שיעור בוקר 07.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמ' 2075, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה", "לוח השאלות לפירוש הענינים", אותיות רנ"ו – ר"ס

קריין: אנחנו קוראים ב"תלמוד עשר הספירות", כרך ו', חלק ט"ז, דף ב' ע"ה, עמוד 2075, "ג' העולמות בריאה יצירה ועשיה". אנחנו ב"לוח השאלות לעניינים", שאלה רנ"ו, והתשובה נמצאת בעמוד 2080, דף ב' פ'. שאלה רנ"ו.

"רנו) למה עלה האור מהכלים שלמטה מטבור דא"ק למעלה מטבור."

קריין: תשובה, דף ב' פ'.

"רנו) עלית המלכות המסיימת אל חצי הבינה דגופא שהיא ת"ת, גרם להסתלקות האור מכל הכלים שמטבור ולמטה דא"ק, כי המלכות המסיימת מעכבת על אור העליון שלא להאיר ממנה ולמטה. ונשארו הכלים חלל פנוי והאור עלה למעלה מנקודת הסיום החדש שבת"ת, דהיינו למעלה מטבור. (אות ג')."

קריין: אנחנו בדף ב' ע"ה, שאלה רנ"ו.

"רנו) למה עלה האור מהכלים שלמטה מטבור דא"ק למעלה מטבור."

קריין: התשובה נמצאת בדף ב' פ'.

"עלית המלכות המסיימת אל חצי הבינה דגופא שהיא ת"ת, גרם להסתלקות האור מכל הכלים שמטבור ולמטה דא"ק, כי המלכות המסיימת מעכבת על אור העליון שלא להאיר ממנה ולמטה. ונשארו הכלים חלל פנוי והאור עלה למעלה מנקודת הסיום החדש שבת"ת, דהיינו למעלה מטבור. (אות ג')."

מי חשב על המאור המחזיר למוטב? מי מאלו שחשבו על המאור המחזיר למוטב, הרגיש שזה מפריע לו להבין על מה כתוב?

תלמיד: אין לי יכולת לנסות להתפלל עבור החיבור וגם להיות בתוך הטקסט ולהבין את הסְכמה, אני לא יכול.

אבל אחרים כן יכולים. מי עוד? בוא נקרא שוב.

קריין: שאלה רנ"ו.

"רנו) למה עלה האור מהכלים שלמטה מטבור דא"ק למעלה מטבור."

קריין: תשובה.

"רנו) עלית המלכות המסיימת אל חצי הבינה דגופא שהיא ת"ת, גרם להסתלקות האור מכל הכלים שמטבור ולמטה דא"ק, כי המלכות המסיימת מעכבת על אור העליון שלא להאיר ממנה ולמטה. ונשארו הכלים חלל פנוי והאור עלה למעלה מנקודת הסיום החדש שבת"ת, דהיינו למעלה מטבור. (אות ג')."

איך עכשיו קיבלתם את התשובה? בצורה שכלית או רגשית? רגשית יותר או שכלית? חלק אומרים שכלית וחלק אומרים רגשית. מתי זה וזה ישתוו יחד? מה אתם חושבים? כשאני בדיוק אהיה באותה הפעולה, אז אצלי גם השכל וגם הרגש יהיו בהשתוות. ואז אני אבין מתוך ההרגשה, וארגיש מתוך ההבנה מה קורה כאן.

קריין: שוב שאלה רנ"ו.

"רנו) למה עלה האור מהכלים שלמטה מטבור דא"ק למעלה מטבור."

קריין: תשובה.

"רנו) עלית המלכות המסיימת אל חצי הבינה דגופא שהיא ת"ת, גרם להסתלקות האור מכל הכלים שמטבור ולמטה דא"ק, כי המלכות המסיימת מעכבת על אור העליון שלא להאיר ממנה ולמטה. ונשארו הכלים חלל פנוי והאור עלה למעלה מנקודת הסיום החדש שבת"ת, דהיינו למעלה מטבור. (אות ג')."

