שיעור בוקר 10.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה -

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

קריין: מנצחים את המלחמה - לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם.

נמשיך, בואו נקבל שוב ושוב תוספת קדושה מדברי בעל הסולם ורב"ש והיא תדחוף אותנו עוד קצת קדימה, וכך נמשיך עד שנזכה לגילוי הפנים של הבורא לפי השתוות הצורה עימו. נמשיך ונקווה שזה יקדש אותנו.

קריין: מנצחים את המלחמה – לקט קטעי מקור לחיזור הכלי העולמי ולשלום העולם, אנחנו בקטע מס' 39.

כותב בעל הסולם באגרת נ"ב:

"כשהאדם מישב א"ע ומרגיש מצבו הדל, ונתעורר לשוב אל ה', ושופך תפילותיו בגעגועים גדולים להדבק בה', הריהו חושב כל התפילות האלה, וכל ההתעוררות הזו, לכוח עצמו, ונמצא יושב ומצפה לישועת ה' קטנה או גדולה, ובהאריך הענן ואינו רואה שום הסברת פנים ביותר מן השי"ת. נמצא ח"ו נופל ליאוש, כי לא יחפוץ בו ה', היות שאחר מספר גדול של הגעגועים האלו, לא פנה אליו ולא כלום ח"ו.

וע"כ אומר הכתוב: "דרשו ה' בהמצאו", כלומר, בשעה שהשי"ת ממציא את עצמו אליכם לדרישה, אז בהכרח שתדרשו אותו ג"כ, שדרך האיש להקדים, כלומר, שהשי"ת מקדים א"ע ליתן לכם לב לדרוש אותו. וכשתדע את זה בטח תתחזק מצדך כמה שתוכל לדרוש ביתר שאת וביתר תעצומות. כי המלך קורא אותך."

(בעל הסולם. אגרת נ"ב)

דווקא בדברים שאנחנו לא כל כך מרגישים שיש לנו קשר עם הבורא, דווקא במקומות האלה, בזמנים האלה, במצבים האלה, אנחנו צריכים להבין שהבורא הוא שמושך אותנו, קורא לנו, הוא רק עושה את זה בצורה כזאת שהוא מזמין מאיתנו פנייה. ולכן אנחנו לא מרגישים את הקריאה שלו בצורה ברורה, בולטת, אלא בצורה כזאת שהיא לא לכאן ולא לכאן ואין שום דבר, אבל בכל זאת הוא מעורר את המצב. ולכן גם כשהגעגועים הם גדולים, גם כשהם קטנים, אנחנו לא יודעים בדיוק מהם המצבים האלה, אבל צריכים להבין שהבורא עושה את הכול, בכל מצב ומצב שיהיה, רק כדי שאנחנו נפנה אליו.

ולכן כתוב, "דרשו ה' בהמצאו". זאת אומרת אם הקשר עם הבורא קרוב או נראה לנו מעורפל זה לא חשוב, צריכים להשתדל בכל מצב תמיד לפנות אליו, לזכור שהמצבים האלה באים ממנו בלבד, ובכולם הוא מסתתר ומזמין אותנו בכל מיני צורות להתעורר אליו בחזרה.

שאלה: כתוב שהבורא מעורר כביכול את התחושה שהמלך קורא לך. איך המלך קורא לעשירייה? מה התחושה שצריכה להתעורר כאן?

הבורא תמיד פונה לאדם דרך העשירייה. הבורא ארגן את העשירייה ולא אנחנו, על אף שאנחנו חושבים שהכול עלינו כי אנחנו לא רואים ומרגישים שהמחשבות שלנו באות מלמעלה, מהכוח העליון, מאותו מצב מתוקן שאליו אנחנו צריכים להגיע. ולכן עלינו להבין שהבורא כל הזמן מעורר אותנו ומזמין מאיתנו פנייה אליו, בכל רגע ורגע, בכל אחד ואחד ובכל מצב ומצב.

אז לא נשכח את זה ונזכיר זה לזה, וכך נצליח בצורה מהירה וקצרה, זאת אומרת בדרך קצרה. זה ההבדל בין דרך קצרה ובין דרך ארוכה.

שאלה: כשהבורא פונה אל אדם, איך האדם שם לב לזה? האם יש לזה סימנים בלב?

אדם צריך תמיד לתת תוספת רגש מעצמו ואז הוא ישמע שהבורא פונה אליו. במצב הכי מעורפל, שאין לו כלום והוא לא מרגיש כלום, ממש בהמה, עליו לעורר קצת רגש, מחשבה, משהו מעצמו, ואז ירגיש שגם זו פניית הבורא אליו. אנחנו בעצם צריכים להביא את עצמנו למצב שמרגישים את פניית הבורא אלינו בכל רגע ורגע, ללא הפסקה. זו הצורה הנכונה האמיתית, ולא כמו שכותב כאן בעל הסולם, שאנחנו נכנעים ואומרים, "טוב, עכשיו המצב מעורפל, חושך, לילה, שינה, כל מיני מצבים שאין בהם טעם להתעורר כל כך, גם אני לא חייב לחדש את הקשר".

וזה לא נכון, כי דווקא בזמנים שהבורא לא מראה לאדם שהוא קורא לו, הוא נותן לאדם הזדמנות להתעורר ולקרוא לו.

קריין: 40. כותב רב"ש:

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

שאלה: איך פועל המנגנון שאדם מעורר תוספת רגש לעשירייה וזה מזכיר לו שהבורא פונה אליו?

לא הבנתי את השאלה. האם הוא פונה קודם לעשירייה, פונה קודם לבורא, יש לו מראש מטרה לעורר את עצמו מאפס? מה השאלה?

תלמיד: שמעתי קודם שאדם צריך כל הזמן לעורר תוספת רגש מעצמו ואז הוא יראה שהבורא כל הזמן פונה אליו.

כן.

תלמיד: אפשר להסביר את המנגנון הזה?

האור העליון פועל תמיד ואנחנו תמיד נמצאים באור העליון, והרשימות שבנו מוכנות להתעורר, רק העניין הוא עד כמה האדם רוצה להשתתף בהתעוררות של אותן הרשימות שהאור העליון מעורר. כאן הבחירה החופשית שלנו, אם אנחנו מתחברים בינינו, אם אנחנו הולכים לקראת האור העליון שהוא אחד לכולם, אז בצורה כזאת אנחנו מקצרים את הזמנים ומעוררים את הבורא ומחייבים אותו אפילו להתגלות.

תלמיד: מה זה לעורר תוספת רגש מעצמו?

יש לי רגש פנימי, אגואיסטי או אפילו מתוקן במקצת, ואני רוצה לחבר אותו עם כל ההתפעלות של העשירייה, ואז בטוח שבתוך ההתקשרות הזאת בינינו ולבורא, אני אמצא איזו הרגשה בחזרה של הבורא אלינו, כי הוא תמיד נמצא שם. הבורא תמיד נמצא בעשירייה, השאלה עד כמה אני יכול להתכלל בעשירייה.

תלמיד: זאת אומרת מתוך הפעולה הזאת אני מגלה שבעצם הבורא מעורר את הרגש הזה.

ודאי שהבורא תמיד מעורר את הכול, רק השאלה איך אנחנו מכיילים את עצמנו נכון כדי להביא את עצמנו למצב שאנחנו מתחילים להתפעל ממש ממנו, ממה שהוא מתכוון, ואז אני שומע בקשרים של החברים ממש ניגון שהוא מנגן עלינו.

שאלה: למה כוח החשיבות של הבורא נותן לנו את האפשרות ללכת מעל הדעת?

