בכחול - עצות פרקטיות מרב.
*טעימות נבחרות משיעור בוקר 27.10.2021*

מצוות הקלדות וטעימות.

*חלק 1 - שמעתי ל"ו, מהו ג' בחינות גופים באדם*

1. אנחנו כבר מבינים שהיסוד הרוחני שלנו, יסוד ההתקדמות הרוחנית שלנו הם מאמרי שמעתי. באמת פלא למה רב"ש לא פרסם את אותם אפילו לא בין התלמידים שלו. זה אוצר רוחני הגדול. אנחנו צריכים לכבד את האוצר הזה שקיבלנו מרב"ש. כאן בעל הסולם, דרך רב"ש, ריכז את כל העבודה הרוחנית, היחס של האדם. אנחנו צריכים להתקין כאלו יחסים כלפינו, בינינו, ולבורא. רק זה מוביל אותנו בצורה ישירה למטרת הבריאה.

2. *כל מאמר ומאמר צריכים להשתדל לעבוד עליו, ממש כמו בבית ספר או באוניברסיטה, עם עיפרון או עט, להדפיס ולעבור מילה מילה, לראות איך אפשר יותר להבין את הטקסט, אולי לסדר מילים אחרות, שיהיה יותר קרוב, יותר ברור בינתיים. אח"כ זה ישתנה הרבה פעמים, אבל בכל זאת שיהיה יותר קרוב לכם, שיהיה יותר קל, יותר חלק, שייכנס על הלב שיכנס ואח"כ לתוך הלב*.

3. העיקר במאמצים שלנו שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, להתקרב אליו, *אנחנו צריכים לקלף את עצמנו, לקרוע את עצמנו מכל המחשבות, חוץ מקבוצה ובורא. קבוצה זה הכלי שבו מגלים את הבורא. לכן לא יכולים להיות לחוד אלא יחד, אחד בתוך השני, הקבוצה זה הלבוש והבורא זה המילוי שממלא את הכלי, את הלבוש הזה*.
   
   *על זה אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב. במידה שכל אחד ואחד מאיתנו נדבק לקבוצה ודרכה לבורא ששורה בתוכה מראש, מזמן מצידו, כך אנחנו נמצאים בדרך הנכונה. אם אנחנו מתנתקים מזה, אז מיד אנחנו נופלים לרע, לניתוק, ללכלוך, ליצר הרע, קליפה. לכן את 2 המצבים האלו אנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו, או קדושה דרך קבוצה לבורא, או קליפה שזה כל מצב אחר*.

4. המחשבה של האדם זה שיהיה תמיד ברשות היחיד, היינו שאין עוד מלבדו כתוב. זה נמצא בתוך הקבוצה ועל זה כל הזמן לחשוב, על הכלי שזו הקבוצה, והבורא שזה המילוי שנמצא שם, רק נסתר מאיתנו. במידה שאנחנו מגלים את הקבוצה בצורה שלמה ככלי, כך אנחנו מתקרבים לגילוי הבורא שנמצא בה.

5. *הכל תלוי כמה אני פחות חושב על דברים חיצוניים, שכאילו יש בהם איזושהי יכולת לנהל את העולם, לנהל את החיים שלי. אלא הכל אני משייך, דרך קבוצה, לבורא. בהשפעה כזאת, אם אני רוצה להיות, אז אני מנתק את כל הקליפות מהמזונות ובזה אני ממית אותן*. כל האגו שלי מתחיל ממש כך לרדת בחשיבות וביכולת שלו לנהל אותי, להשפיע עליי.

6. אנחנו צריכים להבין שהקליפה זה בריאה בפני עצמה, הבורא ברא אותה ואנחנו לא יכולים להתקיים בלעדיה. היא גם זקוקה לכוח כדי להתקיים, וכוח להתקיים זה רק הבורא. איך היא תקבל אם היא הפוכה מהבורא ללא שום קשר? הקשר הזה זה אנחנו. יוצא שהקליפה אוחזת בנו כדי שאנחנו ניתן לה קשר עם הבורא. אנחנו צריכים בשכל, ברגש, בבירורים, קצת לתת לה. כמו מים אחרונים, כל מיני דברים, סימנים אנחנו תמיד צריכים לתת גם בשבילה משהו כדי שתתקיים. כי בלי הקליפה אנחנו לא נוכל להגיע לגמר התיקון, כי היא מעוררת בנו מצד השני כל מיני הבחנות איפה טוב ואיפה רע, ואז אם אנחנו מתייחסים אליה בצורה עניינית, בצורה שאנחנו רוצים לבנות מזה בניין, אז בכל בנייה אנחנו צריכים להבין שיש דברים בעד ונגד.
   
