שיעור בוקר 14.02.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי 2020,

שיעור 1: אנחנו נתאספנו כאן

קריין: קטע מס' 1, מתוך מאמר רב"ש, "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל".

"כל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לשישים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדם הראשון אור אחד, הנקרא בלשון הזה"ק, "זיהרא עילאה", שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים."

(רב"ש - א'. מאמר 10 "לאיזה דרגה האדם צריך להגיע שלא יצטרך להתגלגל" 1984)

זאת אומרת יש מצב בתחילת הבריאה, שהבורא שברא רצון לקבל הביא את הרצון לקבל למצב שנקרא "גן עדן", כך נקרא המצב. אחר כך אנחנו לומדים שגן זה נקרא "מלכות", עדן זה נקרא "בינה", והאור העליון שממלא את הבינה הוא נקרא "עדן" וכן הלאה. אז מצב של הנשמה שהיא נמצאת, זאת אומרת רצון לקבל שנמצא, בהשתוות צורה מסוימת עם הבורא נקרא "גן עדן".

אחר כך הנשמה הזאת, הרצון הזה שהיה בהשתוות צורה חלקית עם הבורא, ב"קטנות" מה שנקרא, הוא נופל ממצבו בגלל שהתגלה בו רצון לקבל יותר גדול ללא תיקון של השתוות הצורה, של על מנת להשפיע. ואז כל הרצון הזה התפרק, התרסק, נשבר, כמו שאנחנו לומדים גם מחכמת הקבלה עצמה. הוא נשבר לחלקים, לרצונות רבים, שונים, מנוגדים, מרוחקים זה מזה, וכל רצון ורצון מרגיש את עצמו במצבו החדש כקיים בפני עצמו. הוא דוחה את כל הרצונות האחרים ונמשך רק למקור התענוג, למקור המילוי, למקור החיים, נמשך אליו בצורה ש"רוצה אני".

זה מתגלה כצורת החיים באדם שבעולם הזה. במידה שהוא לא נמצא בהשתוות הצורה עם רצון המאציל, עם האור העליון, עם הבורא, הוא נמצא בגילוי המצב שלו כמו שאנחנו רואים את מצבינו. זה אנחנו, שכל אחד כך מגלה את עצמו שכך הוא קיים בגוף, בעולם, שהכול מדומה, הכול נדמה לו במצב שהרצון לקבל נמצא, והכול תוצאה מהרצון שלו. זה מצב שהבורא ייצב ואנחנו נמצאים בשבירה, בריחוק זה מזה, ברצון שדוחה את כולם ורוצה רק ליהנות ולמלאות את עצמו איכשהו.

מכאן והלאה באה חכמת הקבלה ומסבירה לנו, שאם אנחנו רוצים להגיע למצב הנכון והטוב שהבורא, שהטבע, הבורא זה הטבע הכללי, מחייב אותנו, דוחף אותנו לזה, מעורר אותנו לזה, אנחנו צריכים לדעת שהמטרה של הטבע, של הבורא, היא שאנחנו נחזור לאותו מצב הראשון אבל על ידי הכוחות שלנו, על ידי הבקשות שלנו. עד שחוזרים להיות כרצון אחד, אמנם הוא מורכב מהרבה מאוד רצונות פרטיים כי אנחנו נשברנו, התחלקנו, התרחקנו, אבל שיהיה רצון אחד, כאילו רצון אחד.

שבכוח שלנו, ברצון להתאחד, ברצון להתחבר, אנחנו צריכים עכשיו להפעיל חיבור בינינו, עד כדי כך שכל כוח הדחייה והריחוק שבינינו לא ישפיע. זאת אומרת שכוח הדחייה שקבלנו בשבירת הנשמה, כוח הדחייה הזה, אנחנו צריכים מעליו להביא את כוח החיבור, ואז כוח החיבור הוא יהיה פי תר"ח פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם. מקודם היה כוח החיבור שהבורא ייצב בינינו, ועכשיו כוח החיבור קודם כל יהיה על ידינו, ונגד הרצון שעכשיו פועל בנו, זאת אומרת, מה שנקרא "פי תר"ח פעמים" יותר מקודם.

זאת המטרה, שהבורא הציב לנו את המצב השבור, ריחוק ושבירה ואנחנו נמצאים בזה גם בעולם הזה, אנחנו מרגישים את זה. מגלים את זה לאט לאט. מיום ליום שמתפתח הרצון לקבל שלנו, אנחנו יותר ויותר מרגישים כמה שאנחנו דוחים זה את זה, לא מסוגלים להתחבר, לא מסוגלים לקבוע שום דבר טוב, במיוחד בזמננו, דווקא כנגד זה שאנחנו בשכל ורגש יכולים לפתח המון אפשרויות להיות בחיבור יפה וטוב, ולהצליח בכל דבר, אנחנו לא מסוגלים כי להיות יחד זה מאוד שנוא עלינו.

לכן גם העולם הזה, גם כן שאנחנו נמצאים כאן, מלמד אותנו שאנחנו לא מסוגלים להתחבר. כל התהליך שאנחנו עוברים הוא בסופו של דבר לגלות את אפסיות הכוחות שבנו, לגלות נחיצות גדולה מאוד בחיבור, כי אחרת אנחנו אפילו לא נמות, אלא נכנסים לכאלו צרות שטוב לי מותי מחיי, אבל אין.

אז אנחנו לומדים איך אנחנו בכל זאת יכולים להתחבר שוב לאותה מערכת של אדם הראשון. זה המצב שבו אנחנו נמצאים. ולכן זמננו מיוחד. לכן אנחנו בונים חברה שהיא כחברה שצריכה להתחיל את התהליך הזה של התיקון העולם, תיקון האדם, כדי לגלות את הבורא לכל הנבראים, שזו בעצם מטרת הבורא והרצון המרכזי, היחידי שלו, כלפי הבריאה.

קריין: קטע מספר 2.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."

(בעל הסולם, אגרת ד')

זאת אומרת, כמו שהיה לנו מבנה של אדם הראשון, שכל החלקים, כל הרצונות היו מחוברים יחד, כך יצאו מהמקור, בגלגלתא עיניים היו מחוברים כולם, כי אלו כלים דהשפעה עם הרצון קטן בכל אחד ואחד, ולכן המערכת הייתה קיימת עם האור שהיה ממלא את המערכת הזאת, אור קטן, אבל כשהתגלה רצון יותר גדול, רצון של אח"פ, כלים דקבלה, זאת אומרת שכבר היה צריך לעבור מלהשפיע על מנת להשפיע, ממצב שנקרא שהנברא נמצא ב"גן עדן", שנמצא כמלאך שאין למלאך רצון לקבל, שהתגלה בו רצון לקבל, אח"פ, אז לא יכול להחזיק בחיבור בין כל החלקים ונשבר.

