שיעור בוקר 20.04.20 – הרב ד "ר מיכאל לייטםן – אחרי עריכה

חיבור העולם בדור האחרון – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "חיבור העולם בדור האחרון". קטע מספר 1 מתוך "כתבי הדור האחרון". בעל הסולם.

"הבסיס לכל ביאורי, הוא הרצון לקבל המוטבע בכל נברא, והוא שינוי צורה מהבורא, וע"כ נפרדה ממנו הנשמה כאבר הנפרד מגוף, כי שינוי צורה ברוחנית הוא כמו גרזן מפריד בגשמיות. ומכאן ברור מה ה' רוצה מאתנו, הוא השואת הצורה, שאז אנו חוזרים ונדבקים בו כמטרם שנברא. וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה. ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח. וזהו הגילוי הגדול שלא יתגלה בכל שלמותו אלא בימות המשיח, וכאשר יקבלו הלמוד הזה אז נזכה לגאולה השלמה."

(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")

.

סדנה

איך יכול להיות שאנחנו מקבלים על עצמנו את תכונת הבורא? אם אני כולי רצון לקבל להנות בעצמי וממה שיש לי, איך יכול להיות שאני מקבל את תכונת הבורא במקום זה? איך יכול להיות שאנחנו כולנו, כל אחד מאיתנו הוא רצון לקבל שיודע רק ליהנות בתוך עצמו, איך יכול להיות שאני במקום רצון לקבל שנהנה, הופך להיות לרצון להשפיע שמהנה, איך זה קורה?

*

קריין: קטע מספר 2 מתוך מאמר "השלום בעולם" של בעל הסולם.

"מדת "היחידיות" מצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר. והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם. וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה. אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו."

(בעל הסולם, "השלום בעולם")

זאת אומרת, מה שיש בכל אחד מאיתנו זו הנטייה להשתמש בכל העולם, בכל הדומם, הצומח, החי, המדבר, וגם בבורא, הכול לטובת עצמו. "אני האגואיסט היחיד בעולם, אני רוצה לכופף את כל העולם שישמש לאגו שלי", כך הטבע של כל אחד ואחד ואין לנו שום דבר חוץ מזה.

דרך התיקון מביאה אותנו למצב של נהפכו, שכל אחד ואחד מאיתנו רואה את עצמו שהוא צריך לשמש לכל העולם ודרכם לבורא ב 100% ולא יישאר לעצמו שום דבר. זה המצב המצוי בהתחלה והמצב הרצוי בסוף.

לכן אותה מידת הייחודיות שיש בכל אחד ואחד, שכל אחד רוצה מתוך נקודת לבו שמיוחדת בכל אחד ואחד, רק לו היא שייכת, אז כל אחד ואחד מרגיש את עצמו כיחידי בעולם ולו מגיע להשתמש בכל העולם להנאת עצמו, זה הטבע שלנו. ודווקא בזכות הטבע הזה, בגלל הטבע הזה, אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו יכול להגיע לדרגת הבורא, להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, דווקא בגלל שאנחנו כאלה אגואיסטים מיוחדים. הייחודיות של הבורא, שהוא אחד, יחיד ומיוחד, היא פעלה כך שבראה בכל אחד ואחד מאיתנו נקודה מיוחדת, כך שאנחנו מרגישים כל אחד ואחד שרק הוא קיים וכולם סביבו הם לשמשו.

לכן כל אחד מאיתנו, על ידי כוח הבורא שאנחנו מושכים ממנו, חוץ מהנקודה שקיבלנו מושכים ממנו עוד כוחות. אנחנו יכולים להפוך את הטבע שלנו, את הנקודה הזאת שאנחנו מרכז המציאות, להפוך אותה לזה שאנחנו נהיה משמשים לכל המציאות, נותנים לכולם במקום מקבלים מכולם. זו בעצם העבודה שלנו. אבל בזה אנחנו נעשים דומים לבורא ומגיעים למצב שממש נהיה כמוהו.

אני מקווה שאחר כך, במשך היום אתם משתמשים בכל הדברים האלה כמה שיותר לפזר אותם בכל הרשתות כדי להסביר לכל האנושות מה אומרת חכמת הקבלה על תיקון העולם, תיקון האדם, למה יש לנו וירוס, איך אנחנו יוצאים מזה. שאת כל זה במשך היום אתם רואים כעבודה העיקרית שלכם.

שאלה: זה לא ברור, לפי שני הקטעים האלה, אם כל מה שהבורא ברא זה רצון לקבל לעצמו, ואין לאדם את הנקודה שבלב שהתעוררה.

היא תתעורר, בכל אחד היא ישנה. לא יכול להיות שיש אדם שאין לו נקודה שבלב, שאין לו ניצוץ מהבורא. גם בדומם בצומח ובחי חייב להיות ניצוץ מהבורא, אחרת לא היה קיים. הבורא שברא ומילא ואחר כך האור הזה הסתלק, הבורא הסתלק ועומד כביכול סביב הבריאה ומאיר על הבריאה מבחוץ, מרחוק, עכשיו השאלה, ישנם כאלו רצונות לקבל עם ניצוץ חזק שמרגישים את השפעת הבורא עליהם וכאלה שעוד לא מרגישים, אבל הבורא כל הזמן מתקרב ומתקרב, מגדיל את ההשפעה שלו יותר ויותר, ואז יותר אנשים מתעוררים ויותר נשמות רוצות לתקן את עצמן וכך הן מתקדמות.

