שיעור ערב 02.01.2021- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור נשים - "געגוע והשתוקקות - "חולת אהבה אני""

שלום גדול והלב שלי פתוח לכל מי שמשתתף איתנו יחד עכשיו מכל היבשות, מכל המדינות, מכל הקבוצות וכל העשיריות וכן הלאה, לכל הנשים היקרות שלנו אני מאחל לכן כל טוב מהלב החם של כל הגברים. ובואו נפנה ל"וומן אינפו" שהן יגידו לנו באיזה מצב אנחנו נמצאים, מה קורה לנו ואיך אנחנו נתקדם בשיעור הזה ובכלל.

תלמידה: המצב שלנו הוא מצב של השתוקקות, של געגוע כמו השם של השיעור. ואנחנו נרצה בשיעור הזה לברר את הנושא של מה זה "חולת אהבה אני". עשיריות התכנסו ביחד ושלחו שאלות מראש, אז יש לנו קופסה עם הרבה שאלות. ואפשר להתחיל את השיעור.

קריין: קטע מספר 1 של בעל הסולם, אגרת י"ט.

"וכבר מקרא כתוב: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי". פירוש, ע"ד שפירש זקנך הק' הבעש"ט, "ה' צלך". כמו הצל המתנענע אחר תנועות האדם, וכל נטיותיו בהתאם לנטיות האדם, כמו כן, כל האדם בהתאם להשי"ת, פירוש, שבהתעוררות אהבה להשי"ת, יבין שהשי"ת התעורר אליו בגעגועים עצומים וכו'. שזהו כוונת רבי עקיבא "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם", והבן.

על כן בתחילת התקרבות האדם, נותנים לו נפש מסטרא דאופנים [מצד האופנים], דהיינו, שהשי"ת מתעורר אליו בכל עת שיש איזה הזדמנות מצד האדם, בכיסופים וגעגועים, להתדבק באדם. וזה שהודיענו המשורר: "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", שדוד המלך ע"ה, הוא כללות הנפש דכלל ישראל, ועל-כן היה תמיד משתוקק ומתאוה ונכסף לדביקות האמיתית בו ית'.

אבל צריך להכיר בנפשו, אשר השי"ת, רודף אחריו, ממש באותו השיעור, שהוא רודף אחר השי"ת. ואסור לו לשכוח ח"ו את זה, גם בעת הגעגועים היותר גדולים, ובזכרו שהשי"ת, מתגעגע ורודף להתדבק בו בשיעור עצום כמדת עצמו, נמצא תמיד הולך בכיסופים וגעגועים, מחיל אל חיל, בזווגא דלא פסיק [בזווג שלא נפסק], שהוא תכלית שלמות כח הנפש, עד שזוכה לתשובה מאהבה. דהיינו, "תשוב ו' לגבי ה'", שהוא יחוד - קוב"ה ושכינתיה."

(בעל הסולם. אגרת י"ט)

קודם כל יש כאן שאלה, מה זה בכלל "חולת אהבה אני"? האם כשאנחנו מדברים על אהבה המילה "חולה", שייכת לכאן, איך זה יכול להיות? חולה, חולה. בריאה, בריאה. יש שמחה, יש צער, יש שנאה, יש אהבה, אבל למה ישנם דברים כאלה כל כך קרובים אחד לשני? למה כשאנחנו מתקדמים לקשר בינינו תמיד אנחנו מגלים בינינו כל מיני תקלות, קטיעות בדרך, הפסקות, אנחנו מרגישים פתאום שאנחנו לא יכולים להיות בקשר או כן יכולים להיות בקשר, משתוקקים או דוחים, אוהבים או שונאים, כל מיני דברים כאלה, ואנחנו לא יכולים לגלות משהו שנראה לנו שחייב להיות פשוט, שהכול פתוח, [ויש] חיבור בין שני הלבבות וגמרנו, סוף פסוק, גמר תיקון? לא.

עד שאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו מבינים שלא יכול להיות טוב בלי רע ורע בלי טוב, ורק לסירוגין מתגלים המצבים הללו, עד שזה מתגלה בצורה יותר ויותר שלמה.

הצורה הזאת מתגלה בקו האמצעי, כשאנחנו מבינים שאנחנו צריכים גם אהבה וגם דחייה, משיכה ודחייה, הבנת החיבור והבנת הפירוד. ואני פתאום מגלה שאני לא יכול להיות בקשר עד כדי כך שלא נראה לי, נמאס לי, יש לי כל מיני ביקורות שעולות מבפנים וכולי. מאיפה זה מגיע? זה מגיע מזה שאנחנו נבראים, ומידת האהבה בכלל, רק מידת האהבה זה הבורא, ואנחנו הפוכים.