אם נתחבר בינינו כדי להשיג במשהו קשר עם הבורא, בהשפעה לו, בהידמות לו, במציאת צורתו בחיבור, אז נייצב את עצמנו במדרגה יותר גבוהה מזו שאנחנו נמצאים בה כרגע. זו העבודה הרוחנית שלנו וכך אנחנו פועלים. לכן בהתעוררות הכי קטנה שאני מקבל, כזאת שהיא אפילו ללא רגש, שאני רק נזכר שיש כאן עניין של דבקות, חיבור ויכולת להתקשר לבורא, לגלות אותו בכל מיני צורות, אני צריך לומר שזה בא מלמעלה והבורא מחכה לנו ואנחנו צריכים מצידנו לפעול איזו פעולה, להשיב, להתעורר. וצריך שבקבוצה "איש את רעהו יעזורו" ולהגיע לכך.

העיקר ההתעוררות וזה דבר לא פשוט, וככל שאנשים מתקדמים ההתעוררות שלהם תהיה יותר קשה. ראיתי אצל מקובלים ולא אחד, חוץ מהרב"ש, כמה קשה הייתה ההתעוררות שלהם עד שנכנסו לעבודה והתפעלו איזו התפעלות פנימית ממשהו. אדם שאתמול היה באצילות, היום נמצא שוב במצב כל כך נמוך ואטום, יותר גרוע מכל אדם אחר כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". לכן הרבה יותר קשה למקובל להתאושש מהחיים הרגילים, מהשינה. אומרים שהמקובלים הגדולים ישבו לפעמים כמה שעות עד שהתאימו את עצמם לקליטה נכונה, לכניסה, למגע נכון עם הכוח העליון, כי האחוריים של מדרגות רבות, בכול מדרגה ומדרגה השפיעו עליהם כדי לתת להם את האפשרות לעלות יותר גבוה, זאת אומרת ליצור בהם התנגדות, וזה קשה.

שאלה: אם לא מעל הדעת אנחנו לא מצליחים להבין שהבורא הוא טוב ומיטיב. מה ההבדל בין מעל הדעת לבין בניית חושים חדשים שהרוחניות נותנת לנו?

יש מכתב של בעל הסולם, בו הוא כותב על הבן הנמצא במרתף ומאוד סובל בחיים שלו. הוא לא יוצא ולא מטייל בעיר ובכול מיני מקומות בהם נהנים החברים שנולדו וגדלו איתו יחד, הם נהנים וטוב להם והוא מסכן כל הזמן נמצא במצבים קשים ולא יודע איך להצדיק את ההשגחה שכל הזמן מטילה עליו כל מיני ייסורים. אחר כך הוא יגלה שכל זה היה כדי שלאט לאט הוא ירכוש שכל ורגש איך להיות בן מלך אמיתי. אז הוא יבין עד כמה האב שלו, היינו הבורא כלפינו, הוא רחמן גדול וחכם ודאג באהבה שלמה לבנו האהוב. אנחנו לא מסוגלים עכשיו להעריך וגם לא דורשים זאת מאיתנו, אבל לאט לאט נצטרך בכל זאת לראות לפנינו את המטרה.

שאלה: איך להוסיף רגש כדי להרגיש את הפנייה של הבורא בכל רגע?

צריך להחזיק את הלב פתוח, ולהשתדל ככל האפשר. אני לא יכול להגיד לך איך, כל אחד צריך למצוא לעצמו תחבולות כדי לעורר את הלב. לפעמים לדבר עם החברים, לקרוא משהו, לשיר משהו, לראות, לשמוע. אדם צריך למצוא לעצמו תחבולות שמהן הוא יתעורר, לפעמים זה על ידי דבר אחד, לפעמים על ידי דבר אחר, אבל צריך כל הזמן למצוא דרך איך לעורר את הלב.

תלמיד: האם לנסות כל הזמן לעורר את העשירייה, את החברים, זו ערובה לכך?

אם אדם יודע איך לעורר את העשירייה זה טוב, אבל הוא צריך לעשות זאת במידה ובמשקל, לא ללחוץ עליה כל הזמן, לראות האם הוא באמת מעורר אותה על ידי כוונות נכונות מצידו. לא בלחץ כי "שמעתי שזה עוזר להשגה רוחנית אז אני עכשיו לוחץ עליהם בכל כוחי", ודאי שלא כך עושים, אלא ממש רואים עד כמה אפשר לתמוך בהם במה שנדרש להם. צריך מלכתחילה להרגיש את החברים, את העשירייה, לראות מה אני יכול באמת להוסיף להם ורק לאחר מכן לעשות פעולות כדי לתמוך בהם.

שאלה: כשאנחנו אומרים שהבורא פונה אלינו, זה לא באופן אינדיבידואלי אלא בחיבור בינינו?

כן, הבורא לוחץ על העשירייה ודורש חיבור בינינו ואם אנחנו רוצים לענות נכון אז כדאי שנתאחד ככל האפשר ומהחיבור שלנו, נגיד שזו עשירייה שכבר במשהו מתוקנת, פונים אליו.

שאלה: אם אני מרגיש שפגעתי באהבת חברים בעשירייה שלי ואני רוצה להראות להם את האהבה שלי, כמה הם חשובים לי, האם מספיקה עבודה פנימית?

מספיקה עבודה פנימית, ודאי, אם כי אתה יכול להוסיף גם במילים או בצורה פיזית, אבל לא לבלבל אותם אלא בצורה עדינה מתוך עדינות הלב, העיקר זה בתפילה עבורם.

תלמיד: האם אני צריך להרגיש שיש רגע שאני יכול לפנות לבורא בבקשה או שכל הזמן אפשר?

אתה יכול כל הזמן לפנות לבורא בבקשה לעזור לחברים שלך.

שאלה: מכורח מה האדם מצייר לעצמו כאילו כבר זכה לאמונת ה'? כיצד ניתן לזהות שזאת לא תחבולה בתוך הדעת?

בכך שהוא מתחיל להרגיש במשהו את עצמו ואת החברים שלו ואת הבורא כאחד, שכולם נכללים יחד, והוא משתדל לבדוק שזה לא שקר. יש כאן עוד דברים שעליהם נדבר. הוא צריך לבדוק האם זה למעלה מהאגו שלו והאם זה באמת בעד החיבור ביניהם. על הבדיקה נדבר אחר כך.

שאלה: אמרת שהבורא תמיד פונה לאדם דרך העשירייה. מה זה אומר? איך לזהות האם הפנייה שלו היא אליי או אלינו בעשירייה?

אם אדם עדיין לא מזהה הוא לא יכול לזהות, אבל תמיד הבורא פונה דרך העשירייה כי הוא לא מתייחס לאף אחד באופן אישי. גם אם אדם נכלל בעשירייה או לא, או עתיד להתכלל בה, הבורא מתייחס כבר מהכלי השלם, כלפיו אין שבירה. הוא רוצה ללמד אותנו איך להתחבר בכלי השבור כביכול, השבור לעומתנו.

תלמיד: מה ההבדל בין פנייה של הבורא אלינו דרך העשירייה, לבין פנייה אליי באופן אישי? האם יש בכלל כזאת מציאות?

אין פנייה באופן אישי, יכול להיות שאתה מרגיש זאת באופן אישי אבל זה תמיד מגיע דרך העשירייה, שהיא הקיימת.

תלמיד: מה אני עושה עם מחשבות שאני חושב שמגיעות אליי באופן אישי?

תשתדל להעביר אותן לצורה הנכונה, שהכול מגיע מהעשירייה או עבור העשירייה וכן הלאה, שאתה חלק בלתי נפרד מהעשירייה.