לכן אני לא חושב שישנם כאלו, בכלל אין דבר כזה שישנם כאלה שלא מיועדים להיות עובדי ה', אלא זה תלוי בזמן. ישנם כאלה שמתעוררים קודם, כמו אברהם, רבי שמעון, כך כל אחד ואחד לפי ההיסטוריה, אנחנו רואים לפי זמנו יוצא ומתקרב, וישנם כאלה שאחר כך, וישנם שעוד יבואו.

הנשמות הכבדות ביותר, עם פוטנציאל גבוה מאוד לעלות, אבל הן כבדות, הן מתעוררות אחרונות, והנשמות האלה הן דווקא חותמות את גמר התיקון. לכן כל הדורות, זה נקרא "ירידת הדורות", שכל דור ודור שמגיע הוא בתכונות, באגו שלו, יותר גרוע מקודם, אבל כשמתקן את עצמו הוא יוצא בצורה הפוכה, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו".

שאלה: לאור מה שקראנו, מה שכתוב בטקסט, כדי לעשות את עבודת הביטול והחיבור, תיקון האגו, בעבודה בעשירייה נכון יותר לענות על השאלה בסדנה באופן טכני או ללכת לפי הזרימה של החברים?

אתה צריך להגיד את מה שיש לך ולא סתם לחזור על מה שהחברים אומרים. אם אתה לא מסכים איתם אתה צריך להביע שאתה לא מסכים, אבל אתה גם צריך לברר יחד איתם, בעזרתם, למה אתה כן מסכים או לא מסכים, למה קורה. אתה צריך לברר את זה, אבל לא שאתה מסתיר, "אני מסכים עם כל החברים, ממשיך את החברים וזהו, ולא חשוב לי מה קורה". זה לא טוב.

שאלה: אמרת שהרגשת הייחודיות שבאדם מגיעה מהייחודיות של הבורא.

כך כתוב. לא שאני אמרתי, כך כתוב שמידת הייחודיות שבי, שאני מרגיש את עצמי אגואיסט גדול היחידי בעולם, רוצה לשלוט בכל העולם, רוצה לכופף את כולם, זה מגיע לי מהבורא. רק שהבורא הוא היחיד שמטפל ואוהב את כולם, ואצלי זה מתהפך לההיפך.

שאלה: איך יכולה להופיע באדם ההכרחיות לשרת את העולם?

מתוך הפער בין הרצון לקבל שבנו והניצוץ שמגיע מהבורא אני מרגיש בתוכי חוסר שקט. יש לי שתי צורות טבע, רצון לקבל מצד אחד, ורצון להשפיע קצת משהו מהבורא מהצד השני. והרצון להשפיע קצת, שיש לנו משהו מהצד השני, זה ייסורי מצפון, זה בושה, כאלו דברים שאין בבהמות, בחיות, אבל יש באדם. וכאן זה תלוי בגובה האדם, עד כמה הוא יותר אגואיסט ועד כמה יש לו יותר את תכונת הבושה. יכול להיות גם זה וגם זה, בכל מיני פרופורציות, ביחסים ביניהם, ובזה בעצם האנשים שונים זה מזה. עוד נדבר על זה.

תלמיד: יוצא שכדי שאקבל את תכונת ההשפעה בתוך הרצון לקבל שלי בפנים, אז אני צריך עזרה מלמעלה, אני צריך למשוך את האור. והרי הבורא לא דורש עזרה מלמעלה, אני כאילו חדש בזה, אני לא דומה בזה לבורא.

הבורא לא דורש שום עזרה מלמעלה אבל הוא לא יכול להשפיע לך אם אין לך חיסרון. אתה צריך שיחסר לך, שאתה רוצה לקבל, אז הוא ישפיע. אחרת איך? אתה יכול לתת משהו למישהו אם הוא לא רוצה? רק לפי הרצון אנחנו יכולים לחלק מה שיש לנו, לכן הבורא מצפה לתפילה, לבקשה ממך.

תלמיד: התכוונתי שאנחנו צריכים להיות דומים לבורא בתכונת ההשפעה, אבל בסופו של דבר יוצא שאנחנו רק צריכים לבקש ממנו. ובזה אנחנו לא דומים לו, כי הרי הוא לא מבקש מאף אחד. זה משהו חדש שאדם יוצר כלפי הבורא.

כן, זו תפילה, זה הפידבק מהאדם כלפי הבורא.

שאלה: איפה היא אותה נקודת המהפך, כשאני עבור העולם כולו או כשכל העולם אמור לשרת אותי? ואיך אפשר להסביר את זה לקהל הרחב?

זו נקודת הבושה, זו נקודת הקשר שלנו עם כל מערכת הבריאה ועם הבורא. אנחנו צריכים בסופו של דבר להעביר את כל המערכת הזאת לקשר עם הכוח העליון, ואז הכוח העליון הזה ימלא את כל המערכת באור שלו, בכוח ההשפעה שלו, ואז כולנו נגיע לטוב. כך צריכים להסביר.

