שיעור בוקר 13.02.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מתחזקים באין עוד מלבדו - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - מתחזקים באין עוד מלבדו. קטע מס' 9.

"האדם צריך להאמין, שהוא עשה את הדבר, משום שה' צוה אותו לקיים את המצוה. ועליו היה מוטל לקיים, מה שה' צוה אותו לעשות. אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה.

אבל האמת הוא, האדם צריך להאמין, שהכל עשה ה'. נמצא, לאחר שעשה את המצוה, הוא צריך לומר, שה' פעל מאחורי הלבוש של שלא לשמה. נמצא אז, שהאדם צריך לתת תודה להבורא, בזה שהבורא נתן לו הרצון לקיים מצותיו ע"י לבוש הזה.

(הרב"ש. מאמר 19 "מהו שתורה נקראת קו אמצעי, בעבודה - ב'" 1990)

שאלה: איך האדם קובע שאין עוד מלבדו?

בזה שהוא בודק את עצמו, מי מפעיל אותו. אם הוא מפעם לפעם מבין יותר שיש כוח שמפעיל אותו, אז כנראה שהוא מתקרב לאין עוד מלבדו.

תלמיד: מהי הקביעה הזאת? כי אנחנו שומעים את זה, יש הרגשה כזאת, מקבלים את זה מהחברים, אבל איך אני מגיע לנקודה הזאת שעשיתי את הלא לשמה, ואחרי שביצעתי יש את אין עוד מלבדו. הקביעה הזאת של אין עוד מלבדו, מה היא נותנת לאדם?

שהכול סובב הבורא. גם השאלות, גם הספקות, כל מה שיש לי בעד או נגד האחדות שלו, השליטה שלו, אני בכל זאת צריך לקבל שהכול בא ממנו. איפה אני? אני הוא החומר העכור שדרכו עוברות כל המחשבות, עוברים כל הרצונות, הספקות, הכוונות, ולא יותר מזה. אבל בחומר שלי אין שום דבר שאני יכול לשייך לעצמי.

תלמיד: מה יש באותה נקודה, באותה מהות של הקביעה של אין עוד מלבדו?

אותה מהות, שאני מקבל שאין עוד מלבדו, אני מקבל אותה משלילה עצמית, שאין אני שמחליט, אין אני שחושב ואין אני שמדבר ומייצג משהו, אלא זה הבורא מהתחלה ועד הסוף. איפה ה"אני"? ה"אני" נמצא בדיוק באותו משפט "אין עוד מלבדו" שאני אומר.

שאלה: מה התועלת של הבורא להסתיר את עצמו בלבוש של לא לשמה? איך זה עוזר לנו?

כדי שנגיע ללשמה, כדי שנדרוש לשמה.

תלמיד: האם אנחנו מחויבים לעשות את הדבר שהוא לא לשמה ורוצים להתרחק ממנו?

כן.

תלמיד: ואיך להיות בטוחים שיכולים באמת ללכת לזה?

יש לנו הרבה חברים. אם אנחנו משחקים כלפי כולם, מייצבים את עצמנו נכון כלפי כולם, אז אנחנו בונים מכולם את דמות הבורא ודבוקים בו. הבורא לא נמצא, הוא לא קיים, הוא נמצא בדרגת הסתרה יותר גבוהה מכולם. אם אני לא מבין מישהו מהחברים או את כולם אפילו, אז זה לא אומר שאני לא מבין אותם, אלא אני לא תופס אותם נכון בגלל האגו שלי ועוד כל מיני דברים. הבורא נמצא בדרגה יותר גבוהה מהם, הוא מייצב אותם ונסתר אחריהם. יוצא שאני חייב להגיע להסתרה שאני מסכים שאני לא תופס, לא מגלה את הבורא. אבל זה שאני לא מגלה אותו כבר נעשה לי כל כך ברור, שזה כמו ידיעה. עוד נגיע לזה.

שאלה: מהי המשמעות שהבורא מסתיר עצמו בלבוש של לא לשמה? מה זה לבוש של לא לשמה?

