שיעור בוקר 17.05.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמ' 55, דף נה, הסתכלות פנימית, פרק א', אותיות א' – ח'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", חלק ב', הסתכלות פנימית, "עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים".

אלו דברים חשובים כי בעצם בהם אנחנו נמצאים, בעגולים וביושר. מרגישים או לא מרגישים ועד כמה מרגישים זה תלוי בנו. אבל העובדה היא שמערכת ההשפעה העליונה מהכוח העליון מסודרת כך שהיא משפיעה עלינו גם דרך עגולים וגם דרך יושר, ואנחנו צריכים לתאר גם עיגולים וגם יושר, ובכמה אנחנו יכולים להיות בהתקשרות אליו בצורה הדדית.

עגולים הם מאוד מיוחדים, הם שייכים לכל האנושות וכביכול בשווה לכולם, כי הם לא תלויים במסכים, לא תלויים ביחסים שיש בין האדם ממטה לבין הבורא מלמעלה, אלא באשר הנברא הוא נברא והוא חי וקיים, אז כבר בזה הוא נמצא בהשפעה עליונה דרך העגולים.

אנחנו רואים שרוב העולם מתקיים דרך העיגולים. כל מה שקורה בעולם, עליות וירידות, בנכסים, במלחמות, בכל מיני השפעות, קורה דרך העגולים, וגם זה שמישהו לא ילחץ על הכפתור ויפוצץ את העולם. חוץ ממטה למעלה, שזה כבר היחס בינינו ולבורא בתנאים מיוחדים, כלומר בעשיריות - עד כמה אנחנו רוצים לדמות את היחסים בינינו לבורא שיהיו בהתאם ליחס הבורא אלינו, רק שהוא מתייחס אלינו באור ואנחנו מתייחסים אליו בכלים שלנו. ולכן במידה שאנחנו מוכנים לוותר על עצמנו, לבטל את האגו שלנו ולהתחבר בינינו, המידה הזאת נקראת השפעה לבורא וכך אנחנו יכולים להשפיע עליו. הוא משפיע עלינו בעגולים ואנחנו משפיעים עליו ביושר, אומנם יש כאן השפעה הדדית.

קריין: הסתכלות פנימית, חלק שני, "עגולים ויושר". אות א', "העגולים הם בחינת ג"ר".

1. הסתכלות פנימית

עגולים ויושר, כולל עשרה פרקים

פרק א'

מבאר: את עשר ספירות דעגולים. ובו ו' ענינים: א. העגולים הם בחינת ג"ר. ב. בספירות דעגולים כל החיצון יותר חשוב יותר. והפוכו בספירות דיושר, שפנימי יותר חשוב יותר. ג. ב' בחינות קבלה בכלים: א. דרך פנימיותם. ב. דרך חיצוניותם. ד. אי אפשר שתתגלה הבחינה הד' אלא ע"י ג' הבחינות הקודמות לה וגורמות את גילויה. ה. ד' הבחינות הן כד' קליפות שוכבות זו על זו בדופן כלי, שהשפע מתקבל בקליפה הפנימית. ו. כל מסך עב יותר מעלה או"ח בקומה גבוהה יותר, והם ה' קומות.

1. אות א'

העגולים הם בחינת ג"ר.

"הנה בעשר ספירות העגולים, דיבר בם הרב מעט מאד, וגם הדברים המועטים האלו הם לכאורה מלאים סתירות, אולם להרחיב בהם הדיבור אי אפשר, משום שהמה בחינת ג"ס ראשונות, שאסור לנו לעסוק בהם, אמנם אותם הדברים המעטים שכתב הרב צריכים לבאר אותם עכ"פ עם הסבר רחב ובהיר, באופן שיספיקו למטרתם שהרב רצה בה, דהיינו עד כמה שצריכים בהכרח לקשרי החכמה."

מה שנחוץ לנו לתיקון אנחנו צריכים לברר, זה העיקר. כל היתר אם יהיה אז יהיה, אם לא יהיה אז לא יהיה. אבל המטרה שלנו צריכה להיות כמה אנחנו יכולים על ידי כל הידע הזה, השפעה של העגולים, להגיע לתיקונים שלנו ביושר, כי ברור לנו שהכלים שלנו הם כלים דיושר.

