שיעור בוקר 18.10.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכול מושג בכוח התפילה - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות, בנושא: "הכול מושג בכוח התפילה".

אנחנו כבר שמענו וקראנו בהרבה מקומות שתפילה זה העיקר. למה? כי זה העלאת מ"ן, זאת בקשה, זה היחס שלנו לבורא. כי בכל היחסים כלפי הבורא, אנחנו כבר מבינים שכולם תלויים בו באופן מוחלט, ואין לנו שום דבר מעצמנו שאנחנו מסוגלים לעשות, אלא הכול תלוי עד כמה ואיך נבקש, ולכן כוח התפילה הוא הכוח העיקרי.

הכול מושג בכוח התפילה, ואני מקווה שכאן אנחנו נמצא את הכול בפסוקים האלה.

קריין: קטע ראשון אומר בעל הסולם.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך. 

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור. 

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא. 

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

קריין: נקרא שוב.

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך."

ויוצא לנו הפוך. אנחנו בדרך כלל בוכים למה אין לנו כוחות וכאן הוא אומר, מתי שאנחנו מגיעים למצב שאין לנו כוחות, אז אנחנו ראויים לעבודה האמיתית שזאת התפילה. זאת אומרת, בזמן שלאדם אין כוח מעצמו, הוא צריך להיות שמח שהוא הגיע למצב שיכול לפנות לבורא, לצעוק, לבקש ולהתפלל.

"ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי?" כדי להגיע למצב שאני אהיה כסמרטוט. "אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור. 

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא. 

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה." 

(בעל הסולם. אגרת נ"ז)

זאת אומרת, אנחנו חייבים להתייגע כדי להיוודע שאנחנו לא מסוגלים להגיע בכוחותינו לכלום ואז אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו כוחות, עזרה וענייה לתפילה ואז בסופו של דבר הוא עושה לנו את זה ואז אנחנו משיגים את המקום שלנו בדבקות אליו. אבל כל היגיעה היא בעצם נגד חוסר הכוחות, חוסר האונים, כשאין לנו כביכול שום תקווה להינצל ולהצליח בכוחותינו עצמנו.

שאלה: איך להתגבר דווקא במקום של חולשה וחוסר אונים הזה, כי התפילה נראית תמיד כמו משימה מאוד קשה. זה נשמע פשוט, אבל זה ממש לא פשוט.

חברים ותפילה, אין יותר.

תלמיד: מה זה אומר חברים ותפילה?

חברים זה להתחבר עד כמה שאפשר יותר, ותפילה, זה תפילה לבורא. וחיבור זה עם החברים לתפילה לבורא.

שאלה: התפילה צריכה להיות מתוך גדלות ה', שהאדם מייחס את הכול ורואה שזה גם לטובה, אחרת הוא לא ממש יכול לפנות להבין נכון את המצב שלו. השאלה, איך אדם שנותן יגיעה לחיבור ומקבל תוצאות הפוכות, מאוד קשות, גם בפנימיות וגם בחיצוניות, יכול לייחס ולפנות לבורא מתוך גדלות?

משום שהוא עושה את זה יחד עם החברים, זה כבר נותן לו שמחה וביטחון שהוא הולך נכון.

תלמיד: ואיך לעשות את המעבר הזה, כי בשלבים האלה האדם יכול לאבד המון המון זמן עד שהוא מבין בכלל שהבורא סובב לו את זה וזה כדי שהוא יפנה אליו?

לא, כי אין לו מה לעשות. אנחנו מתפזרים אולי לכל מיני כיוונים שאין בהם צורך כל כך, אבל סך הכול, חיבור עם החברים ופנייה לבורא זה מה שיש לנו. שני צעדים יש לנו מכאן ועד גמר התיקון.

תלמיד: אבל החיבור עם החברים והפנייה לבורא בשלב הקודם, הביאו אותו למצב השפל וחוסר כוחות, מצבים מאוד קשים בחיצוניות. אז איך הוא יכול עכשיו לעשות את אותה פעולה שהביאה אותו מלכתחילה למצב השפל הזה?

אני לא כל כך מבין אותך.

תלמיד: אדם עשה יגיעה, התחבר עם החברים, גילה את אפסותו, שפלותו, שאין לו שום דבר מכוחות עצמו.

זה שלב אחד.

תלמיד: בנוסף גם גילה מצבים מאוד קשים בצורה חיצונית.