הוא רוצה שנשיג אותו כמו שאנחנו יכולים להשיג כל דבר מדבר והיפוכו, ולכן בצורה כזאת הוא משחק איתנו. עלינו להשתדל, ואז נראה איך אנחנו יכולים לסובב את עצמנו כדי לא לבלבל את עצמנו.

שאלה: כשאדם מגיע לדבקות בבורא, האם אז הוא בשיח פנימי מתמיד עימו ומתוך זה הוא מרגיש את העולם ופועל בו?

נגיד שכך.

תלמידה: האם הביטחון שלו בפעולה הוא כי הוא מרגיש שהבורא מדבר אליו?

נגיד שכך. אני בכוונה נותן לך כזאת תשובה כדי שתסתפקי בזה בצורה חלקית בלבד ותוכלי להמשיך הלאה קדימה.

שאלה: האם הודיה לבורא היא התקרבות לבורא או גילוי הבורא? איזה כוח יש בהודיה?

הודיה לבורא היא הודיה עבור זה שהוא מקיים ומחייה אותנו כל רגע ורגע.

שאלה: יש את אין עוד מלבדו, שזו שליטת הבורא שהאדם רוצה להגדיל אותה, ויש את השליטה של האדם. איך לשלב את שניהם?

כדי לשלב את הדברים האלה האדם צריך להידבק בבורא, אחרת זה תמיד יהיה זה נגד זה.

תלמיד: אם אדם עושה תכניות בחייו, אז איך עליו להכניס את התוכניות האלה לשליטת הבורא?

הוא מתבטל, אחרת הוא לא יצליח לשלב את זה.

תלמיד: מה זה אומר להתבטל? הרי אדם צריך לקבל החלטה כלשהי בחיים.

אז תתבטל.

תלמיד: להתבטל כלפי מה?

בפני הבורא.

תלמיד: ומה עם החלטה שלי? איך להכניס אותה לחיבור?

לבטל אותה.

תלמיד: האם לא לקבל החלטה?

תקבל החלטה שאתה מבטל אותה.

שאלה: באין עוד מלבדו, מהי האחריות שלנו?

באין עוד מלבדו יש לנו מאה אחוז אחריות בזה שאנחנו רוצים לבטל את עצמנו כלפי הבורא ולקבוע באמת שאין עוד מלבדו בפועל. אם אנחנו עושים כך, אז אנחנו בטוחים שמה שאנחנו מקבלים ומרגישים אחרי זה שזה באמת הבורא שאין עוד מלבדו.

תלמידה: איפה ה"אני" של האדם?

ה"אני" של האדם נמצא באותה נקודת מגע, קשר עם הבורא שהאדם מייצב אותה בזה שהוא אומר שאין שום דבר חוץ מהבורא, שהכול הוא בורא בלבד ואין אף אחד חוץ ממנו, כבודו מלא עולם.

תלמידה: איך לא להרגיש איזה שחרור? כי מורגש שאין לי שום אחריות על כלום, על שום מעשה, כי הכול בא ממנו, לכן אני לא אשמה בכלום.

לא. על כל דבר שבא ממנו יש החלטה שהוא עושה בלבד, ובזה את קובעת את עצמך. את נכנסת אלי יום יום ומדברת כמה דקות, וכשאת מדברת את רוצה לקבוע משהו מצידך שיהיה קשור אלי וקשור לבורא והכול יהיה כאחד. זה נקרא שאת פועלת.

שאלה: כתוב "אלא שה' הסתיר עצמו בלבוש של שלא לשמה, היינו חברים וכדומה, שע"י הלבוש הזה האדם חושב, שהוא מוכרח לשמוע בקול של השלא לשמה." אני לא מצליח להתרומם מעל זה, כל הזמן אני נמצא מה שנקרא "באדמה". אתה אומר שהחברים שלי הם הבורא שלי, אז כמובן שהם לא מושלמים וגם אני לא מושלם, אבל מה אני צריך לעשות בעבודה כדי לא ליפול כל פעם מחדש?

אתה צריך להיות בכל הקביעות הזאת שאתה קובע בצורה תמידית, כל הזמן קשור אליהם וקשור לבורא.