   לכן צריכים להשתמש נכון בבנייה, כתוב במאמר.. *חיל בלע ויקיאנה*. כל הפעולות שלנו, כמה שאנחנו לא מצליחים כביכול בהם, הם נכנסים גם לתוך ים של הסטרא אחרא, והיא שומרת עליהם, ואח"כ אנחנו מקבלים אותם בחזרה. כמו אותו הכלי, ספל שנכנס לאוצר, מוציא משם ושופכים מאיתנו כל מה שאנחנו מוציאים, אבל אח"כ היא מחזירה לנו כל מה שאספנו. אותו דבר כאן.

7. *אנחנו חייבים להבין שלכל הצורה הזאת של הסטרא אחרא יש צורך, קיום. אנחנו לא יכולים בלעדיהם. אבל היא צריכה גם מזון. לא שאנחנו דורשים את זה בשבילה, אבל אנחנו בזה לאט לאט מגבילים אותו הרצון מהמזון, עד כדי כך שבסופו של דבר הוא נעלם, מת. זו עבודה גדולה בעל כל צעד ושעל ברוחניות*, כשעולים עד גמר התיקון.
   
   אנחנו צריכים להבין, *מהנחש הזה אנחנו לא יכולים להתפטר, והוא יהיה יותר ויותר אכזרי, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. כך נתקדם שלב אחרי שלב. רק להתייחס לכל הדברים האלה בהבנה*, ..צריכים לתפוס את הנחש בזנב ולא בראש כמו שתופסי הנחשים עושים. לתפוס את הנחש בזנב וכך לראות איך להסתדר עימו. בקיצור,* כל העבודה שלנו זה שאנחנו לאט לאט לוקחים פיקוד על המזון של הנחש, ומקטינים מקטינים מקטינים מה שאנחנו נותנים לו, עד שכך ממיתים אותו*.

8. *הכל במחשבה יתבררו. הבעיה היא ההרהורים שלנו, שאנחנו נמצאים בספקות כך או כך לעשות, לא לעשות, רוצה, לא רוצה. אולי כדאי, לא כדאי ללכת לפגישת חברים. להדליק מחשב, לקרוא משהו, לעשות משהו ששייך לתיקון הנשמה. בין כל הדברים האלה אנחנו כל הזמן נמצאים*. נראה לנו שזו חולשה שלנו, שזה האופי שלנו, שאחרים נמצאים בחוסר ספקות האלו, שהם יותר חזקים, לא מתבלבלים. זה לא נכון. זה כל הזמן נמצא עם כל אחד ואחד. אנחנו לא מסוגלים להתפטר מזה עד גמר התיקון.
   
   *תמיד על כל הדברים הכי קטנים והכי פשוטים לכאורה, אנחנו בכל זאת נהיה בספקות. לעשות, לא לעשות. לקיים או לא לקיים. זה לאורך כל הדרך, ואנחנו צריכים להבין שאם אנחנו נמצאים יותר בספקות האלו, אנחנו בזה מאכילים את הקליפה. היא אוהבת את זה ומכניסה אותנו לכל הספקות*.
   
   *מה אנחנו צריכים לעשות? כתוב, תן לו בשיניים, הקהה את שיניו. צריכים כמה שיותר מהר לעשות מה שצריך, בלי לחשוב, כי אם חושבים, מזה דווקא הקליפה מתחזקת וכך אנחנו מפרנסים אותה. לכן העיקר זה בלי לחשוב, בלי להיכנס לוויכוחים, כי זה תמיד מחליש אותנו. אלא רק ללכת בלשבור את השיניים, פחות שכל, פחות רגש, רק מעשה*. זה מה שיש.

