שיעור בוקר 15.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מן המקורות

זו כל העבודה שלנו, במיוחד להתבטל לעליון. מה זה להתבטל לעליון? אנחנו נולדים בשליטה אחת שהיא האגו שלנו, הרצון האגואיסטי ודרכו, דרך הרצון הזה אנחנו מרגישים את כול היקום, כל מה שיש, כל המציאות. ויש עוד שליטה אחת, שהיא שליטת הרצון להשפיע, הפוך מהרצון לקבל שלנו, שלא אנחנו שולטים אלא שולט כוח אחר.

ואנחנו נמצאים במציאות כזאת שצריכים להחליף את השליטה שלנו לשליטת העליון, אם נחשוב על זה שזה העליון. לכן כתוב שאין יותר משעבוד מלכויות. אנחנו צריכים להחליף את המלכות שלנו, שאנחנו שולטים, למלכות שמים, ששולט הכוח העליון, כוח הבורא, כוח השפעה. במקום הכוח שלנו, כוח הקבלה.

וזה בעצם מה שאנחנו חייבים לעשות. וכל הטבע שלנו בדרגות דומם, צומח וחי, לאט לאט דוחף אותנו לזה. מתחילת הבריאה, מזה שהכול התפתח מאיזה גרגיר אחד של חומר גשמי, הרצון לקבל הגשמי, ועד שהוא התפתח, התפתח יותר ויותר ויותר, ודרך דומם, צומח, חי מתפתח בעולם שלנו על פני כדור הארץ, ואחר כך אנחנו צריכים להתחיל לפתח את הרצון לקבל הזה כבר בעל מנת להשפיע, שזה נקרא שאנחנו מפתחים את חומר ההשפעה, חומר אחר.

במידה שאנחנו רוצים, מבקשים, דורשים שזה יקרה, אנחנו פונים לכוח העליון, שזה כוח ההשפעה, והוא משנה לנו את הטבע שלנו. הוא שורה עלינו, משפיע עלינו, שולט עלינו, ובזה שהוא ממש לוחץ עלינו, על ידי זה אנחנו עוברים משעבוד של הרצון לקבל, הטבע שלנו הראשון, לרצון שלו שזה רצון להשפיע, לטבע העליון. וזו העבודה שלנו בעולם הזה.

לכן הפסוקים שאנחנו עכשיו קוראים, נקראים "להתבטל לעליון". זאת אומרת לאט לאט לבקש מהעליון להגיע למצב שאנחנו מבקשים, שאנחנו רוצים לבטל את האגו שלנו ושישלוט עלינו בכוח. בכוח שישלוט עלינו. אני רוצה שהבורא יהיה השולט ואני אהיה תחתיו מכל וכל. ודאי שזה לא קורה, כי אם הבורא היה צריך לחייב אותנו לשמוע בקולו אז אין שום בעיה, היה עושה את זה. אלא כל העבודה שלנו זה שאנחנו בעצמנו נגלה כמה אנחנו רוצים בשליטתו, כמה אנחנו זקוקים להחליף את הטבע שלנו מדלקבל לטבעו, להשפיע.

ורק במידה שאנחנו משוכנעים שזה מה שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים באמת לבקש ממנו. כי מה שמתברר בעומקי הרצון שלנו, זה מה שפועל על הבורא ואז הוא באמת משנה לנו את היחס שלנו למציאות ואנחנו מתחילים להרגיש מציאות שמנוהלת על ידי הרצון להשפיע.

אז אנחנו צריכים להשתדל להיות ערים עד כמה בנו מתעורר הרצון להשפעה, לצאת מהטבע שלנו. להבין, להרגיש שאנחנו לא מסוגלים לצאת בעצמנו, וכמה שנעשה סיבובים וכמה שנעשה איזה פעולות, זה לא יעזור לנו. אנחנו שוב ושוב חוזרים לזה שאנחנו נמצאים באגו שלנו. וזה נקרא "הכרת הרע". אנחנו מתחילים להכיר יותר ויותר שאין שום אפשרות לצאת מהטבע שלנו המקורי.

ויחד עם זה כשאנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים, מתחילה להיות בנו איזו הכרה שהבורא כן יכול לעשות את זה, במשהו, אם ירצה, אם ימשוך אותנו אליו, אם יתגלה, אבל יכול לבצע את הפעולה הזאת. שאנחנו נהיה שייכים לכוח השפעה כמו שעכשיו אנחנו שייכים לכוח הקבלה. ואני רוצה. פתאום אני מגלה, לאט לאט, זה לא פתאום כל כך, אבל כל פעם שזה מתגלה בשבילי זה גילוי פתאומי. אני מרגיש שאני כן רוצה להיות בהשפעה. יהיה מה שיהיה, אני רוצה לעזוב את הטבע שלי ולהיות שייך לטבע העליון, לטבע המשפיע.

וכך אנחנו מתקרבים למצב שאנחנו פונים לבורא ויותר ויותר מבקשים ממנו שיתקן אותנו, שימשוך אותנו, שישלוט עלינו, שיגלה מה זה נקרא כוח השפעה.

נקווה שאנחנו נתקדם לזה.

כל הבעיה שלנו היא שאנחנו נרגיש את ישותו של הבורא. שאנחנו נרגיש אותו שהוא השולט, הוא הקובע, ואז במידה הזאת יהיה לנו יותר קל, יותר נכון לעשות הכול. הרגשת הבורא, שליטת הבורא עלינו נקראת "אמונה", ואותה אנחנו מבקשים.

קריין: אנחנו קוראים מתוך מסמך "להתבטל לעליון", קטע מס' 1. כותב הרב"ש :

"לאחר שהאדם מבטל את דעתו ורצונו בפני רצון ה', אז האדם זוכה לבחינת רצון ה', שרצון ה' הוא רצון להשפיע, ובזמן שיש להאדם הרצון להשפיע, אז האדם הזה נקרא "איש טהור". כי הוא אינו עושה אז שום דבר, אלא רק מה שיהיה מזה נחת רוח ליוצרו."

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: אנחנו עובדים בעשירייה, מתפללים אחד על השני, על החיבור בינינו. מתי מגיע הרגע של שליטת הבורא? נראה לך שאתה זה שמשקיע, שמתאמץ, מתי הוא מתחיל לשלוט?

שליטת הבורא מתחילה אחרי שאתה רואה שאתה לא שולט, ואתה לא רוצה לשלוט, ואתה רואה שהבורא הוא שולט, ואתה רוצה בכל כוחך שהבורא, דווקא הבורא ישלוט. זאת אומרת, אתה בכוח רוצה להביא את הבורא כשולט על כל המציאות. על כל המציאות זאת אומרת עליך, על כל הרצונות והמחשבות שלך, שגם במוח וגם בלב, בכל מה שיש לך אתה רוצה ששם ישלוט כוח הבורא.