אות ב'

בע"ס דעגולים, כל החיצון יותר, חשוב יותר

"ומתחילה נבין הדברים בכללם, כי הרב מחלק את כללות כל המציאות בב' הבחנות, שהם: עגולים ויושר, כלומר, שכל הפרצופין הנמצאים בחמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע עד לעולם הזה, יש בכל אחד בחי' ע"ס דעגולים וע"ס דיושר." איפה שיש עגולים יש יושר ואיפה שיש יושר יש עגולים, תמיד הם הולכים יחד. "והנה ראינו, שבספירות דעגולים, נמצא שכל החיצוני ביותר הוא המעולה ביותר, וכל הפנימי ביותר הוא הגרוע ביותר, כי העגול העליון הקרוב ביותר לא"ס הסובב ומקיף לכל המציאות, הוא המעולה ביותר מכולם ונקרא כתר, ובתוכו העגול הב' הנקרא חכמה, שהוא גרוע מהכתר וכו', עד לכדור הפנימי מכולם, שהוא העולם הזה, שהוא גרוע ביותר מכל העגולים, שהוא חושך בלי אור ומלא זוהמא. הרי, שכל עגול פנימי יותר הוא יותר גרוע, וכל עגול חיצוני יותר הוא יותר מעולה."

שאלה: מה זה אומר שהעיגול החיצון ביותר הוא הטוב ביותר?

כי הוא יותר קרוב לבורא ויותר רחוק מהנברא, והוא הראשון בהשפעת הבורא לנבראים. תחתיו יש עגולים אחרים שיוצאים מהראשון ובצורה כזאת הבורא משפיע דרך העליון ביותר עד התחתון ביותר.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לבנות בחזרה קו כל פעם כשאנחנו מרגישים את ההשפעה של כל מיני כוחות עלינו, כוחות כלליים של ההנהגה?

אין לך שום אפשרות, רק בתנאי שאתה מסדר את המערכת כך שהיא תוכל להגיע בהשפעתה ממטה למעלה, מעגולים ליושר. מה אנחנו עושים כשאנחנו מתחברים בינינו בעשירייה? מכל מיני צורות שיש על כל אחד אנחנו רוצים להגיע ליושר ועל ידי יושר להשפיע על הבורא, כי אין לנו קשר לעגולים, אנחנו לא יכולים להשפיע עליהם. הם משפיעים עלינו ובצורה כזאת שאנחנו לא יכולים בדיוק לתאר אותם. אבל להשפיע לבורא אנחנו יכולים רק דרך העגולים שאנחנו מייצבים בחיבור בינינו.

לכן אם יש לך עשירייה שבה כל אחד משקיע ככל שהוא יכול בחיבור ביניכם, אז החיבור הזה, יותר או פחות, כבר מסוגל להשפיע לבורא.

תלמיד: האם אנחנו בונים עיגול בינינו בחיבור הזה?

אנחנו מייצבים בינינו עיגול ומהעיגול הזה אנחנו מתחברים לבורא.

תלמיד: איך העיגול הופך לקו?

עכשיו אני לא רוצה לדבר על הדברים האלה. אנחנו צריכים ללמוד את מה שבעל הסולם כותב ומתוך זה יהיה לנו ברור. אני לא רוצה לקפוץ לפני בעל הסולם.

אות ג'

בע"ס דיושר, כל הפנימי יותר, הוא יותר חשוב

"והיפוכן הן ספירות דיושר, כי בהן כל שפנימי יותר הוא משובח יותר, שהרי עשר הספירות דיושר, הראשונות והפנימיות מכולם הן ע"ס דעולם אדם קדמון, והוא המכונה קו המתפשט מא"ס, שנמשך סמוך עד לעולם הזה ואינו נוגע בו. ובחיצוניותו מלבישות עליו ע"ס דיושר דעולם הב' שנקרא עולם האצילות, שמעלתו יורדת מן עולם אדם קדמון. ובחיצוניותו של עולם האצילות מלבישות עליו ע"ס דיושר של עולם הבריאה, הגרוע מאצילות וכו', עד לע"ס דיושר של עולם העשיה, שהוא הגרוע מכולם, שהוא מלביש בחיצוניות כל העולמות כולם. הרי שבספירות דיושר נמצא שכל החיצוני מחברו הוא גרוע יותר מחבירו, וכל הפנימי מחברו הוא מעולה יותר מחברו. דהיינו להיפך מעשר הספירות של העיגולים כנ"ל. אכן דבר גדול ועמוק מונח בדבר ההפכיות הזאת, שבין הספירות דעגולים לבין הספירות של היושר וצריכים להבינו היטב."

