת פונים אליו כמו למקור ההשפעה, והוא אז מסדר לנו את כוח ההשפעה, ואז בכוח ההשפעה הזה אנחנו מרגישים עד כמה נעשים דומים לו.

התפילה שלנו היא להידמות לבורא, להיות בכוח השפעה כמוהו, לכן היא יכולה להיות אך ורק במידה שאנחנו כבר במישור הגשמי מתחברים בינינו. מה שאין כן, תפילות שמפעילים כל מיני קהלים, לא חשוב באיזה דתות ואמונות ובכלל בני אדם, אלה תפילות שהם מבקשים איזה מילוי בתוך האגו שלהם. לכן מהתפילות האלה אנחנו רואים שאין שום תועלת, אלא כולן קיימות כדי להביא לאט לאט את בני האדם לנחיצות להתפלל לחיבור בין כולם וחיבור עם הבורא מתוך כוח ההשפעה ולא מתוך כוח הקבלה. וזה הבדל גדול ועקרוני שיש בין התפילה שלנו, שאנחנו מבקשים להיות בכוח השפעה למעלה מאיתנו, מחוצה לכל אחד כלפי זולת, כלפי אחרים, כלפי האנושות, כלפי הבורא, שכך כל אחד מבקש שיהיה לו כוח להשפיע לכולם מחוצה לו, כי בזה הוא יהיה דומה לבורא שמשפיע לכולם מחוצה לעצמו. לכן התפילה שלנו, כעיקרון היא אחרת לגמרי מכול מיני תפילות אחרות.

שאלה: נאמר שצריך להתחיל את העבודה בלא לשמה, האם מדובר על לימוד חכמת קבלה באופן כללי או בכל מפגש עשירייה, כל פעם שאנחנו נפגשים ללמוד מקור אנחנו תמיד מתחילים בלא לשמה ואז זה מתפתח?

העבודה הרוחנית נקראת מאמץ של האדם לעלות למעלה מהאגו שלו, זה נקרא עבודה. אם הוא לא חושב על זה, לא מבין בזה, לא מתאמץ, זה לא נקרא עבודה. ולכן זה שאתה פותח איזה ספר וקורא, זה לא נקרא עבודה רוחנית, זה גם לא נקרא שאתה עובד ברוחניות.

אם אתה פותח ספר והספר הזה הופך להיות בשבילך כמו מדריך איך לעשות פעולות למעלה מהטבע שלך, למעלה מהאגו שלך, אז אתה עוסק בעבודה רוחנית. אז צריכים להבדיל מתי זו עבודה רוחנית ומתי לא.

יכול להיות שאתה לומד כמו אותו חבר ששתיים עשרה שנה למד אבל עדיין לא התחיל בעבודה רוחנית, כי רק למד. עכשיו הוא צריך לסדר את עצמו כך שהמאמצים שלו הם יהיו כעבודה רוחנית, זאת אומרת שהוא רוצה על ידי הפעולות שעושה לקבל כוח השפעה. זה נקרא עבודה רוחנית, עבודה להשיג רוחניות. ולפי זה אתם צריכים לבדוק ולשקול את הפעולות שלכם וההתקדמות שלכם.

תלמיד: כל פעולה פרטית שאנחנו עושים גם בעשיריה גם עם ספר, כל פעולה כזאת מתחילה מכוונה אגואיסטית בעל מנת לקבל, וכתוצאה מהעבודה הכוונה מתפתחת לאלטרואיסטית.

בתחילת העבודה, בגישה שלי, אני חייב כבר לדעת לאיזה מצב אני רוצה להגיע. "סוף מעשה במחשבה תחילה", אז במחשבה אני כבר צריך לתכנן. כמה שיוצא יוצא, אבל אני צריך לתכנן לאיזה מצב רוחני, היינו לאיזו צורת השפעה אני רוצה להגיע על ידי פעולה שאני עכשיו מבצע.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להשתמש בתפילת מקובלים, וקראתי שתהילים, תפילת דוד המלך זה משהו מאוד אישי, פרטי, אין שם רבים, חברה.

נכון. ולכן אנחנו עדיין לא לומדים ולא משתמשים בזה ממש כי אנחנו לא מבינים את הטקסט, את הגישה אליו והביצוע. יבוא הזמן, נעשה את זה.

שאלה: כשחבר מביא לעשירייה את הרגשות שלו, של ריחוק, ואז העשירייה עוזרת לו, זאת אומרת מסבירה שזה שייך לבורא שהוא מביא לו וגם לנו את המצב הזה ועוזרים לו, באיזו מידה זה מתאר את ה"ניצחוני בני", ובאיזו מידה הזמן לשבח ולהודות לבורא שהוא נתן לנו את ההזדמנות הזאת לאהוב אותו?

גם זה וגם זה. אנחנו צריכים להודות לבורא שהוא מעורר בכל העשירייה חסרונות על ידי איזה חבר או בכלל בכולם, ואנחנו צריכים גם לבקש כולם יחד עם אותו החבר שמעורר איזו בעיה שזאת תהיה בעיה של כל העשירייה, גם זה וגם זה. לקבל בעשירייה כל דבר שמתגלה שזה שייך לכולם.

שאלה: הניסיונות לבנות תפילה מביאים לנו תיקון או שהתיקון מגיע עם התשובה מלמעלה?

אבל על מה תגיע התשובה אם אתם לא מבקשים? אתם צריכים לדעת איך לבקש ועל מה לבקש, ולהיות בטוחים שאתם תמיד מקבלים תשובה. אתה לא צריך לבקש ואז להמתין ולקבל, אולי להמתין שבוע, אולי חודש. אם אתה כותב לאיזה שר, לאיזה אדם גדול, לראש הממשלה, יכול להיות שאתה תקבל תשובה בעוד חודש, אם בכלל תקבל. הבורא הוא הרבה יותר גבוה, אז אתה תחכה אולי שנה, שנתיים?

אלא אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו מסדרים את הבקשה שלנו, ברגע שסידרנו את הבקשה כבר אנחנו נמצאים בתשובה, ומה שיהיה, יהיה, זה כבר כולל את התשובה, התגובה מהבורא. היא מגיעה מידית, אלא האם אנחנו מזהים את זה או לא מזהים את זה, זה תלוי במצב שלנו.

