שיעור בוקר 25.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 297, "הקדמת ספר הזוהר",

מאמר "ליל הכלה", סעיפים 131 - 135

קריין: ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 297. "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "ליל הכלה", סעיף 131.

אנחנו לומדים שכל העבודה שלנו עד שאנחנו מגלים את הבורא היא עבודה בלילות, וגם כשאנחנו מגלים אותו, המדרגות הראשונות הן כאלו. יוצא שלילה של כלה, זו ההכנה שלנו להתקרבות לבורא, למטרת הבריאה, לאיחוד בינינו לבינו, ולכן המאמר הזה הוא כל כך מרכזי בזוהר.

קריין: אנחנו קוראים בספר "זוהר לעם". כרך א'. עמ' 297. סעיף 131.

131". רב המנונא הזקן אמר, אל תיתן את פיך לַחֲטִיא את בשָׂרֶךָ. שלא ייתן האדם את פיו, לגרום לבוא להרהור רע. ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש. שאם הוא עושה כן, מושכים אותו לגיהינום. ואותו הממונה שעל הגיהינום, דוּמה שמו, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עימו. ועומד על פתח הגיהינום. וכל אלו, ששמרו ברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם.

ולבוא להרהור רע. פירושו, אזהרה, שכל אדם ישמור את הפה שלו, שהוא עניין העלאת מ"ן ע"י תורה ותפילה, שיהיה בתכלית הטהרה. כי אם תהיה בו איזו אחיזה לס"א, אז יקבל הס"א המ"ן שלו, ובכוח זה יביאהו להרהורים על ה'. כלומר, מחשבות זרות. ואז, ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש.

כי ע"י ההרהורים נמצא מושך עורלה על ברית קודש, והנשמה הקדושה נופלת בשבי לידי הס"א. ואז הס"א מושך הנשמה שלו לגיהינום. והוא בדרך שאמר רבי אלעזר, שמהדבר הזה, שאינו יודע אותו לאמיתו, עושה רקיע שָׁווא, הנקרא תוהו, ונופל ליד לילית. אמנם כאן מדבר מפגם ברית קודש בייחוד.

ולהחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש, הכוונה על הנשמה הקדושה, שהיא נקשרת ונשמרת ע"י ברית קודש. כמ"ש, ומבְשרי אֶחֱזֶה אלוה. מבשרי ממש. כי בכל זמן שהאדם נרשם ברשימה הקדושה הזו של אות זה, רואה מתוכו את הקב"ה, ממנו ממש, והנשמה הקדושה נאחזת בו, באות הברית. ואם לא זכה, שלא שמר אות זה, כתוב עליו, מנשמת אלוה יאבדו.

ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש. שמכוח ההרהורים, חוזרת העורלה, הס"א, לנגוע בברית הקודש. שע"י זה מסתלקת תכף נשמת אלוה ממנו. וע"כ נאמר בזוהר, שצעק העץ, רשע, אל תיגע בי. כי העץ הוא יסוד, ועטרת היסוד הוא עצה"ד טו"ר.

ואותו הממונה שעל הגיהינום, דוּמה שמו. נקרא דוּמה מלשון דממה, כי נוטל ממנו נשמת החיים, ומשאירו בדממה, שהיא מיתה. ועוד אפשר לפרש, משום שהוא המלאך, המביא את ההרהורים אל החוטא, ועושה מחשבותיו של הקב"ה, דומה למחשבות של ילוּד אישה.

כי כל זמן שהאדם מבין, שלא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו, שאין מחשבה תופסת בו כלל, לא במחשבותיו ולא בהנהגתו, הרי לא יצויר כלל אצלו, שיעלה על הדעת, איזה הרהור אחריו. אלא בסיבת חטא, נמצא מלאך דוּמה מתאווה אליו, ומביא בו רוח שטות, לומר, שילוד אישה דומה לה' בדעת ובשכל. ואז כבר מוכשר לכל מיני הרהורים, ומושכו לגיהינום.

הרי שכל כוחו הוא בשם דוּמה. כמו שמברכים, מי כמוך בעל גבורות ומי דומֶה לָך, מלך ממית ומחיה. שבכישלון, בדומֶה לך, נמצאת המיתה. ובהבנה, שאין דומֶה לו, נמצאים החיים.

ונאמר, וכמה רבבות מלאכי חבלה הם עימו. ועומד על פתח הגיהינום. כי ההרהורים, שהוא מביא לאדם, הם כמה רבבות לאין קץ. וכל אלו הם על פתח של גיהינום. כלומר, הוא הפתח, שדרכו מושכים את האדם לגיהינום, אך אינו הגיהינום עצמו.

וכל אלו, ששמרו ברית הקדוש בעוה"ז, אין לו רשות להתקרב אליהם. כלומר, אע"פ שאינם נקיים לגמרי, ועוד יש בהם עשיה טו"ר, מ"מ, אם הם שומרי ברית הקודש, באופן שלא יבוא פעם לידי הרהור, אין למלאך דומ"ה רשות למושכו לגיהינום."

כך אומר הזוהר.

שאלה: כתוב כאן בצורה מעניינת שהמחשבה גורמת לאדם לשמור על פיו שיוכל להעלות מ"ן בכדי להעלות את כל חלקי הרצון. איך להישמר מרוח שטות כדי לא להתנתק מהבורא?

