שיעור צהריים 10.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 522, מאמרי "שמעתי",

מאמר ז. "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה"

קריין: בעל הסולם, עמוד 522, "שמעתי", מאמר ז', "מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה.

יש לנו היום שני מאמרים קצרים, נוכל לענות על כל השאלות שתרצו. בינתיים נקרא.

ז. מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה

שמעתי תש"ג

"ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני. לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה.

ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות. מה שאין כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית' "לית מחשבה תפיסה ביה כלל [אין מחשבה תופסת בו כלל]".

מה שאין כן להאדם, כל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש את המציאות. וגם אמיתיות המציאות, לא נערך לאמיתיות, אלא כלפי המרגיש את המציאות. זאת אומרת, מה שהמרגיש טועם בו, זה הוא אצלו אמת. היינו, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו וסובל יסורים ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע, מטעם שמרשיע את הקב"ה, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם. וכלפי הרגשתו של האדם, האדם מרגיש שהוא קבל מה' ההיפך, היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע.

ובהאמור יש להבין מה שאמרו חז"ל "לא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם, אלא או לרשעים גמורים או לצדיקים גמורים]" (ברכות סא). פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם טעם ומרגיש טעם טוב בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב. או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא מרשיע את המקום.

נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית' לא שייך כל אלה הרגשת, כמ"ש בשיר היחוד "כמו היית לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן, כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג."

שאלה: מה האדם צריך להרגיל את עצמו בעבודה, לאיזה הרגל?

להרגיש תמיד את הבורא. לכך הוא משתוקק, לכך הוא צריך לקבל כ"טוב ומיטיב" ש"אין עוד מלבדו", והיא כל עבודתו, כל חייו.

שאלה: האם הוא יכול לפעול, לעשות פעולות מסוימות?

כן, ודאי. הוא יכול להגביר או להקטין את השפעת הבורא אליו על ידי כך שהוא שמתקרב לבורא או מתרחק ממנו.

שאלה: כך על ידי מחשבות, פעולות?

על ידי מחשבות ופעולות, כן.

שאלה: מה זאת אומרת להרגיל את עצמי להרגיש את הבורא?

שאת מה שאנחנו תמיד מקבלים, אנחנו מקבלים מהבורא. מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים אותו, כי אין עוד מלבדו. כשאתה חושב על "אין עוד מלבדו", את מי אתה מרגיש? רק את הבורא. אם כן, למה אני מרגיש את כל העולם הזה, ועם כל הנבראים, אם כתוב "אין עוד מלבדו", איך אני מסדר את הדברים האלה? בואו נשאל עוד כמה אנשים.

שאלה: האם אפשר לראות את הבורא כמציאות בלי להרגיש אותו כחוקי הטבע, ואת המציאות שאנחנו מרגישים את החושים שלנו שהם חמישה, ואז ככל שאנו קולטים מחוקי הטבע באיזו צורה, בצירוף של העשירייה, ובצירוף של כל החושים שלנו אנחנו קולטים יותר חוקי טבע, ואז אנחנו מושכים את הכוח?

אנחנו לא קולטים מהטבע יותר מאשר דרך חמשת החושים שלנו, הם נשארים כמו שהם נמצאים, אלא שאנחנו נעשים בכך יותר רגישים, כי אנחנו מוסיפים לרצון לקבל שלנו עוד כל מיני יחסים עם הנבראים האחרים. לכן הבורא ברא את העולם בצורה כזאת שעל ידי הקשר או שינוי הקשר בינינו אנחנו יכולים לשנות את תפיסת המציאות, וכך להרגיש, להבין ולחקור את הבורא יותר.

תלמיד: רציתי להגיד שאני לא צדיק, אני חוטא, אבל אני נמצא בשמחה מאוד גדולה כיוון שיש לי חברים, יש לי רב, יש לי דרך לבורא, זה מה שנותן לי שמחה גדולה מאוד, אני שמח ומאושר. אני אפילו לא יודע איך לתאר את זה, אני פשוט שמח מהדרך עצמה, מכך שאני עוסק במה שאני עוסק, וזה מעניק לי הרגשה של אושר עילאי.

שמח מאוד בשבילך. תמשיך להתקרב למטרת הבריאה.

שאלה: האם אפשר להסיק שבמצב האידיאלי אנחנו לא נטעם טעם מר בכלל, או שהטעמים האלה יישארו?

