שיעור בוקר 05.08.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

תיקון הלב - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא: תיקון הלב - קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 1.

"אין בידי אדם לתקן את המחשבה, אלא רק הלב יש לכוון, שלבו יהיה ישר לשם השם ית'. ואזי ממילא כל מחשבותיו יהיו רק להשפיע נחת רוח ליוצרו. וכשמתקן את לבו, שיהיה לב ורצון דקדושה, אז הלב הוא הכלי להשרות בו אור עליון. וכשהאור עליון מאיר בתוך הלב, אז הלב מתחזק. ובכל פעם הוא מוסיף והולך.

וזה נוכל לבאר מאמר חז"ל "וגדול התלמוד, שמביא לידי מעשה". שפירושו, שע"י אור התורה הוא בא לידי מעשה, שהמאור שבה מחזירו למוטב. וזה נקרא בחינת מעשה. זאת אומרת, שהאור התורה עושה לו בנין חדש בהלב."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ח. "קשר האדם אל הספירות")

אין כאן כל כך מה להוסיף כי הכול מגיע מלמעלה, וכך הוא ממשיך. "גדול התלמוד, שמביא לידי מעשה", הכול מגיע אלינו מהעליון. על ידי אור התורה שמגיע מלמעלה אנחנו עושים מעשה, והאור שמופיע הוא תמיד דוחף אותנו למצב יותר טוב.

תלמיד: מהו המעשה? מה עושים כדי לתקן את הלב?

אנחנו יכולים רק דבר אחד לעשות, להזמין את האור, להעלות חיסרון לאור. כשהוא מופיע, הוא מעורר בנו את כל ההבחנות ששייכות לדרגה יותר גבוהה שמשם הוא בא.

תלמיד: איך אני מעלה את החיסרון שלי?

אנחנו מעוררים את הלב, הלב זה הרצון של האדם, ועל ידי הרצון שמתעורר יותר ממה שהיה קודם, אנחנו מעוררים כביכול את מקור הלב, את מקור הרצון, את החיסרון, ואז הוא מופיע.

תלמיד: כלומר זו תחילת המעשה, לעורר את הלב.

כן.

תלמיד: איך אני מעורר את הלב?

על ידי לימוד, על ידי כוונה, ועל ידי בקשה, תפילה.

תלמיד: כשאני מתקשר עם הבורא ונופל לשאול תחתיות, למה זה קורה? למה האדם נופל?

אני לא יודע איך אתה מתקשר עם הבורא ולמה זה מעורר ירידה. ככלל זה אמור להביא להתעלות של האדם מהמצב הקודם למצב הנוכחי. לכן אני לא יודע, אולי תיתן דוגמה, או תסביר אפילו לעצמך, ואז תוכל אולי לראות את הטעות שלך - מה זה אומר להיות בקשר עם הבורא, ביתר קשר מעכשיו נאמר, איך אתה עושה ומה אתה מרגיש בזה.

תלמיד: כתוב במאמר שאין בידי אדם לתקן את המחשבה אבל את הלב אנחנו כן יכולים לכוון לשם ה' יתברך. איך אנחנו מכוונים לבורא את הלב המשותף של העשירייה, כך שגם המחשבות שלנו במהלך היום ישתנו ויהיו מכוונות בצורה נכונה אליו?

זה משהו שצריך לעשות בקביעות ככל שזה רק ניתן, ומתוך המאמצים האלה אט אט נרגיש עד כמה אנחנו מתקרבים או מתרחקים מהבורא. אנחנו צריכים לחשוב על זה, לתאר את זה לעצמנו בכל הפעולות שלנו, השיעורים שלנו, וכך נפעל.

תלמיד: בקטע כתוב שהאדם צריך לכוון את ליבו ישר לשם ה' יתברך. איך האדם יכול לכוון את ליבו ישר לשם ה' יתברך, ואיך להתגבר על החיסרון הבסיסי שמונע מהאדם לעשות זאת?

