שיעור צהריים 28.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 525,

מאמר י"ג, "ענין רמון"

קריין: בעל הסולם, עמוד 525, "שמעתי", מאמר י"ג, "ענין רמון".

אין לי מה להגיד, אנחנו נקרא ונדבר על זה. במידה שיהיו שאלות ניכנס לעומק.

יג. ענין רמון

שמעתי בסעודת ליל ב' דר"ה תש"ח

"ענין רמון, אמר, זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה. ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת.

ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו". נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו "אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

קריין: מאמר קשה.

נקרא שוב עם הפסקות.

"ענין רמון, אמר," בעל הסולם, "זה הוא רמז למה שאמרו חז"ל "שאפילו הרקנין שבך מלאין מצות כרמון" (עירובין י"ט).

ואמר "רמון" הוא מלשון רוממות, שהוא סוד למעלה מהדעת. ויהיה הפירוש "שהרקנין שבך מלאים מצות". ושיעור המלוי הוא, כפי שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. שענין ריקנות אינה שורה אלא על מקום שאין שם ישות (בסוד "תולה ארץ על בלימה").

נמצא, כמה הוא השיעור של המלוי של מקום הריקן? התשובה הוא: לפי מה שהוא רומם את עצמו למעלה מהדעת. זאת אומרת, שהריקנית צריכים למלאות עם רוממות, היינו עם בחינת למעלה מהדעת. ויבקש מה', שיתן לו את הכח הזה." להעלות יותר ויותר למעלה את שיעור המילוי של המקום הריק. "ויהיה הפירוש, שכל הריקנית לא נברא, היינו שלא בא לאדם שירגיש כך שהוא ריקן, אלא בכדי למלאות זה" את המקום הזה, את ההרגשה הזאת "עם רוממות ה', היינו שיקח הכל למעלה מהדעת.

וזהו מה שכתוב "והאלקים עשה שיראו מלפניו". כלומר, שזה שבא לאדם, אלו המחשבות של ריקות, הוא בכדי שהאדם יהא לו צורך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת."

למה אנחנו מרגישים ריקנות? אך ורק כדי למלא מיד, מהר ככל האפשר את הרגשת הריקנות עם הרגשה של אמונה למעלה מהדעת.

"ולזה צריכים את עזרת ה'. היינו, שהאדם מוכרח אז לבקש מה', שיתן לו את הכח, שיוכל להאמין למעלה מהדעת. נמצא, שדוקא אז האדם נצרך להבורא, שיעזור לו. וזהו מטעם, היות השכל החיצוני נותן לו" לאדם "להבין את ההיפך.

לכן אין עצה אחרת להאדם אז, אלא לבקש מה', שיעזור לו. ועל זה אמרו "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו"." זאת אומרת שרק הבורא יכול לעזור לו לצאת ממצבי הריקנות האלה. "נמצא, שרק אז הוא המצב, שהאדם מבין, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה. וזהו" כתוב ש""אלקים עשה", בכדי "שיראו מלפניו". שענין יראה הוא בחינת אמונה, שרק אז האדם נצרך לישועת ה'."

שאלה: אם ננסה לסדר פה את התמונה, מהי ריקנות?

ריקנות היא שאנחנו מרגישים שאנחנו ריקים ואין לנו קשר לשום דבר, ואין במה למלא את עצמנו.

תלמיד: לאן ממשיכים מפה?

מכאן אנחנו צריכים לפנות לבורא ולבקש ממנו שיאיר לנו את הריקנות שלנו, שהיא כלי ריק שרק נוכחות הבורא יכולה למלא אותו. בצורה כזאת, על ידי הרגשת הריקנות, הבורא פותח לנו כלי לגילוי הבורא, לנוכחות הבורא, למילוי הבורא. לכן דווקא ההרגשה הזאת היא הרגשה חשובה מאוד, ואנחנו לא צריכים להיכנס בגללה לייאוש, לדפרסיה, לכל מיני מצבים ריקניים מיואשים, אלא ההיפך, בזה שהבורא מפנה בנו מקום ריק, הוא מפנה מקום לעצמו, לכבודו, ואת זה אנחנו צריכים לא לשכוח ומיד להשתדל להשתמש בזה.

שאלה: למה צריך יראה כדי להגיע לאמונה בה'?

