שיעור בוקר 18.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 123,

מאמר "יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א'. עמ' 123. מאמר "יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה".

יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה

תשמ"ה - מאמר כ"א
1984/85 - מאמר 21

"יש תמיד להבחין בין תורה לעבודה. "תורה" נקרא מה שהיא בחינה בפני עצמה. ואז אין לדבר מהאדם, אלא כאילו אין האדם מופיע כלל. אלא מדברים מהתורה, כשהיא לעצמה, שהיא בחינת שמותיו של הקב"ה. ולתת תשומת לב על חשיבותה. היינו, ממי אנו מדברים.

זאת אומרת, שאנו צריכים תמיד לזכור, שאנו מדברים מהמלך, איך שנתן סדר והנהגה, איך ששמותיו הקדושים שלו ישפיעו להנשמות. ושהם יקבלו אותם, ושיוכלו להתקיים עם גילוייהם, כמו שכתוב "מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו".

ובזמן כשהאדם נותן תשומת לב, ולהרגיש ממי הוא מדבר, שהוא מדבר מהבורא, רק שאין לנו את ההבנה, שיהיה לנו איזה קשר, שנבין, שמדברים מהבורא, רק אנו צריכים להאמין, שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה.

אלא שהוא מלובש או בעניני דינים והלכות, מה שהאדם צריך לקיים את המצות, שהם נוהגים בין אדם למקום, או בין אדם לחבירו, או בסיפורי מעשיות, או שמלובשים בשפת הקבלה, והשמות הקדושים. אז צריכים לזכור, שהפנימיות המלובש בתוך אלו הלבושים, הוא רק אלקות, שזה מכונה "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה".

אם כן, בזמן שלומדים תורה, צריכים ללמוד עם דרך ארץ. היינו, שצריכים לזכור ממי אנו מדברים. ובאופן כזה אנו יכולים להמשיך מאור התורה, ושנרגיש "כי הם חיינו ואורך ימינו". וממילא, כשלומדים עם הכוונה הנ"ל, אז יכול האדם להיות בשמחה, מטעם שהוא דבוק אז בחיי החיים, שזה נקרא "כי הם חיינו ואורך ימינו". כי האדם מתחיל להרגיש את בחינת להטיב לנבראיו, שזוהי סיבת בריאת העולמות כנודע.

ואת הטוב הזה אנו צריכים להוציא מהתורה. וזה נקרא, שאנו מדברים רק בשבח התורה ולא חושבים כלל על האדם. לכן נמצא, שבזמן לימוד התורה, האדם נמצא בשלימות, כפי הכלל "במקום שאדם מחשב, שם הוא". ומזמן זה צריך האדם לקבל חיות על כל היום, כי זה נקרא "זמן תורה לחוד, וזמן תפלה לחוד", משום שכל אחד בסתירה להשני.

וזמן עבודה זה הוא דבר אחר לגמרי. כי עבודה מדברים דוקא מהאדם. מה שאין כן תורה מדברים דוקא מהבורא, שזה נקרא "תורת ה'". אבל עבודה, דבר זה שייך דוקא אצל אדם, כי האדם צריך לעבוד, כמו שכתוב "אדם לעמל יולד". והיות שהאדם הוא בריאה, והבריאה נקראת בחינת חסרון, שהוא בחינת יש מאין, והיש הזה, הנקרא "רצון לקבל", צריכים למלאותו, כי זוהי תכלית הבריאה. והיות שמטעם השתוות הצורה, נעשה צמצום על הרצון הזה, אז צריכים לתקן ולהעביר את הצמצום, שהיה על הרצון הזה, בכדי שיוכל לבוא להמטרה, המכונה "רצונו להטיב".

ובכדי להעביר את הצמצום, ניתנה לנו סגולה, שהיא תורה ומצות, שזה נקרא "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", כידוע. וכאן, בענין עבודה, יש להבחין, אם הוא מתקדם להמטרה של העברת הצמצום. היינו, אם יש כבר ניצוצי השפעה. היינו, שכבר קיבל משהו מסגולת התורה והמצות בבחינת זיכוך המחשבה והרצון, ונמצא בעניני עבודה שייך ביקורת על עצמו.

מה שאין כן בתורה, אל יעשה שום ביקורת על עצמו, אלא שילמוד תורה כמו שהיא. רק צריכים לעשות עצות, איך להחשיב את התורה. ותורה בפני עצמה היא מציאות, הנקראת "שמות של הקב"ה". נמצא, כשלומדים מן התורה איזה דינים, או דברי מוסר, או סתם סיפורי מעשיות, או דרך של עבודה, זה הכל עוד לא נקרא תורה, אלא זה לומדים מן התורה, והתורה בעצמה אין לה יחס להנברא אלא להבורא, היות שזה הוא שמותיו של הקב"ה.

זאת אומרת, "תורה" נקרא התגלות אלקות. וזה מכונה בשם "פנימיות התורה". ומה שמגולה לחוץ, הלכות, ומוסר, ודרכי עבודה וסיפורי מעשיות, זה הכל נקרא לבושים על התורה. לכן נקרא זה "חיצוניות התורה". ושמותיו של הקב"ה נקרא "פנימיות התורה".

ולפי הנ"ל יש לשאול, אם התורה כשלעצמה היא מתייחסת להבורא, שהוא בחינת אלקות, אם כן זה דומה רק לבחינת דרוש. ומה יכול האדם להוציא מזה, ממה שלומד תורה, אם אין הוא מבין שום קשר אליו. על זה אומרים חז"ל "גדול המדרש שמביא לידי מעשה". כי בטח האדם רק לבחינת מעשה הוא צריך, כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות".

לכן "לא המדרש עיקר, אלא המעשה". ועל זה באה התשובה "גדול המדרש, שמביא לידי מעשה" (קידושין, דף מ', שם הלשון "תלמוד גדול", וב"ק ר"ז). היינו, שמאור התורה, שהוא הפנימיות, מאיר לאדם, שיהיה לו כח לעשות מעשים טובים. וזהו בסגולת התורה, שמביא לו כוחות, שיכול לעשות. כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות".

וזה שאמרו חז"ל "זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד". שכל אחד הוא בסתירה להשני כנ"ל. כי בזמן לימוד התורה, האדם צריך לחשוב רק על חשיבות התורה, ולא על עצמו כלל. מה שאין כן בזמן התפלה, האדם צריך קודם כל חסרונותיו שיהיו מגולים. בכדי שיכול לבקש עליהם, שיתמלאו. כי אין חסרון בלי שמחפשים אותו.

כי רק בגשמיות החסרונות מגולים, מטעם שהחסרונות באים מהרצון לקבל, והרצון לקבל הוא מגולה. מה שאין כן ברוחניות, שכל הבנין של קדושה בנוי על בסיס של רצון להשפיע, והיות שהרצון להשפיע אנו מתייחסים להנברא. כמבואר, שהמלכות הנקראת "רצון לקבל" חשקה להשתוות הצורה, המכונה "להשפיע", לכן כשנמשך ענין זה להנבראים, שהם באים כבר אחר שבירת הכלים, שהיה, וכמו כן אחר חטא דעץ הדעת, כבר החסרון הזה, שהאדם ירגיש שחסר לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", כבר אינו בנמצא.

אלא האדם צריך לתת יגיעה, עד שירגיש חסרון של רצון להשפיע. ולפי ערך הרגשת חסרונו, בשיעור זה הוא יכול להתפלל לה', שיעזור לו, שיתן לו הכלי הזה, שכל דאגותיו שלו יהיו רק על מה שאין לו כח הזה, הנקרא "רצון להשפיע". ובשיעור שהוא רחוק מכלי זו, בשיעור הזה הוא צריך להצטער, ולבקש רחמים מה', שיושיע לו ויתן לו הרצון הזה.

