שיעור צהריים 25.06.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לעשות הכנה לתפילה – קטעים נבחרים מן המקורות

כבר דיברנו ולמדנו הרבה פעמים שהתפילה היא העיקר הנדרש מאתנו, כי על ידי התפילה אנחנו יכולים לזרז את ההתקדמות שלנו, להגיע מהר לפנייה נכונה לבורא, וכך להגיע לתיקון שלנו ולעלייתנו עד גמר התיקון. לכן התפילה היא בעצם הפעולה החשובה ביותר הנמצאת לפנינו. נראה מה עוד כותבים על זה המורים שלנו.

קריין: קטע מספר 7, כותב הרב"ש.

"כשהאדם לומד תורה, או שהוא עוסק במצות, או כשהוא עוסק בתפלה, הוא צריך לרכז את מחשבתו, שהוא רוצה שכר עבור כל המעשים טובים שלו, שהקב"ה יתן לו אמונה שלימה. וזהו כמו שכתוב בהתפלה של רבי אלימלך זצ"ל ("תפילה קודם התפלה") וזה לשונו, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט"."

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו רועה העם הוא כל העם, בעבודה" 1988)

אלה באמת דברים חשובים מאוד, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק, ותהא אמונתך קשורה בלבנו כיתד שלא תמוט". כלומר, אנחנו צריכים כל הזמן ללכת עם התפילה בלב, שהלב שלנו יהיה תמיד מכוון לבורא, תמיד בבקשה הנכונה שאנחנו רוצים להתקרב אליו, להתכלל בו, לקשור את הרצון שלנו עם רצונו של הבורא. כמו תינוק שרוצה להיות קשור לאימא, דבוק לגופה ולא רוצה לרדת ממנה, כך אנחנו רוצים להיות דבוקים בבורא עם התפילה שלנו, שלא יהיה שום הפסק בינינו אליו ושהוא כל הזמן ישמע מה יש בלבנו להגיד לו. חוץ מהדבקות התמידית שאנחנו נמשכים אליו, אנחנו לא רוצים כלום. זה בדיוק כמו שהתינוק מראה לנו איך הוא מרגיש את עצמו הכי טוב ולאן הוא נמשך כל פעם.

שאלה: מהו כוחה של תפילה? והאם תפילה יכולה לתקן את הרצון האגואיסטי?

הבורא ברא רצון לקבל שהוא הפוך מהטבע שלו שהוא הרצון להשפיע. לכן אנחנו צריכים לכוון את עצמנו, שנולדנו ברצון לקבל וכל המחשבות והרצונות שלנו כולם ברצון לקבל, להגיע לצורה ההפוכה מהרצון לקבל, לרצון להשפיע, ועל זה אנחנו מבקשים. בכך אנחנו רוצים למלא את הלב והמוח שלנו, כמו שכתוב, שבמוחא וליבא יהיו לנו רק מחשבות ורק כוונות של השפעה, של אהבה, של חיבור.

על זה אנחנו צריכים להתפלל ולהפנות את התשוקות והציפיות שלנו לבורא, שהוא ישנה אותנו מהטבע האגואיסטי לטבע של השפעה, לטבע האלטרואיסטי.

שאלה: למה יש לי הרגשה שאני מחוברת לבורא, כל הזמן מדברת איתו ורק אחרי זה הוא מחזיר אותי לעשירייה? כלומר אני לא מיד חוזרת לעשירייה אלא קודם לבורא. הוא קודם קורא לי, ואז כאילו שואל, "איפה העשירייה?". מה אני צריכה לשנות כדי שקודם אתכלל בעשירייה ואז אפנה לבורא, האם זה אפשרי?

אני לא חושב שאפשר בקלות לארגן כך, כי אנחנו לא רוצים להתחבר עם אף אחד. עם הבורא אנחנו כן מוכנים להתחבר מפני שאנחנו רואים שזה כדאי, לפי השכל, לפי הרגש שלנו. אבל לא נרצה סתם כך להתחבר עם החברים ולהתחיל לדאוג להם, זה נגד הטבע שלנו.

לכן אנחנו צריכים כל הזמן להתפלל לבורא שייתן לנו רצון להתחבר יחד כי מהרצון הזה אנחנו יכולים כבר לפנות אליו, לבורא. ישירות לבורא אנחנו לא יכולים לפנות. אנחנו יכולים לבקש ממנו, אבל הבקשה הזאת תעבוד רק בתנאי שאנחנו מבקשים ממנו לחבר אותנו בינינו בקבוצה. אך ורק בצורה כזאת אנחנו יכולים לפנות לבורא ולחייב אותו לשמוע אותנו, וכך אנחנו צריכים לעבוד.

