שיעור בוקר 08.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ב', עמ' 1093,

מאמר "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה"

קריין: ספר "כתבי רב"ש", כרך ב'. עמ' 1093. מאמר "מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה".

מאמר ארוך, בואו נקרא אותו, יש במה להתעמק.

מהו "להזהיר גדולים על קטנים" בעבודה

תש"ן - מאמר כ"ח
1989/90 - מאמר 28

"חז"ל (יבמות, קי"ד ע"א) אמרו "אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים". ופירש רש"י וזה לשונו "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת שתי אמירות הללו, למה להזהיר גדולים על קטנים, שלא יטמאו".

ויש להבין מהו החידוש "להזהיר גדולים על קטנים", בזמן שמדברים על דרך העבודה, שאז מדברים הכל בגוף אחד. אם כן מה מרמז לנו זה "להזהיר גדולים על קטנים". כלומר, מי הוא "הקטן", כשלומדים בגוף אחד. ומי הוא "הגדול", שבא להשמיענו, שצריכים להזהיר "גדולים" על "קטנים".

ידוע, שהיגיעה והעבודה שאנו צריכים לתת בתורה ומצות, הוא מסיבת שאנו נולדנו עם טבע של רצון לקבל לעצמו. לכן בכל דבר שאנו עושים, והרצון לקבל תענוג הוא נהנה מזה, אין שייך לומר אז ענין של יגיעה. כמו שאנו רואים בעולמנו זה, שאף פעם אדם לא יצטער בזמן שהוא רעב, ויש לו סעודה שריחה נודף הימנה. שיגיד, שהוא הולך עכשיו לעבוד עבודה קשה ויגיעה גדולה, בזה שהוא הולך עתה לאכול. היות במקום שיש הנאה ותענוג, לא שייך לומר עבודה ויגיעה.

ולפי זה יש להבין, הלא התורה נקראת "כי הם חיינו ואורך ימינו". אם כן מדוע אומרים, שהאדם צריך להתייגע בתורה. וכי יש מי שלא רוצה לחיות ולהנות מהחיים, כמו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים". אם כן מדוע זה שאנו מקיימים תו"מ, נקרא בשם "יגיעה".

והתשובה היא, אם התענוג של תו"מ היה מגולה לעין כל, בטח שכל העולם היו מקיימים תו"מ. וזהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות מ"ג), וזה לשונו "ונניח למשל, אם הקב"ה היה נוהג עם בריותיו בהשגחה גלויה. באופן, אשר למשל, כל האוכל דבר איסור, יחנק תיכף על מקומו. וכל העושה מצוה, ימצא בה התענוג הנפלא, בדומה לתענוגות המצוינים ביותר שבעולם הזה הגשמי. כי אז מי פתי היה מהרהר אפילו לטעום טעם איסור, בשעה שהיה יודע, שתיכף יאבד מחמתו את חייו, כמו שאינו מהרהר לקפוץ לתוך הדליקה. וכי מי פתי היה עוזב איזו מצוה, מבלי לקיימה תיכף בכל הזריזות, כמו שאינו יכול לפרוש או להתמהמה על תענוג גדול גשמי הבא לידו, מבלי לקבלו מיד. הרי שאם היתה לפנינו השגחה גלויה, היו כל באי העולם צדיקים גמורים".

ולפי זה יש לשאול, מדוע אין לנו השגחה גלויה, אלא שאנו צריכים להאמין בשכר ועונש. הלא היה יותר טוב, אם היה הכל מגולה. והתשובה היא, היות שאנו צריכים להגיע לדביקות ה', שהוא ענין השתוות הצורה, ובגלל זה אנו צריכים לעשות הכל לשם שמים, היינו בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ואם השכר ועונש של תורה ומצות היה מגולה, לא היתה שום אפשרות לעשות לשם שמים. מטעם שהתענוג היה מכריח להאדם לקיים תו"מ.

ואנו רואים, איך שהתענוג, שהוא מגולה בגשמיות, הגם שזהו רק תענוג של בחינת "נהירו דקיק" בערך התענוג שיש בתו"מ, איך שקשה להאדם לומר, שכל מה שהוא עושה, הוא בעל מנת להשפיע, אחרת הוא היה מוותר על התענוגים הגשמיים, אם לא היה יכול לכוון בעל מנת להשפיע לה'.

אם כן בתענוגים הגדולים, מה שנמצאים בתו"מ, בודאי לא היתה שום מציאות, שתהיה בידו היכולת לומר, שאם הוא לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, הוא מוותר עליהם. לכן נעשה תיקון זה, שמטרם שהאדם מסוגל לומר על התענוגים הקטנים הנמצאים בדברים הגשמיים, שהוא מקבל אותם, רק בתנאי שיהיה בידו לכוון בעל מנת להשפיע, הוא נמצא תחת צמצום והסתר, שלא רואה שום דבר תענוג. אלא הוא צריך רק להאמין, שכך הוא. כלומר, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה מנהיג את כל הנבראים בהשגחה של טוב ומטיב.

וזהו כמו שכתוב במאמר ("שמעתי", שנת תש"ג) "האדם צריך לצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונה שלימה בה', וכבר יש לו הרגשה באבריו, שהבורא מנהיג את כל העולם בבחינת טוב ומטיב, כלומר שכל העולם מקבלים ממנו יתברך רק טובות".

ובהאמור יוצא, שבזמן שהאדם עוסק באמונת ה', שהאדם צריך לתת זמן מסוים, ולצייר לעצמו, איך האדם היה מרגיש אז, בזמן שהיה זוכה לקרבת ה', והיה רואה בעיניו את הטוב ועונג הנמשך לו ולכל הנבראים, איך האדם היה אז נמצא במצב רוח מרומם. ואיך שהוא היה שש ושמח.

והציור הזה הוא צריך המשך, שגם האמונה שלו תהיה כדוגמת ידיעה וראיה. כלומר, ששיעור האמונה צריך להיות כדוגמת ראיה וידיעה. וזוהי עבודה גדולה, היות שזוהי דרך של אמת. וזהו כמו שכתוב "אמת ואמונה", שפירושו, שאמונה שלו תהיה על דרך האמת, הוא דוקא כעין ציור הזה, שהוא צריך להאמין בשיעור גדלות האמונה, כאילו היה רואה את זה, שהוא מאמין בעיניו.