וכדי שאצלנו יתקיים חוק האהבה, חוק החיבור, אנחנו צריכים ללמד את עצמנו איך להשתמש גם בתכונה ההפוכה, שתכונת השנאה, החושך, תעבוד כאהבה, כאור, ודווקא הוא יסייע לזה. כי על ידי החיבור הנכון בקו האמצעי בין שנאה לאהבה אנחנו יכולים להגיע למצב שבו מרגישים שזו השלמות. והשלמות זה כשמחוברים יחד גם שנאה וגם אהבה בקו האמצעי, ואז הם מחזיקים זה את זה עד כדי כך, שמבינים שאחד בלי השני לא יכול להיות.

לכן בשכל הנכון, ברגש הנכון, שהם בנויים על הקו האמצעי בין שנאה לאהבה, פירוד וחיבור, דחייה והתקרבות, רק בצורה כזאת שבקו האמצעי אנחנו מעצבים את עצמנו, וכאן צריך להיות באמת "אין חכם כבעל ניסיון", רק בצורה כזאת אנחנו מגלים את הצורה הנכונה של החיבור הבריא.

לכן כמו שכתוב, אם היינו בקטנות, בגילאי 20-30 כאלו חכמים כמו שאנחנו [נעשים] אחר כך בעלי ניסיון חיים בגיל 50-60, אז היינו מסדרים את החיים שלנו בצורה אחרת. אבל גם חיים גשמיים, גם חיים רוחניים צריכים לעבור שלבים כאלו שאנחנו לומדים מתוך המכות, מתוך הייסורים, מתוך הניסיונות. ולכן ככה זה "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי", ודאי שלא "אך טוב וחסד", ודאי שאני מרגיש דווקא דברים רעים והם רבים לעומת הדברים הטובים, המצבים הטובים, אבל אני מבין שדווקא בצורה כזאת אני בסופו של דבר מחבר את כולם יחד בצורה השלמה.

אפשר כאן לדבר הרבה, אבל את זה כבר תבררו בעצמכם.

שאלה: לגבי המחלה שדיברת, אני יודעת שיש שני סוגים של אהבה, אהבה אגואיסטית לעצמי ואהבה לבורא. בשני המקרים אדם נמצא במצב של תלות, של חולשה, הוא תלוי באיזשהו כוח שממלא אותו, ששולט בו. אין לי ברירה אלא להיות חולה. אני חולת אהבה עצמית, אגואיסטית, או שאני חולת אהבה לבורא. איך להחליף אחד בשני, איך לצאת מתוך השליטה של אהבה עצמית, כי אני בשמחה רוצה להיות חולת אהבה לבורא?

אם אדם מרגיש שהבורא הוא טוב ומיטיב וזאת התכונה היחידה שיש לו, שרק רוצה להשפיע כל טוב לכל הנבראים ואין שום דבר רע שהוא גורם להם, והפוך, אפילו שאנחנו רואים כאילו שהוא מתייחס אליהם בצורה לא טובה, זה אך ורק כדי להביא אותנו לטוב, רק שאנחנו בצורה האגואיסטית שלנו, ברצון האגואיסטי שלנו לא מבינים את זה אז לכן אם אני מרגיש במשהו רע במציאות שלי, זה סימן ששם נמצא האגו שלי וזה סימן ששם אני צריך לתקן אותו. אם אני מרגיש בכל העולם שלי שיש משהו רע, זה סימן שאני לא מתוקן. ובאותו מקום אני צריך לתקן את עצמי, זה הכול.

שאלה: מה הן הפעולות בעשירייה שיביאו אותנו למדרגת "חולת אהבה אני"?

רק להשתוקק להיות בחיבור בינינו ואז אנחנו נאתר אהבה או שנאה בינינו. ובהתאם לזה אנחנו נבין שזו אהבה או שנאה שלנו כלפי הבורא.

שאלה: אנחנו צריכות לרצות להשתוקק להסתרה, אבל אנחנו רוצות את הגילוי. השאלה היא, האם לאחד את שני הרצונות האלה זה הקו האמצעי. מי מאחד את שני הניגודים האלה, שני ההופכיים האלה?

