שיעור צהריים 07.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הרגל נעשה טבע שני – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - "הרגל נעשה טבע שני", קטעים נבחרים מן המקורות. הרב בבקשה.

זה עיקרון חשוב מאוד, כי כשאין לנו טבע רוחני, אבל אנחנו משתדלים איכשהו, לאט לאט, מכל מיני זוויות לנגוע בזה, להתרגל לזה, להיכנס לזה, אז אנחנו מעוררים בזה אורות המקיפים, ודווקא בזכות האור המקיף שמשפיע עלינו מרחוק לפי המאמצים שלנו, דווקא ההשפעה שלו עלינו היא משנה ומתקנת אותנו, מקרבת אותנו לפעולות על מנת להשפיע, היינו לפעולות רוחניות, וכך אנחנו נכנסים למצב שנקרא "הרגל נעשה טבע שני".

המקובלים כבר אלפי שנים מדברים על החוק הזה ש"הרגל נעשה טבע שני", שאנחנו עושים כל מיני פעולות בכוח, לא לפי הרצון, אבל מה שנעשה קודם בכוח, אחר כך נעשה לפי רצון. במילים אחרות, ההרגל שאנו מרגילים את עצמנו למשהו שקודם לא היינו רגילים, ונעשה בכוח נגד הרצון, נעשה אחר כך לפי הכוח, לפי הרצון, וכבר לפי הטבע השני. זה לא סתם נקרא "טבע שני", זה מפני שלפי הטבע שלנו לא היינו רגילים לזה בכלל, אבל על ידי הפעולות אנחנו כן מתרגלים וזה נעשה כהרגל, וההרגל הזה נעשה אצלנו טבע שני שאנחנו כבר רגילים אליו.

בואו נראה מה שכותבים על זה בעל הסולם ורב"ש, יש כאן הרבה קטעים מבעל הסולם.

קריין: "הרגל נעשה טבע שני", קטעים נבחרים מן המקורות, קטע ראשון, כותב בעל הסולם.

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה."

(בעל הסולם. "שמעתי" ז'. "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה")

שאלה: זה נשמע מאוד פשוט שאם אדם עושה איזו פעולה הוא פשוט מתרגל אליה. האם על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו לעשות פעולת השפעה הוא מתחיל להרגיש טעם בהשפעה, זה כל כך פשוט?

צריכים לנסות, תראי, יכול להיות שכן. אני עושה פעם ועוד פעם עד שאני מתרגל, כנראה צריך לעשות כמה פעמים, ואחר כך על ידי אותן כמה פעמים שעשיתי פעולות נגד הרצון, נגד ההרגל הקודם, נעשה הרגל חדש ואני מתחיל להרגיש בו טעם. כך זה אצלנו בחיים, אין בזה איזה דבר מיוחד, אלא כך זה.

שאלה: איך לדעת אם אנחנו בהרגל רוחני טוב בשביל לא ליפול לדת?

אנחנו מדברים על פעולות שהן כולן נגד הרצון הטבעי שלנו, פעולות אנטי אגואיסטיות, ולכן אין כאן פחד שאנחנו נתרגל לזה סתם כך. אלא אם אנחנו רוצים דווקא לעשות פעולות השפעה, פעולות התקרבות לחברים, ורוצים לבנות איתם יחסים חדשים שאנחנו לא מורגלים להם בעולם הזה, אם אנחנו מכוונים כך את עצמנו, אז לאט לאט, על אף שההרגל הוא נגד הטבע שלנו, אנחנו נתרגל וכך נתנהג מחדש.

שאלה: אם אך יוצא שיש צורך בכל העולם שאנחנו מרגישים כדי שנקבל הרגל נכון?

נכון. אין בעולם דבר שנברא שלא לצורך השגת מטרת הבריאה, כדי שאנחנו נהיה דומים לבורא בכל מיני פעולות, מחשבות, רצונות, כוונות על מנת להשפיע.