שאלה: הדוגמה שאתה נותן הרבה פעמים, לאחוז כמו שילד נאחז באמו, איך להיאחז כך בבורא?

גם דרך הקבוצה, אחרת אין לנו מגע עם הבורא. אנחנו צריכים להתחבר לקבוצה, דרך הקבוצה, וכל הזמן בקבוצה לאחוז בחברים ובבורא, וכך נתקדם לקשר בינינו.

תלמיד: התפילה זה לא סתם להיאחז בבורא אלא גם לבקש ממנו משהו?

כן, אנחנו לא יכולים סתם לפנות לבורא, אלא אנחנו צריכים להגיע אליו עם דרישה מיוחדת, צודקת, שבאמת לא סתם פונים אליו אלא אנחנו חושבים לפני זה, מכינים את עצמנו, וכך אנחנו פונים אליו.

שאלה: בטקסט כתוב "אמונתך", מה זה "אמונתך"? האם לבורא יש אמונה?

לבורא אין כוח אמונה לחוד, יש לו רצון להשפיע שכולל בתוכו את כל השלבים וההבחנות שאנחנו צריכים לרכוש בעלייה שלנו שלב אחר שלב.

תלמיד: למה נועם אלימלך כותב בצורה כזאת ספציפית "אמונתך", כאילו זו אמונה של הבורא?

כי אנחנו מקבלים את הכוח הזה ממנו. כוח השפעה, כוח דבקות, כוח התקרבות, הכול אנחנו מקבלים מהבורא, בנו יש רק כוח קבלה, איך לקבל ולהנות את עצמנו בכל מיני אופנים של קבלה.

שאלה: לפעמים קורה שקל יותר להתפלל לבורא דרך הכלי העולמי, וכשאני מנסה להתפלל דרך העשירייה פתאום אני מרגישה שאין בה הרבה כוח, כי יש אנשים שרוצים פחות, שעדיין קצת פוחדים. מהי הדרך הטובה ביותר כדי באמת להתפלל, דרך איזה כלי של חיבור?

בכל זאת הדרך הכי טובה להתפלל היא להתחבר עם החברות יחד, להכין את עצמכן בחיבור אחד בעשירייה ולפנות לבורא, ודווקא עם העשירייה שאת כל הזמן קשורה אליה.

שאלה: אם אתה רואה את עצמך כמו קטן שנולד, שרק צועק, לא שאתה מתפלל, מה צריכה להיות הצעקה בשלב ההתחלתי כדי שהאימא תבוא בכלל?

זאת צריכה להיות צעקה מתוך הלב, על כך שאני מאוד מבקש להיות מחובר עם החברים, שיהיה לי הכלי הרוחני הזה, והלאה שאבוא עם הכלי הרוחני הזה, אפנה עמו לבורא, ואתחיל להשתתף בצורה מקסימאלית בעבודתו.

תלמיד: הילד הקטן צועק רק כשהוא מרגיש רע, כשהוא רעב או כואב לו משהו, אבל קרוב לוודאי שהתפילה ההתחלתית שלנו מסתכמת בזה שכואב לנו משהו, אנחנו אפילו לא יודעים מה. איך למצוא את הכאב הזה, לברר אותו?

את זה יודעת האם, את זה יודע הבורא. אנחנו פשוט צריכים לפנות ולבקש את ההבנה של מה מקולקל או מה רע אצלנו, מה אנחנו צריכים לתקן ואיך לפנות נכון לבורא.

שאלה: מהי אמונה שלמה?

אמונה שלמה היא שאדם רואה בכל הרצונות, המחשבות, הכוונות שלו, שהוא חייב להידבק בבורא.

שאלה: אמרת שאנחנו לא יכולים סתם לפנות לבורא, צריכים להגיע אליו עם דרישה מיוחדת, צודקת, להכין את עצמנו ואחר כך לפנות אליו. הדבר הזה לוקח זמן, צריך לפנות לזה כ-20 דקות מהמפגש ולפעמים יותר. נכון להיום המפגשים שלנו בנויים מסדנאות מובנות, ואז נשאר לנו 5-10 דקות לעשות את הבירור המשותף הזה. האם אנחנו צריכות לעשות שינוי בפורמט של המפגשים שלנו? כי לא נשאר לנו זמן באמת לדון ביחד עם איזו דרישה מיוחדת, צודקת לפנות אליו.