אות ד'

ב' דרכים בקבלת הכלי. א) דרך תוכיותו.

ב) דרך חיצוניותו.

"וכבר ידעת ענין הנקודה האמצעית שבא"ס ב"ה, שבה היה דבר הצמצום, שנתרחק האור מסביבות הנקודה ההיא ונעשה חלל ריקני. (עי' לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה והנה בחינה) ונתבאר שם, שעל כן נקראת בשם נקודה אמצעית, להורות שאינה מקבלת דרך פנימיותה ותוכיותה, אלא רק דרך חיצוניותה מסביבתה, כי על כן מקבלת האור בלי שיעור ומדה, משום שהמקבל מחיצוניותו אינו עושה גבול על האור עש"ה. הרי, שיש לנו ב' בחינות קבלה, בכלים: הבחינה האחת היא המקבל בחיצוניותו, ובחינה ב' המקבל בפנימיותו. והנה ודאי, שאין המדובר כאן במקום ושטח, שידמה לך על ידו חיצוניות ופנימיות, וא"כ, צריכים להבין היטב באילו פנימיות וחיצוניות אנו עוסקים כאן."

בינתיים בעל הסולם לא ענה על שום דבר, הוא רק שאל עוד כמה שאלות. אבל השאלות שלו הן שאלות לעניין, נלך איתן ונבין למה הוא מתכוון.

אות ה'

ג' בחינות הראשונות הן רק גורמות לגילוי

בחי"ד, והן עצמן אינן בני קבלה. כד'

קליפות שבדופן כלי.

"והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת "הרצון" שיש בנאצל. לקבל את שפעו מא"ס. (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה) גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו, כלומר, שכלי זה דהיינו "הרצון לקבל" האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה, שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ') ד"ה וטעם ע"ש) כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט, החל מהרצון להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר, ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א, ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו', עד לבחי"ד, השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' כלי, משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה, ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל, אמנם בחי"ג שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד, ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. בדומה, לדופן כלי גשמי, הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקובל באותו הכלי, נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם, רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באות, אלא משום שאי אפשר שתתגלה בחי"ד, זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל."

נקווה שזה מובן.

שאלה: האם אפשר להגיד שמה שנקרא חיצוני זה השפעה, ומה שנקרא פנימי זה קבלה?

אם אנחנו מדברים על הכלים לפי האופי של הכלי, לפי הטבע של הכלי, אז ככל שהוא פנימי יותר יש בו יותר רצון לקבל.

שאלה: אם הבורא הוא קו היושר, אז למה זה מתחיל מלמעלה למטה, זה לא אמור להתחיל ממלכות לכיוון הכתר?

אם אנחנו מדברים על ד' בחינות או על עשר ספירות דאור ישר ואור חוזר, אז הן הפוכות, ובאמת יש ממטה למעלה ספירות, אנחנו סופרים את הדברים. כתר דאור חוזר נמצא למטה מכולם בנקודה המרכזית של כל הבריאה, והמלכות שהיא ההשפעה של התחתונים היא בבורא שהוא המקבל את כל ההשפעות שלנו. לכן אתה צודק, תלוי איך אנחנו מודדים אור ישר ואור חוזר.

שאלה: לגבי העיגולים והקו. אני אף פעם לא חשבתי על המושג השתוות הצורה כשאנחנו מדברים על קו ועיגול, יכול להיות שלמדנו, אבל רק עכשיו התחלתי לשמוע שמדברים על זה. למה מתואר בכל כך הרבה צורות שונות העניין של השתוות הצורה, למה הוא מביא אותנו בהרבה דרכים לאותה מחשבה?

אתה צריך לחשוב יותר על מה שמקובלים מספרים לנו, ואז לא תתבלבל. הם מספרים איך הבורא משפיע לנבראים, איך הבורא מסדר את הנבראים, ואיך הבורא הופך את הנבראים מזה שהם מקבלים לזה שיקבלו בצורה כזאת שעל ידי קבלתם הם משפיעים.