היינו באותו שיעור התפעלות, שהיה לו בזמן שהוא היה רואה, כך צריך לקבל התפעלות, בזמן שהוא לא רואה, רק שמאמין שכך הוא. לכן נקרא זה "אמונה בדרך אמת". היינו, שהאמונה שלו היא באמת אמונה כאילו היה זה ידיעה. וזה נקרא "אמונה של אמת", כמו שכתוב "אמת ואמונה".

והיות שכל הבסיס צריך להיות בנוי על יסוד האמונה, ויחד עם זה ניתן לנו שכל ודעת, להבין כל דבר עם השכל שיש לנו. נמצא, שהאמונה היא נגד הטבע שלנו, שניתן לנו ללכת על פי שכל ולא להיות טפש, לעשות דבר בלי שכל. נמצא, מצד אחד לומדים את האדם ללכת לפי דרכי השכל, וכך להתנהג בין אדם לחבירו.

וכשהאדם מתחיל ללכת בקיום תו"מ, אומרים לו, הגם שהאדם צריך ללכת לפי השכל, מכל מקום בין אדם למקום ניתן לנו אמונה, שאנו צריכים להאמין באמונת חכמים, וללכת בדרך זו, אף על פי שהיא נגד השכל, כמו שכתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". היינו, שאנו צריכים להאמין מה שהחכמים אמרו לנו, ולא להסתכל על השכל שלנו.

אולם היות שזהו נגד השכל שלנו, לכן יש לנו עליות וירידות. כלומר, לפעמים אנו יכולים להאמין בדברי חכמים, ולצייר לפנינו את הציור של אמת ואמונה כנ"ל, שהאמונה שלו היא באמת אמונה. היינו שאין שם שום שכל, אלא הכל נגד הדעת שלנו, למה שאנו מבינים. לכן נקרא זה "אמונה של אמת" או "אמונה פשוטה", שאין שם שום דבר להבין, אלא הכל הוא למעלה מהדעת.

לכן אינו בכח של אדם להיות תמיד בדרגה אחת, אלא שהוא בעולה ויורד, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, מדוע נקראת קבלת עול מלכות שמים בחינת אמונה, שהוא מלשון אומן, אומנת, כמו שהיא מגדלת התינוק לאט לאט, עד שהיא מגדלת אותו. לכן בזמן שעובדים על בסיס אמונה, עד שזוכים לאמונה בקביעות, נוהג ענין של "אמונה חלקית".

לכן בזמן העבודה יש עליות וירידות. כלומר, לפעמים אדם יכול לצייר לעצמו את גדלות וחשיבות של תורה ומצות, וגם גדלות וחשיבות של הנותן התורה. כלומר, שבזמן שיכול לצייר לעצמו את גדלות וחשיבות של נותן התורה, אז האדם מרגיש, שהוא נמצא במצב של עליה. כלומר שהוא מרגיש, שהוא נמצא למעלה מעולם הגשמי. והוא מסתכל על אלו אנשים הנמשכים אחר דברים גשמיים, כמו בהמות וחיות, שמספיק להם מזונות, המספיק לבחינת חי. מה שאין כן הוא מרגיש עצמו, שהוא לא יכול לקבל מזונות, שיהיה לו סיפוק בחיים רק ממה שמתאים לבחינת "מדבר".

וכמו שמובא בהקדמות, שכל המעלה שיש לבחינת "מדבר" שבאדם, שהוא מוכשר לקבל הרגשת אלקות. וזה אינו שייך לבחינת בעלי חי. אולם אח"כ שוב יורד ממצבו ונופל לרשות הרבים. כלומר, שהוא נמצא עכשיו ברשות של עצמו ולא כמו מקודם. לכן בזמן העליה, שמרגיש, שאין בעולם אלא רשותו של הקב"ה, והוא בעצמו אינו עולה בשם, כי הוא רוצה להיבטל אליו יתברך בלי שום תנאים, לכן בזמן עליה, האדם נמצא ברשות היחיד. ובזמן הירידה האדם נמצא ברשות הרבים, כלומר שכבר יש לו שתי רשויות.

אולם יש לפעמים, שאדם נופל למצב, שהוא עוד יותר גרוע משתי רשויות. כי בזמן שהאדם אומר, שיש שתי רשויות, לכל הפחות האדם מאמין, שיש בורא עולם, שהוא רשות אחד. היינו, שהבורא הוא הבעל בית, והוא עושה מה שהוא רוצה. אלא שיש עוד רשות, היינו שגם האדם הוא בעל בית. שהאדם עושה בעולם גם כן מה שהאדם רוצה. והאדם רוצה אז, שהבורא ישמש את האדם, כפי רצונו של האדם, היינו שהבורא צריך לעמוד לרשותו של האדם, והבורא ישמש את האדם לפי פקודת האדם.

אולם יותר גרוע מזה, שבכלל חס ושלום אינו מאמין שיש בורא ומנהיג העולם. נמצא, לאדם זה אין יותר רק רשות היחיד של עצמו. אלא האדם רואה, שיש דעה זו להרבה אנשים, שכולם אומרים, שהם בעלי בתים על עצמם. כלומר, שכל אחד עושה מה שנחוץ לו, ומה שנוגע לגבי אחרים לא איכפת לו. כי לפעמים שהאדם עושה כן משהו לטובת הזולת, הוא מטעם שמצפה, שחבירו ישיב לו איזו תמורה, ושלא יהיה כפוי טובה.

וזה כמו שכתוב בזה"ק ומובא בהפתיחה (אות נ"ז) על פסוק "וחסד לאומים חטאת", "כי כל מה דעובדין, לגרמייהו עובדין". היינו שבטח יקבלו תמורת הטובה משהו. ואז יהיה הפירוש "רשות הרבים" היינו הרבה יחידים.

נמצא, שזה לא מכונה "שתי רשויות", היינו רשות של הבורא ורשותו של אדם. נמצא, שהאדם עוד מאמין ברשותו של הקב"ה. מה שאין כן כשהאדם נופל לרשות הרבים של הרבה יחידים, נמצא, שהוא לא משתף בכלל את הבורא. וזהו בוודאי מצב הגרוע ביותר.

ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם זוכה לבחינת אמונה בקביעות, שזוהי מתנת אלקים, ואין זה בידו של אדם, הוא נמצא תמיד בעליות וירידות. ואז האדם צריך לרחמי שמים, שלא יברח מהמערכה. ואז סדר העבודה יכול להיות רק בזמן עליה. כלומר, בזמן שהוא נמצא ברשות דקדושה.

