שיעור צהריים 04.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: אוקיי. שיעור בנושא - אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 6.

"גם אחר שהאדם עוסק בתורה ומצות, לא כל אחד זוכה לקבל את הטוב, כמו שאמרו חז"ל (ויק"ר ב' א') וזה לשונם "אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה למשנה, עשרה לתלמוד, ואחד להוראה". נמצא לפי זה, רק אחד מאלף יכול לזכות להוראה, ש"הוראה" נקראת שלימות. [...]

רואים אנו, שלא כל כך בנקל יכולים לזכות לבחינת הטוב והעונג. אם כן נשאלת השאלה כנ"ל, מי הוא המפריע. שכאן נראה, שהן מצד הנותן, והן מצד המקבל, אין כאן שום הפרעה. בטח, שהבורא ברא את הנבראים, שנתן להם רצון לקבל הנאה, אי אפשר לשנות ולבטל את הרצון הזה, המשתוקק לקבל תענוגים. אם כן, מהי הסיבה שלא מקבלים זה אלא ע"י יגיעה.

התשובה היא, ידוע כי בכדי שתהיה השתוות הצורה, הנקרא בחינת "דביקות", ולא יהיה ע"י זה ענין של בושה, לכן נעשה דבר חידוש, שבהכלים שהבורא ברא בהנבראים, שהם רצון לקבל לעצמו, הם נפסלו מטעם הנ"ל. אלא שהאדם צריך לעבוד ולתקן את הכלי קבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע. וזהו כל העיכוב שבדבר."

(הרב"ש. מאמר 27 "מהו שהמתגאה אין הקב"ה סובלו, בעבודה" 1988)

כל מה שכתוב נכון ואמת.

שאלה: רב"ש אומר שבטח העיכוב הוא לא מצד הבורא.

ודאי שהכול מהבורא, על זה אנחנו לא מדברים, מצד אחד. מצד אחר, הוא לא שם לך עיכוב בכל צעד ושעל אלא נתן לך רצון לקבל לעצמו כללי, ואתה צריך לעבוד עימו.

שאלה: מהו המאמץ שעליו מדובר פה?

ההתגברות שלנו צריכה להיות בזה שאנחנו כן רוצים להגיע להשפעה לבורא כמו שהוא משפיע לנו, ואז לפי השתוות הצורה בינינו לבורא נתחיל להרגיש מה הוא רוצה לתת לנו ואז אנחנו כבר נשלים עימו.

שאלה: אני לוקח מהקטע הזה שכל הבריאה נבראה כדי שאנחנו נבנה צורך, חיסרון והכול מכוון כדי שאנחנו נבנה חיסרון להשפעה. השאלה שלי היא, מדוע כל כך חשוב לבורא שאנחנו נבנה את הצורך הזה, את החיסרון הזה לרוחניות?

רוחניות זה נקרא השפעה, ואנחנו בנויים בצורה הפוכה, בקבלה, ברצון לקבל, ולכן כדי להגיע לבורא, לרוחניות, לעולמו של הבורא, אנחנו צריכים לגלות בנו תכונה אחרת, תכונת ההשפעה. היא לא נמצאת בנו, אבל אנחנו יכולים על ידי המאמצים שלנו להזמין על עצמנו השפעה מלמעלה שהיא תשנה אותנו, שהיא תהפוך את הרצון לקבל שלנו לרצון להשפיע, וזו העבודה שלנו.

זו עבודה קשה מאוד וכולה תלויה רק במאמץ שאנחנו נעשה. אם נעשה מאמץ כמו שצריך אז נזמין עלינו מלמעלה אור מיוחד, כוח מיוחד שבהשפעתו עלינו יעזור לנו להשתנות, להתהפך מהרגליים לראש מה שנקרא. אנחנו נתחיל להרגיש תענוג בהשפעה, כמו שעכשיו אנחנו מגלים תענוג בקבלה, וזו כל העבודה שלנו.

איך אנחנו עושים זאת? על ידי זה שנמצאים בחברה, בין החברים, ולומדים בקשר בינינו איך טוב להשפיע לחברים. וכשהחברים משפיעים זה על זה, לאט לאט על ידי ההשפעה ההדדית שלהם, הם מגלים שיש תענוג גדול בהשפעה, ואז מבקשים מהבורא שייתן להם עוד ועוד רצון להשפיע, וכך מתקרבים לרוחניות, לכוח השפעה.

