שיעור בוקר _29.07.23- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ט"ו באב: יום האהבה – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – ט"ו באב: יום האהבה.

ט"ו באב: יום האהבה, כותרת ראשונה, קטע ראשון, מתוך "תפארת שלמה על התורה"

ט"ו באב: יום האהבה

 

"אמרו בגמרא (תענית ד, ח) "אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים". בהגיע יום חמשה עשר, נתעורר הרחמים הגדולים עלינו, ומתחילים ימי הרצון. לכן לא היו ימים טובים כאלו מקודם. כן יהפוך הכל לטובה ולישועה ונחמה. 

("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)

זה חזק. מצד הדין הרגיל, באמת תשעה באב ויום הכיפורים אלה הזמנים הגרועים ביותר, וכשהם מיתקנים הם נעשים לימים הטובים ביותר, כל הרע הופך לטוב.

קריין: קטע מס' 2, מתוך ליקוטי הלכות.

"ט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שבתשעה באב הייתה הגזרה של מֵתֵי מִדְבָּר, שאז היו מתים בכל שנה במדבר, ובט"ו באב פסקו מתי מדבר. נמצא, שט"ו באב הוא בחינת התיקון וההמתקה של תשעה באב."

("ליקוטי הלכות". הלכות גטין, הלכה ג')

קריין: קטע מס' 3.

"ביום ט"ו באב, שמתחיל להתנוצץ ימי הרצון, להיות הכנה על רצון ה' הבא עלינו לטובה, צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו. "

("תפארת שלמה על התורה". פרשת דברים)

שאלה: מה עושה את ההבדל בין הימים? מדוע יום אחד הוא תשעה באב, יום של חורבן, ואחר כך יש את ט"ו באב, יום של אהבה?

התיקון.

תלמיד: אבל זה נראה כאילו זה מחולק לזמנים, כאילו מחלקים את זה לעת רצון, לימים טובים. מה הדבר הזה?

זה לא חשוב איך נקרא להם, אבל יש זמנים לטובה וזמנים לרעה.

תלמיד: האם תשעה באב וט"ו באב יכולים לקרות במקביל, באותו יום, באותו זמן, או אחד אחרי האחר?

לא.

תלמיד: אז מה עושה את ההבדלים בפנימיות של האדם, שעכשיו הוא בתשעה באב ואחר כך בט"ו באב?

השורש הרוחני של תשעה באב וט"ו באב. תיקון, אי אפשר שנגיע לט"ו באב בלי ט' באב.

שאלה: ועדיין כל הזמן צריך לעשות תיקונים, האם יש משמעות לזמן הפיזי, זה זמן של עשייה, של הבנה פנימית?

כל עניין התיקון הוא תיקון ביחסים בין בני ישראל בעולם הזה, שממנו אנחנו מגיעים לשינוי באורות שיורדים עלינו מלמעלה.

תלמיד: זו תהיה טעות לנסות להשליך על זמן פיזי.

לא, זה לא שייך. בגשמיות אלה סימנים.

שאלה: נתת לנו משימה לשבוע הקרוב לדבר רק על חיבור ואהבה, שכל אחד יציג ויפגין את זה כלפי החבר, וכולי. דווקא עכשיו בשבוע הזה שעוסקים באהבה, אמרת גם להקרין לחבר גלי אהבה. מה זה להקרין לחבר גלי אהבה?

תראה לו שאתה אוהב אותו. צריכים להשתמש בכל מיני אמצעים כדי לעורר בחבר אהבה לחברים אחרים.

תלמיד: איך להקרין לחברים אהבה גם בלי מילים? מה הפעולה שאני צריך לעשות?

אני לא יודע, שאל את אשתך. יש לך חתול בבית?

תלמיד: לא, אני לא אוהב חתולים.

לכן אתה לא יודע. תראה איך חתולים וכלבים מתייחסים זה לזה. הם לא מדברים, מגיע חתול לחתול אחר ומתחכך איתו. זה לא פשוט, זו שפה.

שאלה: בקטע מס' 2 כתוב "הגזרה של מֵתֵי מִדְבָּר". מהי הגזרה הזאת?

שבכל שנה בתשעה באב היו מתים אנשים במדבר.

תלמיד: באיזה מדבר?

במדבר שהם עברו. היו עושים לעצמם קברים ונכנסים לשם ומחכים. אם באותו יום נפטר אז נפטר, אם לא אז יוצא מהקבר וממשיך עם כולם. כביכול זה הסיפור.

