שיעור בוקר 18.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תפילה – קטעים נבחרים מהמקורות כהכנה לכנס אירופה

הרושם שלי. אירופה נראית לי ככל העולם, שכל העולם הוא רק נספחים קטנים לאירופה מכל הבחינות. וודאי שאם אנחנו נעבוד על זה כולנו יחד, אז נעשה צעד גדול קדימה לתיקון הכללי של הנשמה. זה מה שאני רואה. זה דבר אחד. דבר שני, שכולם צריכים בכל העולם לא חשוב איפה נמצאים החברים שלנו, כולם צריכים לחשוב, איך אנחנו מתחברים לפחות לעת עתה סביב היבשת הזאת.

אני מרגיש כך את זה כמרכז בעייתי של כל העולם. וודאי שאם כך, אז כל צעד ושעל שאנחנו נעשה כלפי החיבור, איחוד אמתי אירופאי, זה יהיה צעד גדול לתיקון של כל העולם, היינו תיקון של הכלי הכללי, הנשמה הכללית.

ודאי שהתיקון הזה הוא צריך להיות בתחילה מצדנו בלבד. אסור לנו לחשוב שאנחנו כבר יוצאים לכל המדינות, זרמים, תנועות אירופאיות וכן הלאה. אבל אנחנו כן, אנחנו צריכים להתחיל להתאחד. עלינו לשים לב על החיבורים של קבוצות אירופה, שהיא כקבוצה אחת. להשתדל, היינו לעזור להם להתגבר על הפער בשפות, במנטליות, אפילו על הפרשי השעות. כל דבר. להבין שזה הבייבי שלנו, שאנחנו צריכים פשוט לחבר את כל החלקים האלו, את הקבוצות שלנו מכל אירופה, מצרפת, ופורטוגל, ואירלנד שם בצפון, הקבוצות במערב, וכל המזרח שזה בלטיה עד גבולות רוסיה. וכך לראות את זה.

אני חושב שאנחנו מסוגלים את זה לעשות, ודאי מהר את חיבורים בינינו, בין כל הקבוצות. להשתדל כמה שיותר להפעיל את עצמנו יחד, כי אנחנו בזה נחייב את אירופה להתקשר לכוח עליון אחד דרכנו, ואנחנו נרגיש איך שהם משתנים, כי כולם, כולם הם יהיו כתוצאה ממידת החיבור שלנו, של כל הכלים שלנו הקבוצות האירופאיות. אתם תראו איך שזה עובד. אני לא רוצה לדבר על זה הרבה, אבל נקווה שנצליח ונראה. נראה בחוש איך יתחילו לדבר אחרת, לעשות אחרת, להיות בנטיות לחיבור, להבנה הדדית, כאילו שזה טבעי. האדם שמשתנה מיום ליום, הוא לא מרגיש כל כך שהוא משתנה, אנחנו נראה את זה עליהם.

אנחנו צריכים לקשור כמה שיותר רשת קשר בכלי האירופאי. נגיד עכשיו נמצאים אצלנו כאן חברים מאירופה, ואנחנו נמצאים והם נמצאים, והם בתוכנו, וכל הזמן נמצאים בדיון איך להתארגן, ואיך לעשות. הם יושבים ממש שעות ארוכות. אני רואה דרך החלון שבחדר הישיבות כל הזמן דולק האור, והם נמצאים ודנים וזה ממש חשוב להם. וכך אנחנו צריכים כל הזמן להיות כלפי חיבור הקבוצות האירופאיות, ולארגן את זה בצורה יותר פרקטית.

זאת אומרת, לקשור חוטי קשר בשידור, בהפצה, בהתקשרות יום יומית. ומתוך ההתקשרויות האלה, העיקר זה השקעה. ודאי שאנחנו יחד על זה נשקיע בלהצמיד את עצמנו יחד. כבר נעבוד על זה בשיעורים. ושיעור אחר שיעור, היינו מידה אחר מידה אנחנו כך נתקרב זה לזה, נתחיל להרגיש זה את זה, להבין.

זה דורש זמן. זה דורש כוח. נגיד כל החברים האלה שבאו אלינו מאירופה וכבר נמצאים אצלנו כבר ימים, הם מרגישים עד כמה שזה עובד, ועד כמה שזה.. זה נכנס לאדם, האדם נכלל מזה, סופג את זה, וזה מה שאנחנו בטוחים שיקרה גם שם. הכול תלוי בעבודה, וכמה שאנחנו מחייבים את עצמנו לקשר, כל סוגי הקשרים, רק זה יעזור לנו. וודאי שבתוך זה תהיה לנו תפילה, פעולות הפצה ועוד.

אני חושב שאנחנו עברנו שלבים מאוד יפים. וחברים שנמצאים כאן מאירופה, הם עשו עבודה גדולה. העיקר שהם בפנים מאוד השתנו והתקדמו. באמת, הם יכולים להיות יחד עם עוד חברים שלנו באירופה. אבל אפשר להגיד, שבאמת יש לנו שם בכל אירופה ארגון, גוף חזק, מרכזי שאפשר עליו לסמוך, הוא יודע מה לעשות, ויש לו הבנה והרגשה מה לעשות. אנחנו רק צריכים לתמוך, לעזור בכל מה שהם ירצו. אבל ללכת ממש אחריהם.

תודה רבה לכל הבורד הזה שלנו האירופאי, ושיצליחו הלאה במשימה הזאת. תודה לכם.

שאלה: יש לנו כמה אופציות לגבי איך להתקדם מכאן. אופציה א', שאלות שבחרנו מהכלי העולמי, אופציה ב' היא לשמוע שאלות מהחברים מכאן, ויש לנו את כל אנשי המקצוע פה שיודעים איך לעבוד עם התוכן של הכנס, איך לבנות את הליינאפ של הכנס, אפשר לפנות אליהם, או שאנחנו יכולים להתקדם לשיעור רגיל עם חומרי לימוד וקטעי קריאה שתוכננו להיום. מה אתה חושב שהכי נכון?

אני הייתי רוצה לשמוע מאירופה, אם יש עוד מישהו שרוצה להגיב נכון, בצורה קצרה ועניינית, הייתי רוצה עוד לשמוע, וכאן, גם כן. בואו נראה עוד קצת. בכל זאת, נקדיש לזה עוד כמה זמן כדי לסיים את הנושא. זאת אומרת, לסיים לעת עתה לבירור.

