שיעור בוקר 14.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

איחוד העם

שאלה: רציתי לשאול קצת על המצב בישראל, ואם אפשר גם לקשור את זה לחנוכה. בחנוכה אנחנו חוגגים את נס הניצחון במרד נגד היוונים לפני אלפיים שנה, אבל בפועל אנחנו רואים היום בישראל שאין ניסים ונפלאות לעם הזה, הוא נמצא במלחמה בלתי פוסקת. אז השאלה, איזה נס ואיזה ניצחון יכולים להיות לעם נגד אלו שקמים עלינו היום?

לפי מה שאנחנו לומדים, על ידי חיבור אנחנו יכולים לסובב את העניין מהפסד לרווח, להצלחה, לניצחון, אבל זה רק בתנאי שאנחנו נהיה מחוברים.

שאלה: מהו החיבור שאנחנו צריכים להיות בו?

החיבור הוא שכל עם ישראל צריכים להיות מחוברים "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: זה לא אומר הרבה.

אני מבין שזה לא אומר הרבה, אבל מה יש לי כאן להוסיף?

שאלה: עם ישראל נמצא בחוסר ודאות כבר חודשיים וחצי מאז שהתחילה המתקפה.

זו בעיה שלו, אף אחד לא גורם לו לזה. אלא חוסר החיבור שבעם, גורם לכל התופעות האלה.

שאלה: מה אפשר לעשות במצב הזה של חוסר ודאות?

להשתדל להתחבר. להבין שבעוצמת החיבור תלויה הרגשת הכוח הפנימי שלנו והניצחון.

שאלה: יש בעם מעין הרגשת חיבור מינימלית.

זה חיבור מתוך שלילה, מתוך זה שאין לנו כוחות, אין לנו ביטחון, אין לנו כלום, ואז מחוסר ברירה אנחנו מתקרבים זה אל זה. זה כמו עדר, ואנחנו צריכים להיות ההיפך.

שאלה: על איזה חיבור אתה מדבר?

אני מדבר על חיבור שאנחנו מבינים, יודעים, בטוחים שעל ידי חיבור בינינו אנחנו כן יכולים להצליח נגד כל האויבים.

שאלה: ומהו החיבור הזה, אתה יכול לתאר אותו?

החיבור הזה הוא חיבור של עם שקשור מהרבה מאוד פלגים ושמוכן להתחבר "כאיש אחד בלב אחד", מפני שרק בצורה כזאת הוא יכול לבנות כלי לגילוי הבורא, ורק אז, כשהבורא יופיע בינינו, אנחנו נוכל לנצח כל אויב ואויב.

שאלה: איך להפוך חיבור מתוך שלילה לחיבור מתוך חיוב?

אנחנו צריכים להגיע לכך שאנחנו רוצים להתחבר והרצון הזה חייב להופיע בינינו.

שאלה: איך להסיט את תשומת לב ממאבק צבאי - שאנחנו ננצח ונילחם, הכול בכוח שלנו, ולהעביר אותה למאבק פנימי יותר, שהכול תלוי באיחוד בינינו?

זה צריך להיות גם מאבק פנימי וגם מאבק חיצון.

שאלה: ובמה אנחנו באמת מסוגלים לשלוט בגורל שלנו, יש לנו יכולת לשנות פה משהו?

במאה אחוז. אנחנו יכולים לשלוט במאה אחוז בגורל שלנו על ידי זה שאנחנו מתקרבים זה אל זה ומתחברים.

שאלה: למה הכוח העליון נותן לנו מצב כזה דווקא עכשיו?

דווקא בזמני חנוכה אנחנו מרגישים כאלו מצבים.

שאלה: אבל אנחנו רואים שסוגרים עלינו מכל הכיוונים, גם מהעולם, גם מהצפון, מהדרום, בתוך המדינה, לא נותנים רגע לנשום ולהתאושש, לעכל, אלא זה משהו בלתי פוסק שמתגלגל.

כנראה שאתה לא צריך להתאושש ולנשום.

שאלה: למה?

כי מספיק להיות במצב שאתה בטוח בעתיד, שאתה קובע את הדברים. אתה חייב להגיע למצב של אמת, אנחנו חייבים לראות שאנחנו נמצאים במלחמה עם עצמנו, לא עם האויבים החיצוניים שלנו אלא עם עצמנו. הבעיה היא איך להגיע לניצחון עם האויב הפנימי שלנו שהוא האגו שלנו. השונאים החיצוניים שלנו הם רק העתקה.