שאלה: אני לא מצליחה להבין מה הן הפעולות שאני צריכה להתרגל אליהן והן יקרבו אותי להשפעה, כי בכל דבר יש לי חשבון אגואיסטי, מה יוצא לי מזה בסוף.

אפילו שיש לך חשבון אגואיסטי, אם את עושה פעולות שהן לא לכיוון האגו שלך, פעולות שהן נגד האגו, ואת חוזרת ועושה את הפעולות האלה, בסופו של דבר תתחילי להרגיש בהן טעם, תתרגלי אליהן, ואז אותן פעולות שקודם היו בלי רצון, אחר כך יהיו עם רצון.

תלמידה: מה נחשב כפעולה כזאת?

כל דבר שאת רוצה. כל דבר.

תלמידה: אני לא מצליחה להבין.

אם יש איזה מאכל שאת לא אוהבת, תתחילי בהדרגה להתרגל אליו, ותראי שלאט לאט את מתרגלת למאכל הזה עד שהוא נעשה חסר לך.

תלמידה: נגיד שאני לא אוהבת שעועית, אז לאכול שעועית?

כן, תנסי ותראי עד כמה הדברים האלה שקודם היו ללא טעם, נעשו עם טעם וכהרגל, וכך תתרגלי.

תלמידה: אבל מה המיוחד בזה שאני אוכל, הכוונה?

אנחנו מדברים על דברים שיכולים לקרב אותך לבורא, שאת עושה כאלה פעולות שנקראות על מנת להשפיע נחת רוח לבורא.

תלמידה: אם ניקח את הדוגמה של לאכול שעועית, אז אני אוכל עכשיו שעועית בשביל לגלות בזה את תכונת ההשפעה?

לא, זה לא דבר מצווה. את צריכה להתחיל לקיים משהו שיקרב אותך לעל מנת להשפיע, שיקרב אותך לחברים, לחברות, שאת תרגישי שבאמת בפעולות שלך יש איזו תועלת רוחנית.

תלמידה: זה בדיוק מה שאני מנסה להבין, אני מתחברת כל יום לשיחות עשירייה, אני נפגשת איתן במפגשים פיזיים, בשיעורים, אבל אני לא מרגישה בזה את מה שאתה אומר. מה חסר בפעולות שלי כדי שהן יביאו תועלת רוחנית?

בשביל מה את עושה את זה?

תלמידה: בשביל להתקדם רוחנית.

מה נקרא להתקדם רוחנית?

תלמידה: שהבורא יפתח בינינו כלי של רוחניות.

מה את רוצה שישתנה בך?

תלמידה: אני רוצה להרגיש את הבורא.

בשביל מה?

תלמידה: בשביל להיות שותפה שלו.

במה?

תלמידה: להשפיע טוב לעולם.

יופי. זאת אומרת, את רוצה להשפיע טוב לכולם, לכל העולם, ולכן את עושה איזה פעולות.

תלמידה: כן.

יופי. אז תנסי מהיום והלאה לעשות איזה פעולות ותקווי שהן יביאו לך יחס טוב לכל העולם, אהבה לכולם.

תלמידה: בסדר.

אבל תדווחי לי מפעם לפעם מה את עושה ומה את מרגישה ומה באמת קורה.

שאלה: איך יכול להיות שהרגל שקורה ברצון לקבל הופך להשפעה?

אם אדם מבצע איזו פעולה ומתכוון שעל ידי הפעולה הזאת הוא יגיע להשפעה, הפעולה הזאת כבר נקראת "מצווה". וכשהוא חוזר עליה אז הוא מתחיל להרגיש עד כמה הוא כן מתקרב להשפעה.

תלמיד: אבל למה זה נקרא הרגל?

כי הוא מרגיל את עצמו, מתוך שהוא חוזר על זה. כל דבר שאדם חוזר עליו, אפילו שזה נגד הרצון, אבל אם הוא חוזר עליו, זה נעשה כטבע שני, ואחר כך הוא מתחיל להרגיש לזה משיכה.

תלמיד: אבל המעבר מטבע לטבע, מלקבל ללהשפיע, את זה המאור עושה עלינו, נכון?