מה זה חיצונית?

תלמיד: גילה מצבים קשים באופן אישי, מצבים קשים בחברה, מצבים קשים מאוד שמתגלים בו. והוא אומר, "הכול זה אין עוד מלבדו והכול כתוצאה מזה שדווקא התחברתי לחברה" ועכשיו אני מגלה.

אבל הוא לא התחבר, הוא דווקא התרחק אתה אומר.

תלמיד: בדיוק, אבל כתוצאה ממה הוא התרחק? כתוצאה מהחיבור שהוא עבד עליו קודם. התפלל לבורא וקיבל ריחוק עוד יותר גדול. עכשיו אומרים לו, תתחבר, תפלל, אבל זה מה שעשה קודם וקיבל תוצאה הפוכה.

למה תוצאה הפוכה, הוא קיבל מקום לתפילה.

תלמיד: יופי, אני רואה שזה כתוב בכל המקורות שלנו, אבל האדם לא מרגיש ככה, הוא מרגיש תוצאה הפוכה ברצון לקבל שלו ולא יכול להצדיק את הבורא ולא יכול להתפלל לבורא מתוך שהוא רואה שיש מישהו שעונה לו. איך האדם מתחיל לסדר את כל המערכת הזאת שהיא מנוגדת לגמרי לרצון שלו ומתחיל לפנות?

אין לנו שום עבודה אחרת, חוץ מתפילה. אם מכל היחסים שלנו עם החברים אני מקבל דחף לתפילה, אז מה יכול להיות יותר טוב? אהיה כמו תינוק, כמו ילד קטן שבוכה ורוצה משהו וכשלא נותנים לו בינתיים, אז אם כך אני עוזב את הדברים.

אבל באמת חוץ מתפילה אין כלום.

תלמיד: ואז מה הוא יקבל כתוצאה מזה?

הוא מקבל מהתפילה בחזרה מה שהוא מבקש. זו תקופה ארוכה עד שהתפילה משתנה והוא רואה איך לשנות אותה ולמי לפנות ואיך לפנות, כך שבסופו של דבר היא מביאה אותו לקשר עם הבורא. ואחרי זה אין כלום, זה הצעד האחרון, בזה הוא נעשה דבוק בבורא.

שאלה: אז בעצם מזה שאנחנו מתחברים עם החברים, אנחנו מקבלים מקום לתפילה על החברים.

כן.

תלמיד: איך אני מתפלל על החברים?

אתה מבקש עבור כל הקבוצה שהבורא ייתן לכם יכולת להיות בהשפעה הדדית ומתוך זה בהשפעה אליו.

תלמיד: אז בעצם אני לא מבקש על החיסרון של החבר, אני מבקש על המערכת והיא כבר תשלים לחבר מה שחסר לו?

החיסרון האמיתי שלכם, זה להשפיע זה לזה ומתוך כולם לבורא.

שאלה: נאמר במשפט הראשון "כל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו". נניח שאנחנו זוכים לתת יגיעה ועבודה וכתוצאה מגלים את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, אבל המטרה הגדולה היא שנהיה בהשתוות הצורה עם הבורא, נכון?

בהשפעה לבורא.

תלמיד: כן, שנהיה בהשפעה ואז נהיה בהשתוות הצורה, כמו שהוא משפיע גם אנחנו משפיעים. אז אנחנו נותנים יגיעה ועבודה כדי להתקרב להשפעה, אבל מקבלים תוצאה של גילוי מיעוט כוחותינו, שפלותנו, וכביכול מתקדמים לכיוון ההפוך, במקום לעלות להשפעה.

אנחנו לא עולים להשפעה, אנחנו רוצים להידבק בבורא וזה ייתן לנו כוחות להשפיע לו.

תלמיד: מה זה להידבק בבורא?

ככל שאני מסוגל, כמו תינוק שדבוק לאימו.

תלמיד: אז מיעוט כוחותינו ושפלותנו, באיזה הבחן זה, במה אנחנו שפלים?

בזה שאין לנו שום אפשרות להשפיע לו.

תלמיד: את זה אנחנו רואים, אבל כביכול הלכנו על דרך של התרחקות, לא על דרך של השתוות.

למה?

תלמיד: כי הוא המשפיע ואני רק המקבל.