ואז האדם צריך לעבוד, ולתת תשומת לב, ולחשוב באיזה מצב הוא היה בזמן הירידה. היינו, שבזמן עליה הוא יכול לעשות חשבון ולראות את ההבדל בין אור לחושך, כמו שכתוב "כיתרון האור מתוך החושך". כלומר, שאז יש בידו לקיים מה שאמרו חז"ל (אבות, פרק ב', א') "והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה".

כלומר שבזמן עליה, האדם מבין, שקבלה לעצמו נקראת "עבירה". היינו, שמרחקת אותו מה', ואין לך עבירה גדולה מזו. מה שאין כן בזמן ירידה, אינו יכול להבין, שאם לא מכוונים בעל מנת להשפיע, נקרא "עבירה". ושיהיה לו כח להאמין, שצריכים לעשות הכל לשם שמים. אלא רק הוא מאמין במה שכתוב "שהאדם צריך לשמור את התרי"ג מצות, מה שה' צוה לנו על ידי משה לעשות". אבל בטח הוא לא יעשה עבירה, היינו לעבור על מה שכתוב בתורה.

אלא האדם יש לפעמים ברוגז, מדוע עשה לנו ה' ככה, שאסר לנו הרבה דברים. כלומר, האדם אומר, אם הקב"ה היה שואל אותו בקשר לשמירת המצות, היה מבקש מהבורא, שלא יחמיר לנו כל כך ולאסור הרבה דברים שנפשו חמדתן. אבל הוא שומר את המצות.

מה שאין כן בזמן העליה, האדם ברוגז להיפך, בשביל מה הבורא נתן לנו לעשות דברים, מה שהאדם מוכרח לעשות, היינו אכילה ושתיה, וכדומה. הלא היה יותר טוב, אם בכלל לא היה בראם בעולם, ולא היה צורך לעשותם.

נמצא, שבזמן עליה הוא רוצה שיהיו פחות תענוגים בעולם. ובזמן הירידה האדם ברוגז, מדוע הבורא אסר לנו הרבה דברים, שהאדם היה יכול להנות מהם, רק התורה אסרה. ובהאמור שאנו רואים, שיש עליות וירידות בזמן שהאדם רוצה לזכות לדביקות ה'. לכן יש לכנות את זמן הירידה "מצב של קטנות", ומצב העליה "מצב של גדלות".

ובזה יש לפרש מה ששאלנו, מהו הפירוש, מה שאמרו חז"ל "אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים". ושאלנו, איך שייך לומר באדם אחד "גדולים" ו"קטנים". ובהנ"ל יש לפרש, שענין "גדולים" ו"קטנים" אין הפירוש בשני גופים, כי בעבודה לומדים הכל בגוף אחד. אלא "גדולים" ו"קטנים" יש לפרש בב' זמנים ובנושא אחד. היינו, באדם אחד ובב' זמנים:

א. בזמן עליה, הנקרא "גדולים",

ב. בזמן הירידה, הנקרא "קטנים".

ובזה יש לפרש, שהאדם, בזמן שהוא נמצא בזמן עליה, אז עליו לתת תשומת לב, ולעשות חשבון נפש, שהוא יכול לבוא לידי ירידה. ומהו ירידה. היינו, מי אומר, שירידה הוא כל כך רע. הלא הוא רואה, שיש הרבה אנשים שחיים ונהנים מהחיים, אף על פי שהם נמצאים במצב הירידה. לכן בעת שהוא בעצמו נמצא במצב ירידה, הוא נמשך אחריהם. וגם אז הוא בעצמו נהנה מהחיים כמוהם.

אבל מצב הזה של ירידה, יכולים לומר עליו, שלאדם הזה קרה תאונת דרכים. ונפצע, ונמצא עתה בלי הכרה. כלומר, שאינו מרגיש, שהוא נמצא במצב ירידה. אלא הוא נהנה מהמצב שבו הוא נמצא. וממילא הוא לא מרגיש עכשיו ירידה, היות שהוא שכח בכלל, שיש ענין רוחניות בעולם, וצריכים להשתדל להשיג דביקות ה'. והכל נשכח ממנו, מחמת התאונה שארע לו. וממילא לא כואב לו עכשיו מהירידה.

לכן בזמן שהאדם נמצא במצב של עליה, אז יש לו מקום לחשוב ולפחד, שלא יבוא חס ושלום לידי תאונת דרכים. כלומר, בעת שהוא משתדל עכשיו להתקדם לרוחניות, שלא יפול באמצע מדרגתו.

מה שאין כן בזמן הירידה, הוא כבר לא זוכר, מטעם שאז אין לו שום הרגש של רוחניות. ואת כל זה הוא יכול לדעת רק בזמן הגדלות. ולכן בא הכתוב להשמיענו "אמור ואמרת, להזהיר הגדולים על קטנים". כלומר, בזמן הגדלות, שהוא בזמן העליה, אז הזמן להיות במצב של זהירות על הקטנות. היינו שלא יבוא לידי ירידה הנקראת "קטנים". שרק בזמן העליה יש יכולת להאדם שיחשוב על ענין קטנות, כלומר שיחשוב מהי הסיבה שהוא בא לידי הקטנות. שהאדם צריך לדעת, שבטח יש איזו סיבה שזהו הגורם להירידה.

וזהו כמו ששמעתי מאאמו"ר זצ"ל (מובא במאמר שנת תש"ה) "אולם גם זאת לדעת, אם היה ביכולת האדם להחזיק איזו הארה אפילו קטנה, אבל אם זה היה בקביעות, כבר האדם נחשב לאדם השלם. היינו, שעם ההארה הזו היה יכול ללכת קדימה. לכן אם נאבדה לו ההארה, עליו להצטער על זה. וזה דומה לאדם, שנתן גרעין באדמה על מנת שיצמח מזה אילן גדול. אבל תיכף הוציא את הגרעין מהאדמה. אם כן מהי התועלת מהעבודה, ממה שהכניס את הגרעין באדמה. ועוד יותר מזה, יכולים לומר, שהוציא אילן עם פירות מבושלים מהאדמה, וקלקלם. כלומר, שאם לא היה מוציא את הגרעין, היה בא מהגרעין אילן עם פירות. וכן הענין כאן, שאם לא היתה נאבדת ממנו הארה הקטנה הזו, היה נצמח מזה אור גדול. לכן עליו להצטער, שנאבד ממנו "אור גדול".