תלמיד: זה מגיע כתוצאה מהמאמצים או כמתנה?

הכול מגיע גם כתוצאה מהמאמצים של האדם, ובכל זאת גם כמתנה מלמעלה. כי הבורא לא מחויב, וזו לא מערכת שנמצאת בשליטתך, שאתה יודע שכך וכך אני אעשה ולאחר מכן כך וכך יקרה. אתה יכול לעשות ונראה לך שעשית ולא לקבל כלום. אתה יכול לעשות ונראה לך שצריך עוד הרבה לעשות, אבל בדרך פתאום אתה כבר זוכה לגילוי הבורא. זה לא בשליטת האדם, על האדם רק לתת תפילה, שהוא רוצה ומסוגל לעשות כל מה שנדרש ממנו, רק שבמקום שליטה של הרצון לקבל שלו ישלוט הרצון להשפיע, שזה רצון הבורא.

שאלה: למה לפני הכול אנחנו צריכים להשיג את היצר הרע שלנו, ואז להרגיש שהבורא שולט בכל המציאות שלנו?

אלא איך אחרת? אנחנו יכולים להבדיל רק בין שני דברים מנוגדים. כמו שאתה מודד כל דבר, שחור – לבן, אפס – אחד, מתוק - מר, וכן הלאה. אתה לא יכול להרגיש משהו אחד, אלא רק אחד כנגד השני. כך אנחנו מודדים, כך אנחנו חושבים, כל דבר שבנו מגיע אך ורק מבין שניים. אז אם אתה רוצה להרגיש את הבורא, אתה חייב להרגיש משהו שנגדו. ולכן "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אם אתה גדל מאפס, אז אתה צריך לרדת למינוס אחת ואז אתה יכול לגלות פלוס אחת, למינוס שתיים, אז אתה יכול לגלות פלוס שתיים וכן הלאה. רק בצורה כזאת.

כי אנחנו נבראים, אנחנו חייבים להיות כלולים משתי מדידות. הבורא לא, המציאות שלו היא מציאות רק בטוב, בהשפעה בלבד. ואנחנו, גם את ההשפעה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים מתוך הקבלה.

שאלה: איך בעולם הזה או מתוך העולם הזה, עם הרצון לקבל שלנו אנחנו מגיעים להרגשה שהבורא הוא ששולט?

רק על ידי זה שאנחנו לומדים ומשתדלים לבצע כל דבר ודבר, כך אנחנו מתקדמים. מה שאני ממליץ, לעבור על כל החומרים שלנו שאנחנו לומדים כל בוקר ולחזור על זה כמה פעמים כל יום, בכל רגע פנוי. לקרוא ולקרוא את זה, ואז אתם תראו עד כמה זה משפיע עליכם ואתם משתנים.

שאלה: בתפילה הנכונה שלנו להתבטל לעליון, למה אני רוצה להתבטל לעליון?

אני רוצה להתבטל לעליון יכול להיות מהרבה סיבות, אבל בעיקר כי אני לא רוצה להישאר נגיד ברצון לקבל שלי שהוא קובע ושולט בי ואני מרגיש שזה נבזה להיות בשליטתו, מצד אחד. ומצד שני, אני רוצה להיות תחת העליון בגלל שאני מתחיל להבין ולהרגיש עד כמה הרצון להשפיע הוא רצון מיוחד, עד כמה הוא נעלה, עד כמה הוא טוב ומיטיב. אז לאט לאט אני מקבל מה שנקרא "חן דקדושה" ורוצה להיות בהשפעה ולא בקבלה.

שאלה: בקטע נאמר שמי שיש לו רצון להשפיע נקרא "איש טהור". אז אם יש רצון להשפיע זה נקרא איש טהור, ואפשר אחרי זה להיות עוד פעם לא טהור, ולחזור להיות טהור וכן הלאה?

כן. במידה שיש לך רצון להשפיע זה נקרא איש טהור, ואתה זוכה קודם כל לתיקון של טהרה, ואחר כך אתה שוב מתלכלך, ושוב מִטהר ושוב מתלכלך ושוב מִטהר. וככה זה הרבה מדרגות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להרגיש את שליטת הבורא עלינו בזה שאנחנו מתבטלים כלפי החברים?

זה באמת קורה אך ורק במידת הביטול שלי כלפי החברים. במידה הזאת אני פותח לבורא יכולת להשפיע עלי, לשלוט עלי וכך אני מגיע למצב שאני מתחיל להכיר אותו. אני מתחיל להכיר שהוא עושה בי את כל הירידות וכל העליות, ואני מתחיל להרגיש בשביל מה הוא עושה את זה, מה התועלת מהירידות ומהעליות. ואז מכל המצבים המנוגדים האלה אני מתחיל לזהות אותו, להרגיש אותו, להבין את "ישותו" מה שנקרא, שזה "ממעשיך הכרנוך" מה שנקרא.

מהמעשים שלו עלי, מה שהוא עושה לי, עליות, ירידות, כל מיני דברים, לפי הפעולות שלו, אני מתחיל להכיר אותו, בעל הפעולות. כך זה עובד. גם בעולם שלנו, כשאני הולך להכיר איזו מכונה או פעולה, לא חשוב, משהו, אז כמה שאני מכיר אותה יותר אני יכול איכשהו גם להגיד על מי שביצע אותה, עשה אותה.

שאלה: אפשר מפעולות שהן הרגל לפתח את הכוונה או את השליטה של הבורא עלינו?

כן. אנחנו צריכים להגיע לפעולות שלנו, פעולות השפעה, עד שהן יכנסו להרגל והרגל נעשה טבע שני, וכך בזה נתקיים כמו שעכשיו אנחנו מתקיימים בכוח הקבלה.

תלמיד: אבל איך מתוך הפעולה הזאת שאנחנו רגילים לעשות לפתח דווקא שליטה של הבורא, כי זה כבר נעשה הרגל בשבילנו?

הפעולות הן הרגל אבל מהות הפעולות, שאני כל הזמן מקבל אותן כחדשות, מזה אנחנו נכיר אותו יותר ויותר.

שאלה: איך אנחנו יכולים באמת להשפיע נחת רוח לבורא?

בזה שאתה רוצה להיות דומה לו.

שאלה: האם את תשובת הבורא כלפי הבקשה שלנו שהוא ישלוט עלינו אנחנו מרגישים יותר ויותר ככל שהבקשה הופכת להיות יותר ויותר מכוילת?

כן, ודאי שאנחנו יותר ויותר מרגישים אותו, "ממעשיך הכרנוך". בכל המצבים שאנחנו עוברים אנחנו משתדלים להכיר את השורש של המצבים האלו, שזה הבורא, ומזה אנחנו מכירים אותו יותר ויותר, ומתוך זה מתקשרים, מתקרבים אליו.

