שיעור צהרים 01.09.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1735

מאמר 289, "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים"

קריין: "כתבי רב"ש" ג', עמוד 1735, מאמר 289, "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים". רב.

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים

ט' סיון תשכ"ב אנטורפן

""הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה" (יבמות קכ"א ע"ב).

היינו כשהאדם הוא בחינת צדיק, שהוא בזמן העליה, אז הוא מדקדק עמו, שתהיה כוונתו לשם שמים. היינו שלא לקבל סמיכה מהעליה זו, ויאמר שעכשיו אני רואה שכדאי להיות עובד ה', מטעם שהוא מרגיש עכשיו תענוג בעבודתו. נמצא שאין זה לשם שמים, כי אין האמונה בה' גורמת לו להיות עובד ה', אלא התענוג הוא הגורם לו.

ומה הקדוש ברוך הוא עושה, הוא מפיל, נופל ממצבו הגבוה למצב של שיפלות. נמצא שנענש תיכף על המקום. וזהו מה שכתוב, "וסביביו נשערה מאוד", שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם הזמן של צדקות.

מה שאין כן, כשהאדם במצב של שיפלות, היינו שאינו מרגיש טעם בעבודה, אין אז מה לדקדק עמו, כי בין כך ובין כך הוא בשיפלות, ויש לו עכשיו עבודה להתקרב לה'. לכן אין שייך לומר שיקח ממנו את הטעם של עבודה, כי אין לו עכשיו שום טעם.

וענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא.

ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא (מכילתא בשלח). היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה.

וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה" (מו"ק ט"ז), שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה.

וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית."

שאלה: מה זה אומר שהבורא מדקדק עם הזמן של הצדיק?

הבורא תמיד נותן לאדם מצבים שהכרחיים לאדם לשם העלייה הרוחנית. ולכן אנחנו אומרים, שהבורא נותן לאדם את כל זה בצורה מאוד מדויקת, ואיך האדם מקבל את זה, זאת כבר שאלה אחרת. האדם צריך להבין שכל מה שמתרחש עימו קורה רק מהבורא, ולכן אסור לו לקבוע שום מצב שלו לפי ההרגשה שלו אלא רק לפי המטרה.

תלמידה: האם צריך ואפשר להחזיק את העלייה עצמה ולפתח אותה, או שזה מצב שכבר אי אפשר יותר לפתח את המדרגה, כי כבר השגנו את הקצה שלה?

לא, האדם לא יודע אם הוא מעל המדרגה או לא, הוא צריך כל הזמן בכל זאת להשתדל ולעלות עוד.

תלמידה: על ידי מה?

בזכות מה? כמו שכתוב, שהוא צריך לקבל את יחס הבורא כלפיו כהכרחי, נחוץ ונכון, ואז יהיה לו יחס נכון למצב שלו ולבורא, והוא כל הזמן ישתוקק במצב הזה לעלות עוד ועוד.

תלמידה: איך להחזיק את הכוונה לשם שמיים בעלייה הזו?

אדם אחד לא יכול לעשות את זה, כאן צריך עוד סביבה. כלומר, הכרחי להיות עם החברים, הכרחי לדבר איתם, לדון איתם, ובצורה כזאת האדם אט אט מגיע למצב שאצלו כל הכוונה, כל המחשבות יהיו מכוונים רק, איך להחזיק בקשר עם הבורא.

תלמידה: אפשר ליפול על המדרגה הבאה אבל כבר בעלייה?

לא. אי אפשר ליפול בעלייה. זה נשמע יפה אבל זה בלתי אפשרי.

תלמידה: אז אנחנו צריכים להרגיש את המינוס של המדרגה, את השליליות?

כן. בטח.

שאלה: אם אני מרגישה תענוג בעבודה שלנו, אז זה כבר לא לשם שמים. אז איך לעבוד בשמחה, רק באמונה בבורא ולא ליהנות? פעם למדנו שהעבודה עצמה זה השכר, איך לא ליהנות מהשכר?

זה מגיע בהדרגה.

שאלה: נאמר שהאדם משפיע לבורא עשר קילו ומקבל תענוג, אחרי זה הבורא עושה כך שהאדם מפסיק לקבל תענוג עד שמתחיל להשפיע נגיד עשרים קילו?

נניח.