כן.

תלמיד: אז אם המאור עושה את זה, בשביל מה צריך פעולות שחוזרות על עצמן כדי שיקרה המעבר?

איך אתה יכול להזמין מאור מסוים שייתן לך נניח התקרבות לחברים?

תלמיד: כלומר זה מה שהפעולות החוזרות יוצרות?

הן מושכות את המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: עצם הפעולה יוצרת את המשיכה?

כן.

שאלה: יש הרגשה בעשירייה שההרגל בפעולות המשותפות מרדים אותנו, ושצריך שינוי. איך לעבוד עם ההרגל כדי שהוא לא ירדים אותנו?

תמשיכו עם הרגלים חדשים עוד ועוד, זה מה שצריך לעשות. לא לחזור על משהו שקבענו פעם, אלא כל פעם להוסיף.

שאלה: הקשר עם הבורא יכול להפוך להרגל?

יכול להיות אחר כך חלק קבוע, וחלק שכל הזמן משתנה.

תלמיד: מה החלק הקבוע הזה? על מה אנחנו צריכים להתפקס כדי לפתח אותו?

הרגל נעשה טבע שני, אבל בכל זאת יש תמיד הוספה. נניח רכשתי כוח השפעה בדרגה הראשונה, ועכשיו אני עובד כדי לעלות לדרגה שניה. אז הדרגה הראשונה בשבילי היא כבר הרגל, ואני לא צריך להתאמץ. כמו שבבית הספר עוברים מכיתה לכיתה.

תלמיד: אנחנו מדברים על השפעה, על קשר פנימי שלי עם החברים.

אחרי שרכשתי את המדרגה המסוימת, כבר אין לי בעיה לעשות בה כל מיני פעולות. כמו בספורט, כשאתה עולה מדרגה לדרגה, זה כבר נעשה כהרגל.

שאלה: איך אנחנו יכולים להיפטר מהטבע הראשון, ולחיות את כל החיים שלנו בטבע השני, הרוחני?

אני לא יודע. באמת עוד לא הגעתי למצב שהכול בשבילי נעשה כטבע השני, כטבע הרוחני, כטבע השפעה, כי זה כבר מצב של גמר תיקון, כשאין יותר מה לעשות, הכול מתוקן. אני לא יודע איך להסביר את זה. אבל עד אז כל דבר שאנחנו משיגים נעשה אצלנו כבר קבוע, וכל דבר שאנחנו הולכים להשיג, עדיין נמצא לפנינו, ואנחנו משתדלים לעלות אליו.

שאלה: האם הרגל בפעולות גשמיות יכול להפוך לדבר רוחני, ובכך לעזור לנו לעלות? וכך בעצם הוא הופך למשהו שהנשמה משיגה בקביעות?

כן, יש פעולות גשמיות כאלו שעוזרות לנו לעלות לפעולות רוחניות. נדבר על זה פעם.

שאלה: כשיש לנו טעם של משהו, יותר קל לפתח הרגל. במה להיאחז? מה לעשות כדי להרגיש את הטעם? אנחנו טועמים, אבל אין טעם מיוחד בהשפעה. אז במה להיאחז?

בחברות, להיאחז בחברות. לדבר איתן על זה, לדון בזה, ואז תבינו איך יותר קל לכן להיאחז במדרגה עליונה יותר.

שאלה: אני מבין מכאן שניתן להתרגל להיות בכל פעם יותר בכוונה. האם זה כך?

כן. נכון.

שאלה: ההרגל לקום לשיעור בוקר, נותן הזדמנות לתרגם בשיעור הבוקר, וזה נותן הזדמנות לרכוש הרגל חדש, להקשיב קשב רב למקורות. וככה כל פעם מתווסף הרגל חדש. על זה מדובר?

כן. כל הזמן, בכל יום ויום, אנו רוצים כאילו להימשך מעלה, ובצורה כזאת אנחנו מתגברים על כל הבעיות.

