שיעור צהריים 13.05.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 479, מאמר "מצווה אחת"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "מצווה אחת", עמוד 479.

זה מאמר מעניין ומיוחד מאוד. קשה לקרוא לו מאמר כי יש כמה משפטים בכל קטע וקטע, אבל מי שכבר נמצא בתוך העבודה הזאת להשיג את הלשמה, הוא מוצא בה הרבה מאוד פניות וכל מיני נקודות שונות שמתוכן אפשר לראות את המאמר כמאוד מורכב. אז בבקשה "מצווה אחת".

קריין: מאמר מצווה אחת, "כתבי בעל הסולם", עמוד 479.

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות".

אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...

אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

קריין: נקרא שוב קטע ראשון.

מצווה אחת

""עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות"."

זאת אומרת, איזו מצווה יכולה להיות שעל ידי זה שהוא עושה אותה הוא מכריע את הכול, את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, בקיצור עושה את כל העבודה. זה דבר מאוד מעניין.

"אין עבודת ה' וקיום המצוות, זולת לשמה, שפירושו: לעשות נחת רוח ליוצרו. אבל כבר הנהיגו חז"ל, לעסוק בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, מטעם - "שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה"...

אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה."

שאלה: איך אפשר לדעת מה זה "לעבוד עד לידי סיפוק קיומו בלבד"?

אין לנו גבולות, אבל "פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך"¹.

תלמיד: בעל הסולם לא מדבר על העבודה שלנו להשגת הרוחניות?

לא, מדובר על סיפוק צרכים גופניים, שאם אתה עובד כך "ובתורה אתה עמל", אז התורה כבר כוללת את כל יתר הדברים.

שאלה: מה זה בדיוק "להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה"?

לדאוג שלא יחסרו לאף אחד דברים הכרחיים ושיוכלו אחרי זה להתעסק בתורה, כמו שמדובר על האדם "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה".

תלמיד: זה מתייחס רק לאלה שלומדים תורה או כמו שבעל הסולם כותב פה לכל בריה בעולם?

בעצם זה כיוון המחשבה שלו, היחס שלו לכל האנושות, שאם כל האנושות הייתה מסתפקת בזה, נקרא שהיא נמצאת בסיפוק. לא צריכים עוד לדאוג, "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה" וזה מספיק, כל היתר זה "בתורה אתה עמל, ואשריך". כך כתוב, ודאי שאנחנו לא צריכים להגיע עד כדי כך למצב כזה, אבל בסופו של דבר כך אנשים יכולים להסתפק.

שאלה: למדנו שאין יותר גרוע ממתקני העולם, איך מתוך היישום של הקטע הזה לא להפוך להיות מתקני עולם?

קודם כל בוא נתקרב למה שכתוב, אחר כך נראה.

לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת

"במצווה הזו יש שתי מעלות:

אחת, אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם.

והשנית, מפני שיכול להיות שמצווה זו היא המכשירה אותו טוב יותר, לבוא לקיום תורה ומצוות לשמה, - היות שההכנה הנ"ל היא חלק מהמטרה - כי בהרגלו לעבוד את הבריות, הרי הוא עושה לאחרים ולטובתם, ולא לעצמו, ואם כן לאט לאט, יוכשר לעשות מצוות השם בתנאי הנרצה, לטובת הבורא ית', ולא לטובת עצמו. - ומובן שהכוונה צריכה להיות למען קיום מצוות השם ית'."

שאלה: הכותרת אומרת "לשמש הבריות על פי מצוות השי"ת". מה זה על פי מצות ה', איך יודעים מהי מצות ה'?

מצוות ה' היא "ואהבת לרעך כמוך" ומתוך זה כבר ברור לך מה לעשות לכולם.

תלמיד: אבל מצוות ה', אפילו "ואהבת לרעך כמוך", לא ידועות לכלל אנשי העולם, לכלל האומות?

זה לא חשוב, מדברים על מי שרוצה להתקרב ולבצע פעולות או רצון הבורא שזה נקרא "מצוות".

שאלה: זאת אומרת מה שבעל הסולם כותב פה מכוון למי שלומד את התורה?

למי שרוצה להשיג את הבורא.

שאלה: ה"מעלה" הראשונה שבעל הסולם אומר פה היא "אשר כל אחד יבין, שעובד, מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם."

שכל העולם נבנה רק כדי לקיים את הפעולה הזאת.

תלמיד: אבל כתוב שהיא "מאושרת ומוסכמת" על ידם?

אני אומר לך שבסופו של דבר כך זה יהיה.

תלמיד: ועד אז איך יודעים אם מה שאנחנו עושים מאושר ומוסכם?

"אשר כל אחד יבין, שעובד," למה הוא עובד? "מפני שעבודה זו מאושרת ומוסכמת ע"י כל בני העולם".

תלמיד: אנחנו לא רואים שמה שאנחנו עושים מאושר ומוסכם על ידם, כל אחד חושב שטוב זה דבר אחר?

כן, זה ברור שכך אנחנו נמצאים בדרך, אבל בסופו של דבר העולם נברא מתוך רצון שיבואו לקיום המצווה הזאת. מצווה זה רצון ה', אז רצון ה' שנקיים חיבור בינינו עד כדי כך שכל אחד יעבוד עבור כולם.

תלמיד: זה מצד האדם, אבל פה כתוב מצד החברה, שכולם מסכימים, "כל בני העולם" מסכימים שכך צריך להיות.

בסופו של דבר החברה כוללת את כולם.

תלמיד: כן, אבל אם אנחנו רוצים לעבוד למען החברה, איך אנחנו יודעים שזה טוב, לא טוב, מסכימים, לא מסכימים? אלו שלבים.

אנחנו בונים חברה קטנה, לפחות עשירייה אחת, כמו אצל רבי שמעון, ובה אנחנו רוצים לקיים את כל חוקי העולם, וזה אפשרי.

