שיעור בוקר 12.05.23 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

מתוך שלא לשמה באים לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "מתוך שלא לשמה באים לשמה", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 8.

זו העבודה הכללית היחידה והעיקרית שלנו, לבוא מלא לשמה לשמה. בלא לשמה אנחנו נמצאים בתפיסת המציאות ברצון לקבל שלנו איך שהבורא סידר לנו את זה מלכתחילה. ולמה סידר כך? כדי שאנחנו נוכל להרגיש גם מה זה לשמה כי אנחנו מרגישים כנבראים רק דבר והיפוכו, בניגוד בין אור לבין חושך. אז בתפיסה הזאת אנחנו תופסים גם מה זה נקרא הפוך מהבורא שנקרא לא לשמה וכמו הבורא שנקרא לשמה.

לכן אנחנו צריכים להשתדל ככל שאפשר יותר מהר להתגבר על ההפרעות של לא לשמה בהן נולדנו ותכונות האלה הן שולטות בנו ולעבור ללשמה כך שנראה את המציאות כמו הבורא בכוח החיבור, בכוח ההשפעה, בתכונה המתוקנת.

מלכתחילה אנחנו נמצאים בתכונה ההפוכה "בראתי יצר רע" מה שנקרא, והמעבר מלא לשמה לשמה, מהרצון לקבל לרצון להשפיע, הוא בזה שאנחנו נתאמץ בקבוצות, כך כתוב גם בתורה, שבתחילת הכניסה לארץ ישראל, לרצון שכולו להשפיע לבורא, משה מחלק את כל הכלל שיצא ממצרים לעשיריות והם מוכנים לזה, מה שאומר ה' נעשה ונשמע, וכך הם מתחילים את התיקון שלהם, להתאים את עצמם לארץ ישראל, לישר-אל.

זו העבודה שלנו, אין יותר בתורה אלא מלעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מלא לשמה, לשמה.

שאלה: מה השלב בדרך שנקרא לשמה? איך אפשר להגדיר שעכשיו אנחנו בלשמה אם כאילו עד סוף התיקון יש עוד רצון לקבל שצריך לתקן אותו, אז לכאורה רק בסוף אפשר להגיד זה נקרא לשמה?

את המילה "בדרך" אני לא מבין.

תלמיד: בהתפתחות של האדם איך יכול להיות שלב שבו אומרים שהוא בלשמה?

זה לא שלב. לשמה זה לא שלב, אלא כבר המצב הסופי המתוקן.

תלמיד: הסופי המוחלט, זאת אומרת הסופי בסוף התיקון?

לא, אנחנו הכנו את עצמנו על ידי שבירת האדם הראשון במצב שאנחנו בעל מנת לקבל, ואז תפיסה שלנו נקראת "לא לשמה". אפילו פחות מלא לשמה כי אנחנו לא מבינים שאנחנו נמצאים בתכונה כזאת. אנחנו מגיעים ממצבנו שאנחנו תופסים את העולם כמו שהוא בחמישה החושים האגואיסטיים שלנו - ראיה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש, ומזה תופסים את העולם, מכירים אותו וזה נקרא העולם, זה המצב ההתחלתי, הבהמי הייתי אומר של בני האדם.

אם אנחנו נמצאים בנקודה שבלב, אז אנחנו מתחילים להרגיש שעובדים עלינו, שמושכים אותנו לאיזה מצב חדש, לא מוכר, יותר גבוה, שאנחנו רוצים להתקרב לכוח עליון, להכיר מישהו מלמעלה שמנהל אותנו. וכך אנשים מתקדמים, הם נמשכים לחכמת הקבלה, יש כאלה שבדרך נכנסים לכל מיני חוכמות, אמונות, אבל בסופו של דבר זו הדרך שמגיעים לחכמת הקבלה ומתחילים להכיר אותה, מה שדוחף אותם הוא הרצון להכיר את הבורא, פשוט מאוד.

שאלה: מה זה לשמה?

על מנת להשפיע. לעשות משהו, כל דבר שאתה מסוגל שיהיה לשם השפעה לכוח עליון, בסופו של דבר לבורא, אבל בדרך אנחנו לא מכירים אותו, לא מבינים אותו, אנחנו צריכים לעשות את זה "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

תלמיד: איך יכול להיות כזה מצב שנקרא לשמה אם תמיד יש עוד רצון לקבל עד שמתקנים את כולו, זאת אומרת רק בגמר התיקון של האדם יכול להגיד שהוא בלשמה, ועד אז הוא בלא בלשמה, איך זה עובד?

כמו שאנחנו לומדים איך גדלים גם אנשים וילדים, לאט לאט גדל אדם, הרצון לקבל שלו מתפתח וככל שהוא מתפתח אז הוא מקבל הזדמנות לתקן את הרצון לקבל.

תלמיד: השלב או המצב שהמקובלים מגדירים "מתוך שלא לשמה באים לשמה", למה הם מתכוונים, מה הוא השלב הזה בדרך?

