שיעור בוקר 18.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זמן התכווצות וזמן התפשטות:

זמן התקרבות וזמן התפשטות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "זמן התכווצות וזמן התפשטות", קטעים נבחרים מן המקורות, אנחנו בקטע מספר 1.

אנחנו התחלנו גם אתמול מקטע מספר 1 ודיברנו על זה, שאלתם וקיבלתי תגובות טובות, גם מגברים, גם מנשים, שהתחילו להבין יותר איך שאנחנו קיבלנו מלכתחילה בצורה הפוכה, אגואיסטית, תכונות רוחניות, ואיך שאנחנו הופכים אותן משנאה לאהבה וכך אנחנו מגיעים, במידה הזאת, בהתאם לזה, לגילוי כוח האהבה, שזה הבורא.

אנחנו נחזור על הקטע הראשון, כי יותר מזה לא עברנו אתמול, ונמשיך.

קריין: קטע מספר 1 מתוך מאמר "סוד העיבור – לידה" של בעל הסולם.

"אם אין התכווצות פנימית - אין התפשטות. כי לא יתפשט בשום אופן יותר מגבולו, ואם כן אין תנועה. והנה, הסימן של הבריה שמוכשרת לאור החיים הוא, אשר יש בה כח לפחות לעשות התכווצות משום איזה סיבה, אשר אז בא אור החיים ועושה התפשטות, ונעשה תנועה ראשונה של חיים. ולכן לא תפסק עוד התנועה הימנו, ונעשה חי מתנועע.

ותנועה ראשונה זו נקראת נשמה, דהיינו, רוח חיים שנושם באפו, כמ"ש: "ויפח באפיו נשמת חיים".

אבל דצ"ח אין בהם כח הזה, לעשות התכווצות פנימית, מכל גורם שיהיה. - וכיון שכן, אין אפשרות לאור החיים להתלבש בהם, ולגרום להתפשטות. אשר חוק נתן ולא יעבור, שבלעדי ההתכווצות וההתפשטות לא יוכל הכלי להתפשט מעבר לגבולו. ועל כן משפט הדצ"ח הוא למיתה עולמית.

והמדבר מוכשר באמת כולו לחיים, אלא שנולד מת, מפני שצריך לאיזה סיבה וגורם אשר יפעל עליו, שיעשה לפחות התכווצות הראשון, אשר זה נגרם לו על ידי האויר הקר המגיע לו מתורה ומעשים טובים."

(בעל הסולם. "סוד העיבור - לידה")

סדנה

אנחנו כבר נמצאים בהתפתחות, אז איך בכל זאת אנחנו מגיעים להתכווצויות, לתת לבורא לעשות התרחבות? איך אני מגיע להתכווצות של הטבע האגואיסטי, שלי, כדי שהבורא יעשה התרחבות? ועל ידי מה הוא עושה התרחבות, מה אני מקבל במקום שאני עושה התכווצות על האגו שלי, על הרצון לקבל שלי, איך נכנס לאותו מקום ומה נכנס?

*

בכמה אני צריך את עזרת הקבוצה ועזרת הבורא כדי לעשות התכווצות, שאני אעשה צמצום על האגו שלי, על רצונות מסוימים שלי, ולא אשתמש בהם כמו קודם? וזה עד כמה שאני צריך להיות כאן גם פועל יחד עם הקבוצה, יחד עם הבורא, ואחר כך למלא את המקום הזה שצמצמתי ברצון שלי, כי עשיתי עליו צמצום. איך אני אחר כך ממלא אותו בצורה חלקית כמה שאני יכול, גם בעזרת הקבוצה ובעזרת הבורא. איך אנחנו עושים, כל אחד מאיתנו, התכווצות והתרחבות? איפה אנחנו מובילים בן אדם שעליו כנראה יש התכווצות, ואיפה מוביל הבורא, כוח עליון, שכנראה שעליו למלאות את המקום שהתכווץ במילוי שלו. איך אנחנו עובדים בזה, אני, קבוצה, בורא, בהתכווצות והתרחבות?