שאלה: המאמץ המתמשך הזה של האדם כאילו משנה אותו, זה כמו לשנות ברזל לזהב? זה שינוי של התכונות? אני לא מבין בדיוק על איזה פעולות אתה מדבר, אבל אני אמשיך לנסות ואני מקווה שעם הניסיון זה יגיע.

המשל שבו חינכו את החתולים להיות מלצרים, ואז הוציאו את העכבר, וכל החתולים חזרו להיות חתולים. מה ההבדל כלפינו? למה אנחנו לא יכולים לאמן את עצמנו לעשות שינוי, אבל קבוע, לא כמו החתולים שחזרו להיות חתולים?

תנסה לעבוד עם החברים כמו שכתוב במאמרי רב"ש, ותתחיל להרגיש טעם בזה שאתה פונה אליהם, מתחבר איתם, מדבר איתם. תנסה לעשות את זה, כך אנחנו בונים את החברה. ובחברה לאט לאט אנחנו מתחילים להרגיש בהדרגה את הקשר בינינו. ובקשר בינינו אנחנו נתחיל לגלות את הבורא. אין כאן הרבה צעדים קדימה. סך הכול, לרצות להתחבר לחברים, כדי שיהיה קשר בינינו, ומהקשר בינינו, אנחנו נגלה את הבורא.

שאלה: האם האדם יכול להרגיל את עצמו ללכת למעלה מהדעת?

כן. כי יחד עם המאמצים שהוא עושה, הוא מזמין בזה את המאור המחזיר למוטב, וכך הוא מתקדם לפעולות השפעה.

תלמיד: אבל זה דבר שנמצא מעל הטבע. אז אומרים הרגל רוכש טבע שני. מה הטבע השני שאפשר לרכוש? מה התהליך הזה? אולי תיתן לנו כמה טיפים, איך אני יכול להרגיל את עצמי ללכת למעלה מהדעת כל הזמן? ומה אני אמור לייצב מולי כל הזמן?

אתה אמור לייצב מולך חבר, ואתה תשתדל לעשות פעולות לאהוב אותו, ומתוך זה תגיע למצב שאתה באמת אוהב אותו.

שאלה: פשוט חשבתי על זה כמה ימים, אנחנו חיים שבעים שנה, ומתוך החיים האלה עשרים שנה ישנים. מה נשאר לנו בחיים האלה? מתוך כל זה אולי עשר שניות בשנה אתה בכוונה. יוצא שכאילו אין לנו שום סיכוי.

הכול מחושב. הכול מחושב מלמעלה, ואל תעשה חשבונות במקום בורא. זה ניתן לך, ואתה תראה כמה זמן עוד יש לך, וגם כמה אתה מפספס.

תלמיד: אבל אתה מרגיש מהשיעורים ומההשגחה איך הבורא ממש דוחף את כולנו. לא משנה כמה בעיות יש בעשיריות, כמה אנשים עוברים מצבים, הוא פשוט מביא אותנו כמו כבשים לאן שאנחנו צריכים להגיע, הוא לא מפספס והוא רק דוחף ודוחף. מצד אחד אני מאמין ומצד אחר איך אפשר להאמין? אני בעצמי בכלל לא בכוונה.

מה אתה רוצה שאני אענה לך?

תלמיד: איך אני מחדש את האמונה באמונת חכמים?

תסתכל על החברים ותשתדל להיות קרוב אליהם.

קריין: קטע מס' 2. כותב בעל הסולם.

"אינו דומה היושב בביתו, כאילו עומד בפני מלך. זאת אומרת, שהאמונה צריך להיות, שירגיש כל היום, שהוא עומד בפני המלך. שאז בודאי יש לו אהבה ויראה בשלימות. וכל זמן שלא הגיע לבחינת אמונה כזו, לא צריך לנוח ולשקוט, מטעם "כי זה חיינו ואורך ימינו", ושום פיצוים שבעולם לא ירצה לקבל. והחסרון אמונה צריך שיהא נקלע באברו, עד שהרגל נעשה טבע שני, בשיעור "בזוכרי בו איננו מניח לי לישון"." 

