שיעור בוקר 03.07.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון", עמ' 830,

המשך חלק א', כותרת "תוספות וטיוטות", קטע ה'-קטע ו' סעיף 8/7

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 830. "כתבי הדור האחרון", המשך חלק א'. כותרת: תוספות וטיוטות, קטע ה'.

קטע ה'

" (8/9) הגדרים בורגני ופרוליטריון כבר אין מספיקים לבאר ההיסטוריה, אלא: למעמד חרוצים ולמעמד נחשלים." זה מפני, כך אנחנו רואים, שההזדמנות ניתנת לכולם באיזו צורה וגודל. ולכן אי אפשר להגיד שאלו שהם בורגנים, פרוליטריון כמו שהיה פעם, שזה ניתן מלידה, פועלים גם היום בחברה, אלא חרוצים ונחשלים זה אומר שלכולם יש יותר אפשרות להיטיב לעצמם, והנחשלים והחרוצים הם אלו שפועלים בחברה, כל אחד לטובת עצמו.

" (8/6) חוק טבעי הוא שמעמד החרוצים ינצלו את מעמד הנחשלים, כמו דגים שבים שהחזק בולע את החלש. ואין הפרש אם החרוצים הם בורגנים או פקידי הממשלת הק', אלא השאלה היא כמה חירות וחדוות החיים הם משאירים להנחשלים. "

שאלה: מה בכל זאת המהות של חוסר שיוון כזה, שתמיד, מה שלא תעשה, יש נחשלים וחרוצים? מה הבורא רצה להגיד לנו בזה?

הבורא עשה את כולם לא שווים, אף אחד לא שווה לאחר, לכן בכל רגע ורגע שהמצבים החיצוניים מתחלפים, כל אחד ואחד לפי הרצון האגואיסטי שלו רואה אם בשבילו יש יותר או פחות הזדמנות לעלות, לנצל את המצב.

תלמיד: אבל מה המהות של זה, למה זה כך?

זה יותר מאפשר לחברה להתפתח לפי הרצון הפנימי של כל אחד, לפי הרצון האגואיסטי של כל אחד, אבל בסופו של דבר כשהם מתגברים אחר כך בזמן התיקון על הרצון האגואיסטי, זה עוזר להם יותר להיכנס לחוקי הבריאה.

תלמיד: כשמסתכלים על גוף האדם ברור שיד ורגל הם לא שווים וזה טוב שהם לא שווים, שהם שונים, אבל לא שיש אחד נחשל ואחד חרוץ, אז למה בחברה האנושית זה כך?

כי בגוף אין תחרות בין חלקי הגוף ובחברה כן יש תחרות בין כל אחד ואחד.

תלמיד: מה המשמעות של זה, למה זה מוביל?

זה מביא לכל אחד יכולת להתפתח כלפי האחרים והמעמד של כל אחד ואחד יכול להשתנות. אבל מהלידה כולם שווים כביכול, וכשנולדים מתחילים להתגלות כל ההבדלים שביניהם, מעמד ההורים, החברה, מה שיש לכל אחד.

תלמיד: עדיין לא מובן במה זה מועיל לבורא שיש לו כאלו נחשלים וחרוצים? זה קורה כבר במשך עשרות אלפי שנים.

הבירורים האלה הם עד גמר התיקון. לכל אחד יש טבע לנצל כל דבר ודבר לטובת עצמו והתחרות הזאת לא נגמרת לפני סוף ההתפתחות האנושית, ובסופו של דבר היא מאפשרת לכל אחד לפתוח ככל האפשר את כלי הקבלה שלו ולהנות מאחרים, בצורה כזאת שהם מתחברים, אם אפשר להגיד כך, ואז כל אחד מהם מגלה את הרצון האגואיסטי שבחברה הכללית וכך הם מנצלים את הטבע שלהם.

שאלה: בעל הסולם אומר פה, "השאלה היא כמה חירות וחדוות החיים הם משאירים להנחשלים".

כן.

תלמיד: האם זה חלק מהתיקון בעצם?

כן, זה חלק מהתיקון.

תלמיד: ומה זה אומר שהם משאירים את החדווה לנחשלים, במה זה מתבטא?

זה מתבטא בזה שלכל אדם בכל זאת יש אפשרות לשנות את מצבו, אפשר להגיד את מצבו בחברה הכללית האנושית, וכך הוא מתקשר לכל יתר הנבראים וכך כולם מתקדמים, כי כבר יש התקשרות ביניהם וכל אחד מוסר לשני בעל כורחו, ואם הם רוצים או לא, מחוסר ברירה כולם נכללים זה מזה.

תלמיד: אני לא יודע למה, אבל זה נשמע שה-90% תלויים ב-10%.

יכול להיות.

תלמיד: זה מרגיש ש-10% החרוצים, בעצם נותנים את כל המשקל שלהם לכולם.

כן.

תלמיד: אז איפה פה התיקון, איך אנחנו מתקנים את המצב הזה, את האיזון הזה?

התיקון הוא לא בחברה ולא במה שאנחנו רואים, התיקון נמצא כולו בדור האחרון שעושה את סיכום ההתפתחות בכל הזמנים ואז בני האדם רואים למה מביאה אותם ההתפתחות.

תלמיד: האם נכון להגיד, כפי שגם חכמת הקבלה מלמדת אותנו, שהחרוצים צריכים לחיות לא לפי מצבי רוח אלא להיות מטרתיים?

כן, ודאי שבמשך זמן ההתפתחות שלנו אנחנו משתנים ומתחילים להיות יותר מכוונים למטרת הבריאה.

