שיעור בוקר 05.07.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת"

קריין: מאמר "מצווה אחת" של בעל הסולם.

אפשר להגיד שזה מאמר מיוחד שלא כתוב כמאמר, אלא כמין מילון או קטעים קצרים שבעל הסולם נותן עליהם הערה משלו ולכן אי אפשר ללמוד מהם ממש יסודות, דברים שהוא פותח ומסביר בהרחבה, אבל בכל זאת אנחנו עוברים על כל הכתבים שלו, אז אנחנו צריכים לעבור גם על זה.

דרך אגב, לא נשארו לנו הרבה כתבים ועוד מעט, אפילו עד סוף השנה נקווה לעבור על כל המאמרים שלו.

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"

כל משפט כאן הוא משפט מאוד מורכב, עמוק, אפשר לדבר עליו הרבה. נקרא כל קטע פעמיים ונראה מה אפשר עוד להוסיף בהכרחיות, לא סתם להרחיב.

קריין: "עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות". כך כתוב במקרא. "אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ומצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה" ..."זאת אומרת בכל מקרה כדאי לאדם להתחבר לקבוצה, לעשות כל מיני פועלות השפעה, כי בזה הוא מגיע בסופו של דבר לאותה השפעה לבורא. אומנם זה רחוק ולא מיד הוא עושה את זה, אבל זו הדרך. ומתוך שלא לשמה, כשהוא נמצא ברצון האגואיסטי ולא יכול לחשוב על שום דבר חוץ מתועלת עצמו - ובכל זאת אם הוא מקיים משהו, כמו חיבור בקבוצה, לימוד, התאספות על מנת להגיע למטרה – אז אפילו שזה רק כאילו להגיע למטרה, כי אין לו רצון בלב להגיע לאותה המטרה, כי המטרה כולה היא השפעה לגמרי, ואין לו לזה הכנות, רצונות, שום דבר, אבל אם יעשה מה שכתוב לעשות, אז מתוך שלא לשמה יגיע לשמה.

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא "לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחית לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה." מילים יפות מאוד.

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה" ...

אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

שאלה: כתוב לא לעבוד יותר מסיפוק הקיום בלבד, אבל לפני שמגיע להשיג את הבורא, הכול אצלו זה הכרחי.

האדם צריך לחלק. בכל דבר שאתה עושה בחיים אתה צריך לזה זמן, כוח וכסף. נגיד אתה רוצה לעסוק במשהו, לדוג דגים למשל, אז יש לך עבודה, יש לך בית, יש לך הרבה דברים, וחוץ מזה אתה צריך למצוא זמן לדוג דגים ולקנות ציוד. בקיצור כל דבר דורש משהו וכך גם כאן.

אתה רוצה להגיע לשמה, שהחיים שלך יהיו רוחניים, שתרגיש בהם את העולם העליון, את הבורא שמנהל אותך, תהיה בקשר עמו ועם כל האנושות בצורה אחרת, אז אתה צריך להקדיש לזה זמן וכוחות, אין ברירה.

לכן הוא אומר, שאתה צריך לעסוק בדברים שלך ולצמצם את הדאגה לעצמך כמה שאפשר, לא יותר מדי, אלא לאט, וכשאתה כבר לא עובד בשביל עצמך, נגיד 5% מהכוחות שלך, מהזמן שלך, אז אתה מקדיש אותו לפרסום חכמת החיבור בעולם ובצורה כזאת תתקדם.

אני מבין שזה מאוד דוחה ולא מקובל ואף אחד בעולם לא רוצה את זה, אבל אם אנחנו רוצים להגיע לעולם הרוחני, לקיום הנצחי, למה שנקרא "לשמה", אז אין לנו ברירה. רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לעשות את זה. אצלנו הנטייה הזאת לתת לכולם מתבטאת בהפצה. אנחנו צריכים להפיץ לכולם את הכרחיות ההתעסקות בחיבור בין בני האדם, כי העולם מתקדם לזה ומתגלה מערכת אדם הראשון שהיא שבורה יותר ויותר, ואז נדרש מאתנו לעסוק בחיבור שלה יותר ויותר.

