שיעור בוקר 16.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום"

קריין: "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום", כותרת "גלגל שינוי הצורה", בדבר המתחיל "והרי לעיניך".

"והרי לעיניך, מרחק רב, מבין הנפרעים מדעתם, להנפרעים שלא מדעתם, כיתרון האור של נועם ותענוג, על החשכות של יסורין ומכאובים רעים.

ואומר עוד: "ויש להם על מה שיסמוכו. והדין דין אמת".

כלומר, על אותם, הנפרעים מדעתם ורצונם, הוא מבטיח, "שיש להם על מה שיסמוכו". שיש רב כח בתכונת עבודתו ית', להביא אותם אל המטרה הנשגבה. וכדאי להם להשתעבד תחת עולו ית'.

ועל הנפרעים שלא מדעתם, אומר: "והדין דין אמת". שלכאורה, יש לתמוה, על השגחתו ית', אשר מניח ונותן רשות, לכל אותם הקלקולים והיסורין, שיתגלו בעולם, והאנושיות מתטגנת בהם בלי חמלה?

ועל כן אומר, שהדין הזה הוא "דין אמת". מפני: "והכל מתוקן לסעודה". כלומר, להמטרה התכליתית האמיתית. והנועם העליון, העתיד להתגלות, עם גילוי תכליתו ית', שבהבריאה, אשר כל הטרחא והיגיעה והיסורין, המתגלגלים ובאים בדורות וזמנים, מדמה לנו, כדמיון בעל הבית, המטריח ומתייגע ביגיעות גדולות, כדי להכין סעודה גדולה, לאורחין המוזמנים. והמטרה הצפויה, המוכרחת סוף כל סוף להתגלות, הוא מדמה, כדמיון הסעודה, אשר האורחים מסובין בה, ברב נועם ועונג. ועל כן אומר: "והדין דין אמת. והכל מתוקן לסעודה", כמבואר."

גם אם אנחנו רוצים או לא רוצים הכול מתגלגל לגמר התיקון, "לסעודה" מה שנקרא, כשכל הרצון לקבל מוכן לקבל בתוכו את כל האור העליון, להתמלא בו. המצב הזה כבר נמצא מלכתחילה אבל צריך להתגלות לפנינו בהתאם לרצון שלנו שהתיקון הזה יתבצע בנו.

"ודומה לזה, תמצא גם כן, בבראשית רבה, פ"ח, בדבר בריאת האדם. וזה לשונם: "ששאלו המלאכים להשי"ת: "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו, הצרה הזאת למה לך?" - אמר להם הקב"ה: "אם כן, צונה ואלפים למה וכו'? למה הדבר דומה? - למלך, שהיה לו מגדל, מלא מכל טוב, ואין לו אורחים. מה הנאה למלך, שמלאו? - מיד אמרו לפניו: "ה' אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ! עביד מאי דהניי לך".

פירוש, כי המלאכים, שראו כל המכאובים והיסורין, העתידים להתגלגל על האנושיות, תמהו ושאלו: "הצרה הזאת למה לך?"

והשיב להם הקב"ה, שיש לו אמנם מגדול המלא מכל טוב, ואין לו אורחים אחרים, מוזמנים אליה, רק האנושיות הזאת. וכמובן, אשר המלאכים, שקלו בדעתם את התענוגים, הנמצאים בהמגדול הזה, העומד ומצפה על מוזמניו, לעומת היסורין והצרות, העתיד להגיע להאנושיות, ואחר שראו שכדאי להאנושיות, לסבול בשביל הטוב הצפוי והמחכה לנו, אז הסכימו על בריאת האדם.

והיינו ממש כדברי רבי עקיבא, אשר: "הדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה". שעוד מראשית הבריאה, נרשמו שמה כל הבריות, לאורחים מוזמנים, שמחשבות הבורא ית', מחייבתם לבא להסעודה: אם שלא מדעתם, אם מדעתם, כמבואר."