תלמיד: מה זה משנה מאיפה זה מגיע אליי, אני קושר את זה לעשירייה, מה הלאה?

אתה קושר את זה לעשירייה ולבורא ורוצה להגדיל את החיבור ביניכם, עם העשירייה ועם הבורא. ופנייה לבורא להגדלת החיבור מביאה אותך לעביות עוד יותר גדולה, שאותה גם תצטרך לתקן וכן הלאה, כך תתקדם.

שאלה: האם האינדיקציה הכי אמיתית ונכונה היא הקשר שלי עם הבורא דרך החברים?

כן, ואי אפשר אחרת.

תלמיד: ומה הכוונה שאני צריך להרגיש אותו באיברים? האם האיברים הם בעצם כל חלקי הנשמה שלי שהם החברים בעשירייה?

בדיוק. אמרת יפה ונכון.

שאלה: מה שקראנו בקטע 40 נשמע לי מאוד רציני. כתוב שם שאדם מחויב לצייר לעצמו כאילו כבר גמר תיקון.

כן, כל מדרגה שאנחנו רוצים לסיים נראית לנו כגמר התיקון. ואחר כך אנחנו רואים לפנינו עוד צעד ועוד צעד, אבל רואים רק את הצעד הבא, ואם אנחנו מסיימים אותו אז נראה לנו שאין יותר מה להוסיף. רוחניות היא שלמות, ולכן אפילו בדרגה הקטנה ביותר אנחנו מרגישים את עצמנו כשלמים.

תלמיד: הבורא מראה לנו את העולם הזה כרע, האם צריך לעשות מאמץ למחוק אותו במחשבה, להשתדל לראות את המצב המתוקן יותר?

לא, "על כל פשעים תכסה אהבה", אני צריך את כל הצורה הרעה המפורקת הזאת כדי שאבנה עליה את צורת החיבור, ובפער בין שתי הצורות האלה אני אגלה את הבורא. לכן הבורא נקרא "בוא וראה", כי הוא כולל גם חושך וגם אור, כלפי כך הוא מתגלה, אחרת איך אני אזהה אותו?

תלמיד: אז המחשבה צריכה להיות בשני ערוצים, לראות את העולם הזה ומעליו לראות כל הזמן את המצב המתוקן.

מצוין, נכון.

שאלה: מה צריכה להיות צורת השלום בעשירייה כדי להביא שלום לעולם?

חיבור, הצורה הנכונה היא רק חיבור, חיבור בינינו למען גילוי הבורא שהוא תוצאה מכוח החיבור שלנו. הבורא נקרא "אחד יחיד ומיוחד", "אין עוד מלבדו", כל מיני מילים כאלה שמסבירות לנו שאין חוץ מטיפת הייחוד.

תלמיד: ואיך מתבטאים ביחסים בינינו טיפת הייחוד ואין עוד מלבדו?

כשכל אחד מבטל את האני שלו, ומשתוקק רק לחיבור עם החברים, ורוצה לאבד את עצמו בתוך החיבור עם החברים, אז אנחנו מגיעים לטיפת הייחוד, לכלי אחד.

תלמיד: ואיך זה מגיע לשלום בעולם בפועל?

על ידי כך שאנחנו מרחיבים את הכלי הזה עד כדי כך שמה שחשוב לנו זה רק הקשר בינינו, בין כל הנבראים, בין כל בני האדם שבעולם הזה, ואז מתחילים להרגיש חיסרון לזה ומילוי.

קריין: כותב רב"ש.

"ההתחלה שהאדם מתחיל להכנס בעבודה, הוא מתחיל באמונה, אולם הגוף מתנגד לעבודה זו, אז בא מצב של יגיעה, היינו שהוא צריך להתגבר על הגוף, ולעשות כל מיני עצות, כמו שאמרו חז"ל "בתחבולות תעשה לך מלחמה", היות שאין הגוף רוצה לוותר על תועלת עצמו, וכפי מה שנותן יגיעה, בשיעור הזה הוא מתחיל להרגיש, שאין בידו לעשות שום דבר, כי הוא מצד עצמו, כבר עשה לפי דעתו, כל מה שהיה ביכולתו לעשות, ובא לאחר היגיעה, לידי ידיעה, שרק ה' הוא יכול לעזור, ואין זה בידי עצמו. [...] ואז התפלה הוא בעומק הלב, היות שברור אצלו בידיעה ברורה, שאין מי שיעזור לו אלא הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

שאלה: לפי הטקסט זה נראה שאני יכול להגיע למסקנה שעשיתי כל מה שאני יכול, ואז אני מגיע להסכם כזה עם עצמי, "עשית את כל מה שיכולת וכעת תירגע ותחכה עד שהבורא ייתן לך". האם הייאוש עצמו הוא שנכנעתי ואז אני מגיע לאיזה הסכם עם האגו שלי?

כאן אתה צריך דווקא להיכנס למלחמה עם האגו שלך. הדבר העיקרי שהאגו שלנו רוצה זה להרדים אותנו. אם הוא נמצא איתנו במלחמה זה טוב, זה נקרא שהוא באמת מקדם אותנו, אבל אם הוא מרדים אותנו, אין דבר יותר גרוע, אין דבר יותר גרוע מתרדמה, ולכן כלפיה אנחנו צריכים כל הזמן להיות במלחמה.

אז אנחנו יכולים לקבוע תורניות בקבוצה שכל אחד יעורר את האחרים, אבל צריכים לעשות משהו, מהדברים הפשוטים המכניים ועד הדברים הגבוהים ביותר, זאת אומרת לפחות תפילה, אבל לא להרשות לעצמכם להירגע או להירדם.

שאלה: במאמר כתוב שבתכסיסים תעשה לך מלחמה, מה הם אותם תכסיסים או תחבולות?

אין לנו יותר מתחבולות, כי כמו שבעל הסולם כותב לנו, אחר כך האדם מגלה עד כמה המלחמה הזאת היא נפלאה, וכל הפעולות, הזמנים, כל הפחדים והאיומים הנוראיים שאנחנו עוברים, הכול כדי לברר לנו את כל צורות ההתקשרות בין הרצון לקבל ובין הרצון להשפיע, כדי שאנחנו נפריד ביניהם ונגדיל את הרצון להשפיע ונבטל את הרצון לקבל, ואז נחבר ביניהם בצורה נכונה כבר בלקבל על מנת להשפיע.

זו מלחמה רב גונית, כמו שאנחנו לומדים בענייני חנוכה ופורים, עד שכל הדבר השלילי יהפוך כולו לחיובי.

תלמיד: אני מרגיש לחץ פנימי בצורה כזו שנראה לי שכל הצדיקים מסתכלים לי בעיניים ומצפים ממני לפעול, אבל אני לא יודע איך לפעול, לא יודע מה לעשות, אני לא יכול לעשות כלום.

כבר מזמן הפסקתי לתת עצות, כי ראיתי, וגם כתוב, שהעצות שהאדם יכול לקבל, להתכלל מהן, לבצע ולהצליח, הן דווקא אותן העצות שהוא מקבל מהסביבה ללא שום שדכנים בדרך, כמו מורה ועוד מישהו. הכי טוב זה להתכלל בעשירייה ולנענע אותם ולהגיד "תפסיקו לישון, תתעוררו, ובואו נעלה יחד מעל המצב שלנו, וכך נרכוש עוד מדרגה, עוד התגברות ועוד התגברות. עד שמכל הלבנים האלו, מכך שמלבנים את החומר שלנו, נבנה את המדרגה הראשונה, ואחר כך השנייה והשלישית". אז זה יהיה יותר קל.

שאלה: איך אני יכול להתלבש ברצון שלהם, ברצון של העשירייה?

