שיעור בוקר 17.05.2001 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 7

כשבן אדם מגיע לשיעור ושומע וקורא ונכנס לחברה שמדברת על תכלית הבריאה, תכלית החיים, אז לפי ההתאמצות שלו, לפי ההתעניינות שלו הוא מתחיל לעורר את האור המקיף מהשורש שלו, של הנשמה שלו. כי הנשמה ירדה והתלבשה בגוף, ויש הבדל בין איפה שהיא נמצאת עכשיו ובין המקור שלה, לכן במידה שאדם משתוקק לאותו מקור, באותה מידה הוא מעורר על עצמו אור מקיף.

זה בזמן הלימוד, ואחר כך בחיים הרגילים שלו, כשהוא כבר יוצא מהשיעור, זה תלוי איך הוא ממשיך את זה, זאת אומרת עד כמה הוא קובע סדרים. המקובלים לומדים בדרך כלל לפנות בוקר. אם אדם לומד מ-03:00 עד 06:00 לפנות בוקר, שעתיים וחצי, שלוש שעות, זה מספיק כדי להמשיך את האור המקיף למשך היום. רק למשך אותו יום, כך זה בדרך כלל.

זה לא לגבי המתחילים, לא מפני שהם חלשים או צריך שהם יתרגלו לאט לאט ואחר כך נכניס אותם, אלא פשוט בהתחלה, האורות המקיפים עובדים ביתר כוח, אפילו שאדם לומד פעם בשבוע, פעמיים בשבוע. וככל שהוא מתקדם יותר, כך הוא צריך להשקיע יותר, כי בתחילה האור המקיף עובד ביתר אינטנסיביות, כוח, ואחר כך הוא לאט לאט כביכול נחלש.

לא שהוא נחלש, אלא הוא נכנס ליתר פרטים שאדם לא מרגיש אותם. בגלל זה האנשים המתחילים מתפעלים מאוד ממה שקורה, ואחר כך לאט לאט ההתפעלות יורדת. וזה לאן דווקא שהאור בעצמו יורד, אלא העבודה שלו בתוך האדם הופכת להיות יותר נקודתית פנימית. זאת אומרת, זו רשימה אחרת אבל צריך להשקיע יותר ויותר.

בסופו של דבר מי שרוצה בהחלט להשקיע את עצמו בצורה נכונה, אז כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בערך בסעיף ט"ו או אפילו לפני, שמי שלא מגיע לאלוהות, זאת אומרת לגילוי העולם העליון, זה מפני שהתרשל ביגיעה, בכמות או באיכות. את כמות היגיעה אנחנו יכולים למדוד לפי השעות. אם אדם לומד, כמו שעכשיו דיברנו, שלוש שעות לפנות בוקר, ועוד את הזמן הפנוי שלו בערב משקיע קצת בהפצה, נגיד מלמד פעם בשבוע ועוד מתרגם או עושה, מכין כל מיני מאמרים וכן הלאה במשך השבוע, ובשבת הוא נמצא בסדר העבודה הפנימית עם הקבוצה, אז בעצם לפי הכמות הוא מכסה את הערכאה הזאת לגמרי.

מה שאין כן, האיכות כבר תלויה בכמה הוא נמצא ביתר עמקות וקפדנות בתוך השאלה, בשביל מה אני לומד, מה אני רוצה מהלימוד, חוץ מידע וסתם כך קליטת החומר. הבעיה היא יותר, כותב בעל הסולם, לא בכמות, כי את הכמות מאות אנשים מקיימים, ובכל זאת לרוחניות מגיעים עשרות, לפחות למדרגה פחות ממנה, וזה מפני שמתרשלים באיכות היגיעה. שלא נותנים מספיק מאמץ בזמן הלימוד בשאלה בשביל מה אני צריך את הלימוד. כי כל הדברים שהאדם עושה כאן צריכים להיות רק למטרה אחת. לכן אנחנו דואגים שהחברה כל הזמן תעבוד כך שתעורר בעצמה את השאלה "למה?", "בשביל מה?". ולשם זה יש כל מיני אמצעים שונים, אמצעים צדדיים, שגם בהם אנחנו משקיעים הרבה כוח, והם שייכים לפעילות הקבוצתית הפנימית.

כי בעניין הכמות, כל אחד משקיע כמות. איכות היגיעה תלויה בכמה האנשים מאוחדים יחד בזמן הלימוד. עד כמה המחשבות שלהם מצטרפות אחת לאחרת. לשם זה אנחנו חייבים לעשות פעולות קבוצתיות. וכך עשו מקובלים מדורי דורות, זה לא פטנט חדש דווקא בשבילנו.

הרב'ה סיפר עד כמה בעל הסולם היה מטייל עם התלמידים שלו. אנחנו גם יצאנו אתמול לטיול. הוא היה עושה איתם הרבה טיולים בהרי ירושלים או בהר הכרמל, הוא היה אוהב לטייל ליד חיפה, ליד הר תבור, ולעשות עוד פעולות, בעיקר שבתות. לכן כמות ואיכות, בסופו של דבר אלו שני הדברים העיקריים שצריכים לדאוג להם. לא מדובר על המתחילים בעצם, המתחילים צריכים ללמוד איך שהם מסוגלים עד שבאמת נכנסים לזה. אבל בסופו של דבר, אני לא מסתיר, מי שבהחלט ירצה ברצינות להתקדם לרוחניות הוא יצטרך להשקיע.

אתה רוצה משהו שלא נמצא בעולם הזה, אלא מה שנמצא למעלה מהעולם הזה. זאת אומרת, בעולם הזה אם אתה רוצה להיות הכי עשיר או הכי חכם, כמה אתה צריך להשקיע. וכאן אתה רוצה להיות עוד יותר חכם מכל החכמים, ועוד יותר עשיר בעושר ובכל הבחינות ממה שיש כאן לכולם. אז לשם זה לא צריכים לעבוד? לכן חובבנות טובה גם כן מפני שהיא בכל זאת מקדמת את האדם למטרה, אבל תלוי כמה זמן אדם יצטרך כדי להגיע לתכלית.