שאלה: אני רואה שהצלחה, כמו ששמעתי גם ממך, תלויה ביצירת קשרים. יש קשרים עם אנשי המקצוע, החברים שלנו שיש להם ניסיון בזה, גם חברתי גם בהפצה. יש קשרים אתך. ולא ברור איך לחצות את המחסום הזה?

איזה מחסום?

תלמיד: המחסום של יצירת קשר. אמרת, שצריך לחייב את עצמי ליצירת קשרים.

אני מסתכל על זה, על נשמה שבורה כללית דאדם הראשון, שכל אחד מאתנו באופן אישי חייב, פשוט חייב לפי תכנית הבריאה, לגרום לאיחוד, לאחד את כל הכלים השבורים. כל אחד. דרך עשירייה. אחר כך דרך מאה, דרך אלף, לא חשוב. כך בצורה הדרגתית, חייב מי שרוצה להיות מקובל לעשות את עבודת ה', לפי זה להיות שותף, זאת העבודה שלו. זה צריך להיות ברור ולפני העיניים. אני צריך לראות את זה, זה מה שיש.

אז מה אתה שואל ?

תלמיד: באופן פנימי אנחנו לומדים את העבודה ואנחנו עושים אותה בעשיריות. באופן מעשי, כשאנחנו באים לבנות את אירופה המאוחדת, או כל כלי אחר בכלי העולמי המאוחד, אנחנו צריכים לייצר, לדוגמה, קשרים עם הרב. איזשהו מישהו, איש קשר שיודע לעבוד עם הרב. מאוד קשה לחברים להתגבר על המחסום הזה של לייצר איזשהו קשר טבעי, זורם, חי, הדדי, עם הרב.

למה, מה יש לך עם הרב, יש לך חברים. איפה ראית שרב"ש כותב לך כל הזמן על הרב?

תלמיד: רב"ש לא כותב לי. אני מדבר מבחינה מעשית. נעבור לדבר על הקשרים עם החברים המקצועיים פה. שמעתי כמה פעמים את העצה הזו שאתה נותן לדבר עם החברים פה, שעושים את העבודה כאן. אם נשאל את החברים עד כמה הם פנו, עד כמה הם ישבו בכל הימים האלה, ובכל השעות האלה שהם ישבו פה, זה לא הרבה שעות שהם ישבו עם אותם חברים ויצרו את הקשרים, כמו שאמרת, עם השידור, עם המארגנים, עם אנשי התוכן. זה לא קורה.

לא. זה לא קורה. כי אלו דברים טכניים שאחר כך יצטרכו לעשות את זה. זה כבר מקצוע.

תלמיד: ישנם איזה שהם מעצורים.

אין מעצורים. עכשיו אני רואה שהם עשו טוב מאוד. הם התחברו ביניהם, אלו שמאירופה. קודם כל, הם צריכים להיות כרשת פנימית ביותר. הקשר ביניהם זו הרשת הפנימית ביותר באירופה. סביב אלו קבוצות אירופאיות. ובודדים שם למיניהם. סביב זה גם אנחנו, הכלי העולמי. כולל "בני ברוך" ישראל.

תלמיד: אני רואה, לדוגמה, את החברים בכלי דובר הרוסית. שמה הדברים עובדים, ניקח אותם כדוגמה. אז יש שמה גם קשרים טובים עם החברים כאן בפתח תקווה. הם ממש עושים העתק, הדבק לכל מה שקורה פה. יש קשרים טובים אתך. הדברים זורמים. ואיפה שאין את הקשרים ההדדיים האלה, בין עם החברים כאן בפתח תקווה שעושים את העבודה יום יום וגם אתך, הדברים הם איכשהו

אתה מתכוון שרוסים זו קבוצת מוסקבה. כן?

תלמיד: כן.

זהו. אז לא רוסים.

תלמיד: אוקיי. מוסקבה.

מוסקבה זה לא רוסיה, זה כלי בפני עצמו. כך את יתר הקבוצות ברוסיה, הן די מרוחקות, ונמצאות אתנו בכל מיני סוגי קשרים לא כמו מוסקבה. וחוץ מזה, אל תיקח כדוגמה את רוסיה לאירופה. כי שם זה שפה אחת. מנטליות יחסית אחת. תנאים אחרים.

תלמיד: אני לוקח אותם כדוגמה לקשרים חזקים. איך מייצרים קשרים חזקים עם המרכז כאן בפתח תקווה?

בזה שעובדים כל הזמן על זה. יום יום.

תלמיד: מה זאת אומרת, "עובדים על זה יום יום"?

עובדים, כמו שהם התחילו עכשיו להתקשר ביניהם, ולהשתדל לבנות ביניהם קשרים כאלו, שיוכלו אחר כך להמשיך לעבוד, לחזק, להדק את כל הקבוצות ויחידים באירופה. שהם כולם ירגישו את עצמם במערכת אחת. שמתוך העבודה במערכת ובשיעורים הם יוכלו להעלות תפילה, חיסרון לבורא, ואז להתחיל לקבל מאור המחזיר למוטב.

תלמיד: הם צריכים לעבוד ביניהם או בינם לבין החברים כאן?

ביניהם, כן.

תלמיד האם קבוצה או אזור יכול לפתור את הבעיות של עצמו בעצמו, או שהוא אמור להתקשר עם החברים בשאר הכלי העולמי?

קודם כל עם עצמו. זה קודם כל. אין בינתיים קשר בתוך אירופה בין כל הקבוצות האירופאיות. אל תביא לי כדוגמה את רוסיה. שם זה שלושים מדינות עם כל מיני סוגי שפות, קשרים, מנטליות וכן הלאה. זה בבל. לא להתבלבל.

לכן, צריכים לתמוך בהם, לתת להם חום, דחיפה, חיבור מבחוץ אליהם, העיקר שייכנסו לחיבור ביניהם, בפנים. פנים אירופאי.

תלמיד: מה זה צריכים? מי צריך? מה זה "צריכים לתמוך בהם"?

כולם, כל, כל הכלי העולמי שלנו, כולל אותנו, ודאי, חייבים ללחוץ ולעטוף אותם, ולדחוף אותם למצב של נחיצות לחיבור. זה מה שאנחנו רוצים מהם. שקודם כל הם יהיו קצת יותר קרובים זה לזה. קצת יותר מחוברים, ושזה יתבטא בהתארגנות הנכונה. מרכזי הקשר ביניהם, כל מה שאפשר. אני לא יודע מה יש בדיוק, יכול להיות שרוב הדברים האלה כבר נמצאים, אבל זה מה שצריכים. זה קודם כל, אני חושב שלכולם זה ברור, מתחילים מהמרכז, מרכז לוגיסטי, ושזה לא יהיה תלוי באדם אחד, זה צריך להיות ממש התארגנות קבוצתית.