מה התגובה? הרצון לקבל מחולק לשני חלקים, בחלק אחד הוא יכול להשפיע ובחלק שני הוא לא יכול להשפיע. למעלה מטבור הוא יכול להשפיע, למטה מטבור הוא לא יכול להשפיע. אז "עלית המלכות המסיימת אל חצי הבינה דגופא שהיא ת"ת", זה הגבול שלמעלה ממנו יכול להשפיע ולמטה לא. אז אני מצמצם מה שלמטה, לא משתמש ברצונות האלה, ומחצי תפארת ולמעלה אני יכול להשפיע. מלכות עולה, אני מסיים את הפעולה שלי בדיוק במקום איפה שפחות מזה אני לא יכול. "גרם להסתלקות האור מכל הכלים שמטבור ולמטה דא"ק," זאת אומרת כל הכלים שהיו פעם מקבלים על מנת להשפיע, עכשיו לא יכולים לקבל על מנת להשפיע, התרוקנו.

שוב, אני לא יודע מה זה בדיוק לקבל על מנת להשפיע, אבל כמו ילד קטן, מקבל שזה כך, התרוקנו. "כי המלכות המסיימת", איזה גבול, "מעכבת על האור העליון", על התענוג, על גדלות הבורא, על ההיכרות, על הדבקות עימו, "להאיר ממנה ולמטה", שאני לא ארגיש את זה, שאני ארגיש בכלים האלו שאני מנותק, שאני לא מחובר לבורא. למה? לא יכול להשפיע לו. אז אני עושה על עצמי את הפעולה הזאת של ניתוק, בעצמי נכנס לרצונות האלה בחושך. "ונשארו הכלים" הללו למטה מטבור, "חלל פנוי והאור עלה למעלה מנקודת הסיום החדש שבת"ת, דהיינו למעלה מטבור." זאת אומרת כל התענוגים, כל האורות, גילויים, כולם עלו למעלה ואיפה שהייתי יכול לגלות קודם את הבורא, קשר עמו, דבקות, השפעה הדדית, אני נשאר בלי זה. זה נקרא "עליית המלכות לבינה".

קריין: שאלה רנ"ז.

"רנז) מה"פ שיצא האור דרך נקבי עינים דא"ק והאציל הע"ס דנקודים."

קריין: תשובה בדף ב' פ'.

איפה שהוא קורא א"ק הכוונה ס"ג.

"רנז) עלית מלכות המזדווגת ממקום הפה למקום חצי בינה דראש," מה זאת אומרת? מה זה נקרא שמלכות המזדווגת עלתה מפה לנקבי עיניים? לחצי בינה? מה זה נקרא רגשית? ברור שזה צמצום, אבל אני שואל איך רגשית אנחנו יכולים לתאר את זה, כך שאנחנו מרגישים מה זה. מה זה שמלכות, מקום הזיווג עולה מפה לנקבי עיניים, מה קורה בי.

תלמיד: אולי הזדככות?

ברור שאין הזדככות, אבל הזדככות זה לא אומר לי שום דבר.

תלמיד: פחות רצונות לקבל, יותר רוצה להיות בחפץ חסד.

בסדר, טוב.

תלמיד: שיש מקום שאני מפחד להתקרב אליו כדי לא לקבל בטעות לעצמי, אז אני נזהר, מתרחק מזה.

גם נכון. זאת אומרת אתם צריכים לתאר את זה איכשהו, אחרת לא יהיה לכם קשר. סתם להגיד "אני רוצה מאור המחזיר למוטב" זה לא מספיק. איכשהו, לא בדיוק, לא צריכים, כי לחטט בזה אנחנו לא מסוגלים ולא צריך, אלא בכל זאת קצת להיות מקושר למאור המחזיר למוטב, מה הוא צריך לעשות לי? אני לא יכול לעבוד עם כלים דקבלה, אני כן יכול לעבוד עם כלים דקבלה, אני מצטמצם, האור יצא, איפה האור הזה? למה, איך אני עושה שהוא יחזור? כל מיני דברים כאלה. וזה לא כל כך חשוב מה שאנחנו מדברים, אם זה בדיוק נכון או לא בדיוק נכון, זה לא חשוב. העיקר להיות איכשהו קשור, איכשהו לבקש, איכשהו שיבוא ויתקן.