יש שגומרים בחמש, בעשר שנים, ויש שגומרים בחמש עשרה, עשרים, ויש כאלה שגם ארבעים שנה לא מספיק להם. אבל היגיעה שאדם מתייגע היא לא לריק, היא נשארת, נקלטת בנשמה. כל ההבחנות שאדם עבר, כל הדברים שהוא קרא, הכול נכנס לתוך הנשמה. זה באמת הדבר היחידי במציאות שלא נעלם. מה שאתה לומד כאן אתה מכניס לתוך הנשמה, זאת אומרת יש תיבה נצחית ששם זה נשאר, זה ממש בנק שאין כמוהו. ואז אפילו שמתגלגלים, אז אתה מתגלגל כבר עם רכוש שבעצם בנית קודם.

תלמיד: זה מהרשימו?

זה רשימו, זה בחינת רשימו, ודאי. ואז ממשיכים ודאי במישור אחר לגמרי מאנשים שלא נגעו בקבלה. וגם אלה שהתחילו ללמוד יש להם עניינים מיוחדים איך שהם יכולים להמשיך גם להתקדם ללא גוף, ואחר כך שוב בגוף, אלו דברים מורכבים.

אנחנו נמצאים בשיעור מספר 7, שעניינו הוא עולם האצילות. למדנו שהבורא ברא את הכלי דרך ארבע בחינות (ראו שרטוט מס' 1), הכלי התמלא באור שזה נקרא עולם אין סוף. אחר כך הכלי הזה עשה צמצום א', גירש את האור. ואחר כך החליט שעל ידי מסך הוא מגיע לקבלה על מנת להשפיע, לא שעניין הקבלה חשוב, אלא חשובה השוואת הצורה לבורא. בכמה שהוא יכול הוא יקבל על מנת להשפיע, זאת המטרה. ואז על ידי המסך המלכות הזאת, הנברא יתמלא כמו בעולם אין סוף, וזה יקרא גמר התיקון. זה דבר ראשון.

דבר שני שביארנו, איך עושים את זה? עושים את זה על ידי פרצופים, זאת אומרת, על ידי מנות שמקבלים. את מלכות אנחנו מציירים עכשיו, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ואומרים שאפשר למלא את המלכות הזאת עד התפארת, שזה נקרא "תוך". יש כאן פרצוף גלגלתא, פרצוף ע"ב מחכמה שלה, פרצוף ס"ג מבינה שלה, פרצוף מ"ה עליון, פרצוף בו"ן עליון. הם ממלאים את הגלגלתא בחמישה פרצופים, זה נקרא "עולם אדם קדמון", שהוא ממלא את הגלגלתא מפה שלה עד הטבור.

אבל למטה, חלק ממלכות כנראה מתמלא. אם ניקח את המלכות הזאת, נחלק אותה, אז החלק שנקרא תוך מתמלא, וחלק הסוף, עדיין ריק, והמטרה שלה היא איך למלא את הסוף.

לשם כך, יש לנו בפרצוף ס"ג אפשרות לרדת למטה בנקודות שלו. פרצוף ס"ג יורד למטה, זאת אומרת לאותו חלק הכלי שאי אפשר למלא באור חכמה בצורה ישירה, זה נקרא פרצוף נקודות, נקודות דס"ג, והוא משפיע לשם אור חסדים. אור חסדים הזה ממלא את כל המרחק הזה, אבל אחר כך בפרצוף הזה שממלא את כל החלל באור חסדים, נעשה צמצום.

אנחנו קוראים לזה צמצום ב'. ואז אור חסדים יכול להופיע רק עד מקום מסוים שנקרא פרסא. הוא גם יכול להופיע למטה, אבל שם כבר אין לו שליטה. איפה נמצאת הפרסא? אם נחלק את הפרצוף הזה נקודות דס"ג, לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז בדיוק בתפארת שם נמצאת הפרסא, שם נגמרים כלים דהשפעה.

ואחר כך בא עוד פרצוף שנקרא עולם הנקודים, בקטנות, והוא מתפשט רק את הפרסא, והוא בעצם לא עושה כאן שום דבר מיוחד, במקום הזה. אבל כשהוא רוצה לצאת לגדלות, אז הוא עובר את הפרסא, וקורית כאן שבירה. אנחנו למדנו, בשביל מה אנחנו צריכים את השבירה הזאת, למה סידרו כך את הכוחות העליונים האלו שתהיה כאן שבירת הכלים.

דיברנו על זה, שיש כאן כלים (ראו שרטוט מס' 1), חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות. שחסד, גבורה, תפארת, הם כלים דהשפעה, ונצח, הוד, יסוד, מלכות, הם כלים דקבלה. בכלים דהשפעה אנחנו יכולים להשתמש, אין לנו בעיה, אבל בכלים דקבלה אנחנו לא יכולים להשתמש. זאת אומרת, כאילו עשינו כאן עוד צעד אחד, שבסוף יכולים למלא את המקום הזה עד הפרסא.

אבל איך למלא הכלים האלו מפרסא ולמטה עד הסיום, זאת הבעיה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים שגם שם למטה יהיו קצת כלים דהשפעה שדרכם אפשר יהיה למלא גם כלים דקבלה. איך לעשות את זה? אפשר לעשות את זה על ידי שבירה. מה זאת אומרת? שיתערבבו כלים חג"ת עם כלים נה"י. איך יכולה להיות התערבבות אם הכלים האלה הם כלים שונים מאוד מאוד אחד מהאחר?