לדוגמה תינוק ואימא. אימא רוצה להאכיל את התינוק, נותנת לו הכול והוא יכול לקבל. היא יכולה לתת לו מכל הלב, אבל הוא פתאום לא רוצה לקבל, עושה צמצום, ואימא ודאי שמצטערת מאוד על מה שקורה עם התינוק האהוב שלה. אחר כך התינוק מצידו מחליט שאומנם הוא לא רוצה או כן רוצה מאיזו סיבה, אבל הוא פועל נגד הרצון שלו, או לקבל או להשפיע, לא חשוב, אבל נגד הרצון. התינוק כבר מתחיל כאן לגלות את מידת ההשפעה שלו לאימא. אם הוא לא עושה צמצום על עצמו, ולא חשוב מה הוא עושה, אז הוא לא משפיע לאימא, כי זה נמצא בתוך הטבע שלו, כך אימא מלכתחילה הולידה אותו. אבל אם הוא עושה צמצום ואומר, "אני עכשיו מחליט איך להגיב על השפעת אימא עלי", אז יוצא שהוא כבר מתחיל להיות בתמונה, הוא מתחיל להיות המשפיע, הוא מתחיל כבר להיות במציאות, יש לו מציאות.

עכשיו השאלה, איזו מציאות יש לו? יש לו מציאות פשוטה, מאוד ברורה. יש לו ארבע דרגות רצון לקבל, ותלוי מתוך איזה רצון לקבל הוא עכשיו מחליט שהוא משפיע לאימא, מהרצון לקבל הקטן ביותר עד הרצון לקבל הגדול ביותר הכולל הכול. ההחלטה נמצאת בידי התינוק וכך הוא משפיע לאימא. בכך שיש לו הזדמנות להשפיע לאימא הוא יכול לעשות לה נחת רוח יותר או פחות.

זה מה שאנחנו לומדים. אנחנו לומדים על מידות הקבלה של התחתון מהעליון, מהבורא, ולכן היא נקראת "חכמת הקבלה". בטוח שתמיד הוא מקבל, אבל השאלה באיזה תנאים, באיזו התקשרות, באיזו השפעה הדדית הוא יכול לקבל. כמו שבדוגמה של האימא והתינוק. התינוק חכם והוא יכול לשחק עם אימא בצורה כזאת שמביא אותה מהרגשת שמחה ושלמות עד למצבים שהוא מכניס אותה לצער ולשבירה. הכול תלוי עד כמה התינוק יודע איך הוא יכול לנהל את הרצון לקבל שלו בלהשפיע על ידו לאימו. על זה כל חכמת הקבלה, ואנחנו לומדים כדי להיות תינוקות טובים.

הכול ברור, הכול פשוט, אין כאן שום דבר חוץ מדברים כאלה שנמצאים ביסודו של העולם.

שאלה: מה הקשר בין היושר והעיגולים שאנחנו בונים בעשירייה?

הקשר ביניהם עובר דרך הלבבות שלנו. אם אנחנו לא מגיבים, אז יש עלינו רק פעולת העיגולים מלמעלה. אם אנחנו כן מתחילים להתחבר בינינו, אז אנחנו לאט לאט בונים את היושר. במידה שאנחנו בונים מהעיגולים יושר בנו, זאת אומרת הכוונה שלנו שקושרת אותנו לבורא בחזרה ממטה למעלה, מאיתנו לבורא, אז הבורא כבר יכול להשפיע עלינו. לא בצורת עיגולים בלבד, כמו שהוא מתייחס לכל האנושות, נגיד אלא מתייחס כבר אלינו בצורת קו. אנחנו פותחים את היכולת שיתייחס אלינו בקו. ואז לפי היחס בינינו, הקשרים בינינו ואנחנו מתקשרים אחר כך מבינינו לבורא - באותו הקו יורדים אלינו אורות שנקראים "השמות הקדושים". כך אנחנו מכירים את הבורא לפי הקו שאנחנו מייצבים, ולפי האורות שמתלבשים בקו הזה. זו כל חכמת הקבלה. אין לנו חוץ מזה שום דבר, עד שנרחיב את הקו עד כדי כך שהוא יהיה כמו עיגול, כולו כללי.

שאלה: מה זה עיגול פנימי וחיצוני ברצון שלנו?