שאלה: איך העבודה שלנו בעשירייה על חיבור יכולה להביא את כל הדברים האלה שאנחנו לומדים ומנסים ליישם בחיבור בינינו באופן שזה יעורר את הרצון של האנושות?

כי אין הבדל בין עשירייה קטנה לכל האנושות. ובמה שאנחנו פועלים בעשירייה, אם אנחנו מעוררים בזה את הכוח העליון, אז אנחנו דרכו משפיעים על כל האנושות. כי זה העניין של המערכת האינטגרלית, שאפילו העשירייה כוללת בתוכה את כל הפרטים. רק אם אנחנו מעוררים את העשירייה, מנפחים אותה עם האור העליון, אז היא מתרחבת עד לגודל של כל האנושות.

תאר לעצמך שנניח בכל אחד מהחברים יש מיליארד אנשים מהעולם. אז יש לך עשרה מיליארד אנשים נניח בעולם, ואפילו לא עשרה, שמונה מיליארד, וחוץ מנקודת הבורא ונקודת המלכות, נקודת הכתר ונקודת המלכות, כל היתר, כולם נמצאים בתוך העשירייה. הכול. סך הכול אחר כך כשאנחנו לומדים ומתקדמים בעשירייה, אנחנו מתחילים לגלות בעשירייה את כל המציאות, את כל האנושות, כל העולמות, הכול נמצא רק בעשירייה. תלוי עד כמה אנחנו נכנסים בה.

תלמיד: איך המילים של בעל הסולם והרב"ש, מעוררות את הקהל, כשאנחנו מביאים להם את המילים שלהם?

אני לא יודע איך להגיד את זה. אני מאוד אהבתי את המילים האלה, במיוחד של בעל הסולם, הרב"ש אז לא היה עדיין בכתיבה ובכלל, אבל המילים של בעל הסולם, בכלל הסגנון שלו איך שהוא כותב את זה בצורה קלסית כזאת, זה מאוד היה נוגע בי. אמנם לא ידעתי עברית עד כדי כך, אבל הסיבובים שלו, הדקויות שלו, כל מיני המעברים שלו מחצי משפט לחצי משפט, זה היה מאוד חשוב לי.

אבל אני לא יודע אם אנחנו מתרגמים את זה לכל השפות אם זה נעלם או לא, אני לא יכול להגיד. תנסה מתוך ההרגשה שלך, יש לך את ההרגשה הזאת, להשתדל להתאים את התרגומים שיהיו יותר בולטים, יותר מאירים.

שאלה: יש את העניין של לבטל את עצמך ולקבל את החבר מעל הדעת, ויש את הנושא של לברר את הדברים דרך איך שאתה רואה אותם, דרך דעתך. איך לקשור בין שניהם?

אתה צריך פשוט לקבל כמו שהוא עושה את זה, ושיהיה לך ברור שאתה מקבל את זה למעלה מדעתך.

שאלה: איך קורה שאני ביחידיות שלי כמו חושך, אור, יכול להפוך לשמש, להשפעה של הבורא. אני יכול להיות רק כמו מראה.

כן, אבל זה לא חשוב. אם אני מקבל מהבורא תכונת השפעה, וכך אני פונה לעשירייה ומה שאני יכול לתת לעשירייה זה רק מה שאני יכול לתת ואף אחד אחר לא, אז אני בזה הופך להיות דומה לבורא. ובזה שאני דומה לבורא אני מתחיל ללמוד מה זה נקרא המעמד של הבורא, הסטטוס של הבורא, וכך אני מגיע להזדהות עמו.

תלמיד: אבל בחוזק שלו זה אותו דבר יהיה, בעוצמה?

כן. ברוחניות זה לא עובר לפי הכמות, רק לפי האיכות.

קריין: קטע מס' 3 מתוך עיתון "האומה" של בעל הסולם.

"בהמונח אגואיזם איני מתכוון לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוון בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכח האלטרואיסטי, אע"פ שאינו משמשו. אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחבירו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר; ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו - והוא כח הנגטיבי, המהרס להחברה. והיפוכו הוא הכח האלטרואיסטי. הוא כח בונה של החברה, שהרי כל מה שהאדם עושה לזולתו אינו אלא בכח אלטרואיסטי."

(בעל הסולם, עיתון "האומה")

ברור לנו מכאן שחוץ מבאדם אין כוח אגו. בכל אחד ואחד יש רצון לקבל, רגיל, כדי לשמור על עצמו, להתפתח, אבל לא שיש לו באיזה יצור חוץ מהאדם כוח אגו, שהוא רוצה להרוס את השני כדי להרגיש את עצמו הקיים היחידי הגבוה מעל כולם.

לכן אין דבר כזה בחיות, בדומם, בצומח, ובחי בכלל, רק בבני אדם. ובבני אדם גם כן, זה במידות שונות, אבל בעצם בכל זאת זה ישנו בכל אדם ואדם. אנחנו לא מרגישים את זה אולי באנשים שחיים שם בג'ונגל באיזה מצב, שאין להם רצון לקבל גדול, ולכן הם נשארים שם לחיות, או שהם חיים בכפרים בכל מיני מקומות, אבל אנשים שמשתוקקים ממש לבוא ולהכניע את העולם ולנהל את העולם, הם אלה שבדרך כלל נמשכים להיות בממשל, להיות בצבא וכן הלאה. זאת אומרת זה קיים רק במין האדם בלבד.