דיברנו שאפשר לערבב אותם על ידי השבירה, שבא אור מלמעלה, אור חכמה גדול מאוד, ואז הוא עושה משני סוגי הכלים האלה, למעלה מפרסא ולמטה מפרסא פרצוף אחד, הוא נכנס לתוכם כאור אחד, ואז הכלים האלה מתערבבים ומאבדים מסך, ואז קורית בהם שבירה. הם מתערבבים עד כדי כך שכל שבעת הכלים האלה כלולים בכל שבעת הכלים.

שרטוט מס' 1

אחרי זה יש לנו איזו תקווה לסדר את התיקונים, מפני שכל כלי כלול מכל הכלים, אז ודאי שבכל כלי של נצח, הוד, יסוד, מלכות, בכל הכלים דקבלה, תמיד יש לנו איזשהו כלי דהשפעה שדרכו אפשר לתקן ולמלא את הכלי דקבלה. זאת אומרת, אחרי שהתחברו כל הכלים האלה על ידי שבירה, יש תקווה לתיקון של כל כלי וכלי. אי אפשר בלי שבירה, על ידי שבירה דווקא נכנסים כלים דהשפעה לתוך כלים דקבלה.

אומנם המצב הזה בעצמו הוא מצב מאוד חמור, כי איבדו את המסך, נעשו לקליפות, נעשו לרצונות רק לקבל, רחוקים מהקדושה. אבל בכל זאת יש התחברות בין האלוהות לנבראים. בין תכונות הבורא שנקראות כלים דהשפעה לבין תכונות הנברא שנקראות כלים דקבלה.

מה עושים הלאה? אם עכשיו על ידי כלים דחג"ת אנחנו נתקן את הכלים דנהי"מ, שאפשר יהיה למלא אותם באורות שהם מסוגלים, שהם רוצים, אז בזה נמלא את המלכות דאין סוף בחלק שלה שאי אפשר היה קודם למלא כי היו כאן רק כלים דקבלה. עכשיו מפני שירדו לכאן גם כלים דהשפעה, אנחנו נתקן את הכלים דקבלה על ידי כלים דהשפעה, ואז יהיה אפשר למלא את המלכות דאין סוף ולהגיע לגמר תיקון של כל המלכות. זה נקרא המצב הסופי, המטרתי, בינתיים לכל מערכת המציאות.

אחרי שמלכות הזאת תהיה מתוקנת במסך ותוכל לקבל את כל האורות, ולהתמלא עם כל האור מלמעלה, אז היא תהיה לפי התוכנות שלה שווה לבורא, לאור, כי היא תקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, הפעולה שלה תהיה בדיוק שווה לאור, שווה לבורא, האור ימלא אותה. הנברא, שזו המלכות דאין סוף, הנברא או הנשמה הכללית שאנחנו חלקים ממנה, יגיע למצב כמו בורא לכל דבר. ממש באותן תכונות, באותו מצב בנצחיות, בשלמות, בהכול, רק מה שאפשר להגיד לפי השפה שלנו.

אחרי שהכלי יהיה מתוקן ויהיו בו כל הכוחות להיות כמו בורא, אחרי זה יש עוד אפשרויות של עלייה והשתפרות המצב. על הדברים האלה שיש מעבר לתיקונים אנחנו לא מדברים מפני שזה שייך כבר למה שנקרא "סודות התורה". זה לא בשבילנו מפני שאנחנו עוד לא מבינים אפילו באיזו שפה אפשר להתבטא שם, איך בכלל אפשר לתאר את המצב שהוא מעבר למצב שהכלי מלא באורות ומקבל כולו על מנת להשפיע ושווה לבורא. מה יכול להיות יותר מזה? אבל יש עוד דרגות ועוד דברים. לא לחינם המצב הזה נקרא רק "גמר תיקון הכלים". שהכלי רק גמר עכשיו לתקן את עצמו, ומעכשיו והלאה כבר מתחילים באמת משהו מיוחד. אבל על המשהו המיוחד הזה, באף ספר לא כתוב שום דבר.

מקובלים כותבים לנו רק איך להגיע לתיקונים, איך לתקן את עצמנו. בגלל שהחכמה בעצמה היא דבר מאוד פרקטי, מה אנחנו צריכים לעשות כרגע. ומה שלעניין לעת עתה לעבודה שלנו, הם מספרים לנו ומסבירים. בגלל זה מוכרים ספרי קבלה בכל מקום, אפשר ללמוד אותם, כי החלק הזה הוא חלק שפתוח לכולם. אלו תיקונים, תבוא ותעשה.

אחרי זה "מעשה מרכבה", "מעשה בראשית", על זה לא מדובר באף מקום, זה כבר אחרי גמר התיקון, על זה לא כתוב באף מקום. לכן החלק הנסתר בקבלה הוא חלק שבאמת נסתר ולא כתוב עליו באף מקום. לכן אין שום בעיה לפתוח את כל הספרים וללמוד אותם בצורה מאוד מאוד פשוטה, נגישה, ישרה לכולם.

תלמיד: האם תיקון הכלים הוא רק על ידי לימוד?

התיקון הוא על ידי האורות. כמו שלמדנו קודם, שלא יכול להיות שהכלי ישתנה אלא אם כן האור שבא משנה אותו. איך? אנחנו למדנו שיש את בחינה א' שהיא רצון לקבל, וכשממלא אותה אור חכמה, היא רוצה להשפיע, וכן הלאה.

השינוי שלנו יכול להיות רק על ידי האור מלמעלה. ובכלל בעולם הזה שום דבר לא משתנה. אם אתה רוצה להזמין, לגרום לאיזה שינוי בעולם הזה, אז אתה צריך לגרום שינוי למעלה, שאז מלמעלה תבוא תוספת אור והוא ישנה את הכול.

