שיעור בוקר 24.05.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 18, דף י"ח,

הסתכלות פנימית, פרק ג', אות ט"ו, פרק ד', אותיות ט"ז-כ'

קריין: "תלמוד עשר הספירות". כרך א'. בעמוד 18. דף י"ח. אות ט"ו.

פרק ג'

אות ט"ו

ביאור מחצבת הנשמה

"ועתה יתבאר ענין מחצבת הנשמה, שאמרו שהיא חלק אלקי ממעל וכו', שהקשינו לעיל, איך ובמה תשתנה צורת הנשמה מאורו הפשוט, עד שתהיה נבדלת בזה מן הכל, ית', עתה מובן, כי נעשה בה באמת, שינוי צורה גדול, כי הגם שהוא ית' כולל כל הצורות שאפשר לחשוב ולהרהר, אמנם אחר האמור לעיל, אתה מוצא, צורה אחת, שאינה כלולה בו ית', והיינו הצורה של הרצון לקבל, שח"ו ממי יקבל. אמנם הנשמות, שכל בריאתן היא, משום שרצה ית', להנות להן, שזו היא מחשבת הבריאה כנ"ל, א"כ בהכרח שנטבע בנשמות החוק הזה, לרצות ולחשוק לקבל שפעו. ובזה נמצאות נבדלות הימנו ית', משום שנשתנתה צורתן הימנו ית' , שכבר נתבאר שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כח התנועה וריחוק המקום, והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת ע"י שינוי צורה, ולפי השיעור שבהשתנות הצורה זה מזה, כן ישוער המרחק בין זה לזה, ובאם שינוי הצורה יגיע להפכיות ממש מן הקצה אל הקצה, אז נעשה חיתוך והבדל גמור, עד שלא יוכלו לינק זה מזה, כי זרים נחשבים זה לזה."

את זה בעל הסולם אומר לנו על חוק השתוות הצורה, חוק של ההתקרבות בצורות, זאת אומרת, לפי מידות להשפיע ולקבל, כך החלקים הרוחניים מתקרבים או מתרחקים זה מזה. למה זה חשוב לנו? כי זה החוק הכללי של כל העולם הרוחני, שככל שישנה השפעה הדדית, רצון להתקרב, להשפיע בצורה הדדית, להשוות צורה ביניהם, כך החלקים הרוחניים מתקרבים זה לזה, וככל שהם נמצאים באיזה תהליך של ריחוק רוחני זה מזה, כך הם מתרחקים. בעולם הרוחני אין מרחב גשמי אלא התקרבות והתרחקות היא אך ורק לפי צורת הרצון שבתוך כל אחד ואחד לעומת השני.

שאלה: איך אפשר להסביר את רצון הבורא ליהנות לנבראים מלבד חיסרון של רצון לקבל?

לא. אחר כך הבורא מוביל אותנו עם הרצון לקבל שברא בנו, כך שעל ידי הרצון לקבל אנחנו לגמרי מנותקים ממנו, ועל ידי זה הוא עושה איתנו כל מיני תרגילים של חיבור וריחוק, התקרבות והתחברות, התחברות והתקרבות, בינינו ואליו, כדי שנלמד מה יותר טוב ומה פחות טוב, לפי איזה הבחנות אנחנו מתקרבים ומתרחקים, ועל ידי זה הוא בונה בנו כל מיני חושים רוחניים שאנחנו על ידם רוצים להיות יותר קשורים אליו, וכך אנחנו מבינים מה זה נקרא להיות "פחות" ומה זה נקרא להיות "יותר" מקורבים אליו. כך אנחנו לומדים.

הוא לא ברא רצון לקבל ועזב אותו, הוא כל הזמן פועל על הרצון לקבל שלנו שנלמד איך להתקשר, איך להתקרב, איך להתרחק, איך להתנתק, וכך אנחנו מפתחים את עצמנו להיות "אדם", הדומה לבורא.

תלמיד: אני שואל על לפני זה, לשם מה הרצון להיטיב לנבראים, למה להתעסק איתנו ולא במשהו אחר?

אתה שואל לא לפי הבריאה. אתה מפנטז את הדברים. קודם כל תלמד מה יש בבריאה ואחר כך אני בטוח, אני יודע, שלא יהיו לך שום שאלות. אתה שואל דברים מתוך חוסר ידיעה, כך לא עושים. זה כמו שאתה תבוא לבית חולים ותתחיל לייעץ לרופאים איך לטפל בחולים. אין דבר כזה, קודם תלמד.

שאלה: לגבי הפסקה השנייה של אות ט"ו. לא ברור איך יכול להיווצר רצון לקבל שלא כלול בבורא?

זו בדיוק הפעולה שרק הבורא מסוגל לעשות, זו הפעולה היחידה שבעצם הוא עשה, שברא רצון לקבל שהוא הפוך ממנו. זה נקרא "בורא", "בוא וראה", בריאה, בר מהבורא, חוץ מהבורא. זו פעולה שרק הכוח העליון הזה מסוגל לבצע, לברוא משהו שהפוך ממנו. אף פעם, באף מקום באיזו סיטואציה, בוא נגיד, אין עוד פעולה כזו.

שאלה: כתוב פה שאם אנחנו מנותקים, מופרדים, אנחנו לא נמצאים בהשתוות הצורה, אנחנו לא יכולים להזין זה את זה. אז מה ההבדל בין לקבל עזרה ולהתקדם אליו לכיוונו, לבין לקבל, לינוק ממנו, לקבל הזנה ממנו?