אבל אם אני כדבוק, כתינוק, אז אני לא מתרחק. איך אנחנו גדלים? בזה שאנחנו נמצאים ברחם של אימא ושם גדלים ככוח זר. אבל אנחנו מבטלים את עצמנו ולכן אנחנו כל הזמן יכולים לגדול שם ולקבל את כל הטוב שאנחנו צריכים.

שאלה: אם בעשירייה יש מצב כזה שמישהו מתנתק מהרוחניות לתקופה מסוימת, אז אפשר להגיד שמלאה הסאה?

לא, לא צריך לעשות שום דבר, להמציא כלום, אלא להמשיך איך שזה, והוא יחזור.

תלמיד: ואם המצב הזה חוזר, מה בדיוק הבעיה?

כעיקרון הבעיה היא בקבוצה שלא מסוגלת להחזיק את החבר כך שהוא כל הזמן יישאר בה. צריך לתת לכל אחד לעשות עבודה, לא בכוח, אבל שזה יהיה מעניין בשבילו ומכובד להיות בקרב החברים.

שאלה: האם כשהיית אצל הרב"ש בניית התפילה הייתה איזו עבודה גלויה?

אני לא יכול להגיד לך שום דבר כי אלה היו יחסים שונים לגמרי ואני לא רוצה לבלבל אתכם.

תלמיד: פעם נתת לנו כל מיני המלצות לגבי תפילה, אבל איך בשלב הנוכחי עדיף לעבוד עם התפילה בעשירייה, למשל לאחר השיעור?

אתם צריכים לקרוא את מה שאנחנו לומדים ומתוך זה להבין מה חסר לכם ועל זה להתפלל.

תלמיד: מה זה אומר להתפלל עבור זה ביחד?

שאין לכם כוחות, אין רצון, אין הבנה איך לפנות לבורא, למה אתם זקוקים, איזו עזרה בדיוק תבוא ממנו, וכן הלאה. תנסו לברר את כל זה ולבקש. כל הזמן תבקשו.

תלמיד: אנחנו כל יום מסכמים תפילה אחרי השיעור, כל אחד אומר את המשפט שלו ואחר כך יוצא לנו אוסף של בקשות קטנות, קצרות. חסרה כאן איזו חדות, איזה בירור כללי של התפילה הזאת, איזו צעקה לבורא. איך להגיע לזה?

אתם צריכים לברר מה באמת אתם רוצים. תהיו כנים עם עצמכם, מה אתם רוצים, ורק על זה תבקשו, תיגשו לזה מכל הכיוונים.

תלמיד: זאת אומרת זה לא סתם אוסף של רצונות שונים של חברים אלא עלינו להגיע למשהו משותף, לחיסרון אחד?

כן.

תלמיד: מה זה אומר לגשת לזה מכל מיני כיוונים?

לכל אחד יש את הרצונות שלו, את ההבנות שלו ובצורה כזאת צריך לגשת לבורא.

שאלה: בטקסט כתוב "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה", האם כל פעולה היא נכונה או יש פעולות שהן נכונות ויש פעולות שהן לא נכונות?

ודאי שיש פעולות נכונות יותר או נכונות פחות, אנחנו צריכים לברר, למיין מהן הפעולות, מהן הבקשות הכי מועילות. במשך הקריאה עכשיו יהיה לנו ברור מה יותר מועיל.

שאלה: איך אנחנו בונים רחם משותף בינינו עד כדי כך שאני מרגיש חיסרון של הקבוצה ואחרי זה אפשר להעלות תפילה אמיתית?

כשאנחנו נכללים זה בזה, מבטלים את עצמנו זה כלפי זה, אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו כמו רצון אחד, אמנם מחובר מהרבה רצונות, אבל רצון אחד שנמצא בשליטה של העליון, ואז מבקשים מהעליון לפתח אותנו.

שאלה: איך להבטיח שהתפילה לא תהפוך לשגרה?

כמו שכתוב בספרים שהמקובלים הקדמונים ישבו לפני התפילה בשקט, אולי שעה, אפילו יותר, וחשבו על מה יש להם להתפלל, על מה כדאי להם להתפלל, ממה הלב מתפרץ, ורק אחר כך הם חיברו את התפילה והתפללו. לכן לפני התפילה אנחנו צריכים יותר לחשוב, לעשות רשימה, מה אני באמת רוצה, עם מי אני רוצה להיות בקשר וכן הלאה.