זה הייתה בכוונת תחילה, ואז העבודה שלנו היא, את כל הרצונות שנפלו, ונשברו, ואבדו את המסכים, והתרחקו זה מזה עד השנאה הכללית זה בזה, שכל הרצונות האלו הם ייכנסו לצמצום, להסתרה, ויתחילו לגדול לאט לאט. דומם, צומח, חי, מדבר, ובמין המדבר שהוא אחרון שגודל, מתחיל לגדול מרצונות קטנים, כמו שאדם בעולם הזה שהתחיל ממש בדרגת חי ולאט לאט נתחיל לגדול לדרגת האדם. שהתחילה בו חכמה, ושכל, ורגש, וקנאה, ושנאה, דחייה. מה שאין כל כך בחיות, כי בחיות כל הדברים האלה לא קיימים. אין יצר רע בדרגת חי. יש רק רצון להתקיים זה על ידי זה.

מה שאין כן, בבני אדם יש להם רצון להזיק זה לזה. וככל שמתפתחים יותר הרצון הזה גודל. אנחנו רואים כמה האנושות משקיעה בזה שרוצה להזיק בכל החלקים שלה זה לזה. ממש. אפילו שמקלקלת את החיים שלה, שהרצון להזיק לזולת יותר חשוב ממה שכל אחד ואחד רוצה אפילו לסדר לעצמו חיים יותר טובים. "יותר כדאי לי", הרצון שלי כך אומר שיותר כדאי לי לגרום רע לזולת מאשר לגרום טוב לעצמי. אני איהנה יותר מזה שאני גורם רע לזולת, כך הרצון המפותח מרגיש. ואנחנו רואים את זה, איזה חיים, איזה גן עדן היינו יכולים לבנות על פני כדור הארץ, אבל לא מסוגלים. האגו שלנו דוחף אותנו להרוס, להרוג זה את זה, לקלקל זה לזה כי על ידי זה אנחנו מקבלים לפי הטבע שלנו יותר תענוג. כדאי לנו יותר. זה לא הגיוני. אין בזה שום היגיון. שום דבר שאפשר לשייך אותו לחכמה, לשכל, לרגש הנכון. לא. אלא, ככה זה, ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר.

אנחנו צריכים להכיר את הטבע שלנו. זה נקרא "הכרת הרע". הכרת הרצון הרע שפועל ושולט בנו ואין לנו כנגדו שום אמצעי. אומר לנו בעל הסולם כאן, "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'," אותו שדה שנמצא בינינו, שדה של שנאה, דחייה, התחשבות רק בעצמו, וגם כן כשאני מתחשב בעצמי, אני מתחשב ברצון שאני רוצה להרוס אחרים, לא שאני רוצה לעשות טוב לי. אני צריך להכיר שהיצר שפועל בי הוא גם לרעתי. דווקא לרעתי. מה יש לאחרים? אני יכול לעשות לעצמי חיים טובים. לא. היצר הזה הוא שולט עלי, והוא מכוון אותי קודם כל לעשות רע לזולת, אחר כך מזה אתה תרגיש טוב, כך הוא אומר לי, לכן קוראים לו "יצר הרע". שממש הוא כוח זר, מלאך שפועל בנו, דוחף אותי לעשות רע לזולת, ובסופו של דבר, רע לי גם כן, אבל אני לא יכול להתנגד אליו. לא מסוגל, אבל אותו שדה השנאה שנמצא בינינו, אני צריך כמו שהוא אומר, "ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה'," שדווקא השדה הזה של כוח הדחייה, השנאה שיש בין כולם, אתה חייב לצאת מעצמך לתוך שדה הזה של השנאה ודחייה ולהתחיל שם לעבוד. ואז "וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך," כי זה ממש חלקים ששייכים לנשמה שלך, אבל אתה שונא אותם, אתה דוחה אותם, אתה לא יכול להתקרב אליהם, וכמה שאתה יותר ויותר דוחה, תדע שיכול להיות שאלה החלקים הכי חשובים בנשמה שלך. אבל ככה זה אחרי השבירה, מה שהכי רחוק הוא אחר כך בתיקונו יהיה הכי קרוב, "ולצרף אותם לגוף אחד."

זו העבודה שלנו. כדי ליישם את העבודה הזאת המקובלים, אלו שעברו את התיקונים האלו מייעצים לנו, תתאספו בקבוצות קטנות, ותתחילו להשתדל להתחבר, לפחות בעשירייה. שאם אתם משתדלים ויכולים כך לעשות, איכשהו להתקרב זה לזה, כבר אתם יכולים מהעבודה הפרקטית שלכם להתחיל לראות את כל חוקי הטבע. עד כמה שאתם דוחים זה את זה, עד כמה שאתם יכולים להתגבר, עד כמה שאתם יכולים בלהגיע לייאוש למצוא את הצורה הנכונה של העבודה, שאתם פונים לבורא שברא את הכלי האחד, ושבר אותו, ונמצא ומחכה עד שאתם תמשכו אותו גם כן לחיבור שלכם. עד כמה שהחיבור שלכם יהיה יותר חשוב לכם מהרצון האגואיסטי, היצר הרע שלכם, אז אתם תוכלו גם כן לפנות לבורא, למשוך אותו, שרק הוא יכול בכוח שלו, כוח של השפעה, לקרב אתכם זה לזה ולצרף לגוף אחד.

אם העשירייה היא מגיעה לאיזשהו חיבור ביניהם, היא כבר מתחילה לגלות בקשר בין כולם שם, בין העשרה, מצב שנקרא "גן עדן". כמו שהיה לאדם הראשון לפני החטא.

שאלה: מה מפריע לנו עכשיו להפוך לכלי?

מה מפריע לנו עכשיו לבנות את הכלי הנכון שלנו? שתהיה לנו עשירייה, שנוכל להיות מחוברים כך שמחלקים שבורים הם יהיו מחוברים, והשדה שהוא כולו היה שדה קוצים, בוא נגיד, אנחנו הופכים אותו לשדה אשר ברכו ה'. ששם ממש כל הכוחות במקום רעים הופכים להיות טובים, במקום חושך אור, במקום שנאה אהבה. ובעיקר שאנחנו מגלים את החיים שלנו נצחיים, שלמים, והבורא שהוא המקור של כל המצב הזה.

מה חסר לנו? חסר לנו רק לאתר נכון את המצב שבעשירייה. כמו שתלמידי רבי שמעון בסופו של דבר מגלים שהם רוצים להרוג זה את זה, עד כדי כך מגלים את השנאה שלהם, אבל זה בהדרגה. ולמעלה מזה, בהתאם לזה, אם זה מתגלה להם כך, אז מהשמיים ישנם מסננים כאלו, מדרגות, הסתרות, שאם אנחנו כך יכולים לגלות, במידה שאנחנו מגלים את הכוחות הרעים, אנחנו יכולים לפנות לבורא ולבקש ממנו שיהפוך אותם לכוחות הטובים, במקום כוחות הדחייה כוחות החיבור.

