שיעור בוקר 06.12.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 460

קריין: "כתבי בעל הסולם" עמ' 460, מאמר "השלום בעולם", כותרת "טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה".

טוב ורע נערכים ביחס שבפעולת הפרט כלפי החברה

"בטרם שאנו נכנסים להתבונן בענין תיקון הרע שבמין האנושי - צריכים לקבוע קודם את ערכם של אותם השמות המופשטים: טוב ורע. כלומר, בהגדירנו מעשה או מדה, בתואר טוב או רע, יש להבהיר, כלפי מי אותה מדה או מעשה הוא טוב או רע.

ולהבין את זה, צריכים לידע היטב את הערך היחסי שבין הפרט והכלל, דהיינו, בין היחיד אל הציבור שלו, שהיחיד חי מתוכו, וניזון מתוכו, הן בחומר, והן ברוח.

המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל - אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

וכמו כן בענינינו, מדת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מדת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מדת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מדת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהרים. הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם, כי אין בכלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל ריעותא ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות.

הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא."

הוא מסביר לנו כאן בצורה פשוטה מאוד, שהבורא מתוך המצב האבסולוטי, המתוקן, האינסופי, מוריד אותנו למצב ההפוך ומראה לנו את כל הדברים הרעים שרק יכולים להיות בקשר בינינו, ונותן לנו אפשרות לעלות לשלמות שלו בזה שאנחנו מסדרים את היחסים בינינו כך, שכל אחד משלים את כולם ודווקא על ידי יחסים כאלו אנחנו יכולים להגיע לתיקון. וכל מה שאנחנו נקבל, יהיה גילוי הרע וזה צריך לעזור לנו להגיע לחיבור הנכון, ועל ידי זה אנחנו נלמד מי זה הבורא.

כי אנחנו מרכיבים את עצמנו בצורה שמשלימים זה את זה, ואז ע"י ההשלמה הזאת אנחנו לומדים מה זה נקרא בורא, בוא וראה, מהו הטבע, מהן התכונות, מהי המהות של הבורא, שאנחנו משיגים על ידי זה שאנחנו מרכיבים את עצמנו בלגו הזה מהרצונות והמחשבות שלנו.

וסך הכול הסכום הנכון, החיבור הנכון במחשבות ורצונות שלנו, הוא כשאנחנו מגיעים לזה שאנחנו בונים אותו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי". בזה אנחנו יחד כולנו משיגים אותו בצורה השלמה, הפנימית, המיוחדת, שאי אפשר להשיג אותה בצורה אחרת. לכן הוא ברא את כול המציאות ואותנו דווקא בצורה כזאת, שעל ידי זה שאנחנו מרכיבים את עצמנו זה אל זה "איש את רעהו, יעזורו"¹, אנחנו בזה בעצם בונים את המערכת שנקראת "בוא וראה", בורא.

תלמיד: בעל הסולם מתאר את המצב השלם "שהציבור והיחיד היינו הך", אבל אז הוא אומר שהדברים הם כך כאשר כולם ממלאים את תפקידם לציבור. ובסוף הוא כותב שנקודת התורפה שכל אחד יבין זאת.

סך הכול אנחנו לא עושים שום דבר חדש. "אין חדש תחת השמש" חוץ מההשגה שלנו, ההכרה שלנו במה אנחנו נמצאים. זאת אומרת, הילד הקטן שבונה עם קוביות, תכל'ס הוא לא עושה שום דבר טוב, הוא רק בונה את עצמו, את המוח שלו, את הגישה שלו איך להבין את המציאות, איך המציאות הזאת מורכבת. אבל המציאות הזאת היא קיימת, רק הוא צריך להכין את עצמו להבין אותה, להרגיש אותה, לגשת אליה בצורה נכונה.

שאלה: אז אנחנו יכולים להבין שטובת הציבור וטובתי אחד הוא, בלי לעבוד בזה, או שחייבים לעבוד כדי להבין?

לא, אנחנו לא יכולים בלי זה. אתה רואה בחיים שלנו, שאם לא תיתן לילדים לגדול בצורה נכונה, הם מקסימום יכולים לגדול בצורת חי. כמו מוגלי, כמו משהו שגדל ביער, אבל לא יותר מזה.

שאלה: אז איך מביאים את כולם לעסוק בטובת הציבור?