*

איך אני יכול לתאר חברים כחלקי הנשמה שלי, שעד כמה שאני מחבר אותם אלי, מרגיש שאנחנו כגוף אחד, רצון אחד, מחשבה אחת, אני בעצם חוזר לנשמתי, איך אני מתאר את החברים כחלקי נשמתי?

*

האם אני מרגיש מאתמול, שעשיתי מאמצים לחיבור עם החברים, במקום שפיניתי להם ברצון שלי, שהם יכנסו לתוך הרצון שלי, לתוך ליבי, ודווקא בתוך הרצון הזה, שהתמלא בקשר עם החברים, בתכונות שלהם, ברצונות שלהם, במה שהם, שהם עומדים בליבי, איך אני מרגיש בזה הבחנות חדשות, רוחניות, עד כמה אני מתחיל לזהות שבזה אני מתקרב לאתר שזה הבורא, שאחרי החברים עומד הבורא? זה דווקא אחרי שאני מרגיש אותם בליבי, מתוך זה אני מגיע להרגשת הבורא, זה נקרא ש"אחרי החברים עומד הבורא". האם אני כבר הרגשתי את זה מהמאמצים שלי, של אתמול?

*

אם אני בעצמי לא יכולתי לעשות אתמול פעולות כאלו, שנדרשות ממני, להתכווץ ולהרגיש שהקבוצה נכנסת לליבי, לאותו מקום שכיווצתי בי, אז האם הרגשתי שהקבוצה היא עושה פעולת החייאה, שהיא לוחצת לי על החזה, מוציאה ממני את האוויר כדי שאני אתחיל לנשום? זאת אומרת, היא עוזרת לי להתכווץ כדי שאני בצורה ההפוכה אתחיל להתרחב, וההתרחבות באה מצד הטבע, אבל ההתכווצות צריכה לבוא ממני. ואם אני לא יכול לעשות את זה האם הקבוצה עוזרת לי, לוחצת לי, לוחצת ולוחצת על החזה כדי שאני אתחיל לנשום ולקבל רוח חיים רוחניים, אוויר רוחני. האם הרגשתי שכך הם עושים עלי אתמול?

*

איך אנחנו מתכוונים היום לעזור, כי "איש את רעהו יעזורו", כדי שהחברים יתחילו לנשום את האוויר הרוחני? שאנחנו נעזור להם לעשות התכווצות, נלחץ על החזה שלהם ונחייב אותם לנשום על ידי פעולה כזאת, ואנחנו מכירים אותה מהחיים שלנו, איך עושים את פעולות ההחייאה. איך הקבוצה מתחייבת, מתכוונת, היום לעשות זאת?

*

איך יוצא שהט' הראשונות, שאני בונה חוץ מהרצון לקבל שלי, כדי שיהיה לי פרצוף רוחני, הן כולן בעצם תכונות של החברים שלי, מחשבות שלהם, רצונות שלהם, שאני קולט ומקבל כשלי, והן, הט' הראשונות, הופכות להיות הפרצוף של הנשמה שלי, ואני רוצה למלא אותם, לאהוב אותם, לחבר אותם אלי וכל הזמן חושב איך אני ממלא אותם. דרכם סך הכל, אם אני ממלא אותם, אני גם ממלא את הבורא.

לבורא אין פרצוף, "בתוך עמי אנוכי יושבת", זאת אומרת, עד כמה שאני מחבר את החברים אלי ורוצה למלאות אותם, כמו מלכות שרוצה למלאות את הט' ראשונות, כך אני ממלא את הבורא. אז איך אני מרגיש, על ידי איזה פעולות עכשיו, כשאנחנו מדברים על התכווצות, התרחבות, אני קולט בפעולות הקליטה האלו תכונות של החברים, שהן הופכות אצלי להיות מאלו שאני רוצה למלא אותן, ובזה הם הופכים להיות ט' ראשונות, שאני רוצה להשפיע להם, וכך הם הופכים להיות ט' ראשונות של הנשמה שלי, ובהם אני בסך הכול משיג את הבורא.

אני בכוונה לא רוצה יותר מדי לדבר על זה, אתם תדברו.