לכן אין לנו חלק הרסני שבטבע חוץ מהאדם, ורק האדם הוא בעייתי, ואותו אנחנו צריכים ללמד, לחנך, אחרת הוא יהרוס את העולם שבו הוא חי, ואפילו הוא לא יוכל לעצור את עצמו ויהרוס את העולם כליל, סופית. אנחנו רק צריכים להבין שהאגו שלנו הוא כוח עליון, הוא כוח שמגיע לנו מהבורא, הוא למעלה מהעולם שלנו, ולכן אנחנו מוכנים באגו שלנו להרוס את הכול לגמרי.

אם אני אומר, "תוציאו לי עין אחת, רק למישהו שאני שונא תוציאו לו שתי עיניים", מה זה אומר? שלא חשוב לי למה שאני מגיע, העיקר שאני מכניע את השני, ואני מוכן בזה להרוס את כל העולם. וזה באמת יקרה. אם ההשגחה העליונה לא הייתה שמה לנו תנאי שאנחנו צריכים להגיע לתיקון העולם, היינו באמת מרגישים את עצמנו שאין לנו שום מעצורים אלא הורסים את הכול.

אז בא וירוס הקורונה ועושה את שלו. הוא אומר לנו, "עד כאן ולא יותר, מכאן והלאה אתם לא יכולים להגיע". אנחנו שואלים "למה?", הוא עונה "ככה, כי אחרת אתם רואים שאתם מזיקים זה לזה. לכן תתרחקו כמה מטרים זה מזה, אל תפעילו את העסקים האלה שאתם עשיתם, כאלו שאתם רק הורסים את הכול, ובצורה כזאת לאט לאט תקבלו קודם שכל כדי להתקדם הלאה".

שאלה: באיזה אופן האדם צריך להביע את ההשפעה על מנת שהיא תורגש בקבוצה?

אני לא יודע. בכל צורות ההשפעה שאפשר, בכל צורה שאפשר. מה זאת אומרת, באיזה? להראות אהבה, דאגה, חיבור. להכין הכול לקבוצה, שיהיה טוב לאנשים. בכל הכוחות, בכל הזמן שיש לו.

שאלה: כשאנחנו מדברים בקבוצה על העבודה עם האגו, יש לנו לאן לברוח. אנחנו רצים לתוך החברים, לעבודה בינינו, לבורא. אבל כל שאר האנשים, לאן הם יכולים לברוח מהאגו?

אנחנו צריכים לארגן להם את זה. אבל בינתיים אנחנו רק מדברים בצורה כללית, נותנים להם ידיעה כללית, איפה אנחנו חיים, בשביל מה קיימים, מה יש לפנינו, מה הסיבה למכות שאנחנו מקבלים, השכלה כללית. אחר כך לאט לאט נצטרך גם ללמד אותם איך להתארגן בעשיריות, בקבוצות כאלה כדי להביא את העולם לחיבור. הם יתחברו גם למערכות.

המערכת שאנחנו בונים עכשיו היא מערכת שיכולה לכלול ממש מיליונים, אין שום בעיה בגלקסי הזה, ואם לא הגלקסי יהיה עוד משהו, וכך יצטברו עוד ועוד עשיריות ויחידים, וכל אחד ימצא את המקום. העיקר לתת לאדם חינוך מספיק טוב ולהראות לו איך להתארגן, והוא צריך בעצמו לחפש גם כן ולהשתדל להיות בהשפעה. וחוץ מזה, כמו שכתוב, הבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", זאת אומרת, הבורא הוא שמביא את האדם לעשירייה, לסידור, וכך מקדם אותו, מתקן אותו.

שאלה: השאלה היא, איך תגיע לאדם הכרת הרע באגואיזם שלו אם רוב הקהל לא מרגיש שמשתמשים באגואיזם הצר, כמו שבעל הסולם מתאר, גניבה, רציחה וכולי, אלא מייחסים אותו בדרך כלל לאנשי ממשל, צבא, הון, אבל לא לעצמם?

כשאני הגעתי לחכמת הקבלה, ואני חושב שגם אתה, וכל אחד מאיתנו שהגיע לחכמת הקבלה, הוא לא הגיע בגלל שהוא רוצה לתקן את האגו. נכון? אין לנו צדיקים כאלה שחשבו שהם צריכים לתקן את עצמם ולכן הם מחפשים איפה הם יכולים לתקן את עצמם. לא, אלא לאט לאט, כשאנחנו לומדים, אנחנו מתחילים להבין מאיפה זה מגיע, לָמה זה מגיע וכן הלאה. לכן לא נורא שאנשים לא חושבים שיש בהם רע, אחר כך זה יבוא.

