שיעור בוקר 26.12.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 217, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "אותיות דרב המנונא סָבָא"

אנחנו ממשיכים לראות באיזה תכונות הבורא ברא את העולם ואיך הכול צריך להיות באיזון, בהרמוניה זה כנגד זה, כדי שהעולם יכלול בתוכו את כל התכונות ויוכל להיות כלול מכולן.

קריין: סעיף 25, אות ק' ר'.

"אות ק' ר'

.25 מכאן נשמע, שכל מי שרוצה לומר שקר, ייקח בתחילתו יסוד אמת, ואח"כ יקיים לו השקר. כי הש' אות אמת, שבה התייחדו האבות, כי ג' הקווים שבש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. וק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הס"א היא קֹר בלי חום, חיוּת, מפני שיונק מהמלכות בעת שהיא ים שקפא. וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן, ונעשה הצירוף קש"ר, שהוא לשון חיזוק וקיום. כיוון שהש' ראתה כן, יצאה מלפניו.

פירוש. הארת חג"ת דבינה, המושפעים לנוקבא ע"י יסוד דז"א, בנתה את נקודת הסיום של הנוקבא לכלי ובית קיבול למאה ברכות מהז"א. חג"ת נקראים אבות. וע"כ נאמר, שבה התייחדו האבות. ומשום זה נקרא אות אמת.

ק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע. הן ב' המקורות של הס"א. הן לוקחות אות ש' בתוכן ונעשה הצירוף קש"ר. כי ע"י מחיקתן את הזווית של הד' של אחד, הן חומסות לתוכן את היסוד דנוקבא דקדושה, שהיא ש', ונבנה היסוד דנוקבא דקליפה באות ש', שע"י זה נעשה להן אחיזה גדולה ביותר בקדושה, הנקרא קשר. כי קשר מורה שהאחיזה חזקה מאוד וקשה לנתק אותה."

"אות צ'

.26 נכנסה אות צ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כמ"ש, כי צדיק ה' צְדקוֹת אָהֵב. וראוי לברוא בי את העולם.

אמר לה, צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, להתחיל בך בריאת העולם, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. וטעם שצריכה להיות נסתרת, הוא מפני שנ' הייתה, ובאה י' של השם, שהוא ברית הקדוש, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'.

כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, ב' פרצופים ברא אותו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הדבוקים זה לזה באחוריהם. ומשום זה פניה של י' מוחזרים לאחור מנ', כעין צ, שהי' פניה לצד זה, והנ' פניה לצד אחר, ואינם מוחזרים פב"פ.

עוד, אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך ולהפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, ולא מיד, בהתחלת בריאת העולם, שצריכה אז להיות אב"א, שמוֹרה שהארתה נסתרת. וע"כ אין לברוא בה את העולם. יצאה אות צ' מלפניו והלכה לה.

ביאור הדברים. אחר שראתה הצ' שהת' נדחתה מפני הדינים הקשים שבה, והש' נדחתה מפני אחיזת הס"א שבה, מצאה עוז לחשוב, שהיא ודאי ראויה לברוא בה את העולם, כי גם לה מעלת החותם כמותן. ונוסף עליהם, שאין בה שום אחיזה אל הס"א.

אמרה, בי חתומים צדיקים, חותם אות ברית קודש, ע"י מילה ופריעה, הדוחה כל החיצוניים. ואתה, שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כי גם הקב"ה, הבינה, נתקנה בעניין צדיק וצדק, כמו הז"א, שהם ג"ר דבינה שנתקנו באו"א, שביל של אבא בנתיב של אמא יושב. והכתרים האהובים, המתחבקים תמיד בזיווג שאינו נפסק לעולמים. כמ"ש, צדיק ה' צדקות אהב.

צדיק, רומז על יסוד דאבא. צדקות, רומז על יסוד דאמא, נו"ה, הנקראים צדקות ה'. ומשום שהצדיק צדקות אהב, ע"כ זיווגם אינו נפסק לעולמים. וע"כ אמרה, אני ראויה לברוא בי את העולם, וע"י מידתי יתקיים העולם בדרך בטוח אל גמה"ת.

ואמר לה, צדי, צדי את וצדיק את. כי אות צדי היא יסוד דז"א, וכשהיסוד כלול יחד עם הנוקבא, נקרא צדיק. כי ט"ס דז"א מאות י' עד צ', והק' היא התחלת הנוקבא. וכשהנוקבא דבוקה ביסוד, הרי הק' דבוקה בצ', ונקרא אז היסוד, צדיק.

וזה שיבח אותה הקב"ה, צדי את, במקומך ביסוד ז"א. וצדי את במקומי. כי את רשומה בי, בזיווג שאינו נפסק. וגם צדיק את, כי גם הנוקבא כלולה בך, בק' של אחר הצדי. ועכ"ז אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ואת צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, מפני שנ' הייתה. כי היסוד דז"א כולל עימו הנוקבא, הק' בצדיק, כמו שרמז לה הקב"ה, צדיק את. וכשהנוקבא כלולה בו בציור הצ', היא מצטיירת בו כאות נ'. כי הנ' היא גבורה דז"א. כי י' כ' ל' הן ג"ר כח"ב, מ' נ' הן חו"ג.

ועל נ' זו כתוב, אני בינה לי גבורה. כי בגדלות בעת שחג"ת נעשים לחב"ד, נעשית גבורה זו לבינה. ובעת קטנות שאבא הוציא אמא לחוץ, נעשית הבינה לגבורה לנ', וע"כ רמוז בה נפילה, כי נופלת מבחינת ג"ר לו"ק, מכוח אבא שהוציא בינה וזו"ן לחוץ מהראש.

ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. שצריכה להיות נסתרת, מפני שנ' הייתה, ובאה הי' של השם, ברית הקדוש, ורכבה על הנ' והתאחדה עימה. כלומר, הנוקבא, הכלולה בצ', היא ציור אות נ' שבה, גבורה מבחינת בינה הנופלת. והי' שבה, היא יסוד דז"א עצמו, שהוא שם של ברית קודש. והן עומדות בציור אב"א, שאחוריהן דבוקים זו בזו ופניהן מגולים לצד חוץ.

כי פני הי' מסתכלת לחוץ ולא לצד הנ', וכן פני הנ' מסתכלת לצד חוץ ולא לצד הי', שזה רומז, שיש אחיזה באחוריים שלהן. וע"כ צריכים אחוריהן להיות נסתרים, כמ"ש, ואחוריהם בָּיְתָה, כדי שלא ייאחזו בהן החיצוניים.

ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. כי מתוך שיש חיסרון באחוריים שלך, הינך צריכה להיות בהסתר, כדי שלא לתת פתחון פה אל החיצוניים, להיאחז שם בין הדבקים. וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם, כי גם בך תצויר אחיזה לקליפות. ומכוח צ', שהיסוד והמלכות בה אב"א, יצא גם אדה"ר אב"א, בשני פרצופים. כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, בשני פרצופים ברא אותו.

ועוד אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך, כלומר, להפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן. שמא תאמר, אפשר לי לברוא בך את העולם פב"פ, כמו שאני עתיד לנסר אותך אח"כ ולעשותך פב"פ. גם זו אינה טענה.

כי גם בעת שאתקן לך פב"פ עם הנוקבא, הנה גם אז לא יהיה זה במקומך למטה, אלא רק ע"י עלייה למקומי, למקום או"א עילאין. וכיוון שפב"פ לא יתוקן במקומך, הרי גם אז תהיה אחיזה לקליפות בדרגתך, וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם.

ועוד אמר לה הקב"ה. כלומר, עוד יותר מזה, שאני עתיד לנסר אותך, להפריד דבקות אב"א שבך ולעשותך פב"פ. אכן לא תהיה זאת במקומך. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, במקום או"א, כי אז תעלה ותלביש לאו"א. אבל במקומך עצמך לא יתוקן זה עד לגמה"ת. ולא אברא בך העולם, כי גם בך יש אחיזה לחיצוניים."

שאלה: מה אנחנו יכולים ללמוד על העבודה מהקשר שיש בין האותיות?

בינתיים כמעט וכלום, אבל עוד מעט נתחיל להרגיש איך על ידי הכוחות שלנו כשאנחנו פועלים, מתפללים, פונים לבורא, אנחנו מעוררים כוחות שונים לחיבור הכללי, ואז נלמד את הפעולות האלה במעשה.

שאלה: נראה שיש פה דיאלוג משותף בין הבורא לבין האותיות, חלק טוענות כך, חלק טוענות אחרת, והבורא עונה להן. מה הסיבה לדיאלוג הזה?

אותיות הן כלים, כוחות, שעל ידם הבורא מסדר את הרצון לקבל של הנבראים בכל מיני כאלה צורות כך שאחרי השבירה הם יכולים להתחבר ביניהם, להתקרב, לעמוד איכשהו יחד, ומתוך עבודה הדדית להגיע לצורה הדומה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד, איך זה קורה.

אנחנו בינתיים קוראים, אנחנו לא מבינים בדיוק מה קורה, אבל לאט לאט הפעולות האלה יעברו עלינו ונרגיש על עצמנו איך זה עובד. זה כמו בחיים שלנו, רק שבחיים שלנו אנחנו לא מקבלים הסבר למה שקורה, אלא "אין חכם כבעל ניסיון" כמו שאומרים, וכך אנחנו מתקדמים, לומדים, נעשים בעלי ניסיון. כך גם כאן.

שאלה: מה זה התהליך הזה שהאות התרחקה או התקרבה לבורא?

בתכונות ההשפעה, כך זה קורה. רק שישנה תנועה מעלה מטה כלפי הבורא.

תלמיד: אבל אתה אומר שאות היא כלי, אז מה קורה איתו?

על ידי המאור המחזיר למוטב, האור העליון, ועל ידי זה שהכלים האלה מוכנים להיות קרובים זה אל זה בביטול האגו הפרטי שבכל אחד, יוצא שהם יכולים לשנות את המצב שלהם, את הרצון שלהם. נעשה להם רצון משותף עם רצונות אחרים, נעשה להם מצב יותר גבוה מקודם, וכך הם בהדרגה מתקרבים לבורא.

תלמיד: כשמקובל קורא על איזו אות, אות נ' נאמר, וכתוב שאי אפשר לברוא בה את העולם, מה זה אומר בשבילו, שהוא לא יכול לעבוד איתה עכשיו?

הוא יכול לעבוד איתה אבל רק במקרים שעוזרים בצורה משנית לבריאת העולם.

שאלה: מהטקסט יוצא שמי שעוסק בתיקונים מגיעים אליו בהרגשה מצבים שאין כל קשר ביניהם, ואנחנו בעבודה שלנו צריכים לסדר אותם בצורה נכונה.

נניח שזה נכון.

תלמיד: האם זה לא מדויק?

זה לא משנה, תחשוב בכיוון הזה ומשהו ישתנה, משהו יישאר מתוך הדברים שאתה משער, ובסוף תגיע לתוצאה.

שאלה: כתוב "ומשום שהצדיק צדקות אהב, ע"כ זיווגם אינו נפסק לעולמים". מה זאת אומרת שהזיווג אינו נפסק?

זה אומר שיש קשר בין הרצון לקבל לאור, והרצון לקבל משתנה כדי יותר ויותר למשוך אור, להשתנות על ידי המאור ולקבל אותו.

שאלה: יש לי בלבול. חשבתי שלזו"ן יש חלק גברי ונשי, וכאן בתחילת המאמר הוא כותב שלזעיר אנפין יש את שתי התכונות האלה. האם אתה יכול להסביר?

עוד מעט נלמד על זה בצורה יותר רחבה. אנחנו עכשיו לומדים רק יסודות, ואחר כך נלמד איך מהיסודות האלה לבנות בניין.

שאלה: מה זה אומר דבקות בצורה של אחור באחור?

אלו תכונות חסדים או חכמה, ולכן יש חיבורים כאלה וכאלה. בדרך כלל זה חיבור לא כל כך חזק, בינתיים, כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו.

שאלה: לפי המאמר יש שני קשרים בין האותיות. יש קשר בין אותיות שיוצר מילה ויש קשר בין שתי אותיות שיוצר אות שלישית, כמו הי' והנ' שיוצרות את הצ'. מה ההבדל בין הקשרים האלה?

כדי לבנות את הקשרים האותיות צריכות להתחבר ביניהן, אז יש חיבורים בכל מיני צורות. עוד מעט ניכנס לזה, לא נפספס שום דבר חשוב.

שאלה: הכותב ממש כותב את זה כמו איזה רומן, הוא מדבר כל כך יפה לכל אות. למה האותיות שואלות את השאלות והוא עונה להן?

כדי להראות לנו איך להשתמש בהן.

שאלה: מה זה התהליך פנים בפנים?