הבורא מלמד אותנו מלמעלה איך אנחנו צריכות להיות מחוברות. אל תדאגו, אתן תקבלו מלמעלה הדרכה. זה כמו שאנחנו גדלים בעולם הזה, אנחנו לא יודעים איך גדלים, אבל פה ושם אנחנו לומדים איך צריכים להיות מחוברים עם אנשים וכך נתקדם. אל תדאגו, כל זה יתגלה בדרך.

שאלה: מה היא הצורה הנכונה שאנחנו צריכות כדי להתקרב לחושך, ומה היא המידה הנכונה או השיעור הנכון להתקרב לחושך?

הדרך הנכונה היא אם אנחנו נהיה מחוברות יחד כמה שאפשר בקבוצות חמש, עשר, חמש עשרה, עשרים לא חשוב כמה, העיקר שאנחנו נהיה מחוברות, ותשתדלו שכך זה יהיה. על ידי זה אתן תתחילו להרגיש מה כותבים מקובלים, ומתוך זה שתרצו לבצע את הקשר ביניכן אתן תתחילו להרגיש את תכונות הבורא שמתגלה ביניכן. וכך אנחנו נתקדם לזה שאנחנו נוכל על ידי גילוי הבורא לשנות את כל החיים שלנו, כל העולם שלנו, גם בעולם הזה, גם אחרי שאנחנו עוזבים את העולם הזה.

שאלה: מה הן הפעולות הספציפיות שאנחנו יכולות לעשות כדי לעלות מעל היצר הרע כעשירייה, כדי להתגבר על היצר הרע ולהרגיש "חולת אהבה אני"?

רק חיבור בינינו שאנחנו מבררים על ידי מה שהמקובלים כותבים על החיבור. רב"ש כתב על זה ממש, כל המאמרים שלו זה איך להתחבר לקבוצה יותר ויותר מתקדמת שמגיעה לגמר התיקון והבורא מתגלה בה בצורה השלמה, זה סך הכול לממש מה שהם כותבים. יש שם הרבה חכמה, הרבה סיפורים, אבל סך הכול מה הנושא, הנושא שאנחנו מתחברים ובזה אנחנו מתקנים את מערכת "אדם הראשון". כי כולנו היינו מחוברים יחד וזה נשבר על מנת שאנחנו עכשיו במאמצים שלנו נביא את עצמנו בחזרה לחיבור, לתיקון, זה הכול. אין יותר מה לעשות. נשתדל.

שאלה: ההרגשה של הרצון העוצמתי של "חולת אהבה", נראית כמו רצון מאוד אגואיסטי. איך תחושה של חולת אהבה כלפי העשירייה, יכולה להידמות לאור?

אז מה אם זה אגואיסטי? הבורא הוא כחתן, כגבר שאומר "אם את רוצה שאני אוהב אותך, את צריכה להיות מחוברת עם עוד אנשים. אני אוהב אותך שאת משפיעה לנשים אחרות, אני שם לך תנאי". ואז כדי לזכות לחתן כזה, לגבר כזה, את מוכנה ממש להיכנס לקשר עם נשים אחרות. וכאן קורה דבר מיוחד, כשאת נכנסת לקשר עם נשים אחרות ומתחברת איתן מאין ברירה, כי הבורא כך דורש ממך, את פתאום מגלה שלהיות איתן בקשר, בעצמו זה כבר טוב.

ואז את שואלת, "האם יש הבדל בין לאהוב את החברות ובין לאהוב את הבורא?". ואת מבינה שלאהוב חברות, פתאום זה מתגלה לך כדבר יותר חשוב, יותר קרוב מלאהוב את הבורא. אמנם הבורא היה כמטרה, החיבור עמו, הגילוי שלו, אבל מפני שאת התעסקת באמצעי, באהבת הבריות, את מבינה עכשיו שדווקא שם את מבצעת, מממשת את תכונת האהבה. ואת לא מצטערת על זה שהבורא שם תנאי כזה, "אם את רוצה להגיע לאהבה אלי, את צריכה קודם להגיע לאהבה עם החברות, ובאותה מידה תהיי קשורה אלי".

שאלה: איך בפועל להפוך את האהבה העצמית לאהבה לחברות?