תלמיד: למדנו שרבי שמעון היה עם סכין בין השיניים, ותמיד שאלתי את עצמי איך הם התרוממו מעל השנאה. איך אנחנו בתוך העשיריות נצליח להתרומם כמו שרבי שמעון הצליח?

מצליחים, כן.

תלמיד: איך עושים את זה? אני לא רוצה להיות כל הזמן בהתכתשות.

אבל כך זה היה גם בין תלמידי רבי שמעון.

תלמיד: מה הם עשו כדי להתרומם?

הם לא הסכימו עם הרצון לקבל שהתעורר בהם בכל יום יותר ויותר, הם לא הסכימו עם זה.

תלמיד: גם אני לא מסכים להיות שם.

הם קיבלו את זה כעבודה יומיומית שלהם. אדם קם בבוקר ומתחיל את יום העבודה שלו אם הוא גבר. גבר הכוונה שהוא מבין שהעבודה שלו היא התגברות, "גבר" מהמילה "התגברות". אז אני הולך לעבוד, כלומר אני הולך להתגבר על הרצון לקבל שלי שאיתו אני מזלזל בכולם והולך לבנות צורה שהיא לכבד את כולם.

תלמיד: לכל אחד מאיתנו זה קורה שהוא פשוט נופל שם. מאיפה לוקחים את הכוחות האלה כדי להתרומם מעל זה ולא ליפול?

מהחברה יחד, הכול תלוי בחיבור.

תלמיד: מה אתה עושה שאתה מוצא את עצמך מתמודד עם זה לבד כי האחרים לא משתפים איתך פעולה?

יש הרבה אנשים מהחברים שלנו שכבר נמצאים בחיבור. אל תגיד כך.

תלמיד: גם פה, גם בחוץ, יש אנשים שלא משתפים פעולה איתי. אני מרגיש שאני מת לבד, מתפוצץ לבד. מה אני עושה בשביל להתמודד עם זה?

זה קורה כך כי אתה לא רוצה להיות חבר לאחרים.

תלמיד: זה תלוי בי.

זה תלוי בך, רק בך. אתה חייב לרוץ אחריהם וכל הזמן להשתדל להציע להם את החברות שלך, "אני רוצה להיות חבר שלכם, אני רוצה לסדר הכול למענכם, אני רוצה לשרת אתכם, כולי בשבילכם".

תלמיד: האם להשפיל את עצמי מולם?

כן. ממש תשפוך את עצמך.

תלמיד: להיות אפס.

כן.

תלמיד: זה הקושי שלי.

באותו רגע תתחיל לחשוב ולהבין שזה באמת התפקיד שלך ואתה צריך לבצע אותו, ובמידה הזאת תתחיל להשיג את הבורא.

תלמיד: האם זה מה שהבורא מצפה ממני, שאני אשפיל את עצמי?

שאתה תהיה כמו מים, מים הם תורה.

תלמיד: ואז מתקדמים בעבודה רוחנית.

ואז מתקדמים.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, אז למה אנחנו צריכים לצמצם ולתקן את עצמנו? האם יש בכלל משהו לתקן? זה כאילו שהבורא מנסה לעבוד עלינו ואנחנו מנסים לעבוד עליו.

אנחנו מנסים להתקרב לטבע שלו, להידמות לו, זו העבודה שלנו. במידת המאמצים שאנחנו מפעילים, במידה הזאת הבורא עוזר לנו. את המאמצים שאנחנו מפעילים אנחנו יכולים להפעיל בינינו, ואז מבינינו לפנות אליו, להרים אליו את הראש ולצעוק "תעזור לנו", וכך נתקדם. יש לנו כוחות גדולים מאוד, ואנחנו כך מתקדמים.

שאלה: בזה שאנחנו מוסרים את עצמנו לקבוצה אנחנו מוסרים את עצמנו לבורא ומוציאים את עצמנו מהעניין, שהוא יטפל ביצר הרע שלנו, אנחנו רק צריכים להידבק בחברים?

כן. יפה אמרת.

שאלה: אם הבורא הוא בדרגה הכי גבוהה של הסתרה ומטרתנו בכנס היא להשיג את הדרגה של הבית שלנו, אז איך להשיג את הדרגה הזאת אם אין עוד מלבדו?

