שיעור בוקר 23.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 777, הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות כ"ח-ל"ה

קריין: "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 777, אות כ"ח.

אות כ"ח

"ומקור הדברים הללו, תמצא במסכת פסחים (דף קי"ט), דאמרינן שם, כתיב (ישעיהו כ"ג): "והיה סחרה, ואתננה קודש לה', לא יאצר ולא יחסן, כי אם ליושבים לפני ה', יהיה סחרה, לאכול לשבעה, ולמכסה עתיק וכו'. מאי, למכסה עתיק? זה המכסה דברים, שכיסה עתיק יומין. ומאי נינהו? סתרי תורה. ואיכא דאמרי, זה המגלה דברים, שכיסה עתיק יומין. מאי נינהו? טעמי תורה.

ופירש רשב"ם ז"ל, וז"ל: "עתיק יומין" זה הקב"ה. דכתיב: "ועתיק יומין יתיב". "סתרי תורה", הוא מעשה מרכבה ומעשה בראשית. ופירושו של שם, כדכתיב: "זה שמי לעלם. "והמכסה", היינו, שאינו מוסר אותם לכל אדם, אלא למי שלבו דואג, כמ"ש ב"אין דורשין:" "זה המגלה דברים, שכיסה עתיק יומין". והכי משמע, למכסה סתרי תורה, שהיו מכוסין מתחילה. ועתיק יומין גילה אותן, ונתן רשות לגלותם. ומי שמגלה אותם, זוכה, למה שאמר בפסוק זה". עד כאן לשונו."

כאן עדיין אין לא שאלה ולא תשובה בצורה ברורה. אני חושב שכדאי לנו להמשיך.

אות כ"ט

"הרי לך במפורש, ההפרש הגדול, בין:

סתרי תורה, אשר המשיגם נוטל כל השכר הגדול הזה (המפורש שם, בגמרא, בפירוש הכתוב), בשביל שמכסה אותם, ואינו מגלה אותם.

והיפוכם, טעמי התורה, אשר המשיגם, נוטל כל השכר הגדול הזה, בשביל שמגלה אותם לאחרים.

והאיכא דאמרי, לא פליגי, אלישנא קמא. אלא רק משמעות דורשין, איכא בינייהו, אשר הלישנא קמא, דורשין סיפא, דקרא "ולמכסה עתיק", וע"כ מפרשין השג השכר הגדול, על מכסה את סתרי התורה.

והאיכא דאמרי דורשין, רישא דקרא "ולאכול לשבעה", שמשמעותו "טעמי תורה", בסו"ה "וחיך אוכל יטעם". כי אורות הטעמים, מכונים "אכילה". וע"כ מפרשים השג השכר הגדול, הנאמר בכתוב, על המגלה את טעמי התורה.

אבל, אידי ואידי סוברים, שאת סתרי התורה חייבים לכסות, ואת טעמי התורה חייבים לגלות."

עד כאן אות כ"ט.

תלמיד: מה הכוונה לכיסוי ומה הכוונה לגילוי של דברי תורה?

את זה אנחנו צריכים לברר. לגלות או לכסות דברי תורה, סביב זה אנחנו מסתובבים כל הזמן, רק עדיין לא יכולים לתת לזה לחיצה, דגש.

תלמיד: מי זה המכסה או המגלה, האם הנברא?

עתיק יומין.

תלמיד: מהי העבודה מצידנו בדבר הזה?

כנראה לעשות כאלה פעולות שבהן אנחנו נחייב אותו לגלות.

תלמיד: למה אנחנו מבקשים לגלות, או למה אנחנו מבקשים לכסות?

כי כך מלכתחילה זה מסודר בקריאת הנסתר והנגלה, ואין כאן מה לעשות אחרת. אנחנו חייבים ללמוד על מנת לגלות דברים שעתיק יומין סגר, הסתיר, וההיפך. כך מורינו נותנים לנו תורה.