תלמיד: למה למעשה הבורא לא נותן את חופש הבחירה לאדם, כלומר ליהנות עם העשרה קילוגרם וזהו, ואחרי זו בחירה חופשית. רוצה עשרים קילו בבקשה, חמש קילו בסדר, העיקר שהאדם משפיע ומקבל מזה תענוג?

בעיקרון ככה זה גם קורה.

תלמיד: אבל יוצא שהבורא מאלץ את האדם להשפיע יותר ויותר, ויש רק אפשרות להסכים עם זה וזהו?

לא צריך גם שום דבר אחר, כיוון שזאת הבחירה הנכונה ביותר לקבל את מה שעשה בשבילך הבורא ולהודות על זה.

תלמיד: לא הבנתי מהמאמר עד הסוף למה זה ככה. למה דווקא מערכת כזאת שבה האדם בסופו של דבר צריך להשפיע עוד ועוד ולהגיע למקסימום, למה בזה לא ניתנת לאדם חופש בחירה?

ממה האדם יכול לבחור, בין מה למה?

תלמיד: האדם יכול לבחור שהוא משפיע לבורא כך וכך, זה מה שהוא החליט?

זה מה שהוא החליט. איך זה שככה פתאום זה מה שהוא החליט?

תלמיד: יוצא שכאילו ההסתרה נעשתה כדי שיהיה איזשהו חופש בחירה, ויוצא שחופש הבחירה מנוהל על ידי האדם, אבל מאלצים את האדם גם בזמן קבלה, גם בזמן ההשפעה, וכאילו דוחפים את האדם במקל לאושר. ואני הייתי רוצה לעשות את תוספת של העשרה קילו אולי כמתנה ולא שאילצו אותי. לא קיבלתי תענוג אילצו אותי.

כשאתה תוכל לבחור בצורה כזאת, אתה תראה ותגלה, ובינתיים אין איתך שום חשבון אחר.

תלמיד: את הירידות שלנו אנחנו חייבים ללעוס, לחוות את זה, לעבור אותן, להרגיש, לחיות את זה, להיות שם? לא סתם קיבלת מכה קשה מהרצפה ועפת למעלה, אלא צריך לחוות את המצב הזה, צריך להרגיש אותו?

לא, לא בהכרח עד כדי כך כמו שאתה חושב, אתה לא צריך להיות בו, ללעוס אותו. לא צריך. העיקר כמה שיותר מהר לצאת מהמצב הזה.

שאלה: מה יכול לעזור להימנע מנפילה לתוך התענוג העצמי, בזמן שאנחנו בעלייה ובחיוביות בקשר עם הבורא?

רק אם יחד תתמכו אחת בשנייה, רק זה יכול לעזור.

שאלה: אמונה שלמה זה לעמוד בפני הבורא לבדך, ובתוך הדעת יש לך הצדקות וסיבות לעשות את זה, אז מה יש לאדם כשהוא נמצא באמונה?

כשהוא נמצא באמונה יש לו קשר עם הבורא.

שאלה: אנחנו יודעים שהכול בתוך הבורא, אבל איך להתעלות, שאנחנו מרגישים כמו איזה סמרטוט ולבד אנחנו לא יכולים, האם אז זו אמונה מעל הדעת?

אם אנחנו מרגישים שהכול נמצא בידי הבורא ולנו אין שום דבר, אז המצב הזה הוא דווקא מצב הכי טוב, כי אז אני מבטל את עצמי לגמרי ומוכן להידבק בבורא בכל מצב שהוא.

שאלה: קודם שאלתי אם אנחנו צריכים להשתוקק לעבוד בלי טעם בתורה, ואמרת שבינתיים הפוך, אנחנו צריכים לפתוח את הלב ולקבל את כל הטעמים בתורה. אבל פה הוא כותב שבזמן עלייה אני מתקשרת עם הבורא ומקבלת עוד יותר עלייה, ואז אני מתחילה לחשוב שזה מגיע, ואז זה נעלם ממני. אז השאלה, אנחנו כן צריכים לעבוד בטעם ולנסות להרגיש כמה שיותר טעם, אבל לא לקחת את זה לעצמנו, אלא ללכת לעלייה אבל אף פעם לא עבור עצמנו?

כן, את צודקת.

שאלה: איך לעבוד בצורה נכונה למען הבורא ולא למען ההנאה שלי?

לחשוב כל הזמן על הבורא ולקיים רצונו.

