שיעור בוקר 20.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא: תרומות ומעשרות

תלמיד: בחרנו ללמוד את נושא "תרומות ומעשרות", לקט של מקורות מהמקרא עד ימינו משתי סיבות. הסיבה הראשונה, כדי להבין את החוקים הרוחניים ולהעלות להם חשיבות מתמדת. וסיבה שניה, להבין איך מעשר, איך תרומה כספית, מסייעת לנו לתמוך בעצמאות הכלכלית של ארגון "בני ברוך", כדי להבטיח את המשך הפצת חכמת הקבלה בצורה נקייה מהשפעות חיצוניות, ולמען תיקון העולם.

קריין: "תרומות ומעשרות", קטעים נבחרים מן המקורות, כותרת "תרומה לה'", קטע מספר 1, כותב בעל הסולם,

תרומה לה'

"בפסוק "מאת כל איש, אשר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ את תרומתי". זה סוד "חומר תרומה מקודש". זאת אומרת, ע"י מה האדם מגיע לבחינת תרומה, הוא ע"י הקודש. פירוש, שאם האדם מקדש את עצמו בַּמּוּתָּר לָךְ, על ידי זה הוא בא לבחינת תרומה, שהוא בחינת שכינה הקדושה, הנקראת "תרומתי". וזה פירוש "מאת כל איש, אשר ידבנו לבו". כל-לבו היינו, שאם נדב כל לבו, אזי הוא זוכה לתרומתי, היינו להתדבק בהשכינה הקדושה."

(בעל הסולם. "שמעתי". ק"ג. "ידבנו לבו")

שאלה: אתה יכול להסביר את המשפט, "שאם האדם מקדש את עצמו בַּמּוּתָּר לָךְ". מה זה "במותר לך"?

במה שמותר לו למשוך מהעולם הזה לעצמו.

תלמיד: ומה זה נקרא שהוא "מקדש את עצמו במותר לך"?

הוא מושך לעצמו מהעולם הזה משהו והדברים האלה הוא מקדש, זאת אומרת, לוקח מהעולם מה שמותר לו.

תלמיד: הוא מקדש, זאת אומרת, הוא רוצה שהם יהיו למטרת השפעה?

על מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה אומר, ואז "על ידי זה הוא בא לבחינת תרומה"?

שמה שהוא משתמש זה נקרא "תרומה".

תלמיד: בסוף הוא אומר שאם הוא נדב את כל ליבו, אז הוא זוכה לתרומתי, לתרומה של הבורא?

כן.

תלמיד: אז למה המשפט, ל"כל איש, אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי", "מאת כל איש" תקחו את תרומתי. היה צריך להגיד תתנו לו את תרומתי? מי נותן למי פה?

אני לא יודע.

שאלה: כתוב פה, "כל-לבו היינו, שאם נדב כל לבו, אזי הוא זוכה לתרומתי, היינו להתדבק בהשכינה הקדושה." מה זאת אומרת כל ליבו, כל הלב?

מכל הלב.

תלמיד: תרומה זה משלים את החלק בלב שזה יהיה מכל הלב?

לא, כאן כבר אנחנו יכולים להיכנס לשטח לא שלנו.

קריין: קטע 2, כותב הרב"ש:

""ויקחו לי תרומה". לי, פירש רש"י, לי לשמי. "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", ופירש רש"י, לשון נדבה והוא לשון רצון טוב. "תקחו את תרומתי", תקחו, משמע בעל כורחם. והוא בסתירה ל"ידבנו", שמשמע רצון טוב ולא על דרך הכפיה. בזהר הקדוש, תרומה תרומ-ה, שצריך להעלות את ה' שהוא המלכות. וכמו כן בזהר הקדוש, תשובה, תשוב-ה לגבי ו', היינו שהאדם צריך להעלות את ה', שהיא בחינת שכינתא בעפרא. שצריכים לאוקמא שכינתא מעפרא, היינו הבחינה שנקראת לשם שמים היא בגלותא."

(הרב"ש. 389. "ויקחו לי תרומה-א'")

קריין: קטע 3, כותב הרב"ש:

"הנה אנו רואים לפעמים שמתפרסם שהזהב נפל בעולם, שפירוש שנפל מערכו, שאינו כל כך חשוב כמו שהיה צריך להיות. כמו כן ברוחניות, אם הרוחניות אין לה הערך כמו שצריך להיות, אז לא משלמים עבור זה את התשלום הדרוש. והיות שדורשים מהאדם שצריך לעבוד במסירות נפש, אז אם אין להאדם את הערך האמיתי, שיהיה כדאי לתת את המחיר של מסירות נפש, זה נקרא שהשכינתא בעפרא. ועל זה מתפללים "הרחמן יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", היינו שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הרגשת הרוממות של עבודת הקודש. וזה פירושו, "קחו מאתכם תרומה לה'", היינו שהכלי קבלה של האדם יתנו לה', שנקרא ביטול במסירות נפש לה'."

