מגלים חיים בעשירייה

כנס "קבלה לעם" העולמי 2021

25-28.02.2021

גדלות הבורא בעשירייה

שיעור 2

שיעור 26.02.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אני מאוד מתרגש להופיע לפניכם עכשיו. בכל זאת יש לנו אספה מאוד גדולה, עוצמתית, שלא הייתה כדוגמתה בזמנים ההם של המקובלים הגדולים בזמן הקדום. ובהחלט יש לנו את כל האפשרויות, הסיכויים, ואפילו הבטחות, שאנחנו נוכל להגיע לתיקון הכלי הרוחני של האדם בעולם הזה. נשתדל ונעשה את זה.

אנחנו רואים עד כמה האווירה הזאת של "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו מתפעלים זה מזה, היא משפיעה על כל אחד ואחד, איך אנחנו מתרגשים מזה. אתמול הייתה הופעה מאוד יפה מהכלי העולמי לפני כולם ובהחלט זה ראוי לשבח. והיום אנחנו רואים שאפילו אותה חצי שעה שאנחנו ראינו את החברים ושמענו מה שהם מדברים, עד כמה זה מעורר את ליבנו ומקדם אותנו להתרגש ולהיות יחד.

המטרה שלנו לגלות את הבורא, כי כל חכמת הקבלה היא שיטה, כמו שכותב בעל הסולם, זה לא פחות ולא יותר אלא שיטת גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. לכן כך אנחנו צריכים לראות את עצמנו ובמה שאנחנו עוסקים. זה מצב מאוד יפה, מצב מאוד מיוחד, זה העיסוק הכי גבוה שיכול להיות, העסק הכי גדול ורחב שיכול להיות לאדם שנמצא בעולם הזה. לכן אנחנו צריכים להיות גאים בזה ואחראים על מה שקיבלנו, איך אנחנו יכולים לעורר זה את זה, לעורר לחיבור, לדחוף את עצמנו לחיבור.

לא יכול להיות גילוי בכלי יותר ממה שהכלי, כי הכול תלוי בכלי ובתכונות הכלי, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. ולכן כל העבודה שלנו היא צריכה להיות מרוכזת בכלי שאנחנו בונים, כי לפי גודל הכלי ולפי מידות הכלי, כך אנחנו נגלה את גודל ומידות הבורא. לכן הוא נקרא "בורא", בוא וראה, לפי כמה שאנחנו מייצבים כלי לגילוי שלו. ואין גודל לבורא, אלא עד כמה שאנחנו מייצבים את הכלי שלנו. כמה שהוא ברא אותנו, כמה שהחדיר בנו רצון לקבל, את כול הרצון לקבל, כמה שאנחנו יכולים לתקן, אנחנו מגיעים למצב "אין סוף", שאין גבול, יותר מזה אנחנו לא עושים גבול על גילוי הבורא לנברא. ואחר כך אומרים שיש עוד מדרגות, שאנחנו כבר לא יודעים עליהן, זה אחרי גמר התיקון של הכלי. לכן כל העבודה שלנו היא איך לרכז את עצמנו, לחבר את עצמנו, עד כדי כך להצמיד את עצמנו, שלא תהיה שום הפרעה בחיבור בינינו. ואז לפי המאמץ שלנו, לפי הצמצום על האגו שלנו ומידת ההשקעה של כל אחד בכולם, וביטול עצמו בהתאם לזה, כך אנחנו נגלה את עוצמת הבורא בתוך הכלי. יש לנו בזה הרבה מה לדבר, אבל באמת זה העיקר, בניית הכלי.

לכן השיעור הזה "גדלות הבורא בעשירייה", ודאי שגדלות הבורא היא בעשירייה, הוא לא יכול להתגלות מחוצה לעשירייה, ורק לפי התכונות שאנחנו מייצבים בעשירייה. לכן כתוב "אתם עשיתם אותי", כי אי אפשר שיהיה אחרת. הבורא הוא נסתר, האור העליון בכלל נמצא במנוחה מוחלטת, אבל אנחנו יכולים לגלות ממנו חלקים בהדרגה, במדרגות, לפי החיבור בינינו, לפי מידת ההשתתפות בינינו, לפי מידת ההקרבה שלנו לחיבור, וכך אנחנו נגיע לזה.

יוצא לנו, שאפילו שאנחנו לא רוצים לשמוע ולא כל כך נעים לנו לחשוב על זה, אבל הכול תלוי רק בהתקרבות החברים, לא בכמות הידע, ולא בשום דבר אחר. כל ההצלחה היא רק עד כמה שנוכל להצמיד את עצמנו, את הרצונות שלנו, הלבבות שלנו זה לזה, להצמיד את החלקים של הכלי השבור. כי עד כמה שנסגור את השברים האלו בינינו, בזה נוכל לגלות, כמו נגיד מים בכלי השבור, שאנחנו מצמידים את חלקי הכלי זה לזה, בצורה כזאת אנחנו יכולים לגלות את המים, המילוי, מה שיכול להתגלות שם. וגם לפי עוצמת החיבור ולפי אופן החיבור, לפי זה אנחנו נגלה את המילוי, כי כל המילוי הוא תלוי אך ורק בכלי שלנו. על איזה דרגות עביות, על איזו צורה אנחנו מתגברים, באיזה צורות אנחנו משתתפים בינינו, כול זה קובע את צורת גילוי הבורא לנו. לכן הבורא הוא ממש כולו כולו תלוי בנבראים, כמו שכתוב ש"נמכרתי איתם", שמוכר את עצמו כאילו לנבראים והם כבר עכשיו קובעים את הגילוי שלו.

מכאן אנחנו יכולים גם להבין עד כמה הוא רוצה להתגלות, עד כמה משתדל, וכל פעם מטפל בצורה נסתרת אחרינו, מפני שהוא לא יכול להתגלות, אחרת לא יהיה לנו כלי. כי כלי זה מידת העצמאות שלנו, כמה שאנחנו משתוקקים דווקא לתכונתו, השפעה ואהבה. לכן הבורא תמיד נמצא אחרי הקלעים, ומתוך הצורה הנסתרת הוא כל הזמן דוחף אותנו בכל מיני אפשרויות לחיבור, ומשתדל כמה שיותר לכוון אותנו לזה, אמנם כל הזמן נמצא בהסתרה ומאוד מאוד סובל מזה שאנחנו עדיין לא כל כך מצליחים בזה.

ואת ההרגשה הזאת אנחנו מגלים כ"צער השכינה". מאוד מצטער שנתן כל מה שאפשר לעת עתה לבני אדם, ובני האדם עדיין לא משתמשים במה שהם מקבלים. ויותר מזה הוא לא יכול לתת. כי אם אנחנו לא מממשים את המצב הקודם, אז איך הוא יכול להתקדם איתנו? ולכן אנחנו צריכים עכשיו לקבוע בינינו כאלו צורות, כאלו יחסים, שכמה שיותר יהיו דומים לבורא. זאת אומרת, להידמות לבורא זו בעצם מטרת האדם, הדומה לבורא, לכן נקראים אנחנו "אדם", וכמה שכך אנחנו נרצה לקשור קשרים בינינו, יחסים בינינו, לפי זה אנחנו גם נגיע לגילוי התכונה הזאת שנקראת "בורא", בוא וראה.