הכי טוב כדי להיות קשור למחשבות טובות, לפעולות טובות, זה להיות דבוק בבורא ולא לרדת משם, כל הזמן לשמור על עצמו לא ליפול מהמדרגה הזאת. זה מה שאנחנו לומדים, זה מה שצריך לעשות.

זה נעשה על ידי החיבור עם החברים, כי בלי להתעסק בחיבור עם החברים, אתה לא יודע איפה אתה נמצא ברוחניות, כי ברור ובטוח שהבורא נמצא במרכז העשירייה. אז האם אדם נמשך לאותו המקום, לאותה התכונה שנקראת מרכז העשירייה? את זה אפשר לדעת רק אם הוא עובד בפועל על חיבור עם כל החברים וכך כל פעם מקבל יותר ויותר הכבדת הלב כדי לכוון את עצמו עוד ועוד למרכז פנימי יותר של העשירייה.

שאלה: מיהו המלאך שנקרא דוּמה?

זה מי שעוזר לנו לעלות, כרגיל בצורה הפוכה, בכך שהוא מעלה לנו את הרגישות למצב שבו אנחנו נמצאים, במי אנחנו בוחרים וכן הלאה, ואז על ידי השינוי שלנו ביחס לחברים, ככל שמתחברים יותר, כך אנחנו מביאים את עצמנו למדרגה עוד יותר גבוהה, ועוד יותר גבוהה, גם בחיבור בינינו, ובהתאם לזה גם בהרגשת התוצאה מהחיבור, איפה שאנחנו מתחברים עם הבורא.

שאלה: האם זה נכון שהכול תלוי בדרגה של האדם אם כל מחשבה שהיא לא על הבורא היא כמו משיכה לגיהינום?

הכול תלוי לא באדם אלא בקשר של האדם עם הסביבה. בזה יש לנו בחירה חופשית, כמו שבעל הסולם מסביר לנו במאמר "בחירה חופשית", ובמאמר "הערבות", ולפי זה אנחנו מבדילים איפה אנחנו בדיוק נמצאים, למה נמשכים, ומה עלינו לעשות, עבור מה צריכים לבקש, להתפלל.

שאלה: בקטע 131 כתוב, "ויהיה גורם להחטיא את בשר הקודש, שחתום בו ברית קדוש". מה המשמעות?

המשמעות היא בנוגע לאותו הכלי הנוסף שעכשיו הוא רוצה לקדש, אותו רצון שגם עליו הוא רוצה לעבוד בעל מנת להשפיע, האם הוא מסוגל לזה או לא. עכשיו זה הזמן של הבדיקה, התיקון והעשייה. זו תוספת רצון שהאדם צריך לקדש אותה, לחבר לכוונה על מנת להשפיע לבורא.

שאלה: כתוב ששמירה על ברית הקודש מתאפשרת גם למי שלא בירר עדיין טוב ורע.

מהמצב הראשון שבו האדם נמצא הוא כבר צריך לדאוג לכך שכל הכוונות והרצונות שלו יהיו מכוונים לבורא, הוא צריך להימצא בזה ולא לרדת מזה. זה נקרא בינתיים לשמור על ברית קודש. אחר כך יהיו עוד ועוד יהיו תנאים לדבקות עד שמגיעים לדבקות השלמה והקבועה, לדבקות הנצחית.

שאלה: כתוב שאם הם חותמים על ברית הקודש כך שלא ירדו ממנה, אז אין אפשרות למלאך דומה למשוך אותו לגיהינום. אבל האם כל מדרגה לא מתחילה מגיהינום, מהפכיות?

כדי להכיר את המצב ההפוך מהמצב הטוב, אתה כבר צריך להיות חזק ומתקדם, זה כנגד זה, כך המדרגות האלו מתגלות כלפי האדם. לאדם קטן מתגלות בעיות קטנות שהוא יכול לפתור, ואז מעלים אותו יותר ויותר, והבעיות נעשות יותר גדולות וגם הפתרון שלהן הוא יותר גדול. זה לא ממינוס לפלוס, אלא מינוס ופלוס נמצאים במקביל בכל מצב ומצב, בכל מדרגה ומדרגה.

תלמיד: אם גיהינום הוא לא איזושהי הפכיות, התחלה של מדרגה חדשה, אז מהו המצב הזה?

זה מצב של אותה המדרגה רק בצורה הפוכה, בניתוק מהבורא. אנחנו לא עולים במדרגות ממינוס לפלוס שיהיה בסוף, אלא בכל מדרגה ומדרגה יש מינוס פלוס, מינוס פלוס, מינוס פלוס, ומספר המדרגות קובע רק את הגובה של המינוס ואחר כך הפלוס שמתגלים לך בכל מדרגה ומדרגה.

שאלה: במשפט האחרון בטקסט הוא אומר שלמלאך דומה אין רשות להביא אותו לגיהינום. מה זה אומר?

אם האדם טועה ונמצא בשליטת המלאך דומה, זה עדיין לא מספיק כדי שהוא ממש ייפול ויישאר בניתוק מהבורא שזה נקרא "גיהינום".

שאלה: כרגע אני מרגיש ריקנות גמורה, אני לא מסוגל לעשות כלום, הכול חסר ערך, אני אפילו לא יכול להגיד שום דבר לחברים שלי, לבורא, לאף אחד, זה כאילו שהבורא לקח ממני את הכול. האם זה סוג של גיהינום או מהו בדיוק המצב הזה ומה אני יכול לעשות?