בכל אדם ואדם באיזה שלב בההתקדמות שלו בחיים יש לו הזדמנות, משיכה להכיר מי אני, מה אני, לשם מה אני קיים, מה מטרת החיים שלי וכן הלאה, וכך לאט לאט מקרבים את האדם בתוך האנושות להכיר את כל הבריאה ואת כל תהליך ההתפתחות שלה.

שאלה: האם אחרי לשמה יש עוד תיקונים?

לא, יש שני מצבים לא לשמה ולשמה. שהרצון לקבל על מנת לקבל עובד זה נקרא לא לשמה וכשהוא עובד על מנת להשפיע בכל מיני דרגות זה נקרא לשמה.

שאלה: יש ללשמה דרגות?

בטח.

תלמיד: בכל מדרגה יש עוד ועוד לשמה?

סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות כמו שאנחנו סופרים לפי העולמות - חמישה עולמות, חמישה פרצופים וחמש ספירות בכל פרצוף. אבל יש עוד הרבה מאוד כל מיני מצבים באותן מאה עשרים וחמש מדרגות שאנחנו לומדים ומדברים עליהן. אפשר לדבר עליהן בצורה ספרותית, פיוטית ואפשר לדבר עליהן בצורת מדרגות כסיבה ומסובב, אבל סך הכול אלה מאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמיד: אז מבחינה מערכתית זה עובד כך, אני 100% רצון, שלב ראשון אני נניח מתקן 5% בלשמה ועוד 95% בלא לשמה?

לא, אתה לא מקבל מאה אחוז רצון, זה כמו תינוק, כמה רצון יש לו? רק למלאות את החיים הקטנים שלו, כך גם אנחנו.

תלמיד: אז ה100% שלי, הוא הכלי הנוכחי שלי. נניח ואני מתחיל את התיקון בכלי שלי, אני מתחיל מזה שאני מעביר 1% ללשמה מתוכי ועוד 99% בתוכי זה ללא לשמה, וככה לאט לאט אני מגדיל את החלק לשמה בתוכי?

אתה לא מכיר את כל הכוחות שלך, אלא את מה שנותנים לך. אם תשמע מה צריך לעשות ותקיים את מה שצריך לעשות עם כל מיני שגיאות, טעויות באמצע וכן הלאה, שגם אלה תיקונים, אז לאט לאט יתגלה לך יותר ויותר רצון לקבל, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: איפה לחפש את הכניסה ל"לשמה", הפריצה הראשונית שעליה האדם יכול להגיד לראשונה בחייו "הנה, עשיתי משהו לשמה", איך האדם יכול להיות בטוח בכך, איפה לחפש את זה, איפה הכי נכון להתחיל?

זו באמת המדרגה הכי קשה, כך גם למדנו, כתוב עליה שהעלייה הראשונה היא הקשה ביותר כי האדם לא מכיר עדיין, לא מבין ולא תופס את שני הקצוות. רק קצה אחד יש לו, רצון לקבל, ועדיין אין לו את הרצון להשפיע, לכן קשה לו לבטא את זה, לברר, לדעת, להרגיש, ולהבחין. אבל רק שידע שבעשירייה היא ההתקדמות הנכונה, הבטוחה והמהירה ביותר.

וכאן הוא המכשול הראשון, הוא רק חייב לעזוב את עצמו, ולראות את עצמו כמתוך העשירייה. זו בעיה גדולה מאוד, זה המכשול הרציני הראשון, ומי שעובר אותו נכנס להרגשת הסביבה כמו שהיא כבר שלו, ומרגיש שהוא כבר לא יכול להיפרד מהם ואלה החיים הפנימיים שלו שם. אז הוא כבר מתחיל את הדרך ללשמה.

שאלה: האם אתה יכול להסביר יותר על המכשול הזה, מה היא בדיוק הכוונה, מה אנחנו צריכים פה לפרוץ, התכללות?

הכוונה היא ההתכללות, בדיוק, קודם כל בחיבור עם העשירייה. וגם צריך לפזר כוחות לעוד כל מיני צורות החיים שלנו עם כל החברה הגדולה הבינלאומית שלנו, ולעזור לכל יתר החברים, אבל העיקר הוא העשירייה, החיבור הפנימי. כאן צריך להבדיל בין החיבור הפנימי, בלב, ובין הקשר עם סך כל ארגון "בני ברוך" שלפחות בינתיים, אי אפשר להכניס אותו ללב, ולכן אנחנו צריכים להיות דבוקים, כל אחד בעשירייה שלו.

שאלה: אם כן, חיבור פנימי בלב ולהיות דבוקים בעשירייה, אנחנו מדי יום עושים סדרה של פעולות שכל עשירייה קבעה לעצמה בשביל להגיע לחיבור הזה.

אנחנו לא כל כך קובעים את הפעולות האלה. קובעים ומספרים לנו אותן מקובלים. אנחנו לא יכולים לקבוע על עצמנו, מי אנחנו? כמו בגן הילדים, האם ילדים יחנכו את עצמם? אבל ככה זה הולך, כל אחד בתוך העשירייה שלו, ואחר כך אנחנו רואים שבעצם כל העשיריות דומות זו לזו.