תלמיד: אבל כשאנחנו יוצאים להסברה, עיקר ההסברה שלנו, כמו שבעל הסולם כותב פה כבר במשפט הראשון, הכול מבוסס על הרצון לקבל ועל מידת הייחודיות, אבל לאדם אין את ההרגשה של מידת הייחודיות הצרה, כמו שהוא מתאר אותה, אז איך אפשר להתחיל את ההסבר, או איך להביא את ההסבר בצורה כזו, שיהיה איזשהו מכנה משותף לדבר עליו?

אני לא מתחיל בדרך כלל לדבר על האדם שהוא רע ושהוא אגואיסט, זה כבר לתלמידים מתקדמים, אלא אני מדבר על טבע הבריאה ולא מכוון את זה לאדם. ולכן לא חשוב לי, וגם לא חשוב לו, הוא לא מרגיש שאני מדבר עליו, אנחנו מדברים ככה, כמו על היסטוריה, גיאוגרפיה, על כל מיני דברים כאלה מסביב, אבל מזה הוא לא מתנגד לנושא, וסופג וסופג אותו, עד שמתחיל להבין שמדובר על הטבע שלו.

רצוי ככה להגיע, זה נקרא "חנך לנער על פי דרכו". הדרך שלו היא דרך אגואיסטית, אל תראה לו שהוא אגואיסט. אתה יכול לדבר על האגו, אבל [באופן] כללי, זאת אומרת, לא אצלנו. יש שם כאלו וכאלו, אבל לא אצלנו. אז אתה מדבר על הממשלה, אתה מדבר על כל מיני אנשים כאלו, זה עניינך להסביר איפה האגו הזה נמצא בחברה האנושית, אבל לא שאתה מצביע עליו, כי אז הוא מיד מתנגד, מיד עומד ככה להתגונן.

שאלה: בטקסט בעל הסולם אומר שכשהוא מדבר על האגואיזם הוא לא מדבר על מה שאנחנו יודעים, כעל אהבה עצמית, האגואיזם עצמו. מה עלינו לעשות כלפי אהבה עצמית כמו שאנחנו לומדים אותה על פי הקבלה, אהבה אכזרית?

אנחנו לא צריכים להילחם נגד אהבה עצמית, נגד האגו, אין לנו שום כוח להילחם נגד האגו, אנחנו בכלל צריכים לא לעשות שום פעולה שלילית. אנחנו צריכים להילחם בעד אהבה, בעד החיבור, ולא נגד האגו, נגד פירוד. את זה חשוב מאוד לדעת, רק לעשות פעולות חיוביות, ולא פעולות שליליות. אין לנו כוח להתמודד נגד האגו שלנו, אבל יש לנו כוח לבקש מהבורא שייתן לנו כוח השפעה, ואז כוח ההשפעה ירכב על כוח הקבלה ויהיה סנדוויץ' נכון וכך אנחנו נוכל להתקדם.

זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ולא שאנחנו הורסים את האגו, בשום צורה. זה מאוד חשוב, תרשמו את זה ותגידו על זה מדי פעם כל אחד לשני, אנחנו עובדים רק כדי להגדיל את כוח ההשפעה שבנו ולא כדי להקטין את כוח הקבלה שבנו. כי אם אני מקטין את כוח הקבלה שלי, אז מאדם אני הופך להיות לבהמה, ואחר כך לצמח, ואחר כך לדומם, אז מה ייצא מזה? ההיפך, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו", כי היצר שלו גדל והוא גדל מעל היצר, ככה זה.

שאלה: שאלה לגבי הפצה. איך לקשור את שיעורי הבוקר שלנו, שבהם אנחנו מדברים בינינו, עונים על שאלות ותשובות, איך לקשור את זה עם הפצה? אולי לשכתב את המקור באיזושהי צורה או לחשוב בעשיריות איך אפשר להעביר את המקורות לאומות העולם, או לחפש צורות נכונות לזה?

לא יודע, אתה צריך לדבר על זה עם האנשים שלנו שהם מומחים בהפצה, הם יגידו לך.

שאלה: אמרת שאומות העולם גם יכנסו לאיזו מערכת מסוימת ואנחנו צריכים לעזור להם בזה. מצד שני אמרת שאנחנו לא צריכים להיכנס לשום שותפויות עם ארגונים שונים, כי אנחנו יכולים בזה להביא וירוסים אלינו. איפה הגבול פה, איזה תהליך בדיוק הולך להתרחש? ממי אנחנו צריכים לשמור מרחק, ולמי אנחנו צריכים לתת איזושהי עבודה?

אתם שואלים אותי ספציפית על כל מיני פעולות שאני לא שייך אליהן, אבל יש לנו מנגנון גדול מאוד, עשרות, עשרות אנשים שמתעסקים בכל הדברים האלה. הם תלמידים שלי כמוכם, והם עובדים בכל מיני עבודות, ובזמן הפנוי הם עוסקים בהפצה או בכל מיני צורות לימוד, הסברה. תפנו אליהם ותתחילו לברר איתם יחד, או תקבלו מהם ותתחילו לפזר הלאה, מה שאתם מרגישים שצריכים. אני לא יודע, אני לא מומחה בזה.