שאלה: מה זה אומר בדיוק להשלים את הבריאה?

להשלים את הבריאה זה להביא את עצמנו למצב שאנחנו יכולים לקבל מהבורא כל מה שהוא רוצה לתת לנו. זה מה שאנחנו רוצים, לקבל מהבורא את כל מה שהוא רוצה לתת לנו. זאת אומרת, שיהיה לנו את כל הרצון לקבל הגדול שהוא ברא, והכוונה שלנו תהיה שאנחנו עושים את זה רק בשבילו, זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

תלמיד: אבל בדרך הרוחנית האגו שלנו מתגלה יותר ויותר וזה הופך לסבל להרגיש את כל הריחוק מהבורא. איך זה ייתכן שמצד אחד הבורא מעלה לנו את הרצון לקבל, ומצד אחר הוא רוצה לתת לנו את כל השפע הזה?

הוא רוצה שאנחנו נקבל את כל השפע, אבל לקבל את כל השפע אנחנו יכולים בדיוק באותה הצורה כמו שהשפע, זאת אומרת במידה שתהיה לנו השפעה בחזרה למקור השפע, ולכן אנחנו חייבים קודם כל לרכוש את תכונת ההשפעה.

שאלה: מי הם האלף שנכנסים לחדר ומי יוצא להוראה, מה זה המצב הרוחני הזה?

אלו דרגות, כמו מדרגות שאנחנו צריכים לעבור. כדי להשיג דבר שלם, אנחנו צריכים לעבור חמש מדרגות - נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, וכאן רב"ש מכנה אותן בצורה אחרת.

שאלה: איך אני יכולה לעשות משהו בשביל הבורא אם אני לא מרגישה אותו ואיך לא ליפול לאיזה דמיון שאני עושה משהו בשבילו?

כשאנחנו מגיעים לרוחניות אנחנו מתחילים להרגיש אם זו אמת או לא, האם באמת אנחנו משפיעים לבורא בזה שמקבלים ממנו או לא. כי אם אנחנו לא משפיעים, אז אנחנו לא יכולים לקבל, אז הכלי שלנו נשאר ריק, תחת הצמצום כמו שאנחנו לומדים.

תלמידה: אז רק כשמגיעים לרוחניות אפשר להתחיל לכוון לעשות נחת רוח?

ודאי, כן.

תלמידה: אז מה הכוונה שלי עד אז?

עד אז את מחפשת איך להתחבר עם החברות ולבנות איתן יחסים שאתן ביניכן נותנות זו לזו, עד שאתן בונות רצון לתת אחד גדול ועימו אתן מגיעות לבורא, ואז אתן יכולות לקבל מהבורא והקבלה הזאת תהיה כהשפעה.

תלמידה: אבל מה מבדיל בין הנתינה הזאת לבין נתינה גשמית?

אין לך מה לתת, את אף פעם לא נותנת. אף פעם בחיים שלנו אנחנו לא נותנים, אם אנחנו מדברים על תענוגים אז אנחנו רק מקבלים, אין לנו שום אפשרות לתת למישהו איזה תענוג.

תלמידה: אמרת שאנחנו צריכות לבנות רצון משותף לתת, מה זו הנתינה הזאת?

זה מה שאנחנו רוצים שיבנה בינינו, אנחנו רוצים להיות קשורים זה אל זה כדי שכל אחד ילמד איך לתת לזולת.

תלמידה: מה לתת לו?

לא חשוב מה. כוונה, יחס.

שאלה: מהקטע אני מבין שמדובר על עיכוב בין לא לשמה ללשמה?

נגיד שכן.

שאלה: רב"ש כותב "התשובה ידוע כי בכדי שתהיה השתוות צורה הנקרא בחינת דביקות ולא יהיה על ידי זה ענין של בושה לכן נעשה דבר חידוש שבהכלים שהבורא ברא בנבראים". לא ברור לי מה עניין הבושה ומהו החידוש שהבורא עשה בכלים?

עניין הבושה הוא כדי שנעצור את עצמנו ולא נוכל לקבל עד שנהפוך את הבושה לכבוד ואת הקבלה להשפעה.

שאלה: על ידי מה אנחנו יכולים להפוך את הבושה לכבוד?

על ידי זה שאנחנו רוצים לתת לזולת במקום לקבל ממנו.