ועוד יותר מזה יכולים לומר, שהאדם צריך לבקש מה', שיתן לו חסרון הזה, היינו שירגיש, שחסר לו רצון להשפיע, ושזה כל המעכב להגיע לרוחניות, כנ"ל, כי החסרון הזה אינו באה מצד עצמו.

נמצא לפי זה, שהבורא צריך לתת להאדם הן הכלי והן האור. ובזה יש לפרש מה שאמרו "אחור וקדם צרתני". "אחור" נקרא "הכלי", "קדם" נקרא "הפנים", שהוא המילוי. נמצא, הן האור והן הכלי, הכל בא ממנו יתברך.

וזה ענין שאמרו חז"ל (קידושין, ל') תנו רבנן "ושמתם, סם תם, נמשלה תורה כסם חיים". כך הקב"ה אמר לישראל "בני, בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו". והענין הוא כנ"ל, המאור שיש בתורה, שהוא פנימיות התורה, הוא מחזירו למוטב. אבל צריכים לכוון לקבל את המאור התורה בזמן הלימוד, כמבואר בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות י"ז.

שאלה: רב"ש כותב, "אם כן, בזמן שלומדים תורה, צריכים ללמוד עם דרך ארץ." זו הנקודה הראשונה, והוא עושה הבחנה ברורה שיש הבדל בין תפילה ללימוד.

כן.

תלמיד: אם דרך ארץ זה משהו שמתלווה אליך בזמן הלימוד, אי אפשר להתפלל על זה לפני או מה זו "דרך ארץ" שכולנו בעצם משתוקקים אליה?

אני לא יודע אם כולם משתוקקים, אבל כתוב "טוב תורה עם דרך ארץ". מה זאת אומרת? אם האדם לומד כדי לתקן את עצמו, אז הוא מגיע למטרה הנכונה, למצב הנכון.

תלמיד: לא כתוב כאן על אברהם, אבל אברהם היה בעצם המושג של דרך ארץ.

אני לא רוצה להיכנס פנימה יותר מידי.

תלמיד: איך אנחנו מתקרבים להיכנס עם דרך ארץ?

שאני רוצה לתקן את עצמי בהתאם לתורה שהרצון לקבל שלי יקבל כוחות כדי שיוכל להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: מה המאור המחזיר למוטב עושה בי, ומה זה נקרא לכוון לקבל אותו, למשוך אותו?

הבורא ברא יצר רע, ואם אנחנו רוצים לשנות אותו, כי אנחנו מגלים שהיצר הרע הזה הוא באמת רע, בהתאם לזה אנחנו מוכנים לשינוי. ואיך נעשה שינוי מיצר הרע ליצר הטוב? על ידי הכוונה, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה מה שאנחנו לומדים שצריכים לעשות, לזה להגיע.

תלמיד: עכשיו בשיעור, איך אני מכוון כדי למשוך את המאור?

תחשוב על זה, פשוט תחשוב על זה. ממי אתה צריך לקבל אותו, דרך מי, איך להגדיל את המאור הזה, איך להתקרב אליו, מה הוא צריך לעשות לי ואז בסך הכול תתקרב לעניין הזה.

תלמיד: ותהיה לי בדרך אינדיקציה האם אני הולך בכיוון הנכון או לא?

כן, תבקש, תדרוש. כן, תתפלל שאתה תרגיש את זה.

שאלה: הוא כותב, "זמן תורה לחוד, וזמן תפלה לחוד". איך לחבר את שני הזמנים האלה יחד?

הוא אומר שזה לחוד, אז למה אתה רוצה לחבר אותם יחד?

תלמיד: למה הם לחוד, למה זמן תורה הוא לחוד וזמן תפילה לחוד?

כי תורה זה שלמות ותפילה זה חיסרון.

תלמיד: ואיך לחבר את החיסרון עם השלמות?

רק דרך האדם שרוצה להיות כלול משניהם.

תלמיד: הרצון שלו?

כן, דרך האדם שרוצה להתכלל גם מחיסרון וגם משלמות.

תלמיד: מה זה אומר "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה"?

תורה זה האור, כוח ההשפעה שמגיע לנו מהבורא וכל התורה היא שמותיו של הבורא, זאת אמרת הופעת הבורא בתוך האדם מתבצעת בזה שהאדם מרגיש כוחות, אורות שפועלים עליו.

תלמיד: אז השמות זה מה שמתגלה באדם?

השמות זה כאילו סוגי אורות שהם מגיעים מפעולות הבורא ולכן האדם מרגיש איך שפועלים עליו.

שאלה: הוא כותב, "כי האדם מתחיל להרגיש את בחינת להטיב לנבראיו, שזוהי סיבת בריאת העולמות כנודע.".

כן.

שאלה: למה כדי להגיע ל"בחינת להטיב לנבראיו", נבראו העולמות?

כדי שהנבראים יוכלו לקבל וליהנות מהשפעת הבורא. השפעת הבורא שנקרא "אור" עוברת כל מיני מחסומים, סינונים, כל מיני התאמות לזה שהבורא יוכל להשפיע על האדם, שהאדם שנמצא למטה במציאות, יוכל לקבל את ההשפעה הזאת ולהבדיל, להרגיש, להבחין וליהנות ממנה.

תלמיד: מה כל אחד צריך לעשות, נניח אני עכשיו מתרכז במעשים כאלו, זה יביא אותי לראות אותו כמטיב לנבראיו?

אתה צריך להשתוקק לאותה התכונה במשהו שיש בבורא ואז לפי חוק השתוות הצורה אתה תוכל להרגיש איך הוא פועל עליך.

תלמיד: כשבעשירייה אני לא מצליח לראות תמיד שהוא מטיב לנבראיו ואני רואה דברים אחרים, מה המאמץ שאני צריך לעשות, איך אני כן מנסה להגיע לזה?

אהבת חברים. אם אתה מתקרב לחברים, על אף שאין לך לזה שום הכנה מצד הטבע, אתה מגלה בזה מקום בך שבו תוכל להרגיש את השפעת הבורא.

תלמיד: זאת אומרת שאם אני אוהב חבר, אז אני רואה שגם הבורא אוהב אותו, גם הבורא עושה לו טוב?

נאמר, כן.

שאלה: בסוף המאמר רב"ש כותב, "המאור שיש בתורה, שהוא פנימיות התורה, הוא מחזירו למוטב. אבל צריכים לכוון לקבל את המאור התורה בזמן הלימוד". איך בזמן הלימוד מכוונים בצורה אופטימלית כדי למשוך את המאור?

אני מקווה שכל מילה שאני לומד מתקנת אותי. יכול להיות שאני לא יודע איך זה קורה, אבל באמת כך זה עובד. לכן מה שאני לומד נקרא "תורה", שהמאור שבה, יש בה מאור, הוא מחזירי למוטב.

תלמיד: אמרת להתרכז בכל מילה שלומדים. האם להתרכז במילים שאני קורא בטקסט, במילים שהרב אומר, כשהחברים שואלים?

בכול. בעצם מה שאני מקבל בזמן השיעור, למה שאני משתוקק, אני מקווה שזה יעזור לי להיות קרוב לבורא.

תלמיד: עד כמה חשובה ההכנה במשך היום כדי לקבל את המאור המחזיר למוטב בזמן הלימוד?

חשובה מאוד. אני לא יודע להגיד לך בכמה, באחוזים, בקילוגרמים, אבל היא חשובה.

