ערב ראש השנה תשפ"ב

שיעור בוקר 06.09.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא – אמונה למעלה מהדעת, קטעים נבחרים מן המקורות.

דיברנו כמה פעמים בכמה שיעורים על האמונה למעלה מהדעת, וצריכים לחזור לזה שוב. זה נושא כזה, שכל חכמת הקבלה, כל השגת הבורא, הקשר, המגע עם הבורא, הכול נמצא באמונה למעלה מהדעת. המעבר מהעולם הזה לעולם העליון זה נקרא "עלייה לדרגת בינה למעלה מדרגת מלכות", וכמה שאנחנו יכולים לעלות לדרגת הבינה, השפעה, למעלה ממלכות, קבלה, לפי זה הדרגה הרוחנית שלנו, כך מודדים את המדרגות ברוחניות. ואפשר להגיד בצורה אחרת, עד כמה האדם יכול לעלות למעלה מהדעת שלו ללמעלה מהדעת.

כל המדרגות מכאן ועד לגמר התיקון הן כולן בזה שאנחנו רוכשים כל פעם תכונה, דרגת אמונה למעלה, על פני דרגת דעת, או השפעה על פני הקבלה, במידה שאנחנו יכולים להעמיד את שתי התכונות האלו, זו למעלה מזו. ודאי שמתכונת הקבלה אנחנו לא יכולים לצאת, זה הטבע שלנו, אלא מה שאנחנו יכולים זה לעשות עליה צמצום ולהתעלות, היינו להשתמש באותה תכונת הקבלה בצורה הפוכה, כדי להשפיע, כמו האורח ובעל הבית. זאת אומרת, על ידי הכוונה, שהכוונה משנה את טיב הפעולה, כך אנחנו יכולים לעלות מדרגת הקבלה לדרגת ההשפעה.

בעצם אנחנו נמצאים באותה דרגת קבלה, רק בכוונה שלנו אנחנו מעלים את עצמנו למעלה מזה. הכול נמדד לפי הכוונה. אז אנחנו באמת מרגישים בכוונה שלנו דלהשפיע, יחסים אחרים להכול, כמו שכתוב "עולם הפוך ראיתי". מה זאת אומרת, "עולם הפוך"? שאנחנו הופכים את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע. שאני עושה לא את מה שאני רוצה, אלא את מה שהבורא רוצה. זה נקרא "להחליף מלכות לבינה". אומנם מה שאני עושה, אני עושה את זה ברצון שלי, אבל אני עושה בו את מה שהבורא רוצה. כך אנחנו מחליפים את הרצון לקבל לרצון להשפיע. צריכים לתאר לעצמנו איך אנחנו עובדים לא עם הרצון שלנו, אלא עם רצון של השפעה.

למה הבורא עשה כך שאנחנו צריכים לבקש ממנו להגיע לתכונת ההשפעה, לכוונת ההשפעה, להחליף את האגו שלנו, הרצון שלנו לרצון שלו, רצון לקבל לרצון להשפיע, למה הוא עשה כך שאנחנו לא מסוגלים להגיע לרצון להשפיע, לכוונה על מנת להשפיע בעצמנו? כדי שעל ידי המעשה הזה, שאנחנו לא מסוגלים לעשות, להחליף את הכוונה שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, אנחנו נידבק בבורא עצמו, שבלי העזרה שלו, בלי שהוא יבצע, בלי שהוא ימשוך אותנו, בלי שיעזור וילמד אותנו, אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר ברוחניות.

כל הפעולות, הכוונות הרוחניות הן כולן מעשה הבורא, כמו שכתוב, "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו"¹. לכן כך זה נעשה, שמצד אחד אנחנו נמצאים הפוכים מהבורא, מצד שני אנחנו לא יכולים להגיע אליו, והבורא עושה בנו כל מיני התעוררויות, כדי שנבקש ממנו, שנרצה להתעלות מעל הטבע שלנו, שנרגיש בו ייסורים, או איך שהוא מאיר לנו עד כמה הרוחניות היא יפה ושלמה.

על ידי כל מיני פעולות כאלה עלינו, חיוביות, שליליות, אנחנו מתחילים לקבל רצון להידבק בבורא. שלא חשוב לנו באיזה מצב נהיה, מה יהיה איתנו, העיקר זה שאני רוצה להגיע לדבקות בבורא ולהישאר בו לנצח.

זה בעצם מה שאנחנו צריכים עכשיו ללמוד. שוב אני אומר, הנושא "אמונה למעלה מהדעת" זה הנושא העיקרי, אין יותר מזה. וכל מה שאנחנו לומדים, כל מה שאנחנו מבצעים, הכול אך ורק כדי לממש את העלייה הזו, זאת אומרת, בסופו של דבר לגלות עד כמה אנחנו לא מסוגלים, ולדעת איך לפנות לבורא, שהבורא יבצע את זה, כמו שכתוב, "ה' יגמור בעדי". לכן הפעולה הזו נקראת "עבודת ה'", עבודת הבורא, אבל הכול לפי הבקשה, ההזמנה, התפילה שלנו.

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות - אמונה למעלה מהדעת, קטע מספר 1.

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו". שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. 

לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. 

וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו." 

(הרב"ש. 236 "מלא כל הארץ כבודו")

שוב.

קריין: שוב, קטע מספר 1

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו"." אנחנו לא מבינים, לא מרגישים, לא יכולים לאתר שום דבר רוחני. ו? "שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו," ההסתרה היא דווקא בכוונה, כדי שאנחנו על פניה נתחיל להשיג ולהבין ולהבדיל מה זה נקרא רוחנית, "שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. 

לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים." ודאי שלבד הוא לא מסוגל ללכת למעלה מהשכל ולהיות באמונה למעלה מהשכל, כבר ברור שאנחנו לא מסוגלים. אבל אם נקבל עזרה ותהיה לנו אפשרות כזאת, אנחנו מיד מתעלים בהתאם לזה לדרגה רוחנית. "על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "אין מקום להסתתר ממך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. 

וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו." 

(הרב"ש. 236 "מלא כל הארץ כבודו")

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתמש ברצון לקבל שלנו כדי להתעלות לאמונה למעלה מהדעת אם הרוחניות נסתרת?

הרצון לקבל נברא בכוונה כדי שאנחנו מצד אחד נתקיים אחרת היינו בתוך הבורא, מצד שני הרצון לקבל נברא כדי שאנחנו נהיה שונים מהבורא, נבדלים ממנו, בשליטה שלנו, בהבנות, בכוונות, בכל מיני דברים ששייכים לרצון לקבל. לכן הרצון לקבל נברא ממש בכוונה עמוקה והבורא אומר וזה בעצם כול מה שהוא עשה, "בראתי יצר רע".

חוץ מהרצון לקבל שיש, יש אור שנקרא "תורה", מהמילה אור. כשהאור מגיע הוא מלמד אותנו, הוא מעמיד אותנו, הוא עושה עלינו את כל הפעולות שאנחנו צריכים, אפילו שאנחנו לא יודעים מה. אז שני אלו קיימים, הרצון לקבל והאור העליון, מה שנקרא "המחזיר למוטב" שעומד לפנינו.

לשאלתך, אם אתה יכול להשתמש ברצון לקבל שלך כדי לקבל את עזרת הבורא? אתה משתדל להיות ברצון לקבל שלך, להיות בקשר עם החברים, עם הבורא, לעלות, להבין, להרגיש לפי מה שהרצון לקבל שלך דוחף אותך קדימה.