ישנו הבדל בבקשה. או שאני מבקש ממנו עזרה או שאני כבר מרגיש בתוכי כוחות שאני בעצמי אולי מתקדם, אם הבנתי את השאלה. יש הבדל. יש הרבה יחסים בינינו לבורא, כל היחסים בעצם הם בינינו לבורא, לפעמים במקום בורא אנחנו מרגישים חברים, קבוצה, אנושות, עוד כל מיני חלקים שנמצאים בעולמות דומם, צומח, חי בכל עולם ועולם, שממש אין להם מספר, אבל ביחס הכול צריך להיות מכוון לבורא בלבד. כי כל החלקים האלה הם אך ורק כדי שאנחנו נתקשר, נתקרב אליו.

שאלה: ביציאת האור ממלכות דאין סוף הוא גרם לכך שיווצר רצון עצמאי?

כן. כשהאור עוזב את הרצון והרצון נשאר מצומצם, מצד אחד הוא בלי אור אז מה הוא יכול לעשות? מצד שני, הנקודה הזו מתחילה להיות הראשונה בהתפתחות האישית של הרצון. כי אחרי הצמצום הרצון יכול לקבוע באיזו צורה הוא מתקשר לאור, לבורא וקובע את עצמו.

שאלה: אומר בעל הסולם "שמהות גשמי נחלקת ונבדלת ע"י כח התנועה וריחוק המקום, והמהות הרוחנית, נחלקת ונבדלת ע"י שינוי צורה,". מה ההבדל בין גשמיות לרוחניות אם כך?

בזה שבגשמיות אנחנו מודדים מרחק גשמי וברוחניות מרחק רוחני. מרחק גשמי נמדד במטרים, סנטימטרים וכן הלאה, ומרחק רוחני נמדד בשינוי או השתוות הצורה זה עם זה.

תלמיד: זאת אומרת, ישנה סיבה לגשמיות ורוחניות בנושא הזה?

לא. פשוט המדידות הן שונות כי הרצונות הם שונים.

תלמיד: אם כך מה זה צורה ברוחניות?

צורה, אתה כבר שואל על משהו אחר. צורה זה משהו אחר. צורה זה באיזה אופן אני רוצה להשפיע לזולת, זו הצורה הרוחנית שלי. כך זה עובד.

תלמיד: השאלה אם ישנו קשר בין גשמיות לרוחניות?

אין קשר. רק נותנים לך דוגמאות. אתה יכול בגשמיות לעשות מה שאתה רוצה, אתה לא משפיע בזה במאומה על הרוחניות שלך.

תלמיד: כשעושים סדנאות בעשיריות, זה גשמיות או רוחניות?

תלוי מה. אם הם מתכוונים בזה להתקרב זה לזה אז בזה הם עושים פעולה רוחנית. כי משפיעים על ידי פעולה גשמית לשינוי במצב הרוחני שלהם, בהתקרבות הדדית ביניהם.

שאלה: האם הפרצוף האישי נולד איתנו מאז שנולדנו בגשמיות או מתפתח במידה שאנחנו לומדים ומתפתחים רוחנית?

פרצוף רוחני הוא תוצאה מהחיבור בינינו בעשירייה והשפעת המאור המחזיר למוטב מהבורא. שאנחנו רוצים להיות מחוברים והבורא עוזר לנו בזה, ואז על ידי ההשפעה העליונה שלו שנקראת "המאור המחזיר למוטב" הוא עושה בינינו קשר. והקשר הזה בינינו, בין הרצונות השונים, האגואיסטים, כשאנחנו מתחברים בינינו למעלה מהאגו שלנו כדי לייצב את הפרצוף, מבנה רוחני, שבזה אנחנו רוצים להשפיע לבורא, כך אנחנו מתחילים להיות בעלי נשמה, כך נעשה בנו פרצוף רוחני, השפעה מיוחדת לבורא.

תלמיד: ברגע שאני מתחבר אני מצטרף כספירה שנכנסת למלכות?

כן. האור העליון שפועל עלינו הוא עושה מכולנו יחד פרצוף, שכל אחד אז מרגיש, תלוי באיזו מדרגה הוא נמצא, באיזה תפקיד הוא נמצא, באיזו ספירה הוא נמצא, וכך אנחנו משתנים כל פעם, ובסופו של דבר זה יוצא כפרצוף, כמבנה אחד, כי כל אחד מוסיף לאחרים ונכלל עם האחרים, כל פעם בצורות רוחניות שונות, בצורות דהשפעה.

שאלה: מה זה אומר שאחרי הצמצום הרצון יכול להחליט איזה סוג של קשר הוא רוצה שיהיה לו עם האור?

לא, הוא לא יכול להחליט שום דבר. הוא רק רוצה שיהיה לו קשר עם הרצונות האחרים, אם הוא רוצה אז מגיע האור ומחבר בין הרצונות השונים, הזרים, ומתוך זה הם יחד יכולים להידמות לאור, מתוך זה יהיה להם מגע עם האור. בצורה אישית אינדיבידואלית כמעט ואין מגע עם האור.

תלמיד: לגבי השתוות או היפרדות הצורה, מה זה אומר להחליט?

את זה אנחנו נלמד. להחליט זה נקרא שאני מחליט לפי כל מיני נתונים. שמתוך הקבוצה, מתוך הקשר שלי עם החברים אני מגיע לאיזו החלטה, לאיזה רצון חדש שהוא יותר גבוה מהרצונות הפרטיים שלנו.

שאלה: אם יש למישהו אחר מה שנקרא "השתוות הצורה". השתוות הצורה זה תמיד כלפי איזה אובייקט שלישי שאני והחבר שלי, רוצים להשפיע לדבר שלישי אבל אנחנו לא נוגעים אחד בשני, זה נקרא להשתוות אליו?

לא, אין דבר כזה. איפה קראת דבר כזה?