כל התוכנות, כל הדברים שעוברים תיקונים, כל התוכניות, כולם מלמעלה. הכול נגמר למעלה ואחר כך יורד לעולם שלנו רק בתור פקודות. בגלל זה אנחנו ממש בובות לכל דבר, אין לנו שום אפשרות לעשות כאן משהו, להשפיע. בגלל זה אנחנו גם לא יכולים לראות את המחר, להשפיע עליו בצורה ביקורתית. אם אתה רוצה באמת להיות בעל הבית על המחר, אז אתה צריך לעלות לדרגה שהיא בעצם קובעת את המחר שלך ושם לעשות תיקונים, ואז תראה איך זה יורד ומתגשם בעולם הזה. לכן חכמת הקבלה היא באמת חכמה, המדע הפרקטי ביותר. אדם שרוכש מסך, לפי המסך הזה הוא יכול להשפיע על מה שקורה ועל מה שיקרה.

תלמיד: הרכישה היא רק על ידי לימוד?

לרכוש מסך אפשר רק על ידי לימוד ועבודה בקבוצה, ובעצם לשם זה לומדים. אף אחד לא צריך כאן לשבת סתם, יש עניינים חוץ מזה. אלא מפני שאנחנו רוצים לשנות את מצבנו, בגלל זה אנחנו לומדים איך לעשות את זה. זו הבחירה היחידה שיש לאדם, חוץ מזה אין שום דבר בעולם שלנו שניתן לבחירה. בשום פנים ואופן אף אחד לא עושה איזו החלטה בעצמו ולפי ההחלטה הזאת מבצע משהו. אלא ההחלטות האלה הן מתעוררות בך בגלל שיש יציאת הרשימות, ולפי הרשימות האלה שמביאות לך רצון חדש, קופץ משהו מבפנים ואתה מבצע אותו, קופץ משהו בפנים ואתה רץ לזה.

להיות מוקדם יותר ליציאת הרשימות ולקבוע מה אני ארצה ואיך אני רוצה שיהיה, לשם זה צריכים לעלות לדרגה יותר גבוהה ממה שאתה עכשיו, ואז אתה קובע לעצמך מה שלמטה מלמעלה. בשביל זה אתה צריך להיות בשני העולמות, בעולם שבו קובעים ובעולם שעושים.

תלמיד: איפה שקובעים זה השורש?

איפה שקובעים זה השורש, זה העולם העליון.

תלמיד: האם יש מקום לספונטניות?

אין שום מקום לספונטניות, יש סדר מאוד ברור, החלטי, איך אדם צריך להתפתח צעד אחר צעד. לכל נשמה ונשמה יש אותן דרכים, אף אחד לא יכול כאן לקפוץ מדרגות, אלא לעבור אחת אחרי השנייה בצורה הדרגתית. לאף אחד אין מנוס לברוח מזה, אלא כל אחד יכול לזרז את ההתפתחות שלו בלבד, בזה בעצם הבחירה שלנו.

כל אחד מאיתנו נמצא עכשיו במצב מסוים וחייב להגיע למצב מסוים, וזה לא תלוי בו, זה תלוי בשורש הנשמה שכבר מוסתרת בו. ואז מהמצב התחלתי ומהמצב הסופי, ברור איזה תהליך הוא צריך לעבור. לעבור את התהליך הזה במהירות, במצב הטוב, או לעבור אותו בייסורים, במצבים רעים, זה תלוי בבחירה שלנו. אבל לא את ההתחלה ולא את הסוף אנחנו קובעים, זה ה', זה עוד לפני הבריאה, לפני התחלקות הנשמות, בשבירת אדם הראשון זה הוחלט.

תלמיד: למדנו שאחרי המחזור של העולם הגשמי יש עולמות, עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, ואדם קדמון. למה לומדים מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה?

אנחנו לומדים התפתחות מלמעלה למטה, ואחר כך אנחנו לומדים התפתחות מלמטה למעלה, זה סדר ההשתלשלות מהבורא לנברא של המציאות, וזה באמת כך נעשה, מהשלם לבלתי שלם, עד שיורדים לעולם הזה. אחר כך אנחנו לומדים איך אנחנו מהעולם הזה צריכים לאט לאט לעלות לאותו מצב, לאותו שורש מאיפה שירדנו. שני הכיוונים האלו, הראשון אנחנו עוברים בלימודים עכשיו מלמעלה למטה, והשני אנחנו עוברים כבר בגופנו, בנשמתנו.

תלמיד: איך אני יודע שהקבלה זו הדרך הנכונה, ואם כן, אז פה זה המקום?

יפה מאוד. אתה שואל עליי, אין לי תשובה. האדם צריך ללמוד במקום שהלב שלו מרגיש שזו האמת. יש הרבה אנשים שמוצאים את עצמם בכל מיני חוגים, שיטות, כתות וחכמות, אני לא פוסל שום דבר. אם שואלים אותי, אז אני אומר לאדם, "תבדוק עד הסוף. אל תהיה איכשהו בהסכמה, אל תמרח שם בפנים כלום. באמת תהיה אמיתי עם עצמך, חד עד הסוף, האם באמת מה שמדובר כאן מדובר באחדות, בחדות, שאתה מסכים ומקבל את זה. ואל תהיה במקום שאתה סולח לו, ואיכשהו זה בסדר כנראה".

יש מקומות שאדם שעדיין לא הגיעה נשמתו לבשלות, טוב לו להיות במקום אחר, לא כאן. כאן מדברים יותר מדי בצורה ישירה, יותר מדי בגסות, יותר מדי בהחלטיות. הוא רוצה לשמוע קצת פרשת השבוע, דברים מתוקים מהתורה, סיפורים, הוא עדיין נמצא כמו ילד בהתפתחות בדרך. יש כאלה שקצת יותר קרובים לעניין והם מגיעים לכאן לכמה חודשים, או אפילו לשנה שנתיים, אחר כך עוזבים, ואחר כך שוב יכולים לחזור. אדם תמיד בא למלאות את הנשמה שלו לפי כמה היא התפתחה ודורשת אלוהות, נצחיות. לפי השאלה "בשביל מה אני חי?", עד כמה השאלה הזאת זועמת בו, לפי זה הוא לומד. עם השאלה הזאת, עד כמה באמת היא עומדת בך, תהיה אמיתי, ואז לפי זה תבחר מקום.