אחרת איך אנחנו יכולים להזמין את אור האמונה שימלא לנו את המקום הריק שבנו? הבורא בונה בנו מקום ריק, כלים, ואנחנו צריכים לדאוג שהוא ימלא את הכלים האלה בעצמו, בנוכחותו. זה מה שקורה. חצי מהעבודה הוא עושה, הוא עושה מקום ריק, ואנחנו מרגישים שאנחנו ריקניים ואין לנו שום דבר, ממש נמצאים במצב שחסר לנו, אין לנו, ריקים אנחנו, והכול כדי שנבין שזה מגיע לנו מהבורא והוא רוצה שאנחנו נדרוש גילוי שלו בנו.

שאלה: כשהאדם מרגיש את הריקנות שלו, ובפנים יש לו צעקה כמעט בלתי מודעת לבורא, וממש מהלב הוא מכוון, מבקש מהבורא, מעלה בקשה, איך הצעקה הופכת למין פניה שהיא בהכרה ברורה?

זה אומר שהאדם צריך כל הזמן לחפש קשר עם הבורא. אפילו במצב שבו אין בורא, הוא צריך להשתדל למצוא אותו, לבקש שהבורא יתגלה לו, ימלא את הריקנות הזאת. הבורא יוצר בנו כאלה תחושות, הרגשות בכוונה, בכדי שאנחנו נדרוש אותו, נדרוש את הגילוי שלו.

תלמיד: כלומר ממש "תצא, תתגלה"?

כן.

שאלה: ממה נובעת הרגשת הריקנות?

מזה שהבורא ברא בנו כלי חדש כדי להתגלות בו אחר כך, אבל בינתיים הוא לא נגלה, ולכן אנחנו מרגישים את עצמנו ריקניים.

תלמיד: מדובר על כל הרגשת ריקנות או רק על הרגשת ריקנות מבוררת שהיא מחוסר קשר עם הבורא?

אפשר להגיד כל הרגשת ריקנות. שאדם מבקש בכל הרגשת ריקנות גילוי הבורא שימלא את הריקנות שלו.

תלמיד: ואם אדם קשור לבורא הוא אף פעם לא מרגיש ריקנות?

ודאי. הוא רק מרגיש מעבר ממדרגה למדרגה, ממצב למצב.

תלמיד: איך לכוון כל הרגשת ריקנות להרגשה שהיא מחוסר קשר עם הבורא? סתם הרגשת ריקנות ממשהו שקרה לי, ממצב שעובר עליי.

בכל זאת אתה צריך לפנות לבורא ולבקש.

תלמיד: איך לא להיכנס לייאוש, לדפרסיה, לאיזה מצב ריקני מיואש?

אתה צריך לא לשכוח שאת מצב הריקנות הזה אתה מקבל מהבורא, ושהוא עושה את זה בכוונה כדי שאתה תדרוש אותו.

תלמיד: מה לדרוש מהבורא כשאדם מרגיש ריקנות?

שיתגלה באותו מקום ריקן. את המקום הריקן הוא בעצמו ברא, צמצם אותו, הסתלק ממנו, ברא אותו על ידי כל מיני פעולות, וכל זה כדי שאתה תרגיש שיש לך מקום לגלות את הבורא, ואז אתה פונה לבורא ומבקש ממנו להתגלות.

תלמיד: אז אני דורש ממנו מילוי, שינוי הרגשת הריקנות שבי?

כן.

שאלה: האם מקום הריק הזה מתמלא באמונה שהבורא נותן לאדם כזאת הזדמנות והבורא מתלבש במקום הריק הזה, ומה שקודם לכן היה עבור האדם כצעד באמונה למעלה מהדעת הופך עכשיו להיות הדעת שלו?

כן.

תלמיד: עם הזמן מה שהיה כאמונה למעלה מהדעת הופך לדעת ומתקלקל, האם אפשר שזה לא יתקלקל אלא ישרת כתוספת לצעד הבא באמונה למעלה מהדעת?

צריך לדרוש יותר ויותר גילוי של הבורא.

שאלה: אם אנחנו נתקלים במצב שאנחנו מרגישים ריקנות ואז נזכרים במה שלמדנו בשיעור וגם את מה ששמענו מהרב שזו בעצם הזמנה מאת הבורא שימלא את החיסרון הזה, אבל אז אנחנו מרגישים שאומנם זאת כוונת הבורא אבל הכוונה שלנו היא פשוט לברוח מהריקנות הזאת, מה אז עלינו לעשות, האם בכל זאת מזמינים אותו?

