שיעור בוקר 24.01.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: סנה בוער מקוצק

קטעים נבחרים מספר – "סנה בוער מקוצק"

קריין: שיעור בנושא קטעים נבחרים מהספר "סנה בוער בקוצק", קטעים נבחרים מהספר.

זה ספר שכתוב בצורה כזאת שאפשר ללמוד ממנו משהו בצורה פשוטה על הדרך של המקובלים. אז בואו נקרא קצת רבע שעה מהשיעור, פה ושם, זה ייתן לנו התרשמות בכל זאת מהאווירה הזאת שבה הקבוצה צריכה להתקיים כדי להתקדם לרוחניות.

קריין: קטעים נבחרים מהספר סנה בוער בקוצק, כותרת "היחס למציאות", קטע מספר 1.

היחס למציאות

"בלילות החורף הארוכים מסוגל היה מנדלי להתבודד בפינה שבבית המדרש, משקיעת השמש ועד סוף האשמורת השלישית," מנדל קראו למנהיג של כל קבוצת המקובלים הזאת "כשספר פתוח לפניו, אך המחשבה הייתה אז מרחפת בעולמות אחרים, בעולמות ששפת אנוש לא מצאה עדיין לבוש להם. מפעמות אותו תעלומות הבריאה, רזי עולם של ראשית היקום ואחריתו. כולו נכסף להיות קשור עם נשמת ההוויה."

("סנה בוער בקוצק")

קריין: קטע מספר 2.

"בפְּשִיסְחָא [עיירה בפולין] הבינו את ערכה של הכוונה שבעשייה. כל עשייה חיצונית-מכאנית ללא מחשבה מוקדמת - פגומה היא. מצווה ללא כוונה - כגוף בלי נשמה. העשייה היא הגילוי החיצוני של רצון האדם. "המצווה היא כלי, והכוונה – התוכן".

("סנה בוער בקוצק")

שאלה: אנחנו רואים שהחבורה נתנה כבוד וחשיבות לנושא ההתבודדות, מה היחס שלנו לנושא הזה?

מי מפריע לך להתבודד? אתה עם עצמך תברר מי אתה, מה אתה, לאן אתה, ודאי שצריך לעשות את זה כל אחד שרוצה להתקדם למטרה.

תלמיד: השאלה איך הקבוצה מעריכה את זה?

הקבוצה לא צריכה דווקא לדעת על זה. היא יכולה לדבר על זה בצורה כללית אבל מה שאתה עושה לבד בתוך הלב שלך זה אתה, אתה בעל הבית על הלב שלך. אתה רוצה לפתוח את הלב שלך כלפי הקבוצה בבקשה, כלפי הבורא בבקשה, לסגור אותו בבקשה, זו העבודה הפנימית שלך.

שאלה: זה נשמע לי ממש הפוך, הוא אומר ש"העשייה היא הגילוי החיצוני של רצון האדם, "המצווה היא כלי והכוונה – התוכן"". זה הפוך?

לא, אלא הכול מתברר בכוונת האדם, בתוך הכוונה של האדם שם מתלבש ומתגלה הבורא.

תלמיד: קודם שאלו מה זאת אהבה, ואמרת שאהבה זאת הרגשה וצריך לחיות בתוך ההרגשה.

כן.

תלמיד: והעולם הזה כאילו נעלם. מה הדבר הזה?

אתה מבלבל את כולם. נמשיך.

קריין: קטע מספר 3.

"תכונת האמת דחפה את רבי מנדל לחדור לתוך עומק השיתין של כל תופעה בחיים, ולבחון תמיד מחדש את הדפוסים החיצוניים המקובלים.

חוש ראייתו של איש מחפש אמת אינו מתקהה בתהליך ההרגל. ראייתו היא תמיד ראיית בראשית; ראייה השומרת על עצמיותו של הרעיון; על ראשוניותה של האידיאה. איש אמת חודר בעד כל הקליפות שהזמן העטיף בהן את הרעיון. הוא נגוע במבוע של כל דבר וחודר לעומק שרשיו.

רבי מנדל אינו גורס דעות מקובלות, דעות שחוקות, שהעלו חלודה במרוצת הדורות. היה לו הכוח להוריד את קליפת השגרה ולגלות את הרעיון במלוא זכותו."

("סנה בוער בקוצק")

כן, תנסה לבחור שם משהו טוב.

קריין: קטע מספר 4.

היחס לרב

"התלמידים לא שמו על ראש רבם כתר של בעל מופת, הם כינוהו בשם בעל משמעות אחרת לגמרי, בשם "שיבולת הזהב" - לציין, שמעשיו של רבם צרופים מכל סיג, ומחשבתו טהורה מכל שמץ של חטא - כשם ששיבולת זהב, כל מה שיש בה - הגרעין, המוץ, והקש - נקיים מכל סימני ריקבון."

("סנה בוער בקוצק")

קריין: קטע מספר 5.

"עם הסתלקות הרבי ירדה עצבות על התלמיד. נתגלה אליו הרבי בחלום וניחם אותו באבלו:

- אל תדאג, הייתי לך לרבי בחיים ואהיה גם אחרי מותי. אך התלמיד שנשמתו הייתה דבוקה ברבו בעודו בחיים, השיב:

- אין לי חפץ ברבי מת, ברבי מהעולם הבא...