שאלה: רב"ש אומר "ועוד יותר מזה יכולים לומר, שהאדם צריך לבקש מה', שייתן לו חסרון הזה, היינו שירגיש, שחסר לו רצון להשפיע, ושזה כל המעכב להגיע לרוחניות". אנחנו לא יודעים מה זה להשפיע, אז מה מעכב אותי בעצם לפי מה שהוא כותב פה?

אתה לא רוצה.

תלמיד: לא רוצה מה?

רצון להשפיע.

תלמיד: אני לא יודע מה זה.

אתה אפילו לא יודע מה זה, אז ודאי שזו בעיה.

תלמיד: הוא כותב פה "המעכב להגיע לרוחניות". איך אפשר שזה לא יעכב, אם אני לא יודע מה זה? הבעיה להתקדם ברוחניות היא שאני לא יודע?

רוחניות זה נקרא אהבת הזולת, של כולם, כי הבורא שממלא את כל המציאות, תכונתו אהבה. ולכן אנחנו צריכים להשתדל להגיע לתכונה הזאת, לפחות להבין אותה שכלית במשהו, אולי אפילו להרגיש פה ושם.

תלמיד: הוא ממשיך, "כי החסרון הזה אינו באה מצד עצמו." כלומר, אתה לא מקבל את החיסרון סתם כך, אלא על ידי עבודה. מהי העבודה כדי לקבל את החיסרון?

כשאני מתרכז, מאוד רוצה, מתפלל, מתחבר עם החברים כדי להגיע לחיסרון הזה וכך לאט לאט מגיעים לחיסרון.

תלמיד: אתה חושב שאפשר לדלג על זה, שזה לא יעכב אותי בדרך לרוחניות? כי הוא אומר שאין חיסרון לזה, איך אני יכול להתעלות מעל זה?

יחד עם החברים, שאני נמצא ביניהם, אני צריך להגיע למצב שזה יחסר לי. יש הרבה דברים בחיים שלי שלא חסרים לי, נולדתי ולא חסרים לי המון דברים. אחר כך, לאט לאט, אני רוכש חיסרון אליהם. למה? כי אני רואה שיש לאחרים ולי אין, אני רואה שאחרים נהנים מזה, מרוויחים מזה ואני לא. אז בסך הכול הרצון לקבל, שזה הטבע של כל אחד, גם הוא מתחיל לרצות בזה. אז אנחנו צריכים לבנות חברה כזאת, שכל אחד ירצה לקבל מהאחרים רצון להשפיע.

תלמיד: זה סוג של קנאה בחברים?

קנאה תאווה וכבוד.

שאלה: יש את המשפט "זמן תורה לחוד, וזמן תפילה לחוד" ואם אני מבין נכון, תפילה זה בהמשך למה שהחבר שאל שיש לנו להתפלל על חיסרון לרוחניות. ובזמן תורה אתה הסברת ואמרת שתורה היא שלמות וגם נאמר כמה פעמים בטקסט שאין לדבר על האדם, לא חושבים כלל על האדם בזמן התורה ורשום פה "אל יעשה שום ביקורת על עצמו, אלא שילמוד תורה כמו שהיא.".

האם בזמן לימוד תורה, בזמן שיעור, אני לא מברר את החיסרון שלי?

כן. כי תורה היא שלמות. אלו פעולות הבורא, מחשבות הבורא, תכונות, ולכן כשאנחנו לומדים תורה, אנחנו צריכים לתאר את עצמנו שנמצאים בשלמות. ובתפילה זה ההפך, אנחנו מתארים את עצמנו מלאים חסרונות, רוצים להגיע למשהו, וכך כולנו מגלים את החיסרון שלנו ומעלים אותו לבורא.

תלמיד: מה אנחנו עושים פה בשיעור?

אנחנו משתדלים להיות גם בתורה וגם בתפילה.

תלמיד: זאת אומרת יש מצב שזמן תורה וזמן תפילה מתחברים.

לא. יכול להיות שכן במשהו, אבל בעצם אדם תמיד צריך להגיד במה הוא נמצא. או אם הוא סתם לומד מה שכתוב זה לא מועיל.

תלמיד: אז בזמן השיעור שלנו אנחנו לפעמים נמצאים במצב שלמות ולפעמים צריכים להביא את עצמנו למצב של הרגשת חיסרון?

למה שאנחנו מביאים את עצמנו, שם אנחנו נמצאים.

תלמיד: יש חלקים בשיעור שהם יותר כלפי מצב כזה או מצב אחר, לפי מה שאנחנו לומדים?

כן, אבל זה יותר תלוי באדם עצמו.

שאלה: כתוב "זאת אומרת, "תורה" נקרא התגלות אלקות. וזה מכונה בשם "פנימיות התורה". ומה שמגולה לחוץ, הלכות, ומוסר, ודרכי עבודה וסיפורי מעשיות, זה הכל נקרא חיצוניות התורה". מה זה פנימיות וחיצוניות התורה בעשירייה ואיך להיות בפנימיות התורה?

"פנימיות התורה" נקרא המאור המחזיר למוטב, שאם אני מכוון לבורא לפי המצב שלי, אז אני מקבל ממנו כוחות להתעלות למעלה מהרצון שלי ולהגיע לרצון להשפיע, לפי הדרגה שאני יכול להיות בה. זה העיקר. זה נקרא שאני לומד את פנימיות התורה, את המאור שלה.

"חיצוניות" זה מי שלומד חוקים, הלכות למיניהן, שלא שייכים בדיוק לשינויים שבאדם אלא מדובר באיזו צורה חיצונה.

שאלה: איך המאור מפעיל באדם כוח לתורה ומצוות?

זה אותו הטבע. לכן כשהמאור בא מהבורא ופועל על האדם - הוא מעורר את האדם בהתאם לזה.

שאלה: הוא אומר, אם אנחנו ניתן תשומת לב לתורה אפשר לדבר מהבורא¹. מה זה "לדבר מהבורא"?

יש בורא שזה כוח עליון טוב ומטיב, שאין עוד מלבדו. אנחנו מדברים הכול עליו רק בקשר לנבראים ולא מה שהוא עצמו. אין לנו אפשרות, יכולת גם להרגיש, גם להגיד על זה משהו. מה שהנבראים מקבלים מהבורא נקרא תורה. זה כוח החיות, שהבורא מחזיק את כל הבריאה, שהוא מכוון אותה למטרתו.

תלמיד: אפשר להגיד שהשדה שאנחנו בונים זה בעצם הקשר המיוחד עם הבורא?

אנחנו בונים תנאים שבהם אנחנו יכולים לגלות את השפעת הבורא על הנבראים ואיך הוא על ידי השפעתו מביא אותם למצבים חדשים. זה מה שאנחנו רוצים לעשות. ולקבל את התנאים החדשים בצורה רצויה. טוב לנו שאנחנו מבצעים את כל הפעולות האלה יחד עימו והולכים בדרכו.

תלמיד: ממש מורגש שזה שותפים שלו בדרך.

כן.

שאלה: לפעמים אדם בא לשיעור, נכנס כמו בהמה, יוצא בהתפעלות, בהתעוררות. לפעמים מגיע לשיעור, נופל, פתאום נגמר השיעור, הוא לא יודע מה היה, כאילו עברה עליו רכבת. יש הרבה מאוד מצבים. איך אדם יודע למדוד האם הוא עבד בזמן השיעור, האם המאור פעל עליו, האם קיבל את המנה הזאת שהוא צריך בשביל להתפתח?

אני חושב שזה לא בכוחו למדוד, לחתוך, לחבר את כל ההתפעלויות שלו, חיוביים, שליליים, אלא הוא צריך להשתדל ומתוך ההשתדלות שלו אחר כך יכול לעשות איזה חשבון, תוצאה.