כן.

שאלה: איך אנחנו מקבלים את המקום הריק הזה? כי אנחנו כאילו מאבדים עניין בדברים גשמיים.

כן, אז מה?

שאלה: אנחנו מאוכזבים מהדברים הגשמיים, איך אנחנו מקבלים דווקא את המקום הזה של החלל הריקן שמכוון נכון, האם יש לנו ניסיון?

אין לנו ניסיון, אני פשוט מרגיש שהחיים שלי ריקים, שאני לא יכול למלא אותם בשום דבר, "בשביל מה אני חי, למה אני חי, לאיזו מטרה, באיזה קשר?", אין לי במה למלא את עצמי, וזה מה שאנחנו מרגישים.

שאלה: האם החלל הזה, הריקנות, יכול להיות גם מחוסר מעשים טובים, מחוסר קשר טוב עם החברים ורק הבורא יכול לעזור?

ודאי שהתוצאה הזאת יכולה להיות מחוסר עבודה נכונה מצד האדם, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לשייך את זה לבורא שמזמין אותנו כדי שאנחנו נזמין אותו למלא את המקום הריק.

שאלה: יוצא שהאדם צריך לפתח בתוכו רגישות מיוחדת לריקנות, חוסר סבלנות כלפיה?

כן, בכל רגע בחיינו אנחנו בודקים את עצמנו, על מה אנחנו מבזבזים את אותו הרגע, במה אנחנו משקיעים אותו, בהתקרבות לחברים, בהתקרבות לבורא, מה השגנו, מה אנחנו מנסים להשיג. אם אנחנו מכוונים את עצמנו בצורה כזאת אז תמיד תהיה לנו תמונה ברורה של איך הבורא עובד בנו, במיוחד כאשר הוא יוצר בנו ריקנות שאותה הוא מציע למלא בעצמו.

תלמיד: אז אין מצב ניטרלי?

אין.

תלמיד: אין מצב ניטראלי בו אני פשוט רוצה לחיות עכשיו, אלא צריך להיות או בהאצה או במצב אחר כלשהו?

כן.

שאלה: האם יש דרגות שונות של ריקנות?

ודאי.

תלמיד: והן באות לפי המצב הקודם שהאדם היה בו?

הן באות לפי חשבונות שהם למעלה מאיתנו.

תלמיד: זאת אומרת זו לא נפילה ממקום?

זה לא העניין שלך, אבל כולן באות מהבורא. כל המקומות האלה באים מהבורא.

תלמיד: ולא מדובר בזה כנגד זה, כמו שאנחנו לומדים?

כן, אבל לא כדאי עכשיו להתחיל לברר ולהתבלבל.

שאלה: איך להימנע ממחשבה חיצונית הרוצה לקבוע את מידת המילוי והתענוג?

קודם כל להיות מחוברת עם החברות וכל הזמן לחשוב על מטרת החיים ועל איך אנחנו משיגים אותה, דרך הבורא.

תלמידה: אמרת שיש רמות שונות של ריקנות, האם יכול להיות סוג של ריקנות בו נרגיש שהדבר היחיד היכול למלא אותה הוא הגברת האמונה?

כן ודאי, זו התשובה הנכונה ביותר להרגשת הריקנות.

שאלה: האם הריקנות היא מצב של חוסר משמעות וחוסר סיפוק והאם אפשר לומר שבתוך הריקנות הזאת ההשתוקקות שמופיעה היא סוג של רשימו?

זה נכון. זה חלק מהרשימו.

שאלה: האם מצב הריקנות מצביע כבר על דאגה רוחנית מסוימת?

כן.

תלמידה: האם עלייה באמונה למעלה מהדעת תמיד קורית ממצב הריקנות?

כן.

תלמידה: וכשזה קורה, האם המעשים, הפעולות שלנו הם אחד לאחד עם הבורא או עם העשירייה? איך זה קורה?

עם העשירייה ועם הבורא.

תלמידה: אז אנחנו הולכים עם זה לעשירייה?

כן.

שאלה: בעצם אנחנו צריכות להגיע לבורא לא עם בקשה למלא לנו את הכלים דקבלה, אלא שיאפשר לנו להזדהות איתו?