אין ברירה, אנחנו נגיע לגמר התיקון, אף אחד לא יכול לברוח מזה, כולנו כבר נמצאים שם, אלא אנחנו צריכים לגלות את מצבנו שבגמר התיקון. כל אחד ואחד חייב לגלות את זה בכל החושים שלו, בהבנה, בהרגשה, בלב ובמוח, ובאמת בצורה פוטנציאלית כבר כולנו נמצאים שם.

שאלה: האם יש דרך להגיע לגמר תיקון "שלא מדעתם", או שהם חייבים להגיע לדעתם?

חלק מהבריות מגיעות באופן שהן מתגלגלות לגמר התיקון והן באמת לא יודעות איך הן מגיעות לתיקונים ומה קורה להן - מה פתאום היום הם חושבים כך ואתמול הם חשבו אחרת, מי מנהל אותם ומה קובע - אנשים לא יודעים, הם מאוד מוגבלים. רק לקראת גמר התיקון זה יתחיל להתבהר להם יותר ויותר.

הם בעיקר ישיגו את גמר התיקון בצורה כללית. לא כמו שמקובלים בכל הדורות השיגו את הדברים האלה כמו שבעל הסולם כותב לנו, אלא כאן מדובר על כללות האנושות, שמתוך חיבור הם מגלים. אז כשמגלים מהחיבור זה משהו אחר לגמרי, כי זה מגיע מתוך התיקון הכללי של הכלי ולא מכך שכל אחד יכול לגלות בגלל שהוא כביכול שפיץ כזה. אם אחד רוכש כלים דהשפעה ומגיע לדבקות בבורא, זה הוא לבד, וזה לא דומה לאותה צורה של גמר התיקון.

תלמיד: אבל בדור שלנו כבר יש שיטה של לעבוד בעשיריות ובקבוצות.

לכן אנחנו מתקרבים לזה, אבל עדיין בשבילנו הדברים האלה נסתרים.

תלמיד: איך מישהו שלא מדעתו יגיע לזה, מתוך התכללות?

מתוך התכללות, ודאי. רובם יגיעו מתוך התכללות. בעל הסולם כותב בסוף ה"הקדמה לספר הזהר" על אומות העולם כביכול, "אומות העולם" הן לא אומות העולם שאנחנו רואים, אלא הם אלו שאין להם דחף להשיג את גמר התיקון ובכלל תיקונים. אבל מתוך כך שהם בכל זאת משתתפים בזה, אפילו בצורה פסיבית, אפילו שמפריעים, לא חשוב באיזו צורה הם משתתפים, וכביכול הם מפריעים כי משחקים איתם מלמעלה וזה מתגלה, כך זה יקרה.

שאלה: מה זה אומר שהמלאכים שואלים שאלות את הבורא? הרי אלו כוחות ופונקציות.

נכון, כל הכוחות האלה שמתגלים בטבע ומגיעים אלינו ומתעוררים בנו הם נקראים "מלאכים". מלאכים זה מהמילה "מלכות". אלו כוחות המלכות שמתעוררים ועל ידם אנחנו מתקדמים.

תלמיד: מה זה אומר שהם שואלים שאלות את הבורא?

הם מעוררים אותנו ובזה כביכול מעוררים את הבורא. אין בזה שום דבר חוץ מאשר שזה שמגיע לשם התיקון שלנו.

תלמיד: האם אלו שאלות שמתעוררות בי?

כן. אל תחשבו על זה כמו שתיארתם קודם מלאכים, שדים, רוחות. יש לנו כוח אחד שהוא הבורא ודרך כל מיני כוחות שונים הוא מנהל אותנו כדי לפתח אותנו, לדחוף אותנו לחיבור, לבלבל אותנו, כדי למשוך אותנו אליו. זה כוח עליון שמנהל את כל הכוחות שנמצאים ברשותו.

קריין: שורה "ובהאמור".