תלמיד: אני רק אומר, שזה מאוד בולט שקבוצות שהן פורחות ומשגשגות אלו קבוצות שנמצאות בקשר ממש הדדי, חי, פעיל, עם מה שקורה כאן, עם החברים שפועלים כאן, איתך, ובמקומות שבהם לא רואים את הדברים האלה גם לא רואים את השגשוג הזה.

נכון, בסדר.

תלמיד: זה מאוד בולט.

רגע, זה כבר משהו אחר, אתה שואל מאיפה לוקחים כוח והכוונה, והכול, ודאי מזה שמתקשרים אלינו, כן.

תלמיד: אז על זה אני מרגיש שיש כל הזמן איזה שהם מחסומים, כי מנסים לפתור את הבעיות בינם לבין עצמם ואין את ההתקשרות הזאת החוצה, אין את הפנייה החוצה. עכשיו זה יש, ולכן זה מורגש גם אחרת, אבל זה תמיד חסר.

אבל אי אפשר לעשות את זה בלחץ, הם צריכים להרגיש, הם צריכים להתחיל להתארגן לבד ולהרגיש איפה הם יכולים, לא, עד כמה שחשוב הקשר איתנו, איפה כן ואיפה לא. אתה צריך גם כן לא ללחוץ ואם אתה שם נחוץ, אז כן, אם לא, אז לא, צריכים להיות עדינים בזה.

תלמיד: אז איך לזרז את הנחיצות ההדדית הזאת?

לא בלחץ שלך, אני לא נכנס אליהם בלחץ, אני מתעניין מה כן, מה לא, אולי, הם צריכים רק לדעת שאנחנו מצפים מהם שיהיה קשר ביניהם, באירופה, זה הכול. לנו זה מאוד חשוב, לכולנו, לכל הכלי העולמי, אם אנחנו נתחיל להתקדם בזה אתה תראה איך שהעולם ישתנה. לא אנחנו, העולם.

שאלה: חברים שהיו איתנו בתהליך הזה ועבדו קרוב, חלקם חוזרים לאירופה, אפילו היום, נוסעים חזרה לקבוצות, חלקם נוסעים לקבוצות אחרות כדי לעזור להן עם התהליך שקורה בהן. מה שחווינו בימים האלה של העבודה יחד כקבוצה אירופאית זה שברגע מסוים בתהליך הבנו שלא הקשבנו לך. שמענו את מה שאמרת, שאתה לא מרגיש את אירופה, והרגשנו שמרגע מסוים התחלנו להרגיש את הצורך שלך. ואני חושב שאני יכול לדבר בשם החברים ולהגיד, שההרגשה הזאת שלך, היא כוח מניע ענק, יש לחברים רצון אדיר להיות מסוגלים לתת לרב. אז האם אתה יכול להגיד לנו לְמה אתה זקוק מאיתנו? כשאנחנו חוזרים עכשיו לאירופה להתחבר עם החברים, לקבל את הכוח מהבורא, לבנות את הקשרים שדיברנו עליהם, לְמה אתה זקוק מאיתנו כדי להיות מסוגל להרגיש את אירופה, כדי שיהיה לנו כיוון חזק, וגם כדי שנהיה מחוברים אליך, לְמה שאתה צריך?

קודם כל אנחנו צריכים בכל זאת לדאוג לכנס, כאילו שכחנו עליו, צריכים לדאוג איך אנחנו באים ומשתתפים, ונכללים שם יחד. להראות לכולם, למשתתפי הכנס, שהם בעצם כל הקבוצה העולמית שלנו, איך אנחנו רוצים לראות את הקשרים בינינו שיתקיימו באופן קבוע. אנחנו צריכים להראות להם את זה בזמן הכנס, איך אנחנו עושים את זה, איך אנחנו מחממים את המצב של הקשר בינינו. צריכים לחשוב.

זאת אומרת, זה לא עניין של התוכן, מה אני אדבר ומה אתם תדונו שם בעשיריות, אלא זה עניין של החום בהתקשרות בינינו, הזרימה, שהיא תהיה בהשתתפות האנשים האלה שבאים, וגם כל "בני ברוך" העולמי שמשתתף איתנו, וחוץ מזה עוד אלפים אלפים שצופים ושומעים, ורואים אותנו, איך אנחנו, "אנחנו" אני מתכוון לאלו שנמצאים כאן, באירופה, אלו שהשתתפו בהכנה הזאת, איך אנחנו מעבירים להם את הנחיצות לחיבור, חום, התלהבות, לזה אנחנו צריכים לדאוג.

עכשיו, עוד כמה ימים, אנחנו מסיימים כאן הכול והדאגה צריכה להיות רק לכיוון זה, לא לשיעורים, לא לשירים, אלא איך הלבבות יתחברו, יתחממו וידאגו להיות לב אחד. זאת אומרת, שההתקשרות תהיה התקשרות מהותית, פנימית, עד כדי כך שנרגיש בה כוח אחד שמנהל אותנו. זה הכול תלוי בחיבור הלבבות, רצונות, מחשבות, נטיות, תשוקות, לזה צריכים לדאוג.

אז אמנם אנחנו עוד מעט מתפזרים כל אחד לדרכו, כך הבורא עיצב את המציאות, ואנחנו בכל זאת צריכים להציג כל אחד לכולם, את ההשתוקקות שלו לחיבור, נטייה להיות כאיש אחד, אדם הראשון, את זה אנחנו צריכים לעשות. לכן כשאתם חוזרים לאירופה, אז בבקשה להמשיך להיות איתנו בקשר, והמשימה שלכם, שלנו, של כולנו, של כל הכלי, זו מחשבה ודאגה איך נכין את עצמנו לזמן הכנס כך שנהיה ממש במקור של החיבור העולמי, ממש לבנות לב אחד. אז אנחנו נרגיש מציאות חדשה, ממש מציאות חדשה.

שאלה: איך אתה או אולי המארגנים מסתכלים על רעיון כזה שנבנה מערכת קווית של ערבות? המילה הזאת היא מילה מאוד חזקה, וכידוע כל חבר, כל קבוצה, כל עשירייה, זקוקים לערבות אמיתית. נניח הכלי העולמי, מי שירצה בכך, לוקח על עצמו חבר, עשירייה, קבוצה, ממש חותם על ערבות, נגיד ערבות לעשיריות אירופאיות, חבר לחבר, קבוצה לקבוצה, קשר ישיר כזה, ומדווח לאותו בורד על העבודה שלו.