תלמידה: איך זה עובד בתוך העשירייה?

בתוך העשירייה, אמנם אנחנו עשרה אנשים, אבל אנחנו לומדים יחד וחושבים יחד, ולכן לאט לאט המחשבות, הרצונות והתקוות שלנו, הופכים להיות קרובים זה לזה וכך אנחנו מתחברים. אין ברירה, זה הטבע, כך אנחנו עושים.

שאלה: הרב"ש אומר, "לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה."

כן.

שאלה: איפה אתה רואה את הרחמים של הבורא, במיוחד בתקופה האחרונה, אפשר לזהות את זה?

אני לא יודע, אני לא בא לבקר את הבורא.

תלמיד: לא, חס ושלום.

אני בא לבקר את עצמי.

תלמיד: אבל איפה אני רואה שיש רחמים? הרי הוא אומר, חוק קבעתי ולא שיניתי, יש רחמים באמת בכל הסיפור הזה?

100% רחמים, רק יכול להיות שאני לא מזהה את זה.

תלמיד: אז איפה רואים את הרחמים?

זה נקרא "אמונת חכמים".

תלמיד: מה זה אומר?

אני מאמין להם בינתיים כשאני לא מגלה.

תלמיד: יש באמת רחמים?

כן.

שאלה: רב"ש כותב לנו כאן שהתפילה היא רק לאחר שאפסו כוחות, אבל אנחנו לא אמורים ללוות כל פעולה שלנו בתפילה?

כשלאדם אין יותר כוחות לפנות לבורא, ואין לו לפניו שום אפשרות לעשות איזו פעולה, אז התפילה שלו היא באמת שלמה כי הוא פונה לבורא מתוך הריקנות שלו. וכך הוא מתקדם. הבורא עוזר לו.

תלמיד: אבל זה לא מבטל את זה שאנחנו, בכל זאת, צריכים להשתדל ללוות כל פעולה בתפילה?

כן.

שאלה: מה הכוונה ובמיוחד בעשירייה, היא סוג של העלאת מ"ן? של תפילה?

ודאי.

שאלה: לגבי יגיעה ומציאה יש פסוק שנמצא ברב"ש ג', במאמר 274, "דווקא על ידי איש ואשה". כתוב שם "ואם אין יגיעה אי אפשר לזכות לאור ה', כמו שאמרו חז"ל "לא יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב).". הפסוק הזה קצת השאיר אותי המום, במובן של הפסוק הזה. לא ייגעתי ולא מצאתי אל תאמין.

אני לא יודע. נגיע לזה אז נלמד יחד.

תלמיד: זה נשמע כאילו הפוך למה שאנחנו למדנו.

אנחנו עכשיו לא נמצאים בזה.

שאלה: מה זה אומר "ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים".?

שאסור לך להתייאש ממה שאתה מקבל מהבורא, אלא הכול זה רחמים. ואם לא נראים לך רחמים אז הם רחמים כאלה נסתרים, ובכל זאת אל תתייאש כי כל רגע ורגע אתה בכל זאת מתקרב לגמר התיקון. הכול זה רחמים, רק שאתה לא מזהה אותם.

שאלה: התפילה שאנחנו בונים אחרי שיעור בוקר זה כלי עבודה?

ודאי.

שאלה: ומה עלי לעשות עם כלי העבודה הזה במהלך היום?

מה עליך לעשות? לעבוד עימו. שאתה רוצה שהתפילה הזאת תתקבל ואתה תמשיך עימה.

תלמיד: אני צריך כל הזמן לעבור על התפילה הזאת, לקרוא אותה ולראות מה התגשם, מה לא התגשם, לברר את זה?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין מצב שאדם משקיע יגיעה ולא מקבל, פשוט מתייאש, או מצב שבו אדם לא משקיע יגיעה במקום הנכון ומזה מגיע הייאוש, או לא משקיע יגיעה בצורה נכונה?

ההבדל הוא איך שזה משפיע על האדם ולא אחרת.

שאלה: כתוב "כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.", מה השוני בין התפילה שלמה ותפילה לא שלמה?

תפילה שלמה כנראה שהיא מגיעה לכיסא הכבוד, ולא שלמה שהיא לא מגיעה, כי אין לה כוח. זה הכול.