אנחנו צריכים לתאר לעצמנו את אותו מצב, זה נקרא פנים אל פנים, כל הזמן לראות את עצמנו יותר ויותר מקורבים לבורא, וכך נרגיש שמתקרבים בכל פעם במקצת. הכול תלוי במחשבה. מחשבה, רצון, מעשה, כמה שיותר.

תלמיד: איך לעורר את לב העשירייה, ואיך לכוון את לב העשירייה לבורא?

אם אנחנו רוצים להתכלל כולנו ברצון אחד, ואת הרצון הזה מכוונים לקשר עם הבורא, אז אנחנו צריכים להרגיש מפעם לפעם יותר ויותר את המצב הזה שנכנסים בו, שנכללים בו. כך נגיע למצב שהבורא יתלבש בנו ואנחנו נרגיש אותו.

תלמיד: אנחנו מכוונים את ליבנו אל הבורא. מהו הלב של הבורא?

הלב של הבורא הוא הרצון שלו המכוון אלינו, לכן כך אנחנו מדברים, מרצון לרצון.

תלמיד: אנחנו לומדים שמה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב.

כן.

תלמיד: איך נוכל להרגיש את ליבו של הבורא?

על ידי זה שמתכוונים להרגיש אותו, להבין אותו, לא להיות מנותקים, אלא כל הזמן לכוון את עצמנו אליו בלבד. ומה שקורה, שאנחנו בסופו של דבר מגלים את הרצון שלו, את החיסרון הכללי שלו השייך לנו.

תלמידה: הכוונה והפעולה שאנחנו עושות לא תמיד מסתדרות יחד. איך להזכיר לעצמנו ולתמוך זו בזו ברגעים כאלה?

זה לאט לאט מיתקן, כי על ידי הכוונות, המחשבות והפעולות שלנו, אנחנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב. וכך הכוונה שלנו, המצב שלנו, היחס שלנו, נעשים יותר ויותר מכוונים באמת ללב הבורא, מלב ללב.

תלמיד: איך אנחנו מבחינים בין חכמי הלב ובין חכמי השכל? מה הבירור הנכון שאנחנו צריכים לעשות כדי להבין אם אנחנו חכמי לב או חכמי שכל?

חכמי הלב זה הרבה יותר גבוה ופנימי מחכמי שכל. כי שכל הוא בכל מקום חיצון לעומת הלב. לכן במה שאנחנו מתאמצים כדי להיות יותר קרובים ללב, זה בעצם יותר נכון.

תלמיד: כתוב "גדול הוא הלימוד שמוביל לידי מעשה". מה זה ללמוד עם הלב ולא עם השכל?

הרצון הפנימי שלנו נקרא הלב של האדם, ואנחנו צריכים לכוון את הרצון הפנימי שלנו לבורא. זו בעצם מטרת הלימוד.

תלמידה: כשהבורא מברך אותנו בקדושה, איך אנחנו צריכים להגיב לזה, והאם יש דרך נכונה להגיב?

דרך יותר נכונה היא שאנחנו מתעוררים בלב ונפש, בכול מה שיש לאדם, למה שהבורא מדבר ומוסר לנו. לזה צריכים להיות מכוונים וכמה שיותר לעשות בזה תרגילים.

תלמיד: מה לעשות אם הלב שלנו רוצה לגלות את הבורא, אבל האגו שלנו לא מאפשר לנו להשיג את המטרה?

רק על ידי תרגילים. כשאנחנו קוראים פסוקים, ובכל פסוק מתקנים את הכיוון שלנו כלפי הבורא, על ידי זה יוצא שכתוצאה מהפניות שלו אלינו ועניית התפילה שלנו אליו, אנחנו מתקשרים ומתקרבים זה אל זה.

תלמידה: אם הבנתי נכון, המחשבה היא תוצאה מהרגשת הלב. איך אני יכולה לשפר את הסביבה שבתוך הלב שלי?