אני לא מאמין בזה. ערבות חייבים לחדש כל רגע ורגע, כל יום ויום, זה יסוד של אהבה, אהבה בנויה מחיסרון וגילוי האור על החיסרון, שאת זה כל הזמן כל הזמן צריכים לחדש. רוחניות בכלל בנויה בצורה כזאת, שאתה לא חותם וזהו, כמו שהתחתנת וגמרנו, תופסים אותך, אתה כבר באזיקים. לא, כאן כל רגע ורגע אתה חייב להתחייב שוב ושוב, בחיבור, באהבה, בערגה, בריצה. כמו שכתוב, שרצים אחרי השכינה הקדושה כל היום וכל הלילה. אין מנוחה לצדיקים, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, זאת אומרת, באף דרגה בין בינה ומלכות. תמיד זה בירורים ובירורים בין בינה ומלכות, ומי שלא מחדש את זה הוא מפסיק להתקיים ברוחניות, זאת צורת העבודה.

היו מספרים על בעל הסולם, הזקנים האלה שהיו לומדים אצל רב"ש, שהוא לא היה סובל בני אדם שהיו נאנחים. זה אסור, אסור לך לעשות ככה בחיים, אלא כל הזמן רק דריכה קדימה. לכן לחתום, מה שנחתום זה לא אומר כלום, אנחנו יודעים כמה החתימות האלה שוות בעולם שלנו.

תלמיד: לא התכוונתי ממש לחתימה פיזית, אלא יותר לקשר הליניארי הזה.

זה יכול להתקיים רק בצורה אחת, שאנחנו יום יום נעלה את הדרישה לערבות לכל אחד ואחד. שהוא ירגיש שאנחנו מצפים לזה ממנו, והוא צריך באמת להראות לנו שהוא נמצא איתנו בערבות. וגם אנחנו צריכים להראות לו שאנחנו נמצאים בערבות עבורו, כי אף אחד לא בונה את הגורל שלו, אף אחד, אלא אחרים, ממש אחרים.

תתאר לעצמך, אם אתה נמצא בעולם וסביבך אנשים רגילים שהם כולם אגואיסטיים, אז זה כמו שהם רוצים להרוג אותך. אתה לא רואה את זה, אבל הם רוצים להרוג אותך. ככה זה, אתה צריך להחליף את החברה הזאת לחברה שכולם דואגים רק לך, אף אחד לא דואג לעצמו, אלא רק לך דואגים. לזה אתה צריך לדאוג, לבנות חברה כזאת שכולם ידאגו לי ואני אדאג להם, ורק בצורה כזאת הדדית, זה נקרא "ערבות הדדית", רק בצורה כזאת אנחנו בונים קשרים נכונים לנשמת אדם הראשון המתוקנת.

את זה צריכים לחדש יום יום ולדבר על זה כל הזמן, זה צריך פשוט להיכנס למוח וללב, ואני צריך להרגיש שזה בעצם מה שאני הולך לבנות, וזה צריך להיות לפַנַי ברור, באוויר. קשרים כאלה אנחנו חייבים לחדש, ולזה אומות העולם כולם מצפים, בתת הכרה, אבל לזה האנושות מצפה ואנחנו כן יכולים להסביר להם את זה לאט לאט ודרך הערבות בינינו להביא להם את האור העליון שהוא יסדר את זה. אצלם זה פשוט, איך שאנחנו נהיה מסודרים זה יעבור דרכנו, כמו דרך מטריצה, דרך תבנית, דרך התבנית שלנו האור העליון עובר אליהם. ואנחנו מיד נרגיש עד כמה הם נמצאים ביחס היפה אלינו, כמה שרוצים להתקרב, לתמוך, לעזור, לעשות הכול, לקחת אותנו על כתפיהם ולעלות להר ה', ממש. אבל הכול תלוי בבניית הערבת בינינו.

תלמיד: קודם כל תודה רבה על ההזדמנות הזאת, שאנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו וגם מתחילים להרגיש את הצרכים שלך מאיתנו, ולהרגיש את הצורך של החברים באירופה. היינו רוצים מאוד להמשיך את העבודה, אנחנו מרגישים רצון אדיר, חיסרון להמשיך את העבודה. חלקנו נשאר פה עד ה-22 לחודש, חלקנו אפילו יותר, אבל אנחנו נהיה כמות פחותה של חברים, אז נשמח להכוונה חזקה ממך, לגבי מה אנחנו יכולים לעשות למענך ולמען כולם פה בזמן שאנחנו כאן. אם תוכל לתת לנו הנחיה חזקה כדי שנוכל לעזור איפה שרק ניתן.

זה לא הנחיות ולא פקודות אלא כך נראה לי, שאתם צריכים כבר עכשיו להתחיל לבנות קשרים ברורים עם כל מיני קבוצות ומערכות שבאירופה, מערכות שלנו, קבוצות שלנו באירופה, כך שהם יהיו בלב ונפש קשורים אלינו. שנברר יחד את הנושאים, בעיות של חיבור, הכנה לכנס, מה זה נקרא "ערבות הדדית" בינינו, שאנחנו נתחיל להרגיש את הרשת הזאת שהיא קיימת, אמנם שבורה, אבל קיימת, ואנחנו צריכים להחיות אותה, לרצות שהיא תחיה, על זה לדבר.

זאת אומרת, להיות בקשר עם כל הקבוצות באירופה, הם צריכים להרגיש שיש קשר בין כולם, שאתם מקשרים אותם ולהתחיל לעורר אותם לערבות הדדית. אין יותר שיטת חיבור נכונה חוץ מערבות הדדית, כי זו שיטת הקשר בין כל חלקי המערכת שנקראת נשמה. זה ברור לנו, כמו תאים בגוף שלנו, כמו כל דבר שנמצא כמערכת נכונה.

שאלה: בהכנה לשיעור כבר הכינו אותנו לזה שהקבוצה שנמצאת ברומא יחד עם החבר, תנסה ליצור קשר כדי שקבוצת רומא והקבוצות יהיו בשיעור בוקר ויהיו בקשר ביניהן.

תלמיד: במפגש שנעשה ברומא, אנחנו נמצאים ברצון מאוד חזק לחבר את כל אירופה, איך אנחנו יכולים להשיג את המקסימום מהמפגש שיהיה עכשיו ברומא?

