שיעור בוקר 16.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק א', עמ' 31,

דף ל"א, לוח התשובות לפירוש המלות"

נקרא את לוח שאלות ופירושי מילות א' ב' וכן הלאה.

תלמוד עשר הספירות

חלק ראשון

לוח התשובות לפירוש המלות

"א) אור (ח"א הסת"פ אות י"ח): היינו כל המקובל בעולמות בבחינת "יש מיש", שזהו כולל הכל, חוץ מחומר הכלים. עי' אות ב' ואות כ"ד."

"ב) אור וכלי (ח"א או"פ ו'): הרצון לקבל שבנאצל נקרא כלי, והשפע שמקבל נקרא אור."

חוץ משניהם לא קיים יותר שום דבר במציאות.

"ג) אור עגול (או"פ ח"א פ"א ק'): הוא אור שאינו עושה הבחן מדרגות."

את זה עוד נלמד.

"ד) אור פשוט (או"פ ח"א פ"א ל'): הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי."

האור עד כדי כך קרוב לכלי, כך שאי אפשר להבחין ביניהם, זה נקרא "אור פשוט".

"ה) אור חכמה (או"פ ח"א פ"א נ'): הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות א', שהיא כללות חיותו ועצמותו של הנאצל."

שאלה: מה זו התפשטות א'?

לא כתוב מה זו התפשטות א'.

שאלה: כתוב שהאור הוא מה שנמשך אל הנאצל והכלי הוא הרצון לקבל שבנאצל. מהו הנאצל? הוא כאילו לא זה ולא זה.

הנאצל הוא הרצון לקבל שהבורא ברא.

תלמיד: יותר מפעם אחת בימים האחרונים אני רואה שכתוב "הרצון לקבל שבנאצל".

כן. יש חומר שבנאצל, יש רצון לקבל שבנאצל, יש עוד הרבה תכונות בנאצל, הנאצל הוא מורכב.

שאלה: לגבי הגדרה של אור פשוט, הוא כאילו מבטל גם את האור וגם את הכלי.

למה מבטל?

תלמיד: אני לא הבנתי, אם אפשר לחזור על זה.

"אור פשוט: הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי". זה נקרא "אור פשוט".

תלמיד: מה זה אומר "עד בלי להבחין בין האור לכלי"?

אין הבחנות.

תלמיד: האם יש מצב בלי הבחנות?

כנראה שכן, זה נקרא "אור פשוט". אור פשוט זה האור שכולל בתוכו את כל ההבחנות.

תלמיד: בלי הבחנות הכוונה כלומר כל ההבחנות.

כל ההבחנות. הוא כותב "אור פשוט: הוא אור הכולל בתוכו את הכלי עד בלי להבחין בין האור לכלי."

לא הכול מובן. ההגדרות הן הגדרות נכונות, אבל אנחנו ככל שמבינים אותן, נבין יותר במשך הזמן.

שאלה: אור חכמה נמשך על ידי הנאצל, האם אנחנו מושכים את אור החכמה?

הוא אור הנמשך לנאצל בהתפשטות הראשונה, כך כתוב.

תלמיד: מי מושך?

לא יודע. שמעת? זהו. אני לא אפתח עכשיו עוד ספר שכתוב בו את כול מה שיש על אור החכמה.

אתם לא מבינים איך לומדים. יש הגדרה ואת מה שבעל הסולם מוסיף להגדרה הזאת, את המילים האלה בלבד.

"ו) אור דחסדים (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל עם התגברות א'."

"אור חסדים" הוא "אור מלביש על אור החכמה ונמשך לנאצל" על ידי ההתגברות הראשונה, "עם התגברות א'."

שאלה: מה הכוונה שהוא מלביש עליו?

אתם לא מבינים איך לומדים? אני לא אפתח עכשיו את כל ששה עשר הפרקים של תלמוד עשר הספירות. אתם לא יכולים להיכנס לכל מילה ולשאול מה זה, כי הוא נותן הגדרות וזהו. או שנצטרך כאן לעצור ולפתוח את כל הספרים. כך לא לומדים, כאן לפחות.

שאלה: איך כן ללמוד את זה? מה אנחנו צריכים לעשות?

אתה שומע את ההגדרה, אתה מתאר אותה לעצמך ככל שאתה מסוגל וממשיך הלאה. אחרת לא נזוז, כי בהגדרה אחת יש כל כך הרבה מילים שאתה צריך לפרש ובכל מילה יש עוד פירוש.