תהליך פנים בפנים הוא ברצון של המדרגה העליונה והמדרגה התחתונה כשהן הולכות להתחבר.

שאלה: מה הכוונה כשהוא כותב אחיזה לחיצוניים?

אחיזה לחיצוניים זה כשהרצון לקבל שבמדרגה יכול להתעורר ולמשוך לעצמו על מנת לקבל חלק מהאור. לכן אי אפשר להיכנס למבנה כזה.

שאלה: יש כאן ציטוט, "ומשום שהצדיק צדקות אהב, ע"כ זיווגם אינו נפסק לעולמים." זה גורם לי לחשוב שהשכר על העבודה הוא להיות צדיק ולהגיע לזיווג שלא נפסק לעולמים, אבל אנחנו צריכים לעבוד עבור החברים ולא עבור התענוג של עצמנו כדי לעשות נחת רוח לבורא, אז איך לרצות את הזיווג הזה שלא נפסק עבור החברים ולא עבור עצמי?

העיקר זה הקשר בינינו שדרכו אנחנו יכולים להעביר גם מאור המחזיר למוטב, גם אור הממלא את הכלים לכל הקבוצה ולדרכה לכל האנושות. זה כל השכר שלנו, ועל זה אנחנו עובדים.

שאלה: האותיות נבראו ככלי לברוא את הבריאה ואחר כך להגיע לתיקון?

האותיות הן לפני הבריאה, אלפיים שנה לפני הבריאה הבורא כבר עיצב את האותיות ואחר כך בעזרת האותיות, בהתאם לאותיות הוא התחיל לברוא את הבריאה כי היתה לפניו כבר אותה התמונה, אותה התכונה שצריכה להיות בכלים כדי לגמור את התיקון ולהגיע למטרה שהוא רוצה שתהיה.

שאלה: האם הבנתי נכון מהקטע שהאדם יכול להיות צדיק גם כאשר נסתרת ממנו גדלות הבורא, שהוא טוב ומיטיב, ולכן לא יכולה להתחיל ממנו הבריאה.

כן.

שאלה: מה זה אומר להרחיק את החיצוניים?

להרחיק את אחיזת החיצוניים זה לעשות מסך שלא נותן אפשרות להתחבר עם כוחות שעוד לא השיגו את הכוונה להשפיע.

שאלה: אנחנו קוראים על אותיות שונות, וכל אות, כל דיבור עם הבורא מעורר בנו הרגשה אחרת. חלק מהאותיות מעוררות בי התרשמות פנימית מיוחדת ולפעמים נדמה לי שאני מבינה משהו מהנאמר, האם זה אומר שאני צריכה להתעמק דווקא בחלק הזה של המאמר?

זה לא אומר כלום, את צריכה לקבל הכול באופן אובייקטיבי לחלוטין. אתם עוד לא יודעים מהן התכונות האלה ולכן אתם צריכים ללמוד הכול באופן שווה. אין שום דבר טוב, שום דבר רע, לא צריך להיות שום יחס מיוחד לזה או לזה כי נראה לכם שזה קרוב יותר, טוב יותר, נעים יותר וכן הלאה. אז תשתדלו להיות אדישים ככל האפשר.

שאלה: מהו המצב הזה שאות באה ודורשת לעצמה תפקיד, והאם זה קורה גם בפנימיות האדם?

אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: נאמר ש"אחור באחור" יעבור בעתיד למצב של "פנים בפנים". האם זה אומר שהצורה הזאת תיעלם או שהיא תעבור לאיזושהי צורה חדשה?

היא תעבור לצורה חדשה.

תלמידה: וזו תהיה אות?

כן. אות זה כלי.

שאלה: הקבוצה שלנו נוצרה בצורה ספונטנית ואנחנו לא יודעות לאן לפנות, איך ללמוד.

את צריכה לפנות למארגנים ולא אלי. תפני לראשי שפות והם כבר יגידו לך מה לעשות.

שאלה: אנחנו לומדים שאות זה כלי, כלומר רצון, ונגיד במקרה של צ' זה חיבור של שני כלים, נ' וי'. איך יכולים שני כלים, שני רצונות להתחבר? אלו שני כלים שונים, איך הם יכולים להתחבר?

אבל כשבא האור העליון והם רואים מטרה שמקובלת על שניהם ודווקא על ידי צירוף בין שניהם הם יכולים להשיג אותה, אז הם מבינים את הצורך בחיבור ומבקשים חיבור ומתפללים. גם בחיים שלנו אנחנו מאוד מאוד שונים זה מזה אבל כדי להשיג את המטרה המשותפת אנחנו מתחברים לאט לאט בכל מיני צורות, בכל מיני צדדים.

גם י' ו-נ' מתחברים בצורה הפוכה זה לזה כדי להשיג תכונה משותפת ועל ידה להשיג מהות שלישית, ולא סתם מהות, אלא אות צ', להגיע לדרגת הצדקות.

תלמיד: איזה שינוי צריך להיות בכלים כדי שהם יוכלו להתחבר?

שהם מוכנים לוותר על עצמותם ולהתחבר, לתת את כל הכוחות זה לזה כדי להגיע לדרגה השלישית, המשותפת ביניהם. זה דבר מעניין מאוד, אנחנו עוד נלמד איך ש' מחוברת עם שלושה ראשים, עם ארבעה ראשים, יש בזה הרבה דברים. אחר כך נלמד איך האותיות מצטרפות, את צירוף אותיות, איזו אות יכולה להיות לפני אות אחרת או אחריה, או בכלל לא יכולה להיות לידה.

נלמד את זה, זה כמו לבנים שמהם בונים את כל היקום, את כל הטבע.

תלמיד: ומה הדבק שבין הלבנים?

המטרה המשותפת היא שמדביקה אחד לאחר, על אף שמלכתחילה אף אחד לא רוצה.

שאלה: במונחים קבליים, מהו העולם שעליו מדובר פה שבוראים אותו?

בונים את הכלי המשותף שבו משתתפות כל האותיות בכל הצירופים שלהן, והאור העליון יכול להאיר בהן ללא שום הגבלה.

תלמיד: זה העולם שבוראים?

זה העולם שאנחנו בונים ובזה אנחנו נקראים שותפים.

תלמיד: מה זה אלפיים שנה לפני הבריאה?

זו מדרגה שלמה. כל עולם הוא אלפיים.

קריין: אות פ'. סעיף 27.

"אות פ'

.27 נכנסה אות פ'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי הגאולה, שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי, כי זהו פְּדוּת. כלומר, שהגאולה היא פדות מצרֵינו. והיא מתחילה באות פ'. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם.

אמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש, שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך מי שחוטא, כופף ראשו, מעלים עצמו מעין רואה, ומוציא את ידיו לחטוא. וכמו צורתה של הפ', שראשה כפופה לתוכה. וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו."

מכאן לא כל כך ברור למה הבורא דחה את האות פ', אז בואו נקרא את "ביאור הדברים".

"ביאור הדברים. אמרה הפ', כי הגאולה העתידה להיות בעולם, רשומה בה. וע"כ היא ראויה, שייברא בה העולם. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם, הן תלויות בנוקבא.

כי בעת שהנוקבא מחוסרת בניין ג"ר, מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם, ארץ ישראל. כי ארץ ישראל של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה, הנוקבא דז"א. וכמו שיש פירוד למעלה בין הז"א ישראל, לנוקבא ארצו, כך ישראל שלמטה נפרדים מארצם. וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם, גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו, בארצו, ובונה אותה עם מוחין, ומתייחד עימה פב"פ. ואז גם בני ישראל שלמטה, זוכים לגאולה, וגם הם שבים לאדמתם.

ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים בתוך נו"ה דז"א, שמוח החכמה של הנוקבא מלובש בנצח, ומוח הבינה מלובש בהוד. והאותיות ע' פ' הן נו"ה דז"א. וזוהי טענת הפ', הוד דז"א, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי. כי המוחין דנוקבא, המביאים הגאולה לעולם, מתלבשים בי. ולכן אם תברא העולם במידתי, הרי בלי ספק שיוכשרו לבוא לגמה"ת.

ולמה הפ' חשבה את עצמה ראויה למידת בריאת העולם יותר מע', הרי המוחין דנוקבא מתלבשים בנו"ה, ע' פ', ועיקרם בנצח, ע'? משום שזהו פדות, כי הפדות היא רק במידת ההוד, פ'. ועניין הפדות, שאמא פודה תחילה את הנוקבא מן הדינים. ואז הנוקבא ראויה לגאולה.

וכמ"ש, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. ולומדים, שהנשר הוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי, ואל ייכנס בבניי. כי המ"ה אינו ראוי למוחין זולת ע"י התיקון, שאמא משאילה בגדיה לבִתה. כי הנוקבא, בהיותה ממקורה מצומצמת, שלא לקבל האור, מעת צ"א לא הייתה יכולה לקבל שום מוחין. אלא משום שיצאה אמא מחוץ לראש דא"א, ונעשה ו"ק בלי ראש, אז נמשכו אותיות אל"ה שלה לנוקבא, ונבנית גם הנוקבא בשם אלקים.

אמא נקראת נשר, הרחמן על בניו, זו"ן. וע"כ יצאה לחוץ, ונחצֵית קומתה לו"ק בלי ראש, בחינת חץ, כמ"ש, מוטב שייכנס החץ בי. שע"י כך פדתה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל מוחין בכלים שלה, אל"ה.

וזה עניין פדות ופדיון, שאמא פודה את הנוקבא מהדינים שלה. שלולא זה לא הייתה ראויה למוחין. והפדות הזו, שורה בעיקר על קו שמאל של הנוקבא, ששם הדינים. וכן על הוד דז"א, אות פ'. ולפיכך חשבה הפ', שהיא ראויה יותר מהע'. כי הפדות מאמא מלובשת רק בה ולא בע', משום שהדינים הם בקו שמאל, ולא בקו ימין.

ואמר, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי כל הגאולות, הנוהגות ב-6000 שנה, אינן אלא בו"ק דמוחין דחיה. כי ג"ר דמוחין אלו, או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, נגנזו ולא יתגלו זולת בגמה"ת, אחר שייתקן החטא דעצה"ד, שאדה"ר חטא, והמשיך המוחין עילאין לבי"ע דפרודא שלמטה מפרסא, שאין שם הכלים דאמא, אלא מלכות המצומצמת, הפרסא שתחת האצילות, ששם עומדת עתה ה"ת דצ"א, ומסיימת האורות דאצילות, שלא יתפשטו ממנה ולמטה.

וע"י זה שהמשיך השפע למטה מפרסא דאצילות, נרשם פשע בנוקבא, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. אשר זוהמה זו לא תתוקן אלא בגמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים. כי החיסרון של המוחין דאו"א הפנימיים, שנגנזו, נקרא דמעות. והוא ב' דמעות, שמוריד ה' לים הגדול. שהן כנגד ב' עיניים, חו"ב אלו הפנימיים, שנגנזו ואינם.

כי עיניים הן חו"ב, ודמעות הן חיסרון שבהם, מכוח הזוהמה, שהתערבה ודָמעה ע"י חטא עצה"ד. וזה גרם החורבן של ב' מקדשים. ואין הדמעות האלו נמחות מהפנים של הנוקבא, זולת בעת שיבולע המוות לנצח, שיתוקן חטא עצה"ד לגמרי. כי יתוקן הפשע, המוות לעולם. ואז יאירו ג"ר דמוחין דחיה, שהם חו"ב הפנימיים, ונמצא שמָחָה ה' אלקים דמעה.

ואמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי אע"פ שיש בך פדות ע"י אמא, שע"י כך את מביאה גאולה לעולם, המוחין דחיה, שכל הגאולות באות על ידיה, ועכ"ז הרי גאולות אלו מחוסרי השלמות. כי חזרו ונגלו מעל אדמתם, וב' המקדשים חזרו ונחרבו, מטעם כי בך נרשם פשע שבסתר.

כי הפדות דאמא עוד אין ביכולתה למחות לגמרי הפשע דחטא עצה"ד, וע"כ יש בך עוד אחיזה לקליפות. כי ע"כ אין המוחין אלא מו"ק דחיה, והם חסרים ראש דמוחין דחיה. ולפי שיש בך אחיזה לקליפות, אינך ראויה שייברא העולם על ידך.

בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כי הפשע הזה, להיותו בסתר, נמצא כוח הנחש, שמכה לבני העולם והביא מיתה לעולם, עודו בכל כוחו, ואי אפשר להעביר אותו. בדומה לנחש, הנושך את האדם ותכף מכניס ראשו לגופו, שאז אי אפשר להורגו. כי אין הנחש נהרג, אלא אם פוגעים בראשו.