לכן מה מפריע לנו עכשיו לבנות עשירייה כזאת, שאנחנו נגלה שם גן עדן? "גן עדן" זה כל המצבים של החיבור, הם נקראים "גן עדן". אז לפחות החיבור הקטן ביותר, התחלתי. זה הכול תלוי בנו, אם אנחנו יכולים יחד לפנות למקור אחד שלנו ולבקש ממנו שיתקן, שיחבר בינינו. אבל אנחנו צריכים להכיר את המצב שלנו, אנחנו רוצים באמת חיבור או לא? ולהשתדל אפילו בעלמא, כאילו לרצות אותו, אפילו שלא רוצים. לפנות, לדעת איך לפנות לבורא ולבקש חיבור, זה מה שחסר, שום דבר חוץ מזה.

האגו שלנו זורק אותנו לכל מיני כיוונים ואומר, חסר לך את זה, את זה ואת זה, ולא עשית את זה, איך אתה יכול להגיע לבורא ולבקש ממנו תיקונים אם לא עשית כל מיני כאלו וכאלו הכנות, ובזה הוא מבלבל אותנו. אין דבר יותר חשוב מזה שהעשירייה מתחברת כדי לפנות לבורא. רק בזה תלוי כל התיקון שלנו וכל המצב הטוב. ולא להתייאש, ודאי שלא נוכל לעשות את זה בבת אחת, יהיו לנו כל מיני מצבים, כך וכך, אבל בסך הכול את זה צריכים לעשות.

שאלה: דומם, צומח, חי, מדבר, אלה השלבים שהאיברים שהדלדלו ממני יגדלו?

אני לא מבין על איזה עולם, על איזה מצב אתה מדבר, אני לא יודע. סתם דומם, צומח, חי, מדבר, יש כאן ארבע מילים, דומם, צומח, חי, מדבר, על איזו רמה, על איזו דרגה, מה אתה מכנה בהם?

תלמיד: אני שמעתי את זה עכשיו ממך, זה צריך להיות בכל מצב, אלה השלבים של ההתפתחות.

כן, אלה שלבים של התפתחות.

תלמיד: זאת אומרת, כמה שאני אראה את החברים שלי יותר גדולים בזה כל ההתפתחות?

כן, אבל לָמה קראת לזה דומם, צומח, חי, מדבר, מה יש לך מזה?

תלמיד: מתוך מה שאמרת זה יצא.

שאלה: שמעתי אותך אומר, שלמעשה התיקון לא יקרה עד שנגלה את השנאה כמו תלמידי רבי שמעון.

לא, לא, אנחנו לא נזכה להגיע לשנאה כזאת שרוצים להרוג זה את זה, אנחנו מגלים אדישות בינתיים, שלא אכפת לי. כמו תינוקות, אתה נותן לאחד לשחק במשהו, לשני לשחק במשהו, הם לא מסתכלים אחד על השני, הם מסתכלים רק על הצעצוע ושקועים בתוך הצעצוע. זה מה שמעניין אותם, הם לא יודעים איך לשחק זה עם זה, האם אפשר להרוויח על ידי זה משהו, אין בהם עדיין.. אחר כך כשגדלים, כבר מתחילים לשחק זה עם זה, לריב ולבנות משהו יחד.

תלמיד: כלומר, לא צריכים להגיע לשם כדי לעבור את המצב, להכיר ברע כדי להגיע לתיקון?

לא. זה אחר כך, כל דבר מתגלה בדבר והיפוכו. ולכן ודאי שכוח הדחייה שאנחנו צריכים לגלות כדי לפנות לבורא עם משהו, הוא בהתאם למדרגה שלנו. הכול לפי סולם המדרגות.

שאלה: לָמה יצר הרע נחשב כוח זר באדם, לָמה זה לא האדם עצמו?

כי האדם נבנה מניצוץ של הבורא, של כוח השפעה, וסביב כוח ההשפעה יש לך קליפה, לבוש, שנקרא "רצון לקבל".

תלמיד: היצר הרע זה כוח שבאדם עצמו, או שזה כוח שבינינו?

הכוח של האדם זה רצון, ורצון שהוא מכוון לעצמו נקרא "רע", מפני שהוא הפוך מהבורא. ועל ידי זה הוא מנתק את האדם מהבורא, ואדם נמצא רק בהרגשת החיים דעולם הזה.

תלמיד: ואם הכוח הזה שולט באדם, אז איך אדם מתנתק ממנו?

כי יש באדם עוד כוח אחד, עוד ניצוץ, חלק א-לוה ממעל. הדואליות הזאת שיש בתוך האדם זה מה שמפתח אותו.

שאלה: לָמה הרצון לקבל לא פועל כנגד השנאה? נגיד הכול הורס אותי מבפנים ואני שמח מזה, אבל לחשוב על זה שיהיה לי אולי טוב יותר, אולי כדאי להתפתח לקראת חיבור, אבל השנאה הזאת משמחת אותי יותר מהחיבור. לָמה זה עובד ככה?

למה הרצון האגואיסטי שלנו יותר חשוב לנו ואנחנו לא יכולים להתגבר עליו בהגיון שלנו? כי באמת, למה אנחנו שונאים זה את זה, מה יש לנו מזה, אנחנו מבינים שמזה לא ייצא טוב, אבל תסתכל מה שקורה, ארצות הברית, רוסיה, סין, כל אירופה, תראה אירן, תראה מה שקורה, כולם רוצים לאכול זה את זה, ומיום ליום יותר ויותר. משקיעים בזה את כל הכוח האנושי, רק כדי לצבור את הנשק וכמה שיותר, ואז להצליח. במה להצליח, במה תשלוט? תשלוט על מיליארד וחצי סינים, תשלוט על הרוסים עם כל השטח שלהם, מה יש לך מזה? תשלוט על האמריקאים, זאת אומרת, מה יש? אלא רק לספק איזה מילוי אגואיסטי לרצון שבתוך בני האדם. מה יש בזה? זה מה שהבורא עשה. למה עשה כך? כדי שאנחנו נראה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד נגד היצר הרע הזה, שהוא ברור לנו, לכולנו, והרצון האגואיסטי הזה הוא לרעתנו. הרי לכולם ברור.