שאלה: איך מחברים תפילות של חברי העשירייה ומכל שכן איך מחברים תפילות של עשיריות?

של עשיריות זה לא בעיה. הבעיה ללמוד בעשירייה איך לחבר את כל הבקשות לעשירייה [לבקשה] אחת. צריכים לדבר על זה ולהשתדל בכל זאת להבין יחד, להרגיש יחד, לדבר יחד על אותה המטרה כל אחד מליבו. וזה לא חייב להיות אפילו כתוב, כמו שלפעמים אני מדבר על זה כך, אלא צריכה להיות נטייה מתוך הלב. תפילה זו עבודה שבלב. ואם אנחנו דואגים לזה ומזכירים לכל חבר, שאנחנו צריכים להיות מתוך הלבבות שלנו בנטייה יחד לבורא, כבר זה שאנחנו מדברים על זה, שאנחנו יודעים שצריכים כך להיות מחוברים, זה כבר מחבר אותנו ומכוון אותנו אליו.

תנסו לעשות את זה, אבל שוב, זה רק חיבור החיסרון למקור אחד. זה הכול.

תלמיד: איך קורה חיבור החיסרון? כי כל אחד מביע מהלב שלו באופן טיפה שונה.

קודם כל אתם כבר נמצאים בשיעור אחד, מתוך השיעור אתם יוצאים אני חושב, פחות או יותר עם התרשמות אחת, אנחנו לומדים מי זה הבורא? מי זה הנברא? מה הבורא דורש מהנברא ואיך הנברא יכול להתקרב לבורא? את כל הדברים האלה אנחנו לומדים. ודאי שאנחנו לא יכולים להשוות בינינו את כל ההתרשמויות האלו, אבל בנטייה כללית פחות או יותר אנחנו משלימים זה את זה. כמה שיותר לחשוב על זה שהחיבור המשותף בינינו צריך להגיע לבורא, וזה מספיק.

תלמיד: עם איזה חיסרון עובד החבר במהלך היום כשהוא רוצה לכלול את התפילה המשותפת של העשירייה, איך לתאר אותה?

כל אחד חייב להרגיש את עצמו שהוא אחראי, שהוא ערב, ערב עבור כל העשירייה, שברצון שלו הוא רוצה לכלול את כל עשירייה ולהביא אותה למגע עם הבורא. הוא רוצה להיות ככתר, שהבורא דרכו מתחבר לכל יתר הספירות, לכל יתר החברים, וכך כל אחד ואחד. ואז אנחנו מגיעים לעיגול ואפילו לכדור ובזה אנחנו מגיעים לאיזו צורה שלמה שהבורא יכול שם להתגלות.

תלמיד: וכשאנחנו בכנס או בהכנה לכנס, כמו שהמלצת עכשיו, רוצים לחבר בין התפילות של העשיריות, איך אנחנו עושים את זה?

בין העשיריות זה יוצא אותו דבר. זה יותר קל מאשר בתוך העשירייה. אם אנחנו מבינים איך בעשירייה אנחנו צריכים כל אחד לכלול את כולם ואז כולנו נכללים מכולם, אז אותו דבר ממש, זו אותה הפעולה כמעט בין העשיריות. רק בין העשיריות אנחנו עוד לא הגענו לקשר כזה שנוכל להתחיל להרגיש את עצמנו כנכללים זה מזה. אבל זה יכול להביא בלבול בקשר בתוך העשירייה ולכן אני לא ממהר להגיע לקשר בין העשיריות. אחרת נצטרך ללכת חזרה, לפתוח אותו הקשר שעושים בין העשיריות, מפני שהעשיריות בעצמן לא מסודרות.

תלמיד: זה ברור, אני שואל לגבי זה שאמרת שכל העשיריות יכתבו תפילה ואז המארגנים יחברו מהן תפילה אחת. למה התכוונת?

זה משהו אחר. זה שכל עשירייה ועשירייה יכולה לחבר תפילה קצרה ואת התפילות האלה זורקים לתיבת דואר אחת משותפת, ואז יש איזו קבוצה שאוספת את כל הפניות האלו ועושה מהן אולי, משתדלת לעשות מהן פנייה אחת, עד כמה שלומדת איך אנחנו נמצאים בהשתוות בינינו. זה יעזור לנו אחר כך להתקרב, זה כמין עבודה שאנחנו בודקים את עצמנו, לומדים את עצמנו. זו עדיין לא עבודה רוחנית ממש שאנחנו מתחברים.

תלמיד: איך היא תחבר את התפילות האלה לאחת?

אני לא יודע. אני לא מדבר על זה עכשיו. אני מדבר שאנחנו אז נלמד עד כמה אנחנו דומים ושונים בתפילות של כל עשירייה לבורא ולחיבור בינינו.

תלמיד: אז אולי עדיף שכל עשירייה תתכלל ותשמע מה התפילה של עשירייה אחרת, אולי זה יהיה יותר מועיל.

זה הפוך ממה שאני מדבר ואני לא מבין למה אתה מדבר על זה. אני אומר שלא כדאי לנו לעשות את זה, כי עדיין לא התחברנו בתוך העשיריות. אתה לא מבין את העיקרון, אסור לנו להתחבר בין העשיריות כל עוד אין עשיריות. אתם תוכיחו לי שיש עשיריות, שאתם מחוברים, שאתם יכולים לעלות תפילה אחת מכל עשירייה, שאתם יודעים איך לסדר את זה, שכל אחד בעשירייה דואג ממש לעשירייה והדאגות האלה עבור העשירייה של כל אחד ואחד, הדאגות האלו הן דווקא מתחברות. אז יש עשירייה, מושג עשירייה, ואחר כך אנחנו יכולים לגשת לעשיריות, לחיבור ביניהן.

שאלה: במרכז העשירייה אנחנו מגלים את המציאות האמיתית ולא משהו הולוגרמי, האם זה כך?

כן. אם אנחנו מחוברים נכון בעשירייה אז אנחנו מתחילים לגלות בתוך העשירייה כבר נוכחות כוח עליון שפועל כנגד העשירייה כאחד, בתנאי שהעשירייה מחוברת כאחד, רוצה להיות מחוברת, אז הבורא מתייחס אליה כמו לאחד, יחידה אחת, למרות שכולנו עשרה.