שאלה: האם זה שאדם מביא את עצמו לשיעור בצורה בהמית, בין החברים, עם המורה, עם הרב"ש, אפילו לא מצליח לשמוע כלום, האם בזה הוא יכול להיות בטוח שבמשהו משך את המאור המחזיר למוטב?

כן. כי הוא השקיע. הוא קם, הוא מגיע מהבית לכאן, הוא משתתף ככל שמסוגל, הוא סובל מזה שלא מבין ולא מרגיש. זה יכול לתת לו תוצאות יותר טובות ממה שיש לאנשים חכמים ומצליחים כביכול. כי החיסרון שבו יכול להיות גדול. לכן כתוב "לא החכם לומד", לגמרי לא החכם אלא כל מי שרוצה ללמוד, שהתורה תיכנס בו, שהיא תגיע לליבו, שליבו ירצה לקבל תורה, האדם הזה בסופו של דבר נכלל מהתורה, מהמאור המחזיר למוטב ומשתנה.

שאלה: מתי נקרא שהאדם לומד תורה?

כשיש לו חיסרון לדעת את פעולות הבורא כלפיו.

שאלה: מה הכוונה - במקום שאדם מחשב, שם הוא?

איפה שאדם מרגיש שהוא נמצא, שם הוא נמצא. ואיפה שהוא רוצה להיות, לזה מכוונת התפילה שלו.

שאלה: התורה עצמה היא שמות הבורא. במה זה שונה מפנימיות התורה?

פנימיות התורה זה האור, המאור המחזיר למוטב. אבל חיצוניות - התורה מתלבשת בכל מיני מילים, משפטים, פעולות שאיתם אנחנו נמצאים בקשר. בהתקשרות עם הביטויים האלה אנחנו לומדים תורה, אנחנו מתפעלים ממנה ומשתדלים לעשות מעצמנו איזה תהליך ואיזה מבנה שמתאים לכלול את התורה.

שאלה: איך אנחנו יכולים לבדוק את מה שכתוב, "בענין עבודה, יש להבחין, אם הוא מתקדם להמטרה של העברת הצמצום"?

המטרה שלנו היא לעלות למעלה מהצמצום. זאת אומרת לא להשתמש בכלים דקבלה, רק בכלים דהשפעה. ככל שיותר נשתמש בהם אז נעלה יותר גבוה מהצמצום, וזה יקבע את הדרגה שלנו בעולמות רוחניים, בחמישה עולמות. וזה יתן לנו אפשרות להרגיש איפה אנחנו נמצאים, באיזה מדרגות הסולם, באיזו התקשרות עם הבורא.

שאלה: האם אנחנו אלה שבוחרים אם אנחנו במצב של תורה או תפילה או שזה בא מלמעלה?

אנחנו צריכים לחשוב שאנחנו בוחרים בזה, מצד אחד. ומצד אחר אנחנו צריכים גם לקבל שהבורא בוחר עוד לפני זה בשבילנו. גם זה וגם זה אנחנו צריכים לחבר בנו.

שאלה: כתוב שאדם אמור להתפלל בקביעות. איך אפשר לקשור זאת עם לימוד תורה?

עלינו ללמוד תורה וגם שהלימוד שלנו כל הזמן יהפוך לתפילה.

שאלה: מה הקשר בין בקשה לכוונה?

כוונה היא למה אני מכוון או רוצה לכוון את עצמי. בקשה היא מה שאני מבקש מהבורא כדי להגיע למקום, למצב שאני בחרתי.

שאלה: הרב"ש כתב שמה שמגולה לחוץ, הלכות, ומוסר, ודרכי עבודה וסיפורי מעשיות, זו חיצוניות התורה. האם כשאדם עוסק בספר הזוהר, בפירושים, בתע"ס, הוא עוסק בחיצוניות התורה או בפנימיות התורה?

בחיצוניות. פנימיות התורה היא המאור המחזיר למוטב, האור הפנימי.

תלמיד: מה ההבדל כשאומרים על חכמת הקבלה שהיא פנימיות התורה לעומת שאר הצורות, מה המיוחד בה?

שאר הצורות בכלל לא עוסקות בפעולות הבורא, וחכמת הקבלה כן עוסקת בהן. אבל גם בפעולות הבורא יש כאלו ששייכות לפעולות עצמן, לכלים, ויש כאלו ששייכות לאורות שמנענעים את הכלים, וזה הבדל.

תלמיד: האם הקבלה מדברת יותר על האורות?

הקבלה מדברת יותר על האורות.

שאלה: על ידי הלימוד אנחנו מגיעים להכרת הרע, אנחנו לומדים וקוראים על תכונת ההשפעה ומגלים כמה אנחנו רחוקים ממנה, האם הפער הזה, הדלתא הזו היא הכרת הרע?

כן.

תלמיד: אני יכול יומיים שלמים לא לחשוב על העשירייה, לא להתכלל בהם ולא להתבטל להחלטות שלהם. בסופו של דבר אני מרגיש רע, אני מרגיש את הפער הזה ביני לבין העשירייה ועל זה מגיעה בקשה לתיקון, תפילה שהבורא יעזור לי להתחבר לעשירייה מחדש ולהתבטל בפניה. האם ההרגשה שמגיעה מהניתוק היא גם סוג של הכרת הרע?

לא. הבורא נותן לך הזדמנות לחזור.

תלמיד: הבורא?

כן. האם אתה חושב שזה מגיע ממך?

תלמיד: ברור שלא.

אז מה אתה שואל?

תלמיד: איך אנחנו בעצם מחברים בין הלימוד שלנו לבין היחס שלי לעשירייה בפער הזה?

בזמן הלימוד אנחנו מתקשרים עם העשירייה, עם הבורא ועם כל המערכת, כי הלימוד עוסק בכול. ואז כתוצאה מהלימוד אנחנו רוצים להתחבר יותר בינינו ועם הבורא ולגלות אותו בקשר בינינו.

שאלה: האם יש חשיבות לסדר העבודה, קודם להיות בשלמות ואחרי זה בחיסרון?

לא צריכים לקבוע מראש, אלא אדם צריך להשתוקק לחיבור. איפה שהוא פתאום מרגיש או מגלה את עצמו, אז לפי זה שיתקדם.

שאלה: כתוב "כי בטח האדם רק לבחינת מעשה הוא צריך, כמו שכתוב "אשר ברא אלקים לעשות"." מה זאת אומרת?

האדם צריך להשתוקק ככל האפשר להיות קרוב לבורא, להידמות לבורא יותר ויותר. כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך"².

שאלה: האדם צריך לבקש מהבורא שייתן לו את החיסרון ואת הכלי להרגיש שהוא באמת מנותק מהרצון להשפיע. האם אנחנו צריכים לבקש יותר? האם אני צריך לבקש את המילוי של הכלי ולא רק את החיסרון?

ודאי שאתה יכול לבקש על הכול. בבקשה, תבקש.

תלמיד: האם צריכים לבקש על הכלי, על החיסרון?

כן.

תלמיד: האם אנחנו לא צריכים לבקש את המילוי, הוא מגיע אוטומטית כשיש את הכלי?

כן, כשיש כלי או שאנחנו מבקשים, אז המילוי כבר מגיע. אני לא יודע על איזה מצב בדיוק אתה שואל.

שאלה: באיזה שלב ההרגשה של הלב מתחילה להתעלות בדרגות ההתקרבות לבורא עד שהתורה עוזרת לו להידבק בו?

בסופו של דבר זה יתגלה בעצמו.