שאלה: אז מה הפער פה בין הפעולות שאנחנו עושים, לבין לפרוץ את המחסום הזה, את המכשול הזה, לעבור אותו?

המדרגה הראשונה קשה מאוד, נגיד שהיא כמו הלידה אצל התינוק, הוולד שנולד, שזה דבר קשה. עד היום אנחנו צריכים להתייחס לכך כמו לפלא, כך מתייחסים כולם, אפילו הרופאים, כי זה מעבר מעולם לעולם, ומיד מתחילות לעבוד מערכות אחרות בתוך גופו של הנולד, וכך אנחנו רואים את החיים. לכן הלידה הרוחנית היא פתיחת העולם העליון, הנאור, הגדול, זאת לידה רוחנית.

קריין: כותב בעל הסולם במאמר "מצווה אחת".

"עיקר נקודת הכובד בעבודת השי"ת היא, האחיזה הראשונה."

(בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת")

כן. כי אז בעצם הוא תופס בשתי נקודות, גם את העולם הזה וגם את העולם העליון. ולכן הנקודה הקשה היא מפני שהאחד מבטל את האחר, ואז הוא צריך להיות באחיזת שני הדברים ההפוכים האלה, דבר והיפוכו. לכן זה קשה, עד שהוא מסדר את הכלי הפנימי שלו בהתאם לשני העולמות. אנחנו נדבר על כך, אנחנו ניכנס לכך ונברר, נייצב את הדבר הזה.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהמכשול הראשון הוא שהאדם צריך לעזוב את עצמו ולהתחיל לראות את עצמו מתוך העשירייה. מה הדבר הזה, לראות את עצמי מתוך העשירייה?

באמת לראות את עצמי, לא שאני רואה את עצמי מבפנים ואת כל היתר סביבי, אלא ההיפך, לראות את כל העולם ואני נמצא עימו באיחוד, בחיבור, ואת עצמי מחוצה לאיחוד הזה.

שאלה: מה היא הפעולה שהאדם עוזב את עצמו, מה זה נקרא לעזוב את עצמו?

"לעזוב" זה לצאת מהרצון שלו האגואיסטי, הפנימי, הכי פנימי, הקטן, להשתדל לנתק את עצמו מהנקודה המרכזית של ליבו, ולהשתדל לצאת משם, זאת אומרת, שכל המוחא וליבא שלו יהיו דבוקים בכוח החיצון, בבורא.

שאלה: ולאן אתה רוצה להיכנס, אם אתה יוצא מעצמך לאן אתה נכנס?

אני רוצה להידבק לכוח העליון.

שאלה: ואיך אתה מזהה אותו בעשירייה?

העשירייה היא בדיוק אותו הכוח העליון. אם אני מדביק את עצמי לעשירייה בכל הכלים שלי, מה שנקרא בלב ונפש, או במוחא וליבא, לא חשוב איך להגיד, אבל אם אני משתדל להדביק את עצמי לתוך עשירייה ולחיות בתוכה, ואין לי מקום בלב ובראש לעצמי, אלא רק לעשירייה, הייתי חושב שזאת ההגדרה הכי קרובה לנו להבנה, להרגשה. כך אנחנו יכולים במאמצים שלנו, לאט לאט, להשיג מה שנקרא "יציאה מרשות עצמי לרשות הבורא".

שאלה: אבל מה זה נקרא שעכשיו אני מתקיים מתוך העשירייה, אני חי מתוך העשירייה? לחיות מתוך עצמי אני מכיר בצורה טבעית, ומה זה עכשיו, שאני עובר לרשותם ואני חי מתוכם?

אתה משתדל כל הזמן להיות דבוק אליהם ברצונות, במחשבות, כל הזמן במאמצים כאלו, ואז יוצא שלפעמים זה כן מצליח, ולפעמים לא, אבל כבר ידוע לך שקיימים שני מצבים כאלו.

שאלה: זה נקרא "האחיזה הראשונה", היכולת לחיות מתוך העשירייה, האם זאת האחיזה הראשונה?

לפחות בדרך לכך.

שאלה: איך להלביש את צורת העשירייה שאתה מדבר עליה, שהיא דבר רוחני, על החברים שאני נמצא איתם, רשום איתם בעשירייה, נפגש איתם בשיעור, בסביבות השולחן? איך זה מתלבש, מה הקשר בין שתי הצורות האלה? זה גשמי, צורה גשמית שאני רואה, עושה ופועל להרגשת העשירייה שאתה מדבר עליה. מה הקשר בין שני החלקים האלה?

אני רוצה שלא יהיה קשר, אלא שזה יהיה כאחד, שאין בינינו שום מצב שאני לא רואה בו משמעות פנימית, שהוא מחבר או מרחיק, חס ושלום, בינינו, ולכן אני לא רואה שום צורת חיים אחרת חוץ מכך שאנחנו מתקרבים במאמץ משותף למרכז העשירייה שלנו, ושם בעצם היא נקודת הבורא שמחכה לנו.