שאלה: המשימה הזאת שנתת הרגישה ועדיין מרגישה מאוד חשובה. יש כאן כמה פרמטרים. יש כאן את עבודת האדם כלפי החברים, יש כאן את העשירייה כלפי אותו אדם שמפגין את האהבה ויש גם את האדם שמקבל את האהבה הזאת. איך אנחנו מתייחסים לכל פרמטר?

זה עניין של הלב.

תלמיד: כשאדם מקבל עכשיו אהבה מהחברים, זה מעורר בו המון דחייה לפעמים, זה מעורר בושה, כעס, גם על עצמו, גם על החברים.

כן.

תלמיד: איך הוא מתייחס נכון לאהבה שהוא מקבל?

שיתקן את עצמו, שיחשוב מה הוא צריך לעשות במקרה כזה. לא לפי הרגשות של אלא לפי תיקון הטבע.

תלמיד: האם בתרגיל הזה זה אמור להיות כל איש עם חברו, או האם כל העשירייה אמורה לעשות עבודה כלפי אדם אחד בעשירייה?

כל העשירייה חייבת לעשות כלפי כל אדם ואדם שבעשירייה.

שאלה: כתוב "צריך להיות ג"כ רצון כל איש כלול בחבירו, להיות עומד ומצפה לראות טובתו. וזה הרמז בגמרא, יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו." האם זה צריך להיות יום מיוחד, או בכל רגע צריך לשאוף לאותה התכללות?

לא כתוב כך על תשעה באב.

תלמיד: על ט"ו באב כתוב "יום שהותרו השבטים לבא זה בזה. פירוש, שכל אחד מבני ישראל ישפיע מברכתו וטובתו גם על חבירו". אז מהו יום מיוחד כזה?

יום גילוי האהבה.

תלמיד: אנחנו אומרים שתמיד צריך לשאוף להיות כלול בחברים.

זה תמיד כך ובמיוחד בט"ו באב, זה שורש האהבה.

שאלה: המקובל רואה שכל הטבע נמצא באהבה?

אני לא יכול להגיד בנוגע לכל המקובלים, אבל נראה לי שיסוד הטבע הוא אהבה, ו"בראתי יצר הרע" נקרא שעל פני כל הטבע ירד היצר הרע ומנהל אותו עד לזמן מיוחד דווקא כדי להגיע להכרחיות לגלות את האהבה.

תלמיד: אז נניח שהרב מטייל בטבע, ביער. הדומם, הצומח, החי נמצאים באהבה ביניהם?

כולם נמצאים באהבה ובחיבור, בקשר תת קרקעי, בתוך האוויר, בכל מצב ומצב. הטבע הוא כולו אהבה, מערכת אחת.

שאלה: האם נכון לראות את זה שבמקור אימא מולידה כדי להוליד ואז יש לה אינטרס לשמור על התולדה שלה, זה חלק ממנה, לכן היא מגדלת, נותנת אהבה באופן אגואיסטי, אבל מבחינת התינוק הוא חווה נתינה אינסופית, טהורה לחלוטין שלא תלויה בדבר. הוא חווה את זה מהשנייה שהוא נולד, לא משנה שהנתינה מצד הנותן היא אגואיסטית לחלוטין. האם זאת הסיבה שאמרת שבעצם הטבע הוא טוב ביסוד ועליו ירדה רשת מצד התינוק. כי התינוק בעצם גדל בהשפעה, אז יש לו התניה של השפעה, אבל אז מתחיל להתפתח בו האגו ויורדת רשת. אפשר לראות את זה כך?

אני לא חושב. אנחנו צריכים לראות כמו שאנחנו רואים. שבראתי יצר הרע מדובר עוד לפני בריאת האדם והאדם בא כתוצאה מהיצר הרע וכל התכונות שלו הן התפתחות של היצר הרע, ואנחנו צריכים לקבל מהבורא על כל גילוי היצר הרע כוח מיוחד של יצר הטוב כדי לאזן אותו וכדי להפוך אותו לטוב.

תלמיד: אז למה שמעתי שענית לחבר שאתה חושב שהטבע הוא במקור טוב?

כי "הטבע" בגימטרייה "אלהים" וְודאי שבמקור, ביסודו הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים ולכולם. אבל כדי להראות להם את ההטבה שלו, כדי להביא אותם לטוב המוחלט הוא חייב לעבור את הדרך הזאת איתם.