שאלה: הרב"ש כותב שאדם לא צריך לחשוב על עצמו ולא לעשות ביקורת על עצמו, כי אם יחשוב על עצמו, אז הוא יתעסק בחיצוניות התורה. זאת אומרת אדם צריך להשתוקק כל הזמן לגלות את פנימיות התורה, להפשיט את הלבושים שבתורה ולגלות את השמות של הקדוש ברוך הוא בתוך התורה. האם עלינו לעבוד בעשירייה כלפי החברים כמו שאנחנו עובדים בלימוד התורה או שזו עבודה אחרת?

תנסו, אבל בעצם זו אותה עבודה.

שאלה: אנחנו פחות או יותר מבינים מה זה חיסרון ומה זה חוסר מילוי. גם פחות או יותר ברור לאיזה כיוון, כשמעט אור מגיע זו הרגשת שלמות, לא אמיתית אבל זה הכיוון. נדמה לי שבהתחלת השיעור אמרת שצריך להרגיש זאת בו זמנית ואני לא מבין איך.

עוד מעט זה יתחבר יחד ותרגיש את הקשר ביניהם.

שאלה: כתוב פה שהתורה היא בפני עצמה. איך זה יכול להיות, אם את הכול אנחנו מודדים זה כנגד זה, אחד מגדיר את השני, הניגודים מגדירים זה את זה. אז מה זה אומר שהתורה נבחנת לבחינה בפני עצמה?

נגיע לזה ונראה. התורה זה דבר כזה שמדבר על כל הבריאה.

תלמיד: איך אנחנו מיישמים בעבודה שלנו בפועל, את השלמות הזאת מול הפיצול הזה?

דווקא מהפיצול אנחנו יכולים להגיע לשלמות. אם אנחנו מרגישים פיצול, כבר יש לנו נקודת אחיזה, שאנחנו יכולים לתפוס, ולדרוש את השלמות.

שאלה: אמרת שכדי לרצות להשפיע צריך שהרצון לקבל יקבל כוח. מה זה אותו רצון לקבל שמקבל כוח, והופך לרצון להשפיע?

פשוט אנחנו צריכים להשתוקק להידמות לבורא, ואת זה לבקש.

שאלה: האם כלי דהשפעה נבנה מרצונות לקבל, ובכלים האלה מקבלים את אור ההשפעה?

נגיד שכן.

שאלה: בטקסט כתוב, "ובכדי להעביר את הצמצום, ניתנה לנו סגולה, שהיא תורה ומצות". האם הצמצום זו פעולה שלא מתבטלת לעולם, למה בעצם צריך לבטל את הצמצום?

אנחנו רוצים לבטל את הצמצום כי הוא מפריד בינינו לבורא, ולכן אנחנו מבקשים את זה.

שאלה: יש מצב של שלמות שבו אנחנו אחד, נברא אחד כנגד בורא אחד, ולזה העשירייה משתוקקת. מהו חיסרון העשירייה, תפילת העשירייה שבה אנחנו בונים את עצמנו? מה זאת הפעולה הזאת?

אנחנו בודקים את עצמנו, עד כמה אנו מחוברים, עד כמה בחיבור שלנו אנחנו דומים לבורא, ומתוך זה אנחנו מעלים את התפילה, ומבקשים.

תלמידה: זה קורה בכל אחד מאיתנו?

גם בכל אחד, וגם בכולנו יחד.

שאלה: יוצא שאני צריך לגלות בתוכי, או בתוכנו מספר הבחנות. אז מה המקום שבו אני מגלה את ההבחנות, איפה זה קורה?

זה קורה ברצונות שלנו, ככל שהם מחוברים יחד.

שאלה: קראנו את המאמר אתמול במפגש הערב של העשירייה, ועלה בירור. לפי המאמר ממה צריכים להתחיל את העבודה בעשירייה? האם צריך קודם לקרוא מקורות כדי לעורר עלינו מאור המחזיר למוטב, ורק אז הוא זה שיכוון אותנו לבירור, לחיסרון ולהעלאתו?

אנחנו קוראים בתחילת השיעור את המאמר של רב"ש, ובזאת כבר מתקשרים למקור האור.

תלמידה: ובמפגש העשירייה לפעול אותו דבר?

במפגש העשירייה גם צריך לבחור מאמר קצר, של חצי עמוד ממש ולקרוא אותו.

תלמידה: ואז תתחיל העבודה, הבירור, והעלאת החיסרון לבורא?

כן.

שאלה: כתוב פה שהתורה היא גילוי אלוהותו, וגם שבזמן הלימוד צריך לבנות כוונה לקבל את אור התורה. איך לבנות כוונה לקבל את גילוי אלוהותו בצורה נכונה?

לדמות את עצמו ככל הניתן לתכונות השונות של הבורא הידועות לנו.

תלמיד: איזה תכונות של הבורא ידועות לנו?

חיבור, אהבה, עזרה הדדית. הסוג הזה. בגדול כעיקרון זה חיבור.

שאלה: בזמן השיעור אנחנו נמצאים תחת השפעת המאור. האם גם במפגשי העשירייה אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב?

זה תלוי במידת הרצון שלכם להתחבר.

תלמיד: או אולי אנחנו יכולים להכין את הכלי לאור?

כן.

שאלה: אנחנו יודעים שהמאור קיים ויש עליו מלבוש בצורה של מילים, ציטוטים, אותיות. איך אנחנו מפשיטים את המלבושים האלה?

אנחנו לא מפשיטים את המלבושים האלה, אנחנו רוצים לקבל בהם אור, כי אנחנו לא יכולים לקבל אור ללא לבושים. לכן אנחנו צריכים פשוט להגדיל את האור כל עוד הוא מאיר בנו דרך הלבושים.

תלמיד: האם יש הבדל בין גילוי האור במלבושים השונים? כי אנחנו משתוקקים לחיבור, בונים כוונה למען הבורא, בונים אור חוזר, האם יש חלק בלבושים שאפשר להתייחס אליו כנקודתי או פרטני ובו מגלים אור מסוים, בלבושים אחרים אור אחר?

אתם תתחילו לגלות את זה אחרי שתתחילו לגלות.

שאלה: נשמע שכל העבודה שלנו היא בלקבל את החיסרון להשפיע.

כן, ודאי.

תלמיד: וכשאנחנו מקבלים את האורות, מה עלינו לעשות? לא לעורר עוד חסרונות? כי הוא אומר שצריך להבחין בין מצב אחד לשני, יש לנו את מצב הכלי, ואז מה אנחנו אמורים לעשות כשאנחנו מקבלים אורות?

אנחנו מתפללים שיבוא האור, ויעלה אותנו לדרגת המשפיע, אנחנו מרגישים איך שאנחנו מסוגלים לזה, ואז אנחנו באמת מרגישים שיש לנו יותר קשר עם הבורא.

תלמידה: האם צריכה להיות פעולת הודיה או משהו?

אחרי שאנחנו מרגישים את הקשר עם הבורא?

תלמיד: כן.

ודאי, שם המצב שאנו משיגים כבר פועל עלינו מעצמו, ומזמין מאיתנו תגובה.

שאלה: ואיך אנחנו צריכים לקבל את זה שכתוב "אחור וקדם צרתני"?

שאנו מתקדמים גם מהחושך וגם מהאור שאנחנו מקבלים מלמעלה. "אחור" אלו זמני חושך, ו"קדם" אלו זמני האור שעל ידיהם אנו מתקדמים, שמאל ימין, שמאל ימין.

שאלה: אמרת שהמטרה היא לעלות לכלים דהשפעה ולהשתמש כמה שפחות בכלים של קבלה.

כן. בינתיים, עד שאנחנו נרכוש כלים דהשפעה בצורה כזאת שנוכל להתחיל לצרף אליהם כלים דקבלה.