לכן הבורא שבר את כולם, בלבל את כולם, ערבב את כולם. לכן אנחנו נמצאים בעולם שהוא כולו קשור ואנחנו כאילו מקללים את הקשר הזה, כי אנחנו לא רוצים להיות מקושרים, עד כדי כך, שכל אחד רוצה לאכול את השני ומדינה אוכלת מדינה וכן הלאה. זה מצד אחד, אבל מצד השני, מצד חכמת הקבלה אנחנו רואים שזה בלתי אפשרי להתקדם בצורה אחרת, וכמה שנתקדם, אנחנו נתפתח כך שנהיה תלויים זה בזה.

עכשיו הזמן הקריטי, בו אנחנו עוברים ממצב שאנחנו יכולים להרוס זה את זה, למצב שאנחנו נגלה שאנחנו לא יכולים לחיות זה בלי זה. המדינות לא יכולות. יש מדינות שיש להן דבר מסוים, ובאחרות משהו אחר. עכשיו עדיין נדמה למדינות שהן יכולות לנהל בכוח זו את זו, אבל עוד מעט הן יגלו עד כמה שהן תלויות זו בזו ובאין ברירה יראו שכל הדברים שקודם הם רצו לקבוע כדי לשלוט, הקשר הזה מתחיל לשלוט בהן ובחוסר ברירה מגיעים לתיקון החיבור.

שאלה: יוצא שהאדם הפשוט, לאו דווקא הממשלות הוא תמיד יכול לברוח לתא המשפחתי והוא אומר, עם המשפחה שלי אני אהיה טוב, עם המשפחה שלי אני אהיה בסדר.

אז עוד מעט הוא ירגיש שהבריחה הזו מנתקת אותו מהחיים הטובים.

שאלה: וזה יהיה פתח לעבודה הנכונה ברמה אחרת?

כן. הוא יתעלה למעלה מהמשפחה ולמעלה מהמדינה, ואפילו אחר כך למעלה מהאנושות כדי להיות קשור ולעבוד למען הבורא, למען המערכת הכללית של כל העולמות.

שאלה: איך תבוא הבנה כזאת, היכולת להתקדם לכיוון הזה?

תן לבורא לעבוד, אל תדאג. אתה רואה מה אנחנו עושים, העולם כמנהגו נוהג והולך יותר ויותר לקראת התיקון ואנחנו יכולים רק לזרז את הזמנים. כמו שכתוב, ישר א-ל, כלומר אלה שמשתוקקים לבורא, הם מזרזים את הזמנים, אבל לא יותר מזה.
ואנחנו נמצאים כבר בדור של התיקון, הדור האחרון. אל תדאג, זה יקרה, זה ממש לפנינו. אתה רואה איך העולם נכנס לכל מיני מכות, לחצים. הבורא בצורה כזאת מכוון אותנו יותר ישר ונכון למטרה.

שאלה: בעל הסולם כותב על טובת החברה, מהי טובת החברה?

טובת הציבור זה שהציבור יהיה מחובר לפי חוק הטבע על מנת להשפיע זה לזה כדי מתוך ההשפעה הזאת להשפיע לבורא. ואז הבורא מתלבש בתוך הציבור והציבור מעלה את עצמו בזה לדרגת הבורא כדי להיות כלי אחד ואור אחד.

תלמיד: יוצא שבלי להתכוונן על הבורא אין שום טובת הציבור, אבל הבעיה היא שהציבור לא חושב ככה. יש להם איזה טובות אחרות שהם מדמיינים לעצמם.

אם אנחנו לא נלך להסביר לחברה האנושית מה קורה אז ההתקדמות תהיה רק על ידי מכות, רק על ידי דרך ייסורים. ולכן אנחנו צריכים לשלב בזה קצת, מה שנקרא, "דרך תורה", "דרך האור". ואחרת זה ודאי יהיה דרך מלחמות עולם, דרך דברים נוראיים שיקרו ויהיו ארוכים מאוד בזמן. כי לבורא ולעולם הרוחני בכלל אין מדידה לפי זמן, תנועה ומקום. אין כאלה דברים ברוחניות. ולכן בכל מה שאנחנו פועלים כאן מחוסר זמן, ברוחניות זה לא קיים.