שאלה: התרגלנו לכך שלאחר המאמצים שלנו אנחנו מקבלים תוצאה. האם חוסר התוצאה היא גם תוצאה כלפי האגו שלנו, האגו שלנו יסכים לעשות מאמצים בצורה כזאת? נעבוד, נשקר עליו?

אנחנו לא מרמים אותו, אנחנו פשוט עובדים כדי לברר מה זה אותו האגו שנמצא בנו ואיך אנחנו יכולים לעבוד איתו. זה נקרא "עזר כנגדו", שבלעדיו אנחנו לא מסוגלים להתקדם.

שאלה: כאן מדובר על מאמץ איכותי וכאן כתוב שהמאמץ האיכותי צריך להיות דווקא כשאין תוצאה, רק אז זה נחשב להשקעה, למאמץ כלפי מה שאנחנו בונים. האם האגו יסכים לכך שלא יהיה אכפת לו אם יש תוצאה או לא, כמו סוכריה, כמו עטיפה בלי פנימיות של סוכריה?

אני לא מבין את הדוגמאות שלך, האגו הוא זקוק למזון והכול תלוי איך תאכיל אותו.

תלמיד: אבל האם הוא יסכים האגו ללכת למאמץ ללא ציפייה לתוצאה, אם אנחנו מראש נדע שלא תהיה תוצאה?

לא יכול להיות דבר כזה, אתה צריך להסכים אתו שהוא יקבל איזה חלק קטן שלו, אבל זה יהיה תחת השליטה שלך.

שאלה: מה אנחנו צריכים כדי להגיע לאמונת חכמים?

אנחנו צריכים להאמין לחכמים, מה שהם אמרו וללכת בדרכם, זה נקרא ללכת באמונת חכמים.

תלמיד: איך מגיעים לנקודה הזאת, איך מגיעים למצב כזה שאני אגיע לאמונת חכמים, למה שאני אאמין להם?

אתה מקבל את זה מפני שזה למעלה ממך ואתה לא יכול בצורה אחרת להגיע להמטרה.

תלמיד: ומאיפה לקחת כוחות לקבל את אמונת חכמים?

מאיפה לקחת כוחות לקבל אמונת חכמים? זה מהלימוד, מהבורא, מהקבוצה כי אנחנו הכול עושים לפי האמונה בחכמים, שהם אמרו כך ללכת ולשמוע בקולם וכך אנחנו צריכים לעשות. אז איש את רעהו גם יעזרו וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם אני צריך תפילה כדי להגיע לאמונת חכמים, האם תפילה עוזרת?

גם, כי כל מה שאנחנו צריכים זה להגיע לאמונת חכמים.

שאלה: מתי הבורא שומע את הצעקה של האדם ואיך הוא עוזר לאדם?

שהבורא שומע את הצעקה של האדם זה נקרא שהוא מקבל את החיסרון של האדם ועושה על החיסרון הזה פעולת השפעה, והאדם מקבל את התוצאה מפעולת הבורא וזה נקרא שהבורא עזר לו.

שאלה: מה מדביק את האדם לבורא בדיוק, התפילה או החיבור שלו עם החברים?

הרצון להידבק בבורא כמו שהבורא כבר דבוק אליו, אף על פי שהאדם לא מרגיש את זה.

תלמיד: מה בפרקטיקה, בסופו של דבר הוא הדבק, הקשר עם החברים או התפילה?

הקשר עם החברים זה היסוד, ואחר כך תפילה לבורא ואחר כך דבקות בבורא.

תלמיד: אז צריכים להיות קודם ממש כמו דבק בינו לבין החברים ומזה מתגלה הדבקות בבורא?

כן, ושום מטרה לא מושגת בלי החיבור עם החברים, זה התנאי הראשון, לכן כתוב "או חברותא או מיתותא".

שאלה: העובר הזה מתוך זה שאנחנו מתבטלים זה כלפי זה ומתוך החיבור בינינו שהבורא הוא כאילו מבפנים ומבחוץ, זה נקרא שאנחנו נהיים העובר הזה?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שהמחבל הוא מחבל בחוסר החיבור שלנו לקבוצה הכללית. האם העובר יכול להיות רק עשירייה או כשנהיה כולנו, כל הכלי העולמי כאיש אחד בלב אחד?

מספיק עשירייה.

תלמידה: אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו רק רוצים להשפיע, העובר זה להשפיע על מנת להשפיע?