זה בעצם התהליך שהעולם כולו עובר. ואנחנו נמצאים בגבול בין העולם העליון לעולם התחתון ולכן אנחנו צריכים את אותן הידיעות הקטנות שאנחנו מקבלים על עולם העליון, על המערכת העליונה, על מה שמנהל אותנו - להעביר לעולם התחתון, לבני האדם שנמצאים איתנו בעולם הזה.

לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת

"במצווה הזו יש שתי מעלות:

אחת, אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם.

והשנית, מפני שיכול להיות שמצווה זו היא המכשירה אותו טוב יותר, לבוא לקיום תורה ומצוות לשמה, - היות שההכנה הנ"ל היא חלק מהמטרה - כי בהרגלו לעבוד את הבריות, הרי הוא עושה לאחרים ולטובתם, ולא לעצמו, ואם כן לאט, יוכשר לעשות מצוות השם בתנאי הנרצה, לטובת הבורא ית', ולא לטובת עצמו. - ומובן שהכוונה צריכה להיות למען קיום מצוות השם ית'."

שאלה: הוא כותב כאן על שני יתרונות של המצווה הזאת, מהי "המצווה הזאת"?

"לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת" זה אומר, שמפני שהבורא סידר לנו את הדברים כך, אני צריך להגיע לדבקות בבורא, כי זו המטרה. אבל אני מגיע לזה על ידי כך, שאני משמש את הבריות, אני משפיע לבני האדם ומקרב אותם לבורא.

תלמיד: לשרת את החברים, להתכלל בחיסרון שלהם, זה עוד לא נקרא "לשמה"?

לא. לשמה זו פעולה רוחנית, כשאתה כבר נמצא בפעולות השפעה, בכוח השפעה, ולכן אתה יכול לעשות פעולות כאלה, כי יש לך כוחות כאלה - וזו המטרה שלנו. זאת אומרת להגיע לפעולת השפעה אמיתית, החל מהפעולה הכי קטנה, עד הפעולה הגדולה והמקיפה זו המטרה.

תלמיד: מה זה אומר להיות בכוח השפעה, פעולת השפעה?

כאשר מה שאתה עושה, הפעולות שלך הן כולן להשפיע דרך הזולת לבורא, ולפי הדרגה שלך אתה משתמש ברצון לקבל שלך, רק כדי לעשות פעולות השפעה למען הזולת והבורא, ואם אתה לא יכול לעשות את זה, אז אתה לא עושה, חוץ מהדברים ההכרחיים לקיום הגוף שלך.

תלמיד: כשהכול אני עושה לטובת הבורא, אז אני כבר מרגיש את זה? אני מרגיש את התגובה שלו?

כשאתה עושה את זה למען הבורא אתה לא יכול להרגיש אותו – כי איך זה יכול להיות? באיזה כלים תרגיש אותו? אין לכם כלים משותפים. אבל אם אתה נמצא בפעולת השפעה אפילו קטנטנה, אז אתה כבר במשהו תרגיש את נוכחות הבורא בעולם, רק כך.

תלמיד: זאת השאלה, כי הדוגמה שאנחנו תמיד מדברים עליה של אורח ובעל הבית, אז כשהאורח עושה משהו לטובת הבורא יש לו קשר עם בעל הבית. איך אתה יכול לעשות למען בעל הבית אם אתה לא מרגיש אותו?

איך אתה יכול להרגיש את הבורא בלי שיש לך כוונות על מנת להשפיע? במה תרגיש אותו, בכלים דקבלה שלך? לכן יש את העולם הזה שבו אנחנו עושים הכנה, ומי שבאמת רוצה להגיע להזדהות עם הבורא, להשפיע לבורא, אז במידה שהוא רוכש את הכוונה הזאת, במידה הזאת הוא מתחיל לגלות את הבורא בצורה יותר ויותר ברורה.

תלמיד: זה לא ברור. אנחנו אומרים שפעולה כלפי החברים היא עדיין לא "לשמה" כי צריכה להיות כוונה לטובת הבורא, אבל אם אתה לא מרגיש את הבורא, אז איך אפשר לבנות את הכוונה הזאת, כלפי מה אם יש לי רק חבר?