המצב הזה הוא כדי לתת לך הבחנות בכל מיני מצבים, שאתה תרגיש עליות, ירידות, ימינה, שמאלה, תעבור כל מיני מצבים ותשתדל מכל מצב ומצב בכל זאת להגיע למצב הכי נוח, הכי טוב, הכי גבוה, הכי מקושר לבורא דרך הקבוצה ככל שאתה מסוגל, ולפי זה תתקדם. תשתמש בכל מצב ומצב כדי לעלות עוד מתוכו לבורא, להידבק בו. לא חשוב איזה מצב אתה עובר, זה יכול להיות המצב הגרוע ביותר, כמו שכתוב "ממעמקים קראתיך ה'".

שאלה: איזה תפקיד יש למלאך הזה דומה, למה הוא ממשיך לשמור על האדם ולא נותן לו להיות מאוחד עם הבורא?

לכל מלאך, שזה כוח עליון, כוח רוחני, יש כמה תפקידים על כמה אנשים, כביכול נשמות, לפי הזמנים, ולכן אנחנו צריכים ללמוד על ידי איזה כוחות הבורא משפיע עלינו כדי לנענע אותנו שנשתנה ונגיע לדבקות בו.

שאלה: איך החברים בעשירייה הופכים את כוחות הטבע לתומכים בחיבור?

על ידי חיבור ביניהם. ככל שהם מתקרבים ביניהם כך הם מתקרבים לבורא, אחד לאחד.

תלמיד: אמרת שהמלאכים או תכונת החי הם כמו חלקי גוף שאדם משתמש בהם והם לשירותו ולפקודתו. איך בעשירייה מגיעים לכך שכל הכוחות שנמצאים בגוף הם לטובת המטרה שהיא חיבור בעשירייה?

על ידי הכוונות שלנו.

שאלה: הזוהר כותב ש"כל זמן שהאדם מבין, שלא מחשבותיו מחשבותינו ולא דרכיו דרכינו, שאין מחשבה תופסת בו כלל". איך האדם צריך לתאר את הבורא כדי שהסטרא אחרא לא תיתפס בו?

ככוח ההשפעה הגדול היחידי המקיף את הכול וממלא את כולם.

שאלה: הזוהר מדבר על החטא של הברית הקדוש, שחתום בו כדי לחטוא. מה זה אומר על הברית הקדוש שיש בו חטא, שיש בו פגם?

אפשר להתנתק מהבורא ולחשוב עליו בצורה הפוכה. אני רוצה להרוויח, להצליח, למלא את הכלים שלי במקום למלא את הכלים של כל העולם, כל המציאות והבורא עצמו, זה החטא. חטא זה על מנת לקבל.

תלמיד: האם אפשר לדוגמה לכתוב "ברית" שבה ניתן להימנע מהפגם, מהחטא הזה בעשירייה?

אם אתה נמצא בדבקות עם החברים, אז אתה כבר מקיים את הברית.

שאלה: איזה מין כוח זה כוח הלילית שמפריד אותנו מהבורא?

הרצון לקבל. אין לנו שום אפשרות לחלק אותו לגברי, נשי, אמנם כך כתוב, אלא רצון לקבל שבכל אחד ואחד, לא חשוב גבר או אישה. כוח הלילית זה כוח שהוא כנגד הדבקות, כנגד החיבור. כל הכוחות סך הכול מתחלקים לשני מחנות. מחנה אחד שפועל לפירוד והמחנה השני שנקרא "מחנה הקדוש", שפועל לחיבור. יש ודאי כוחות שונים גם בזה וגם בזה אבל לפי ההבחנה הפשוטה אנחנו צריכים להבדיל ביניהם ולראות למה אנחנו נמשכים ואיפה אנחנו נמצאים.

שאלה: מה זאת אומרת לא לאפשר לאדם לשפתיו, לפיו, לצאת למחשבה זרה? הרי המחשבה היא ראשונה.

המחשבה היא ראשונית אמנם אבל חשוב לא להגיד את זה בקול רם. כאשר האדם נושא משהו בכל רם, בזה הוא מאשש, מאמת שלמחשבה שלו יש כוח, מקום, פעולה.

שאלה: מה זה אזהרה שכל אדם ישמור על הפה שלו, ממה צריך בדיוק לשמור את הפה?

לא לשקר ולא לדבר אפילו שאתה משיג, יודע, מבין - כל דבר שיכול להפריע, לנתק את האנשים מהתקדמות לבורא, כל מצב שהוא נגד הדבקות.

תלמידה: האם האדם תמיד מרגיש שמה שהוא אומר זה טוב או רע או שהוא יכול לטעות בזה?

צריך לבדוק. קודם יבדוק ואחר כך ידבר.

שאלה: מה זה אומר "ילוד אישה דומה לה'", מה הכוונה?

"ילוד אישה", שמצד אחד הוא סך הכול ילוד אישה, אבל נגיד בעיני מישהו, אולי בעיני כולם הוא כמלאך, כדומה לבורא, שהוא באמת תיקן את עצמו במשהו.

שאלה: כתוב שאם אדם משתמש במילה בלי לדעת את המשמעות הייעודית שלה, יכול להיות שהוא נופל לידי לילית. אנחנו משתמשים בהרבה מושגים מחכמת הקבלה שאנחנו באמת לא מבינים עד הסוף, איפה לשמור על פינו?

מה שאנחנו מדברים זה לא חשוב. כמו תינוק שפולט כל מיני מילים או אותיות מפיו אבל לא עושה מזה שום דבר. אף אחד לא מחשיב את זה, כולם מבינים שהוא רק לומד איך לדבר. בעתיד כשהוא יידע מה זה כל אות ואות, מה כל צליל וצליל אז נתייחס אליו ברצינות.