מתוך הניסיון שלי, אחרי שבעשירייה כל אחד בעצמו עושה חשבון, אז כשהם מגיעים לישיבה, זאת אומרת לחיבור ביניהם כדי לדון במשהו, זה לוקח עשר דקות לדון על כל הדברים. כי הם כבר מבינים על מה מדובר, מה בדיוק רוצה כל אחד, ואין להם שום קושי להתחבר מהר. אבל צריכה להיות הכנה לזה מצד כל אחד.

תלמידה: האם אנחנו צריכות להתחייב אחת מול האחרת שכל אחת עושה את ההכנה הזו לפני המפגש? לא תמיד יש זמן להכנה, לפעמים אנחנו נוחתות למפגש מתוך דברים של העולם הזה ומתחילות את ההכנה רק שם.

את יכולה להדיח כלים, לטייל עם התינוק ולעבוד בעבודה שלך, זה לא חשוב, עם כל זה את יכולה להכין את עצמך לבירור הקבוצתי.

תלמידה: למעשה הבירור עצמו לא צריך לקחת יותר מ-5-10 דקות, ואם זה לוקח יותר, אז זה סימן שלא הכנו את עצמנו.

כן.

שאלה: לפעמים יש מצב שאין שום כעס, שום בעיה עם החברות, אבל אין כוחות להגיע לפגישה, אין רצון. את יושבת מחוסרת כוחות, מתפללת עבור החברות, נמצאת במחשבות בסדנה, אבל מרחוק. מהו המצב הזה? האם התפילה עבור החברות תישמע על ידי הבורא מתוך מצב כזה?

זה מצב שכל אחד עובר ואי אפשר לברוח מזה. אני שמח מאוד שזה קיים אצלך ואצל עוד רבים מהתלמידים שלי, כך שלא לייחס לזה חשיבות, אלא כנגד זה לנסות למרות הכול להיות מקושרות זו עם זו. למרות שלא בא לכן וכן תעשו מה שצריך, תתקשרו ביניכן, דווקא בזכות זה תתקרבו למטרה.

שאלה: על מה להתפלל ואיך לעבוד בצורה נכונה, אם דוגמה שלילית של מישהו מביאה לירידה, לנפילה?

גם על זה להתפלל, שהדוגמאות השליליות האלה יהיו לכן יותר ברורות - למה הבורא מראה לכן דוגמאות כאלה, איך לנהוג, מה צריך לעשות. תבקשו, תתפללו, תבקשו שהוא יסביר לכן את זה.

שאלה: כתוב בקטע, "ותקבע אמונתך בלבנו תמיד בלי הפסק". לא ברור לי איך זה יכול להיות, כי אדם כל הזמן מקבל רצונות חדשים, פקודות חדשות, כל הזמן לב חדש. איך אפשר לבקש תמיד על משהו?

אפשר לבקש. על אף שאנחנו כל פעם מקבלים כל מיני הפרעות, אפשר לבקש, אפשר להחזיק את החברות בצורה כזאת שהן לא יתנו לך ליפול, ולהתפלל. לפעמים יש הרגשה שאנחנו נמצאים כמו על רפסודה, שאנחנו כל הזמן במצב שיכולים ליפול, ואם אנחנו מחזיקים זה בזה וכל אחד מחזיק את האחרים, עדיין אנחנו יכולים ליפול. אבל ברגע שכולנו, כל אחד מאתנו חושב איך הוא יכול להחזיק את האחרים שהם לא יפלו והוא לא חשוב, הוא חושב רק על כך שהם לא ייפלו והוא מנתק את ההרגשה והמחשבה על עצמו, אז הכול נרגע, ואנחנו מחזיקים את עצמנו על הרפסודה הזאת ומסוגלים להיות כמו על קרקע ואין בעיה שניפול. כך אנחנו צריכים להשתדל להיות בינינו בקשר.

שאלה: האם יש צורך שנתחבר למלכות בעשירייה כדי שהבורא יוכל לדבר אלינו דרכה?

להיות מה שיותר קרובים זה לזה, בנטייה הזאת נבטל את כל ההפרעות.