אין תשובה אחרת. למה? מה אני עכשיו יכול להגיד לך, שאצלי זה מקום אמיתי? לפי מה תבדוק ותאמין? אסור להאמין לאף אחד. אם תבדוק, אז איזה כלים יש לך לבדוק? האם אתה כבר רואה למה תגיע בשיטה שלי אחרי שנה, או בשיטה אחרת אחרי שנה? אתה לא יכול להשוות. אז איזה כלי יש לך בכלל? לשאול כן, אבל עם איזה כלי אתה יכול להשוות שיטות? רק לפי הרגשת הלב במצב העכשווי, "זה יותר עונה לי או לא".

ואני אגיד לך, לא נורא אם תלך לאיזה מקום ותבדוק שם ובעוד כמה מקומות. אני שאלתי את הרב שלי והוא ענה לי בצורה כזאת, "לך תבדוק". באמת הלכתי לכמה מקומות, אחר כך חזרתי אליו וסיפרתי לו הכול, איך שראיתי, רציתי לשמוע ביקורת ממנו למה חשבתי כך. הוא עזר לי לפרק כל מצב וכל הרגשה, וכך למדתי באמת. השורה התחתונה היא באמת כך, רק לפי הרגשת הלב, איך שאתה מרגיש, אין תשובה אחרת.

תלמיד: האם לאותו מצב של גמר תיקון אפשר להגיע בגלגול הזה ועוד בגוף הזה?

בעל הסולם כותב כך, "חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה". איזו מטרה יש לחכמה? גילוי אלוהותו לנבראיו בעולם הזה. אתה חייב על ידי החכמה הזאת לגלות את האלוהות כאן, בזמן שאתה נמצא בשילוב הזה, בגוף ובנפש יחד. מה שקורה בנפש בלי גוף, נדבר קצת על זה, אומנם על זה לא מדובר באף מקום.

תכל'ס, כל אחד ואחד חייב במשך כמה שנים להגיע למצב שהוא חי בשני עולמות, ובשבילו לא קיים בכלל מעבר בין חיים ומוות. הוא מזדהה עם הנשמה שלו כך, שהוא בכלל לא מרגיש שהוא פושט את הגוף הזה ומקבל גוף אחר, אלא הגלגולים האלה בשבילו הם פשוט שלבים של התפתחות.

תלמיד: עד כמה הגוף משפיע על הנשמה ועל כל הגלגולים?

הגוף משפיע על הנשמה בזה שהוא מפריע להתפתחות שלה, כביכול מפריע. דרך הגוף מגיעים אלינו כל מיני בלבולים, כל מיני תאוות, חולשות, וכאן יש אפשרות על ידי הגוף להגביר את כוח ההשתוקקות למעלה, את כוח הרצון, את כוח המסך. הוא כותב בספר "פרי חכם", יש שם מכתב, והוא כותב כך, "סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש".

הנשמה הייתה בתוך אחדות אחת עם כל הנשמות, הנשמה של כל אחד ואחד, והכללות של הנשמות נקראת אדם הראשון או אדם. הכלי הזה מתחלק לאלפי חלקים, החלקים האלה מתלבשים בגופים הפיזיולוגיים, וגם יורדים מהדרגה של האלוהות לרצות כל מיני דברים שפלים, כל מיני תענוגים, ומגיעות לגוף כל מיני הפרעות.

אדם שמזדהה עם הנשמה הוא מתגבר על כל ההפרעות האלה, כדי שההפרעות האלה כביכול לא יפריעו לו להידבק באלוהות, להתקדם לאלוהות, להשיג את האלוהות, כי ההפרעות האלה בנויות בצורה כזאת שאדם שמתגבר עליהן הוא מגלה יותר אלוהות. ואז, כשאתה חוזר לאותה נקודה מאיפה שירדה הנשמה, ההתנגדות של הגוף שעזרה לך בצורה שלילית בזה שהפריעה לך, עוזרת לך בזה שאתה מגיע לאותו מקום ומקבל פי תר"ך פעמים, פי 620 פעמים יותר אורות, יותר מצבים, יותר התגלות מאשר ללא הפרעת הגוף. ירידה לעולם הזה ועליה בחזרה זה כדי להביא את הנשמה להתפתחות האינסופית בעצם. פי 620 זה נקרא אינסוף, כך זה יוצא לפי מבנה הנשמה.

למה פי 620? כי נשמה שהיא עולה בחזרה היא עוברת 620 מדרגות שנקראות מצוות. בכל מדרגה אתה מתגבר על הפרעה, רוכש עליה מסך ומקבל אור. כשאתה רוכש מסך, זה נקרא שעשית מצווה. כשאתה מקבל אור, זה נקרא שאתה מקיים תורה, מקבל תורה. אור נקרא תורה, פעולה נקראת מצווה. וכך 620 פעמים, שהן תרי"ג מצוות תורה ושבע מצוות דרבנן. רבנן זה כבר גדלות יתר על 613. רב נקרא גדול, זה לא שייך לרבנן, אלו פירושים לגמרי שונים, אל תהיו בכלל קשורים למה ששמעתם פעם.

תלמיד: אני מניח שכל מה שאנחנו לומדים כאן זה דרך התורה.

אני לא יודע מה זה דרך התורה.

תלמיד: התורה שקיבלנו בהר סיני.

אתה מאמין בזה?

תלמיד: אני מאמין שמה שאנחנו לומדים כאן זה לפחות חלק מזה.

ועד כמה אתה מוכן להאמין אם זה חלק או לא חלק?

תלמיד: אני מאמין שזה חלק. השאלה היא איך הרבנים הכי גדולים כביכול מתנגדים לכל השיטה הזו?