שאלה: כשהאדם נמצא במצב שפל, הוא פונה לקבוצה לפי ההמלצה, אחרת הוא לא יכול בעצמו לצאת. מה תפקיד הקבוצה? איך היא יכולה לייעץ ואיך האדם יכול לשמוע את זה? קודם כל יהיו הרבה המלצות, והקבוצה יכולה להמליץ רק דבר אחד, "תחזיק בבורא" ולו אין קשר עם הבורא.

אז הקבוצה תכוון אותו דרכה.

תלמיד: הקבוצה מכוונת אותו, אומרת לו אתה צריך להתקשר עם הבורא. הקשר הזה עם הבורא הוא הרי ניתן מלמעלה?

לא, הקבוצה יכולה לכוון אותו עליה ודרכה לבורא.

תלמיד: עליה, כלומר על הקבוצה?

כן.

תלמיד: צריך להתגלות איזה קשר, כוח פנימי?

בדיוק, זה קשר שקיים ביניהם.

שאלה: מה האדם צריך ללמוד כדי להגיע ללמעלה מהדעת בעבודת הבורא?

הוא צריך ללמוד מה שאנחנו לומדים, והעיקר שהכוונה שלו תהיה להגיע להשפיע נחת רוח לבורא. לשאול כל הזמן את עצמו, ממה הבורא נהנה? מה אני יכול לעשות כדי שהוא ייהנה ממני?

תלמיד: האדם הוא הרי רצון לקבל והבורא הוא רצון להשפיע, אז איך האדם יכול לבנות את הכלי שבו הוא יכול לעשות נחת רוח לבורא?

למה לא, הוא יקבל מלמעלה כוחות שהם ישנו אותו, יהפכו אותו מכוונות על מנת לקבל לכוונות על מנת להשפיע.

שאלה: איך לזהות מצב של ירידה בעבודה כדי שנוכל לעלות מעל הדעת?

אנחנו צריכים להתחבר בינינו, בהשפעה בינינו, עד שנפנה יחד לבורא ונקבל ממנו כוח שעל ידו נוכל להיות למעלה מהדעת.

תלמיד: ההזדמנות לעלות מעל הדעת היא כשאנחנו בירידה, אז איך לזהות שאני בירידה בשביל להגיע בכלל למצב שאני אשתדל להיות מעל הדעת?

לזהות את הירידה אני יכול בזה שאני לא נמשך לקשר עם הבורא, אלא נמשך לכל מיני תענוגים משלי.

שאלה: כשאנחנו נמצאים בעליה הבורא כאילו זורק אותנו למטה וכשאנחנו נמצאים בירידה אז הגוף אומר לנו, למה להמשיך לעבוד במצב הזה? איך לא לאבד את האיזון והקשר עם הבורא בחשבונות האלה?

להיות יחד עם החברים, כל הזמן להיות קשור עם החברים בצורה כזאת שכל הזמן תהיה בקשר הזה, שבתוך הקשר הזה תתמוך בקשר עם הבורא, ואז לא תטעה.

שאלה: בזה שהבורא מכה הוא מרפא, זה רק כלפי רוחניות או גם כלפי גשמיות?

בעיקרון זה גם בפיזי.

שאלה: כשהבורא מכה את הצדיק, יכול להיות שהוא מכה אותו בגלל העם?

יכול להיות.

תלמיד: אז יש קשר בין הצדיק לעם? כי לפעמים אומרים שהבורא לא משמיד איזה עיר כי יש צדיק אחד, יכול להיות שבגלל הצדיק העם מקבל מכות לפעמים ובגלל העם הצדיק מקבל מכות?

לא. זה לא קורה כך.

תלמיד: מה הקשר ביניהם?

תמיד יש מטרה, והבורא רואה באיזו צורה העם או הצדיק או הקבוצה מתקרבים למטרה, ולפי זה הוא מגלה להם.

תלמיד: כשהאדם נמצא בשפלות והבורא לוקח ממנו את התענוג בעבודה, איך לזרז את הזמן כדי לצאת משפלות?

לסגור עיניים ולהתחבר עם החברים.

תלמיד: רב"ש אומר פה שאפשר לבטל את הגזרה אם האדם אומר שהוא מוכן להמשיך בלי שום תענוג.

כן.

תלמיד: אז אפשר לצאת משפלות אם האדם פשוט אומר, אני מוכן להמשיך באותה עבודה בלי שום תענוג?

כן.