כל הבריאה היא להביא לאיחוד, לגלות את הבורא כאחד יחיד ומיוחד. ולכן כל התרגילים האלו שאנחנו צריכים לעשות על עצמנו, הכול בנטייה לאותו המקור האחד לכולם.

תלמיד: אני מבקש להסב קצת ספק לגבי העניין הזה של ההתכללות בין העשיריות.

אנחנו עוד לא נמצאים בזה. למה לשאול על זה בכלל? אין התכללות בין עשיריות. אנחנו עכשיו דואגים לבניית עשיריות, כל אחת בפני עצמה.

שאלה: אנחנו נמצאים בשיעור כולנו יחד, אני מקשיב לשאלות של החברים מעשיריות אחרות, מקבוצות אחרות ואני נכלל. איך ההתכללות הזאת שלי עם חברים אחרים מעשיריות אחרות לא פוגמת בהתכללות ההכרחית שיש לי רק בעשירייה שלי?

אני לא כל כך מבין. מה אתה רואה בעשיריות אחרות בזמן השיעור? אתה שומע שאלות ואני עונה עליהן תשובות. מזה ברור לך שיש עוד הרבה אנשים בכל הכלי שלנו שגם נמשכים לאותה מטרה, עם כל מיני שאלות, ספקות, מאמצים. אבל עשיריות ממש אתה לא רואה.

תלמיש: בכל זאת, ההתכללות קיימת, גם אם זה בין פרטים. גם אם אני לא רואה עשירייה אחרת, אבל אני שומע ונכלל מהחיסרון של חברים שנמצאים מחוץ לעשירייה שלי.

כן, ודאי. אתה נמצא נכלל כך עם החיסרון של כל האנושות. נו, אז מה?

שאלה: אז השאלה היא, למה התכללות כזאת טובה לנו, ומה ההבדל בינה לבין ההתכללות שאנחנו לא רוצים שתתקיים בין העשיריות?

כי אני לא הולך להתחבר איתם עכשיו לעשירייה אחת, למבנה אחד. אני מתפעל מהם כמו שאני מתפעל מהספרים של המקובלים, מכל האנושות, בכלל ממה שקורה. אבל זה נכלל בי. לא שאני נכלל בהם.

התכללות זה דבר אחר לגמרי. התכללות זה משהו אחר, זה שאני והוא הופכים להיות כאחד על ידי תרגילים מיוחדים כדי להגיע לבורא המשותף בינינו. אני לא חייב להתבודד מכל העשיריות. ההפך, אני על ידם מקבל את כוח התמיכה, הערבות. אבל לא שזה ממש נכלל בצורה ברורה כמרכיב בחיבור שלי בתוך העשירייה.

שאלה: אנחנו מתקרבים לכנס שזו התכללות או בעצם הליכה משותפת של כל החברים בכל הכלי העולמי, אז האם יש דגש גם בעניין שאמרת לא להתכלל בין עשיריות? יש נטייה כזאת ויש מחשבה כזאת, כי הרי כנס זה משהו משותף לכל הכלי.

זה עדיין לא התכללות. אתם אפילו בעשירייה לא יכולים להתכלל. לכן אני לא מפחד שאתם תשפיעו עשירייה לעשירייה, שזה יפריע להתכללויות או משהו. אין עדיין התכללות. "התכללות" זה נקרא שכל אחד עבור כולם. זו נטייה אחרת לגמרי, נטייה רוחנית, שאני צריך לדאוג עבור כל העשירייה שלי, שאני אחראי עליהם. וכך כל אחד אחראי על אותה העשירייה. ואז אנחנו על ידי האחריות הזאת מכל אחד ואחד, אנחנו נכללים לאחריות המשותפת ובתוך האחריות הזאת המשותפת שנקראת "בתוך הערבות", אחנו מקבלים מהבורא כוח איחוד.

אין לנו עדיין עבודה כזאת בין העשיריות. אפילו בתוך עשירייה אין. ישנם כאלה פה ושם, אבל אין בתוך עשירייה אנשים שהם יכולים להרגיש שהם נכללים, נמצאים אחראים על האיחוד של העשירייה.

שכל אחד בעשירייה אומר "אני אחראי על העשירייה. אני מוכן לעמוד במשפט, ממש, עבור כל העשירייה. אני אחראי עליה". זה לא קורה.

שאלה: אז נדייק רק את העניין של ממה אנחנו צריכים לחשוש או להימנע, כדי שלא ייחשב שאנחנו נכללים בין העשיריות בינתיים, או שאנחנו מנסים לעשות חיבור בין עשיריות?

אנחנו צריכים להבדיל בין התכללות בעשירייה, שכל אחד בעשירייה שלו, שם הוא חייב להיות אחראי על כל העשירייה, וכך כל אחד ואחד אחראי על זה שהעשירייה שלו היא מחוברת, והיא מהווה כלי, חיסרון, כלפי הבורא. שכן דורשים שהבורא יבוא, ויתקן וימלא את החיסרון הזה המשותף. וכך כל אחד ואחד בעשירייה צריך לבצע את העבודה הזאת. זו המשימה שלו האישית הפרטית כלפי העשירייה.

ואז מהעשיריות שבצורה כזאת התחברו בתוכן, שהם כתאים בריאים, אז מהם אפשר לחבר כבר גוף, זה יהיה כבר אדם. אבל בינתיים כל עשירייה ועשירייה זה סך הכל תא בסיס ולא יותר.

זאת אומרת, בזה אנחנו בונים את טיפת הזרע שממנה אנחנו מתחילים להתרבות, לגדול ברוחניות. עד שאין לנו את הטיפה הזאת שכלולה מעשרה, אנחנו לא יכולים לגדול ברוחניות. זה עומד לפנינו כמחסום, כמכשול שאנחנו לא מבינים עד כמה החיבור הזה בינינו הוא הכרחי.

וודאי שזו לא העבודה שלנו לעשות את זה, אלא לחשוב, לבקש, לדרוש שכוח עליון יעשה את זה עלינו, אנחנו צריכים.

שאלה: וודאי שהמסירות שלנו בעשירייה צריכה להיות מוחלטת לעבודה ולחיבור. אז ממה בדיוק להימנע בין העשיריות בינתיים, כל עוד לא הגענו לחיבור הנחוץ?