ואנחנו כל הזמן רוצים למהר, למהר, להספיק כמה שיותר, אבל ברוחניות אין דבר כזה. וצריכים להבין שאם אנחנו לא נעשה מה שצריך לעשות כלפי הרוחניות, אנחנו ניכנס לקליפה שפירושו רק פעולות לפי הזמן. ואז זה ילחץ עלינו עד מלחמה.

תלמיד: אז ברוחניות יוצא שיש שתי צורות.

זה מה שאנחנו לומדים. שהבורא מלכתחילה ברא את הכול בצורה של גמר התיקון. שאור אין סוף ממלא את הכול ומאיר לכולם וזה נקרא "אור אין סוף" ו"כלי אין סוף" שנמצאים במצב שהבורא החליט מלכתחילה. כשרצה עשה, אם בכלל אפשר לדבר על תחילת הבריאה ש"החליט, ועשה". אבל נדבר על זה אחר כך. זה לא כל כך פשוט לתפוס שאין מושג של זמן, התחלה וסוף, אבל אנחנו שפועלים מתוך "חוסר זמן", מה שנקרא, כלפינו יש התחלה, וסוף וכל פעולה בכל מצב.

תלמיד: אם אנחנו מדברים כלפי ציבור קונקרטי, נאמר אומה, אז אפשר להגיד שבשביל המדינה הזאת יש צורה שבה היא שבורה לחלוטין על ידי מכות, ויש צורה שבה היא מחוברת לחלוטין?

זה משתנה במשך התהליך שאנחנו כולנו עוברים. אם אתה מדבר על המדינות, על העמים, אז יש כאן הרבה על מה לדבר. נעשה את זה אולי במסגרת המאמר "השלום בעולם". נדבר על זה. זה לא פשוט.

לכל עם, לכל מדינה יש זמן משלה ותפקיד משלה, והשאלה עד כמה היא יכולה לברוח מהתפקיד הזה או לקיים אותו בצורה יותר נכונה. עד כמה שמגלים או לא מגלים את התפקיד, זו בעיה.

עכשיו אנחנו לא נמצאים בהיסטוריה בעקבות מה שעברנו, אלא נמצאים במה שיש לפנינו. לפנינו יש ורך להסביר לכולם מה הוא השלב האחרון שאנחנו עומדים בו שנשאר לנו רק דבר אחד, להשתוקק לחיבור בין כולם, ובחיבור הזה לגלות קשר בין כולם, ואז בקשר הזה לגלות את הכוח העליון האחד לכולם. שיהיה כלי ואור אחד. "הוא אחד ושמו אחד." מה שנקרא.

שאלה: מה זה השבירה שאדם לא מרגיש שהוא חלק מהציבור. היו פעם בני אדם שהרגישו שהם כן חלק מהציבור?

לא. אבל גילוי הרע שהתגלה הוא מתגלה מכל מצב שלא יהיה, רק שיותר גרוע, אף פעם לא היה מצב מתוקן, וכולנו באים מהשבירה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים שבירת אדם הראשון זה לפני שהיו בני אדם שהולכים על שתיים? איפה זה ממוקם על הציר ההיסטורי?

אין ציר היסטורי. הציר ההיסטורי שלנו הוא שאנחנו באים מהקופים ומתפתחים בצורה ביולוגית עד דרגת האדם, עד שאנחנו מתחילים לקבל בדרגת האדם כל מיני הבחנות מאדם הראשון, שזה המקובל הראשון שהתגלה לפני חמשת אלפים שמונה מאות שנה.

תלמיד: אז ברגע שהופיע האדם הרגשת השבירה כבר טבועה בו?

כן. ההבדל בין חיה לאדם, בין קוף לאדם, כמו שמסביר לנו האר"י, שיש ממוצע בין חי לאדם והממוצע זה צורת הקוף. זה ב"תלמוד עשר הספירות" בחלק השלישי.

תלמיד: אני מנסה לברר את עניין השבירה, האם הוא מוטבע בבני האדם, כשהופיע אדם בעולם הזה יש בו את הרגשת השבירה?

כן. אם אתה מדבר על ההיסטוריה אז זה לא התגלה בצורה מיידית. התפתחו המשפחות, בעל הסולם מסביר במאמר הזה שקודם היו במשפחות, אחר כך בחמולות גדולות יותר, עד שאנשים אבדו את הקשר ביניהם. כלומר, התחיל להתייצב מקום לגילוי הרע, לגילוי האגו.