וזו בעצם המטרה שלנו בעבודה. כי בזה אנחנו עושים לו נחת רוח, ומרימים את השכינה מעפר ומעלים אותה למעלה מהראש שלנו, זאת אומרת, למעלה מהמחשבות והרצונות הזרים שעדיין אנחנו מלאים בהם.

לכן העיקר בכנס זה התקרבות כולם יחד למטרה אחת. והתפקיד שלי זה רק לכוון אתכם כמה שאפשר. להזכיר לכם מה שדיברנו, למדנו, מה שכולם כבר יודעים, אלא יותר ויותר לאסוף את כולנו, את הנטיות שלנו, אך ורק למטרה אחת. ולכן חשוב לנו בכנס אך ורק מה קורה בין החברים. כמה שאנחנו יכולים לזרוק מאיתנו, להפטר מכל מיני חשבונות של העולם הזה ולחבר בינינו כוחות, רצונות, נטיות, השייכים לדרגה רוחנית, לעולם הבא, אז בהתאם לזה אנחנו נתקדם.

בואו נחליף את כל התכונות, מחשבות ורצונות של העולם הזה, לכל התכונות, רצונות ומחשבות של העולם העליון, וכך אנחנו ניתן מקום לבורא להתגלות בנו. בהתאם לזה אנחנו מעלים את עצמנו כמו במעלית, מקומה לקומה, מקומה לקומה, הכול רק לפי כמה שמחליפים את המוח והלב, מחשבות ורצונות, מאלו ששייכים לעולם הזה לאלו ששייכים לעולם הבא, לעולם הרוחני.

ולכן הכול חשוב, מתחיל ונסגר, רק ביחס בין החברים. אז כל עשירייה ועשירייה צריכה לטפל במה שקורה לה, ועד כמה הם בונים ביניהם יחסים דומים לגילוי הבורא, מתאימים לגילוי הבורא. ולכן המרחק בינינו, עד כמה שאנחנו מרגישים אותו נפשית שהוא יותר ויותר נסגר, בזה אנחנו מודדים גם את ההתקרבות שלנו לגילוי הבורא. נקווה שאנחנו כן נצליח בזה.

אני זוכר את עצמי שטיילתי בפארק עם רב"ש, וזה היה בזמן שאני הבאתי תלמידים חדשים, כי היו לרב"ש שם אולי חמישה שישה תלמידים מבוגרים, ואני קיבלתי ממנו רשות לתת שיחות במקום של ברג בתל אביב. זה היה "מכון לחכמת הקבלה". ואחרי כמה שיעורים שנתתי, הם הרגישו שהם בכלל לא נמצאים בשיטה הנכונה. באיזו שיטה מיסטית או משהו, אז כולם עברו אלינו, לרב"ש, והתחילו ללמוד אצלנו.

כשהם התחילו ללמוד, טיילתי פעם כרגיל עם הרב"ש, כמו שהיה נהוג בינינו בבוקר, בערך מ-9 עד 12 בבוקר היינו מטיילים בפארק ואז שאלתי אותו, מה אנחנו צריכים לעשות הלאה איתם? אז הוא שאל ממני איזה פיסת נייר, לא היה לי נייר, אז נתתי לו מקופסת הסיגריות, שם יש נייר כסף שמהצד השני אפשר היה לכתוב. הוא התיישב על הספסל וככה ממש כתב על הברכיים את הקטע הזה ממאמר הרב"ש הראשון "מטרת החברה א'".

קריין: קטע ראשון.

"אנחנו מתאספים כאן, ליסד חברה, שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה א'" 1984)

באמת מטרה אחת צריכה להיות, שהשכינה תשרה בינינו. כוח השפעה, כוח חיבור, כוח אהבה, שאנחנו חוזרים לאותו כלי שאנחנו יכולים לתאר ככלי אחד באדם הראשון. וכך אנחנו, אם מצמידים את עצמנו עד כדי כך אז אנחנו זוכים לאותו מצב שהבורא שורה בנו. וכך אנחנו מגלים את עצמנו עומדים בעולם הנצחי, בעולם השלם, "כאיש אחד בלב אחד", וכולנו נקראים באותו שם "אדם", הדומה לבורא. אני מקווה מאוד שאנחנו ניקח את הדברים האלה העיקר בלב. ובלב לא חשוב לנו, אין יותר גדול ואין יותר קטן כי בכלי השלם כל החלקים שלו חשובים כמו אחד, ונשתדל כך להוסיף את עצמנו יותר ויותר לזה, גם גברים וגם נשים וכך יותר ויותר נתחבר.

סדנה

איך אנחנו רואים שכל המטרה שלנו בקיום שלנו כאן בעולם הזה, במשך הזמן הזה, היא להתאחד בינינו ממש להיות כדומה לכלי דאדם הראשון? איך אנחנו עושים את זה בזמן הכנס, מצטרפים, מתאחדים כך שכולנו הופכים להיות לכלי אחד, לרצון אחד, להשפעה אחת, עד שאנחנו מגלים שבאותו הכלי מתגלה הבורא. הוא מתחיל פשוט למלאות את הכלי הזה. כי אנחנו מתוך הרצון לקבל מגיעים לחיבור, והוא מהרצון להשפיע. איך אנחנו מייצבים את הכלי הזה לגילוי הבורא?

*

אני עכשיו שומע מה שאומרים החברים. ובאמת תנסו כמה שיותר להתכלל. זאת אומרת, לא חשוב לנו אם אלה חברים גדולים או קטנים, ותיקים או חדשים, מבינים הרבה או פחות מזה, זה לא חשוב. מה שהם עכשיו מדברים את זה הבורא רוצה שאני אשמע, ולכן אני מקשיב לדיבורים שלהם ואני רוצה להתכלל עם זה, על ידי זה דווקא אני יכול להרחיב את הכלי שלי.

אין לי שום סיכוי, שום אפשרות להרחיב את הכלי הרוחני שלי מהנקודה שיש לי בלב, אלא רק על ידי זה שאני נכלל מחברים. ולכן לשמוע איך הם מדברים, מה שהם מדברים, להתפעל מזה, שהם נגיד שרים או רוקדים גם כן, אבל בכל זאת העיקר זה מהמילים. ואפילו שהם מדברים מילים כתובות, זה לא חשוב, אני בכל זאת מתפעל מהם שזה עובר דרכם ומתוך זה יש לי התכללות, מתוך זה אני מרחיב את הכלי של הנשמה שלי.

