שיעור בוקר 30.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שלום, אנחנו בשיעור בנושא אמונה למעלה מהדעת, נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך בקטע מס' 62.

"כל הויכוחים שהאדם יכול להסתייע הוא רק מה שהדעת מחייבתו. מה שאין כן למעלה מהדעת הכל יכול להיות, רק שצריכים להתגבר בבחינת אמונה, שהשם יתברך יכול לעזור בבחינת למעלה מהטבע. ובעצם אי אפשר לקבל משהו מלמעלה מהטבע, מטרם שהאדם בא לידי החלטה שאין הדבר יכול להיות בתוך הטבע. 

ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע, אז הוא יכול לבקש עזרה מן השמים, שיעזרו לו למעלה מהטבע." 

(הרב"ש. 924 "וידבר אלקים אל משה")

האדם צריך לעשות מאמצים להתקשר לכוח ההשפעה, זה נקרא למעלה מהטבע, כוח אמונה זה נקרא למעלה מהטבע, וכשהוא מתקשר בנטייה כזאת אז הוא עובר כביכול לקשר אחר, לפסים אחרים של קשר בינו לבין כולם, לבין כל הסביבה, הבורא והעולם ואז הוא פועל מכוח ההשפעה כמו הבורא.

בצורה כזאת הוא כבר מעלה את עצמו למעלה מכל הוויכוחים ומכל המכשולים ונכנס לטבע עליון. ומתי זה קורה? "ורק לאחר שבא לידי יאוש מבחינת הטבע," שהוא לא מסוגל בתכונות הרגילות שלו להשיג את הקשר הנכון בינו לאחרים ולבורא, אז הוא יכול לבקש עזרה מהשמיים שיעזרו לו למעלה מהטבע. שיתנו לו כוחות כאלה שיוכל להתקשר עם כולם בכלים דהשפעה.

שאלה: יוצא מהקטע שאני לא אוכל לבקש עזרה למעלה מהדעת אם אני לא אתייאש בתוך הטבע שלי. באיזו מידה עליי להתייאש כדי לבקש בכנות דבר כזה מהבורא?

כשאתה בטוח לא יכול להשיג בתכונות הנוכחיות שלך את הקשר עם הבורא. לא יכול, אתה חייב לעלות למעלה מהטבע שלך, של המקבל, לטבע של המשפיע. ואז תוכל להתקשר אליו, להרגיש, להבין, לדבר עימו, להיכנס עימו לקשר.

תלמיד: אפשר איכשהו לעבוד ולהתקדם קדימה בלי להגיע לייאוש כזה?

למה? אני חושב שדווקא כשאדם מגיע לייאוש זה מצב מכובד טוב ומטרתי, שאני משתדל לעשות כל מה שבכוחי ורואה שאני לא מסוגל ואף פעם לא אוכל להצליח בזה, ואז אני נכנע ומוכן ללכת באמונה למעלה מהדעת, בכוח השפעה, בכוח הבורא.

תלמיד: אנחנו הרי עובדים כשיש לנו איזושהי תמיכה מצד החברים, איזושהי קבוצה, תמיד אנחנו מדברים על זה שאנחנו תומכים בחברים שלא יתייאשו.

בנוסף לכך שאני רוצה להגיע לתכונת ההשפעה ולא יכול, אני חייב להיות בטוח שאני הולך בדרך נכונה, על אף שבסופה אני מגיע להחלטה שבכוחי אני אף פעם לא אוכל להשיג כוח השפעה. ואז מהנקודה הזו והלאה אני מתפרץ בבקשה נכונה ומקבל כוח השפעה מלמעלה.

שאלה: איזו נקודה בתוכי מגיעה לייאוש הזה?

הנקודה שבלב שמאוד רוצה להגיע לרוחניות, למגע עם הבורא, מגלה את חוסר האונים, חוסר היכולת להגיע לזה, כי אין לה כוח השפעה, רק רצון להגיע לזה, אבל כוח עצמו אין, וזו הנקודה שנשארת ריקנית והיא שמביאה אותי למגע עם הבורא.

שאלה: כתוב שהבורא יכול לעזור למעלה מהדעת. איך הבורא עוזר?

הבורא עוזר בזה שנותן כוח השפעה.

שאלה: האם אפשר להרחיב מה זה אומר להיות מקושר עם כולם בכלים דהשפעה?

תתאר לעצמך מה זה יכול להיות וזהו. אני לא יכול להסביר דברים שמתגלים ברגשות. אין לנו מספיק מילים להסביר את זה.

תלמיד: זה מתגלה בכלים של האדם או שהוא מרגיש את זה בחברים?

זה דווקא בכלים של החברים אבל הם מתגלים באדם. כל מה שמתגלה, מתגלה באדם אפילו שאנחנו מדברים על הבורא, על החברים, על כולם, זה מתגלה בתוך האדם.

שאלה: לגבי מצב הייאוש שעליו מדובר אנחנו מדברים על עבודה פנימית, אז האם הכוונה היא ללב שבור, כשהתפילה יוצאת מתוך הלב?

כן.

שאלה: האם אפשר להגיע לאיזושהי מדרגה של למעלה מהדעת בעשירייה? אנחנו תמיד מתפללים על הקשר ושהבורא יעזור לנו, אז האם אנחנו כעשירייה צריכים להגיע למדרגה של ייאוש, וגם עכשיו שאנחנו נכנסים לכנס הזה של לשמה, האם כל הכלי צריך להגיע למדרגה של ייאוש כדי להעלות מ"ן להיכנס ללשמה?

לא, לא כל הכלי, אבל אנחנו צריכים לעזור זה לזה להתקדם, זה דבר ראשון. ודבר שני אנחנו צריכים פשוט להבין שזו המטרה ולזה להשתוקק.

תלמידה: האם ניתן להגיע ללשמה מבלי להגיע לדרגה של ייאוש עמוק, האם יש דרגות שונות של ייאוש כדי להגיע ללשמה?

ודאי שיש דרגות של ייאוש אבל אנחנו צריכים להגיע מהר מאוד מייאוש להבנה, להכרה של הכוח העליון. הייאוש צריך להיות רק כדי שתהיה לנו נקודת מפנה, שאנחנו עוברים להשפעה, לאמונה. הייאוש צריך להיות ייאוש מהכוחות שלי להגיע לעל מנת להשפיע.

שאלה: כשמגיעים להחלטה או למצב שלמעשה אף פעם בכוחות עצמי אני לא אוכל להגיע לכוח של השפעה, במה תלויה היכולת להתפרץ בבקשה בנקודה הזאת?

בתמיכה כללית של חברים.

תלמידה: אני משתוקקת כל זמן אבל אני לא מגיעה לייאוש ואני לא יכולה להיות עם החברים בלי להשתוקק, מה לעשות?

תנסי עוד ועוד ככל שניתן, אבל יחד עם החברות שלך.

שאלה: מה היא עשירייה עבורי ואיך אני צריך להתייחס אליה?

אתה צריך לקבל את העשירייה כמנגנון בו אתה מגלה את יחס הבורא אליך ואת היחס שלך לבורא ובו אתה מתאחד, מתקשר מגלה דבקות בינך לבין הבורא ולפי מידת הדבקות שיש ביניכם, בינך לבין הבורא דרך העשירייה, אתה מגלה את העולם העליון, את העולם הרוחני, את מצבך הרוחני, הכול בתוך העשירייה. כמו שאנחנו לומדים, בכלי שנכלל מעשר ספירות, עשרה חלקים שונים המתחברים יחד.

שאלה: איך מגיעה העזרה של הבורא לאחר הייאוש?

אני לא יכול לומר לך, איך שהבורא מגלה.

שאלה: האם נכון לומר שנקודת הייאוש בתוך הדעת מורגשת כייסורים, אבל מעל הדעת היא מורגשת כחופש?

אני לא מבין את מה שאמרת, נקודת הייאוש מתגלה כנקודת החופש?

תלמיד: יש כאילו הרגשה של שחרור מהאגו ויכולת לשלוח את הבקשה כלפי מעלה.

כנראה שאתה אומר משהו, נמשיך ונגלה, נרגיש עד כמה זה נכון או לא בדיוק.

קריין: נמשיך. קטע מס' 63 כותב הרב"ש.

"כשהאדם מאמין בטוב ובעונג שישנו בלמעלה מהדעת, הוא בא לידי הרגשה בדעת, להכיר את הרע שבו. כלומר היות שהוא מאמין, מה שהבורא משפיע כל כך טוב ועונג, והגם שהוא רואה את כל הטוב למעלה מהדעת, אז הוא בא לידי הכרה, היינו שהוא מרגיש בכל האברים, את כח הרע שישנו בהמקבל לעצמו, שהוא המונע אותו מלקבל את הטוב. 

נמצא לפי זה האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב. וזהו קנה המידה שלו, כלומר בשיעור שהוא מאמין למעלה מהדעת בהטוב והעונג, בשיעור זה הוא יכול לבוא לידי הרגשה בהכרת הרע. 

והרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה, המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל." 

(הרב"ש. 68 "סדר העבודה")

סדנה

באיזה משפטים אנחנו יכולים לפנות לבורא כך שהפנייה שלנו תהיה כתפילה להגיע לתיקון הכלי שלנו, לעבור ממה שיש לנו עכשיו לכלי של אמונה או לכלי של השפעה, לכלי של בתוך הדעת ולמעלה מהדעת.

וכמו שהוא אומר, "הרגשת הרע מביאה אחר כך לידי הרגשת הטוב והעונג. כי הכרת הרע בהרגשת האיברים גורמת שיתקן את הרע. והוא בעיקר על ידי תפילה, שיבקש מה', שיתן את הכל בהשפעה המכונה דביקות, שעל ידי הכלים האלו תתגלה המטרה בהשגחה גלויה, כלומר שלא צריכה להיות בהסתרה, מטעם שכבר יש כלים המוכשרים לקבל." שכבר לא צריכה להיות בהסתרה, כי כבר יש כלים לקבל ויכולת לקבל את התגלות הדרך, את הבורא, את המצב שלו, כי כבר יש לו כלים לזה, כבר יש לו מסך ואור חוזר והוא יכול לקבל את זה בצורה הגלויה.

אז איך אנחנו מחברים כמה מילים או כמה משפטים כדי לפנות אותם לבורא ולהגיע למה שאנחנו רוצים להגיע. איך אנחנו מביעים בכמה מילים פנייה לבורא בצורה נכונה כמה שיותר רגשית, שכלית עניינית, לא חשוב, בואו נעשה את זה.

*

קריין: קטע מס' 64.

"בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים. 

לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. 

ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. 

נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה." 

(הרב"ש. 572 "שני יגיעות")

שאלה: מה זה אומר שהעולם נברא בשביל יראת שמים?

כל הטבע שאני מגלה, הכול כדי שאני דרך הטבע הזה אתייחס לבורא כמו שאין עוד מלבדו טוב ומיטיב, כי זה היסוד של יראת שמים.

שאלה: מכוח מה הרשע שבאדם מתעורר ושואל שאלות?

זה מתעורר מכוח היצר הרע שישנו באדם הרשע. הכוח הזה מתעורר ודורש את שלו כי זה הרצון שהבורא ברא והוא נמצא בתוכנו.

שאלה: למה עבודה בחיבור מביאה לנו יראת שמים?

עבודה בחיבור מעוררת את האור המקיף והאור המקיף מביא לנו את הרגשת נוכחות הכוח העליון שפועל עלינו ומביא לנו את הרגשת יראת שמיים, זאת אומרת אנחנו צריכים להגיע לגילוי, למגע, לעבודה, לחיבור עם הכוח הזה, עם האור המקיף, עם הבורא, לכן רק העבודה בקבוצה מביאה אותנו לכוח העליון.

תלמיד: יראת שמיים זו חשיבות הבורא?

כן, יראת שמיים זו חשיבות הבורא.

תלמיד: אז בעצם כל העולם נברא כדי שאנחנו נפעל מתוכנו ונגדיל את חשיבות הבורא.

נכון, כי בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות את הכוח השני שבטבע, את הכוח העליון, את כוח ההשפעה.

שאלה: כתוב שהבורא לא נותן תשובה בדעת אלא כל העבודה שלנו היא למעלה הדעת, זה כאילו שאתה מוציא את הרוח מהמפרשים של היצר הרע.

נכון.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להרים את חיבור ואת השלמות מעל הניגוד הזה?

העניין הוא שבתוך השכל, בתוך הדעת אנחנו בכלל לא יכולים להתחבר. רק למעלה מהדעת - למעלה מהשכל, בכוח ההשפעה, בכוח הנתינה אנחנו יכולים להתחבר, ובשום צורה אחרת לא. אתה רואה מכל האפשרויות שהיו לאנושות משך ההיסטוריה איך לא הצלחנו להתחבר.

שאלה: האם אור מקיף הוא חסדים?

אור מקיף הוא אור מקיף.

שאלה: מאין אדם שואב בטחון לעזוב את הרשע אם הרשע זה כל מה שהוא מכיר?

כתוב "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם"¹, לכן אם הוא נמצא בחברה נכונה, אז הכוחות של קנאה, תאווה וכבוד עוזרים לו לעלות למעלה מהמצב שהוא נמצא.

תלמיד: באיזה שלב מגיע בטחון בסביבה, שהוא יכול לסמוך על משהו?

לאט לאט הוא מתחיל לאגור בתוכו כל מיני רגשות, עובדות, שהם מגיעים ובונים בו יסוד חדש, תשתית חדשה, וכך הוא עומד על זה ועולה על זה.

שאלה: הרשע שואל את השאלות, אבל הודות לשאלות של הרשע אנחנו מגיעים למקום שבו אין תשובות, למקום של אמונה למעלה מהדעת. האם זה כך?

נכון. גם רשע וגם צדיק שבתוך האדם מנוהלים על ידי הבורא.

שאלה: ענית שתאווה וכבוד מוציאים אותנו מן העולם ועוזרים לרשע, אבל אותו רשע הוא זה שלא מאפשר לנו לקנא, הוא מוריד את הכול לדעת, אז מה עושים?

תמשיך ותראה. הרשע הזה עדיין לא בורח ממך.

שאלה: אם הרצון מוביל אותנו לשאול שאלות שמקרבות אותנו, האם זה עדיין רשע?

כן.

תלמידה: למה? הרי זה מקרב אותנו.

ודאי שמקרב אבל לא בדרך ישרה.

תלמידה: מה זה חשוב?

זהו הבדל גדול מאוד.

תלמידה: מה ההבדל?

ההבדל הוא שהוא מרחיק בינתיים, וההרחקה הזאת יכולה לקחת הרבה זמן וכוחות.

שאלה: כתוב בקטע שהוא אומר "אני עכשיו הולך בדרך האמונה", ואחר כך הוא אומר "סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת.", מה ההבדל בין שני המצבים האלה?

אמונה ואמונה למעלה מהדעת במקרה הזה זה לא חשוב, הוא מתכוון לאותו דבר. לפעמים הוא משתמש באמונה שהיא אמונה עממית, שכך לימדו את האדם, זו גרסא דינקותא. לימדו את האדם שיש בורא וצריכים לעשות כך וכך, ולכן יהיה לו טוב וגן עדן או גיהינום וכן הלאה, בקיצור אמונה עממית. אבל אנחנו מדברים על אמונה למעלה מהדעת שזו כבר תכונת הבורא שבה אנחנו צריכים להיות, לתכונה הזאת אנחנו צריכים לעלות.

שאלה: איך אני יכולה לשמור על יראת שמיים?

מכך שאת מסתכלת על החברות ומקבלת מהן כזאת הרגשה. תנסי.

שאלה: ביחס לתרגיל שעכשיו נתת, האם ניתן להגדיר את זה כבירור התפילה בעשירייה?

חלקית כן.

תלמיד: בכל פעם בסיום השיעור אנחנו מסכמים את השיעור ובונים תפילה, וכל אחד מתוך מצבו אומר משפט. אנחנו מחברים את המשפטים וכך נבנית תפילה שאותה אנחנו מקריאים בינינו. עד כמה חשוב לעשות את הבירור הזה כל פעם?

האמת שזה מאוד מועיל. לא הרבה עושים זאת, ואלו שעושים אני בטוח שהם מתקדמים בצורה הרבה יותר מודעת ונכונה.

תלמיד: נניח שאחד נמצא במצב של שנאה כלפי הבורא, אחר בשנאה כלפי חברים, למישהו יש רצון לרוחניות והוא לא מסוגל להגיע, מישהו אחר לא רוצה להגיע, איך לחבר את כל אלה לבקשה אחת?

דמיינו לעצמכם שכל המצבים האלה מגיעים אליכם מבורא אחד, יחיד, ובכל אחד מכם המצבים האלה כבר מתחלקים בהתאם למצבו הפרטי של האדם. אתם צריכים לבטל, להסיר את כל המצבים הפרטיים שלכם כדי להגיע למצב כללי שאותו הבורא מכניס ביניכם. תחשבו על זה.

תלמיד: האם התרגיל הזה מכוון לזה?

נכון.

שאלה:, האם יש הבדל בין שאלה לתפילה? כי שניהם בגלל חיסרון.

יכול להיות שאין הבדל, תלוי מה שואלים ועל מה מתפללים. קשה לי להגיד אם יש הבדל או אין הבדל, הכול תלוי בכוונת האדם, מה הוא רוצה בזה ששואל או מתפלל.

תלמיד: אחרי שאדם מגיע לאמונה למעלה מהדעת אין לו כבר הרבה שאלות, האם הוא עדיין נמצא בתפילה? האם הוא מתפלל מתוך הרצון לקבל?