שאלה: איך אפשר לעשות כך שבחברה האנושית לא תהיה תחרות בין החרוצים והנחשלים, אלא כמו בגוף תהיה הרמוניה בין כל חלקי הגוף?

בגוף יחסית יש הרמוניה אבל היא נובעת מתוך זה שהגוף שלנו מכוון לעתיד, לכך שיש חלקי גוף חשובים, ויש חלקי גוף פחות חשובים וכן הלאה. מה שאין כן, בחברה האנושית אין מי שמרגיש את החשבון הכללי ולכן כל אחד ואחד עושה מה שטוב בעיניו ולא יכול לראות את כל העולם בעיניים של אחרים.

תלמיד: איך כל חלק יקבל את האחר בשווה, יבין שיש לו תפקיד והוא צריך אותו למען גוף האנושות כולה, למען החברה כולה?

הוא לא מרגיש חיסרון כללי, שצריך לעשות משהו למען הגוף הכללי.

תלמיד: מה צריך לעשות כדי להשוות ביניהם או לתת לכל אחד את המקום הייחודי שלו בחברה?

צריכה להיות הרגשה כללית, שאני מרגיש עד כמה אני כלול בכולם, עד כמה אני תלוי בהם ועד כמה אני חייב להם.

תלמיד: ואם תהיה הרגשה כללית, עדיין יישארו חרוצים ונחשלים רק כל אחד יבין את מקומו כלפי המטרה הכללית, או שיהיה שיוון בין כולם?

אני חושב שצריך להיות שוויון ושהמצב יהיה לא לפי גודל ההשקעה, אלא מפני שגודל הרצון תלוי בבורא, לכן לא נעשה חשבון לפי גודל הרצון, מי יותר ומי פחות, אלא עד כמה כל אחד משקיע לפי התנאים שלו.

תלמיד: במה השוויון בדיוק?

בהשקעה.

תלמיד: אם אני נחשל, ועד גמר התיקון זה התפקיד שלי, זה החלק שלי במערכת אז החברה תקבל אותי כנחשל?

לא, אני לא חושב שאתה צריך להיות נחשל כל הזמן, אלא לכל אחד יהיה תפקיד שהוא מקבל ככל שיהיה מסוגל להשפיע לאחרים ואז לכל אחד תהיה הזדמנות, כמו בחברה שבה כולם שווים, שכל אחד ישרת לכולם.

תלמיד: בגוף מתוקן יש חרוצים ונחשלים?

יחסית.

תלמיד: אם ניקח את זה רגע לא לדור האחרון אלא דווקא לדור הנוכחי.

כן.

תלמיד: אפילו בחברת מקובלים יש חלוקה כזאת?

אנחנו לא לומדים על זה ונקווה שבעתיד הקרוב נדע על זה, נגלה את זה.

את התורה של הדור האחרון אנחנו עוד לא יכולים לדעת.

שאלה: נדמה לי שאמרת את זה, יש זכות שווה לכולם להשפיע, כל אחד כפי שהוא לוקח.

כן, זה ברור.

תלמיד: גם בגוף, גם בכל מצב.

כן.

שאלה: ככל שאני קורא כך אני רואה שאני לא מבין את מה שהוא כותב פה, כי הוא אומר חרוצים ונחשלים. ההיפך מחרוץ זה עצלן, ההיפך מנחשל זה מצליח.

כן.

תלמיד: לפי מה המדידה הזאת חרוצים ונחשלים? לפי מידת ההשקעה, לפי התוצאה של עבודתם, לפי תכונה שהם נולדו איתה? כי אלו לא בדיוק הפכים.

כי הם משלימים זה את זה רק על חשבון העתיד, על חשבון המטרה, כדי להתכלל בה.

תלמיד: אז למה שמישהו יהיה עצלן או נחשל, למה שתהיה לו חדוות חיים, אולי דווקא טוב שלא תהיה לו וכך הוא ירצה לעבוד יותר ולהצליח יותר? כי הוא כותב שהחברה נמדדת לפי כמה חדוות חיים וחירות היא משאירה לנחשלים.

כן.

תלמיד: אז למה זה טוב להשאיר חדוות חיים וחירות לנחשל?

אפשר לומר שכבר פועלים חוקים אחרים וכך נבין את זה.

תלמיד: אתה אומר על חשבון העתיד?

כן.

תלמיד: אז דווקא על חשבון העתיד טוב שאדם ירגיש שהוא לא מצליח ויגיד, אני רואה כאלה שמצליחים, אז גם אני אהיה גם חרוץ כמותם, אני רוצה להיות כמותם, כי אפילו אם לפי הטבע קבלתי תכונות לא כל כך, אבל אני שואף לעשות מקסימום כמותם.

כן.

תלמיד: אז דווקא זה נראה תיקון טוב?

כן.

תלמיד: אז למה חברה טובה היא כזאת, שהיא משאירה יותר חירות וחדוות חיים לנחשלים?

כי בכל זאת בלעדיהם אי אפשר להתקדם. עד כמה שהחברה בכללות מתקדמת למטרה, אז שגיאות הנחשלים הם יותר בולטים ובצורה יחסית הם כאילו גדלים לעומת המצליחים.

תלמיד: בצורה יחסית?

כן. כי בלי זה אי אפשר להתקדם.

תלמיד: נניח ניקח היום חברה סוציאליסטית באירופה, במדינה מסוימת, לא משנה השם, שנותנת תנאים נהדרים לאדם ולא מדרבנת אותו לעבוד.

כן.