ואתה על ידי שימוש כזה בו, מתחיל לראות שהוא לא ראוי לכלום. אלא הוא דווקא ראוי לשימוש בצורה אחרת, להראות לך עד כמה אתה לא יכול להשיג על ידו שום דבר רוחני. לכן הרצון לקבל הוא נקרא "עזר כנגדו", כי בשימוש בו אתה מבין עד כמה אתה לא יכול להשתמש בו. זה בעצם התפקיד שלו.

וכך הוא מראה לך שאין מה לעשות, אתה חייב להשיג חוץ ממנו, על פניו, למעלה ממנו, כוח השפעה. ולכן אתה מגיע למצב שהרצון לקבל שלך הוא השונא שלך, הוא ממש קובר אותך, הוא מביא אותך למוות, הוא לא יכול לעזור לך בכלום. אלא ההיפך, כל העזרה שלו הפוכה, לכן זה נקרא "עזר כנגדו". במה הוא עוזר? הוא עוזר לך בזה שהוא לא מסוגל לעזור. הרצון לקבל, שבזה כל הטבע שלך, רק יכול להראות לך עד כמה עימו אתה לא יכול להשיג שום דבר שלם, נצחי, רוחני, כלום, אבל זה התפקיד שלו.

ואחרי שאתה מבין שהוא לא נותן לך יותר מהבחנות שליליות, אבל נכונות שמכוונות כנגד רוחניות, אתה כבר יודע שאתה צריך כאן כוח אחר, הפוך ממנו. ואז אתה כבר נמצא בדרך, אתה כבר מחפש איך אני יכול להשיג כוח שיעזור לי להגיע לרוחניות, שזה ודאי לא הטבע שלי, ואתה מגיע לרצון להשפיע.

ומאין ברירה, ודאי שאתה לא רוצה כי אתה כולך רצון לקבל, אבל מאין ברירה אתה לאט לאט מתחיל לחשוב איך אני ארכוש, איך אני אעבוד עם הרצון להשפיע, ואז אתה מתחיל להבין שכל העבודה שלך נקראת "אמונה למעלה מהדעת", אתה חייב לקבל רצון להשפיע ולהעמיד אותו למעלה מהרצון לקבל.

ושני הרצונות האלה, רצון להשפיע ורצון לקבל, צריכים להיות כמו סנדוויץ', זה נקרא "על כל פשעים תכסה אהבה". הרצון להשפיע צריך להיות כל הזמן למעלה מהרצון לקבל, מכסה אותו וכך הוא חי. ולא יכול להיות אחד ללא השני, כי הבורא הוא רצון להשפיע בלבד אבל הנברא הוא רצון לקבל, ומה שהוא רוכש זה רק איזו מידת רצון להשפיע שמכסה לו את הרצון לקבל.

שאלה: הבנתי שאנחנו כל הזמן עובדים בהסתרה כדי ללכת למעלה מהדעת, אבל פה כתוב "וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו", נאמר פה שאנחנו לא מבקשים גילוי פנים, למה הכוונה?

לא, זה לא כך. אנחנו לא מגלים את הבורא ברצון לקבל אלא ברצון להשפיע, בדחייה, באור חוזר. קשה לבטא את זה, אבל זה בעצם העניין, כמה שאני לא רוצה להסתכל, לראות, לגלות, כמה שאני מצמצם את הראייה שלי, כמה שאני מסתיר זה נקרא "מסך", כמה שאני מסתיר את הבורא ממני, מהאגו שלי, מהרצון לקבל שלי, בהתאם לזה אני מתקדם, בהתאם לזה אני מגלה אותו. אנחנו מגלים אותו דווקא בהסתרה, בזה שאני לא רוצה, בדחייה שלי הוא מתגלה.

שאלה: מה אנחנו יכולים לעשות בעשירייה כשאנחנו מרגישים בתוכנו בצורה עמוקה שאין לנו אמונה למעלה מהדעת אמיתית?

ודאי שאמונה למעלה מהדעת אין לנו ואפילו רצון לזה אין לנו, אבל אנחנו לומדים מכתבי המקובלים שזה מה שחסר, משתדלים לעשות כל מיני פעולות שהן בסופן צריכות להביא לנו את כוח האמונה למעלה מהדעת, ואז אחרי הרבה מאמצים אנחנו מתחילים להבין, מה זה בכלל אמונה למעלה מהדעת.

אני זוכר שבאתי לרב"ש וישבתי עם כולם סביב השולחן והוא דיבר כל הזמן על אמונה למעלה מהדעת, דיבר כל הזמן על "לשמה". "על מנת להשפיע" אני יכול לפרש לעצמי, "לשמה" זה כבר יותר קשה, ו"אמונה למעלה מהדעת" זה עוד יותר קשה, זה לא אמונה ולא דעת אלא זה אמונה למעלה מהדעת.

בכלל לא היה מובן מזה שום דבר, עד שהתחלתי להבין זה היה אחרי הרבה זמן. המושגים האלה צריכים להגיע לאט לאט לכל אחד ואחד, להתבאר לכל אחד ואחד בצורה אישית בהתאם לכמה שהוא משקיע כוח ועד כמה הוא קרוב לרוחניות וכמה שהוא העיקר משתדל להיות נכלל עם החברים, כי שם זה לעומת הדעת שלו למעלה מהדעת, ולמעלה מהדעת נמצאת בחברה .

שאלה: נראה שהבורא מקשה עלינו בכל דרך אפשרית כדי להתקדם בדרך. האם בסופו של דבר הדבר היחיד שיש לנו לעשות זה להתפלל, האם זה מה שהבורא עושה?

נכון.

שאלה: מדוע הבורא הסתיר את כוח העבודה מעל הדעת בתוך מערכת שנקראת עשירייה?

למה הבורא הסתיר את כול הדרך ובלבל אותנו וממשיך לבלבל אותנו שאנחנו לא יכולים לשנות את הרצון שלנו מקבלה להשפעה? למה אנחנו כל הזמן שקועים, מגלים שאנחנו יותר ויותר שקועים באגו שלנו ולא יכולים להשיג את תכונת ההשפעה? למה אנחנו לא מסוגלים להגיע לרצון להשפיע?

התשובה היא פשוטה, כי לא רצון להשפיע אנחנו צריכים ולא להישאר או לעלות למעלה מרצון לקבל. כל ההבחנות האלה, רצון לקבל ורצון להשפיע, את שניהם הבורא ייצב אותם בנו כדי שאנחנו נידבק בו בצורה פנימית יותר, בהבחנה פנימית יותר. שלא רצון לקבל נמצא שם ולא רצון להשפיע נמצא שם, אלא הוא בעצמו. זה דבר לא כל כך פשוט, צריכים לחשוב. וכמו שכתוב בספר הזוהר, צריכים לשים על הלב ולאט לאט זה יכנס לתוך הלב.

שאלה: מתי תעזור לנו אמונת חכמים להגיע לאמונה למעלה מהדעת?

מתי שאתה תרצה. את מה שהם השיגו, בצורה שהם השיגו, גם אתה מסכים ורוצה.

שאלה: איך ביחסים בין החברים בעשירייה צריכים לבוא לידי הביטוי, "עיניים להם ולא יראו"?