ודאי שאתה יכול להתלבש ברצון של העשירייה, ולא רק להתלבש ברצון שלהם, אתה יכול בלהתלבש בהם גם לקבוע את הרצון שלך, שאתה רוצה דווקא בצורות כאלה להתחבר. וכל אחד מהחברים שלך ירצה להתחבר בצורה אחרת.

לא לזלזל באף אחד. לקבל את כולם, העיקר שיהיה חיבור. וכל אחד יכול להוסיף, אפילו החדש ביותר בעשירייה, הוא גם מוסיף משהו קטן ובזה מצליח. העיקר שתעבדו על זה במשך היום.

שאלה: היו דברים שקרו לי השבוע וגרמו לי להבין שהאמונה מעל לדעת שלי הייתה מאוד אינטלקטואלית, לא יכולתי להרגיש אותה. אני רוצה לדעת מה עוד אני יכול לעשות, מה אני יכול להוסיף כדי שהאמונה מעל לדעת שלי תהיה ממש ללא תנאי?

אם יש לך עשירייה אז אתה לא יכול להיות במצבים אינטלקטואליים למיניהם, אז אתה יכול להיות במצבים מעשיים. אתם יכולים לשבת ולדון, אבל לדון ברצינות, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לצאת ממצב של חוסר מגע, ממצב של חוסר הרגשת החיבור בינינו, שלא מרגישים מחוברים ולא יכולים בתוך החיבור הזה לגלות מצב ששם צריך להתגלות הבורא.

אנחנו צריכים לבנות רשת קשר בינינו, כמו רשת שבה תופסים דגים, אז איך עלינו להקים את הרשת הזאת כדי שנתפוס את הבורא? זה מה שאנחנו צריכים. תדברו על זה, תחשבו, על ידי איזה מחשבות, איזה רצונות, איזה מאמץ אנחנו יכולים להתחבר כדי לתפוס את הבורא בינינו?

הוא לא נמצא במים ושם ניתן לתפוס אותו, הוא נמצא רק מתוך זה שנחשוב שצריכים לתפוס אותו, ואז פתאום נראה שאנחנו במחשבה שלנו, ברצון שלנו עושים אותו, ואז הוא נמצא. אנחנו כביכול מורידים אותו מדרגה עליונה יותר לדרגה שלנו, ואז הוא מתגשם, מתגלה.

תלמיד: זה אישי. לא נראה לי שיתר העשירייה שלי חווה את אותה הבעיה.

תנסו לעשות את זה יחד, זה הרבה יותר קל ומהיר.

שאלה: ההרגשה היא שרק הבורא יכול לעזור. איך להגיע מהמצב הזה לתפילה מעומק הלב?

זה אך ורק בתנאי שתדבר עם החברים ותברר כמה בכלל נחוץ לצאת מהמצב שבו אתם נמצאים ולהגיע לכך שהבורא ישרה ביניכם. זה צריך להיות דבר מאוד מאוד חשוב ונחוץ, ואז תתחילו באמת בתפילה אמיתית.

שאלה: אחרי כל המאמצים במה הבורא עוזר לאדם?

אני לא יכול להגיד לך במה הבורא עוזר לאדם. אבל כשאנחנו, אחרי כל המעשים שלנו, מגלים את המצב המתקדם יותר, אז בו, במצב המתקדם הזה, אנחנו מגלים כמה הבורא כל הזמן ליווה אותנו, חיבר בינינו וסבב אותנו עד שמכל התנאים האלו שהיו לנו בדרך, קיבלנו חכמה ורגש, חיסרון וכן הלאה. זה נקרא להיות "עובד ה'", ללמוד את עבודת ה' ממה שהוא עושה עלינו.

שאלה: מהו מצב תרדמה ואיך להימנע ממנו?

תרדמה היא מצב קשה מאוד, יותר גרוע ממוות, כי במוות אתה יודע שאתה מת, בתרדמה, אתה יודע שאתה נמצא בתרדמה ולא יכול לעשות כלום, זה במקרה הטוב, במקרים יותר גרועים, אתה בתרדמה ולא אכפת לך, אין לך כוחות, אתה לא יכול להזיז שום דבר, לא בראש ולא בלב, נראה שיש לך שם הרים, סלעים גדולים מאוד שאתה צריך להזיז ואתה לא מסוגל לעשות זאת. לכן אלה מצבים קשים. אבל שוב, הבורא נותן אותם לאדם כדי שהוא יזדקק לחיבור בקבוצה, ושיפחד לצאת מהחיבור ושכל הזמן יהיה בהתעוררות כי רק על ידי החיבור הוא יוכל לצאת ממצבים כאלה.

ואז כמו בקבוצת רמח"ל, קובעים כל מיני תורנויות, והכול כדי לעורר זה את זה. במיוחד קובעים זאת מתוך הפחד להיכנס לכזו אדישות, שבה כבולים בשרשרות ברזל ולא יכולים לזוז, ויודעים שלא יכולים לזוז ולא אכפת. אתה רוצה רק להירדם, אבל גם להירדם אתה לא יכול, ולהתנתק מהדרך אתה לא יכול, כי הבורא בכל זאת נותן לך כל הזמן גם איזו הרגשה ומחשבה קטנטנה שאתה שייך לדרך, ולא שייך לדרך, כך הוא מעורר אותנו להוסיף ולהוסיף מעצמנו.

שאלה: לפעמים השיח בעשירייה נראה תקוע, מה ההמלצה שלך לדיון שיביא תועלת בעשירייה, באיזו צורה לדון בעשירייה?

התועלת יכולה להיות רק בתנאי שיהיה אחראי הפועל לפי הסדר, אפשרי שבכל יום יהיה אחראי אחר שידאג להתעוררות העשירייה, אבל לא סתם באופן פורמאלי, אלא ממש יבעיר, ידליק אותם ויידע איך לעשות זאת, ואם לא, שייקח חבר לעזור לו. כל אחד צריך להרגיש "זה היום שלי ואני חייב להביא את העשירייה לגמר התיקון". פשוט לגמר תיקון, גם לפי הרגש, לפי החיסרון, ההשתוקקות, ההבנה איך להגיע לכך, גם לפי התפילה שאנחנו צריכים להתפלל. את כל הדברים האלה חייב האדם האחראי באותו יום על החיבור בעשירייה לבצע, לא יכול להיות שלא יצליח. פשוט, אין דבר כזה שהוא סתם מעביר את התורנות שלו.

גם אני מרגיש תורן, אומנם בשיעור בוקר, אבל תורן, מה אני יכול לעשות? תראו כמה הייתי רדום היום כשהתחלתי את השיעור, הייתי בחוסר כוחות ורגשות. ולאט לאט, יותר ויותר, בגלל האחריות שיש לי התעוררתי, התאוששתי. אני מקבל מכם חסרונות, אני מרגיש שאני חייב לענות על השאלות שאתם מעלים, אני חייב למלא כל אחד ואחד, זה חשוב לי, כך צריך להיות כל מי שהוא אחראי, כול מי שהוא תורן.

תלמיד: יש איזה נוהג בעשירייה לקיים וויכוחים או דיונים. הגיונית לא נראה לי שזה מתאים לעבודה שלנו, איך נוכל לדבר בינינו מעל לדעת?

אתם צריכים רק לברר שאלות קצרות, ענייניות, לא למשוך אותן, ולחפש עליהן תשובות לפי מה שכתוב במקורות, זה העיקר, ולא סתם דיונים. אם אתם רוצים אתם יכולים שעה בשבוע לקיים דיון ביניכם, אבל גם לא למשוך. כל אחד צריך לדון בתוך עצמו, "אני שומע את מה שאנחנו לומדים, לוקח את כל החומר הזה ומשתדל בתוכי לקיים דיון, לקשור את כול הדברים האלה יחד, לראות כמה הם משתווים או לא". אבל סתם דיון בינינו, על מה? העיקר הוא להבין את המקור, ודיון, אני חושב שברוב המקרים מעורר בלבול.