שאלה: כל פעם שאנחנו לומדים את הקטע הזה יש חשש איך לא ליפול לחסידות כי יש איזשהו קו דק שצריך להיזהר ממנו פה.

אני לא מבין אותך.

תלמיד: בעל הסולם מדבר פה בקטע על כך שאדם צריך להרגיל את עצמו לעשות למען אחרים.

כן, איך זה שייך לחסידות?

תלמיד: כמו שאני רואה את החסידויות כך הם פועלים.

מה אתה רואה מבחוץ? לך אליהם, תיכנס פנימה לתוך החברה החסידית ותבדוק, ואז תסכם מה שתלמד שם.

תלמיד: זה ברור, אני מדבר בחיצוניות, אני לא יכול לבחון לב וכליות, אבל לפי מה שרואים בחיצוניות הרבה פעמים מה שמנהל אותם זה איך לעשות חסדים, איך לעשות למען החברים.

למה אתה עושה ביקורת על חברה שאתה לא מכיר אותה בכלל? מאיפה יש לך חוצפה וידע וביטחון להגיד על מאות אלפי אנשים שהם מתנהגים באיזושהי צורה?

תלמיד: חלילה, אני לא עשיתי ביקורת, אני אומר מה שאני רואה שעושים בחיצוניות, אני לא יודע מה מנהל אותם מבפנים.

זה נקרא ביקורת, שאתה מביע דעה, שכך נראה לך. מה אכפת לך שמישהו נראה לך כך, לפי העיניים החכמות שלך, הרואות כל כך עמוק ומרחוק שכך הם מתנהגים? יש לפניך את חכמת הקבלה, שיטה שמסבירה איך האדם צריך להתנהג בעולם הזה, יכול להיות שאתה רואה את זה כך והם רואים את זה אחרת, יש אלפי תורות בעולם.

לכן לא כדאי להתחיל להתעסק בכל מיני משחקים כאלו, הם כך ואנחנו אחרת, זה לא וזה כן. למה? אני אף פעם לא התעסקתי בזה, מה אכפת לי אם מישהו חושב כך או אחרת. יש מיליארדי אנשים בעולם, למה אני צריך לבדוק האם כל אחד צודק לפי השקפת עולמו. לא נראה לי שכדאי לבזבז על זה את החיים ולהשקיע בזה מאמץ.

שאלה: אם אני מבין נכון, כתוב פה שהאדם צריך להרגיל את עצמו לא לחשוב על עצמו אלא לחשוב על הזולת, לחשוב על הבורא.

כן. לחשוב על עצמו רק במידה ההכרחית.

תלמיד: אם כן, זאת ההוראה שבעל הסולם נותן לנו ואם נלך בקו הזה אז נגיע למטרת הבריאה.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שאצלי בפנים יש כמו אינסטינקט שקיים אצל האימא כלפי התינוק. האימא כל הזמן חושבת מה יהיה טוב לתינוק, אולי נעשה לו כך, אולי נעשה לו כך. אין לה מנוחה ורק על זה היא כל הזמן חושבת. אז אני מרגיש שהאגו שלי הוא כל הזמן כמו אימא כלפי התינוק, כאילו אני התינוק והאגו שלי אומר לי "אולי זה יהיה לך טוב, אולי זה יהיה לך טוב", הוא כל הזמן משגע אותי עם קו בדיוק הפוך מזה.

נכון.

תלמיד: אז מה אני עושה איתו?

אתה מרגיל אותו לבצע פעולות הכרחיות, כמו שבעל הסולם אומר, ואת כל היתר להשקיע בלעזור לכולם, להסתדר, להתחלק עם כולם וכן הלאה.

תלמיד: מה זה מרגיל אותו?

כנראה שעל ידי מאמצים גדולים, כמו שאנחנו רואים, אפשר להתרגל לכל מיני מצבים שבהם אנחנו נרגיש סיפוק, על אף שלפני זה לא הרגשנו.

אומר בעל הסולם, "פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כך, אשרך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא", אז השאלה האם יהיה לי טוב או לא? בעולם הבא יכול להיות, מי יודע, אבל בעולם הזה? אז אומרים, קודם כל בוא נתרגל לקיים משהו מזה.

שאלה: האם בעל הסולם מתייחס פה לעבודה הרוחנית שלנו או לחיים שלנו בכלל? כשאני הולך בבוקר לעבודה, אני צריך להיות מוטרד אם אני עושה את זה לטובת הבריות או לטובת עצמי או רק כשאני יושב פה ואני חושב איך אני מתקן את עצמי ואת הקשר שלי עם החברים ואיך נשפיע נחת רוח לבורא, אני צריך להיות זהיר שאני אעשה את העבודה הזאת לא בשביל שאני אתנפח. האם מדברים פה גם על גשמיות או רק על העבודה הרוחנית שלנו?

הכול צריך להיות באיזון. לא שבאמת נישן על הקרקע, ומים ולחם יהיו כל המאכלים שלנו לכל הסעודות. אלא צריכים להבין שעלינו להשתדל לכייל את עצמנו, לקיים את עצמנו בצורה שעם התורה, עם הקבוצה, עם השגת הבורא, בסך הכול אנחנו נרגיש בטוב. להרגיש בטוב זה חובה, אסור לאדם לסבול, כמו שאומר בעל הסולם "אשריך וטוב לך בעולם הזה, בעולם הבא", לזה אתה צריך להגיע.

שאלה: שמעתי שאמרת שאדם צריך לא לחשוב על עצמו אלא במידת ההכרחיות ובכל השאר לחשוב על הזולת. הבורא מסדר לאדם הרבה מחשבות, שאלות, ספקות, בעיות, שהן לא הכרחיוּת אולי. אם אני לא אחשוב על הבעיות שלי ואני אחשוב רק על הזולת, מי יחשוב עליי?

