שיעור בוקר 03.08.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות". כרך א', חלק ד', עמ' 209, דף ר"ט, פרק א', אותיות א' – ג'

קריין: ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 209, דף ר"ט, פרק א', אות א'.

חלק רביעי

עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים

פרק א'

מבאר ראש וגוף דאדם קדמון עד הטבור, אשר בע"ס דראש אין עוד מציאות כלי, ובע"ס דגוף ישנה מציאות כלי א' שנקרא כתר, ועה"ס נבחנות בכלי זה ע"פ התרחקותן מבחינה ד'. ולהיותן בכלי א' נקראות עקודים.

קריין: אות א', כותרת "אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות".

אות א'

אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות

"* כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן."

* עץ חיים היכל א"ק שער ד' פ"א.

קריין: אות א' למטה. אות א' מתייחסת ל"שום דמיון וצורה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.

וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי."

שאלה: אם אין לנו אפשרות לגלות משהו לפני עולם האצילות, אז איך בעל הסולם מתאר לנו את כל מה שהיה לפניו?

כנראה שיש אפשרות, נראה את זה אחר כך.

קריין: אות ב' קטנה מתייחסת לדברי האר"י "לדבר דרך משל ודמיון".

"ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.

וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה. ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.

ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.

וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות."

שאלה: זה מעניין איך הוא מתאר פה את התהליך, הוא כותב שבהתחלה אתה חייב להבין את הענף ביחס לשורש שלו שנמצא בעולם האצילות. איך מקובל משיג את היחס הזה?

מכך שיש לו כלים, כלים דהשפעה, שהם במשהו דומים לכלים של עולם האצילות, לכן הוא משיג, ואתה לא יכול. כשתהיה לך יכולת לקלוט גלים בעין, גלי אולטרה, אינפרא, אז גם אתה תראה דברים שנמצאים בגלים האלה. זה לפי חוק השתוות הצורה, אם אין לך השתוות צורה עם עולם האצילות שהוא מעל העולם הזה, אז אתה לא יכול להרגיש אותו.

לכן אנחנו צריכים להתקרב לתכונות של עולם האצילות. איזה תכונות? תכונות ההשפעה. איך אתה יכול לדעת אם אתה מתקרב לתכונת ההשפעה? יש לך עשירייה, שם אתה יכול להרגיש אם אתה מתקרב לזה או לא. אל תשכח זאת. נותנים לך אפשרות, הזדמנות, למדוד, לבדוק, לראות, לברר לעצמך עד כמה אתה קרוב או רחוק מקדושה.

שאלה: הוא כותב, "שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו." איזה קשר יש בין המציאות הזאת לעולמות עליונים?

התכונות הפנימיות שלך הן צריכות להיות כתכונות רוחניות, במשהו דומות לתכונות רוחניות, ואז כלפי תכונות רוחניות הן יהיו כענף ושורש. השורש הוא העליון, אלו תכונות הבורא, והענף אלו התכונות שלך שהן במשהו דומות לבורא.

תלמיד: כתוב "ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור". אנחנו כן מבינים מה הם אומרים, אולי אנחנו לא מרגישים אבל כן מבינים, האם זה נכון?

זו עדיין בעיה להסביר, כי אנחנו לא מרגישים את העולם העליון בכלום.

כאן מדובר על החכמים שכבר השיגו את העולם העליון, הם נמצאים בעולם התחתון ויכולים לסדר קשר בין עליון ותחתון ולהתחיל לקרוא לתכונות שבעולם העליון בשמות של הענפים שלו בעולם התחתון.

תלמיד אם כך, אנחנו שלומדים כל יום שלוש שעות, מה אנחנו קולטים אם אנחנו לא קולטים כלום?

אתם יכולים לקלוט, זו הזדמנות לקלוט, לפי המידה שאתם משתווים עם העולם העליון.

תלמיד: ומה מקבלים מזה?

מתחילים להרגיש את העולם העליון. נמצאים בעולם התחתון ויכולים להרגיש את הקשר בין עליון ותחתון, בין שני עולמות.

תלמיד: האם יש ברכה בזה שאנחנו לומדים ולא מבינים?

לא תעזור לך שום סגולה חוץ מדבר אחד, ללמוד כמו שצריך.

תלמיד: שאלתי האם יש ברכה בזה שלומדים בלי להבין דבר?

אנחנו לא לומדים כדי להבין אלא כדי לקבל כוח להשפעה.

תלמיד: אם כך, יש סגולה בזה שלומדים בלי להבין.

כן, זאת הסגולה. הסגולה היא בזה שנקבל כוח להשפיע.

אות ב'

י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה,

צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף

"אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות מתפשט בהם והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף."

קריין: אות ג' למטה. מתייחסת ל"יוד ספירות דאצילות".

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה מקצה אל הקצה, כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו. וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה."

אות ג'

האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים

"* הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן, כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם אשר הוא נקרא בשם יעקב, והתחיל בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"א.

קריין: אות ד' למטה. מתייחסת ל"עקודים נקודים וברודים".

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ד) הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו. ונקרא ג"כ קו אחד או עולם אדם קדמון, קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.

אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.

וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת. אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א' בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.

וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שמחמת זה יצאו ונאצלו עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון (אבות רפ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל. עשרה מאמרות, פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: חסד, דין, רחמים. וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.

והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה, מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. ואח"כ יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: כח"ב, המכונה ראש, אבל בז"ת, עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם ההוא היה ענין שבירת הכלים.

ושביה"כ האלו נעשו סבה, שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים, גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, הנקרא עולם הברודים. ועולם התיקון, מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.