לא, אנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנחנו מרגישים רק את הבורא, ואז אנחנו נראה שכל העולם שהוא ממלא, הוא, ורק הוא, ממלא את כל העולם.

שאלה: אם הרצון לקבל כל הזמן גדל באדם, איך הוא הופך את הטבע שלו לטבע שני, איך הוא מפתח הרגל שכל הזמן הרצון שלו גדל ומשתנה?

למרות שהרצון שלו כל הזמן גדל ויצר הרע כביכול מפריע, האדם יכול לתקן אותו בהתאם לכך שהרצון לקבל גדל, וכך הוא מתקדם.

שאלה: מה הוא ההרגל שנעשה טבע שני, איזה הרגל נעשה אצלו טבע שני?

ההרגל להרגיש את המציאות הסביבתית כביכול, שהוא הבורא, שהוא מגיע מהבורא והוא הבורא עצמו.

שאלה: ומאיפה היכולות האלה? נשמע שכאילו בכל פעם הוא צריך להרגיל את עצמו מחדש, ולא שהתכונה שלו הופכת להיות קבועה.

נכון.

שאלה: אז זה לא בדיוק טבע שני.

למה לא?

שאלה: כי כל פעם הוא צריך להרגיל את עצמו מחדש, כל פעם הוא צריך להתחיל מחדש.

כמו שהוא היה בטבע הראשון שהוא הרגיש הכול דרך הרצון לקבל שלו, הוא עובר לטבע השני, לרצון להשפיע, ואז הוא מרגיל את עצמו להרגיש הכול דרך הרצון להשפיע.

תאר לעצמך שאתה רוצה להשפיע לכולם, אתה רוצה שיהיה טוב לכולם, אתה מזדהה לגמרי עם כל הבריאה, ובצורה כזאת אתה ממשיך.

שאלה: אז עוד עם כל הבריאה, זה טבע שני?

הבריאה היא מה שאתה מרגיש ולא מה שהם בעצמם.

שאלה: והניסיונות שלי לתאר יותר ויותר עד כמה אני מזדהה עם כולם ועם כל הבריאה כולה, זה ההרגל, לכך אני צריך להתרגל?

כן.

שאלה: מתי ההרגל הזה הופך לטבע שני שלי?

כשתסיים את העבודה.

שאלה: אם אנחנו גורמים לכוח העליון נחת רוח, יוצא שאנחנו מקבלים בעל מנת להשפיע, זה לא נקרא שהוא מרגיש?

אני לא יודע, הבורא מרגיש מה שהוא צריך.

שאלה: המימוש של המטרה לא מגיע לשיתוף כזה שאנחנו מרגישים אותו דבר כמו הכוח העליון?

אתה לא מרגיש עכשיו מה שהכוח העליון מרגיש, לכן זה נקרא "הסתרה". כשתגיע למצב שאתה תהיה דבוק לכוח העליון, מה שאתה תרגיש הוא ירגיש.

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא מרגיש את היחס שלנו למה שהוא שולח? הוא מגדיר פה את האדם כרשע או צדיק בהתאם להרגשה שלו.

כן.

שאלה: אבל זאת עוד לפני תחילת העבודה, לא?

תמשיך, אני לא יודע מה אתה רוצה להגיד.

תלמיד: האם להיות רשע זאת התחלת העבודה?

כן, זו התחלת העבודה.

תלמיד: האם ההשתוות בינינו היא רק דרך היחס?

כן, אין לנו שום דבר חוץ מזה.

שאלה: במאמר מדובר בכל מיני תגובות רגשיות של הנברא. איך אנחנו יכולים להימנע מתגובות רגשיות מיידיות ואימפולסיביות כלפי כל מיני אירועים?

על ידי כך שיהיה לך כבר מראש יחס מסוים למקור שמשפיע עליך, לבורא. לכן עלינו לשייך את היחס שלו אלינו ואת היחס שלנו אליו ולאזן את היחסים האלה כך שכל הזמן נהיה אתו בקשר הדדי. זה נקרא, "אני לדודי ודודי לי".

שאלה: כל זמן שהאדם מתקדם בדרך הוא מרגיש יותר ויותר כמו בובה על חוטים, הוא מרגיש יותר ויותר שיש קשר ושיש משהו שמפעיל אותו מלמעלה. אם ההרגשה הזאת שלו מבטלת את היכולות האישיות שלו אז איפה מתבטא באדם הפסוק, "אם אין אני לי מי לי"?