דווקא בכך שאנחנו מחברים את כל האמצעים האלה יחד, אנחנו יכולים להגיע למצב שאין עוד מלבדו. ובאין עוד מלבדו שם כלולים כל התכונות, כל הרצונות וכל היחסים שלו אלינו.

שאלה: מה זה אומר "מצווה" ואיך להבין שהבורא רוצה שנקיים אותה?

מצווה זה ציווי, ציווי שהבורא רוצה שאנחנו נעשה כדי להידמות לו. יוצא שמצווה זאת פעולה שאנחנו עושים בדומה לבורא. כמו שכתוב "עשה רצונך כרצונו". ככול שנעשה יותר פעולות כאלה, אז בזה נהיה יותר דומים לבורא.

שאלה: איך לדעת שזה הרצון שלו?

כל המצוות כולן מכוונות ל"אהבת לרעך כמוך".

קריין: קטע מס' 10.

"האדם צריך להשתדל ללכת תמיד בדרך, שהוא דבוק בו יתברך. כלומר, שכל מחשבותיו יהיו בו ית'. היינו, אם אפילו שהוא נמצא במצב הכי גרוע, שאי אפשר להיות ירידה יותר גדולה מזו, אל יצא מרשותו ית', כלומר שיש רשות אחרת, שלא נותן לו להכנס להקדושה, שבידו להטיב או להרע. פירוש, שאל יחשוב שיש ענין כח של ס"א, שהיא לא נותנת לאדם לעשות מעשים טובים וללכת בדרכי ה', אלא הכל נעשה מצד ה'." 

(בעל הסולם. "שמעתי". א'. "אין עוד מלבדו")

שאלה: כשאומרים "להאמין" אז לפעמים מתכוונים להשיג, ולפעמים להאמין כמו שאנחנו חושבים שזה להאמין?

האדם צריך להיות בטוח, עזוב את המילה "להאמין". האדם צריך להיות בטוח שכל דבר שהוא עושה מגיע מהבורא, זה מתלבש במוחו של האדם, והבורא כך קובע שהאדם צריך לעשות.

תלמיד: איך להיות בטוח לפני שאתה בהשגה?

אני לא יודע מה זה "השגה".

תלמיד: להיות בטוח זאת תוצאה מכל העבודה שלי, או אפשר בכל רגע להיות בטוח ש"אין עוד מלבדו"?

כן, לזה אנחנו צריכים להגיע, להרגיש שאנחנו נמצאים יחד עם הבורא. וחוץ מזה לא רק שיחד, שהוא הקובע, הוא ממלא אותי וקובע את כל מה שקורה בי, ואת כל המציאות שמסביבי הוא גם ממלא ומסדר, הוא מייצב את כל המציאות.

תלמיד: איך להיות תמיד בביטחון הזה?

לא בביטחון, אלא אתה צריך להיות כל הזמן במאמץ לקבל את התמונה הזאת, שגם אתה וגם איפה שאתה נמצא, הכול מיוצב על ידי כוח עליון.

שאלה: מה שאמרת עכשיו לחבר זאת הרגשה פרטית של האדם, שהוא יכול להיות בטוח על ידי הסביבה, ולהתאמץ להגיע להרגשה הזאת?

כל אחד מאתנו צריך להגיע לזה.

תלמיד: נכון. אבל מה הקשר בין זה לבין לעזור לחברים? מה אני עושה עכשיו עם ההרגשה? איפה אני עובד עם החברים, דואג להם, אם אני רק מסתכל על ההרגשה שלי?

אתה ייצבת את עצמך עם הבורא ועם הכלל, סביבה, ועכשיו אתה מדבר על העשירייה?

תלמיד: כן. השאלה אם אני צריך בכלל לדאוג לייצב את עצמי, או לדאוג לעשירייה?

לא, זה לא שייך, הכול הוא עולם אחד, אבל בינתיים אתה צריך לקחת אותו ולחבר אותו בחלקים, חלק חלק.

תלמיד: לאחר שהגעתי, ייצבתי את ההרגשה הזאת, את העבודה הזאת, איך עכשיו מפה אני יוצא לעשירייה?