(הרב"ש. 397. "קחו מאתכם תרומה לה'")

שאלה: איך פעולות שאנחנו עושים בחברה, או תרומות וכדומה, יכולים מתוך מעשים חיצוניים להפוך להיות למשהו רוחני ולמסירות נפש?

כי מה שאתה נותן אתה נותן מהרצון שלך, אז זו בעצם התרומה.

תלמיד: לפעמים זה נעשה מתוך אמונת חכמים או מתוך הרגל. איך אפשר להכניס לזה את הרצון?

זה עד כמה האדם מחשיב ובצורה קבועה, כשהוא הולך ותורם תורם את עצמו.

תלמיד: איך זה לא נעשה הרגל וזה הופך להיות רוחניות?

הרגל זה לא יכול להיות, כי הוא צריך לעשות חשבון, עד כמה מהחיים שלו הוא משקיע מחוצה לו לה', זה נקרא "תרומה".

תלמיד: אני מגיע לנקודה שיש איזשהו חוסר רגש, והייתי רוצה שיכנס גם רגש לתוך התרומה. הייתה לנו פגישה ודיברו שם על כמה חברים שמוסרים את עצמם לגמרי. ואני בודק את עצמי לעומתם, ואני לא מגיע לדבר הזה, אני לא יודע איך להוסיף רגש.

בדרך כלל על זה לא מדברים, רק דברים כלליים כאלו, אבל בצורה פרטית לא מדברים על זה.

תלמיד: איך מקנאה בחברים, אני יכול להידבק לחברים שנותנים דוגמה כזאת גדולה?

לבקש מהם להסביר לך למה זה כל כך חשוב. אם הם יכולים לגלות לך את ליבם.

שאלה: האם זה משנה אם התרומה היא מרצונו החופשי של האדם או בכפייה?

לא כל כך. כי יכול להיות שהוא עושה חשבון עם הסביבה, עם הבית שלו עם עצמו, עם האגו שלו, כל מיני חשבונות כאלה אבל חשוב שבסופו של דבר הוא נותן.

שאלה: האם יש קדושה בתרומה או במעשר?

כן.

תלמיד: מה הקשר בין תרומה לבין להקים שכינה מעפר?

על ידי המסירות אנחנו מקימים את השכינה מהעפר.

קריין: קטע 4, כותב הרב"ש.

"על ידי זה שהאדם יתן את ההתעוררות להרים את ה' מעפר, אז הקדוש ברוך הוא יעזור מלמעלה, שיהיה "כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ". שענינו הוא, שכל הלב יסכים להדבר של מסירות נפש לה', שפירושו "כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'", שזה נקרא "הבא לטהר מסייעין אותו". אבל לפני זה צריכים להתחיל את העבודה בבחינת אמונה למעלה מהדעת, בין במוחא ובין בליבא, היינו בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. 397. "קחו מאתכם תרומה לה'")

שאלה: אנחנו רואים מהקטעים האלה שהתרומה זה להעלות את החשיבות של הבורא "תרום-ה'", וכתוב שזה מצריך מסירות נפש מכל הלב. ושאלתי, אם אני רוצה לתת תרומה נכונה, מה זה אומר בעולם שלנו, אני צריך לתת כל מה שיש לי מעבר להכרחיות?

בעצם כן מעבר להכרחיות אתה הכול צריך לתת.

תלמיד: שאם לא כך, לפי שכתוב כאן, אני בעצם לא מוסר את כל נפשי?

כן.

שאלה: אז כמו שבעל הסולם כותב, אדם צריך את כל זמנו מעבר לזמן הפנוי שלו, וכל דבר שהוא מעבר להכרחיות למסור אותו?

כן.

תלמיד: זו דרישה די כבדה מהאדם בעולם שלנו.

כן, אבל אנחנו לא עושים כך, אנחנו עושים לפי האחוזים.

תלמיד: זה ב"מעשר".

כן.

שאלה: אבל בתרומה מה המשמעות של לתת חלק? נגיד אדם אומר, יש לי קצת אני אתרום חלק ממה שיש לי. זה נותן משהו?

מה זה "נותן"?

תלמיד: זה מקדם את האדם? לפעמים אנחנו תורמים רק כדי להרגיש בסדר עם עצמנו, לצאת ידי חובה. האם הכמות שנותנים כדי לצאת ידי חובה, גם היא טובה, או שהיא אולי לא טובה לנו?

אני לא יכול לומר, זה חשבון של כל אחד.

תלמיד: עסקנו בעניין של תרומות ומעשרות אתמול בשיחה בקבוצה, לכן עלתה השאלה בעניין התרומה לכל המפעל שלנו. צריך להיות רצון טוב לעשות את זה, והייתה שאלה האם צריך לתרום בכוח, להכריח את עצמי לתרום? או שאם יבוא לי, אז אני אעשה את זה בשביל להתקדם רוחנית?