תלמיד: זה מאוד מעורר את הרצון לחקור.

אנחנו לא חוקרים, אנחנו רק שומעים את ההגדרות.

"ז) אויר ריקני (ח"א או"פ פ"א ה'): הוא אור דחסדים בטרם שמלביש על אור דחכמה."

יש אור דחסדים, ולפני שהוא מלביש על אור החכמה הוא נקרא "אויר ריקני" כי אין אור חכמה בתוכו.

"ח) אח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): היינו המסובב מכח בחינה הקודמתו, עי' אות כ'."

המסובב מכוח בחינה שקודמת לו נקרא "אחר כך".

"ט) אמצעית (ח"א ב'): עי' אות ל"ט."

"י) אחד (ח"א פ"ב או"פ א'): האור העליון המתפשט מעצמותו ית' הוא אחד ופשוט כמו עצמותו, וכמו שהוא בא"ס ב"ה כן הוא אפילו בעולם העשיה, בלי שינוי ותוספת צורה כל שהיא ח"ו, ע"כ נקרא אחד."

שאלה: לגבי הגישה ללימוד. פעם אמרת שבעל הסולם ביקש ללמוד את ההגדרות האלה בעל פה.

אני לא מכיר דבר כזה שהוא ביקש ללמוד בעל פה. אבל כעיקרון אנחנו צריכים לקרוא ולהשתדל להבין מה הוא רוצה להגיד בזה, לא מעבר לכך. לא להיכנס לכל מיני סיבובים פנימיים, כי אפשר לשנות פה כל משפט אלפי פעמים.

שאלה: בעל הסולם מסביר ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות" שצריך ללמוד את המילים וכמו קופסא שחורה להכניס אותה לתוך הראש. למה הוא התכוון בזה?

אני לא יודע למה הוא התכוון, נלמד בינתיים כמו שאנחנו לומדים.

תלמיד: אנחנו לומדים כמו שהמלצת ללמוד חצי שעה בערב, וכשאנחנו שומעים את ההגדרות האלו עכשיו זה היטב נשאר בראש.

יופי.

תלמיד: בדף מ"ד בספר הזה יש את סדר הלימוד לפני התחלת תע"ס, איך צריך ללמוד.

בסדר גמור. נקווה שאתם תעשו את זה.

"יא) בורא (ח"א הסת"פ י"ח): השם בורא מתיחד רק על החידוש דהיינו המצאת "יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד, המוגדר בבחינת ה"רצון לקבל" שבכל מהות, שבהכרח לא היה זה בעצמותו ית' בטרם הבריאה."

שאלה: כשהוא כותב ""יש מאין", שהיא בחינת חומר של הכלים בלבד". האם הבורא הוא מה שאנחנו מגלים, כלומר את הרצון לקבל, את מה שנברא?

כן.

תלמיד: כלומר אנחנו לא מדברים על שום כוח, אלא מה שאנחנו מגלים, שאנחנו נבראנו.

כן. דרך החומר שלנו.

שאלה: יש לי הרגשה שיש פה סתירה בין מה שהוא כותב "אחד" על הבורא, שאחד זה אור עליון שמתפשט ואין שום שינוי עד עולם העשיה, לבין שהוא כותב על הבורא שהוא חידוש של יש מאין. אני לא מבין את זה.

הוא כותב שתי מילים, שם הוא מפרש מה זה אחד, וכאן הוא כותב על הבורא, או על אור חכמה, אור פשוט. אלו דברים שונים.

תלמיד: אני מבין שאלו דברים שונים. אבל האם לפי זה הבורא לא קיים בעולם העשיה?

אני לא יודע. אני גם לא יודע מה זה עולם העשיה.

אם אתם רוצים ללמוד כמו שזה כתוב מבעל הסולם, אז בבקשה. אם אתם רוצים ללמוד כמו שהמורה בבית ספר לימדה אתכם, אז אני לא יודע. אבל כאן בכל משפט שהוא רוצה להסביר לנו יש המון שאלות, ואנחנו לא יכולים להיכנס לתוך הבירור שלהן, כי זה כמו שאתה נכנס ליער ואז אתה מאבד את עצמך.

"יב) דבקות (ח"א פ"א או"פ ל'): היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם זה מזה."