חוץ מזה יש לפניך קבוצה. הקבוצה היא מעבדה מיוחדת שבה אתה נמצא בפעולות שלך, בחקירות שלך, בבדיקות שלך כלפי פנימיות הבריאה, בדרגה יותר פנימית, אז אתה מגיע לקבוצה ומתחיל לעבוד איתם.

דיברנו קודם על איך אתה מקבל את העולם, איך אתה מקבל את הבורא, והכול יוצא ממך כלפי חוץ. ועכשיו, איך אני עובד עם העשירייה? עם העשירייה אני עובד בצורה הדדית, אני אליהם והם אליי, איך אנחנו מגיעים לחיבור.

אז דיברנו על זה שהבורא מייצב ומגלה את כל המציאות, ובקבוצה אני מדבר על זה שאני מייצב את המציאות שלי בתוך הקבוצה. שאת העשירייה הזאת אני עכשיו בונה כמערכת אחת, לא בורא ולא כלום - אני, החובה עליי.

תלמיד: האם אלה שתי עבודות מנותקות אחת מהאחרת?

שונות לגמרי. זה שאני אומר שכל העולם הוא הבורא, והבורא מייצב את כל העולם ו"אין עוד מלבדו"" וכולי וכולי, זאת עובדה לכולם. זאת חייבת להיות כביכול עובדה לכולם, לכל באי עולם. אבל זה שאני עכשיו רוצה לגשת לעשירייה, זאת כבר עבודה פרטית שלי. ואז אני מגיע אליהם ומתחיל לעבוד איתם.

תלמיד: ובזה אני צריך להתמקד, להתרכז, על זה אנחנו רוצים לעבוד?

כן, זאת בסופו של דבר העבודה שלי. אחרי שייצבתי את היחס שלי לכל המציאות, עכשיו אני עובד בעשירייה. והעשירייה זה משהו ששייך לנשמה, זאת העובדה הפנימית שלי.

שאלה: איך אנחנו יכולים להשתתף בצערם של האנשים במדינה שלנו ולהתפלל עבורם, איזו תפילה תעזור להם?

תנסו להתפלל בשקט, במחשבה, בלב, ולא חשוב באיזה מילים, ואפילו לא חשוב איזה טקסטים אתם תגידו. אתם רוצים שהעם הטורקי אחרי כל מה שעבר עליו, שהוא יתאושש ויבין שכול מה שעבר יכול להיות גם לטובה. יש מכות, זמן הייסורים, ויש זמנים אחרים, ועכשיו צריכים להגיע זמנים אחרים. ואתם מתפללים שהזמנים האלה יבואו, זמנים של חיבור, זמנים של בנייה ושמחה.

שאלה: לפעמים נדמה לי שבכל העולם קיימים רק אני והבורא וכל השאר נמצאים כאן רק כדי להראות לי מה אני צריכה לתקן כדי להתקרב לבורא. ההרגשה הזאת נכונה?

כך אני חושב, חוץ ממך ומהבורא שום דבר לא קיים.

תלמידה: לדוגמה אתמול מישהו ניסה לקחת ממני משהו, כאילו לגנוב ממני. כך אני הרגשתי ואני ממש כעסתי. ואז הרגשתי שזה אני והבורא, כאילו אני שוב באיזה מבחן. אבל האדם הזה הוא לא היה מישהו מהעשירייה שלי, לא מישהו מ"בני ברוך". מישהו מאומות העולם. איך אני צריכה להגיב כלפיו כשאני מרגישה כזה כעס או איך להתפלל עבורו?

זה לימוד גדול, ארוך וזה לא לעכשיו. אבל בעצם, אם את מזהה שהוא גנב אז את צריכה להתייחס אליו כמו לגנב. תזמיני משטרה או אם יש לך כוח, תני לו מכות. אבל אז המשטרה תבוא ותיתן לך מכות.

שאלה: אנחנו הולכים ומתקרבים לכנס, אבל עדיין אין חיבור בין כל החברים. איזו כוונה ופעולה אנחנו צריכים לעשות כדי שבאמת נגיע לחיבור בכנס?