שאלה: המכה בדרך כלל מכוונת יותר פנימה לעשות חשבון נפש והוא קיים בהרבה רמות, אבל המכה הזאת לא לוקחת אותנו למקום הרבה יותר פנימי, לעשות חשבון נפש רוחני.

זה תלוי בעם, עד כמה נוכל להסביר לעם שההצלה שלו תלויה במשיכה שלו לשורש הרוחני שלו.

שאלה: למה העם לא נמשך לזה?

מלכתחילה, כבר אלפי שנים אין לו שום משיכה לזה, אלא צריכים להיות בהסברה בלתי פוסקת שאנחנו כן יכולים להצליח ונצליח, אבל בהקדם החיבור בינינו. שכל אחד ידרוך על האגו שלו ויכין את עצמו לחיבוק עם כל הזולת בעם ישראל.

שאלה: גם המכה לא מעוררת לאחדות פנימית וגם ההסברה לא באמת נופלת על אוזניים ששומעות.

כי אנחנו הזנחנו את הטיפול בעם.

שאלה: למי הכוונה?

הכוונה גם לארגון שלנו.

שאלה: ומה צריך להיות הטיפול בעם שיוליך אותו לאחדות הזאת?

צריכים להסביר מה המצב הנוכחי, מה מצב ההכרחי שצריכים להשיג ואיך מגיעים מהמצב הנוכחי למצב העתידי הנכון.

שאלה: אתה חושב שהעם היום מסוגל לשמוע יותר?

אסור לנו לרפות ידיים ואסור לנו לחשוב שזה בלתי אפשרי, כי הכול תלוי רק בכוונה ובמאמץ שלנו.

שאלה: מה העם היום במצבו מסוגל לשמוע?

העם מסוגל לשמוע כל דבר שיראה לו דרך של הצלחה מהמצב שבו הוא נמצא עכשיו. אנחנו לא כל כך מבינים עד כמה אנחנו נמצאים בסכנה, שכל העולם יכול לעזוב ולהשאיר אותנו עם הבעיה שלנו ושנעשה מה שאנחנו חושבים.

שאלה: איזו הצלחה העם צריך לצייר לעצמו? כי כרגע הצלחה היא כמובן שהחטופים יחזרו, שננצח את האויבים ועוד ועוד.

אנחנו צריכים להתחיל מלנצח את עצמנו.

תלמיד: מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו צריכים להילחם נגד האגו שלנו, שאם נעמיד את עצמנו נגד האגו שלנו, נגד כוחות הפירוד בינינו, אז נצליח בכל.

תלמיד: איך לטפל בשורש הנקמה שיש בעם?

השורש נמצא בידי הבורא שברא את זה וכותב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" וכן הלאה, אז אנחנו צריכים להילחם עם אותם כלים, אותם כוחות שהוא הציב לפנינו.

תלמיד: הרצון לנקום מסיט את תשומת הלב לשם, לא לכאן, בינינו.

לא, אנחנו צריכים להבין שהם רק בובות, אין בהם שום כוח נגדנו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכל מה שיש בינינו יהיה מתוקן, ואז נראה בהתאם לכך עד כמה האויבים שלנו יהפכו לחברים.

תלמיד: האם אתה מרגיש שעם ישראל השתנה מאז המתקפה ב-7 באוקטובר, משהו השתנה בעם?

יש שינוי, אבל השינוי הזה הוא עדיין לא שינוי שיכול להביא לנו ניצחון במצב. כי אנחנו מצליחים לא אם אנחנו מנצחים את האויבים שלנו, את השכנים שלנו, אלא אם אנחנו מנצחים את השונאים שנמצאים בתוכנו, את האגו שלנו, אז אנחנו מצליחים באמת.

תלמיד: ואז נחזור לשקט ולאותה שגרה שאנחנו רוצים לחזור אליה כבר?

כן, זה בטוח. אם אנחנו מנצחים את האגו שלנו כך שאנחנו לא דוחים זה את זה, אלא מתקרבים, ורוצים להיות כל ישראל חברים, אז אין כוח בעולם שיהיה נגדנו.

שאלה: לפני אלפיים שנה, היהודים הצליחו לעורר את הבורא כדי שיעשה להם נס רוחני, הוא נתן להם כלי השפעה.

כן.

תלמיד: במה הם הצליחו? איך הם שכנעו אותו, איך הם עוררו אותו שיעשה את הנס?