תלמיד: כתוב בפתיחה לחכמת הקבלה ובהקדמה שלך אפילו, שאם אני אוהב מה שחברי אוהב, ושונא מה שחברי שונא, אז יש משהו משותף שאנחנו יחד רוצים להגיע, אבל אנחנו לא נוגעים זה בזה. אני לא נוגע בעגול שלו, הוא לא נוגע בי, אנחנו משווים צורה למה שאנחנו משתוקקים ביחד. אנחנו נשארים שונים אבל אנחנו לא אחד. כלומר אנחנו אחד לפי המטרה אבל אנחנו לא אחד לפי הגוף.

אני יודע למה אתה מתכוון ואתה אומר נכון. אני שמח לשמוע מה שאתה אומר, אבל זה בכל זאת לא שלישי. זו לא מהות שלישית, אלא שאנחנו יחד מגיעים למשהו. אבל כאן מדובר שאנחנו מגיעים בסך הכול לבורא, אנחנו פותחים אותו יותר ויותר, מגלים אותו, מתקרבים אליו.

שאלה: בצורות של השפעה אנחנו יכולים להתחבר. האם יש השתוות צורה בקבלה ואם כן איך זה יכול לעזור לנו?

ברוחניות זה רק לפי הרצונות להשפיע. יש השתוות ובכלל מדידות רק לפי הרצון להשפיע, לפי הרצון לקבל זה קליפות.

שאלה: כשאומרים את המילה "נשמות", איך להתייחס לזה, זה הרצונות שלי או שאלה רצונות שיש להן תיקון משל עצמן, מה זה נשמות?

נשמות זה נקרא "רצונות".

תלמיד: הם קשורים אלי, יש להם תיקון משל עצמם?

כמו חברים.

תלמיד: אז חבר יש לו תיקון משל עצמו?

כמו חבר.

שאלה: אם יש צורה אחת שאינה כלולה בו ית', זה לא מתנגש עם אין עוד מלבדו?

לא, כי זה רצון לקבל שלא קיים בבורא.

שאלה: הוא כותב כאן שהרצון לקבל מבדיל את הנברא מהבורא. וכשאנחנו מתחברים בעשירייה לפרצוף, משתדלים, אז איך אנחנו פתאום מתחברים, דרך הרצון לקבל?

רק דרך הרצון להשפיע.

פרק ד'

אות ט"ז

אחר הצמצום והמסך שנעשה על הרצון לקבל,

הוא נפסל מלהיות כלי קבלה, ויצא מהמערכת

הקדושה, ובמקומו משמש האו"ח לכלי קבלה,

והכלי של הרצון לקבל ניתן למערכת הטומאה.

"אחר הצמצום והמסך שנעשה על כלי הזה שנקרא רצון לקבל, הוא נתבטל ונפרד ויצא מכל המערכת הקדושה, ובמקומו נתתקן אור חוזר להיות כלי קבלה. (כמ"ש בחלק ג'). ותדע, שזה כל ההפרש בין אבי"ע דקדושה, לבין אבי"ע דטומאה, כי כלי הקבלה דאבי"ע דקדושה הם מאו"ח, המתוקן בהשואת הצורה לא"ס. ואבי"ע דטומאה, משמשים עם הרצון לקבל שנצטמצם שהוא צורה הפוכה מא"ס. ועי"ז הם נחתכים ונבדלים מחי החיים שהוא א"ס."

זאת אומרת, רואים כאן הבדל עקרוני, יש חתך בין הרוחניות לגשמיות. הרצון לקבל הרוחני נקרא "צמצום", "מסך" ו"אור חוזר", השפעה למעלה מהאגו. בלי אגו אי אפשר גם לבנות צורות השפעה, שהם כולם בנויים למעלה מהאגו, והאחרים זה בתוך הרצון לקבל שזה מערכת הטומאה וקליפות.

שאלה: מה זה אומר שהאור החוזר הופך להיות כלי קבלה?

ככל שאני רוצה להשפיע, באותה מידת ההשפעה שאני מפתח מעל לרצון לקבל שלי, בדחייה של הרצון לקבל שאני רוצה להשפיע דווקא, כמה שאני מסוגל להיות למעלה ממנו, אני נעשה רוחני, המשפיע. ואז לפי הגודל של האור חוזר אני מודד את הקומה הרוחנית שלי.

שאלה: אם כבר נתקן אור חוזר על הרצון לקבל אז למה נוצר אבי"ע דטומאה, מה זה מוסיף?

כתוב "זה כנגד זה ברא אלוהים". כל הכלים שאנחנו מבררים מהשבירה, חלק מהם אנחנו יכולים לתקן לקדושה לעל מנת להשפיע, חלק מהם אנחנו לא יכולים לתקן וחלק מהם אפילו אנחנו רוצים כביכול להשתמש בהם בעל מנת לקבל.

זאת אומרת, אלה כל האפשרויות שיש לפנינו. להשפיע בצמצום, מסך ואור חוזר, לקבל דרצון לקבל ישר ולהיות מצומצמים. ולכן יש צורך בכל צורות הכלים האלה עד גמר התיקון.

שאלה: איך לשלב נכון בפנימיות בין העולמות הגשמיים והרוחניים?

עד גמר התיקון, לכל תופעה רוחנית על מנת להשפיע יש גם כנגדה תופעה הפוכה, שזה על מנת לקבל. זאת אומרת, אין טוב בלי רע, ורע בלי טוב, ושניהם קשורים זה אל זה, וכך עד שיתוקן הכול, והכול יחזור לטוב.

שאלה: מה זה אומר ש"אבי"ע דטומאה משמשים עם רצון לקבל שנצטמצם"?

שהרצון לקבל מצומצם, ובחלק ממנו אנחנו יכולים אפילו להשתמש על מנת להשפיע, ואותו חלק שאנחנו לא יכולים להשתמש בעל מנת להשפיע מתחלק לשניים. חלק שאנחנו מצמצמים אותו ולא משתמשים, ויש חלק כזה שאנחנו לא יכולים לצמצם אותו והוא נמצא בעל מנת לקבל, וזה נקרא "קליפה".