אני לא יודע. יכול להיות הבורא, יכול להיות השכנה, יכול להיות החברות. אנחנו מסבירים מה שבעל הסולם כתב, והאם מקבלים את זה או לא, זה כבר שייך להחלטה של כל אחד ואחד.

תלמידה: אני חושבת שמי ששומע רוצה ליישם, רק לא ברור אפילו איך מתחילים, כי אנחנו מוצפים בכל כך הרבה דברים. מה הפעולה שעוזרת לי לנתק את כל הטרדות?

את לא צריכה לנתק שום דבר, להיפך את צריכה לתת תשומת הלב במיוחד למה שאת עוסקת בעולם הזה.

תלמידה: לא הבנתי.

לאן את מכוונת במחשבות שלך, מה את רוצה להשיג היום, מחר, מחרתיים, בסוף החיים וכן הלאה. זאת אומרת את צריכה יותר ויותר להיות בתשומת לב, לעשות לעצמך חשבון, מה את רוצה בחיים.

תלמידה: אני יודעת מה אני רוצה, אני רוצה התפתחות רוחנית. אבל זה לא מנקה ממני את כל הזבל וגם הייתי רוצה שיהיה לי יותר מקום לחשוב על הזולת, אבל אני לא יודעת איך לפנות את המקום הזה.

את צריכה לראות כל יום ויום כמה את בכל זאת משתדלת לקיים את מה שכתוב. ואז לאט לאט "המאור שבה מחזירו למוטב" ותרגישי שאת משתנה.

תלמידה: אם אני אחשוב על החברות, אני לא יודעת אם גם הן חושבות עליי. אם אני אחשוב על החברות, האם הבורא יפנה ממני את כל ההרים של המחשבות והטרדות, מישהו עוזר בזה?

אני מצטער, אל תפני אליי עם טענות. האם אני מבטיח שבמקרה כזה הבורא יעשה כך וכך, זה לא אליי.

תלמידה: כדי שאני אחשוב יותר על הזולת, על החברות שלי בעשירייה, האם אני צריכה לדעת שגם הן חושבות עלי או שזה בכלל לא צריך לעניין אותי?

לא חובה עליך לחקור אותן ולחשוב עליהן בצורה כזאת, פרט לכך שאת דואגת ככל שאת יכולה לעזור להן בהתקדמות הרוחנית שלהן.

שאלה: שמעתי אותך אומר שאנחנו כבר יכולים לממש את חוקי העולם בעשירייה. למה התכוונת, מה הם חוקי העולם?

חוקי העולם הם "ואהבת לרעך כמוך", כלל גדול שכולל בתוכו את כל החוקים.

שאלה: יש אנשים שמשתדלים מכל הלב לעזור לעולם, למשל לעזור לילדים באפריקה שאין להם בית ספר, אין להם מה לאכול, לאנשים שנמצאים בבתי חולים, לילדים קטנים שיש להם סרטן לא עלינו, והם עושים את זה ממש מכל הלב. האם בלי חכמת הקבלה, בלי תורה יש להם אפשרות גם באיזה שלב להגיע ללשמה?

אני לא עורך דין ולא אפוטרופוס. אני נמצא כאן כדי ללמוד אתכם יחד מה שכותב לנו בעל הסולם. חוץ מזה אנחנו בדרך לתיקונים ולגמר התיקון ולא יכולים כבר עכשיו לראות מסוף העולם ועד סופו.

שאלה: מה זה נקרא לעשות משהו לטובת אחרים שיכשיר אותנו לטובת הבורא?

לקדם אותם לתיקון, לחיבור, כי לפי ההתקרבות ביניהם, הבורא מאיר עליהם והם מתחילים להבין יותר, להרגיש יותר, לקיים יותר מה שמוטל עליהם לתיקון נשמתם.

תלמיד: "לאט לאט" זה אומר שיותר ויותר נהיים מוכשרים לזה?

כן, ודאי. אתה רואה שלפני כמה אלפי שנים אף אחד בעולם לא חשב על תיקון העולם. ואחר כך כן, אנשים התחילו לחשוב פה ושם, קמה קבוצה גדולה, בְּרַאשותו של אברהם אבינו וכך התחיל הדבר.

תלמיד: אפילו כשמגיעים קצת לטובת החברים, כבר יש בכך איזו מידה של טובת ה'?

ודאי.

שאלה: בעל הסולם מציג פה רק שתי פעולות, או שאדם עובד למען קיום ההכרחיות שלו או שאדם עובד למען הציבור. איפה נכנסת פעולת לימוד חכמת הקבלה, חוקי העולם?

אלה כל הדברים שנמצאים במעשה. כשאתה רוצה לבצע משהו, אתה צריך גם ללמוד את החוקים וגם להתחבר עם הקבוצה וכן הלאה. זה כבר המעשה עצמו.

תלמיד: יכולה להיות דילמה, האם עכשיו אני צריך ללמוד, זו ההכרחיות שלי כדי שאחר כך אוכל לקיים או שהקיום עדיף?

מה זה ללמוד, למה אתה מתכוון במילים אלו?

תלמיד: למשל עכשיו אני יכול לקרוא איזה מאמר.

אתה צריך להיכנס לחברה שמשתדלת לקיים את התנאים האלה שעליהם כתוב במאמר, ולא ללכת לפי השכל שלך.

שאלה: אם אנחנו כל הזמן מתפללים עבור החברים, אז האם פשוט הכול הופך לטעם של לחם ומים וכביכול על זה מדובר, שגם המטרות הכי גבוהות הופכות לטעם כזה?