שאלה: איך אני יכול מעומק הלב להגיע לחיסרון לתפילה?

תיכנס ללב, תיכנס לעומק הלב, תחטט שם ככל שאתה מסוגל, תברר את כול הרצונות והמחשבות בלב שלך, תחפור יותר ויותר, ואת מה שתוציא מהמקום הכי עמוק תיתן לבורא, ואז תראה כמה זה ישפיע עליו.

שאלה: חברה שלנו סובלת ממחלה קשה. מהי התפילה הכי טובה וחזקה שאנחנו יכולות להתפלל עבורה?

התפילה הכי טובה היא כשאתן כולכן מתחברות ומבקשות מהבורא שירפא אותה. לא חשוב איזו מחלה, שום דבר לא חשוב, העיקר שאתן יחד מבקשות מהבורא לרפא אותה.

שאלה: כדי להתפלל צריך אמונה, עד שארכוש אמונה מה שווה התפילה שלי, מה הערך שלה אם עדיין לא הגעתי לאמונה?

כל פנייה שלך לבורא, במידה שאתה מחובר לחברים, מגיעה אליו ומשפיעה עליו. אז קח את זה בחשבון ואל תתייאש.

שאלה: למה כל כך קשה להתעורר לכנס?

כי אתה עצלן.

תלמיד: למה הכול כל כך קשה? מהו הכנס שלפנינו?

אני לא יודע מה להגיד לך. אנחנו חייבים בכל זאת למרות כול הקושי, ודווקא טוב שאנחנו מרגישים שקשה לנו, אנחנו חייבים בכל זאת להתחבר בינינו, להפעיל את עצמנו יחד כולנו בבקשה לבורא. זה כל העניין, תתחבר לחברים ויחד אתם צריכים להגיע לבורא.

תלמיד: אולי אנחנו צריכים לעשות את הכנסים שלנו בצורה אחרת לגמרי משיעור בוקר?

אני לא יודע, זה עניין שלכם. אני מוכן להשתתף לפי כל דבר שאתם רוצים. תדברו ביניכם, תתווכחו, תעשו מה שאתם רוצים, אני תמיד מוכן להצטרף.

שאלה: הבורא מתנהג אתנו כמו אימא עם הילד הקטן שלה. איך אנחנו דרך כל ההפרעות יכולים להיות בקשר בלתי פוסק עם הבורא?

אין לנו קשר אוטומטי עם הבורא, אבל יהיה לנו אם כולנו נעזור אחד לאחר. לכן המשימה העיקרית שלנו היא לדחוף זה את זה לקשר עם הבורא.

תלמידה: האם אפשר להיאחז במצב של אמונה מלמעלה מהדעת מבלי לאבד אותו?

לא, בלתי אפשרי. אנחנו תמיד נאבד את המצב הזה ושוב נעבוד כדי להשיג אותו. נאבד, ושוב נצליח להשיג אותו. עם כאלה מצבים נתקדם.

שאלה: האם בזמן ההכנה לתפילה אפשר לבקש עבור החברות?

זה לא משנה איך מבקשים, תחשבי על החברים. על עצמך אל תחשבי בכלל.

שאלה: מה יותר טוב, להרגיש את העשירייה בך או את עצמך בעשירייה, האם יש הבדל ביניהם?

הכי טוב להרגיש את העשירייה בך.

תלמידה: כלומר, לכלול את כל החברים בלב שלי?

כן.

שאלה: האם אנחנו צריכים להיכנס לאמונה למעלה מהדעת מכל מצב ולא רק בעבודה רוחנית? כי יש כל מיני אספקטים בחיים שדורשים קשר עם הבורא והבורא מעמיד אותך בכאלה תנאים שאתה צריך כל הזמן לתקשר אתו.

כן. לאדם אסור בכל מצב לזנוח את הקשר עם הבורא ועם הקבוצה, עליו לשלב את הקשרים האלה יחד.

שאלה: בעבר הייתה חלוקה, היו חיים גשמיים והיו חיים רוחניים, קבוצה וכן הלאה. היום אני רואה שלא ניתן לחלק, אפילו את הדברים הבסיסיים ביותר בחיים הגשמיים אני חייב לקשור לבורא, לקבוצה.

נכון, כך זה צריך להיות.

שאלה: אם הבורא נמצא בנו ואנחנו בתוכו והוא רואה את כל המחשבות והרגשות שלנו, ובעצם אין הפרדה, אז מה זאת אומרת שאין לנו קשר אוטומטי איתו? מהו בדיוק הקשר הזה איתו?