באמונה למעלה מהדעת הוא מתפלל אך ורק כדי להגיע להשפעת יתר.

שאלה: עד כמה הכוחות של תאווה, קנאה וכבוד הכרחיים כדי להתקדם ללשמה?

שלושת הגורמים האלה יכולים להעלות את האדם למעלה מכל האגו שלו. האגו שלנו ניזון משלושת הגורמים האלה.

תלמיד: ברמת הפרט זה ברור איך לעורר את זה, השאלה איך עשירייה מפעילה את הכוחות האלה?

שידברו ביניהם, שיחליטו איך הם עושים את זה, איך הם יכולים לתקן את זה, ואז יהיה להם ברור יותר איך נכון לעבוד עם שלושת הגורמים האלה, תאווה, קנאה וכבוד.

תלמיד: אבל שלושת הגורמים האלה משפיעים על כל אחד בצורה שונה. האם העשירייה צריכה לדבר על כל חבר, איך להשפיע עליו?

לא, אבל יתכן שלפעמים כן, אם החבר הזה מתקשה והקבוצה מתקשה לעבוד עימו. אבל זה לטובת כולם, רק צריך לעבוד על זה בצורה יותר מהירה, יותר חיה, ומהר להגיע לתפילה.

שאלה: אם אדם מבקש להיות בדבקות בבורא בכל מצב, בטוב ביותר או בשפל ביותר, אז מה יש לו עוד לדרוש?

כלום, אבל שהדבקות הזאת תהיה שלמה ככל האפשר. זאת אומרת הוא מתקשר לכל החברים ומצרף אותם אליו, הם נמצאים ועומדים בתוך ליבו, ואז עם הלב שלו הוא מגיע לבורא והחברים שלו הופכים להיות כמלאכים שאיתם הוא נדבק בבורא.

שאלה: אם אנחנו מגלים שאנחנו שבעי רצון מלהיות במחשבה אחת, אז מה אנחנו צריכים לעשות?

לבקש מהבורא באותה מחשבה אחת, באותה פניה אחת, שיתגלה לנו עוד יותר בצורה שלמה, כי על ידי זה אנחנו ניתקן ונהיה כמוהו. זו העבודה שלנו, "שובה ישראל עד ה' אלוהיך".

שאלה: הגיעה אלי תובנה כזאת שיש שלושה יסודות לאדם, הרשע והצדיק, והיסוד האמיתי הוא החלק של הבורא. אם מסירים את הרשע והצדיק, האם יוצא שזה רק החלק של הבורא שהוא פשוט נסתר ממני?

אני לא חושב שאמרת נכון אבל אפשר לחשוב גם בצורה כזאת. שיהיה בינתיים כך.

שאלה: האם האמונה בעבודה שלנו היא כשאנחנו מרגישים את חשיבות החיבור בינינו ולא חשוב מה אומר לנו השכל, כלומר אנחנו מחזיקים בחיבור בגלל שזאת המטרה גם אם בשכל זה לא הגיוני?

נכון.

שאלה: אמרת קודם שאחרי שמגיעים להשפעה יש השפעה יתרה, מה זו השפעה יתרה?

מדרגה עוד יותר גדולה.

שאלה: בזמן השיעור אנחנו מרגישים חיסרון, החומר שאנחנו לומדים מעורר שאלות וזה מאוד טוב. וכשאנחנו מסיימים את השיעור, עושים סיכום ותפילה, זה נראה שאנחנו כאילו ממציאים מילים בתפילה?

הכול נכון. כשאתם נמצאים יחד תחת השפעת השיעור ויחד איתי, אז אתם כביכול מתעלים לרמה של אמונה למעלה מהדעת, וכשהשיעור מסתיים, אתם חוזרים ויורדים לרמה שלכם ולכן יש הרגשה שהכול נעלם, ששום דבר ממה שמילא אתכם קודם לא קיים, כך זה קורה. זה עוד יקרה ולא פעם אחת, יכול להיות שהרבה פעמים, ואחר כך תראו עד כמה כל זה מקבל צורה אחרת ונשאר בתוככם, וכבר תוכלו להתקיים ברמה של למעלה מהדעת. גם אז בכל זאת תיפלו לתוך הדעת ושום תעלו ללמעלה מהדעת, לאמונה.

תלמיד: תודה, אנחנו מקווים שזה יקרה בקרוב.

אני חושב שזה יקרה בקרוב, הרבה יותר מהר ממה שזה קרה לי.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להגיע מהר ככל האפשר לתפילה. האם אנחנו צריכים כל הזמן לשכנע את הבורא שזה מה שאנחנו רוצים?

כל הזמן לבקש מהבורא שיעלה אתכם למעלה מהשכל שלכם לשכל העליון, כל הזמן לבקש, הכי טוב יחד, או לפחות כל אחד כשיש לו הזדמנות.

תלמיד: אנחנו בעצם צריכים לשכנע את עצמנו קודם כל לפני שאנחנו פונים לבורא בכלל.

כן, ודאי. אתם כל הזמן צריכים לדבר עימו דרך מרכז הקבוצה.

שאלה: בציטוט 63 כתוב, "האמונה שלמעלה מהדעת גורמת לו, שירגיש בתוך הדעת את השונא שלו, מי הוא המפריע מלהגיע להטוב." האם זה אומר שכאשר האדם הולך למעלה מהדעת הוא יכול להשתמש בו זמנית בדעת שלו כדי להכיר את הרע שבו?

הוא צריך להשתמש גם בדעת, אבל גם צריך לבקש להיות למעלה מהדעת.

שאלה: אני מרגישה שבלי יראה אין לי אמונה, איך אפשר לפתח את היראה הזו?

כתוב על זה במאמרי רב"ש, שיראה אנחנו גם מקבלים דרך הסביבה.

שאלה: למה הרשע כבר לא יכול לשאול שאלות אם אני עונה לו שאני הולכת למעלה מהשכל? למה זה משתיק אותו?

הרשע לא יכול לשאול שאלות אם אין לו הצדקה לשאול. זה כוח הבורא שעובד בצורה הפוכה כדי לעזור לנו להתקרב למטרה בשתי רגלים מה שנקרא, ולכן לאותו רשע יש תפקיד מיוחד וכך הוא עובד. אנחנו צריכים לכבד גם את הרשע כי בלעדיו לא היינו יכולים להגיע למטרה.

שאלה: כל פעם נדמה לי שהגעתי לייאוש מכוחותי עצמי ואז שוב האגו גדל עוד יותר. מתי אדם מגיע לייאוש סופי מכוחותיו ואיך מהנקודה הזאת הוא מגיע לעל מנת להשפיע?

הוא מגיע במקביל. הוא יותר ויותר מתייאש ומוכן להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: איך להתמודד עם ייאוש מכך שתשובת בורא לא נשמעת כשפונים אליו?

אני חושב שייאוש אמיתי הוא שאני לא יכול לעזור לחברים, אין לי במה לעזור להם, אני כאילו עני, ריק, יש להם כלים ואני לא יכול למלא אותם, לא יכול לעזור להם, לא יכול להחזיק אותם. מזה צריכה להיות הרגשת הייאוש. תנסו בצורה כזאת להגיע לחיבור ביניכם, תראו עד כמה זה יפה ומקדם אתכם. זאת אומרת גם השגת המטרה, גם השגת הייאוש, הכול צריך להיות ביחס לעשירייה.

שאלה: האם אדם מרגיש את האמונה למעלה מהדעת ככוח שמתגלה בלב?

כן, ודאי. איפה עוד הוא יכול להתגלות? רק בלב. כוח אמונה למעלה מהדעת זה הכוח השני שישנו בטבע, הייתי אומר הראשון, כי זה כוח הבורא, כוח השפעה, כוח אהבה, כוח אמיתי שקיים. וכוח הקבלה, לקבל, קיים אך ורק כדי שעל פניו נגלה את הכוח המשפיע.

שאלה: הרב"ש אמר בטקסט הקודם שאנחנו צריכים להגביר את האמונה בבורא. איך אפשר להגדיל את האמונה בבורא, האם זה משהו שאנחנו יכולים לעשות או שאנחנו מקבלים את זה מלמעלה?

אנחנו מקבלים מלמעלה את הכול ולכן צריכים בכל פנייה הכי קטנה, עם כל סיבה הכי קטנה לפנות לבורא. יותר נכון אנחנו כל הזמן צריכים להיות מקושרים לבורא, קשורים לבורא, וכל הזמן לראות במה עכשיו אני פונה אליו.

שאלה: למדנו שכשאנחנו לוקחים את ההחלטה ללכת בדרך הנכונה, בדרך ההשפעה, יש כוח שכנגד שמונע מאיתנו להתקדם. מה המשמעות של ההחלטה הזאת שהאדם נותן את כל ההתלהבות ואת הכוח בשביל להתגבר על הרשע שבו?