הצלחה תלויה בחשיבות. החשיבות תלויה בהבנה כמה שהחיבור שלנו, שאנחנו רוצים לעשות, הערבות שאנחנו רוצים לקבוע בינינו שהחיבור יצליח חשוב לכול הנשמה הכללית, כי אנחנו תלויים בזה בלבד. כלפי הנשמה הכללית אנחנו צריכים עכשיו לעשות את כל החשבונות, כי זה נקרא "הדור האחרון" ובאמת אנחנו רואים שככה דוחפים אותנו. אני לא חלמתי לעשות שום דבר באירופה, ולא דיברנו כל כך על זה, זה היה פיזור ידע. עכשיו זה לא פיזור ידע, עכשיו זה חיבור דווקא, בינינו.

נראה לי שהכול ברור. להעלות בכול הקבוצות חשיבות החיבור, להבין שאם אנחנו משיגים את העוצמה הראשונה של החיבור, מתגברים על עביות שורש, בעצם זה לא כל כך שורש, אלא עביות א', אז אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים תחת כוח אחד שפועל עלינו, ממלא אותנו, מזיז אותנו, אנחנו דרכו נתחיל להרגיש שמשהו מפעיל אותנו, ומשהו אחד. ואז בהתאם זה יחייב אותנו, ככל שאנחנו מצטרפים נוכל להיות בהדדיות עם הכוח הזה, וכך תתחיל לעבוד התגלות האלוקות, כך היא צריכה להיות.

זו המטרה של החיבור שלנו. וההתפתחות הפנימית בתוך כל אחד תלויה עד כמה הוא משייך את עצמו לזה. הרשת קיימת, היא שבורה בגלל שאנחנו לא משתתפים בה. אז צריכים להכניס בה רצון, כוח, התקרבות, חיבור. לחפש, לחפש בה מצב שאנחנו נתקשר ואז מהאור המקיף, הכוח של האור יזרום בתוך הקשרים בינינו ויסדר את הקשרים האלה וייתן להם חיות. ואז אנחנו נרגיש חיות לא קטנה בכול אחד מאיתנו, חיות בהמית שלא נחשבת בכלל לא לרוחניות ולא לכלום. אלא אנחנו נרגיש את החיות שזורמת בינינו, האור העליון או הבורא כך מתגלה. אנחנו צריכים לזה להגיע, זה לפנינו פשוט כאן נמצא. נשתדל.

שאלה: אנחנו מודים לכם מאוד על הסדנה הזאת. הגענו לבירורים מאוד מעניינים. על לאומיות, פשיזם, אנטישמיות, מלחמות, הופעת מדינות, מנטליות שונה מבחינה לשונית, חוסר הרצון להבין ולהרגיש אחרים, כל זה בעצם תולדה של אותה שבירה מבבל. וכול זה קיים בינינו, גם אם אנחנו לא מרגישים או לא מודעים לזה. וכל זה מאוד הובן על ידינו, וכנגד זה אנחנו צריכים עכשיו לעבוד, נכון?

אנחנו צריכים לא כנגד זה, אלא יחד עם זה לעבוד. כי כל הקשיים האלה, כל השנאה ומה שקורה בעולם, ושוב שבירה כללית, דחייה בין אחד לשני, אפילו בינינו ועוד יהיה שאנחנו נהיה כתלמידי רבי שמעון שונאים זה את זה, כל זה יהיה. אנחנו צריכים להבין שזה הכרחי לחיבור, אחרת לא יהיה לך חיבור, לא תהיה לך הרגשת עוצמת החיבור. ההתנגדות צריכה להיות. בלי התנגדות לא יהיה מקום איפה שההספק, עוצמת החיבור יכולה להראות את עצמה, דווקא בזה.

לכן הבורא נותן לנו כל מיני כאלה קשיים שאנחנו שונאים, דוחים זה את זה, לא מסוגלים וכן הלאה. הרבה מאוד מכל סוגי הקשיים ושאנחנו למעלה מזה נרצה לבנות את הקשר ונפנה אליו מחוסר אונים שלא יכולים את זה לעשות, אבל אנחנו צריכים להשתדל. אני שומע מכול המקומות באירופה,"אנחנו לא יכולים, אנחנו לא יודעים, איפה אפשר, לא יודעים את השפה, לא חושב כמוהו", ריחוק בכול מיני דברים. אנחנו לא מבינים, אלו בדיוק התנאים שכך יתגשמו בעולם הזה מהשבירה ולכן אנחנו צריכים לקבל אותם כי בלעדיהם לא יהיה תיקון. ודווקא על פניהם יהיה תיקון "על כל פשעים תכסה אהבה" ואז שניהם יעבדו יחד, רק בצורה כזאת.

ולכן לא לראות שום דבר שלילי בעולם, רק תלוי איך אנחנו משתמשים בזה, אך ורק איך משתמשים בזה. כל מיני תרגילים שהבורא עושה, הפרעות למיניהן, קטנות, גדולות, פרטיות לכול אחד וכלליות לכולם. אין שום דבר בעולם, בכול מיני צורות שיתגלה כרע, אלא אם כן הוא בזה מזמין את הטוב, ובלעדי הרע הבורא לא יכול בנו להתגלות. אני חושב שכבר צריך להיות ברור לכולם וככה זה גם עכשיו לעבודה באירופה. תראו כמה מתגלות הפרעות, בעיות, דחיות, כל אחד רוצה להסתתר בפינה שלו. זה סך הכול מה שמתגלה לפנינו כעוצמת הכלי שאותו אנחנו צריכים להפעיל. ההיפך דווקא, כמה שיותר התנגדות זה מביא שמחה, שלפי זה יש לפניך כבר האור הגדול שעומד להתגלות. ממש כך.

אני רואה אנשים קמים בבוקר, באים לשיעור בצורה כזאת שבורה, אל תחשבו שזה עייפות, אין דבר כזה עייפות אלא חוסר חשיבות. הבורא רוצה שאתם על פני כל ההפרעות תראו לו שאתם משתוקקים אליו, כמו אותו הילד שמשתוקק לילדה. אז כבר יש כאן איזה הפרעות שהיא בעצמה אולי עושה איזה משחק, והוא למרות זאת מגלה את היחס אליה. בלי התנגדות אי אפשר להראות את העבודה, עבודה רק על פני הדחייה.