שאלה: על פי אילו סימנים אפשר להבין שהעשירייה עומדת במקום?

אם אתם לא דואגים להתקדם לחיבור ביניכם ועם הבורא, אז ברור שאתם לא מתקדמים, אתם עומדים במקום. אנחנו חייבים לדאוג לחיסרון לחיבור בינינו ועם הבורא וכל הזמן לחדש את זה.

שאלה: גם מה שקראנו בקטע האחרון, בפועל לא עובד תמיד כך, הרע מתגלה והמסקנה שמגיעים אליה היא לא תמיד שרק הבורא יכול לעזור.

תעבדו על זה בצורה אינטנסיבית פנימית כל אחד, ותראו שאתם לא מסוגלים להתגבר על הרע. וגם אותו יצר הרע שלנו שגורם את כל הצרות, אומר לנו, אתם צריכים להתגבר ולתקן את הצרות האלו, הוא רוצה שנילחם עימו. יצר הרע בעצמו אומר "תתפסו את הגנב", הוא אומר "תרוצו אחריי, תתפסו אותי, בצורה כזו תצליחו" וזה לגמרי לא נכון, אנחנו צריכים לרוץ אחרי הבורא ולהביא אותו שיעשה מלחמה, "ה' יגמור בעדי", זו הבעיה. לכן הוא יצר הרע, לכן הוא כזה ערמומי.

שאלה: איך אנחנו מעצימים את התחושות הפנימיות בפנייה לבורא, שיפתור ויעשה שלום בעולם? זה פשוט כואב מה שקורה.

השאלה שאתה שואל כולם שואלים, ואני לא יודע מה להגיד לך על זה. זאת באמת לא שאלה. אנחנו צריכים להשתדל להגיע לתפילות כאלו, שאנחנו מעוררים את הבורא והוא עושה את הפעולות ואנחנו מרגישים את הפעולות, רואים אותן, וזה נקרא שהתפילה שלנו הייתה טובה, הפנייה שלנו אליו הייתה טובה ועד אז לא יודעים. אלא כל מה שבידך וכוחך לעשות תעשה.

שאלה: למה עבודה למעלה מהדעת מאפשרת לאדם להגיע לחשיבות המטרה? מה הקשר בין שני הדברים?

כי אנחנו לא יכולים לשקול, לראות ולהרגיש את חשיבות המטרה, אם אנחנו נמצאים ברצון לקבל. ורק אם אנחנו מתעלים בכוונה שלנו למעלה מהרצון לקבל, לרצון על מנת להשפיע, אז אנחנו מבינים מהי המטרה ומהו המצב, ויכולים לשקול את זה נכון.

לכן להיות בכוח השפעה שנקראת "אמונה למעלה מהדעת", בחיבור ובאהבה למעלה מהפירוד והשנאה, זה תנאי הכרחי כדי להרגיש את הרוחניות ולשקול את כל מצבים הרוחניים כנגד המצבים הגשמיים.

שאלה: אמרת שעלינו לפתוח את הלבבות, איך לעשות זאת, אם לב פירושו רצון?

על ידי החיבור בינינו בעשיריות, הדיבור בינינו, כשאנחנו דנים על החומר של השיעור, כמה קיבלנו מהשיעור - על זה אנחנו יכולים לעשות קשר בינינו, ובקשר הזה להרגיש את הבורא, לגלות את הבורא.

שאלה: מה זה אומר לפנות לבורא מתוך עדינות הנפש?

עדינות הנפש היא עד כמה אני מוכן לבטל את עצמי כלפי החברים. אין לנו יותר במה לעדן את הנפש, לנקות אותה, אלא רק על ידי זה שאני עוד ועוד מתקרב לחבר, ועל ידי זה עושה את הנפש שלי יותר נקייה. כי ביני לבין הבורא יש הרבה מסכים, וכשאני עובר דרך כל המסכים האלה, המסננים האלו, אז הנשמה שלי עוברת תיקונים, ליבון מה שנקרא.

שאלה: בקטע 39 כתוב, "שהשי"ת מקדים א"ע ליתן לכם לב לדרוש אותו". איך אנחנו יכולות לדרוש אותו בעשירייה?

ככל שאנחנו רוצים להתחבר בינינו מעל האגו שלנו, במידה הזאת אנחנו יכולים לפנות לבורא שיעזור לנו בזה.

שאלה: אם הבורא מתייחס תמיד דרך העשירייה כדי לחבר אותה, בשביל מה הוא נותן לנו צרות פרטיות ושקריות שנראה שהן הכי רחוקות מהעשירייה?

נראה לנו שהבעיות, הצרות, כל מיני דברים שאנחנו מרגישים בחיים שלנו בצורה פרטית, בקבוצה, או בעולם - ולא חשוב מהן, כולן מגיעות לנו מהמצב המתוקן. ואנחנו חייבים לתקן אותן בדרך. ואומנם אנחנו לא נוגעים ברוב הבעיות והצרות האלה ונראה לנו שהן לאט לאט כאילו נרגעות, נעלמות במשך הזמן, אבל באמת אנחנו משתתפים בתיקון שלהן וכולן מגיעות לנו מהכלי השבור.

שאלה: אני רוצה להתחבר עם החברות בעשירייה, אבל אני רואה איך הבעיות החומריות מפרידות בינינו מאוד, שואבות אותנו לגמרי פנימה, כל אחד בתוך הסרט שלה. אפילו בעיות גשמיות וכאבים של החברות, לא לגמרי משחררות אותי מעצמי. אז איך בכל זאת להשיג את הקשר בערבות הזאת, במחשבות ותפילה?

"כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", ככל שנתקדם בדרך הרוחנית, הלב שלנו יהיה יותר גרוע, ויתגלה כמו לב האבן, עד שנרצה להרוג זה את זה ולהשמיד את הכול. האדם מגיע למצב שהוא עומד מול הבורא ומוכן אם אפשר היה להרוג אותו. אלה דברים שמשיגים או מרגישים, וכך כלפי החברות והחברים.

כל מה שאנחנו מרגישים, כל מה שאנחנו חושבים, זה הכול מגיע מלמעלה, אז נתמודד עם כל הדברים האלה, נתקן אותם בתפילה שלנו יחד לבורא. וזה לא חשוב מה הבורא נותן לנו, אצלנו צריכה להיות התגובה, שאנחנו יחד מבקשים חיבור, כי בחיבור הכול נעלם, הופך להיות לטוב.

אפילו שאנחנו לא יודעים באיזו צורה ואיך, אבל על מה שמגיע אנחנו אומרים, "תודה רבה". אנחנו מברכים על הרע כמו על הטוב ומכאן והלאה מבקשים מהבורא חיבור בינינו ואיתו. זהו. פשוט. זה נקרא "אמונה שלמה", אני לא רוצה כלום חוץ מזה, לא חשוב לי אפילו מה אני מקבל ממנו, אני רוצה על פני זה להגיע איתו לאיחוד.

תלמידה: אפילו כשיש בעיות גשמיות של חברות, אני לא מרגישה בלב את עומק הצעקה, אז איך אגיע לצעקה כזאת לבעיות הרוחניות?