המשמעות היא בזה שהוא רוצה להתעלות למעלה מהטבע האגואיסטי, הבהמי שלו, מדרגת בהמה, דרגת חי, ורוצה להגיע לרמה של המדבר, אדם, הדומה לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כשאנחנו פועלים ברצון לקבל שלנו אנחנו פועלים בדרגת חי, וכשאנחנו רוצים לעלות למעלה מהדעת, בהשפעה, בהזדהות עם הבורא, זה מביא אותנו לדרגת האדם, הדומה לבורא, לדרגת המדבר, לכן אנחנו צריכים לדבר עם הבורא.

שאלה: האם יש משמעות לכך שהמקובלים כותבים לנו פעם "אמונה למעלה מהדעת" ופעם "למעלה מהדעת"?

בלי המילה אמונה?

תלמיד: נכון, כן.

זה לא חשוב.

תלמיד: אמונה למעלה מהדעת זה משהו שהוא כבר רוחני?

כן.

תלמיד: בעבודה שלנו אנחנו הרבה פעמים משתמשים בביטוי הזה ואומרים "עשיתי עבודה, עשיתי פעולה למעלה מהדעת", האם זה בסדר על אף שאנחנו לא מרגישים את זה?

מה שאתם מרגישים או לא מרגישים אני לא יכול להגיד, אבל למעלה מהדעת זו כבר דרגה רוחנית.

שאלה: אמרת שצריך להיות כל היום בשיחה עם הבורא.

כן.

תלמיד: כל פעם שאני מנסה להיות בשיחה עם הבורא אני נזכר שאין שיחה עם הבורא, יש שיחה עם הבורא רק דרך העשירייה, ואת זה אני לא יודע איך לעשות, לכן אני בכלל לא בשיחה. איך אפשר לעשות זאת?

תנסה, תחפש, תדבר, תבקש ממנו שיראה לך את זה. בסך הכול אתה צריך לבנות תבנית, מה נקרא שאתה מתקשר עם הבורא דרך העשירייה. יש כאן מנגנון, מערכת, קשר ביניכם שעל ידו אתם רוצים להיות בקשר עם הבורא. דרך אותה נקודת הקשר אתם נכנסים להתקשרות, לקומוניקציה עם הבורא ובזה אתה רוצה כל הזמן להישאר.

תלמיד: איך אפשר לבקש משהו מבורא? נגיד שאין לי כוח, אני רוצה להשקיע יותר בקבוצה, אז אני רוצה בשבילי אבל דרך העשירייה לבורא? אני פשוט לא מצליח להתמקד דרך העשירייה לבורא כבר הרבה זמן.

אבל הבורא לא נתפס ללא עשירייה, איך אתה מתאר אותו ללא עשירייה?

תלמיד: אני לא מתאר.

בדיוק, כי להתקשר אליו אפשר רק על ידי כך שאתה נכלל בעשירייה ובתוך העשירייה אתה מתאר את הכוח הזה שמופיע בכל העשירייה יחד ואז אתה גם דבוק לזה.

תלמיד: מה התועלת מתפילה לפני הייאוש, אם באמת אפשר להתפלל רק מייאוש שאתה בעצמך לא יכול אז מה התועלת מתפילה כשאתה לא במצב הזה?

אפילו שאתה לא רוצה להתפלל אני ממליץ לך להתפלל כמו ילד קטן שמנדנד לאימא ולאבא ורוצה ורוצה, ואנחנו רואים שהוא לא רוצה, הוא סתם צריך תשומת לב או משהו, זה לא שיש לו רצון אמיתי, אבל הוא בכל זאת רוצה ובא שוב ושוב. אנחנו מבינים כאלה פניות, ובסופו של דבר הילד מקבל משהו. כך גם אנחנו צריכים להיות כלפי הבורא - עם כל רצון ורצון, אפילו שאינו בשל אנחנו פונים אליו.

תלמיד: ולמה אני מקבל? הוא יודע שאני משקר, אני יודע שאני משקר, למה שהוא ייתן לי, למה אני מקבל?

כי את הרצון שהוא נתן לך שהוא עדיין לא רצון גמור, הוא נתן לך, ואתה עם הרצון הזה שהוא לא גמור, עם מה שקיבלת ממנו, גם פונה אליו.

שאלה: האם אפשר להגיד שהשכל הוא כאילו גבול, כך שאם השכל עסוק ברצון האהוב שלי התוצאה היא דעת, ואם השכל, הרצון, עסוק ברצון החבר או ברצון הבורא שבשבילי זה אותו דבר אז זו אמונה?

נכון.

שאלה: האם שאלות הרשע הן שאלות פנימיות או אפשר להגיד שגם השאלות שאנחנו שואלים אותך כאן נחשבות כשאלות הרשע?

יכול להיות שכן אבל מה זה חשוב, העיקר שאנחנו כל הזמן נמצאים בקשר עם הבורא, בפנייה אליו, ואיזה סוגי שאלות זה לא כל כך חשוב, זה מה שיש. והאמת שהשאלות האלה מגיעות אלינו מהבורא ואנחנו רוצים לפנות אליו עם כל השאלות האלה. אז בואו נפנה ומה שיהיה יהיה, העיקר להיות כל הזמן מכוונים לבורא בכל המצבים.

שאלה: בגלל שרוב הזמן אין לי שאלות ואני רוצה לשאול. אבל הבורא לא נותן לי שום שאלות להביא לך. אך לאחרונה היו לי כמה שאלות ולכן רציתי לדעת מדוע הוא נתן לי לאחרונה כמה שאלות? ובדרך כלל אין לי שאלות להביא לשיעור.

אני לא יודע. לי נדמה שבגלל שאתם הרבה זמן מדברים ביניכם וצוחקים ביניכם ולכן אתם לא כל כך ראויים שהבורא יביא ללבכם שאלות. צריכים להיות קצת יותר רציניים ומוכנים לקבל שאלות מהבורא.

שאלה: במה מתבטא יאוש של עשירייה?

יאוש של עשירייה יכול להיות לזמן קצר מאוד מתוך צרה כללית שמגיעה לעשירייה, והעשירייה בהקדם, צריכה מהר ככל האפשר לסדר את עצמה עם הכוח הפנימי שלה ולראות איך היא מתגברת. זה דווקא טוב, זה מאוד מחבר את העשירייה ומאוד דוחף אותה קדימה.

תלמידה: ומה הקשר בין יאוש פרטי וייאוש של עשירייה?

יאוש עצמי זה יאוש פרטי, זה שום דבר. אבל יאוש של עשירייה זה כבר סימן ברור שהוא בא כדי לקדם את כולם למטרה.

שאלה: האם בכל פעם שאני עושה התגברות והולך למעלה מהדעת, זה אומר בהכרח שאני ברוחניות?

כן.

שאלה: אנחנו בזמן השיעור לא בעשירייה הקבועה שלנו, למשל פה ב W Heb 2

אני רואה.

תלמידה: האם אנחנו צריכות ליישם את מה שאתה אומר בקבוצה שיושבת פה או שנחשוב על העשירייה?

אפשר גם כאן וגם שם. בסופו של דבר זה לא יהיה חשוב איפה אני יושב ועם מי אני מתחבר. כי כולנו רוצים להיות מחוברים יחד ובבורא אחד ששווה לכולם.

שאלה: אמרת שייאוש אמיתי זה שאני לא יכול לעזור לחברים. כשמגיעים לשיעור, או בסוף השבוע לכנס, במה אפשר לעזור לחברים, מה כל אחד צריך להביא איתו?

להביא את הלב שלו מוכן לעזור בכול כדי שהחיבור בכנס יהיה החיבור הכי גבוה שאנחנו יכולים להשיג בינתיים.

תלמיד: בצורה אקטיבית, איך אני עוזר לחבר?

בזה שאתה רוצה לחבר את כולם. אין יותר מה לעשות. אבל כל הזמן להחזיק את זה בלב שלך. שהלב שלך הוא יהיה מקום אחסון לכל הלבבות של כל החברים ב"בני ברוך" העולמי.

שאלה: מי הם החוטאים? יש לי שאלת מי ומה, זאת שאלת הרשע. האם גם לצדיק יש שאלה כזאת?

לצדיק יש רק שאלה אחת, האם יש עוד הזדמנות להשפיע לבורא יותר ממה שאני השגתי? ולכן תמיד הוא נמצא בשאלה הזאת ותמיד הוא מחפש עליה תשובה, והתשובה הופכת להיות שוב לשאלה. וכך הוא הולך ומגביר את כוח הדבקות.

תלמידה: תודה, זאת תשובה חשובה.

שאלה: היכן הגבול בעבודה שלנו בחיבור בעשירייה ובהעלאת התפילה, בין שמחה ממעשים טובים ומאמצים לתת התפעלות לחברים, לבין אותה שמחה שאולי מעידה על חוסר רצינות?

אני לא יכול לענות על זה. את זה אתן צריכות להרגיש

תלמידה: כלומר זה משהו בעבודה?

אני לא יודע כלום, בעצמכן תרגישו איפה זה נמצא.