שאלה: מה זה עניין של ברית המילה ושל העורלה - בזוהר?

מילה ועורלה אלה שני תיקונים שאנחנו צריכים לעשות על הרצון לקבל שלנו. לחתוך אותו מאיתנו שלא יהיה קשור לגוף שלנו, זה נקרא "מילה". יש עוד "פרייה" ו"עטיפת דמה" יש עוד כל מיני תיקונים שאנחנו מרחיקים את העורלה מאיתנו.

שאלה: מה ההבדל בין מלאך הדומה והאגו?

לדברים האלה עדיין אנחנו לא נכנסים. נקרא כמו שהוא אומר. לאט לאט אנחנו נכיר את כל התהליך וכל הכוחות שפועלים בזה. כדי לענות על השאלה שלך אני צריך עכשיו להסביר את כל התמונה, ואחר כך להיכנס בה יותר. בצורה כזאת לא ניגשים לעניין. בהדרגה ולפי הספר.

שאלה: מהו כוח ההשפעה, כוח הנתינה? האם יכול להיות שהוא השתקפות למשהו שדומה בנו ל"אני לדודי ודודי לי"?

כן.

שאלה: כתוב "אע"פ שאינם נקיים לגמרי, ועוד יש בהם עשיה טו"ר, מ"מ, אם הם שומרי ברית הקודש, באופן שלא יבוא פעם לידי הרהור".

השאלה היא איך יכול להיות במצב שעדיין יש הבחן של טוב ורע, שלא יבוא לידי הרהור?

יש לו מגן כנגד הרע, ואומנם הרע יכול להתעורר, אבל הוא יודע איפה הוא נמצא, במה הוא נמצא, באיזו צורה, באיזה כוח ואז הוא מכסה אותו. הוא לא מתנתק מהקבוצה, מכל פעולות החיבור, כדי לא לתת לכוח הרע הזה שרוצה לנתק אותו, הזדמנות שיעשה משהו.

תלמיד: ומהו המגן הזה, איך הוא נקרא ואיך רוכשים אותו?

אדם רוכש, זה המסך.

שאלה: מדוע כשהזוהר מדבר על הפרת ברית הקודש, הוא מזהיר מפני מילות פיו? למה לשמור על פיו דווקא?

יש לנו כמה מדרגות לגילוי הפנימיות שלנו, לגילוי הלב. הפה הוא בעצם הגילוי האחרון, החיצון ביותר, כי אז הגילוי יוצא מפי האדם אל הזולת. לכן יש הבדל בין לעבור דברים בשתיקה לבין לדבר עליהם.

שאלה: בקטע מס' 2 כתוב על מחשבות זרות, שהן יזמינו את החטא של ברית הקודש ומצד אחר עוד משהו, שלא הבנתי.

אני לא מחבר זה עם זה. אני יכול למצוא אלף משפטים כאלה ואם אני אתחיל לעשות מהם משחק אז לא אצא מזה. אני לומד מה שכתוב וזה מספיק לי בינתיים ואני ממליץ לא להיכנס לכל מיני חשבונות.

שאלה: עבודה עם מחשבה זרה עוזרת לנו?

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שאדם הוא מלשון "הדומה לעליון", אבל כאן הוא אומר שהדומה לעליון, מביא מוות לאדם. איך האדם הופך את הדומה לעליון, לחיים בעשירייה?

בזה שמחבר את עצמו עם האחרים וכולם מתחברים כדי להידמות לבורא. כל אחד שרוצה להידמות לבורא בחיבור שלו עם החברים, עושה את עצמו דומה לבורא במשהו, ואם אנחנו עושים את זה כולנו יחד, אז אנחנו משפיעים בזה כל אחד על האחרים, וכך מעלים את עצמנו לדרגת הבורא הראשונה.

שאלה: למדנו בחלק אחר בהקדמה על מה ומי, שאלות שתמיד מתפתחות, ועכשיו הוא מדבר על הרהורים. מה זה הרהור?

הרהור זה שיש לי ספקות, כל מיני ספקות שבאים אלי ואני צריך לברר אותם או לא להתעסק בהם, ואם כן להתעסק, אז באיזו צורה ולמה אני צריך להגיע. כל זה נקרא הרהורים.

תלמיד: איך אני אמור לסיים את ההרהור הזה?

אנחנו עוד נקרא על זה. אני לא אלך רחוק וקדימה, אתם יכולים לשאול אבל אני רוצה להתקדם בדיוק לפי הספר ולא רוצה למהר. יש לנו כאן כמה אלפי תלמידים שכולם צריכים לשמוע ובהדרגה רבה לפתוח את ספר הזוהר.

שאלה: האם קריאת הזוהר היא מילולית וצורנית גם יחד? האם עלינו לברר איזה מצב מתעורר אצלנו למטה מתוך המסר העליון?

קריאת הזוהר צריכה לפתוח בנו ראייה פנימית, הרגשה פנימית, איך אנחנו מתחברים ומתוך החיבור מתחילים לגלות מיהו הבורא שלנו.

שאלה: האם ניתן להשתמש בפה כדי לאמת מחשבות שעוזרות לנו בעבודה?

כן.

שאלה: מה זה לילית?

נוקבא שרצונה לקבל על מנת לקבל.

שאלה: מה זאת אומרת ילוד אישה?