9. ש: אני מחובר גם לקדושה ומזין את נחש?..

ר: *כשיש לך במחשבות כל מיני פנטזיות, בזה אתה מאכיל את הקליפה. מה שאם כן, אם אתה עושה משהו שלא טוב, אגואיסטי, לרעת הזולת, לרעת הקבוצה, אז עשית, וגמרת. אתה אח"כ מבין שלא עשית נכון, ומצטער*.

*כלומר המחשבות נגד ההשפעה, נגד הקבוצה והבורא יכולות להיות הרבה יותר גרועות ויותר רצויות לאגו שלנו, לקליפה, מאשר המעשים. מחשבות הן הכי בעיה. לכן אם יש איזשהם מחשבות, מיד להתחיל לעשות איזשהם מעשים הפוכים*.

אם אני חושב על הקליפה, על כל המחשבות האלה, על עצמי בסופו של דבר, אז בזה אני מזין אותה והיא מתחילה לגדול. אז מפעם לפעם היא גדלה יותר ויותר, עד שהיא תופסת אותי ואני כבר מרגיש שאני לא שייך בכלל לשיטת התיקון.

10. ש: קליפה מחלישה אותנו ומצד שני שמעתי שהכל יתברר במחשבה...

ר: תלוי בדרגה שהאדם נמצא בה, במצב שהאדם נמצא בו. לאט לאט אנחנו מתחילים ללמוד איך בנויה הקליפה כנגד הקדושה, שניהם נמצאים זה כנגד זה עשה אלוקים. אנחנו יכולים להשתמש גם בזה וגם בזה כדי להתקדם קדימה.

*לא יכולים להתקדם בלי קליפה, וכל פעם שאנחנו מתקדמים, השימוש בקדושה ובקליפה יותר מורכב. קליפה זה לא סתם שאנחנו חותכים, זורקים ולא רוצים לזכור על זה. לא, זה חלק מהבריאה, היא תמיד נמצאת איתנו, ואנחנו כל הזמן לומדים יותר ויותר איך אנחנו יכולים גם להתקדם על ידה*.

11. במידה שאנחנו מתפתחים, אנחנו לוקחים את כל הכוחות שיכולים להזיק, כביכול רעים, ומשתמשים בהם לעת הצורך בצורה נכונה. כך לאט לאט אנחנו עושים. לכן המשפט העיקרי כאן זה *חיל בלע ויקיאנה*. אנחנו דוחפים כל הדברים האלה ששייכים לס"א, לקליפה, לרצון שלנו האגואיסטי הצידה. לא רוצים להיות קשורים אליה, רוצים להיות קשורים רק לכוח החיבור, לאהבה, רק לדברים הטובים. כמו שאנחנו מחנכים את התינוק ונותנים לו רק דברים טובים, לא רוצים להכניס בו שום דבר אחר. אחרי שגדל, מתוך זה שגדל, לעכל שיש דברים רעים, מזיקים וכן הלאה, אז אנחנו לאט לאט מתחילים ללמוד אותו גם מצד השני. אותו דבר אנחנו כאן ברוחניות.

12. פשוט משתדלים להיות דבוקים רק בכוח ההשפעה ולא בשום צורה בנחש. זהו, ברצון לקבל, לא בקליפה שלו ולא בעור הנחש.. *פשוט לא לחשוב על שום דבר חוץ מקבוצה ובורא. אל תהיה קשור לבירורים בתוך הנחש, תהיה קשור לבירורים בינך, לקבוצה ולבורא. זה הכל*.

13. ש: איך החברים שלי יכולים לדעת שנתפסתי ע"י ס"א? אני צריך לספר להם...?

ר: *אתה לא צריך להגיד לאף אחד, זה עניינך הפנימי. זה שאתה נמצא במחשבות שלא על הדביקות בינך לחברים ויחד עם זה בבורא, זה נקרא שאתה נמצא בשליטת הסיטרא אחרא. אבל זה המצב שכולנו, פחות או יותר, בהרבה זמנים במשך היום נמצאים בזה. לכן אנחנו צריכים להשתדל כמה שיותר כל פעם לחזור לחיבור, למחשבה על חיבור לקבוצה ולבורא, ומה לעשות שם כדי לחזק את החיבור. זה הדבר היחיד שמקרב אותנו למטרה*.