תלמיד: וזה לא אומר שמערכת הטומאה ממשיכה לקבל?

לא. אנחנו נדבר על זה אחר כך. אל תדמיינו את כל הפילוסופיות האלה. אנחנו נלמד, בינתיים תרשמו רק מה שאתם מקבלים ואל תוסיפו מעצמכם.

אות י"ז

האדם ניזון משמרי הקליפות, וע"כ משתמש

עם הרצון לקבל כמוהם.

"ובזה תבין שורש הקלקולים, שנכלל תיכף במחשבת הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו. אשר אחר כל ההשתלשלות ה' עולמות הכוללים, שהם: אדם קדמון, ואבי"ע, ונתגלו הקליפות ג"כ בד' עולמות אבי"ע, דטומאה, בסוד זה לעומת זה עשה אלקים, אז נמצא לפנינו, הגוף העכור הגשמי שנאמר עליו, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, משום שכל יניקתו מנעוריו הוא משמרי הקליפות, שכל עניני הקליפות והטומאה, הוא ענין צורת "הרצון אך לקבל" שיש בהם, ואין בהם מהרצון להשפיע ולא כלום. ובזה נמצאים הפוכים הימנו ית', שהוא ית' אין לו רצון לקבל ח"ו כלל וכלל, וכל רצונו הוא, רק להנות ולהשפיע. וע"כ נקראות הקליפות מתים, כי בהפוך צורתם מחי החיים, נמצאים נחתכים ממנו, ואין בהם משפעו ית' כלום. וע"כ, גם הגוף הניזון ע"י שמרי הקלי', נמצא ג"כ נחתך מחיים, והוא מלא זוהמא. וכ"ז הוא משום "הרצון אך לקבל" ולא להשפיע, הנטבע בו. כי רצונו תמיד פתוח, לקבל העולם ומלואו לתוך בטנו. וע"כ רשעים בחייהם נק' מתים, כי מתוך שינוי צורתם עד לקצה משורשם, שאין להם מבחי' ההשפעה כלום, נחתכים הימנו ית', והמה מתים ממש. ואע"ג שמדומה, שגם הרשעים יש להם מבחי' ההשפעה, שנותנים צדקה וכדומה, אמנם כבר אמרו עליהם בזוהר, דכל חסד דעבדין לגרמייהו הוא דעבדין, שעיקר כוונתם הוא לעצמם ולכבודם, ע"ש. אמנם, הצדיקים העוסקים בתורה ובמצוות ע"מ שלא לקבל פרס, אלא להשפיע נ"ר ליוצרם, מזככים את גופם בזה, ומהפכים את כלי הקבלה שבהם, על בחי' ההשפעה. ע"ד שאמר רבינו הקדוש גלוי וידוע וכו' ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה (כתובות ק"ד). ובזה נמצאים דבקים בו ית' ממש, להיות שצורתם שוה לגמרי ליוצרם, בלי שום שינוי צורה כלל. וזה שדרשו ז"ל על הפסוק, ולאמר לציון עמי אתה ודרשו בהקסה"ז אות ס"ז, עמי אתם בשותפות, אשר הצדיקים המה שותפים עם הבורא ית', בהיות שהוא ית' התחיל הבריאה, והצדיקים גומרים אותה, להיותם מהפכים כלי הקבלה, על כלי ההשפעה."

שאלה: איך אבי"ע דטומאה יכולים להתקיים ברוחניות אם זו תכונת הקבלה? איך זה ייתכן?

איך יכול להיות שברוחניות יש אבי"ע דטומאה ואבי"ע דקדושה? שתי מערכות העולמות? כי כשאני לוקח איזה רצון לקבל, בחלק ממנו אני יכול לעשות פעולות על מנת להשפיע, ובחלק השני אני לא יכול לעשות בינתיים פעולות על מנת להשפיע.

ואז הם [החלקים האלה] נמצאים באיזה מצב ביני לביני, לא זה ולא זה. ומהם מורכבות כל מיני מערכות שהן לא לקדושה, לא לעל מנת להשפיע, שיש בהן רק חלק כזה שנמצא סתם, אם בצמצום זו בכל זאת קדושה, ואם ללא צמצום זו כבר קליפה. הצמצום הוא המחלק ממש בין כל רצון ורצון לשניים, לפי השימוש על מנת להשפיע לזולת או על מנת להשפיע לעצמו.

ולכן כל הבריאה כל הזמן משתנה, חלק על מנת להשפיע, חלק על מנת לקבל. וכל השינויים האלה הם עד גמר התיקון, והם משפיעים זה על זה, כי כולם זה סך הכול רצון אחד, וכל השינויים שנעשים באיזה רצון מכל הרצונות, הם משפיעים על כל הרצונות, ולכן כך כל אדם ואדם משפיע על כל העולם.

שאלה: כתוב שהחליפו את הרצון לקבל לרצון להשפיע. איך אנחנו מתאספים כולנו יחד בעשירייה ומשנים כל אחד את הרצון לקבל לרצון להשפיע?

כך מדברים, אבל לא שזה קיים באמת. הרצון להשפיע זה הבורא בלבד. רצון של הנברא הוא רצון לקבל בלבד. והרצונות האלה הם לא משתנים, משתנה רק הכוונה. הנברא יכול להיות בכוונה על מנת לקבל, רצון לקבל בעל מנת לקבל שזו קליפה, ובכוונה על מנת להשפיע, רצון לקבל בעל מנת להשפיע שזו קדושה. זה מה שיכול להיות ולא יותר.

תלמיד: מה זה אומר שהחליפו רצון?