אם האדם לוקח את המשפט "אם אין אני לי מי לי" ופועל מעצמו כלפי הבורא אז הפסוק מתבטא בו בכל רגע. חוץ מאדם ובורא אין שום דבר, לכן אדם צריך לכוון את עצמו ישירות לבורא ולראות בכך את העבודה שלו.

תלמיד: ההרגשה היא שאם אני מקבל את כל מה שבא עליי מלמעלה, ואני עושה משהו, אז אני לא בדיוק מתאים את עצמי למה שמכוון אליי.

אני מקבל את הכול מלמעלה, מהבורא. כל מה שהבורא עושה כלפיי זה טוב ומיטיב, הוא בעצמו טוב ומה שהוא עושה מיטיב לי. כל העבודה שלי היא לכוון את עצמי, לכייל את עצמי כך שתמיד ארגיש שאני נמצא במציאות טובה שמגיעה אליי מהבורא.

שאלה: במאמר מדובר על אופנים שונים שבהם האדם מרגיש את המציאות. מהו המצב הפנימי שגורם לאדם להרגיש טעם מר ולהרגיש רע?

הסיבה היא שהוא לא מסכים שמה שהוא מקבל מגיע מהבורא, מטוב ומיטיב. הוא לא מסכים שהוא צריך לשנות את עצמו עד שירגיש את העולם כטוב.

שאלה: האם להרגיש את הבורא זה כמו ילד שמתחיל להרגיש את ההורים שלו בצורה הדרגתית לפי החושים שלנו? האם יש בכלל חוש שישי?

החוש השישי הוא חוש של השפעה. יש חמישה חושים - ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומישוש. החוש השישי אינו חוש רגיל שנמצא בטבע שלנו אלא רק אם אנו הופכים את הרצונות שלנו לעל מנת להשפיע, אז מה שאנחנו מתחילים להרגיש ביחס הזה להשפיע נקרא "החוש השישי".

תלמידה: אחרי שקראתי את המאמר, יש לי הרגשה שהכוונה הזאת שאנחנו בונים, מלמדים ומרגילים את עצמנו למען הבורא, אין לה שום קשר למציאות כי הבורא לא נצרך לשום דבר.

זה לא חשוב.

תלמידה: האם זה עוזר לנו לשנות את הטבע שלנו?

כן.

שאלה: אמרת לאחד החברים שמצב הרשע זו תחילת העבודה. אם המצב הזה הוא תחילת העבודה, האם עכשיו עלינו להימנע מהמצב הזה, להתעלות מעליו, או שבאיזשהו שלב ניכנס למצב הזה בצורה מודעת?

אנחנו ניכנס לתוך המצבים האלה, אנחנו נלעס אותם ונחיה אותם.

שאלה: כתוב, "נמצא שהכל נמדד לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית' לא שייך כל אלה הרגשות,". כל הרצונות שלנו מגיעים מהבורא אבל במאמר כתוב שהכול תלוי ברגשות של האדם, איך שהוא מפרש את המציאות ושלרגשות הללו אין בכלל קשר לבורא. האם תוכל להסביר?

זה לא מה שיש בבורא אלא מה שהוא שולח לאדם, זה ההבדל.

שאלה: הבורא נותן לנו את כל הטעמים, המרים והמתוקים. אם אנחנו נמצאים בדרך, והולכים באמונה למעלה מהדעת ומקבלים אפילו בתוך הדעת שזה לטובתנו, האם אפשר לומר שכך אנחנו נדבקים בבורא?

כמובן, בכל מקרה כולנו מתקרבים לבורא, בדרך תורה או בדרך ייסורים, לא חשוב באיזו דרך, אבל בכל זאת אנחנו מתקרבים לבורא.

שאלה: כתוב "כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג". איך ומתי תמונת המציאות הופכת להיות אחידה?

השאלה אם כלפי האדם או כלפי כולם. יש גמר תיקון פרטי שאדם כביכול תיקן את עצמו, ויש גמר תיקון כללי שכולם פעם יתקנו את עצמם לגמרי ובהתאם לזה ירגישו את המציאות.

תלמידה: לגבי גילוי הבורא, האם לכל אחד יהיה בורא משלו?

לא. ככל נתקדם לתיקון, כך נרגיש זה את זה ואת הבורא הכול יחד. וכמו שכתוב, "ויהיה באותו יום ה' אחד ושמו אחד".

שאלה: איך אנחנו יכולים לעשות את החיבור בעשירייה לטבע שני?