אתה יודע, אם היינו עכשיו עושים שביתת נשק ובכל הכסף הזה מסדרים את העולם, האם היו לנו בעיות עם אקולוגיה, עם הווירוסים, עם רעב, עם כל מיני בעיות אחרות, שאנחנו הורסים את עצמנו? לא, אין, אלא אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע בטבע שלנו, שלא יעזור לנו כלום. גם אתמול דיברנו על זה, שאם לשני יהיה רע, אז שיוציאו לי עין אחת, אבל שלו יוציאו שתיים. ככה עובד יצר הרע, שאני חושב על רע לזולת ומוכן לשלם על זה. מה זה לשלם? אני מוכן, אני בתור שליט מוכן לקחת מהעם שלי 60, 70% מהאוצר, ואני יכול בזה לעשות את העם שלי שמח ובריא, ומפותח, והכול, ואני לוקח ממנו את כל זה כדי לעשות כלי נשק, שאולי אני בזה אוכל להרוג את השכן. ואני לא יכול לעשות נגד זה כלום, זה כוח הבורא שנמצא בנו.

ועכשיו אנחנו מגיעים לגילוי הרע הזה בצורה גלובלית, ולכן אנחנו נמצאים בדור האחרון, ואנחנו צריכים להראות שיטה שכולם יבינו, שכולם ראויים, כולם מבינים מה יש לנו מזה, אלא כולם אומרים שזה הטבע שלנו, מה לעשות. כי לא רואים שיש מזה יציאה, לכן מרכינים את הראש וממשיכים ככה, בחימוש, בכל מיני תחרויות כאלו. אנחנו יכולים להסביר ולהראות לכולם שיש לזה פתרון. אבל אין שאלה למה זה קורה לנו, זה הטבע. תדבר עם כל אדם ואדם ברחוב, או עם אדם גדול, הם יגידו לך זה הטבע שלנו, אנחנו לא יכולים להתנגד, אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, זהו, לא יכולים.

בא בחור כמוך ואומר, יש לי אפשרות להתנגד לטבע שלי, זהו, אני יכול להגביל את עצמי ולא להימשך לשנאה לזולת, שלא זה יכוון אותי בחיים, אני יכול לעשות את זה, זהו. ואז אתה מסביר להם שרק על ידי חיבור, שמתוך החיבור אתה פונה לכוח עליון, כי אחרת אין לך שום אפשרות לפנות אליו, ואז אתה מתחיל להשתמש בכוח החיובי שבטבע כנגד הכוח השלילי. ואז יש לך בידיים שני כוחות, ואתה בשני הכוחות האלה יכול לנהל את העולם. והכוח החיובי במקום הכוח השלילי לא נמצא והכוח השלילי בלי הכוח החיובי לא יכול להיות, אלא רק באיזון בין שני הכוחות האלה, שאתה לומד איך להיות באיזון בין שניהם, כך אתה יכול להוביל את כל העולם כמו שאתה מוביל את הסוס בשתי מושכות.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה נמצא בידינו ואנחנו צריכים להסביר את זה לכול העולם, להראות להם את האפשרות הזאת ולמשוך אותם לקפוץ לעגלה שלנו וכך אנחנו נלך לעולם הטוב כדי לעשות נחת רוח לכוח העליון. אבל זאת כוונה שאנחנו יודעים עליה ואנחנו עושים, כל יתר העולם רואים רק דבר אחד, יהיה לנו טוב. זו הדרך.

תלמיד: אני מרגיש שיש בהסבר כביכול קפיצה, שמזה שמגלים שאי אפשר להתחבר, פתאום מתחברים ומתפללים יחד.

מה פתאום? צריכים להתחלק לעשיריות, כל האנושות צריכה לראות את עצמה שהיא מחוברת בעשירייה, לא חשוב באיזו צורה, לא צריך לחפש באיזו עשירייה אני חייב להיות. בכול עשירייה שאני נופל אני בזה כבר יכול למצוא את התיקון שלי ולגרום לתיקון הכללי. ואחר כך רק לעבוד מתוך העשירייה לנחיצות לבורא, זו העבודה שלנו כרגע, כביכול אנחנו מחוברים בעשירייה, אבל עשירייה נקראת עשירייה כשהיא מייצבת עצמה כדי ליצר בתוכה חיסרון לקשר עם הבורא, לעזרת הבורא, אז היא נקראת "עשירייה".

כשמתחילה להרגיש שהיא קשורה לבורא ושום דבר אין, ובעולם יש רק היא והבורא. זהו. אז שהבורא ישלוט ויטפל בהם, ויתקן אותם, ויעשה מהם משהו שיכול להתגלות בהם. ולא לזה שיהיה להם טוב, אלא שיהיה טוב לו, כך מתחילה להתקדם. אז יש לנו הכול רק אנחנו צריכים כמה שיותר להתחיל לממש את זה.

שאלה: איך אנחנו הופכים את הקשיות ואת העקשנות שיש ביחסים שלנו, לחומר דלק ולמשהו שהוא זורם בינינו?

אם אנחנו עובדים על גדלות המטרה, גדלות הבורא, אז יוצא שכשמגיע לנו כוח מהבורא הוא הופך את הדחייה, העקשנות, השנאה, דווקא לכוח החיבור. זה כנגד זה, על ידי האור כל הכוחות הרעים, כביכול רעים, ככה הם בנויים בכוונה, הופכים להיות לכוחות הטובים. אנחנו רואים את זה בטכניקה, בכול מיני מקומות. אם אתה רוצה להשיג משהו, את כוח הטוב אתה חייב כנגד זה להשקיע כנגדו. זה תמיד כך, לא יכול להיות אחד ללא שני ולכן, אסור לנו להיכנע ליצר הרע, לדחייה, לשנאה, לאדישות, מה שיש לנו בקבוצה.

אסור לנו לעצור בדרך ולשמוע מה שהאגו שלנו אומר, אלא אנחנו צריכים למרות זאת להתקדם לחיבור, ולראות שכול הכוחות האלה של הדחייה הם הכוחות הטובים, הם כוחות שדווקא על ידם אנחנו מתקדמים, כי אין רע בנברא, אלא את השימוש ברע אנחנו צריכים להפוך לטוב, ובלי רע לא יהיה לנו טוב. לא קיים אחד ללא שני בנברא. הבורא זה רק כוח הטוב, כי זה המקור, אבל ביחס אלינו לא יכול להתגלות ככוח אחד, ככוח הטוב, אלא כפלוס ומינוס יחד ואנחנו בין שניהם. וכמה שיש לנו התנגדות בין פלוס למינוס, אנחנו יכולים להיות יותר גדולים, להוציא הספק יותר גדול מהפלוס והמינוס, משני הכוחות האלו. אז אנחנו נמצאים כקו האמצעי, ונפעלים על ידי הכוחות החיוביים שבאים מהבורא והשליליים שמגיעים כנגדו כי הוא יצר את זה. כך אנחנו עושים.

קריין: קטע שלישי מתוך מאמרו של רב"ש "אהבת חברים- א".