שאלה: כשעושים את המאמץ הזה להתקרב, אז רואים כמה כל אחד מהחלקים האלה הוא נפרד, יש לו את העולם שלו, את המקום שלו, לא יודעים איך להושיט יד לשם, כי כל חלק נעול במשהו, אני כאילו צריך עזרה מבחוץ בשביל זה.

רק על ידי דוגמה, כשכל אחד נותן דוגמה לאחר.

שאלה: דוגמה לְמה?

שהוא הולך לקראתו, שהוא רוצה להתחבר עימו בלב ונפש, כדי שהבורא יתגלה ביניהם.

תלמיד: יכול להיות שהאדם לא רואה שיתוף פעולה מהצד השני, ואם כך, מה הוא צריך לעשות? כי בעצם הוא מרגיש את האגו שנמצא בין שני החלקים?

הוא רואה בחבר את פעולת הבורא, שפועל כנגדו.

תלמיד: כלומר כנגדי?

לא, שפועל בהתאם לכך שהוא צריך להתקרב.

תלמיד: אז הוא רואה את הבורא מרחיק, בעצם הוא רואה את המרחק שיש בינו לבין החבר?

גם את המרחק, וגם הפוך יכול להיות, שהוא מתקרב.

תלמיד: מה זה הפוך?

שהבורא מקרב אותו לחבר.

תלמיד: במה זה מתבטא שהוא מרגיש שהבורא מקרב אותו אליו?

הבורא נמצא בתוך החבר, ועל ידי כל מיני פעולות, כביכול בעד ונגד, הוא מנענע אותי, ואני בהתאם לזה צריך לראות איך אני מתקדם אליו בהתחשבות עם מה שהוא עושה. אבל גם למעלה מההתחשבות, כלומר תמיד לקראת.

שאלה: מה המשמעות של להתגבר? מאיפה זה מגיע, זה בא ממני? מהחיבור עם העשירייה?

להתגבר על כל מיני מדרגות, מצבים, כוחות שמפרידים, מרחיקים, מבלבלים את האדם, פשוט כוחות של עצלות, של ייאוש, וכולי.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהטבע שלנו הוא רצון לקבל, ואנחנו רוצים כל הזמן להגיע לטבע אחר, להשפיע. מאיפה מגיע הכוח הזה של ההתגברות?

הבורא עוזר לנו. אם אני רוצה להיות מכוון לקראת החברים, אז אני מקבל עזרה מהבורא. מאיפה מגיע הכוח החיובי, כוח החיבור? גם ממנו, לא רק ההפרעות ממנו.

שאלה: מישהו לחץ על כפתור לפני כמה שנים וסידרו לנו חברים בעשירייה שהבורא נמצא מאחוריהם וברור שחלקם מאוד רחוקים מהאופי שלי ומהטבע שלי. במהלך הזמן, אמרתי לעצמי, אני לא אתעסק בטבע של החבר, כי הוא כל כך רחוק ממני, אבל עכשיו שמעתי ממך שהבורא נמצא מאחורי כל חבר, ואנחנו נמצאים בעבודה בינינו ופתאום עולה בי משהו לא פשוט מול החבר. מה אני עושה, פנימית? כי על אף שהבורא נמצא מאחורי החבר, אני לא מסוגל לאחוז בזה.

בדרך כלל הבורא לא רוצה להכשיל אותנו והוא מקרב אותנו. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שכל הפעולות שאנחנו צריכים לעשות, הן פעולות חיבור. אני לא כל כך מצליח לפרק את המשפט שלך.

תלמיד: באוטומט אני כביכול לא לוקח על עצמי עבודה אמתית. והשאלה היא איך אני מתחבר לחבר, כי הטבע שלו כל כך שונה משלי, ולכן אני לא מצליח להתגבר מעליו כדי להגיע לקשר הפנימי.

אתה לא יכול להגיע לקשר הפנימי, אבל אתה צריך להגיע למגמה הזאת. אתה צריך להגיע למגמה הזאת, להגיע לקשר הפנימי, וזה צריך להיות היחס שלך, יכול להיות שלא בגלוי, אבל זה צריך להיות היחס שלך לכל חבר בעשירייה.

שאלה: ההרגשה היא שאתה צריך להגיע בעשירייה לדעה אחת, לא דעה במוח, אלא שכולם יהיו באותה נטייה והרגשה. לא ברור איך להביא את כל החברים לדעה אחת, איך אני עושה את זה?

אתה לא מסוגל לזה ולא צריכים את זה. כפי שאנחנו לומדים על עשר הספירות שבפרצוף, אלה עשרה רצונות לגמרי שונים, ורק כשהם פועלים יחד, כשהם כבר מסודרים כך, שביחד, בהשלמה הדדית, זה על פני זה, אחד על פני האחר, אז הם מגיעים בסופו של דבר להשפעה לבורא.