כוונה. אנחנו אומרים שמחליפים כוונה בלבד, ובזה אנחנו משנים את טיב הפעולה, את מהות הפעולה אנחנו מחליפים.

שאלה: אני רוצה להתחבר עם החברים בעשירייה, אני מבין שהם יכולים לקבל ממני חשיבות המטרה, תמיכה לרצון שלהם להתקדם. עם מה אני מתחבר, עם הרצונות או עם הכוונות שלהם?

אתה לא יכול להתחבר ממש לרצונות שלהם. וגם בכוונות שלכם, אתם משתדלים להיות מחוברים לכיוון אחד, לבורא, ובנטייה לבורא אתם מתחילים להרגיש, אם הכוונות שלכן הן נכונות, שאתם מחוברים.

קריין: אות י"ח

אות י"ח

כל המציאות כלולה בא"ס ב"ה, ונמשכת יש

מיש, ורק הרצון לקבל בלבד הוא מחודש,

ונמשך יש מאין.

"ודע, דכל ענין החידוש, שהמציא הבורא ית' בזו הבריאה שאמרו ז"ל, שהוציא אותה יש מאין, אין זה החידוש נופל, זולת על הצורה של הרצון להנות, המוטבע בכל נברא. שיותר מזה, לא נתחדש כלום בסוד הבריאה. שז"ס יוצר אור ובורא חושך, ופי' הרמב"ן, דמלת בורא, מורה על חידוש, דהיינו מה שלא היה מקודם זה. והנך רואה שלא נאמר ובורא אור, והיינו משום שאין בו חידוש, על דרך המצאת יש מאין, כי האור וכל הכלול באור, שהוא כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם, כל זה נמשך, יש מן יש, כלומר שכבר כלולים הם בו ית', וא"כ אין בהם בחי' חידוש, וע"כ נאמר יוצר אור, להורות שאין בו בחי' חידוש ובריאה, אבל על החושך, שהוא כולל כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים, עליהם נאמר, ובורא חושך, כי המציא אותם יש מאין ממש. כלומר, שאין זה ח"ו במציאותו ית' כלל וכלל, אלא שנתחדש עכשיו, אשר השורש לכולם, הוא הצורה של "הרצון להנות", הכלול באורותיו המתפשטים הימנו ית'. אשר מתחילה היא רק כהה מן האור העליון, וע"כ נקראת חושך בערך האור, אבל לבסוף, משתלשלים ויוצאים מחמתה הקליפות, ס"א, והרשעים, שהם נחתכים לגמרי על ידה משורש החיים. שז"ס הכתוב ורגליה יורדת מות, פי', רגליה, מורה על לשון סוף דבר, ואומר שרגליה של המלכות, שהיא בחי' הרצון להנות, שישנו בהתפשטות אורו ית', בסוף משתלשלת הימנה בחי' המות לס"א, ולהניזונים ונמשכים אחרי הס"א."

שאלה: בקטע הקודם דובר על קליפות ופה מדובר על סיטרא אחרא.

זה אותו דבר, יש הרבה שמות לכל מיני כלים על מנת לקבל שהם נקראים הצד השני. "סיטרא אחרא" זה הצד השני, "סיטרא" זה צד, ו"אחרא" זה אחר, שני. ולכן כמה שיש לך בעל מנת להשפיע, כנגד זה יש צורות ההפוכות בעל מנת לקבל. זאת אומרת כמו שיש בקדושה, ככה יש בקליפה. ולא לחשוב שקליפה זה דבר קטן, איזה משהו שם, אלא מערכות, מערכות, כי בכל רצון ורצון יש חלק מעל מנת להשפיע וחלק מעל מנת לקבל, וככה עד גמר התיקון, אנחנו חותכים, חותכים מהקליפה ומעבירים לקדושה.

תלמיד: אנחנו צריכים להבין מה ההבדל בין שמרי הקליפות לקליפות וסיטרא אחרא, או שזה לא חשוב?

אנחנו לומדים. מה ההבדל בין קליפה לקדושה? ההבדל הוא בכוונה, על מנת לקבל או על מנת להשפיע. פשוט מאוד, אין יותר. זאת אומרת אתה לא יכול להגיד על איזה חפץ שזה קליפה או קדושה כי אין לו רצון משלו, לכן אתה לא יכול להגיד על הבהמה שהיא כזאת או כזאת. אנחנו מדברים על הרצון, והרצון הזה קיים רק בתוך האדם.

זאת אומרת באדם יש אפשרות לעשות מהרצונות שלו צורה של קליפה או קדושה, בלבד, כל יתר הדברים זה לא קליפה ולא קדושה. בעולם שלנו יש לנו כאילו העתקה מהעולם הרוחני, אבל בעצם גם קליפה וגם קדושה זה רק ברוחניות. בעולם שלנו אנחנו כולנו כבהמות, אין כאן לא קליפה ולא קדושה. אתה יכול לחלק איך שאתה רוצה, לפי מה שנראה לך או לא, נעים, לא נעים, אבל זה לא קריטריונים, הקריטריון הנכון הוא על מנת לקבל או על מנת להשפיע. לכן זה חייב להיות יצור, שיש לו רצון משלו, ואז הוא יכול להיות או על מנת לקבל או על מנת להשפיע מתוך הרצון שלו, בלבד.

שאלה: מה ההבדל בין קליפה ועביות?

עביות זה עביות, זה הגודל של הרצון לקבל, אבל קליפה זה רצון לקבל שרוצה להשתמש על מנת לקבל, לטובת עצמו.

תלמיד: הוא יתוקן או שאי אפשר לתקן אותו?

כל דבר אפשר לתקן, אם הוא לא מתוקן ונמצא בעל מנת לקבל אז הוא קליפה.