"עלית מלכות המזדווגת ממקום הפה" שהיה קודם "למקום חצי בינה דראש," לנקבי עיניים מה שנקרא, שרק שם אני יכול לעשות זיווג דהכאה, להתקשר עם הבורא רק מהכלים האלו, מחצי בינה ומעלה, כלים זכים, קטנים. "אחר הזדככות המסך" כוח הדחייה, שאני כבר לא יכול, נעשה זך יותר, לא קשה, לא חזק. "לבחי"ב דהתלבשות ולבחי"א דעביות, הנקרא בחינת עינים, אז נעשה הזווג דהכאה במקום נקבי העינים, שמשם יצאו הע"ס דנקודים." זה קצת יותר מורגש? זאת אומרת איבדתי את הקומה הגדולה שהיתה לי, ומאין ברירה אני גורם עכשיו למסך שהוא יעבוד לפי הכלים שאני מסוגל וכך אני מתקשר לבורא, רק מכלים דהשפעה, מבינה ומעלה.

מה צריכה להיות כאן התפילה, הבקשה? שאני נכלל בזה שכלים יותר גדולים, פחות גדולים, יותר מסך יותר, פחות מסך. מה מוסבר לנו ב"תלמוד עשר הספירות"? רצון לקבל, צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה, קבלת האור על מנת להשפיע או להשפיע על מנת להשפיע, הזדככות. כל הפעולות האלה, זהו, אין יותר, עבודה עם המסך. אני צריך להיות קשור כל הזמן עם המסך ולבקש, להרגיש, יותר מסך, פחות מסך, איפה אני נמצא לעומת זה. עד כדי כך שאני ממש מרגיש שזה כאילו נמצא בי כך שזה נכנס יוצא, נכנס יוצא, עובד ככה.

קריין: שאלה רנ"ח.

"רנח) מה"פ שנתפשטו הנקודים מחוץ לתנה"י דא"ק."

"רנח) קומת הזווג לע"ס דנקודים יצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק, כנ"ל בתשובה ד', שהוא העליון להע"ס דנקודים. ונודע, שעיקר הקומה נשארת בעליון והענף של אותה הקומה יורד אל התחתון ולפיכך, קומת נקודים שבהעליון, ירדה למטה מטבור דעליון ונתלבשה שם בפנימיותו, והוא הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. וקומת התחתון שהם הע"ס דנקודים, ירדו למטה מטבור ונתלבשו מבחוץ לתנה"י דא"ק. (אות ו'. ואות ב')."

כמה שיותר להכניס רגש, שייכות, אחרת לא נוכל לבקש את המאור המחזיר למוטב. לְמה שיבוא המאור?

קריין: שוב שאלה רנ"ח.

"רנח) מה"פ שנתפשטו הנקודים מחוץ לתנה"י דא"ק."

קריין: תשובה.

"רנח) קומת הזווג לע"ס דנקודים יצאה בנקבי עינים דס"ג דא"ק, כנ"ל בתשובה ד', שהוא העליון להע"ס דנקודים. ונודע, שעיקר הקומה נשארת בעליון והענף של אותה הקומה יורד אל התחתון ולפיכך, קומת נקודים שבהעליון, ירדה למטה מטבור דעליון ונתלבשה שם בפנימיותו, והוא הנקרא מ"ה וב"ן דא"ק. וקומת התחתון שהם הע"ס דנקודים, ירדו למטה מטבור ונתלבשו מבחוץ לתנה"י דא"ק. (אות ו'. ואות ב')."

שאלה על הכוונה?

שאלה: אתה אמרת להתקשר רגשית כמה שיותר, ואני רוצה לדעת האם בשביל להתקשר רגשית צריך בכל זאת איזו הבנה שכלית, אפילו קטנה, משהו?

יכול להיות שכן.

תלמיד: אם אין בכלל שום הבנה, אז לחפש את השכליות הזאת בשביל שיהיה במה להתחיל?

