שיעור בוקר 09.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב'. חלק ו'. עמ' 429, דף תכ"ט,

אותיות מ' – מ"א

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ב', חלק ו', עמ' 429, דף תכ"ט, אות מ'.

אות מ'

"* מעיקרא היו העשר עצמות פשוט, והיו כלולים מיוד, ולא ניכרת בהם, והג"ר שהיו רחמים היו יכולים לקבל אור הא"ס, וכשהיה מגיע אל הז' נקודות היו מתבטלות. ואלו הם המלכים שמתו. לפי שהם דין והאור שבא הוא רחמים, לא היו יכולין לקבלו, וכיון שלא קבלו החיות מתו. ולכן הוצרך לתקן שיעשו כלים אל הכתר, ועי"כ נתבסם האור, שבא ועובר דרך מסך, ועוד שניכרין בו אלו היוד. ואלה המלכים הם למטה ממלכות דאצילות. ולא נשאר מהם אלא הדר, מפני שהיו דכר ונוקבא, והם ת"ת ומלכות."

* עץ חיים שער י"א פרק ו'.

פירוש אור פנימי לאות מ'

העשר עצמות פשוט והיו כלולים מיוד ולא ניכרת בהם: כלומר בהיותם בג"ר דנקודים, אע"פ שכבר היו בהם תיקון קוים ובחינת יוד כלים שפירושם שנתכללה המלכות בכל ספירה וספירה, ונעשה עשרה כלים להיוד אורות. אמנם כיון שהם בחינת ראש שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, ע"כ נבחנים עוד שכל האורות כלולים בכלי דכתר, כמו בעקודים, ואין ענין היוד כלים ניכר בהם, כי אין בחינת העביות ניכרת בבחינת ממטה למעלה, שפירושו, בטרם שהאור מתלבש בכלים, כנודע.

והג"ר שהיו רחמים היו יכולים לקבל אור הא"ס. כמ"ש בדיבור הסמוך, כי בחינת העביות שה"ס מדת הדין מהתכללות המלכות בכל ספירה וספירה אינה ניכרת עוד בהג"ר לפי שאין בחינת התלבשות בהם בפועל, רק בבחינת כח לבד. וע"כ הם רחמים.

לפי שהם דין והאור שבא הוא רחמים לא היו יכולין לקבלו. כמ"ש לעיל, שהכלים היו קטנים, כי הכלים הגדולים, שהיו בגופים דג' פרצופים דא"ק הקודמים, שהם כלי דכתר וכלי דחכמה, היו חסרים כאן בגוף של הנקודים, שהרי התחילו מספירת הדעת ולמטה שהוא כלי דבינה. (כנ"ל דף תט"ז ד"ה וחב"ד). ומתוך שהאור שבא להם היה רחמים, דהיינו אורות של ג"ר, שנקרא אור של רחמים, שהם צריכים להתלבש בכלים הזכים דכתר חכמה, ע"כ לא היו יכולים לקבלו.

כלים אל הכתר וכו' שבא ועובר דרך מסך. כוונתו למסך דיסוד דעתיק שנתקן באצילות, שע"י נתבסם האור כמ"ש במקומו.

שניכרים בו אלו היוד. כי על ידי בחינת העיבור ויניקה נתקנו תיקון קוין ויוד כלים גם בז"ת, ואז נתלבש העצמות בהכלים.

למטה ממלכות דאצילות. כלומר שנתפשטו למטה מפרסא דאצילות, ויצאו מגבול דנקודת הצמצום החדשה שהיה בהנקודים. וזה היה מיתתם. כמ"ש.

הדר מפני שהיו דכר ונוקבא. כלומר שהנוקבא שלו היתה מתוקנת, כראוי להיות. וע"כ נתקיים, וה"ס שם מ"ה החדש שיתבאר במקומו."

שאלה: הדר זה אצילות, לכן הוא לא יצא לזיווג של נקודים, אלא הוא יצא אחר כך, אחרי שנקודים כבר גמרו להישבר, הזדכך המסך.

אתה צודק. אבל כאן הוא כנראה רוצה להגיד רק על השורש. אבל אתה צודק.

תלמיד: הוא סופר שלושים ושתיים, שמונה כפול ארבע. ארבע האחרונות הן שלו, אבל הוא לא שייך לזה בכלל. מאיפה הוא מביא את הארבע האלה? זה צריך להיות שבע כפול ארבע.

לא, פרצוף הוא תמיד עשר ספירות, לא יותר ולא פחות.

תלמיד: זעיר ואנפין ומלכות של נקודים נפלו מתחת לפרסא ונשברו, יש שם שבע ספירות. אם היו שבע ספירות שנשברו, לא שמונה, אז איך הוא הגיע לשלושים ושתיים? ההדר בא אחרי כן, כשנגמרה השבירה ורק עביות שורש'/א' נשארה במסך, על זה יצא הדר ועל זה כל התיקון. אז איך הוא מכניס את זה לתוך הספירה הזאת של השלושים ושתיים?

כי הוא היה שם בכל זאת, רק בטמירו.