לשפר את הסביבה זה קודם כל על ידי זה שאני נמצא כל הזמן בכוונה נכונה, בזה אני משפיע. כמה שיותר אנשים מתוך העשירייה שלי נמצאים במאמץ בחיבור ובמטרת החיבור כאחד, כך אנחנו מכוונים את עצמנו כל אחד על ידי האחרים וכולנו יחד, עד שנכללים ''כאיש אחד בלב אחד''.

קריין: קטע מספר 2.

"אין האדם יכול לעשות משהו לשם שמים. ורק ע"י מאור התורה יתקן הלב, שהלב נקרא רצון. ומצד הטבע הוא רצון אך לקבל. ואיך האדם יכול ללכת נגד הטבע.

לכן אמר הקב"ה "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". נמצא, שהוא לומד תורה לא בשביל המוח, להבין. אלא זה שלומד להבין, הוא כדי להגיע לדביקות עם הקב"ה, המלובש בתורה, שזה שייך להלב. וע"י המאור שיקבל, הוא מחזירו למוטב. כלומר, שהרצון לקבל לתועלת עצמו יכול לקבל כח מלמעלה, שיהא בידו לעשות מעשים לשם שמים."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

העיקר כל הזמן לראות לאן אני נמשך. לכן במיוחד הפסוקים הם כולם מכוונים ללב של האדם, איך הוא מחזיק את הלב שלו ומוכן על ידו להיות מכוון לבורא, עד שנרגיש שהבורא מתלבש בלב שלנו.

תלמידה: איך האדם יכול לכוון את הלב שלו למטרה בכל יום, ולהפוך אותו ללב של קדושה?

אי אפשר מיד. אבל כשאדם מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, ושקוע ממש ככל האפשר בתוך המאמרים, בדברים שהוא שומע מכתבי מקובלים, אז זה יותר ויותר מכוון את המוח והלב שלו לקשר עם הבורא. יוצא שהוא נמצא בקשר כזה הדוק, עד שמגיע לקשר פנימי וקבוע.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגיע להבנה משותפת בינינו כאיש אחד בלב אחד, כשאנחנו יודעים שכל אחד פונה לבורא מהדרגה שלו?

אבל כולנו מכוונים לבורא, ודאי שכל אחד מהנקודה שלו, אבל כשמכוונים, אז אנחנו כבר מתחברים בכוונה הזאת. יוצא שבמקום הרבה אנשים אנחנו יותר ויותר נעשים כאיש אחד בלב אחד, בכוונה אחת, לבורא אחד, וכך אנחנו נכללים זה בזה, עד שנכללים בבורא אחד.

תלמיד: איך אדם יכול לעבוד נגד הטבע שלו ולראות שכל הדברים מגיעים מהאור העליון? איך להתעלות מעל הטבע ולראות שכל דבר מגיע מהאור העליון?

על ידי התרגילים אנחנו בכל פעם מכוונים את מקור האור אל הרצון שלנו, וכך הרצון שלנו לאט לאט מכוון יותר נכון לבורא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שחכמת הלב פורצת מעבר להרגשת עצמו?

אנחנו נצטרך עוד לבדוק איך זה עובד ואיך אנחנו יכולים לכוון את הכיוון הזה, מאיפה זה מגיע ולאן הוא מגיע.

תלמיד: האם זה נקרא תיקון הלב?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בעבודה הרוחנית בין פעולה ומעשה לעומת הלב? מה יותר מועיל?

פעולה היא המעשה שאנחנו רוצים לפעול מהלב שלנו על הקשר שלנו עם הבורא. זו הפעולה שלו. והמעשה הוא יותר חיצון, שעל ידי הפעולה אנחנו מעוררים את הכוחות המייצבים אותנו ישירות לבורא.

תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי שהבורא מתלבש בלב שלנו?