שאלה: במאמר כתוב "וענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו.." האם אנחנו יכולים לשרת את הבורא רק באמונה למעלה מהדעת ורק כשאין לנו טעם בעבודה?

כן, לפחות בהתחלה.

תלמידה: מתי מתחילה בעבודה שלנו השמחה וההתקדמות לבורא מתוך שמחה?

מתי שיהיו לנו כלים מתאימים אנחנו נתקדם לבורא גם בצורה נכונה ונרגיש בדרך תענוגים.

שאלה: מהמאמר אני מרגיש שהבורא הוא טוב ומטיב, תמיד נותן את מה שאנחנו צריכים להיפטר ממנו כדי ללכת בדרך הנכונה באמונה למעלה מהדעת. אם אני כל הזמן הולך באמונה למעלה מהדעת, שהבורא הוא טוב ומטיב וכל מה שהוא נותן אני מקבל בשמחה, זאת הדרך הנכונה, בזה אני מראה דוגמה לחברים?

כן, בטח.

תלמיד: יש יראה גדולה מאוד לפני הכנס, אני אישית מתבטל בפני החברים ולא חשוב איזה טענות היו לי, אני מסלק הכול ופשוט רוצה להגיע לכנס בלב נקי, כדי ליהנות את החברים, ליהנות את הבורא, את הרב. מה עוד אני צריך לעשות, איך להגיע לכנס בצורה כזאת שאני אוכל להנות את הבורא?

רק על זה לחשוב.

שאלה: יוצא שכשהאדם מרגיש שמחה ותענוג מעבודת ה' ורואה שנמצא בעולמו של הבורא, בעולם של כל טוב, הבורא צריך להוריד אותו ממצבו, אם אני מבין נכון מהמאמר?

למה?

תלמיד: כדי שהאדם לא יהיה בחוסר השתוות הצורה עם הבורא, ויקבל תענוג מלשרת את הבורא?

כן, נכון.

תלמיד: כאשר האדם מקבל תענוג מהעבודה, והוא רואה עד כמה נפלא העולם שברא הבורא וכמה הוא עוזר לו, מה עליו להמשיך ולעשות כדי שלבורא לא יהיה הצורך להוריד אותו ולהכניס אותו להסתרה?

הכול נעשה על ידי הבורא, והאדם פשוט צריך להמשיך.

תלמיד: המקובלים הרי משפיעים לבורא ללא תנאי, זה לא משנה אם יש להם תענוג מזה או לא.

כן.

תלמיד: איך לעלות לכזאת מדרגה?

לבקש מהבורא שבמצבים הגרועים ביותר תהיה לך אפשרות להשפיע לבורא.

תלמיד: ובטובים ביותר?

בטובים ביותר זה מובן מאליו.

תלמיד: במאמר כתוב שזה מורכב להשפיע במצבים הטובים ביותר, כי אתה כבר מקבל מהבורא, טוב לך, אתה כאילו משוחד?

אז מה אתה מציע?

תלמיד: למצוא צורה איך אפשר להיות מעל זה. כי את זה שאתה משתוקק לתענוג מהקשר עם הבורא, וזה לא נכון?

נכון.

תלמיד: אז איך לעשות נכון?

כך שהתענוג לא יקח ממך את הכוונה הנכונה.

תלמיד: אבל איזו כוונה צריכה להיות נכונה?

השפעה לבורא.

שאלה: איך נבנה כלי השפעה חדש לבורא בזמן העלייה?

אני עולה, וכל הזמן בודק את עצמי, עד כמה אני יכול עוד ועוד להשפיע לבורא.

שאלה: המאמר הזה כל כך תואם את הסביבה שלנו, ואת מה שקורה פה במדינה. אז איך בעשירייה, גם במצב אישי, שאנחנו במצב של שפלות כזאת כמו שאמרתי בפתיחה, הבכי עוזר לנו לרכך את המכה?

לא הבנתי את השאלה.

תלמידה: כתוב כאן שנופל ממצבו הגבוה למצב שפלות. כשאנחנו במצב שפלות אנחנו בוכים מידי פעם. איך זה עוזר לנו לרכך את המכה, לקבל תשובה, לקבל איזה שיפור?

כשאני מבקש גם במצבים הרעים, בכל זאת קשר עם הבורא דרך החברים. המצבים האלו מתחברים בי, ונותנים לי שטח גדול, שבו אני יכול להיות מחובר עם החברים, ועם הבורא יחד.