14. *רק המחשבות שלך חוץ מעל ממטרת הבריאה, זו קליפה. כלומר חוץ מזה שאתה קשור עם החברים ועם הבורא ומכוון לנקודת החיבור ביניכם, כל הייתר זו קליפה*.
    
    ש: אז יוצא שזה כל החיים שלי

ר: לא. *תלוי על מה אתה חושב. אתה לא יכול סתם להגיד על השולחן, על הבית, על האוויר, על הכל שזה קליפה. אתה גם לא יכול להגיד על מוסיקה, ספרים, שזה קליפה. אלא איך אתה מתייחס לזה? אם זה מנתק אותך מדבקות עם החברים ועם הבורא, שזה כיוון שלך למטרת החיים שלך, אז כל דבר שלא מסייע לך להשגת מטרת החיים, נקרא קליפה. כלומר הקליפה קיימת ברצון ובמחשבה שלך, אם אתה נותן לה מקום*.

ש: ברגע של ספק שאני רוצה לאבחן מהי קליפה...?

ר: *לא צריכים לחטט בה. מזה שאתה מתחיל לברר דברים כאלה, הקליפה רק מתחזקת. יותר טוב מיד להעביר את עצמך לצד השני ולחשוב על החיבור, על הבורא, קרוא איזשהו מאמר, לשמוע שיר שלנו, משהו כזה. כמה שפחות להיות בתוך הבירורים על הקליפה, מזה היא ממש מתמלאת, נהנית*.

15. אין לנו שום אפשרות לברר נכון. אנחנו נמצאים מלכתחילה בתוך הקליפה, ולכן לא כדאי לנו. יותר טוב כל הזמן לשמור על הקשר שלנו בקדושה, אדם, קבוצה, בורא. זהו. סה"כ, כל כך פשוט. כל הדברים שקופצים לנו בראש ובלב, יחד עם זה אנחנו מוציאים אותם החוצה, לא רוצים להיות קשורים אליהם. אחרת אתה רק ממלא את הקליפה, מפרנס אותה, ממלא אותה, מאכיל אותה, ואז היא נעשית יותר חזקה.

16. ש: איך אני עושה את ההבחנה מה שלי ומה של הבורא?

ר: אתה לא יכול לעשות את זה, אתה קופץ למעלה ממה שאתה נמצא. *קודם כל תחשוב על מה שדיברנו. תברר את היחס שלך בדיוק למה אתה נמשך? אם אתה נמצא בזה, אז מכאן והלאה תנסה למתוח את הקו נכון לחיים ולא לצאת ממנו. אז תשאל אם אתה נופל, או משהו יהיה לך. אבל במצב שאתה נמצא, אתה כאילו ללא כיוון*.

*אנחנו צריכים קודם כל לסדר את עצמנו כך שאנחנו מייצבים את עצמנו נכון לקבוצה ולבורא, ומשתדלים להיות בלי שום קשר עם הנחש, עם הרצון לקבל שלנו. אם אתה שומר את עצמך מזה, אז תשתדל לפחות קצת, לפחות כמה דקות ביום, אם אתה מצליח, ועוד כמה דקות אח"כ, ועוד כמה דקות, ואז אתה תתחיל לקבל זה טעם והרגשה איך זה להיות מנותק מהרצון לקבל, ובהתאם לזה תתחיל להרגיש איך אתה בזה כבר במשהו נוגע בבורא*.

*חלק 2 – פתיחה לחכמת הקבלה*

17. *קורה כאן דבר מאוד מאוד מעניין*. עד כה היה דבר פשוט, אינסוף ומאינסוף היו בנויים, יוצאים, נולדים כל הפרצופים, כל הפעולות. הכל בא מהמקור אחד, מאינסוף, ולא היה שום דבר אחר שהיה מפריע לזה. אבל עכשיו *בעה"ס אומר שיש לנו דבר חדש שלא מתחיל מאינסוף, אלא מלמטה. ישנה ההזמנה מלמטה לאיזושהי פעולה, על איזה כוח, בקשה, מה שנקרא מ"ן. לפי זה העליון עובד. למה? כי יש כאן עצירה. כאילו שמלמעלה מה שאפשר היה לתת בכוח השפעה, נתנו, ובזה הכל נגמר. מה לעשות הלאה? מלמעלה אי אפשר לתת יותר*..