תלמיד: לכן לנו הנבראים אין התניה, שורש, קוצו של יוד, של הטוב המקורי? אנחנו מתחילים מרע נטו?

לא הניצוץ קיים. ניצוץ של טוב קיים, אחרת לא היינו יכולים להגיב לבורא, לאור.

תלמיד: ובקורלציה לאימא ולילד זה לא מתלבש פה?

לא, אימא וילד אנחנו רואים כמו שתי חיות. לאמא שמולידה את הילד יש ודאי רצון של אהבה, של חיבור, של טיפול בו וכן הלאה. את זה אנחנו רואים, זו דרגת חי.

שאלה: האדם חי בעולם ומאוד מאוד עיוור לכל מה שקורה סביבו, הוא לא רואה ולא מרגיש.

כן.

תלמיד: מתי האנושות תתייחס לכל מה שקורה עם מזג האוויר נניח, כמו השריפות שיש עכשיו. קורה כל מה שאמרו שיקרה כבר הרבה שנים, וכולם מתעלמים מזה.

אתה שואל מתי האנושות תבין שכל מה שקורה לנו קשור ליחס בינינו.

תלמיד: מתי יהיה מספיק רע בשביל שהאנושות תתעורר?

אין לנו שום ידיעה בזה, אין גבול. אני חושב שהכול תלוי רק במידת ההפצה, בעוצמת ההפצה שלנו, בשום דבר חוץ מזה.

תלמיד: בעצם ההפצה שלנו צריכה לגרום לאנושות להגיע להכרת הרע יותר מהר, אם אני מבין נכון מה שאמרת.

כן.

קריין: קטע מס' 4.

"ענין החשוב שבחשובים, נקרא "אהבה" שהיא הקשר הרוחני בין ישראל לאביהם שבשמים, כמ"ש: "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול סלה באמת באהבה", וכמ"ש: "הבוחר בעמו ישראל באהבה". וזו תחילת הישועה, וגמר התיקון, אשר הבורא ית' מגלה לבריותיו אשר ברא, כל האהבה שהיתה מקודם מוסתרת בלבו."

(בעל הסולם. אגרת ב')

שאלה: זה באמת קטע כל כך גבוה ויפה, אבל כתוב "הבוחר בעמו ישראל באהבה". מתי עמו ישראל מתחיל לבחור בבורא?

אתה כבר שואל על משהו אחר. הבורא נותן תנאים, שמתוך התנאים האלה קבוצת אנשים שיש לה מלכתחילה תנאים מיוחדים, אופי מיוחד, טבע מיוחד, היא מתקרבת לבורא ובוחרת בו. ובוחרת דווקא לא מצד הטוב אלא מצד הרע, כי אפשר לראות כל אחד מדבר שכנגדו וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן עבודה גדולה לאותן הנשמות שצריכות לבחור להיות במעמד כבורא.

תלמיד: בעל הסולם גם אומר שזה עניין החשוב שבחשובים.

כן.

תלמיד: מאיפה החשיבות הזאת מופיעה באדם, בקבוצה?

מכל הבריאה. אנחנו לא יכולים עכשיו לדון למה הנבראים נבראו בצורה כזאת ומה פתאום יש להם כאלה תכונות, אבל בסופו של דבר הם חייבים לבחור בכוח העליון שהוא ינהל אותם ללא שום שאלה מצידם, והם כולם מקבלים אותו בלב ובנפש.

תלמיד: בעל הסולם אומר שזו תחילת הישועה וגמר התיקון.

כן.

תלמיד: אני מבין שגילוי האהבה זה גמר התיקון, אבל מה זה אומר שזו תחילת הישועה?

שרק אז אנחנו יכולים להשיג למה אנחנו כאלו. איך על ידי חיבור בין הכוחות המנוגדים אנחנו מגיעים להזדהות, להשתוות, להשוואה הצורה לבורא.

תלמיד: תחילת הישועה מגיעה מלמעלה או מאיתנו?

הכול מלמעלה.

תלמיד: במיוחד בתקופה הזאת שהיא עת רצון, כפי שקראנו בקטעים, מה אנחנו צריכים לעשות? נגיד, אדם שגולש על גלים בים, הגל נותן את האנרגיה אבל הוא צריך לדעת איך לרכב על הגל, אחרת הוא סתם נופל.

כן.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לעשות בשביל לרכב על הגל הזה של עת רצון?