שאלה: האם שמעתי שאמרת לאחרונה באחד השיעורים, שכבר עכשיו אנחנו יכולים להתחיל לצמצם רצונות בדרגת החי?

אני לא יודע בהקשר למה אמרתי את זה.

שאלה: מבחינת הצמצום, שקודם לכן אמרנו לגביו שיש להשתמש כמה שפחות בכלי קבלה, האם אנחנו בדרגת החי צריכים לנסות לצמצם כמה שפחות?

לא, "חי" כאן זה לא רוחני. נראה לי שכאן התכוונתי לחי בגשמיות.

שאלה: האם לצמצם רצונות בגשמיות, זה משהו שצריך או לא צריך לעשות?

לא, אם אתם מתבלבלים במשהו, רצוי לא לקחת את זה בחשבון. אם זה דבר שהוא חייב להיות, הוא יופיע שוב ושוב.

שאלה: אתמול במפגש עשירייה קראנו את המאמר, וחבר הביע חיסרון ואמר שהוא לא מצליח לדייק ולהבין על מה מדובר בכל המאמרים, ובזמן הקריאה, גם בשיעור וגם בזמן המפגשים הוא מתפלל על החברים, והוא שאל, מה אנחנו אומרים על כך בעשירייה?

כך זה אצלו, אין לו הבדל עדיין, בסדר. להשאיר אותו, לא ללחוץ עליו, רק שישתתף כמה שהוא יכול. תמיד זה כך, חלק מהאנשים מתקדמים לאט ולא מבינים על מה מדובר, וזה לא צריך להביא אותנו לייאוש, וגם לאותו אדם עצמו. על זה כתוב "לא החכם לומד", כי דווקא לפי היגיעה שהוא נותן, לפי זה הוא פותח את ליבו, והתורה נכנסת לליבו. אבל אם הוא חושב שהוא מבין, שהוא מרגיש שהכל בסדר, אין לו חסרון כל כך ואז הוא לא מתקדם.

שאלה: השאלה שלו היתה איך לכוון את החיסרון בזמן הקריאה, על מה צריך לחשוב? להבין את מה שרב"ש כותב או להתפלל עבור החברים שיבינו?

אני לא רוצה להכתיב לו שום דבר.

שאלה: אם האדם בוחר או קובע שהוא נמצא עכשיו בתורה או בעבודה, האם הוא צריך לשאוף להחזיק במצב הזה?

לא, העיקר שהוא יהיה כמה שיותר קרוב לאחרים, יותר ויותר קרוב.

שאלה: כדי שהתפילה של אדם להשתנות תהיה באמת אותנטית ומעומק הלב הוא צריך להרגיש מה הוא באמת צריך לשנות בתוכו, ואמנם מילים כמו "חיבור", ו"אהבה", הן בסדר אבל לא נוגעות בעומק הלב. איך האדם יכול להבין מה הוא צריך לשנות?

הוא רק צריך להתקרב לחברים, הוא לא צריך לשנות שום דבר אחר חוץ מזה. והכיוון הזה להתקרב לחברים הוא שיקבע לו מה הוא עושה כרגע במצב הפרטי שלו.

שאלה: ואיך הוא יכול לדעת מה באמת מפריע לו להתקרב לחברים?

זו עבודה פרקטית, עליו לבדוק מה מפריע לו להתקרב לחברים.

שאלה: האדם יכול לספק לעצמו תירוצים כמו "לא נפגשים מספיק" או "לא מספיק חברות מגיעות למפגשים" וכן הלאה. איך מוצאים על מה להתפלל באמת?

להתפלל באמת על כך שאני לא רוצה להרגיש כלום מעבר לכך שאני מרגיש קרוב לחברים, שזה הרצון הכי הגדול שלי. הכי גדול.

שאלה: ואם זה עוד לא הרצון הכי גדול שלו?

אז צריכים לחשוב על זה, לדבר על זה.

שאלה: איך אני מחזיק כל הזמן בזרימת המאור, גם כשאני לא בשיעור או כשאני לא בעשירייה, או בעיקר כשהרצון לקבל שלי מרחיק אותי מהחברים או ממחשבות חיוביות על החברים, איך אני בכל זאת שומר על כך שהמאור ישפיע עליי?

אם אני רוצה להיות דבוק יותר לחברים, בזה אני מעורר את המאור שישפיע ויהדק את הקשר בינינו. אין כאן פעולה אחרת, אלא רק שאני מעורר את המאור שידביק אותנו יותר. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל לתאר לעצמנו וכך אנחנו נמשוך אלינו את המאור מלמעלה ונרגיש שאנחנו באמת מבינים, מרגישים בקשר בינינו. ואפילו אם אנחנו לא מרגישים את הקשר עצמו, אבל אנחנו נרגיש בינינו הבחנות חדשות בקשר. הבחנות חדשות של הבנה, הרגשה, בירור, וכך אנחנו נגלה את ההתקרבות בינינו לפי התוצאות.

שאלה: אמרת לגבי אדם שמגיע בכל בוקר ללימוד ולא מבין כלום שזה טוב כי בסופו של דבר זה מגדיל בו את החיסרון ויש אנשים שמתקדמים לאט.

כי הוא אומר שהוא מגיע כל בוקר וכל הזמן עם חיסרון חדש, מה יכול להיות יותר טוב?

שאלה: מה זה בכלל חיסרון?

שאני רוצה משהו, ולא טוב לי, שאני מרגיש בחוסר שקט.

שאלה: אז האם יש מצב כזה שהגעתי לפה ואין לי חיסרון? אני רגיל לקום כל בוקר, במשך עשרים שנה, ובא לפה כביכול באופן אוטומטי?

זה טוב, זה טוב. אבל יותר טוב אם היית רץ כל יום עם רצון חדש כאילו זו פעם ראשונה.

שאלה: איך מצב כזה של אדם שמגיע ללמוד ולא מצליח להבין את הכתוב מעורר בו חיסרון ולא מכבה לו את החיסרון?

זו ברכה מהשמיים.

שאלה: מה הברכה בזה?

שהוא כל הזמן נשאר בחיסרון ויש לו עוד חיסרון חדש יום יום, בוקר בוקר, והוא נמצא ומגיע ורוצה לפתור את השאלה.

שאלה: איפה החיסרון? זה שהוא מגיע, אז הוא מגיע, לא ברור למה זה ברכה מלמעלה?

לא לא לא, זה בעצמו חיסרון, בשביל מה הוא מגיע? הוא רוצה לקבל תשובה על השאלה שלו. תשאל אותו. יש אנשים שבאים מתוך הרגל, יש אנשים שבאים כי הם כבר לא יכולים להישאר במיטה מתוך עצבנות. יש מקרים שבת הזוג אומרת "איך אתה נשאר, לך ללמוד, אחרת איך אני אקבל את התורה?" ואז הוא, המסכן, צריך לקום ולבוא לכאן לקבל תורה, כמו קניות מהמכולת, ולהביא לה את זה בחזרה.

תלמיד: איך עושים הבחנה בין מי שבא מתוך הרגל, לבין מי שמגיע מתוך חיסרון? למשל, אני מגיע ללמוד "פתיחה" עשרים שנה בוקר בוקר, לפעמים יש איזושהי הברקה ואני מצליח להבין מה שכתוב, אולי אפילו להרגיש, וגם אם זה קורה זה נעלם כלא היה, ואני לא זוכר מה שהיה.

כתוב שהמקובלים הקדמונים היו מתפללים לשכוח ולא לזכור מה שלמדו, כדי שהלימוד יהיה בשבילם כדף חדש.

תלמיד: אבל איך מרגישים חיסרון, איך זה לא מייאש?

אבל נותנים לך.

תלמיד: מה נותנים לי?

עובדה שאתה כאן.