שאלה: אם הקליפות הן חתוכות מחיי החיים, ממה הן ניזונות?

מהאור העליון שמאיר גם אליהן כדי להחזיק אותן עד שהן יהיו ראויות להיתקן ולהיכנס לקדושה.

שאלה: בגמר תיקון יש חלק שהוא של הקליפות ויש חלק של הקדושה אבל מהו התיקון שאנחנו מבקשים אם כך מהבורא?

בגמר התיקון אין קליפה, לכן זה נקרא גמר התיקון. שכל הרצונות שהיו במשך כל התהליך הזה של התיקון, חלק בקדושה, חלק בקליפה, וחלק עוד לא השתמשו בהם בכלל, עוד לא עלו לבירור ולתיקון, בגמר התיקון כל הרצונות מבוררים וכל הרצונות מתוקנים בעל מנת להשפיע.

שאלה: אומרים שבעולם הזה כולנו כבהמות ואין לא קליפה ולא קדושה, אבל כן נאמר בסעיף הקודם שאלה שמשמשים בתורה או בקבלה על מנת לקבל, למה יותר בולטים בעולם הזה, השקר, הקליפה ואילו ההשפעה לא כל כך בולטת, לא רואים אותה, לא יודעים מה הכוונה מאחורי המעשים והדברים שאנשים עושים?

כי ככה העולם הזה כולו שקר, הוא כולו מבורר אין בו אור עליון, ולכן עליו אין מה לדבר, צריכים כמה שיותר מהר לעלות ממנו לעל מנת להשפיע לעולם הרוחני.

קריין: אות י"ט.

אות י"ט

בהיותנו ענפים נמשכים מא"ס, לכן הדברים

הנמצאים בשורשנו, הם לנו לתענוג, ושאינם

בשורשנו, יהיו לנו לטורח וליסורין.

"אמנם אפשר להקשות, כיון ששינוי, הצורה הזה של הרצון לקבל מחויב להמצא בבריות בהכרח, דאם לא כן, איך תהיינה נמשכות הימנו ית' ותצאנה מכלל בורא לכלל נברא, שלא יצוייר זה, אלא על ידי שינוי הצורה כנזכר לעיל. ועוד, הרי שצורה זו של הרצון להנות, היא עיקר טיב כל הבריאה, אשר מחשבת הבריאה סובבת עליה, והיא ג"כ מדת כמות הטוב והעונג, כמו שהארכנו לעיל, שע"כ נקראת מקום, ואיך נאמר עליה, שנקראת חושך, והיא נמשכת עד לבחי' מות, כי עושה במקבלים התחתונים, בחי' הפסק ופירוד מחי החיים ח"ו. ועוד צריכים להבין, מה ענין החרדה הגדולה הזאת המגיע למקבלים מחמת שינוי הצורה מעצמותו ית', ולמה חרי בה, האף הגדול הזה.

וכדי להסביר לך די באר את הענין הדק הזה, צריך לבאר מקודם, מוצא כללות התענוגים והיסורים, המורגשים בעולמנו. ותשכיל זאת, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף ויאהב אותם ויחמדם, וכל הענינים שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם, לא יסבול אותם, וישנא אותם, והנה חוק זה, נוהג בכל שורש עם הענף שלו, ולא יעבור." זאת אומרת מה שיש בשורש, כך יהיה בענף, כי הכול משתלשל מהשורש לענף, הכול בא מלמעלה, אין מקור אחר חוץ מהבורא. מה התפקיד שלנו? המקום שלנו, החלק שלנו בבריאה? את זה נראה. "ומשום שהוא ית' וית', הוא שורש לכל בריותיו אשר ברא, וע"כ כל הענינים הכלולים בו ית', ונמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה," הכול בא מהבורא אבל השאלה היא האם בא בצורה ישירה ממנו או לא בצורה ישירה, ולכן מי שבא בצורה ישירה אלינו כהשפעה שלו ממש ישירה, אנחנו נהנים מזה, ואם זה לא בא בצורה ישירה אלא דרך כל מיני תנאים אז אנחנו בזה סובלים. זאת אומרת סובלים או נהנים רק בגלל שזה בא בצורה ישירה או לא ישירה מהבורא. "וכל הענינים שאינם מצויים בו ית', ואינם נמשכים לנו הימנו בהמשכה ישרה, זולת על פי קוטבה של הבריאה עצמה, יהיו אלו נגד הטבע שלנו, ויהיה קשה לנו לסבלם. דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה. והיה זה, בשביל שהשורש שלנו אינו בעל תנועה, אלא בעל מנוחה, שאין התנועה נוהגת בו כלל," כי אין בו חסרונות, הוא לא רוצה שום דבר חוץ מלהשפיע ולכן אין לו חיסרון שדוחף אותו לעשות פעולות, תנועות "וע"כ הוא ג"כ נגד טבענו והיא שנואה, עלינו, ועד"ז, אנו אוהבים את החכמה והגבורה והעושר וכל המעלות הטובות, היינו משום שהמה כלולים בו ית', שהוא שורשנו, ושונאים אנו מאוד את הפוכם, כמו הסכלות, החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו, וע"כ הם מאוסים ושנואים עלינו עד אין לסבול.