שאלה: אנחנו לומדים שמגיעים לאהבת הבורא דרך אהבת הנבראים, אבל ההשפעה קורית כשאנחנו מתייחסים לחברים כאילו שהם הבורא. לא בצורה הגיונית, אני יודע שאלו החברים אבל אני צריך להרגיש את הבורא. למה יש התנגדויות להרגשה כזו?

בינתיים אני לא יכול להחשיב את החבר כמו הבורא, זה יקרה אחר כך, לעתיד לבוא. בעתיד אני אבין שאין חוץ מהבורא שום דבר, "אין עוד מלבדו", ואני אתייחס בכלל לכל אלמנט במציאות שזה ממש הבורא מגלה לי אותו. בינתיים אני לא יכול לעשות זאת.

שאלה: האם כדי להגיע לתפילה אמיתית אנחנו צריכים להגיע לפחות אלף פעמים לתפילה שלא לשמה?

לא. לא צריכים אלף פעם להגיע, אלא אנחנו צריכים להשתוקק להגיע לתפילה. שאנחנו מתפללים שיהיה לנו כוח השפעה, כוח נתינה, כוח דבקות, ואנחנו לא צריכים לספור אלף פעם. ולא צריכים עד אלף פעם. תתחילו ותראו שזה מגיע מהר.

שאלה: תודה על ההסבר מה זה "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה". וגם לצוות חומר הלימוד שנותן כותרות לשיעורים, זה כל כך פותח את הלב ומעמיק את ההבחנות שלנו. אז גם על תודה.

תודה לך.

תלמידה: הוא כותב כאן שלא כל אחד יכול לקבל את הטוב, וגם שמעתי אותך אומר בתחילת השיעור שזאת עבודה קשה. אני מרגישה שהרצון לקבל כל הזמן לוחץ עלי ואומר לי איך תקבלי יותר, איך יהיה לך טוב יותר. כל הזמן לחץ לתענוג. איך אדם יכול להגיע למצב שהרצון להשפיע ילחץ עליו כך, שאני לא ארגיש כעבודה קשה, שיהיה לי כל הזמן לחץ איך אני אשפיע, איך אני אשפיע?

אני חושב שהכי טוב והכי נכון להגיע לזה מתוך קנאה. "קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". על ידי קנאה, תאווה וכבוד האדם מעלה את עצמו לדרגה יותר גבוהה. הוא מקנא באחרים, בחברות שלו, בחברים. ותאווה שהוא רוצה להגיע להרגשת הבורא. וכבוד שהוא רוצה שהבורא יהיה אצלו כנמצא במקום העליון ביותר.

תלמידה: אני מבינה, אבל איך עושים את זה? אנחנו מראות כל הזמן דוגמה.

חושבים, מתפללים, מבקשים והעיקר יחד. ואם נעשה את זה יחד, אז בטוח שנצליח. למשל אני עכשיו מדבר איתכם על העבודה הקבוצתית שלנו, זו תמיד עבודה קבוצתית, ואני בטוח שהחברים שלי עכשיו גם שומעים אותי, אומנם הם לא נמצאים יחד איתי באותו מתחם, אבל גם הם חושבים על זה. ואנחנו חושבים איך יחד אנחנו יכולים כך להתחבר ולהתקרב ולחשוב יחד - על דבר אחד ועל פעולה אחת ועל תוצאה אחת.

תלמידה: איך אנחנו לא נרד מהמתיחות הזאת שתהיה באוויר וכל אחד ירגיש לחץ בצוואר שהוא רק רוצה להשפיע, איך כל הכלי העולמי יגיע למצב הזה?

אתן צריכות להזכיר זו לזו שאתן נמצאות כל הזמן ברדיפה אחרי זה. זה אפשרי, עד שהרגל נעשה טבע שני.

שאלה: אלף נכנסים ואחד יוצא להוראה. אני מדמיין לעצמי את זה כמרוץ אופניים שאחד מגיע לקו הסופי והוא חזק ברוח. בעבודה הרוחנית הוא צריך לתת לכולם לעבור ולהגיע אחרון אחרי כולם, איך זה מתחבר, לא ברור?

זה לא שאני צריך לתת לכולם לעבור, אלא אני דוחף את כולם קדימה ורוצה שהם יגיעו למטרה ואני אבצע את המטרה במקומם כדי שהם יגיעו אליה, זה נקרא "השפעה".