אנחנו צריכים לחשוב על זה כל הזמן ושכל ההצלחה שלנו תהיה תלויה בחיבור. ואנחנו חייבים להגיע לכנס עם לב פתוח לחיבור. זו בעיה. תארו לעצכם שאנחנו נמצאים, חס ושלום, לפני אסון כמו שקרה אצל האחים שלנו בטורקיה. ואנחנו יכולים למנוע את האסון הזה מכל כדור הארץ, כמו שבאותן הרעידות שנעשו בטורקיה, הן יוכלו לעבור על פני כל כדור הארץ. אתם מתארים לעצמכם מה יכול לקרות? אפילו מדענים אומרים שזה צריך לקרות, וזה כבר היה צריך לקרות כמה פעמים ומשום מה זה לא נעשה.

בואו נשתדל להדביק את כל חלקי כדור הארץ יחד שלא יעשו לנו רעידות כאלה, בואו ננסה להדביק אותן ברצון שלנו, הרי אנחנו עם הרצון לקבל שלנו נמצאים בדרגות הרבה יותר עליונות, דומם, צומח, חי, מדבר. אם אנחנו בדרגת המדבר רוצים להיות דבוקים זה לזה "כאיש אחד בלב אחד", ודאי שאנחנו לא ניתן לכדור הארץ להתפוצץ, אחרת אנחנו נרגיש כזאת סיסמולוגיה שזה יהיה נורא. אז אני חושב שזה הכול תלוי בנו.

חוץ מזה, לא רק שאנחנו רוצים לבטל רעידות אדמה, אלא כל דבר ודבר שלילי שיש בעולם הזה אנחנו רוצים לבטל. נניח אנחנו רוצים לנקות את כל הכדור הארץ הזה מהזבל, מכל מה שיש לנו במים ובאדמה ובאוויר ומהכול, ננקה את הלב שלנו. אם אנחנו ננקה את הלב שלנו שהוא נמצא בדרגה הכי גבוהה גם בזיהום, מהמחשבות והרצונות, אם אנחנו ננקה אותו, הכול יתנקה.

אנחנו חושבים איך אנחנו יכולים לנקות את כדור הארץ, פשוט מאוד, אין שום בעיה, בטבע יש את כל הכוחות, הכול תלוי רק איך אנחנו מפעילים אותם. נפעיל את הלב שלנו ונתחיל לראות שכל העולם הוא מתחיל להיות צח, זך, נקי, אוורירי, זה הכול תלוי רק ברצון שלנו. אז יש לנו עוד כמה ימים עד הכנס, אנחנו נשתדל לתקן את עצמנו להגיע לכנס עם לב פתוח של כל אחד ואחד, ואז הכנס שלנו יהיה מקום של טיהור של העולם.

שאלה: איך להעביר את רעידות האדמה החיצוניות האלה, לרעידות לב פנימיות?

אדם צריך להרגיש שזה תלוי בו, וכך הוא יתקן. אם אנחנו נתקשר יחד כולנו אז הרעידות הן יירגעו, אנחנו נרגיע אותן, כי אם אנחנו קשורים יחד אין איפה שיהיו רעידות. אתם יודעים מה זה רעידות אדמה ובכלל? זה איפה שהחלקים, הלוחות או הפלטות שבאדמה שהם מתחילים לזוז מפני שהם לא קשורים, כך הם נמצאים אחד על השני. אבל אם אנחנו נקשור את עצמנו אז הכול יהיה קשור, כל הכדור הארץ יהיה קשור, הוא יקבל יציבות, ושום דבר לא יזוז. אחרת אנחנו נמצאים באמת, בעולם שהוא כולו רועד.

תלמיד: אמרת לפני כמה ימים שבזה שאנחנו עשינו הכנה לכנס במדבר ואחר כך עברנו לכנס בבית, עשינו כאילו הכנה שחסכנו בעצם, וכאילו לא היינו צריכים כבר לרדת למדבר. עצם זה שהיינו בהכנה כבר הקדמנו את המצב או מיצינו אותו. איך אפשר עוד יותר לזרז את המצבים, זאת אומרת עד הכנס שכבר נעבור אפילו עוד כנס בינינו?