כן. זה לא פשוט, גם מה שאני עניתי זה לא מצב שלם.

שאלה: האם כל תפילה חייבת להיות מעומק הלב כדי שהיא תעבוד?

בעומק הלב יש הרבה עומקים וכל פעם זה מעומק הלב שבו האדם מגלה.

תלמיד: אם עדיין לא מצליחים להגיע לעומק הלב זה אומר שעדיין לא השלמנו את היגיעה, את ההשתדלות?

כן, כן.

שאלה: תפילה זו לא נקודה שהאדם מגיע לסף הכוחות, לנקודה שהוא מבין שאין לו ברירה ומפה הוא חייב לפנות מחוץ לו, האם זו לא תפילה?

תפילה זה כשהוא תופס את העליון בידיים וברגליים, שהוא נמצא בתוך העליון כמו עובר בתוך הרחם, שהוא ממש שותה ובולע אותו ונכלל בו עד כדי כך שרוצה להיטמע בו בלי שום גבול. זה בעצם המצב שבו הוא רוצה להיות בעליון.

תלמיד: אז איך זה שאנחנו נפגשים ומדברים על כך שכל אחד אומר את התפילה שלו במשפט, איך מגיעים לנקודה הזו של לרצות לתפוס את הבורא במה שאפשר?

זה שאני רוצה לתפוס את כל החברים, להתבטל כלפיהם, זה נקרא שאני נכלל בעליון.

תלמיד: מה לתפוס בחברים?

להיתפס בהם, לאחוז בהם.

שאלה: עכשיו בארץ מתרחשת מלחמה אכזרית בין כוחות הטוב לכוחות הרשע. אתמול אמרת שאפילו ברמה הפיזית אין לנו עדיין ערבות הדדית אלא בריחה מהצרות. ובכל זאת אנחנו רואים אלפי דוגמאות של גבורה, נחישות ודאגה לזולת. למשל אנשים עמדו יותר מעשר שעות בתור בתל השומר כדי לתרום דם לפצועים. ביניהם היו חרדים וחילונים, כיפות סרוגות, ספרדים, אשכנזים, דרוזים ואפילו ערבים. האם אפשר לראות בזה שינויים טקטוניים שעוברת החברה הישראלית כהכנה למדרגה רוחנית?

כאלה שיוניים אני לא מזהה שיש, אבל כמו בכל עת צרה, יש איזו התקרבות, יש איזו הבנה יותר הדדית. אבל שאנחנו קרובים לחיבור, קרובים להתקרבות? עוד לא. ואני חושב שהכול תלוי בישראל, אם אנחנו נהייה יותר קרובים זה לזה, יותר מבינים זה את זה, יותר מבטלים את עצמנו ומוותרים זה לזה, אז אנחנו נוכל להתקרב באמת ואז לא יחסר לנו שום דבר.

שאלה: המצב של התפילה שעכשיו דיברת עליו זה מצב שאתה כבר נמצא ברוחניות?

לא. עוד לא.

תלמיד: אז איך קורה שאתה במאה אחוז ההסתרה יכולת להתפלל?

כן.

תלמיד: נשמע לי שאתה כבר מבין ומרגיש משהו רוחני כשאתה מתפלל.

אני מעדיף לא לדבר על זה.

שאלה: כתוב ושייגמר הסאה תהיה התפילה בשלמות. האם הסאה תוביל לסבל מהחיסרון , ואם כן איך לדעת את מידת השלמות של הסאה?

זה ההבדל בין כמה אתה מבין מה זה שלמות וכנגד זה עד כמה אתה נמצא בחיסרון לשלמות. אז אם אתה מגיע למידה השלמה, תפילתך מתקבלת.

שאלה: איך אפשר להרגיש את התפילה שבלב החברות כדי להגיע לתפילה אחת של כולנו שזה אותה תפילה ביחד?

את הלב של חברות את יכולה להרגיש בלב שלך, אם פעם תפתחי את הלב.

תלמידה: איך אני יכולה להתקרב לזה, אני מאוד רוצה להרגיש את התפילה שלהם ולהיות איתן באותה תפילה.

תרצי לתת להם את כול מה שיש לך בלב.

תלמידה: מה הן צריכות ממני, יש לי כל מיני דברים בלב.

את צריכה ללמוד מה הן צריכות ממך, הן צריכות ממך אהבה וערבות.