(בעל הסולם. "שמעתי". רי"א. "כעומד בפני מלך")

שאלה: התקדמות רוחנית מורכבת ממדרגות וגם בזמן ההכנה יש כנראה דרגות. אפשר להגיד שכשעשירייה נמצאת בדרגה מסוימת, ניתן להתקדם בה על ידי הרגל, אבל רק עד גבול מסוים, ובכדי לעבור לדרגה הבאה, ההרגל כבר מפריע וצריכים לשאוף לעשות תוספת.

נכון, אתה צודק.

שאלה: האם אתה יכול לתת כלל אצבע שיעזור לאדם שהוא בדרך, אבל הוא חלש אופי וכוח הרצון שלו לא כזה חזק כדי להפוך הרגל חדש לטבע שני?

הכול ניתן מלמעלה כנגד האופי, כנגד כמה האדם פזיז, כמה הוא עצלן, כמה הוא מבין, יודע, חכם וכולי. הכול מורכב באדם בצורה נכונה מלמעלה, מהבורא. לכן הוא צריך לעשות את הפעולות שנדרשות ממנו ואז הוא יהיה חופשי מהמשפט.

שאלה: עד כמה חשוב שנרגיש ונראה שהחברים נותנים יותר מחצי שקל ונוכל לבקש מהבורא שישלים בשבילם?

זה חשוב מאוד, שים לב לזה ותשתתף בזה.

שאלה: האם ההרגל זאת מתנה מהבורא במיוחד עבורנו כדי שנתפתח?

כן.

תלמידה: האם בעזרת ההרגל אנחנו יכולים לשנות את התכונות שלנו, כמו תכשיטן שמלטש את היהלום כדי שיזרח?

כן.

שאלה: איך להשיג ולשכנע את עצמנו שאפשר לייצר טבע שני? כי כל פעם שאתה רוצה לעבוד בזה יש מין מסך כזה שאומר לך שאין כפייה ברוחניות וזה עוזר לנו להישאר חסרי תנועה.

צריכים לקפוץ למעלה מזה ולעשות פעולות.

שאלה: האם לפי מידת ההתפתחות שלנו כל ההרגלים הגשמיים שלנו מתחילים לשמש את המטרות הרוחניות, או שצריכה להיות חלוקה בין גשמיות, רוחניות והרגלים?

נראה איך יהיה, אבל אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר במיוחד או בכוונה.

תלמידה: איך להבין איזה הרגל כבר מתממש נכון?

אמרתי שלא צריכים לעשות שום דבר בכוונה, במיוחד. העיקר להתקרב לחברות, ואיך הכול נוצר מתוך כך, זה כבר לא עניינכם.

שאלה: האם להרגיש את עצמי כל הזמן עומדת בפני המלך, זה ההרגל העיקרי שעלינו לפתח?

כן.

שאלה: האם ההרגל זו הדוגמה שאנחנו נותנים לחברים?

בעיקרון כן.

תלמיד: האם תמיד צריך לשים לב שההרגל הזה יהיה חיובי, לצד החיוב?

תנסו.

שאלה: איך אני יודע איזו פעולה הבורא דורש ממני כדי שאשתווה אליו?

אנחנו יודעים שהעיקר הוא "ואהבת לרעך כמוך" ו"אהבת את ה' אלוהיך". אלו שתי המצוות שאנחנו חייבים לבצע במשך 24 שעות ביום.

שאלה: בתחומים כמו רפואה וביטחון יש הרגלים הכרחיים כדי להציל חיים, שבלעדיהם אי אפשר להציל, ויש מקומות שאסור לפעול בהם מתוך הרגל. למה המקובל חייב להתרגל ולמה אסור לו להתרגל?

אסור לו להתרגל ל"אהבת את רעך כמוך", הוא חייב כל הזמן להשתדל להשיג עוד ועוד.