אז פשוט הרצון הכללי. זה שאני רוצה להבין, לדעת, זה לא כל כך חשוב, ולהרגיש, זה גם לא כל כך חשוב, אלא אני רוצה שכל מה שאני שומע עכשיו, אפילו לא מבין בזה כלום, שזה ישפיע עלי כמו תרופה. הרופא הביא לי תרופה, אמר "קח לך", אני לוקח, זהו. זה כמו שרב"ש היה אומר, הרופא אמר לך לקבל בפנים ואתה מורח על העור, זה לא יעזור. אז אנחנו עכשיו לומדים, איך אני אקבל את זה כמה שיותר פנימה.

שאלה: זה קצת מבלבל. אם אני יודע שכוונה רוחנית היא לשים את עצמי בצד ודווקא לחבר בין הבורא לעשירייה, שזאת הכוונה שאני צריך לדבוק בה.

אבל אתה עושה את זה.

תלמיד: אבל אני לא יודע איפה לשים את הפוקוס.

אתה עושה, הפעולה היא שלך. אתה רוצה לחבר את הבורא לעשירייה, אתה רוצה שהוא יתגלה בעשירייה, זה ודאי. אתה לא יכול לעשות שום פעולה אחרת, שום תפקיד אחר, חוץ מלהיות כאן הש"ץ, שאתה שליח שלהם, שאתה מארגן אותם, שאתה המארגן, שאתה מבקש, שאתה מטפל, שאתה מסדר. התפקידים האלה הם עליך.

תלמיד: איך לשלב את הפוקוס שלי על החיבור של העשירייה, ויחד עם זה להיות רגיש לגבי כל הפעולות האלה שקורות בפנים ומה אני מרגיש ומה קורה בתוכי? זה לא מסתדר. או שאני רגיש כלפי עצמי ורואה מה עולה ויורד בי, או שאני לא המשוואה.

ואם אתה רוצה להרגיש איך העולה והיורד, כל הבוכנה הזאת שבך ועוד כל מיני כאלה פעולות, תופעות, הן לא בך אלא בכולם, בכל העשירייה?

תלמיד: אז זה יסתדר. איך לעשות את זה?

לתאר את זה ככה, שאתה נקשר איתם ואתה מבקש מהבורא שיעשה עליכם אותה הפעולה כמו שאתם קוראים. תשתדלו כמו ילד, כמה שאפשר. אתם תרגישו שאתם נמצאים בזה עם הרצון, שאתם פונים לבורא, שאתם נמצאים עם העשירייה, שאתם רוצים שהוא יטפל בה. ואתם תהיו בפעולה, ובתורה ולא בחכמה. אחרי חצי שעה שתחזיק את עצמך כך, אתה תראה איך אתה יוצא מהשיעור, ישתנה בך משהו, הכלים ישתנו.

שאלה: שאלה רנ"ט.

"רנט) מהו בעת הצמצום מטרם צאתו מן העינים דא"ק."

קריין: תשובה.

"רנט) אחר שהמלכות המסיימת עלתה למקום בינה דגופא, ומטרם שעלתה מלכות המזדווגת לבינה לראש, למקום הזווג להוציא קומת הנקודים, הנה בינתים נפלו הכלים שמחזה ולמטה מתחת סיום רגלי א"ק, כלומר למטה מנקודת הסיום דצמצום א'. (אות ג')."

שוב, אנחנו מכינים את עצמנו, אני, עשירייה ובורא. זה נקרא "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא, חד הוא"¹, בואו נסדר אותם כאחד.

קריין: שוב, רנ"ט.

"רנט) מהו בעת הצמצום מטרם צאתו מן העינים דא"ק."

"רנט) אחר שהמלכות המסיימת עלתה למקום בינה דגופא, ומטרם שעלתה מלכות המזדווגת לבינה לראש, למקום הזווג להוציא קומת הנקודים, הנה בינתים נפלו הכלים שמחזה ולמטה מתחת סיום רגלי א"ק, כלומר למטה מנקודת הסיום דצמצום א'. (אות ג')."

בין צמצום א' לצמצום ב' יש כאן נפילת הכלים שעליהם פעל צמצום ב', למטה מכל הכלים, למטה מכל הסיומים, למטה מסיום רגלין דא"ק.