רק להתרשם שדווקא יש עוד עשיריות חוץ מהעשירייה שלי, וגם שם עושים את העבודה, וגם שם מצליחים במשהו. ואז אנחנו על ידי קנאה, תאווה וכבוד, יכולים עוד יותר לקבל כוחות להתפתחות שלנו, בעשירייה שלי.

תלמיד: זה מעסיק אותנו הרבה מאוד לגבי ההחלטות שלנו, כי אנחנו באמת מנסים להתכונן לכנס. וגם במהלך העבודה, במהלך השנה אנחנו באים במגע עם עשיריות אחרות וזה יוצר חשש לבלבול בעשיריות.

לא. אל תפחדו. אבל כל הדגש להיות כאחד זה בתוך העשירייה של כל אחד.

שאלה: יש שאלה לגבי הכנס דווקא מהמובן הפיזי. האם יש מדינות בעולם שמותר להן להיפגש פיזית, האם זה טוב שעשיריות ייפגשו פיזית במהלך הכנס?

עשירייה או עשיריות?

שאלה: העשירייה עצמה. נניח לגבי העשירייה שלי, האם אפשר להיפגש במהלך הכנס?

כן., אם עשירייה יכולה להיפגש ולהיות בזמן הכנס יחד בצורה פיזית, גם טוב.

שאלה: ואם רק חלק מהעשירייה יכולים וחלק לא?

גם. גם אפשרי.

שאלה: אז מי שיכול, ייפגש?

כן. מי שיכול שייפגש. אבל לא זאת המטרה. רובנו עדיין נמצאים בקשר וירטואלי בלבד.

שאלה: איך אפשר להגיע לתפילה משותפת אם כל אחד מבין את הדברים לפי ראות עיניו? אנחנו יודעים שיש שלושה מרכיבים. האם הם חייבים לבוא זה אחר זה בהכרח?

שום דבר ממה שאמרת לא צריך להיות. אתם צריכים להפעיל בקשה שבלב. תפילה זו עבודה שבלב. לא לפי המילים הכתובות, ולא לפי שום דבר אחר. אלא כל אחד מה שהוא מבין איך שהוא נמשך לחיבור עם החברים כדי לבנות מכל החברים, מהעשירייה, מבנה ששם יכול להתגלות הבורא. זה הכול.

אפילו תשירו בלי מילים, תעשו, לא חשוב מה, העיקר שאתם תביעו בפנייה הזאת לבורא את החיסרון שלכם לחיבור ביניכם עד כדי כך שהבורא יכול להתגלות בחיבור הזה. זאת התפילה.

שאלה: מהו התנאי או המצב שמרחיק אותי כשאני מנסה להתקרב, ואיך אני יכול התגבר עליו?

המצב שמרחיק אותך, הוא מצב שהבורא מפיל עליך. ואז אתה רואה בעיניים שלך שאתה יותר רחוק מהחברים. נראה לך שאולי הם מתרחקים, ולא אתה מהם, אלא הם ממך, כי "כל הפוסל במומו פוסל.". אבל כנגד המצב הזה אתה צריך מיד להפעיל בקשה לחיבור. לא בעצמך לעשות חיבור, כי בדרך כלל אנחנו רוצים בעצמנו, "בואו נעשה משהו". לא, אלא קודם כל איך אני וכל העשירייה פונים לבורא כדי שהוא יבצע חיבור בינינו. ואז החיבור שהוא יבצע יהיה על ידי כוח ההשפעה, הכוח שלו, ולא על ידי הכוח האגואיסטי, הכוח שלנו.

לכן כשאנחנו מרגישים חוסר בחיבור בינינו, יש לנו הזדמנות לפנות לבורא. ושוב, זה מפני שאם הבורא מחבר, הוא מחבר בכוח ההשפעה. וכך פעם אחר פעם אנחנו עומדים על התפילה, על הבקשה, על הדרישה אליו שהוא יחבר בינינו, וכך אנחנו מקבלים רשת קשר וירטואלית נכונה, רוחנית נכונה בינינו, ובתוך הרשת הזאת אנחנו מרגישים את הבורא.

המאמצים שאנחנו עושים בסופו של דבר, צריכים להביא אותנו למצב של "נצחוני בניי", כי הבורא כל פעם עושה בינינו פירוד ואנחנו דורשים ממנו תעשה בינינו חיבור. אבל לא אנחנו עושים את החיבור, כי זה יהיה חיבור אגואיסטי, וכמו כל החיבורים בעולם הזה, הוא לא יתקיים. אלא החיבור שאנחנו דורשים מהבורא, הוא שהוא יתקן את הפירוד בינינו. הוא שבר את הכלי, והוא שיתקן את הכלי. סך הכול זה מה שצריך להיות.

קריין: קטע מספר 2 מתוך שמעתי י"ט של בעל הסולם.

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע. והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: כשאני מגביר את כוח החיבור שלי, לא משנה אם זה ממצב של ירידה או עלייה, איך זה משפיע על החברים שלי?

כמו בעשירייה, ברור שהכול תלוי בכל אחד ואחד. הבורא מתחשב בכולם, הוא לא מרגיש אחד אחד, הוא מרגיש עד כמה אתם צריכים להיות מחוברים. כמו שכתוב במאמר "הערבות", אתם חייבים להגיע לחיבור, כי הבורא מתייחס לחיבור. ובהתאם, אם מתקיים חיבור, אז יש לו עסק איתכם. ואם לא מתקיים חיבור, הוא לא מתייחס אליכם כמו ליחידה רוחנית.

כל ההתקדמות שלנו ברוחניות, תלויה בעד כמה שהרצון לקבל מתגלה בעשירייה, והיא יותר ויותר למעלה ממנו מגיעה לאיחוד. זו כל העבודה שלנו, זו המגמה.

שאלה: מה העניין הזה שהאדם מרגיש שהבורא משחק איתו? כי יש פה עניין של "ניצחוני בניי" זה כמו משחק כזה. מתי בפעם הראשונה אדם מגלה את זה?

הבורא כל הזמן משחק עם האדם.