ילוד אישה זה אדם פשוט, שאין לו כלום חוץ מכך שנולד מאישה. זו דרגה כזו נמוכה שבמין האדם.

שאלה: האם בעצם הזוהר מורה לנו שאנחנו צריכים לעשות איזו הבדלה בין זה שאנחנו מרגישים שאנחנו נופלים, לבין זה שלפעמים אנחנו מרגישים, אם בכלל, שאנחנו כן מצליחים להחזיק את האיחוד, את החיבור?

ודאי שאנחנו צריכים לעשות הבדלים בין כל המצבים הללו, לכן הזוהר מפתח אותנו לקראת זה.

תלמיד: והטעם שבהרגשה שאנחנו לא מצליחים, הוא רק כדי שנזדקק לבורא, מה הפעולה ברגעים האלה?

כל הפעולות האלה הן אך ורק כדי לפנות לבורא בדרישה, בבקשה, בתפילה לתיקון.

תלמיד: האם יש הבדל בין שאני מזהה בעצמי הרהור, ולברר מתי, כמו שאמרת, יש דברים שעוברים עליהם בשתיקה, ויש דברים שצריך לדבר עליהם. ומתי חבר מעלה הרהור שלו בפה, ואומר אותו לחברים. האם יש לי שם גם עבודה, או שהעבודה היא רק כלפיי?

קשה להגיד, אנחנו שומעים אולי הרבה דברים שעדיין אין מקום שהם יתגלו בינינו. נברר את זה במשך הזמן. אבל בכל זאת אם מדברים, אנו מדברים אך ורק לפי הנושאים שהזוהר מתאר לנו.

קריין: אנחנו ממשיכים בעמוד 298 טור א' סעיף 132.

132". דוד המלך, בשעה שקרה לו אותו מעשה, פחד. באותה שעה עלה דוּמה לפני הקב"ה, ואמר לו, ריבונו של העולם, כתוב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש, מות יומת. וכתוב, ואל אשת עמיתך לא תיתן שְׁכוֹבְתְךָ לזרע. דוד, שחילל בריתו בערווה, מהו?" מה איתו, אם הוא נכנס לאשת איש, אולי זה קצת שונה ממה שאנחנו יכולים לחשוב, אבל בכל זאת, אם הוא פעל בחיבור עם נוקבא לא שלו, זאת אומרת שהוא לא תיקן אותה, כי הוא לא מיועד לה, וזה לא כדי לגלות את הקשר ביניהם בעל מנת להשפיע נחת רוח לבורא, להכין כלי לגילוי הבורא.

אז הוא כאילו חייב מיתה. אז מה קורה לו, מה הוא?

"אמר לו הקב"ה, דוד צדיק הוא, וברית הקדוש על תיקונו עומד, כי גלוי לפניי, שבת שבע מוכנה לו מיום שנברא העולם." ולכן כשהוא גילה את הרצון הזה שנקרא בת שבע, נוקבא, הוא התחבר עימו, ודרכו גילה את הבורא, יוצא שטענתו של המלאך דומה, אינה במקום.

"פירוש. אע"פ שלא חטא, כמו שלומדים, כל האומר, דוד חטא, אינו אלא טועה. מ"מ נפלה עליו יראה, כמו שהיה חוטא ממש, מטעם קטרוגו של דוּמה. כתוב בתורה, ואיש אשר ינאף את אשת איש, מות יומת. וכתוב, ואל אשת עמיתך לא תיתן שכובתך. הזוהר מביא שני כתובים, אחד לעונש ואחד לאזהרה.

והשיב לו הקב"ה, שלא היה לדוד הרהור עבירה, כי בת שבע בת זוגו מבריאת העולם. וכיוון שכן, לא קלקל בריתו, וברית הקדוש על תיקונו עומד. וכאשר חשק, את שלו חשק. והטעם שלקח אותה אוריה מקודם לדוד, לקח אותה אוריה ברחמים, אע"פ שלא הייתה שלו.

ויש להבין זה. שהרי זכר ונוקבא הם שני חצאי הגוף, וא"כ אם היא בחינת חצי גופו של דוד המלך, איך לקח אותה אוריה, שאין לו שום שייכות עימה?

והעניין הוא, כי בת שבע היא באמת נוקבא של דוד מיום בריאת העולם. כי דוד הוא הזכר שבמלכות, ובת שבע היא הנוקבא שבמלכות. אלא, כמו שבעת תיקון המלכות לאצילת העולמות, הייתה שם עליית המלכות לבינה, כדי להמתיקה במדה"ר, כן הייתה בת שבע צריכה למיתוק הזה בג"ר, שבלי מיתוק זה, לא הייתה ראויה כלל להוליד נשמת שלמה המלך.

ואוריה החיתי היה נשמה גבוהה מאוד, כי היה כולו מבחינת ג"ר. ושמו מוכיח עליו, אור י"ה. כי לא היה בו כלום מבחינת ו"ק, שהוא ו"ה. ולפיכך, כדי להמתיק את בת שבע במדה"ר, לקח אותה אוריה, ג"ר, ונמתקה על ידו.

ואח"כ הייתה ראויה למלכות ישראל. וע"כ נאמר, שלקח אותה אוריה ברחמים, כדי להמתיקה ברחמים, בשם י"ה שבאוריה. וע"כ, לקח אותה, אע"פ שלא הייתה שלו."

אבל אחרי שנעשה התיקון שלו ב-י"ה, היא כבר הייתה ראויה להיות בקשר עם דוד ונעשה תיקון.