שאלה: מה נדרש כדי שהעיקרון "אין עוד מלבדו" לא יבטל את "אם אין אני לי מי לי"?

אחד לא מבטל את השני. "אם אין אני לי מי לי" זה בקשר להתקרבות לבורא, דרישה לבורא, דרישה לקבוצה, התקרבות לקבוצה, לפי זה אני מתקרב לכוח העליון. לגמרי לא סותר אחד את השני.

שאלה: כשאני מתחיל להכיר בשליטת הבורא, להרגיש אותה, יוצא שאיכות המאמצים שלנו משתנה, ולאמונה מעל הדעת יש פחות מקום. הייתי רוצה להבין, במה יהיו המאמצים שלנו כשנרגיש בצורה ברורה את השליטה שלו?

אם אנחנו מרגישים את הבורא ומקבלים אותו למעלה מהטבע שלנו, תמיד אצלנו זה הולך באמונה למעלה מהדעת, כוח שליטת הבורא למעלה מכוח שליטת האגו שלנו. זה הכול, תמיד זה כך. לא יכול להיות מצב שזה מבטל את זה לגמרי. אם יבוטל הרצון לקבל, יבוטל גם הבורא מהרגשתנו. כי אנחנו מקבלים אותו, אנחנו מרגישים ומכירים אותו רק במידה שהוא שולט בתוך הרצון לקבל שלנו. הרצון לקבל שלנו לא מתבטל, מתבטלת הכוונה על מנת לקבל, אבל הרצון לקבל שלנו לא מתבטל. דיברנו על זה גם אתמול, אני עכשיו מגלה עד כמה זה מטושטש עדיין אצלכם.

תלמיד: באמת זה עניין עדין כזה. זה לא כל כך מובן, הביטול, הצמצום, הכוונה, או הצמצום של הרצון עצמו. איך אנחנו יכולים כאן לעזור אחד לשני?

הרצון לקבל שלנו כל הזמן גדל, וגם הכוונה עליו על מנת לקבל כל הזמן גדלה. כשאנחנו מבקשים לבטל, אנחנו מבקשים לבטל את הכוונה על מנת לקבל, אבל הרצון שלנו לא מתבטל, אנחנו רוצים שהוא יישאר ואפילו יגדל, כי דווקא לפי גודל הרצון אנחנו יכולים להשפיע לבורא יותר. רק את הכוונה אנחנו צריכים לשנות.

תחשבו על זה יותר, תדברו ביניכם יותר ואז זה ייקלט.

שאלה: מה מרוויחה העשירייה מזה שכל אחד מבטל את דעתו כלפיה, מה הרווח של העשירייה בזה?

אם אנחנו מבטלים את דעתנו, במקום זה אנחנו מקבלים את דעת העליון ואז אנחנו נכנסים לעולם העליון, זאת אומרת לתפיסת המציאות דרך כוח ההשפעה ולא דרך כוח הקבלה. אז אנחנו רואים ומרגישים איך זה נראה בעיני הבורא ולא איך זה נראה בעיני הבריות, דומם, צומח וחי. במידה שאני מקבל הרגשה, ראייה במציאות העליונה, אני נקרא "אדם", אחרת אם עוד לא הגעתי לזה, אני נקרא "בהמה".

לכן כתוב "אדם ובהמה תושיע ה'", הבורא מוציא אותנו מדרגת בהמה לדרגת אדם. ובדרגת אדם אנחנו מתחילים מהעיבור, כמו שאנחנו עכשיו מדברים, מתחילים את הדרך שלנו מעיבור ועד שאנחנו גדלים בקומה שלמה של אדם.

שאלה: אתה יכול ללמד אותי איך אני מבצע או מדגים נחת רוח כלפי הבורא?

תחשוב על זה כל הזמן, מאוד פשוט. מה שאתה לא עושה, לא חשוב מה אתה עושה במשך היום, תוסיף לזה שאתה רוצה מזה לגרום נחת רוח לבורא. על כל דבר ודבר, לא חשוב מה שאתה עושה.

קריין: קטע מספר 2 כותב הרב"ש.

"עיקר המעכב, שלא נוכל לקבל את הטוב ועונג, הוא הרצון לקבל לעצמו. שפירושו, שיש שתי רשויות:

א. הבורא,

ב. הנבראים, שהם צריכים להוציא מרשותו של הקב"ה לרשותם.

נמצא, שיש כאן לדבר מב' נושאים, שהם בורא ונברא. וההבדל ביניהם הוא, שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל. ומזה יוצא, שהשפע המושפע מהבורא, כביכול, מוכרח להיפרד מהבורא, בכדי שיכנס לרשותו של המקבל, שזה נקרא בחינת "פירוד". ועיקר הצמצום וההסתר היה, בכדי שהאור עליון לא יתפרש מהבורא. אלא, שכמו שלמדנו, שהצמצום היה מטעם, שרצתה המלכות להיות דבוקה בהשורש, שזה מכונה "ביטול הרשות של עצמה", ולהידבק בהבורא, שזה נקרא "רשות היחיד", כלומר שרשותו של המקבל תתבטל ולא ישאר רק רשות של הבורא."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)

כשמלכות דאין סוף עושה צמצום, בכוונתה חשבה שהיא מתפרדת מהרצון לקבל שלה לקבל, ורוצה לעבוד בצורה אחרת. רק במידת ההתאמה שלה לבורא, כמה שהיא יכולה להשפיע לו, וכמה שהוא יכול להשפיע לה, לפי ההשתוות ביניהם זה מה שהיא מקבלת וכך היא פועלת, רק בצורה שהיא כל הזמן משווה צורה לבורא. ואז היא מתחילה להתפתח, צמצום, קו ומילויים. בעיקר אנחנו צריכים להבין, שיש כאן בורא ונברא, הנברא נמצא בהתאמה, כל הזמן משתדל להגיע להתאמה שלמה ככל האפשר לבורא.

יש כאן מושגים של "פירוד", "רשות היחיד", "קדושה" ו"ביטול הרשות של עצמו", את כל הדברים האלה אנחנו צריכים ללמוד וטוב טוב להבין.

קריין: קטע מספר 2 כותב הרב"ש.

"עיקר המעכב, שלא נוכל לקבל את הטוב ועונג, הוא הרצון לקבל לעצמו. שפירושו, שיש שתי רשויות:

א. הבורא,

ב. הנבראים, שהם צריכים להוציא מרשותו של הקב"ה לרשותם.