שוב, כל הזמן להיות בעליה, בירידה, אבל יחד כולם. זה נקרא "תלמוד עשר הספירות", רק על עשר ספירות כאן מדובר ומה קורה איתן, מעלה, מטה, כל הזמן. זה מבנה של הנשמה, אחד.

שאלה: עכשיו אתה עושה את המאבק למענינו?

איזה מאבק אני עושה?

תלמיד: שנשמור על הכוונה.

לא, אני לא שומר על הכוונות שלכם, אל תחשבו שאתם יכולים לסמוך עלי, שום דבר אני לא עושה במקומכם.

תלמיד: אז אני רוצה שאנחנו נעשה את זה בינינו בעשירייה.

תעשו.

תלמיד: לא שאתה תעשה את זה.

אני לא עושה, אני רק אומר לכם איך לעשות. וגם קצת כמה שאפשר למסור את זה במילים, זה עניין רגשי. ברוחניות יש מסכים משותפים, שם אפשר למסור רגש אחד לשני. בינתיים אנחנו לא מסוגלים לזה.

שאלה: מה זה שנפלו הכלים בצמצום ב' מתחת לסיום רגלין?

אי אפשר להשתמש בהם יותר. קודם היו לנו כלים בעשירייה שאנחנו יכולנו להשתמש בהם, עכשיו יש בינינו כאלו כלים, בקשר בינינו, שאנחנו בהם לא יכולים להשתמש, לא יכולים להשתמש בהם בעל מנת להשפיע. הקשר בינינו לא עד כדי כך חזק שאנחנו יכולים בכלים האלו, ברצונות האלו להידמות לבורא.

תלמיד: זה בצמצום ב' מה שעכשיו אמרת?

צמצום ב'.

תלמיד: הוא כותב שזה נפל מתחת לסיום רגלין.

לכן אנחנו מצמצמים את הכלים האלו ולא משתמשים בהם. ואנחנו מרגישים שהם יצאו מכלל שימוש, זה נקרא שיצאו מסיום רגלין, שאין בכל הפרצוף שלנו שימוש בהם.

שאלה: פעם לשם ההבנה ולשם הרגשה, כל הזמן הייתי צריך להתעסק יותר עם השרטוטים שלך. כרגע לפי ההנחיה שלך פשוט נתתי לראש להתנתק, ללב להרגיש את הקריין איך הוא קורא וכל הזמן חשבתי על העשירייה. זאת הכוונה הנכונה?

האמת שאני זוכר שבאמת פעם שרטוטים היו מפריעים להיכנס לרגש, אבל אחר כך זה מסתדר. זה בסך הכול ציור, איפה הכלים כן נמצאים בהרגשה ובהפעלה ואיפה לא. זה לשם ציור, אלה סימנים יותר קצרים, זו שפה.

תלמיד: ממש עכשיו כביכול את כל השרטוטים שמתי בצד. והלב, הרגש צריך לעבוד עם הכוונה הנכונה, זה רק בלשמוע ולהרגיש את העשירייה.

שיהיה ככה, אחר כך אתה תראה שגם השרטוט מבטא את הרגש.

קריין: שאלה ר"ס.

"רס) למה אומר שנחשבו ב' בחינות דחיצוניות, ואינו חושב בחינה הג' דחיצוניות שהיא החיצוניות דחיצוניות דאחור."

קריין: תשובה בדף ב' פ"א.

"רס) בחינה הג' דחיצוניות, שהיא חיצוניות דחיצוניות דאחור, שהיא המלכות, הנה כלפיה אינו כאן נפילת יתירה מחמת צמצום ב', להיותה כבר בחינת סיום רגלין דא"ק גם מצמצום א', אלא אח"כ שכבר נפלו ב' בחינות החיצוניות העליונות מהמלכות הזו, ונעשו לחלל פנוי, הנה הם גרמו לה חושך יותר כי היא ירדה בהכרח עוד למטה מהם, ואז נעשתה גם המלכות בערכה לבחינת חלל פנוי ולכלי ריקן. (אות ה')."

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