אמנם צריך לחקור, איך אפשר שתמשך לנו איזו המשכה, ולא תהיה ישר ממנו ית', כי אם מקוטבה של הבריאה עצמה. אלא למה דבר זה דומה, לעשיר אחד שקורא לאדם מן השוק, ומאכילו ומשקהו ומעניק לו מכסף וזהב בכל יום ויום, וכל יום מרובה משל חברו, ותבחין שהאדם הזה טועם במתנותיו העצומים של העשיר, ב' טעמים, משונים זה מזה, בבת אחת. כי מצד אחד טועם תענוג גדול לאין קץ מכח ריבוי מתנותיו, ומהצד השני קשה לו לסבול ריבוי ההטבה, ומתבייש בעת קבלתו, שהדבר מביא לו אי סבלנות, מחמת ריבוי המתנות שמרבה עליו בכל פעם. וזה ודאי שהתענוג שיש לו מן המתנות, נמשך לו ישר מן העשיר הנותן, אמנם קושי הסבלנות, שהוא טועם במתנות, אינו נמשך לו מן העשיר הנותן, אלא מתוך מהותו עצמו של המקבל, שמתעוררת בו בושה, מחמת הקבלה, ומתנת החנם, ובאמת שגם זה מסבב לו העשיר כמובן, אבל באפן בלתי ישר."

שאלה: אמרת קודם אנחנו סובלים או נהנים רק אם זה בא בצורה ישרה או לא ישרה מהבורא.

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

מהבורא יכול להיות רק בצורה ישירה התקשרות לאדם וזה לפי מה שאדם מזמין את הקשר ובצורה לא ישרה שזה בא מהבורא בלי התקשרות מהאדם ואז זה גורם לסבל. זאת אומרת אם אני מקדים ברצון שלי קשר עם הבורא, אז כל הצורות, כל המילויים הם יהיו להנאתי במידה שאני רוצה בקשר הזה. במידה שאני לא רוצה בקשר הזה, זאת אומרת בעל מנת להשפיע, אז בכל ההתקשרות שלי עם הבורא יהיה לי סבל.

שאלה: למה הילד כל הזמן בתנועה וזה נעים לו וכשאנחנו מתבגרים אנחנו לא אוהבים את זה?

זה כוח הטבע שדוחף את הילדים הקטנים לנוע כדי לפתח אותם. זה בא מלמעלה מהטבע ושאנחנו גדלים כבר אז לאט לאט אנחנו כבר עוזבים את התנועה, זאת אומרת הכוח הזה כבר לא פועל עלינו ונותן לנו אפשרות לבחור בעצמנו, אנחנו צריכים באיזה תנועות או לא, פנימיות, חיצוניות, ואז ודאי שאנחנו נשארים ללא תנועה. ואם עושים תנועה אז רק כדי להשיג תענוג ברור שיהיה לנו מזה.

אמנם שגם בזה יש עניין של הרגל נעשה טבע שני, שאם אני מרגיל את עצמי לנוע אז אני כבר לא יכול בלי זה, אני חייב. אני כך בצורה כזאת מוליד בי חיסרון נוסף שנקרא הרגל ואז אני צריך להרגיע את החיסרון הנוסף הזה. נגיד אני רגיל לרוץ כל יום חצי שעה, אז אם אני לא רץ אז אני סובל, איך אתה יכול לסבול לא לרוץ? אנשים אחרים לא עושים, אתה בנית בך חיסרון נוסף, זה נקרא "הרגל נעשה טבע שני".

שאלה: מה זה אומר שאין חידוש בבורא?

אין חידוש בבורא זה, בכל הפעולות שלו עלינו ואנחנו רואים בכל העולם רק פעולות, ורק פעולות הבורא כי אין עוד מלבדו, אנחנו רואים רק כוונה אחת, להביא את הנבראים לצורה הטובה, השלמה, לאבסולוט. לכן אין הבדל בפעולות שלו, הם כולם לטובת הבריאה, לטובת הנבראים.

שאלה: בעצם אפשר לומר שאם הנברא לא מרגיש את הבושה אז זה מפני שהוא לא מייחס את השפע לבורא?

לא לא, את זה אנחנו צריכים לראות, אבל בעצם יש בזה משהו, אבל זה לא פשוט. זה תלוי ברצון שכבר ישנו בנברא.

שאלה: זה באמת לא ברור, הוא אומר "החולשה, העניות, והבזיונות, וכדומה, היינו בשביל שאינם מצויים כלל ועיקר בשורש שלנו," מה זה אומר, מה יש בשורש שלנו רק טוב?

בשורש שלנו רק טוב, רק השפעה, זה הבורא השורש שלנו.

תלמיד: שם זה השורש שלנו, שהכול טוב שם?

אנחנו מהבורא באים, ולכן אם אנחנו משתווים לשורש במידה הזאת אנחנו משיגים את הטוב בהחלט. ואם אנחנו הפוכים מהשורש אז אנחנו משיגים את הרע.

תלמיד: בעצם מה העבודה שלנו, להגיע לשורש כדי שיהיה לנו עוד פעם טוב?

נכון, לדבקות בבורא, אבל אנחנו נמצאים ברצון לקבל הפוך מהבורא מהרצון להשפיע, ולכן להגיע לשורש שלנו אנחנו יכולים רק למעלה מהטבע שלנו. וזו העבודה שלנו.

שאלה: מה זה להקדים קשר עם הבורא? קודם הסברת שצריך להקדים קשר עם הבורא בשביל שלא יהיה סבל, אז מה זה להקדים קשר עם הבורא ואיך עושים את זה?

שקודם אני עושה. את זה אנחנו נלמד הלאה, קודם צריכים לעשות הכנה לצמצום אחר כך מסך, אור חוזר במידה שיש לי אור חוזר אני נכנס בהתקשרות עם הבורא. את זה אנחנו נלמד.

קריין: אות כ'.

אות כ'

לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו,

אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות. וז"ש

ז"ל, שכדי לתקן זה "הכין" לנו בעוה"ז

יגיעה בתורה ומצות להפך את הרצון לקבל

על רצון להשפיע.