אני לא קובע. לכן אני לא יכול לומר.

תלמיד: כדי להתקדם רוחנית, האם אני צריך להכריח את עצמי לרצות לתרום?

בעצם כן.

שאלה: איך תרומה לחברה בכישורים שלי, בזמן שלי, ביכולות שלי, בכסף שלי מתקנת את הכוונה שלי?

זו גם שאלה. כי יש דברים, מאמצים שאנחנו לא מסוגלים להביא בחשבון, לא יכולים. לכן אני לא יכול לענות לך.

תלמיד: תרומה זה בעצם הרצון שלי לתת לחברה או להתפתחות החברה?

כן.

תלמיד: איך הרצון של האדם לתרום לחברה מקדם אותו?

תרומ-ה, בזה הוא מעלה את עצמו לדרגת תרומה.

שאלה: יכול להיות שאדם צריך לתרום מההכרחיות שלו, לא ממה שמהווה מותרות עבורו? כי דווקא מההכרחיות שלו, זו התרומה האמתית?

מההכרחיות אני לא חושב שאדם צריך לתת.

תלמיד: מה שהבורא נותן אני תורם, כאילו מחזיר. לא מהמותרות, ממה שאני מרוויח, ממה שנשאר לי. אלא דווקא ממה שהוא נתן לי על הזמן ההכרחי שלי, את זה אני מוסר.

אני לא חושב שזה כך. לא.

שאלה: אני רוצה לחלוק משהו שקרה ביום ראשון ועזר לי. חבר דיבר ופתח את הלב, על הזכות שבנתינת מעשר. אני לא נתתי עד אותו יום מעשר, וטכנית אני לא יכול לתת כרגע מעשר. ואז אמרתי לעצמי, בעקבות פתיחת הלב של החבר, בוא נתקדם לנתינת מעשר, באחוז כלשהו, בצעד קטן.

בסדר.

קריין: קטע 5, "זוהר לעם".

"כתוב, וייקחו לי תרומה, השכינה, רוח המלכות. אמר משה להקב"ה, מי יכול לקחת אותה ולעשות אותה? אמר לו, משה, הוא לא כמו שאתה חושב, אלא, מאת כל איש אשר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ את תרומתי. מהרצון ומהרוח שלהם תיקחו אותה ותשלימו אותה."

("זוהר לעם". תרומה. מאמר "מאת כל איש אשר יידבנו ליבו", סעיף 366)

קריין: קטע 6, כותב הרב"ש.

""ויקחו לי תרומה". ממאן, "מאת כל איש אשר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ את תרומתי". שהשאלה היא, ממי יכולים לקחת את התרומה, היינו שיהיה מסוגל להרים עצמו לה'. ועל זה משיב, "מאת כל איש אשר ידבנו לבו"."

(הרב"ש. 688. "ויקחו לי תרומה-ב'")

זאת אומרת, כביכול לא מכולם אפשר לקחת את התרומה.

שאלה: הרב"ש אומר שתרומה זה תרומ-ה, אבל יש הרבה דרכים לרומם את הבורא. אפשר לעשות כל מיני מצוות, אפשר לעבוד בעשירייה, למה דווקא התרומה גורמת לרוממות?

כי אם אתה לוקח באמת את חלק התרומה שאדם משלם, שהוא מעביר לקדושה, אז יוצא שזה חלק גדול מאוד שקשה לאדם לתת. קשה לאדם מפני שהבורא נותן כאן איזו כבדות גדולה. אם נעשה חשבון, אחרי החיים שלנו, חלק המעשר שכל אחד משאיר, הוא כעין זנב שנשאר אחריו, זה הרבה. זה לא הרבה מבחינת כסף, אלא זה הרבה מבחינת מה שאדם צריך לתת באופן חופשי ובשמחה, ואיך זה יהיה? זה מאוד לא פשוט.

תלמיד: אני שואל על רוממות ה', הרוממות שמקבלים מכך שנותנים את המעשר או נותנים את התרומה. למה דווקא מהדבר הזה מקבלים רוממות? אפשר לומר שרוממות מקבלים מכל דבר שקשור לדרך, לעשייה שלנו.

אתה שוקל את הדברים האלה, עד כמה זה חשוב לך.

תלמיד: אז התהליך של קבלת ההחלטה כל פעם מחדש הוא שגורם לנו לרוממות?

כן, חוץ מזה כאן הבורא מעורב. עד כמה הוא נותן לך כוחות שאתה חייב לחתוך מעצמך ולמסור.

תלמיד: עצם הפנייה והקשר עם הבורא מתוך הדבר הזה?

כן.

(סוף השיעור)