עלינו להשתדל להתחבר בינינו ולהשפיע זה אל זה ככל האפשר יותר. ואז בהרגשה ההדדית בחיבור בינינו נרגיש את עצמנו מחוברים יחד ועם הבורא בתוכנו.

שאלה: איך אנחנו לא מרשיעים את הבורא כשאנחנו רואים את המציאות הזאת כרגע בישראל? כי אם אני רואה מציאות כזאת, אז אני כן מרשיעה. האם אני מגיעה למקום שאני מפסיקה להרשיע את הבורא ואני מקבלת את כל מה שהוא נותן לי?

זה קורה מפני שאת לא מרגישה אותו, את לא רואה אותו. אם היית רואה את הבורא, אז היית מתנפלת עליו.

תלמידה: אני רואה אותו שהוא שם ופתאום התמונה משתנה. מה אני עושה עם התמונה שאני רואה שהוא מושלם, מדהים והכול טוב?

בסדר. ברגע הבא את כבר לא חושבת כך.

תלמידה: מה אני עושה כדי ברגע הבא לא לחשוב כך? מה צריכה להיות הפעולה שלי?

תשתדלי לראות בפעולות הבורא רק דברים טובים.

שאלה: אם אין לנו אפשרות למדוד את ההרגשה, אז איך אנחנו יכולים לקבוע את המחשבות שלנו ולעבוד רק עם כוח אחד?

אם אין לנו אפשרות למדוד הרגשה, אז אנחנו מודדים הרגשה רק כלפי טוב ורע, ואנחנו יכולים לשייך אותה הרגשה לחברה, לעצמנו או לבורא. מה את רוצה חוץ מזה להרגיש?

תלמידה: הבנתי שהכול תלוי איך האדם מגיב למציאות, אבל איפה באמת קיימת המציאות הזאת בהרגשה שלי?

היא קיימת בהרגשה שלי בלבד. כל העולם, כל מה שאני מתאר לעצמי שקיים, הוא קיים בי, בהרגשה שלי בלבד.

שאלה: איך אנחנו מחליפים את מצב "הרשע" למצב "הצדיק"?

האם את המצב הפרטי שלנו או של אחרים?

תלמידה: את המצב שלי.

זה תלוי בסביבה. זה תלוי במה שאני שומע מהסביבה, מהחברים, ובהתאם לזה אני מרגיש את עצמי כצדיק או כרשע.

תלמידה: כשהבורא נותן לנו מצב מסוים, אנחנו מרגישים משהו רע. האם אנחנו יכולים לכוון את עצמנו שהרע פשוט ההיפך מהטוב?

בסדר, נניח שזה ככה, ומה הלאה?

תלמידה: ואז אני יכולה כביכול לנבא את המצב הטוב ולעלות באמצעות ההיפך ממנו?

בבקשה, תנסי, אחרי זה תספרי לי, אני אבין אותך טוב יותר.

שאלה: כתוב כאן שההרגל נעשה טבע שני והודות לזה אנחנו מרגישים את טעם המציאות. בדרך כלל כשמשהו נעשה הרגל אז אנחנו מפסיקים להרגיש בזה טעם ומחפשים כל הזמן חידוש. מה הכוונה ל"טעם במציאות", איך אנחנו מבינים שזה מציאות ולא הפנטזיות שלנו?

אין לנו שום אפשרות להבין מה מציאות ומה לא מציאות, לא מסוגלים. אנחנו פשוט מקבלים את מה שאנחנו מרגישים, את מה שנותן לנו הבורא וזאת המציאות שלנו.

תלמידה: נאמר במאמר ששני אובייקטים שנמצאים באותה תפיסת המציאות נמצאים בדביקות ביניהם. ובהמשך כתוב, שהמציאות של הבורא אינה ניתנת להשגה. איך אפשר להגיע לדביקות איתו?

אנחנו לא יודעים. לפי איך שאני מקבל את האחר, כולל הבורא, בהתאם לזה אני פועל. אנחנו לא יכולים לבדוק האם ההרגשה שלנו היא אמיתית או לא.

שאלה: אני נמצאת בעשירייה שמחולקת כרגע לשני חלקים, כמו שקורה באומות העולם, חלק אחד לא מדבר עם החלק השני. מצד אחד אני סובלת ואני מתפללת בדמעות לשלום ולאחדות ומצד אחר אני מרגישה שבתוכי יש שלום פנימי. אז לאיזה טבע שני הבורא מכוון אותנו, כשהוא שולח לנו כאלה מצבים של פירוד ושנאה?