תלמיד: אז באים אליה מהגרים, בהתחלה הם עובדים, הם שואבי מים וחוטבי עצים, אחר כך הם פתאום מגלים שאפשר לקבל חופשת לידה של שלוש שנים אז הם עושים ילד. ואחר כך לאט לאט כלל החברה, בגלל שהם נעשים הרבה, מתחילה להיות יותר רדודה.

כן.

תלמיד: ועל חשבון מי זה, על חשבון החרוצים.

כן.

תלמיד: ואז החרוצים מסתכלים ואומרים, בשביל מה אני אשלם מס? לא כדאי לי, את מי אני מטפח פה? ולאט לאט החברה הזאת מתפרקת.

נכון.

תלמיד: אז לא כל כך ברור למה להשאיר חדוות חיים וחירות לנחשלים?

זה הטבע, ישנם מאבקים שהנחשלים דורשים מה שמגיע להם כביכול וכן הלאה, אני לא רואה שהם מתחילים לפעול בצורה כזאת מצומצמת, שהם לא רוצים להראות את עצמם כבוגדים בחברה שהיא זו שסדרה להם הכול.

תלמיד: אני מבין את התשובה שלך, שזה בעצם על חשבון העתיד?

כן.

שאלה: במה בדיוק זו חברה, כי כאילו נראה שזה אחד על חשבון השני?

בכל חברה, בכל מדינה, יש לך אנשים שחיים כל אחד על חשבון הזולת, כי הכלל של החברה האנושית זה לכו ותתפרנסו זה מזה.

תלמיד: אז מה הופך אותם לחברה אם זה אחד על חשבון השני, החרוצים?

כי אם הם לא אחד על חשבון השני אז בכלל אין חברה, אז הם מתפזרים כמו ביער.

תלמיד: אין פה איזשהו רעיון שמושך אותם, משהו שהם רוצים?

לא, הרעיון הוא עדיין שזו חברה בורגנית שכל אחד חושב רק על עצמו, לא עושה חשבון עם הזולת, עם החברה, עם שום דבר.

תלמיד: למה זה מסודר כך שעשרה אחוז כביכול מנהלים את הכול וכל השאר כפופים אליהם, למה זה עובד בצורה כזאת, כמו שהוא כותב פה על עשרה אחוזים, הם חרוצים וכל השאר הם מעמד הנחשלים?

בכל חברה יש לך חרוצים ולעומתם אולי נחשלים, אז מה תעשה?

תלמיד: אבל למה זה בכזאת קיצוניות, ההבדל ביניהם, למה החברה היא לא יותר עגולה באנשים שנמצאים בתוכה?

כי מלכתחילה אנחנו מסתדרים לפי הרצון לקבל שבתוך כל אחד ואחד, בתנאים שמפעילים אותנו ולכן תוצאה אחרת לא יכולה להיות כאן, כך זה לפי טבע האדם.

תלמיד: אז מצד ההשגחה, מה הציפייה, מהמסה הכללית שהיא לאו דווקא חרוצה, כשהבורא יוצר כזאת מציאות, מה הוא מצפה שיקרה עם כל המסות?

הוא לא מצפה לכלום, לפי היחסים שבחברה אז במסה הזאת משחקים כולם, כל אחד רוצה למשוך אליו את המסה הזאת, ומסה בחברה המודרנית האגואיסטית היא מקבלת כוחות משלה בגלל המסה.

תלמיד: אז מה תפקידה אם נראה שרוב האנושות הם אנשים שכולם רוצים למשוך אותה לכל מיני כיוונים?

תפקידה ליהנות מהחיים כמה שאפשר, למרות שהם לא מסוגלים להיות למעלה מפועלים רגילים כאלה, בעצם נחשלים.

שאלה: האם אפשר להבין את חרוצים ונחשלים, אם אמרנו קודם שהפיתוח לכולם זה כמה הם יתקרבו לרוחניות, להידמות לבורא. אז חרוץ או נחשל זה ניתן לכל אחד, כמה שהוא חרוץ יתקרב יותר וכמו שענף ושורש זה דומה, כלומר כמו שזה נכון ברוחנית בשורש, כך זה בא לידי ביטוי כענף בגשמיות, האם אפשר להבין את זה כך?

כן.

שאלה: חרוצים ונחשלים זה עוד היה יכול להיות טוב, כי כאילו לפי מידת ההשקעה של האדם אז הוא באמת מקבל לפי זה, אבל אנחנו רואים שבחברה זה יותר ענין של מי פיקח, מי יש לו מזל, מי מיוחס, למי יש יותר כוח פיזי, מי התארגן בצורה יותר טובה כלפי זה. יש פה יחסי כוחות אחרים, ולא חרוץ ונחשל?

כן.

תלמיד: ובאמת אם אני חושב על העבר, אולי זה היה פחות, לא היה משנה האם יש לך מזל או לא, אם נולדת למשפחה עשירה זה נחשב ליתרון. אז מה הרבגוניות הזאת, למה פה מי שמצליח הוא הפיקח יותר ולא החרוץ יותר, מה זה אומר על החברה?

זה אומר שהחברה בסופו של דבר לא יודעת איך לנהל את עצמה, ומי שמנהל אותה הוא הכוח העליון.

תלמיד: כלומר, אם אדם מוצא שגם אם הוא יעבוד וישתדל, לא מובטח לו שום דבר, איך זה שלב בהתפתחות? אתה אומר שזה יותר מקרב אותנו לבורא, שאנחנו יותר מבינים שהכוח העליון מנהל אותנו.

כן.