שאלה: אמרת דבר מאוד יפה, אמרת שאנחנו צריכים לחנך וללמד את הציבור. את מי זה מעניין? היום יש מיליון מובטלים במדינה, כולם בוכים, ממש אין כסף לחיות, אין להם לחם להביא הביתה ואתה מצפה ממני ללמד אותם להיות מעל הטבע שלהם, אבל כשאני מדבר עם אנשים, אפילו רק מנסה, אין עם מי לדבר, מעניין אותם רק הפרנסה שלהם. אני לא יודע מה לעשות עם זה, אף אחד לא מעניין אותו מכלום, רק הכיסאות מעניינים. אז מה אתה חושב שאפשר עוד לעשות כדי לשנות, איך אתה רואה את הדברים, מה קורה בארץ בכלל?

אתם הסוציאליסטים כך בניתם את המדינה, מה אתה רוצה ממני? ההסתדרות כך עשתה את החברה שהיא כולה לא דואגת לאדם הרגיל, לאזרח הרגיל, אז מה אתה רוצה ממני? אני חושב שהיינו צריכים לסדר בצורה אחרת את כל העניין, גם לעשות איזה קרנות ביטחון לכל מיני דברים ולא לגנוב את הכול.

תלמיד: זה היה בהקמת המדינה, אבל תראה היום את המצב, כולם רק מחפשים כיסאות, אף אחד לא מעניין אותו מאף אחד, אז איך אתה אומר לי שהווירוס כאילו חיבר בינינו? אני רואה, תסלח לי, עוד יותר פירוד.

אני מצטער שכך הבנת אותי. הווירוס עוד לא חיבר בינינו, אבל הווירוס הרחיק בינינו, הוא נותן לנו להרגיש שאנחנו רחוקים זה מזה, הוא נותן לנו הרגשה יותר נכונה עד כמה אנחנו לא תלויים זה בזה מצד אחד וכן תלויים זה בזה מצד שני, הוא נותן לנו קצת לחשוב איך אנחנו צריכים להיות קשורים בצורה נכונה. זו רק ההתחלה, חכה מה שיהיה קדימה. עכשיו, מה אתה פונה אליי בתביעה שיש לך כמה מיליוני מובטלים? זה נכון שיש כמה מיליוני מובטלים אבל אני לא שייך לניהול המשק, אתה שייך לזה, אז מה אתה רוצה ממני?

תלמיד: כן, אבל לנסח משהו, לדבר עם אלה שמנווטים את המדינה. האם אפשר לפנות, אפשר לעשות משהו מצידנו או לא?

כן, על ידי התפילה.

תלמיד: תפילה שלנו?

כן.

תלמיד: את מי לשתף?

את כולם. אפילו את כל העם, בבקשה, אדרבא.

תלמיד: איך עושים את זה?

את זה אני לא יודע, בזה אתה צריך להיות מומחה, אתה מהמערכת הזאת שמארגנת תמיד תהלוכות, התנפלות על האזרחים או על הממשלה, את זה אתם עושים.

תלמיד: אתה מכוון לעשות הפיכה.

לא, אני לא מדבר על הפיכה, אני מדבר על זה שאם אנחנו מאחדים את העם כדי לברר בו רצון טוב, חזק, למטרה נכונה, אנחנו בזה ממש משנים את ההיסטוריה שלנו, משנים את המעמד שלנו.

תלמיד: זה מה שאני שואל אותך, איך אתה חושב שצריך לעשות משהו, לשנות משהו, או שאי אפשר לשנות משהו?

אני חושב שאפשר. הבורא נותן לנו הזדמנות ובכל המצבים האלו, אפילו הכי גרועים, יש לנו אפשרות לשנות את המצב. אבל לא לשנות כמו שאתה חושב שאתה רגיל לזה על ידי כל מיני התפרצויות, להוציא את העם החוצה ולהתחיל לשבור שם משהו ולדרוש משהו, זה לא עושה כלום. למה? כי אין לממשלה אמצעים לתת לעם מה שהעם רוצה. אנחנו עכשיו נגיע למצב שאין לך למי לפנות, כי אין להם, פשוט אין להם. עוד מעט לא יהיה להם.

תלמיד: נכנסת פעם לבנק ישראל, ראית כמה כסף יש שם.

כסף זה לא אומר לך כלום, אתה יכול לשרוף אותו, זה לא שווה שום דבר.

תלמיד: אז מה כן שווה?

לא יהיה לך מה לקנות בכסף הזה. כסף אתה יכול להדפיס, יש מכונה שמדפיסה לכן זה לא בעיה. הבעיה שלנו זה לארגן את החברה האנושית בצורה הנכונה שהיא תהייה בטוחה, קודם כל אוכל, מזון, שזה יהיה לכולם מקטן ועד גדול, שלכולם יהיה מזון, את זה אנחנו קודם כל צריכים, כך אנחנו חיים. אחרי מזון חייבת להיות רפואה, זה הדבר השני. אחרי זה צריך להיות ביגוד. אחרי ביגוד חייב להיות בניין, בית. וכך לאט לאט אנחנו צריכים לבנות לאדם דברים הכרחיים שיוכל להתקיים הוא והמשפחה שלו, הילדים שלו. לזה צריכים לדאוג. והווירוס הזה, הוא מסדר לנו. אתה תראה, יבואו עוד ווירוסים, יבואו מכות, אל תגיד ווירוסים, יבואו מכות כאלו שאנחנו נצטרך בכל זאת להתגונן ואז אנחנו נבנה חיים נכונים. אני בטוח בזה, אין כאן שום ספק שזה מגיע מלמעלה ולכן יהיה לנו טוב. העיקר שלא יחליטו על הווירוס הזה לא בכנסת ולא בישיבה של ההסתדרות.