שאלה: כשאני נותנת לעשירייה את כל הכוח ואני מנסה לראות תוצאה ולא רואה. האם זאת הבקשה לבורא, לתת לי כוח השפעה?

אם את כל הזמן מכוונת לבורא ומבקשת ממנו שזה יקרה, אז כן, זאת כבר תפילה.

שאלה: למה להעביר את כל השנים כדי לתקן ולזהות אחד אחד את שש מאות עשרים הרצונות לקבל, האם לא יותר טוב להתרכז ברצון אחד להשפיע וככה נבטל את כל הרצונות האגואיסטים ונעשה את זה הרבה יותר מהר?

כך אנחנו באמת עושים, אתה צודק. אנחנו רוצים להגיע להשפעה בלבד ולא צריך שש מאות ועשרים כל מיני אופני השפעה, פשוט להשפיע, זה הכול.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתחיל להרגיש תענוג מהשפעה בזה שנראה שחברים נהנים מהשפעה ואז גם אני. ואם אני לא רואה שהם נהנים, אני רואה שהם עובדים קשה, משקיעים בהפצה או בקבוצה, אבל לא נהנים, אז איך זה?

מה איך זה?

תלמיד: איך אני אלמד מהם שהשפעה זה תענוג? אמרת שצריכים ללמוד אחד מהשני שהשפעה זה תענוג.

אבל זה שאתה משפיע להם ועוזר להם, אתה יכול לדרוש מהבורא שייתן לך תענוג בעבודה להשפיע לחברים.

תלמיד: אפשר לקבל תענוג מהשפעה כשאתה עדיין לא ברוחניות?

תנסה, תבקש מהבורא, "אני רוצה לקבל כוחות לעבודה, אני רוצה לקבל תענוג להשפעה כדי שאני אתן כול מה שאפשר ממני לזולת".

תלמיד: זה כאילו נשמע כמו עבודה, לא תענוג ליהנות מזה.

בטח שככה. אלא אתה רוצה בכלים דקבלה לקבל תענוג?

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים ללמוד אחד מהשני שתענוג להשפיע, אבל אני פשוט לא רואה את זה באחרים.

אתה צריך עוד לחשוב.

שאלה: האם כשאנחנו מתקרבים לדבקות ויוצרים כלי, אנחנו עולים מעל למצב הבושה?

ודאי שכן. איזה בושה נשארת לי אם אני עוזר לכולם, אם אני נותן לכולם, אם אני דואג לכולם, למה יש לי בושה? אין בושה.

שאלה: כשאנחנו מנסות לתת נחת רוח לבורא על ידי פעולות קטנות של השפעה גם אנחנו מרגישות קצת תענוג. האם זו צורה של דביקות בבורא או רק תענוג של האגו?

זה תענוג שיש בו תענוג אמיתי.

שאלה: יש איזו הרגשה שאנחנו כל הזמן סופגים את הידע ויכולת וכל הדברים האלו ואוגרים באיזה מקום, איך להעביר את זה בצורה יותר פעילה, איך להגביר את העבודה בעשירייה?

דברי עם החברות שלך בעשירייה.

שאלה: בציטוט מספר 6 נאמר שהדרך היא קשה מאוד. לעתים אנחנו מוצאות את עצמנו מנסות להשפיע ויש פה המון מחשבות שנכנסות, המון מכשולים שמתעוררים. ואני זוכרת שפעם קרה לי משהו והרגשתי משהו בתוכי והתחושה היתה ש"הבורא הוא גבוה והשפל יראה", ואז הבנתי שכל ההרים הגבוהים או לכאורה כל המכשולים שאנחנו רואים הם כדי שאנחנו נגלה שאנחנו שפלים ושאנחנו נתעלה מעל הדעת. אנחנו צריכים להקריב את האגו שלנו כדי להשפיע לחברים, כמו שרב"ש אומר "רם ה' ושפל יראה". אני רציתי פשוט לחבר את זה למה שאנחנו קוראים כאן במאמר.

כן זה נכון.

שאלה: מאלף יוצא אחד, אבל יוצא. ואני מרגיש שאני נמצא בכיתה גדולה שיש שם גם חדשים וגם חברים עם ניסיון וכולם לומדים ממורה אחד, והנושא הוא תמיד אחד, ואפשר לשאול רק לפי נושא, וגם למדנו שהחברה צריכה לשמור על הייחודיות שלה. איך להתפתח בשאלה הזאת, אני מרגיש שחסר לי, אני צריך יותר, איך לפעול?