הלב זה הרצון שלנו. אם אנחנו מכוונים את הרצון שלנו להשגת הבורא, להרגשת הבורא, כל פעם פונים לבורא, אז בהדרגה הקשר שלנו עם הבורא נעשה יותר ויותר חזק וקבוע. כך אנחנו מרגישים שיצאנו לקשר עם העליון שלנו. זה דווקא מלב ללב.

תלמידה: האם חכמת הלב מתגלה עם האור מהבורא שמעורר את האדם?

כן, בדיוק כך עם הלב. אנחנו מתקשרים בין הלבבות על ידי האור שמופיע בין לב ללב.

תלמיד: האם החשיבות להרגיש את הלב שלנו נמצאת בזה שאנחנו מסוגלים להרגיש ולתפוס מידע יותר אמיתי מאשר מה שאנחנו קולטים מהמחשבה?

נכון. ככל שיותר פנימי ואמיתי אנחנו רוצים להיות קשורים, זה נקרא שאנחנו עולים מדרגה לדרגה ואוחזים בלב באור יותר עליון.

קריין: קטע מספר 3.

"שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב."

(הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה' 1988)

לכן מי שעומד לתקן את הלב שלו, את הקשר שלו לבורא ובשביל זה הוא הולך ומתחבר עם החברים, אז הוא נקרא "חכמי הלב". וזה העיקר בשבילנו.

תלמיד: איך אדם מתקן את הלב שלו?

כשאני שומע את השאלות ששואלים החברים, אז אני יותר ויותר מכוון את עצמי להיות בתוך השאלה הזאת. יוצא שאנחנו מתקשרים מלב ללב בינינו. ככל שכולנו יכולים להיות מכוונים דרך הקשר שלנו לבורא, אז אנחנו מעוררים אותו, וכבר הבורא נמצא באיזה אחוז בקשר בינינו. וכך אנחנו מעוררים את הקשר הכללי.

תלמיד: האם היכולת לתקן את הלב באה רק מזה שאדם שומע שאלות של אנשים?

האמת שזה העיקר. כמו שאנחנו יכולים להשפיע זה על זה, זה מגיע לליבנו ומכוון כל אחד לקשר עם הלבבות של החברים. ובזה אנחנו מעוררים את כולנו וכאן כבר מדובר על התקשרות בין כולנו לבורא אחד.

תלמידה: אנחנו קוראים הרבה טקסטים בזמן האחרון, ממש מנתחים אותם בזמן השיעור. איך אדם יכול להיות בטוח שהוא משתמש בלב שלו ולא בשכל שלו כשהוא מנתח את הטקסט?

אם אדם מתכוון כל פעם יותר ויותר להרגיש איך הבורא משנה לו את הלב, משפיע על ליבו, על ידי זה אנחנו מסוגלים גם לשנות את ליבנו, עד שהלב יהיה מכוון דרך הקשר עם כולם לבורא והבורא יהיה מכוון אלינו. וכך מהלב של הבורא לליבנו ומליבנו לבורא אנחנו כל פעם מעוררים ומחזיקים ישר את הקשר עד שנכללים בליבנו עם הלב של הבורא.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגיע להתכללות כדי שהכוח הפוטנציאלי שנמצא בלב של כל חברה יגלה את הבורא?

ההתכללות מתגלה על ידי המאמצים בקשר, בכיוון הקשר, מאמץ, מטרה ואז אנחנו נכללים, מכוונים לאותה מטרה מעומק ליבנו וכך מתקרבים ונכללים. מקבלים בזה כוח, יכולת הרבה יותר מאשר בלי התכללות. העיקר זה התכללות. יש כאן גם עוצמה שאנחנו נכללים אחד בשני, עוצמה כמו בחיבור, ובאיזו מידה אנחנו יכולים לזהות שאנחנו נמצאים בלב אחד.

תלמיד: איך האדם יכול לדעת אם הפעולות שלו מגיעות מהתורה או מהרצון לקבל?

לפי התוצאות. אם זה מגיע לבורא, אז זה נקרא ש"נכללים ברצון להשפיע" של העליון. ואז אנחנו מרגישים את התוצאה כמצב שנמצאים במצב של העליון. ואם לא, אז חס ושלום, להפך.