תלמיד: מה הקשר בינינו לבין עתיק יומין?

עתיק יומין זה העליון, נגיד שזה הקשר העליון שלנו לבורא.

תלמידה: כתוב "אינו מוסר אותם לכל אדם אלא למי שליבו דואג". מיהו שליבו דואג?

אני לא יודע מי זה. זה יכול להיות כל אדם שמרגיש בליבו דאגה לגלות את הכוח העליון, וכך הוא משתנה.

אות ל'

"הרי לך, תשובה ברורה, על הקושיות, הרביעית והחמישית, שבתחילת ההקדמה. שמה שתמצא בדברי חז"ל, וגם בספרים הקדושים, ש"אין מוסרים אותה, אלא למי שלבו דואג בקרבו וכו'", היינו את אותו החלק, שנקרא "סתרי תורה", שהוא בחינת, ג' ספירות ראשונות ובחינת ראש, שאין מוסרין אותה, אלא לצנועים, ובתנאים ידועים, שבכל ספרי הקבלה, שבכתב ושבדפוס, לא תמצא אפילו זכר מהם. כי הם הדברים, שכיסה עתיק יומין, כנ"ל בגמרא.

ואדרבא, אמור אתה, אם אפשר להרהר, ואפילו להעלות על הדעת, שכל אלו הקדושים, והצדיקים המפורסמים, שהם גדולי האומה, משופרי דשופרי, כגון ספר יצירה, וספר הזוהר, וברייתא דר' ישמעאל, ורב האי גאון, ור' חמאי גאון, והר"א מגרמיזא, ויתר הראשונים עד לרמב"ן, ובעל הטורים, ובעל השו"ע, עד לגאון מוילנא, והגאון מלאדי, ויתר הצדיקים, זכר כולם לברכה, שמהם יצאה לנו כל התורה הנגלית, ומפיהם אנו חיים, לידע המעשה, אשר נעשה, למצוא חן בעיני השי"ת, והרי, כל אלו כתבו והדפיסו ספרים בחכמת הקבלה. כי אין לך גילוי, גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע, מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שח"ו רשעים גמורים יסתכלו בו.

ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה. וח"ו להרהר, אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו, שיעברו, אפילו כקוצו של יוד, על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמ"ש באין דורשין (במסכת חגיגה).

אלא בהכרח, שכל הספרים, הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת "טעמי תורה", שעתיק יומין כיסה אותם, מתחילה, ואח"כ גילה אותם, בסוד "חיך אוכל יטעם" כנ"ל, שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצוה גדולה לגלותם (כנ"ל בפסחים, קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, בב"א."

תלמיד: מה ההבדל בין סתרי תורה וטעמי תורה?

גם את זה נבין יותר מכך שנקרא ונחדור לעומק, להבנה עמוקה של התורה, לפנימיות התורה.

תלמיד: הוא כותב שיש סתרי תורה וטעמי תורה, האם יש הבדל בעבודה מול סתרי תורה וטעמי תורה בהשגה שלהם?

כמו שאני מבין, אלו ואלו דברים סתומים, נסתרים מאיתנו, ולכן אין לנו לדון בזה.

תלמיד: אבל הוא כותב שמי שיודע לגלות סתרי תורה, שכרו גדול מאוד.

כן.

תלמיד: מה עם טעמי תורה, האם שכרו לא גדול מאוד?

לא יודע. עד כמה שיודעים, יודעים.

תלמיד: איך משיגים את סתרי תורה?

על זה אנחנו התחלנו ללמוד עכשיו, ונקווה שבמשך הלימוד שלנו יהיה לנו יותר ברור.

תלמיד: כשאנחנו קוראים את המקורות, איך אנחנו מוודאים שאנחנו לא כמו הרשעים שבעל הסולם מדבר עליהם?