זו ראייה יותר פנימית, כמו שאתה מסתכל על משהו וילד קטן מסתכל על משהו, יש הבדל עד כמה אתה מבין מה קורה ועד כמה הוא מבין מה קורה. לכן החושים שלנו, זה לא סתם חושים, הם מעבירים את הכול למוח והמוח קשור לרגש, ואז אתה במנגנון של חמשת החושים ומוח ורגש מעבד את הנתונים. אתה צריך לעבד אותם בצורה שתוכל על ידם להשפיע לבורא, זאת העבודה שלנו.

שאלה: מצד אחד אמרת שאדם צריך להשקיע כוח כדי שהדברים יתחילו להתבהר. מצד שני אנחנו לומדים ששום דבר לא מושג אלא בכוח התפילה. אם כך מה הכוח שמקדם אותנו?

הכוח שמקדם אותנו זה בטוח רק הבורא, על זה אין שום ספק ואין כוח אחר, לא נמצא בכלל. ולעורר את הבורא אנחנו יכולים אך ורק על ידי בקשה, העלאת מ"ן, תפילה, חסרון.

תלמיד: אז מהו הכוח שהאדם משקיע?

אדם משקיע את כל הכוחות האפשריים כדי להגיע להידמות לבורא, רואה שזה בלתי אפשרי, כמו ילד קטן שרוצה לעשות משהו ולא הולך לו, בוכה, ואז בא הגדול ועוזר לו. זאת העבודה שלנו. אבל מתי הוא עוזר? מתי שאנחנו מבינים בדיוק כמובן לפי הדרגה שלנו, מי אנחנו ומה אנחנו רוצים להשיג ושלא מסוגלים לבד ורוצים שהבורא יעשה את זה, ואפילו פחות או יותר יכולים לתאר איך לעשות את זה, רק לא מסוגלים. אז אנחנו מבקשים, מושכים כאילו את הבורא כמו ילד קטן שמושך את הגדול ביד שיבוא ויעזור לו.

תלמיד: אבל בכל זאת הכוחות שהוא משקיע מקדמים אותו.

כן, ודאי שהכוחות שאנחנו משקיעים מקדמים אותנו, אבל לא שהם בעצמם עושים תיקונים, אלא על ידם הבורא מתקרב ועושה תיקון. האור העליון הוא היחיד שיכול לעשות תיקונים.

שאלה: בדרך להבנת אמונה למעלה מהדעת, מה המקום שהחיסרון הופך למילוי?

זה נקרא כוח השפעה שאותו אני רוצה להעביר לבורא. ואז כוח ההשפעה שאני מעביר לבורא, היחס שלי אליו, זה מה שממלא אותי. זה ברוחניות כבר פעולה, דרגת הבינה, היא הדרגה הרוחנית הכי קרובה אלינו. שאני רוצה להשפיע, מה זאת אומרת? שהמילוי מהשפעה הופך להיות בשבילי יותר חשוב ממילוי מקבלה זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת".

שאלה: איך להפוך את הטענות שעולות כלפי החברים וכלפי הבורא לתפילה?

אני חושב שזה צריך להיות על ידי זה שאתה, כמו שרב"ש אומר לנו על החברים, משפיל את עצמך כלפי הקבוצה, כלפי החברים, ואז דרכם כלפי הבורא תצא תפילה נכונה.

שאלה: איך אני מגלה שעשיתי באמת את כל מה שביכולתי?

לפעמים האדם מרגיש את זה. איך אתה מגלה? אחרי שבאמת עשית את כל מה שביכולתך.

שאלה: איך אנחנו עובדים בשתי הבחנות, מצד אחד אנחנו רוצים לעשות הכול כדי להתחבר, נותנים את כל הכוחות, מצד שני שהבורא יעשה את העבודה, שהוא יגמור בעדנו. איך עובדים בשני הכיוונים?

תעבוד בשני הכיוונים ותראה מה נשאר לך, משני הכיוונים האלה בסופו של דבר יצא לך שאתה מוכן להשקיע את כל מה שיש לך, אפילו ברור לך שאתה לא תצליח בזה כלום לבד וכל ההשקעה שאתה משקיע וממשיך להשקיע היא כדי שהבורא יעשה. מה אתה דורש מעצמך ומה אתה דורש מהבורא? זה משתנה בכל הפניות שלך.

קריין: קטע 2.

"ענין אמונה למעלה מהדעת בעבודה, פירושה, שצריכים להאמין, אף על פי שהשכל לא רואה שהוא כך, ויש לו כמה הוכחות שאינו כך, כמו שהוא רוצה להאמין, זה נקרא, אמונה למעלה מהדעת. היינו, שהוא אומר, שהוא מאמין, כאילו היה רואה זה בתוך הדעת. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת" בעבודה. 

כלומר, שזוהי עבודה גדולה, שהאדם יקבל על עצמו זה, הוא נגד הדעת. זאת אומרת, שאין הגוף מסכים לזה, מכל מקום הוא מקבל על עצמו, כאילו זה היה בתוך הדעת. ולאמונה כזאת צריכים עזרה מה'. לכן על האמונה בצורה כזו, האדם צריך להתפלל, שיתן לו כח, שיהיה דומה אליו, כאילו השיג זה בתוך הדעת. כלומר, אין להאדם להתפלל לה', שיתן לו להבין הכל בתוך הדעת. אלא שיתפלל לה', שיתן לו כח לקבל את האמונה למעלה מהדעת, כאילו שזה היה בתוך הדעת." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו למעלה מהדעת, בעבודה" 1989)

זה הקטע לא כל כך ברור, נצטרך לחזור עליו. אני לא חושב שיש לנו מה לברר, אני גם רואה לפי חוסר השאלות. נמשיך.

קריין: קטע 3.

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. 

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה." 

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

נמשיך. נחזור אחר כך לפסוקים האלה, אני רואה שבינתיים הם קשים, קשה ללעוס ולבלוע אותם.

קריין: קטע 4.

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת." 

(הרב"ש. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

זה כבר לאנשים שבמשהו נמצאים באמונה למעלה מהדעת. ודאי שזו עבודה קשה, אנחנו לא מבינים, לא מסכימים, וזה נגד הטבע שלנו, נגד המחשבות הרצונות, והחושים, מה שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו. אבל זאת תכונת הבורא, אמונה, ולעומתה תכונתנו היא לקבל, מלכות. ואם אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה זה להיות בהשפעה, שאני לא חושב על עצמי, אלא רק על הזולת, לפי זה אולי איכשהו נמצא אמצעים, איך להתקרב להשפעה, איך להתקרב לאמונה.

שאלה: האם ניתן לומר בעבודה שלנו, שאם הרצון לקבל בא לידי ביטוי כחוסר רצון לעשות משהו, זה דווקא אותו הכיוון שעליו כדאי לעבוד, לקחת את זה כעיקרון.

כן, אפשר להגיד שבדרך כלל איפה שאני לא רוצה לעשות שום דבר, שם בעצם הגישה לפעולה שהיא למעלה מדעתי.

תלמיד: האם ניתן בכלל לסמוך על זה, שמצד הרצון לקבל תמיד התגובה היא נכונה, או שיש שם תמיד איזה מכשול?