נמצא, שיש כאן לדבר מב' נושאים, שהם בורא ונברא. וההבדל ביניהם הוא, שהבורא הוא המשפיע, והנברא הוא המקבל. ומזה יוצא, שהשפע המושפע מהבורא, כביכול, מוכרח להיפרד מהבורא, בכדי שיכנס לרשותו של המקבל, שזה נקרא בחינת "פירוד". ועיקר הצמצום וההסתר היה, בכדי שהאור עליון לא יתפרש מהבורא. אלא, שכמו שלמדנו, שהצמצום היה מטעם, שרצתה המלכות להיות דבוקה בהשורש, שזה מכונה "ביטול הרשות של עצמה", ולהידבק בהבורא, שזה נקרא "רשות היחיד", כלומר שרשותו של המקבל תתבטל ולא ישאר" וישאר "רק רשות של הבורא."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)

שאלה: רשות הבורא זה כשאנחנו מבטלים את עצמנו בעשירייה ומתכללים בחברים או מדרגה חדשה שכולנו מתבטלים כלפי הבורא?

לא, זה לאו דווקא שזה כלפי הבורא, אומנם שאפשר להגיד גם כך. עיקר שאנחנו מתנתקים מעל מנת לקבל ומשייכים את עצמנו לעל מנת להשפיע. על מנת להשפיע זה כבר טבע הבורא.

שאלה: לפי המאמר שקראנו עכשיו, מלכות מחליטה שהיא רוצה להיות כמו הבורא. זו פעולה עצמית של מלכות אבל הבורא עוזר לה לעשות צמצום. יש כאילו שתי רשויות, כאילו שהבורא מכיר את הרשות של מלכות כדי שהיא תתבטל?

הכול עושה הבורא, הוא מביא רצון לקבל, הוא מביא רצון להשפיע, הוא עושה את כל הפעולות בנברא מכל דבר ודבר. אבל השאלה היא כך, האם הנברא מכיר את זה, האם הנברא הוא רוצה לשייך את עצמו לבורא? זה כל העניין. וודאי שכל הפעולות עושה הבורא, הנברא רק רוצה כמו תינוק, הוא רק מחליט הוא רוצה, או זה רוצה, או זה רוצה, אבל מבצע תמיד העליון.

תמיד מבצע העליון, אנחנו כמו תינוקות נמצאים בידיים של הבורא, יושבים על הידיים שלו כמו תינוק, ורק מראים לו מה אנחנו רוצים. אז כל העבודה שלנו זה קודם כל להיות קרובים לבורא, ממש לשבת על הידיים שלו, זה דבר אחד. ודבר שני, להראות לו מה אנחנו רוצים, זאת אומרת, שכל הדברים שאנחנו בוחרים הם כדי לשמח אותו.

שאלה: אנחנו לומדים שמטרת הבריאה מלכתחילה הסיבה שנברא הרצון לקבל זה שלבורא יהיה למי לתת. אתה יכול להסביר את התמונה שהוא מצייר פה שכאילו רשותו של המקבל תבטל וכאילו האור העליון לא ייצא בכלל מהבורא. כמו שכתוב "עיקר הצמצום וההסתר היה, בכדי שהאור עליון לא יתפרש מהבורא".

כן, אז מה הבעיה? אם אני עושה כל המאמצים כדי לא להיפרד מהבורא, מכוח השפעה ואהבה, אז אני לא יוצא ממנו ואפילו אני עוד יותר ויותר מגביר את עצמי ומגביל את עצמי. ואז אני גדל כעובר בתוכו, בתוך הבורא.

תלמיד: זה ציור גשמי כאילו בשביל שמישהו ייתן למישהו אחר, הם צריכים להיות נפרדים. אז איך זה כאילו קורת הנתינה הזאת בלי שהם נפרדים?

אני לא חושב שאם אחד נותן ושני מקבל הם נפרדים, אני חושב שעל ידי זה אפשר להתקרב. למה שנפרדים, שאחד מגלה חיסרון ושני מגלה את הנתינה? אבל אם הם חושבים בזה לעשות נחת רוח זה לזה, אז יש בזה התקרבות ולא התרחקות. התינוק שפותח את הפה ומקבל מאמא אוכל הוא עושה לה תענוג היא שנותנת לו אוכל גם מקבלת תענוג. אז איזו הפכיות יש כאן?

תלמיד: אנחנו חושבים בכל זאת שהתינוק הוא לא האמא, אז כאילו פה לא מובן, קשה להרגיש את הדוגמה הזאת שהבורא נותן למישהו..

הכול לפי הכוונה, זה הכול. אם אחד נותן והשני נותן, שניהם נמצאים בהשתוות הצורה ובקרבה.

שאלה: אנחנו עושים פעולות בעשירייה שגורמות לנו להתקרב לתכונת ההשפעה, אבל מה זה אומר להתבטל בפני כל המציאות בתוכי מה אני אמור לעשות?

מה אני אמור לעשות? לעשות הכול כדי להרגיש ישותו של הבורא, זה מה שאני צריך. דרך זה שאני משתדל להתקרב לחברים ולהרגיש רצון שלהם, דרך זה אני מלמד את עצמי איך לגלות את הבורא, מה עוד חסר לי כדי להרגיש אותו. לכן זה כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'" וקשה לי במילים אחרות או בצורה אחרת להביע את זה. זה כמו שרב"ש כותב על הקרקע של פרסאות שהוא לא מרגיש שנמצא ביניהם וכן הלאה.

קריין: קטע מספר 3, כותב הרב"ש:

"מה הוא המעכב מלקבל את הטוב, הוא רק הרשות שלנו, שאין אנו מוכנים לבטל את הרשות שלנו, המכונה "רצון לקבל לעצמו". כלומר, שכל מה שהאדם רוצה לקבל, הוא אך ורק לתוך רשותו, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". האדם מוכן לתת כל מה שיש לו, רק שנפשו תישאר אצלו, כלומר שהוא ירגיש את ישותו. אבל לא להיפך.

היינו שאומרים לאדם, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה וכל מה שנפשך מתאוה, אלא מקודם תן לי את נפשך. אם כן, האדם שואל, למי אתה נותן אם לא לרשותו, היינו להרצון לקבל שלו, כלומר שתהיה לו רשות בפני עצמו, ויקבל הכל לתוך רשותו, אחרת אין האדם מסוגל לעבוד. וזהו נובע מצד הטבע, שהבורא ברא בהנבראים רצון להנות, שזה יתאים להמטרה, שהיתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)

שוב

"מה הוא המעכב מלקבל את הטוב, הוא רק הרשות שלנו, שאין אנו מוכנים לבטל את הרשות שלנו, המכונה "רצון לקבל לעצמו"." הוא שמעכב אותנו מלקבל את המילוי מהבורא, הגילוי מהבורא, כל העולם הרוחני רק הרצון לקבל שלנו הוא המסתיר. "כלומר, שכל מה שהאדם רוצה לקבל, הוא אך ורק לתוך רשותו, כמו שכתוב "כל אשר לאדם יתן בעד נפשו". האדם מוכן לתת כל מה שיש לו, רק שנפשו תישאר אצלו, כלומר שהוא ירגיש את ישותו. אבל לא להיפך.