רשעים של בעל הסולם, שהוא מכנה אותם רשעים, הם אנשים גדולים שטרחו מאוד כדי להבין, להשיג טעמי תורה. נקווה שאנחנו גם נגיע לזה ונבין יותר עמוק מה הכוונה כלפיהם.

תלמיד: באות ל' בעל הסולם מדבר על כך שסודות התורה מתגלים למי שליבו דואג. מהי הדאגה הזאת שהאדם צריך להרגיש בלב? איך משיגים את התכונה הזאת, את ההרגשה הזאת?

אני חושב שאם אדם לומד עם הכוונה לשפר את הלב שלו, אז בסופו של דבר הוא מגיע למצב שליבו נפתח, ואז הוא מרגיש בליבו מה שכתוב עליו כאן, לגלות סתרי תורה ולכסות טעמי תורה, וכך יתקדם.

תלמיד: נאמר כאן שעתיק יומין קודם הסתיר טעמי תורה ואחרי זה גילה אותם. למה זה קשור, האם להתפתחות הדורות? מה זו הפעולה הזאת?

אדם שלומד נכון את התורה עובר שני מצבים כאלה, שעתיק יומין נסתר ממנו, ולאחר מכן מתגלה לו. מה זה בדיוק? אנחנו צריכים לגלות ואז נבין.

תלמיד: הוא כותב שאת סתרי התורה לקבל בצניעות. הרי המקובלים נותנים לנו פה בכתוב את כל התנאים שאנחנו צריכים לקבל. מה זה לקבל את התנאים האלה בצניעות?

בצניעות, כמו שאני מבין, זה על מנת להשפיע, לא לטובת עצמו אלא לטובת הכלל כולו.

תלמיד: שמעתי שרשעים הם אנשים גדולים שטרחו מאוד כדי להשיג את טעמי התורה. אז למה דווקא את טעמי התורה הרשעים אמורים לקבל, ופה זה בצניעות?

אני חושב שזה יתגלה לנו.

תלמיד: כתוב כאן שיש שכר למי שיודע לגלות. איך נכון לגלות או לכסות לתלמידים או לאלה שאנחנו לומדים איתם יחד?

לקבל על עצמנו את כל מה שמתגלה ואת כל מה שנסתר, לנסות לכלול, למקם את זה בתוכך, והודות לקשר עם החברים להיות בתקווה שזה צריך להתגלות לפני כולם.

תלמיד: כתוב, "ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דוקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק". מי זה "לרבים"?

"לרבים", זאת אומרת, מי שרוצה על ידי הלימוד שלנו, על ידי העבודה שלנו, לגלות. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: אם סתרי התורה לא מופיעים כלל בספרי הקבלה כמו שהם מתארים.

למה?

תלמיד: הוא כותב שהם לא נמצאים בתוך הספרים, משיגים את זה אחר כך.

כן.

תלמיד: איך משיגים את סתרי התורה?

אנחנו רק צריכים להתקדם להשיג את כל החלקים שהתורה מתגלה לנו ונקווה שכך זה יהיה.

תלמיד: האם אפשר לגלות את טעמי התורה דרך ספרים, דרך הדרכה של רב, איך מגלים את טעמי התורה?

אני חושב שהם כן יכולים להתגלות. יכולים לגלות את זה בקבוצה שמקיימת את התנאים שאנחנו לומדים על זה.

תלמיד: האם מתוך העשירייה גילוי הבורא הוא קבוצתי או שנעשה לכל אדם בנפרד?

זה מעשה ששייך לכל אדם.

תלמידה: איך אנחנו יודעים מתי הזמן להסתיר את סתרי תורה ומתי הזמן לגלות טעמי תורה?

אנחנו מקבלים את זה בו זמנית עם גילוי המשימה שנמצאת לפנינו.

תלמידה: בעבודה שלנו בעשירייה מה עלינו לכסות ומה עלינו לגלות?

אני לא יודע. אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להתקדם, להמשיך לקרוא ולברר את כל הניואנסים האלו שבכל משפט וכך להתקרב להבנה.