צריכים לבדוק עד כמה אני יכול ללכת לפי העיקרון שלך. אתה אומר, בכל מקום שבו אני רוצה לקבל, אני צריך להפוך את הגישה הזאת לעל מנת להשפיע. אבל בצורה כזאת אנחנו יכולים גם להתבלבל, כי בעצם אנחנו צריכים לעשות את זה בתוך הקבוצה וכלפי הבורא, ואז בטוח נקבל ממנו את העזרה ואת הרצון לקבל בכוונה על מנת לקבל שהוא ברא בנו, יהפוך בעצמו לעל מנת להשפיע, ולא שאנחנו בעצמנו נוכל לעשות.

אז אנחנו, הרצון לקבל הרגיל, אם נרצה בעצמנו לעשות ממנו פעולת השפעה, אנחנו נהפוך את הרצון לקבל לקליפה. ההבדל בין הרצון לקבל לקליפה, הוא שהקליפה יודעת כמה היא יכולה להרוויח מזה שהיא כאילו תידמה לרצון להשפיע. אבל בפנים זה יהיה רצון לקבל. לכן, רק האור העליון שפועל עלינו, אם נזמין את פעולתו עלינו, יכול לתקן אותנו נכון.

שאלה: בטקסט כתוב "אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת." האם תוכל לסביר את זה.

ודאי אם הגוף, הכוונה לרצון לקבל, לא היה מתנגד להשפעה, לאמונה למעלה מהדעת, אז היינו מבצעים את כל הפעולות האלה בשמחה, ללא שום מאמץ. כמו שעכשיו אנחנו מבצעים כל מיני פעולות שעל ידם אנחנו הולכים ליהנות. תגיד לי, כשאתה אוכל, או כשאתה עושה עוד דברים גופניים כאלו, אתה מרגיש שאתה נמצא במאמץ נגד הרצון? לא, הרצון, המאמץ, והתענוג שאתה מקבל, נמצאים בכיוון אחד, ולכן זה לא קשה.

אבל אם במקום לקבל תענוג מהאוכל, תעשה מאותו האוכל צורת ההשפעה, שאתה עושה את זה כדי להשפיע לזולת, תראה עד כמה הטעם נעלם לך, ואתה לא רוצה לבצע את זה. בלי טעם אין מה לעשות.

תלמיד: אז הפעולה היא שקובעת, או שכל פעולה קובעת?

לא, לא הפעולה, הכוונה קובעת. אתה ממשיך לאכול כמו קודם, רק אם קודם הכוונה הייתה כדי למלא את עצמך, עכשיו הכוונה שלך היא למלא את הזולת, ואז אתה לא מרגיש שום טעם באוכל. אתה לא מרגיש.

שאלה: באותו קטע כתוב, שיכול היה לעבוד במלכות הגלויה, ובכל זאת מעדיף לעבוד בלמעלה מהדעת. כאילו שאנחנו מתנגדים לגילוי הבורא, ומעדיפים לעבוד למעלה מהדעת. מה זה אומר?

נכון. אם אנחנו באמת רוצים להתקרב לעבודה בהשפעה, אז הבורא, עושה לנו עוד תרגיל נוסף, הוא אומר "בשביל מה? כאילו אתם רוצים לקבל, בבקשה תקבלו" ואז אנחנו נמצאים במצב שאנחנו צריכים להעריך את הפעולה עצמה. כי קודם אני מפסיק לעבוד בקבלה, מפני שאי אפשר לקבל שום דבר, ואז מאין ברירה אני עובר להשפעה.

וכשאני עובר להשפעה, הבורא מגלה לי גישה אחרת, הוא אומר "אין שום בעיה לקבל, אתה יכול לקבל כמה שאתה רוצה ולהנות, זה לא נקרא עבירה. אתה תתקדם ברוחניות, ותקבל את הכול". ואז אני רוצה להמשיך בפעולות השפעה לא בגלל שאני מתקרב על ידן לאיזה דבר חשוב, אלא מפני שפעולת השפעה בעצמה חשובה לי. אני מתחיל להעריך לא את התוצאה, אלא את העבודה עצמה.

תלמיד: ואיך אפשר להעדיף פעולה, עבודה כלפי גילוי הבורא שהוא שולט בכל?

הכול הולך באותו סגנון, באותה דרך, באותה שרשרת. קודם אנחנו נמצאים בפעולה, ואחר כך מהפעולה אנחנו עוברים לכוונה. יש בזה כמה דרגות, בכל פעם, אתה תראה.

תלמיד: אז מה מיוחד בתוך פעולת השפעה הזאת בלמעלה מהדעת, שהאדם מתחיל להעריך את זה, למה הוא מתחיל להעריך את זה?

מפני שזו תכונת הבורא, ובזאת אנחנו יכולים להידמות לו, להבין אותו, להרגיש אותו, ולהתקיים בממד אחר. ממד ההשפעה הוא ממד בלתי מוגבל, נצחי, וזה בעצם הבית של הבורא. מה זה בית המקדש? כשמלכות עולה לבינה, מקבלת את תכונות הבינה.

שאלה: אם חבר מתקדם יותר מחברים אחרים בעבודה באמונה למעלה מהדעת, איך זה משפיע על העשירייה?

זה משפיע ודאי, לא רק על העשירייה, זה משפיע על כל הקבוצה הכללית שלנו, על כל אחד ואחד. כולנו קשורים, זה שנשבר כביכול הקשר ואנחנו לא מרגישים זה את זה, זה רק כלפינו, אבל בפנים כולנו מקושרים. ולכן כל פעם נגלה את הקשרים בינינו יותר ויותר.

לכן אם כל אחד מתקדם, ומבין יותר מה זה נקרא כוח השפעה על פני כוח קבלה, אמונה למעלה מהדעת, בזה הוא משפיע על כולם ועוזר לכולם. ובאמת כך אנחנו צריכים לחשוב, שאני לא עושה את זה בשבילי, אלא בשביל החברים שלי, שהם יתקדמו.

שאלה: מה נותן לאדם את הכוח לבחור תמיד ללכת באמונה למעלה מהדעת?

לבחור תמיד באמונה למעלה מהדעת, אני לא חושב שהאדם מסוגל. אני מדבר על המציאות שלנו בינתיים, אבל מידי פעם לעלות מהמציאות שלנו לכוח השפעה, למעלה מכוח קבלה, לאמונה למעלה מהדעת, בזה שהשפעה וחיבור חשובים יותר מכל מה שיש לנו, לזה לפעמים אנחנו יכולים לעלות, להתקשר, ולהידבק. אפשר, אפשר במקצת, עוד קצת, ועוד קצת ועוד קצת, כל פעם בכל מקום הקבוצה, אפילו אדם בודד, וכן הלאה. תעשו את הדברים האלה, תאספו את ההבחנות האלו, ותראו שכל "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

שאלה: שמעתי אותך אומר לחבר לפני כמה דקות, שאמונה למעלה מהדעת זה ברגע שהמילוי בהשפעה הופך יותר חשוב עבורי מאשר המילוי בקבלה. האם תוכל להסביר את ההשתוקקות של הלב לרצות להשפיע, שהתוצאה תהיה שהמילוי בהשפעה יהיה יותר חשוב מאשר המילוי בקבלה?

זה נגד הטבע שלנו, אבל על ידי זה שאני נמצא בקבוצה ואני רואה כביכול איך הם מצליחים בזה, אז גם אני מתחיל להשתוקק לזה. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", אנחנו צריכים לשחק זה כנגד זה עד כמה כל אחד הוא כבר מוצלח, מצליח. כי הקנאה מאוד עוזרת לאדם להתגבר על האגו שלו ולעלות. זו העבודה שלנו. פשוט מאוד.