תלמיד: זה בעצמו נקרא חיסרון?

זה בכל זאת חיסרון. עכשיו השאלה, מה אתה עושה עם החיסרון הזה. זה הבורא שמרשה לך להמשיך, הוא נתן לך התחלה כמו שכתוב "אני הראשון", ואתה צריך להמשיך את החיסרון הזה ולהביא אותו לציור הנכון, מה אתה עושה עם החיסרון הזה. אם לא הבורא, לא היית קם. סתם אנחנו אומרים "הרגל", ועוד כל מיני דברים, בקיצור, לא היית קם.

תלמיד: אז כשאני מגיע ללימוד "פתיחה" ואני פותח את הספר בידיעה שאני לא הולך להבין שם שום דבר, איך אני ניגש לדבר הזה?

אני רוצה להשיג קשר ביני לחברים ובינינו כולנו לבורא. ובקשר הזה שיתגלה לי, כל מה שאני צריך כדי למלא את תפקידי בבריאה.

תלמיד: ואני צריך שיקרה בסוף חיבור בין הנטייה הרגשית הזאת שאתה מתאר, לבין לימוד הפתיחה?

כן, אני מתאר את התמונה הזאת, אני רוצה שזה יקרה.

תלמיד: אז למה לא קורה החיבור הזה?

כי אתה לא רוצה, אתה לא מתאר את זה כדבר רצוי. תנסה.

שאלה: כתוב, "כמבואר, שהמלכות הנקראת "רצון לקבל" חשקה להשתוות הצורה, המכונה "להשפיע", לכן כשנמשך ענין זה להנבראים, שהם באים כבר אחר שבירת הכלים, שהיה, וכמו כן אחר חטא דעץ הדעת, כבר החסרון הזה, שהאדם ירגיש שחסר לו הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", כבר אינו בנמצא." האם אפשר להגיד שאנחנו רשימו מכלי שבור ושיירים מאור חוזר?

כן.

תלמיד: האם התורה היא מסך בין אור וכלי?

לא.

תלמיד: לא?

התורה מסך בין אור לכלי?

תלמיד: כן.

לא. אתה רוצה להגיד "מקשרת".

תלמיד: בדיוק.

היא מקשרת בין אור וכלי, אפשר להגיד אורות וכלים.

שאלה: בעשירייה שלנו יש קשר מעולה ויש פעילות טובה, אבל יש לי תחושה שאנחנו לא מתקדמים בתהליך. וכוונתי בזה, לבוא לשיעור בוקר וכל הדברים שהרב מדבר עליהם כל הזמן, שאצלנו לא בדיוק קורים. איך אפשר להתקדם?

לפנות לבורא, ההתקדמות היא לא תלויה בי. לפנות לבורא ולבקש הסבר מה אנחנו עוד לא עושים נכון או מספיק, כדי שאנחנו נרגיש את ההתקדמות וזה יספק אותנו.

שאלה: בזמן לימוד התורה, האדם צריך להיות בשלמות, זה אומר שאני צריך להרגיש שהבורא הוא שלם, טוב ומטיב, שהוא אוהב את החברים שלי?

כן.

תלמיד: ומהמצב הזה אני יכול להתפעל וגם לרצות להיות כמוהו, ואז אני מגיע לתפילה, צעד צעד כל הזמן?

כן.

שאלה: הבורא מעורר את הנקודה שבלב, החיסרון כמו שאמרת קודם לחבר, שהעובדה שהוא בא לפה, היא כי הבורא עורר אותו. אז עדיין אני בתוך ההבחנות האלה עוסק עם עצמי, מי אני? מה אני? לאן אני הולך? מה אני עושה? אבל יש רמה קצת יותר גבוהה שזה כבר ההתקשרות בינינו, ומהחיסרון הזה אני עובר לחיסרון לקשר. ואני מרגיש שבמשהו אנחנו קרובים לזה, וזו ההכנה שאנחנו עושים במשך היום, כל אחד מבחינה פרטית כדי להגיע לקשר ולבוא איתו לשיעור. אז אם עשינו את הקשר הזה ואנחנו ומתאמצים לבוא אתו לשיעור, זה כבר יהיה ללמוד תורה?

כן. אני מרגיש התעוררות לבוא ללימוד תורה, אז השלב הבא, בשביל מה אני צריך תורה? כדי להיות מקושר עם כולם, עם כל החברים. בשביל מה אני צריך להיות מקושר עם כל החברים? כדי לתת לבורא מקום להתגלות. בשביל מה? כדי לגרום לו נחת רוח. זו בעצם הנקודה הסופית שלנו, לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: ואז כל רגע במציאות עם כל אדם אתה צריך לדון אותו לכף זכות, ולייצר תוצאה של קשר?

אפילו זה שלא רוצה לבוא אבל הוא בא, הבורא סיבב אותו כך שהוא בא.

תלמיד: כאילו יש איזשהו מצב שאני עסוק בעצמי ונמצא בתוך עצמי ואוכל את עצמי, אבל יש מקום עבודה חדש שזה לבנות קשר עם המציאות?

כן.

תלמיד: שבו יתגלה הבורא בכל רגע?

כן. אנחנו נמצאים כבר לפני הגילויים של הכלים, שיהיה לנו ברור איך אנחנו פועלים, איך אנחנו מפעילים את הכלים, אחר כך יהיה לנו כבר קשר עם האורות.

שאלה: כתוב שבזמן התפילה צריך שקודם כל חסרונותיו יהיו מגולים. מה זה אומר שלפני תפילה צריך חסרונות מגולים?

שיהיה ברור לאדם מי הוא, מה הוא, לאן הוא רוצה להגיע, מה מפריע לו, ממה מורכבת הדרך ואיך הוא עובר אותה, מה חסר לו כדי להבחין בדיוק מה עומד לפניו עכשיו, ומה השלבים שהוא צריך לעבור. את כל הדברים האלו הוא רוצה לגלות.

תלמיד: האדם צריך לעשות עבודה עם עצמו לפני שהוא פונה לבורא?

כן ודאי, בירור פנימי.

הכול כבר נמצא בכם, אני רואה את זה.

שאלה: רב"ש אמר במאמר שבמקום שאדם מחשב שם הוא?

כן.

תלמיד: אני הבנתי משיעור צהריים אתמול שהמקום שממנו אני מחשב זה הלב שלי. והמקום שאליו אני מחשב אם אני חושב על החברים שלי זה הלב שלהם. כשאני לוקח את החברים שלי לתוך הלב שלי ורוצה שהבורא יתגלה להם ויהיה להם טוב, איך אני מכניס את הבורא לזה?

הוא צריך להתגלות בתוך החברים, בקשר בין החברים.

תלמיד: מה בדיוק הפעולה שאני עושה בזה שכינסתי אותם בתוך הלב שלי, את הלבבות של החברים?

אתה רוצה שכולם יהיו מחוברים בסגנון שהבורא יכול להתגלות בהם.

תלמיד: ואני רק מסובב אותם, אני רק משרת אותם במהלך הזה?

אתה מכניס אותם לתוך האהבה שלך.

שאלה: תהילים זה גם תפילה וגם תורה, אם אני לא טועה.

כן.

תלמיד: רב"ש כותב, זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד.

כן.

תלמיד: ובתהילים זה ביחד.

גם וגם, כן.

תלמיד: יש לזה סיבה?

תהילים זה דבר שלם.

תלמיד: אז תהילים זה הדבר הכי שלם בתורה?

אני לא יכול להגיד כך, אל תעלה אותי לדרגה כזאת שאני יכול להגיד כך, אבל תהילים בעצמם זה דבר שלם.

תלמיד: תודה רבה.