איך אני בונה את הט' הראשונות מזה שקולט את התכונות והרצונות של החברים, זה נקרא שאני מתקבץ ובמקום זה באות הט' ראשונות? ואיך אחר כך, כשאני רוצה להשפיע להם, לסדר אותם וכן הלאה, אני מגיע דרכם בסך הכול, כי הבורא זה הכולל, ומה שאני מגלה בהם זה הבורא, אז איך דרכם אני משפיע לבורא?

תשלימו, דברו על זה. דווקא שכל אחד ירגיש את האתגר שהוא עושה מזה צורה יותר שלמה.

*

הקבוצה צריכה ללחוץ על כל אחד באהבה. הלחץ הזה שאנחנו מחייבים להוציא אויר, שאנחנו עושים פעולות החייאה, לוחצים עליו, איך הוא אפשרי? צריך לנפח אותו באוויר? לא. אנחנו לוחצים עליו, ראיתם איך עושה את זה הרופא, הקבוצה הזאת שבאה להחיות את האדם, הם לוחצים. אנחנו צריכים ללחוץ, אבל במה ללחוץ? באהבה שלנו, שכל אחד ירגיש שמסביבו ישנם אנשים שעוסקים באהבה, בחיבור ובזה הם במכוון גם לוחצים עליו. ואז האהבה הזאת היא מחייבת, הוא יפסיק בעצמו כאילו לנשום אבל הם יכנסו בו, בכוח. ואז כשהוא יתרחב על ידי העבודה שלהם הוא יהיה גם מחויב להתרחב באהבה אליהם. זה מה שעושים, דברו על זה.

*

הקבוצה צריכה ללחוץ באהבה על כל אחד ועל כולם יחד וזו פעולה של החייאה והתגובה צריכה להיות על בטוח מצד האדם שהוא גם מצטרף לאותה הופעת האהבה מצידו כלפי כולם.

*

קריין: נקרא את קטע מספר 2 , מתוך מאמר "ששים רבוא נשמות" של בעל הסולם.

"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר." זאת אומרת, כל חלק וחלק מהנשמה הכללית שמשתוקק לדבקות בבורא, שנקרא ישר א-ל, ישראל, בו נמצאת כבר הנשמה כולה, בכל אחד ואחד. "כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים." כי האגו שלנו מחלק את הכול ואם מגיעים לרוחניות האהבה מחברת את הכול.

"אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד." באגו של כל אחד "דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל," שבכלל אדם לא מרגיש שהוא נמצא באור ה' "ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף," שמקבל רצון להשפיע, כוונה על מנת להשפיע, זה נקרא שמזדכך "ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו.

לכן נעשה בערך הגוף הגשמי ב' בחינות:

בחינה א', שמרגיש את נשמתו לפרט מיוחד, ואינו מבין כי זהו כלל ישראל.

בחינה ב', שאינו מאיר עליו באמת אור נשמת ישראל בכללות כח הארתה, אלא בחלק הימנה, פירוש, לפי המדה והשיעור שזיכך את עצמו, בבחינת השבתו אל הכלל." זה כמו שדיברנו קודם, עד כמה שהוא יכול להוציא את האוויר ממנו, או שעוזרים לו מבחוץ להוציא את האוויר, כך הוא יכול להכניס את האוויר הרוחני.

והסימן אם נתתקן הגוף בשלמות, בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם, ולכן אינו מרגיש ג"כ את עצמו לבחינת פרט, כי זה תלוי בזה," עד כמה שהוא יוכל לצאת מעצמו, באותה מידה הוא מרגיש את כל האנושות, את כל הנשמות וכולם שייכים לו. "ואז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כחה, כמו שהופיעה באדה"ר."

(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")

שאלה: לא ברור אם האדם יכול לפעול מעצמו או שהוא צריך לחכות שיעשו לו החייאה?