ובהאמור אנו רואים, שהאדם צריך לשמור עצמו בכל מיני זהירות בזמן עליה. שאז, אפילו שיש לו הרגשה קטנה, ובאם יעשה כל מה שבידו, שלא לאבד את זה, הוא ילך כל פעם קדימה.

וזה שכתוב "אמור, ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים". כלומר, שבזמן הגדלות, שהוא זמן עליה, אז הוא צריך לעשות את כל החשבונות, בכדי שלא יבוא לידי קטנות, היינו לידי ירידה. ועליו מוטל לעשות חשבון, מהי החשיבות שיש לו עכשיו, אפילו רק קצת נגיעה ברוחניות.

ושהוא צריך לעבוד עם עצמו, שיאמין, שהרגשה זו באה מלמעלה. היינו שהבורא קורא אותו אז. ולחשוב, כמה הוא חשוב דבר זה, מה שהבורא קורא אותו. וכנ"ל, שאם יהיה בידו להחזיק את הרגשה הקטנה זו בקביעות, אז בטח הוא ילך קדימה, כנ"ל בהמשל, שהעליה זו נחשבת רק לגרעין שנותנין בקרקע, אבל מן הגרעין הזה תצא אילן גדול, הנותן פירות.

נמצא, שהוא צריך להחשיב את מצב של העליה. ולצייר לעצמו, כאילו ככה הוא מסתכל על התכלית. היינו, כאילו כבר יש בידו אילן גדול הנותן פירות. באיזה אופן היה שומר את האילן, שאנשים לא יקלקלו את האילן הגדול הזה. בצורה כזו הוא צריך ללכת, עד שיהיה מורגש באבריו, שצריכים תמיד להשגיח על האילן. ועוד הוא עושה מעשים, בכדי להסתיר את האילן בפני אנשים, שלא יתנו עין הרע להאילן.

כמו כן האדם צריך לשמור את ההרגשה זו, שיש עכשיו במצב עליה, כדי שאנשים זרים לא יתנו בו "עין הרע". עד כאן המדובר מהחשיבות של העליה. וזהו רק צד אחד.

אולם יש לחשוב גם כן את ענין מצב השפלות של הירידה, שזה נקרא, להסתכל על צד הב', מה שיש כאן לחשוב. כלומר, שרק בזמן העליה האדם יכול לחשוב את מצב השפלות של הירידה, שזה נקרא "להזהיר הגדולים", היינו כנ"ל מצב הגדלות, "על הקטנים", על זמן הקטנות. כלומר, מה הוא יכול להפסיד, אם הוא יגיע למצב של ירידה. שרק בזמן עליה הוא יכול לעשות חשבון "כיתרון האור מתוך החושך". וזה יכול להיות דוקא בזמן שיש לו אור. אז בידו לעשות השוואה בין אור לחושך. אבל לא בזמן שהוא נמצא בחושך.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', א') "בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להיפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקיימין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות".

ולכאורה קשה, בשלמא "ליתן שכר לצדיקים" יכולים להבין, כדי שיהיה להם הרבה שכר. אלא "להיפרע מן הרשעים" מדוע הוא עשה כך, הלא "אין הקב"ה בא בטרוניא על בריותיו". ומדוע עשה, שיהיו הרבה יסורים.

אלא שיש לפרש, שבבחינת עבודה יהיה הפירוש, כשהאדם צריך לחשוב, מהו הטוב שהוא יכול להפסיד, ומהו הרע שיכול לסבול, ומב' אלה הוא יקבל צורך לשמור את הגדלות, היינו זמן עליה. כי אחרת הוא יראה, מה שהוא יכול לסבול ממצב הירידה. וזהו "להזהיר גדולים על קטנים"."

מאמר מאוד סולידי.

שאלה: העליות והירידות שאנחנו מרגישים הן כי האמונה שלנו היא לא קבועה?

כן.

תלמיד: אז מהי אמונה שלמה?

אמונה שלמה זה כשאנחנו נמצאים בדבקות בבורא ומרגישים באיזה מצב הוא נמצא ואנחנו מרגישים את עצמנו נמצאים באותו מצב.

שאלה: כתוב במאמר, שאדם צריך להישמר מעין הרע. איך אנשים יכולים להשפיע עליו בעין הרע?

כדי להזיק. מכיוון שבכל אחד יש אגואיזם ואנחנו עוד לא מתוקנים ולכן על ידי האגואיזם, כל אחד יכול להזיק לשני ואז יהיה לאדם קשה לצאת מהאגואיזם שלו להשתוות הצורה לבורא. זה נקרא לפעמים עין רע, לעשות למישהו עין הרע.

שאלה: אני מרגיש שמחה ותענוג וצורך להיות עם החברים, איך אני יכול להבחין אם אני נמצא בעלייה או בירידה?

לגבי החברים והבורא, אין לך דרך אחרת למדוד איפה אתה נמצא. אם אתה נמצא בתוך החברים, בחיבור איתם ואם יחד אתם נמצאים עם הבורא, לפחות באיזושהי מידה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לשמור על ההארה בינינו ומה הסכנה של עין הרע מאנשים?

עדיף שאדם לא יגלה את הכוונות שלו לאחרים והחברים שלו מבינים את זה בכל מקרה, ויודעים, כי הם לומדים אותו דבר וחיים את אותו הדבר, אבל לאחרים אי אפשר לגלות.

שאלה: איך בעשירייה בא לידי ביטוי דרגת המדבר ביחס בין החברים?

בעזרה הדדית, בתמיכה, בתשומת לב.

שאלה: נראה שהמאמר מספק לנו עצה איך האדם צריך לזכור, או איך להתנהג בזמן שמגיעות אליו עליות וירידות. ונראה שבכל מצב האדם צריך לשמור על אמונה ועל אמונת חכמים. איך לשמור כל הזמן על דבקות ועל התמדה וכיוון נכון בתוך הקבוצה והעשירייה, על אף המצבים המשתנים?

רק על ידי חיבור עם החברים. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". וכך הם יעזרו איש לרעהו ולא יפלו.

שאלה: במאמר כתוב, שכשאתה בעלייה אתה צריך לחשב את הירידות. אז אם אני לא מסוגל לחשב את הירידות, זה אומר שאני בירידה?