שאלה: תעזור לנו בבקשה. התחלנו לכתוב תפילה לפי המלצתך. כל יום אנחנו כותבים תפילה ביחד, כל אחד אומר תפילה, משפט משלו ואנחנו רושמים, מסתכלים על המשפטים האלה. הרבה פעמיים הם לא דומים, כל אחד רוצה משהו אחר. איך מתקדמים מפה?

מפה, אתם צריכים להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד". איך להגיע לאיש אחד בלב אחד, אני לא יודע. אבל אני רואה ביניכם אנשים שלומדים הרבה זמן. שמבינים את החומר, מרגישים, יודעים, מכירים את החומר, אז תנסו לנווט את עצמכם נכון, איך לחבר את התפילה. יש מאמרים שיותר קרובים לזה, תעשו, זה המאמץ שלכם, אני לא יכול לעשות את זה במקומכם. אבל טוב מאוד שאתם מגלים עד כמה אתם בצורה שונה מאוד מבינים את המצב הנוכחי, את המטרה, ואת המימוש. יפה מאוד.

תלמיד: לפעמיים ב-17:00 בערב כשאנחנו כותבים תפילה יש בלב דברים שלא כדאי להגיד, האם כדאי לשקר כאילו לשחק מצב רצוי או מה עושים במקרה כזה?

גם זה חשבון שלכם. אתם צריכים לעבור על הכול, ואני לא יכול לעשות לכם כאן איזה ניקוי ולהגיד "זה לקחת, זה לא לקחת, זה כך וזה כך". לא, אתם צריכים לעשות את עבודת בירור, אחר כך תפילה ותיקון.

שאלה: איך לחייב את הלב להתרכך כך שאחרי כל הפעולות האלה תעמוד עבודה מהותית? שאחרי הכמות בכל פעולה ופעולה הלב יעבוד ולא רק השכל והגוף.

מה אתה מתלונן אלי? תתפלל.

תלמיד: אני לא מתלונן, אני שואל.

מה אתה פונה אלי? אין לי שום דבר נוסף להגיד לכם, רק תפילה מתוך העשירייה באמת פועלת ועוזרת. ואל תגידו לי שחסר לכם זה, או זה, או זה, תתפללו. נתתי לכם כיוון, את כל היתר אני לא צריך לשמוע, אין לכם לאן לפנות חוץ מאשר לבורא.

קריין: קטע מספר 3 מתוך מאמר של רב"ש

"בזה, שהאדם לוחם עם הקדוש ברוך הוא, היינו שהקדוש ברוך הוא רוצה שהאדם יקבל תענוג, והאדם רוצה שה' יקבל תענוג. נמצא, שמשתמש עם התורה בכוון הפוך מהמוכר. ועל זה אמרו, שהקדוש ברוך הוא אומר, "נצחוני בני", היינו שלוחמים נגד הרצון לקבל, שה' הטביע בלבבם, שאם האדם מנצח, אז הקדוש ברוך הוא שמח. נמצא, שתורת ה' היא לפי מטרת הבריאה. ו"תורתו" נקרא, בזמן שהאדם משתמש עם התורה על כוונת התבלין, שאז הוא לוקח את התורה בכדי ליהנות להקדוש ברוך הוא."

(הרב"ש. 502. "אם האדם מנצח, ה' שמח")

קריין: קטע מספר 4 מתוך "משיבת נפש" אות מ'.

"מלחמת היצר, היא מלחמה ארוכה מאד, ועיקר הכנעתו הוא על ידי התחזקות. שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו, יהיה חזק מאד, לבלי להניח להפיל את עצמו בשום אופן, כי כל זמן שהאדם אינו מייאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש איך שהוא, הוא נקרא נוצח את המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו, כמ"ש חז"ל: "ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת,[...] ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה. וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפילה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הנצחון."

(משיבת נפש. אות מ')

שאלה: הוא מדבר על אורך המלחמה, שזו מלחמה ארוכה נגד יצר הרע. איזו צורה צריכה לקבל התפילה כלפי זה שהמלחמה מאוד ארוכה? איך אנחנו צריכים לבטא את התפילה שלנו כלפי אותה הנקודה של האורך של המלחמה שעליה הוא מדבר?

המלחמה מתחילה מיד מתחילת הבריאה. בעולם שלנו, היא מתחילה מהמפץ הגדול ומתגלה יותר ויותר. בהתחלה אין כלפי מי, אבל היא מתגלה בהתפתחות החומר שביקום כולו. עד שמתוך החומר הזה, מתחילים להתייצב כל מיני גושים, גופים, פלנטות, כוכבים, חומר, אנטי חומר, וכל מיני דברים עד שזה מגיע לאדם. והאדם הוא כבר צורה מיוחדת של החומר, כי בו מתקיימים שני חלקים של החומר בדרגת הכרה כלפי אותו יצור שנקרא האדם. יש בו טוב ורע שמחוברים יחד, נמצאים יחד זה מול זה, וזה נקרא שהבורא ברא את אדם וחוה כגוף אחד, והפריד ביניהם, שחוה כביכול יצאה מאדם וכו' כו'.

אבל אם אנחנו מדברים על הדרך שהחומר הזה, שנקרא חומר היולי הולך ויותר ויותר מתייצב לעבודה הרוחנית מצידו, וכבר מתחיל לגלות שיש בו כוחות מנוגדים, זה מתגלה רק במין האנושי, וגם לא בכולם. אלא רק באלו שהתגלו לפני 5000 שנה, באדם הראשון, אחר כך בבבל לפני 3500 שנה וכן הלאה.

ואנחנו בזמננו, כבר הגענו בהתפתחות הזאת למצב שהיום כל אחד ואחד מבאי עולם, מסוגל פחות או יותר ודאי, אבל באיזו צורה, להתחיל להרגיש שהוא שייך לחיבור עם האחרים, ודרך החיבור עם האחרים, הוא שייך גם לכוח העליון המשותף לכולם.

אנחנו מבצעים את זה בפועל בעשיריות, וצריכים טוב טוב להבין שהחיבור בעשירייה, זו בעצם ההזדמנות והפעולה היחידה שיכולה לקרב אותנו למקור הבריאה ולעלות אותנו מדרגת החי לדרגת המדבר.

שאלה: איך אנחנו יכולים לתאר את העניין של אורך המלחמה בעשירייה?