שאלה: מה בא קודם החיסרון או הכוונה?

הכול בא מתוך חיסרון, אם אין חיסרון האדם הופך להיות דומם, או צומח, או חי. רק כשהוא מגיע לשאלות של המדבר, האדם, האדם שכבר שואל על כוח עליון שמנהל אותו, שמושך אותו להגיע להיות אדם, הדומה לבורא, אז מתוך החיסרון הזה הוא מתחיל לעלות.

בעל הסולם מסביר לנו שההבדל בין אדם לבהמה, שאדם משתוקק לגלות את הכוח העליון מעליו, שזה הבורא. בשביל מה אני קיים? מה אני? מי אני? וכן הלאה.

שאלה: איך זה משרת את מטרת הבריאה שרוב האנושות נמצאת בחוסר מודעות לחוקי הטבע? מה הרווח של הבורא מחוסר המודעות?

הרווח של הבורא והרווח של האנושות בזה שאנחנו צריכים לגלות את הבורא ולעשות גשר בין הבורא לכל הנבראים. כל זה הוא הרווח שלנו והרווח של הכלי הגדול של כל האנושות, כי העביות של הכלי הזה היא כל כך גדולה שבלתי אפשרי להיות עכשיו בקשר עם הבורא, להרגיש שאתה משתוקק לבורא, העביות גדולה מדי. והעביות היא טיפשית, נבזית, אבל לא יכולים להתעלות ממנה. זה דווקא אומר שאנחנו נמצאים בדור האחרון.

אנחנו צריכים להבין שככול שאנחנו מתקדמים לתיקון הבריאה, אז אמנם נראה לנו שהנבראים מתפתחים, אבל הם נכנסים למערכות יותר אגואיסטיות ונבזיות.

תלמיד: ומהצד שהשני יש לחץ שמחייב אותם להגיע לתלות הדדית?

כן, נכון, וכך זה יהיה. מצד אחד יש לחץ, מצד שני זה כמו תינוק שכל הזמן רוצה לשחק. למה? הטבע מחייב אותו.

שאלה: מה זה אומר להצטער בצער הציבור, להרגיש את הבעיות של הציבור?

תראה איך אתה מרגיש במשפחה, איך אתה מצטער עם המשפחה, שמח עם המשפחה, כך אתה צריך להיות עם הציבור, זה תלוי במידת ההתפתחות שלך.

שאלה: האם יש הבדל בין אדם הראשון כמערכת, לאדם הראשון המקובל?

כן, זאת שאלה טובה. יש "אדם הראשון" שזאת המערכת שעליה אנחנו לומדים, שזאת הדמות של הרצונות שמחוברים כך יחד. ויש אדם הראשון שזה אדם מהעולם הזה שהגיע להשגה של המערכת הזאת, ולכן גם הוא נקרא "אדם הראשון". אדם הראשון שהשיג את הבורא, שרצה לגלות אותו, שחיבר ככול האפשר את עצמו לכל האנושות דאז, זה היה לפני 5800 שנה, ושהוא אפילו כתב לנו את הספר "רזיאל המלאך". "רזיאל" זה הכוח הסודי שמנהל את העולם שנקרא "מלאך". זה מה שהוא גילה.

יש לנו את הספר הזה ואנחנו יכולים פעם אפילו לקרוא מה שכתוב שם. אמנם זה מאוד מאוד קצר ולא כל כך מובן, אבל אפשר, נקרא יחד. בכל זאת זה ספר שנכתב לפני אלפי שנים.

שאלה: כתוב "אלא לפי מידת הנזק שמזיק את הציבור בכלל", איך אני יכולה להזיק לעשירייה שלי, לכל הכלי?

זה שאת לא מתגברת על הדחייה שיש לך כלפי החברים, כלפי החברות, כלפי כל האנושות אפילו, זה הנזק שאת עושה.

שאלה: איך דרך דאגה לטובת הפרט מתקיימת טובת הציבור?

הציבור הוא סך כל היחידים שרוצים להתקשר ביניהם למערכת אחת, ולכן זלזול בקשר הזה של כל אחד ואחד מביא שבירה לציבור. וההיפך, ככול שרוצים להתחבר למעלה מהפער שיש בין כולם זה מביא להבראת הציבור, העלאת הציבור, התקרבות הציבור לבורא.