אנחנו צריכים לעבוד נגד הפירוד, בכל מקרה שיהיה, אין יותר גרוע מהפירוד. לכן אם אנחנו רואים פירוד באיזו עשירייה, אנחנו חייבים כולנו להתנפל עליהם ולחייב אותם להתחבר. כי אין מצב יותר גרוע מפירוד.

שאלה: הפער בין האדם לבורא הוא שהאדם מרגיש בושה כלפי הבורא בגלל חוסר היכולת שלו לקבל את התיקון בצורה נכונה. למה דווקא את החיסרון הזה הבורא מגלה לאדם?

כדי שהוא יבקש מהבורא לשנות אותו, לתקן אותו.

תלמידה: אז הוא מרגיש שהוא לא יכול לקבל את התיקון בצורה נכונה. האם לבקש שהבורא ייתן לו לקבל את התיקון?

גם על זה לבקש.

שאלה: בהתחלת הדרך אדם הוא ניטראלי כלפי אין עוד מלבדו, ורק אחר כך מתפתחת בו איזו הרגשה כלפיו. האם האדם בונה את ההרגשה הזאת בתוכו או שהבורא שמתגלה לו ככה?

ודאי הבורא. אין שום דבר שהאדם עושה בעצמו, אפילו שכך נראה לו. אחרי כל מיני פעולות ותיקונים שהוא בעצמו עושה ומקבל תוצאה מהיגיעה שלו, לא. הכול בסופו של דבר עושה הבורא.

שאלה: הוא כותב שהעולם לא נברא אלא או לא לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים.

כן.

תלמיד: וברור כשאדם עד הסוף מצדיק או עד הסוף מרשיע, אז הוא באמת יכול להיות בקשר. אבל איך יכול להיות מצב שאין יותר רשעים?

כשאין יותר רשעים? זה גמר תיקון.

תלמיד: איך יכול להיות מצב כזה? אנחנו כל הזמן נעים בין זה לזה.

אני גם לא יודע. אבל כתוב, "ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה."

תלמיד: אז איך אפשר יהיה להצדיק אם אין רשעים?

כי אנחנו קודם עשינו את העבודה הזאת ולכן אני מצדיק את כול הבריאה, את הבורא, את הנבראים. כולם נמצאים במצב של גמר התיקון.

תלמיד: אני לא מצליח להבין.

אתה עוד לא מצליח להבין, גם אני לא מצליח להבין. זה מצב שנקווה שבמהרה בימינו נשיג.

תלמיד: האם במצבנו צריך לשאוף שיהיו ככל היותר מצבים להצדיק?

כן.

שאלה: אמרת עכשיו שהבורא מחזיק אותנו כמו בובה על חוטים ומנהל אותנו. האם יש לנו בכלל הזדמנות למשוך בחוט מלמטה, שישים לב "אנחנו פה, אל תתנהג איתנו כמו עם בובות", לתת לו איזה סימן מאיתנו, מהרצון שלנו?

כל מה שאתה אומר, עושה, חושב, כל מה שאתה בכלל משתדל מעצמך לעשות, זה הכול מורגש על ידי הבורא.

תלמיד: זה לא רק חוט, זה חד סטרי ממנו כלפינו. האם יש פה קשר דו כיווני?

כן.

שאלה: ענית לאחת החברות שצריך לנסות למצוא את הטוב בתוך הרע. האדם מגיע כעבור זמן מסוים להבנה שהרע שהיה בחיים שלו היה הטוב ביותר עבורו. האם אפשר לעשות את ההיפוך הזה ברגע שזה קורה? האם יהיה מצב כזה שנוכל באותו רגע לראות את הטוב בתוך הרע?

לא, אף פעם.

תלמידה: האם תמיד צריך לזה זמן?

מאמץ, יגיעה. כן.

שאלה: כל עוד אנחנו לא מרגישים את הבורא ואת מרכז העשירייה, האם אפשר לבחור את מרכז העשירייה מתוך החברות שהכי דואגות לחיבור בינינו? האם זה יהיה נכון שהן ידאגו לחיבור 24/7, יארגנו את המפגשים, יארגנו את עבודת העשירייה? האם אפשר לראות את החברות האלה כמרכז או גרעין העשירייה?

כן, אפשר. כבר הייתן צריכות לעשות את זה מזמן.

שאלה: לעיתים מגיע מצב שיש רצון להתחבא מהבורא ולהיות לבד, זה כמו לברוח מהבית, מההורים, ולהיות לבד. מה זה המצב הזה ואיך לעבוד איתו?