אורך המלחמה הולך בדרגות דומם, צומח וחי, כמו שהסברתי עכשיו, ובדרגת המדבר היא מתחילה ממש עכשיו. אנחנו מתחילים את המלחמה בדרגת המדבר. לפנינו היו רק מקובלים גדולים, או קבוצת רבי שמעון כקבוצת יסוד, אבל באמת המלחמה מתחילה מבניית העשיריות שאנחנו עכשיו משתדלים להתחיל לייצב. לכן הפעולה שלנו נקראת פעולת הדור האחרון, כי אנחנו צריכים לגלות את המלחמה הזאת בפועל לפני כולם, ולמשוך את כולם ללא הבדל מי ומה הוא, להשתתף במלחמה הזאת.

שאלה: לפני כמה ימים המלצת שניפגש עם עשיריות אחרות, עם עשיריות בעלות ניסיון, ופנו אלינו כמה עשיריות, גם אנחנו פנינו. והיום יש לנו מפגש מתוכנן כזה בערב, אבל בהתייחס לכל מה שאמרת עכשיו יש בלבול, האם כדאי לקיים כזאת פגישה, ואם כן אז איך?

כן אפשר לחבר בין עשיריות בפגישה משותפת, אין שום בעיה, כמו שאנחנו רוצים לעשות את זה גם בכלי הכללי שלנו בכנס. אבל כל הדברים האלה בכל זאת יתקיימו אצלנו בצורה שאנחנו מסתכלים אחד על השני, מתרשמים, אפילו מקנאים זה בזה אולי, ששם יותר טוב, שם יותר, ואנחנו לא. או אחרת, אנחנו נותנים דוגמה לאחרים. על ידי זה אנחנו מעבירים כל אחד לשני, כמו שבתוך הקבוצה כל אחד צריך לחזק את האחרים, כמו שרב"ש כותב במאמרי העשירייה, שכל אחד חייב להראות לאחרים עד כמה הוא נמשך למטרה וצריך להדליק בזה את החברים. כך אנחנו רוצים שכל עשירייה תדליק את העשיריות האחרות ויקנאו זה בזה, ועל ידי זה יתקדמו.

בכל זאת התקדמות מתוך פגישה כזאת תהיה בתוך בניית העשירייה בפני עצמה, כל עשירייה ועשירייה. ולכן אין כאן שום דבר שיכול לגרום רע. רק אתם בונים את העשירייה שלכם, ויש עוד עשירייה ואתם רוצים להסתכל מה טוב בהם ומה טוב אצלכם, שאתם תתנו להם והם יתנו לכם. אבל לא שאתם מתערבבים בין עשיריות. התערבבות צריכה להיות רק בתוך עשירייה. אז תשתדלו לעשות את זה. אני לא אוסר עליכם להתחבר, חס ושלום. בשביל מה אנחנו עושים כנס? הכנס שלנו הוא שכולם יתרשמו מכולם, וזה יגרום לכל אחד ואחד מרץ, כוח, קנאה, תאווה, כבוד, שעל ידי זה כולנו נתקדם. אנחנו צריכים גם בזמן הכנס ללמוד איך על ידי קנאה, תאווה וכבוד אנחנו מתקדמים. בזה אני פונה לאלה שמארגנים לנו את הכנס, שיביאו גם את החומר הזה.

תלמיד: אתה אומר שזה כדי לראות מה טוב בכל עשירייה. איך לעשות את זה בצורה נכונה? באיזה אופן?

אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מראים אחד לשני את עצמנו. כל אחד צריך להראות את עצמו, כל עשירייה צריכה להראות לעשירייה אחרת שהיא נמצאת כבר בגובה, מוכנה בהתקשרות, בנטייה לבורא. שיש לה מלא כוחות, שהיא מתארגנת יפה, וכך שכולם יתרשמו מכולם. ואז מה שהם מתרשמים מכם, אפילו שאתם עושים את זה במשחק, אבל מתרשמת איזו עשירייה מכם, אז אתם תתרשמו ממנה בחזרה. וכך זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". תראו מה שכותב על זה רב"ש, איך על ידי קנאה, שהיא נמצאת בכל אחד מאתנו ובכל עשירייה, אנחנו יכולים להתקדם. כוח הקנאה זה הכוח העיקרי, רק אנחנו צריכים להשתמש בו לכיוון הרוחני.

שאלה: אם אנחנו מתחברים בינינו ומקבלים תענוג מהחיבור הזה, איך אנחנו מכוונים אותו לבורא.

זה עוזר לנו לכוון את עצמנו לבורא עם הבקשה שלנו. הבורא לא רוצה מאתנו שום דבר, רק הודיה כדי שאנחנו נתחבר אליו ובקשה, זה העיקר. שיתקן, שיטפל בנו וכן הלאה. הוא דורש מאתנו שאנחנו נבקש תיקון, זה הכול.

קריין: קטע מס' 5, אגרת ל"ד של בעל הסולם.

"אנו מריצים בקשותינו למרומים, דפיקו בתר דפיקו [הכאה אחר הכאה], בלי עייפות, ובלי הרף, ואין אנו נרפים כלל וכלל, מזה שאינו עונה לנו. באמונתינו ששומע תפלה הנו ית', אלא שממתין לנו, לעת שיהיה לנו הכלים לקבל השפע הנאמן. ואז נשיג מענה על כל תפלה ותפלה, בפעם אחת כי "יד ה' לא תקצר" ח"ו."

(בעל הסולם. אגרת ל"ד)

שאלה: מה זה אומר שהוא לא עונה לנו? אמרת במהלך השיעור שהבורא תמיד עונה לנו.

כן, אבל זה כלפינו. אנחנו לא מרגישים. אתה הרגשת שאתה פונה אליו והוא עונה לך?

תלמיד: לא.

לא.

שאלה: אז מה חסר לנו?

חסר לך כלי לקבל, לשמוע. אין לך מקלט. אין לך מכשיר שמקבל את זה.

תלמיד: אבל זה מה שאנחנו בונים. עובדים עליו בעשירייה כל הזמן, כל היום ומתחדשים הכלים האלה.