זאת בעיה מאוד גדולה שיש לפנינו, דווקא אנחנו בקבוצות בני ברוך גם גברים וגם נשים חייבים בכל זאת להשתדל להיות מחוברים בינינו. בחיבור בינינו שם המקור של כל טוב לכל אחד ולעולם.

שאלה: איך אנחנו, הכלי העולמי, יכולים לעזור לאנושות לעשות את המעבר הזה בעדינות?

אנחנו צריכים קודם כל להשתדל בעצמנו להיות מקושרים, ואז כבר האור העליון דרכינו יפעל על כל הציבור, על כל האנושות. והם אולי אפילו בעצמם יתחילו להרגיש שיש בתוכם איזה מקום מיוחד, שכדאי לשייך את עצמם, שמרוב הצרות הם ירגישו עד כמה כדאי להם להיות קשורים אלינו.

שאלה: שמעתי בשיעור עכשיו שגילוי הרע הוא דבר שמקדם אותנו. למה הוא מגיע אלינו בצורה מועטת, ובדרך כלל האגו מרגיש טוב עם עצמו?

גילוי הרע לא מתגלה בצורה מועטת, אלא הוא מתגלה מלמעלה באותה מידה שאנחנו יכולים לסבול אותו ולתקנו.

שאלה: ענית לשאלה של חבר "תן לבורא לעבוד". איך לעזור לבורא? מה לבקש כדי לזרז את הזמנים?

בזה שאנחנו רוצים בכל הכוחות שלנו להתקרב לבורא כדי להידבק בו, כדי לבטל את עצמנו כלפיו, אנחנו בזה נותנים לו אפשרות לעבוד.

שאלה: שינוי הגישה שאדם צריך לעבור מעצמו לציבור, זה לא שמה שהוא חושב יתאים לציבור אלא זאת גישה אחרת לגמרי, איזו גישה חדשה צריכה להיות לו בחיים?

שלא יכול להיות שבזמן הנוכחי וככול שנתקדם יותר יהיה לו יותר טוב מלציבור כולו.

תלמיד: אבל אם היית אומר לי עכשיו בוא תעשה לציבור טוב, הייתי עושה מה שאני חושב ומנסה לשכנע את כולם שזה מה שטוב לעשות.

אתה כמו פוליטיקאי רגיל, ומה שבא לך אתה חושב שזה נכון כי אני כך חושב, מי יודע יותר טוב ממני מה שאני רוצה, ואז אתה מגיע ולוחץ על כולם.

תלמיד: ברור, כך כולם פועלים. השאלה היא מה זה נקרא לטובת הציבור כמו שבעל הסולם התכוון?

זה כמו שבעל הסולם מתכוון.

תלמיד: איך אני אמור לחשוב, איך אני אמור לפעול?

ללמד אותם רק דבר אחד, שחיבור בין כולם זאת ההבחנה העליונה, זה הכוח העליון, זה הערך עליון, רק חיבור. באיזו צורה לא חשוב, רק חיבור בין כולם, כולם, כולם, שכולם ינועו לזה. אבל למען מה? וודאי שזה לטובת כולם ולא לטובת איזה דיקטטור, או לטובת איזו שליטה.

תלמיד: ומה לעשות עם ההרגשה שחיבור בין הפוכים ומנוגדים מזיק לי, אני מרגיש שזה יזיק לי להתחבר עם מישהו שחושב הפוך ממני?

אתה צריך להתחבר לקבוצות שכבר מוכנות, שמדברות על חיבור ביניהן כלפי מהות ההשפעה. זה הכול. אתה לא יכול סתם ללכת ולחפש בשוק עם מי להתחבר. אנחנו מרכיבים את הקבוצות שלאט לאט כבר לומדות את עקרונות החיבור, ומהן אחר כך אנחנו מרכיבים את חלקי אדם הראשון היותר גדולים, עד שנרכיב אותו כולו, אבל בסופו של דבר אין לנו ברירה, נצטרך לממש את הגישה שנראית לך אולי סוציאליסטית, קומוניסטית, דמוקרטית, אני לא יודע מה, אבל אתם יודעים כמה אני נגד כל המילים האלה ושונא את הדמוקרטיות וכל השאר, כי הכול קיבל עיוות גדול ביותר. נלמד איך לעשות את זה.