תלמידה: ההבדל בין סתרי תורה וטעמי תורה זה כמו ההבדל בין ראש וגוף, התחתון מתחבר לעליון ואז הוא מגלה טעמים רק דרך הגוף, הוא לא משיג את הראש אבל הוא משיג את התהליך עצמו וזה בעצם התענוג שלו. איך נכון להתחבר לעליון?

עוד קצת ואנחנו נקרא על זה, ושם נגלה מתי נוכל להרגיש את מה שמתרחש בראש של הפרצוף הרוחני.

תלמידה: אם הכול מגיע מהבורא, האם זה אפשרי בכלל שסתרי התורה יתגלו בצורה לא נכונה?

כן. כי מלכתחילה כל הבריאה נמצאת בקשר כזה ועוברת מצבים כאלו שבסופו של דבר היא צריכה לגלות את כל מה שנדרש ממנה.

אות ל"א

"וצריכים מאד, להסביר פעם, למה תלויה ביאת גואל צדק, בהתפשטות לימוד הקבלה לרבים, המפורסם כל כך בזוהר, ובכל ספרי הקבלה. וההמונים תלו בזה בוקי סריקי, עד לבלי סבול.

וביאור ענין זה, מפורש בתיקוני זוהר (תיקון ל', ד"ה "נתיב תנינא"), וז"ל:

"נתיב תנינא [נתיב שני], ורוח אלקים מרחפת על פני המים. מאי ורוח [מה זה "ורוח"?], אלא בודאי בזימנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחא בינייהו וכו' [אלא בודאי, בזמן שהשכינה יורדת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה משום שכינה שנמצאת ביניהם].

כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירן דאכלין חציר [כולם הם כבהמות שאוכלות חציר]. וכל חסדו, כציץ השדה (ישעיהו, מ'). כל חסד דעבדין, לגרמייהו עבדין [כל חסד שעושים, לעצמן עושים], וכו'. ואפילו כל אינון, דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין [ואפלו כל אלו שיגעים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם עושים].

בההוא זימנא [באותו זמן], ויזכור, כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים ע"ח) לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. וי לון מאן דגרמין [אוי להם למי שגורם], דיזיל מן עלמא [שילך מן העולם], ולא יתוב לעלמא [ולא ישוב לעולם], דאלין אינון דעבדי לאורייתא יבשה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה], ולא בעאן לאשתדלא בחכמת דקבלה [ולא רוצים להתיגע בחכמת הקבלה], דגרמין דאסתלק נביעו דחכמה [שגורמים שיסתלק מעין החכמה], דאיהו י' מינה [שהוא י' ממנה] וכו'. והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, ואיהו רוח הקודש [וזה הרוח שהסתלק הוא רוח של משיח והוא רוח הקודש], ואיהו [והוא] רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'.

פקודא תנינא, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. דא אהבה [זה אהבה], דאיהי [שהיא] אהבת חסד, הה"ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב], ואהבת עולם אהבתיך, ע"כ משכתיך חסד. ועלה אתמר [ועל זה נאמר], אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ וכו', רחימו ודחילו [אהבה ויראה], עיקרא דיליה [שהם עיקרו]. בין טב ובין ביש [בין טוב ובין רע], ובגין דא אתקריאת, האי יראה ואהבה [ומשום זה נקראת זו יראה ואהבה], על מנת לקבל פרס. ובגין דא [ומשום זה], אמר קב"ה, השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, דאיהו רחימו בלאו פרס [שהיא אהבה בלא פרס], ולא על מנת לקבל פרס, דיראה [דיראה] ואהבה על מנת לקבל פרס, איהי [היא] של שפחה. ותחת שלש רגזה הארץ וגו', תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה."

תלמיד: מה בעל הסולם אומר כאן?

נקרא עכשיו ונראה. הוא אומר "ונתחיל לבאר.."