לזה הבורא ידאג. הבורא ידאג איך אני מרגישה ואיך אני לא מרגישה, מה כן ומה לא, אני צריכה בכל מצב רק לבקש חיבור בינינו ועימו. זה הכול, שום דבר חוץ מזה. ולא חשוב לי איזה צרות ובעיות הוא מזמין בי ובעולם. אני לא צריכה להתחשב בזה, העיקר בשבילי לא להיכנס לתוך הבעיות והצרות, כי זה לא יעזור לי, העיקר בשבילי על פניהן לכסות באהבה ואני מבקשת חיבור בינינו ועימו.

אני רוצה להרגיש את החיבור הזה בצורה מוחשית, שאני נמצאת בתוך החיבור הזה, ואני מרגישה את החיבוק בינינו, בין החברות ועם הבורא. וכמה שיותר להמחיש את זה אפילו.

שאלה: ככל שאני מנסה להתחבר לעשירייה ולהתעלות מעל היצר הרע שלי, ככל שאני מנסה לעשות משהו למענן, הבורא נותן לי עוד ועוד מצבים לא פשוטים בגשמיות. מה אני עושה לא נכון?

יכול להיות שאת עושה הכול נכון, כי מה שאת מתארת זה דבר נורמלי. וכמה שמתקדמים יותר, יש עוד בעיות, צרות, הפרעות מכל מיני סוגים ואנחנו צריכים על פני זה להתגבר ולבקש תיקון וחיבור בינינו.

ואז אנחנו נגלה את זה, כשאנחנו מוכנים לקבל כל מיני הפרעות, ולהתייחס אליהן בצורה נכונה. זאת אומרת, אני מבין שהכול בא מהבורא ואני מוכן לקבל את זה כי הכול בא ממנו ואני פונה אליו ומבקש, "תעזור לי להתעלות למעלה מכל הבעיות האלה, אני רוצה להתייחס אליהן נכון כי אני מקבל את זה מטוב ומיטיב".

בכך שהוא נותן לי צרות ובעיות, אני הולך למעלה מהן ומעלה את עצמי אליו יותר וכך מתקדם למטרה. וככל שאנחנו הולכים לקראת המטרה הסופית - ואנחנו חייבים ללכת אליה, רוצים או לא רוצים, כי זו תכנית הבריאה - אז אנחנו מקבלים צרות ובעיות יותר גדולות ועל פניהן צריכים לעלות. כל הלימוד שלנו, כל האמנות שלנו היא בכך, שאנחנו לומדים איך לעלות על פני כל הבעיות המתגברות.

ככה זה בחיים שלנו, איזה בעיות יש לילדים קטנים לעומת הנוער, לעומת אנשים מבוגרים והורים לילדים - כל פעם הבעיות יותר גדולות. אנחנו רק צריכים לדעת, איך מעליהן עולים ומתחברים בבורא. ואז אנחנו רואים שהעולם שלנו בנוי בצורה נפלאה, ובצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות אותו, לתפוס בו וכך כל הזמן להיות ולהגיע לדבקות השלמה.

שאלה: כשאני מרגישה כוח פנימי גדול ומלאת אנרגיה, יש לי רצון לחלוק את זה עם כולם בעשירייה. האם זה מצב טוב ואיך לעשות את זה נכון?

צריכים להתייחס לזה בצורה עדינה. אני צריכה לחשוב האם זה הזמן, האם זה נכון שהחברות ירצו לקבל ממני התרשמות מהדרך, מהמצב. זאת אומרת שאני לא אכנס בצורה גסה למצבים שלהן - אבל יש מקום. תחשבו בעיקר עד כמה זה מועיל להתקדמות הקבוצתית ואז לא תטעו.

תודה לנשים שיהיה לכם כל טוב ושנראה זמנים של שלום זה העיקר, ונראה את כל החברים שלנו בריאים שלמים. תצליחו כולם.

קריין: קטע מס' 42

"הכל מאמינים בהשגחה פרטית, אבל אינם דבקים בה כלל. הטעם הוא, כי איך אפשר ליחס מחשבה זרה ומטונפת לבורא ית', שהוא תכלית הטוב והמטיב, אלא רק לעובדי ה' אמיתיים, נפתח להם בתחילה ידיעה בהשגחה פרטית, שהוא היה המסבב כל הסבות שקדמו לזה, מהטובות והרעות יחד, ואז המה דבוקים בהשגחה פרטית, כי כל המחובר לטהור-טהור."

זאת אומרת שאין שום בעיה בעולם, אלא רק לגלות במשהו שזה שייך לבורא, ואז כל רע שלא יהיה הופך לטוב על בטוח, כנגדו, כנגד הרע.

"וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה' מוכנים לפאר גילוי יחודו ית', וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה', והוא הכין אותם ומפיו יצאו, וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון."

(בעל הסולם. אגרת א')

איזה מילים.

שאלה: כדי להמחיש את התהליך הרוחני שבן האדם עובר בעל הסולם מביא לנו הרבה משלים. יש משל מאוד ידוע על העבד שהבורא רצה לקדם להגביה אותו, והוא מנהל נגדו מלחמה. בגילוי השבירה שאנחנו מגלים, למדנו איך להתמודד בתוך העשירייה עם גילוי השבירה, ואנחנו יודעים להתבטל. האם אותה השבירה שמתגלה בתוך העולם, מצביעה על כך שאנחנו כבר מוכנים להתייצב מול הבורא?

לא. השבירה שמתגלה עכשיו בעולם, נניח המלחמה שיש עכשיו במזרח אירופה, לא מגלה שום דבר. אלא היא מגלה שכבה נוספת של שקר בחברה האנושית, ובמשהו גם מבררת את המצב של עם ישראל בין שני העמים האלו.

הייתי אומר כך, בסופו של דבר המטרה הגדולה של המלחמה הנוכחית, היא לקדם את העולם בכללות למצב שבו כולם ירגישו עד כמה מטרת החיים נמצאת מעליהם ומעלה.

יהיו תוצאות כאלה כתוצאה מהמלחמה, ואנחנו נצטרך להוסיף לזה את ההסבר שלנו. רצוי שנפזר כמה שיותר חומר מתאים גם ברוסיה, גם באוקראינה. מתוך הצרות שמתגלות באוקראינה כתוצאה מהמלחמה, וברוסיה בעיקר כתוצאה מהמצב הכלכלי, כך ששני העמים יוכלו יותר ויותר להתקרב לאמת, לתיקון העולם בצורה אמיתית. ואנחנו צריכים לחשוב איך עושים את זה.

אני מקווה שגם אתם תחשבו, כולכם, ונעזור לכל העולם להתעורר, להתרומם, להתעלות לקראת הכוח העליון של החיבור והאהבה, וזה יכול להיות אך ורק לפי השיטה שחכמת הקבלה מדברת עליה. על ידי המאמצים שלנו, והעבודה של האור העליון. זה מה שאני מצפה שנעשה.

תלמיד: בכל זאת, האם במצבים האלה נבדקת המסירות והנאמנות של החברים שעכשיו נמצאים בשני המחנות?

כן ולא. לא הייתי ממליץ לכם לעשות בדיקות כאלו, כמו שאתם חושבים שצריך לעשות בגלל המצבים האלו. אלא לבדוק את עצמנו כרגיל, רק על מנת להתחבר עוד יותר חזק בינינו, למעלה מכל התנאים הגשמיים. כך אנחנו צריכים לבנות את עצמנו כקבוצה שנמצאת לקראת מטרת הדור האחרון בו אין שום הבדל בין אומות העולם. לא לפי צבעו של האדם, מאיזה לאום הוא, ואפילו המין לא חשוב, מה ומי. אנחנו רוצים רק דבר אחד, לחבר את הלבבות, ללא שום הבדלים גשמיים של צבע, מין, לאום או משהו אחר. רק לפי חיבור הלבבות הנמשכים ומתעוררים לקראת הבורא. "כי בו ישמח ליבנו". בו אנחנו מתחברים. זה מקור הלידה שלנו, ולשם אנחנו צריכים להגיע בחזרה.