תלמיד: כאילו יש חוסר צדק מסוג אחר.

נכון.

תלמיד: פעם היה חוסר צדק מסוג אחד, עכשיו מסוג אחר. איך להתייחס והאם צריך לסדר את חוסר הצדק הזה? מה הוא מראה לנו?

חוסר הצדק העכשווי הוא חוסר צדק הרבה יותר חריף. כי אנחנו רואים איך העם מדבר, יש טענות למה לו מגיע יותר ולי פחות? למה לי כך ולו אחרת? היחסים נעשים הרבה יותר עמוקים. אבל יחד עם זה, כולם מבינים שאין כל כך מה לשנות, כמו שבעל הסולם כותב, שגם הנחשלים וגם המצליחים לא כל כך יכולים לשנות את מצבם.

תלמיד: פה כתוב שמעמד המצליחים הוא לא בעיה, אם הם משאירים מספיק חדוות חיים לנחשלים. אנחנו רואים שאף אחד לא מרוצה היום, מלבד קבוצה מסוימת כולם נלחמים. האם זה מפני שהמצליחים לא משאירים מספיק חדוות חיים, או כי הבורא לוחץ אותנו מבפנים ויש חוסר תענוג כללי?

אני לא יודע מה לענות, יש שוק גדול בו כל אחד, בכל רגע, דואג לשני דברים, הראשון לשמור על מצבו שלא יפגעו בו אישית והשני, שלא יפסיד לעומת האחרים ככל הניתן. לכן החברה מתייצבת באופן שהתפתחותה נעצרה כאילו, ואין כאן יותר מה לעשות מצד בני אדם.

תלמיד: האם לכוון את המאמצים לתיקון החברה? או לקבל את המצב כהזדמנות להתעלות אל הבורא ואז החברה היא לא הבעיה?

זה אותו הדבר. כי להתעלות, משמעו על פני חוסר השוויון. אנחנו מתחילים לייחס אותו לבורא ואם כך, אנחנו מקבלים אותו כנתון לעלייה שלנו אליו. אנחנו מקבלים את חוסר השוויון הזה בצורה נתונה ואז הכול תלוי רק ביחס שלנו, למה שהבורא עושה איתנו. כאן בעצם הנקודה שבה אנחנו צריכים להתחיל להרגיש שהחברה היא תוצאה מהפעולות העליונות.

תלמיד: לא ברור איך אפשר לתקן את חוסר הצדק הקיים כיום בחברה. יותר מזה, אנחנו קוראים ששום שיטה לא עובדת, לא מציעים לנו פתרון ברור איך לתקן את החברה שלנו, בעל הסולם אומר שרק בדת או בכוח ההשפעה של הכוח העליון אפשר לתקן. האם צריך לפנות יותר לבורא ולחפש שהוא יתקן אותנו? או לשנות משהו בתוך החברה?

אני לא חושב שבתוך החברה אנחנו יכולים למצוא כוחות שיעזרו לנו לתקן את החברה. לא. אבל העבודה שלנו עכשיו היא לגלות את מצבנו האמתי. המצב הוא כזה, שממנו אנחנו לא יכולים להגיע למצב יותר מתקדם.

תלמיד: אמרת שגם בגוף מתוקן יש נחשלים וחרוצים. מה זה אומר? אם קבוצה נמצאת במצב של "כאיש אחד בלב אחד", איפה ועל מה יש תחרות? ואם אין תחרות אז איך הם מתקדמים? נשמע ש"כאיש אחד בלב אחד" עלול כביכול לעצור את ההתפתחות?

כן, כביכול.

שאלה: נראה שאנחנו צריכים לעזור לגלות את המצב החולני שיותר ויותר צריך להתברר באנושות ובעם שלנו. שום פתרון לא קיים ולא יתקיים, גם לא כלכלי פוליטי, ואנשים יצטרכו להרגיש בבירור שהם הולכים פשוט לאכול זה את זה דרך אי הצדק בחברה, הם לא יוכלו לסבול ולעצור את עצמם. רואים שזו מחלה של הרצון לקבל, רואים שצריך תרופה נגד המחלה הזו, שהיא ממש ממקום אחר. אז אולי אפשר בעדינות, להתחיל לספר לאנשים מה קורה איתנו בעניין הזה?

תראה מה שהוא כותב בקטע ה', בסוף "(0/0) אין תקון לנחשלים, אלא אם כן הם יבחרו בעצמם (8/) את אותם החרוצים שימשלו עליהם. ואם אין בידיהם כוח הזה, אז סופם להיות מנוצלים לבלי גבול ע"י החרוצים." יש כאן כביכול פתרון כלשהו, אולי חלש, אבל קיים. בכל זאת המאסה הזאת של הנחשלים יכולה לשנות את מצבה העתידי.

שאלה: זה לא נשמע כפתרון, כי היום כל אחד הוא גם מנצל וגם מנוצל

כן.

תלמיד: אז מה הפתרון?

אנחנו לא יודעים, המצב עוד לא התבהר.

תלמיד: נראה שהכרת הרע צריכה לחדור לכל שכבות האוכלוסייה, רק אז אפשר יהיה לגשת. באיזה שלב זה קורה ואיך ניגשים?

אני לא יודע, אנחנו לומדים את זה כולנו יחד ונראה את העתיד.

תלמיד: איך ניגשים לאדם שכבר יש בו קצת הכרת הרע, הוא מרגיש שמנצלים אותו, שהוא מנצל, איך מסבירים לו?

אנחנו צריכים ללמוד טוב את "כתבי הדור האחרון" ואולי נוכל להוציא משם איזו תורה.