שאלה: היה פעם הרגל לשלוח מתנות לחברות, כמו פתקים, דברים כאלה, ואחר כך נאמר שהן לא יכולות להחזיר כנגד המתנות האלה. האם נכון לתת לחלק מהחברים מתנות ולחלק לא או שצריכים לחפש מתנות שמתאימות לכולם ושכולם יקבלו?

כן, צריכים לחפש מתנות כאלה שכולם יקבלו.

שאלה: יש הגיון בהרגלים כדי לעשות צעדים ראשונים כדי לקבל אוריינטציה, אבל אחר כך ההרגלים יכולים לגרום לנו גם לנוחות מסוימת. איך אנחנו מחדשים את ההרגלים באופן שיתאימו בכל פעם מחדש לרצונות החדשים שלנו?

אנחנו קולטים את ההרגלים האלה ומתפתחים איתם הלאה. כך זה עובד.

שאלה: אם יום ולילה הם יחידה אחת, אז מדוע כל כך קשה לאגו ליצור הרגל של להיות בשיעור בוקר?

כי הגוף רוצה לישון, בשבילו להיות בזמנים האלה בשיעור זה קשה יותר מהתענוג שיקבל בשינה. צריכים לחשוב על החשיבות עד שזה יהיה קל. אני אגיד לך, אני קם באותה שעה בלילה במשך כמעט חמישים שנה ובכל זאת זה מורגש.

שאלה: איך נכון להשתמש בהרגל בתפילה? כי הרי התפילה צריכה להיות בהכרה.

אם נעשה הרגל בתפילה, אז זו כבר לא תפילה, זה כמו שלא עשית כלום. הכול צריך להיות בהכנה, על מה אני מתגבר עכשיו כדי להגיע לתוצאה מיוחדת.

שאלה: לא ברור לי העיקרון. אם התפילה נעשית אצלי הרגל ואפילו נהפכת להיות טבע שני, אז הרגל שנעשה שטבע שני הוא לא בדיוק לטובתי, טוב לי שלא יהיה לי הרגל.

נכון.

תלמיד: אז מתי "הרגל נעשה טבע שני" הוא עיקרון שמועיל לי ומתי הוא לרעתי? איך להשתמש בו נכון?

יש פעולות שאנחנו לא צריכים כל פעם להתגבר עליהן, אלא הן נעשו כהרגל, ואז אנחנו לא מצטערים על כך שאנחנו כבר לא צריכים להתגבר עליהן. אבל יש פעולות שאנחנו כל פעם צריכים להתגבר.

תלמיד: להבין יותר לעומק. למשל באהבת חברים, אם יש חבר שאני לא אוהב אותו, אז אני צריך להרגיל את עצמי לאהוב אותו?

כן.

תלמיד: איך, אם אני לא אוהב אותו?

תשתדל כל פעם יותר ויותר, ואם זה עולה לך בהתגברות, אז זה טוב.

תלמיד: אבל זה מלאכותי, אני לא באמת אוהב אותו.

בסדר, אבל אתה עושה מאמץ כדי להגיע ליחסים טובים.

תלמיד: איזה כוח מתעורר כשאני עושה מאמץ כזה נגד הרצון שלי לאהוב חבר שאני לא אותו?

כוח התגברות.

תלמיד: מה זה כוח התגברות שמתעורר?

אתה רוצה להיות בכל זאת באיזושהי צורה מחובר אליו, יותר קרוב אליו, על אף שאין לך את הרצון הזה מלכתחילה.

תלמיד: אני מקבל כוח כתוצאה מהמאמץ שלי.

כן.

תלמיד: וזה בונה בי טבע שני.

כן.

תלמיד: מה עם הטבע הראשון שלי של השנאה לחבר, האם הוא נעלם?

הוא נעלם, הוא מתכסה בטבע השני.

תלמיד: ובאיזה שלב הטבע הראשון הופך לטבע שני?

בהתאם לעד כמה אתה עובד על זה.

תלמיד: האם אפשר להצביע על נקודה מסוימת של מידת מאמץ שהטבע הראשון יהפוך לטבע שני?