שם כל אחד אינו סתם אחד חלקי עשר, אלא כל אחד מוסיף לאחר בצורות האופי, מעורר אותו ומחזיק אותו, וכך כל אחד. זה פלא, זה כמו בניין שמחזיק את עצמו רק בתנאי שכל אחד מבין מה הוא צריך לעשות כלפי האחרים, כך שבסופו של דבר ייצא מבנה יציב ונכון. לכן בינתיים אנחנו לא יכולים לעבוד בצורה כזאת, כי זה לא מגולה, אבל אנחנו בדרך לזה. זה יקרה.

תלמיד: מאוד מורגש שזה מה שעומד לפנינו בעשירייה שלנו, אני מאמין שזה לא רק אצלנו, שאנחנו רוצים לחבר את השונות הזאת לקבוצה אחת, לעשירייה לכיוון אחד, לדבר אחד ואנחנו לא יודעים איך. אני עומד מול קיר כזה שאני לא יודע איך לעשות את ההשפעה הזאת.

אם אתם לא תדעו איך לעשות זה יהיה הכי טוב. זאת אומרת שאף אחד לא יודע, ואף אחד לא בטוח אלא כולנו נרגיש תלויים בכולם, ואז אנחנו כולנו נביא תפילה. הכול מושג רק בתוך התפילה.

שאלה: אמרת שעשירייה זה בדיוק אותו כוח עליון שאנחנו מחפשים, אז אני מסתכל על המציאות הרוחנית ויש את העשירייה שזה הכוח העליון, הם אחד, ויש את ההרגשה שלי שאני נפרד מהם, עדיין לא נמצא בתוך הכוח הזה. במה ההבחנה שאני צריך לעבור כדי להיכנס לתוכם או להיות איתם?

להשתדל להתחבר לכולם כדי למשוך את כולם למעלה כלפי הבורא.

תלמיד: אז אני רואה אותם ככוח עליון, אבל אני גם צריך למשוך אותם למעלה?

למשוך ככוח העליון, כי אתה גם רוצה מתוך ההבחנות שלך למשוך את כל העשירייה למעלה כלפי הבורא, וכך כל אחד ואחד.

תלמיד: זה נכון להגיד שיש פה יחסים הדדיים ובלי העבודה שלי הם לא יצליחו להיות הכוח העליון ובלעדיהם אני לא אצליח להיכנס לתוך הכוח העליון, ככה זה עובד?

את זה אנחנו לומדים מהמבנה של העשירייה, ודאי שכך, שכולם צריכים לראות את המטרה ואיך אנחנו מתחברים למטרה יחד.

תלמיד: אז אחריות כלפי העשירייה, זאת ההבחנה הכי חשובה או הראשונה, או שיש עוד? אני מחפש את המקום "להרביץ" בו, לעסוק בו.

האחריות כלפי העשירייה זה טוב אבל זה צריך להיות בגלל שאני אחראי כלפי הבורא.

תלמיד: כן, זאת אומרת ההסתכלות היא לא על הגופים האלה.

אחרת אתה תבנה קומוניזם.

שאלה: בשלב הראשון של האחיזה, מה יש בסביבה שמייצב באדם את שני הכוחות, שני הקצוות שדיברת עליהם?

הסביבה נותנת לאדם אפשרות להתחיל להרגיש שבטבע פועלים שני כוחות, מפני שיש כאן רצון לקבל של האדם ומשהו מחוץ לרצון לקבל שלו, כנגד, זו הסביבה. והאדם והסביבה נמצאים כאילו ברצון לקבל, אבל זה כנגד זה, ולכן אדם מתחיל את הדרך הרוחנית שלו כלפי הסביבה, עד שמגיע להכרחיות ברצון להשפיע.

תלמיד: אז מה זה המצב החדש הזה שאדם מגלה כשהוא עכשיו באחיזה, שהוא נכנס לסביבה, והוא הבין שהוא תלוי בסביבה והסביבה עכשיו פועלת עליו? מה זה המצב החדש כלפי הפרט, מהפרט לעשירייה? מה הוא אמור לעשות?

קנאה, תאווה וכבוד. זה מה שמושך את האדם לצאת מהאגו הקטן שלו שסוגר אותו, ונותן לו אפשרות להתקדם.

שאלה: אנחנו מתחברים בעשירייה, משקיעים את כל הכוחות בחיבור, משתדלים להרגיש את החברים. מה האינדיקציה שהחיבור הזה הופך ללשמה?

זה שבתוך החיבור אני מתחיל להרגיש מערכת שהיא סוגרת אותו במבנה אחד ובתוך המבנה אני מתחיל להרגיש את הכוח העליון מהמבנה, ששולט, ששוהה, כמו כתר על עשר הספירות.

שאלה: המעבר הזה מלשמה ללא לשמה, כדי שנוכל להרגיש את לשמה, יש כאן איזשהו ניגוד שמרגישים. מהו השינוי הזה הניגוד שמרגישים בתפיסת המציאות, במעבר מלא לשמה ללשמה? האם זה מעבר הדרגתי?