לא, זה לא חשוב. זה כתוב בצורה כזאת כדי שאני אבין שהעיקר הוא הדאגה לזולת ולי לעצמי מספיק כדי להתקיים. אבל שוב, את הדברים האלה אנחנו לא מקיימים כמו שהם כתובים. אנחנו כבר צריכים להבין שאם לפני אלפי שנים לחם ומים היו הדברים ההכרחיים לרוב החברה האנושית, אז היום בלי רבע עוף ועוד כל מיני דברים, אי אפשר כביכול להתקיים. צריך להבין את זה בצורה יחסית.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום.

והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

על זה כתוב בהרבה צורות, "מאהבת הבריות לאהבת ה'" וכן הלאה. קודם כל, לקיים יחסים נכונים בין אדם לאדם ומתוך זה אחר כך, אפילו שלא כל כך מתכוונים, מפני שאנחנו נמצאים ברשת חוקי הטבע, זה יקרב אותנו גם ליחס יותר נכון בין בני האדם לבורא.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום.

והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחברו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

בעל הסולם אומר, אַל תלכו מיד לבין אדם למקום - כלומר אני לא מתייחס לבני אדם, אלא העיקר בשבילי זה להסתדר עם הבורא. כביכול, מה אתם מכניסים לי שצריך להיות ביחסים טובים עם כל באי העולם או אפילו עם חלק מהם? יש בורא, עמו אני רוצה להיות מסודר. זה הכי חשוב, לא?

אומר בעל הסולם לא כך הוא, אלא צריכים לעסוק באהבת הזולת, כל באי העולם או חלק מהם לפחות, ומתוך זה נגיע לקיום הנכון בין אדם לבורא. ולא בצורה אחרת, שזאת בעצם הטעות המאוד נפוצה שלנו.

תלמידה: רשום פה שאנחנו צריכים לקבל מה שבין אדם לחברו ואנחנו צריכים כביכול להבין אחד את האחר, לקבל אחד את האחר. אבל אנחנו לא מסכימים, לכל אדם יש דעות אחרות וקשה להסכים על כל דעה.

בעל הסולם לא אומר לך שאת צריכה להסכים עם כולם.

תלמידה: הוא אומר שאני צריכה להסתדר עם כולם ולהיות בטוב עם כולם.

להסתדר עם כולם, זה משהו אחר. יכול להיות שמתוך כך שאת מבינה את הטבע שלך ואת הטבע של החברות, את יכולה לקשור את היחסים ביניכן ברשת קשר כזו, שזה לא יהיה כל כך קשה.

חלק התורה שבין אדם לחבירו

"שני חלקים בתורה:

אחד, הנוגע בין אדם למקום.

והשני, הנוגע בין אדם לחבירו.

ואני קורא אתכם, על כל פנים," לפחות, "לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחבירו," זאת אומרת זה העיקר, בלי זה לא תתקדמו הלאה. "ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום."

שאלה: הפירוש של המילה "תשתלמו" זה ללמוד, לא ליישם בפועל.

למה?

תלמיד: כי השתלמות זו למידה, זו איזו מילה נרדפת ללמידה.

לפי "משרד החינוך"?

תלמיד: כן. אז זה לא מסתדר לי עדיין.

אני מבין, כי אתה למדת את מה שבעל הסולם לא למד, ולכן זה כך.

תלמיד: אני עוד לא למדתי את מה שבעל הסולם למד עדיין, בשביל זה אני פה.

אז תיקח את זה בחשבון.

שאלה: אני רוצה לתת דוגמה. כשאנחנו לומדים את מאמר "אין עוד מלבדו" אז אנחנו לומדים שצריכים לראות את הבורא בכל מקום, לפני, ואחרי, ונמצא מעל הכול, ומאחורי הכול, וכן הלאה. ואז אנחנו הולכים לעבודה בעשירייה.

הוא לא מוחק לך בנוכחות הבורא את הכול, הוא ממלא את הכול.

תלמיד: אבל הוא אומר קודם תעבדו בין אדם לחברו.

שם הוא מדבר על הבריאה כולה, איך היא מסודרת. כאן הוא פונה אליך ואומר לך מה כדאי לעשות קודם ומה אחר כך.

תלמיד: אבל כשאדם מסדר את עצמו, נאמר קם בבוקר, הולך לשיעור, מה הוא צריך לסדר קודם? האם עליו לשים את "אין עוד מלבדו" בצד, ולהגיד עכשיו אני הולך לאהוב את החברים, לא מעניין אותי "אין עוד מלבדו"?

לא כתוב כך.

תלמיד: אז מה זה אומר "קודם"? הוא אומר "לעסוק ולקבל קודם את מה שבין אדם לחברו". מה המשמעות של זה?

המשמעות של זה לפי דעתי, שהאדם קם בבוקר ומתחיל לחשוב מהרגע הראשון על הכוח העליון שברא אותו והוא צריך לגלות אותו, להשתחוות, להתחיל להתקרב לבורא. לאחר שהוא מחליט על זה, עכשיו הוא מתחיל לעשות את סדר היום, במה הוא יתעסק כדי שבסופו של דבר תהיה לו התקרבות לבורא.

את ההתקרבות לבורא אי אפשר לעשות בלי התקרבות דרך הרשת שהוא רוצה להקים שהיא החברים, ואז אין לו ברירה. מכל הצדדים שתיקח את זה, יוצא שבין אדם לחברו קודם לבין אדם לבורא. כי זה לפי איך שזה בנוי, אנחנו שייכים לרשת קשר בין הנשמות שהיא הרצון לקבל שצריכה להיות בעל מנת להשפיע, בצורה כזאת אנחנו מתקשרים ואז מגיעים למטרה, כי אנחנו מגלים בתוך החיבור בינינו את החיבור עם הבורא.

שאלה: אז קודם בין אדם לחברו ואז בין אדם למקום?

לא, קודם כל זה יחס האדם למקום, אבל בצורה שאני מתחיל לכוון את עצמי לחיים, ומתוך זה אני כבר מכוון את עצמי לחברים, לקבוצה. מפני שרק בצורה כזאת אני יכול להגיע לקשר עם הבורא.

