שיעורי בוקר 17.09.19 הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

הכנה לשיעור

עכשיו בדרך סיפר לי אחד מהחברים שליווה אותי לכאן, שאין לו כל כך מצב רוח היום, כי הוא היה מצפה לתוצאות אחרות מאתמול. ואני האמת, לא הבנתי אותו בדיוק. לפי הדרך שלנו אנחנו אף פעם לא צריכים לצפות לאיזו תוצאה שאני קובע שכך צריך להיות, אלא העבודה זה מה שאני צריך לתת, ולקבל כל סיכום, תוצאה שתהיה כמתנה גדולה, שזה הכי טוב בשבילי כמתנה ממש. כי אין עוד מלבדו וטוב ומיטיב, ומה שמתגלה, אני צריך להתאים את עצמי למה שמתגלה שזה טוב, שכך זה צריך להיות, ואין אחרת. ובשום צורה אני לא הייתי רוצה לשנות, אלא חוץ מאת התפיסה שלי.

לכן כך הייתה לי איזו הפתעה, למה לא מרוצים. אדם סיפר עכשיו, גילה שהוא עשה איזה מאמצים, ורצה שיקרה משהו לפי מה שהוא מתכנן. יופי. אבל אחרי שנתן את היגיעה, אסור לו לצייר את הציור של התגמול, אלא ההיפך, זה לא חשוב. כמו חוט שאני צריך להכניס לחודו של מחט, ככה, רק לעבודה ולא לשום דבר אחר, בצורה כזאת אנחנו מגיעים לעל מנת להשפיע.

לכן דווקא ההיפך. לנו זה הכי קל, הכי פשוט להיות. בכל התהליכים שבעולם הזה אנחנו נותנים יגיעה, בעולם הבא מקבלים שכר. זה לא סתם בשני עולמות, עולם הזה נקרא "מלכות", עולם הבא נקרא "בינה", ומה שמתגלה בבינה תמיד, בכוח השפעה זה נראה כתגמול המושלם.

שאלה: איך במצב הזה אתה עושה בכלל ביקורת, אם הפעולות שלי הן טובות או לא טובות? מה זה כאילו לקבל כך וזהו?

מה יש לכם היום? ודאי שאני עושה ביקורת, ודאי שאני משתדל לעשות עד כמה שיותר טוב. אבל שכשאני עושה, אני עושה אני עושה למען תוצאה מסוימת, ודאי, על זה אין שום ספק. ואני משתדל להביא את כל המציאות לאותה הצורה, כמו שאני מצייר לעצמי שצריכה להיות. אבל זה לפי הבדיקה שלי, לפי מעשים שלי, לפי כוחות שאני נותן, ואחר כך אחרי שנתתי את הכול, אני לא יכול לקבוע איזה צורה יקבל העולם, לא, זה לא ענייני. יכול להיות שאני כאילו על ידי המעשים שלי גורם לאיזו נפילה, אני לא יודע, אני לא ידעתי, אבל עשיתי את הכול כמו שאני מבין וצריך.

עמדת מקורות: אולי משהו, מבעל הסולם, אגרת ט':

"אכיר טובת השי"ת עמדי, להסיח את לבבי היום ותמיד, מלשמוע שאלת הרשע הנ"ל. כי אני מוצא א"ע מחויב ומוכרח כהיום כתמיד להיות כשור לעול וכחמור למשא, כל היום וכל הלילה לא אחשה, מלתור איזה מקום שבו אעשה איזה נחת רוח ליוצרי, ואפילו ביום הזה שאני בו, חביב עלי הדבר לעבוד בעול גדול, אפילו שבעים שנה יחד. ובלי ידיעה כלל בהצלחתה, (כל ימי אפילו) זולת יהיה על הדרך שנצטויתי בודאי ללכת בכל דרכיו, ולדבקה בו, ששמעתי מכל מראש."

שנשאר לנו מכל הדרך שעברנו רק היגיעה, ושום תוצאה לפי מה שחשבתי לא התקבל, לא התגשם. שום תוצאה דווקא. זה סימן יפה, שהעבודה נקייה ללא על מנת לקבל כלום.

שאלה: מה הופך להיות השכר שלך מהעבודה?