וזה שגרם לאדם, שחטא בעצה"ד, ולבניו, שכופף ראשו ומוציא את ידיו לחטוא. שגם המוחין הנמשכים ע"י הפדות דאמא, הם בכפיפת ראש. ורק ידיו, שהן חג"ת, מתגלות במוחין ההם. הרי שאחיזת הנחש עוד נמצאת בפ', וע"כ אינה ראויה לברוא בה את העולם, כי לא תהיה ראויה לגמה"ת."

יחסר לה כוח דאור החכמה.

שאלה: יש הרגשה שלפני שאנחנו לומדים לקרוא נכון את המילים, אנחנו צריכים ללמוד לקרוא את האותיות. איך לקרוא נכון את האותיות?

אם אנחנו לומדים לקרוא, אז אנחנו לומדים גם אותיות, זה כך בכל שפה כולל בעברית. כל העניין הוא שהעברית נוצרה מתוך שבירת הכלים. לא מתוך ההתפתחות האנושית שגילתה שהשפה היא אמצעי לרישום המחשבות, הידיעות, לשליחת הודעות מאחד לאחר, אלא העברית נוצרה מזה שהתפתחו קשרים עם כוחות הטבע, וגילו את הכוחות האלה ורשמו את הצורות האלה של הכוחות בתור אותיות.

אות זה נקרא סימן, אז בכל אות ההתפשטות מלמעלה למטה זה אור חכמה, מימין לשמאל או משמאל לימין זה אור חסדים, תלוי מאיפה ולאן וכן הלאה. כל החוקים של השפה נובעים מהתפשטות האור מהבורא לנבראים.

שאלה: מה משמעות המילה "פדות" שמדובר עליה כאן?

אנחנו עוד נלמד. דווקא משמעות רחבה מאוד.

שאלה: הנוקבא קובעת את המצב בין גלות וגאולה. מתי הנוקבא ראויה ומתי היא לא ראויה?

נכון. בגדול זה ככה.

שאלה: מתי הנוקבא ראויה?

יש הרבה מצבים.

שאלה: יש רושם שכל אות באה עם הבקשה שהבורא יברא בה את העולם, כאילו היא עדיין לא יודעת מה זה צמצום ב' והיא בתכונה של צמצום א'. הבורא כנגד כל תכונה חיובית מגלה את השלילית. הוא רוצה בעזרת צמצום ב' לברוא את העולם כאילו הוא מתגלה כלפי הנבראים.

נכון. את זה אנחנו בדיוק נקרא עוד מעט.

שאלה: אחרי שהאות נכנסת לבורא מתחיל תיאור של תהליך שלם, מבנה שלם של הבריאה והעולמות והמדרגות. איך זה קשור לאותיות? זה נראה כמו כלי אחד וכאן מתוארת בריאה שלמה.

כלי הוא לא סתם כלי. אותיות הן לא סתם אותיות אלא שילובים של מספר כוחות למטרה מסוימת, למשימה מסוימת, לשם קיומה של פונקציה מסוימת. ולכן באמצעות שני כוחות בלבד של קבלה והשפעה, אם הכוחות האלה מתחברים ביניהם ב-22 אותיות, ב-22 תבניות - נפתרת כל הבעיה של המציאות. מלבדן אין יותר שום דבר.

קח מתוך 22 האותיות האלה ותבנה באמצעותן את כל הבריאה, את כל המציאות, ואת כל היקום. אתה לא צריך יותר שום דבר, לא אטומים, לא מולקולות ולא כוכבים ולא גלקסיות, שום דבר, טבע, דומם, צומח, חי והחומר החושב, היוצר את עצמו וכן הלאה. הכול קיים רק מתוך אותן 22 תכונות שקשורות ביניהן ומעבירות בצורה כזו מאחת לאחת את התכונות שלה, ולכן יוצא לנו כמות אינסופית של תכונות או אפשריות.

תלמיד: אנחנו לומדים על התהליך של השתלשלות העולמות, תכונות בחכמת הקבלה הקלאסית וכאן מופיעות גם האותיות, שבלונות. מה הפונקציה שלהן?

כמובן, אלה אותם כוחות שרק רשומים בצורה אחרת, אבל זה אותו דבר.

תלמיד: אבל זה לא סתם כוחות בפני עצמם, אלה שילובים ביניהם. איך לייחס אותם למערכת הבריאה? מה שכתוב באות הזאת, פשוט יש תיאור של מדרגות, עולמות.

אבל זה כבר שילוב, זה כבר קשר בין הרצונות להשפיע ולקבל. מזה הכול מורכב.

שאלה: למה הבורא ברא את האותיות, למה לא מספיק לברוא רצון לקבל?

אותיות הן נוסחאות. בנוסחאות האלה אנחנו יכולים לקשור את הרצונות לקבל ולקשור אותם יחד לאיזה שרשרת ובשרשרת הזאת האור יתפשט וימלא את כל הרצונות.

כשאנחנו ניקח את כל התכונות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, אז אנחנו נראה שאין בהם יותר מיכולת להתכלל מ-22 אותיות. זה לא סתם בא מהאוויר.

אין לנו זמן בשיעור להכנס פנימה. אבל למה הבורא ברא את העולם מאותיות? כי אותיות זה סימנים של התקשרות האור ברצון. מחוקים כאלה, הבורא ברא את כל המציאות.

שאלה: איך יתכן שבכל אות יש איזה פגם? הרי האותיות האלה הם כלים לגילוי האור העליון.

כל אות זה לא אות שלמה, אלא בכל אות יש משהו מיוחד משלה וכנגד זה יש משהו חסר. לכן אנחנו לא צריכים להשתמש באות אחת, אלא בסדר האותיות, מאות ב' בבראשית - המילה הראשונה בתורה - ועד אות ל' האחרונה, שהיא האות האחרונה בישראל.

ואם אנחנו עוברים על כל אותיות התורה, אז אנחנו בעצם מקבלים את כל האור העליון האינסופי בתוך כלים מוגבלים, וכך אנחנו בעצם בונים כלי אחד לאור העליון.

שאלה: הבורא אמר לאות "יפה", מה זאת התכונה הזאת?

תכונת היופי זה כשאור חכמה מתלבש בכלי.

תלמידה: אבל הוא לא אמר את זה לכל אות. למה הוא מבדיל את כ' ופ'?

בשביל זה צריך להיות בדרגת תיקון מסוימת. לכן אנחנו בדרך כלל מייחסים יופי למין הנשי ולא לגברי מכיוון שאישה היא רצון לקבל וכשהיא רוכשת כוונה על מנת להשפיע ויכולה לקבל אל תוכה אור, אז אור החכמה הזה שמאיר בה, נקרא "יופי".