היה להם כוח פנימי שעורר אותם. אבל היום צריך כוח הרבה יותר גדול, אנחנו הרבה יותר מגושמים, יותר מפוזרים, יש לנו עבודה יותר גדולה.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעשות משהו, כדי לעורר את הכוח הפנימי בעם, כדי לעורר את הבורא, למשוך אותו אלינו, לשכנע אותו?

בוודאי שאנחנו יכולים, רק השאלה האם נשמע לעצות מקובלים ונבצע אותן. אבל אפשר, ודאי שאפשר.

תלמיד: אז מה צריך לבקש ממנו? איך לפנות אליו?

שיעזור לנו להתגבר על הלב שלנו ולהתקרב ללבבות החברים.

תלמיד: ועבור כל עם ישראל?

ועבור כל העם גם כן, שנוכל לדבר והעם ישמע.

שאלה: נראה שמאז האסון הזה, דווקא העם עצמו רוצה להתקרב ורואים את זה ברשתות החברתיות, רואים ממש פתיחות לב, ריכוך לב, אנשים מתקרבים.

בהיסטוריה, במצב לא ברור, היה תמיד מנהיג שבא וסחף את העם לאחדות וכאן זה בדיוק הפוך, העם עצמו רוצה להתאחד והמנהיגים נשארים בפלטפורמות הישנות ומפרידים את העם, זו ממש בעיה. האם על ההסברה שלנו לקחת את התפקיד ופשוט לצעוד קדימה, להוביל את עניין האיחוד?

כן. זה בוודאי מה שאנחנו צריכים לעשות, על אף שאנחנו לא ראויים להיות אלו שמלווים את כל העם לאיחוד. מי כן? אני לא יודע. אני זוכר שדיברתי עם רב"ש ואז הוא אמר שבגין יכול, כי הוא לא פחד, היה מאוד חזק ותקיף.

היום אני לא יודע, אבל בטח "לא אלמן ישראל" ונגלה אותה אישיות שיכולה לאחד את העם ולהביא אותו להיות "כאיש אחד ללב אחד". יותר מזה אין לי מה להגיד.

שאלה: מנהיג אמור להיוולד מתוך רצון העם, או שהוא אמור להגיע כדי ליצור רצון כזה בעם?

גם וגם, אני לא יודע, יש אצלי הרבה שאלות.

תלמיד: והחיבור שאנחנו רוצים לראות בעם, הוא כמותי או איכותי?

גם וגם, העיקר זה חיבור איכותי.

תלמיד: דווקא בנושא האיכות, אני רואה שמאוד קשה לעשות פה שינוי, יש כל כך הרבה "גורמים איכותיים" כביכול, שנמצאים בעמדות מפתח, ארגונים וחינוך, דווקא במקומות האיכותיים קשה מאוד להשפיע את נושא החיבור. אתה רואה את זה יותר בין האנשים בשטח.

אתה הזנחת את העבודה הזאת לפחות אלפיים שנה, אז מה אתה רוצה שיהיה?

תלמיד: אני מנסה להבין, כשמסתכלים על התקופה ההיא, לפני שקרה הנס, היו הרבה מלחמות בין היהודים, החשמונאים נגד המתייוונים, הגורמים שהתנגדו לחיבור ממש הוקעו מהעם, נהרגו. לשם אנחנו הולכים?

המשחק הזה מתגלגל למצב שאנחנו נעשה מה שצריך מחוסר ברירה ובלי להסתכל קדימה כל כך רחוק, כמו שאתה רוצה לתכנן. אנחנו צריכים פשוט ללכת קדימה.

תלמיד: לנו כקבוצה יש סבלנות פנימית, אנחנו יכולים לשאת הרבה מטען, להתקדם בעליות ובירידות. אבל אנשים בחוץ לא מרגישים בחוש שדברים משתנים, קשה להם להתקדם, הם רואים רק ממש מה שבקצה האף שלהם.

אני מבין אותך. אז מה אתה מציע?

תלמיד: אני שואל, אני לא מציע. כשהתחילה המלחמה, הרוח הייתה שאנחנו לא יוצאים, לא מסבירים, רואים איך הכוחות פועלים. ועכשיו נראה שעוד יותר מורכב לצאת, התנאים בשטח הם כאלו מורכבים.

החיים בשטח לא מורכבים. להיפך, הם יותר פשוטים. לאף אחד אין פתרון, אף אחד לא יודע מה לעשות ואנחנו כן צריכים להכין את עצמנו כדי לצאת לעם. אבל צריכים להבין באיזו צורה, באיזו סיסמה.