הקשר זה הוא כזה שאנחנו נמשכים אליו והוא נמשך אלינו.

שאלה: למה כל כך קשה להיכנס לכנס. יש הבדל מאוד גדול בין אלה שמכינים את הכנס, להם יש חסרון, ואלה שבאים כאורחים אז אין להם כלום, זה נכון?

אני לא חושב שזו התבוננות נכונה. צריך כמובן להשתתף ככל שאפשר בכנס, כלומר לקרוא את הקטעים שמכינים לכנס פעמים רבות. כי הכנס הוא למעשה חיבור, ואם אנחנו נתכלל בחיבור משותף, אז בהכרח יעלה כל אחד מאיתנו עוד כמה מדרגות לקראת מטרת הבריאה. ואל לנו לפספס את ההזדמנות.

שאלה: אם אישה מרגישה שלגבר יש ירידה, מה היא צריכה לעשות כדי לתת לו כוחות ורצון?

היא צריכה לתת לו דוגמה, זה מאוד פועל על הגברים. היא צריכה להראות לגבר דוגמה שהיא נמצאת בעליה, שהיא מתכוננת לכנס.

שאלה: מהי ההכנה ומהו החשבון שכל אחד צריך לעשות לעצמו לפני מפגש?

ההכנה והחשבון שאנחנו צריכים לעשות לפני המפגשים שלנו הם, שאנחנו נמצאים בתקווה על ידי התקרבות בינינו להתחיל לגלות את הבורא. אם אני מתקרב לחברים, לחברות, אני עושה בזה כאילו זום על הבורא ולאט לאט אני מתחיל להרגיש אותו. כי לבורא אין צורה, אין מקום, אין לו כלום, אלא דווקא דרך החברים, החברות, שאני עובד כלפיהם בחיבור שלי, דווקא בזה אני מתקרב אליו. לכן "מאהבת הבריות לאהבת ה׳", מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא, ככה זה עובד. ישירות אי אפשר, כי המכשיר בעזרתו אנחנו מגלים את הבורא, זו הקבוצה שלנו.

שאלה: במה תלויה היכולת לעלות תפילה ועד כמה התלות בתפילה תלויה בעשירייה?

בעצם הכול תלוי בתפילה, כל ההצלחה וכל הצלחת התפילה תלויה בנו, בחיבור בינינו. וכאן זה העיקר "איש את רעהו יעזורו", אנחנו יכולים לתת דוגמה זה אל זה, תמיכה זה אל זה וכך אנחנו נתקרב לחיבור בינינו עד כדי כך, שנתחיל להרגיש שבו נמצא, בתוך החיבור בינינו, הבורא.

תלמיד: אם הכול תלוי בתפילה, למה התפילה, היכולת להתפלל נסתרת מהאדם?

כי אנחנו לא מכינים את עצמנו, לכן התפילה נראית לנו כדבר שאי אפשר לאחוז בו. אבל אם אנחנו מסדרים את התפילה נכון, שאנחנו רוצים להגיע לבורא כדי לדרוש ממנו, לבקש ממנו, אבל לפני זה אנחנו צריכים לכבד אותו, לכוון את עצמנו, את הלבבות שלנו שיתחברו בינינו, אז הכול מסתדר יפה יחד, עד כדי כך שאנחנו לא צריכים לעשות יותר כלום, חוץ מתפילה. אין יותר מתפילה, אנחנו נמצאים למטה, הבורא נמצא למעלה, הקשר בינינו הוא רק על ידי תפילה.

תלמיד: אמרת עכשיו שאנחנו לא מכינים את עצמנו לתפילה, מה זה אומר להיות מוכנים לתפילה?

שאת כל הרגעים או כמה רגעים בחיים שלנו אנחנו אוספים ומצרפים לתפילה ורואים, את זה אני יכול לצרף לתפילה ואת זה אני יכול לצרף לתפילה, אני כאילו אוסף ואוסף עוד דברים שאיתם אני יכול להגיע ולשפוך את עצמי לפני הבורא, וכך להצליח.

שאלה: מה יותר חשוב בכנס, האם לקחת את העשירייה על עצמי ולצאת לכל הכלי העולמי ולהתכלל, או להתמקד בעבודה בתוך העשירייה ולהתעמק בה ככל האפשר?