היינו שאומרים לאדם, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה וכל מה שנפשך מתאוה, אלא מקודם תן לי את נפשך. אם כן, האדם שואל, למי אתה נותן אם לא לרשותו, היינו להרצון לקבל שלו, כלומר שתהיה לו רשות בפני עצמו, ויקבל הכל לתוך רשותו, אחרת אין האדם מסוגל לעבוד. וזהו נובע מצד הטבע, שהבורא ברא בהנבראים רצון להנות, שזה יתאים להמטרה, שהיתה על הכוונה דלהטיב לנבראיו."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו, שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)

שהאדם לאט לאט יכיר עד כמה הרצון לקבל שלו הוא מגביל אותו ולא נותן לו לראות את המציאות האמיתית וממית אותו במשך כל החיים ולא נותן לו בכלל להרגיש את מהות החיים, מטרת החיים, איך לחיות נכון. ועוד בנוסף לזה יותר ויותר כמה שמתקיים הוא רואה שגם ההתפתחות שלו ברצונות, במחשבות, בחכמה, בתרבות, בחינוך, בכל מה שיהיה זה הכול בסופו של דבר פונה בחזרה אליו לרעתו, עד כדי כך שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו רואים שמגיעים להרס עצמי ולסגירת כל המערכות.

זאת אומרת הרצון לקבל בעצמו זה נקרא "עזר כנגדו" הוא מראה לנו עד כמה אנחנו נמצאים במבוי סתום ובזה הוא עושה טובה גדולה לנו שמראה לנו שאין לנו לאן לברוח ולהתקדם אלא עימו אנחנו לא מסוגלים להצליח בהתפתחות שלנו, זה נקרא "עזר כנגדו". ואז מאין בררה אנחנו מתחילים לחפש פתרון ואז אנחנו עושים פתרון בזה שאם אנחנו נמצאים בטבע שלנו שממית אותנו אז הסיבה שהוא ממית אותנו זה על מנת לקבל. אז אנחנו חייבים להתפתח כך שלהתפטר מהרצון לקבל.

איך יכולים לעשות זאת? וכאן אנחנו זקוקים לאיזה כוח נוסף מהטבע שיכול להוציא אותנו ממש להעלות אותנו מתוך על מנת לקבל, מתוך המחשבות והחשבונות רק לעצמנו, כי בזה אנחנו רואים שאנחנו ממש עוברים למצבים מאוד לא טובים, אנחנו בזה יכולים לקבור את עצמנו ואת כל הציוויליזציה שלנו וכך אנחנו.

לכן מתחילים לחפש מה לעשות, כך עשו אנשים מלפני אלפי שנים עם השאלות שלהם והגיעו למצב שמה שמנהל אותנו זה לא אותו רצון לקבל ששולט בנו עכשיו אלא מה שהפוך ממנו רצון להשפיע ודווקא אותו רצון להשפיע הוא שמפתח בנו רצון לקבל כשאנחנו מתוך הרצון לקבל נגלה עד כמה אנחנו צריכים להפוך למשהו להפוך ממנו וזה נקרא "עולם הפוך ראיתי" וכך אנחנו הגענו להתפתחות הרצון לקבל ואחריו בהתפתחות הרצון להשפיע בחכמת הקבלה והיום אנחנו כבר יודעים את השיטה הזאת ומתחילים לממש אותה בפועל.

שאלה: האם כל מה שקורה בעשירייה זה הרצון של הבורא, גם מריבות והתנגדויות? ואנחנו צריכים להיכנע לזה ולהבין שהכול הוא לטובתנו?

ודאי שהכול לטובתנו. אלא יש לבורא רצון אגואיסטי שהוא רוצה לרעתנו? אין לו אפשרות להזיק לאף אחד אלא רק לעשות מקסימום טוב, ובאמת כשהוא עושה, כל הפעולות שלו הן הטובות בהחלט, ב 100% ולא פחות בכל פעולה ופעולה. רק זה לא מתגלה לנו עכשיו אבל כך נשיג בסוף ההתפתחות שלנו כשנהיה מפותחים מספיק כדי לגלות את כל הבריאה מתחילתה ועד סופה.

שאלה: בקטע שקראנו כתוב, אני אתן לך כל מה שאתה רוצה וכל מה שנפשך מתאווה אלא מקודם תן לי את נפשך. האם זה חוק? האם זה תנאי? זה נשמע כמו איזה חוזה שאתה לא קורא את האותיות הקטנות ופתאום מפתיעים אותם התנאים האלה שאף אחד לא סיפר לך עליהם.

נכון, זה כל הזמן כך, כי זה תלוי ברזולוציה שלך עד כמה אתה רואה, עד כמה אתה מבין, זה תלוי בהתפתחות שלך. אנחנו נמצאים בעולם אין סוף עכשיו, בגמר התיקון, אבל אנחנו מגלים אותו לאט לאט לפי כמה שהחושים שלנו נפתחים. לא שמשהו משתנה חוץ מהתכונות שלנו שאנחנו יכולים לקלוט יותר ויותר.

שאלה: האם ניתן להשיג עיבור בעשירייה אם לפני כן התעסקתי בשיטות אחרות?

אין שום קשר בין מה שהיה לך לפני שהגעת אלינו לבין מה שאתה עכשיו, תשכח מכל מה שהיה. אדם צריך למחוק את כל מה שהיה לו קודם ולהמשיך בדרך חדשה וכך יצליח. אין שום הבדל, אל תאכל את עצמך במה שהיית ומה עשית, הכול לא אתה עשית ולא אתה היית, הכול הבורא כך סידר וזה לא עליך.

שאלה: מה לעשות כשאנחנו מרגישים שאנחנו מאבדים את העצמיות שלנו בתהליך?

במה אתה מאבד את העצמיות שלך? בזה שאתה לומד שכולך אגואיסט? אני לא מבין. איפה הייתה לך עצמאות ועכשיו אתה מרגיש שאיבדת אותה? תסביר לי. טוב, נחכה עד שזה יתגלה לך.

שאלה: האם אנחנו צריכים להיות בנכונות בלב ובמוח כדי שהתכונות שלנו יקבלו את הצורה של ההשפעה? האם אנחנו צריכים את הנכונות הזאת?

ודאי, לכן לפני שאנחנו משיגים אנחנו כבר לומדים על המצבים האלו כדי איכשהו להשתדל להתקרב אליהם. כן, ודאי.