אנחנו גם עכשיו מדברים על זה, גם עכשיו מכינים את עצמנו לזה. פשוט מאוד רק לקרב את הלבבות, שום דבר לא צריך יותר. קירוב הלבבות זה מה שמתקן את העולם.

תלמיד: מה זה לבוא בלב פתוח לכנס?

שאני מוכן לקבל בתוך ליבי כל חבר וחבר מכל מקום שהוא מגיע וגם אלה שלא מגיעים, שלא יכולים להגיע מכל מיני סיבות, אני מוכן לקבל את כולם, אני מוכן לקבל את כל האנושות בסופו של דבר לתוך הלב שלי, הלב של כל אחד ואחד מסוגל לקבל את כולם. וכך אנחנו נחבק את כל העולם, ואז העולם לא ייכנס לרעידות ולא למחלות ולא להשפעות רעות, הכול יהיה טוב

שאלה: הלוחות הטקטוניים שמביאים לרעידות האדמה, מהם אותן הלוחות שעלינו לחבר בינינו?

אם אנחנו רוצים לחבר את עצמנו בכל הרצונות ובכל הכוונות שלנו יחד ולכוון אותם לבורא אחד, למקור אחד, אז אנחנו עושים את העולם שלנו יציב ולא יהיו לו שום זעזועים רעים אלא הכול ינוע רק ליתר איזון, בצורה רכה, עדינה, איטית, וכך אנחנו נראה את העולם. זה מה שאנחנו יכולים לעשות. הכול תלוי באדם, רק שהאדם הוא יהיה אדם אחד ולא מיליארדי אנשים כך שכל אחד לא יודע מה לעשות ועושה הפוך.

שאלה: יוצא שבזה שאנחנו מתחזקים באמונה ש"אין עוד מלבדו" זה נותן כוח להתחבר ללב אחד עם הכלי העולמי. בזה אנחנו מחזקים את הרצונות שלנו להשפיע וכאילו מושכים קו כזה מהבורא לנברא סביב כל כדור הארץ והורסים את כוח הסטרא אחרא. האם כך?

כן, זה הכיוון.

שאלה: אין שום דבר חוץ ממני ומהבורא. כולם כולל אותך, כל מה שנברא, קיים רק בגלל שאני קיים, כך אני רואה את הדברים. אבל אני לא כל כך אוהב את הבורא וגם הוא לא אוהב אותי, אנחנו שונאים זה את זה, אז מה התועלת מזה שאין עוד אף אחד חוץ ממני ומהבורא?

אתה בנית לעצמך תמונה שהייתי ממליץ לך לעזוב אותה בינתיים ורק להתחיל לקרוא מה שכותבים בעל הסולם ורב"ש. ואז תראה שתמונת העולם שלך משתנה ותגיע לראייה יותר אמיתית. אחרת יש הרבה דברים שאתה מוסיף להם את השכל שלך והוא לא נכון. תקרא יותר.

שאלה: לפי נתונים מסוימים שמעתי שגם סדום ועמורה התהפכו על ידי רעידת אדמה, ואתה אומר שיכולים להיות כל מיני אירועים דרמטיים, כלומר אנחנו נמצאים בתקופה הרבה יותר גרועה מאשר בזמן הפנדמיה כשלאנושות היה זמן של הפסקה כמו שאמרת פעם. איזו כוונה משותפת אנחנו יכולים לעשות לפני הכנס? איך עלינו לכוון את עצמנו לרגע הזה?

אני חושב שאתם מוכנים, אתם צריכים ניעור כדי שכולכם תסתובבו לכיוון אחד, וזה מה שנעשה בכנס.

שאלה: נראה שאתה כבר דבוק בבורא אבל אתה איכשהו נופל מזה. איך להתחזק ברמה הזאת של דבקות בבורא? כתוב שאדם צריך להשתדל להיות דבוק בבורא, אבל יש רק את ההשתדלות.

במה להחזיק? רק בחברות, אין עוד במה לתפוס, במה לאחוז. צריך לתפוס רק בחלקי הנשמה הקרובים אלינו ואלו החברות.

תלמידה: קורה שאתה נופל, ואז מוצא למי להעביר את האחריות.