על ידי העבודה בפועל, שאת רוצה להגיע למצב של חיבור ואהבה ביניכן, כי אחרת אתן נשארות כמו חיות בעולם הזה. אם את רוצה להיות אדם בעולם הרוחני, נצחי, שלם, את חייבת להתעלות מעל האגו שלך. אז החברות שלך, רק נדמה לך שהן חברות, אלה אותן התכונות שלך שאת צריכה להתחבר אליהן למעלה מהאגו שלך, ובצורה כזאת את רוכשת את התכונות של העולם הבא. זאת אומרת, ההתקשרות עם החברות זה כרטיס הכניסה לעולם העליון. כדאי לחשוב על זה ומאין ברירה חייבים לשבור את המחסום הזה.

שאלה: אנחנו יודעים שתלמידי רבי שמעון, לפני שהם התחילו לאהוב אחד את השני, הם שנאו אחד את השני, ורצו להרוג אחד את השני. אצלנו בעשיריית נשים, האם באמת גם אנחנו נהיה במצב כזה, שנרצה להרוג אחת את השנייה? פשוט, זה לא מסתדר לי בראש מצב כזה. או שבכל זאת השנאה הזאת תתבטא אחרת, בדחייה, באי נעימות?

זה לא חשוב באיזה שמות, אבל בקיצור דחייה יש ביניכן בטוח, ואתן רגילות להסתיר את הדחייה הזאת שביניכן. אז כאן מדובר על זה שאתן צריכות לגלות את כל צורות הדחייה האלו ולהחליף אותן לחיבור. אני לא מדבר על אהבה, אלא חיבור. אבל זו חובה, חובה שכך זה יקרה.

שאלה: לגבי העבודה הפנימית בעשיריות. יש קבוצות של נשים דוברות גרמנית וקבוצות של נשים דוברות עברית, שנפגשות מזה שנתיים פעם בשבוע. אנחנו קוראות טקסט מקור ועושות סדנה. האם לדעתך אנחנו יכולות להמשיך את המפגשים האלה, האם אנחנו צריכות לשנות משהו מבחינת התוכן, או בכלל להיפגש?

אני לא מתערב בזה ולא נכנס לזה, זה לא שייך אלי. אני רק מסביר לכן את מהות חכמת הקבלה, את השיטה. איך אתן מממשות שם בגרמניה או באיזה מקום, בפרט בקבוצות שהן מעורבות, אני לא יודע ולא נכנס לזה, זו לא שאלה אלי. תכתבו להנהלת בני ברוך, יש כאן אנשים שיכולים להיכנס לזה ולהסביר.

שאלה: בנוגע "להרים את השכינה מעפר", איך אני יכולה כל הזמן להשתוקק לרוחניות, למרות שהחברות שלי עושות הכול כדי להשפיע לי, ואני בכל זאת לא מרגישה את זה? הן מנסות להשפיע לי כל הזמן ואני לא מרגישה את זה, אז איך להרים את השכינה מעפר?

אתן צריכות לקרוא מאמר ולממש אותו. שזה יהיה פעם בכמה ימים, פעם בשבוע, אבל לממש אותו. אחר כך שוב לקרוא איזה מאמר אחר וגם להשתדל לממש אותו, ובצורה כזאת להתקדם.

שאלה: אנחנו עשיריית נשים שעושה פעולות מומלצות על ידך, אבל בגלל שאין זמן אנחנו עושות מעט הפצה. האם יכול להיות הבדל בהשגה הרוחנית מול עשירייה אחרת של נשים שכל המפגשים שלהן הם בנוגע להפצה? כלומר מדובר על שתי עשירית שונות, שכל אחת עושה פעילויות אחרות, אחת יותר הפצה, אחת יותר חיבור.

אני חושב שהפצה היא יותר חשובה מחיבור בתוך העשירייה. אם עשירייה עוסקת בהפצה, היא לפחות מעבירה את הדברים האלה לקהלים החיצוניים, ושם באיזו צורה הם כמו זורקים את הזרע, ואז מגיעה משם תבואה וכן הלאה. מה שאין כן, מה שאתן עושות ביניכן, זה דבר הרבה יותר קשה, ויותר טוב אם תתעסקו בהפצה. ההפצה נותנת תמיד פירות, בזמננו במיוחד. ולכן אני ממליץ לעסוק יותר בהפצה מאשר בחיבור. ומתוך ההפצה תבוא אליכן הבנה איך עוד יותר ויותר להתחבר ביניכן, וזה יהיה כבר דחף טבעי.

שאלה: האם הבנתי נכון שכשאני מתבטלת בפני העשירייה, בצורה זו אני נותנת לבורא לפעול ואני עצמי לא עושה פעולות?

נכון מאוד, מצוין. באמת, כל הכבוד.