תלמיד: והנכונות הזאת היא דרך בקשה מתמדת בצורה שהבורא ישפיע עלינו עד שאנחנו נתחיל להרגיש ככה ונרצה בצורה הזאת?

כן.

שאלה: קשה לקבל את רשות הבורא בחיי היומיום כל הזמן. איך אנחנו יכולים להתבטל כשאנחנו כל הזמן תחת החיים החומריים הגשמיים, עבודה, פוליטיקה, ובכלל כל המציאות הגשמית החומרית שמשפיעה עלינו, האם תוכל להסביר?

אתה צריך להשתדל להרגיש שהבורא תמיד איתך והוא בעצם קובע את כל הפעולות שלך, המחשבות שלך והרצונות שלך. ולכן מה שאתה עושה, אתה עושה כביכול שאתה נמצא בהסכמה עמו, כאילו יש לך שותף שקודם כל אתה פונה לשותף ואחר כך מבצע איזו פעולה במוח ובלב עמו יחד, ואז זה נקרא שאתה משתוקק לדביקות.

שאלה: כדי להכיר את הבורא אנחנו בכל זאת יוצאים מתוך הרצון לקבל שלנו או ש"ממעשיך הכרנוך" אנחנו מנסים להכיר אותו?

העיקר להמשיך, גם כך וגם כך זה יביא אותך לאותה תוצאה, שיתגלה לך הבורא.

שאלה: בקטע הוא כותב שרוצה קודם לקחת את נפשו ואז האדם שואל "למי אתה נותן אם לא לרשותו", אז איפה באמת מקבלים אחרי שמעבירים, מוסרים את הנפש לבורא?

מקבלים באותו רצון להשפיע.

תלמיד: ואיך האדם מרגיש את זה? איפה זה נתפס?

ברצון להשפיע שלו, זה נקרא "באור חוזר".

תלמיד: אחרי שהאדם מסר את נפשו, מה זה הרצון להשפיע? במה זה מתבטא?

אני לא מבין אותך.

תלמיד: כי הוא מסר כבר.

מה זה "מסר"? הוא מוכן להיות בהשפעה, שהחשבון שלו יהיה לא בו אלא בבורא.

תלמיד: ואז בחשבון הזה הוא מקבל את התענוג?

בחשבון הזה הוא מרגיש את התוצאות.

תלמיד: מה מיוחד עכשיו בחשבון הזה שהוא אחר? כי הוא עדיין עושה את החשבון.

אבל כמה הוא נותן לבורא זה החשבון שלו, מה שלא היה קודם.

תלמיד: והבורא מצדו נותן אותו הדבר בשני המצבים?

אני לא יודע מה אתה אומר, "הבורא מצדו נותן שני מצבים". הבורא נותן רצון לקבל, הבורא נותן רצון להשפיע, הבורא מגלה את הכול, רק בהקדם המאמץ שהאדם עושה בבקשה. זה כל מה שאדם מוסיף, בקשה מצדו.

שאלה: אם היה אפשר להצביע על נקודה שהכי מעכבת את האדם להגיע לבקשה אמיתית, מה הכי מפריע שצריך לעבור את זה או לנצח?

חוסר פנייה לבורא.

תלמיד: מה מפחיד את האדם בלפנות לבורא?

האגו שלו, ההפרעות האלה מסתירות ממנו לפנות לבורא.

שאלה: מה זה למסור את הנשמה שלנו? את הנפש שלנו?

שכל מה שיש לי אני רוצה בזה להשפיע לבורא ללא שום תשובה, ללא שום חזרה אלי.

קרין: קטע מספר 4, כותב הרב"ש.

"בזמן שהאדם מתחיל לעבוד, יש לו שתי רשויות, היינו בחינתו עצמו, שהיא הרצון לקבל, וגם רוצה לעבוד עבור הבורא. ובזמן שהאדם רואה, שיש לו שתי רשויות, אז הוא מבקש מה', שיתן לו עזרה לבטל את רשותו, ולא תשאר אלא רשות היחיד, היינו רשותו של ה'. אז ה' נותן לו עזרה על ביטול הרשות, ושהאדם לא ישאר אלא ברשות היחיד. וזה שכתוב בלשון יחיד "ושמר ה' אלקיך לך", היינו שה' ישמור אותו שתהיה לו רק רשות היחיד."

(הרב"ש. מאמר 41 "מהו המצות קלות שאדם דש בעקביו, בעבודה" 1990)

שאלה: אם כל הזמן בתהליך של ביטול הרצון לקבל גדל, הכוונה לקבל גדלה, מתי מגיע ההיפוך הזה, מה מביא להיפוך?

איזה היפוך?

תלמיד: לבטל את רשות עצמי ולקבל רשות היחיד?

מתי שאדם רואה שהוא נמצא בין שתי רשויות, הוא רוצה לבטל את רשותו עצמו לגמרי ולהתבטל לעליון לגמרי.

תלמיד: אבל מה זה ה"לגמרי" אם תמיד הבורא פועל בלהגדיל את הרצון עוד ועוד?

הבורא מגדיל את הרצון לקבל שלו, והוא עוד מבקש להיות דבוק בבורא, היינו להגדיל רצון להשפיע וכן הלאה.

תלמיד: אז מתי הוא מבטל את זה בפועל?

בפועל הוא מבטל כל פעם, על כל אותה מידה שהבורא מגלה רצון לקבל והוא מבקש מהבורא שיבטל את הרצון לקבל, הכוונה היא לעל מנת לקבל, ושיהיה עליה כוונה על מנת להשפיע. הרצון הוא אחד. רצון לקבל בלבד. רק היה עם הכוונה על מנת לקבל בתוך הרצון ועכשיו בעל מנת להשפיע בתוך הרצון.

תלמיד: אז מתי מגיעים לעבוד בעל מנת להשפיע כאילו אחרי שהרצון מבוטל אם כל פעם יש חידוש של הרצון לקבל?

עד שאנחנו מגיעים למצב שעל כל הרצון לקבל שלנו ישנה כוונה על מנת להשפיע, אז אנחנו מתחילים לעבוד בלקבל על מנת להשפיע, או יותר נכון בלהשפיע על מנת להשפיע, דרגת בינה, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע, דרגת כתר.

שאלה: איך ומתי האדם קובע שיש לו שתי רשויות, כלומר, שיש את הרשות של הרצון לקבל זה מובן, אבל הרשות של ההשפעה, לא מובן מתי הוא מזהה את זה?

הוא מרגיש את הבורא במידה שרוצה להשפיע לו, ואז ברור לו שהוא משפיע. בינתיים כך נחשוב.

שאלה: מה באמת יש לי בתוכי במציאות הרוחנית?

איזו מציאות רוחנית יש בתוך האדם? כלום אין. יש לו רק ניצוץ שמזה צריך לפתח כוונה על מנת להשפיע.