לכן אל תגידו שזה אירופה ככה, זה הבורא בעצמו ממש עושה את הדברים האלו בכל פרט ופרט, הוא מתגלה רק בצורה הפוכה ואין אחר. ואנחנו צריכים כל הזמן להביא לנו את זה בראייה נכונה, ובראייה הנכונה הזאת אנחנו נהיה כל הזמן מייצבים את הצורה הזאת, התנגדות כזאת וכזאת, זה לפניי, הבורא עושה את זה באחוריים שלו כמו צבי שבורח, ואני בכל זאת רץ אחריו ומחייב אותו להפנות פנים לפחות כך, מחזיר פניו לאחור, ועוד. בצורה כזאת אנחנו מחייבים אותו להתגלות. אין מה לעשות, דווקא כך זה תיקון הכלי.

למה אין מה לעשות? אנחנו עוד לא מבינים עד כמה בזה אנחנו מפתחים את עצמנו להיות כמו הבורא. עכשיו המדרגה הראשונה לפנינו, ואנחנו צריכים להיכנס בה. ואחר כך, אל תחשבו שיהיה יותר קל, לא, אבל זה מעניין. זה מעניין. המומחה במקצוע נהנה שיש לפניו איזו בעיה והוא צריך לחפש איך לפתור אותה. זו המומחיות, זה האופי של האדם הנכון במקום הנכון.

(דיווח מקבוצת קרואטיה)

תודה רבה. לחיים.

שאלה: יש לנו שאלה מהנשים. הרבה נשים מגיעות לכנס באירופה. מהי אותה דמות של אישה מושלמת, מאוחדת מבחינתך? האם תוכל לתאר איך זה מרגיש, מה היא מרגישה, מה היא עושה, מהו אותו מצב שנשים צריכות לכוון אליו?

בעולם שלנו יש העתקה מצורת ההשפעה של גבר וצורת ההשפעה של אישה. אישה נמצאת בצורת השפעה מסוימת יותר מגבר, היא מולידה, היא משרתת, היא עושה הכול, מחזיקה את הבית, זאת אומרת היסוד של העולם, שכל העולם זה גם בית.

ולעניינינו, מה שהייתי מצפה לראות מהנשים שלנו, שבטח לפחות חצי מהן כרגיל מגיעות לכנס, חצי מכל האסיפה שלנו הן נשים או יותר אפילו, אני מצפה מהן שהן ידאגו לזה שמתוך הרצון שלהן הגברים יהיו מחוברים. זה קודם כל. זאת אומרת הדאגה של אישה היא לחיבור הגברים, לחיבור הקבוצות, לחיבור אירופה, לחיבור הכלי העולמי. אבל הדאגה שלהן לחיבור היא ממש יסודית, מאוד חשובה. אני מקווה שהן מבינות את זה יותר מהגברים.

אמנם לאישה קשה מאוד לבצע קשרים בין אישה לאישה, בין נשים, אבל לעזור, לעשות יסוד, תשתית לזה שגברים יוכלו להתחבר, את זה הן כן יכולות, ואני מאוד מקווה שהן יעשו כך. בזה קודם כל ההשתתפות שלהן היקרה. כמו שבעולם שלנו, העבודה של אישה היא כאילו לא נראית כל כך, לא בולטת, אבל בלעדיה העולם לא יכול להתקיים. לכן אני מאוד מקווה שכך זה יהיה.

חוץ מזה, אם הן ירצו שיחות או תשובות ממני במשך הכנס או גם לפני הכנס, בבקשה אין שום בעיה. אני חושב שהבורד הזה שעכשיו הוקם כאן ובאירופה בסך הכול מאוחד, הוא יחזיק לידו גם צוות נשים שידאגו במיוחד לעבודת הנשים באירופה. את זה עוד צריכים לעשות. נקווה שעד הכנס אנחנו איכשהו נתארגן.

תלמיד: לגבי זה, יש ארגון נשים. איך אתה רואה את שיתוף הפעולה או רואה את האינטראקציה שלו עם הבורד בשלב הזה ולקראת ההכנה לכנס? האם זה מוקדם מדי, או האם זה כן הזמן לבנות את הקשר הזה?

זה לא מוקדם מדי, זה מאוחר מדי. אנחנו צריכים לעשות את כל הקשרים באירופה אפשריים, וגם עם זה. ובכלל, אם יש לנו בתוך בני ברוך עוד תת ארגונים כאלו, אנחנו צריכים גם איתם ליצור קשר ואותם גם למשוך לחיבור בכל מיני צורות שיש ביניהם, שאופייניות להם. זה ודאי. נשים באירופה יכולות להיות מאוד חזקות ומועילות. בכל זאת זה לא ארצות ערב, מזרח, אני לא יודע איפה. נשים אירופאיות זה מאוד חשוב.

הבעיה שלנו שאנחנו לא כל כך מודעים לזה. הרוב הם גברים שחושבים רק על עצמם כטבע הגבר האגואיסטי, והאישה ודאי שהיא לידי, ודאי שהיא דואגת. אם אנחנו מדברים על המבנה של הקשר, אז נשים בזה חייבות לקבל ממש תפקיד חשוב מאוד. בלי זה לא יכולה להיות שום גישה לחיבור, בלי זה אנחנו יכולים לבנות קומנדו, אבל לא חיבור ממשי.

אתם צריכים להרגיש במבנה הנשמה הכללית עד כמה חלק הנוקבא הוא מתפקד כאן ליד הזכר והזכר ליד הנוקבא, ובלי זכר ונקבה אין קשר. הקשר הוא דווקא שזכר ונקבה מתקשרים בכל מקום. לכן בנשמה כל אחד עושה מעצמו פעם תפקיד של זכר, פעם תפקיד של נקבה, אבל בגשמיות אנחנו צריכים להשתמש בשניהם.

לכן אתם צריכים לפנות ולעורר כאלו ארגונים שיש לכם באירופה או קבוצות או נשים פעילות, ולחשוב איזה חלק יש להן בזמן הכנס, מה הן עושות, מה הן יעשו, איך הן יתארגנו בין השיעורים. אולי הפוך, אנחנו נעשה איזשהו שיעור שמוקדש לנשים או לקשר. בבקשה, תביאו לי שאלות הנחוצות בזה, אנחנו גם נכין. אני מוכן לכל דבר, רק כתוצאה שיהיה החיבור.

שאלה: רציתי להציג איזה סיכום של הבורד הזה שהיה לנו במשך שלושה ימים. אמרת שערבות זה משהו שצריך לחדש כל יום ושהאהבה מורכבת מחיסרון וגילוי האור. איך עכשיו כשיש לנו כזו צורה חדשה של חיבור בינינו, איך לא להיכנס לאיזה עניינים בירוקראטיים, שלא נהפוך עוד פעם לאיזו קבוצה שעומדת בנפרד אלא שהשולחן העגול הזה שסביבו נפתרו כל הבעיות ילך ויתרחב לרמה של אירופה כולה?