תלמיד: נכון. אני רואה שבעבר הרחוק, בדרך כלל אנשים שהיו מדברים על שינוי הם היו נביאים ופשוט היו נעמדים ומדברים את המסר שלהם. שומעים, או לא שומעים, הם לא פעלו מעבר להביא את המסר עד החוץ כדי שישמעו.

האם גם אנחנו נמצאים במקום כזה שאנחנו פשוט צריכים כאילו לעמוד ב"פינות הרחוב" ופשוט לדבר את המסר, או שאנחנו צריכים להתעסק יותר לארגן דברים? אני לא מצליח להבין את המקום שלנו במציאות.

היום הכלי שאתה פונה לעם זה האינטרנט. אנחנו צריכים באמת להשתדל להעביר דרכו מה שאנחנו מבינים על התיקון ומה שאנחנו שומעים את כל המקורות שלנו.

תלמיד: צריכים להשתדל להשתלט על השיח באינטרנט, או רק להיות עוד קול?

לא, אני לא מתכוון להיות עוד קול ולהשתלב בשיח שלהם. אנחנו צריכים להביא את הקול שלנו לכולם.

תלמיד: אתה רואה את זה קורה כארגון, כאנשים בודדים מתוך הקבוצה?

אם אנחנו נשתדל לעשות את זה בצורה נכונה הבורא יעזור לנו. עוד יותר מזה, אנחנו נראה שאין כמונו.

תלמיד: את זה אני מרגיש בחוש, אבל אני לא תמיד רואה את זה בפועל.

בפועל, אתה תתחיל. אז זה יהיה בפועל. זה יהיה. נתחיל.

שאלה: אנחנו תמיד אמרנו שעל המציאות אנחנו צריכים להסתכל דרך העשירייה, דרך הקבוצה.

כן.

תלמיד: איך נכון להסתכל על מצב העם או העולם, בכלל על משהו חיצוני, דרך העשירייה?

אני לא יודע למה אתה מתכוון.

תלמיד: אני אומר שהעולם מבולבל. יש דיסאינפורמציה. אני לא רוצה אפילו להיכנס לזה. אנחנו חיים את זה כל היום.

כן.

תלמיד: בעשירייה הדברים ברורים. אנחנו יודעים מה העבודה, אנחנו יודעים במה להתרכז, אנחנו יודעים מה לעשות. אנחנו כל יום עושים עוד פסיעה, מאמרי רב"ש, ההסברים שלך. החיים שלנו הם פה.

כן.

תלמיד: איך אפשר להסתכל על העולם, לא דרך התקשורת שמזינים אותנו כל הזמן. כי ברור שזה עולם השקר. איך להסתכל על המציאות היום בעולם דרך העשירייה ולא דרך העיניים והאוזניים הרגילות שלנו?

כי כל עשירייה ועשירייה זה כוח שיכול לפעול להסביר לכל באי עולם מהי המטרה שצריכה להיות כדי שאנחנו נינצל מכוח ההשמדה שיורד לעולם.

תלמיד: הרגע לפני ההסבר הוא אולי השלב הבא. איך אפשר לקלוט את המציאות הזאת דרך העשירייה? אמרת פעם לשים משקפיים שנקראת "עשירייה" כדי לראות את העולם.

כן.

תלמיד: האם זה נכון? אולי אני טועה לגמרי וזה לא נכון מה שאני אומר? אבל אם אני רוצה להסתכל על מה שקורה היום בעם, בעולם וכן הלאה, אוזניים רגילות ועיניים, יש שכל לכל אחד. זה לא מעניין. זה גם לא מתפתח לשום מקום, כי זו סתם הזנה של שקרים. ולכן גם התוצאה היא שקרים. אני רוצה להסתכל על המציאות דרך העשירייה ולא דרך העיניים והרגליים.

אז מה הבעיה? אני עדיין לא מבין את השאלה.

תלמיד: האם זה נכון להסתכל כך? כי אנחנו אף פעם לא קישרנו. תמיד אמרנו, "חיים רוחניים הם פה, וגשמיות היא שם".

לא. עכשיו הרוחניות היא גם שם. אנחנו והם קשורים יחד ואנחנו קובעים במקרה הנכון את הכיוון של ההתפתחות שלהם. אנחנו חייבם לצאת יותר ואין לנו שום בעיה עם זה. דווקא, עד כמה שאני שומע, העולם מצפה לזה.