האמת, זה וזה פועלים יחד על האדם, רק זה נקרא "בדרך בעיתו", וזה "בדרך אחישנה". אם אתם זוכרים יש שתי צורות התקרבות למטרת הבריאה, לתיקון. או שאנחנו עושים מאמצים ומתקדמים לתיקון על ידי הקבוצה, "איש את רעהו יעזורו," השפעת הסביבה על האדם, כל מה שבעל הסולם כותב על זה, ואז אנחנו עושים את פעולות ההחייאה זה על זה כל הזמן בקבוצה. ואם אנחנו לא עושים את זה אז יש מכונת החייאה כזאת כללית שלוחצת עלינו, זה נקרא מכבש ההתפתחות שהוא כמו המכבש הזה עם הגלגל הגדול מברזל, שעובר עלינו ומוציא מאיתנו את האוויר, כדי שאנחנו נוכל להיות מוכנים למלא אותו באוויר הרוחני.

תלמיד: יוצא שאם אני רוצה להתפתח באחישנה אני דווקא צריך כאילו להיכנס לתוך החברים?

כולנו צריכים לעשות את זה כך אחד לשני, אבל אנחנו נעשה את זה באהבה, בדוגמה. שאנחנו נמצאים באהבה ועל ידי קנאה, תאווה וכבוד, שאנחנו משתמשים בתכונות האלה שיש בכל אחד ואחד, אנחנו נעורר כל חבר וחבר לרצות גם חיבור על ידי אהבה. כי הוא יראה שבזה הוא נעשה פחות מזה, וכאן אנחנו משתמשים באגו שלנו, שלא רוצה להרגיש עצמו פחות, ובצורה כזאת זה יהיה עזר כנגדו.

תלמיד: איפה פה המקום להתכווץ? כי יש הרגשה של תנועה לתוך דווקא, להיכנס בכוח לתוך החברים, באהבה, אבל איפה פה ההתכווצות?

במה אנחנו לוחצים על החברים?

תלמיד: באהבה, בחיבור.

איך אני יכול להיות באהבה, בחיבור, אם אני לא מתקשר קודם לאחרים כדי ללחוץ על מישהו? אני צריך בעצמי להתכווץ, כדי שיהיה בינינו חיבור. נניח שאנחנו פועלים בעשירייה כלפיך, אז אנחנו קודם צריכים להיות מחוברים בקשרי אהבה, יחסית, ואז בזה צריכים להראות לך עד כמה שאנחנו מחוברים ועד כמה שיש בינינו קשר, שאתה תראה את זה ואתה תקנא ואתה תתחיל לשאול למה הם נמצאים בצורה כזאת ואני לא? ובזה אנחנו מעוררים אותך. אבל אנחנו צריכים מקודם להיות מקושרים בינינו.

תלמיד: אז איך יוצרים את הקשר הזה מקודם בעשירייה?

זה "איש את רעהו יעזורו", שכולם מתחילים בצורה כזאת מלאכותית, איכשהו, וודאי שהפעולה הראשונה באה מצד הבורא על ידי מכבש ההתפתחות שהוא לוחץ עלינו ואין לנו ברירה, ואנחנו רואים שאנחנו צריכים על ידי קנאה, תאווה וכבוד לצאת מהמצב שלנו. אני מקנא במקובלים, אני מקנא באלו שכבר הולכים לזה, מצליחים וכן הלאה. מקנאה גשמית לקנאה רוחנית. קנאה גשמית היא במה שיש להם ואין לי, קנאה רוחנית היא בזה שאני עדיין לא יכול להתפטר מכל הרצונות הגשמיים לעומתם.

שאלה: ברגע שאנחנו עושים את ההתכווצות הזאת, איך אני יכול לבדוק שאני רואה את החברים באותה תכונה של הבורא, שזה נמצא מחוצה לי?

החברים צריכים לתת לי דוגמה, והדוגמה שלהם פועלת עלי הרבה יותר מאיזו פעולה שהבורא יעשה. כי החברים שנמצאים כביכול באותה הדרגה, באותה רמה כמוני, ופתאום אני רואה אותם שהם יותר גבוהים, הקנאה אוכלת אותי ואני לא יכול לישון ממש "עד שלא מניח לי לישון", ואני חייב להשיג לפחות מצב כמו שיש להם. זה מה שכל אחד ואחד מרגיש במשהו.