תלמידה: אז זה שער הדמעות, זו הכוונה שאנחנו מתחברים לשם ממקום יותר גבוה?

יותר גבוה.

שאלה: האם אנחנו יכולים להצדיק את הבורא, ובאותה נשימה לכעוס. האם יש סוג של הצדקה כזאת, המקובלים לא כועסים על הבורא?

כן, צריכים להמשיך, וזה יסתדר.

תלמידה: מקובלים כועסים על הבורא?

כן. גם כן.

שאלה: הקשר בעשירייה מכין אותנו לקשר עם הבורא, אבל בשתי רמות שונות. איזו איכות צריכה להיות לקשר עם הבורא?

שאנחנו רוצים להיות עימו בקשר קבוע וקיים ללא שינוי, רק לעלייה. כך אנחנו רוצים להיות קשורים עם הבורא.

שאלה: האם אפשר להפוך חוסר כוח, לכוח חיבור עם הבורא?

זה אפשרי, ותלוי בסביבה.

שאלה: האדם מגיע לעשירייה ושואל, מה עוד אני יכול להשפיע לבורא. מייעצים לו, ויוצא שאת כל זה הוא כבר יודע, אז מה אפשר להוסיף לו? הוא יודע מה הוא צריך להוסיף, אבל אין לו כוח להוסיף, יש מעליו מעין תקרת זכוכית, שהוא לא יכול לעבור. האם זה תלוי במדרגה שלו, או שבאמת יש מין הגבלה כזו?

אין שום הגבלה, הכול תלוי אך ורק באדם.

שאלה: הקב"ה מדקדק עם הצדיקים. האם רק עם הצדיקים הקדוש ברוך הוא מדקדק?

כן.

תלמיד: כתוב שבמה שקב"ה מכה הוא מרפא. יש מכות שמקרבות את האדם לבורא, ויש מכות שמרחיקות. האם זה נכון לגבי שתי המכות האלה שהן מרפאות?

כן. כל מכה בעצם מרפאה.

תלמיד: אפילו זו שמרחיקה מהבורא?

אפילו שנראה לאדם שהיא מרחיקה.

שאלה: האם האדם בהכרח צריך תמיד לעבור את הנקודה, של חוסר טעם ברוחניות וגשמיות כדי להשיג את האמונה?

כן.

שאלה: אמונה נקייה זה כשאדם מגיע להכרה מדויקת, שאם הבורא לא יחזיק אותו הוא ייפול, ולא יוכל להשפיע על מנת להשפיע, לתקן, ולקבל על מנת להשפיע. האם להחזיק את זה זאת התפילה לקבלת אור האמונה?

נכון.

שאלה: הלימוד זאת אחריות גדולה עבורנו. אבל כשאנחנו עושים את הלימוד מתוך משימה שלקחנו על עצמנו, אחרי כמה זמן זה נהיה פחות ופחות מהנה, חסרה לנו התרגשות ושמחה. האם אנחנו צריכים לפנות לבורא שייתן לנו חיות ושמחה, או להמשיך להתמקד במשימה שלנו?

לא. אנחנו צריכים לפנות לבורא, צריכים לפנות.

שאלה: איפה שהבורא מכה, שם הוא מרפא. מה העבודה של האדם בין המכה לריפוי?

האדם צריך לקבל את המכה הזאת, לדעת איך הוא משתמש בה נכון, ואיך להתרפא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא לוקח מהאדם את החיות?

שהאדם לא מרגיש ביחס שלו עם הבורא, בקשר שלו עם הבורא, שום חיות. ובעצם זה מצב טוב, כי הוא מעורר את האדם לחפש מאיזה מצבים הוא יכול להתעלות.

תלמידה: כי הוא כאילו לוקח לנו את הכוח מהעבודה, הוא לא נותן לנו לתת כוחות לחיבור, להשקיע?

כן. בכוונה, כדי שהאדם יראה עד כמה הבורא עוזר לו.

שאלה: תענוג מהשפעה ושמחה זה אותו דבר?

כן.

תלמידה: הרי הבורא לא לוקח את התענוג מהשפעה, הוא לוקח משהו אחר. ופה איך להסכים לעבודה בלי טעם, או שצריך כל הזמן להשתוקק לשמחה הזאת. כי השמחה מראה על הדרך הנכונה?