שאלה: מה זה המיתוק שבת שבע הייתה צריכה בג"ר?

הזכר נותן השלמה לנוקבא כדי שיהיה לה מקום ללידה. ואיך יוצא מהאישה זכר? אם היא הייתה יולדת רק נקבות, היינו מבינים את זה, נקבות מנקבה, וזכרים מזכר. וכאן יוצא לנו איזה חוסר סדר, איזה סיבוך, סיבוב, כי מהאישה יוצאים גם זכרים וגם נקבות. איך זה קורה? עוד נלמד.

אבל זו בעצם הבעיה, כי יש כוחות שמתרכזים דווקא באישה, ויש כוחות שמתרכזים דווקא בבעל, ומה יוצא מהזיווג שלהם, זה בכל זאת נשאר בכוח העליון, לא באחד מהם, ולא בשניהם, אלא בכוח העליון. הבורא גם מסדר את הזיווגים, וגם מסדר מי יבוא כתוצאה מהזיווג.

שאלה: כתוב ב-132 "ואיש אשר ינאף אשת איש מות יומת.  וכתוב, ואל אשת עמיתך לא תיתן שכובתך לזרע." אז מי זה פה עמיתך?

אותו איש שבא לאישה ששייכת למישהו, אם הוא בא אליה, יוצא לנו שהזיווג הוא לא לפי הסדר.

שאלה: איך לא להתבלבל, ולנסות להבין לבד מה הסיפור הזה באמת אומר? לדוגמה אני מבין שאוריה הוא כמו כוח מתקן, אז למה אחר כך הוא מפריע לדוד?

כל הפרעה היא גם תיקון. כל דבר שאנחנו עושים זה תיקונים, הכול תיקונים.

שאלה: אם המחשבות הן לא שלנו, והרצונות מגיעים מלמעלה, ועדיין אנחנו מפרים וחוטאים. איך אנחנו חוטאים?

הרצונות ניתנים מלמעלה, המחשבות לא משלנו, הפעולות לא משלנו, ואנחנו כאילו אחראים על זה. את צודקת, צריך לברר האם אנחנו אחראים על זה, ובאיזה אופן.

תלמידה: האם הבורא מתאכזב כשמחשבות שטות מסיטות אותנו מהעבודה?

כן, מאוד. כל עיכוב קטן שלנו מאוד מאכזב אותו.

שאלה: אנחנו אומרים שצדיק זה מלשון להצדיק, פה הוא מספר על המקטרג שרואה חלק מציאות, ועקב זה הוא מקטרג ובצדק, על האדם, והבורא רואה חלק נוסף מהמציאות שממנו הוא מצדיק. מה זה הנוסף הזה שממנו אפשר להצדיק?

מפני שיש דברים שהאדם מבצע במאה אחוז, ויש ברבע, בשליש, וכן הלאה, ובהתאם לזה מלמדים אותו איך הוא עשה, ולמה הפעולה הזאת לא בסדר. העיקר שזה כדי ללמד את האדם.

שאלה: האם כל זיווג נחשב למ"ן מצד התחתון?

זיווג זה לא מ"ן, זיווג זה חיבור, והמשכת האור לתוך הכלי החדש, לכן זה נקרא זיווג. אולי אפשר להגיד שהמ"ן זה כאילו תחילת הזיווג, אבל לא הזיווג בעצמו.

תלמידה: הבנתי מדבריך שזיווג מתרחש במדרגה תחתונה, ומזמין את השתתפות הבורא. אבל אנחנו תמיד רוצים את זה, זאת אומרת כשאנחנו מתאחדים בעשירייה. אז למה לפעמים זה קורה, ולפעמים זה לא קורה, במה זה תלוי?

כנראה שזה עוד לא יצא. עוד מעט נקרא על זה, על זיווגים נדבר כל הזמן.

שאלה: מה דומה ומה שונה בין לילית לבת שבע?

לילית זו נוקבא לא מתוקנת, ובת שבע זו נוקבה מתוקנת. עוד נקרא עליה הרבה.

שאלה: יוצא שאוריה לקח את בת שבע כדי שתוכל להוליד בן לדוד.

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת שהרצון, הנוקבא שייכת לך, או לא שייכת?

שאתם מגיעים ממקום אחד, ממקור אחד, הייתם יחד לפני השבירה, ורק אחרי השבירה התרחקתם, ועכשיו על ידי התיקונים אתם שוב מוצאים את עצמכם ומתחברים. בצורה הפשוטה ביותר זה מה שאפשר להגיד.

תלמיד: כן, אני מנסה להבין את זה, נניח בעבודה רוחנית חלק מהרצונות אני יכול לתקן, וחלק רצונות לא שייכים לי, אז אני לא יכול לתקן, אז אני לא לוקח אותם.

צריך לבקש על הכול, ללא הגבלה. ומה שייצא – ייצא. זאת עצה פרקטית.

שאלה: לגבי פתח הגיהינום, התחלת הגיהינום, דומה. כתוב שכשדוד חטא כתוב שדומה בצורה מיידית עלה לבורא, והתלונן על דוד, למה יש כל מיני מלשנים כאלו שעולים לבורא?

מפני שזו מערכת אחת, כולנו קשורים זה אל זה, ולא שאחד רחוק מהבורא, והשני קרוב לבורא. לא, הם ממש קרובים זה אל זה.

תלמיד: החטא של דוד מוביל למחשבה שהעיניים שלי יכולות להטעות אותי, שאני יכול לראות שהחבר שלי חוטא, ויכול להיות שהוא פשוט מבצע תיקון.