אבל אתם לא נמצאים באותו גל של השפעה שהבורא פונה אליכם, ולכן אתם לא מרגישים שהוא מדבר אתכם. אתם לא מגלים שהוא נמצא, ונמצא בכל מקום, ובכל העולם ואתכם יחד, ושהוא מכוון אליכם איזו פנייה משלו.

תלמיד: אבל זה כן הגל הזה שאנחנו מנסים להגיע אליו.

כן, איך?

תלמיד: על ידי זה שאנחנו מתאמצים בחיבור בינינו ומבקשים שהוא יקיים את החיבור הזה.

כנראה שעוד לא ביקשתם מספיק.

תלמיד: בעוצמה, בתדירות, במה?

העיקר זה לא בעוצמה, זה בעיקר בבירור באיזה חיבור בדיוק אתם רוצים להיות מחוברים כדי להיות קרובים לבורא. אתם צריכים להגיע למגע הראשון אליו, המגע הראשון עם הבורא זה חיבור שאז אתם מתחילים לגלות את הקשר "אני לדודי ודודי לי".

תלמיד: זה חשוב להבין או לא להבין אלא באמת להגיע להבחנה הזאת איפה אני הולך להשפיע את כוח האמונה הזה שנקבל?

לא, זה תלוי רק בחיבור ביניכם. יש לכם מכשיר שהחלקים שלו לא מחוברים יחד נכון, ולכן הוא לא מנגן לפי מה שהבורא שולח לכם.

תלמיד: מה זה החיבור הנכון?

השפעה הדדית, חיבור הדדי, מה שכתוב איך אנחנו צריכים להתחבר.

תלמיד: שנגיע כולנו לבקשה מהבורא שיעזור לנו?

גם כן, ודאי. צריכים במשהו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: כלפי מה בדיוק?

כלפי כוח השפעה בינינו ולבורא. אתם לא יכולים לפנות לבורא אם אין ביניכם השפעה הדדית בעשירייה.

תלמיד: מה זה השפעה הדדית שאני מבקש מהבורא, מה אני מבקש ממנו?

שאתם תהיו מחוברים על ידי ההשפעה ההדדית שנקראת "ערבות", נגיד.

תלמיד: כלומר איזו תלות של חיבור בינינו.

ודאי, זה כולל בתוכו. שאתם רוצים, כל אחד להיות אחראי עבור כולם וכך אתם רוצים להתחבר בערבות הזאת ביניכם. ואז הערבות הכללית שתחבר ביניכם תהיה אותו הכלי שקולט מה שהבורא מדבר אליכם.

תלמיד: זה שכל אחד מגיע למצב שהוא מרגיש אחראי על כל העשירייה זאת ההרגשה האחת שכולם יהיו כלולים בעשירייה?

כן. להשתדל להגיע לזה. אתם תראו שאתם משתנים לכיוון הנכון כי הבורא כל פעם נמצא איתכם ומאחורי הקלעים מכוון אתכם ומחבר אתכם יותר יחד.

תלמיד: אפשר לעשות איזו קפיצה לקראת הכנס או שחייבים שלב, שלב לעבור עם כל אי ההצלחות?

אפשר הכול לעשות, תנסו. אבל אנחנו מגיעים למצבים שהם די מתקדמים. יש לנו עכשיו יותר הבנה מה חסר בינינו ומה חסר בינינו לבין הבורא ואיך אנחנו מרכיבים את הקשר בינינו. כביכול יש לך מקלט רדיו, אבל כל החלקים שלו לא מחוברים ולכן אתה לא יכול לקלוט, לשמוע. זו הבעיה, עשרה חלקים, איך לחבר אותם נכון.

קריין: קטע מספר 6 איגרת י"ט של בעל הסולם.

"צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד- קוב"ה ושכינתיה." 

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להרגיש. אבל אם לא מרגישים, אז לפחות להאמין בזה שהבורא רודף אחרינו בכל רגע ורגע ובכל רגע ורגע מעמיד אותנו נכון להתקרב אליו. ואנחנו צריכים להיות רגישים לזה. התקרבות אליו זה התקרבות למרכז העשירייה, לוויתור כל אחד כלפי החברים, לחיבור בינינו. והבורא כל רגע ורגע נותן לנו, מגלה לנו אותם המקומות איפה שאנחנו צריכים למעלה מהם להיות מחוברים. הוא מעמיד כל מיני כישלונות, פשעים, ואנחנו מעל זה צריכים להגיע לחיבור. איזה מקום ניתוק מעליו נעשה חיבור. וכך חיבור אחר חיבור, חיבור אחר חיבור, הוא מגלה לנו איפה חסרים לנו חיבורים ואנחנו צריכים רק להימשך לחיבור, וודאי שכך נצליח מהר.

קריין: קטע מספר 7 מתוך "שמעתי" ע', בעל הסולם.

"מטרם שהאדם לא רוצה לזוז ממקומו, אלא הוא מתפרץ ורוצה להיכנס, לא שייך לומר שמרגיש, ש"חימה שפוכה שורה עליו". אלא אחרי כל הדחיות, שדוחים אותו, והוא לא זז ממקומו, היינו שכבר נגלה עליו את היד חזקה וחימה שפוכה, אז יקויים "אמלוך עליכם". כי רק על ידי התפרצות והתאמצות גדולה, מתגלה אליו את המלכות שמיים, וזוכה להיכנס פנימה בהיכל המלך." 

(בעל הסולם. "שמעתי". ע', "ביד חזקה ובחימה שפוכה")

זאת אומרת יש לפנינו עוד הרבה מכשולים ודווקא המכשול האחרון הוא הכי חזק שהאדם אומר "זהו, אני לא מסוגל, אני לא מוכן, אני לא יכול" וכולי. ממש הבורא כאן שם לפני מחסום כזה שאני לא מסוגל לעבור מעליו, זה נקרא "חימה שפוכה שורה עלי" ואז מה עושים? ואז צועקים עד כדי כך שהבורא מבטל את הגבול, את המחסום, בצורה כזאת. לכן אני דווקא שמח שגם עכשיו יש כאן צעקות מאנשים שכבר 12 שנה נמצאים בחיבור, בלימוד ומה קורה? אבל עדיין אנחנו צריכים להמשיך עד שמגיעים למצב שאותו בעל הסולם מתאר כאן.