תלמיד: מה צריך להיות היחס המתוקן כשאדם מרגיש מנוצל, מרגיש ממש בכל מקום את הניצול של הרצון לקבל?

היחס המתוקן צריך להיות בזה שהוא דוחף את החברה, את הסביבה שלו, פחות או יותר, לתנאים של הדור האחרון.

תלמיד: הוא צריך להיות בהסכמה לכל מה שעובר עליו, לכך שמנצלים אותו?

לא, ודאי שלא, אם הוא בהסכמה הוא נחשב כמת. כדי לזוז, לברר את הדברים, לעשות תנועות בתוך החברה, הוא חייב דווקא לברר את הדברים המנוגדים כמה שאפשר ואותם להפעיל או בהם לפעול.

תלמיד: אז איך הוא יכול לתת דוגמה כשהוא מרגיש את חוסר הצדק, חוסר השוויון?

צריכים לחשוב.

שאלה: הוא כותב את הפתרון "(2/4) תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב צבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכלתם ולקבל כפי צרכם מטעם דת. [...]

והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית ההולכת ומתרחבת על עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס למסגרת ההיא יקבל עליו אותה הנהגה ואותה התכנית של המוסד באופן שכל העולם יהיה עם אחד לרוח והפסד ולתוצאות."

כן.

שאלה: האם אפשר לראות את החלוקה בין החרוצים לנחשלים, לפי כמה הרצון יותר קרוב לחומר? לדוגמה רצון החרוצים יותר מגושם, אז הם רואים יותר דרכים להצליח? או אולי להיפך, לחרוצים יש רצון יותר מנותק מהחומר?

מה תעשה, איך אתה יכול לגשת לחלוקה שאתה מדבר עליה? צריכים להיות בחברה מפתחות למצב שעליו אתה מדבר, האם הם קיימים?

תלמיד: יכול להיות שבכלל אין אפשרות להבין מי חרוץ ומי נחשל, שבעיניים שלנו זה כל הזמן משתנה.

כן.

תלמיד: אז מה אפשר ללמוד מזה, חוץ מזה שיש איזו חלוקה, שבעל הסולם כותב שהיא קיימת כנראה אי שם בטבע ואנחנו לא יכולים לגשת אליה ולא יכולים אפילו להבין באמת מי חרוץ ומי נחשל?

כן, בינתיים זה מה שנראה.

שאלה: מה ההבדל בין לראות את הקלקול בחברה, לבין לתקן בפועל ועד כמה הבורא מאפשר לנו לתקן משהו מחוצה לנו?

זה ההבדל של ארבע בחינות. בחינה זה שרק רואים שיש מה לתקן ועד שמגיעים לתיקון.

תלמיד: אני שם לב, שבכל התערבות שאני ניגש לטפל שמחוצה לי, המסקנה שאני צריך לתקן את עצמי.

נכון.

תלמיד: עד כמה הטבע בנוי כך, שאנחנו נתקן את החברה או משהו כללי?

הטבע בנוי לפי כמה שאנחנו צריכים להגיע לרצון לשינוי שלנו, ובהתאם לזה אנחנו נראה כמה אנחנו כבר נמצאים באותו מצב.

תלמיד: אנחנו רק צריכים לגבש רצון?

כן.

תלמיד: אבל התערבות בפועל זה לא משהו שאנחנו עושים?

לא, "ה' יגמור בעדי".

שאלה: החרוצים לא סובלים?

גם הם סובלים לכן הם חרוצים, יש בהם רצון חזק והם מרגישים את חוסר הסדר בחברה בינתיים בצורה חריפה מאוד.

תלמיד: מה המשותף בין החרוצים לנחשלים?

שהם משפיעים זה על זה.

תלמיד: ובזה בעצם יש את היכולת להתקדם, הפתרון נמצא שם, איך שהם רואים שהם שווים?

כן.

שאלה: כל מה שדיברנו עד עכשיו, מבחינתי רק ראינו איך המצב לא שווה ולא טוב. יש שכבה שטוב לה, החרוצים, וכל השאר רע להם, אבל זה מרגיש שזה לא המצב האמיתי. מפספסים את הנקודה איך חוסר השוויון הזה לכאורה, אמור לשרת את האנושות. אז במה?

בזה שכל אחד רוצה שינוי, כולם רוצים שינויים.

תלמיד: אותו שינוי?

לא, אבל כל אחד רוצה. ואיפה הם נפגשים בחוסר שוויון הזה, זאת השאלה.

תלמיד: ואנחנו יכולים לספק מענה לרצון הזה לשינוי, שיהיה משותף לכולם?

עוד לא רואים.

תלמיד: אנחנו אמורים לעשות את זה?

רצוי, אבל אנחנו עצמנו עוד לא יכולים לראות את זה, מכל שכן להראות לאחרים, להסביר ולמשוך אותם אליו.

תלמיד: מה אמור להיות העיקרון המנחה של החזון הזה?

שכולם ירגישו בו איזשהו פתרון.

תלמיד: פתרון לשינוי לא לרצון הנוכחי שלהם?

לרצון שגם לפי השקעתם הוא צריך להתמלא על ידי הפתרון.

תלמיד: זה ברור. אבל יש גם השקפה חדשה שכלפיה זה מאחד את כולם? כי אם ההבדלים נשארים, אז הם נשארים בעוצמה יותר גדולה, השאלה אם יש משהו שסביבו מתאחדים?