שאלה: מדובר על ישראל של מעלה ושל מטה. האם מדובר עלינו?

לא מדובר כאן עלינו בכלל, לא מדובר כאן בכלום עלינו.

שאלה: כשמדובר כאן על אבא ואמא הפנימיים, למה הכוונה?

יש כמה סוגי אבא ואמא, ישראל סבא תבונה, אנחנו נלמד את זה בעתיד. כאן הוא רק נוגע בזה, קורא בהם בשמם, כדי שאחר כך לא נתבלבל.

שאלה: פעם ראיתי שהאותיות הן בהתאמה למגן דוד.

אני לא רוצה לשמוע על זה בכלל. לא יודע אם המציאו או לא המציאו, אני לא אומר לך אם זה נכון או לא נכון, אני אומר לך שכרגע אנחנו לא לומדים את זה ואין מה להכניס את זה לשיעור.

שאלה: בסעיף הזה, כאילו יש הבדל בין עוון לחטא. זה לא אותו הדבר?

כעיקרון כן, חטא ועוון זה אותו דבר, למרות שחטא זה מעבר על חוק יסוד, ושגגה זה משהו שהוא משני יותר.

שאלה: מה זה דמעות, זה כלי מסוים?

דמעות זה מה שאנחנו לא מסוגלים לקבל על מנת להשפיע. זה נקרא "דמעות".

תלמיד: וזה מתבטא באיזושהי צורה?

זה אור נוסף שאנחנו לא מסוגלים לקבל והוא מתבטא ויוצא אל החוץ, בצורה כזאת של דמעות.

שאלה: האם האותיות קיימות לנצחיות, או שהן נולדות כל יום מחדש?

אותיות הן הכלים, ומתי שאנחנו מתחברים נכון, אנחנו מייצבים את האותיות.

שאלה: האותיות עצמן, לכל אחת תכונה משלה וצריך לחבר אותן כביכול?

כן, ודאי.

תלמיד: אז איך האותיות מתחברות ביניהן?

כשיש להם כוח משותף, מסך המשותף, אז הן מתחברות כדי להעביר את האורות מאחת לשנייה.

תלמיד: אומרים אותיות מא' עד ת', האם יש להן סדר מסוים, או שזה לא חשוב?

יש סדר מסוים איך אנחנו יכולים לקשור אותן למילים, וממילים למשפטים, זה לא פשוט, יש בזה חוקים.

תלמיד: אמרת קודם שהאדם לא מעורב בקטע של האותיות ועכשיו אמרת שהאדם מחבר את האותיות ביניהן, אז מה התפקיד של האדם אם בכלל?

האדם צריך לחבר את האותיות.

תלמיד: זהו?

כן.

תלמיד: איך מחברים אותן?

על ידי מסכים.

תלמיד: אור חוזר וכל הסיפור מסביב.

כן.

שאלה: אני מנסה לקרוא מזוהר לעם, אני רואה הרבה אותיות, סימנים. מהו התהליך של חיבור לאותיות ומילים, ומילים למשפטים, איך אני או אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לחבר את כל זה יחד? כי זה נראה מאוד מורכב.

חכמת הקבלה מסבירה לנו שהבורא ברא רצון. הרצון הזה שהוא היה אחד, נשבר להרבה רצונות. ובנבראים, שזה אנחנו, נמצאים כל הרצונות האלו ואנחנו בחיבור בינינו צריכים להגיע למצב שהרצונות האלה מתחברים ושוב חוזרים להיות רצון אחד - זה נקרא "כאיש אחד בלב אחד" ולקראת זה אנחנו הולכים.

אם אנחנו רוצים ללכת לפי מה שחכמת הקבלה מייעצת לנו, זה נקרא דרך הטוב, דרך האור. אם לא רוצים, אז זה על ידי ייסורים. מתגלים מצבים כשאנחנו לא מביאים את האורות אלינו ואז אנחנו סובלים. ובכל זאת באין ברירה אנחנו מגיעים לחיבור רק שזה דרך מלחמות, דרך כל מיני צורות כאלו.

זה מה שמלמדת אותנו חכמת הקבלה, איך בסופו של דבר להגיע לחיבור טוטלי שיכלול את כל הנבראים, גברים, נשים, כולם כולם יחד. זה מה שאנחנו לומדים וזה מה שאנחנו צריכים כבר לממש בזמננו והלאה. אנחנו הראשונים בדור האחרון.

שאלה: איך אני יכול לעזור לחברים שנמצאים כאן אם אני לא מדבר עברית, איך אני יכול להשתתף בהעברת האור?

ברצון שלך. הרצון זה אותו רצון רק השמות, הכינויים, הם שונים, אבל זה אותו דבר.

שאלה: לפני השבירה לא היו אותיות?

נכון.

תלמיד: מה שנשבר זה רק הרצון?

הרצון התרסק ואז נעשו אותיות.

תלמיד: מה מחייה את האותיות? אנחנו יכולים לדבר כל מיני מילים, אפילו להתפלל, אבל לעיתים אחרי המילים לא מרגישים שום דבר, אנחנו לא יכולים לבטא את הרגש אחרי סתם מילים. אפילו שזה כתוב בסידור. הרבה פעמים הייתי בבתי כנסת, ויצאתי מהקהילה הזאת, כי מתפללים סתם מילים ריקות.

מילים ריקות זה תלוי בך, זה לא תלוי בבית כנסת.

תלמיד: בדיוק. נכון. אז זה מה שאנחנו צריכים, לעורר את הכוונה ולהלביש כל מילה, לפעמים אנחנו לא צריכים מילים. איך אנחנו צריכים להדביק את הכוונה שלנו לכוונה של הבורא?

אם אתה מכוון לאהבה לזולת אתה כבר באותו כיוון כמו הבורא. עד כמה שאתה נכנס לתוך הכוונה הזאת אתה יותר ויותר נדבק בכוונת הבורא ואז לאט לאט אתה תתחיל להרגיש בכיוון שלך שאתה נמצא יחד עימו, זה נקרא שאתה מגיע לדבקות, להשתוות הצורה. זה הכול תלוי בך. ודרך אגב לא תלוי באף שפה.

תלמיד: הכוונה לא נשברה, אנחנו צריכים מתוך הקשר שלנו, מתוך החיבור שלנו לעורר אותה כוונה שאיתה נברא כל העולם?

כן.

שאלה: בעל הסולם מכנה פעם את האותיות "אותיות העבודה", האותיות שאנחנו קוראים עכשיו זה הכלים שבהם מנהלים את הרצון?