""וימצאהו איש, והנה תעה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש". היינו, במה אני יכול לעזור לך. "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים."

(רב"ש - א'. מאמר 3 "אהבת חברים- א" 1984)

זאת אומרת, ההתארגנות לעשירייה, עד כמה שזה דוחה ואנחנו לא מבינים, לא מרגישים בזה שום דבר טוב, זה ממש נגדנו לגמרי. אני מוכן ללמוד, אני מוכן להתפלל, אני מוכן לעשות כל מיני פעולות חוץ מדבר אחד, חוץ מהחיבור בעשירייה. ואני זוכר את עצמי גם כך. הדברים האלה עוברים על כל אחד ואחד. ועד כמה שאדם "כל הגדול מחברו ייצרו גדול ממנו", אז על ידי היצר שלו, בעד יצר הרע שלו הוא יותר דוחה את כולם, ולא מסוגל.

הוא מסתכל על האחרים כמה הם מסוגלים להתחבק זה עם זה, כמה הם יכולים להיות קשורים זה לזה, אדיבים, חברים, אפילו בצורה גשמית, ארצית, הוא לא מסוגל. דוחה את כולם, לא מסוגל. לנהל את כולם, כן, להיות מחובר בצורה כזאת איתם. אבל להיות חבר, זאת אומרת, מחובר בשווה, בתן וקח, שהוא לא מרגיש מחיצה בינו לבין האחרים, כביכול כולם נמצאים באיזה נוזל שמקשר אותם בכול התאים ביניהם, זה הוא לא מסוגל לתאר לעצמו.

וזה כוח ההתנגדות דווקא שאנחנו צריכים לגלות בינינו, כי מכוח ההתנגדות הזה אנחנו בונים אחר כך מסך. מסך. דווקא ממנו, שום דבר לא מיותר אלא הדחייה, השנאה, כל מיני חשבונות אגואיסטים בהכרה ובתת הכרה, לאט לאט אני מגלה אותם מתת ההכרה, כל זה מתגלה לאט לאט וצריכים סבלנות רבה, כדי לתת לכול אחד ואחד, בזמנו, לגלות את היצר הרע שלו בהדרגה, ואיכשהו לצרף לכול אחד בצורה שלו המיוחדת, להשפעה הדדית בקבוצה ולגילוי הבורא המיוחד שאז הם יכולים לבצע.

שאלה: אתה יכול לפרט את התהליך איך מגילוי כוח ההתנגדות בונים מסך?

לא. על ידי זה שמשתדלים.

תלמיד: משתדלים במה?

משתדלים בחיבור. רוצים להתחבר.

תלמיד: תיארת עכשיו מצב שהוא הפוך לגמרי מחיבור.

נכון, כי משתדלים להגיע לחיבור אז מגלים עד כמה שאנחנו לא בחיבור.

תלמיד: אז אנחנו מגלים עד כמה אנחנו לא בחיבור ואמרת שזה החומר שממנו בונים מסך.

כן. כשמתגברים על הריחוק, רוצים להתחבר ומתגברים על זה, אז פונים לבורא ועל ידי התפילה מקבלים עזרה, כוח החיבור, ומכוח החיבור בינינו, שאנחנו מייצבים אותו על פני הדחייה שבינינו, על ידי זה אנחנו בונים מסך שנמצא בפה דראש של הפרצוף שלנו.

תלמיד: בדרך כלל, לפחות מהניסיון שלי, מה שקורה כשמגיע כוח ההתנגדות, כוח הדחייה, זה הכוח השולט, הוא דוחה אותך, הוא מתנגד ואתה נזרק לכול מיני מקומות אחרים. איך בונים מהכוח הזה את מה שאתה מתאר?

ממשיכים בכול זאת לבנות יחד כולם עם כוחות הדחייה, עם הכוחות שלומדים, שפונים לבורא, ממשיכים בזה. לא נכנעים. אין שום ברירה, ככה עושים. זאת העבודה בשדה אשר ברכו ה'. כך צריכים לעשות.

שאלה: הבנתי אחרת את כוח ההתנגדות. זה בעצם כוח הצמצום, כוח ההתנגדות לאגו.

לא. כוח ההתנגדות לחיבור.

תלמיד: האגו עצמו.

כן.

תלמיד: אז איך הוא בונה מסך?

אחר כך אנחנו מתוך זה בונים את כוח ההתנגדות לקבלת האור על מנת לקבל, שיהיה מסך ותהיה כבר כוונה על מנת להשפיע. זה כבר שלבים מתקדמים.

תלמיד: אז זה כוח ההתנגדות או הכרת הרע?

כן.

תלמיד: והוא נבנה בעשירייה?

הכול נבנה רק בעשירייה. אין שום כוח, אין שום תכונה שיכולה להיבנות באדם אחד. יכול לשבת עם הספר, במיוחד בזמננו, אנחנו נמצאים בדור שבעל הסולם כבר לפני מאה שנה קבע שזה הדור האחרון. והדור האחרון זה שמעמיד בחזרה את הכלי הכללי דאדם הראשון, הנשמה הכללית. לכן אין לנו ברירה. לכן הוא כתב בצורה כזאת את כל הקטעים שלו, כל הכתבים שלו, הכול כתוב לגבי קבוצה שנקראת "ישר א-ל", ישראל וכל האנושות שמתחברת לקבוצה הזאת.

שאלה: איך נוכל לזהות כשאנחנו מגלים, זוכים לכזה פירוד, איך לזהות אותו ולא ליפול במלכודת של להתחיל להתרחק אלא באמת לבנות מעליו קשר המסך?

תתחילו לנסות להתקרב זה לזה. לפי מה שכותב בעל הסולם, ורב"ש במיוחד כותב. תתחילו לנסות לממש את מה שכותב רב"ש ותראו עד כמה אתם לא רוצים, לא מסוגלים, דוחים, מוכנים לעסוק בכל דבר אחר, רק לא בזה. תראו.

תלמיד: כשאנחנו מגלים את זה אפילו במידה מסוימת, מה מבטיח שאנחנו לא נברח אלא נמשיך ללחוץ ולהתקרב בינינו?

שום דבר לא מבטיח לך שאתה לא תברח, אלא הקבוצה בלבד.

שאלה: האם אפשר להגיע לרוחניות בלי הכרת הרע?

אז איך אתה תגיע? על ידי איזה כוח אפשר להגיע לרוחניות אם אתה לא רוכב על הרע? איך אתה מגלה את הטוב? אתה לא יכול לגלות את זה. לא יכול. רק מתגלה זה על פני זה, "יתרון אור מתוך החושך". אני לא מתאר לעצמי איך אפשר לגלות טוב בלי רע. איך אתה תגיד שזה טוב, לעומת מה אתה תמדוד אותו? כל המדידה שלנו היא, זה לעומת זה, בכל מקום, בכל דבר, בכל הבחן. ממיקרו למקרו, מה שאתה רוצה, תמיד זה כנגד זה אנחנו יכולים רק לאבחן, למדוד, להרגיש, לקבוע.