אבל אם תרגיש את הבורא, אז לא תוכל לעשות כוונות על מנת להשפיע, ובטוח מה שתעשה זה יהיה על מנת לקבל.

תלמיד: נכון, אבל איך לעשות את זה פרקטית? כי יש לנו רק חברים.

לכן אתה צריך לעבוד עם החברים כדי להגיע לקשר איתם ולהשפיע להם, ובהשפעה שלך להם תתחיל להרגיש שאתה יכול להשפיע לבורא, כי השפעה לחברים תביא אותך להשפעה לבורא.

שאלה: יוצא שאנחנו מתייחסים ליחס שלו ולא אליו ממש, אנחנו לא מגלים אותו אלא את היחס שלו בקשר עם החברים.

ודאי שאנחנו מדברים רק על היחסים, אני אל הבורא והבורא אלי.

תלמיד: יוצא שבקשר בינינו אנחנו מגלים את היחס הזה ואיתו עובדים, לא עם הבורא, אנחנו לא מגלים את הבורא בעצמו.

אתה רוצה להגיד שאת הבורא עצמו אנחנו לא משיגים, זה נכון, אנחנו משיגים את היחס שלו אלינו, אבל אותו בעצמו אי אפשר להשיג. אני לא יודע מה קורה באלף השמיני, התשיעי, העשירי, יש עוד דרגות שעליהן חכמת הקבלה לא מספרת, אומנם יש רמזים אבל אף אחד לא מבין בזה. אנחנו מדברים רק על מה שניתן לאדם להשיג בעולם הזה. אנחנו נמצאים בעולם הנמוך ביותר ומה שיש מעלינו על זה אנחנו מדברים, איך לצאת למרחב הרוחני, לעולם העליון. אחר כך יש עוד מדרגות שאז נבין על מה בכלל מדובר.

אבל מה שאנחנו משיגים אנחנו משיגים את יחס הבורא אלינו, וממש אותו אנחנו לא משיגים. שוב, אני לא יודע מה קורה אחר כך, אלא רק מה שאנחנו משיגים. כמו שכתוב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", מה שאנחנו מקבלים זה מה שיש לנו, לכן היא נקראת "חכמת הקבלה", זו לא פילוסופיה.

תלמיד: יוצא שאנחנו שואפים לגלות את היחס הזה בכל הפעולות והכוונות כלפי החבר.

נכון.

תלמיד: או שאנחנו מראש לוקחים את זה כמשהו נתון ורוצים לגלות את היחס שלנו.

אנחנו רוצים לבנות בינינו בעשירייה יחסים כאלה שאיתם אנחנו יכולים לגשת לבורא, אחרת לא יהיה לנו מה להגיש לבורא. אתה כביכול מבשל איזה מאכל בעשירייה, וכשכולם מסכימים וכולם רוצים וכולם מרוצים מהמאכל הזה, אז אתה יכול להגיש אותו לבורא ובטוח שזה טוב.

שאלה: אני רוצה להגיע ללשמה ואני רוצה שכל המציאות תהיה במצב הזה של לשמה. איך תכונת לשמה קשורה לפרט ולכלל?

אני קודם כל דואג להבין מה זה, להשיג זאת במקצת, וככל שאני מסוגל אני חייב להשפיע לזולת כי אנחנו נמצאים בזמן של גמר התיקון.

תלמיד: אם אני כבר בתכונת לשמה ומהזולת אני משפיע לבורא, איך אני עובר מהשפעה מלאה לזולת ומהזולת להשפעה שלמה לבורא? האם זה אותו דבר או שאלו דברים שונים?

בהדרגה. זה לא אותו דבר. אתם שואלים על דברים שאנחנו עדיין לא נמצאים בהם ולכן אין לי מה להסביר.

שאלה: כתוב במאמר שהכוונה היא לקיים את מצוות הבורא. מה זה אומר בצורה מעשית לקיים את מצוות ה'?

לקיים זה אומר להגיע עם הרצון לקבל שלנו למצב שאנחנו משפיעים, שלא רוצים לקבל אלא רוצים להשפיע. מדברים על כוונה ולא על פעולה. בפעולה אני יכול לקבל, אבל השאלה האם אני משפיע בזה או לא. לכן אנחנו שוקלים את כל הפעולות שלנו לפי הכוונות.