כן, רק לא מיד, אלא במשך הזמן עובר תיקון על החברה, כך שהם כולם מתחילים להתקרב זה לזה.

שאלה: הנחשלים רואים את החרוצים כמקדמים אותם, או רק שולטים עליהם ועושים להם את החיים קשים?

כנראה שרק שולטים עליהם.

תלמיד: והיחס הזה אמור להשתנות?

זה אמור להשתנות. אנחנו רואים את זה אפילו עכשיו, אפילו שאנחנו מצד הנחשלים שונאים את החרוצים והמוצלחים, אבל יחד עם זה אנחנו יכולים להבין את מצבם.

תלמיד: הכשל של המערכת זה שכל אחד לא רואה איך השני משרת אותו?

כן.

שאלה: אמרת קודם שיחס מתוקן, זה שהאדם דוחף את החברה לתנאי הדור האחרון.

כן.

תלמיד: וכדי לעשות תנועות הוא חייב לברר את הדברים המנוגדים ובהם לפעול. החרוצים הם אלו שלוקחים על עצמם לעשות את התנועות בדברים המנוגדים?

כן.

תלמיד: והנחשלים הם אלו שמתעצלים בזה. בעצם המטרה היא שהנחשלים יקבלו על עצמם לעבוד יותר בחריצות, או שהחרוצים יעשו את העבודה וידחפו קדימה, איפה הדגש צריך להיות?

בידי החרוצים כי בהם יש כוח.

תלמיד: זאת אומרת, להחשיב ולכבד את החרוצים, את התכונות בתוכנו שרוצות לפעול דרך הדברים המנוגדים, דרך הרגשות המנוגדות?

כן.

תלמיד: זה נשמע עבודה מאוד ברורה, מאוד פרקטית, איפה פה הבורא, איפה פה התפילה, איפה פה הצורך לכוח עליון?

איך אתה יכול לעשות איזו פעולה בלי בורא?

תלמיד: זאת אומרת, הבורא הוא היחיד שיכול לגרום לאדם לעבוד דרך דברים מנוגדים?

גם כן.

תלמיד: זאת אומרת, אדם בעצמו יכול לעבוד רק כך או כך והוא צריך את הבורא לשניהם?

צריך בורא לשניהם.

שאלה: חברה שבה יעבדו לפי היכולת וכולם ויקבלו לפי הצורך, גם בה יהיו נחשלים וחרוצים? מי הם, ומה ההגדרה שלהם?

לא, אצלם הכוח המניע בא מתוך שהם רואים כמה הם עוד לא מגיעים לאיזון עם החברה הנכונה, עם הסביבה.

שאלה: רואים שלפי היכולת, לאותם 10% יהיה תמיד יותר יכולת להשפיע ולאותם 90% פחות. אז נראה לי שהחלוקה הזאת תמיד תישאר?

אז זאת לא חלוקה. לא חשוב אם 90% או 10%, חשוב כמה כל אחד משתתף לפי התכונות שלו.

תלמיד: אז נגיד, בחברה שלנו היום ברור שמי שיכול לנצל את האחר, הוא חרוץ ומי שפחות הוא נחשל.

כן.

תלמיד: ובחברה אלטרואיסטית, כשכל אחד יעבוד לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו, יוצא שלא יהיו נחשלים?

לא יהיו.

תלמיד: וחרוצים?

וגם חרוצים לא יהיו.

תלמיד: אומנם שאולי בחיצוניות כן נראה שיהיו אנשים חרוצים או נחשלים?

זה בחיצוניות. כמו שאתה נכנס לבית חולים, ורואה איך כל אחד מתנהג לפי אחוזי הבריאות או החולי שבו.

תלמיד: זאת אומרת, יהיו מנהלים כי צריך אותם.

כן.

תלמיד: ולא יהיו נחשלים? זאת אומרת, אם אדם משפיע אולי בחצי אחוז הוא כבר שווה לאותו אדם שאולי בחיצוניות רואים שהוא משפיע בהמון?

כן.

שאלה: איך מתנהלת, ונראית חברה שהבורא מנהל אותה?

אני לא יודע מה להגיד לך, אבל תלוי מי מסתכל על זה. תסתכל על החברה שלנו, הבורא מנהל אותה?

תלמיד: כן.

כדי להביא אותה לתיקון. הוא מעורר בה חסרונות, כל מיני בעיות, כדי להביא אותה לתיקון.

תלמיד: בעיניים האלו הוא בעצם מנהל את כל האנושות, אם ככה.

כן. אבל בהתאם לצורת התפתחות החברה.

תלמיד: ובמה תורמים האנשים, החברים שבחברה לניהול הבורא?

ככל שהם רוצים להתחבר ביניהם, ולמשוך את עצמם לבורא.

תלמיד: איפה הבורא בדיוק בניהול החברה?

בפנים, בתוך החברה שהוא מנהל.

שאלה: אצלנו במדינה נראה שהחרוצים ממש מנצלים את הנחשלים. רואים שהתקשורת וכל מיני עשירים מושכים מאות מיליונים של דיווידנדים, והנחשלים צריכים לעבוד בשתיים, שלוש עבודות בשביל לסגור את החודש.

נראה שכאילו מנצלים אותם עד לגבול שהם לא יצאו לרחובות. לפני שלוש עשרה שנה כשהם עברו את הגבול, יצאו מיליון איש לרחובות, אבל עד הגבול זה ממש מנוצל. ובקטע פה הוא כותב שזה לא בהכרח. האם רק אצלנו בישראל זה ככה, לא תמיד מנצלים עד הגבול, עד לחדוות החיים, והאם זה משתנה?