לפניך יש הרבה חומר אצלנו בארכיון גם ברוסית שאתה מדבר וגם בכל יתר השפות, תכנס לשם ותקבל שם גם הדרכה וגם מקורות ואז תתפתח.

תלמיד: אני נכנס, אני מתחיל לקרוא, יש לי מיליון שאלות, אני מבין שאני בעצמי לא יכול, אני צריך מורה, אני לא מגיע להבנה לבד. כשאנחנו מבררים פה הכול ברור לי, ולבד אני לא יכול, לא מצליח?

זה לא נכון. זה לא נכון. אם אתה רוצה ללמוד אתה יכול ללמוד מכל החומר שיש לנו בארכיון. זה שאתה בא בטענות זה מפני שאתה פשוט לא רוצה להיכנס וללמוד. אתה רוצה שיגישו לך את זה על המגש ולא יהיה לך קשה לקבל את החומר, זה פשוט מתוך כך שאתה עצלן ומפונק. תראה איך כולם צוחקים עליך, כנראה שאני צודק.

שאלה: "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" זה אומר שמספיק שרצון אחד מגיע ללשמה ומכריע את כל האלף לקראת לשמה?

לא. מדובר על אדם אחד ומתוך כל מיני אלפי טענות ובעיות ושאלות שהוא בא איתן, סך הכול הוא יוצא עם פתרון אחד.

תלמיד: אבל זה מתוך אלף איש, או מתוך רצונות?

לא מתוך אלף איש.

תלמיד: רצונות.

כן.

שאלה: יש לנו בירור מאוד רציני בעשירייה. בשיעור צהריים מאתמול ביררנו שהודיה יכולה להפוך לעונג אגואיסטי להשפיע לבורא. זאת אומרת גודל הבורא הוא מתקן.

כן.

תלמידה: באחד השיעורים, שמענו ממך שהמסך הוא תופעה דו צדדית, כי מדובר על יחסים עם הבורא. מסך, האם לקבל אותו כמידה שלמה. נגיח מידה שלמה היא שקל. וזו תופעה דו צדדית ביחסים בין בורא ונברא. אז מה זה מצדי חצי שקל, ומה זה מצד הבורא חצי שקל?

הכוונה היא שאתן משלימות אחת את השנייה.

שאלה: האם הרצון להשפיע תלוי במאמצים שלנו להיכלל בתוך החברות?

כן, הרצון להשפיע שלנו הוא תלוי עד כמה שאנחנו נכללות מהחברות.

שאלה: מה זה אומר שהכלים פסולים, או נפסלו, כמו שכתוב במאמר?

שאין עליהם צמצום ומסך ולכן הם פסולים לקבל על מנת להשפיע.

שאלה: אני מקווה שהפעם אני אוכל להסביר את השאלה שלי בצורה טובה יותר.

שאלה: נראה שבהשפעה לא אני הוא זה שמבצע את הפעולה, זה נעשה למעלה מהדעת אבל אני נמשך כאילו על ידי האור. אני לא זה שמבצע את פעולת ההשפעה, הבורא משתמש בכלים שלי, בנקודה הזאת איך יכול לומר שאני זה שמשפיע?

לא, ודאי שאת כול זה עושה הבורא, אבל דרכך.

תלמיד: אז אני צריך רק לתת לו רשות להשתמש בכלים שלי?

נכון, אתה רוצה שהוא ישפיע דרכך על אחרים.

תלמיד: אמרת שלחבר יש הרבה רצונות, הרבה בעיות, אבל יש רק פתרון אחד.

כן.

תלמיד: אז מהו הפתרון הזה?

הפתרון בין כולנו הוא רק בחיבור.

תלמיד: אבל לכאורה כאילו יש לנו כל מיני בעיות שונות?

אין, זה הכול נובע מחוסר חיבור. הכול תוצאה משבירת הכלי של אדם הראשון.

תלמיד: אז כל הבעיות האלה מיועדות לאותה המטרה?

כן.

תלמיד : אם כך כל בעיה יכולה להיפתר על ידי החיבור?

כן, רק עכשיו אתה מגלה את זה?

תלמיד: אז כל דבר אנחנו צריכים להעלות למעלה מהדעת ואז אנחנו נהיה שמחים?

כן.