אז תשאל בצורה ישירה ואני אגיד לך למה. מה שבעצם קיבלנו מלמעלה, הועבר על ידי מקובלים, אברהם, יצחק, יעקב, משה, מי שמדבר עם האלוהות, ומי שכותב על התגלות האלוהות, זה מקובל. זה לא סתם מישהו חכם שקרא כמה ספרים. מי שנמצא בדרגה האלוהית, שמרגיש את העולם הבא, שמרגיש את הכוח העליון, זה נקרא שהוא מקבל ממנו. ואת מה שהוא מרגיש הוא כותב, אלא שכותב בכמה שפות. יש שכותבים בשפת הגמרא, וכאילו נראה לנו שאלה חוקים שבעולם הזה, אבל רק נראה לנו, כי בעצם אלה חוקים רוחניים. בגלל זה בגמרא יש כל כך הרבה דברים שבכלל לא רציונליים. או שזה כתוב כמו ספר היסטוריה, כמו התורה, סיפורים על ההיסטוריה שלנו. או שזה כתוב כהגדה, שזה בכלל לא מובן, עם דברים שהם ציורים כאלה פנטסטיים, או שזה כתוב בשפת הנביאים, שגם הם כותבים כך, בשפה שהיא בין שפת ההגדה לשפת התורה.

יש ארבע שפות. למה ארבע? בגלל שגם הכלי הכללי מחולק לארבעה חלקים, בגלל שצריך שיהיו גם ארבע גלויות וארבע גאולות וכן הלאה. זה הכול תלוי ממבנה הכלי שביסודו הוא יהו"ה, ארבעה חלקים. אז ודאי שיש לנו את כל התורה מהמקובלים. המקובלים כתבו את זה, ובעצם כל התורה כתובה לימות המשיח, לזמן שבאמת אנחנו נצטרך כבר להתחיל להכיר את האלוהות ולא לחיות בעולם הזה סתם כבהמות.

הזמן שאנחנו חיים בעולם הזה ללא הכרת האלוהות מוגדר עד סוף 6,000 שנה. ובסוף 6,000 שנה כל העם, ולא רק אנחנו אלא אחר כך יתר העמים. אנחנו עם סגולה מזה שאנחנו מתחילים ראשונים, ואחר כך הם אחרינו, מגיעים למצב שמגלים את העולם העליון, מתחילים להיות 'בעלי בתים' על שני העולמות. ובאמת גדולים ובוגרים בהתאם לכמה שאנחנו דומים לבורא, לוקחים ממנו את כל ההנהגה וההשגחה על כל המציאות.

כך במשך 6,000 שנה. כמו שספר הזוהר נכתב ונגנז, ככה גם כל ספרי המקובלים שנכתבו נמסרו רק אחד לשני מדור לדור ככה בשקט, ואסור היה ללמוד קבלה, באמת היה אסור, המקובלים בעצמם הכתיבו את כל הדברים האלה, ועד תחילת המאה שלנו כל רב גדול היה מקובל. כל רב. ככה לפחות הרב'ה אמר לי, וכך אני מבין גם היום. עד זמן הרב אשל"ג הקדוש, כל הספרים באמת כתובים ברוח הקודש. מה זאת אומרת ברוח הקודש? בהשגה רוחנית. לא סתם מוציא מעצמו איזה מין חוכמות, אלא הוא כותב מכך שמשיג את העולם העליון.

אז זה שלא התעסקו בקבלה זה מפני ציווי המקובלים, כי הנשמות לא היו מפותחות עד כדי כך, והיו חייבים לעבור את כל ההתפתחות, כדי להגיע למצב שכבר ייצאו מהגלות האחרונה. יש ארבע גלויות, וכיוצאים באופן פיזי מהגלות האחרונה, חייבים לצאת גם מהגלות האחרונה הנפשית, רוחנית, ואז צריכים את הקבלה.

וזה בדיוק נופל על זמנינו, כאן עכשיו, הגלגול שלנו עכשיו. את הגלגולים הקודמים אנחנו לא כל כך אנחנו לא יודעים, לא זוכרים, לא מבינים. הגלגול שלנו נופל בדיוק על הזמן שיצאנו מגלות האחרונה, ואם אנחנו לא ניכנס עכשיו לגאולה שהיא גם רוחנית, אחרי שנתנו לנו את ארץ ישראל, לא נגיע לארץ ישראל הרוחנית כמו שהגענו לארץ ישראל הגשמית, ואז אנחנו באמת נהיה בצרות. זאת אומרת שאז, הכוח החיצוני, המציאות החיצונית תחייב אותנו ממש בכוח, בדם, לעשות את זה ולא יהיה לנו מנוס. וזה יהיה על ידי הערבים, על ידי כל מיני בעיות וצרות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, לא לעורר אותם.

לכן, בכל השנים הקודמות, כל הדורות לפני אלפי שנים לא למדו קבלה, וזה באמת היה נכון כך, ובדורנו כן צריכים ללמוד קבלה, וכמו שאז המקובלים אמרו שלא צריכים, בדורות אחרונים הם צעקו שכן צריכים ללמוד. ואפשר לקרוא בספר פרק מיוחד שמדבר על מקובלים עד זמנינו, מן האר"י ורבי שמעון שכתב מתי הזוהר צריך להתגלות ומתי צריכים להתחיל ללמוד בו, וכל המקובלים לאורך הדורות מרבי שמעון ועד זמנינו, כותבים דווקא על זמננו. גם המקובלים האחרונים שחיו במאתיים השנים האחרונות כבר כותבים שצריכים להתחיל בפועל ללמוד את זה.

וכאן קרה הפרדוקס המיוחד, שבגלל שהעולם החרדי מקבל חינוך שמשלים אותו, נותן לו הרגשת השלמות, שהוא כביכול מבצע את כל מה שצריך, אז הוא לא רוצה בעצם להתחיל לעבוד בקבלה. את זה כותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", אתם יכולים לקרוא על זה, גם פה זה מודגש דווקא בספר. וכדי להזמין בכל זאת כמות מספקת של אנשים שתוכל לדלג על חינוך, כי מחינוך אי אפשר לצאת, אלא שבן אדם יוכל לעקוף את החינוך ולהגיע לחכמת הקבלה, הוא חייב להיות לא דתי.