מבוהל התעורר רבי מנדל מחלומו וכמו נסחף על ידי סערה שבלב, שם דרכו בחשכת הלילה אל בית-המדרש. שם מצא כמה מחבריו ממתיקים ביניהם סוד. פתאום ניגש אליו רבי שמחה בונים ואמר לו:

- הרבי איננו עוד, הוא השאיר לנו יראת שמיים. דע, מנדל, כי יראת שמיים איננה דבר שאפשר לשים אותו לתוך קופסת טבק, במקום שבו דבריו של הרבי קיימים, שם נמצא הרבי...

רעיונותיו של הרבי, הדברים שהוא לימד, הם-הם הרבי עצמו. תוך מוחלט, פנימיות מזוקקת ללא צל של גשמיות."

("סנה בוער בקוצק")

לא יודע מה לקרוא כאן.

אנחנו צריכים להבין שהספר הזה לא נכתב על ידי המקובל, אמנם זה איש שהיה מאוד קרוב לכל העניין הזה אבל בעצמו לא עבר מדרגות רוחניות ולכן כך הוא כותב, בצורה פיוטית כזאת, כמו ספר רגיל, כמו איזה רומן.

קריין: קטע מספר 10.

החיים בקוצק

"במרכז החסידות עומד היסוד החברתי-מוסרי; עומדת המצווה של אהבת רע. האהבה לחבר הגיעה בחסידות לידי יצירת קשר בין לב ללב."

("סנה בוער בקוצק")

קריין: קטע מספר 14.

"מידת העניוות שחתר אליה חסיד קוצק שונה הייתה מסוג זה של עניוות המקובל בידינו. אין רישומה ניכר כלל כלפי חוץ. להיפך, אפשר הדבר שבעיני אחרים לא תיראה אלא בהתגאות. כלפי אחרים היו מגלים יחס של ביטול, ולא היו נזהרים מפגיעה קלה אפילו בגדולים ומפורסמים."

("סנה בוער בקוצק")

טוב, אני לא יודע מה לקחת מזה.

קריין: קטע מספר 23.

"לא רק אצל האדם כפרט קיימת נקודה עיקרית ככוח המעמיד שלו, אלא גם בציבור. הרעיון שציבור זה בא להגשימו, הוא הנקודה הפנימית שלו. נקודה זו אם לא ישמרו עליה בהקפדה, עלול הרעיון להתרוקן מתוכנו וליהפך לשלד ללא תוכן."

("סנה בוער בקוצק")

שאלה: למה כשמקובל נפטר זה נקרא שהוא הסתלק?

כי תלוי כלפי מי הוא נעלם. התלמידים שהיו קשורים קודם למקובל הם מרגישים קשר עמו ואפילו עוד יותר מקודם. ואלו שלא היו בקשר רוחני עמו הם מרגישים שהסתלק, איננו. תלוי באיזה כלים כל אחד קשור למקובל, אין כאן שום הבחן אחר.

תלמיד: אצל מי שמנסה ללמוד ממקובל יש פחד מאוד גדול מהשלב הזה שהרב מסתלק. מה עושים עם הפחד הזה?

הכול מכוון מהשמיים ואם צריך אז מסתלק וזה סימן לתלמידים שהם צריכים להמשיך ביניהם בחיבור כמה שיותר מתגבר, ואז יש פשוט לפניהם הזדמנות לעלות. אם הם מתאחדים ביניהם יותר הם מרגישים שאותו הכוח העליון שנקרא מורה הוא ממשיך ללוות אותם, ורק כלפי האנשים שאין להם בחיבור ביניהם קשר עם מורה הדרך, אז באמת יכול להיות שהם אבודים.

זאת אומרת, הם כבר יכולים לבזבז הרבה זמן עד שבכל זאת הבורא יחייב אותם עוד להתחבר ובכל זאת למצוא את הדרך, ואז הם יבינו שזה לא ענין של המורה שלהם אלא זה הבורא בצורה כזאת מנהל אותם.

הכול בכל זאת תלוי בבורא בלבד, והמורה, רב, כל זה אמצעים, שליחים. לכן קשר בין העשירייה ולבורא זה קודם כל, ואם יש לכם רב אז הוא עומד בצד ונותן לכם עצות איך להתקשר ביניכם ומבינכם לבורא, זה נקרא "מורה דרך".

שאלה: האם תוכל לומר מהו הדבר יקר הערך הגדול ביותר שאפשר לקחת מהדוגמה של הקבוצה הזאת? במה אנחנו ממש צריכים לקנא, שהיה בהם ובנו עדיין אין, אבל זה ממש הכרחי לנו?

לאט לאט אנחנו נתקרב זה אל זה, בהתאם לזה לבורא, ואז אנחנו נבין. לכל תקופה יש בכל זאת חוקים, צורות התנהגות משלה, לכן אני לא חושב שאנחנו יכולים ללמוד מהספר הזה הרבה, לא. אנחנו צריכים ללמוד ממאמרי רב"ש, משם לקבוע את היחסים בינינו, ואיך לגלות את הבורא בתוך היחסים בינינו, פשוט מאוד.