זאת אומרת, אם אתם לא משפיעים על החברים שלכם שהם יקנאו בכם, שהם ירצו, שהם יתקדמו כך, אז אתם לא חברים. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעורר אותם כדי שיגיעו להצלחה.

שאלה: האם אני יכול להגיע לביטול ואמונה מעל הדעת, ולקבל שלא משנה מה שאני חושב ומרגיש, ושכל מה שאני יכול לעשות זה להידבק לעשירייה ולשיעור הבוקר כדי שהאור המחזיר למוטב יפעל עלי?

כן, אמרת נכון.

שאלה: האם הכתוב שעם ישראל אמרו "נעשה ונשמע" הוא רלוונטי לנושא שלנו היום?

כן, על זה מדובר. כל חכמת הקבלה ובכלל כל גילוי האלוקות, כל התקדמות ברוחניות, הכול סביב הנושא "אמונה למעלה מהדעת". איך אנחנו רוכשים את תכונות הבינה, ועל ידה אנחנו מתקנים את המלכות.

שאלה: האם כשהולכים באמונה מעל הדעת תמיד יהיה קיים החשש שאולי אני טועה, אולי אני בכיוון הלא נכון?

החשש הזה תמיד קיים, ומי יודע איך אני מבולבל ומי מבלבל אותי, אבל כשאנחנו משתוקקים לחיבור בינינו, ורוצים לגלות את התכונות האלה בחיבור בינינו, זו כבר על בטוח מערכת נכונה, ששם אני יכול לבדוק ולכייל את כל הנטיות שלי, האם הן נכונות או לא.

שאלה: איך מבקשים את התכונה הזאת? איך עושים את זה? או שזו הרגשה, ולא ממש בקשה?

אנחנו מבקשים להיות בפעולות השפעה על פני פעולות קבלה כלפי החברים, כלפי העולם, ודרך זה כלפי הבורא. וכמה שיותר ויותר חושבים, מדברים, קוראים על זה, המאור שבזה מחזיר למוטב.

שאלה: זו ממש תפילה?

זו תפילה. כתוב פשוט, "תעשה רצונך כרצונו", זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". שהרצון שלנו הוא אגואיסטי, רצון לקבל, רצון המלכות, ו"כרצונו" זה רצון הבורא, רצון אלטרואיסטי, רצון הבינה, רצון להשפיע, ואנחנו צריכים להפוך זה עם זה. לא מסוגלים? תבקש, ודאי שאתה לא מסוגל.

איך יכול להיות שצומח ירצה להיות חי? חי ירצה להיות מדבר? ולא רק שירצה להיות, שיעשה מעצמו. אי אפשר מדרגה לדרגה להפוך את עצמנו. אבן יכולה להפוך לצמח? לא, אבל באבן, בלב האבן שלנו, ישנה נקודה מהשבירה. לכן ישנה השתלשלות מאין סוף עד העולם הזה והתפוצצות של הכלי, ואז בכל רצון ורצון שבתוך הכלי, יש לו גם ניצוץ של האור. ואז אנחנו יכולים על ידי הניצוץ הזה להתחיל לפתח אותו יותר ויותר, להתקשר למעלה ולעלות. כך זה עובד.

שאלה: ואיך עושים שזו לא תהיה בקשה עבורי, שזה לא יהיה אגואיסטי לגמרי?

לאט לאט להשתדל לעשות את זה עם הקבוצה כמה שאפשר, והאור העליון בכל זאת משפיע כל הזמן, ולאט לאט אם אתה מבקש דרך הקבוצה ממטה למעלה, הוא ישפיע עליך בחזרה גם דרך הקבוצה מלמעלה למטה, ואז אתה תתחיל להרגיש את המערכת הזאת יותר ויותר.

שאלה: מה משפיע על הבחירה שלי האם ללכת באמונה למעלה מהדעת או לא?

עד כמה חשיבות הבורא יותר גדולה מהחשיבות שלך. דבר פשוט.

שאלה: כל העולם כל הזמן מדבר על חופשיות, הם רוצים להיות חופשיים מכל הבלגן שאנשים עושים להם. אנחנו מדברים עכשיו על אמונה מעל לדעת, ואנחנו מדברים על כך שאנחנו כמו מריונטות, האם אמונה למעלה מהדעת זה שנחתכים החוטים של המריונטה?

לא, אני רוצה להיות מריונטה. אבל אני רוצה להשיג, להבין ולהסכים איך הבורא עושה איתי כדי לעשות לו בזה נחת רוח. זה נקרא "תעשה רצונך כרצונו".

אני גם כך וגם כך נפעל מהבורא בצורה ישירה, ואין שום דבר שאני יכול לעשות נגדו. אין דבר כזה. "אין עוד מלבדו". אבל אני רוצה להגיע להבנה והסכמה עם הבורא למרות שזה נגד הרצון שלי. ודווקא כמה שזה נגד הרצון שלי, והרצון שלי סובל, אני יותר נהנה. כי בזה אני מראה לעצמי ולבורא עד כמה אני מסכים עימו למרות שזה נגד הטבע שלי.

תלמיד: וזה מבטל את כל העבר?

ודאי. אל תדאג. ימחקו לך את כל העברות שלך.

שאלה: לא ברור לי היחס בין האמונה ובין החושך או ההסתרה?

אמונה זה אור, שאם אתה הולך באור הזה בחסדים, אז כבר אין לך הסתרה. ההסתרה נמצאת, אבל היא לא פועלת עליך. זה לא אור חכמה שאתה יכול לראות, אבל זה אור החסדים, שלא אכפת לך, לא חשוב לך אם זו הסתרה או לא, כי אתה נמצא בשליטת הבורא.

ולכן לא חשוב איך אני הולך, לאן אני שם רגל, איזו פעולה אני עושה, כי את כל הדברים האלה אני עושה מתוך מסירות נפש. אני לא רואה ולא צריך לראות.

תלמיד: אבל זה עדיין מאיר? אין חושך, האמונה מאירה?

לא. אז זו לא אמונה. "אמונה "זה נקרא שאתה הולך בעיניים עצומות וזה לא מפריע לך. דווקא ההפך, כמה שאני פחות רואה ופחות מבין מפני שאני נמצא בשליטת הבורא, זה בשבילי תענוג שאני הולך כך, שהבורא מכניס אותי לכאלו דברים שאין לי שום צורך בשום תמיכה.

תחשוב, אפשר להבין את זה. ואז אתה מגלה שאתה נמצא בעיבור. והדרגות היותר עליונות מזה זה כבר חושך בכלים דקבלה עוד יותר גדול כל פעם. אבל אתה לא סובל, אתה מקבל את זה בשמחה. אתה מודה על זה שהבורא עושה לך חושך, כי בזה אתה יכול ללכת בהשפעה. ממש במסירות נפש.

שאלה: שמעתי שהמאמץ של אדם בעבודה הרוחנית משפיע על כל העולם. האם אני צריך לבטל את עצמי גם כלפי אנשים שהם לא מחכמת הקבלה ולהצדיק אותו או אותה?

לא, לא צריכים לעסוק בזה. אבל תדע שהעבודה שלך שאתה עושה כלפי העשירייה והבורא היא בעצם משפיעה על כל האנושות.

שאלה: בושה היא תוצאה מעבודה של למעלה מהדעת?