יכול להיות, אבל אתה גם לא יודע עכשיו איך למדוד אותה. תמשיך כמה שאפשר. ותמשיך הכוונה שתתקרב לחברים, תתחבר לחברים בכל מצב ומצב זה יביא לך תועלת ואתה תבין את המצבים הקודמים, הנוכחים, המצבים הבאים.

שאלה: למה צריך להעריך את זמן העלייה, מקטנות לגדלות?

אנחנו צריכים כל הזמן ממש להשתדל להיאחז, לתפוס בבורא, כמו ילד שתופס באימא שלו לתפוס ולהיות כל הזמן כל הזמן בדבקות איתו.

תלמיד: עושים את זה באמצעות החיבור?

כמובן, אין לנו אפשרויות אחרות.

שאלה: מצד אחד המאמר מסביר לנו שהבורא הוא טוב ומיטיב בכל המעשים שלו. ומצד שני, אנחנו בבני ברוך מקווים שהפעולות שאנחנו עושים ישנו גם את מה שאנחנו חווים בעולם שלנו. אז איך אנחנו מאזנים את שני הדברים האלה יחד, כי לפחות לי זה נראה כאילו שיש כאן סתירה.

אנחנו צריכים להבין שעל ידי חיבור בינינו כשאנחנו מגיעים לדבקות בבורא, בזה אנחנו משנים את הכול. לא צריכים יותר כלום, רק התקרבות לבורא, ורק לזה אנחנו צריכים להיות מכוונים ולהשקיע כוחות.

תלמיד: במאמר נאמר שהעולם נברא בעשרה מאמרות. למה הכוונה?

בעשרה מאמרות, זה כמו שאנחנו לומדים את עשרת הספירות, כך זה נקרא "עשרה מאמרות". שנוכל בהדרגה להתקדם מגשמיות לרוחניות.

שאלה: האם בן אדם צריך להרגיש פחד בקטנות, בגדלות, או בשניהם?

האדם לא צריך להיות בפחד לא בקטנות ולא בגדלות, אלא צריך להשתמש בשניהם כדי להתקרב לבורא.

שאלה: מהתרשמות מהמאמר, אני מקבל שהרב"ש כאילו מזהיר אותנו להימנע ממצב של קטנות, האם זה נכון? וגם אנחנו לומדים שככל שאנחנו נתקדם לדרגות יותר גבוהות בדרך, האדם יגיע למצבים של קטנות, וגם למצבים של גדלות. אז איך אנחנו מיישבים את שני הדברים האלה, האם אנחנו צריכים בצורה מודעת לעבוד ולנסות להימנע ממצב של קטנות, ירידה?

הוא צודק. אנחנו עוד נברר את זה, יש בזה הרבה הבחנות.

שאלה: למה בזמן עלייה אני צריך לפחד מהירידה? האם לא עדיף להתייחס לירידה ולעלייה שווה?

לא. כי בזמן הירידה אני מתרחק מהבורא עד כדי כך שאני לא מרגיש אותו וזו ממש עבירה. ובזמן העלייה אני מתחבר לבורא, אני מתקרב אליו, מרגיש אותו, יש לי כוח לקיים רצונו ולכן זה רצוי. זה מה שאנחנו צריכים להבדיל בין עלייה וירידה.

תלמיד: אבל כשהירידה מגיעה, אני יודע שאפול.

אז מה? בזה שאני יודע שאני אפול אז יותר טוב לי? אני צריך בכל זאת להחזיק את עצמי כל הזמן כמה שיותר קרוב לבורא.

שאלה: למה הבורא צריך לתת לי עלייה, איך עלי לבקש ולשכנע אותו שייתן לי עלייה?

הבורא רוצה שאנחנו נעלה אליו ולכן ברגע שאנחנו מבקשים ודאי שאנחנו מעוררים אותו לעזור לנו, אבל הבקשה שלנו צריכה להיות מסודרת נכון יותר ויותר.

שאלה: אם תענוגים גשמיים אסורים, איך למרות אותם תענוגים אדם קשור לרוחניות?

הם חשובים מפני שדווקא על ידם אנחנו רואים עד כמה אנחנו נמצאים עדיין בהם, וכך יש לנו אפשרות להתקדם, לצאת מהם ולהתקרב לבורא.

שאלה: מהו הדבר הטוב ביותר שיכול לשמור על האדם בזמן ירידה?

בכך שהוא קשור לעשירייה.

תלמיד: ומה קורה בזמן שאנחנו לא נפגשים פיזית, איך אני יכול להיות קשור?

אני לא יודע מה זה מפגש פיזי. ישנן עשיריות שהן בכלל לא רואים זה את זה כי הם נמצאים בכל קצוות תבל, צריכים להיות קשורים כככל שאפשר בלב ונפש.

תלמיד: כדאי להיפגש גם פיזית עם העשירייה?

איך שאתם יכולים, מחליטים, מסוגלים, אבל גם אפילו בלי זה.

תלמיד: אבל יש לזה חשיבות?

באופן יחסי.

שאלה: לפעמים אתה אומר שראית שרב"ש לא יכול לעשות שום דבר, שהוא איבד את כל הכוחות שלו, איך עזרת לו בזה?

אני לא מדבר על היחסים ביני לבין רב"ש.

שאלה: כתוב, "ובאמור יוצא בזמן שהאדם עוסק באמונת ה' שהאדם צריך לתת זמן מסוים ולצייר לעצמו איך האדם היה מרגיש אז בזמן שהיה זוכה לקרבת ה'". כלומר להקדיש זמן וכביכול לשלוח את עצמי לעתיד המתוקן ולהביא אותו להווה, זה מה שהוא עושה כאן?

לא חשוב, אבל שהוא מתאר את זה לעצמו.

תלמיד. אבל איך זה שאני מדמיין, מנסה לחיות את המצב הרצוי, כשאני כרגע במצב המצוי שהוא לא המצב הרצוי, בזה שאני מדמיין את המצב הרצוי אני גם משנה את המצב המצוי בהווה?

במשהו, אני לא יכול להגיד על כל המצבים.

שאלה: ברוחניות אנחנו מדברים על אהבה, איך אפשר שתהיה נקמה שם?

היצר הרע שמגיע לאדם ויכול לסובב אותו לכל כיוון מכל מצב. אם אדם יודע את זה, זאת אומרת כבר עבר דברים כאלה, והוא מבין שהיצר רע יכול לעשות איתו בכל רגע מה שהוא רוצה, אז האדם מאוד נזהר מליפול ליצר הרע. אלו דברים מאוד מאוד חשובים וממש מרגישים אותם מאוד קשה.