שאלה: בעבודה עם החברים, כשאנחנו באים לעשות עבודה עם הבורא ואנחנו לוקחים את החברים, אז יש חברים שיש איתם התנגדות, אבל מסתמן שהם כוח רציני שמקדם אותנו לבורא, ויש חברים שאין איתם התנגדות, משהו רך כזה. מה העבודה עם אלה ועם אלה או שזה לא משנה?

זה לפי ההזדמנויות, המקרים.

שאלה: יושב חבר בשיעור כמו בול עץ ולא קולט כלום, למדנו שהוא צריך להודות אז הוא מודה לבורא, והוא מרגיש כבול עץ שמודה לבורא, מרגיש חמימות כזאת.

טוב מאוד.

תלמיד: יש מה לעשות מעבר לזה?

תנסו בעדינות, בעדינות רבה. אבל זה לא חשוב, אם הוא נמצא, מגיע, ומעדיף להיות איתכם בכל הכוחות שלו ולא מגלה יותר מזה, זה מה שיש לו, זה מה שהבורא נותן לו, אז יכול להיות שהוא לא פחות מאחרים. כל אחד ואחד מגלה את הנחיצות שלו למטרה לפי מה שהוא מקבל מהבורא, והוא מגלה את זה בצורה כזאת, ברמה כזאת, בעוצמה כזאת, אז הוא משתתף בזה בדרך לבורא. ואדרבה, זה מה שיש לו, אני מבין אותו, גם אני הייתי במצבים כאלה.

שאלה: אם הבורא נסתר מהאדם אז הוא חייב להיות רשע?

כשהבורא נסתר מהאדם, אדם חייב להיות רשע.

קריין: נמשיך לקטע 65, כותב הרב"ש.

"אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים, מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו, אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא יישאר במצב הזה, הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי". 

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

זה המצב שאליו אנחנו יכולים להגיע בכל רגע ולהישאר בו ככול שרוצים, זה מצב מאוד מכובד והוא מביא אותנו לרוחניות, מביא אותנו יותר ויותר גבוה. אם אנחנו מקבלים שכל מצב שיש לנו קיבלנו אותו מהבורא לפי רצון ובחירה של הבורא, ואנחנו לא רוצים שום דבר לעצמנו, ובטוח שאנחנו מקבלים ממנו את המצב הזה, "אין עוד מלבדו", די, אז יותר מזה אנחנו לא צריכים. אנחנו רק מחזיקים בזה שאת זה אנחנו מקבלים מהבורא, הוא נותן לנו את זה.

אז מה שלא יהיה אנחנו מרוצים מהמצב. בצורה כזאת אנחנו אחר כך מגיעים לצמצום ולכל המדרגות של השפעה בפועל.

אני שוב חוזר על קטע 65.

"אם האדם מקבל בחינת אמונה למעלה מהדעת, אפילו שאין לו שום הרגשה, ואין לו שום התפעלות, מזה שקיבל על עצמו עול מלכות שמיים", שזה מגיע מלמעלה, מהבורא, "מכל מקום הוא מסכים על המצב הזה, ואומר, שבטח כך הוא רצון ה', שיעבוד וישמש אותו בשפלות כזו", כמו שהוא עכשיו מרגיש. "אם כן מה חשוב לו, איזו התפעלות הוא מרגיש מהאמונה כזו, כי על עצמו, היינו לתועלת עצמו, על זה הוא לא דואג, אלא רק מה שהוא לתועלת ה'. ואם ה' רוצה שהוא יישאר במצב הזה", כמו שעכשיו, "הוא מקבל עליו בלי שום תנאים. וזה נקרא "כניעה ללא תנאי"".

(הרב"ש. מאמר 12 "מהי סעודת חתן" 1989)

אין שום בעיה להיות בכל מצב שיהיה אם אני אומר לעצמי שקיבלתי את זה מהבורא, ובטוח שאין עוד מלבדו, שזה מהבורא, ושזה יישאר, אני יכול להישאר כך לעולמים, אז כבר המצב הזה הופך להיות רוחני.

שאלה: חשבתי שעבודה עם קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם, או שזה פשוט שלב אחר בעבודה?

עבודה עם קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם, אם הוא רוצה ומסוגל בעצמו להתעלות למעלה מהאגו שלו, שמתבטא בקנאה, תאווה וכבוד.

תלמיד: אפשר לשלב את העבודה שתוארה בקטע עם קנאה וכבוד, ואם כן איך?

תנסה.

תלמיד: ניסיתי ולא הצלחתי.

אם לא הצלחת אז נעשה יחד, נעשה כאלה תרגילים.

שאלה: האם האדם צריך להיות מוכן להסכים להישאר במצב של לא לשמה מכאן ועד עולם?

אז זה הופך להיות מצב לשמה. אם אני מסכים לעבוד, להיות באותו מצב כמו שאני עכשיו לעולם ועד מפני שקיבלתי את זה מהבורא, ואני מסכים לקבל ממנו בצורה כזאת כל מה שהוא הפיל עליי, אז זה כבר מצב לשמה.

אנחנו נמצאים במעברים כאלה בין זה לזה, ולכן טוב לשאול את כולם ולראות איזה וריאציות יש כאן.

שאלה: אם אני מסכים עם הכול אז בשביל מה להתפלל?

כדי להסכים עם הכול.

תלמיד: אני כבר מסכים עם הכול ומשתדל להיות במצב הזה.

לא. התפילה היא על מה שאתה באמת רוצה, שאתה רוצה לגלות את כל מה שהבורא מפיל עליך בכל לב ונפש, בהכול. ואתה רוצה להרגיש שהכול בא ממנו, ולא חשוב באיזו צורה זה בא אליך, אתה רוצה להיות מרוצה מזה שאתה נמצא בקשר עם הבורא.

ואם זה מעורר בך הרגשות נעימות או בלתי נעימות, זה לא חשוב, העיקר לקבל מבעל הבית, מהבורא, לזה אתה מתפלל. אז זאת רוחניות, זה מצב שאתה עובר כבר את המחסום, את הצמצום, ומתחיל להתקדם הלאה.

תלמיד: כך אני לומד איך להתייחס לכל המציאות שמגיעה מהבורא?

כן. ואז אתה תתחיל לקבל מהבורא מציאות שלילית ותצטרך להתגבר עליה ולהסכים, כי היא שלילית כלפי הרצון לקבל שלך, ואתה רוצה להיות למעלה מזה ברצון להשפיע. וכך אתה תתקדם.

תלמיד: אז בשביל מה אני צריך עשירייה?

בלי עשירייה לא תוכל לקבל מהבורא את כל אוסף התנאים, וגם את כל כוחות ההתגברות. "עשירייה" זה לא עשירייה, "עשירייה" זה הכלים שלך.

תלמיד: אתה יכול לעזור לבנות את הפנייה, איך לפנות לבורא?

לא, אתה צריך כל הזמן לחשוב על זה. אפילו שתהיה בבלבולים, בכל מיני דברים, אבל מזה שתתבלבל, תחפש, לא תדע איך לצאת מהמצב, דווקא דרך החיפוש זו התפילה.

שאלה: אנחנו אמורים להפיץ את חכמת הקבלה, להיות בשלב שכל בני העולם יבואו אלינו ויגידו, "תראו לנו את הדרך, אנחנו אמורים להגיע לישראל, אנחנו אמורים להיות אור לגויים" או כל מיני מילים כאלה?

אני לא יודע באיזו צורה זה מתבטא, יכול להיות שזה מתבטא בכך שאנחנו פשוט מדברים לכולם ושומעים את זה אולי כמה אלפי אנשים חוץ מאתנו וזה מספיק.

תלמיד: ואיך מזה מגיעים בסופו של דבר?

זו לא הדאגה שלנו, זה כבר מגיע מהבורא.

תלמיד: זה בדיוק מה שאני אומר, אם זה צריך להגיע מהבורא, ואנחנו אמורים להגיע לגמר תיקון ואנחנו אפילו לא קרובים להתחלה של זה, אז איך אני יכול להסכים למצב?

מאיפה אתה חושב שזה המצב?

תלמיד: כי אני קורא שהמקובלים כותבים שאנחנו נהיה מקום שאליו יבואו אחר כך כל האנשים ויגידו "תראו לנו את הדרך איך מגיעים לתיקון הכללי".

אז פתאום יגיעו לבני ברוך ישראל לפני הבניין היפה שלנו, מטוסים ורכבות ואניות, וכולם יבואו אלינו, יכנסו לבניין, וישאלו אותנו? איך אתה מתאר את הדברים האלה?

תלמיד: אני לא אמרתי שיבואו לבני ברוך, אני מדבר על זה שצריכה להיות, לפי מה שאני מבין, איזו תנועה כללית של הכרה שיש מטרה במציאות מעבר לחיים האלה.

זה קורה ברוחניות.