עכשיו אנחנו מדברים איך אנחנו עושים את זה בצורה מכוונת בקבוצה, שכולם יקנאו בכולם, וכך יתכללו וכך יתקדמו. לכן שאלתי האם אתמול כבר התחלתם להרגיש את הפעולות האלה או לא?

שאלה: אתמול אמרת שאני צריך להשאיר רק את הנקודה האמצעית וצריך לפגוש את הט' ספירות הראשונות כך שרק הנקודה הזאת תישאר בי. גם אמרת שאנחנו צריכים לעבוד על המאור המחזיר למוטב מהמלכות על הט' ראשונות. מה זה אומר הדבר הזה?

אני לא יודע איך אני עכשיו אכנס לאותה התמונה.

שוב, תחזור על השאלה בקצרה.

שאלה: אמרת שכמו החלק הסופי בתיקון, אנחנו צריכים להשאיר רק את הנקודה האמצעית, וצריכים לעבוד עם הט' הראשונות כך שרק הנקודה הזאת תישאר. מה זה אומר?

רק הנקודה הזאת היא שייכת לאדם, נקודת המלכות, כל היתר הן ט' ראשונות שהן באות מהתכונות של הקבוצה. אני צריך להתכווץ בכל ט' הראשונות ששם לא יהיה הרצון שלי, לעצמי, ועל ידי זה שאני רוצה להשפיע, על ידי כל ט' הראשונות שלי, אני קולט שם את כל התכונות של החברים. והם כבר הופכים כלפיי לבעל מנת להשפיע, וכך אני משפיע להם, ודרכם בעצם אני נותן מקום לבורא להתלבש בזה.

נעשה את זה, זה יהיה יותר ברור ממעשה.

שאלה: אתמול לקחתי נשימה לפני השיעור ורק עכשיו הוצאתי אויר. אנחנו יכולים להשפיע אחד על השני בעשירייה, ללחוץ אחד על השני כדי שזה יעבור בדחיפות גדולה יותר?

זה צריך להיות כמו שאומר לנו הבעל שם טוב, 400 פעם בכמה דקות. הוא אמר 400, מפני שזה ארבע בחינות לעומת המלכות. כן, אנחנו צריכים כך להשפיע לחברים. אם אנחנו עכשיו מחליטים שאנחנו כולנו משפיעים על כל חבר וחבר בקבוצה על ידי הצגת האהבה שיש בינינו, כדי לגרות אותו, כדי לנענע אותו, שהוא יראה עד כמה כולנו מחוברים, אז על ידי זה אנחנו ניתן לו דחיפה קדימה, שהוא גם ירצה להיות בצורה כזאת המתקדמת.

תנסו, אלה מילים כאן, אתם תרגישו הרבה יותר מילים. זו כבר קבלה מעשית.

תלמיד: הגוף הגשמי נושם בצורה מאוזנת, קצבית, ואני מבין שפעולות רוחניות הן מתגברות. איך אנחנו יכולים ללחוץ אחד על השני בשביל שהקצב שלנו יתגבר, שתהיה תאוצה?

זה יקרה. הגברת הנשימה זאת אומרת, הוצאת אוויר וכניסת אוויר, הוצאת האוויר הגשמי, שכל פעם אנחנו רואים שזה גשמי כי מגלים בו את הרצון לקבל שלנו, אמנם קודם חשבנו שזה רוחני, וכניסת האוויר החדש, שנראה לנו שזה רוחני, על מנת להשפיע, כל פעם כך אנחנו נתקדם במדרגות.

ומה שנשמנו קודם וחשבנו שאנחנו ברוחניות, אחרי שנשמנו אנחנו מגלים שזה כבר שייך לגשמיות שלנו, כי מעורב שם גם הרצון לקבל. ואז אנחנו מוציאים אותו בכוח ולא רוצים להיות בו ושוב נושמים אוויר חדש, שזה צעד חדש ברוחניות, מדרגה חדשה בסולם, ושוב נראה לנו שזה רוחני, אבל כשאנחנו מעבדים אותו בנו, מרגישים שזה הופך להיות לגשמי. אבל זה כל פעם כך, שאנחנו מגלים שהמדרגה הנוכחית היא אגואיסטית במשהו, כי מעורב שם רצון לקבל, ומוציאים אותה ורוצים להכניס במקומה כוח חדש, אוויר רוחני, כוח המשפיע, וכך אנחנו מתקדמים.