ובגלל זה לפני כמה מאות שנים התחילה תקופת ההשכלה, שהמון אנשים יצאו מהמסגרת הדתית, ועכשיו הם מגיעים לקבלה. והם אלה שבאמת צריכים להתחיל את התיקון. ונקווה שאחריהם יבואו גם אנשים דתיים ואחריהם כל העולם, זה הסדר. אני מדבר על עובדות ומה שקורה על פני השטח, לא מסתיר כאן שום דבר, אין גם מה להסתיר, בזה תלויים החיים שלנו, זה לא משחק.

תלמיד: על איזה תקופות מדובר על גאולה?

הגאולה הפיזית התחילה בפועל בתחילת המאה הקודמת עם העליות הראשונות, בשנים 1903 -1904 או קצת לפני זה. הגאולה הרוחנית, כולם כותבים שהיא מתחילה מ-1995, תשנ"ה.

זאת אומרת, 1995 זה הזמן שבפועל בהמונים חייבים להתחיל להתעסק בקבלה. אנחנו כמה שנים אחרי זה. זאת אומרת, הזמן שלנו כבר נמצא בתוך הזמן שהכרחי להתעסק בקבלה. כך קיבלתי גם מהרב שלי ואני ממשיך את זה.

תלמיד: העולמות שאנחנו לומדים עכשיו, נקודות דס"ג, צמצום ב', זה חלק מעולם ס"ג. בהתחלה למדנו שיש מאה עשרים וחמישה שלבים, שהם מחולקים לחמישה עולמות, ובתוך עולם אדם קדמון יש חמישה פרצופים שהם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה ובו"ן.

בתוך כל המציאות, מהבורא עד העולם הזה, למדנו שיש חמישה עולמות. חמישה עולמות האלה הם מאה עשרים וחמש מדרגות. העולם הראשון הוא אדם קדמון, אחרי זה, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אנחנו לומדים מה נמצא בתוכם, איך פועלים העולמות האלה, איך הבורא ברא בירידה ממעלה למטה את כל המציאות, את העולם האחרון שלנו, ואת הנשמה בתוך העולם הזה שירדה מלמעלה, ואיך הנשמה דרך כל המדרגות האלו, דרך מאה עשרים וחמש המדרגות האלו, עולה בחזרה למעלה, ממטה למעלה. אז כל מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים בתוך החמישה עולמות האלה, בתוך מאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמיד: מה שיש על הלוח זה בעצם שלבים.

על השלבים האלו אנחנו לומדים, הם על הלוח. אלו השלבים, כל מה שיש בפנים.

תלמיד: העולמות האלה נמצאים בין ס"ג ל-מ"ה בעצם?

לא. אנחנו יכולים לרשום שיש לנו בורא, אחר כך ארבע בחינות דאור ישר, אחר כך יש מלכות דאין סוף, צמצום א'. זאת אומרת, מלכות מצומצמת. אחר כך עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, מחסום והעולם הזה.

אנחנו צריכים מהעולם הזה להגיע קודם כל למחסום. דיברנו בתחילת השיעור על כמות ואיכות היגיעה. בעולם הזה חייבים לתת כמות ואיכות של יגיעה מספקת כדי לעבור את המחסום. כשעוברים את המחסום מקבלים מסך ועל ידי מסך עולים במאה עשרים וחמש מדרגות, עשרים וחמש בכל עולם. עד שמדלגים על צמצום א' ונכנסים למלכות דאין סוף. המצב הזה שעולים ממטה למעלה נקרא "גמר התיקון".

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה קודם כל התפשטות ממעלה למטה. זה נקרא "סדר התפשטות העולמות והפרצופים" מלמעלה למטה, ואחר כך אנחנו לומדים את סדר עליית הנשמה ממטה למעלה. גם את זה וגם את זה. עיקר הלימוד שלנו הוא בעולם האצילות, מפני שכאן כל מערכת ההנהגה והתיקון, ההשפעה וההשגחה, הכול כאן בעולם האצילות. כי עולם א"ק זה כתר, ואצילות זה חכמה, ובריאה זה בינה, ויצירה זה זעיר אנפין, ועשיה זה מלכות. אז כתר זה כאילו התוכנית, אבל חכמה זה הביצוע, ולכן עולם האצילות הוא העולם למעשה הכי חשוב.

תלמיד: איפה קוצו של י'?

קוצו של י' זה כתר.

אנחנו לומדים במיוחד על עולם האצילות. נגיד ב"תלמוד עשר הספירות" יש אלפיים דפים, ויותר מאלף מאתיים, אלף שלוש מאות דפים הם על עולם האצילות. כי זה בעצם מה שאנחנו צריכים לדעת, מי בעל הבית שלנו, מי מפעיל אותי, איך מפעיל אותי, איך אני יכול לגרום בו כל מיני שינויים, על ידי איזה פעולות וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו התחלנו מד' בחינות דאור ישר שהן גם עברו לפרצופים, שבכל אחד מהם היה לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ובזעיר אנפין אמרנו שזה 0.6.

כשאנחנו מגיעים לפרצופים האלה, אנחנו מתייחסים לספירות האלה כספירה שלימה ולא כעשירית ספירה.

אתה כבר מתחיל לשחק עם דברים קטנים. אני אגיד לך תשובה קצרה, יכול להיות שהיא תספק אותך. בזעיר אנפין גם יש עשרה חלקים, אלא הם קטנים, כל אחד ואחד בתוכו, לעומת יתר הפרצופים. מפני שהוא לא מחליט שום דבר, הראש שלו נמצא בז"ת דבינה, בבינה.