ולכן השמיעה הזאת, שיש לנו אפשרות בצורה כזאת שאנחנו נמצאים בעולם הזה וכבר רוכשים מזה כלים של העולם הבא, זה דבר מאוד חשוב. תנסו להתכלל כמה שאפשר, בצמא לשמוע מה שמדברים החברים, אתם תבינו את הרב"ש שכותב לנו כמה הוא שמח כך לשמוע את דיבורי החברים. זה מה שמרחיב את הכלי של כל אחד ואחד.

קריין: נקרא כעת קטע מספר 2, אומר הרב"ש:

"אנו רוצים לזכות, להרגיש בעת שאנו עוסקים בתו"מ, שאנחנו משמשים למלך גדול וחשוב, ושתהיה בנו בזה אהבת ה', מזה שאנו מרגישים את רוממותו יתברך. אבל כל הנאה שלנו תהיה מזה, שאנחנו משמשים את הבורא, זה יהיה השכר שלנו, ולא שהוא יתן לנו איזו תמורה עבור העבודה. אלא שנרגיש, כי העבודה בעצמה היא השכר, ואין שום שכר יותר גדול בעולם, מזה שזוכים לשמש את הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "לחם רע עין" בעבודה" 1989)

סדנה

עכשיו השאלה, איך אני עושה פעולה להתקרבות לחברים, לאיזו הגברת העבודה שלנו בעשירייה, ובזה אני משתדל כל הזמן לגלות איזו נחת רוח אני עושה בזה לבורא? שזו המטרה שלי, אני רוצה לעשות נחת רוח לו, אין לי שום אפשרות לעשות את זה, לבצע את זה, רק דרך פנייה לחברים.

אז איך ביחס לחברים, בלקשור אותם, בלסדר אותם יותר, בלשרת אותם, בכל מה שאני יכול לעשות בעשירייה כדי לחזק את העשירייה, איך בזה אני מתאר לעצמי שאני עושה נחת רוח לבורא, ואני רוצה לגלות את זה, אני רוצה שזה יהיה גלוי לי שאני עושה את זה אליו ואני רוצה לראות אותו בזה, להרגיש מה זה. איך אני מגלה את הבורא שקיבל ממני תוצאה מהיגיעה שלי ומרוצה ממני ואני רוצה להתגאות בזה שאני כך עושה כלפיו, וכך אני עובד דרך חיבור עם החברים לחיבור עם הבורא?

זאת הסדנה, איך בכל מצב ומצב שאני רוצה להשפיע נחת רוח לבורא, אני עושה את זה דרך העבודה שלי בחברה?

*

קריין: נמשיך לקטע הבא, קטע שלישי, אומר הרב"ש.

"עיקר מה שחסר לנו, שמסיבה זאת אין לנו חמרי דלק לעבודה, הוא שחסר לנו חשיבות המטרה, שפירושו שאין אנו יודעים איך להעריך את השרות שלנו, שנדע למי אנו משפיעים. וכן חסר לנו את הידיעה של גדלות ה', שנדע עד כמה אנו מאושרים בזה שיש לנו הזכיה לשמש את המלך, כי אין לנו כלום שנוכל להבין את גדלותו.

וזה נקרא בלשון הזהר הקדוש, שכינתא בעפרא, היינו שענין להשפיע אליו יתברך הוא חשוב לנו כמו עפר. וממילא אין לנו חמרי דלק לעבודה, כי בלי תענוג אין כח לעבודה."

(הרב"ש. 24. "עיקר מה שחסר לנו")

על זה כל הזמן אנחנו צריכים לדבר, כל אחד לחברים. כי אדם בעצמו לא יוכל להתפעל משום דבר רוחני, הרוחניות נסתרת, ואנחנו מעוררים את עצמנו רק על ידי זה שמשתדלים לעורר כל אחד את הזולת, את השני. לכן עד כמה שאנחנו משתדלים לעורר את החברים זו בעצם כל העבודה שלנו. אני לא צריך לעבוד על עצמי, אני צריך לעבוד רק על זה שאני מעורר אחרים. לכן עבודת ההפצה, בכל מיני צורות שאנחנו יותר ויותר מפזרים את ידיעת הבורא ושיטת גילוי הבורא לכולם, רק שיהיה מתאים לאותם אנשים שאנחנו מגלים להם את זה, זו העבודה הכי חשובה.

וגם בקבוצה, עד כמה שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, הכול תלוי בכמה שאני פותח את עצמי, את הלב שלי, לחברים, והם מבינים שזה מתוך הרצון לגלות את הבורא ורק זה מה שמחייב אותי לפנות אליהם.

יוצא שכל החשיבות שלנו, בעבודה שלנו לגלות את הכוח העליון היא סך הכול תלויה בפרסום העבודה שלנו, ובפרסום גדלות הבורא בתוך הקבוצה. ולא צריכים שום דבר חוץ מזה, בזה אני מעורר את החברים, וכמה שאני מעורר אותם והם פועלים לפי ההתעוררות שלי, זה בעצם הרווח הגדול שלי וכך כל אחד כלפי האחרים ואז אנחנו מגיעים מהר מאוד לעוצמת הכלי שמשתוקקים לבורא אך ורק מתוך זה שאנחנו בזה מגרים כל אחד את חברו. ומזה מגיעים למצב שאמנם אין לנו רצון לרוחניות, אבל מתוך זה שאנחנו נמצאים ברצון אגואיסטי, הפוך מהרוחניות, הוא גם מספיק לנו כדי שאנחנו נתחיל לעורר זה את זה, כמו שקנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם הגשמי ומביאים אותו לעולם הרוחני, ואת זה יש לנו בכל אחד ואחד, ולכן בואו נשתדל לעבוד בזה.

סדנה

איך אנחנו יכולים על ידי אותן התכונות שיש בנו לעורר את החברים, כל אחד את החברים שיש לפניו בעשירייה, לעבודה רוחנית. בהם אין שום תכונות רוחניות ובי אין תכונה רוחנית, אבל איך אנחנו מסדרים את היחסים בינינו כך שכל אחד יכול לעורר את האחרים לעבודה רוחנית? לרצות לצאת מהאגו, להתעלות לחיבור, לגילוי הבורא, ולהיות בנטייה הזאת בצורה נכונה, שאני לא אשתוקק לבורא בלי לבנות את הכלי, כי זה מיסטיקה, זה משהו שלא קיים.

אלא להשתוקק ולהגיע לגילוי הבורא זה אך ורק לפי עוצמת הכלי ולפי תכונות הכלי, ולכן אנחנו בונים כאלו יחסים בינינו שאיכשהו הם מתקרבים לתכונת הבורא. ואז, לפי השתוות הצורה בין הכלי והבורא, כך הבורא יתגלה בתוך הכלי.