בסדר. בטוח.

שאלה: מה קובע שלא תהייה שייכות לאותו רצון, או שממתקים את אותו רצון?

ממתיקים את הרצון, מתקנים, יש כמה שיטות לתיקון, והמתקה זה רק אחד מהשלבים.

שאלה: לגבי המצב של דוד. איך להבחין בעשירייה שאנחנו ממשים את מטרת הבריאה במצבים קשים?

אנחנו נגיע לזה, עדיין אין לנו מצבים קשים. אנחנו עדיין לא מרגישים את זה. זה כמו תינוק שההורים, הגדולים, וכל העולם, מספקים לו מה שהוא צריך, אז הוא לא מרגיש שהחיים כל כך קשים, העיקר עליו להחזיק את עצמו. וככל שהוא גדל יש לו כביכול יותר חובות. הוא צריך לעשות את זה ואת זה, לבצע ולדאוג לעצמו יותר ויותר וכשיגדל ידאג גם לאחרים וכך הלאה. לכן כשאנחנו גדלים בכל יום ויום יש עלינו בכל פעם נטל יותר גדול, יותר הבחנות חדשות, יותר הכבדת הלב וכן הלאה.

שאלה: מהי ברית הקודש המוזכרת במאמר?

ברית זה חיבור. ברית קודש זה חיבור עם הבורא שהוא כולו משפיע ובני האדם כולם לקבל. אז ככל שאנחנו יכולים לקרב בין שניהם, שיתחברו ביניהם ויתקשרו ביניהם, ובקשר שלהם יתחילו להשלים זה את זה, אז תהיה ביניהם ברית, ולפי זה נראה שגם הבורא וגם הנברא לא יכולים להיות אחד ללא השני.

כמו שכתוב, "אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא", כי אין מושג הבורא ללא נברא. באיזה מצב היה האדם לפני שהוא נברא? אפס. אין. מה היה הבורא לפני שברא את האדם? הוא לא היה נקרא בורא. כי בורא זה כשמישהו מגלה אותו - בוא וראה - אחרת אין נברא ואין בורא.

שאלה: האם ההמתקה של התכונה של אוריה היא תוצאה של התפילה והיא באה אחרי התפילה?

כן. תפילת דוד.

תלמיד: האם זה כאשר הבורא יורד אלינו?

לא, אל תתבלבל ואל תקפוץ קדימה. אנחנו עוד נלמד את המצבים האלו.

שאלה: למרות שדוד לא חטא מקטרג עליו המחבל, איך דוד מתגבר על זה?

תחשבו אתם. אם הוא לא חטא, אם הוא לא אשם, איך זה קורה שבא כוח מיוחד שנקרא "מלאך דומה", והוא מגלה לבורא, או מספר לבורא על מה שהוא ראה, כאילו הבורא לא יודע. אלא יש כאן עניין יותר עמוק שאנחנו עוד מעט נלמד. אבל המעשה הזה הוא מעשה מאוד רחב וכתוב עליו הרבה בתנ"ך.

שאלה: האם ניתן להתפלל על זה?

המצב של דוד והמלאך דומה לא שייך לנו. אנחנו צריכים ללמוד כמה דברים מכל חלק שבהקדמה הזאת ולהמשיך.

שאלה: אנחנו לומדים שמקובלים לא כותבים על דברים שהם לא משיגים בעצמם.

כן.

תלמיד: באיזה דרגה צריך להיות מקובל או מישהו אחר, בשביל לכתוב על המצבים האלה של מלכות שזה דוד, ואחר כך הוא גם אומר מה הבורא אמר ומה דומה אמר?

אתה בדיוק עונה על השאלה שלך. כי השאלה נשארת ואין לנו תשובה, אני לא נמצא בדרגות האלה.

תלמיד: זה נשמע כאילו יש פה עשירייה שהגיעה לאיזו מדרגה, והיא כאילו מסתכלת על כל המערכת מבחוץ.

אפילו שהיא מסתכלת מבחוץ, אי אפשר לדבר על זה. עוד מעט בקטע 133 הוא יתחיל לברר יותר לעומק. הוא לא גומר את זה.

שאלה: כמה שאנחנו נמשכים יותר לתכונה שבמרכז העשירייה, אנחנו נצטרך להישמר יותר מהקליפות, ממחשבות זרות?

בוודאי. "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". זה תמיד כך עד גמר התיקון, שם כבר יש מלחמות הכי גדולות.

שאלה: האם אפשר להבין כאן שהאדם לא יכול לתקן את הרצונות של עצמו ורק העשירייה יכולה לתקן אותם?

נכון. אמנם כאן אני לא מוצא את זה, אבל זה נכון. רק סך כל החיבור בינינו מתקן כל אחד מאיתנו.

תלמיד: אי אפשר להבין כאן שאוריה הוא כמו העשירייה?

לא, זה כבר סיפורי ילדים. אנחנו מדברים על דברים גבוהים ולהשוות אותה איתם זה לא מתאים.

קריין: עמוד 298, אנחנו נמצאים בטור ב' למטה, סעיף 133.

.133" אמר לו דוּמה, אם לפניך גלוי, לפניו לא גלוי. אמר לו הקב"ה, ועוד, כל מה שהיה, בהֵיתר היה. לפי שכל היוצאים למלחמה, אף אחד מהם, אינו יוצא, עד שייתן גט לאשתו. אמר לו דוּמה, א"כ, היה לו לחכות שלושה חודשים, ולא המתין.