אות מ"א

"* והנה כל אחד מאלו הי"ס, ודאי הוא שכל אחד מהם היתה כלולה מכל י"ס אבל הדבר היה בערבוב, כאלו נמשיל לך משל א' שהיו כדרך המים והיין והשמן והדבש והחלב וכיוצא בזה, מעורבים יחד ונתונים בכלי אחד, והז' תחתונות היו בבחינת דינים. והטעם הוא, לפי שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים והקליפות, וכמ"ש במשנה, להפרע מן הרשעים וכו' ולתת שכר טוב לצדיקים."

* שער מאמרי רשב"י זיע"א פרשת פקודי דף

אי אפשר להנהיג את העולם בלי קליפות, בלי רשעים, בלי כלים דקבלה.

פירוש אור פנימי לאות מ"א

כלולה מכל י"ס אבל הדבר היה בערבוב: כלומר, שע"י צמצום נה"י וכו' נעשה כבר התיקון של עשרה הכלים, כנ"ל, שפירושו שנתערבה הבחי"ד בכל ספירה וספירה, מחמת חיבורה עם הבחי"ב. ואז נתקן בחינת מסך וזווג בכל ספירה וספירה, עד החכמה ועד נקבי העינים. כנ"ל, אמנם תיקון זה היה רק בהג"ר דנקודים, אבל בהז"ת דנקודים אע"פ שגם שם היה שולט בחינת החיבור דבחי"ב עם בחי"ד, כי הכלים ההם הם בחינת כלים דט"ס תחתונות דס"ג שבהם היה עיקר החיבור הזה, ושם נתעבה הבחי"ב מכח הארתם בזו"ן פנימים דא"ק, כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג, וע"כ בחינת העביות הכפולה ההיא קבלו הז"ת בראשונה. אבל היה בהם בלי תיקון, אלא שהיו מעורבים יחד זה בזה לבד כדמיון העירוב של לח בלח שמביא הרב, כלומר שלא היו ניכר בחינות הדינים לבדם, ובחינת הרחמים לבדם וכדומה, אלא הכל היה מעורב יחד בלי הכר, ומעירוב הזה נתהוו שם בחינות קליפות ג"כ, בסוד סיגי הזהב ושמרי היין, וגם המה נתערבו בהכלים ההם בלי הכר. כמ"ש והולך.

וצריך שתבין בכל הענין הזה אשר הגם שבחינת העביות שבהכלים היא כל גדלם ושבהם, שבה נמדדת כל גובה קומתם. אכן כל זה הוא אם יש להם תיקון המסך השקול על מדת עביות ההיא. אבל אם אין בהם אותו תיקון המסך הראוי להיות כלפי אותו העביות, הרי אז מתהפך העביות להיות בהם דינים קשים ומרים, כי שינוי הצורה הוא פירוד הרוחני, וע"כ אינם יכולים לינק מאור העליון מדת חיותם, שאז מתהוה העביות לבחינות דינין וקליפות. כלומר לבחי' מזיקים קשים. עד שמקבלים את תיקונים המלא.

שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים והקליפות. להיות הנהגת העולם הוא ע"פ מחשבת הבריאה שהוא להנות לנבראיו. דהיינו כדי לתת שכר טוב לצדיקים. ואין קיום הנהגה כזו זולת על ידי העבודה בסוד זה לעומת זה עשה האלקים. וע"כ הוכן מקום למציאות דינים וקליפות."

זה כתוב יפה מאוד.

שאלה: כל בוקר אנחנו מרגישים שבזמן השיעור כשאנחנו נמצאים איתך, עם החברים, יש לנו כוח, אנחנו מעורבבים, וכשיוצאים לעולם ההרגשה היא שאנחנו קצת נופלים לתוך העולם.

מצוין.

תלמיד: הוא כותב בקטע שזה טוב.

כן, גם אני אמרתי לך. מצוין.

תלמיד: איך גורמים שנרגיש שזה טוב? במה העבודה שלנו?

אתם בזה נכללים כל פעם מעביות חדשה, המתחדשת, ואז אתם צריכים להתחדש בקשר ביניכם, והכול יהיה בסדר. הבורא עושה את שלו, השאלה מה איתכם, האם אתם עושים את מה שצריך.

תלמיד: יש קשר שאפשר לעשות בזומים, בשיעור צהריים, או שהעבודה היא פנימית?

זו יותר עבודה פנימית. אבל הכול יבוא לשלום.

שאלה: האם המלכים הם מלכויות של כל הספירות של עקודים, כשבכל ספירה המלכות שלה?

כן.

תלמיד: זה קשר שלפני כן לא תואר, תמיד היה סדר מדרגות, כתר, חכמה, ופתאום הוא מתייחס למלכויות שיש ביניהן קשר.

כן. ודאי שיש קשר בין המלכויות, דרך אותן ט' ראשונות שבכל מלכות.

תלמיד: מה נשבר שם בדיוק, האם הקשר בין המלכויות?

כן, הקשר בין המלכויות.

(סוף השיעור)