שאלה: האם אדם יכול אפשר להיות בירידה כשהוא כבר מרגיש את התענוג של האמונה בקביעות?

לא, איך יכול להיות? אבל לאמונה בקביעות אנחנו צריכים תמיד להשתוקק, לפנטז אפילו לעצמנו איך זה להיות באמונה קבועה.

שאלה: איך להיות מהירים יותר מהירידה בזמן שאנחנו נמצאים בעלייה? האם אתה יכול לתת טיפים לעשירייה. אנחנו הרגשנו שהירידה והעביות הולכת לגדול עוד לפני שזה קרה. עכשיו אנחנו מרגישים שאנחנו בדרך להשפעה לעם שלנו וכל דבר שאנחנו מצליחים לעשות כנראה יהיה לו השפעה חיובית?

אתם צריכים להתקרב זה אל זה ולחשוב רק על חיבור ביניכם ועל איך להחזיק אותו ביניכם, וכך תתקדמו.

שאלה: כשחבר נמצא בירידה ומחליט לצאת מהעשירייה ומחכה שיגיעו ימים יותר טובים, מה אנחנו יכולים לעשות עבור החבר?

אנחנו תמיד צריכים לחשוב על ימים יותר טובים, שאנחנו נהייה יותר מחוברים, יותר קרובים זה אל זה ויותר קרובים לבורא. כל הזמן להשתדל להימשך למצב כזה.

שאלה: על איזה מצבים אנחנו אחראיים, ואיזה מצבים של ירידה אנחנו יכולים לגרום לעשירייה?

אנחנו לא צריכים לחשוב על זה, אנחנו צריכים לחשוב רק על החיובי, רק על העליות, רק על החיבור בינינו, על ירידה אף פעם לא לחשוב.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב עלייה מובן שירידה מביאה אותנו קרוב יותר לבורא, אבל שאנחנו נמצאים בירידה אנחנו מאבדים את ההרגשה הזאת, איך להחזיק בהרגשה שירידה מביאה אותנו קרוב לבורא?

בזמן הירידה אנחנו לא קרובים לבורא. בזמן הירידה אנחנו צריכים לחפש קירבה לחברים ובחיפוש הזה אנחנו נמצא גם איך להתקרב יותר לבורא.

שאלה: אנחנו עושים עבודה פנימית כדי לא להישאר בירידה, האם אנחנו צריכים לעשות גם עבודה פנימית במצב שאנחנו נמצאים בעלייה כדי להגיע לדרגה הבאה?

וודאי שאנחנו יכולים להגיע מכל עלייה לעלייה יותר גדולה, הכול תלוי בהרגשה שלנו. אנחנו יכולים להיות בעלייה, ולחשוב שזאת לא עלייה, אלא שזו רק ירידה, המצב הקודם לעלייה הבאה. בצורה כזאת אנחנו יכולים לעלות ולעלות, ולא לרדת ולעלות, לרדת ולעלות.

שאלה: כתוב, "וזהו כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק ה', א') "בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות. אלא להיפרע מן הרשעים, שמאבדין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות. וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקיימין את העולם, שנברא בעשרה מאמרות". מה ההבדל אם העולם נברא במאמר אחר או בעשר מאמרות? אם נותנים פרס לצדיקים הוא מורגש גם פה, ועונש לרשעים מורגש גם שם, בסופו של דבר אנחנו מגיעים לגמר תיקון של כל הכלי.

רשעים וצדיקים נמצאים במקום אחד. אדם מגלה עד כמה הוא רשע לפי היצר הרע שבו ועד כמה הוא יכול כנגד זה להיות צדיק לפי היצר הטוב שיגדל בו.

כדי להפריד בין שני המצבים האלו, בכל אחד ואחד, יש מערכת שנקראת "עולם", המערכת הזאת מפרידה כל אדם מאדם, ובתוך האדם היא מפרידה גם את האדם טוב שבו וגם את האדם הרע שבו. כך גדלים, תמיד יש לנו בחירה.

תלמיד: במה משתנה המצב אם אנחנו מגיעים לאותו גמר תיקון גם כרשעים וגם כצדיקים? הרשעים יסבלו, ירגישו את הייסורים, הצדיקים ירגישו שהם מתקדמים באחישנה. מה ההבדל, למה אחד או עשר?

אני לא מבין את המצב הזה. אני פשוט עושה מה שאני צריך לעשות במצב הנוכחי, וגם ממליץ לך לעשות כך.

שאלה: אם ירידה היא מצב שאנחנו צריכים לנסות להימנע ממנו, אז איך להגיע לצורך שלם ואמיתי שהבורא יעזור לנו?

אנחנו לא צריכים לברוח מהירידות. אנחנו צריכים להימשך לעליות וזה מה שעלינו לעשות. ודאי שכתוב "סור מרע ועשה טוב" אבל העיקר זה להימשך לטוב. ההתקרבות לבורא מתקנת אותנו מכל וכל.

תלמיד: כשאנחנו מסוגלים לראות את הירידה ולהבין שהיא מיועדת כדי שנבנה את הצורך הנכון לבורא, האם זו עדיין ירידה או שזה כבר משהו שמשמש אותנו כדי לעלות למדרגה הבאה?

אחרי הכול אנחנו רואים שאין כל כך ירידות, שכל הירידות זה כדי להראות לנו אפשרות לעליה.

שאלה: הרב"ש אומר שהאדם צריך לתאר לעצמו את המצב הבא. מה זה המצב הבא?

המצב הבא הרצוי לאדם זה שהוא יהיה מחובר עוד יותר לחברים, כאיש אחד בלב אחד, ושבתוך החיבור הזה הם יתחילו לגלות את הבורא, אחד לכולם.

תלמיד: במאמר נאמר שהאמונה שלך צריכה להיות כאילו שאתה כבר רואה את זה ויודע את זה. נראה שהפעולה לתאר את העתיד היא מאוד חשובה כדי שאנחנו נאמין ונהיה מסוגלים לבנות באמת אמונה שלמה וגדולה. איך אנחנו מתארים לעצמנו את העתיד? לכאורה אנחנו רואים דברים אחרים בעיניים שלנו.

כשאני מדבר עם החברים, אני מתרשם מהם ויכול לתאר לעצמי את המצב המתוקן.