אפשר להגיד שבושה היא תוצאה, אבל לא מאמונה למעלה מהדעת, אפילו קצת לפני זה. בושה היא תוצאה מהמאמץ שלנו שאנחנו מתקשרים זה לזה, ורואים עד כמה לא מצליחים. בושה מתחילה להיות ממש באיזו מסירות נפש קטנה של האדם לקבוצה ולבורא וכבר מיד הוא מגלה עד כמה כל הנטיות האלו הן ריקניות.

שאלה: איך אנחנו מוותרים, או נכנעים, בעיקר מוותרים על התענוג ברוחניות?

אנחנו לא מוותרים על תענוג ברוחניות, אנחנו מוותרים על תענוג שקרי, שאפילו לא קיים. שאנחנו כאילו יכולים למלא את האגו שלנו, את הרצון לקבל שלנו, אבל אף פעם לא יכולים למלא אותו. אין אור שממלא את הרצון לקבל, אלא רק נדמה לנו.

ולכן אנחנו לא מוותרים על כלום. אין ויתור, על מה הויתור? ויתור על החלום השקרי שלי שאני יכול לקבל וליהנות. לקבל וליהנות לא קיים בטבע כי הטבע זה הבורא, זה הטבע, אנחנו כולנו נמצאים בו, ולא יכול להיות שאנחנו נקבל ונהנה. הטבע של הבורא לא סובל את זה.

ולכן רק בדמיון שלנו אנחנו יכולים ליהנות כך, אבל לא יותר מזה. זאת אומרת, בצורה מקרית, זמנית כדי לגלות בנו את האפסיות שלנו, אבל בסופו של דבר אנחנו לומדים מזה כמה אנחנו טועים, ואז מתקדמים על ידי הטעויות.

שאלה: אמרת לפני כמה דקות שאי אפשר לעשות משהו נגד הבורא, "אין עוד מלבדו". אני הבנתי את זה, אבל מה זה אומר שגם אומרים שכל האנושות תמיד הולכת נגד הבורא ובגלל זה היא מקבלת עונשים?

כן. כך זה קורה, כי הם לא רוצים להסכים, בינתיים הם לא מבינים שצריכים ללכת לקראת ההשפעה.

שאלה: איך בקריאה אפשר לאמן את השריר הזה שהרצון סובל והאדם שבך נהנה? איזה תרגילים אפשר לעשות, כי מורגשת פה נקודה שאנחנו נופלים?

התרגילים הקרובים לאמונה למעלה מהדעת בעולמנו הם שאנחנו רוצים לעשות טוב לחברים בקבוצה, ובאמת טוב לכל האנושות למעלה מהאגו שלנו. זו השפעה למעלה מקבלה. ככל שיותר נעשה כאלו דברים, אבל שלא נהיה שקועים בזה כאילו שזו המטרה, כי המטרה היא להגיע לתיקון הטבע הכללי ולא במישור שלנו, אז ככל שנשתדל לעשות כאלה דברים, קצת, בינינו ובמסגרת בני ברוך לפחות, אנחנו בזה מתקדמים גם לאמונה למעלה מהדעת.

שאלה: מה צריך לבוא קודם, אמונה למעלה מהדעת, דעת או שפלות?

קודם צריכה להיות דעת, אחר כך הרגשת השפלות שבתוך הדעת ואחר כך להשתדל להבין מה זו השפעה על פני קבלה או אמונה למעלה מהדעת, ואיך אנחנו משיגים את זה על ידי חיבור בינינו עם התפילה לבורא.

שאלה: האם מה שאנחנו מרגישים ברצון שלנו הוא אמת או דמיון?

דמיון. אמת יכולה להיות רק אם אנחנו נגלה מציאות בכוח השפעה, שאז מה שנגלה יהיה חלק מהבורא, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". ובינתיים מה שאנחנו משיגים הכול בכוח הקבלה ולכן זה דמיוני ואין לזה תוקף להתקיים לנצח.

שאלה: מה הקשר בין העבודה באמונה מעל הדעת לבין גדלות החברים?

גדלות החברים זה אמצעי להגיע לאמונה למעלה מהדעת ואמונה למעלה מהדעת עוזרת לנו לרכוש כוח אמונה, כוח השפעה, שזו כבר תכונת הבורא, וכמה שאנחנו נוכל על ידי תכונת ההשפעה לצרף לזה את תכונת הקבלה שזה הטבע שלנו, כשנחבר את שני הטבעים האלו, הטבע שלנו וגם הטבע של הבורא, אז נגיע ממש לפסגת הקיום. שלכל מה שהבורא ברא ברצון לקבל, אנחנו מצרפים לזה את הטבע שלו ובזה אנחנו מצדיקים את הבריאה שלו, מעלים את הדרגה שלו. אנחנו מעלים את הבורא על פני כל הרצון לקבל של המלכות, זה נקרא שאנחנו עולים אליו להר ה'.

שאלה: איך אני יכול להשתלב עם בינה כדי לקבל את כוח האמונה?

על ידי השפעה. על ידי כוח השפעה שאתה תרכוש מהיחסים שלך בין החברים כשהמאור יאיר עליך, לאט לאט אתה תרגיש שזה דבר חשוב, וכך עם כוח ההשפעה הזה שתרכוש תוכל לעבוד יותר ויותר בכל מיני מצבי הקשר בינך לחברים ועם הבורא שביניכם ותראה שאתה תצליח.

שאלה: אמרת שאדם צריך ליהנות מהייסורים, בחומריות, ברצון לקבל. קודם תמיד שאפנו להשפעה ועכשיו מופיעה הנקודה הזאת שאדם צריך ליהנות גם בזה שהוא סובל.

אנחנו לא צריכים לחשוב על הייסורים, אני לא צריך להיות בצער, להצטער על משהו. אני צריך להגיע למצב שבכל ההבחנות שיש לי בדרך אני שמח, אפילו שהרצון לקבל שלי סובל. אני זוכר את הרב"ש כך אומר "שיסבול" על עצמו, והיה שמח. אין רגע שאנחנו צריכים לסבול, להצטער על משהו, כי בכל הרגעים שלנו אנחנו כבר נמצאים במסגרת שמתקדמת לגמר התיקון, וכבר מזה, לאן אנחנו נוסעים? מי מסיע אותנו? כבר מזה אנחנו צריכים להיות בשמחה גדולה.

תלמיד: ברור שאנחנו שואפים להשפעה, אבל הדוגמה הזאת של הרב"ש היא לא כל כך מובנת, למה ליהנות מזה שהרצון לקבל סובל?

כי לפי זה אני בודק את עצמי. אבל כשאני בודק עד כמה הרצון לקבל נכנע, כמה הוא נמצא בדאון, בהשפלה, אז לפי זה אני יכול למדוד, אין לי יותר כלים למדוד, אלא לפי זה אני יכול למדוד איפה אני כבר נמצא, עד כמה עליתי. כל המדידות שלנו הן רק כלפי הרצון לקבל.

שאלה: האם אפשר להגיד שהחושך של אתמול נושא אור להיום?

כן, בהחלט, כך צריך להיות.

שאלה: כמה חשוב שבאמת תהיה לנו הוכחה שהרצון לקבל נגד השכל שלי הוא מתוקן, הוא מסוגל ללכת באמונה למעלה מהדעת? האם זה תנאי?