"ובהמבואר, יגלה לכל, אמיתות דברי הנביא (ישעיה, י"א) בנבואת השלום, המתחלת: "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ". ונותן טעם על כל זה: "כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים".

הרי שהנביא, תלה שלום כל העולם, על מילוי כל העולם בדעת ה'. דהיינו, ממש כדברינו לעיל, אשר התנגדות הקשה האגואיסטית, שמבין איש לרעהו, שעמה יחד מתחדדים היחסים הלאומיים, כל אלו לא יעברו מתוך העולם, על ידי שום עצה ותחבולה אנושיות, יהיה מה שיהיה.

כי עינינו הרואות, איך החולה האומלל, מתגלגל ומתהפך מתוך מכאוביו האנושים, לבלי סבול על כל צדדיו, שכבר האנושיות השליכו את עצמם לימין קיצונית, כמעשה גרמניא, או לשמאל קיצונית, כמעשה רוסיא, ולא מלבד, שלא הקלו לעצמם את המצב, אלא עוד החמירו המחלה והכאב, והקולות עד לשמים, כידוע לכלנו.

הרי, שאין להם עצה אחרת, זולת לבא בקבלת עולו ית', בדעת את ה'. דהיינו, שיכוונו מעשיהם לחפץ ה', ולמטרתו ית', כמו שחשב עליהם בטרם הבריאה.

וכשיעשו זאת, הרי הדבר גלוי לכל, שעם עבדותו ית', תמחה זכר הקנאה שנאה מהאנושיות, כמו שהראתי בעליל בהאמור עד כאן. כי אז, כל חברי האנושיות, יתלכדו לגוף אחד בלב אחד, המלאה דעת את ה'. הרי ששלום העולם ודעת ה', הם דבר אחד.

ותיכף אחר זה אומר הנביא: "והיה ביום ההוא, יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו", "ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". ונמצינו למדים, אשר שלום העולם, הוא מוקדם לקיבוץ גליות.

ובזה נבין דברי חז"ל, בסוף מסכת עוקצין: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".

לכאורה יש לתמוה, על המליצה: "כלי מחזיק ברכה לישראל"? וכן: כיצד מוציאים סברה זו מהכתוב הזה?

אולם, הכתוב הזה מתבאר להם, כמו נבואת ישעיהו, אשר שלום העולם מוקדם לקיבוץ גלויות. ועל כן אומר הכתוב: "ה' עוז לעמו יתן". פירוש, אשר לעתיד, כשהשי"ת יתן לעמו ישראל עוז, דהיינו, תקומה נצחיית, אז: "ה' יברך את עמו בשלום". כלומר, שיברך את עמו ישראל, מקודם בברכת השלום של העולם כולו. ואח"ז: "יוסיף ה' שנית ידו, לקנות את שאר עמו".

וזהו שאמרו ז"ל, בטעם הכתוב, דעל כן ברכת השלום של העולם כולו, קדמה לעוז, דהיינו להגאולה, משום "שלא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום".

כלומר, כל זמן, שהאהבה עצמית והאגואיזם, שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה', על צד הטהרה, בדבר השפעה לזולתו, כמ"ש בביאור הכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" במאמר הערבות.

ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובנין בית המקדש, לא יכלו להחזיק מעמד, ולקבל הברכות, אשר נשבע ה' לאבותינו.

וזהו שאמרו: "לא מצא הקב"ה, כלי מחזיק ברכה". כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל, כלי המחזיק ברכת האבות. ועל כן, עוד לא נתקיימה השבועה, שנוכל לרשת ברכת הארץ, לנצחיית. כי רק שלום העולם, הוא הכלי היחידה, המאפשרת אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו."

מחר נתחיל נושאים חדשים, יום חדש.

בינתיים תכתבו, תדברו, תשוחחו ביניכם ונתקדם. חיבוק חם לכולם, כל טוב.

(סוף השיעור)