ודאי שזה מעבר הדרגתי. זה כל 125 המדרגות, אבל המעבר מלא לשמה ללשמה הוא כשמרגישים את שליטת הכוח העליון, כוח ההשפעה שהוא במקום כוח הקבלה והוא מתחיל להראות לנו שהוא השולט. האמת שזאת יציאת מצרים, אף על פי שזה נראה לנו מחוץ למצרים כבר.

תלמיד: איך זה משנה את העבודה בעשירייה, את השינוי בתפיסת המציאות?

זה משנה את תפיסת המציאות מפני שאז אני רואה שהכול מחובר ונמצא בשליטה אחת, בכוח אחד. זה השינוי.

תלמיד: אתה גם אמרת שאנחנו רואים שהחברים עובדים נגד הטבע שלך, ואתה רואה את זה יותר ויותר. איך אפשר לעבוד עם התמונה הזאת ולהמשיך עם העבודה אם אתה פתאום רואה שהחברים פועלים נגדך? איזה כוחות נוספים אתה צריך כדי לעבוד עם התמונה הזאת?

למה נגדי? הפוך, אני מגלה שכל אחד פועל מהכיוון שלו, מהטבע שלו, אבל כדי שאנחנו כולנו נחבר את המאמצים שלנו כנמצאים בסירה אחת.

שאלה: אני מרגיש שהמלך מזמין אותי אליו, אבל אני מלא בלכלוך. כל הבגדים שלי מלוכלכים, כל הכוונות שלי מלוכלכות. ואני חושש לפגוע בכבודו. אני מאוד רוצה ויודע שהמלך חפץ בי, אבל איכשהו, אני מרגיש שאני לא ראוי לפנות אליו, שאני לא ראוי להיות בקשר אתו. מה לעשות במצב הזה?

לעשות מעצמך קטן ככל האפשר, כמו הילדים הקטנים שלא מפחדים מהגדולים. הם באים, מטפסים להם על הראש. אין בעיה. לקטן מותר הכול. לכן אם לקטן מותר לדרוש ולבקש את הכול, אז ככל שאתה מרגיש את עצמך קטן כלפי החברים בקבוצה, ומכל שכן כלפי הבורא, זה יקדם אותך יותר.

שאלה: מרגע קבלת מצב הלשמה עד גילוי פנים, מה זאת התקופה הזאת?

צריכים לבנות את המערכת של הקשר בינינו לבורא. איך אנחנו מתחברים כולנו יחד, איך אנחנו מייצבים את המערכת ואיך הבורא מתגלה בה. איך אנחנו מגלים אותו. כמו שאנחנו משתדלים במכשיר רדיו להגיע לתפיסת גל מיוחד, אנחנו מסובבים את הכפתור ועד שאנחנו נמצאים באותו גל כמו בתחנת רדיו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, ללמוד איך עושים וכך נתפוס. כך נהיה בגל אחד עם הבורא.

שאלה: בקטע 8 כתוב על אמונה. האם לא לשמה ואמונה זה אותו הדבר?

לא. לא לשמה זה עדיין על מנת לקבל ולכן אין בה כוח אמונה שהוא כולו להשפיע.

תלמיד: למה הוא מתכוון שהוא עושה את הפעולה שנקראת "אמונה"?

"אמונה" זה נקרא פעולה בכוח השפעה. זה הכול.

שאלה: מהי אותה עשירייה שנולדת מהאיחוד בין הלבבות שלנו במצב לשמה? איזה הרגשות אנחנו נרגיש כשאנחנו נימצא במהות החדשה הזו שמתחילה להיות?

אני לא יכול להסביר את זה. על זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'". כי לפי הטעמים אין הסברה.

שאלה: פתחת בזה שמעבר מלא לשמה ללשמה זה בהתאמצות בקבוצות. לגבי בניית העשיריות, קבוצות, יש כל מיני תופעות, גם בעשירייה שלנו עכשיו, שהחברים נכנסים לעשירייה, עוזבים את העשירייה. מהו העיקרון בבניית העשירייה? על מה לשים לב כשמקבלים חברים חדשים?

יש מאמרים שלמים שרב"ש כתב גם לנו על איך להתגבש לעשיריות. צריכים לקרוא, ללמוד אותם ולשאול. אבל אי אפשר במשפט אחד לתפוס את כול התורה הזאת. העיקר כשבונים את העשירייה, נותנים לבורא אפשרות לנהל אותנו ולהביא אותנו לצורה הרוחנית הנכונה. אז צריכים להיכנס לזה.

תדרוש מאותו אדם שמנהל את העשירייה שלך, שיסביר לכם יותר, אבל העיקר זה לבצע, לא רק לשמוע.

שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע לאמת המוחלטת אם אנחנו עשויים מחלקים שבורים של אדם הראשון?

כשאנחנו נחבר את החלקים השבורים לגוף אחד, אז יהיה לנו גוף שלם שייקרא "אדם", כי הוא יהיה הדומה לבורא. אין שום בעיה. הכול לפנינו. רק צריכים להתקרב זה אל זה.

שאלה: איזה פעולות שלנו אפשר לקרוא להן "פעולות בחיבור"?