זו העבודה שלכם. אם אתם תתחילו לעזוב את החיבור האינטגראלי, העיגולי כזה, ביניכם, אם תהפכו להיות מרובע או משולש או משהו, אני לא יודע מה, אז אתם כבר לא תהיו קיימים כמרכז. זה חייב להיות בצורה כזאת שאתם נותנים דוגמה בקשר ביניכם, לא שאתם עובדים כך בשקט, בצניעות, אתם נותנים דוגמה עד כמה אתם כולכם שווים וכולכם תומכים זה בזה, אחרת סביבכם לא יהיה סדר נכון ולא יתחברו נכון בודדים וקבוצות.

אתם חייבים להראות לכולם עד כמה אתם רק יחד, זה צריך להיות בצורה מאוד בולטת, אין אני אלא אנחנו, עשירייה, קבוצה. צריכים לדאוג לזה, זה לא פשוט, זה לא נעשה מעצמו. לזה צריכה להיות דאגה תמידית וכל הזמן פרסום, כי בפרסום הזה אתם בעצם מתקנים הרבה.

תלמיד: בכל זאת, אולי תוכל לדייק איך נוכל לחדש את הערבות הזאת בכל יום, איזה פעולות צריך לעשות כדי שהערבות תתקיים ותניב פירות באופן מעשי? אמרת את זה וזה ממש הימם אותי שכל יום צריך לחדש אותה, שהערבות לא יכולה פשוט להיכתב על נייר. איך נהפוך את הערבות הזו שתחייה, תהיה חיה, וכל הזמן תניע אותנו?

כל יום הכוונה כל רגע, לא פעם ביום באיזו שעה אלא כל רגע ורגע אני צריך לדאוג שאני מחדש את הערבות, אחרת כל רגע ללא ערבות זו נפילה לשבירה. זה מה שצריך להיות על ידי זה שתומכים זה בזה ומזכירים זה לזה, אנחנו בעבודה הפנימית בינינו חייבים כל הזמן להיות בזה.

חוץ מזה, אחרי שאנחנו מתארגנים פנימית אנחנו צריכים להשפיע לחוץ, לאחרים, לפרסם את זה, והם גם, ואלה שאחריהם גם, כך כגלים זה צריך להיות. רק זו העבודה, לא יעזור כאן כלום, אתם לא יכולים לחתום ושזה יישאר לתמיד. אם אתם שוכחים, אז אין. הרוחניות היא עבודה תמידית, כל הזמן.

שוב, מה שדיברנו קודם, תזכרו שאין דבר כזה שהאדם עייף, שהוא לא מסוגל, אלא חוסר כוחות, אפילו חוסר בריאות זה סימן שלא משתוקק לבורא. ברגע שהוא נזכר, מרגיש לא טוב ונזכר שהוא יכול להשתוקק לבורא, אז מתחיל להבריא. תנסו.

רע לכם, תנסו להתחיל להשתוקק אליו, עד כמה זה מיד משנה את המצב, מוציא אותך מהבור, רק זה. כמו שדיברנו, שאנחנו צריכים להחליף את הרצון האגואיסטי שלנו כמו שהיה לרצון שאנחנו כל הזמן חושבים עליו. דיברנו הרבה על זה בימים האלו וכך אנחנו צריכים להתקיים.

שאלה: איך חיבור נכון בכנס יוכל לעשות שינויים באירופה?

בכלל, זה שייך לזה, אין כאן שזה שונה מזה אלא זה אותו המקום, אותה המערכת, אין משהו אחר, הכנס ואירופה זה אותו הדבר. כי לכנס מחוברים כל החברים האירופאים שלנו, אם אנחנו מצליחים בכנס להביא את עצמנו לחיבור, אנחנו מצליחים בכל אירופה, אתם תראו עד כמה זה יהיה.

שאלה: באיזה שינויים מדובר, והאם זה גם ישפיע על כל העולם?

בהדרגה אתם תראו, שבכלל מה שקורה לנו, קורה בעולם. אין לך קבוצה שדואגת לתיקון כמונו, ישנן עוד קטנות, אני לא אומר שלא, אבל ההשפעה שלנו על המציאות היא מאוד עוצמתית. אתם עוד תראו עד כמה זה הולך ונהיה תלוי זה בזה.

שאלה: מה התפקיד של משפחות אירופאיות שלמות חזקות קבליות, שלומדות קבלה, לחיבור אירופה?

משפחות שקשורות אלינו הן כמונו, עולות ויורדות יחד איתנו, נקווה שרק עולות. אני לא כל כך מבין את השאלה, הכול זה הכלי שלנו, גם נשים, גם ילדים, גם קרובים אפילו יותר רחוקים.

שאלה: האם תהליך של חיבור המשפחות יכול לסייע לחיבור כללי באירופה? כלומר, אולי חיבור לקהילה כמו שיש לנו.

יכול להיות אבל זה כבר טיפול בפני עצמו.

שאלה: האם החיבור בכנס יפחית את האנטישמיות או יגביר אותה?

אני לא יכול להגיד שזה קשור בצורה ישירה להפחתת האנטישמיות או בכלל שנאה בעולם, כי כמו שאנחנו לומדים מתלמידי רבי שמעון, כמה שהם יותר מתקדמים השנאה ביניהם נעשית גדולה יותר בזמן הכניסה למדרגה, ואז במדרגה הם משיגים אהבה גדולה יותר.

אנחנו צריכים לעשות כאן פעולות רוחניות, מספר פעולות, לא הרבה, שזה יהיה לנו כבר קבוע במוח ובלב ואז נבין איך העולם מתקיים, איך הטבע, הרוחניות, הבורא פועל. עכשיו אנחנו עדיין לא יכולים לקשור את הדברים האלו יחד, צרות, עליות ובעיות, נניח האנטישמיות והעלייה או הירידה שלנו. אחרי כמה פעולות בחיבור כללי אנחנו נבין את זה. אבל לא לחשוב שזה מיד יורד או מיד מקבל איזו צורה, יש בזה תהליכים.

שוב אני אומר, אף אחד לא היה חושב, שככל שאנחנו מתקדמים יותר בסולם המדרגות, כמו תלמידי רבי שמעון, אנחנו נשנא יותר זה את זה. אנחנו עדיין לא כל כך מגלים שנאה כתוצאה, כחושך, חכה עוד מעט זה יתגלה. אני מקווה שזה יתגלה בצורה כזאת שהאנשים יבינו שזה סיוע בדרך.