שאלה: הרב"ש מעניק כאן הרגשה, הוראה, "בזמן העלייה האדם צריך לעשות את כל החשבונות כדי לא להגיע לידי ירידה, ועליו לבחון איזו חשיבות יש לו כרגע". איך אנחנו עושים את ההערכה באיזו חשיבות אנחנו נמצאים כרגע?

דווקא בעשירייה להשתדל לעשות את זה. תתייעץ עם העשירייה וכולם יחד תגיעו למצב שבו יהיה לכם ברור איך אתם מעריכים את המצב הרוחני שלכם.

תלמיד: האם עלינו לחשוב על איזה מדד של העשירייה?

אתם תתחילו ותראו כמה זה עוזר לכם, זה יגדל אתכם.

שאלה: האם המצב של עליה וירידה קשור לזה שהצדיקים יודעים את יום מותם?

על זה לא מדובר.

שאלה: מה ההבדל בין כעס בירידה וכעס בעלייה?

בעליה אין לנו שום כעס. אנחנו מרוצים מזה שאנחנו נמצאים בעלייה, שיש לנו יותר ויותר התקרבות לבורא ורצון להודות לו, לכבד אותו. מה שאין כן בירידה, שם אנחנו צריכים להתגבר על המצב עצמו, שמביא לנו כעס, שהוא ריחוק מהבורא, ולמרות שאנחנו נמצאים בירידה להבין שזאת ירידה לצורך עלייה. וגם לא לכעוס אלא להבין שזה הכרחי.

שאלה: בגדלות אנחנו מכירים את רשות היחיד ובקטנות אני מרגיש את כוח הרצון שלי. האם להגיד שמה שנמצא בידינו זה אומר שאנחנו במצב ירידה?

מה שנמצא בידינו זה אחרי שאנחנו מתחברים עם הבורא, או בעליה או בירידה, אז אנחנו יכולים להחליט.

שאלה: איך אפשר לראות או לשפוט את החבר לפי הנטייה הטובה שלו, ולא לפי הרע שאני רואה בו?

זה לא פשוט, אתה צריך לצאת מעצמך ולהתלבש בחבר, ואז תוכל לשפוט אותו כמו שהוא רואה את עצמו. מה לעשות? ככל שאתה מחובר לקבוצה כך זה עוזר לך לצאת מעצמך קצת יותר לכיוון הקבוצה, לדעת החברה, ואז אתה תוכל גם להתלבש בחבר. אילו התרגילים שאנחנו צריכים לעשות.

שאלה: המאמר מדבר על כך שבזמן עלייה האדם מרגיש את האזהרה, הוא כאילו יודע להיזהר לא ליפול. אם כך מה גורם לזה שהוא ייפול בסוף, כיוון שהוא פספס או כיוון שהוא חייב ליפול?

הוא בכל זאת חייב ליפול, "אלף פעם ייפול צדיק וקם", אבל הוא צריך להיות מוכן לזה ולכבד את כל המצבים שבהם הוא עובר, כי אי אפשר אחד ללא האחר.

תלמידה: מה זה אומר להתייחס לירידה שהיא ירידה לצורך עלייה, למה צריך אותה?

צריך את הירידה כדי להעריך את העלייה.

שאלה: רב"ש כותב שאדם צריך להחזיק בהארה הקטנה שיש לו. מה העבודה שלנו במצבים בגשמיות כשנראה שאין סיכוי להחזיק אמונה, האם המצבים האלה באמת אבודים?

לא, אלו לא מצבים אבודים, אתה פשוט צריך להתקרב לחברים ולתפוס אותם בשתי ידיים, בשיניים ולא לעזוב אותם, ואז תראה עד כמה יש לך אפשרות להחליף את המצב.

שאלה: כשיש לאדם פער בין המצוי והרצוי, לפעמים רב"ש נותן עצה כמו פה לתאר כאילו כבר יש לו את הרצוי, כאילו כבר זכה לאמונה שלמה, ולפעמים הוא נותן עצה לא להסכים ולדרוש מהבורא, להגיד "אני לא בזה" ולדרוש מהבורא שיפתור את זה. מתי לפעול כך ומתי כך?

זה תלוי במצב, אני לא יכול להגיד לגבי כל המצבים.

שאלה: כשאנחנו במצב שלילי, במצב של ירידה, ואנחנו מרגישים אמונה בבורא, האם האמונה מחזיקה אותנו בגדלות כדי לצאת ממצב הירידה?

כן.

תלמידה: החברות נמצאות במצבים שונים של עליות וירידות, אם מרגישים את העשירייה כשלמה זו עלייה מתמדת?

אין עלייה מתמדת אם אנחנו נמצאים כל הזמן בעליות וירידות. זה מצב שלא קיים.

שאלה: רב"ש נותן עצות חשובות לעבודה בעלייה אבל איך לזהות ולקבוע שאני בעלייה כדי להתחיל את העבודה שעליה הוא ממליץ?

תנסה, אתה מרגיש את עצמך באיזשהו מצב?

תלמיד: מה המדד, מה קובע, הנאה וסבל או גדלות הבורא? איך אני יכול לקבוע ולהגיד שעכשיו זה מצב העלייה, כי הנאה יש גם בירידה?

האם יש לך רצון לעלות, להיות יותר דומה, יותר קרוב לבורא? או לגמרי אין לך שום כוח ורצון? תמדוד, הכול נמדד לפי הרצון.

שאלה: חבר שאל על הסכנה של "עין הרע", וענית לו שעדיף שהאדם לא יגלה את הכוונות שלו. אני חשבתי שכוונה זה משהו שהוא לא מגולה ורק האדם בעצמו יכול להרגיש באיזו כוונה הוא נמצא. אז למה התכוונת כשאמרת שעדיף שהאדם לא יגלה את הכוונות שלו?

לא, זה לא נכון. לפעמים זה מתגלה לאדם, לפעמים האדם בעצמו לא יכול לגלות באיזה כוונות, באיזה מצב הוא נמצא, לאן פניו.

תלמידה: אבל בתשובה שלך לחבר ענית שלא יגלה את הכוונות לחברים, כי הם מבינים ולומדים אותו דבר ועדיף לא לגלות לאחרים.

כן, כדי לא לבלבל זה את זה.

תלמידה: אני עדיין לא כל כך הבנתי איך אפשר לגלות כוונות?

בשביל מה לך לגלות כוונות?

תלמידה: איך אפשר לגלות כוונות, זה משהו שאפשר לגלות לאחרים? זה משהו שנמצא בפנים.