איך אנחנו עושים את זה, בינינו בעשירייה? איזה תכונות, איזה כוחות אני צריך לאגור בתוכי כדי להשפיע על החברים, ואיך אני דוחף אותם לעבודה רוחנית? ומה שהם יעשו אחרי שאני משפיע עליהם, הכול נרשם על שמי.

בבקשה, איך אני מבצע את זה?

*

קריין: חברים וחברות, אנחנו רואים שהכנס הזה מבוסס הרבה על סדנאות, ואנחנו יודעים שיש אלפים רבים ששומעים אותנו כרגע ב"סביבה טובה" ובכל מיני פלטפורמות והם לא יכולים להשתתף בסדנה. אנחנו רק מזכירים, כל מי שרוצה ורוצה להשתתף אקטיבית בסדנה עם עשירייה ואין להם כרגע אפשרות, ורוצים את האפשרות הזאת, כל מה שצריך לעשות זה רק לשלוח עכשיו מייל עם הפרטים שלכם לכתובת Help@kli.one. יש צוות שמחכה ויחבר אתכם מיידית עם עשירייה חיה ותוכלו להשתתף. זאת הזמנה לכל מי שעדיין לא הספיק, אנחנו עדיין פתוחים לכל פנייה, תודה.

קריין: נקרא קטע רביעי, אומר הרב"ש

"בכדי שיהיו חומרי דלק לעבוד בעל מנת להשפיע, ולא לקבל שום תמורה, אלא העבודה בעצמה תהיה שכר, אנו זקוקים להאמין בו יתברך. הכוונה, להאמין על גדלותו. וצריכים לתת כח ויגיעה גדולה איך להשיג אמונה בגדלות הקב"ה. ובלי אמונה בגדלות הבורא, אין כח לעבודה בעל מנת להשפיע. כלומר, שדוקא בזמן שמרגישים גדלות ה', אז האדם מוכן לעבוד בלי שום תמורה.

אלא העבודה בעצמה היא השכר, היות ששוה אצלו מה שהוא משמש למלך גדול, שכל הון דעלמא אין לו שום ערך נגד השרות הזה, שה' נותן לו רשות לכנס ולשמש אותו. לכן אנו צריכים לרכז את כל מחשבותינו, איך להגיע להרגיש את גדלות ה'. ואז הכל נמשך אחרי הנקודה זו. "

(הרב"ש. מאמר 21 "מהו "שכור אל יתפלל", בעבודה" 1989)

זו גם בעיה, איך אני יכול להתרשם מגדלות הבורא. עכשיו אני מתרשם מהחברים, אני רואה כל כך הרבה אנשים, נראה לי בסביבות עשרת אלפים איש שמשתתפים עכשיו בכל הרשתות שלנו. ואנחנו מקבלים מהם עוד ועוד הזמנות להיכנס לתוך העשיריות, כי הם דווקא מתחילים להבין יותר ויותר שרק בהתקשרות בין עשיריות אנחנו יכולים ליצור אותו תנאי שהבורא מתגלה בתוך העשירייה.

אנחנו לא נמצאים בתחרות בין העשיריות, איזו עשירייה מגיעה קודם לגילוי הבורא, אמנם גם זה, נדבר על זה אחר כך, אבל בלי עשירייה, בלי שנעזור בתוך העשירייה להתחברות הדדית אנחנו לא נוכל לעורר את הבורא לתת לנו כוח השפעה, ואחר כך להתגלות באותו כוח השפעה המשותף בינינו.

לכן כאן השאלה, איך אני מגיע לזה? עכשיו, איך אני מתקדם? ההתקדמות שלי עכשיו היא נגיד מתוך זה שאני מתפעל מהחברים, מהכוח, מהגדלות, מתוך זה שאין חיים חוץ מזה, שכל החיים האלה הם כל כך נבזיים, כל כך ריקים, זאת אומרת אני מגיע מאין ברירה. זה ודאי לא המצב הנכון, האמיתי, הראוי. ולכן יוצא שאנחנו צריכים בכל זאת לדרוש מהבורא להרגיש את הגדלות שלו.

להרגיש גדלות הבורא זה מה שאנחנו צריכים כדי באמת לעלות מִדרגה לדרגה בעולם הרוחני. גדלות הבורא מתגלה לפי גדלות החברים, גדלות הסביבה, כי אנחנו מייצבים כלי ובכלי הזה שאנחנו מייצבים בין החברים, עד כמה שמעריכים אותם, עד כמה שאני, כמו שרב"ש כותב, עושה מעצמי אפס ועוד הרבה אפסים אפסים כלפי החברים, לפי זה אני בונה בי תנאי לגילוי הבורא. וכשגדלות הבורא כך לאט לאט מתגלה לפי גדלות החברים, אז באמת יש לי כלי רוחני והוא נקרא "נשמה", נשמתי.

יש בזה הרבה הבחנות, אנחנו נלמד אותן בצורה מעשית, פרקטית בדרך, אבל כך אנחנו נגלה את זה.

קריין: קטע חמישי. אומר הרב"ש:

"אם כוונתם היא לעשות נחת להבורא, הרי זה גורם, שאם הם רוצים להוסיף עבודה, הם נצרכים להוסיף בגדלות הבורא, כי כפי שיעור גדלותו יתברך, בשיעור זה הם יכולים להיבטל אליו ולעשות את כל מעשיהם רק לשם שמים. וזה כמו שאומר בזה"ק על פסוק "נודע בשערים בעלה", שכל אחד ואחד "לפום מה דמשער בלביה".

אי לזאת, אלו אנשים שרוצים לעבוד לשם שמים, בכדי שיהיה להם חומרי דלק לעבודה, הם צריכים כל יום להשתדל להשיג בחינת אמונה בגדלות ה', היות שגדלות ה' זו שמחייבת אותם לעבוד בשבילו. וזהו כל התענוג שיש להם בעבודתם".

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שהצדיקים ניכרים ע"י הרשעים, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, זה שאני מרגיש את גדלות הבורא, זה לא נקרא שאני מגלה אותו. אני רק מקבל התרשמות מההיקף שהוא פועל ועשה, כי אני לא יכול להשיג אותו. אני משיג אותו, שוב, לפי הכלי שלי, ולכן ההיקף של הבריאה שאני יכול לתאר לעצמי כמה שהיא גדולה, נצחית, שלמה, זה מה שאומר לי על פועלה, על הבורא.

ולכן כך אנחנו מגלים, הכול מגלים דרך הכלים ומתפעלים מתוך מה שהבורא מתגלה בנו, בתוך זה איך שהוא פועל בנו, איך שהוא מסדר אותנו, איך שהוא מסוף הבריאה ועד סוף הבריאה מסדר כל הדברים האלה, הכוח הזה הכללי, האור אין סוף איך שהוא פועל, אז מתוך זה אנחנו מקבלים את הגדלות של הפועל העליון, ואז לפי הגדלות הזאת אנחנו מוכנים לשייך את עצמנו אליו ללא שום שאלה וללא שום היסוס. כך מתקרבים יותר ויותר לכלים הנכונים, שהבורא כבר מתגלה בהם.