זה לא חשוב איך תבטלי או תבררי את התפילה שלך, העיקר לפנות לבורא עם בקשה ולאט לאט הבקשה הזאת תקבל צורה חדשה, נכונה.

שאלה: אמרת שהבורא מפנה מקום ריקן עבורו ומיד צריך להשתמש בזה. נניח יש לי ריקנות, אני לא יודעת אם גם לחברות שלי יש כזו ריקנות. האם נכון שאלך לעשירייה עם תפילה לבורא למלא את המקום הזה?

נכון. כן.

שאלה: רימון הוא פרי מאוד חזק, אפשר להגיד שהוא כדוגמה לכך שכשאנחנו נמצאים בעשירייה, בקבוצה, הבורא תמיד יעזור לנו?

זה נכון.

שאלה: במאמר נאמר שהגדלות ממלאת את המקום הריקני בינינו והוא מורגש עכשיו כגדלות החברות, זאת אומרת אנחנו רואים כאילו נפתח בנו משהו חדש המורגש כשכר. זה הגילוי הפרקטי של הבורא?

לא, עוד לא. אבל תמשיכו.

שאלה: בדרך כלל או שאתה מודה לבורא או שאתה כועס עליו, אין דבר כזה שאתה לא בו. האם צריך לזכות לריקנות, שהבורא ייתן לנו להרגיש אותה.

נניח שזה כך, תתחילו לעבוד מהמצב הזה.

תלמידה: הריקנות מגיעה אליי אישית או שאפשר להרגיש אותה דרך העשירייה?

זה לא חשוב איך.

שאלה: האם נכון שעלינו להגיע לתפילה תמידית לבורא והודיה על כך שהוא נותן לנו את מצבי הריקנות, שנוכל למלא אותם באהבה?

כן.

תלמידה: וזו תפילה תמידית?

כן.

שאלה: מה לעשות במצבים בהם אתה לא יודע לאן ללכת, לאן לפנות?

לבקש מהבורא, כל הזמן לבקש.

תלמידה: זו בקשה שהוא יתגלה בכזה מצב? שמעתי מהחברות שאנחנו לא מבקשים את גילוי הבורא, אלא עובדים בכל מצב. אז האם לבקש גילוי או לא? ואיך הוא מתגלה?

לבקש ממנו שיתגלה, כן.

שאלה: החלל הזה שמופיע בעבודה, האם הוא כמו חיישן שצריך להביא אותנו למבחנים וליצור כוונות? ואם כן, אז בשביל מי אני עושה זאת?

את עושה את זה כדי לפנות לבורא בתפילה.

שאלה: ענית שמצב של ריקנות הוא ניתן כדי שנפנה לבורא. האם אנחנו עושים משהו עם המצב עצמו, צריכים לברוח ממנו או להודות, או שזה לא משפיע?

תשתדלו לפנות לבורא והוא יגיד לכם מה לעשות.

שאלה: מה זה אומר שהבורא ממלא את הריקנות הזאת?

הוא נותן לכם תשובות.

תלמיד: האם הוא צריך למלא כל ריקנות שהאדם מרגיש?

את מה שאתם מבקשים, איפה שאתם מצפים לתשובה ממנו.

תלמיד: אבל יש כאן קשר מאוד פשוט, יש את הריקנות שלי והוא צריך למלא אותה. איך בצורה נכונה לפנות אליו? ואיך הוא ימלא אותה בצורה נכונה?

מה שאנחנו קוראים זה מה שתעשה. תבקש ממנו להתגלות באותה הריקנות שהוא יצר מלכתחילה, מראש. אתה מרגיש אותה ואתה מבקש ממנו שיתגלה בה.

תלמיד: אבל יוצא שהוא כאילו משרת את הרצונות שלי, רץ ומתרוצץ לשרת אותם.

מה הבעיה?

תלמיד: איפה ההשפעה שלי?

אתה מבקש ממנו להתגלות בריקנות הזאת בכדי לעשות לו נחת רוח.

תלמיד: אז התוספת היא לעשות לו נחת רוח.

בטח.

תלמיד: איך להרגיש את הבקשה בצורה כזאת?

איך להרגיש זו כבר לא שאלה אלי. ככל שתתעמק בזה, כך תגלה את הרגשות שלך.