שאלה: מה זה נקרא להעלות מ"ן, ואיך אנחנו עושים את זה במהלך בשיעור?

החיסרון שהאדם מגלה בלב שלו, כשהוא רוצה לגלות את החיבור שלו עם אחרים, ולתת לבורא מקום להתגלות כדי לעשות לו נחת רוח, זה נקרא מ"ן.

תלמיד: ומה הסיבה שלא יוצא מ"ן?

הוא יוצא, אבל עדיין לא מספיק, הוא מתאסף ומתאסף, ונבלע במקור שלו, אבל הוא עדיין לא יכול להאיר בחיסרון שלו את גילוי הקשר בינינו. אז החיסרון לגילוי הקשר בינינו, למילוי הבורא, שימלא את הקשר בינינו, החיסרון הזה עדיין לא מגיע לצורה מספקת בכוח ובעוצמה.

תלמיד: איפה בכלל עובר הגבול כמו שכתוב בקטע, בין השגחה פרטית לכללית. נניח לדוגמה, זה שעכשיו התגלו הקורונה, המלחמה ועוד משהו, האם זה מראה שאני אישית מתקדם וגורם לאירועים האלה, או שהעשירייה מתקדמת או שזה קורה בכל מקרה?

אנחנו לא יודעים, אם אתה שואל אותי אנחנו לא יודעים, וזה גם לא חשוב לי, כי אלו חשבונות של הבורא. אולי נראה שלמקובלים לא אכפת. אכפת להם אבל הם לא נכנסים לכל הדברים האלה. אני רוצה לחשוב ולהשתתף בפתרון, איך אני מביא אותי למצב של חיסרון לחיבור בינינו ולבורא. זה בעצם כל מה שאנחנו צריכים, אין שום דבר חוץ מזה.

אז בשביל מה לי עכשיו ללכת ולברר מה הסיבות ולהיכנס לכאלו חשבונות, שהם חשבונות של העולם הזה, ואין בהם שום אמת? כי הבורא מעורר את כל הדברים האלה.

אז בואו נתעסק רק במה שהמקובלים כותבים, ומזה נבין שהסיבה לא חשובה לנו, חשובה לנו התוצאה. הסיבה היא הבורא, והתוצאה צריכה להיות החיבור שלנו בבורא.

שאלה: איך להפסיק להתבייש ועל ידי תחבולות לפתוח את הלב בעשירייה?

אתם צריכים להתחבר ביניכם לפחות במשהו ואז מתוך נקודת החיבור להתחיל לאט לאט, בעדינות לפתוח את נקודות החיכוך, הייסורים, הבעיות שאתם מעוררים כדי להגדיל יותר את החיבור ביניכם.

כמו בין בני זוג - יש ביניהם מצב מסוים והם חושבים איך הם יכולים לעלות מעליו? הם קודם צריכים לעורר יותר את האהבה שתהיה להם איזו תשתית, אחר כך מתוך האהבה לעורר חיכוך ביניהם, עביות, התרחקות ולמלאות שוב באהבה - למה הדבר דומה לכריך יותר עבה ושמן. ואחר כך שוב לעורר אהבה ושוב חיכוך ופירוד ושוב לעבוד על האהבה.

כל פעם לעבוד בצורה כזאת ואז בטוח שכל הזמן תתקדמו. כל זוג חייב לדעת איך הוא כל הזמן נמצא בהגברת החיבור ביניהם, בהגברת האהבה וזה יכול להיות לפי אותו תנאי "על כל פשעים תכסה אהבה". להכין חיבור ולהכין פשעים ואז להגדיל את החיבור מעל הפשעים. אם אנחנו נלמד לעשות את זה בקבוצה בכלי העולמי ונלמד את כל העולם איך לעשות את זה בטוח שנצליח.

שאלה: כולנו עוברים זמנים לא קלים אבל אנחנו מנסים בכל זאת להתפלל, אנחנו רוצים להשיג את הלב של הבורא. אם נעלה הכרת תודה והודיה על מה שהוא נותן לנו, על המורים שלנו ועל הרב הענק שיש לנו - האם בעזרת ההודיה הזאת נוכל לגעת בלב של הבורא?

אם כולנו נאחד את הלבבות שלנו כמה שאנחנו יכולים ונפנה לבורא שיכנס ללבנו האחד והמיוחד וודאי שזה יקרה ואנחנו נרגיש את זה, ואז נוכל להתחיל להתעלות בחיבור בלב האחד הזה עוד ועוד.

שאלה: האדם כבר מרגיש שאין כוח אחר חוץ מהבורא, אבל הוא לא יכול להסכים איתו על מה הוא עושה בעולם, מה לעשות?

האדם צריך לבקש ולהתפלל שיהיה לו שכל ורגש להסכים עם זה.

שאלה: למה הדבר הכי חשוב בעבודה זה הצמצום? למה האור המחזיר למוטב יכול למלאות אותנו בזמן הצמצום? יש קשר בין הצמצום לבין התפילה?

צמצום זה התנאי. אנחנו מוכנים לצמצם את הרצון לקבל שלנו על מנת לקבל ורוצים להתעלות ממנו בפעולות על מנת להשפיע. הצמצום עומד בגבול בין גשמיות לבין רוחניות, בין מלכות שמצמצמת את עצמה לבין מלכות שיכולה לפתוח את עצמה לקראת הבינה.

שאלה: מה זה אומר להיות כלול בחסרונות של החברים, איך זה קורה?

כולנו נמצאים בתהליך אחד ועולים ממצב למצב במערכת אחת, בסולם אחד. העניין הוא שאנחנו לא מודעים לכך, ולכן אנחנו לא יכולים לעזור זה לזה ובחוסר "איש לרעהו יעזורו" אנחנו לא יכולים למהר את הדרך. אנחנו צריכים לחשוב טוב על כך שהכול קורה במערכת אדם הראשון ושהמערכת הזאת מציגה את עצמה כלפינו כמערכת שבורה, ואנחנו חייבים להשתדל לחבר אותה שוב וכך נגיע לגמר התיקון.

אתם שוכחים את מצבים העקרוניים האלה: מאיפה אנחנו ולאן. השאלות צריכות להיפתר רק באותה מערכת.

קריין: קטע 43

"ישנה מטרה נכבדה לכל מקרי העולם הזה, שנקרא "טפת היחוד", אשר שוכני בתי חומר, כשעוברים דרך כל אותם האיומים, וכל אותו ההחלט בגאותו המסולקת מהם, אז נפתח איזה פתח בקירות לבם "האטום מאד", מטבע הבריאה עצמה, ונעשים כדאים על ידיהם להשראת אותה "טפת היחוד" בקרב לבם. ויתהפכו כחומר חותם ויראו בעליל כי "נהפוך הוא" שאדרבה, דוקא באותם האיומות הנוראות מגיעים להשגת ההחלט המסולק בגאוה זרה, שם; ורק שם, דבוק השם עצמו ית', ושם יכול להשרות עליהם "טפת היחוד"."

(בעל הסולם. אגרת ח')

קריין: 44 כותב בעל הסולם ב"שמעתי".