עיגול חיצון זה עיגול הכתר ועיגול פנימי זה עיגול המלכות. זה לא בדיוק ברצון שלנו אלא בהשפעה מלמעלה למטה עלינו. עוד נלמד את זה.

4. אות ו'

פנימיות ועביות היינו הך. חיצוניות וזכות

היינו הך.

"והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות, שיש להבחין בכל כלי, כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי, כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי, והבחינות שקדמו לה כדי לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב ובחי"ד היא העבה מכולם, נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם, והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע, אינו, אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצוניות וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך, וקרוב יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות."

אלה דברים שכבר דיברנו בקשר לעביות וזכות.

שאלה: כלפי פנימי וחיצוני, אולי אפשר להגיד שזה כלפי משהו גדול ממני. מה שייך אלי באופן אישי, מה שייך לעשירייה?

תחשוב. השאלה נכונה, אני לא רוצה לענות עליה. אתם תחשבו כולכם יחד אפילו במשך היום, מה זה כלפי האדם חיצוניות ופנימיות ביחס של החברה אליו, ביחס שלו לעולם ולחברה ולבורא. מה כאן פנימיות וחיצוניות, מה כאן מקיף-חיצון, מקיף-פנימי וכן הלאה. יש לנו הרבה דברים, כדאי לסדר אותם, לחשוב עליהם.

אות ז'

"קירוב וריחוק למאציל, משוער לפי יחס

הקבלה שבנאצל." כן.

"וזה שכתב הרב בספירות העגולים, שכל החיצוני יותר הוא מעולה יותר וקרוב יותר אל המאציל, כי בחינת השורש שנקראת כתר היא זכה יותר מכולם, ונמצאת בקרבת הצורה אל א"ס ב"ה יותר מכולם, שזה נקרא שהיא קרובה אל המאציל, וזה נקרא שהיא חיצונית מכולם, כלומר שרחוקה מאד מבחינת תוכיות ופנימיות, דהיינו מבחינת הקבלה כנ"ל. ואחריה היא בחי"א, שהיא יותר פנימית מהכתר, כלומר יותר קרובה לבחינת הקבלה ממנה. ובחי"ב יותר פנימית ממנה, דהיינו קרובה יותר לבחי"ד שהיא בחינת הקבלה עד שבחי"ד היא הפנימית האמיתית, דהיינו שהשפע מקובל בה, וע"כ צורתה רחוקה מהמאציל יותר מכולן כנ"ל."

הדברים האלה ברורים כי זה לפי המבנה. אין כאן עדיין מעבודת הנברא.

אות ח'

בע"ס דיושר מדת גדלו תלויה באו"ח העולה מעביות

שבמסך, שהעב יותר, או"ח שלו גדול יותר.

"אמנם בספירות דיושר, יש ענין של אור חוזר העולה מהזווג של המסך עם האור העליון (עי' ח"א לוה"ת במלה מסך), שמדת גדלו של או"ח זה נמדד בשיעור עביות, שיש במסך המזדווג באור העליון שמסך היותר עב דהיינו בחי"ד נמצא מגלה קומה שלימה של עשר ספירות, שהיא עד הכתר, ואם אמנם שיעור העביות שבמסך פחות הוא בבחינה אחת, ואין בו אלא בחי"ג, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת חכמה, וחסר הכתר, ואם אין בו אלא העביות של בחי"ב, נמצא מגלה רק עשר ספירות שכל אחת מהם אין לה אלא קומת בינה, וחסרה כתר וחסרה החכמה. ואם אין במסך אלא עביות דבחי"א, נמצא מגלה עשר ספירות שכל אחת מהן אין לה אלא קומת זעיר אנפין, ואם המסך זך ואין בו אפילו עביות דבחינה א', אז אינו מגלה שום קומה, רק בחינת מלכות בלבד. וטעם הדבר הזה יתבאר בחלק ג' בע"ה."

זה ברור לנו, אנחנו כבר למדנו את הדברים האלה. הכול תלוי בעביות שבמסך ולכן אין כאן מה לשאול. אין חדש.

שאלה: איך תלוי האור חוזר בדרגת העביות?