שאלה: כשהתחלנו לקרוא את מאמרי "שמעתי" ראיתי שכתוב שם התאריך שבו נכתבו כל המאמרים, כתוב שם שנת 1941, 43, בזמן הזה כל העולם היה במלחמת העולם השנייה וכבר בעל הסולם כתב את הדברים הרוחניים לעתיד.

כן.

תלמיד: אבל אנחנו זוכרים שלפני שהוא יצא מפולניה הוא כתב וכל כך רצה ואף אחד לא שמע אותו ואז הוא עלה לישראל, וכל העולם נכנס לעשרות שנים של סבל, עשרות מיליוני הרוגים. עכשיו אנחנו נמצאים פה בשיעור, אתה מקובל ואומר לנו שאנחנו חייבים להסביר לכל העולם שאם לא נתחבר ניכנס לסבל יותר גדול. אז בוא נגיד שבזמן השיעור אנחנו איכשהו נכללים, אבל אחרי השיעור אנחנו נכנעים כמו סנאי בתוך גלגל, כל אחד בשטויות כאלו, איך לא להיכנס שוב פעם לסבל הזה לעשרות שנים?

תכתבו ותדברו על זה בכל האפשרויות שיש לכם. בכל זאת זה נשאר באוויר, נשאר ברשת, זה משפיע אפילו אתם לא מבינים איך. גם אם אנחנו רק חושבים בלי לדבר ומכל שכן כשמדברים, כשכותבים, וכותבים בצורה כזאת שיכולים לראות אותנו הרבה אנשים, אם אנחנו כותבים בצורה שאנשים יתכללו בזה, ובאופן שאנחנו לא דוחים אותם, אז אנחנו באמת עושים בזה תיקון גדול. אין מה לעשות, גם בעל הסולם וגם לפני בעל הסולם, הרבה מקובלים היו ופעלו והתרשלו, אם אפשר כך להגיד, זאת אומרת לא הצליחו במה שרצו להצליח. אין מה לעשות, זו דרך התיקון.

אתה חושב שאני נמצא במצב אחר? לא. שאני לא רואה ולא מבין? לא. אלא אין ברירה אנחנו חייבים להמשיך, פשוט, עוצמים עיניים וממשיכים, או הפוך פוקחים עיניים, אבל עיניים אחרות. הולכים אחרי המורים שלנו.

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא".

ארבע המדות: חסד, אמת, צדק ושלום בנושאי הפרט והחברה

"לאחר שאנו יודעים היטב את מדת הטוב המקווה כצלמו ודמותו, עלינו להתבונן בדברים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחיש את הטוב והאושר.

ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית - ממשלת השמים, את דרכה ההדרגתית עד שהביאה את האנושות אל המצב העכשווי.

כבר נכתב לעיל כי מוטב שנקח את חוק ההתפתחות תחת ידינו וממשלתנו, כי אז נפטור עצמינו מכל חומר היסורים שההיסטוריה ההתפתחותית רושמת בעדינו מכאן ולהבא.

לפיכך נעיין ונדון בארבע מדות אלו. כדי לדעת היטב מה שנתנו לנו עד כה ומתוכם נדע מה שיש לנו לקוות לסיוע מהם להבא".

שאלה: לא ברור למה לא לתת באמת לבורא לעשות את העבודה שלו? אם הוא כבר עושה, למה אנחנו צריכים לקחת את זה לידיים שלנו?

אנחנו צריכים להיות שותפים. הבורא יכול לעשות הכול לגמר התיקון אין שום בעיה, זה הכוח העליון, האור העליון. הוא דווקא שובר את הכלי, דווקא מסדר אותו בצורה הפוכה מהשלמות, ואנחנו מגלים את עצמנו כקיימים בעולם שכולו רע, אפילו שהרע הזה לא מגולה כל כך, אבל לאט לאט אנחנו מגלים את הרע הזה במידה שכן מסוגלים לתקן אותו וכך אנחנו נמצאים בין שני פסים כאלה, גילוי הרע ותיקון, גילוי הרע ותיקון, ואז ככול שאנחנו עולים אנחנו מגלים רע יותר גדול, אבל יש לנו גם כוח לתקן אותו, עד שנגיע לגמר התיקון ובגמר התיקון כל הרע וכל הטוב מתחברים יחד בקו האמצעי, ואנחנו כבר נתחיל להבין, גם בדרך כבר מבינים, ואז מבינים ומרגישים כמו הכוח העליון שברא מלכתחילה את שני הכוחות האלו, טוב ורע.