העיקר לחבר את העשירייה ומתוך העשירייה לצאת לחיבור עם כל יתר העשיריות.

שאלה: האם לקרוא את התפילה קודם תפילה של נועם אלימלך מדי יום עד לכנס יכולה לעורר אותנו?

אם אין לכן יותר מה להגיד מתוך הלבבות שלכן, אז תעשו את זה.

שאלה: כשבתפילה חברים נמצאים בראש ולא בלב, איך אפשר להעביר אותם ללב כך שהתפילה באמת תהיה שלמה?

תנסה להעביר את הרגש שלהם שיהיה מכוון לכל הכלי העולמי שלנו.

שאלה: מה זה החלק הזה ברצון שלנו שהוא אסיה, שאסיה מייצגת אותו? איך אפשר להתקרב אליו בתוכנו ובעשירייה עד לכנס?

אסיה היא חצי מהעולם לפי כמות האנשים, לפי הרצון שלהם, וכך אנחנו צריכים להתייחס אליהם. אנחנו רוצים מאוד למשוך אותם אלינו או להכניס את עצמנו בהם ושכך נתקיים יחד. נקווה שבקרוב נוכל לעשות שם כנס. אלו המון אנשים, מיליארדי אנשים, ושטחים גדולים מאוד, ואנחנו רוצים להכיר אותם יותר.

שאלה: למה אנחנו תמיד אומרים שהבורא הוא למעלה? מה זאת אומרת למעלה?

כיוון שלפי תכונותיו הוא נמצא גבוה מאיתנו, למעלה מאיתנו, לכן הוא נמצא למעלה.

תלמידה: איך למעלה?

למעלה, גבוה יותר, כיוון שהוא משפיע, אוהב, דואג, עושה כל מה שניתן כדי להביא אותנו למצב הטוב ביותר שלנו של גמר התיקון.

תלמידה: האם זה גובה?

כן.

שאלה: האם שיחה בעשירייה על גדלות הבורא וחשיבות מטרתנו יכולה להפוך לתפילה קודם תפילה, או שצריך עוד משהו?

לא צריך שום דבר אחר, תפתחו את המחשבה הזאת והכול יהיה טוב.

שאלה: לפעמים אנחנו מרגישות מחוברות עם הבורא, לפעמים הבורא נאבד משדה הראייה שלנו. מה זאת ההרגשה הזאת שאנחנו דבוקים בו לנצחיות?

זה שאנחנו לא מתארים לעצמנו אותנו כנפרדים מהבורא לחלוטין, כי הוא ברא את התכונות שלנו, הוא נמצא בתכונות שלנו, כדי לחנך אותנו ולהביא אותנו למצב הטוב ביותר.

שאלה: הבקשה לבורא, מהי מטרתה, האם להתקשר לבורא ובזה להשפיע לו, או לקבל איזושהי תשובה, מתנה מהבורא?

פנייה לבורא הינה הכרחית כדי להתקשר עמו. ואז דרך הקשר איתו להתחיל את העלייה הרוחנית, כיוון שבמקרה כזה אנחנו יכולים יותר ויותר להשפיע לו.

תלמיד: מה זאת העלייה של הבקשה הרוחנית?

זה אומר שאני רוצה שהוא יעלה אותי מעלה מעלה בתכונת ההשפעה והאהבה, כדי שאני אוכל דרך החברים שלי להעניק לבורא את כל זה.

תלמיד: לדוגמה, עכשיו אני פונה לבורא דרך החברים, אני מתקשר איתו וכביכול מרגיש קשר איתו, ואז אני מבקש שהוא יעלה אותי. מה אני מבקש שייתן לי? מה הן התכונות הבאות?

הבורא ייתן, הוא יודע מה לתת. ובאיזה קשר לעשות את כל זה, לזה אל תדאג. זה כמו ילד, מאיפה הוא יודע מה נותנים לו, מה לא נותנים לו, הוא מוכן מהטבע לקבל את כל מה שההורים שלו עושים.

שאלה: "סוף מעשה במחשבה תחילה" האם זה גם בתפילה, ואיזו תמונה אנחנו צריכים לצייר לעצמנו?

למעשה כל התפילות שלנו הן בהדרגה לקראת זה, כך שאין מה לדאוג, נגיע למטרה.

שאלה: האם בטרם הכנס עלינו להתכנס כולנו יחד, גברים ונשים, לקרוא ולהתפלל עבור הכנס ועל כל האחרים?