זה קורה לאט לאט על ידי זה שאתה מתחיל לראות שמשתנה בך הכול, היחס שלך, מידת הקשר שלך.

תלמיד: ואם יש לי עכשיו אהבה לאותו חבר, זה הפך להיות טבע שני אצלי ביחס אליו, האם הטבע הראשון יכול להתפרץ עוד הפעם ולהתחזק?

יכול להיות.

תלמיד: זאת אומרת הרגל נעשה טבע שני זה כל הזמן להרגיל את עצמי לעוד טבע שני, לעוד טבע שני, יותר גבוה.

יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, תראה את זה.

שאלה: מהי התוצאה הטובה של ההרגל, האם הוא צריך להפוך לרצון?

לקשר טוב, לאהבה.

תלמיד: לי נדמה שגם כך מתוך הרגל אני הולך לשיעור הבוקר, הולך למפגשים, אבל זה נשאר הרגל, רצון חצי מלאכותי.

נכון, כך זה יהיה עד שתתגלה לך המשמעות של הפעולות האלה.

תלמיד: כלומר האם צריך להמשיך עד שזה באמת יהפוך להיות לטבע, שאני ארצה את זה?

כן.

שאלה: כיום הצום הוא דבר מאוד מודרני. לגבי צום רוחני, האם צום יכול להיחשב כהרגל רוחני אם זה בשילוב עם תפילה בעשירייה?

יכול להיות.

קריין: קטע מספר 3, כותב בעל הסולם.

"כשהאדם מרגיל את עצמו לעבוד על דרך הכפיה, לעבוד בבחינת השפעה, אז גם השכל פועל לפי קוי השפעה. ואז אין שום מציאות שישאל השכל שאלת "מי", בזמן שהחושים כבר התרגלו לעבוד בבחינת השפעה. כלומר, שאין החושים שואלים אז שאלת "מה העבודה הזאת?", מטעם שכבר הם עובדים בעמ"נ להשפיע, וממילא אין השכל שואל שאלת "מי"."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט. "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

שאלה: כתוב פה על העבודה על דרך הכפייה. שאלו אותך חברה וגם עוד חבר לגבי צומות. יכול להיות שבגלל שהיו לאחרונה תשעה באב וגם י"ז בתמוז, אז היו צומות באוויר, ונראה לי שאנחנו מפתחים טרנד חדש שאף פעם לא שמעתי ממך שצריך לעשות אותו, לקדש את הצומות, לצום.

לא צריך לקדש שום דבר חוץ מאהבת חברים.

שאלה: האם העבודה בהשפעה היא תמיד בכפייה?

כמובן, היא נגד הרצונות שלנו.

תלמידה: כלומר זו כמו בדיקה עבורנו, שאם אנחנו עושים משהו בשמחה, אז זו לא השפעה.

על בטוח.

שאלה: אם יש הרגל בהשפעה, אז איפה נמצא הבירור בפעולות הרוחניות שלנו?

הבירור בפעולות הרוחניות נעשה ברצון שלנו על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: האם ההרגל הזה לא מביא אותנו לטעות? כי אם אני מתרגל, אז אני מפסיק כאילו לחשוב.

נכון.

תלמיד: איך יחד עם ההרגל אפשר לעשות פעולות מתחדשות כדי לא להישאר במקום?

אנחנו נלמד את זה מהחיים.

שאלה: אם ההרגל מביא לכך שאין יותר שאלות "מי ה'", "מה העבודה", אז איך לעשות עלייה? או שיש הרגלים שצריכים להיות מתוקנים ולא השאלה.

אתן צריכות כל הזמן לחשוב איך להתקרב לחברות, אז יתעוררו בכן הרבה שאלות.

שאלה: האם התהליך מגיע לסיומו, התהליך מושלם, כאשר טבע שני הופך להרגל, או שצריך להוסיף חידושים להרגל הזה בכל יום? ומה תפקידה של אהבת החברים כאן?