שאלה: לפני השיעור הגיעה ריקנות ענקית, ומרגישים שבשיעור הזה הבורא ממלא את הריקנות. האם צריך לחפש את הריקנות הזו בתוכי, או לבקש?

את צודקת. תחפשי בתוכך את הריקנות.

שאלה: האם אפשר להגיד שאם אני לא שמה לב להרגשת הריקנות הזאת, לא פונה לבורא, אז הבורא נותן מצב עוד יותר קשה, נפילה, וצריך להגדיל את הרגישות הזאת כדי למנוע נפילה?

כן.

שאלה: מי אלה שמרגישים את החלל הזה? כי אנחנו כאן מרגישים משהו בגלל שאנחנו מצדיקים את זה. איך אני מבררת שבעצם אין חלל ברוחניות?

לא, כאן אנחנו אומרים שיש חלל, והבורא עושה אותו כדי שנבקש ממנו למלא את החלל.

שאלה: האם זה נכון לומר שהתפיסה שלי של המילוי היא אין עוד מלבדו, זו הודיה, שהתפילה עצמה לבורא היא כבר המילוי?

זה נכון, אבל בכל זאת לא. מצד האדם ומצד הבורא זה עוד לא סוף הדרך.

שאלה: האם אפשר להתייחס להרגשת הריקנות כמו נייר לקמוס שבאמצעותו אני בודקת את ההתכללות שלי בחברות?

לא, כאן צריך להתכוונן רק לבורא, להסתמך רק על זה.

שאלה: צריך למלא את הריקנות באמונה למעלה מהדעת, ואמונה למעלה מהדעת זו הרי ההשפעה שלנו. האם זה אומר שהרגשת הריקנות בנו זו הרגשת כלים דהשפעה?

זה עוד לא אומר, אבל זה בדרך.

שאלה: בשיעורים הקודמים דברנו על השכינה, שכינה בעפר, שכינה בגלות, האם המצבים האלה של ריקנות אלו מצבים שונים?

כן, אלו מצבים שונים.

שאלה: מקום שהוא מלא ברע, האם זה אומר שהוא מקום ריקן?

כן.

תלמיד: אם כך, מה זה אומר למלא את המקום הזה בבורא?

שהבורא יתגלה בו.

תלמיד: אם לדוגמא אני רואה שסביבי מלחמה.

לא, אתם עדיין לא רואים את זה.

תלמיד: לדוגמה, חבר מקלקל, מעוצבן, אני רואה את זה כמקום מלא רע, הוא גוער בי. איך אני יכול למלא את המקום הזה באמונה למעלה מהדעת? מה לתאר לעצמי?

תחפשו, אני לא אתן לכם פה רמזים.

שאלה: האם הרגשת הריקנות ניתנת לאדם כהכנה לעבודה עם פעולת הצמצום, בכוונה שהכול יהיה לתועלת ה'?

כן.

תלמידה: כשאנחנו מבקשים מהבורא שיתגלה בריקנות, או שימלא את החלל, האם הבקשה היא בעצם לכוח הצמצום על מה שמרגישים?

כן.

תלמידה: אם כך, יותר נכון לבקש צמצום על מה שמרגישים מאשר לבקש ממנו תתגלה, תמלא.

אבל צמצום הוא לא מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא שנרגיש את הבורא ונרגיש את מצבינו עם הבורא כך שאנחנו קשורים יחד, דבוקים יחד.

תלמידה: לפני שמבקשים מהבורא מילוי, גילוי, יש משהו באמצע שצריך, שקודם נוכל לצמצם את ההרגשה ולעבוד עם מה שהוא נותן לנו. זו כאילו התוצאה.

כן.

תלמידה: אם כבר מרגישים ריקנות, אז זה אומר שהוא נותן לנו התעוררות מלמעלה.

כן, ודאי שהבורא נותן את ההתעוררות.

תלמידה: אבל המטרה היא להגיע להתעוררות מלמטה, שאנחנו נזהה שאנחנו נמצאים בכל רגע בריקנות כל עוד אנחנו לא במילוי של הבורא.

זאת התגובה שלך, אבל הבורא הוא תמיד הראשון.

שאלה: במצב של הרגשת ריקנות, האם אנחנו יכולים לפנות לבורא מהשכל? כי יש תחושה שאין שם מקום לכזאת בקשה אישית.