ונתבאר ההפרש מג' עולמות הנזכרים בדברי הרב: כי עולם עקודים פירושו, שעשרה האורות היו עקודים וקשורים רק בכלי אחד. אכן עולם הנקודים, הנה בבחינת ג' ראשונות שלו כח"ב, כבר נעשה בו השתתפות דמה"ר בדין. ורק בעולם הברודים הנקרא עולם האצילות, שמה התתקן, ונגמר בו לגמרי דבר השיתוף דמדת הרחמים, גם בז' ספירות התחתוניות, באופן, שיש כאן התלבשות של יוד אורות בתוך יוד כלים. ומעולם ההוא, מתחיל ענין ההבחן של עשר ספירות בפועל ממש."

קראנו את ההקדמה לעולמות בי"ע שכתב בעל הסולם. ודאי שכדאי לקרוא זאת עוד פעם במשך היום, לא צריכים לזכור שום דבר רק להתרשם איך הוא מסביר על כל העניין הזה בכללות - שיש חמישה עולמות ואיך הם מתחלקים, מה יש בכל עולם, מה ההבדל בין העולמות, כניסת האורות לכלים, למה יש עשר, עשרה פרצופים, עשר ספירות, עשרה אורות בכל אחד וכולי. כדאי לנו לעבור על זה שוב כדי שזה יהיה לנו מוכר לפחות במילים, בשמות, וכל יתר הידיעה של המערכת היא תבוא אחר כך בהתאם ללימוד.

שאלה: באות ג' כתוב שקודם מופיעים הכלים העליונים, כתר, חכמה, ובסוף מלכות, והאורות מגיעים הפוך. ברור שמדובר על זה שמתגלים קודם הכלים הדקים והעדינים והאורות הגסים. מה זה אומר שמופיעים הכלים?

הכול קורה בתוך הרצון לקבל, הרצון לקבל מתחיל להתפתח מהדרגות הקטנות של הרצון עד שמגיע לדרגות הגדולות של הרצון, ובהתאם לזה מתגלה האור בתוך הכלים, מאור קטן עד אור גדול. הכלים מתפתחים מקטן לגדול, והאור מתגלה מקטן לגדול.

תלמיד: כשמשהו מתגלה בכלים, איך אפשר לתאר את זה? יש לי רצונות יומיומיים, איך אפשר לייחס אותם למה שמדובר כאן, על איזה רצונות מדובר?

זהו הבדל גדול. כי שם האורות והכלים הם בעל מנת להשפיע, כלומר עד כמה אני יכול להשתמש ברצונות שבי כדי להשפיע דרך החברים בעשירייה לבורא. הבורא הוא "בוא וראה", אנחנו מגלים אותו כתוצאה מהעבודה שלנו בחיבור בעשירייה. לכן ככל שאני יכול לחבר את עצמי לעשירייה ודרך העשירייה להשפיע לבורא, אז אלו הכלים שלי, ובהתאם לזה אני מגלה בהם אורות, כלומר את השגת הבורא, זה האור, וכך אנחנו מגיעים.

תלמיד: לדוגמה, אני רוצה להתחבר עם החבר, אני רוצה להרגיש אותו, להתכלל בו, ואני מרגיש מכשולים שונים. האם אפשר לתאר את זה במילים ובמושגים של אותם כלים ואורות?

אני מגלה בי דרגות רצון, ואז אני בודק בכמה אני יכול להשפיע לחברים, באיזה רצונות אני יכול להתחבר איתם כדי להשפיע להם כל מה שאני יכול להשיג באותו רצון.

תלמיד: האם אני יכול להעריך ולבדוק את דרגות הרצון, את המצבים שלי?

את זה אתה צריך לגלות על ידי האור העליון שיתגלה בך והוא ייתן לך הבנה באיזה מצבים אתה נמצא. אתה לא יכול לקבוע, אבל אתה צריך לנסות לעשות כל מיני פעולות שהן עדיין לא מוגדרות בפרצופים, בספירות, במספרים. אתה צריך רק להתחבר עם החברים ככל שאתה מסוגל ולהיות יחד איתם בהשפעה ביניכם ולבורא.

תלמיד: מה שאני כן יכול, זה להבחין בירידות ובעליות, להרגיש התקרבות, התרחקות מהחבר, ואם העבודה הזאת מוצאת חן בעיניי או לא. האם מה שאני עכשיו יכול לבדוק, להעריך, זה האם אני נמצא בתחילת מעגל כזה או בסופו או באמצע?

כן, העיקר הוא לעבוד כדי שזה יתחיל להתגלות לנו, לעבוד עד שכל ההבחנות יתחילו להתבהר בכלים שלנו.

תלמיד: כלומר מה שאני כרגע יכול לבדוק, לחקור, זה את הקצב של המצבים האלה.

כן, אבל לפי המידה שאתה מבטל את הרצון לקבל שלך ומוכן לכוון את עצמך להשפעה לעשירייה.

תלמיד: הוא כתב שבעולם הנקודים היה שיתוף מידת הדין ברחמים בכתר, בחכמה ובבינה. חשבתי שהמלכות עולה רק עד הטבור, ששיתוף מידת הדין ברחמים הוא רק עד הטבור.

מלכות עולה בכל הספירות, אבל ככל שהיא משתתפת איתם, כך היא מצמצמת את הספירות בפרסה שלשם היא עולה. אם אתה מדבר על הראש, אז מלכות עולה בראש לנקבי עיניים.

תלמיד: כשהיא עולה בראש לנקבי עיניים, האם היא עולה לכתר, חכמה, בינה?

כן, זה נקרא שהיא עולה לכתר, חכמה, בינה.

תשתדלו לחזור על החומר שהיה בכל השיעור הזה, טוב יותר לקרוא עוד פעם את מה שלמדנו מאשר לקרוא חומר חדש.

(סוף השיעור)