תלמיד: אז אם זה באמת מחזורי, שמתגלה הרע ויש תיקון אז מה עוד אנחנו צריכים לעשות? פשוט זו דרך הטבע.

לא, אנחנו צריכים לנהל את התיקון, אנחנו מזרזים את הזמנים, לא נותנים לדברים האלה לקרות כמו שהם, שזה נקרא ללכת בדרך ייסורים לתיקון, אנחנו רוצים לקדם את עצמנו ולהוביל את האנושות בצורה נכונה, לא כמו שהיא התגלגלה עד היום.

תלמיד: מה יהיה אחרת? כל פעם שמנסים לעשות זאת, להוביל את האנושות בצורות מסוימות זה רק עושה רע. כל דבר שעשו בעולם שנראה כטוב עשה רק יותר רע.

כי לא עשו זאת בצורה נכונה, פעלו מתוך האגו בצורה עוד יותר אגואיסטית. תן דוגמה שרצו לעשות משהו טוב בצורה נכונה ולא הצליחו, היו כאלה דוגמאות, אבל זה היה גם לצורך הכנת הכלי, אבל בעצם לא נכון, העולם שלנו אף פעם לא הגיע למצב כמונו, שיש לנו הבנה, הרגשה, נתונים, הרבה אנשים מתעוררים וזה העיקר, המון אנשים מתעוררים לתיקונים מאין ברירה ומתוך הבנה שאי אפשר אחרת. תראה עכשיו לאן העולם עצמו נכנס? לאיזה מצב? מה קורה בין המדינות? בין בני האדם? עם האקולוגיה? עם כל דבר שאתה רוצה. אנחנו נמצאים ממש לפני גילוי הרע שלא היה דוגמתו.

תלמיד: אנחנו עכשיו בפועל מנהלים את העולם בחיבור בינינו?

לא. עוד לא, אבל אפשר לעשות את זה אם נצליח, ודאי שיש אפשרות, אבל האם זה יקרה?

תלמיד: זה תלוי באם נהיה מתוקנים?

זה תלוי בנו בלבד.

תלמיד: אבל זה תלוי בתיקון או בהשגה שלנו?

זה לא שייך להשגה, מה זה השגה? השגה תהיה יותר או פחות, זו חכמה, אמנם חכמה עליונה, אבל התיקון שייך לחיבור, וזה מה שהאנושות צריכה יותר מתמיד. כולה. עוד יתגלה כמה כל העולם נמצא בזה, נכלל בזה, שייך לזה, וחייב את זה.

שאלה: חסד אמת צדק ושלום פשוט עושים בלגן שלם לאנושות, אבל בעל הסולם אומר, בואו נראה איזו טובה אנחנו יכולים להוציא מארבע המידות האלה. האם המידות האלה, חסד אמת צדק ושלום יישארו, ורק נלמד להשתמש בהן בצורה נכונה?

כן, עכשיו נלמד מה אנחנו צריכים לעשות עם ארבע המידות האלו, איך לנהל אותן כך שיביאו אותנו לשלמות.

שאלה: איך אנחנו יכולים להסביר לכל העולם ולעצמנו מה זה החיבור?

מה זה נקרא חיבור? השלמה, שכל אחד מאיתנו הוא חלק ממשהו שלם, וככל שאנחנו מתחברים בינינו, כך אנחנו מתקרבים לצורה השלמה, ויכולים לגלות את כוח החיים. תאר לעצמך שיש לך אדם שמרוסק לחלקים, ידיים, רגלים, איברים, וכן הלאה. ככל שאתה מצליח לאסוף אותו, יוצא שהוא יותר ויותר חוזר לחיים, לתפקידו, זה מה שאנחנו צריכים.

אנחנו לא מבינים שלמרות שהאנושות נראית לנו ככוללת מיליארדי אנשים, ומאות עמים וכולי, היא סך הכול גוף אחד. אנחנו מתקדמים יותר ויותר למצב שאנחנו רואים כמה אנחנו שייכים למנגנון אחד, למערכת אחת, ונמצאים בתלות אחת.