תלמיד: איך משכללים את הניצוץ הזה?

על ידי העבודה שדברנו עליה כל הזמן.

קריין: קטע מספר 5, כותב הרב"ש.

"עיקר ההכנה, שנקראת יגיעה, שצריך להכין עצמו לבטל את רשותו, היינו עצמותו כנ"ל. וזה יכולים לכנות בשם הכנסת אורחים, היינו שהוא מבטל את דעת בעלי בתים ומשתוקק לדעת תורה, הנקרא ביטול רשות. וממילא הוא נעשה אורח אצל הבורא, שהוא בעל הבית של כל העולם.

והיות שיש בזה עליות וירידות, היינו שיש הרבה פעמים, שהגוף נותן לו להבין, שגם הוא בעל בית, היינו שמותר לו לעשות מה שהוא רוצה ואין הוא כפוף לבעל הבית, שהוא הבורא. וממילא הוא רוצה לעשות מכל העולה על רוחו. אבל אח"כ האדם מתגבר על המחשבות והרצונות של הגוף, ומקבל על עצמו, שהוא אורח והקב"ה הוא הבעל בית, ולהאדם אין לו שום רשות, הוא רק אורח עובר בעולם הזה." 

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו היתרון שיש בעבודה יותר משכר" 1987)

שאלה: איך עוברים את התהליך של העליות והירידות בעשירייה, בהשתדלות כמה שפחות לפגוע בחברים?

בזה שאתה כל הזמן חושב איך אתה עוזר לחברים, בזה שאתה כל הזמן חושב לעזור לחברים, אתה עובר עליות וירידות בצורה הכי קלה וטובה, הכי מועילה.

שאלה: איך ניתן לצייר את הדבר הזה, רצון ללא כוונה? כי כל מחשבה נראה שכבר מלובשת בכוונה לקבל הנאה לעצמו.

נכון. אם אתה לא חושב על הכוונה היא תמיד כוונה על מנת לקבל לעצמו, אלא רק אם אתה מכין את עצמך ומבקש מהבורא שיחליף לך כוונה לעל מנת להשפיע, אז במידה הזאת אתה יכול להיות בכוונה על מנת להשפיע. ובכוונה על מנת להשפיע לפי עוצמת הכוונה אתה גם מגלה את הבורא.

שאלה: על איזו יגיעה מדובר בקטע? מהי היגיעה?

"יגיעה" זה נקרא מאמץ נגד הרצון לקבל.

תלמיד: כשאדם מרגיש שכל תפילה, כל יגיעה חייבת לבוא ממרכז העשירייה, זו ההתחלה של המעבר מהרשות שלו לרשות היחיד?

נגיד שכן.

שאלה: איך אנחנו יכולים להפוך את העשירייה לישות אחת, לקבוצה אחת, לרצון אחד שמקבל את רשותו של הבורא, רשות אחת?

זו מחשבה מצוינת. ממש צריכים לחבק אותה, לשמור אותה וליישם אותה. תשתדל לדבר עם החברים ולעשות יחד איתם. תצליחו.

שאלה: הבקשה לבורא שהוא ישנה את הכוונה שלנו היא צריכה להיות קבועה והיא צריכה להיות כל הזמן בשכל שלנו?

כמה שיותר. על זה כתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום", שכל היום אנחנו משתדלים להיות דבוקים בבורא, כל הזמן.

שאלה: הבורא שם אותנו במצבים יותר מתוחים ומורגש שיש יותר ויותר כובד בעבודה. האם זה נקרא "עזר כנגדו" על זה שהבורא דורש מאתנו שנהיה בכוח התפילה יותר ויותר?

הוא דורש ממך לפנות אליו ביתר כוח.

תלמיד: ככה זה כל התהליך, כן?

כן. הוא רוצה למשוך אותך יותר, זה דווקא מרוב אהבתו.

תלמיד: ואם אדם לא מספיק לעמוד בקצב?

בסדר גמור. תנסה, תשתדל ביחד עם החברים, תעזרו אחד לשני, כי הבורא בעצם פועל על כולכם יחד.

שאלה: אם אני מבין טוב, אחרי ביטול אני מרגיש ריק לגמרי, אני מת. אז מה זה שאני חדש?

כשהבורא נותן לך כוח חדש ומושך אותך שוב אז אתה מרגיש את עצמך חדש. על זה כתוב "תתחדש כנשר נעוריך."¹

שאלה: בתהליך הביטול יש כמו פחד לאבד את עצמך כאילו אתה נעלם באחרים. מה לעשות עם הפחד הזה?

בתהליך הביטול יש כל מיני חשבונות ופחדים, אבל יחד עם החברים אתה יכול לעבור את זה מהר מאוד. תלך קדימה ואתה תראה עד כמה כל ההפרעות שיש לך בדרך אלה סתם דמיונות שלך ולא ממש.

שאלה: הוא כותב כאן שהאדם מתגבר על המחשבות והרצונות ומקבל על עצמו שהוא האורח והבורא הוא בעל הבית. מה זה המצב הזה?

זה שהוא רוצה לקבל מהבורא כוונות, מחשבות, פעולות, ושהבורא ינהל אותו כמו שהבורא רוצה. זה נקרא שהוא "אורח" והבורא בעל הבית, והוא רוצה להיות בתוך הבורא כמו עובר.

קריין: קטע מספר 6. כותב בעל הסולם.

"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.

ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."

(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

שאלה: קודם שאלתי מה לעשות בעליות ובירידות כדי לא לפגוע בחברים וענית שזה לעזור להם. אז איך עוזרים בעלייה ואיך עוזרים בירידה?

אתה צריך לראות במה אפשר לעזור. רב"ש כותב על זה הרבה מאמרים. אתה לא יכול לשאול סתם ככה איך עושים את זה. תקרא יותר מאמרים.

שאלה: למה ביטול נחשב להכנה?

כי אתה עושה את זה לשם הכנה, לשם ההתקשרות שלך לבורא. כדי להתקרב אליו קודם כל צריך להיות בביטול, ואחר כך מתוך ביטול להגיע להשתוות הצורה כמה שאתה מסוגל.

שאלה: איך מגיעים לתפילה עמוקה מעומק הלב בתוך העבודה בעשירייה?

על ידי חיבור ביניכם. זה לא ברור? על ידי חיבור ביניכם, אתם מגיעים לתפילה בעוצמה שהבורא ישמע. אפילו אם היא תהיה חלשה מאוד, אבל ככול שהיא מחוברת לכל העשירייה, הבורא שומע. אתם לא צריכים לצעוק, אתם לא צריכים לעשות כלום, רק להיות מחוברים, ואז אפילו פיפס קטן שאתם עושים, משפיע עליו בצורה מוחלטת.