תלמיד: אז נכון שבעשיריות אנחנו נתחיל לדון, לחשוב, להרגיש איך אנחנו מתייחסים לעולם?

כן. קחו את כל כתבי בעל הסולם ותראו איך אנחנו צריכים להשתנות, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שהעולם ישתנה אחרינו.

שאלה: מהי הזהות המשותפת של היהודים שחיים כאן?

הזהות המשותפת, שיש אליהם שנאה כללית מכל העולם.

תלמיד: מה אפשר לשים כנקודה מרכזית בשביל בניית זהות חדשה?

שאנחנו צריכים להתחבר, לא כדי להינצל מהשונאים והאויבים, אלא כדי שכוח הטוב והמיטיב ינצח בעולם.

תלמיד: האם יש פעולות, או דברים, או סממנים שיכולים לאסוף את כל הזרמים שיש בעם, אתה חושב שכל העם יכול להזדהות עם זה?

אם אנחנו נוכל להסביר מהו שורש השנאה לעם ישראל, אני חושב שאנחנו כן נוכל לחבר אותו לגוש אחד.

תלמיד: השנאה באמת מבררת את הנקודה הזאת של הזהות היהודית כך שהאויבים גורמים לכל אחד שנמצא כאן שירגיש שהוא יהודי. בגלל זה שונאים אותך, כי אתה יהודי. ולא בגלל שום דבר אחר.

כן.

תלמיד: איזה הסבר פשוט כלפי הסיבה של השנאה אפשר לתת להם?

שהעולם שונא אותנו בעבור שאנחנו לא מממשים את מטרתנו.

תלמיד: מהי המטרה של מדינה יהודית?

זו דווקא לא בעיה, המטרה של מדינת ישראל היא לפרסם בעולם מהי מטרת קיום העולם.

שאלה: האם יש לנו דרך לתת דוגמה לעם?

לא. אנחנו יכולים להביא לו כל מיני פסוקים, וכל מיני דוגמאות לא ממשיות.

תלמיד: האם יש לנו אפשרות לתת דוגמה של חיבור, כי יש הרגשה שזה פועל חזק יותר מכל הסברה, אבל כאילו שאין איפה לשים את הדוגמה הזאת.

אנחנו צריכים לתת הסברה על החיבור, על נחיצות החיבור, חובת החיבור, לצאת בהסברה לכל שדרות העם, ולנסות לעשות את זה עד הסוף. אני לא חושב שיהיה זמן יותר טוב, או יותר מתאים להפצת מטרת הקיום שלנו, חכמת הקבלה, מדינת ישראל ועם ישראל, מאשר מה שקורה היום.

היום כולם מוכנים לשמוע, בעד, נגד, לא חשוב, אבל לכולם יש אוזן שאיכשהו פתוחה, ואני לא מדבר רק על עם ישראל. לכן אנחנו חייבים להתחיל לפתוח את כל אפשרויות ההסברה.

תלמיד: כן, זה מורגש. זה באמת מורגש. אבל אני מרגיש שאין איפה לשים את זה, אין מקום שבו אנחנו יכולים להגיד ששם מניחים את זה, וזה פועל.

לא הבנתי. שפוך את זה לאינטרנט, שפוך את זה לכל הערוצים שיש, ותראה עד כמה זה יזרום, וייכנס לתוך העם. זה יזרום וכולם יתכללו בזה.

תלמיד: בסיטואציות יומיומיות של כל אחד מאיתנו, אנחנו אנשים פרטיים שמתכללים בעם, יש לזה השפעה איך אנחנו מתייחסים אליהם?

היחס שלנו לזרים?

תלמיד: כן.

ודאי שכן, אנחנו יכולים לעשות המון בהסברה פרטית. פעם היו לנו כל מיני גופים כאלה, קבוצות, כאלה, וצריך שוב לחדש את זה. אנחנו רואים שבמשך אלפי שנים, בעצם אותה מגמה נשארת מצד הבורא וכך גם צריך להיות מצידנו.

תלמיד: בצורה פרטית, עכשיו כל אחד מאיתנו יוצא לעבודה, לחיים הפרטיים שלו. האם יש השפעה באיך שהוא מתייחס לאנשים מהעם לפי הצורה שאנחנו לומדים פה? האם יש לזה השפעה על המציאות?

כן. השפעה יש תמיד. צריכים להשתדל, לדבר, ולפרסם כמה שאפשר יותר.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו כבר מחוברים במשהו עם העם. ושמעתי בשיעור שאמרת לנו, לישראל הפנימית אני אקרא לזה, "שעלינו להתחבר בינינו, ולשמור יחד על העיגול בינינו שלא יכנסו מחשבות זרות בתוך הקשר בינינו".