"המתבאר לנו מכל האמור, שכל הצורות הנמשכות לנו בהמשכה בלתי ישרה הימנו ית', יהי' בהם קושי הסבלנות. והוא נגד הטבע שלנו. ובזה תבין, שהצורה החדשה שנעשתה במקבל, דהיינו "הרצון להנות" אינה באמת שום פחיתות וחסרון בערכו ית', ואדרבא זהו עיקר הקוטב של בריאתו, שבלא זה אין כאן בריאה כלל כנ"ל. אמנם המקבל, שהוא הנושא את הצורה הזו, מרגיש בה מחמת עצמו, בחינת קושי הסבלנות, והיינו משום שלא נמצאת צורה זו בשורש שלו, ודו"ק היטב.

ובזה הצלחנו להבין את תירוץ חז"ל, אשר העוה"ז נברא, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה, בהית לאסתכולי באפי'. שלכאורה הוא תמוה מאד כנ"ל. ועתה יונעמו לנו דבריהם מאוד, שכוונתם על ענין שינוי הצורה של "הרצון להנות", שנמצא בהכרח בנשמות, כנ"ל, משום דמאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה, כלומר שכל מקבל מתנה מתבייש בעת הקבלה, והיינו משום שינוי הצורה מהשורש, שאין בו צורה זו של קבלה. וכדי לתקן זאת, ברא את העוה"ז, אשר הנשמה באה בה ומתלבשת בגוף, וע"י עסק התורה ומצוות ע"מ לעשות נ"ר ליוצרו, מתהפכים כלי הקבלה של הנשמה, לכלי השפעה. כלומר, שמצד עצמה לא היתה חפצה בשפע הנכבד, אלא מקבלת השפע, כדי להשפיע נ"ר ליוצרה, הרוצה שהנשמות יהנו משפעו ית'. וכיון שהיא נקיה מהרצון לקבל לעצמה, שוב אינה בהית לאסתכולי באפיה, ונגלית על ידי זה, תכלית השלימות של הנברא. וענין הצורך והחיוב של ההשתלשלות הרחוקה עד העולם הזה, יתבאר לקמן, שהמלאכה הגדולה הנ"ל, שהיא התהפכות צורת הקבלה על צורת ההשפעה, לא תצוייר אלא בעוה"ז. כמו"ש עוד."

דברים גדולים מאוד, מאוד חשובים, מאוד גלובליים כאלה, שאנחנו לא יכולים מיד לתפוס ולהבין בכלל על מה הוא מדבר ואיך להיכנס בהם, איך לשאול עליהם, אני מבקש תדונו על זה במשך היום למחר. כל השאלות, תרשמו אותן בבקשה, אבל אני רוצה שאתם ביניכם תדונו על הטקסט שעברנו היום בשיעור הזה של תע"ס ותתחילו לשאול, אבל לעניין לפי מה שכתוב בכל מקום, מה שלא ברור ואפילו מה שברור גם כן, תבדקו ותדברו ביניכם. זה חומר מאוד מאוד חשוב הוא מאוד מועיל להתפתחות הנשמה, בכל אחד ובכולנו יחד. אז בואו אנחנו נשתדל לפתוח את החומר הזה בשבילינו.

שאלה: בתחילת השיעור בחלק הראשון הזכרת שלעשות פעולות, ואם אפשר גם להיפגש, ואם יש הזדמנות אז גם פיזית אולי כדאי לעשות את זה. עלתה שאלה, האם יש עכשיו לקראת הכנס ב4 ועד ה6 ביוני אפשרות להיפגש, וזה מוסכם על חברי העשירייה, והם מתלבטים, מה עדיף, מה כדאי, אם יש כזאת אפשרות להיפגש פיזית?

פיזית?

תלמיד: כן. פיזית. זאת השאלה שלהם.

איך פיזית?

תלמיד: יש עשיריות שיכולות להיפגש פיזית.

בתור עשירייה?

תלמיד: כן. העשירייה עצמה.

למה לא?

תלמיד: אז הם שאלו מה כדאי? מה מומלץ?

אני לא יודע. נגיד, בישראל זה באמת מרחקים קטנים, יחסית. אבל בחוץ לארץ זו כבר בעיה גדולה. בתורכיה, בברזיל, ברוסיה. המרחקים גדולים מאוד ואנשים, אני לא חושב שכדאי ויש אפשרות אם הפנדמיה עדיין שולטת שם, בוערת שם. אני לא חושב שזה כדאי לנו.

אלא בשקט, איזו עשירייה שהיא גרה במקום אחד, בעיר אחת יכולים לעשות מפגש ביניהם שלא להזיק זה לזה, אז בבקשה. ודאי שאני לא נגד. אבל למה זה? אנחנו יכולים להיפגש בצורה וירטואלית.

אני דווקא לא חושב שצורה פיזית היא כל כך ממשיכה להיות חשובה. אנחנו צריכים יותר ויותר, בכל זאת, להעביר את הרגשות, את המחשבות שלנו בצורה וירטואלית. בואו אנחנו נראה עד כמה אפשר לעשות קשר פנימי. כי בסופו של דבר, הקשר האמיתי הוא ברוחניות. זה לא שייך לזמן, תנועה, מקום. תנסו. תחשבו על זה.

תלמיד: לפני שהתחלנו ללמוד תע"ס כל הזמן דיברנו שהכול בכוונה, ורק כוונה, ולא צריך ללמוד בשכל, ועכשיו נתת לנו תרגיל, לברר במהלך היום, לשאול שאלות, לקרוא את הטקסט. אז כאילו זה נשמע קצת דברים סותרים.

אתה יכול להיות צודק, אבל תעשה מה שאני אומר. ואחר כך אתה תבין, שכל מה שאנחנו לומדים זה לפתח את הרגש שלנו ולא השכל. והשכל ששייך לרגש הוא בכל זאת נמצא בתוך הרגש. אבל השאלה היא כאילו במקום. אני מבין. אני מקבל אותה.

(סוף השיעור)