תלמיד: במאמר כתוב שהאדם לא יכול לעשות משהו למען הבורא. איך להיות במצב של אמונה והכוונת הלב, שהאדם כן יכול לעשות משהו למען הבורא?

אם הלב אומר לו כך, אז טוב שהוא יקשיב ללב שלו ויפעל. כלומר, להסכים עם הלב, לאסוף את חלק מהלבבות של החברים אל תוך ליבו ולהפנות לבורא.

תלמיד: אבל במאמר כתוב שהוא לא יכול.

אז תרגיש האם אתה מתבלבל או לא. אבל יהיה נכון, האמת, אם נדרוש שחיבורים כאלה יתחילו להתעורר בנו ויפעלו.

תלמיד: לפעמים אני מרגיש את רצון החבר יותר מהרצון האישי שלי. זו הרגשה לא תמיד נעימה, אולי זה דווקא מפריע להתקשר לרצון של הבורא. איך לפנות אליו?

אתה צריך להפנות את תשומת ליבך לחברים, להיות בתוכם, לקשור אותם יחד ברצון אחד שמכוון לבורא, לעלייה למען הבורא, ובצורה כזאת תוכל להשפיע עליהם ולקרב את כולם יחד לבורא.

קריין: קטע מספר 4 כותב הרב"ש.

"אומר הר"א עזרא ז"ל וזה לשונו "דע כי כל מצות הכתובות בתורה, או המקובלות שתקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכל הם לתקן הלב. כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין. וכתוב, "לישרים בלבותם", והיפך זה, "לב חורש מחשבות און", ודע, כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב"."

(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)

זה משפט ידוע. האבן עזרא היה מהגדולים שבזמנו, וודאי שכך הוא מכריע את דעת כולם כנגדו.

תלמיד: במה המעשים עוזרים לתקן את הלב? בשביל מה צריך מעשים אם הכול זה לב ורק לאנשי לבב נתנה התורה?

אבל כל הלב שיש לך זה סך הכול תרי"ג רצונות, אז מה תעשה, תתעסק רק בזה? יש כאן פנימיות וחיצוניות. על ידי פנימיות הלב האדם מתקשר לבורא ולחברים, מחיצוניות לפנימיות, וכך הוא מכוון את ליבו.

תלמיד: פנימיות הלב זה ברור, עיקר העבודה להתקשר לחברים בפנימיות הלב. אבל בשביל מה כל המעשים בחיצוניות?

כי אנחנו בנויים בצורה כזאת שהרצון שלנו מתחלק לפנימי וחיצון. מאיפה זה נובע? מתוך זה שאנחנו יכולים להיות קשורים בינינו ועם הבורא, ואלו שני כיוונים, שתי שכבות של הרצונות שלנו, של הכוונות שלנו, של המחשבות שלנו. זה נובע מזה שיש בורא ונברא, ממש אי אפשר לחלק אחרת.

תלמיד: זה ברור איך הפנימיות מתקנת את הלב, אבל איך החיצוניות מתקנת את הלב?

החיצוניות גם צריכה להיות מכוונת לתיקון הלב מפני שכולנו נכללים בפנימיות וחיצוניות הרצון.

תלמיד: מה הדגש בזמן הלימוד ומה הדגש בזמן ההכנה ללימוד, ואיך שתי הפעולות האלה משלימות זו את זו?

הן משלימות בתוך הלב של אדם, כי בסך הכול ליבו מכוון להשפעה, וכדי להיות מכוון לבורא עם הלב, עם הרצון הכללי שלו, הוא צריך להיות מחובר עם החברים ולהעלות את הרצונות שלו לבורא. לכן אם אנחנו מכוונים כך, אז בסופו של דבר זה פועל.

תלמיד: מה הדגש בזמן הלימוד לעומת זמן ההכנה ללימוד?