תלמיד: אבל אני מדבר על כך שכרגע לא רק שאנחנו לא גדלים, אלא פחות ופחות אנשים, לפחות בישראל, באים אלינו בכלל, או מתקרבים או חושבים שהדעה שלנו היא משהו שצריך להכיל אותה.

ככל שמתקרבים לאמת כך זה קורה.

תלמיד: אז באיזה שלב צריך להיות שינוי, כי אחרת איך מגיעים להגשמת מטרת הבריאה?

את זה אני לא יודע. זה תלוי בכם.

תלמיד: אני מבין, אז איך אני יכול להסכים עם המצב שהבורא שולח לי, אם אנחנו אמורים לפוצץ את מחיצת הברזל, כפי שבעל הסולם אומר?

אני מבין שכדי לפוצץ את מחיצת הברזל שיש בינינו לבין העולם הרוחני, לא צריכים הרבה אנשים, אלא צריך מספיק אנשים כדי שהבורא יתפעל מהם, אם אפשר כך להגיד, יתרשם מהם יותר נכון, ויעשה את העבודה, זה נקרא "עבודת המשיח", ואנחנו צריכים לעשות מה שאפשר. איך בעל הסולם כתב לפני מאה שנה שאנחנו נמצאים בדור המשיח?

תלמיד: זה בדיוק העניין, אם אנחנו נמצאים בדור הזה, איך אני יכול להסתפק בזה שאני עכשיו עם העשירייה שלי אגיע לרוחניות, וכל העולם ימשיך בדרכים שלו? לפני מאה שנה זה לא היה מתאים.

במה המצב שלנו שונה ממה שהיה לפני מאה שנה בזמני בעל הסולם, כשהוא כתב שאנחנו נמצאים בדור האחרון, בדור המשיח. איך הוא כתב את זה?

תלמיד: זה בדיוק העניין, שהוא כתב בשבילנו, ולכן אנחנו לא יכולים לשבת בשקט כל עוד לא נעשה את התפקיד שלנו.

הוא כתב גם לזמן שלו. הוא כתב שאנחנו נמצאים בדור המשיח, ולא שזה יקרה בעוד מאה שנה. ולכן אנחנו צריכים להוציא ספרים ולהפיץ וכן הלאה. את הכול הוא כתב מפני שהוא ראה שהכוחות העליונים כבר מוכנים לבצע את פעולת הגמר התיקון. ואנחנו צריכים כאן במצבנו לעשות עוד כמה פעולות, הכנות, קטנות, נוספות. נעשה את זה, גם על ידי הכנס הזה ועוד כנס, ועוד משהו, וכך אנחנו נלך קדימה ונתקרב.

וזה שאנשים עוזבים וחדשים כמעט ולא באים, אין מה לעשות. ככל שנהיה קרובים לביצוע, לעבור מלא לשמה לשמה, כך ודאי שפחות ופחות אנשים ירגישו את החשיבות במצב, ולא ירצו אותו. זה ברור לנו. זה קורה אפילו לחברים שלנו שלא חשבנו שפתאום הם יכולים לעזוב, לברוח, לקפוץ מהעגלה. אין מה לעשות. אני רוצה בפועל להגיע למצב של תיקון הקבוצה, וגם היא תהיה קטנה, זה לא חשוב, העיקר שזה יתממש.

תלמיד: אז אפילו לפי מה שאתה אומר, לא צריך להסכים עם המצב שקיים. אני לא מבין איך אני יכול להסכים עם המצב שקיים. אני רואה את זה בתחום של ההפצה, אתה רואה את זה בתחום של הקבוצה הקטנה פה, הכול בסדר, אני רק לא מרגיש ולא מבין את המושג הזה, איך להסכים עם המצב שקיים, אני לא תופס את זה.

אז אני נותן לך דוגמה של בעל הסולם כמו שהוא כתב בזמנו.

תלמיד: גם הוא לא הסכים, הוא כתב ורצה לעשות משהו כדי שיקרה משהו.

לא. הוא אומר שאנחנו נמצאים בזמן של גמר התיקון, שדורנו כבר נמצא במצב כזה. אני מבין אותך, ואני לא יכול להגיד שאני לא מסכים איתך, אבל אני גם מסכים עם מה שאנחנו מקבלים מלמעלה, שזה מגיע לידינו וזה מה שקורה. וזה שהחברים שלנו עוזבים, אנחנו צריכים לראות מה קורה להם? למה? לאיזה צורות הם עוברים? וכן הלאה. תראו, תגידו, תעשו חשבון.

שאלה: שאלה לגבי התפילה. אם נניח מתוך העבודה בעשירייה מתעוררות כל מיני הרגשות, או נקרא לזה אולי כזה כאב כשלא מצליחים להתחבר לאיש אחד בלב אחד, או כמו שתיארת מקודם שאנחנו מרגישים "עניים" כאלה, שלא יכולים ואין במה לעזור לחברים. איך מוסיפים כוונה לכזאת תפילה? מה ההבדל בין תפילה כזאת ללשמה?

"לשמה" זה נקרא שאנחנו מוכנים לקבל את שליטת הבורא בכל מה שיש ורוצים להתכלל בה בכל הכוחות שלנו, ולא שואלים על העבר, ההווה והעתיד כלפינו, אלא רק כלפי כל המציאות, כלפי כל הכלי, איך אנחנו יכולים לחבר גם אותם לאותו המקור. התפילה לשמה היא תפילה מאוד קונקרטית, קצרה, שאנחנו רוצים לחבר את כולם לבורא כתבנית של אדם הראשון לפני החטא. לזה רוצים לחזור.

תלמיד: גם התפילה שתיארת עכשיו, שיש רצון בעצם לחבר את כל בני ברוך, את כל האנושות, שהיא כביכול לשמה, היא גם מחוסר הסכמה ומחוסר יכולת להיות ביחד עם הבורא.

חוסר הסכמה מצדנו?

תלמיד: כן. כי אחרת אני אומר, "יש לי את המצב הזה".

על זה אנחנו צריכים לעבוד. הקבוצה הפנימית של בני ברוך צריכה להיות מוכנה ומבינה שכך אנחנו צריכים להתפלל ולהגיע למצב כזה, שכולנו מסכימים, רוצים, ונמצאים בנטייה לחיבור בינינו ועם הבורא. אני לא באמת מבין את הטענה שלך.

שאלה: איך המצב של כניעה ללא תנאי קשור למצב של שמחה? כי יש הרגשה שהמצבים הם בסתירה זה לזה.

למה זה שאני מסכים עם כל מה שאני מקבל מהבורא, לא מביא לי שמחה? מי צודק יותר בכל קריאת הפעולות והמצבים, מי מבין יותר במה שהוא נותן לי, הבורא או אני? כשאני עובר איזה מצב, אז המצב הזה בטח מגיע לי מהבורא, איך יכול להיות שאני נמצא בדרגת האמת, בדרגת הצדיק ואני לא מסכים אפילו רגע אחד עם מה שעובר עלי.

זה לא נקרא שאני מצדיק את הבורא ושאני מבין אותו ונמצא עימו בחיבור. תחשבו על זה.

תלמיד: כלומר, אם אין שמחה אז זה אומר שלא השגנו את הכניעה ללא תנאי, נכון?

כן.

תלמיד: נכתב שכל העולם נברא לטובת יראת שמים, ואמרת שאנחנו מוצאים את יראת השמיים בחיבור בעשירייה. איך אפשר לדעת שזה באמת כך?

אנחנו צריכים להתחבר בעשירייה כדי שיהיה לנו יותר קל לבטל את עצמנו כלפי הבורא. לבד זה בלתי אפשרי, אבל כשאני מבטל את עצמי כלפי חבר ראשון, שני, שלישי, רביעי, אז אני רואה שזה לא כל כך נורא אם אני מתבטל, ואז אני יכול להתבטל בצורה כללית כלפי הקבוצה הכללית כולה וכלפי הבורא. אם אנחנו נשתדל להתקרב ולעשות זאת, אנחנו נראה עד כמה אנחנו נכנסים למצב שכולו טוב, כי נתחיל להרגיש את הכוח העליון מגיע אלינו מהבורא ובו אנחנו נתכלל.

שאלה: אמרת שצריכים לבוא ללמוד, לא לבקש כלום ואז כביכול להיות בלשמה. לא לבקש כלום?

כן, נאמר שכך.

תלמיד: האם זאת הטעות שלי שאני בא ורוצה לבלוע את כל העולם?

זה שאתה בא לבלוע את כל העולם, זה מפני שאתה בא עם רצון הבורא, שהוא מלכתחילה אומר לך "בראתי יצר הרע".

תלמיד: אז איך אני אגיע אי פעם ללשמה אם הרצון שלי כל הזמן רק לבלוע? האם באמת לבוא ולא לבקש כלום?