גם כך וגם כך, העיקר להיות קרובה לבורא.

שאלה: כשהבורא מפיל את האדם למצב של שפלות, שאין לו טעם בעבודה. איך להיזהר לא להיכנס לרחמים עצמיים, ולצאת מהמצב בצורה נכונה?

רק דרך הקבוצה. רק בקשר עם החברים. שום דבר חוץ מזה.

שאלה: אם אנחנו לא יכולים לקבל את התענוג איך נוכל להחזיר אותו לבורא?

אז צריך ללמוד איך לקבל.

תלמיד: לקבל נכון משמעו, מיד לתת?

כן. אין שום בחינת מעבר.

שאלה: איך אפשר להשיג את החיבור המתמיד, הקבוע, בלי שינוי?

אני לא יודע. צריך לחפש איך לגרום שזה יהיה אפשרי.

שאלה: אדם המבין מתוך מכות שצריך רק להגדיל בחיבור, ויש לו זעקה פנימית אותה הוא לא יודע להעביר לעשירייה, לוקח או נותן לעשירייה?

זה לא חשוב האם הוא לוקח או נותן. חשוב שהוא נמצא איתם בקשר.

שאלה: איך לעבוד עם גילוי הרע, האם ללכת מעל או בכל זאת להחזיק את הריחוק שהתגלה? זו שאלה המטרידה את העשירייה שלנו.

לא לייחס לזה חשיבות, אלא להמשיך לעבוד על הקשר ביניכם.

שאלה: האם בעבודה בינינו אנחנו בכל זאת צריכים להשיג קשר רוחני ולשמור על העביות או על ההתפעלות ממנה, או שהקשר הרוחני מתגלה בתוך חיבור פיזי?

בתוך החיבור הפיזי.

תלמידה: ואז אנחנו מרגישים שאנחנו מיתקנים, הופכים יותר נקיים, טובים וכן הלאה, או שהפוך אנחנו יותר גרועים?

לא, לא יותר גרועים.

שאלה: מה אני יכולה לתת לבורא בזמן של תענוג ובזמן של נפילה?

מה שאת מרגישה, את זה תתני.

שאלה: מתוך נפילה מגיעה מחשבה שאין לנו מה למהר, וכבר הרבה שנים אני לא מצליחה בכלל לעבוד. האם יש קשר בין מקום הבורא, לדרישה לבורא לעלות?

לא, אין קשר.

שאלה: שמעתי שהבורא נותן לנו מכות כדי להפוך אותנו לתלמידים עם עצבים חזקים כברזל. אם אני רואה שחברה שלי לא מצליחה להתחבר איתי בגלל האגו שלה, וכתוצאה מזה אני מרגישה כאב וחוששת שהבורא לא יהיה שמח עם החברות, ובגללי הן לא יצליחו להגיע לחיבור השלם, איזו בקשה הכי נכונה להעלות במצב כזה?

שאת רוצה שהבורא קודם כול יתחבר איתן, עם החברות שלך, ולא איתך.

שאלה: בשיעורים קודמים דיברת בשיעור בוקר על גילוי הרע בעשירייה. אנחנו קיבלנו על עצמנו להקדיש זמן ולברר מה חסר לנו וכן הלאה. איך לעשות זאת מבלי לגרום לכאוס בעשירייה?

להיות ככול האפשר מחוברים כל הזמן.

שאלה: בזמן הירידה אני עוברת שלב בו יש לי תחושות קשות ואני לא רוצה להתקרב לאף אחד. למשל, במשך שבוע שלם אני נאבקת עם הרגשות והמחשבות האלה ורק אז אני מתחילה לראות את הדברים אחרת, בצורה יותר חיובית. מה קובע את המעבר להרגשה אחרת בזמן הירידה?

הכול בא מהבורא. זה לא כל כך תלוי בך, הכול בא מהבורא. הוא מרפא את זה.

שאלה: האם לדעת בוודאות שאני נותן לבורא, תלוי בכמה אני יכול לעשות צמצום ולא ליהנות מההנאה שניתנה לי, והאם במרחב הזה עולים או מתגלים טעמי התורה?

כן.

שאלה: האם עבור החיבור שלנו מספיק פשוט להתפלל לבורא שיחבר אותנו יותר? והאם אפשר לבצע תרגיל בקבוצה בו אנחנו כאיברי גוף מנסים להתחבר כגוף אחד?