אמר לו, במה הדבר אמור? רק במקום שאנו יראים, אולי היא מעוברת. וגלוי לפניי, שאוריה מעולם לא קָרב אליה, כי שמי חתום בו לעדות, שכתוב, אוריה, אותיות אור י"ה. וכתוב, אוריהו, אותיות אור יה"ו. חתום בו שמי, לעדות, שלא שימש בה מעולם.

ביאור הדברים. מה עניין השם י"ה שבאוריה, להעיד עליו, שלא נגע בבת שבע מעולם? במשל של נתן הנביא, מדמה את דוד לעשיר ואוריה לרָש, ובת שבע לכבשת הרָש, ואת הס"א להֵלֶך. וכתוב, שלרָש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה. כי אוריה היה מג"ר בחיסרון של ו"ק, שכתוב, אוריה. וכתוב, אוריהו. כי בשם אוריהו כתוב, יה"ו, י"ה ג"ר, ו' ו"ק. אבל כאן כתוב רק אוריה בלי ו', להורות שלא היה בו מו"ק כלום, אלא חכמה בחוסר חסדים. ולפיכך נבחן לרש בלי כל, כי האור דחסדים מרומז בכל.

וכמ"ש, כי אם כבשה אחת קטנה, אשר קנה ויחַייהָ, שהיא בת שבע שקנה אותה. ומורה בזה, שאינו מחלק נשמתו, אלא רק קנה אותה, כדי להחיות אותה ולתקנה ברחמים, שזהו אשר קנה ויחייה. וכתוב עוד, ותגדל עימו ועם בניו יחדיו. זה מורה, שהשפיע לה הגדלות שלו, כמו לבניו. כלומר, בדרך שמפִּיתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב. אמנם בל נטעה ונחשוב, כי גם קרב אליה. ע"כ מסיים הכתוב, ותהי לו כבת, ולא לאישה.

הרי שהכתוב מעיד, שאוריה לא קרב אליה. אלא שהזוהר מפרש הטעם, למה לא קרב אליה. וע"כ אומר, כתוב אוריה וכתוב אוריהו, שחתום בו שמי, לעדות, שלא שימש בה מעולם. כלומר, השם י"ה בלי ו', שזה מורה חוסר חסדים, ו'. וע"כ לא יכול להתקרב אליה, כי אין זיווג בלי אור דחסדים. ונמצא שם י"ה, החתום בשמו, מעיד עליו, שלא היה ראוי כלל להזדווג עימה."

שאלה: מה היה התיקון של בת שבע על ידי אוריה, אם לא היה לו מגע איתה?

זאת אחת מהשאלות שאנחנו צריכים אחר כך לברר. אבל בכל זאת בלי התיקון הזה, היא לא הייתה יכולה להיות ראויה לדוד.

שאלה: כתוב כאן שלא היה שום חטא, אבל הרי היה שם גם עונש של הבורא על המעשים של דוד ודוד צם. אז היה חטא או לא?

אם הייתה עבירה או לא ואם הוא קיבל על זה עונש או לא, את זה אנחנו עוד צריכים לברר, הסיפור עוד לא נגמר.

קריין: 134.

.134" אמר לו דוּמה, ריבונו של עולם, הנה זה מה שאמרתי. אם לפניך גלוי, שאוריה לא שכב עימה, לפניו האם גלוי? היה לו לחכות שלושה חודשים. ועוד, אם תאמר, שדוד ידע, שלא שכב עימה מעולם, למה שלח אותו דוד, וציווה אותו לשמש באשתו, שכתוב, רד לביתך ורחץ רגליך."

כאן עדיין יש שאלות שאנחנו לא כל כך מבינים מה המהות שלהן, כאילו דוד קיבל פקודה, לך ותשכב איתה.

קריין: 135.

.135" אמר לו, ודאי לא ידע. אבל חיכה יותר משלושה חודשים, כי ארבעה חודשים היו. שלמדנו, בט"ו (15) בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל ללכת למלחמה. והיו עם יואב בז' בסיוון, והלכו והשחיתו ארץ בני עמון. וסיוון תמוז אב ואלול התעכבו שם. ובכ"ד (24) באלול היה מה שהיה בבת שבע. וביום הכיפורים (יוה"כ) מחל לו הקב"ה אותו העוון.

ויש אומרים, בז' באדר העביר הכרוז, והתאספו בט"ו באייר, ובט"ו באלול היה מה שהיה מבת שבע, וביוה"כ התבשר, כמ"ש, גם ה' העביר חטאתך, לא תמות. כלומר, לא תמות ביד דוּמה.

כי דוּמה הוא הממונה על גילוי עריות. וחטא זה התכפר לו ביוה"כ. ונמצא, שלא ימות ביד דוּמה. אמנם מיתתו הייתה מחמת החטא של אוריה, שהרגו בחרב בני עמון. כמ"ש, אשר עשה דוד את הישר בעיני ה', ולא סר מכל אשר ציווהו כל ימי חייו, רק בדבר אוריה החיתי. וע"כ נאמר, לא תמות ביד דוּמה, הממונה על גילוי עריות, אלא רק בדבר אוריה החיתי."

אני חושב שאין לנו עדיין כאן מה לעשות, אנחנו מתקרבים לפתרון, אמנם עדיין לא יודעים מה הבעיה עצמה ומה הפתרון, על זה נלמד מחר.

(סוף השיעור)