אות ל"ב

"ונתחיל לבאר, את תיקוני הזוהר, מסיפא לרישא. כי אומר, שהיראה והאהבה, שיש לאדם, בעסק התורה והמצות, על מנת לקבל פרס, דהיינו שמקוה, שתצמח לו איזו טובה, מחמת התורה והעבודה, הרי זו בחינת שפחה, שעליה כתיב: "ושפחה, כי תירש גברתה". שלכאורה קשה: הרי קיימא לן "לעולם יעסוק אדם, בתורה ובמצוות, אע"פ שלא לשמה". ולמה רגזה הארץ? ועוד יש להבין, דבר היחס של העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דוקא? גם המליצה "שיורשת את גבירתה" - איזו ירושה ישנה כאן"?

כן.

קריין: יש שאלות לחברים.

אבל מה הם יכולים לשאול? גם אנחנו עוד נמצאים לפני שאלה.

אות ל"ג

"והענין תבין, עם כל המתבאר לעיל בהקדמה זאת, כי לא התירו את העסק של לא לשמה, אלא, משום, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, בהיות המאור שבה מחזירו למוטב.

ולפיכך, יחשב העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה המסייעת, ועובדת את העבודות הנמוכות, בעד גבירתה, שהיא השכינה הקדושה, שהרי סופו לבא לבחינת לשמה, ויזכה להשראת השכינה. ואז, נחשבת גם השפחה, שהיא בחינת העסק שלא לשמה, לבחינת שפחה דקדושה, שהרי היא המסייעת ומכינה את הקדושה. אך נקראת בבחינת עולם עשיה של הקדושה.

אמנם, אם אין אמונתו שלימה ח"ו, ואינו עוסק בתורה ובעבודה, אלא רק מטעם, שהשי"ת צוה אותו ללמוד, כבר נתבאר לעיל, שבתורה ועבודה כאלה, לא יתגלה כלל המאור שבה, כי עיניו פגומות, ומהפכות האור לחושך, בדומה לעטלף, כנ"ל. ובחינת עסק כזה, כבר יצאה מרשות שפחה דקדושה, כי לא יזכה ח"ו על ידיה לבוא לשמה. וע"כ באה לרשות השפחה דקליפה, שהיא יורשת את התורה והעבודה האלו, ועושקתן לעצמה.

ולפיכך רגזה הארץ, דהיינו השכינה הקדושה, שנקראת ארץ, כנודע. כי אותן התורה והעבודה, שהיו צריכות לבא אליה, לרכושה של השכינה הקדושה, עושקת אותן השפחה בישא, ומורידה אותן לרכושן של הקליפות. ונמצאת, השפחה יורשת, ח"ו, את הגבירה."

כאן אנחנו צריכים איזו תוספת קשר, תוספת הסבר. בוא נמשיך, ל"ד.

אות ל"ד

"ופירשו תיקוני הזוהר, סוד השבועה: דאם תעירו, ואם תעוררו, את האהבה, עד שתחפץ. שההקפדה היא, שישראל ימשיכו אור החסד העליון, שנקרא אהבת חסד, כי זהו הנחפץ. שהוא נמשך, דוקא ע"י העסק בתורה ובמצוות, שלא על מנת לקבל פרס.

והטעם, כי על ידי אור החסד הזה, נמשך לישראל אור החכמה העליונה, המתגלה ומתלבש, באור החסד הזה, שהמשיכו ישראל. ואור החכמה הזה, ה"ס הכתוב: "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'" (ישעיה י"א), הנאמר על מלך המשיח. כמו שנאמר שם להלן: "ונשא נס לגוים, ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ".