הכלים מבטאים את הרצונות. הרצונות קיימים רק אנחנו צריכים לסדר אותם, לייצב אותם, לחבר אותם, לכוון אותם לפעולה לפי ההחלטה שלנו.

תלמיד: מה ההבדל בין אותיות שבעזרתן מפעילים את הרצון, ומנהלים אותו, לבין כלים שהם כלי קיבול לקבלת האור. האם אלו אותם כלים, או שתי צורות שונות של כלים, כלי עבודה, וכלי קיבול?

אלה כלים של חכמה, וכלים של כוונה אני חושב, דחסדים.

תלמיד: יש במה שאנחנו מכנים כלים במה שאנחנו מקבלים את האור, מה שמרגיש את האור, זה הכלים האלה, אותיות זה כאלה כלים?

כן. יש כלים לקבל האור, כי זה כלים עם עביות ג', ד', וכלים להכוונת האור, אלה כלים עם עביות שורש, א', ב'.

תלמיד: ומה עם האותיות, איזה סוג זה?

האותיות הן רק צורת הכלי, הן לא מדברות על דרגת העביות.

שאלה: אפשר להסביר בכללות את הקשר בין האותיות לעולמות, ולהתקשרות ביניהם?

עוד נלמד את זה. זאת אומרת איזה אותיות שייכות לאיזה עולם? מה זה ייתן לך עכשיו?

תלמיד: לא איזה אותיות, אלא היחס בין האותיות למבנה העולמות. איך זה משתלב, איך האות מקבלת את התכונה מהמקום הספציפי שממנו היא יוצאת?

הכול התחיל מאור לבן שבתוכו נעשתה נקודה שחורה. הנקודה השחורה שבתוך האור הלבן התחילה להתפתח לכל הכיוונים, ימין, שמאל, מעלה, מטה וכן הלאה. מתוך זה שהיא התחילה לצייר כך את פעולתה על רקע האור העליון הלבן, מתוך זה אנחנו מקבלים את צורת האותיות.

האותיות הן בדרך כלל בצבע שחור, אומנם שיש עוד צבעים, ואנחנו לומדים שצורת האותיות היא בהתפשטות מעלה מטה, כאור החכמה, וימינה שמאלה או שמאלה ימינה זה כאור החסדים, והעיגול הוא המשותף ביניהן.

תלמיד: האם יוצא שבעצם האות זו תגובה של המלכות?

זו תגובה של המלכות על האור שמשפיע עליה. נכון. כשהאור משפיע על הנקודה השחורה היא מתחילה לעשות את פעולתה, להראות את פעולתה. ואז היא יוצאת מנקודת האיזון שלה וסובבת את עצמה ימינה או שמאלה, חסדים וחוכמה, מעלה ומטה וכן הלאה. אנחנו עוד נלמד את זה, לא עכשיו. אתם רוצים להביא לכאן את מה שאתם מכירים מהאותיות בעולם החיצון? נחכה, ואתם תקבלו את הכול.

שאלה: לגבי האפקטיביות של קליטת הזוהר, אנחנו יודעים שאת הספר כתבו אנשים שגילו את כל הקשרים האלה, ואת כל התכונות האלה ביניהם. האם כדאי לעשות מאמץ כדי להלביש את תפיסת הזוהר על החיבור בינינו, על הקשר בינינו, או שרק לשמוע.

סתם לשמוע לא כדאי, צריך לנסות להבין את ספר הזוהר ממש בפנים, בפנימיותו, איך הוא פועל בעולמות, בעולם שלנו, ובנו.

שאלה: מה המטרה או התכלית של הדינים שברצונות בכל התהליך הזה?

התכלית של גילוי הרצונות היא שכולם יתגלו, כולם יתחברו, ויביאו את עצמם לכוונה אחת, לגילוי הבורא בתוכם, וכך העולם יתמלא באור העליון כולו, והמצב הזה יקרא גמר תיקון.

שאלה: ענית קודם שיש כלים לקבלת האור ויש כלים להכוונת האור, ואמרת שהאותיות הן צורת הכלי. מה זה אומר צורת הכלי?

צורה, כמו שאנחנו לומדים. דרך הצורות בהן אנחנו כותבים את האותיות, ימינה, שמאלה, מעלה, מטה, אנו מבטאים את המשכת האורות בתוך הכלים.

תלמידה: זה עדיין לא ברור. מה זה צורת הכלי?

צורת הכלי מבטאת איזה צירוף, וכמה כוח יש לה לקבל ולהשפיע, אור החסדים, ואור החכמה.

שאלה: האותיות נמצאות בין הפרסא לטבור. זאת אומרת, בעולם היצירה והבריאה. זאת אומרת, שם מקבלים את הצורות של הכלים כדי להביא אותן לתיקון באצילות, והן מבטאות את היחס בין עולמות אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. האם זה נכון?

אל תקפוץ לפני שאנחנו לומדים. אתה רוצה לקרוא, תקרא, אבל אל תביא לנו את הדברים שלך. אני לא אוהב שאנשים רוצים לרוץ לפני כולם. זה לא מועיל להבנת חכמת הקבלה.

שאלה: כשאנחנו כותבים, למעשה אנחנו לא כותבים את האותיות בדפוס. האם יש הבדל בתפילה שאנחנו כותבים בעצמנו, אם אומרים אותה בלב או בקול?

יותר מועיל כשאומרים באותה בלב. התפילה יותר מועילה כשאומרים אותה באותיות דליבא, באותיות הלב.

שאלה: למה כשהבורא ברא את האותיות הוא לא התערב במשמעות שהן מקבלות בתוך המילים? לדוגמה, הבורא ברא את האות פ', אבל הוא לא התערב במשמעות שלה במילה פשע, שהמשמעות שלה היא שלילית.

עוד מעט נקרא ונגלה איזו פעולה האות פ' עושה במילה פשע. אתה תראה שמה שאתה שואל הוא נכון, שיש לאות פ' השפעה על המילה פשע.

אפילו כתוב על זה, "בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמה.." וכולי. "כי במידות האלו ... לגמרי הפשע דחטא עצה"ד," המצאות האות פ' במילה "פשע" מוסברת הרבה פעמים בכל מיני צורות.

שאלה: האם נכון להחשיב את האותיות כשרשרת הקודים של הדי.אן.איי. או מבנה האטומים שמאפשר ליצור גופים ועצמים בדומם ובעולם שלפנינו? ואם זה באמת כך, האם זה דבר רוחני בלבד, או שיש בזה גם משהו גשמי?