שאלה: באותו רגע שכל הכלי העולמי מוכן להתאחד, איך אנחנו מעלים תפילה לבורא ביחד, כל הכלי העולמי? כי אי אפשר לחכות יותר.

זה טוב שיש הרגשה שאי אפשר לחכות יותר, ואני שמח לשמע את זה. אז אם אי אפשר לחכות, תעשו. ותעשו את זה כבר עכשיו. ואיך להתפלל? פשוט מאוד, תחברו את לבבות, היינו את הרצונות, שכולם יהיו בעל מנת להשפיע, כל אחד במשהו, אבל כולם יחד זה ייתן מספיק כוח כדי לחייב את הבורא לענות לכם בחזרה. ואז באותו קשר שאתם עושים ביניכם, תרגיש את תגובת הבורא.

תלמיד: כל הכלי העולמי יכול לעשות את זה עכשיו?

אני לא יודע אם הכלי יכול לעשות ועכשיו, אבל תנסו לעשת את זה. אתם מסוגלים לזה, כן, אבל האם תעשו את זה, זו כבר השאלה שלכם, לא שלי.

שאלה: יש לי איזה בלבול בלב, מה זה אומר רק להשפיע ולא לקבל שום דבר? הרי הבורא יתברך שולח לנו דברים, ולכן אנחנו מקבלים כמו בעל הבית והאורח. אז מה זה אומר לא לקבל כלום לעצמו?

שאני דורש, מבקש, מתחנן לבורא שיעזור לכל הכלי ויתקן את כל הכלי, ואני לעצמי לא צריך שום דבר, רק שיהיה לי כוח לבקש עבור כולם.

קריין: קטע מספר 7. כותב הרב"ש.

"האדם צריך לדעת, עד כמה שהוא רחוק מהשפעה, וכל אברי הגוף הם מתנגדים לזה. והאדם מבקש מה', דבר שאין הוא מוציא שום בחינה בגוף, שתסכים להבקשה שהוא מבקש מה'. ואז האדם רואה דבר חדש, מה שלא ידע, מטרם שהתחיל לבקש מה', שיתנו לו כח התגברות על הגוף, שכך יהיה בידו לעשות מעשים אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו.

והידיעה החדשה שהאדם משיג היא, שזה שהוא רואה, שאין הגוף מסכים לתת תפלה כזו על ביטול רצון לקבל לעצמו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע לפעמים האדם כן רוצה לביטול הרצון לקבל לעצמו, כלומר שהרבה פעמים האדם רואה, שבזמן שהוא מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כל הגוף הוא מתנגד, ומה שהוא מתפלל, הוא משפה ולחוץ, היינו סתם דיבורים בעלמא. ומכל מקום הוא רואה, שיש זמנים שהוא כן יכול להתפלל בכל הלב. התשובה היא, זהו כבר עניית התפלה, היינו שהבורא נתן לו כח, להתפלל על זה בכל הלב. לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו."

(הרב"ש. מאמר 9 "מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" 1990)

קריין: שוב קטע מספר 7.

"האדם צריך לדעת, עד כמה שהוא רחוק מהשפעה, וכל אברי הגוף הם מתנגדים לזה." זאת אומרת, קודם כל האדם צריך לדעת שהוא רחוק מפעולת ההשפעה ומהבורא. "והאדם מבקש מה', דבר שאין הוא מוציא שום בחינה בגוף, שתסכים להבקשה שהוא מבקש מה'." גם את זה הוא צריך לדעת, שהוא לא יכול לשכנע את הגוף שלו בכלום. "ואז האדם רואה דבר חדש, מה שלא ידע, מטרם שהתחיל לבקש מה', שיתנו לו כח התגברות על הגוף, שכך יהיה בידו לעשות מעשים אך ורק לתועלת הבורא ולא לתועלת עצמו." זאת אומרת, הוא ביקש וביקש אפילו שיהיה כוח השפעה, לא קיבל, למה הוא לא קיבל? בגלל שכוח ההשפעה הזה לא היה מכוון לתועלת הבורא.

"והידיעה החדשה שהאדם משיג היא, שזה שהוא רואה, שאין הגוף מסכים לתת תפלה כזו על ביטול רצון לקבל לעצמו. אם כן נשאלת השאלה, מדוע לפעמים האדם כן רוצה לביטול הרצון לקבל לעצמו, כלומר שהרבה פעמים האדם רואה, שבזמן שהוא מבקש מה', שיתן לו כלים דהשפעה, כל הגוף הוא מתנגד, ומה שהוא מתפלל, הוא משפה ולחוץ, היינו סתם דיבורים בעלמא. ומכל מקום הוא רואה, שיש זמנים שהוא כן יכול להתפלל בכל הלב. התשובה היא, זהו כבר עניית התפלה, היינו שהבורא נתן לו כח, להתפלל על זה בכל הלב. לכן מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו."

(הרב"ש. מאמר 9 "מהו, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" 1990)

שאלה: המאמר ברור אבל אני לא מרגיש שום התנגדות בגוף, ואני גם לא רואה שהתפילות שאני מתפלל עבור העשירייה מתממשות, אז האם משהו לא בסדר, או שהפניה צריכה להיות יותר מעומק הלב?

כן, תמשיך וזה יקרה. זה בדרך הנכונה, אבל עוד לא הגיע למצב שאליו אתה משתוקק ורוצה שיקרה, תמשיך.

שאלה: כתוב "מוטל על האדם להיות בתקוה, שה' יקרב אותו". יכול להיות מצב שנעשה את כל מה שצריך וזה לא יקרה?

אני לא ראיתי דבר כזה, ולא קראתי על דבר כזה. כעקרון על כל המאמצים שלנו, אנחנו צריכים לקבל תשובה, אם המאמצים שלנו, הבקשות שלנו נכונות, אבל בכל זאת למעלה מהכול יש את רצון ה', ואם הוא צריך זה יקרה, ואם הוא לא צריך זה לא יקרה.

נניח, בטוח שבזמן החורבן היו הרבה אנשים שרצו בכל הכוח שהכול יסתדר, אבל זה לא עלה בידם. הבורא כאילו כבר לא שמע, כי יש זמן לדין, וזמן לרחמים, ויש עוד חשבונות, לכן קשה לענות על שאלתך.

תלמיד: וזה שאנחנו בדור האחרון יכול לעזור לנו?

אני לא יודע, אני לא אחראי על הדור האחרון. ואת הקצת שאני יודע, אני אומר. אבל את העיקר אנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם ורב"ש, וגם שם הדבר הזה לא כל כך מבורר. צריכים לשים לב, לעשות את כל המאמצים, ואז מה שיקרה יקרה.

(סוף השיעור)

---

1. תהילים ק"ג ה'↩