לכן הבורא בעצמו זה כוח, אנחנו אפילו לא יכולים להגיד "כוח השפעה", כי כוח השפעה יכול להיות רק אם יש כנגדו כוח קבלה. לכן פעולת הבורא, שרק הוא מסוגל לעשות, זו פעולת הבריאה, "בראתי יצר הרע" יש מאין. לא היה ב"אין" כוח הטוב. לא היה. אלא במידה שרוצה לברוא כוח הרע אז יצא והתייצב גם הכוח הטוב. אי אפשר לדבר על כוח אחד ללא השני.

אבל זה כבר התחכמות, זה לא חשוב לנו. מעשית, אין אחד בלי השני. אם אתם רוצים להיות צדיקים, אתם צריכים להיות קודם כל רשעים. אבל כאלו רשעים, שלא אתם קובעים שזה הרשע אלא אתם רוצים להיות צדיקים וכל הזמן מגלים שאתם רשעים. ככה זה מתגלה, בשני קווים, שתי הבחנות.

שאלה: בבירור של הכלל, "אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך", אני רואה שבעבודה שלנו בעשירייה, זה קורה בצורה ייחודית. יש בירור, עבודה על תיקון, כנגד מה להציב את זה. אם אנחנו מדברים על מעגלים חיצוניים, להם בכלל מותר לספר על המצבים האלה כדי להראות מה אדם עובר ואיפה הוא נמצא ובתוך מה? או שזה מוקדם מדי, עדיף לא לדבר על זה.

אני חושב שמותר לספר עד רמה מסוימת על חכמת הקבלה לכולם, רק לא על הקושי להתקדם ולהילחם נגד היצר הרע וכן הלאה, אבל להסביר את הדברים האלה שרע וטוב, אור וחושך, שזה כנגדנו. זה ברור לנו מהעולם שלנו שזה כנגדנו, וגם איך אנחנו מושכים את הבורא ש"עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו" וכל הדברים האלה, הכול אפשר לספר חוץ מדבר אחד, שהדרך בנויה כל הזמן מהתנגשויות, ואז זה קשה. אבל אנחנו רואים את זה גם בכל דבר שאדם עוסק בעולם הזה, אפילו מדען, מומחה, לא חשוב מי. מי שרוצה להשיג משהו גם בדרגה אחרת, יש לו תמיד התנגשות. ספורטאי נגיד, כמה הוא סובל, כמה הוא דואג לעלות בדרגה. הכול מגיע מאותו החוק, של שני כוחות שנמצאים כנגד זה.

קריין: קטע מספר 4. מתוך מאמרו של הרב"ש, "מטרת החברה".

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(רב"ש - א'. מאמר 1, חלק א'. "מטרת החברה - א" 1984)

זו בעיה להתחבר. לשכנע את עצמי שהקבוצה היא הנשמה שלי, "שלי", ושאני עכשיו מוותר על האגו הפרטי שלי, זה על היצר הרע שלי, ואני בזה מתנתק מעצמי ומתחבר לנשמה, כאן זו נקודה בעייתית מאוד. כי אני צריך בכל רגע ורגע בחיי להשתדל להתנתק מעצמי ולהתכלל בתוך העשירייה. וזה בכל שנייה, מעצמי לעשירייה, מעצמי לעשירייה, כל הזמן להיות במעברים כאלה. כי בכול רגע כשאני עושה את זה, אני מעביר את הפרוטה והפרוטה שמצטרפת לחשבון גדול.

כמו המלך שרצה להעביר את האוצר שלו ממדינה למדינה, מהמדינה שלו האגואיסטית למדינה שלו האלטרואיסטית, אי אפשר בבת אחת, כי הרצון לקבל בדרך יגנוב בטוח, אבל על פרוטות הוא יכול לוותר. כך אנחנו מוותרים, אני מתנתק קצת מעצמי ומשפיע לקבוצה, מתנתק קצת מעצמי ומשפיע לעשירייה. כך עוד קצת ועוד קצת, עד שאני מתחיל לראות בזה סדר חיים, פשוט מאוד, זה הרגל, אפשר לעשות את זה כהרגל, כשאני לא חושב עליהם אז אני כבר כביכול מרגיש את עצמי לא בסדר. אני השקעתי בהם, אז כמה שהשקעתי כמה פרוטות, אני כבר דואג לפרוטות האלה שהשקעתי בהם, הם נעשים לי בזה חשובים לי יותר. וכך אני מתקדם.

הטכניקה הזאת ברורה. כמה שאני משקיע לפי פרוטות ממש, לפי הפעולות, עוד קצת התנתקתי מעצמי והשקעתי בקבוצה, עוד קצת התנתקתי מעצמי והשקעתי בקבוצה, ואז על ידי זה הקבוצה בצורה הגיונית, בצורה אגואיסטית אפילו, נעשית לי חשובה יותר. אני דואג לאגו שלי, להשקעה שלי, ליגיעה שלי שהשקעתי בהם, אז כבר אני חושב עליהם יותר.

אחרי שעשיתי את זה. זו דרגה אחת של ההתקשרות. עכשיו אני מתחיל לדאוג לצורת ההתקשרות. זאת אומרת, אני מתקשר אליהם כי על ידם אני מצליח, אני מרוויח, אני קשור להשקעה שלי שנמצאת שם. או שאני רוצה את זה להפוך לעל מנת להשפיע, שזה אחרי שאני מתקשר אליהם. יש כאן כמה שלבים, כרגיל, ארבעה שלבים. נלמד אותם.

קריין: קטע מספר 5. מתוך מאמר "אהבת חברים". אומר רב"ש:

"על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי. אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת, רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים, לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח."

(רב"ש - א'. מאמר 6 "אהבת חברים - ב" 1984)

סדנה

קודם כל אנחנו משקיעים בעשירייה, ולא כל כך חשוב עם איזה חשבון העיקר להשקיע. יש בזה "הרגל נעשה טבע שני", יש בזה שאני משקיע ומעביר להם למדינה שלי, למלכות העתידה שלי, כמו המלך שמעביר את האוצר. אבל אחר כך כשאני עושה ועושה את זה, מאיפה אני מתחיל לחשוב שאני עושה את זה בצורה לא נכונה, אגואיסטית, אלא צריך להחליף את היחס שלי להשפעה?