אני לא חושב שמה שכתוב, כתוב בדיוק על החברה שלנו, ובעיקר על ישראל. אני לא מקבל את זה בצורה כזאת.

תלמיד: אבל יכול להיות שזה משתנה בין המדינות?

משתנה.

שאלה: הנחשלים, במה הם נחשלים? מה הכישלון שהופך אדם לנחשל?

נחשל בחברה.

תלמיד: מה זה?

בהצלחתו הפרטית בחברה.

תלמיד: במה האדם רוצה להצליח שבזה הוא נמדד ונחשל, בכסף בבנק או משהו אחר?

כסף בבנק תמיד.

קריין:

קטע ו'

"(13/1) מעמד החרוצים, דהיינו השליטים והמפקחים, סופם ליצור גלות מצרים על מעמד הנחשלים שהם העובדים, משום שהשליטים מקבצים לידם כל העודפים של העובדים, והם הלוקחים מהם חלק בראש, וכן מטעם טובת הצבור, לא יניחו לשום עובד להמלט מתחת ידיהם למדינה אחרת וישמרו עליהם כמו ישראל במצרים, שאין עבד יוצא מהם לחירות.

(13/2) מעמד החרוצים, בסופם, ימיתו כל הנכים והזקנים, שאוכלים ואינם עושים, או אפילו אם אוכלים יותר ממה שיוכלו לעבוד. כיון שהוא לרעת החברה: וסנטימנטים אין להם, כנודע.

(13/3) בשעה שהסוחרים והספסרים יתהפכו למחלקים יתהפכו הקונים למקבלי לצדקה מידיהם, וגורלם יחתך לפי חסדי המחלקים, או בשיעור היראה מפני המפקחים, אם יהיה להם ענין בזה.

(13/4) כיון שהבעלות והשליטה אינם זהות, למשל אניה השייך להמדינה, שכל אזרח יש לו בעלות עליה, עם כל זה אין לו דריסת הרגל שמה, אלא לפי רצונם של המנהלים השולטים עליה כמו כן אפילו אם תהיה ממשלת פרוליטריון, לא תהיה להם שום עדיפות יותר בנכסי הממשלה ממה שיש להם עתה בנכסי הבורגנים. כי כל השליטה שבהם רק למנהלים, שהם הבורגנים של עתה, או הדומים להם."

מסכימים או לא? אני חושב שהדברים האלה הם פשוט נתונים.

"(13/5) מדינה כזו, שק' שולטים על אנטי ק', מוכרח להמצא בידי אוליגרכיה בדיקטטורה מוחלטת אשר כל אנשי המדינה יחשיבו כמו אפס, ויהיו נתונים בידיהם לעונשים אכזריים, כפי שרירת לבו של כל מנהל ומנהל. כי באֹפן אחר לא יבטיחו קיום צרכיהם של המדינה."

זה ברור, לפי ההיגיון.

"(13/6) במשטר כזה צריכה הממשלה לדאוג שלא תהיה בחירה דמוקרטית, מחמת שרוב צבור הם אנטי ק'."

"(8/5) הק' האגואיסטי אינו משחרר כלום את הפרוליטריון ואדרבא במקום מעבידים בורגנים שהולכים בנוח עם העובדים יעמידו מעמד מנהלים ומפקחים שישעבד את הפרוליט' בכפיה בעונשים קשים ומרים והניצול והדיכוי יוכפלו עליהם, ולא יקל להם כלום מה שהניצול הוא לטובת המדינה, כי סוף סוף השמנת יקבלו המעבידים והמדכאים, ולעמלים יתנו הסערוויטקע [מי החלב הכחושים]. ותחת זה נמצאים בפחד מוות תמידי או עונשים הגרועים ממות."

תלמיד: מעניין שהוא כותב את זה בשנות החמישים של המאה הקודמת, בזמן שעדיין שליש עולם היה בטוח שהקומוניזם הוא הפתרון להכול. ועוד הוא כותב את זה במדינת ישראל שבה הייתה הערכה גדולה מאוד לשיטה הזאת, כולל הקיבוצים, כולל השלטון שהיה די חזק, ואסור היה להגיד משהו נגד השיטה הסוציאליסטית. כלומר בעל הסולם מאוד אמיץ שהוא כותב כאלה דברים חריפים.

וכל מה שהוא כותב פה לפרטי פרטיהם, תוך ארבעים שנה התברר כנכון, ממש מדויק. מדהים כמה מקובל רואה את טבע האדם, ורואה את ההתפתחות בניגוד למה שהעיניים, התקשורת, שכולם דיווחו. הוא פשוט רואה, ומתאר פה בדיוק מה יקרה, עד שבשנות התשעים זה כבר קרה.

אני פשוט מתפעל מהדיוק שלו, כי הוא כותב את זה לפני שזה התפרסם, לפני שראו את זה.

כן, בטח.

תלמיד: לדעתי אפילו סטלין עוד חי בשנות החמישים כשהוא כתב.

הייתה אז דווקא פריחה לכל הדעות הסוציאליסטיות.

קריין:

"(8/8) במדינה כזו, שהק' ישלטו על אנטי ק', מוכרחים המנהלים לראות, שלא תהיה אפשרות לבני המדינה לגלות העול והדיכוי שלהם, כי אחר שכל העבודות תהיינה ברשותם, אז יגזרו על המדפיסים שלא ידפסו, ועל הנואמים שלא ידברו ולא יגלו שום ביקורת על מעשיהם, אלא שיהיו מחויבים לשקר ולחפות עליהם ולצייר גן עדן עלי אדמות." זה מה שאנחנו רואים באותה רוסיה."ולא תיוודע צרתם לעולם. ומכ"ש המיעוטים שלא ימצאו חן בעיני המנהלים משום איזה טעם שהוא יוכלו להעבירם מעולם בלי בושה ובלי יראה שיודע לחוץ. ומה יהיה עם יהודים שרוב בני העולם שונאים אותם?"