אנחנו צריכים רק להרגיש את עצמנו יחד, להחזיק את עצמנו יחד, למצוא את עצמנו קשורים זה אל זה. ההרגשה הזאת מאוד דומה להרגשה שאנחנו עומדים על הקרש בים, ואם אנחנו מחזיקים זה בזה אז אנחנו יכולים להתקדם.

שאלה: מה זה להחזיק בחבר?

להחזיק בחבר זה שאני דואג לו והוא דואג לי באמונה שלמה שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעבור את התהום.

תלמיד: אני תלוי בזה שהוא מחזיק בי או מספיק שאני מחזיק בו?

לא, אתה תלוי בו והוא תלוי בך, ועם זאת כל אחד חושב רק על האחר ללא שום תנאי עד כמה אני מקבל ממנו, אלא כל המטרה שלי היא להחזיק אותו ובמאה אחוז להבטיח לו הצלחה.

שאלה: בשעת הרצון הזו שהיא יום האהבה, איך אתה חושב שאנחנו צריכים להביא את המסר הזה לכל ישראל?

אם היום תצא החוצה לצעוק, לקרוא לאהבה, אז יחשבו שאתה רוצה עכשיו להקים עוד איזו תנועה ואז כולם יתנפלו עליך.

תלמיד: אז מה העצה שלך?

בינתיים לממש את זה בינינו בצורה מוחשית ככל האפשר.

קריין: קטע 5, כותב רב"ש.

" יש אהבה עצמית, ויש אהבת ה'. ויש בחינה ממוצעת, שהיא אהבת הזולת, שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. וזה שאמר ר' עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". וכמו שאמר הלל הזקן להגר, שאמר לו, "למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו, "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, והיתר, לך ולמד". משום שעל ידי אהבת הזולת באים לידי אהבת ה'. ואז כל התורה וכל החכמה נתונים בלבו." 

(הרב"ש. 410. "אהבה עצמית ואהבת ה'")

אם אדם מתקן את הלב שלו, שאלו כל הרצונות שלו, שיהיו באהבה לזולת, שסך כל הזולת זה הבורא, אז הכול יהיה מתוקן והוא ירגיש את האהבה הזאת בכל האיברים, "כל עצמותי תאמרנה".

שאלה: מה זה בחינה ממוצעת בין אהבה עצמית לאהבת ה'?

משהו שנמצא באמצע בין שניהם.

תלמיד: אבל חוץ מאהבה עצמית או אהבת ה' אין משהו, זאת אומרת זו אולי תנועה בין זה לזה, אולי מגמה, כיוון, אבל מה זה ממוצע?

ממוצע זה שאתה יכול להגיע ממנו גם לזה וגם לזה, כך נראה לי.

תלמיד: אבל באמת במציאות אין משהו אחר, או שהאדם באהבה עצמית או שהוא באהבת ה'.

כן ודאי, אין אחרת.

שאלה: אהבה עצמית סוגרת את האדם בתוך מציאות של עצמו, איך יכול להיות פתח מהתפיסה הזאת של אהבה עצמית, איך יכול להיות משהו חוץ מאהבה עצמית?

איך לצאת מאהבה עצמית?

תלמיד: כן, בדיוק.

לצאת מאהבה עצמית אנחנו יכולים על ידי התכונות שהבורא השתיל בנו, כבוד וכן הלאה, ואז אנחנו מרגישים צורך ביחס מיוחד אלינו מצד הסביבה ועל ידי זה אנחנו לאט לאט מתקרבים לדעת הסביבה, שמביאה אותנו אפילו לאהבת הזולת, לחיבור עם הזולת, ואז אנחנו מבקשים מהבורא שתהיה לנו תכונה כזאת, יחס מיוחד לזולת.

שאלה: ואיך לתאר את אהבת הזולת, אהבת ה', כשהאדם נמצא עדיין באהבה עצמית?

כמו שהוא אוהב את עצמו הוא יכול לחתוך מאהבה עצמית ולהעביר לאהבת הזולת. לאט לאט, חלק חלק.

שאלה: לתת ולהקרין אהבה זה קצת מובן, מה זה ואיך להסכים לקבל את האהבה מחבר?

העניין הוא בשביל מה? אם אני מקבל את האהבה הזו לעצמי אז יש כאן חשבון, אבל אם אני מקבל אותה למשהו למעלה מזה, אז כבר אין לי כאן שום בושה, ואני מסתכל רק על המטרה.

תלמיד: ואיך מכניסים את הבורא למצב הזה, למצב של קבלה?

הבורא הוא כמקור החיבור.