תלמיד: מה זה יחס למקום?

המקום זה הבורא.

תלמיד: לפני שניגש לפעולה, מה זה היחס למקום שהוא צריך לסדר לעצמו עוד לפני שהוא ניגש למעשה לחברו?

שמטרת החיים שלי היא להגיע לדבקות בבורא.

תלמיד: וסדר התיקון הוא מבין אדם לחברו?

זה האמצעי. כדי להגיע לדבקות בבורא, צריך להגיע קודם כל לדבקות בין החברים. לבנות איתם יחד רשת קשר ביניהם, כלי, ואחר כך בתוך הכלי הזה לעשות פעולות של חיבור עם הבורא.

תלמיד: וזה המקום?

הכלי עצמו הוא המקום.

תלמיד: וכשמגיעים למקום, איפה החברים?

החברים עצמם הם המקום, והבורא עצמו הוא המקום והאדם מגיע למקום שבו כולם מחוברים.

תלמיד: כשאדם עובר מבין אדם לחברו לבין אדם למקום, האם המקום מכסה על חברו, הוא כבר כולל את חברו בפנים?

כן. המקום מכסה את כולם.

שאלה: שאלה לגבי בין אדם לחברו. כשיש כמה שיותר אי הסכמות בין החברים אז יש פחות אהבה. איך עדיין לכסות את זה באהבה?

למה פחות אהבה? אהבה לא שייכת לכמה מסכימים או לא מסכימים. אהבה מגיעה מזה שאנחנו כולנו רוצים לגלות שאנחנו שייכים "כאיש אחד בלב אחד", תלויים בבורא אחד וזו דרכנו. ויכולים יחד עם זה להיות כביכול בשנאה זה אל זה, כביכול, זה לא בצורה פשוטה כמו שאנחנו רואים את זה עם ילדים.

תלמיד: אז איך להישאר עדיין ביחסים טובים בין החברים כשיש הרבה אי הסכמות?

אז מה? אז יש אי הסכמות. איך אתה יכול להגיע לאהבת העולם, לאהבת הבריות, אם אתה נמצא איתם בוויכוח, שאתם לא מסכימים זה עם זה? כך הבורא עשה, וכך הוא סידר אותנו, ואנחנו יחד עם זה צריכים להגיע לאהבה בינינו.

תלמיד: זה אומר שאני צריך לקבל את הדעה שלהם?

לא. אתה יכול להיות איתם ממש בניגוד של כל התפיסות שלך וכל ההרגלים שלך. אז מה? יש לי והיו לי במשך החיים הרבה חברים שלא הייתי איתם באותן הדעות, אבל זה לא הפריע לנו להרגיש שאנחנו קרובים, עוזרים זה לזה. זה לא שייך.

תלמיד: כי ככול שאנחנו מתקרבים יותר זה לזה, כך מתגלים יותר דברים שלא דומים ואז יותר קשה לחצות אותם.

קשה יותר, אני מבין. אבל שבגלל זה אתם מתרחקים? את זה אני לא מבין. לפי הדעות, לפי הרצונות, צריכים לראות את העולם בצורה קצת אחרת. עוד נדבר על זה.

שאלה: אנחנו יודעים שכל המקובלים כתבו את הספרים כשהיו בגמר תיקון.

לא כולם מתוך גמר תיקון, אבל מתוך השגה רוחנית.

תלמידה: אנחנו לומדים ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", ולכן אני רוצה להבין למה אם יש לנו מטרה כל כך גדולה, יש בעיה לבצע את מה שכבר כתוב? למה אנחנו צריכים לבנות משהו אם הכול כתוב, ואם נלך לפי מה שכתוב גם בתפילות, זה רק יעזור לנו ויראה לנו כמה אנחנו מתקדמים נכון, כי המקובלים כבר כתבו ועזרו לנו.

אז מה הבעיה?

תלמידה: אין בעיה, אני מסכימה עם מה שאתה אומר.

גם אני מסכים איתך. שנינו מסכימים על זה.

שאלה: לא הבנתי איך המעשים לטובת הזולת בונים בנו כוונה?

על ידי הפעולות אנחנו מעוררים את המאורות, את האור העליון. האור העליון משפיע עלינו יותר או פחות, ואנחנו משתנים ומתקרבים או מתרחקים זה מזה. אמנם יש כאן בטישות, שאלו לא מסכימים עם אלו, אבל עם זאת ההתנגדות בונה כלים נוספים, הרמוניקות כאלו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש אחד את האחר יותר ויותר.

כמו בחיים, אף על פי שיש בינינו חיכוכים, פתאום אנחנו מתחילים להרגיש יותר את הזולת, להבין אותו, להרגיש אותו, באופן כזה ואחר.

תלמידה: אנחנו לומדים שבעשיריות אנחנו בונים חיסרון משותף לתפילה לבורא, שייתן לנו את תכונת ההשפעה שתגרום לנו לאהוב את הזולת כי אין מישהו אחר שיכול מלבדו. אני לא מצליחה להבין איך זה עובד ביחד? איך הוא נותן ואיך המאמצים שלי נותנים?

זה לא חשוב שאת לא יודעת, תעשי מה שצריך ואחר כך תשיגי.

שאלה: אמרת שגם אם מתגלות אי הסכמות בתוך העשירייה, זה לא קשור לאהבה, האהבה ממשיכה להתקיים. למעשה אני מרגישה שהאהבה היא תדר קבוע, היא קיימת.

למה אנחנו צריכים לדבר על זה עכשיו?

תלמידה: כי אני רוצה לדעת איך בפועל לא ליפול למצב הזה שאי הסכמה מנתקת את האהבה.