אנחנו נגלה עוד כל מיני כאלו צורות של ההתקדמות הרוחנית, לאו דווקא על ידי נשימה, על ידי צעדים, יש עוד דברים וכך נתקדם.

שאלה: העשירייה צריכה ללחוץ על כל חבר באהבה, אמרת גם לחץ מכוון. איך אנחנו במהלך היום יכולים לעשות שהלחץ הזה יהיה וזה יעורר קנאה בפגישות בזום, בסיכום, איך לעשות?

את זה אתם צריכים למצוא, אתם צריכים לחפש, איך אתם בונים מידות הקנאה בין החברים, שהם יזוזו, שלא יישבו בשקט. זאת העבודה שבקבוצה, זה נקרא "איש את רעהו יעזורו". אחרת, לא תזוזו מהמקום. אם אתם לא מרגישים שבמשך היום אתם נמצאים תחת מכבש ההתפתחות של הקבוצה, זה לא טוב, אתם לא מתקדמים. אם אתם לא מרגישים במשך היום שזה לא נוח לכם, שאתם לא יודעים מה לעשות, זה לא טוב.

אתם חייבים להיות מאוד מאוד מטרתיים יחד, כדי להשפיע על כל אחד ואחד. ואם ישנם חברים שהם נופלים וכולם רואים שהוא בנפילה, אז כל הקבוצה חייבת להתרכז בפעולה כנגדו במיוחד, ובצורה עדינה. מה זה בצורה עדינה? שהוא ירגיש קנאה כלפי הקבוצה, שהם נמצאים במצב יותר גבוה והוא נמצא כמפגר. כי הקנאה, זה הכוח העיקרי שמקדם אותנו. מי שלא מקנא בחברים, במקובלים, בגדולים, לא חשוב במי, אם אין לו קנאה, תשאלו את הרופאים, הפסיכולוגים, אין לו שום סיכוי להתקדם בחיים, גם גשמיים, גם רוחניים. איך ההורים אמרו לכם כשהייתם ילדים, "תסתכל איך הוא עושה", "תסתכל איזה ילד טוב", על ידי זה רצו לגדל אותנו.

שאלה: פעולת ההחייאה של עשירייה זה ממש קורה כל יום. כל יום מתחיל ריק, ומגיע איזה רגע שהעשירייה ממש חוזרת לך לתוך הלב, וזה מתסכל, כי כמה שעות עוברות לפעמיים עד שאתה מתעורר כאילו חזרה לחיים. אתה פתאום תופס את עצמך "איפה הייתי עד עכשיו?". זה חייב לקרות ככה כל הזמן?

כן, כמה שיותר.

שאלה: יש חבר שכשהוא נופל הוא מרגיש את הקנאה הזאת ככעס. זה כיוון נכון ההרגשה הזאת?

זה לא כל כך טוב, אבל בתחילת הדרך זה טבעי. הוא מתרגז עליכם כי רואה שאתם יותר גדולים, הוא רוצה שאתם תהיו פחות, כדי להרגיש שהוא לא כל כך מפגר. אבל יחד עם זה הוא צריך לחשוב, שדווקא זה שהוא מרגיש אתכם גבוה, בזה אתם והבורא עושים לו חצי מהעבודה. כי בדרך כלל, לפי מה שאומר רב"ש, אנחנו צריכים להעלות את הקבוצה בצורה מלאכותית, בפעולות למיניהן, שאנחנו צריכים לראות את הקבוצה יותר גדולה ואני כאפס ועוד אפס אפס אפס, ואז בצורה כזאת אני יכול להתקדם. לכן אם אני רואה את זה בעצמי, זאת אומרת מהקבוצה שהיא מראה לי את זה או שהבורא עושה לי תרגיל כזה, אני צריך להבין שבאמת עושים לי חסד גדול, שעל ידי זה רוצים לקדם.