אל תדאגו. אני מבין שאתה נמצא עם השאלה כי אין לך מה לעשות, אין לך במה לעבוד, מה תעשו, הממשל. קודם [אתם] בממשל תשבו בשקט, תנו לבורא לעבוד ואז תהיה לבורא עבודה כמו שכתוב. אני חושב שכאן זה רק העניין של זמן, שאנחנו צריכים לתת ואנחנו נראה עד כמה שזה מסתדר.

שאלה: חוקרים מודרניים אומרים שהחברה יכולה להתפתח רק בשתי דרכים, שהקפיטליזם ייהרס ויגיע הסוציאליזם, האם זה דומה למאבק של ששתי התכונות שלנו רצון לקבל ורצון להשפיע?

אני לא הבנתי. רצון לקבל ורצון להשפיע זה שני כוחות שישנם בטבע, מה אתה רוצה שיקרה איתם?

תלמיד: אני מתכוון שהסוציאליזם זה כמו רצון להשפיע והקפיטליזם זה רצון לקבל, האם זה ביטוי של התכונות האלה בעולם, סוציאליזם וקפיטליזם?

אני לא חושב שזה ככה. כל הנטיות הללו והמילים הללו כשהן מתלבשות בתוך אגו האדם הופכות להיות למשהו הרסני, גם סוציאליזם וגם קפיטליזם. כמה שהעם הרוסי, הסובייטי סבל מסוציאליזם הוא סבל הרבה יותר ממה שסבלו עמים האחרים מהקפיטליזם. עובדה שאחר כך עזבו את הסוציאליזם שלהם ועברו לקפיטליזם לעצמם. שגם זה לא טוב, אבל כנראה שיותר גרוע היה הסוציאליזם ההוא.

סוציאליזם שכותב עליו בעל הסולם זה משהו אחר, זה באמת משטר סוציאלי, זה הסוציום, העם, שהוא חושב על העם, שקודם כל זה העם. אבל זה לא יוצא ואף פעם לא ייצא אם זה יהיה מלובש באגו הכללי של טבע האדם. אם אתה מנקה את האדם מהטבע האגואיסטי שלו ובונה בו דאגה לאחרים, לעם, לעצמו, אז זה ייצא. אבל אתה קודם צריך להוציא מהאדם את האגו. ואגו אי אפשר להוציא מהאדם, זה הכוח שהבורא החדיר בו, אלא מה שאתה יכול זה לתת על ידי החינוך ועל ידי האור העליון זה לרסן את האגו, אתה יכול לסדר אותו כך שהוא יעבוד בצורה נכונה. אבל זה בתמיכה של כל החברה, בתמיכה של האור העליון, ואז זה יכול לקרות, אחרת לא.

לכן אנחנו נצטרך לסבול עוד ועוד, אומנם אנחנו כבר הדור האחרון, אבל הדור האחרון הזה יכול להיות עוד הרבה שנים. אנחנו נצטרך ללמוד איך אנחנו ממשים את שיטת התיקון במין האנושי, כי האנושי הזה הוא אגואיסטי ולכן כל צורה יפה שאתה מביא להם, סוציאליזם, קפיטליזם, קומוניזם, מה שאתה רוצה, זה הכול הופך להיות לאגואיזם ולכן לא תצליח.

אלא אך ורק על ידי המאור המחזיר למוטב אנחנו כן נוכל לטפל נכון בטבע שלנו ולהיות מסודרים נכון. זה לא פשוט. אבל בצורה הרגילה כמו שאנחנו ראינו את זה בהיסטוריה או כמו שאנחנו בעצמנו נגיד "בואו נעשה", אם אנחנו נעשה לא יקרה כלום.

כל העבודה שלנו זה למשוך את המאור המחזיר למוטב והוא כן יעשה ואנחנו צריכים ללמוד איך מושכים ואיך מממשים אותו. זהו.

שאלה: אתה מדבר על שיטות שלטון סוציאליסטי הוא מושחת ושלטון אחר הוא משוחת, זה נכון, אז אולי כל הרעיון ארגוני הוא מאורגן, הוא טוב, כאשר הוא נשאר בגדר רעיון וכאשר הוא הופך להיות למימוש הוא מקבל את כל התכונות של אנושות שלנו בשלב מוקדם ובשלב מאוחר יותר. איפה הניסיון שלנו שהשלטון העתידי שאנחנו בונים חברה חדשה היא לא תהפוך לאותה החברה שיש לנו פלוס מינוס היום?