כי אחר שישראל ממשיכין, על ידי אור החסד, את אור החכמה, בסוד רוח חו"ב וכו', אז מתגלה המשיח, ומקבץ נדחי ישראל וכו'. הרי, שהכל תלוי, בעסק התורה והעבודה לשמה, המסוגל להמשיך, אור החסד הגדול, שבו מתלבש ונמשך, אור החכמה. שז"ס השבועה "אם תעירו ואם תעוררו וכו'", כי הגאולה השלימה וקיבוץ הגלויות, אי אפשר, זולתה, היות סדרי צנורות הקדושה, מסודרים כן."

תלמיד: מה זה אומר שאני מבצע את הפעולה בגלל המצווה עצמה?

גם אני לא יודע, אין לי מה לענות. צריכים לקרוא הלאה ולהשתדל לשאול.

תלמיד: בעל הסולם תיאר את כל ההשתלשלות עוד מ"ספר היצירה", ו"הזוהר" ואחר כך הגאונים, והראשונים, עד הגאון מוילנה ועד היום, איך שעתיק יומין, הוא קרא לזה, הסתיר את החכמה.

ובאותיות אחרי זה הוא אומר "אוי ואבוי אם תגלו, אפילו בימינו, לא מגיע לגלות את החכמה, חס ושלום, שהשפחה תירש גבירתה" וכן הלאה. רואים את זה היום, נכון?

כן.

תלמיד: באות האחרונה הוא אומר, "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". בעבר דיברת בצורה יותר ישירה, חדה וגדולה, שזה תפקידנו, לגלות את זה לעם ישראל, לעולם, ונראה שהיום אתה פחות דוחף לזה ויותר מכוון "תתרכזו בעבודה ביניכם". גם שאלו אותך בצורה יותר ישירה בתוכנית "שיחות על הדרך" עם העשירייה שלך, ואמרת שהיום אף אחד לא ירצה לשמוע, צריך הרבה יותר עדינות. האם קצת פספסנו את הרכבת?

לא. לא פספסנו, ואני לא הבנתי שהשאלה היא כזאת.

תלמיד: את מתכוון שלא הבנת שיש שאלה כזאת בטקסט?

כן.

תלמיד: אתה אומר שהשאלה שלי עוד מוקדמת מבחינת הטקסט, אתה לא רוצה לדבר על זה ככה?

כן.

תלמיד: באות ל"ג בעל הסולם כותב, שאם אין לאדם אמונה שלמה והוא עוסק בתורה רק מטעם מצוות הבורא, אז בתורה כזאת הוא לא יגלה את האור שטמון בה. כדי שאנחנו נתקדם אנחנו צריכים לעסוק בתורה ולקיים מצוות, אבל כאן אני מבין שקיום מצוות לא מביא להתקדמות, או שאני לא הבנתי נכון. האם אתה יכול להסביר את זה בבקשה?

אני לא מבין בזה הרבה יותר ממך. פשוט להשתדל להיכנס יותר פנימה ללימוד התורה, לסדר סיבה ומסובב, ובצורה כזו נגיע לכך שיהיה לנו ברור, בהיר מה אותם הקשרים של סיבה ומסובב מביעים ונגיע להבנה, לזה שנתאר לעצמנו את ההבנה של התורה.

אות ל"ה

"וזה שפירשו עוד: "ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. מאי ורוח אלקים? אלא בודאי, בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח, נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו [מהו ורוח אלקים? אלא בודאי, בזמן שהשכינה יושבת בגלות, הרוח הזה נושב על אלו שמתעסקים בתורה, משום שכינה שנמצאת ביניהם]".

פירוש הדברים: שבזמן גלות, בעת שישראל, עדיין עוסקים, בתורה ומצוות שלא לשמה, אמנם אם הם בבחינה זו "שמתוך שלא לשמה בא לשמה", הרי השכינה ביניהם, אלא בבחינת גלות, מטעם, שעדיין לא בא לשמה, וכנ"ל, בסוד השפחה דקדושה.