אנחנו צריכים כל יום לדאוג להצליח יותר באהבת חברים, בחיבור בינינו, אלו הסימנים שאנחנו מתקדמים לתיקונים.

שאלה: האם אפשר לעבוד מהכיוון ההפוך? זאת אומרת, אני לא יודע מה אני צריך לעשות כדי לאהוב את החברים, אבל אני מתחיל להראות לחבר כאילו שאני אוהב אותו, אני מתחיל לעשות כל מה שאני יכול לעשות כדי שהוא יאהב אותי, ובסופו של דבר אני מתרגל לזה. האם זה יהפוך לאהבה אמיתית כלפי החבר הזה?

תנסה.

שאלה: כתוב בקטע על כך שהעבודה היא בכפייה ועל זה שהשכל אחר כך לא שואל שאלות. אבל אם זה בכפייה, אז הרי זה בדיוק אומר שהוא שואל שאלות, הרי אנחנו הולכים נגד השאלות.

כן. אבל העניין הוא שהוא שואל שאלה כדי שאנחנו נתגבר עליה, נתעלה מעליה.

תלמידה: מה התפקיד של ההרגל כאן? מה הוא משפר?

ההרגל מקל את צעדי ההתקדמות.

שאלה: יש הרגל כזה בעשירייה, מכל הפעולות שאנחנו עושים, ומרגישים את זה כמו איזה כלים שלא ליפול. אבל פתאום הרגשתי שיש לי עוד הרגל, שאני מתרגלת לחיבור, לאיזה אור שהולך מהחיבור, ואני כבר מרגישה בו תלות. האם ההרגל הזה הוא נכון, או שפשוט האגו שלי מדבר, ורוצה תענוג חדש?

תמשיכי, ותבררי. יהיה בסדר.

שאלה: האם זה דבר נכון להתרגל תמיד להצדיק את הבורא כשהוא מביא הפרעה לחברה, או שאנחנו צריכים תמיד לשכוח שאין עוד מלבדו, כדי לחזור ולהצדיק אותו?

לא צריכים לשכוח. אלא כל הזמן להימשך יותר ויותר.

שאלה: את הטעם מעבודה של השפעה, האם רק הבורא יכול לתת?

כן.

שאלה: איך אני יודעת שאני עכשיו באמת אוהבת את החברה. איך לאהוב בצורה אובייקטיבית, ולא לחיות בשקר?

זה יקרה כשהאור העליון ישפיע עליכן, ואתן תרגישו באמת שאתן "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: לפעמים אני רוצה ללכת לשיעור הבוקר, אני מתעוררת, ומרגישה כאילו מישהו שם עלי סלע גדול, ופיזית לא מצליחה לקום. אני פשוט שוכבת, ומקשיבה, זה טוב?

זה טוב. לא חשוב, העיקר שאת איתנו.

שאלה: מה ההבדל בין אהבת חברים, לאהבה שצריכים להשקיע בין בני זוג?

לגבי בני זוג אני לא יודע, זה לא שייך לי.

שאלה: האם, ואיך אפשר להפסיק הרגלים רעים?

רק על ידי העבודה שלנו, ותפילה.

תלמידה: האם שמחה יכולה לעזור לנו להימנע מהרגלים רעים, או לפרק הרגלים רעים?

כן, לפעמים כן.

שאלה: כאשר בפעולה רגילה מגלים פגם שממנו מרגישים דחייה, דחייה מההרגל. איך להכריח את עצמי להתעלות מעל הדחייה, ולהמשיך את ההרגל שנראה כטוב?

אני לא יודע. אפשר גם לטעות בזה.

שאלה: איך לחבר את העבודה בעשירייה, עם שמחה?

חשיבות. צריכים להעלות את חשיבות העבודה הרוחנית שלנו. באיזו דרך אנחנו הולכים, לקראת איזו מטרה אנחנו מתקרבים, ואז תהיה לנו מלא, מלא שמחה.

כל טוב לכם, אני מחבק אתכם עד מחר. תודה רבה לכולכם, ולהתראות.

(סוף השיעור)