קריין: קטע מספר 8 מתוך מאמר רב"ש.

"בזמן שהוא רוצה לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, הגוף מתנגד בכל כוחו, היות שהגוף טוען, למה אתה רוצה להמית אותי ואת כל רשותי שיש לי. ואתה בא אלי שצריכים לעבוד רק לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שהוא ממש ביטול הרצון לקבל מכל הענינים. ואתה אומר לי, שחז"ל אמרו "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה", היינו להמית את כל הרשות של תועלת עצמו, ולדאוג אך לתועלת ה', ומטרם זה אין האדם יכול לזכות לבחינת תורה. והאדם רואה שאין במציאות, שיהיה לו כח ללכת נגד הטבע. 

ואז אין להאדם שום עצה אלא לפנות לה', ולומר, שעתה הגעתי למצב, שאני רואה, שאם אין אתה עוזר לי אני אבוד, ואין לו מציאות, שיהיה לי פעם כח, שיהיה בידי כח להתגבר על הרצון לקבל, שזה הטבע שלי, אלא רק ה' יכול לתת טבע שני." 

(הרב"ש. מאמר 37 "מהו תורה ומהו חוקת התורה, בעבודה" 1991)

זה בעצם העניין, לדרוש, לבקש מהבורא שייתן לנו את הטבע השני. לא צריכים לחכות עד שאנחנו נהיה מחוברים גם בעשירייה, עד שהעשיריות יתחברו, עד שכל העולם יתחבר, כבר מעכשיו בכל רגע ורגע אנחנו צריכים לבקש מהבורא רק דבר אחד, את התיקון, זהו, בכל מצב ומצב יחד עם כל הפעולות למיניהן שאנחנו עושים.

שאלה: בחיבור בין חברים מעל ההתנגדות יש שלב של הערכה אליהם, הלב נפתח, מה זה השלב הזה?

יפה מאוד. להגיע לזה, זה הבורא עוזר, הבורא עוזר בזה שמקרב אותנו זה לזה.

שאלה: לגבי קטע קודם מה זה אומר, "תשוב ו' לגבי ה'"?

שמלכות תתקרב לזעיר אנפין ולבינה.

שאלה: אתמול במשך כל היום ניסינו להרכיב תפילות וכל אחד ביטא את התפילה שלו, את הרצון שלו בצורה קצת אחרת וזה מבלבל כי יש ריבוי תפילות עם הרבה רצונות. אפילו היום אנחנו רואים שפעם אמרת כך ופעם ככה, לפחות זה נתפס ככה שבתפילה צריך להיות גם בורא, גם חברים, גם לבטל עצמי, גם מעל הדעת, גם שיהיה חיבור ואפילו בלי חיבור, בצורה שכלית, לא שכלית, איך לחבר הכול לאחד?

יותר מחיבור אתה לא צריך לבקש שום דבר, שום דבר, רק חיבור, אבל בכל מצב ומצב, כשאתה תבקש חיבור, בכל זאת תהיה לך הבנה, הרגשה, נטייה לחיבור בצורה אחרת וכך תתקדם.

אני לא מנסה להראות את עצמי שאני המלמד הגדול ושאני יודע איך ללמד אנשים, אבל זה מה שקורה, אין ברירה, עד כמה שהבורא מסדר את הדברים האלה אז אני מבצע. לפי הכוח שלי, לפי הטבע שלי אני הייתי בכלל נסגר מכולם ולא מראה את עצמי לאף אחד, אבל זה מה שיש אז תשתמשו במה שיש.

אתם יודעים שיש לפניכם מטרת הבריאה, אתם יודעים מאיפה אתם יכולים לקבל כוחות והכוונות ותעבדו, מה אתם רוצים ממני? אתם כבר אנשים גדולים, אז קדימה, תנסו את זה, אל תחכו שאני אתן לכם יותר ממה שכבר שנים אתם רואים שאני נותן, רק הדרכה בדרך, הביצוע עליכם.

זהו, זה מה שאני רוצה להגיד.

תלמיד: לפי הקטע כתוב שהוא לא יכול לומר איך הבורא דוחה אותו.

זה אתה צריך להרגיש כך, הבורא הוא למעלה מהרגשות שלך ולמעלה מהמצבים האלו אז שיהיה כך, העיקר תתקדם, כל הזמן העיקר תתקדם.

שאלה: האדם הוא עולם קטן, אחרי שהוא משיג את המודעות הזאת האם לא נמצאים בתוכו כל ההבדלים שקיימים בתוך העולם, כל השוני?

ודאי שכן, אבל קשה לנו להסתכל כך על העולם, אנחנו עוד קטנים. עוד מעט נגלה את זה, כשנתחיל להתפתח מחוצה לעשיריה לעשיריות, לחבר את כל העשיריות לעשירייה אחת ואחר כך את כל האנושות לעשירייה אחת ובורא אחד לכולם אז נגיע לגמר התיקון.

שאלה: לגבי התפילה, מה שמשותף לנו בתפילה זה הרצון להשפיע, להידבק בבורא, אז למה צריכים להטריד אותנו כל הניואנסים וכל הכיוונים השונים כשלמעשה יש להם מטרה אחת, למה זה מטריד אותנו?

אני הייתי עונה לך כך, אתה יכול לפנות לבורא, לצעוק, לדרוש, לבקש, לעשות מה שאתה רוצה, רק לא לעזוב אותו. הבעיה היא שאם אתה מתחיל עם הטענות שלך לבורא אתה נכנס לייאוש, עוזב, זורק את הכול והולך הביתה.

עכשיו השאלה היא איך להמשיך בתביעה מתגברת לבורא עד שנקבל תשובה. אז זה אפשר לעשות רק בתנאי אחד, שאנחנו יחד עם זה עובדים בצורה בלתי פוסקת על החיבור בינינו ומתוך החיבור בינינו יחד כולנו אנחנו מפעילים את הדרישה לבורא ואז בדרישה הזאת תעשה מה שאתה רוצה, אבל זה אחרי שאתה עושה עבודה בחיבור ובכיוון לבורא, זה הכול.

קריין: קטע מספר 9 אגרת י"ח של רב"ש.

"בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע.

ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה."

(הרב"ש. אגרת י"ח)

(סוף השיעור)