לא הבנתי, מה זאת אומרת להתחבר כאיברים?

שאלה: לתאר שאנחנו איברים ולסכם שכולנו פשוט מרגישים את עצמנו כגוף אחד.

יותר טוב להתפלל פשוט. והבורא כבר ישים כל אחד במקומו.

שאלה: קודם שמעתי שאמרת שבירידות אנחנו רואים כמה הבורא עוזר לנו. האם עלינו לבקש את אותה עזרה שקיבלנו בעבר מהבורא, או שזה משהו חדש בכל פעם?

בכל פעם זה משהו חדש, אם כי לפעמים אנחנו לא מרגישים שינוי.

שאלה: אור האמונה אפשר לקבל רק בשפלות או גם בעלייה?

אור אמונה בדרך כלל מקבלים בשפלות.

תלמיד: אני מבין שבמצב של עלייה, כדי שלא יפיל אותך, אי אפשר לזכות לזה.

כן.

שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שהכול בידי שמיים, בידי הבורא. וקודם אמרת לחבר שהוא קובע מתי לעשות דברים. איך אנחנו יודעים מתי זה אנחנו ומתי זה הבורא?

לאט לאט אנחנו מתחילים להבין ולהרגיש. עד שזה לא בא, אומנם אתה יכול לצפות לזה, אבל זה לא מחייב את הבורא לתת לך דברים כאלה.

תלמיד: זאת אומרת לנו, לעשירייה, אני מניח שהוא ייתן.

כן.

שאלה: כתוב שאם הוא כבר נמצא במצב של שפלות, אז אין טעם לזרוק אותו עוד יותר נמוך, אלא הוא עצמו צריך להשתדל להתקרב לבורא. כאשר נראה בצורה חיצונית שהחבר לא יכול להתגבר על איזו הפרעה כבר שנים רבות, והוא לא מבקש עזרה מהעשירייה, איך אפשר להגדיר מצב כזה, לאבחן אותו?

זה קשה, צריך לבקש. הכול עובר דרך הבורא, הכול ממנו. צריך לבקש ממנו שייתן לכם הסבר למצב שלכם.

שאלה: כשחבר בעשירייה מקבל מכה, איך אפשר לעזור לו להבין שזה למעשה רפואה?

לדבר על זה, אפילו לא עימו אבל בנוכחותו, כאילו זה לא שייך לו.

שאלה: כשאנחנו רואים שהעם שלנו מקבל מכה, כמו שקרה היום בישראל, מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים רק שיבינו כולם שזה בגלל שאנחנו נמצאים במצב לא בסדר.

תלמיד: האם אנחנו לא בסדר, המצב שלנו לא בסדר?

אנחנו, עם ישראל, לא בסדר, ולכן מקבלים מכות.

תלמיד: האם צריך להגיד לעם, "אתה לא בסדר לכן אתה חוטף מכות"?

את זה לא אמרתי. אבל בטוח שזאת הסיבה.

תלמיד: איך אפשר לקחת את הכאב של העם ולהפוך אותו לריפוי?

אתה צריך להיות בכלי חזק מאוד וביכולת להתקשר עם העם, לקבל ממנו את הסבל של המכה, ולהעלות את הדברים האלה דרך הקבוצה שלך לבורא. ואז הבורא יוכל לרפאות אתכם.

תלמיד: האם בסופו של דבר זאת העבודה שלנו, לקחת מכות וכאבים של חברים, של קבוצות, של העם, של האנושות, ולבקש עליהם ריפוי?

כן.

תלמיד: זו לא עבודה פרטית, שכל אחד מתפלל על המכה שלו.

גם כן.

שאלה: האם אפשר להגיד שלאדם יש בחירה אחת כדי לא להישאר בהמה, זאת הבחירה היחידה שהבורא דורש ממנו?

בטח.

שאלה: האם יכול להיות מצב בו אנחנו מרגישים קשר עם הבורא, אבל יחד עם זה הרגשה של חיסרון?

יכול להיות.

תלמיד: איך לאפיין את המצב, האם כהארה בשביל הקפיצה למדרגה הבאה?

לא חשוב, אפילו אם אתה לא יודע להסביר את זה, הרי אתה לא מבין את הכוחות הפנימיים שפועלים תוך כדי. העיקר שכל הזמן נהיה מכוונים דרך החברים לבורא, זאת המסקנה העיקרית מהשיעור של היום.

(סוף השיעור)