נגיד שאפשר, אבל לא כדאי.

תלמידה: האם מדובר על כוונות בזמן עלייה או בזמן ירידה?

גם את אלו וגם את אלו, אדם צריך לשמור לעצמו.

שאלה: אמרת שעלינו להשיג כזה מצב שכלפינו המצבים האלו יעברו במהירות גדולה. איפה אני נמצא כשהמצבים האלו עוברים ביחס אליי?

אתה נמצא בתוכם.

שאלה: האם כשהאדם נמצא במצב ירידה הוא יכול להזיק לעשירייה, ואם הוא מזיק בצורה מודעת, איך להתייחס אליו?

תמיד צריך להחשיב את החבר כמועיל לעשירייה, לא משנה איזה מצבים הוא יעבור. ומצבים קיצוניים כאלה מתרחשים כשהוא מזיק לעשירייה עד לכזה מקרה שהוא מדבר כנגדם.

תלמיד: יש לנו מצב כזה קיצוני, יש חבר שמדבר נגד כולם ואנחנו מנסה להבין אותו, אבל אם אנו תומכים בו ומשאירים אותו בעשירייה אז חברים אחרים יכולים לעזוב, אלו שהוא מדבר עליהם. אז לא מובן כל כך מה לעשות, מצד אחד כולנו אוהבים את החבר, מצד אחר הוא נמצא בירידה גדולה עכשיו.

הוא אומר את זה ממצב הירידה או שכך הוא חושב באמת?

תלמיד: אנחנו לא יודעים אם זה בגלל ירידה או שהוא תמיד חושב כך.

וזה נמשך כבר הרבה זמן?

תלמיד: כחודש, מיד אחרי הכנס.

הוא אומר שהעשירייה רעה, שאתם לא חברים וכן הלאה?

תלמיד: הוא מדבר נגד חברים קונקרטיים, מעליב אותם ללא שום סיבה. יכול להיות שהוא במצב שיכרות אבל הוא לא תופס את הדברים בצורה ראויה כשאנחנו מנסים להגיד לו משהו.

אם כך צריך לאיים עליו שאתם תזרקו אותו מהקבוצה.

תלמיד: ואם זה לא יעזור שנאיים לזרוק אותו?

אז באמת לזרוק אותו.

שאלה: אמרת שבירידות צריך להיזהר מעבירות, מאיזו עבירה אנחנו צריכים להיזהר כדי לא להגיע אליה בירידה?

מכל עבירה ועבירה, מכל ריחוק מחברים אנחנו צריכים להיזהר.

שאלה: כתוב בזוהר "חסד לאומים חטאת, שכל טוב שעושים לעצמם עושים". מה זאת אומרת "כל טוב שעושים לעצמם עושים"?

אלה קבוצות שלא מחוברות למען הבורא, למען ההשפעה ההדדית, למען החיבור ובזה הן הורסות את עצמן. ולכן כך צריכים להבין אותן ולהתייחס. ובדרך כלל אנחנו לא מתייחסים לזה, אנחנו נמצאים בחלק מהדרך הרוחנית, ואנחנו דואגים רק לחיבור בינינו שוב ושוב בעשיריות ולא יותר.

שאלה: איך לעשות חשבונות בגדלות כדי לא להגיע למצב הקטנות?

צריכים להשתדל יותר ויותר לעזור לחברים בקבוצה, לאחד את הקבוצה יותר ויותר חזק.

שאלה: אמרת עכשיו לגבי עניין עין הרע, זה משהו לא כל כך נעים שנשים מתאספות אם אפשר לשאול על נשים. האם כדאי פשוט לקרוא ולהעמיק במקורות ולא לדבר בינינו? כמו שאמרת עכשיו לחברה, תמצאו בעשירייה שלכם, תדברו בעשירייה ותראו שזה מקדם אתכן. עד כמה זה מקובל עבור נשים או שמוקדם לנו מדי לזה?

זה לא מאוד מתאים לנשים, עדיף שנשים ילמדו ושכל אחת מהן תבין מה עליה לעשות. נשים מתעכבות קצת ביחס לקשר ביניהן.

שאלה: יש לי הרגשה שאת כל תשומת הלב שלי אני צריכה להפנות למרחק ביני לבין הבורא, ביני לבין העשירייה, וברגע שאני רואה איזו דחייה מינימאלית, ריחוק מינימאלי אני צריכה עוד יותר להוסיף ככל שרק יש לי כוחות לחבר את הקבוצה, להוסיף לקבוצה, וככל שאני מוסיפה יותר, כך זה נעשה חשוב לי יותר. האם ההצלה היא בעצם לעקוב אחר המרחק ביני לבין העשירייה? וברגע שאני מרגישה ריחוק, מהר לרוץ ולתת מאמצים?

כן.

תלמידה: זה יכול להחזיק אותי כמו שאמרת "להחזיק במצבים בשיניים"?

כן.

שאלה: כתוב "להזהיר גדולים על קטנים", מה זה אומר בעבודה?

הייתה הנחייה כזו שצריך להפיץ אותה כדי להתקרב לכולם, ובין כולם.

שאלה: כתוב להודיע לכוהנים בני אהרון ולהגיד להם שאף אחד מהם לא ייטמא על ידי טומאת המת, אז זה אומר שצריך להיזהר במצבי הירידה, במצבי הקטנות כדי שלא ייטמאו?

כן.

תלמיד: כלומר שלא ניתקע במצב של ירידה?

כן. אדם שמפסיק לעבוד ברוחניות נחשב כמת והרוח העליונה יוצאת מתוכו. אסור לבוא במגע עם אדם כזה.

תלמיד: ולגבי האזהרה שחבר שנפל פעמיים עוזרים לו ורק בפעם השלישית אנחנו עוזבים אותו?

הוא לא מת, הוא פשוט נפל מחוסר כוחות.

שאלה: כשמדובר במאמר על עליות וירידות בין היתר נאמר שבזמן הירידה האדם נמשך לתענוגים גשמיים, מה צריך להיות היחס שלנו לתענוגים גשמיים בזמן המצבים האלה, איך להתמודד עם זה בצורה נכונה?

יש תענוגים הכרחיים שאנחנו צריכים אותם, בלי זה לא יכולים להתקיים בגוף הגשמי שלנו, אבל חוץ מזה, אנחנו חושבים רק על המצב הרוחני.

(סוף השיעור)