שאלה: על איזו אהבה עצמית בדיוק מדובר אם כל החיים האדם רק עושה נזק לעצמו, גם מבחינת בריאות, גם מבחינת לחיות?

האדם דואג כל החיים רק איך לעשות טוב לעצמו.

תלמיד: איך, אין לי כוח אפילו להפסיק לעשן או להפסיק לאכול סוכר, אנחנו יודעים שזה נזק לגוף?

את זה אתה יודע, אבל יש עניין של הרגשה ויש עניין של ידיעה, וההרגשה מנצלת את הכול.

תלמיד: כאילו יש פה משהו בתוך בן אדם חי שמבין שהוא עושה נזק אבל הוא רוצה שיהיה לי טוב והוא מרגיש שהוא לא מצליח להגיע לכלום, אז הוא מגיע לכל מיני מקומות ללמוד איך להפסיק את זה, איך ללמוד משהו חדש.

כן, כן.

תלמיד: יש כזה שקר, אני דואג עצמי, אבל אני לא עושה שום דבר בשביל להציל את עצמי?

כל החיים שלנו זה שקר.

שאלה: נתת לנו תרגיל להקרין גלי אהבה כלפי החברים, זה מורגש כמו פעולה טכנית שגם שחקן מקצועי בלי לב בכלל יכול לעשות אותה וזה בכלל גם לא קשור לחבר, מי הוא, מה הוא בשבילי, כאילו אפשר לעשות, זו פעולה לא קשה להקרין גלי אהבה, כשמשתלם אני אפילו כלפי לקוח שלי יכול להקרין לו גלי אהבה כי משתלם לי, כאילו עסקה טובה?

זה לא שקר, אתה אוהב את התמורה.

תלמיד: מה אני אמור לאהוב בחבר?

אתה אוהב את החבר מפני שהוא השותף שלך להגיע למטרת החיים.

תלמיד: זה יתגלה לי בעתיד, בינתיים אני מודד אותו אחרת.

למה אחרת? גם עכשיו אתה מודד אותו איך שאתה מקרב אותו איתך יחד למטרת החיים.

תלמיד: זה נכון. היה לנו בירור בעשירייה על המרחק שיש בינינו, וניסינו לברר למה יש מרחק בינינו, למה יש הרגשה שכל אחד שומר את הקלפים כאילו קרוב לחזה ולא ממש פותח את עצמו לחברים ואנחנו לא נכנסים זה בתוך זה. כולם עושים הרבה, עושים הפצה, עושים מה שצריך, קוראים מאמרים אבל לא מתמוססים אחד בלב של חברו ולא מרגישים, למרות שיודעים שצריכים להיות ככה לא מצליחים לעשות את הפעולה הזאת?

הבורא לא נותן לגמור את הפעולה הזאת, שתתחברו.

תלמיד: ועכשיו לשדר גלי אהבה זה נשמע כמו למרוח קצפת על הרבה בלגן קטן שקורה שם בפנים ולא פתור, זה כאילו לשים שכבה של קצפת על עוגה לא מוצלחת.

אז מה?

תלמיד: בסוף ברור שצריך להתפלל ולחכות שהאור יעבוד ויעשה בנו שינוי, והבורא יפעל ויעזור לנו לממש את מה שאנחנו רוצים, אבל הדרך עד הסוף לא עושה לנו חיים קלים?

הסוף יהיה שאתם תעמדו במעגל, תחזיקו בידיים זה את זה ותצעקו לבורא כמו ילדים קטנים שיעזור לכם, זהו. למה כמו ילדים קטנים? בלי שכל, בלי דעת, בלי כלום, פשוט אנחנו דורשים את עזרתך להתחבר יחד, עד כדי כך שאנחנו נכללים בך, אתה המקור שלנו, אנחנו רוצים בחזרה להתכלל במקור.

תלמיד: עשינו סדנה על הבירור הזה של המרחק בין החברים, די ממושכת, ויותר מחבר אחד אמר שהוא מרגיש מרחק מכולם, גם מהאנשים הכי קרובים כביכול, וגם אפילו מרגיש מרחק מעצמו, שהוא לא בטוח כבר מי זה ה"אני" הזה שחי בתוכי ומה הוא בדיוק רוצה, וכאילו אני לא מגלה אפילו לעצמי את כל האמת.

נכון, מה הלאה?

תלמיד: יש מה לחפור שם, או שצריך לעזוב את זה ולהמשיך לעבוד על הקשר בין החברים?