על זה אין לשאול, אלה עובדות.

"(8/7) אמנם אמת גמור הוא שאי אפשר שתהיה חברה טובה ומושלמת אא"כ הרוב שבה הוא טוב כי ההנהלה מציירת טיב החברה, וההנהלה נבחרת מרוב צבור, ואם רובם רע, בהכרח גם ההנהלה היא רעה. כי רעים לא ישימו עליהם מושלים שיהיו למורת רוחם".

תלמיד: נראה לי שבנקודה הזאת יש לנו אפשרות לעשות איזה שינוי. גם מהקטע שקראנו קודם, אני מרגיש שגם החרוצים באיזו צורה הם עבדים לנטיות שלהם. אם התשעים אחוז דורש משהו יותר נכון, קרוב לאמת שאנחנו רוצים לגלות כל הזמן, אז לא תהיה להם שום אפשרות לעשות דבר אחר, והם בעצם מתחילים לשרת את התשעים אחוז. כך אנחנו יכולים, כמו בגוף, שהעשרה אחוז עובדים בשביל שאר הגוף שלא עושה כלום.

פתאום הרגשתי שזאת העבודה שלנו, לעבוד על התשעים אחוז. אולי אני טועה, אולי גם יש חלק שלנו שממש שייך לעשרה אחוז. איפה אנחנו רואים שינוי כזה משמעותי? בזמן שתשעים האחוז ממש דורש שינוי, אבל שינוי נכון, ואם לא -אז עוד כישלון ועוד כישלון.

מי מסכים עימו, או לא?

תלמיד: אם הנחשלים בוחרים נכון את החרוצים, אז החרוצים יכולים להוביל גם בחכמה וגם בהסכמה את כולם למצב יותר טוב.

כן.

תלמיד: אם הגענו למסקנה שצריך לפעול כנגד הטבע, אז בעצם הנחשלים צריכים להגיע למסקנה שהחיבור צריך להיות בבסיס של החרוצים. אפשר להגיד שההבדל הגדול בין החרוצים והנחשלים זה הזיכרון. כי הנחשלים לדוגמה, אם אנחנו מסתכלים עכשיו על העם, כולם ידעו בשמיני לאוקטובר שחיבור זה טוב, שאחדות זה טוב. אבל רק מי שחרוץ פועל בשביל לזכור את זה, והשאר שוכחים וחוזרים לרמה של האגו. אפשר להגיד דבר כזה?

הכול אפשר.

תלמיד: לא יהיה פתרון כול עוד זה לא יהיה מטעמי דת, הכרה שיצר האדם הוא רע.

תלמיד: כול עוד לא נגיע להכרה שאין יכולת לבנות חברה מתוקנת אלא על ידי בקשה מהכוח העליון שייתקן אותנו, ויתחיל לבנות בנו את היצר הטוב, ואז יהיה אפשר לבנות חברה שמתחילה להיתקן.

תלמיד: צריכה לקום חברה שהיא תהיה העשרה אחוז החרוצים, שתוביל את כל העולם לתיקון. כרגע עשרה האחוז שמובילים את העולם מובילים לקלקול, אבל הם עדיין שולטים על כולם. צריכה להיות חברה כמו משה שבא ולקח את כולם מהידיים של פרעה, והם הלכו אחריו למדבר, למרות שאחרי זה הם אמרו לו שהם רוצים לחזור לפרעה. הם חשבו שהוא יעשה להם טוב והם גילו שגם שם יש רע, אבל עדיין צריכה להיות איזו שליטה על כל הנחשלים, להוביל אותם למקום הנכון. כלומר התקווה צריכה להיות בחרוצים ולא בנחשלים, צריכה לקום חברה חרוצה שפשוט תיקח את השליטה אליה.

כן, נחשב יותר אופטימי.

תלמיד: הוא אמר בסוף קטע ה' שאין תיקון לנחשלים אלא אם כן הם יבחרו בעצמם את אותם החרוצים שימשלו עליהם. רואים בוועדי עובדים או דברים כאלה, הפועלים, או העובדים בוחרים מישהו שייצג אותם והם מהר מאוד הם מתקלקלים כי הם משוחדים והופכים להיות חלק ממערכת. לא ברור מה הפתרון. הוא גם אומר בכמה מקומות שכל עוד הרוב הם רעים גם אם הם יבחרו את ההנהגה הם יבחרו הנהגה רעה כמוהם.

כן.

תלמיד: מה צריך לקרות, הרוב צריך להפוך להיות טובים, איך קורה תהליך השינוי בסוף?

על ידי המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אם באמת וזה מובן שזה כך, למה הוא מקדיש כל כך הרבה עמודים לתאר את הקומוניזם?

כי אנחנו חיים בזה. אנחנו חיים על ידי השפעה מכל הזרמים האלה.

שאלה: מה מטרתו בתיאור כל הפרטים האלה, להראות שזה לא יכול לעבוד בשום צורה, זאת בגדול המטרה?

כן, יכול להיות שזאת המטרה. נסכים עם מה שנאמר, ואפשר להתעמק עוד בעצמנו במה שכתוב.

(סוף השיעור)