שאלה: מה הפירוש ללמוד את החומר דרך הקשר בינינו. איך אני יכולה לבדוק שאני עושה את זה מתוך החיבור ולא בעצמי?

אם אתן לוקחות איזה מאמר קצר של רב"ש, ואתן קוראות אותו ומבינות פחות או יותר מה כתוב שם, אתן משתדלות לפי זה לשחק בעשירייה. לשחק, כי אין בכן עדיין כלים רוחניים, אבל אתן רוצות כך להתחבר ביניכן, כאילו. תעשו את זה כאילו במשך כמה ימים, שבוע נניח, ואחר כך תדונו האם משהו השתנה, או לא. תעשו את זה בפועל כמו ילדים ותראו עד כמה זה עובד.

שאלה: לגבי "חולת אהבה". כבר כמה שנים לא הרגשתי שום שנאה לחברות, האם זה כאילו שלא עשיתי כלום? בשנים האחרונות ובמיוחד בזמן האחרון כל מילה של חברה מעוררת בי ממש התנגדות. ואני מבינה שככל שזה קורה יותר, כך מתגלה יותר מקום לתיקון שלי, זה המקום לתפילה. אנחנו לא חושבים על עצמנו, אלא מתפללים. אבל בעשירייה מאוד קשה לעבוד.

זה נכון מה שאת אומרת, אבל אין ברירה, את חייבת להתכלל יותר עם החברות שלך, זה דבר אחד. ועוד יותר מזה להשתמש במאמרים, שהם יכוונו אתכן איך לעשות, זה דבר שני. ודבר שלישי זו התפילה, תפילה לבורא שאתן כולכן מבקשות, "תעזור לנו להתקרב זו לזו, להבין עד כמה אנחנו מחוברות, תתחיל להתגלות בקשר בינינו. מה חסר לנו שאתה תתגלה בקשר בינינו". תתחילו להעלות את התפילה הזאת לבורא, ותרגישו ביניכן, תדברו ותראו עד כמה זה מועיל.

שאלה: אנחנו לומדים שהצמצום על הרצון לקבל זאת בושה. האם יכולה להיות פעולה רוחנית שלא מתחילה בבושה?

בושה זה דבר מאוד גדול. אני לא צריך להתבייש כלפי האחרים, אני מתבייש כלפי עצמי שאני רואה שכך וכך אני צריך להיות, ואני לגמרי לא זה. זאת הרגשת הבושה. זאת אומרת ההבדל בין רצוי ומצוי, מה אני מגלה שזה אני, ומה אני מגלה שאני צריך להיות, ובזמן הנוכחי לא בעבר. על העבר יש לנו תמיד את כל הזמן להתבייש, אל תתחילו להיות שקועים בעבר, אלא רק בהווה, מה נכון להווה. ואז אתן תראו מתוך זה איך אתן צריכות להיות מכוונות נכון.

תלמידה: הייתי רוצה לדייק אם אפשר. האם יכולה להיות פעולה רוחנית אם לא קדמה לה הבושה?

אני לא רואה דבר כזה, אבל נניח שכן, תלוי מה מרגישים שזו "בושה". אני ממליץ לכן יותר לדבר ביניכן על דברים שאתן רוצות להשיג, איפה אתן נמצאות, כך שתהיו יותר פתוחות לקשרים, לסוגי הקשרים שביניכן. לי נראה שזה חסר, כי כל אישה ואישה מסתירה את עצמה, ולכן אין את גילוי היחסים ביניכן כמו שיש בין הגברים, ובזה אתן נמצאות בפיגור.

שאלה: מה ההבדל בין להיות "חולת אהבה" ולהיות תלוי?

חולת אהבה זו כבר המשיכה שלי למי שאני אוהב. להיות תלוי זו התלות, שיכולה להיות תלות שלא רצויה. זה ההבדל.

שאלה: האם המטרה שלנו היא ריפוי או עצם מצב המחלה?

המטרה שלנו היא חיבור והאהבה שבתוכו. זאת המטרה שלנו.

שאלה: אמרת שעלינו לעבוד עם החושך והאור כשני כוחות. אם יש לי תחושה שהחושך חזק יותר מהאור, איך אפשר לאזן את החושך הזה ולעבוד איתו?

לאהוב את החושך. על ידי האהבה, החושך הופך להיות לאור. מה רע בחושך אם הוא מסוגל לגלות את היחס בינינו? אז אני מתחיל לכבד אותו, אני מתחיל להעריך אותו. ואז אני לא דוחה אותו, אדרבה, שיבוא חושך, כי אני מתוכו כבר מתחיל לגלות את האור, אפילו הקטן ביותר.