כן.

תלמיד: העם בחוץ במשהו מזהה את זה, שחוסר החיבור גרם להתפרצות הזאת. יש הרבה קולות שמדברים על זה, יש אפילו שאומרים שאנחנו גם לא יכולים להתחבר. לגבי מה שאמרת לנו, האם יש עוד צעד שאנחנו יכולים להעביר לאנשים בחוץ. כי חיבור הם מבינים שצריך במשהו, ואמרת לנו "לשמור יחד על העיגול בינינו שלא יכנסו מחשבות זרות בתוך הקשר בינינו". אז איך זה מתרגם בצעד אחד למי שבחוץ, מה זה מחשבות זרות?

למי שבחוץ זה לא שייך.

שאלה: בכלל?

לא. אנחנו צריכים להיות מחוברים בפנים כאיש אחד בלב אחד, במגמה אחת, זה אנחנו. אבל אנחנו צריכים גם לפתוח את עצמנו כלפי חוץ, לדבר איתם, להתקרב אליהם, ולחבק אותם. זה צריך להיות היחס שלנו אליהם. זה לגמרי לא שייך אחד לשני. כי בינינו יש יחס של "ואהבת לרעך כמוך" בצורה אמיתית כמו שהבורא רוצה שיהיה, וביניהם זו עזרה הדדית.

תלמיד: יצא לי לדבר עם כמה אנשים תוך כדי קניות, דברנו על המצב והוא אומר לי, "אתה צודק צריך חיבור, חוסר חיבור גרם להכול, אבל אני לא רואה איך אפשר". יש משהו להגיד לו כשהוא אומר אני לא יכול? אני גם מבין למה הוא אומר אני לא יכול, אי אפשר, לא יקרה חיבור.

צריכים לכתוב. שוב, כמו בימי בעל הסולם, צריכים לכתוב מאמרים קצרים שיכולים להגיע לליבו של כל אחד, וכך נצליח. אני מאוד מקווה שנצליח בזה.

לי אין יותר מה להוסיף.

שאלה: היום האינטרנט, המקום שאליו אנחנו צריכים לשפוך, נעשה כל כך חכם שהוא מזהה את הקהילה שלנו, ולא נותן לצאת החוצה, אלא מפרסם אותנו לעצמנו. הדרך היחידה שאני רואה היא שכדי לצאת אתה חייב קודם להתכלל בקבוצות שלהם.

אני לא מדבר על הטכניקה, זאת צריכה להיות שיחה נפרדת.

תלמיד: אז ברמה יותר גבוהה, האינטרנט מזהה מי אנחנו, ולא נותן לפרוץ.

אני לא יודע. ובכל זאת, אני מקווה שבעזרת ה' אנחנו נפרוץ.

תלמיד: בעזרת ה'. כי נראה שבאמת זה יהיה רק בעזרת ה'.

בסדר. זה לפי דעתך. גם אני חושב שבעזרת ה'. אבל בצורה אחרת.

שאלה: זה באמת מעניין, כי לפני הרבה שנים עשינו את כל מה שאנחנו מדברים עכשיו. יצאנו, ניסינו להפיץ לעם, ובעם לא היה חיסרון. והיום, פתאום כשיש חיסרון כמו שכולם פה אמרו, דווקא עכשיו המפעל שלנו מתמקד בלימוד חכמת הקבלה.

אז תודה על זה שאתה מעורר את הנחיצות. אחרי האירוע המזעזע העם התחבר, ועכשיו מתחילים להרגיש את הסדקים. עברו חודשיים וחצי, ופתאום המשקעים עולים, בהתחלה זה ממש הורגש שכולם מרגישים כמה זה דחוף לשמור.

כן.

תלמיד: אני רואה לפי השיח שבאמת כולם רוצים לחבר, כולם רוצים לעשות טוב, אבל לא מבינים מה זה חיבור. יש כאלה שחושבים שאם נוריד את ההוא, אז העם יהיה מחובר, יש כאלה שחושבים שאם החלק הזה יחשוב אחרת, אז נהיה מחוברים. אז בעצם הנחיצות קיימת, אבל איך מתחילים להסביר מה זה מעשה החיבור ואיך לא להתבלבל כי יש בלבול?

אנחנו צריכים לדבר על זה, ולפרסם את זה.

(סוף השיעור)