את זה אתן או אתם יכולים לעשות בתחילת הכנס.

שאלה: עכשיו כשאנחנו עובדים בצורה מחשבתית אנחנו מתחברים ל"בני ברוך" כי זה המרכז. האם עכשיו אנחנו יכולים להתמקד בכלי של אסיה כדי לחזק אותם, לתת להם כוחות, או שזו גישה לא נכונה?

על זה אתן צריכות לדבר עם המארגנים. אני לא יכול לעשות פה שום דבר, אני משתתף בזה בדיוק כמוכם.

שאלה: איך דרך הכרת הרע, כשאני מגלה את עצמי השבור, אני מגיע לתפילה על העשירייה או על הכלי?

דווקא דרך הכרת הרע אתה מגיע לכלי השבור ומתחיל לתקן אותו.

תלמיד: איך אני הופך את התפילה להשפעה?

אתה מגלה מה עוד לא תיקנו ובמה אתה יכול לעזור בזה, ואתה מבקש מהבורא שיתקן. התיקון הוא רק דרך התפילה שלנו לבורא, אנחנו לא מסוגלים לתקן כלום, אבל אנחנו מסוגלים למצוא את המקום הדורש תיקון.

שאלה: כשאנחנו משתוקקים ללשמה אנחנו שוקעים בחושך, כלומר בפנינו מתגלה הטבע האמיתי שלנו. איך מתוך החושך הזה לעורר את השחר?

אם תחפשו, אז תמצאו איך לעשות את זה. רק בקשר ביניכם תוכלו לבקש מהבורא שהוא לפחות טיפ טיפה ירים אתכם אליו. זה מה שצריך לעשות.

תלמידה: האם לבקש רק מתוך החיבור?

כן, כי אחרת זו לא נקראת עליה. עליה היא כל הזמן יתר חיבור.

שאלה: מפאת חוסר זמן, מהי החשיבות לקרוא את חומר הלימוד של הכנס, או יותר חשוב לקרוא את מאמרי השיעור?

כל קבוצה צריכה להחליט מה כדאי לה. לקרוא חומר לימוד או תפילה, או לחבר תפילה בעצמה, אתן צריכות או צריכים להחליט.

תלמידה: השאלה היא לגבי חומר הלימוד של הכנס. האם חשוב לקרוא את חומר הלימוד של הכנס לפני שמגיעים אליו, או יותר חשוב לקרוא את מאמרי שיעור הבוקר?

יותר חשוב לקרוא את המאמרים של הכנס.

קריין: קטע מספר 8.

"שהוא נמצא במצב של ירידה. היינו, שאין לו שום ניצוץ, שירצה לעבוד להשפיע, ולא לתועלת עצמו. אז כבר יש לו מקום לתפלה. וזהו על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בַּכְּרִי, בעבודה" 1991)

כאן השאלה, איך אנחנו יכולים לתאר שאנחנו מעוררים את החושך? תארו לעצמכם, אנחנו עכשיו רוצים לעורר את החושך, מה אנחנו עושים?

תלמיד: כדי לעורר את החושך צריך פשוט לשים את עצמך בידי ה', והוא כבר יעשה הכול.

לא נכון.

תלמיד: אפשר אולי לתאר לעצמי שאני כבר בחושך, ומיד לבקש מהבורא מתוך החושך הזה להאיר את החשכה.

טוב.

תלמידה: נראה לי שצריך להסכים עם כל מצב ולהתמסר לבורא, ולבקש ממנו, להעלות תפילה ממרכז העשירייה.

זה נאמר יפה.

תלמידה: התעוררתי הבוקר עם רצון חזק לקרוא תהילים, ממספר 1 עד מספר 50. לא הייתי בטוחה למה היה לי רצון כזה. הכנס הזה יהיה כנס חזק והוא שם עלינו הרבה לחץ, להתעלות מעל מה שאנחנו רגילים אליו.

זה נכון, בתהילים באמת המלך דוד בירר את כול הגישה מהאדם לבורא. אבל אנחנו נוכל להוסיף לזה מתוך הלב שלנו, מתוך הלבבות עוד גישה, עוד ציפייה, עוד התקרבות.

אני מודה לכולכם, נקווה שמה שדיברנו היום יכנס לתוך הלב שלכם וכך נמשיך הלאה.

(סוף השיעור)