מה זה נקרא אור חוזר? אור חוזר זה אור שבא מהנברא לבורא - זה נקרא אור חוזר. הכול תלוי מעביות הנברא, מהרצון להשפיע של הנברא בחזרה לבורא. יוצא שתלוי בעביות של הנברא וביכולת להתגבר על העביות הזאת ולהפוך אותה לזכות. זו העבודה של הנבראים כלפי הבורא אם רוצים להשפיע לו.

כשלא רוצים לקבל השפעה מהבורא, מה שלא יהיה, השפעה מהבורא זה תמיד תענוג, אני לא רוצה לקבל סתם תענוג כי כך אני מתנתק מהבורא אלא אני רוצה לקבל את זה ממנו אך ורק בתנאי שאני בזה עושה לו נחת רוח ואז אני מקבל תענוג כתוצאה מזה שאני משפיע לבורא. לא שהוא שולח לי אלא כמה אני בחזרה יכול להשפיע לו. לכן התענוג שאני מקבל זה תענוג כתוצאה מהפעולה שלי. אני עושה צמצום, מסך, אור חוזר לבורא, במידה שאני יכול למלא אותו, אז אותו התענוג - אני מקבל - אני נהנה מזה שאני משפיע לו,

שאלה: איך אני בודק כמה אני יכול למלא אותו?

כמו אימא שנותנת משהו לתינוק לאכול, ככל שהוא אוכל יותר היא נהנית. כך אנחנו כלפי הבורא. במידה שאנחנו מסוגלים לקבל ממנו אבל אך ורק כדי להשפיע לו, זאת אומרת - אחרי הצמצום אנחנו מתחשבים בפעולה הזאת - כך אנחנו ממש מרגישים את עצמנו משפיעים ומגלים את התענוג שגורמים לבורא. והתענוג שאנחנו גורמים לבורא הוא ממלא אותנו. כמו אימא, ממה היא מתמלאת? היא מתמלאת מזה שהיא מרגישה כמה התינוק קיבל ממנה. זה כל המילוי שלה.

תלמיד: איך אני בוחר מתוך ים של הרגשות התענוג שאני מקבל מהבורא דווקא את מה שהוא ייהנה אם אני אקבל את זה?

במידה שאתה מסוגל להתחבר עם החברים, כי בלי החברים אתה לא יכול להשפיע לבורא, אז במידה הזאת, בהתחברות איתם אתה מברר איזה סוג צריכה להיות השפעה לבורא כדי שבאמת זאת תהיה השפעה. ואז בהתקשרות לחברים אתה בונה, בונה, בונה את היחס שלך לבורא. אתה מבין שלא יכול להיות שאתה מגיע לבורא אם אתה לא עובר ממטה למעלה, ממלכות לכתר באור חוזר שלך דרך כל החברים, ואז אתה מגיע אליו, לבורא. זה נקרא שאחרי כל החברים עומד הבורא.

תלמיד: מה זה אומר שאני עובר ממלכות לכתר דרך כל החברים?

אתה רוצה להשפיע להם, ואם אתה מסדר את עצמך להשפיע להם אז אתה יכול להשפיע לבורא, אחרת לא.

תלמיד: איפה המלכות ואיפה הכתר בעבודה שלי עם החברים?

הכתר זה אתה והמלכות זה הבורא. מדובר על עשר ספירות דאור חוזר.

תלמיד: מה זאת אומרת שאני הכתר?

אתה המשפיע, אתה נותן, אתה מסדר את כול הדברים, אתה הקובע. זה נקרא "נצחוני בניי"¹, הבורא מתייחס אלינו ממעלה למטה אבל בעצם התוצאה של הפעולה נקבעת על ידי הפעולה שלנו ממטה למעלה.

תלמיד: אז מה זה אומר שהבורא הוא המלכות?

מלכות דאור חוזר, זה כתר דאור ישר, זה הבורא.

שאלה: האם אפשר להגיד שכל החברים שלי, הקבוצה וכל מה שנמצא סביבי כביכול זה אוסף של סתירות אבל אני צריך להשיג איזה מסה קריטית מסוימת כדי שתופיע אותה הצורה שתתחיל לחיות בפני עצמה?

לא צריכים לחכות כדי שיתגלה איזה רצון גדול אגואיסטי וכן הלאה. לא. זה לא יתגלה. זה יתגלה אך ורק כשאתם מתחילים להגיב. רק בצורה כזאת. לא לחכות לאיזה תופעות מלמעלה אלא העיקר להשפיע ממטה למעלה. זו העבודה שלנו וזה מה שצריכים לעשות.