שאלה: איזה מאמץ פנימי צריך לעשות בשביל לקבל את המורה לא כאיזו דמות אלא ככוח פנימי, ככוח שמדריך אותך מבפנים?

המאמץ הפנימי הוא אחד, מאחרי כל מה שאתה רואה, שומע, מזהה, לראות את הבורא. אחרי כל חבר עומד הבורא, ודאי שאחרי המורה עומד הבורא, אין עוד מלבדו, זה המאמץ הפנימי שצריך להיות, זה הכול, אתה מבין? הכול כל כך פשוט, אם אנחנו מחזיקים בעקרונות.

קריין: קטע מספר 24.

"התפילה שעל האדם להתפלל תמיד היא: פתח לנו שער! על האדם לצייר לעצמו כאילו היכל הבינה סגור בפניו והוא עדיין עומד בחוץ, לפני שער נעול זה ומתחנן שייפתח לפניו, ולו אפילו כחודה של מחט, למען יוכל, לפחות, להציץ פנימה."

("סנה בוער בקוצק")

שאלה: בהתחלה הציטוטים האלה עוררו בו כזאת אינטנסיביות ואש, נראה לי שכולנו הרגשנו כך כשהצטרפנו לדרך. איך אנחנו מצליחים להבעיר את האש הזו מחדש? אני מרגיש שכאילו אנחנו מדברים קצת על אותה התעוררות שהבורא מכניס בנו, ואז אנחנו צריכים לעבוד עם זה עם החברים. ונתפס כאילו זה נהיה הרבה יותר קשה עם הזמן.

אתם יכולים לקרוא את כל הציטוטים האלה. איפה הם נמצאים?

קריין: הם נמצאים באתר הערבות, בכפתור חומר הלימוד, יש שם את הקטעים בכל השפות.

תקראו את זה, הכול תלוי בלב של האדם. יש כאלה שזה משפיע עליהם, יש כאלה שפחות משפיע עליהם, הכול תלוי באדם, בסגנון הנשמה שלו. יש כאלה שמתפעלים מזה, יש כאלה שפחות מתפעלים, ויש זמן גם לזה וגם לזה, לכל אחד ואחד. רק אנחנו צריכים להבין שזאת קבוצה שחיה לפני מאות שנים, הם היו מאוד מחוברים, חיו במקום אחד, בכפר אחד, ובנו לעצמם שם קהילה אחת מאוד מסוגרת, מצומצמת, מיוחדת, ולכן הם הגיעו לדרגות רוחניות גבוהות.

אבל בימינו זה כבר לא יכול להתקיים, זאת אומרת אפשר ללמוד מהם משהו, אבל אנחנו כבר נמצאים בזמן אחר, בתיקון הכללי של כל העולם, בדור האחרון. זאת אומרת במצב שיש לנו, שניתן לנו, אנחנו צריכים לבנות את החיבור בינינו לפי הנתונים לעת עתה.

שאלה: האם יש מתכון איך "לא לסבול"?

מתכון לא לסבול זה אם אתה כל הזמן קשור לבורא, שמח שאתה מנוהל על ידו, וכל המחשבות והרצונות שלך מכוונים אליו. אז אתם נמצאים באהבה ביניכם, וודאי שאין כאן מקור של סבל.

שאלה: מהם המאפיינים, או הרשמים של המורה בתוכנו, שיכולים לקשור בינינו לתמיד, גם מעבר לקיום הגשמי שלנו?

לא יודע איך להגיד, המורה בעצם צריך להיות לא כדמות אדם, אלא הוא רעיון שלוקח אתכם לבורא. זה הכול. סך הכול מה שמושך אתכם לבורא, נקרא מורה דרך, רב, או מורה.

שאלה: מה הקשר בין חומר הלימוד הזה לבין ההכנה לכנס?

אנחנו רוצים להגיע לכנס מחוברים בינינו כמה שיותר, גם גברים, גם נשים, כולם לרצון אחד, ללא שום הבדל בינינו, לא בצבע, מין, ובשום דבר, אלא להיות ממש מחוברים יחד. כי הכנס זו לא עשירייה, הכנס הוא עשירייה אחת כללית, ובו אנחנו רוצים להעלות את כל עוצמת הרצון שלנו לבורא, כדי להשפיע עימו, כדי להגיע עימו בהשפעה הדדית. "אני לדודי ודודי לי", זה בעצם הכנס.

מהות החיבור, עצמת החיבור, מטרת החיבור, אנחנו לבורא ובזה אנחנו נקבל את היחס שלו אלינו. "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: מה מרגישים במצב של אהבה בינינו?

במצב של אהבה בינינו מרגישים כוח אחד, שכולו מכוון למקור האהבה, שזה הבורא. זה הכול. יש לנו היום יום חופש, נתקדם בו, נשתדל מהקשר בינינו להתקדם לכנס, ומכל הכינוס הזה לבורא שלנו.

(סוף השיעור)