תלמיד: האם אתה מתכוון לזה שכדי להגיע לכוונה הנכונה אני צריך להיות מסוגל לקיים כל הזמן את מצוות הבורא, זה הבירור שנמצאים בו כל הזמן?

כן. אני צריך לקיים, אבל איזה מצוות? חיבור, חיבור בעשירייה וחיבור עם הבורא קודם כל. אחר כך ככל שאנחנו מבינים, אז לעשות פעולות הפצה שבהן אנחנו מקרבים ומחברים אנשים להיות בחיבור אחד, בקבוצה בינלאומית אחת גדולה, ומכינים אותם לגילוי הבורא, מקרבים אותם לבורא. אנחנו בונים אנושות רוחנית.

תלמיד: האם אנחנו יכולים לעזור זה לזה בקיום המצוות בעשירייה?

כן, ודאי. מה העניין של העשירייה? לעזור ולתת דוגמה זה לזה איך להתקרב בינינו.

שאלה: יש יום שבו אני מוכן לוותר על הכול למען החברים ולמען החיבור, וביום אחר אני לא מוכן לוותר אפילו על כוס הקפה שלי למען החיבור.

זה קורה כדי שתראה עד כמה אתה אגואיסט. כשמאירה עליך איזו הארה קטנה מלמעלה, אתה מוכן לוותר על הכול. אבל אם לא מאיר עליך שום דבר מלמעלה, אז אתה לא מוכן לתת שום דבר, לא במחשבה ולא במעשה. מראים לך עד כמה אתה נמצא בשליטת הכוח העליון.

תלמיד: על פי מה נקבעת ההכרחיות?

אתה קובע כל פעם בצורה חדשה כמה אתה צריך כדי את כל היתר להשפיע. תשתדל לחלק את הכוחות שלך, את הזמנים שלך בצורה כזאת שתשאיר לפחות משהו להפצה, משהו לקבוצה, משהו ללימוד, ובצורה כזאת תתקדם. תהיה ריאלי.

שאלה: אם אני מבין נכון את המשל של האורח ובעל הבית, אז בעל הבית משדל את האורח ובסוף האורח מתרצה ומוכן להגיש את הכלי ולקבל, זאת אומרת הוא נותן חיסרון. האם ביחס עם החברים אנחנו גם צריכים להגיש חיסרון או שאנחנו צריכים לתת בהשפעה?

כל אחד שנכלל בעשירייה צריך לעזור לאחרים בהתקדמות, "איש את רעהו יעזורו". הוא מראה לכולם עד כמה הוא משתוקק למטרה, איך הוא מקיים את כל הזמנים, ומוכן לעזור לכולם לקיים את העשירייה ולגשת איתה יחד עד גמר התיקון. זה מה שאנחנו צריכים להראות זה לזה.

תלמיד: אם כך, אני לא מביא את החיסרון שלי לחברים.

אתה בזה מראה את החיסרון שלך.

שאלה: כתוב שהעבודה מוסכמת ומאושרת על ידי כל בני העולם, למה הכוונה?

אף אחד לא יגיד לך שאסור להשפיע, כולם מכבדים פעולות השפעה - תשפיע, תעשה, תכנס לכל מיני ארגונים שמחלקים מזון לנזקקים, שעושים כל מיני פעולות יפות לאנשים. אף אחד לא יגיד לך שזה לא טוב, להיפך, יכבדו אותך.

שאלה: האם המעבר מלא לשמה ללשמה הוא על ידי ההרגל, צריך להרגיל את עצמו בהשפעה כל הזמן?

כן. הרגל הוא אחד מהמרכיבים.

תלמיד: האם חייבים לעשות הרבה פעולות גם בלא לשמה, לא לבטל אותן עד שעוברים ללשמה, או שמלכתחילה אני צריך לכוון את עצמי בכל פעולה שהיא תהיה לשמה?

אנחנו צריכים לעשות פעולות השפעה בינינו ככל האפשר ולא לעזוב כדי לתת בזה גם דוגמה לאחרים, וכך ב"איש את רעהו יעזורו" נגיע למצב שייפתח לנו לשמה.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום." לבורא.

"והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים," כותב בעל הסולם "לעסוק ולקבל עליכם" הוא פונה אלינו "מה שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

הוא שוב מדגיש שקודם כל אנחנו צריכים להשפיע לחברים ומזה להתפתח ולהשפיע לבורא. אחרת זה יהיה כמו דת, או כמו שכולם חושבים – "עם הבורא אין לי בעיה, אני מסתדר עימו, אני רוצה להיות עימו". איך אתה יכול איתו אם אתה לא נמצא בקשר נכון עם הסביבה? אלא רק במידה שאתה נמצא בקשר יפה ונכון עם הסביבה, באותה מידה אתה נמצא עם הבורא, וזה לא יכול להיות אחרת.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום.

"והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

שאלה: האם קיום העבודה עם הזולת צריך להיות מלווה בשאיפה להשיג את השלמות בעבודת ה'?

זה צריך להיות בעצם כדבר אחד. אבל צריך להבין שלעשות נחת רוח לבורא זו המטרה, ו"ואהבת לרעך כמוך", לעשות נחת רוח לחברים זה האמצעי, ואי אפשר להגיע למטרה בלי האמצעי. כי האמצעי הוא בניית הכלי שבלעדיו אני לא יכול להשפיע לבורא, אבל הוא רק אמצעי, והמטרה היא לעשות נחת רוח לבורא.

תחשבו על זה ותבינו מה היחס ביניהם, מה ההבדל, מה קודם ומה אחר כך ובאיזו צורה זה צריך להיות. בכל מדרגה אנחנו קודם כל צריכים לעשות עבודה בהתקשרות בינינו, לעשות נחת רוח בינינו, ואחר כך בינינו לבורא, רק בצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

לכן בכל מצב קודם כל זו אהבת הבריות וממנה אהבת הבורא, ורק במטרה הסופית שם אנחנו מחברים את שניהם יחד.

שאלה: במה אנחנו משתלמים באהבת ה' דרך אהבת הבריות, האם אלו פעולות?

בכך שאנחנו משפיעים זה אל זה ורוצים להתחבר ברצון אחד כאיש אחד בלב אחד, ולהיות צמודים יותר זה לזה כדי להגיע לבורא. זה לא שאנחנו בחיים שלנו צריכים להיות מחוברים יותר, זה לגמרי לא שייך, כל אחד במקצוע שלו, במשפחה שלו, בתכונות שלו. אלא כלפי הבורא, רק את זה אנחנו צריכים לחדד, ובזה עלינו להיות ככל האפשר יחד, בתמיכה הדדית, ולכוון את עצמנו שבחיבור בינינו לבורא, דווקא לבורא, שם אנחנו מגלים אותו.

דיבור, מחשבה, מעשה

"העבודה מאיזה מין שתהיה, צריכה להכלל: במחשבה, דיבור ומעשה.

הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם יקבל על עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות העולם. וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, יותר מבמצוות המיוחדות בין אדם למקום, כי המצוות שבין אדם למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'.

אבל באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך המצפון האנושי המחייב לעשותם. ואולם אם יעשה אותם מנקודת השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, מה הוא רחום אף אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן וכו', ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, באופן שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר לקבלת השפע העליונה האמיתית.

וענין "הדיבור", הוא התפילה בפה, בעת העבודה, ובזמנים קבועים, שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה", כן להגות בתורה ובעניינים המביאים לידי זה."

תלמיד: בקטע הזה כתוב שהתפילה צריכה להיות בזמן קבוע, אני לא מצליח לקשור את זה לכל מה שאנחנו לומדים.

את זה אדם קובע לעצמו. זמנים הכוונה לזמן ההתעוררות, יש אחד שקם בלילה ואחד בבוקר ואחד באמצע היום ואין לזה זמן קבוע, אלא אדם קובע לעצמו מתי הוא רוצה להתפלל ולבקש מהבורא שיעזור לו. אדם מגיע לזה בדרך כלל כשיש לו רצון, צורך, לכן אומרים מקובלים שכדאי שתקבע את זה לפי לוח זמנים ואז תרגיש כמה רצון יש לך או אין לך, עד כמה אתה מחויב או לא, ועל ידי זה תזרז את הזמנים.