שאלה: אם חברה בעשירייה שלנו מתמודדת עם קשיים גדולים מאוד. האם כשהיא סובלת אנחנו צריכים לעזוב הכול כולל הפצה ופשוט להתפלל עבורה. אני חושבת שאם הייתי אימא והבת שלי הייתה חולה או הבן שלי היה חולה הייתי עוזבת הכול ומתרכזת רק בו. האם כך צריך לעשות עם חברה שנמצאת במצב קשה?

אתם צריכות כולכן להתפלל עבורה בזמן הלימוד, בזמן העבודה, בכל מיני זמנים שאתן יכולות לעשות וצריכות לעשות כל אחת בבית שלה, כל אחת בעבודה שלה, אבל כל הזמן לחשוב שאתן בזה רוצות לעזור לחברה שהיא זקוקה לכך.

קריין: קטע מספר 7 כותב בעל הסולם.

"יש אנשים שנולדים עם רצון חזק ולב רחב ומוח חריף. ולזה אנו קוראים "חכם", מסיבה שהוא מוכשר לקבל חכמתו יתברך.

ולעומת זה, יש אנשים שנולדים טיפשים. היינו, שהם אנשים מצומצמים, היינו שכל מחשבתם ורצונם הוא רק בעניני עצמו. וענין הרגשת הזולת הם לא יודעים מהו, כי לא יבינו מהו השפעה לזולתו. ואיך הם יכולים לבוא לידי דרגת צדיק? שאי אפשר להיות צדיק, עד שבאים לאהבת ה'. ואם אין לו אהבת הזולת, אין באפשרותו לבוא לידי אהבת ה', כמבואר במאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה"? ולפי זה, לאנשים כאלו אין להם בחירה. ומכל מקום "צדיק ורשע לא קאמר", משמע שיש להם בחירה?

ויש להבין זה על דרך שאמרו חז"ל "ראיתי בני עליה והם מועטים". שענין "בני עליה" כוונתו על דרך הנ"ל: אנשים, שיהיו מוכשרים ועומדים לדביקותו ית', הם מועטים. ולכן שתלן בכל דור ודור. לכן כבר יש בחירה להטיפשים, ללכת ולהתחבר ולהתדבק עם צדיקי הדור. ועל ידי זה יקבלו כח והכשרה, שיוכלו לקבל עליהם את עול מלכות שמים."

(בעל הסולם. "שמעתי". רמ"ה, "קודם יצירת הולד")

תלמיד: אתה אמרת שבכל מקרה אפילו שבן אדם רוצה להשפיע, אנחנו מקבלים את כל האפשרויות מהבורא יתברך מלמעלה, עכשיו זה נכון?

כן.

תלמיד: איך משתלבת פה האמרה ש"הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים"?

מה זה שייך? למה יראת שמיים מפריעה לך?

תלמיד: לא, אני אומר שאם הכול בידי שמיים, אז יראת שמיים אומרים שזה דבר שבא מצד הנברא אל הבורא. שלבורא אין שליטה על זה. זאת אומרת זה בא מתוך הנברא עצמו.

כן.

תלמיד: ולפי ההסבר שאתה נתת, אם אני הבנתי נכון, הכול בא מלמעלה, זאת אומרת אנחנו כביכול בובות על חוט שאין לנו שום שליטה על מה שאנחנו עושים.

כן, אז מה?

תלמיד: אתה יכול להבהיר?

לא, רק יראת שמיים תלויה בתפילה שלך, אתה צריך לבקש שתהיה לך.

שאלה: זאת אומרת התפילה עצמה היא מתוך הלב של האדם והיא לא באה מלמעלה?

אז היא באה מלמעלה, אין דבר שלא בא מלמעלה.

שאלה: בקטע הזה כמו בעוד קטעים רבים כתוב על אנשים שיכולים לקבל על עצמם עול מלכות שמיים. אז יש אנשים שהם לא מסוגלים? מה זה היכולת הזאת וממה לוקחים את זה ואם לכולם יש?

יש את זה לכולם, אבל העניין שהכול תלוי באדם. התכונות האלו להגיע ללשמה נמצאות בכל אחד אבל תלוי באדם ככל שהוא לא עוזב את הדבר הזה ונחוץ לו והוא לא עוזב עד שמקבל. כמו ילד קטן שאי אפשר להרגיע אותו עד שהוא מקבל מה שהוא רוצה, ככה זה.

תלמיד: זאת ההתעקשות שלנו, המאמץ, זה מה שקובע?