תתארו לעצמכם, איך אנחנו נגלה את האור הקטן אם לא מתוך החושך? אנחנו לא נזהה את האור. לכן חייב להיות חושך בחיים שלי, וזה לא שאני נמצא בצורה חשוכה שאני לא רואה בעיניים שלי, אלא אני לא מרגיש שיש לפניי איזה אור, השפעה, אהבה, חיבור, ואז אני רואה שאני נמצא בחושך. ואז מגיעה הרגשה שהיא נקראת "אור".

אני חושב שאתן צריכות יותר לדבר ביניכן, אבל בצורה יותר נכונה. לא סתם פקה, פקה, אלא ממש לעניין ובקיצור, שתרגישו את הלב זו של זו. ופחות מילים, מחצי דקה עד דקה מקסימום לתת לכל אחת זמן לדבר, אבל שאתן תרגישו אחרי זה, אחרי 10 דקות, 15 דקות, אחרי שתדברו כולן כך, אתן תרגישו באיזה מצב נמצאת הקבוצה שלכן.

שאלה: מה זה אומר להיות בזיווג המתמיד?

זה שאני מקבל גם את הרע כטוב וגם את החושך כאור. ואם אני מקבל את זה מהכוח העליון, ובאמת "אין עוד מלבדו", אז לא חשוב לי בדיוק באילו מצבים אני נמצא, העיקר בשבילי הוא שדרך כל המצבים האלה יש לי קשר עימו. זה נקרא "זיווג תמידי". אנחנו רואים אפילו מהחיים שלנו, אפילו מהזיווג הגשמי, שזה חייב להיות תמיד פעולות בעד ונגד, חושך אור, וכן הלאה. לא יכולה להיות רק תנועה אחת, צריכות להיות כאן הרבה תנועות מנוגדות כדי לעורר את הרגשת ההתקדמות. תדברו ביניכן על זה, תראו.

שאלה: איך נגדיל את האהבה לבורא ונתגבר על מערבולות העולם החומרי כדי להתמכר לתשוקה לאהבת ה'?

אנחנו צריכים לדבר על זה כל הזמן, עד שיהיה לנו חשוב מאוד, שהקשר עם הכוח העליון דרך העשירייה, זה מה שקובע לנו את כל החיים, ולכן לזה אנחנו ממש משייכים את כל הכוחות שלנו. שוב, אני אומר לכן, כנראה שביניכן אתן לא מדברות מספיק, או שאתן מדברות אבל לא מדברות בצורה נכונה. זה מה שנראה לי המקור לבעיה.

תלמידה: האם תוכל לתת לנו שאלה או שתיים, או נושא או שניים שמדויק על מה אתה מציע לנו, ממליץ לנו לדבר?

אני כבר אמרתי, וכמו שאני אגיד עוד כמה פעמים, לא ישמעו. אתן צריכות לדבר כל אחת דקה בקשר ביניכן. אתן באות למפגש ביניכן, כל אחת מקבלת דקה, והיא מכינה את עצמה כדי להגיד. על מה היא תגיד? היא צריכה להגיד עד כמה חשוב לה להיות בקשר עם החברות, כי רק מהקשר בין החברות היא מגיעה לקשר לבורא. והקשר בין החברות הוא הקובע את הקשר עם הבורא, ולא אחרת. הבורא סך הכול מתגלה בקשר בין כולם. ואז כל אחת ואחת, תוך דקה, אפילו פחות, לא יותר בשום פנים ואופן, מקבלת רשות להגיד על זה את ההתפעלות שלה. התפעלות כזאת שכולנו נתפעל מזה וכולנו נרצה להיות בזה. תעשו את זה אפילו יום יום, ותראו אחרי שבוע שבועיים עד כמה אתן תשתנו. אלו שיעורי בית שאני נותן לכן.

שאלה: ממה מורכב הביטול, האם זאת החלטה או שזו פנייה לבורא או שזו התשובה לפנייה שלי?