פשוט תעשי כך שאי ההסכמה לא תנתק לך את האהבה. יותר קל לקבל את זה כך מאשר לנהל על זה עכשיו דיון. אנחנו לא יודעים מה זו אהבה ולכן אני לא רוצה לדבר על זה. זה כמו שנדבר על הכוכבים, כאילו אנחנו יודעים מה זה. לכן נשאיר את זה כך.

שאלה: סוף סוף אני יכולה להגיד שאני רוצה לאהוב אנשים ולשרת אותם מפני שזה ציווי מהבורא. איך לגשת לרצון הזה עכשיו?

פשוט מאוד, תנסי. תנסי בפועל לאהוב את הזולת, לפחות יש לך קבוצה שבה את מחויבת לעשות את זה.

שאלה: אני עוסקת בחינוך, ולאחרונה אני מרגישה שקיים בי רוע וכל מה שאני מלמדת הפוך ממני. איך אני יכולה ללמד בצורה כזאת?

את מדברת על עצמך?

תלמידה: כן.

אני מסכים איתך, מה לעשות?

תלמידה: אני מלמדת הרבה אנשים, כולם מקשיבים לי ובכל זאת אני מרגישה שקיים בי רוע ומאוד קשה לי עם זה.

את באמת מאוד רעה, אבל היו אנשים רעים כמוך ויהיו עוד יותר רעים, ובסופו של דבר לכולם יש מקום במטרת הבריאה. אני מבטיח לך שיש לך שם מקום, אני אשמור לך אותו.

תלמידה: אני מאוד רוצה להמשיך, מה עלי לעשות?

תמשיכי, אני שומר לך מקום. אנחנו יחד.

שאלה: אנחנו רוצים להרגיש את החבר. האם להרגיש את הרצון שלו או לאתר את הרצון שלו לבורא ולהרגיש דרכו את הקשר לבורא?

את שואלת שאלה מאוד לא פשוטה. לשם כך אנחנו צריכים להתחבר ללב של החבר, ולהרגיש עד כמה יש לו מתוך הלב נטייה לחברים ונטייה לבורא ולמה ליבו משתוקק. זה לא פשוט. אני שמח לשמוע את השאלה, אבל לעת עתה אני לא יכול לתת תשובה. תכתבי לי, בכתב לפחות האדם בודק את עצמו וזה יוצא יותר ברור.

שאלה: האם בעשיריה אנחנו יכולות להתייעץ בינינו ולעזור בכל הקשור לחיים הגשמיים ולעבודה הרוחנית שלנו?

אתן יכולות להתייעץ על כל נושא שבעולם חוץ מדבר אחד, אסור לדבר על דברים שיכולים להביא לפירוד. חוץ מזה מותר לדבר על הכול.

שאלה: קיום מצווה זה מעשה קדושה, זה לא רק תרי"ג מצוות. העשירייה שלי מעלה תפילה מזה שנים כל יום בשמונה בבוקר, האם אפשר לראות בזה מצווה? האם אנחנו עושות מצוות דרך פעולות כאלה?

כן, העיקר לא להסתבך עם המצוות, אלא להיות ביחס יפה ולבבי בין החברות, בין החברים. ולקיים בדיוק את תרי"ג המצוות כמו שכתוב עלול לבלבל אתכן.

שאלה: האם העבודה בכוונה למען הבורא זאת גם מצווה, גם בחיצוניות ולא רק בקבוצה?

אני לא רוצה לדבר על זה, אני מדבר על דברים שהם יכולים להביא אותנו בצורה הקצרה ביותר למטרת החיים. אנחנו צריכים להתחבר בינינו, ובחיבור בינינו להגיע ממש למרכז העשירייה, שם אנחנו מגלים את הבורא ושם אנחנו מגלים את מטרת הבריאה, המרכז של כל העולמות ושל כל העולם שלנו - שם נגלה את הכול. רק על זה תחשבו.

קריין: מה זה אומר, קיום תורה ומצוות למען ה' יתברך?

שאני עושה הכול כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: כתוב, לעסוק בין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום?

כן.

תלמיד: אלא אם ה"תשתלמו" זה מגיע כבר מלמעלה?

כן.

שאלה: כתוצאה מהיגיעה בינינו?

כן.

שאלה: מהו המקום של לשמה בחיים הגשמיים?

אין לנו שום דבר בחיים הגשמיים. כשאנחנו מגיעים אפילו קצת ללשמה, אנחנו מתחילים לראות שכל העולם נמצא במערכת אחת שכולה פועלת בלשמה.

שאלה: איך אני יכול להבדיל אם משהו למען הבורא, או שזה האגו שמשחק בי?

ודאי שאנחנו צריכים לעשות מה שלטובת הבורא, כי זה החוק הכללי של המציאות. הבורא, "בוא וראה", זה שאנחנו מגלים את המציאות בצורה השלמה. לכן יוצא שאנחנו צריכים לפעול לטובת האנושות, לטובת העולם, אז אפשר להגיד לטובת הבורא.

שאלה: כתוב שכאשר אני עובדת לטובת האחרים, אני מקיימת את התנאי לעבוד למען הבורא וזה מעלה אותי ללשמה. אבל איך אני עושה את החשבון, אם אני יכולה לקבל לטובת הבורא, והחשבון הוא לפי היכולות שלי, או עצם היחס שלי לבורא הוא כבר החשבון?

זה כבר החשבון.

שאלה: אני חושב שאני מהנה לבורא הרבה יותר במצב הלא לשמה, מאשר במצב הלשמה, כי בלשמה לוקחים לי את הבחירה. לכן המעבר ללשמה זה רק אם הבורא ירצה בכך?

קודם בוא נגיע ללשמה ואז נחליט מה יותר חשוב הלשמה או לא לשמה. קודם נשיג את זה ואז נדבר.

שאלה: מה זה אומר לקיים את מצוות הבורא בעשירייה ואיך זה קשור לכוונה?