שאלה: כשאני קורא נגיד את ההגדרה הזאת "דבקות היא השואת הצורה, המקרבת הרוחניים ומדביקתם זה בזה, ושינוי הצורה מרחיקם מזה מזה", אז אני בתור תלמיד למדתי את זה הרבה שנים. כשאני קורא את זה עכשיו, האם אני צריך למחוק את מה שלמדתי קודם וכאילו שאף פעם לא שמעתי על זה?

אתה צריך לקרוא מה שכתוב כאן ולהיות דבוק לאותו משפט.

תלמיד: אם כך, אז אין מקום בכלל לשאלה, צריך להידבק וזהו.

יכול להיות.

תלמיד: איזו שאלה כן יכולה להועיל לי ולחברה?

לא יודע. על כל מילה כאן יכולים לשאול אלף שאלות.

תלמיד: נכון. אבל מתוך אלף שאלות יש אולי 999 פסולות ואחת שתתרום לכל החברה.

אז האם נעבור על כל אלף השאלות?

תלמיד: לא. אני רוצה לבחור בדיוק אותה שאלה שתתרום.

אני לא יודע.

תלמיד: אז איך אני אבחר?

מי אומר לך שאתה צריך לבחור בכלל. אתה צריך רק לקרוא מה שבעל הסולם נותן לך כתשובה על ההגדרה שלו.

תלמיד: אבל אנחנו קוראים ואתה עוצר ומצפה מאיתנו לשאלות. לאיזה שאלות אתה מצפה מאיתנו?

רק אם לא מובנות המילים. אם המילים לא מובנות, אז זה משהו אחר. אחרת אנחנו לא נצא מדף אחד.

"יג) השואה (ח"א א'): אם אין הכר של הבחן כל שהוא בין ד' המדרגות של הרצון לקבל, נאמר שהן בהשואה אחת.".

"יד) התפשטות (ח"א פ"א או"פ א'): אור היוצא מכלל מאציל ובא לבחינת נאצל מכונה בשם "התפשטות" האור. ובאמת האור העליון אינו מתפעל משום זה, בדומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר, אלא על שם קבלת הנאצל מכנים אותו כן."

"טו) זך (ח"א פ"א או"פ צ'): בחינה א' שברצון לקבל נבחנת לזכה ביותר מג' הבחינות שלאחריה.

"טז) זמן (ח"א הסת"פ ל"ד): הוא סכום מסוים של בחינות המשתלשלות זו מזו ומסובכות זו בזו בסדר סיבה ומסובב, כגון ימים חדשים ושנים."

"יז) חשך (ח"א הסת"פ כ"ד): בחינה ד' שברצון, שאינה מקבלת לתוכה האור העליון מכח הצמצום, נבחנת לשורש החושך."

"יח) חכמה (ח"א או"פ פ"א נ'): היא אור עצמות חיותו של הנאצל. עי' אות ה'."

תלמיד: בשביל אחד כמוני שלא מבין באמת כלום בתע"ס, ההגדרות האלה אמורות אולי לעורר בי קצת הבנה, אבל זה יוצר עוד יותר סיבוך ועוד יותר הסתעפויות. אני לא מוצא את עצמי בכלל מבין משהו מההגדרות האלה.

למה?

תלמיד: אם לא יגידו לי את המילה של ההגדרה ויקריאו לי רק את ההגדרה, אז לא יהיה לי שום מושג מהי המילה.

בסדר. תשמע.

תלמיד: רק לשמוע?

לשמוע.

יט) חלל (ח"א א'): בחינה ד' שברצון שנתרוקנה מאור: הנה נבחנת לחושך ביחס לאור. וביחס לכלי נבחנת ל"חלל", כי בחינה ד' בעצמותה לא נחסרה מהנאצל בסיבת הצמצום, אלא שישנה בו בבחינת חלל ריקני בלי אור."

זה ברור.

"כ) טרם ואח"כ (ח"א הסת"פ ל"ד): כשמדברים מיחסי סיבה ומסובב של הנאצלים, מבטאים הסיבה במלה "טרם", ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במלה אח"כ. עי' אות ט"ז."

זה סיבה ומסובב.

"כא) יחיד ומיוחד (ח"א הסת"פ א'): "יחיד" מורה על האור העליון, אשר מאיר ושולט בכל ריבוי המדרגות המשונות זו מזו עד כדי להפכן ולהשוותן לצורתו היחידה. "מיוחד" מורה על גמר שליטתו זאת, כלומר, אחר שכבר השווה והחזיר את צורתן לבחינת יחיד כמוהו. עי' אות יו"ד."

זה קשה. נשתדל לדבר על זה מחר.

(סוף השיעור)