אנחנו תמיד צריכים להתחיל מאיתנו, שאנחנו מבקשים, שאנחנו פונים, שאנחנו דורשים דרך העשירייה לבורא. כמו שעכשיו אני הסברתי שאתן צריכות לדבר יחד. אז אם אתן רוצות עכשיו מתוך החיבור ביניכן לדבר לבורא, תעשו תפילה, מה אתן חושבות שאתן צריכות לבקש מהבורא, איך אתן פונות אליו. במשך עשר דקות תחברו איזו פנייה לבורא שכולן יסכימו לזה, כולן יבינו את זה וכולן אחר כך יקראו את זה. "בורא יקר, אנחנו פונות אליך.. ככה וככה". וגם שהתפילה הזו לא תהיה יותר ארוכה משלוש דקות נגיד. תנסו, הדברים האלה הם מאוד חשובים, הם מעשיים, הם משפיעים.

שאלה: התכוננו בעשירייה לשיעור, קראנו את החומרים, עשינו סדנה, אבל לא נוצרה אצלנו שאלה. למה אצלנו בעשירייה לא נולדה השאלה, ומה זה אומר עלינו?

זה מפני שאתן לא מבינות טוב מה שכתוב. אני לא יודע מה אתן לומדות, אני לא מבין איך אתן מחוברות, איך אתן מדברות ביניכן, אבל אם אין שאלות שאתן לא יכולות לשאול מתוך העשירייה, סימן שאתן לא נמצאות בעבודה, בהתקדמות. כי כל ההתקדמות היא, כמו שכותב הרב"ש, יש מאמר כזה, שכל ההתקדמות היא בנויה משאלות ותשובות.

תלמידה: אנחנו קוראות מאמרי רב"ש.

אמרתי לכן מה לעשות, את השאר תעשו לבד. תעשו הלאה. אני חושב שאין לכן עבודה משותפת מספקת. תסתכלו איזו קבוצה יש לכן, איפה כל שאר הנשים שלכן?

שאלה: האם כדי לרצות את הגילוי הנכון זה להיות "חולת אהבה"?

"חולת אהבה" זה דבר מאוד גבוה. אנחנו כולנו, אם מתחברים נכון, מגיעים למצב כזה ביחסים בינינו, ומתוך היחסים בינינו לבורא, שזה נקרא "חולת אהבה". למה זה חולת אהבה? אהבה כן, אבל למה "חולה"? במה היא חולה האהבה שלי? שכמה שאני אוהב את הבורא אני בכל זאת מרגיש שאני לא מסוגל לממש את האהבה שלי, איך אני מגיע לזה שהוא ירגיש את זה, שהוא יקבל את זה, שהוא ישמח מזה, אני תמיד נמצא בחיסרון וזה דבר טוב מאוד.

עד גמר התיקון אני תמיד נמצא בחיסרון מזה שאני עדיין עדיין נמשך ולא מגיע. בגמר התיקון, "חולת אהבה", החולי הזה נעשה כקבוע. ואז, גם הרגשת "חולת אהבה" וגם הרגשת האהבה, הן כולן תומכות זו בזו, וכאור וחושך הן נעשות ככלי אחד. זה קשה עכשיו להסביר, נראה. אבל מה שאני רוצה להגיד, שלא לחשוב ש"חולת אהבה" זה דבר לא טוב, זה מה שאנחנו צריכים. זו הרגשה שאני אף פעם לא מסוגל לממש את האהבה שלי.

שאלה: אם חברה לא יכולה להיות בגלקסי, היא שומעת מסביבה טובה, האם הקשר לעשירייה הוא עדיין מספיק חזק?

מה זה חשוב באיזה חוטי קשר גשמיים, אנחנו נמצאים? אם אנחנו שומעים אותו מסר, נמצאים באותה מטרה, באותו קשר, אז מה זה חשוב מי ששומע בגלקסי, ומי ששומע דרך הקווים האחרים.

תלמידה: כי כשדברנו בעשירייה, לא היינו בטוחות אם זה חשוב שנהיה יחד בהקשבה, שנראה אחת את השנייה, ושלא נהיה נפרדות.

אני חושב שלא כל כך חשוב לראות זה את זה. ודאי שטוב בינתיים אם אנחנו נעשה איזה צילום, איזו תמונה, ושאני אשים אותה לפני כשאני מדבר איתה. כאילו שיותר קל יהיה לנו לבטא זה את זה, אבל האמת זה לא חשוב.

שאלה: אני רוצה להבין אם את ההפצה עושים בתוך העשירייה או עם כל הקבוצה?

הפצה אנחנו עושים אחרי שאנחנו מתחברים בעשירייה, ועושים הפצה מחוצה לעשירייה לקהל הרחב, לא לעשיריות אחרות. אם אנחנו מתקשרים מהעשירייה שלנו לעשירייה אחרת, זה לא נקרא הפצה. הפצה זה לאלו שלא נמצאים בכלל בדרכנו.