לא שאתה לא מבקש כלום, בוודאי שאתה מבקש, ותבקש עוד יותר, אבל דברים אחרים. אתה תבקש כוח התגברות, כוח אמונה למעלה מהדעת, כוח חיבור עם כולם. אתה תבקש כלי גדול שבו תגלה את הבורא כולו. אתה הולך לקראת רצון לקבל הרבה יותר גדול מזה שהיה לך קודם.

תלמיד: יש לי מטרה סופית, אני רוצה לעבור מחסום, להיות רוחני, להשיג את הבורא. ואתה אמרת לי, תבוא נקי בלי שום מחשבות לקבל כלום, רק להתחבר עם החברים. לשם מה להתחבר עם החברים?

כי אי אפשר להגיע לתפיסת הבורא, לדבקות בבורא, לבד. אלא צריכה להיות עשירייה. עשר ולא תשע ולא אחד עשרה. תקרא מה שכתוב על זה. מה לעשות, כך נברא הרצון לקבל, שרק אם הוא מחובר עם כולם, עם כל העשירייה, רק בצורה זאת, הוא מגיע לשלמות.

תלמיד: עם איזו מחשבה הכי נקיה אני צריך לבוא ללמוד בבוקר?

להתכלל עם החברים.

תלמיד: ואז משיגים את לשמה?

ואז אתה משיג את הכלי, רצון המחובר עם הרצונות האחרים. למרות שאתה לא מרגיש את זה, בפנים זה מתרחש, ואז בתוך הכלי המשותף הזה, אתה מתחיל לגלות את כוח ההשפעה.

שאלה: האם נכון שלנשים יותר קל להתפלל, כי זה חלק מהטבע שלהן ואולי דווקא בגלל זה התפילה שלהן צריכה לכלול בקשה עבור תפילת הגברים, ואז היא תהיה יותר נכונה מעל הטבע?

כן, תפילת נשים היא תפילה חשובה מאוד והן צריכות לעשות כל מה שאנחנו לומדים עם תפילות הגברים ובטוח שהן יכולות להצליח בזה יותר. העיקר שיפעילו את התפילה.

תלמידה: האם אנחנו צריכות לכלול בתוך התפילה שלנו תפילה עבור הגברים שיצליחו להתפלל, לרצות עבורם את היכולת הזאת?

גם כן, נכון ותודה מראש.

שאלה: כשהוא אומר "לכן כשהוא עונה לרשע שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, אין השכל יכול להקשות שום קושיה. כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן, למעלה מהשכל אין מקום לשאלות". האם בדרך ה' אין גדילה כי לא שואלים, או שכל הקושיות הופכות לידיעה?

כל הקושיות הופכות לידיעה, את צודקת. אם הולכים נכון מקבלים ידיעה.

שאלה: מה המצב שהוא עדיף בעבודה שלנו, האם "טוב מותי מחיי" או מצב של הכנעה? והאם מצב אחד מביא למצב אחר?

אין דבר יותר גבוה מהכנעה. זה מעיד על זה שאתה מבין איפה אתה נמצא ועם מי אתה מקושר. לכן הכנעה כלפי הבורא היא נותנת לך את האפשרות לקבל ממנו את הכול.

שאלה: אנחנו לומדים שאת כל המצבים בלב ובמוח אנחנו מקבלים מהבורא כדי שנעבוד איתו. אבל משך הזמן שנמצאים במצבים הוא שונה, זה יכול להיות יום, זה יכול להיות חודש. למה הוא נותן לנו כאלה מסגרות זמן במצבים השונים?

כדי שתרגיש את מצבך. הכול מדוד ומדויק. לפעמים אתה לא מבין את זה כי אתה עדיין לא מכיר את עצמך.

תלמיד: אלו חשבונות שלו, אנחנו לא מבינים אותם, נכון?

כן.

שאלה: מקודם דיברנו שצריך להגיע למצב של ייאוש, שנרגיש שלא מצליחים למלא את חיסרון החבר, ועכשיו אנחנו מדברים על להתבטל, שזו הנקודה הכי גבוהה בעבודה שלנו. לי קשה להרגיש חיסרון של חבר, יש לי לא מעט טענות, אומנם זה טוב, כי זה הייאוש שלי שאני פשוט לא מצליח להרגיש את החברים, ואז באמונה למעלה מהדעת אפשר יהיה איכשהו להגיע לייאוש גדול יותר וארצה למלא את החברים, אבל בדעת אני שקוע בתוך הטענות ולא יכול לסבול את החברים, איך שהם מתנהגים. לעומת זאת ראיתי תועלת בזה שלפחות יש את הקשר השלילי הזה בינינו. ניסיתי להתפלל, לבקש שאצליח לראות את זה אחרת, אבל זה קשה.

אני מבין אותך, גם אני הייתי במצבים כאלה - אתה לא מסוגל לסבול את החברים, אתה לא מסוגל להצדיק אותם בשום פנים ואופן ובכלל להיות מקושר אליהם, ועוד ועוד מצבים שונים. זה יכול להימשך זמן רב כל עוד לא נתחיל להרגיש, לשמוע שישנה תופעה כזאת כמו אמונה למעלה מהדעת, שנתחיל להגדיל אותה בתוכנו, בפנים. רק אז נתחיל להתקרב אל החברים, להתקרב לאמונה מעל הדעת ולהתקרב לתיקון, אבל לפני כן, לא.

אנחנו הקבוצה היחידה שכעיקרון עוסקת בשאלה הזאת בכלל. זאת השאלה הכי גדולה, הכי חדה, הכי גבוהה לגבי הקשר של האדם עם הבורא, עם הטבע, ובזה אנחנו עוסקים היום. לכן זה שהרבה חברים לא מבינים את זה ומתרחקים מזה, אין לך מה לעשות. כמובן שאין לשחרר אותם, צריך להסביר להם את זה, אבל כעיקרון זה טבעי שהם עוזבים. הם פשוט לא מבינים במה אנחנו עוסקים, ובכלל בשביל מה צריך את כל זה, כי זאת הנקודה הכי הכי פנימית שיש בלב, שלוקחת חלק בעבודה הרוחנית הזאת.

שאלה: בלי התנגדות לתנועה לא ניתן בכלל לייצב כיוון, כך גם בלי התנגדות לדרך הרוחנית לא ניתן לקבוע מטרה. ההתנגדות הזאת לא רק נותנת לנו מטרה אלא אם מחדדת אותנו למטרה. האם זה נכון?

כן. זה נכון.

שאלה: האם הכנעה זאת הסכמה עם אותו מצב קשה שבו אני נמצא?

כן. אבל למה זה צריך להיות קשה?

תלמיד: אני לא יכול לשאת את המצב ורק בדיעבד אני מבין שזה מגיע מהבורא, וכך כל פעם.

טוב, אז כבר יש לך ניסיון איך לעבור כאלו מצבים.

שאלה: מצב של הכנעה ללא תנאי, כמו שרב"ש כותב, האם זה גם מה שבעל הסולם מדבר עליו ב"שמעתי" לגבי עניין הקטנות, שקטנות, גדלות ונצחיות הן אותו דבר?

כן.

שאלה: זה שאני מסכים עם המצב ולא רוצה מותרות, וזה שאני בערבות כלפי החברים ורוצה להוביל אותם לגמר תיקון ורוצה גדלות עבורם, האם אלו שני מצבים שונים כלפיי וכלפי הבורא?

אל תדאג, הכול משתלב יחד, כי אתם עוברים צמצום כשאתם לא רוצים לעצמכם שום דבר, ולאחר מכן אתם כבר משוחררים.

שאלה: אחרי שבן אדם השלים עם המצב שבו הוא נמצא אפילו שאין לו שום הרגשה, מה צריכה להיות התגובה הנכונה שלו?

שום דבר, שיישאר בזה. אם הוא לא רוצה לעצמו כלום, אז שיישאר בזה. ומה שיקרה איתו אחרי זה, יקרה, הוא צריך לגלות זאת. העיקר להסכים עם זה ש"לי אין כלום".

שאלה: לגבי שמחה במצב של הכנעה. יש שמחה מזה שנתנו לי משהו טעים, איזו עוגה, ויש שמחה מזה שהרביצו לי ואחר כך הפסיקו להרביץ לי, וזו שמחה מסוג אחר. האם השמחה מהעבודה שלנו, מהכנעה, היא מורגשת שונה מזה שלמשל נתנו לי עוגה?

זאת לא שמחה ממה שקיבלת עכשיו, אלא עם מי אתה נמצא עכשיו בקשר. אני לא יודע אם להשוות את זה לעוגת או לזה שהפסיקו להרביץ.

תלמיד: יש כזאת שמחה נקייה, שחוץ משמחה אין יותר, ויש שמחה שמשולבת עם סבל.

כאן יש לך שמחה עבור אחרים, לא עבור עצמך, מזה שאתה הופך להיות מועיל כלפי העולם, כלפי אחרים, כלפי הבורא, זאת השמחה אם אתה כבר רוצה לקבוע מה היא באמת.

תלמיד: כלומר זו צריכה להיות שמחה נקייה? אצל בעל הסולם כתוב, שעם כל הבעיות והצרות הגדולות הוא במצב של שמחה.