אנחנו מודדים הוכחות לפי מידת ההתקשרות בינינו, כי לפי מידת ההתקשרות הזאת מתגלה הבורא. לכן ככל שכל עשר הספירות שבינינו נעשות יותר ויותר צמודות, מקושרות, לפי זה הן עולות ועולות, הן יותר מתאימות למושג אחד. ככה זה, לפי זה אנחנו מודדים. זאת אומרת המדידה שלנו היא כמה שאנחנו הופכים להיות לאחד. בזה אנחנו מתאימים את עצמנו לבורא ובזה אנחנו מודדים את הגובה הרוחני שלנו.

תלמיד: האם אני באמת צריך לדעת שאני מתוקן, שהרצון לקבל שלי מתוקן, ושמצאתי הוכחה לזה, ואז בצורה מכוונת אני משתמש בזה כדי לעלות למעלה מהדעת? האם זה חשוב לעשות את זה דווקא ככה?

אבל איך יכול להיות שהרצון לקבל שלך מתוקן אם עוד לא עלית למעלה מהדעת? דווקא לפי עלייתך למעלה מהדעת, זאת אומרת מרצון לקבל לרצון להשפיע, לבינה, לפי זה אתה יכול למדוד עד כמה אתה עולה, עד כמה אתה מתוקן. זה תלוי בזה.

שאלה: מאמונה למעלה מהדעת אנחנו צריכים לעבור לאמונה בתוך הדעת? אם כך, איך אנחנו עושים את הצעד הזה?

לא, אנחנו נשארים באמונה למעלה מהדעת, בשביל מה לנו בתוך הדעת? בתוך הדעת, זאת אומרת שאני עובד עם האגו שלי, בלמעלה מהדעת אני עובד למעלה מהאגו שלי. כשאני עובד עם האגו שלי, אני כבר עובד עם הרצון לקבל, לא עם האגו, לא על מנת לקבל, אלא על מנת להשפיע, אבל אני עובד עם הרצון לקבל. הרצון לקבל בעצמו הוא לא פסול, פסול רק בעל מנת לקבל, אבל בעל מנת להשפיע בבקשה, תשתמש בו, ובזה אתה מידמה לבורא.

שאלה: לא התכוונתי לזה. שאלתי, אם האמונה למעלה מהדעת צריכה להיות המנוע, הבסיס, שאיתו אנחנו עובדים, ולכן זה איזה סוג של אמונה הופכת לדעת, אבל עדיין לשמור אותה.

אתה צודק, אנחנו עולים כל פעם לאמונה יותר גדולה. אבל איך מודדים את האמונה היותר גדולה? על איזה דעת יותר גדולה היא שולטת? לכן המדידות שלנו הן ברצון לקבל, אבל התכונות שאנחנו רוכשים, זה תכונות של רצון להשפיע, של אמונה, של בינה.

שאלה: מה ההבדל בין האמונה הדתית ואמונה למעלה מהדעת? כי להתקדם באמונה זה אומר, להתקדם במסירות ובלי שום תמיכה מהדעת.

אמונה דתית לא לפי חכמת הקבלה, היא גישה שבה שאני צריך לבטל את עצמי כלפי הכוח העליון בכל דבר שאני עושה על פני האדמה. אני לא מתקן את הרצון לקבל שלי שהוא יהיה על מנת להשפיע, אני לא עושה עליו צמצום, אני רק מבטל את עצמי כלפי העליון. מי הוא העליון? איך אנחנו מציירים מה זה עליון, זה כבר תלוי בכל אמונה ובכל דת, אבל בכל זאת, הגישה היא שמבטלים כמה שאפשר את הרצון לקבל.

זאת אומרת אם עושים נכון, אז כל דת דורשת מהאדם לבטל את הרצון לקבל שלו עד כמה שאפשר, ומה שנעשה אחר כך זו כבר בעיה. כי בחכמת הקבלה אנחנו רוצים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו אחר כך, בעל מנת להשפיע לזולת, לכולם, לחיבור, להשפעה כללית, עד שנעשים בזה דומים לבורא. ובדתות אחרות, אני לא רוצה לפרש, אבל לפחות מה שנראה לעין, שהן רוצות לבטל את האגו שלהן. אבל כמה שאנחנו רואים יוצא דבר הפוך, וכל דת במשך אלפי שנים, מתגאה כמה יש לה וכמה שהיא יותר צודקת ויותר גדולה, ועוד ועוד ועוד.

מה לעשות, אם אנשים לא מתעלים למעלה מהטבע שלהם, אז בסופו של דבר הטבע שלהם, הרצון לקבל, הוא שמנהל אותם בכל החיים.

שאלה: פעם הרב סיפר, שבשיעור של הרב"ש הוא שאל את מנחם, "מתי הוא יתחיל להבין ולהשתוקק?" ומנחם ענה לו "אל תדאג, תוך שבוע שבועיים הכול יהיה בסדר". האם זה נקרא אמונה מעל הדעת? כי למרות שאדם מבין שזה לא אפשרי, הוא רוצה להאמין שזה כן אפשרי.

מנחם היה שקרן גדול מאוד. הוא היה זקן קודם כל ובאמת היה צדיק, הוא היה מקיים ממש את כל הדרישות, שבין אדם לחברו אם אפשר כך להגיד ובין אדם למקום אני לא יודע, אבל זה מה שהיה נראה לעין.

אבל אני הייתי צעיר, הייתי אולי שבועיים אצל הרב"ש, והרגשתי ירידה ראשונה, חושך, אני לא רוצה כלום, אין לי כוח בידיים, אין לי שום רצון לחיות, ובכלל אין רצון לשום דבר, זו בעצם "ירידה". זאת אומרת, כשהרצון לקבל נעלם, זה סימן של ירידה, אפילו הרצון לקבל על מנת לקבל. ומה היה לי קודם, רק רצון לקבל בעל מנת לקבל וכשהרצון הזה נעלם, אז האדם מרגיש שהוא נובל כמו צמח.

ואז הרגשתי כך ולא ידעתי מה לעשות, אני מסתכל מסביב וכאילו חושך, אני לא רואה כלום, הייתה הרגשה מאוד מעניינת. ואז שאלתי אותו "מה זה"? והוא אומר "רגע רגע, שום דבר, שום דבר, תוך שבועיים אתה כבר מגיע לגילוי ולכל הדברים האלה". ואז לפחות שמעתי, שבמה שאני נמצא עכשיו זה אמצעי לגילוי. אז בסדר, החושך הזה כבר הפך להיות מחושך לאיזה אור, שבסופו של דבר מביא אותי לגילוי.

ואני זוכר שחיכיתי שבועיים ועוד שבועיים, ועוד שבועיים, והוא אמר לי "עוד מעט, עוד מעט". הוא שיקר, אבל עזרה לי מאוד התמיכה הזאת. הייתי בן 33 והוא היה אולי בן 83 לפחות.

תלמיד: הרי ידעת שזה לא אפשרי, ומכל מקום זה נקרא "אמונה מעל הדעת", אפילו שידעת שזה לא אפשרי האמנת ורצית שזה יהיה כך?

באותם הזמנים לא ידעתי ולא האמנתי, הייתי שם שבועיים וזה כלום, מה ידעתי? אבל חוץ מזה, במצבים כאלו ולמילים כאלו מאמינים. סך הכול מה זה בן אדם, זו חיה קטנה, מסכנה, שקצת רוצה ליהנות במה שהיא נמצאת, רחמנות.

שאלה: כתוב שאם יש רוממות ה' בעשירייה, העבודה היא כמובן מעל מהדעת ואין בכלל צורך בירידות. והשאלה שלי, האם ברוחניות אנחנו מגיעים למצב הזה אחרי מעבר המחסום, או שזה יכול להיות גם לפני כן?