כן.

שאלה: איך הפצה בשפה שלי עוזרת לאנשים למצוא את חכמת הקבלה אם אני לא רואה שום תוצאות, האם להפסיק או להמשיך על אף שאין תוצאות?

את חייבת להמשיך להפיץ בשפה שלך ובטוח שזה פועל, אבל חשוב שתלמדי איך להפיץ.

שאלה: קורה שיש רצון לתת ולעשות את זה אבל בפנים אתה בהתחלה מתנגד, ואז אתה מוכן ורוצה לעשות, אבל ברגע הזה כבר מישהו אחר עשה את הפעולה. אני מבינה שמספיקה העבודה בלב ומחשבות והפעולה היא לא חובה או שאני לא מבינה טוב?

תמשיכי לעשות מה שצריך, אל תשימי לב לכל מיני הפרעות אלא להמשיך לעשות קדימה כול מה שצריך.

שאלה: איך לטיפשים לפי הקטע, יש אפשרות להתחבר עם הצדיקים אם אין להם הרגשת הזולת?

הם יודעים שהם לא טובים, לא חכמים, ואין להם שום אפשרות להגיע לתוצאות נכונות, אבל הם מוכנים לכל דבר, כל מה שידרשו מהם ולכן הם מצליחים.

תלמיד: ואיך נכון להבין את זה שיש חכמים וטיפשים, אלה רצונות בי או אלה אנשים?

לא, זה בתוכך, הכול רק בך.

קריין: קטע מספר 8.

"יש ב' [שני] הפרשים, מכל הדורות לדורו של המשיח:

א. שרק בדורו של המשיח, אפשר להשיג כל קכ"ה [125] המדריגות, ולא בשאר הדורות.

ב. שבכל הדורות, בני עליה, שזכו להשגה ולדביקות, מועטים הם, כמ"ש חז"ל על הכתוב: "אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה", דהיינו לדביקות ולהשגה. אבל בדורו של משיח, יכול כל אחד ואחד, לזכות לדביקות ולהשגה, כמו שאמרו: "ומלאה הארץ דעה את ה'", "ולא יְלַמדו עוד איש את רעהו, ואיש את אחיו, לאמר, דעו את ה', כי כולם ידעו אותי, למקטנם ועד גדולם"."

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

תלמיד: לפי בקשתך החל ממחר נתחיל ללמוד בחלק הראשון של שיעור הקבלה היומי את "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו'. ורציתי כבר לשאול אותך באותה הזדמנות, איך אתה רואה את הכניסה הזאת שלנו ככלי עולמי ללימוד משותף ב"תע"ס"?

אנחנו נראה קודם כול עד כמה אנשים יכולים להחזיק, אולי חצי שעה, שלושת רבעי שעה, ואחר כך נעבור לחלקים אחרים של השיעור. אבל צריכים להתחיל כבר ללמוד גם את "תלמוד עשר הספירות". אנחנו עברנו הרבה מאמרים של רב"ש ובעל הסולם ובאמת לא נשאר לנו כל כך הרבה, יש לנו עוד "הקדמות" קצת ו"תע"ס", "תלמוד עשר הספירות".

שאלה: למה עכשיו, מה מיוחד עכשיו שכולנו נכנסים ללימוד כזה, במה אתה רואה את התועלת מהלימוד הזה?

אני רואה שהחברה שלנו צריכה לטעום משהו מ"תלמוד עשר הספירות". לומדים אותו בכל מקום, אנשים חושבים שהם יכולים להשיג על ידי הלימוד הזה משהו גדול. באמת יש שם אור גדול וצריכים ללמוד איך להוציא אותו משם. נקווה שאנחנו נזכה לזה.

תלמיד: איזו הכנה אנחנו צריכים לעשות כדי להגיע מחר לשיעור ולצלול איתך ל"תע"ס"?

מי שיש לו "תלמוד עשר הספירות", אז שיהי כרך ב', "תע"ס", ונלמד. זה הכול ולא צריכים יותר שום דבר. ננסה קצת ועוד קצת.

שאלה: האם לפי הציטוט ""אדם אחד מאלף מצאתי", ש"אלף נכנסים לחדר, ואחד יוצא להוראה"," הכוונה היא שכולנו "בני ברוך" "כאיש אחד בלב אחד" יוצאים לאור?

גם זה נכון.

(סוף השיעור)