אנחנו מדברים רק על רוחניות, ולא על הגשמיות שקיימת כאן סביבנו בחפצים של העולם הזה.

שאלה: האם השגת האותיות על ידי האדם מתחילה מהאות י'?

לא הייתי אומר כך. אתם תראו על עצמכם מה קורה בהשגת האותיות.

שאלה: איך לימוד האותיות צריך לעזור לנו להתחבר?

אנחנו רואים לפי האותיות ולפי זה שהן מצטרפות למילים, עד כמה זה פועל על כל הבריאה, וזה עוזר לנו להבין שהחיבור הוא הכרחי.

שאלה: איזה מאמצים, ואיזו תפילה עלינו להחזיק בזמן קריאת הזוהר כדי להיכנס למאמץ פנימי יותר?

רק חיבור. רק להתקרב זה אל זה.

שאלה: האם המאור משנה אותנו רק במידה שאנחנו מתאמצים?

כן.

שאלה: למה נראה שחלק מהאותיות טובות ואחרות רעות, כמו ר' וכ'?

כך זה באמת. באמת יש האותיות כאלה. אבל בלעדיהן אי אפשר. כמו שבעולם שלנו אי אפשר ללא הרע, רק בטוב.

שאלה: מה זה אומר לבנות את העולם באיזו אות?

תכונה. כל אות ואות זאת תכונה.

תלמיד: מה זה לבנות עולם עם אות?

בהתקשרות ביניהן אנחנו יכולים לבנות מערכת רב גוונית, ובה אנחנו יכולים להתקשר, לדבר, להבין, ולהרגיש. לחיות בתוך המערכת הזאת שכולה מלאה בהתקשרויות, בהתקרבות והתרחקות, בקנאה, שנאה, אהבה ודבקות. בלי זה אין חיים, בלי זה יש רק קיום של דומם, ולא יותר מזה.

שאלה: שמעתי שהאותיות היו לפני בריאת העולם ועכשיו אני שומע שהן היו רק אחרי השבירה. למה לפני השבירה לא היו אותיות?

לא היו אותיות מפני שעוד לא היו תכונות ברורות שמהן כל הבריאה מורכבת.

תלמיד: מה זה אומר שהן היו לפני בריאת העולם?

הן היו לפני בריאת העולם אבל לא היו ברורות, מבוארות.

שאלה: כל אות רוצה שיתחילו בה וזה נראה כמו פנייה מתוך האגו. איך לראות שכל אות פונה דווקא מתוך יחס אלטרואיסטי?

כי כל אות אומרת שהיא רוצה לתקן את העולם ולכן ממליצה להתחיל בה.

שאלה: יש הרבה חטאים שאפשר לכסות עליהם בסליחה, מחילה וכפרה. אבל חטא עץ הדעת המוזכר פה מוליד מציאות שאי אפשר כאילו לתקן, חורבן בית, מוות, מה מיוחד בחטא עץ הדעת שהוא כזה דטרמיניסטי, שאי אפשר לתקן עד גמר התיקון?

מפני שחטא עץ הדעת נעשה על ידי יצור מיוחד הנקרא "אדם" שהבין והרגיש את החטא שעשה, ולכן הוא יכול להבין ולהרגיש ולבצע את התיקון. ובזה הוא מעלה עצמו לדרגת הבורא.

תלמיד: בתהליך הזה מדובר על תפקיד האימא שהיא "כנשר", אחראית על החיים והמקור להמשכיותם, אבל היא זו שמביאה גם את המוות בגלל חטא עץ הדעת.

בינתיים בעולם שלנו אין את האחד ללא האחר. שזה המביא חיים הוא גם זה המביא מוות.

תלמיד: איך לתפוס נכון את המוות כשלב בדרך לתיקון?

תתקדם ותראה. כך אתה בעצם מתחיל להבין שאי אפשר בלי המוות. כמו שכתוב בברכה, שכשהגיע המוות לעולם, באמת נעשה העולם מבורך.

שאלה: כל האותיות האלה אם כך, הן צורות הקשר שלנו עם הבורא שעדיין לא מתאימות בכל פעם?

כן. ודאי.

שאלה:, כתוב פה "כי ארץ ישראל של מטה מכוונת נגד ארץ ישראל של מעלה." אפשר לקבל הסבר?

אלה שתי צורות או שתי מדרגות בעלם הרוחני. לא בעולם הגשמי.

תלמיד: כתוב, "ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים" איך זעיר אנפין בונה את הנוקבא?

זעיר אנפין עליון מהנוקבא. הוא בונה, מוליד וממלא אותה. ואז משתדל לבנות אותה כך שהיא תתחיל להתפתח עד כיוון הכתר, עד האימא. אימא שלה זו הבינה.

שאלה: אמרנו שהאותיות הן צורות הרצון. אני מבינה שזו השפעת האור, חותם של פעולת האור. יש רצון להבין איך מהחותם הזה, איך לפי השפעת העליון אנחנו יכולים להכיר, ללמוד אותו?

אנחנו עדיין לא לומדים ולא יודעים את זה. בינתיים אנחנו כמו ילד קטן, אפילו תינוק, הנמצא בידי אימו ולא מבין מי היא. היא פשוט משרתת אותו, לא יותר מזה. נגדל, וזה יהיה במערכת התקשרות גדולה יותר עם העליון, זאת אומרת עם אימא, עם הבינה, ואז נתחיל לראות את ההבדל בינינו לבין הבינה ונבין אותה יותר.

תלמידה: צורת הרצונות, האותיות בעצם, הן הרצונות המתגלים בנו מהרשימו, איך בקבוצה נשלים זה את זה עד למצב של משפטים? איך מהאותיות נחבר תפילה משותפת?

אני לא יכול להגיד על כך שום דבר ואל תנסו עכשיו לעשות זאת. אם תהיו חכמים מדי רק תתבלבלו ותעזבו את הלימוד שלנו. הכול צריך להגיע בצורה אחרת לחלוטין, מתוך הרגש, מהרגשות ולא מתוך שילוב האותיות.

שאלה: מה ההבדל בין תכונות האותיות בכתב שמשתמשים בהן לאלה שבדפוס? למה יש הבדל ביניהן?

נלמד את זה, אין בזה שום דבר מסובך. בעברית אין אותיות תחיליות, מה שקיים מתוך שילוב האור והרצון זה מה שקיים בדקדוק, זה מה שיש.

(סוף השיעור)