היום אני מתחילת הפגישה שלנו, זה כבר יותר משעה, עוד לא ראיתי אף סימן שאלה. זה מפני שאין לכם מה לשאול על מה שדיברנו, או שאתם החלטתם לא לעשות כך.

קריין: נראה לי שזה מפני שלא הזמנת את החברים לשאול והם חשבו שאתה רוצה להוביל אותנו בסדנה.

אז אנחנו כבר עכשיו עברנו כמה שלבים של ההתכנסות, התקרבות, חיבור, מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא. בו אנחנו נראה האם באמת יש לנו כאן שאלות לעניין, לפי הנושא הזה רק אני מבקש, ואז נמשיך.

שאלה: יש כזה תענוג עם הבורא עצמו, כיוון שיש כאן הרבה חברים ואיפה אותה נקודת מעבר כלפי החברים? כי כך זה נראה, שאני באמת נהנה אך ורק מהבורא ולא מהחברים.

לא, אנחנו צריכים להגיע למצב שלא חברים המטרה שלי, ולא הבורא המטרה שלי, וודאי שלא אני, אלא אני, חברים ובורא הם הופכים להיות כולם לאחד. ואני לא עוזב אחד בלי השני. ואז אני באמת מכוון נכון לגילוי הבורא בתוך העשירייה, אז אני בתוך העשירייה מגלה את הבורא. וכך זה קורה.

שאלה: עד כמה שאנחנו לא משתדלים להשקיע מאמצים בעשירייה, אני מגלה רק בסוף היום עד כמה אני רחוק מהבורא. אז איך אני יכול לעלות מהמצב הזה למצב שבו אני יכול לתת לבורא נחת רוח?

אני חושב שיש כזה פתגם, וזה בכל השפות, לכל האנושות, לכל העמים, שאומר ש"אין חכם כבעל ניסיון". אין חכם כבעל ניסיון. מי שכבר עבר, הוא כבר יודע מה שקורה, יודע את ההתחלה ויודע את הסוף ויכול מהסוף לראות את ההתחלה, ואז יש לו ניסיון. זאת אומרת שכל השלבים שבדרך הוא כבר מכיר. כך גם אנחנו. אנחנו לא יכולים לראות מה שעוד לא עברנו, אבל חלק אנחנו לוקחים מהמקובלים וחלק אנחנו מגלים עם החברים. וכך מתקדמים.

שאלה: אז ההרגשה הזאת של ההתקדמות, אולי זאת התקדמות בעצם להרגיש איפה נמצאים, שזה יכול בעצם לעורר חיסרון לתפילה. האם אני צודק?

כן. גם האכזבה, שאתה אומר, שאחר כך באה האכזבה, גם היא זה לא אכזבה, זה גילוי כלי חדש, לעומק חדש, שאתה צריך להרגיש אותו כדי להתקדם הלאה. זה מינוס – פלוס, מינוס יותר גדול – פלוס יותר גדול, עוד מינוס יותר גדול – ועוד פלוס יותר גדול. וכך אנחנו מתקדמים.

לכן אנחנו צריכים חברה שהיא כל הזמן תהיה לידנו, ליד כל אחד, והיא תהיה כמו מחסן, כמו כבל, שכל מה שאנחנו רוכשים, גם בירידות וגם בעליות, הכול נכנס לתוך החברה ואני נמצא בעליות, בירידות, זרוק, לא יודע איפה אני נמצא בכלל, יש כאלו מצבים, אבל כל העבודה שלי היא נכללת, היא מצטברת בתוך העשירייה, וכך אנחנו מגיעים למטרה. וכך כל אחד מהחברים. ואז יוצא שהעשירייה היא בעצם אותו מקום שבו אנחנו אוגרים את כל היגיעות ואת כל ההצלחות ואת כל השאלות והתשובות, הכול שם. גם עכשיו, שאתה אומר שאני נופל ואני לא זוכר כלום, עוד יותר גרוע מקודם, זה מפני שעברת מהמצב הקודם, הוא נכנס לעשירייה, ואתה עכשיו עם הכלי החדש ריק.

שאלה: יש הרגשה מיוחדת עכשיו של חיבור, כאילו שבשיעור עכשיו עלינו לאיזו מדרגה מסוימת. ובדרך כלל כשיש הרגשה כזאת יש גם איזה פחד לאבד את ההרגשה או את ההרגשה של ההשגה. איך אנחנו יכולים לתת עוד יותר מאמץ, אולי עוד יותר התעוררות כדי לדחוף יותר פנימה, כדי להיכנס יותר בפנים, בחברים?

זה נקרא חוסר אמונה, שעדיין אתה לא מרגיש שאתה נמצא בכלי כללי, גדול, אינסופי, נצחי ושבכלי הזה אתה נמצא ואתה תישאר בו נמצא, לא חשוב איזה מצבים אתה תעבור. וכל המצבים שאתה תעבור, זה הכול אך ורק בהכוונת הבורא מפני שאתה צריך בהם לעבור, אחרת לא תוכל לתקן את הנשמה שלך.

לכן העיקר כל הזמן להשתוקק לחיבור בחברים, ובמצבים הכי גרועים אתה צריך רק להשתדל להיות ביניהם. לפעמים אתה נמצא במצב שאתה מנותק מהכול, אבל לפחות במשהו פיסית אתה נמצא כמו עכשיו. ישנם גם הרבה אנשים כאלה שהם לא בדיוק נמצאים בהכרה בוא נגיד, ולא חשוב, בכל זאת בינתיים האונייה שלנו היא נמצאת בהפלגה קדימה והם איתנו יחד מפליגים, אז פעם אלו ופעם אלו. כמו כדור הארץ, יש כאלה שישנים, יש כאלה שעובדים, יש כאלה שמתעוררים והולכים לישון, וככה זה, בסך הכול כולנו חיים. אז בואו אנחנו נעורר את עצמנו נכון.

תלמיד: איך אנחנו באמת יכולים להמשיך לעורר את עצמנו נכון שנתעמק יותר?

זה מה שאנחנו נעשה במשך הכנס.

שאלה: מה זה המילים האלה של החברים המילים האדירות הגדולות האלה של החברים, מה זאת ההרגשה הזאת של המילים של החברים, מה המשמעות שלהם כלפינו מבחינת מה שקורה לנו באמת תכלס?