תלמידה: האהבה הזאת צריכה להתבטא במעשים גשמיים, או שזה משהו שעובר מלב אל לב אפילו בלי לדבר?

גם במעשים גשמיים.

שאלה: תפילה זו תמיד בקשה כלפיי איזה מענה מלמעלה. ואם אני מקבל את המענה, אז מופיעה השאלה, האם הקשר מלמעלה הוא החשוב ביותר ואני עכשיו צריך רק להבין זאת ולחזק אותו?

את זה אתה צריך להבין לבד מתוך עצמך.

תלמיד: ודווקא כאן מופיע הספק. אם קיבלתי מענה ואני מרגיש שהמענה מספק אותי, אני מייד רוצה לשתף את זה עם אחרים כי יכול להיות שהגיעה תשובה גם כלפיי אחרים, או לא כדאי לשתף?

עדיף לשתף.

שאלה: למה אדם לא רואה שהוא יכול להשפיע נחת רוח לבורא רק על ידי תפילה?

במה הוא עוד יכול להשפיע, אין לו במה. זו שאלה מאוד עמוקה, למה הבורא ברא אותנו כך שאנחנו יכולים להשפיע אליו, לדבר אליו, דרך הבקשה, דרך התפילה? למה הוא עשה כך? זאת אומרת התפילה היא בעצם מרחיקה אותנו מהבורא, אחרת היינו דבוקים בו כעובר בתוך רחם אימו ולא היה אז מקום לתפילה, לשום דבר. הבורא היה מבין את האדם, כמו שהוא גם עכשיו ממשיך להבין אותו והאדם היה מבין את הבורא כמו שאנחנו נמצאים ברחם.

אלא עד כמה שאנחנו צריכים לגדול במידה הזאת אנחנו חייבים להיות מנותקים יותר ויותר מהבורא, מרוחקים יותר ויותר, ואז כדי להישאר בקשר אנחנו חייבים להפעיל תפילה, אנחנו אמנם יודעים שאנחנו לא נמצאים בקשר, אבל אנחנו רוצים לדלג על המרחק שבינינו וזה כוח התפילה. הבורא מקבל את החיסרון שלנו מזה שאנחנו רוצים להיות קשורים אליו כמו שהיינו קודם בתוכו, בתוך הרחם, ומשתדל להביא אותנו לקשר כזה פנימי והדדי. לזה אנחנו בסופו של דבר, נגיע.

תלמיד: איך אני יכול לבקש מהבורא כל פעם שהלב שלי יפעם?

אתה יכול לבקש. מה שאתה מרגיש הבורא כבר מרגיש. מה שאתה מדבר, לא חשוב באיזו שפה, הבורא שומע.

תלמיד: אז יש לי אפשרות כל הזמן לבקש?

כן. ודאי.

שאלה: שני הציורים, מצד אחד להיות עובר ברחם בביטול מוחלט, לקבל את הכול למעלה מהדעת, שזה הכול חסדים גמורים, מול הציור השני של תפילה ובקשה שמבטאה את חוסר הקשר והרצון להתקשר, איך אני מסדר את עצמי בין שני הקטבים האלה?

אתה צריך להשתדל למצוא את הנוסחה. אני לא יכול להגיד לך איך, זה עניין רגשי פנימי.

קריין: קטע מס' 2 אומר הרב"ש.

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו." 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

שאלה: אם תפילה שלימה יוצאת רק מנקודת הייאוש מכוחותינו אז מה זה אומר "להתפלל כל היום"?

ככה זה משתלב.

תלמידה: כלומר צריך להיות כל היום במצב של ייאוש?

כן.

שאלה: למה נדרש כל כך הרבה מאמץ להגיע למצב שאנחנו נרגיש שאנחנו ברחם של הבורא? הרי, אין תענוג גדול מזה. זה בגלל שאנחנו רוצים לקבל תענוג בשביל עצמנו ולא בשביל הבורא, או שאנחנו פשוט לא מבקשים נכון?

אנחנו צריכים לבקש תענוג רק בשביל הבורא, לבצע את כל מה שהוא רוצה מאתנו. ואז אנחנו נרגיש כנגד זה באותו היחס שלנו אליו שהוא עושה את אותו הדבר כלפינו, זאת נקראת "דבקות שלימה".

תלמיד: איך עוזרים לחבר שעדיין לא נתן הסכמה לצאת מאהבה עצמית?