את יכולה לפנות גם מהשכל.

תלמידה: מה יכול לעזור ברגע הזה להגיע בכלל למחשבות האלה, מה יכול לדחוף לשם אם המצב הזה מגיע?

רצון.

שאלה: כשאנחנו עולים מעל הדעת אנחנו נכנסים למצב אחר. איך במצב של למעלה מהדעת אנחנו מרגישים את המילוי?

אם אנחנו נכנסים לאותו מצב, אז נרגיש בו מילוי.

שאלה: האם לפני הריקנות היו לנו שאלות לבורא ולפני התשובות הוא עושה את הריקנות, וברגע שאנחנו נמצאים בה, אנחנו צריכים להבין שהבורא קורא לנו אליו לשיחה אתו?

כן.

תלמידה: האם כך אנחנו נכנסים לדיאלוג אתו?

כן.

תלמידה: האם זה חידוש המצבים?

יש כל מיני מצבים בריקנות.

שאלה: במהלך השיעור, כשאנחנו נמצאים איתך, עולים בפניך הרבה כלים ריקים. האם אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להעלות מ"ן? 

כן.

תלמיד: האם מבחינת התפילה זה משנה אם זה כלי ריק מתוך מה שאדם מרגיש, או מתוך הכלי הכללי?

לא.

שאלה: מקום ריקני, האם זו תכונה אגואיסטית שמתחלפת בתכונת הבורא?

נאמר שכך, נניח. זה עוד ישתנה הרבה פעמים.

שאלה: מה לעשות כשלאדם אין תענוגים מהגשמיות אבל גם אין לו עדיין תענוגים רוחניים מהחיבור, איך להתמודד עם מצב הביניים הזה?

להשתדל בצורה מלאכותית לעורר בתוך עצמו חיסרון לרוחניות, לתענוגים רוחניים.

שאלה: האם יש הבדל בין מצב של ריקנות למצב של חושך או שזה אותו דבר?

זה מאותו סוג.

שאלה: האם מקום ריק זה מקום שבו אני לא מצליחה לבנות קשר וחיבור נכון עם הזולת?

כן.

שאלה: אם אנחנו לא מתחברים בעשירייה באמת, אז מתגלה הריקנות, והבורא בשביל ההתעוררות מוסיף אגואיזם כדי שהוא יתגלה יותר, האם זה כך?

כן, נכון.

שאלה: איך אני יכול לעזור לאדם קרוב שסובל מאובדן של אדם קרוב, חווה ריקנות, חוסר רצון לחיות, מה אפשר לעשות לו כדי לעזור לו להתגבר על הייסורים? 

רק פסיכולוגיה, תפנו לפסיכולוג.

שאלה: מה לעשות אם יש חבר בעשירייה שתקופה ארוכה נמצא בהרגשת ריקנות?

צריכים לטפל בו. קודם כול לברר מה הסיבה להרגשת הריקנות, מפני שאז אנחנו יכולים כנגד זה לעבוד עליו. שנית כול, צריכים למשוך את אותו חבר באותה עשירייה לכל מיני פעולות, עבודות, צריכים לעשות משהו עימו.

תלמיד: בריקנות של החבר, האם הוא מטפל או העשירייה מטפלת?

בעצם גם הוא וגם העשירייה. אבל העשירייה בטוח שצריכה לעשות את זה, וגם הוא, ככל שהוא מסוגל בעצמו.

תלמיד: ואיפה נכנס הבורא בטיפול הזה?

הבורא הוא באמצע, הוא מסדר את התנאים האלה. אנחנו צריכים להשתמש בכל מה שיש בנו כדי מהתנאים השליליים לעבור לתנאים חיוביים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: מה צריכה לעשות עשירייה כדי להצליח לזהות את הריקנות של החבר ולטפל בריקנות הזאת? 

העשירייה צריכה לזהות את המצב, לדבר ביניהם ללא החבר במה היא יכולה לעזור. אסור להתרחק מזה, כל אחד צריך להשתדל ולראות האם הוא יכול למלא כאן איזה תפקיד.

תלמיד: האם יש ריקנות שהעשירייה לא יכולה למלא, או כל ריקנות היא יכולה למלא? 

לא, אין דבר כזה. אם היא לא ממלאה את הריקנות, סימן שהיא לא יכולה לעבוד.