זה יעבור. תמשיכו. הלוואי שכולם יקנאו ואפילו יהיו ברוגז עם האחרים, העיקר שתהיה בו קנאה. ועל ידי קנאה יש כאלה שבורחים לגמרי מהקבוצה, כי הם לא רוצים להרגיש רע, "בשביל מה אני צריך להיות בקבוצה כזאת, אני אלך למקום אחר שבו אני ארגיש את עצמי שאני גדול".

תלמיד: אבל אם הוא מרגיש את הזעם הזה כלפי חלק מהקבוצה, לא כלפי כל העשירייה, זה אותו דבר?

זה אותו דבר, לא חשוב כלפי חצי קבוצה או יותר, כי יש לו שם עוד חשבונות גשמיים, אגואיסטים. אם הקבוצה היא לא כל כך הומוגנית, אז הוא לא לוקח את הקבוצה כולה. תמיד יש לנו חברים כאלו, חברים כאלו, יותר קרובים, יותר רחוקים, לא חשוב. העיקר שאנחנו צריכים לדבר על זה שקנאה היא ממש אמצעי הכרחי להתקדמות.

שאלה: מה זה אומר להשתמש בתאווה וכבוד? קנאה די ברור.

אחר כך אנחנו עוד נדבר על זה. גם קנאה, גם תאווה וגם כבוד, הם כולם אמצעים כדי למשוך אותנו להשגה רוחנית, לוויתור, כדי להשיג קנאה, תאווה וכבוד. רק שיש שלילי, זה הקנאה, והתאווה והכבוד, זה כביכול חיובי. אבל כולם צריכים לפעול לאותו כיוון.

שאלה: דיברת על מכבש. לאחרונה התחלתי להרגיש את מכבש ההתפתחות של הבורא חזק מאוד. האם אפשר בהתכללות נכונה להחליף את מכבש הבורא למכבש הקבוצה, או לאלה שלומדים חכמת הקבלה יהיו שני מכבשים, בגשמיות הבורא ילחץ עליך וברוחניות הקבוצה?

לא, תמיד זה יהיה מכבש ההתפתחות אחד, כי אנחנו צריכים לראות את פעולת הבורא דרך הקבוצה כאחד, גם בגשמיות, גם ברוחניות. רצוי כך לראות. זה יבוא, הדברים האלה הם יסתדרו.

שאלה: מה אני יכול לעשות כדי שהחבר יקנא?

אני צריך להראות לחבר, בצורה כזאת שהוא לא יידע שאני עושה את זה בכוונה, שיש לי קשר עם החברים האחרים ויש בינינו קשר אהבה ואנחנו מדברים אלה עם אלה, ואנחנו מתקדמים לכזאת צורה שאנחנו מגלים בה את יחס הבורא אלינו ואנחנו אליו. בקיצור, שאנחנו נמצאים בינינו בקשר רוחני מתקדם.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות, וזה מה שאני צריך להראות לחבר. אבל בצורה כזאת עדינה, שהוא לא יחשוב שאנחנו עושים את זה בכוונה. נניח שהוא נמצא ואנחנו מדברים בינינו על כל מיני דברים, על כל הקשר הרוחני בינינו וכן הלאה, בצורה כזאת שהוא יקנא שיש בינינו קשרים כאלה.

תנסו. אנחנו צריכים להיות כאן שחקנים גדולים, מחנכים ומפיצים בתוך הקבוצה.

קריין: קטע מס' 3 מתוך אגרת ד' של בעל הסולם.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד. ובגוף השלם הזה ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל. והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו, יתברך. וכולם יתברכו בגינך, משום שיהיו מברכים אותך בקביעות."

(בעל הסולם. אגרת ד')

קריין: שוב קטע מס' 3.

"ולא חסר לך כלום, אלא לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך, ולצרף אותם לגוף אחד."