וז"ש: "בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו [משום שכינה שנמצאת ביניהם]", כלומר בהסתר. אבל סופם, לזכות לגילוי שכינה. ואז, הרוח דמלך המשיח, מרחפת על העוסקים, ומעוררת אותם לבא לשמה, בסוד "המאור שבה מחזירם למוטב", שמסייעת ומכינה להשראת השכינה, שהיא גבירתה.

אמנם, אם ח"ו, אין העסק הזה דשלא לשמה, ראוי להביאם לשמה, מטעמים הנ"ל, אז מצטערת השכינה ואומרת: "כל הבשר חציר, כלא אינון, כבעירין דאכלין חציר [כולם הם כבהמות האוכלים חציר]". פירוש: שלא נמצא בעוסקים בתורה, אותו רוח האדם, העולה למעלה, אלא שמסתפקין ברוח הבהמה, היורד למטה.

ומפרשים שם הטעם: משום דכל חסדו כציץ השדה, ואפילו כל אינון דמשתדלין באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין [כל אלו שמשתדלים בתורה, כל חסד שעושים לעצמם הם עושים]. כלומר, שכל עסקם בתורה ומצות, הוא לתועלתם ולהנאתם עצמם, ואין העסק בתורה, מסוגל להביאם לשמה ח"ו.

וז"ש שם: "בההוא זמנא [באותו זמן], ויזכור כי בשר המה, רוח הולך ולא ישוב לעלמא [לעולם], ודא איהו רוחא דמשיח [וזה הוא רוח המשיח]. פירוש: שעליהם, אין רוחא דמשיח מרחפת, אלא הולכת מהם ולא תשוב, כי השפחה הטמאה עושקת תורתם, ויורשת את הגבירה, כנ"ל, משום שאינם בדרך, לבא מתוך שלא לשמה לבחינת לשמה, כנ"ל.

וע"כ מסיק שם: דאלין אינון דעבדין לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמת הקבלה [שאלו הם שעושים את התורה יבשה ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה]. פירוש הדברים: כי אעפ"י, שאינם מצליחים, ע"י העסק בתורה הנגלית, משום שאין בה מאור, והוי יבשה [ונמצאת יבשה], מסיבת קטנות דעתם (כנ"ל אות ט"ז, ד"ה "והנה"), מ"מ הרי יכולים להצליח, על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה, מלובש בלבושין דהקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות, אשר בנקל, היו יכולים לבא, באותה הבחינה של "שלא לשמה המביאתם לשמה".

שאז, היתה רוח אלקים, מרחפת עליהם, בסוד "המאור שבה המחזירם למוטב". אמנם, בשום אופן, אינם חפצים בלימוד הקבלה. וז"ש: "וי לון דגרמין, עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא, והאי רוח דאסתלק, איהו רוח דמשיח, כמא דאתמר, דאיהו רוח הקדש, ואיהו רוח חכמה ובינה וכו' [אוי להם, שגורמים עניות וחרב וביזה והרג ואבדן בעולם, וזה הרוח שהסתלק, הוא רוח המשיח, כמו שנאמר רוח הקדש, והוא רוח חכמה ובינה וכו']"."

תלמיד: איך אנחנו יכולים לשלב מצד אחד את הלימוד עם הכוונה הנכונה, ומצד אחר לא להשתמש בתורה בצורה לא נכונה כמו שבעל הסולם מסביר כאן?

צריכים עוד ועוד להתקרב לבעל הסולם ויותר להיות קשורים בינינו, ובצורה כזאת יותר ויותר לשבת על אותם המקורות והפירושים שהוא נותן לנו. בסופו של דבר נראה לי שזו הדרך.

תלמיד: מצד אחד אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, ומצד אחר אנחנו צריכים לגלות מעל החיבור הזה גם את ההבדלים בינינו. איך לשלב בין ההבדלים בינינו כי יש לנו מטרה אחת משותפת, ולהתעלות מעל כל הפערים שאנחנו מגלים?

לזה צריכים לחפש עצות בספר.

(סוף השיעור)