שאלה: האם אנחנו יכולים להגיד שנקודות המגע - הקווים - קשורים לפעולות שלנו בעשירייה?

הכול תלוי בנקודות המגע. במידה שאנחנו מתקשרים בינינו ומתוך זה שמתקשרים זאת המידה שאנחנו יכולים להשפיע לבורא. הבורא לא מקבל השפעה מאף אחד, אלא מכולנו. יכולים להגיע לחיבור בינינו ולהתייחס אליו, זה בסדר. לא יכולים? אפילו שכל אחד יהיה חכם ביותר, אנחנו לא נוכל להשפיע לבורא.

שאלה: איזו בחינה חשובה יותר ברוחניות א' או ד'?

א' או ד', ברוחניות? קודם כל אין חשיבות ל- א' או ד', אלא הכול חשוב. ברוחניות חשובה לנו התוצאה מהתקשרות בין הבחינות וכמה שכולם יכולים לסדר את עצמם כדי להשפיע לכתר דאור ישר, שהיא מלכות דאור חוזר.

שאלה: באות ב' קראנו, שבכל עולם יש עשר ספירות, עיגולים וספירות יושר. האם זה אומר שבכל עולם יש עשרים ספירות?

כן, תמיד יש עיגולים ויושר, לא יכול להיות זה ללא זה. מהבורא מגיע לנו עיגולים, ומהנבראים מגיע יושר, והמקובלים בכל זאת נמצאים בכל הכלים ולכן יש כבר כלים ויושר בכל הספירות. אבל עד כמה האור מאיר בתוך העיגולים, זה תלוי ביושר, אחרת בעיגולים כמו שאנחנו רואים בעולם הזה, ממש חשוך.

שאלה: בזמן ירידת הרצון לעביות ד' יש המסך הכי דק, אבל בשביל להחזיר את האור לעביות כל כך גסה, יש צורך במסך הכי עבה?

כשהבורא משפיע מלמעלה למטה אין שום מסכים. מסכים יש רק בהשפעת הנברא לבורא. וככל שהנברא יכול להתחבר עם הכלים השבורים שמחוצה לו, בזה הוא מייצב את העביות, ובמידה הזאת הוא יכול להשפיע לבורא.

שאלה: למה לעביות ד' יש מסך הכי זך, לא צריך להיות מסך הכי חזק?

הוא זך משום שהוא החזק ביותר, הוא יכול להתנגד יותר. אנחנו מדברים מבחינת ההשפעה.

שאלה: מה קובע את עוצמת האור החוזר?

עוצמת האור החוזר נקבעת רק על ידי עביות ומסך.

שאלה: האם מערכת עולמות היא קו היושר בין בורא לנברא, כלומר, מערכת קשר בין הבורא לנברא?

מערכת הקשר בין הבורא לנברא, זה כל העולמות שיש בהן עדין הסתרה, בכלים שהנברא לא יכול להידמות לבורא, בהשפעה לבורא כמו שהבורא אליו. במידה שהוא כן יכול להידמות לבורא, אז יש כבר קו, עד שכל העיגולים יתמלאו בכל האור בגמר התיקון.

שאלה: מה מעלה אדם מעיגול הגרוע ביותר לעליון יותר?

כשאדם מרגיש שהוא נמצא בתוך החושך, והעלייה מהחושך לאור זה רק על ידי השפעה לכלים של האדם הראשון, שזה כל הכלים שנמצאים בעיגולים. ואז יוצא, שאם האדם מבין את זה, ומתחיל לעבוד בצורה כזאת עם הזולת, כי רוצה להעביר דרכם אור לכולם, אז הוא פועל לתיקון העולם.

זאת עבודה שונה מהעבודה בעשירייה - בעשירייה אנחנו נמצאים בעבודה בקו, ובהשפעה לכל האנושות, אנחנו נמצאים בעבודה בעיגולים.

תלמיד: מה מייחד את החלק של הסתכלות פנימית, לעומת החלק של אור פנימי בכל פרק.