זאת אומרת, להרגיש שאתה מנותק מהחברים וכולם מנותקים זה מזה, אבל הבורא רוצה את החיבור הזה כדי שהוא יוכל להתגלות בחיבור הזה לפי אופן החיבור, לפי עוצמת החיבור שביניכם, זה נקרא "לצאת בשדה אשר ברכו ה', וללקט כל אלו האיברים המדולדלים שהתדלדלו מנשמתך," ללקט אותם יחד, "ולצרף אותם לגוף אחד." אתה צריך לעשות את זה, וזה יהיה ט' ראשונות שלך בפרצוף הנשמה. "ובגוף השלם הזה", שכבר במשהו תחבר אותו כלפיך, "ישרה ה' שכינתו בתוכו בקביעות בלי הפסק כלל." זה כבר יהיה המקום שבו הבורא יוכל להתגלות. "והמבוע של תבונה רבה, ונחלים עליונים של אור, יהיו כמעין שלא פסק. וכל מקום שתתן עיניך בו," זאת אומרת שתרגיש עוד ועוד יכולת להגדיל את הקשר בין כולם, "יתברך. וכולם יתברכו בגינך," זאת אומרת, עד כמה שתיתן לזה תוקף, "משום שיהיו מברכים אותך בקביעות." ככה זה.

(בעל הסולם. אגרת ד')

האיברים המדולדלים הם החברים שלי ואחר כך כל המציאות, כל העולם, כל הנשמות, ואני חייב לקבץ אותם, לחבר אותם לנשמה שלי. ולכן כל התרגילים שלנו הם עד כמה שאפשר להרחיב את אזור האהבה ואז בתוך כל הכלים האלה שמתחברים, אני אגלה את הכוח הכללי שנקרא "אהבה", שנקרא "בורא".

סדנה

איך אני יכול לתאר לעצמי את החברים כחלקי נשמתי? גם איך אני יכול להחזיק את הצורה הזאת בי, שאז בכמה שאני משתדל לחבר אותם אלי כחלקי נשמתי, וכמה שאני רוצה שהצורה הזאת תישאר וגם תגדל, בזה אני מגיע לכלי שבו מתגלה הבורא, זאת אומרת מתגלה כממלא אותו.

איך אני מתאר כך את החברים שלי שמהם אני מרכיב את הנשמה?

*

מה שאני באמת מבקש מכולכם, שתעשו תרגילים בתוך הקבוצות, בתוך הקבוצה, שכל קבוצה, שכל עשירייה תעשה תרגילים כדי לממש את שלושת הפסוקים 1, 2, 3 שקראנו בתוך העשירייה.

תנסו. יש לכם תרגום, יש לכם הבנה מה כתוב כאן, בפשטות, איך אנחנו מממשים את זה בעשירייה בצורה מעשית, כי בזה תלוי איך אנחנו מתקדמים בצורה מעשית לגילוי הבורא. אנחנו צריכים להכין את הכלי, וכאן בדיוק מדובר איך אנחנו מכינים את הכלי לגילוי הבורא.

שאלה: עניין הקנאה ברור, ויש גם מצב שבמקום קנאה יש לו תאווה וכבוד. מה אנחנו צריכים לעשות?

אנחנו צריכים לעשות בדיוק מה שכותב בעל הסולם עד כמה שאפשר, שלושת הפסוקים האלה הם כולם מבעל הסולם, אז בבקשה תקראו טוב טוב את הפסוקים האלו, ובדיוק תנסו לעשות את זה בקבוצה. ואל תשימו לב לכזאת קנאה, לכאלה מחשבות וכאלה יחסים, לא אכפת לנו מזה, אכפת לנו לבצע. וכשאנחנו מבצעים את זה אנחנו מגלים כוחות כאלה שיסדרו אותנו. ולא שחבר אחד מסתכל כך וחבר שני מסתכל כך, כל אחד מסתכל אחרת. אני לא מתחשב עם אף אחד, אלא האור העליון יסדר את הכול.

אומרים לנו כאן מה לעשות כדי שהאור יסדר אותנו, ולא שאנחנו באים כאן בצורה פסיכולוגית כזאת או אחרת. לכן אין לנו שום התחשבות בטבע האדם, הוא כולו אגואיסטי ובאיזו צורה אגואיסטית זה מתגלה זה לא חשוב לנו, אנחנו צריכים לבצע את מה שכתוב כאן ותראו עד כמה זה עובד על כולם.

(סוף השיעור)