אני רואה שהיום כולם בנטייה לשלום, לא להתקפה.

שאלה: כל יום ויום אני מבין שאני לא מבין שום דבר.

יפה מאוד.

תלמיד: יש לי ידע, וזיכרון חבל על הזמן, ואני מבין את ה"פתיחה" ואת המאמרים, אני גם יכול להסביר אם מישהו שואל, ואני גם נהנה שדרכי עובר משהו.

מצוין, מה עוד?

תלמיד: אבל זה כמו שפעם התעסקתי באומנות ורציתי ליצור איזה מוצר, למשל לגלף פסל, ובסוף העבודה תמיד הרגשתי שלא הגעתי למה שהיה לי בתוך הלב. רציתי לייצר משהו, ולא הגעתי אפילו לשני אחוז ממה שרציתי. כולם נהנו ואמרו "איזו עבודה יפה" אבל הרגשתי בפנים שאין לי את התענוג הזה, לא עברתי את המצבים בזמן העבודה, בזמן שהחזקתי את הכלים בידיים ועבדתי עם החומרים.

בתוך העשירייה, אני גם מחפש כל מיני מודלים ואני שואל את עצמי, האם אני רוצה להגיע למשהו או שהבורא דורש ממני דרך התורה ודרך הפרדס, כל הזמן לשחק עם הקטגוריות האלו, לטפס, וכל הזמן להחליף את ההרגשות כך שתהיה לי גישה לעשירייה, או לחבר, או לספר, או למורה. זה מבלבל, אבל זה כביכול קורה בכוונה, הבורא מבלבל אותך כך שכל הזמן יהיה לך רצון להגיע לאיזשהו מצב אידיאלי שלא יגיע אף פעם. האם אני חייב להגיע למצב אידיאלי?

להשתוקק כן, להגיע לזה אני לא יודע.

תלמיד: האם אני צריך בכוונה להכניס את עצמי מתחת הקבוצה כך שהיא תפעיל עליי לחץ?

כן.

תלמיד: ממש לחץ, עצבים?

לא צריכים עצבים ולחצים, אלא להיכנס לתוך הקבוצה, להיות מחובר איתם, ולנוע איתם יחד לכיוון הכללי.

תלמיד: אני מגיע כל בוקר, כמו לעבודה, עושה את העבודה שלי.

כן.

תלמיד: ומה שיקרה יקרה?

כן.

תלמיד: לא לחכות לאיזה גילויים ומצבים?

אתה יכול להתפלל, אתה יכול לחיות בחיסרון הזה.

תלמיד: זה מביא לי תענוג, כשאני מרגיש את היחס בין חברים זה מביא לי הרגשת החיות.

טוב, בסדר. תצליח.

שאלה: מה ההבדל בין קבלת התורה בזמן שיעור לבין קבלת התורה בזמן ישיבה ומפגש חיבור של העשירייה?

זה הבדל גדול לפי מטרת הישיבה, מטרת החיבור, מטרת הכנס, הכינוס, יכולות להיות הרבה מטרות. למה אנחנו רוצים להגיע? לאיזה מצב? זה מה שחשוב לנו.

שאלה: איך אדם יכול להידמות לבורא אם הוא מרגיש את עצמו שפל ולא ראוי להתקרב אליו?

על זה כתוב שהבורא גדול ושפל יראה. דווקא מתוך השפלות אנחנו יכולים להגיע לגילוי הבורא.

שאלה: האם נכון לומר שהאור הפנימי הוא פנימיות התורה הפועלת באדם לשנות את כוונתו על מנת להשפיע?

כן.

שאלה: בזמן השיעור צריכים להיות בחיסרון או בשלמות?

בשלמות.

שאלה: איך לשלב את המובן של תורה כחומש עם המובן של תורה כאור שמגיע מהבורא?

תורה היא המאור שמגיע מלמעלה. הוא מגיע מחמישה חלקים של הכלי המתוקן, חמישה מקורות האור, נרנח"י, ואנחנו למטה מקבלים את התורה כספר הכלול מחמישה חלקים, ולומדים אותה, קוראים אותה. יש אנשים שלומדים אותה כמעט בעל פה, ויש שיותר מבעל פה, הם נכנסים פנימה וכולי.

זה לא שייך למה שאנחנו, המקובלים, רוצים מהתורה. אנחנו רוצים לגלות את פנימיות התורה. זאת אומרת התורה היא האור העליון שגם מתקן אותנו, זה נקרא מחזירנו למוטב מצד אחד. ומצד אחר כשהוא מתקן אותנו וממלא אותנו, הוא מביא לנו הרגשה וידיעה איפה אנחנו נמצאים, מי ממלא אותנו, מי סובב אותנו וכן הלאה. כל זה נקרא תורה. לתורה יש הרבה פירושים, הרבה הסברים.

תלמיד: האם ניתן לכנות את כל המקורות הקבליים, כמו בעל הסולם, רב"ש, רב קוק, כתורה?

כן. בדרך כלל קוראים "תורה" לכל הספרים שמדברים על גילוי הבורא לנברא.

שאלה: אמרת שאם האדם קם לשיעור ומגיע, אז זה בגלל שהבורא רצה, אחרת הוא לא היה קם מהמיטה. יש חברים שמראש עושים תכנון אבל לא מצליחים להגיע לשיעור, וגם על זה ניתן להגיד שככה הבורא סידר ואין עוד מלבדו, הוא לא אפשר לחבר להגיע למרות שהוא רצה, או לא מספיק רצה. איזה חשבון יש כלפי הכוח העליון במצבים כאלה, האם זה חשבון של העשירייה?

לא משנה איזה חשבונות יש לך, העיקר שאתה מתחבר עם החברים ואתם יחד מתקדמים לבורא.

תלמיד:, האם עליי להתפלל על החברים בזמן השיעור או במהלך היום?

במהלך היום.

שאלה: ענית לחבר שבמידה שהוא מתקרב לחברים, אז הוא מקבל מצבים חדשים. המצבים החדשים האלה לא תמיד נעימים לי.

נכון.

תלמידה: יוצא שאני עושה פעולת התקרבות לחברות, אבל לא תמיד אני מקבלת מצב נעים. מה שלא נעים בשבילי, האם זה תלוי במוכנות שלי להעלות את החיסרון או להגיע למצב חדש?

כן.

שאלה: אמרת שכדי שאור הבורא יגיע אלינו עלינו להתפלל. בעשירייה שלנו אנחנו עובדות מאוד חזק כל הימים על החיסרון הזה, והשאלה שלנו היא, מהי התפילה הנכונה של העשירייה כדי לגרום לאור להגיע אלינו?

להתחבר בינינו ולבקש יחד מהמאור שיגיע אלינו.

שאלה : כתוב במאמר, אדם לעמל יולד, האם תוכל להסביר את זה, מה זה אומר?

האדם צריך להשקיע כוחות בתוך העבודה שלו כדי להגיע לתיקון.

שאלה: אנחנו לא מכירות את התורה בכלל, כיצד נוכל ללמוד את חיצוניות התורה? מה אתה ממליץ לנו?

אתן כל הזמן לומדות את התורה, זאת אומרת צעדים איך מתקרבים לבורא.

שאלה: אמרת שכל ספרי הקודש הם תורה, אז למה לפעמים יש רצון לקרוא תהילים ולפעמים יש רצון לקרוא זוהר, למה זה כך?

גם הם שייכים לתורה. כל הספרים שמדברים על גילוי הבורא לנברא נקראים תורה.

(סוף השיעור)

---

1. "ובזמן כשהאדם נותן תשומת לב, ולהרגיש ממי הוא מדבר, שהוא מדבר מהבורא"↩

2. "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (הושע, י"ד, ב')↩