בזמן הלימוד אנחנו כבר נכללים מכל מיני טקסטים מהמקובלים, מהתורה, ומשתדלים לבצע אותם. זה בזמן הלימוד, וכך כל הזמן צריכים להשתדל שהתורה תכוון אותנו למטרת הבריאה.

תלמיד: קודם שמענו שאנחנו מתכללים מהשאלות של החברים וזה בעצם נותן לנו חיזוק ותיקון ללב של המשותף של כולנו, וגם ללב הפנימי של כל אחד.

כן.

תלמיד: אבל מה קורה בזמן הלימוד כשאנחנו קוראים את המאמר, מה העבודה הפנימית של הלב שלנו, מה המאמץ הפנימי של כל אחד מאיתנו כך שנוכל להגיד שאנחנו באמת מושכים את המאור והוא נכנס ומתקן אותנו? מה המאמץ שלנו בזמן קריאת המאמר?

אני משתדל בכל כוחי להיות קשור למחשבות ולרצונות של החברים שלי שאיתם אני נמצא בקריאת המאמר, ואני כל הזמן בודק את עצמי, שאני לא נמצא בסטייה אלא בחיבור, בכיוון, בדבקות לכוונות של החברים. ובאותו מקום של הדבקות, המקום הכללי שלנו, אני וגם החברים אני מקווה, משתדלים להתקשר יותר ויותר יחד ומכָוונים לראות בקשר בינינו את דמות הבורא, ושאנחנו נמצאים במסירות נפש אליו.

תלמיד: מצד אחד, אנחנו קוראים חומר, מאמר שבו המקובלים העבירו לנו ממש מרשם, איך אנחנו צריכים לעבוד בינינו, איך אנחנו מיישמים את העבודה בינינו. איך באותו רגע שאני רוצה להבין מה המקובל נותן, לתרגם את זה בתוך הלב שלי, אני מעביר את זה לעבודה שלי בין החברים? איך אני מפרמט את הלב שלי או מכוון אותו לחברים באותו זמן? מה הפעולה המיוחדת שעל ידה אני מושך את המאור בעצם?

זה לא פשוט. אי אפשר לעשות זאת בפעולה אחת, אבל לאחר שתעשה כמה וכמה תרגילים כאלו, לקשר את עצמך אל הבורא ולכוון את הקשר שלך עם החברים אל הבורא, אז ייצא לך, תרגיש שאתה כן יכול להיות מכוון ומחובר אליו, ותוכל לתקן את הקשר שלך עם הבורא בצורה שהקשר הזה בעצמו שמופיע, הוא פועל על כולנו, גם עליך עם הבורא, גם על העשירייה שלך, גם על קבוצה יותר גדולה, ובכלל על כל אלה שנמצאים בלימוד הקבלה, כך שכולנו נכללים "כאיש אחד בלב אחד" כמו שאומרים, והכול מגיע בסופו של דבר לנקודה אחת, מרכז אחד.

הבורא בכוונה סובב אותנו יותר ויותר מפני שכל ההתכללות שלנו בנויה בצורה כזאת שדווקא דרכה אנחנו מקבלים את התיקונים. אנחנו צריכים להיות במאמצים ככל האפשר ולצפות לתוצאה מהמאמצים, ולא להיות רק במאמצים עצמם או לצפות לתוצאות בלבד.

תלמיד: מה התפקיד של כל חבר, או תפקידה של עשירייה כדי ליצור אווירה כזאת או ביטחון, כך שכל חבר יוכל לפתוח את הלב?

אנחנו מחויבים לבצע מה שאומרים לנו מקובלים, זה נמצא בחלק הזה של הפסוקים, מה שהם מייצבים לפנינו, ולהשתדל להיות בזה כל פעם. זאת אומרת, כל פעם שאני חוזר לקשר, אני קודם כל מחזק את הקשר שלי עם כל קבוצת בני ברוך כעשירייה, ואחרי זה את הקשר שלי עם הקבוצה שאני שייך אליה, למשל פתח תקווה, ואחר כך עם קבוצה חיצונית, למשל טורקיה.