אתה מבין איך משחקים בכדור? עומדים במעגל וזורקים את הכדור מאחד לשני והכדור לא נופל. זה העיקרון של העבודה בקבוצה, שיש לנו גדלות הבורא ואנחנו כל הזמן, כל אחד ואחד, עד כמה שהוא מסוגל, מחזיק למעלה מהכול את הבורא ואז כולם נהנים מזה. תנסו.

תלמיד אפשר להבין, שברגע שעוברים את המחסום, האמונה למעלה מהדעת זה אוטומטי, כבר לא צריך לעבוד על זה?

אין דבר כזה שמשהו אוטומטי, כל רגע יהיו בעיניך כחדשים וחשכה כאורה יאיר, ואתה תצטרך להגיע לחושך עוד יותר גדול.

כשאנחנו אני והרב"ש היינו הולכים לישון בערב ובשתיים בלילה הינו קמים, הסתכלתי על הרב"ש וראיתי עליו ולא פעם אחת, איך הוא קם ממש כאיש מת, ועד כמה קשה לו לקום ולהתחיל לחשוב וזה משהו נורא. ורק מתוך שהתאמץ, הוא היה קם, מתיישב ליד השולחן, שותה כוס קפה ואז לאט לאט מתחיל להתאושש ולהתעורר ואז לאט לאט מתחיל שיעור.

זאת אומרת, כמה שהאדם יותר גדול הנפילות שלו הן בהתאם לזה, אבל יש לו כוח, יש לו רשימות ואז הוא לא עושה אותה דרך כמו שעושים המתחילים, יש לו בכל זאת ניסיון, כוחות.

תלמיד: תודה רבה נתת לי המון אופטימיות.

יופי

שאלה: מה אנחנו צריכים לעשות כדי לשמוח כשהאגו שלנו סובל?

אנחנו צריכים תמיכה מחברים ובטחון. בטחון קונים מערבות, וזה מאוד חשוב. נשתדל להשיג.

שאלה: האם יש סוף לאמונה למעלה מהדעת, האם יש סוף או קצה לגילוי הבורא?

כן. יש 125 מדרגות עד שאנחנו מגיעים לסוף, וזה שעל פני כל הרצון לקבל תהיה לנו כוונה בלקבל על מנת להשפיע. בזה אנחנו מסיימים את תיקון המציאות הזאת. אבל כמו שכותב רב"ש בהקדמה לפרי חכם, שבעל הסולם אמר לו, שחוץ מ-7000 שנה, שזה נקרא גמר תיקון, הדרגה הזאת, יש עוד דרך, עוד אלף שמיני ותשיעי ועשירי. אני לא יודע מה זה אבל יש עוד. אלו עליות לא מחסרון אלא ממשהו שאני לא מבין, ממשהו אחר. אנחנו נגיע לזה ונעלה ונתקדם בהן גם כן, אין ספק. לכל אחד ואחד יש שם מקום וכך נעשה.

שאלה: תמיד יש לאדם כוחות לתת ערבות לחברים?

כן, בכל מקום, זה הכול תלוי בחשיבות. אתה צריך להרגיש את עצמך כמו בשדה הקרב ושאתה חייב להציל את חיי החבר.

תלמיד: ואיך לנתק את זה, אם אדם מרגיש ירידה או חושך או חוסר עניין?

זה לא חשוב באיזה מצב אני נמצא, אם אני רואה שאני יכול לעזור לחבר, אני חייב לקום ולעזור. זה כמו שאישה חולה, יש לה חום, היא מרגישה לא טוב, אבל התינוק לידה בעריסה שלו בוכה, אז מה, היא לא תקום? היא תקום אפילו שהיא חולה, והיא תתחיל לטפל בו אפילו שהיא מרגישה לא טוב. אלא יש ויש. כל חסרון יש לו מידה, ואז מתחשבים בחסרון גדול לעומת חסרון קטן.

תלמיד: ולא משנה באיזה מצב האדם נמצא, הוא יכול לתרום לחבר שצריך עזרה?

לא חשוב, ממש לא. זה תלוי רק עד כמה אתה יכול להעביר את החשיבות שלך, משלך לחבר, לעשות סוויץ', ואז אתה חי בו ופועל לפי מה שנחוץ לו. בדרך כלל, אם אתה תתעמק בזה, תראה שהטיפול בחבר הוא יותר מועיל, הטיפול בחבר הוא יותר חשוב, כי זה לא חבר זה בורא. ואם אתה תתחיל כך להתייחס לכל העניינים האלה, זה הופך להיות בשבילך כבר ממש הזדמנות לריפוי עצמך ולעליה. ככל שאנחנו מטפלים באחרים, זה הכי מועיל לנו לטפל בעצמנו, אנחנו לא זקוקים לזה אז, כי כל התיקון שלנו הוא בקשר לאחרים.

שאלה: איזה סוג של כוחות יש בעבודה הרוחנית?

רצון להשפיע, ולא צריכים יותר ואין יותר.

שאלה: כשאנחנו רוצים לממש את הערבות, אז כשהרב משפיע לנו זה מעליון לתחתון, אבל אנחנו שווים. ההשפעה היחידה שיוצאת לנו אחד כלפי השני היא או נוכחות להגיע לשיעור או לזום, או להגדיל חשיבות, אבל במה מתבטאת ההשפעה בינינו, הערבות בינינו?

קודם כל כתוב "איש את רעהו יעזורו", זה דבר אחד. דבר שני, אף אחד לא מפריע לך להעלות את החבר לדרגת הבורא, כי אחריו נמצא הבורא. נדמה לך שאתה עוסק עם החבר, אתה עוסק עם הבורא. תלוי איך תתייחס לחברים, אתה יכול להתייחס לחברים כמו לגילוי הבורא כלפיך, שהוא נמצא אחריהם ומשחק איתך. תתאר את זה לעצמך בצורה ברורה, שהאגו שלך, שהבלבול הזה לא יסנוור אותך, שאתה תרגיש שהבורא נמצא אחריהם, אחרי החברים. וכך אתה מעמיד את היחס שלך אליהם, וכך אתה רוצה לסדר את הקשר שלך איתם. ועל ידי הגדלת הקשר הזה אתה בעצם רוצה להתחבר לבורא, אתה מרגיש אותו שעומד אחריהם ואתה אליו רוצה להגיע, אז תתקרב אליהם ודרכם אליו.

תלמיד: אז הבורא הוא זה שחשוב לי?

בטח, בטח הבורא. אם לא הבורא, בשביל מה אתה צריך חברים? סתם יש מצווה כזאת לאהוב את האדם? אני לא רואה שמישהו מחזיק בזה.

תלמיד: אבל בכל זאת זה נקרא ערבות.

לא. אתה צריך לקרוא שוב את המאמר. ערבות זה נקרא שאנחנו רוצים להגיע לבורא. קודם כל המטרה, אם המטרה היא נכונה אז גם האמצעי יכול להיות נכון. אנחנו רוצים להגיע לבורא ולכן אנחנו צריכים את הערבות, קשר בינינו, להזדהות, לעזור, כדי להגיע לבורא. זו נקודה גם בתחילת הפעולה וגם בסוף הפעולה.

תלמיד: ערבות זו עבודה שבלב בעיקר?

כן.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים, קכז א↩