פעולות בחיבור זה שאתן רוצות להתקרב בתוך העשירייה כמו שכתוב "כאיש אחד בלב אחד" ולבקש מהבורא יעזור לכן להיות מחוברות. כך שבהחלט כולן ירגישו שהן שייכות לגוף אחד. ובגוף הזה אנחנו נרגיש אחר כך את כל התופעות של הלידה הרוחנית, ההתפתחות הרוחנית. זה יהיה אחר כך. בינתיים להתחבר כטיפה אחת עם עוד תשע טיפות המתחברות יחד לעשר טיפות.

שאלה: כשאדם מתחיל לתפוס, להבין, ולהרגיש שהרצונות המקולקלים הם בו ולא מחוץ לעצמו, אם אני לא יכולה לבקש תיקון של עצמי, על מה אני יכולה לבקש? רק החברות שלי מראות לי מה יכול להיות ההיפך, אבל בתוכי אני מרגישה רק את הרצונות המקולקלים.

לבקש בכל זאת תיקונים על אותם הקלקולים שנגלים. לבקש כל הזמן, להתפלל, כל הזמן להיות בבקשה. וכאן קורה כמו אצלנו, שלמרות שתינוק לא אומר כלום, אלא מתוך שהוא בוכה וצורח, אנחנו מבינים מה בדיוק הוא רוצה ועושים לו את זה.

שאלה: האם בשליטתו של האדם לפתוח או לסגור את הלב שלו?

כן. אנחנו צריכים להגיד שכך זה ולהשתדל לשלוט על הפתיחה וסגירת הלב. זה נקרא "להחזיק לב ביד".

תלמידה: מה לעשות כדי שהבורא יפסיק להקשות את הלב?

לבקש שיעזוב אותי, שאני רוצה להיות פשוט בהמה. אנחנו לא לומדים כך ולא דוחפים את האדם לפעולות כאלה, אבל האדם יכול לבקש, "תעזוב אותי".

שאלה: אמרת מקודם שללשמה יש מערכת פנימית. מהי אותה מערכת?

זה עדיין מוקדם.

שאלה: הוא כותב "אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. מה שאין כן הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. וכל זה נקרא "שלא לשמה", היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול". הוא אומר שהאמונה נמצאת בלא לשמה.

אל תסביר לי מה שהוא כותב, תסביר לי מה אתה רוצה.

תלמיד: אני רוצה להבין האם יש דבר כזה שנקרא אמונה בלא לשמה? כך כתוב בקטע.

אדם מאמין בכל דבר גם בלא לשמה, אז מה?

תלמיד: אמונה אנחנו יודעים שזה אור חסדים.

כן.

שאלה: אנחנו אומרים שמה שמביא את האדם לעבור ללשמה זה מצד אחד קנאה תאווה וכבוד ומצד אחר, אחריות כלפי חברים וכלפי הבורא. אבל הגורמים האלו נראים הפוכים לפי הכיוון, לפי הטבע שלהם. אז מה באמת גורם לאדם לעבור ללשמה?

אני לא מבין למה הם הפוכים, אבל אפילו אם היו הפוכים, גם אלו וגם אלו מביאים את האדם ללשמה אז צריכים להשתמש בשניהם, מה הבעיה אתה תשתמש בהם, אחר כך תראה. אתה רוצה להבין בשכל וזה לא טוב. אתה תשתמש בשניהם ואז יהיה לך יותר מובן מתוך המאמר מה עושים.

שאלה: מהו אותו הגשר בין לא לשמה לבין לשמה, ואיך האדם יודע שהוא בדרך הנכונה ללשמה?

הגשר בין לא לשמה ללשמה הוא להיות כל הזמן בהתגברות ובחיבור בעשירייה.

שאלה: בקטע 8 כתוב "נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג". מהן הפעולות או השינוי בחשיבה שאדם צריך לעשות כדי להגיע לאותה סגולת אמונה?

רק להשקיע את עצמו בתוך העשירייה, שום דבר אחר לא עוזר, כי אז הוא דוחף את עצמו לקבל את המקום שלו בתוך המבנה שבו מתגלה הבורא.

שאלה: האם לשמה זו תפיסה שבה אין הבדל בין הבורא לעשירייה, שהם אחד?

בסופו של דבר כך יהיה.

שאלה: מדוע אחרי כל השנים לא מגיעים עדיין למבנה היציב והנכון בעשירייה כדי לגלות בה את הבורא?

לא למדנו אף פעם איך מגיעים מלא לשמה ללשמה. עשינו כל מיני פעולות מסביב ולא ממש נגענו במעשה עצמו. עכשיו אנחנו בצורה מעשית בתחילת הפעולה, איך לעשות פעולות ומאמצים שבהן נכניס את עצמנו בכוח מלא לשמה ללשמה. לכן אנחנו לומדים זאת בצורה רצינית, כלומר מי שמקבל זאת בצורה רצינית, וכל הלימוד שלנו הוא רק סביב זה.