לא, שום דבר כזה בכלל לא צריך להיות, אף מחשבה על זה. את צריכה לתפוס בחברות וכל הזמן להחזיק כמו תינוק שמחזיק את אימו.

תלמידה: זו הדבקות בבורא וזו היציבות.

כן. תהיה יציבות. בהצלחה.

שאלה: בחברה הישראלית מורגש שהבית רועד, שיש מתח מאוד גדול, מריבה מאד גדולה. איך אנחנו יכולים להכניס את החברה הישראלית לתוך העבודה שלנו כדי להביא לשלום בית?

אנחנו צריכים לדבר על חיבור ואהבה בלי להתעמק בכל מיני רעידות אדמה פנימיות שלנו ולהתחיל שוב להתווכח מי צודק ומי לא צודק. זאת הבעיה שאין צודק ולא צודק, אלא כולם צריכים להיות מאוחדים, מחוברים. אף אחד לא יכול לקחת לעצמו כזה דגל וללכת עם הדגל הזה לפני כולם וכביכול רק לו מגיע להיות המנהל והוא המבין והמרגיש. זו הבעיה.

תלמידה: האם יש משהו בעבודה הפנימית שלנו, בתפילה שלנו, שאנחנו צריכים לעשות?

כן, יש משהו בתפילה שלנו. אנחנו צריכים להבין שיש כאן מלחמה בלתי פוסקת בין אנשים שכל הזמן חושבים רק על שליטה. לפי הרצון לשלוט הם מושכים לעצמם מדע, פילוסופיה, פסיכולוגיה, מתחילים לדבר אחד עם האחר מי צודק, מי לא צודק, מדברים על דמוקרטיה, בכל מיני מילים שהאנושות כבר מזמן לא מתייחסת אליהן. כי ברור להם שתכלס מה שיש לנו בחיים זה מה שאומר לנו, בלי מילים, בלי הגדרות, איפה אנחנו נמצאים ולאן צריכים להגיע.

אנחנו נמצאים בתקופה שהכול נהרס, ונקווה שזה ייהרס עד הסוף כך שנתחיל לבנות את העולם מחדש.

תלמידה: אם רק בורא נמצא מולי, אז איזו דרישה, איזה שינוי אני צריכה לדרוש כדי שאני אראה שינוי לטובה במצב?

רק חיבור בלי שישלטו בו כל מיני רעיונות.

שאלה: איך לצאת מאדישות ושכל חבר ייקח את כל העשירייה לכיוון אחד, לחיבור, לגילוי הבורא? אתה אומר שהחיבור בינינו יכול לפתור את כל האסונות ורעידות האדמה.

אסור לאף אחד להיות אדיש ולא להשתתף בחיבור, זה מה שצריך להעלות אותנו לדרגה הבאה, רק חיבור, בלי שום פתרונות מהמדע ומשום דבר. אני חושב שאנחנו מתקרבים לזה, אנחנו מתחילים לפתוח את זה, ובכנס נגיע ליישום היסודי הראשון. זה יהיה, זה לפנינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לזה שכל יום תהיה התחלה חדשה ולא נמשיך עם המלחמות האלה?

שתהיה לנו יום יום מלחמה אבל מלחמה נגד היצר הרע, ונדע יום יום עד כמה אנחנו מנצחים אותו יותר ויותר. זאת אומרת להפוך את כל המלחמות האלה למלחמות האדם כנגד עצמו.

שאלה: איך הצעירים שבדרך יכולים לתרום להצלחה בהכנה לכנס?

הם צריכים להיות מחוברים לכנס, להיות בכל הפעולות שלנו, ללמוד איתנו, לדבר, להתקבץ, להתייחס. אם הם נמצאים קרוב אלינו, אז הם יכולים לבוא אלינו לפחות לשעה, שעתיים, ביום, בלילה, בערבים אחרי העבודה, אומנם זה בימים חופשיים. בקיצור, להשתתף. והעיקר להבין שחוץ מלימוד, העבודה שלנו היא בפיזור חכמת הקבלה בכל העולם, אז לבוא לכאן, לקחת ספרים ולפזר אותם ככל האפשר.

(סוף השיעור)