לקיים חיבור עד כמה שיותר מלא, כולל בעשירייה בין כל החברים, זה נקרא לקיים את רצון ה' בעשירייה. להחזיר לפחות את אותה מערכת קטנה שנתנו לך, העשירייה, למצב של תיקון, כמו שזה היה כנראה לפני השבירה. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אז לכל אחד יש חלק בעשירייה שהוא צריך לקיים עבור עצמו ועבור חבריו, אחרת לא יהיה חיבור בין כולם. אז כך כל אחד צריך להשתדל לחבר את הקבוצה הקטנה שלו האישית יחד.

תלמיד: איזה סוג של פעולה זה לקיים מצווה?

לקיים מצווה זה נקרא לקיים חוק שקיים בבריאה, שאנחנו יכולים לקיים אותו על ידי הרצון שלנו - רצון הבורא, ציווי הבורא שנקרא מצווה.

שאלה: אנחנו לומדים שקנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. איך קנאה, תאווה וכבוד יכולים לעזור לנו בקיום מצווה ביחס לחברים?

על זה כתוב הרבה. תנסו לחשוב, לדבר על זה, תנו דוגמאות זה לזה עד כמה קנאה, תאווה וכבוד מקדמים את האדם, מוציאים אותו מהעולם הגשמי לעולם הרוחני. תדברו ביניכם ותראו.

שאלה: אם בתוך העבודה בעשירייה אני מוסיף את האינטרס לקבלה עצמית, אני צריך להרחיב את זה על יתר הבריאה?

לא כתוב כך באף מקום. אין לצאת מגבולות העשירייה.

שאלה: האם המצווה מבדילה בין הרצון שלי לרצון של הבורא?

ודאי שהיא מבדילה, יש רצון ה' ויש רצון שלך שאתה רוצה לקיים את רצון ה', זה שני רצונות שונים. לבורא יש רצון העליון ולך יש רצון של התחתון.

תלמיד: הבורא נתן לי בטבע שלי, ויש את מה שמעבר לטבע שלי, והמצווה דוחפת אותי מעבר לטבע שלי?

כן.

שאלה: והתורה מראה לי מהו מעבר לטבע שלי?

בסדר, שיהיה כך.

שאלה: בתקופה הקצרה בה נעדרת, החברים של בני ברוך עשו את העבודה כל כך יפה, העבירו את החומר כל כך טוב ובעשירייה הכול נפתח, עד שהיום בשיעור הבנתי כל מילה. זה אושר שלא ניתן לביטוי, האהבה אליך, האהבה לחברים, מאז פסח בכלל זה מורגש יותר ויותר.

תודה רבה.

שאלה: אם האדם לא מרגיש קנאה, תאווה וכבוד אז הוא לא מתקדם?

לא. בכל אדם יש חבילה של תכונות, והוא צריך לברר אותן במידה שהן מתגלות. עוד נדבר על זה.

דיבור, מחשבה, מעשה

"העבודה מאיזה מין שתהיה, צריכה להכלל: במחשבה, דיבור ומעשה.

הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם יקבל על עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות העולם. וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, יותר מבמצוות המיוחדות בין אדם למקום, כי המצוות שבין אדם למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'.

אבל באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך המצפון האנושי המחייב לעשותם. ואולם אם יעשה אותם מנקודת השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, מה הוא רחום אף אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן וכו', ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, באופן שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר לקבלת השפע העליונה האמיתית.

וענין "הדיבור", הוא התפילה בפה, בעת העבודה, ובזמנים קבועים, שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה", כן להגות בתורה ובעניינים המביאים לידי זה."

זה כתוב בצורה מאוד קולעת.

שאלה: באיזו קטגוריה ההפצה? "לחברו" או "למקום"?

למקום, כי בהפצה אתה מקרב את בני האדם לבורא.

תלמיד: אם יש סרטון שמגיע להרבה אנשים שהם לא איתנו, מומלץ להשתתף בהשפעה כזאת?

כן, כדאי.

תלמיד: על אף שזה "למקום"? לא צריך להעדיף את חברו על המקום?

לא, אתה מסביר להם על הבורא ואתה נותן להם כיוון אליו. אחר כך הם באים להחלטה שקודם החברים ואחר כך הבורא. אבל מצוות הפצת שם ה' בעולם היא הראשונה, זה מה שעשה אברהם אבינו.

דיבור, מחשבה, מעשה

"העבודה מאיזה מין שתהיה, צריכה להכלל: במחשבה, דיבור ומעשה.

הנה ענין מצוה אחת, בחלקה "המעשי" כבר ביארנו, שהאדם יקבל על עצמו, שכל שעות הפנאי שלו, יהיו מוקדשים לתועלת בריות העולם. וענין "המחשבה" הוא עיקרי במצווה זו, יותר מבמצוות המיוחדות בין אדם למקום, כי המצוות שבין אדם למקום, "המעשה" בעצמו מוכיח על הכוונה, שהיא לשם יוצרו, כי אין שום מקום לאותו המעשה, זולתו ית'.

אבל באותם שבין אדם לחבירו, אשר מוצדקים מתוך עצמם, מתוך המצפון האנושי המחייב לעשותם. ואולם אם יעשה אותם מנקודת השקפה זו, ודאי שלא עשה כלום, זאת אומרת, שהמעשים לא יביאוהו לידי קרבת השי"ת, ולידי עבודה לשמה ממש. על כן צריך כל אחד ואחד, לחשוב במחשבתו שעושה כל אלה, רק בשביל לעשות נחת רוח ליוצרו, ולהדמות לדרכיו, מה הוא רחום אף אני רחום, מה הוא משפיע תמיד טובות אף אני כן וכו', ודימוי הזה בצירוף עם המעשים הטובים יקרבוהו להשי"ת, באופן שיושווה צורתו לרוחניות וקדושה, וייהפך כחומר חותם ויוכשר לקבלת השפע העליונה האמיתית.