תשתדל לתאר לעצמך שאחרי החברים עומד הבורא כמו שאומרים לנו מקובלים ושבעצם הוא דרך החברים שולח לך מסר. ואז תתחיל יותר לעומק לקבל מה שאתה שומע מהם ועל ידי זה תתקדם מאוד מאוד, אתה תשמע פתאום מתוך החברים דברים ששייכים להתפתחות הרוחנית וממש לפי אותו מצב שאתה נמצא, כי אנחנו נמצאים ברשת קשר בינינו ואז יוצא שאם אנחנו קצת יותר מקשיבים למה שאומרים החברים אני מוצא לפי זה, איך אני צריך לראות את עצמי בכל הרשת הזאת ואיך הבורא מכוון אותי ממש ממצב למצב.

לכן התכללות נכונה בין החברים היא עושה הכול, לא צריכים יותר.

שאלה: כאשר דרך העבודה אני לא מצליח באיזו צורה להתבטל ודרך הביטול בונים את המבנה הפנימי בתוכי, האם זאת צורה שהבורא מתגלה דרך החברים ודרך העשירייה אלי בגדלות החברים?

כן.

שאלה: לאיזו דרגה של חיבור אנחנו צריכים להגיע כדי שאנחנו נוכל לקרוא לזה "פרצוף"?

לדרגה שאנחנו מתבטלים בצורה הקטנה ביותר התחלתית כל אחד כלפי האחרים שבביטול הזה אנחנו כבר נמצאים מקושרים יחד. עוד אין מאיתנו כוחות להשפיע ממש זה לזה אבל לפחות אני מבטל את עצמי כדי להתכלל בין החברים וזה כבר תחילת הפרצוף העובר וזה פרצוף מאוד גדול.

אנחנו נרגיש שאנחנו נמצאים בתוך האור העליון, בתוך הבורא שאנחנו נבטל כל אחד את עצמו כלפי העשירייה ואז נרגיש את עצמנו במצב כזה ונרגיש גם איך הוא מטפל בנו כמו עובר בתוך האימא שמתפתח. אז כל היחס של הבורא אלינו נתחיל להרגיש בהתאם לזה נשתדל גם להיות בהזדהות עימו דרך חברים.

וככה נתחיל להתייחס כל אחד לאחרים בעשירייה כמו שאני רוצה להתייחס לבורא, כי זה אותו דבר, ואז כך אנחנו נתקדם בכל ההתפתחות שלנו הרוחנית דרך ירחי לידה ואחר כך הלידה עצמה ועוד דרגות של הגדלות. אבל כול זה מתוך ביטול כל אחד כלפי האחרים כדי לתת מקום לבורא לטפל בנו. בכמה שאנחנו כולנו מתבטלים, הבורא מטפל בעשירייה הזאת ומגדל אותה יותר ויותר.

שאלה: אמרת שלנבראים אין תכונות של השפעה. איזה תכונות כן יש לנברא?

רק רצון לקבל. זה לא חשוב איזה רצונות יש לו, מחשבות, אבל הן כולן לעצמו. מה שאנחנו צריכים כאן להשתדל, בוודאי שבעזרת כוח עליון, להוסיף לעצמנו גם רצונות וכוונות לזולת, לחברים. אם אנחנו קובעים רשת קשר בינינו שאנחנו לא רק עובדים לקבל, אלא גם להשפיע לחברים, אז אנחנו בזה כבר מסדרים מקום לגילוי הבורא, כי הוא כולו משפיע, ולפי חוק השתוות הצורה, אז הוא יכול להתגלות ביחסים בינינו בין החברים, אם אנחנו כולנו נהיה בהשפעה הדדית זה לזה.

שאלה: במספר דקות עברנו כל כך הרבה מצבים והחברות שהן כל כך גדולות נמצאות כאן איתי, הן נותנות כל כך הרבה ויש לי כל כך הרבה רגשות, אני רוצה לתת כל מה שהבורא נותן לי. מה לעשות במצבים האלה?

רק להתפלל מתוך הלב עבור כל החברות וגם החברים. עבור כולנו מתוך הלב. אין שום דבר, כל העבודה הרוחנית בעיקר זה בלב.

שאלה: השכינה שורה רק במקום שלם. השאלה, איך להחזיק את השכינה בעשירייה עם הבורא בעצמו שם אותה? חלקנו במצבים של ירידה, איך למצוא שלמות כשאנחנו עוברים במצבים האלה?

שאלה באמת יפה. הבורא כל הזמן שובר לנו את המצב כשאנחנו משיגים משהו, כדי שאנחנו נשיג מצב יותר טוב ויש על זה הרבה מאמרים. אחרת אנחנו לא היינו מתקדמים, אם היינו משיגים משהו רוחני דבר אחד. רוחניות זו שלמות ולא היינו אף פעם יוצאים ממנה, כי זה נותן הרגשת השלמות. ואפילו שבשכל אני הייתי מתאר לעצמי שיש עוד דברים, אבל בלי הרגש לא הייתי יכול להתקדם. לכן הבורא עושה לנו את הטובה הגדולה הזאת, ומוציא מאיתנו מה שאנחנו משיגים ואז אנחנו מרגישים חיסרון אבל בדרגה יותר גדולה מקודם, ואז יש לנו אפשרות כך להתקדם יותר.

שאלה: איך להשיג כל יום את היכולת להתקרב, כדי להרגיש את גדלות הבורא באמת?

להיות בקשר עם כל החברות ובקשר איתנו בשעורים ובטוח שתתקדמו ותתקדמו יפה וטוב, כי הבורא מטפל בנו. אנחנו אצלנו הקבוצה היחידה היקרה שקיימת בעולם הזה במסגרת הדור האחרון שמתכוונת לתיקון של הכלי השבור דאדם הראשון. לכן ודאי שאם אנחנו כך נשתתף גם בשיעורים וגם בכל מה שאנחנו עושים, אין שום בעיה, אתם תתקדמו יחד עם הגברים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לדרוש מהבורא להרגיש את הגדלות שלו. איך אנחנו עושים את זה בעשירייה?

אנחנו כל הזמן מדברים על זה ולומדים את זה, איך אנחנו מגבירים את גדלות הבורא אך ורק בקשר עם החברים. עד כמה שהחברים רוצים להראות לי שיש בהם גדלות הבורא, אפילו שאין, אבל אני מתפעל ממה שאני שומע ורואה עליהם, אז לפי זה גם אני מתקדם בהבנת גדלות הבורא בי. כך אני מקבל, רק מחברים.

שאלה: בתחילת השיעור היום אמרת דבר שהוא יסודי, "בואו נחליף את המחשבות ורצונות של העולם שלנו למחשבות ורצונות של הכנס". והשאלה מהם המחשבות של הרוחניות באמת?

מחשבות ורצונות רוחניות זה רק להשפיע לאחרים עניין החיבור וגדלות הבורא, להראות להם עד כמה שאני מתפעל מגדלות הבורא, ואז על ידי קנאה, תאווה וכבוד הם ירצו להיות לפחות באותה דרגת גדלות הבורא כמו שיש לי. ומאותה הפצה שלי בהם, עד כמה שאני משתוקק לאיחוד וכמה שזה דבר רוחני יותר, הם גם יקנאו וירצו את זה לממש. כך אנחנו עוזרים זה לזה.