תלמיד: האם הריקנות היא בשביל החבר או בשביל העשירייה?

יותר לעשירייה.

שאלה: אמרת לבקש שהוא יתגלה באותה הריקנות שהוא ברא. אבל הבעיה שהאדם שמרגיש זאת לא יכול לשייך את זה לבורא. מהי הפעולה הראשונה של האדם כשהוא מרגיש את הרגשת הריקנות? 

לקרוא טוב כמה פעמים את המאמר הזה ואת המאמר הבא ב"שמעתי" שנקרא "מהו רוממות ה'", ולפחות במשהו להשתדל לקיים את מה שמסופר עליו, מדובר עליו, לדבר על זה עם החברים.

שאלה: כשאני מרגישה ריקנות, איפה הקבוצה ברגע הזה? האם הקבוצה זו ההזדמנות לקבל את המילוי מהבורא, שהוא ישמע אותנו ויענה? 

כן.

שאלה: האם אפשר להגדיר ריקנות כחיסרון ללא חיסרון? כלומר האדם מרגיש שמשהו חסר לו, אבל הוא לא יודע להגדיר בדיוק את החיסרון שלו, אין לו כוונה.

נכון.

שאלה: איך אני הופך ריקנות לאהבת חברים? 

כשאתה עושה יחד איתם פעולה למלא את הריקנות, אז דרך זה אתה מגיע לאהבת חברים.

שאלה: אתה מבקש מהבורא שימלא את הריקנות, יענה, הוא נותן מענה ואתה מבין שזה הוא שעונה, אבל האגו שלך אומר, "אני לא מסכים". מה לעשות במצב הזה? 

אתה צריך קצת לדרוך על האגו שלך כדי להסכים עם הקבוצה.

תלמיד: זה כמו שאתה שואל שאלה את הרב, הרב עונה, אתה לא יכול להסכים עם זה. איך לבקש מהבורא שייתן את ההסכמה הפנימית, את האפשרות לדרוך על עצמך?

תרשום את התשובה שלא מוצאת חן בעיניך או לא מובנת לך, תפנה לקבוצה ותפנה לבורא, עד שתפתור את הבעיה הזאת, כלומר עד שתסכים עם אותה השאלה, ואז תהיה לך תמונה ברורה של מה נותן לך הבורא.

תלמיד:  האם תמיד הסכמת עם מה שהרב"ש אמר לך?

זה יישאר בינינו.

שאלה: האם התענוג הרוחני הוא תענוג שאנחנו מקבלים כתוצאה מכך שאנחנו אוהבים? 

כן, זה נכון. התענוג הרוחני הוא תענוג מאהבה.

שאלה: נראה לי שיש שתי מדרגות, יש ריקנות פסיכולוגית, כשלא מצליח לנו משהו בחיים או יש לנו בעיות ואנחנו מרגישים מזה ריקנות, שחסר משהו, ויש דרגה רוחנית של ריקנות, ואלו שתי דרגות שונות. 

כן. ומה השאלה?

תלמידה: האם פתרון בדרגה מסוימת יכולה למשוך את הדרגה הבאה? נגיד שיש לי ריקנות בחיים, אבל אני עובדת עבודה רוחנית בעשירייה ועל ידי זה הריקנות הזאת נפתרת, והפוך. זה כמו כשאנחנו חולים אנחנו גם פונים לרופא, מרפאים את הגוף וגם עובדים ברוחניות, עובדים בכל הדרגות האפשריות. איזה קשר יש פה בין שתי הדרגות? 

בעיקרון אנחנו יותר ויותר מגלים ששתי הרמות האלה קשורות ביניהן.

תלמידה: כשאני רוצה לשאול שאלה, אני מיד מקבלת עליה תשובה דרך חברים, דרכך, ובפנים יש כזו שמחה ואני רוצה להודות לך ולחברים על השאלות ולבורא על השיחה איתו.

כל הכבוד. בעיקרון כל אלה ששואלים שאלות צריכים לאחר מכן לנבור בתוכם ולמצוא את התשובות, כיוון שבעיקרון לכל השאלות שמתעוררות בתלמידים שלי אני נותן תשובות. לא אלה שאנחנו מבררים כאן דרך האינטרנט, אלא אלה שכבר מסתובבות בכלי המשותף שלנו.

(סוף השיעור)