בוא נגיד כך, שאותו הכוח, אותו הכסף, אותם הדברים שאני מעביר לקבוצה, איך על ידי זה שהעברתי את זה לקבוצה, אני מתחיל לחשוב לא על הרווח שלי שאני משקיע בהם כדי לקנות את העולם הבא, אלא איך זה עוזר לי להתחיל לחשוב באמת לעל מנת להשפיע?

איך ההשקעה שלי בקבוצה, אמנם היא אגואיסטית, היא פתאום מעוררת בי שאלה, למה אני משקיע בצורה אגואיסטית בקבוצה ולא בצורת השפעה? כביכול השקעתי שם נניח מיליון דולר, ופתאום אני רוצה שמיליון הדולר האלה ילכו למה שהם רוצים, אין לזה שום קשר איתי, שלא יחשבו עלי, שלא יידעו על זה, לכלום, אבל השקעתי ממש בזיעה, כל פרוטה ופרוטה העברתי לשם כמו לבנק בטוח שזה החשבון שלי. אחרי שעשיתי את החשבון, לא רוצה אותו, מוכן לתרום. איך זה קורה?

*

האם זה תלוי בעשירייה? עשירייה קשה, אנשים אגואיסטים, מפולפלים, חכמים למיניהם, או עשירייה רכה, יפה כזאת, פשוטה. האם תלוי מתי אתחיל לחשוב לעל מנת להשפיע בעשירייה כזאת או בעשירייה כזאת? איך זה תלוי אם בעשירייה אנשים קשים או רכים?

*

קריין: קטע מספר 6. כותב הרב"ש במאמרו "הצורך לאהבת חברים":

"יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים. היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם, לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני. וע"י זה יש לכל אחד כח של כל החברה. לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה."

(רב"ש - א'. מאמר 14 "הצורך לאהבת חברים" 1988)

איך זה קורה שאני הופך להיות כלול מכולם? האם זה על חשבוני, זה מבלבל אותי, זה מוריד את מה שיש לי לעומת זה שאני מקבל את מה שיש בהם, מהם? מה ההבדל בין מה שהייתי בפני עצמי, לבין זה שאני עכשיו נכלל מעוד תשעה חברים? האם אני יכול לכלול בכלל את כל מה שיש בהם? איך זה מסתדר בי, איך זה נכנס, נרשם, איך אני עובד עם זה?

*

איך אנחנו יכולים בפועל, בפועל ממש, בהתחברות בינינו להרגיש שאנחנו חוזרים למערכת של אדם הראשון? עוד יותר ועוד יותר חוזרים לאדם הראשון, לאדם.

*

קריין: קטע מספר 7. מתוך מאור ושמש, פרשת ויחי.

"העיקר של אסיפה, שיהיו כולם באחדות אחד, ויהיו מבקשים הכל רק תכלית אחד- למצוא את השי"ת. שבכל עשרה השכינה שורה, ובודאי אם יש יותר מעשרה בוודאי יש יותר גילוי שכינה. וכל אחד ואחד יקבץ עצמו לחבירו ויהיה נכנס אליו לשמוע ממנו איזה דבר לעבודת ה' והאיך למצוא את ה', ויהיה נתבטל אצלו וכן חבירו אליו, וכן כולם יהיו כך, וממילא כשאסיפה הוא על זה הכוונה, ממילא השי"ת מקרב עצמו אליהם ונמצא עמהם, ורחמים גדולים וחסדים טובים ומגולים נמשך על כנסת ישראל."

(מאור ושמש. פרשת ויחי)

קריין: קטע מספר 8. מתוך מאמרו של הרב"ש, "עשה לך רב וקנה לך חבר".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש - א'. מספר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)

מה זה נקרא "לוותר ויתורים לטובת הזולת", שרק על זה אפשר להתאחד? למה, מה זאת אומרת לוותר, מה לוותר, על מה? איך אני מקבל את החשיבות, מבדיל את הדברים האלה, מקבל כוחות לממש אותם?

*

הוא כותב כך, "אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת," אהבת הזולת צריכה לכסות על כל השינוי בדעות. "לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד." תסבירו מה קורה כאן.

*

בצורה פשוטה. אם החיבור יכול להיות רק על ידי זה שאני מקבל את השני יותר מעצמי, שאני מתחבר אליו בצורה כזאת שהרצון שלו נעשה חשוב יותר מהרצון שלי ואני משרת ברצון שלי את הרצון שלו, זה נקרא ויתור וזה נקרא אהבה. על כל הפשעים, שאני רוצה לנצל אותו, אני מכסה את זה באהבה שלי אליו, אני מוכן לשרת את הרצון שלו, על ידי זה החיבור מתקיים.

זה מה שהוא אומר: "אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת," כי היא חשובה יותר מהכול, "לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת". מה זה לוותר ויתורים? שאני מסוגל לעבוד עם הרצון שלי, עם כל מה שיש לי, עם כל הכוחות שלי לטובתו, פשוט מאוד, לטובתו, לא חשוב במה, לטובתו. אני מחליף, אני שם את הרצון שלי כמנוע ואת הרצון שלו כמטרה ואני עובד, "ועל זה יוכלו להתאחד." רק בצורה כזאת.

איך אנחנו עושים את זה בעשירייה, שאני שם את כל הרצונות של תשעת החברים כמטרה שאליה אני רוצה להגיע, לממש אותה, ואת הרצון שלי כפועל, וכך אני עובד? הם קובעים לי את צורת העבודה, את המטרה, את הכול, אני רק כוח הסוס או החמור.

*

קריין: קטע תשיעי, מתוך מאמרו של הרב"ש "סדר ישיבת התועדות".

"כתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך."

(רב"ש - א'. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

קריין: קטע עשירי, מתוך ליקוטי הלכות.

"עיקר עלית הנפש ושלמותה הוא, כשנכללים כל הנפשות ונעשים אחד, כי אז עולים אל הקדושה, כי הקדושה הוא אחד. וע"כ התפילה, שהוא בחינת הנפש, עיקרה תלוי כשמתאחדים הנפשות. וע"כ עיקר התפילה, בצבור ולא ביחיד, שלא יהיה כל אחד חלוק בפני עצמו, שזה הפך הקדושה. רק צריכים לחבר יחד העדה הקדושה, ונעשים בחינת אחד, וזה תפילה בציבור, ובבית הכנסת דווקא, ששם מתכנסים הנפשות, וזה הוא שלמות התפילה."

(ליקוטי הלכות. הלכות בית הכנסת, הלכה א')

סדנה

אני מבקש עצות מה לשאול בכנס. אתם קהל שכל היום נמצאים במחשבות על התכלית, כל בוקר נמצאים בשיעור שלנו, אז על מה הייתם שואלים את הקבוצה, את הציבור שבכנס?