את לא רוצה שום מחויבויות, את לא רוצה לתקן שום דבר, את רוצה פשוט להתקיים בצורה נורמלית כמו גור חתולים. אני מבין אותך.

תלמידה: אני יודעת שמה שעוזר אלו השיעורים, העשירייה, הקבוצה, וכשעושים מאמץ ומתחברים, אז המצב הזה משתנה מהר. אבל לפעמים כל כך קשה לעשות כזה מאמץ עד בלתי אפשרי. איזו עצה יש לך? מה לעשות במצב הזה?

קחי את החברות, תתחברו יחד, תחזיקו ידיים, תתחילו יחד לבקש מהבורא, ותראו כמה מהר תתקדמו.

שאלה: להגיע למצב של צדיקים זה מרגיש כמו מסע ארוך שאנחנו צריכים להילחם בהפרעות ולהגיע למצב של אפס, ואז להידבק לבורא באמונה כמו שאנחנו נדבקים לאימא ברחם לפני שנולדנו. זה מרגיש שכשאנחנו מגיעים למצב כזה אנחנו יכולים להרגיש את הטוב בכל דבר. האם זה אומר שתמיד אנחנו צריכים להתמקד בנקודה הספציפית הזאת שאנחנו רעים, ואם נוותר על המצב הרע של הרשע, אז לא נוכל לראות שום דבר טוב?

לא, אני לא מבין אותך. אנחנו צריכים לבקש מהבורא שיתקן אותנו כך שנרגיש אותו ואת כל המציאות סביבו כדבר מושלם, שהכול בסדר.

תלמידה: תודה רבה על השיעורים. רציתי להודות לך כי אתה מלמד ואנחנו מתרגלים את זה ומתחילים להרגיש את מה שאתה מלמד בפועל.

תודה לך.

שאלה: אם אין עוד מלבדו, אז גם אני לא קיימת, כלומר אנחנו נמצאים במציאות שבה הבורא יוצר את עצמו. האם זה נכון?

כן.

שאלה: יוצא שאנחנו קיימים בשני סוגי מציאויות. האם אנחנו עוברים חיים במציאות אחת ועוברים למציאות שנייה או יחד?

בעיקרון אתה צודק. לאט לאט נברר את זה, אני לא יכול לענות לך.

תלמיד: כשאני רוצה לדייק בהרגשות שלי בין אם זו שמחה או שנאה, האם זה בשבילי או בשביל הבורא?

ברור שבשבילך, אך ורק בשבילך.

שאלה: מה זה המצב שאדם מרגיש ייסורים אבל מצדיק את הבורא כי הוא רואה כבר את הטובה שתצמח מהמצב הזה?

כי כך הוא עושה למעלה מהייסורים שלו.

תלמיד: האם זה מצב צדיק או רשע?

הוא רשע כי הוא מרגיש מהבורא ייסורים. עם כל זה הוא משתדל להצדיק את הבורא, זה דומה לאיוב. אבל מה יוצא לו מזה? לאט לאט הוא מתקדם למצב שהוא כן יוכל להצדיק את הבורא למרות הייסורים, ואז הוא יהפוך להיות צדיק, שמצדיק את הכוח עליון.

תלמיד: האם זה מצב של עבודה מעל הדעת?

כן, ודאי.

שאלה: איך אדם יכול להתגבר על האכזריות והרוע שאנחנו רואים בעולם שלנו ולהבין שיש כאן בורא אהוב ורחום שנמצא מאחורי הדברים? איך ליישב את שתי הסתירות האלו בצורה כזו? אני לא מצליח להבין את הפער העצום בין מה שאני רואה בעולם לבין הבורא הטוב והמיטיב, שני הדברים נראים לי מנוגדים לחלוטין, כמו תהום שאני לא מצליח לגשר מעליה. איך לעבוד עם זה?

כתוב "עיניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא יישמעו". לכן עד גמר התיקון אנחנו לא יכולים להצדיק שום דבר נכון, אנחנו בכל זאת מצדיקים מה שטוב לנו וההיפך מה שרע לנו.

שאלה: בזמנו פניתי אליך כדי שתעזור לי להבין מה חסר לנו. והיום אתה אומר לנו שהכול בידינו ועלינו לעשות. בעבודה זה בדיוק מה שאני רואה. אבל איך לגרום לעבודה? איך להשיג את החברים שלי?

בדיוק כך, תרוץ אחריהם. אני שמח מאוד לשמוע את זה ממך.

(סוף השיעור)