תלמיד: אנחנו כל הזמן שומעים על התקרבות בעשירייה. איך התקרבות באה לידי ביטוי בעשירייה?

התקרבות זה נקרא שאנחנו נכללים ברצונות שלנו וברצונות של יתר העשיריות, ושהרצון המשותף הזה שלנו יהיה בקשר אחד עם רצון הבורא.

קריין: קטע 5.

"צריך לעשות כל המעשים של תורה ומצות, בכדי שיביאוהו לידי הכוונה בעמ"נ להשפיע. ואח"כ, כשכבר יש לו הבנה שלימה, כמה שנחוץ לו לעסוק בעמ"נ להשפיע, ומרגיש כאב ויסורים מזה שאין לו הכח הזה, אז נקרא, שיש לו כבר על מה להתפלל תפלה על עבודה שבלב. כי הלב מרגיש את מה שחסר לו.

אז על תפלה זו באה עניית התפלה. היינו, שנותנים לו מלמעלה את הכח הזה, שהוא כבר יכול לכוון בעמ"נ להשפיע. כי אז יש לו כבר אור וכלי. אבל מה יכול האדם לעשות, שאחרי כל היגיעות שטרח ויגע, ומכל מקום עוד לא הרגיש חסרון, מזה שלא יכול להשפיע, לבחינת כאב ויסורים. אז העצה, לבקש מה', שיתן לו את הכלי, המכונה "חסרון מזה שלא מרגיש", והוא בבחינת מחוסר הכרה, שאין לו שום כאב מזה שלא יכול להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 37 "מי מעיד על האדם" 1985)

יותר ויותר להיות מודאג ממה אנחנו מרגישים בלב, האם ההרגשה הזאת נובעת מזה שאני מתקרב לבורא, מתרחק ממנו, קשור רק אליו עם כל החברים, וזה מה שמדאיג אותי.

תלמיד: אני שם לב כל הזמן מה קורה בלב שלי, מסתכל על הלב שלי. ואז מה אני רואה?

דרכו אתה רואה את הקבוצה שלך, את כל קבוצת בני ברוך העולמית.

תלמיד: דרך הלב שלי.

כן.

תלמיד: ואני רואה או שאני מתקרב לקבוצה, או רחוק מהקבוצה.

גם כ.

תלמיד: מה אני עושה עם זה שאני רואה את היחס שלי לקבוצה?

אתה צריך לעשות את זה כאפס, שאתה והם אותו דבר, שאתה לא יוצא מהקשר ביניכם.

תלמיד: מה בפועל אני צריך לעשות?

לעשות מאמצים שאתה רוצה להיות איתם יחד כאיש אחד בלב אחד. שיבוא האור ויחבר אותך ואותם יחד.

תלמיד: איך לשמור על הלב של החבר?

להיות מקושר אליו. בכלל לקבוצה שלך תהיה מקושר קבוע, וגם להרגיש שהחבר עושה, וכך גם כולנו.

תלמיד: ההתקשרות בין הלבבות שלנו ללב אחד משותף, איך לתאר את הערבות הלבבית הזאת בינינו?

קודם כל תתפלל. אני לא יכול להגיד לך משהו חדש, אתה תשמע אותן המילים וכתוצאה מזה תתקרר. הכי טוב אם אתה נמצא בכיוון הלב שלך ועימו יחד אתה נמשך לבורא, ומתאר את כולנו יחד נכללים איש אחד בלב אחד.

תלמיד: איך אתה מסכם את השיעור?

אנחנו דיברנו על המצב שלנו וביררנו אותו, כך שאני חושב שפחות או יותר זה מובן לכולם. רצוי לקרוא אולי עוד כמה קטעי מקובלים ולתאר שמתקיימים בינינו, שהאור העליון מגיע אלינו ומחבר אותנו עימו יחד.

בהצלחה לכולם.

(סוף השיעור)