שאלה: במסגרת ההכנות של הכלי הישראלי לכנס עולה שאלה, האם להתאסף כולנו יחד כאן בפתח תקווה או להתרכז בבק"לים שלנו ולארח קבוצות מהאזור?

לי נראה שבבק"לים זה יותר טוב כי לשם יבואו יותר אנשים. אדם ייסע שם מהדרום ומהצפון לכאן? לא נראה לי. אבל אני חושב שהבק"לים צריכים להיות מוכנים לזה, להכין כיבוד, כל מיני תנאים, שיהיה טוב, נוח ויפה. יכול להיות שיישארו שם אנשים אפילו לישון וכן הלאה.

אני ממליץ לפתוח את הבק"לים ולמשוך כמה שיותר אנשים. אפילו אם אדם מגיע לשעה, שעתיים. בסדר, הגיע, ישב איתנו, שתה כוס קפה, השתתף במשהו, עשה את שלו כמו שהוא חושב שזה מספיק לו, מספיק. לכבד כל אחד, אפילו דקה אחת. אנחנו צריכים להשתדל להעריך את הדברים האלה.

אלה לא תלמידים שהם הולכים לרכוש את הרוחניות. אז אני בעד.

שאלה: בין התלמידים שלך בעולם החלק הקטן הינו בעלי תפקיד בקבוצה, והרוב הגדול תלמידים שקשורים לדרך. האם אתה ממליץ לתלמידים שלך ליזום קשר, בהתחלה בצורה אישית, עם תלמידים מקבוצות אחרות ומדינות אחרות, האם אפשר להגיד שאתה מעודד פעילות כזאת?

שכל אחד בצורה אישית מתקשר למישהו?

תלמיד: כן.

מה, זה היה אסור?

תלמיד: לא, השאלה, האם זה שונה מזה שאתה תגיד אני ממליץ, אז זה יגרום לי לדוגמה לנסות להתקשר לאנשים מחו"ל, והיום אני פחות נחוש.

אני לא יודע. אם זה לטובת הקשר כן, אם לא אז לא. יש כאלה שיכולים לבלבל, יש כאלה שיכולים לכתוב עד כמה שרע להם ואז מורידים בזה את החברים מדרגת ההתפעלות. קשה להגיד. זה לא נמצא בשליטה שלי ולכן אני נזהר מלהגיד כן, תתקשרו ותתחילו להרעיש את העולם.

שאלה: במשך הימים האלה באמת הרגשנו שהדרך היחידה לשמוע את החברים זה האם ניתן להמשיך לבטל, להמשיך את השלב הזה, להיות בזה כדי לשמוע את החברים כל הזמן? להשאיר מקום ולוותר על חלק מעצמי ואז אני יכול לשמוע את החבר, האם אפשר להיות בזה כל הזמן?

בצורה כזאת אנחנו פותחים מקום לאור העליון, לבורא בנו, כשאני מבטל את "האני" שלי ומכניס במקום הזה חבר, ואז כשהחבר ממלא את המקום הריק, בא הבורא במקום החבר, זאת אומרת עוד סוגר את זה כערב לזה שעשינו פעולה נכונה.

תלמיד: איך מחזיקים כל הזמן את המצב הזה?

אנחנו צריכים להתכלל מכל החברים, להתכלל. אז זו תהיה עשירייה שבה אני מגלה את הבורא. איך אני נכלל מהם? שבאותו רצון לקבל שלי שהוא עכשיו חושב רק על עצמו, אני מכניס את החבר, עוד חבר, עוד חבר, עד שנשארת בי רק נקודת המלכות שהיא דואגת לחיבור של כל החברים בליבי, בתוך הרצון שלי. כך עושים. רק בצורה כזאת אני מקדש את הכלי שלי, מתקן אותו ואז הבורא יכול להיכנס.

לכן כתוב, "מאהבת הבריות", מאהבת החברים, "לאהבת ה'". רק בצורה כזאת, שאני צריך להכניס קודם חברים בתוך הרצון לקבל שלי, שאני דואג שם רק לעצמי, ובמידה שאני עשיתי את הפעולה הזאת, משכתי אותם לליבי, אז אליהם בא הבורא. במידה שאני מתקשר אליהם, במידה שאני מעריך אותם וכן הלאה.

שאלה: כשאתה עושה את הפעולה הזו, קודם כל זה חבר ספציפי. מה אתה מוסיף, איכות, חברים ספציפיים?

אני דואג. אני דואג לחברים, אני דואג לשיעור, איך אני מעביר את השיעור, איך ישמעו את זה ממני, איך הם יקלטו אתכם. האם זה ימצא חן בעיניהם, האם הם יכולים אחר כך להשתמש בזה. האם על ידי זה הם יתקרבו לבורא ולא ירגישו שזה זורק אותם לאיזה כיוון. אני כל הזמן דואג מה אני מעביר לחברים. ואז רוצה לקבל מהם פידבק, מה הם חושבים, מה הם רואים, איפה השאלות, איפה דברים.

זאת אומרת נותן לרצונות, לדעות שלהם להיות בליבי. ודאגה בצורה כזאת, סתם, כשאני מדבר על זה על פני השיעור, היא בסופו של דבר נותנת לי אפשרות להכניס את החברים אל תוך הלב שלי. בהתחלה אין את זה, כי מה פתאום שאני אאכיל אותם, אבל יש לפניי ילדים ואני מכין להם איזו דייסה ואני מאכיל אותם עם האוכל הזה. ושיהיו בריאים ושיגדלו, והטיפול הזה מביא לי דאגה ואהבה אליהם יותר ויותר, כי אני הכנסתי להם את ההשקעה שלי. האדם הזה לא נעשה לי יותר קרוב, אם אני השקעתי בו כל כך?

זה נקרא "קנה לך חבר". קונים, על ידי מה? על ידי זה שאתה קונה, שאתה משקיע בו יותר ויותר והוא נעשה מחובר אליך. ואז במקום שהוא נמצא בך, באותו מקום אחריו בא הבורא. איפה הוא עוד יכול להתלבש, רק בקשר בין [החבר] לאגו שלך, כי על פני האגו שלך אתה הרכבת את צורת ההשפעה, אז יש לך שני דברים מנוגדים ואז הבורא בא ומתלבש ביניהם. זה כמו בטכניקה, בכל העולם שלנו ככה זה.

(סוף השיעור)