אם אתה מסדר כך את הדברים שאתה קושר את האנושות האגואיסטית עם כוח העליון שמתקן את האגו, אז תצא לך תוצאה טובה ונכונה למעלה מהאגו. אם אתה מכין מכל האנושות קבוצה גדולה שיכולה להיות ממש החלוצים ולהראות לאנושות איך צריכים ללכת קדימה אז אתה יכול להצליח. זאת אומרת, יש כאן כמה דברים שאתה צריך להכין ואז אתה חייב להצליח. לפי התוכנית שנמצאת בטבע, לפי תוכנית הטבע ולא לפי התכנית שאתה שם מגבש בישיבות ממשלה או הסתדרות.

תלמיד: יש לנו ניסיון עבר בדבר הזה?

כן, במקצת זה היה בעבר. בימי הסנהדרין היו כאלה דברים, אבל לא ממש. בוא נגיד כך, אלף שנה מבית המקדש הראשון עד בית המקדש השני היו שם שנים כאלו שדווקא היו מתנהגים איכשהו, אבל נכון.

תלמיד: נתפלל ונהייה בתקווה.

גם לך.

תלמיד: מניסיון העבר שלנו הייתה פעולה מאוד מיוחדת, לפני תשע שנים שיצאנו בקריאה של ערבות הדדית והיום יש לעשרות אלפים של עצמאים קטנים פשוט צרה שאי אפשר לתאר אותה פשוט במילים. אנשים איבדו את כל הרכוש שלהם, חייבים כסף לעובדים שלהם ואין להם מאיפה והבעיה היא איך אנחנו באמת מתפללים וממש עושים משהו לטובת חלק מאוד גדול.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: אני לא יודע מה להמליץ אבל אני יודע שרק מהחיבור בינינו יכול להיוולד משהו מאוד מיוחד שחייב להחזיק את האנשים האלה שלא יאבדו תקווה בחיים.

הבעיה שלך, הבעיה שלך שאתה חושב איך אנחנו מחזירים את החברה למה שהיה. ואני חושב שאי אפשר להחזיר את החברה למה שהיה, כי זה יהיה אסון. כי כבר כך היא הייתה ברגע שהולכת להישבר, שאנחנו הגענו כבר למצב שכדור הארץ לא מחזיק אותנו, שאנחנו הורסים את הטבע, שאנחנו הורסים את החברה, שאנחנו כבר הגענו לסוף הדרך. ודיברנו כבר על זה שזה לפני מלחמת העולם השלישית וכן הלאה. אז מה אתה כאן בוכה לי על כמה עצמאים? זה לא כמה עצמאים, אנחנו צריכים לראות את התוכנית הכללית. בזה אתה לא תצליח בכלום.

אני מבין את הבעיה שאתה אומר, אבל הבעיה היא לא בפתרון שאנחנו חוזרים למה שהיה. אני לא מחזיר את החולה למצב שהוא היה חולה, זאת הבעיה ואת זה אנחנו צריכים להסביר לכולם. אנחנו צריכים לבנות עכשיו חברה חדשה, אנחנו לא צריכים את כל אלפי העצמאים האלה, שכל אחד הוא עושה איזה מין דבר קטן ומזה הוא מצליח להתפרנס. אנחנו צריכים משהו אחר. אנחנו לא נצליח לחזור למה שהיה, זה יהיה משהו נורא, אנחנו בזה נסחט את העם ואת המדינה ואת האוצר ואת הכול ושום דבר לא נשיג. אתה תראה מה שיהיה.

אותי לא שואלים ולא ישאלו, אבל אני אומר לכם ואתם אחר כך תשמעו את מה שאנחנו מדברים שוב ואתם תראו איפה הייתה הטעות. כי הממשלה, וכל הממשלות, הן אגואיסטיות, הן לא מבינות שום דבר אחר. חוץ מזה הן רוצות כולן, כל הממשלות, לחזור ולהתעשר ממה שרק אפשר. וגם לכל אחד ואחד שיש מיליארדים, הם מפחדים שמהמיליארדים האלה לא יישאר לנו כלום, חוץ מהנייר שם על מה שזה מודפס. ולכן יש כאן בעיה גדולה. אנחנו צריכים לפזר את הידיעה הזאת בכל העם, בכל האנושות, שאין חזרה, ואין אפשרות לעשות שיקום לחברה הזאת. היא עכשיו חולה והיא הייתה חולה ולכן זו לא הדרך הנכונה. כאילו אנחנו שכחנו שאנחנו היינו בצורת הרס. לא, אנחנו חושבים שהיינו בצורה יפה, טובה, כל אחד הרוויח בכבוד, לכל אחד היה הכול. זה הכל שקר. אם לא נעשה כמו שצריך אז הטבע ייתן לנו מכות עוד יותר גדולות. לכן לא כדאי לנו להתרומם בצורה כזאת שאנחנו מהמצב הזה באים למצב הקודם. עוד נדבר על זה.

אתם תכינו חומר לזה מתאים מכתבי בעל הסולם ורב"ש, אני פונה לאנשים שיכולים להצטרף לזה, תביאו כל מיני דברים, זה מאוד אקטואלי, כדאי לנו על זה ללמוד. וזה לא נגד הלימוד שלנו הפנימי, כי בכמה שאנחנו מתעסקים בזה אנחנו הולכים קדימה ומושכים את כל האנושות ובזה העתיד שלנו באמת להגיע לאמונה למעלה מהדעת, לעולם העליון.

(סוף השיעור)