שאלה: איך מוצאים את מרכז העשירייה?

מרכז העשירייה נקרא "לב אחד". אם תרגישו שהרצונות שלכם פחות או יותר מגובשים ברצון אחד ואתם יכולים לכוון אותו לבורא, אז זהו המושג "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: אם לשמה זה ללדת, אז אני מבין שאנחנו נמצאים בהריון. האם אתה כרב שלנו יכול לראות את התמונה היותר גדולה ולומר לנו אם בגלגול הזה נגיע ללשמה, נגיע ללידה?

אף אחד לא יכול לענות כי זה שייך לבחירה חופשית של כל אחד.

שאלה: האם הכלי של האמונה למעלה מהדעת הוא הלא לשמה שמביא אותנו ללשמה?

כן. העשירייה היא הכלי שמביא את האדם מלא לשמה ללשמה.

תלמיד: האם זה מתחיל באמונה למעלה מהדעת?

בתחילה הוא סתם מתחבר איתם כחבורה אחת, ואחר כך מה שעובר עליהם.

שאלה: כתוב ש"לשמה" זו מתנה מלמעלה. למה זו מתנה?

היא מגיעה על ידי המאור המחזיר למוטב ואי אפשר אחרת. זו ממש מתנה כי האדם עובר באמצעותה מעולם לעולם.

תלמיד: האם צריך לבקש שהבורא ייתן את המתנה?

כן.

שאלה: האם צריך לבקש שייתן את המתנה לחברים?

לא, כל העשירייה צריכה להתפלל יחד כדי לקבל את הלשמה מהבורא.

שאלה: מהי הסיבה שכל חייו אדם שואל לאן זה מוביל, ואז הוא מגיע דווקא לבני ברוך?

מהשמיים מביאים ומוציאים את האדם. עלינו רק לתת לכל אחד מקום נכון עם כל התנאים שאנחנו מבינים שבהם הוא יכול לגדול נכון.

שאלה: האם תיקון המסך המשותף זה לשמה?

נכון.

שאלה: אמרת שאחריות כלפי העשירייה ואחריות כלפי הבורא, יקדמו אותנו. אם אני אוהב מישהו, אז קל לי להיות באחריות כלפיו, זה תענוג להיות באחריות כלפיו ואני לא צריך שום דבר מעבר לזה.

איך זה?

תלמיד: אם אני אוהב מישהו, נגיד את הבן שלי, אז אני אחראי עליו וזה בא לי בקלות. אני לא רואה את האחריות הזאת כמשימה כבדה או כבעיה. אני אוהב אותו ואני אחראי כלפיו, זה קל. במחשבה להיות אחראי על העשירייה, זה עדיין לא שם.

אין לך אהבה אליהם כמו לבן שלך.

תלמיד: איך לשבור את המקום הזה ולהתחיל לאהוב אותם? אני מסתכל על היכולות שלי ואני לא יכול להיות אחראי כלפי העשירייה כל היום, זה לא יקרה כי אין לי את הכוח לעשות זאת.

אבל חוץ ממך יש עשירייה.

תלמיד: מה אני צריך לעשות איתם?

אם כל אחד יחשוב כמוך, אז הכול יהיה בסדר. האחד ללא האחרים לא יכול להשיג כלום, אבל אם כולם יחשבו על החיבור ביניהם, אז הם יקבלו אותו מלמעלה.

שאלה: לפעמים נראה ש"לשמה" זו כוונה נקייה על מנת להשפיע, שאני יכול להפעיל עכשיו כדי להתחבר עם העשירייה כאיש אחד בלב אחד. אבל לפעמים אני מרגיש שזה משהו מאוד רחוק מהטבע שלנו, זה המחסום, זה תחילת 125 המדרגות. לפעמים אתה עונה בצורה אחת ולפעמים בצורה אחרת. האם יש כזה דבר?

לשמה נראית לנו כל פעם בצורות אחרות ורחוקות מפני שהיא נמצאת ברצון להשפיע. עלי להיכנס לתוך חבר, לתוך עשרה חברים, לתוך עשרה מיליארד חברים, להרגיש אותם ולחיות בהם, ובעצם זה לא בהם אלא בבורא. כי לבורא אין שום דבר, אלא כל הטבע, אלוהים בגימטרייה זה הטבע, שאם אני מתייחס למשהו מחוצה לי בצורה כזאת של השפעה ואהבה, אז זה נקרא שאני מתייחס לבורא, וזה בעצם מה שעלינו להשתדל לעשות.

שאלה: מה זה לכוון את הרצון כלפי הבורא?

כל הרצונות, היינו כל הנבראים, דומם, צומח, חי ומדבר, שנמצאים בכל המציאות, אם אנחנו משתדלים להתייחס אליהם בצורה של אהבה וחיבור, אז אנחנו מתקרבים לכוח הפנימי שבהם, לכוח שברא אותם, לכוח שמחזיק אותם, לבורא שלהם. זו הדרך הכללית בה עלינו לכוון את עצמנו להתחברות עם הבורא.

(סוף השיעור)