18. *יש כאן דבר מאוד חדש, מיוחד*. בגלל שיש שני חלקים האלה, בינה ומלכות, כוח השפעה וכוח קבלה, כוח הקבלה לא יכול לעשות כלום, אין לו אפשרות להתקשר עם הבורא ולדרוש משהו, כי דרישה יכולה להיות רק ע"מ להשפיע. אבל יש כאן כוח הבינה שכן קשור לבורא, ויש קשר ביניהם, הם נמצאים בגוף אחד. לכן *המלכות יכולה לעלות לבינה עם הבקשה שלה. לא שהיא יכולה לעלות ממש לפי התכונות, אבל מפני שיש ביניהם קשר, היא יכולה לעורר את הבינה, שבינה תבקש מלמעלה עזרה, אור עליון, שהאור העליון יתקן את מלכות במשהו, או בכלל. אז יתחברו בינה ומלכות יחד, ומלכות יכולה לתמוך בבינה בכל מה שאפשר, בכמה שיתנו לה כוחות. הפרצוף הזה יהפוך להיות לפרצוף הקדושה*, כלומר שהאור העליון יכול להתפשט לא רק עד הטבור ולא רק עד הפרסא, אלא אפילו למטה מפרסא, עד הסיום, כלומר לכל הרצונות שהבורא ברא....

19. *לבינה אין שום רצון משלה, היא חופשיה מחסרונות, אין לה חסרונות בעצמה. אבל מלכות מעבירה חסרון שלה לבינה ואומרת: בואי נעבוד יחד. אני אתן לך רצון לקבל משלי, ואת תחברי אותו לרצון להשפיע שלך ואז יהיה לך כלי שלם, תוכלי לקבל ע"מ להשפיע. תוכלי לפנות למעלה ולקבל כוחות, להתחבר איתי ולקבל בקשר בינינו אור העליון ע"מ להשפיע. אז שנינו נעבוד בצורה כזאת, דווקא בגלל שאני הרצון לקבל השלילי, אבל אני מתחבר עם רצון להשפיע החיובי, אז שנינו נעבוד יחד ונרוויח. במה נרוויח? בזה שנשפיע נחת רוח לבורא*, שאנחנו מוכנים לקבל בכלים דמלכות ע"מ להשפיע, בכוונות של בינה. זה סה"כ יהיה השפעה לבורא. *ברור? יש לנו כאן מצב חדש לגמרי שלא היה אף פעם לפני זה בבריאה*.

20. אנחנו רואים בכלים, ברצונות הרוחניים, הם מבקשים: תכניסו אותנו להשפעה עליונה. זה נקרא העלאת מ"ן. *תביא אליי השפעה עליונה כך שאני ע"י השפעה עליונה הזאת אעלה בדרגות ההשפעה מהדרגה שלי, שאני עכשיו או לגמרי מקבל או קצת משפיע, אבל אני אהיה עוד יותר להשפיע. תעשו את זה עליי*.
    
    *אלו בעצם התפילות שלנו. כך אנחנו באמת מקבלים עזרה שמעלים אותנו. כך אנחנו צריכים לבנות בעשירייה שלנו כזה מצב, כזה מקום שאני ארגיש שאני נמצא אצל מלכת אנגליה כמו בעשירייה, ועוד יותר מזה, שזה המקום שבו הבורא שורה. רק הוא נסתר ממני והכל תלוי בעדינות הלב שלי, כמה שאני ארגיש שהוא שורה שם*.

21. כל דבר שאני עושה כדי לקבל כוח תיקון, נקרא תפילה. בהתאם לזה, כל מעשים שאני עושה, במיוחד כשאני רוצה להתקרב לחברים לתמוך בהם, לעזור להם כדי שאני אקבל מלמעלה כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה מבינינו לבורא, זה הכל נקרא מי נוקבין, כלומר בקשה לכוח התיקון כדי להתחבר מבינינו לבורא.