וענין "הדיבור", הוא התפילה בפה, בעת העבודה, ובזמנים קבועים, שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה", כן להגות בתורה ובעניינים המביאים לידי זה."

שאלה: בעל הסולם אומר שכאשר עושים מעשים בין אדם לחברו צריך לחשוב שהמעשים האלה עושים נחת רוח ליוצרו. אם כך האם מחשבה היא כוונה? כי אנחנו מתבקשים בכל פעולה שאנחנו עושים להיות בכוונה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו, אז מה ההבדל בין מחשבה לכוונה?

בכוונה את מתכוונת. את מכוונת את הלב שלך לאיזו פעולה ודרכה למישהו או למשהו, ולכן "מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה", הפעולה חייבת להיות מכוונת בצורה מדויקת ככל האפשר.

תלמידה: זה מה שאומרים לנו כל המקובלים וכמובן אתה, אבל מה זו מחשבה, זאת לא כוונה? בכל פעולה שאני עושה אני צריכה לחשוב לבקש כוונה, להתפלל לכוונה.

זה לא פשוט להסביר מה ההבדל בין מחשבה לכוונה. הייתי אומר שאנחנו צריכים לאסוף חומר וללמוד על זה.

שאלה: כתוב "מה הוא רחום אף אתה רחום", אבל איך אדם יכול להיות רחום אם הבורא מעורר בו כל הזמן תכונות הפוכות?

הבורא ברא באדם את יצר הרע וכל הזמן מחמם יותר את היצר הרע שלו, ומצד אחר הבורא דורש מהאדם להיות רחמן.

תלמידה: מה זה אומר "רחום"?

אני לא יודע מה הכוונה שהבורא רחמן, רחב לב, לא הרגשתי את זה אף פעם, אלא אם אני חושב על זה, אז אפשר להגיד על כל הבריאה שככה זה.

תלמידה: האדם רוצה להיות רחום, אבל יוצא ההיפך. מאיפה הוא ייקח דוגמאות להיות רחמן כמו הבורא?

אנחנו לא מקבלים מלמעלה שום דוגמה טובה. איפה אהבה? איפה מחילה? אין, אנחנו לא מקבלים כאלה דוגמאות מלמעלה.

תלמידה: איך להתחנן לבורא שיהפוך את הלב שלי לרחמן?

לבקש מהבורא שירכך את הלב זה משהו אחר, אבל לא שאנחנו רואים דוגמאות כאלה בעולם, לא, העולם כולו נברא בכוח האגו, בכוח הרע.

תלמידה: איך האדם יגיע לתפילה כזאת שהבורא ישנה את הלב?

אם אדם יבקש אז הבורא יוכל להחליף לו את הלב.

תלמידה: אם אדם מרגיש שהוא מבקש ושום דבר לא קורה, מה הוא צריך להוסיף?

לדרוש מהבורא.

שאלה: כתוב "וענין הדיבור, הוא התפילה בפה", מה הכוונה לתפילה בפה?

יש תפילה מהלב ויש תפילה בפה, כלומר יש מילים שאדם "פולט" מהפה ויש מילים שיוצאות מהלב. צריך לדבר על זה הרבה.

תלמידה: בהמשך כתוב, "בעת העבודה, ובזמנים קבועים, שיזכהו השי"ת להפוך לבו "מקבלה להשפעה"". מהם הזמנים הקבועים? האם זה כמו המפגשים שיש לנו בעשיריות, סדנאות?

נניח שחרית, מנחה, מעריב.

תלמידה: אלה השיעורים שלנו, המפגשים שלנו?

אפשר להגיד שאלו השיעורים שלנו.

תלמידה: אם כך אנחנו צריכים לבקש כל הזמן שיהפוך ליבנו מקבלה להשפעה?

כן. כתוב, "הלוואי שיתפלל כל היום".

תלמידה: זו תפילה בפה?

כן. בפה, תכתבי לו מכתב, לא חשוב מה, אבל שהלב שלך ישתתף בזה.

תלמידה: ואני צריכה לבקש את זה לעצמי? עבור כולם?

גם עבור כולם, לפחות עבור העשירייה.

שאלה: אם אני מתקרבת לבורא דרך החברות שלי בעשירייה ועושה פעולות של חיבור, מתפללת איתן, מעלה תפילה לבורא, כל זה ברור, אני יכולה לעשות את זה ויש לי כוחות לזה, אבל ברגע שהבהמה שבי מבינה שזה לא בשבילי אלא בשביל החברות, פתאום הכוחות נעלמים. מה לעשות?

לבקש, לאף אחד אין כוחות.

תלמידה: אין כוחות לבקש.

לבקש שיהיו כוחות לבקש.

שאלה: בעל הסולם מבדיל בין מצוות בין אדם לחברו למצוות בין אדם למקום והוא אומר, כשאתה עובד לחברו, אז תחזיק את המחשבה שאתה עושה את זה כדי להידמות לבורא.

כן, ודאי.

תלמיד: מה זה מצוות בין אדם למקום?

שאתה מקיים את רצון הבורא בכל האפשרויות שמזדמנות לך. מה זה "למקום"? לקרב את כולם לבורא, זה מה שאנחנו רוצים מהעבודה שלנו. יש כוח כללי בעולם, בעולם כולו, וכל בני האדם צריכים להתחבר, להיות כאיש אחד בלב אחד, כולנו, ובחיבור בינינו לגלות את מקור החיים שלנו. אני מקווה שאנחנו בדרך.

שיהיה לכם כל טוב ונתראה יום יום, ברוך ה'.

(סוף השיעור)

---

1. "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך: אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא". (משנה, מסכת אבות פרק ו’, משנה ד’)↩