שאלה: איך לאחד את החסרונות שלנו בצורה כזאת, שנוכל לחבר את הכלי האחד עם הבורא?

אבל אנחנו כל הזמן מדברים על זה. אתם כאילו לא הייתם בכל השיעורים שלנו, [אם] אתם שואלים. אנחנו מאחדים את כול החסרונות, הרצונות שלנו, החסרונות שלנו, התשוקות שלנו לגילוי הבורא, על ידי זה שאנחנו כל הזמן משתדלים להשפיע זה לזה.

שאלה: האם בתוך העשיריה אני צריך גם להעלות את התפילה שלי כלפי כל העולם, לבקש למען כל העולם?

אני לא חייב את זה לעשות, אם אני לא מגלה בזה חשיבות. אבל לאט לאט תתגלה החשיבות לדאוג לחבר לזה וגם לכל העולם. כי בסך הכול אנחנו כולנו, כל אחד מאיתנו, אחראי לפי הנשמה שלו על התיקון הכללי של האדם, זאת אומרת, המערכת הכללית שלנו. ובמערכת הכללית הזאת, שאנחנו מקימים את הנשמה הכללית, יש גם החלק שלך ואת החלק הזה אתה חייב לתקן.

זאת אומרת, יוצא שאתה אחראי בחלקך על כל העולם. ואחר כך אתה תגלה, וזה עכשיו קשה לתפוס, שחוץ ממך אין יותר, כי אתה כולל את כולם. כל אחד נכלל מכולם.

אז אתה אחראי על תיקון של כל כלי דאדם הראשון וכך כל אחד, וזה לא מפריע אחד לשני. זה משהו אינטגרלי, שאנחנו עכשיו בינתיים לא יכולים לתאר בדיוק בשכל האגואיסטי שלנו, אבל זה יקרה. לכן אל תדאג, נצטרך פעם לדאוג גם עבור כל העולם ובכל זאת כדאי גם עכשיו לקחת את זה בחשבון.

שאלה: אמרת שאני לא חושב על עצמי וגם לא על החברים והבורא בנפרד, אלא הכול צריך להיות מחובר כאחד. מה זה המצב הזה שהכול צריך להיות מאוחד כאחד?

"ישראל" זה אדם שמשתוקק לדבקות בבורא. "אורייתא", "תורה", זה אותו הכלי הכללי שמתוקן. ו"קודשא בריך הוא", זה הבורא. שלושת הדברים האלה שנמצאים יחד. זה מה שצריך להיות.

תלמיד: אבל הנה התאספנו עם העשיריה, ועוד המון עשיריות בכל העולם, ואנחנו מאוד רוצים את המצב הזה שעכשיו הוא ישרה בינינו. מה אנחנו צריכים בשביל זה?

כל הזמן לחשוב על זה, כל הזמן להשתוקק לזה. זה הכול. ואז זה ייצא, זה יקרה. ואנחנו קרובים לזה, והבורא פשוט מחכה. אתה יודע, כמו שתינוק כבר רוצה לאכול, אבל אנחנו מחכים עוד קצת, כי באמת הוא רוצה קצת, אבל לא בכל הכוח. כי כמה שיש לו תיאבון גדול, סימן שהוא אוכל לבריאות. ולכן קצת יש המתנה. אנחנו בעצם הכנו את עצמנו. אני מקווה שכתוצאה מהכנס, אנחנו נגיע לכזאת עוצמת רצון וכוונה, נתינה, ונטייה, וכל מה שסך הכול צריכים ונזכה לגילוי הבורא.

שאלה: איך אני יכול לראות את גדלות הבורא, בחוסר היכולת שלי להתכלל עם החברים?

בזה שהבורא לא נותן לך להתקרב לחברים, אתה רואה את הגדלות שלו. ואפילו שתרצה, הוא לא ייתן. למה? עד שלא תבקש. יש כאן משחק. זה נקרא שהבורא משחק עם ליוויתן. לוויתן זה הרצון לקבל שהוא ברא, וכולנו כולנו נכללים מהליוויתן, בכל אחד מאיתנו. אז הבורא משחק איתנו. פעם לכך, ופעם לכך, פעם לפלוס, ופעם למינוס ועל ידי זה הוא מגדל אותנו. נותן לנו הרגשות יותר קיצוניות, ורחוקות זו מזו, נותן לנו מחשבות יותר מנוגדות וכך אנחנו בסופו של דבר מקבלים את הכלים הנכונים לגילוי שלו, מקצה ועד הקצה, כולו, כולו.

שאלה: מהו הכלי הנכון, ומה מידתו?

הכלי הנכון זה רצון להשפיע של כל עשיריה לבורא, כי אז הכלי הזה מוכן לקבל השפעה מהבורא. כי מה הוא רוצה? הוא מתחבר כדי להשפיע לבורא. אז הבורא צריך לתת לו עזרה מה להשפיע, איך להשפיע. לתת להם כבר את המצב הבא. זה הכלי הנכון הראשון, אחר כך נראה.

שאלה: בעודנו משתדלים, מנסים להתחבר זה עם זה, ממה עלינו להישמר או להיזהר, כדי שהבורא תמיד יישאר גדול וחשוב בעינינו?

זה מה שאנחנו צריכים לשמור, שהבורא כל הזמן יהיה גדול ויימצא בנינו, כמה שיותר ויותר. אנחנו צריכים להתנהג כביכול שהוא נמצא, כביכול שהוא גלוי. ואז לפי המאמצים שלנו לזה, אנחנו בסופו של דבר נגלה שבאמת הוא נמצא בינינו, וגם היה נמצא, רק היה לנו חוסר רגישות לזה. אבל על ידי זה שאנחנו רצינו לגלות אותו בינינו, כך אנחנו העלנו את הרגישות שלנו, חידדנו אותה, ואז התחלנו להרגיש.

שאלה: הבורא משחק איתנו ומסתיר את גדולת החברים, מהי התפילה הנכונה? האם זה אגואיסטי לבקש לראות את גדלות החברים?

לא, זה טוב מאוד אם אני מבקש מהבורא שיעזור לי לראות את גדלות החברים. זה טוב מאוד.

שאלה: האם יש הבדל בין ''לשער בליבו'', לבין כשיש ''אמונה בגדלות הבורא''?

לא, אין הבדל כל כך גדול. העיקר להשיג בכל זאת אמונה בגדלות הבורא, זאת אומרת אני עושה כאילו שאני מגלה את הבורא. למה אני צריך לזה? מפני שיש לי רצון אגואיסטי, והוא לא יכול להתגלות, אז אני עושה פעולות כאילו שהוא מגולה, אני משחק בזה. כמו שילדים משחקים. למשל בנות משחקות בבובות, מה זה נותן להן? אנחנו רואים שכך הטבע מחייב, כי כך הבן אדם גדל.