ברור לנו היום שאם נתחיל לחתוך את הקשרים בינינו, לא נעשה בזה טוב. וגם להישאר בקשרים האלה, מפני שהם אגואיסטים, ממש לוחצים, דוחפים ואפשר להגיד שהם ממיתים אותנו, גם זה רע. יוצא שנשאר לנו רק דבר אחד, לחזור למצב שבו אנחנו מנותקים זה מזה אי אפשר, להמשיך במצב כמו שהוא עכשיו, גם אי אפשר, אלא רק לתקן את צורת הקשר בינינו, וזה יאפשר לנו להיות מקושרים יותר בצורה הדדית, יחד כולנו למערכת אחת.

לא חסר לעולם שלנו כלום, רק להיות באחדות, בהבנה, בחיבור. זה מה שחסר, כי כל אחד מאיתנו יכול להיות מתוקן רק בתנאי שהוא נמצא בחיבור, בקומוניקציה נכונה עם השני. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. והתיקון הזה, נקרא תיקון האגו שלנו. ועכשיו צריך ללמוד את זה ממש על גבנו, על החיים שלנו.

אתם רואים איך השנאה עולה בין כל העמים, בין כולם לכולם, והפחד. אנו נלמד את זה מהחיים, חכמת הקבלה מדברת על החיים שלנו עכשיו, לכן אנחנו נקראים "הדור האחרון".

שאלה: מה החברה האנושית מפחדת להפסיד אם היא תלך בדרך של חיבור?

היא לא יכולה להבין שזה מה שצריך. בינתיים אתה רואה איך כולם עסוקים בכוחניות, כל אחד רוצה להראות שהוא יותר חזק מהשני ויכול לקבוע את דעתו על פני דעת השני, זה מה שאתה רואה שקורה.

תלמיד: אז בעצם הפחד הוא להפסיד את הכוח הזה?

כן, זה פחד להפסיד את כוח השליטה, וזו בעיה. אצלנו לא, בחברה שלנו אסור לפחד לאבד את כוח השליטה אלא ההיפך, אני רוצה להיפטר מכוח השליטה שלי, ולהיות מחובר עם החברים בצורה כזאת שאני מתבטל כלפיהם. כמו שרב"ש כותב במאמרי החברה.

שאלה: האם המושג טוב צריך להיות זהה לכולם, או שלכל אחד יש תפיסה משלו לגבי המושג טוב?

לא. במושג הטוב כולנו זהים, כולנו קרובים, כולנו מבינים זה את זה, כי יש רק טוב אחד, וזו שליטת הבורא בינינו. לכן בצורה רעה יש בינינו חילוקי דעות, וכל אחד מגלה בכל רגע ורגע דעות אחרות שיש בו. אבל ככל שאנחנו נכנסים יותר ויותר למושג הטוב, אנחנו מגלים שזה מושג אחד יחיד ומיוחד המאחד את כולם בצורה אחת. ולכן כל העולם יצא ממושג אחד, ודרך השבירה מגיע שוב על ידי תיקון התחתונים, הסכמת התחתונים, והכרת התחתונים לאותו מושג אחד. ואת זה במיוחד אנו צריכים להסביר לעצמנו, ואחר כך לכל האנושות.

שאלה: האם יש כזו תופעה שאתה מתבטל לפני חברים, והם מגלים יותר שנאה לביטול שלך?

אז מה, ודאי שכן, וזה לא החברים, אלא הבורא עושה. אם אתה מתבטל כלפי החברים כאן כבר יש לך קשר עם הבורא, ומה שאתה מקבל כתוצאה מזה, זו תשובת הבורא שנותן לך אפשרות להתקדם הלאה. שתתעלה כנגד התגובות השליליות כביכול, למעלה הלאה והלאה בלי הפסקה.

שאלה: איך להסכים לאבד את כוח השליטה?

פשוט כמו תינוק שנרדם בידיים של אימא, כך אתה צריך להירדם בידיים של הקבוצה. זו הצורה הכי טובה לגדילה והתפתחות נכונה.

תלמיד: ואיזו הכנה צריכה להיות כדי להירדם ככה?

חשיבות החברה, שדווקא בה אתה משיג את מטרת הבריאה. זה הכול.

תלמיד: תודה.

אני מאוד שמח שאנחנו בכל זאת מתקדמים יום יום, ואני מגלה שבמה שאנחנו מדברים יש כבר הבנות ותחושות חדשות. אז בהצלחה.

(סוף השיעור)

---

1. "איש את-רעהו, יעזרו" (ישעיהו, מ"א, ו').↩