צריך להשתדל לקבל את ההסכמה על אהבה עצמית, ואז הכול יסתדר.

שאלה: האם תפילה היא סוג של מסך וסוג של קשר שנמצא מעל למסך?

כן. תפילה זה קשר למעלה הכול.

שאלה: מסתבר שאנחנו צריכים להיות במצב מתמיד של תפילה כדי להתחבר עם הבורא ולהגיע למצב של רחמים, זו העבודה שלנו.

כמובן.

תלמידה: והקטע האחרון הזה שקראנו, נראה שהוא כולו בקשה לבורא שיעזור לנו להתחבר כי אנחנו לא יכולים לעשות את זה בעצמנו, וכל המאמר רק על זה.

נכון.

שאלה: מתי התפילה עובדת מהר וביעילות רבה יותר, כאשר כולם צועקים לבורא מתוך חוסר אונים, או כשכולם מבקשים את אותו הדבר?

כשכולם יחד מבקשים את אותו הדבר.

שאלה: התפילה במחשבה ובפעולה זה מ"ן ומ"ד?

מ"ן זה העלאת תפילה ומ"ד זה הורדת התפילה.

תלמיד: האם אפשר לומר שכשאנחנו מעלים את התפילה זו איזו מחשבה, וכשהתפילה יורדת זה נותן לנו כוחות השפעה, וזו בעצם עניית התפילה, הכוח שלו?

כן.

שאלה: כולנו עם ישראל, העם שמשתוקק יחד לבורא. יש לי חיסרון שהעם הזה ייוולד. מהי התפילה הנכונה כדי שישראל תיוולד לעולם הזה?

כל בני האדם צריכים להתקרב זה אל זה, זה הכול. לא צריכים שום דבר חוץ מזה. הבורא רוצה רק את זה.

תלמיד: אני מרגיש מאוד קרוב לכל החברים בישראל ויש לי חיסרון גדול שאנחנו נתחבר ושה"ישראל" ייוולד בכל העולם, כולנו יחד.

גם אנחנו מרגישים אותך כך ואני שמח לראות אותך יומיום בהתקשרויות בינינו.

חבר מה נשמע, למה אתה לא מדבר? תגיד כמה מילים.

תלמיד: אין לי מילים. ברוך ה' יש לנו אחדות כזאת. אתה מלמד אותנו כל יום. תודה לך, תודה לבורא, תודה לכל החברים. החברים שלנו נותנים את החסרונות שלהם כל יום, זה משמח אותי. הבורא גם שמח.

כן, בסדר גמור. הייתי מדבר עם כל אחד ואחד אבל אין לנו זמן. חבר מקייב 1 אולי תגיד לנו משהו.

תלמיד: אני גם רוצה להודות לך על השיעור הזה. כמה כוחות אתה נותן לנו, כמה אתה עוזר לנו בתפילה וממש מורגש ממך מין זוהר. תודה רבה לך. אפילו אין לי מה לשאול.

מעולה. תודה שאתה לא שואל.

שאלה: תודה על השיעור הנפלא הזה, אנחנו יחד בשיעור, יחד נצליח.

תודה, חברות.

תלמיד: היה לנו שיעור מדהים. היו איתנו היום בשיעור קבוצה מעשירייה מארה"ב. הם ביקשו להצטרף אלינו פעמיים בשבוע לחזק אותנו והרגשנו באמת את העוצמה שלהם. נשארו עכשיו עוד כמה חברים כי חלק הלכו כבר לפעילויות אחרות.

אנחנו מרגישים התפתחויות כל כך מורכבות, כפי שכותבים לנו המקובלים ואתה מסביר לנו. ככול שמתקרבים לסוף ההתעלות על הרצון לקבל, אנחנו מרגישים את הקשיים, את ההכבדות והכול רק כדי לתת לנו את התחושה של התפילה העמוקה שאנחנו אמורים לעלות. באמת מדהים איך זה תואם את כל מה שקוראים ולומדים. ואני מבקש מהבורא שייתן לנו כוח לעשות את עבודת הקודש הזאת כדי שנוכל להוציא את עם ישראל למרחב ולשלום עם כל העולם. ושכולם ידעו אותו "מקטנם ועם גדלם" כמו שכתוב במקורות. ובעזרת ה' נצליח. אבל הקשיים הם לא פשוטים.

בעזרת ה'.

(סוף השיעור)