זה כתוב בנבואת בעל הסולם.

תלמיד: האם המצב הזה צריך להיות תמידי או שזאת שמחה שבאה והולכת?

אני אפילו לא יודע מה לענות לך. אני חושב שהשמחה הזאת היא מזה שאתה משמח את הבורא. זו השמחה הכי גבוהה, שאין לך כלום ואתה לא צריך כלום.

תלמיד: אבל זה בכל זאת מעל הצער, היא מכסה את הצער.

זה לא צער, אני משמח את הבורא, אני ממלא אותו. להיפך, כל זה מורגש לא בזה שאני ממלא עומקים של צער ומרפא אותם, אלא זה משהו אחר לגמרי. נחכה ונתחיל להרגיש את זה.

שאלה: עלינו לעשות הכול למען הבורא, מה התועלות שהבורא מקבל מאיתנו?

אנחנו נותנים לו הזדמנות, יכולת למלא את הכלים שלנו באותו אור אין סוף, בו עצמו, שהוא בעצמו ימלא אותנו, יתלבש בנו, ואנחנו והוא נהיה כאחד. אנחנו כנוקבא והוא כזכר.

שאלה: לפעמים הבורא נותן כאלה מצבים מורכבים שלא כל כך מובן אם הם מתנה או ניסיון. ודאי שצריך להודות ולבקש, אבל לא כל כך ברור על מה לבקש. אלו מצבים שקורים בין חברות. איך במצבים כאלו לדאוג לתועלת הבורא?

לחשוב עליו, לחשוב מה ניתן לעשות מהמצבים האלה למענו.

שאלה: אם כל עבודת המקובלים היא כל הזמן בחושך אז במעבר ללשמה מתגלה האור וכך כל פעם, מחושך לאור?

ודאי. יפה מאוד.

שאלה: רציתי קצת לגעת בקנאה, תאווה וכבוד. מה שאני מבין נכון להיום, שאצלי בעשירייה כמעט בכולם אני מקנא כי יש להם תכונות שאצלי אין והתכונות האלה עוזרות להם להתקדם לחיבור. אבל כשאתה על הגל ונותן דוגמה אז הכבוד הזה שאתה מקבל הופך לזה שאתה מנסה למשוך את החברים. מה זאת תאווה, למצוא את הבורא?

כן. למצוא את הבורא. יותר מזה, עלינו ליצור כזה מצב שיאלץ אותו להתגלות בנו. דווקא זה המצב שאנחנו רוצים למצוא, לעורר, להזמין, ליצור בתוכנו מתוך הלבבות, מתוך הרצונות והכוונות. המצב הזה צריך להיות כל כך חזק, שהוא פשוט יאלץ את הבורא להתגלות בנו, למלא אותנו. במידת הלחץ תהיה לו שמחה מההתגלות שלו בנו. זה מה שעלינו לעשות.

לכן את כל המצבים האפשריים שאנחנו עוברים עלינו להעריך מנקודת החיפוש, איפה עוד, איך עוד אנחנו יכולים להתקרב, להבין, איך נוכל לתפוס, לכבוש ולהביא אותו לידי גילוי בנו. וזה נותן לו תענוג. זה כמו בתקופת חיזור של בחור אחרי בחורה, זה נקרא "ריקודי כלה", יש כזה מושג בתורה, שמבטא את כל ההשתוקקות, את כל השמחה מההתקרבות, מהציפייה לעתיד וכן הלאה. תארו לעצמכם שאתם נמצאים במצב מקדים כזה לקראת מצב ההתקרבות.

שאלה: אני רוצה לעורר השתוקקות לבורא בלבבות של כולם, ואני רוצה לראות את העשירייה שלי כמדריכה לכל האנושות, אבל הדעת שלי אומרת לי שאני רחוק מזה. איך אני יכול ליישב את הסתירה הזאת? האם אני צריך להחזיק באמונה למעלה מהדעת ולהתפלל?

בדיוק. להחזיק באמונה למעלה מהדעת ולהתפלל. ולמרות שאנחנו נהיה חכמים וכבר מודעים לזה ומבינים, בכל זאת אנחנו נגיע למצב שאנחנו נראה שאנחנו לא עושים כלום, אלא הכול עושה הבורא והוא מסדר לנו את הנקודה הסופית הזאת של גמר התיקון שלנו.

שאלה: אני רציתי לחזור למצב שבן אדם מסכים לכול ונמצא בקו ימין במצב שלמות. איפה המוטיבציה לעשות משהו, להתקדם, לעשות יותר? אולי בגלל זה יש את קו שמאל שחצי שעה ביום הוא צריך לעורר?

קודם כל חייבים חצי שעה ביום כמו שכתוב באגרת, להיות בקו שמאל, אבל אני חושב שאנחנו נקבל גם את ההתעוררויות השליליות האלה. ונוסף על כך אנחנו נרגיש עוד כל מיני ליקויים בעבודה שלנו, בחיבורים שלנו, ויש לנו עוד כמה שלבים עד הכניסה לתהליך ועד שאנחנו נגיע לגמר התיקון, הכול עוד לפנינו. לא שהדרך ארוכה אבל היא מאוד מעניינת. היא מסובבת אותנו לכל מיני כיוונים ואנחנו נתחיל להרגיש איך אנחנו מחוברים בינינו בצורות כאלו וכאלו עם כל האפשרויות. יהיה מעניין ויפה.

תלמיד: זאת אומרת לא לדאוג, הבורא לא ישאיר אותנו?

הבורא לא ישאיר אותנו, לא.

תלמיד: גמר התיקון רחוק, אבל הוא במרחק הליכה בתוך מצב של אינוורסיה.

כן.

שאלה: לפני כן אמרנו שצריך להסכים עם מה שאנחנו מקבלים כמצב שמגיע מהבורא, אבל אני צריך להשתוקק למשהו, צריך לחכות לאיזה רצון שאני רוצה להגיע לאן שהוא כדי שיהיה לי חיסרון.

לא, זה שאני מקבל מהבורא זה בטוח, וזה שאני מסכים עם זה או לא מסכים עם זה, זה תלוי בי, ואני צריך כבר להעמיד את עצמי לאיזו מטרה.

תלמיד: אבל אם אני מקבל את המצב אז איפה פה החיסרון, למה אני משתוקק?

לא, זה שאני מקבל מהבורא לא אומר שאני מסכים עם מה שקיבלתי, אני קיבלתי אולי מקום עבודה, מקום להתגברות, מקום לחיבור, כלומר אני צריך לעשות כאן משהו. לקבל מהבורא זה לא שאני קיבלתי ואין לי מה לעשות יותר, כך אנחנו תמיד מקבלים הכול מהבורא.

שאלה: יש תפילה שאנחנו מבקשים להיות בדבקות עם הבורא, לא משנה מה קורה, אנחנו רוצים להחזיק ב"אין עוד מלבדו" והוא "טוב ומטיב" לטובתו, כדי שלא נהיה רשעים. בתפילה הזו אנחנו מבקשים לשנות את תפיסת המציאות, ויש מצב שאנחנו מבקשים על חיבור בעשירייה, על החברים, על הצלחת הכנס, הצלחת ההפצה. כאן כביכול, אנחנו מבקשים על שינוי המציאות. איך אנחנו מיישבים את שני סוגי התפילות האלו ומה אנחנו צריכים לבקש בכנס?

יש לכם עוד יומיים עד להתחלת הכנס, ואני מקווה שאתם תחליטו באיזו צורה נעשה תרגילים כאלו היום ואולי מחר, ובאיזה סגנון צריך להיות הכנס. אתם יכולים לשנות אותו ברגע האחרון, כי סך הכול אתם ואני, אנחנו מעבירים את הכנס בינינו, ואין לי שום בעיה לשנות אותו.

אדרבא, אם זה יותר לכיוון "לשמה", אז אני מוכן, אני רק בודק את עצמי כל פעם האם "לא יותר ולא פחות", כמו שבעל הסולם כותב במאמר "הערבות".

אני מוכן לכל השינויים, העיקר שזה יהיה עוד קצת לכיוון המטרה וזה יתקבל.

לכן בואו נתקרב לשיעור של מחר ונחשוב איך אנחנו צריכים לעשות את הכנס. תדברו, תכתבו זה לזה, ותחליטו. אני רוצה שני דברים, את כולנו יחד ולמעלה מהדעת, זה מה שאנחנו צריכים, ואני חושב שהכול נמצא לפנינו.

שאלה: שאלה לגבי תקופת החיזור שתיארת, שזה כמו ריקוד עם הבורא, אני מוסיפה את זה בבקשה או מחפשת עוד חיבור עם עוד חלקים?

אני חושב שאת גם מבינה בזה, אז תמשיכי והכול יצליח.

(סוף השיעור)

---

1. "הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם." (משנה, מסכת אבות, ד’,כ”ז [כ”א]).↩