בעל הסולם החליט שכך הוא מחלק. קשה לכתוב ספר מהתחלה ועד הסוף ללא חלקים ואופני הסבר. נראה לי שזה קשה לו וקשה גם למקבלים, ללומדים. הם בכל זאת צריכים להביא יחס שונה לעיגולים, ליושר, לעבודה פנימית, למערכת. לכן בעל הסולם מלכתחילה מחלק את זה לכמה דברים.

זה כמו שאנחנו מחלקים את היחס שלנו לבריאה להרבה מאוד צורות - מדע, מחקר, פילוסופיה, ספרות יפה, מידות וצורות של תרבות, חינוך. למה כל זה נעשה? אנחנו חילקנו את הדברים האלה כדי שיהיה לנו יותר קל להתייחס כך גם בינינו וגם האחד לשני, ולבריאה כולה - אבל לא שזה קיים באמת.

מה שבאמת קיים זה עיגול אחד, יחס הבורא לבריאה, טוב ומיטיב לטובים ולרעים וזהו, אין יותר. אבל כשאנחנו מדברים כבר על הנבראים, על ההבדלים ביניהם, אז בשביל מה כל כך הרבה נבראים שיתחברו ביניהם ויראו כמה שהם שונים, וכמה אפשר לעבוד בזה כדי להידמות לבורא.

זה כבר שייך לאותו רצון של הבורא שרוצה להיטיב לנבראים, ונותן להם הזדמנות להתעלות למעלה מהטבע האגואיסטי שלהם ודווקא על ידי זה להשיג אותו. אם הוא לא היה בורא אותם בטבע האגואיסטי, אז אף אחד לא היה מרגיש שהוא נמצא, והיינו מרגישים את עצמנו אפילו לא כמו טיפת זרע, כי לא היתה כלפינו שום הבחנה, שום מחשבה של העליון - היינו כלולים בעליון וזהו.

מה שאין כן, אם אנחנו מדברים על רצונו להיטיב לנבראיו, שזו הייתה בעצם סיבת הבריאה. אז כבר מתחילת הבריאה כדי להיטיב, הוא צריך לבנות משהו שיהיה עם איזה פגם, עם איזה חיסרון.

ואז איך יכול להיות שהוא יביא חיסרון, כי אין בו חיסרון. אז החיסרון מתפתח בנברא בצורה מיוחדת כדי להשפיע לבורא, ואז יוצא שבצורה הפוכה, הבורא מסדר את הנברא מהשלמות שנמצאת בבורא לשלמות שנמצאת מחוצה לבורא.

וזה מה שאנחנו רואים אצלנו, איך הילדים הקטנים שלנו כשהם נולדים ומתחילים לקבוע, כך הם רוצים, וכך הם פועלים. ואנחנו נפעלים מהם, ומאוד תלויים בהם, זה מפני האהבה - אהבת הבורא לנבראים היא נמצאת בתשתית של הבריאה.

שאלה: נגעת בהבדל בין כלים דעיגולים לכלים דיושר, ואמרת שעצם העבודה בעשירייה זה עבודה עם כלים דיושר. מבחינת הכוונה של האדם בעשירייה, למה צריך להקדיש יותר זמן, לעבודה עם הכלים דיושר, או לכלים דעיגולים?

אין לנו שום אפשרות ישירה להשפיע על העיגולים. אלא בזה שאנחנו מתקשרים בינינו לבנות כלים דיושר, אנחנו משנים את יחס הבורא אלינו בכלים דעיגולים.

שאלה: מה יעזור לנו לבצע את תרגיל הערבות שנתת לנו לעשות בעשירייה, להחתים עצמנו לערבות בינינו?

אין לנו שום פעולה חוץ מערבות, לכן תראו מה שבעל הסולם עשה, הוא כתב מאמר אחד בשם "מתן תורה", ולידו את מאמר ה"ערבות", וזה משלים את זה, ויחד את שניהם אנחנו צריכים לבצע. אין יותר מזה. מתן תורה מלמעלה למטה והערבות צריכה להגיע כתשובת נגד מצידנו מלמטה למעלה, ובזה העולם מגיע לתיקון.

תודה לנשים על ההשתתפות שלכן ואני מאוד שמח שיש לנו תלמידות כאלה מיוחדות, שומעות, מבינות, אני אוהב אתכן.

(סוף השיעור)

---

1. "נצחוני בני, נצחוני בני" (תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, נ"ט, ב' גמרא).↩