זה בדיוק השכר. שאני עושה את העבודה, משתוקק ליגיעה, לתת יגיעה, לראות שכל המחשבה שלי שלפני היגיעה היא הייתה כזאת וכזאת, וציור של התגמול כזה וכזה, ויוצא ההיפך, זה סימן שאני באמת הגעתי לתוצאה נכונה. בתחילת הפעולה הייתי במצב א', בסוף הפעולה אני כבר מצב ב', ולכן מה שקודם היה נראה לי כתגמול, פרס, שכר, עכשיו השכר השתנה. בטוח שקיבלתי שכר, ועכשיו אני רק צריך להשלים עימו, כי זה השכר. זאת אומרת, אני לא מצפה לשכר בכלים הקודמים שלי, אלא לשכר שהוא רק יגיעה.

תלמיד: עצם זה שנתנו לך הזדמנות ליגיעה, זה הופך להיות בשבילך להיות השכר?

כן, ודאי. אני עשיתי, זהו. תעשה וי, נתתי יגיעה. אז כנראה שבאמת מכל הלב עשיתי. השאלה עכשיו, בפעם הבאה שאתה כבר נעשה חכם, שאתה צריך לתת יגיעה, והשכר יהיה לתת יגיעה, ומה שיהיה, לא חשוב לך. שיתגלה בצורה כמה שיותר הפוכה, עוד יותר טוב. מה תעשה? אם לא תשכח על זה, יהיה לך קשה לעשות. זו בדיוק המדרגה הבאה, שתצטרך להתגבר על הקושי הזה שכבר נעשית חכם, ויותר קשה להיות ביגיעה.

עכשיו היית ביגיעה כמו תינוק, כשרצית להשיג משהו. הוא מזיע, ורוצה אתה יודע, כמו ילדים שרוצים משהו. עכשיו כבר יש לך תוספת חכמה, אתה תצטרך להתגבר עליה כדי לתת יגיעה כמו שבפעם הקודמת, שאתה קושר לגמרי את היגיעה שלך עם הצורה הבאה, ואחר כך אתה מקבל את הצורה הבאה. ומפני שהתגברת על החכמה שלך, אז עכשיו אתה מבין את השכר במה שאתה מגלה, שזה לא מתגלה סתם בצורה הפוכה, אלא אתה רואה כמה שיש לך כלי חדש.

שאלה: ושאתה רואה גדלות החברים שלך, זה לא שכר?

זה משהו אחר. זה גם כן. אבל לא לשם זה אתה עשית עבודה, אתה מבין. לכן אנחנו מדברים רק על ההבדל בין רצוי קודם, לבין מצוי אחר כך.

שאלה: לא הבנתי למה לפעמים אחרי פעולות פיסיות, רב עושה ביקורת?

אני לא עושה ביקורת.

תלמיד: על מה שהיה אולי, איך?

על זה שיגיעה הייתה לא שלמה, לא נכונה. יגיעה, אבל לא התוצאה. וזה גם לא בכל מקום. אם אנחנו רוצים להגיע למשהו בדרך שלנו, לצורות רוחניות בדרך שלנו, אז אנחנו צריכים לעשות כאן חשבון, למה זה התגלה ולא זה, ואיך אני מתקן את עצמי. יש בזה הרבה. נלמד את זה.

שאלה: מתי לעשות ולא לעשות ביקורת על מה שהיה, על מה שעשינו?

תמיד צריכים לעשות ביקורת. תמיד. למה לא? אני לא שעושה סתם משהו, לא. אבל אני לא מדבר בביקורת על היגיעה, אלא ביקורת על התוצאה. שהתוצאה שאני צריך להשתוקק אליה, היא היגיעה עצמה. כי אני אף פעם לא יכול לדעת מה טוב בשבילי, מה רע בשבילי, לכולם, מה שבורא רוצה, למה הוא מתכוון. אני "כשור לעול וכחמור למשא" זה הכי בטוח, ובזה אדם הופך להיות רק כלי ביד ה'.

שאלה: האם היגיעה שאני עושה בפעם הבאה, היא חייבת להיות מכוונת לתוצאה?

כן.

שאלה: אז איך זה יסתדר, אם אני אקבל משהו הפוך אחרי זה?

כמו שעכשיו, רק בצורה עוד יותר בולטת. שאתה התכוונת לעצמך איזה תוצאה, כי רק תינוק יכול לעשות פעולות ללא כוונות, ללא ציור השכר שיוצא מזה. אבל זה הכול רק כדי לתת יגיעה הנכונה, המכוונת במאמץ נכון, ואחר כך לעזוב. "ה' גמור בעדי" זה נקרא.