כך אנחנו גם צריכים לשחק, כאילו שהבורא כבר נמצא ומגולה, לפחות במשהו, בינינו. ולהראות את זה לאחרים, שאני כך מקבל את החיים, שהבורא כאן נמצא ומגולה. ואז על ידי המאמצים האלו, אנחנו באמת מגיעים למשוך את המאור המחזיר למוטב, ואחר כך מגלים את הבורא, שבאמת כבודו מלא עולם, שממלא את כול המציאות.

קריין: קטע 7.

"כתוב "ברוב עם הדרת מלך", נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אוירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטנה שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.

ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו גורמו לו חשיבות בגדלות ה', כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדוה."

(הרב"ש. מאמר 17 "סדר ישיבת התועדות" 1986)

כך אנחנו מתקרבים לזה שמקבלים יותר ויותר, ואפילו בעצמנו אנחנו לא כל כך מודעים לזה, יותר ויותר מקבלים את תכונות הבורא. ואז לפי השתוות הצורה, הבורא כבר יכול להתלבש ולהתגלות בנו. וזה קורה לאט לאט. בכל אחד מאיתנו כבר ישנם הרבה כלים מתוקנים, ''כלים דהשפעה'', ''כלים דאמונה'', ואנחנו עדיין לא מרגישים אותם, עדיין לא מבינים אותם, הם נמצאים עדיין בצורה כזאת שהם לא מפריעים לנו גם להיות בעולם הזה, בעולם האגואיסטי, וגם שאנחנו בעולם הזה פועלים כמו האגואיסטים האחרים. אבל בכל זאת לאט לאט, יותר ויותר, מתייצבים בנו גם רצונות וגם מחשבות, מוחא וליבא, רוחניים. ואני מאוד מקווה שאנחנו נגלה אותם בפועל ממש.

קריין: קטע 8. אומר הרב"ש:

"ע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת. כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים."

(הרב"ש. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

שאלה: אנחנו חדשות בדרך. מה צריכה להיות הפעולה הראשונה שתביא לאחדות בעשירייה?

אני לא יכול עכשיו להתחיל להסביר לכן.

קריין: אפשר לפנות לכתובת Boardworldkli@gmail.com ולקבל הכוונה והדרכה איך להתקדם בדרך שלנו ואיך ללמוד בצורה מסודרת.

תפנו לשם ותקבלו את כל ההדרכה. אנחנו נשמח מאוד, אני אשמח מאוד אחר כך לדבר אתכן. תתחילו להתקדם בלימוד ולהכיר את השיטה.

שאלה: כשאנחנו מרגישים את חוסר החיבור, איך אנחנו יכולים להכניס שמחה בעבודה בעשירייה כדי להתגבר על החיסרון הזה?

חוסר חיבור זה מצוין. זאת אומרת, אני מרגיש שחסר, חסר זה הכלי, עכשיו אני יכול לעבוד כדי למלאות את החיסרון. חוסר חיבור, איפה החיבור? איפה אני משיג אותו? זה כבר הכול בידי. החיסרון הוא בידי הבורא, אבל אם אני מממש את החיסרון במקצת, זה מתמלא אוטומטית. "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". הבורא משתוקק שאנחנו נממש את החיסרון, זאת אומרת, יותר מגילוי החיסרון אנחנו לא צריכים כלום. הבורא מגלה בנו חיסרון התחלתי, אבל אחר כך אנחנו צריכים לממש את החיסרון הזה בעשירייה. ואז כשאני כך מבצע את החיסרון שקיבלתי מהבורא, אני מביא את עצמי למצב שהוא ממלא אותו. סך הכול הוא נותן לי את התחלת החיסרון שנקרא "רשימו", ואם אני עובד עם הרשימו בצורה נכונה, אני מגיע לחיסרון גדול, שאז הוא יכול למלאות, כי חיסרון קטן אין לו מה למלאות, זה גם בא ממנו. אלא איפה היגיעה שלי לחיסרון הקטן שהוא נתן לי, ואני על ידי היגיעה הגעתי לחיסרון גדול, ואז את החיסרון הגדול כבר הבורא יכול למלאות, כי זה שלי, אני מרגיש שאני רוצה ולא שקיבלתי את זה ממנו.

זה כמו שנותנים לתינוק עוד קצת משהו, ועוד קצת משהו לאכול, הוא טועם, ואחר כך הוא רוצה בעצמו, זה כבר חיסרון משלו, אז אנחנו בשמחה, במיוחד, ממש ממלאים אותו, ושמחים מאוד שהוא בעצמו ביקש, וביקש דווקא את מה שנתנו לו קודם. כך אנחנו בונים בו חסרונות נכונים משלו. ודאי שמלכתחילה הכול בא מהבורא, אבל בתוספת היגיעה שלנו יוצא שזה מגיע ממנו. כך גם אנחנו. אין לנו חסרונות להתחבר זה עם זה, אנחנו צריכים לממש, לבצע, לגדל, לטפח את החסרונות האלה עד שיהיו ואנחנו נגלה.

השיעור שלנו מתקדם לסיום, עוד מעט יהיו לנו עדכונים וכך אנחנו נגיע להפסקה ואחר כך השיעור השני. אני מאוד מקווה שאתם נהניתם מהשיעור הראשון, יש לנו בזה באמת התקדמות, יש לנו הרבה נקודות חדשות של קשר בינינו. אני מאוד מבקש לא לאבד את הקשר בין העשיריות ובתוך העשירייה. בבקשה, כל עשירייה, טוב אם היא מקנאה בעשיריות אחרות. קנאה, תאווה וכבוד מוציאים מהעולם הזה לעולם הרוחני. אז בבקשה, כמה שיותר.

ורק תבינו, שמה שאנחנו מתקדמים ברוחניות, ההתקדמות האמיתית היא דווקא על ידי קנאה בחברים, על ידי לימוד מהחברים, ולא לימוד מהמורה והרב, בדרך כלל שומעים ונכללים מהחברים, זה הכי נכון. למה אנחנו כל כך דואגים שהילדים שלנו ישחקו עם ילדים טובים, שלא יתחברו עם ילדים רעים? כי אדם בדרך כלל נתפס למישהו שדומה לו, שווה לו, אז גם אנחנו כך. תסתכלו כל אחד על החברים, ותראו איזה דברים טובים יש בהם ואין לי, ותקנאו בזה, תרצו שזה גם יהיה לכם. על ידי זה תהיה התכללות, קנאה גדולה ורצון להתחבר, ואז תבינו שבהשלמה ההדדית הזאת, אנחנו כבר יכולים להשיג כלי כזה שהבורא שממלא אותו, מביא אותנו לדרגות רוחניות גבוהות מאוד. לא חסר לנו שום דבר חוץ משאנחנו מתחברים בינינו.

(סוף השיעור)