בבקשה. דברו ביניכם, תעצבו כמה שאלות, ניקח אותן בחשבון, נתחיל לשאול אותן בכנס, לראות איך באמת אנחנו על ידי זה מעוררים את הקהל.

*

אם החלטתם איזה שאלות כדאי לשאול, אז כל שולחן תרשמו בבקשה כמה שאלות.

שאלות, בבקשה.

תלמיד: הצלחנו להגיע לארבע שאלות מתוך הרבה יותר.

אחת, מה אתם מצפים מהאסיפה הזאת, מה מטרת האסיפה שלנו?

שתיים, איך אנחנו מגלים כוח איחוד, כוח הנשמה למרות השוני בינינו הזרות בינינו?

שלוש, אם נושא השיעור, "אנחנו נתאספנו כאן", אז אם אני מרגיש שאני חלק מהציבור, במה אני מרגיש חלק מהציבור?

ארבע, איך אנחנו מייצבים בינינו תפילה כזאת, שהבורא יתגלה כבר בשיעור הזה?

יופי, תאספו את כול השאלות ותמסרו לכתובת boardworldkli@gmail.com, זו הכתובת של כול הדברים לכנס.

אז את כל השאלות של כל עשירייה ועשירייה, גם מכאן וגם מכל העולם שאנחנו רואים עכשיו על המסכים, כולם כולם שישלחו לשם. לא חשוב באיזו שפה, אנחנו כבר כאן נשתדל להביא אותם לשפה אחת ולרצון אחד, ללב אחד, ונראה מה לעשות איתן.

תלמיד: אפשר שכל שולחן, עשירייה שיהיו בכנס, יכתבו משהו קטן, או תפילה משותפת, או בית של שיר שאפשר להלחין ואז לפרסם את הכול. ככה כל אדם יהיה קשור ויהיה לו משהו שלו שהוא יוצא איתו מהכנס.

יופי קח את [הרעיון] ותעשה. לעשות מזה שירים זה לא אני. אני מאוד מוגבל בזה, הבורא לא נתן לי את זה.

שאלה: לפני כמה שנים אספנו את כל התפילות ותלינו אותן בכדור מהתקרה, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות משהו דומה לזה עם כל השאלות האלה שאספנו, כיוון שכל הרצונות האלה במהותן, אלה רצונות שאנחנו מביאים איתנו לכנס, ואין דרך טובה יותר מאשר כשזה יהיה תלוי מעל ראשינו, שיראה לנו את החשיבות והגדלות של מה שהתכנסנו בשבילו.

יופי, תעשו את זה ועוד עם כול מה שמגיע, [ואם] תרצו בסוף הכנס, נבצע עם זה משהו. בסדר גמור.

שאלה: השאלה זה לא מה אנחנו שואלים את הקהל. אלא איך אנחנו מגיעים מוכנים, איך אנחנו מגיעים מחוברים ועם יכולת להשפיע על הקהל הזה. כי הקהל הוא קהל שיהיה מורכב מכל מיני סוגים של אנשים. לא יהיה שם חיסרון אחד שאפשר להתחיל לעורר. צריך להתחיל לחבר אותם, ולחבר אותם זה תלוי בנו.

זה נכון אתה צודק, לכן אנחנו קודם כל בורחים למדבר. אבל בכל זאת צריכים לעורר אותם במשהו. זה מה ששאלתי. אנחנו צריכים להגיע ליום הראשון של הכנס בצורה כזאת, שכבר אנחנו קובעים צורה והילוך בקהל הרחב בלי להגיד אף מילה. ככה הכוח שלנו שיפעל. לייצב את עצמנו בצורה כזאת שמוסיפים, רק מוסיפים. כמו שאחר כך כל האנושות מצטרפת. סך הכול הקבוצה המועילה היא קובעת, וכל היתר מוסיפים את המאסה שלהם.

תלמיד: רציתי להגיד שאנחנו צריכים רדיו שיעבוד לאורך כל היום.

אין לנו באינטרנט דבר כזה?

תלמיד: מאוד חסר.

יש, או לא? כאן אומרים לי כן, ואתה אומר לי שלא.

תלמיד: הוא עובד עם קטעים בלופ, עם מוסיקת רקע וזה לא מספיק. אנחנו צריכים רדיו שיהיה חי.

אם אתה יכול להיכנס לאינטרנט ולהוציא כל שיעור ושיעור ולשמוע אותו, כל שיחה, כל מה שאתה רוצה, אז מה רדיו יגיד לך?

תלמיד: אין בזה כוח, כי זה לא ביחד, שכולם שומעים ביחד רדיו לאורך כל היום זה חי.

תתחברו ותשמעו אותו שיעור, נגיד.

תלמיד: אני מרגיש שבשיעור אני שומע הכל ובמשך היום אני מצליח ליישם אחוז אחד ממה שאתה [אומר]. אז אם היה רדיו שמאחד אותנו לאורך היום, זה היה חבל על הזמן.

אבל זה לא תלוי ברדיו, זה תלוי בכם.

תלמיד: אבל שישמיע לנו את קטעי המקור של השיעור, ואת הקטעים מהשיעור, שתהיה תפילה כל שעה ברדיו הזה. אנחנו צריכים להיות בקשר לאורך כל היום.

זאת אומרת שיעשה את זה בצורה אפילו קצת אגרסיבית, ימשוך אתכם, יפרמט אתכם, יספר לכם. זו השקעה. זה לא פשוט. זו לא השקעה פעם אחת ואחר כך זה עובד, אני לא יודע איך לבצע את זה. קודם כל זה סכומים גדולים, אחר כך שוב יבואו אלינו, בוא, בוא, תנסה, תשתתף וכן הלאה.

תלמיד: לא. קודם כל אני בטוח שאנחנו נסכים, כל חבר, לשים כמה שקלים לממן את זה.

קודם כל תביא תכנית. יש לך רעיון, תביא תכנית.

תלמיד: אני אכתוב, ואני אמצא למי לשלוח.

תמצא למי לשלוח רק שזה לא יחזור אלי, שאני אצטרך כל הזמן להיות דבוק למיקרופונים שם. אני בניתי לעצמי אולפן קטן, אמרתי זה אולפן ומתי שאני יכול, מתי שאני רוצה, מתי שבא לי, אז אני אבוא לשם ואקליט משהו. עכשיו יש שם אנשים שעובדים ומושכים אותי לשם כמה שעות ביום. והאולפן הגדול שרצינו לשימוש הקהל הרחב, הקבוצות והכול, עומד ריק. לגמרי ריק. אז אני מפחד שאותו דבר יהיה ברדיו. אתם בסופו של דבר באים אלי ומפילים את זה עלי.

תלמיד: אני בכלל לא דמיינתי שאתה תהיה ברדיו, רק שהשיעור יחיה לאורך היום.

בסדר גמור.

(סוף השיעור)