שאלה: עלתה שאלה מתוך דיון בעשירייה לגבי סיכום שיעור בוקר. חשבנו שאנחנו מעוניינות לעשות, אבל לא מוצאות את הזמן המתאים מכיוון שכל אחת שומעת שיעור בזמן אחר, במהלך היום או בלילה. מה החשיבות של סיכום שיעור בוקר לעומת המפגשים האחרים שהם בניית תפילה, סדנה ארצית כללית לכולם, או הכנה לשינה וקריאת רב"ש?

בכל זאת טוב שיהיה כזה מפגש של סיכום בוקר. וסיכום בוקר זה בעיקר מה שאני מדבר במשך השעה הראשונה, לפעמים זה לא שעה, אלא שלוש שעות, שעתיים וחצי. אבל מה לעשות, זה נובע מתוך קצב ההתקדמות שלנו. אני אשתדל בכל זאת לחבר את זה בצורה אחרת, לגוון את זה, אבל זה חשוב. חשוב לחזור על מה שהיה בשיעור בוקר הקודם, ורצוי לעשות את זה לקראת הערב, כי מחר בבוקר תקבלו את המנה הבאה.

שאלה: איך להכין את עצמי כדי לפתוח את עצמי יותר לעשירייה ולא להסתתר כל כך מהן, ושהן תוכלנה להרגיש את הלב שלי?

להתרשם מהחברות. עד כמה הן קרובות זו לזו, גם אני מתביישת שלא יכולה להיות כמוהן. להסתכל על האחרות, ומתוך קנאה תוכלי לפתוח את עצמך יותר.

שאלה: איך אפשר להיות במצב "חולת אהבה אני" בזמן הירידה?

בזמן הירידה אני חושב שזה לא אפשרי. צריכים לחכות.

שאלה: האם אתה יכול להבהיר מה הכוונה, האור המגולה או האור הנסתר?

לא, אני לא יכול עכשיו להסביר את זה, גם אין לנו כבר זמן.

שאלה: עד כמה התפילה היא תנאי מוקדם למצב של חולת אהבה?

אני חושב שזה לא כל כך קשור תמיד, אבל צריכים גם את זה וגם את זה. זאת אומרת אני צריך להגיע למצב שחולת אהבה אני, וכמה שיותר לדאוג שאני נמצא בזה, גם חולי וגם אהבה שיהיו אצלי כתומכים זה בזה וכך אני אתקדם.

שאלה: בעשירייה אנחנו קוראות הרבה מאמרי רב"ש, ולא ראינו בכל המקורות משהו יותר רגשי ממאמרי רב"ש, וממי עוד אפשר ללמוד עדינות כזאת, רגש כזה. יש לנו רעיון, כשהאדם קורא את המאמר ואת האיגרת, כאילו שהיא כתובה אליו אז אנחנו רוצות לנסות לכתוב תשובות לאיגרות רב"ש. אנחנו מאוד רוצות לגעת באהבה הזאת שהרב"ש נותן.

זה מאוד מעניין, תנסו. אני מברך על זה.

תלמידה: האם אפשר לבקש למסור את המכתבים האלה למורה שלך?

אבל אתן כותבות לרב"ש.

תלמידה: אבל אנחנו מבקשות שתעביר את זה לרב"ש, מכל הלב.

זה בעיה, אבל ננסה. רק מהקבוצה שלכן, ורק אחת אחת. אתן רוצות לבד או עם החברה?

תלמידה: רק העשירייה.

אתן ביחד תכתבו מכתב, תגובה על איזה מכתב של רב"ש ותשלחו לי, בסדר.

נשים אינפו כבר עם השאלה האחרונה. בבקשה.

תלמידה: עם הפרידה של השיעור המקסים, הבאמת מרגש הזה. תודה רבה לך רב, תודה רבה לקריין, תודה רבה חברות יקרות, אנחנו ממשיכות עכשיו לישיבת חברות. כמובן שאנחנו ניישם את שיעורי הבית שקיבלנו. את ישיבת החברות הכינו עשירייה מפתח תקווה וקבוצת תל אביב.

בהצלחה. כל טוב מכל הלב. שיהיה לכן שלום, בריאות והקורונה ככתר על הראש ולא בשום צורה אחרת. תודה לכן.

(סוף השיעור)