שאלה: בפסקה השנייה בעל הסולם מבדיל בין מצוות בין אדם למקום למצוות בין אדם לחברו, והוא כותב ש"במצוות בין אדם למקום "המעשה" מוכיח על הכוונה שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'." על מה הוא מדבר?

הוא כותב שאם אתה מגיע למצב שאתה יכול לעשות נחת רוח לבורא, אז אתה כבר נמצא בדרגה הזאת ואתה עושה את זה ואין כאן ספק. מה שאין כן בין אדם לחברו אתה עדיין נמצא בזמן ההכנה, ולא בטוח ולא ידוע אם אתה נמצא בפעולת השפעה או לא.

יש כאן משהו מאוד מיוחד, אנחנו יכולים להשפיע זה לזה הרבה דברים בעולם הזה, ומתי אנחנו בטוחים שעשינו פעולת השפעה? כאשר אנחנו יכולים עם אותה פעולת השפעה להרגיש שאנחנו נמצאים בקשר עם הבורא, וזו פעולת ההשפעה האמיתית והנכונה. ואם עדיין לא הגענו למצב שהבורא מתלבש בפעולת ההשפעה שלנו, אז זה אומר שעדיין לא הגענו להשפעה אומנם אנחנו רוצים להגיע לזה, אבל זה לא אומר כלום.

שאלה: בקטע הזה הוא עושה איזה קשר בין מחשבה לכוונה. כשמקובלים אומרים שהכול במחשבה יתברר האם הם מתכוונים שהכול יתברר בכוונה?

כן, המחשבה והכוונה הן אותו הדבר. זה לא אותו הדבר אבל למעשה לעת עתה זה כך. אם אתה רוצה להיכנס לעומק הבירורים, אז תרגיש הבדלים בין כוונה למחשבה. המחשבה היא כבר הפעולה עצמה והכוונה היא כאילו החץ שלה.

שאלה: אם המעשה הוא קשר פעולה עם הבורא, אז האם מחשבה ודיבור הם ההכנה לזה?

מחשבה, דיבור ומעשה, אז ודאי שהמעשה הוא הפעולה.

תלמיד: מה הם מחשבה ודיבור ביחס למעשה?

הם כמין הכנה או שמלווים אותו.

שאלה: האם תוכל להסביר מה זה אומר שאדם הופך להיות כחותם?

על ידי זה שאנחנו עובדים בתוך הקבוצה, כל אחד מקבל העתקה מהקבוצה. כל הצורות האלה מתחברות ביניהן ומגלות שהן מותאמות לבורא, שההשפעה שלהן דומה לפעולת הבורא.

שאלה: האם צריך לעשות את שלוש הפעולות האלה בכל עבודה בקבלה שאתה עושה?

אם אנחנו רוצים או לא רוצים, אנחנו עושים את זה. אנחנו נברר את זה יותר כשנתקרב לרוחניות, ובעזרת המאור המחזיר למוטב נרגיש איך אנחנו כוללים מחשבה, דיבור ומעשה.

תלמיד: האם יש קבלה בעולם הגשמי שבה אתה לא יכול לבצע את שלוש הפעולות האלה?

לא, זה קורה. מחשבה דיבור ומעשה נכללים בכל פעולה ופעולה במידות שונות וביחס שונה ביניהן.

שאלה: מעבר לזה שאני דואג לחברים אני צריך להבין שאני עושה את זה כדי שהבורא ייהנה, ובנוסף אני צריך לבקש מהבורא כוח השפעה. האם יש סדר בין הפעולות?

לעת עתה זה לא חשוב. אבל ודאי שבסופו של דבר אתה פונה לבורא ומקבל ממנו כוחות, עם הכוחות האלה אתה יכול להתחבר לחברים, עם החברים אתה בונה את הכלי שאיתו אתה משפיע לבורא.