זה נכון שלא לאותו כיוון אנחנו צריכים לחפור, אנחנו צריכים רק לדאוג לחיבור בינינו, שיהיה עד כדי כך עוצמתי, שבתוך אותו החיבור יבלע הכול.

שאלה: אבל עכשיו אמרת שהבורא לא נותן לנו להגיע לחיבור כזה?

נכון, אז אנחנו צריכים למרות זאת להתקרב אליו ולדרוש.

תלמיד: למה הוא לא נותן אם אנחנו כבר מזהים שאנחנו לא קרובים ולא פתוחים וכן רוצים להיפתח, אז למה הוא לא נותן את זה?

זה כמו הילדים הקטנים שבאים אליך ומבקשים משהו, אתה רוצה שהרצון שלהם יהיה חזק, אמיתי, שהם מאוד ירצו, כי לפי הרצון הזה הם יקבלו תענוג מאותה סוכרייה שאתה תיתן להם.

תלמיד: אז אם אנחנו מבקשים ולא מקבלים מה שביקשנו, זאת היא התשובה של הבורא?

כן, סימן שהרצון שלנו עדיין לא גמור.

תלמיד: וזה סימן שהוא פשוט אומר לנו שאנחנו צריכים עדיין יותר לחזק את הרצון?

כן.

שאלה: מה זה אומר, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך? למשל אני לא אוהב שמעוררים אותי בבוקר, אבל אני יודע שזה טוב לי ואחר כך אני גם מודה על זה לחברים ולבורא, אז מה זה אומר, מה שאני שונא לא לעשות לחבר שלי, יש עוד הרבה דברים כאלה?

ודאי, תחשוב עליהם במשך הזמן.

שאלה: יש משפט שאומר שחוץ מהאדם הכול הקב"ה, ויש משפט שאומר שכל מה שאנחנו רואים מחוץ לנו, זה הרצונות שלנו שעוזרים לנו לתקן אותם על ידי זה שאנחנו רואים אותם מבחוץ. איך אנחנו מתייחסים לשני המשפטים האלה?

לא מדויק מה שאמרת, גם זה וגם זה.

תלמיד: אתה יכול לדייק לנו את המשפטים האלה?

אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון.

תלמיד: נאמר לנו, אם אני הבנתי טוב, שכל מה שאני רואה מחוץ לי, כל החברים שאני רואה מבחוץ הם רצונות שלי, שעל ידי זה שאני מנסה להתקשר אליהם אני מתקן את עצמי כאילו?

כן.

תלמיד: בנוסף לזה המשפט השני אומר שכל מה שמחוץ לי זה הקב"ה?

כן.

תלמיד: אז איך אנחנו מקשרים את שני המשפטים האלה, שכל אחד בפני עצמו הוא כאילו משהו אחר?

לא מקשרים, פשוט עובדים גם על זה וגם על זה עד שהם מתחברים, עד שאנחנו רואים שהכול זה אחד.

שאלה: אמרת שלהחזיק בחבר זה אומר שהוא דואג לי ואני דואג לו. אם יש לחבר שלי בעיה בעבודה עם המנהל, אני רוצה לעזור לו והוא אומר עזוב, אל תיתן לי חשיבות גשמית, תן לי חשיבות רוחנית. מה לעשות, איך לדאוג לו?

אני לא יודע, זה תלוי באיזה יחסים אתם נמצאים, היחסים לא ברורים.

תלמיד: אני פשוט רוצה לעזור לו והוא לא רוצה.

יש לו תנאים, בעיות משלו בזה.

תלמיד: איפה גבול האהבה, לא אהבה?

אתה לא יכול לדרוש את זה מאדם זר שאתה לא נמצא איתו במערכת אחת שבה אתם מתקרבים לבורא.

שאלה: האם החיבור הנכון הוא הכי קשה, ואחרי זה החיבורים נעשים יותר ויותר קלים?

כן, זה נכון.

שאלה: שמעתי בשיעור שלהחזיק בחברה זה כשהיא דואגת לי ואני דואגת לה, כדי שנוכל יחד לעבור מעל התהום, אני חושבת רק איך להחזיק אותה והיא חושבת רק איך לתמוך בי?

כן.

תלמיד: אז המטרה היא לעבור מעל התהום ואז אנחנו יכולות להחזיק זו את זו, ובמידה שאני מחזיקה את החברה, זה כמו שהיא מחזיקה אותי?

כן.

(סוף השיעור)