"התקוה של אדם צריך להיות, היות שהאדם לא יכול להשתחרר משליטת הרצון לקבל, והוא נמצא תמיד בגלל זה בעליות וירידות, לכן הוא מצפה לה', שיזכה שה' יאיר עיניו, ושיהיה לו כח להתגבר ולעבוד רק לתועלת ה'. וזה כמ"ש: "אחת שאלתי מאת ה', אותה אבקש". "אותה", היינו השכינה הקדושה. ומבקש, שיהא "שבתי בבית ה' כל ימי חיי"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: האם האדם צריך לשאוף להגיע למצב שבו הוא נמצא בנקודה שנעה בין הצדקה לנפילה לעלייה?

אנחנו לומדים את הדברים האלו בצורה פשוטה, 23.5 שעות ביממה עלינו להיות בהודיה וחצי שעה ביממה להיות בביקורת ודרישה. אבל אם אנחנו מתחברים בינינו בעשירייה, אז מספיק שאנחנו כל הזמן נהיה מחוברים בפנייה לבורא, כי שם כל אחד מביא את חסרונות ליבו וזה עולה לבורא יחד. וכל החסרונות שלנו משלימים זה את זה כי אנחנו עובדים מעל השבירה, ואז יוצא שהחסרונות עובדים בצורה חיובית.

שאלה: איך האדם יכול להגיע להכרה שכל ההרגשות שלו מגיעות מהבורא?

האדם צריך להאמין למה שאומרים המקובלים עד שהוא יראה שזה כך. אנחנו לומדים מכתבי בעל הסולם ורב"ש, שהאדם צריך לתאר לעצמו, לראות כל הזמן שהוא נמצא מול הבורא ואין בינו לבין הבורא דבר, כי מה שהוא מתאר לעצמו - העולם הזה הנבראים והכול, זה המרחק בינו לבין הבורא, ואם הוא יודע איך להתחבר עם כל האנושות יחד עם זה הוא יתחבר עם הבורא.

.

שאלה: יש הרבה עבודה בעשירייה אך אנחנו עדיין לא מצליחות לחיות בקשר הפנימי בינינו. איך אנחנו יכולות לעזור אחת לשנייה לקפוץ מעל הגדר הזו?

מעבודה חיצונית – מתוך כך שאתן משתדלות להיות יחד ולאט לאט מכירות זו את זו יותר גם בצורה חיצונית וגם בצורה פנימית ומתחילות להיות יותר קרובות זו לזו עד שאתן מתחילות להבין שההתכללות חודרת פנימה לתוך הלב.

שאלה: לפי קטע 42 מה זה אומר להיות דבוקים בהשגחה פרטית?

להיות יחד עם הבורא בכל הפעולות שהוא עושה על כל הנבראים ומתוך כך להרגיש ולהבין את כל הפעולות שלו. בצורה כזאת הוא נפתח וכך משיגים אותו.

שאלה: בהמשך לקטע 42, מיהו טהור?

טהור הוא מי שהכוונות שלו הן בעל מנת להשפיע לזולת ולא לכיוון עצמו.

שאלה: מי זה עובד ה' האמיתי?

עובד ה' האמיתי הוא מי שכל הכוונות שלו הן על מנת להשפיע. לבורא אין לו מה להשפיע אלא רק לנבראים, ככל שהוא משפיע לנבראים, כך הוא עושה נחת רוח לבורא.

אנחנו צריכים להבין שהבורא ברא את החיסרון כדי שאנחנו נמלא אותו, והוא זה שמרגיש את החיסרון. כביכול כל הנבראים הם הילדים שלו, והוא נתן לי אפשרות לטפל בהם מפני שהם הילדים שלו והוא דואג להם, וככל שאני משקיע בהם אני באמת עושה לו נחת רוח.

שאלה: איך לא להילחם בבורא כשרואים ילדים יתומים שסובלים ולא אשמים במה שקורה?

זו בעיה, אני מבין, ובזמנים קשים, במלחמות וכן הלאה עוד יותר קשה להצדיק את הבורא על מה שהוא עשה בעולם הזה. אבל אנחנו באמת לא מבינים כמה האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו הוא עמוק בתוך הבריאה, והאנשים האלה שאנחנו רואים שסובלים הם לא אנשים אלא חלקי הנשמה של כל אחד מאיתנו שסובלים, ואנחנו לא מבינים, לא מודעים לזה בגלל האגו שלנו. אם נבטל אותו נתחיל להרגיש יותר כאב וזה יעזור לנו להיות יותר בהשפעה, בדאגה, בתפילה עבור כל אלה שסובלים.

אי אפשר להסביר את הדברים האלה כל עוד לא משיגים. אדם לא יכול להזדהות עם כל מה שיש בעולם.

שאלה: מה זה אומר "להגביר את החיכוך"? כשיש בין בני זוג חיכוך הם עולים מעליו באהבה, אבל איך בעשירייה מגבירים את החיכוך?

אנחנו עושים את זה מתוך הקשר בינינו, ואנחנו רואים עד כמה בהתקשרות בינינו אנחנו לפעמים נכנסים להתנגשות או שלא, ואם לא נכנסים להתנגשות לא צריכים לעורר אותה, זה סימן שאנחנו עוד לא מוכנים לזה. אנחנו לא מעוררים את ההתנגשות בכוונה.

שאלה: מה היא טיפת הייחוד? איך נזכה לזה בכל העשיריות והכלי שלנו?

טיפת הייחוד היא חלק מהבורא. הוא זורק את טיפת הזרע שלו, הכוונה לטיפת הכוח שלו, של השפעה ואהבה אלינו מדרגה יותר עליונה, ואנחנו כמו נוקבא כלפיו, ולכן אנחנו מקבלים את טיפת היחוד והיא מייחדת אותנו ומביאה אותנו למצב שנוכל להתעורר לקראת הבורא.

שאלה: האם אפשר לבדוק שסילקנו את עצמנו מגאווה זרה?

לא, לסלק את עצמנו מגאווה זרה אפשר רק בגמר התיקון אבל בכל מדרגה ומדרגה שאנחנו עולים עד גמר התיקון, במקצת, טיפה טיפה, צעד אחר צעד, אנחנו מסתלקים מהגאווה הזרה שלנו, מהגאווה שמגלים אותה כזרה.

שאלה: אנחנו יודעים שניתן לחבר את העשירייה בדרכים רבות, אילו אורות מתעוררים בעשירייה שבה עשרה מתוך שניים עשר חברים נמצאים באדישות?

אם נמצאים באדישות, אז כולם דואגים שיצאו מהאדישות. אין לי מה להגיד, אם אנשים נמצאים באדישות אז צריכים יותר ויותר ללמוד, ויכול להיות שרק אחרי כמה שנים, וזו לא בעיה, מתקדמים כך שקליפת הלב תישבר ותכנס טיפת היחוד לתוך הלב של כל אחד, והטיפה הזאת תחבר את הלבבות ללב אחד.

שאלה: אנחנו רוצות להודות לך, הרב שלנו שבזהירות רבה כמו אבא אוהב, אתה מפנה אותנו כל יום לדיאלוג עם הבורא ולגמר התיקון, תודה רבה.

תודה לכן, אני שמח לשמוע את זה, כי מתוך זה אתן גם מבינות שתהליך החינוך, במיוחד החינוך הרוחני הוא תהליך הדרגתי, איטי, עקבי, ואנחנו צריכים דווקא בצורה כזאת להתקדם לתיקונים הגדולים. האמינו לי שיש לי פחות סבלנות מאשר לכולכן, מי שמכיר אותי יודע שאני חסר סבלנות וגס, ואפילו אכזרי, אבל בנוגע לרוחניות יש לי סבלנות ועקביות, והרבה כוח לעזור ואהבה, כי אלה החוקים הרוחניים. נקווה שכולנו נקבל מהבורא את הכוחות האלה. תודה לנשים.

(סוף השיעור)