שאלה: אתמול חבר אמר שאין לו כוחות לעבוד לטובת החברים. איך אדם יכול לעורר פעולות כלפי החברים בהתעוררות מלמטה ולא רק לחכות להתעוררות מלמעלה?

הוא לא צריך לחכות להתעוררות מלמעלה אלא להשתדל לעורר את ה"אתערותא דלעילא", התעוררות מלמעלה, על ידי ההתעוררות שלו מלמטה. אנחנו צריכים להשתדל ליזום, להתחיל את הפעולה ובקבוצה זה אפשרי. כל אחד נמצא במצבים שונים ועל ידי "איש את רעהו יעזורו" אנחנו יכולים לעורר את עצמנו, להשתדל תמיד להיות מכוונים כלפי הבורא.

שאלה: איך ההרגשה שהחברות הן אמצעי לא מפחיתה וגורעת מהאהבה לחברות?

תחשבו על זה שאתן לא יכולות לפנות לבורא אלא אם כן אתן מתחברות עם החברות, זה פשוט בלתי אפשרי להתחבר לבורא אלא מתוך הקבוצה. אז מה אפשר לעשות? למה כל העולם מנותק מהבורא, למה אף אחד לא מרגיש אותו? אם לפחות כמה יתחברו ביניהם ויפנו לבורא בצורה נכונה, אז אין שום בעיה, הוא תמיד מוזמן, זה החוק. אנחנו לומדים את חוקי הטבע, אם נקיים אותם, אז בטוח נצליח.

שאלה: אם להשפיע לחברה הוא אמצעי למטרה, מה זה משנה לאיזו חברה לתת הנאה, חברה מהעשירייה או כל חברה אחרת מבני ברוך או אפילו לסטודנטים שלנו?

לא חשוב, חשוב לנו שכל הפעולות שלנו יהיו מכוונות לבורא. הוא המטרה הסופית והאמצעי הוא הפעולות בינינו.

שאלה: איך זה מרגיש להיות בקשר עם הבורא, מה ההרגשה הזו?

הרגשה טובה.

שאלה: האם הרגשה של תסכול שיש חוסר יכולת להיות משפיע כמו הבורא ובקשה פנימית להיות כזו מקרבת אותנו לבורא?

לא כדאי להיות בתסכול, צריכים להיות במעשה. פועלים בינינו, מבררים בינינו, מבקשים מאיתנו, פונים אליו. להיות מעשיים.

שאלה: מה הכוונה להפוך את היצר הרע ליצר הטוב, מה אנו עושים ליצר עם התפילה שלנו?

פעולות ביצר הרע הן פעולות שמרחיקות אותנו זה מזה, ופעולות ביצר הטוב מחברות בינינו ובינינו לבורא.

שאלה: מה חסר לנו כדי להתקדם אל הבורא בדרך אחישנה?

רק להתקרב בינינו ככל האפשר. במידה שאנחנו סוגרים בינינו מרחקים אנחנו מתקרבים לבורא. הבורא נמצא במרכז החיבור בינינו. אז ככל שאנחנו משתדלים להיות במרכז אנחנו כן מתחברים, אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: באילו פעולות להתמקד במהלך היום כדי לכוון את המחשבה שלנו לכיוון הנכון?

כל אחד ואחד, נשים וגברים, צריכים להשתדל לחשוב על כל החברים, עד כמה אנחנו רוצים להיות מחוברים וקרובים, כדי שסוף סוף נתקשר בצורה כזאת שהבורא יכול להתגלות. הכול תלוי במידת הקרבה בינינו, קרבה לבבית, וככל שיותר נדבר על זה, אפילו שלא רוצים, אבל נחשוב על זה, לאט לאט הדברים האלה יזמינו את המאור המחזיר למוטב ואנחנו נבנה מזה את הכלי שלנו לגילוי הבורא. אין דבר יותר חשוב וטוב. אז בואו נשתדל בכל זאת להתקרב בינינו כדי שהבורא יופיע בינינו.

עברנו היום על הרבה דברים. בואו לא נשכח אותם במשך היום ונשתדל להגיע מחר להמשך השיעור בצורה מוכנה. שיהיה לכם כל טוב, שתזכו לחיבור ולאור הבורא שיתגלה ביניכם.

(סוף השיעור)