שאלה: ומה לעשות עם הרגשה שאתה לא יכול לעזוב, כן רוצה תוצאה?

זה לא טוב. זה סימן שאתה עדיין עם הגאווה שלך נמצא מתווכח עם הבורא, שאתה לא מסכים עם מה שהוא עושה.

תלמיד: ואיך עובדים עם זה?

אני לא יכול להגיד לך, זה כתוצאה מזה שאדם.. תחשוב על זה יותר ויותר, ותראה עד כמה שאתה נכנס לשטח שלא שלך. איך יכול להיות שאתה קובע מצב העולם? באף מקום אנחנו לא יכולים. אנחנו יכולים להתייחס למציאות הנוכחית, רק בתנאי שאני הולך להיטיב לו. ו"להיטיב לו" זה נקרא, עוד יותר לשייך אותו לבורא. אבל אני נגיד משייך אותו לבורא, ואני רואה שנעשה יותר גרוע, ולא יותר טוב. בזה אתה צריך לתקן את תפיסתך.

תלמיד: פשוט כמו שאמרת, כל בן אדם בריא משקיע משהו, הוא כן רוצה השקעתי.

לא, בחיים הגשמיים זה לא כך. בחיים הגשמיים באותו שטח יש לך גם תכנית, גם יגיעה וגם תגמול. שם ישנם תיקונים, אבל הם קטנים ולא.. גם אנחנו רואים שכל פעם כמה שאנחנו רוצים לעשות טוב, נעשה הפוך, אבל לא בצורה בולטת כמו שברוחניות. ברוחניות אתה מחויב, מחויב על כל צעד ושעל לעשות כזה חשבון להשאיר לבורא את מה שמגיע לו, ולעצמך להשאיר יגיעה.

סך הכול בשביל מה כל הדברים האלה בעולם הזה המדומה? כדי שאתה תתקן את עצמך בדבקות בבורא. שאתה נותן יגיעה, ויש לך שכר בזה שאתה עוד יותר דבוק בו, והוא משנה לך תמונות, הפוכות לגמרי הוא עושה. וזה נקרא ש"אתה מתקדם", דווקא.

תלמיד: האם האדם יכול כך לסובב את עצמו, כאילו?

אז בהתחלה, כפי שאתה שומע עכשיו, ואנחנו גם קראנו על זה, אתה מכיר את הפסוקים וכל החומר, אז עכשיו אתה כבר יכול לחשוב, איך אתה צריך להתייחס לתוצאות במקרים שאתה השקעת בהם ורצית לקבל איזה תוצאה מסוימת. אז אתה עכשיו צריך לתקן את עצמך ולקבל את התוצאה המסוימת לא בצורת המציאות לפי מה שנראה לך, אלא לפי מה שהבורא מסדר לך. יופי, אז יש לך כבר עבודה להשלים עם הבורא. בפעם הבאה תהיה לך עבודה יותר גבוהה. נדבר על זה.

שאלה: יש מקום כלפי התוצאה לנסות לפרש, האם מלמעלה יש מחשבה של כיוון כזה או כיוון אחר הוא נכון?

מלמעלה, אני לא נוגע בזה בכלל, לא מתייחס לזה. מלמעלה אני רוצה להישאר נקי, שיעשה מה שבא לו. ממש.

תלמיד: אם ניסיתי משהו והוא לא מצליח, אז אני יכול להגיד שכנראה שהבורא לא רוצה בזה?

מי לא מצליח? אתה אומר "אם ניסיתי" ולא הצלחתי.

תלמיד: ולא הצלחתי. אז אני יכול להגיד שיכול להיות שכנראה זה לא הכיוון שאני צריך ללכת בו?

לא, אנחנו מדברים בדברים האלה, רק בעבודה רוחנית שמשקיעים ורוצים תוצאות רוחניות. למה אני חושב רוחניות, אם זה בעולם הזה? כי אנחנו משקיעים יחד. אנחנו רוצים בכלי שלנו שעשינו איזו עבודה, לקבל איזה תגמול, צורה. אז כאן יש לנו דוגמה יפה מאוד.

כך הוא סיפר לי עכשיו במעלית, אין לו מצב רוח, והתפלאתי. זה טוב, טוב, שילמדו עליך חברים. זאת דוגמה. לא, אחרת לא הייתי מדבר על זה.

מי הרוויח על בטוח מכל התהליך הזה? אנחנו.

(סוף ההכנה)