כמו שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר. בינה חושבת שהיא רוצה חוץ מלהשפיע לבורא, חוץ מאור חסדים, גם לקבל, שיהיה לה אור חכמה. כשהיא מתחילה לחשוב על זה, היא מולידה את הפעולה הזאת, שזה נקרא "זעיר אנפין". זאת אומרת, איפה הראש של הפעולה הזאת שנקרא "זעיר אנפין"? בתוך בינה.

איפה הביצוע? הביצוע נקרא "זעיר אנפין". זה כדי להדגיש שסך הכול הפרצוף הזה הוא לא פרצוף בפני עצמו, שלם, אלא יש בו עשר ספירות, אבל חושבים עליו למעלה. בגלל זה הוא נקרא "בן" כלפי בינה, שהיא כמו אימא חושבת עליו ונותנת לו הכול, והוא רק מקבל, גם אור חסדים וגם אור חכמה.

אנחנו נלמד על זה. תתאר לעצמך, אלף מאתיים דפים על עולם האצילות, מתוכם, תאמין לי, אותם אלף מאתיים דפים הם על פרצוף זעיר אנפין בעצמו. הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", מפני שהוא פועל עלינו, פרצוף זעיר אנפין דאצילות פועל עלינו. אז הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", ומלכות דעולם האצילות נקראת "שכינה".

תלמיד: ציינת שדווקא אנשים לא דתיים נמשכים ללמוד חכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: האם אדם שלא מקיים את המצוות, גם בתורה בעל פה וגם בכתב, יכול להתפתח רק מהלימוד, ללא קיום מצוות?

אם תפתח את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הספר הרציני ביותר בקבלה, והקשה מאוד, זה ספר של מדע יבש, אתה תראה שהוא מתחיל את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עם השאלה, מי צריך ללמוד את הספר שלי. זה ספר של שישה כרכים גדולים כאלה. אז הוא כותב, צריך ללמוד אותם מי ששואל, מה הטעם בחיי? בשביל מה אני חי? זה מדע כל כך יבש וכבד, ומי צריך ללמוד? מי שממש בוער לו, בשביל מה אני חי.

השאלה בשביל מה אני חי יכולה לבעור גם אצל אדם דתי כמו אצל חילוני, אבל אדם דתי מטעם החינוך שקיבל, הוא מכבה את השאלות האלו, הוא מדכא אותן, יש לו עם מה להשלים. אומנם רע לי, אבל אני מקיים מצוות, אני עושה כל מיני פעולות, ועל זה יש לי תשלום נאה בעולם הזה, בעולם הבא, הבורא טוב ומיטיב, הוא איכשהו מחליק את כל העניין.

מה שאין כן, אדם חילוני שאין לו את התשובות האלה שקיבל מהחינוך, ואין לו הרגשה שאני יותר מכולם, אז הוא בעצם נמצא בחוסר אונים ומגיע לקבלה בגלל זה. ולכן אני אמרתי שהיציאה מהחינוך הדתי בתקופת ההשכלה הייתה בעצם כדי שעכשיו יגיעו אנשים לקבלה. ובאמת מי שקיבל חינוך דתי, קשה לו, פשוט החינוך של הדת, של כל דת, להבדיל בין הדת שלנו ויתר הדתות, החינוך של כל דת הוא בא כדי להשלים לאדם, לתת לו איזו מין תרופה לפצע. אבל הפצע בא כדי לגרות אותו להשגות עליונות, והתרופה באה כדי לברוח ולהשכיח את הכאבים, שישכח מהבעיה.

אדם שמתחיל ללמוד קבלה, מתחיל לאט לאט לראות שקיום המצוות הוא תוצאה מפעולות רוחניות. כי מצוות זה דבר רוחני, בעולם שלנו אין דבר כזה. מה זה בעולם הזה? כתוב "לא אכפת לקדוש ברוך הוא מי ששוחט בהמה מהצוואר או מהעורף". את הבהמה שוחטים בעורף, אז כתוב, לא אכפת לבורא איך אתה שוחט את הבהמה, אלא נתנו מצוות כדי לצרף את האדם, לעשות אותו יותר זך רוחנית.

כי עניין המצוות זה פעולות רוחניות. מדובר כמו שאנחנו לומדים על פעולות עם רצון על ידי המסך. כמו שאנחנו לומדים בכל פרצוף ופרצוף יש רצון, יש מסך, לפי מידת המסך מפעילים את הרצון בשימוש שלו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא "מצווה". אנחנו לומדים שהמערכת הזאת בנויה מתר"ך פעולות, 620 פעולות בסך הכול, שהן נקראות מצוות, וברוחניות, זו מערכת רוחנית, אדם חייב לתקן אותן.

במילים אחרות אפשר להגיד כך, הנשמה שלנו מתחלקת ל-620 משבצות, חלקים, רצונות. כשאתה לוקח רצון ומתקן אותו, נקרא שאתה עושה מצווה. כשאתה ממלא אותו עם האורות, נקרא שאתה מקבל תורה. כך שאם תיקח את כל הנשמה שלך, אז את כל 620 המצוות עשית, ואת כל התורה קיבלת, את כל האור מתוך הפעולות האלה, וזה לא שייך לפעולות גשמיות שבעולם הזה.

אלא מפני שאנחנו נמצאים בינתיים בעולם הזה גם בגוף וגם בנשמה, אז מי שמתחיל להשיג את הרוחניות, או אפילו לא משיג רוחניות, יש לו איזה דחף, יש לו מין התעוררות פנימית מתוכו במשהו לקיים פעולות חיצוניות גם כן. אומנם כביכול אין קשר ואין והשפעה מהעולם הזה על הרוחניות, ובזה שאתה, כמו שכתוב, שוחט בהמה כך או כך, אתה לא עושה כלום, אבל בגלל שבלב שלך אתה רוצה להתאים את עצמך לשורש רוחני, בגלל זה אתה מקיים את זה, וזה מצרף אותך, עושה אותך יותר זך, מפני שאפילו בצורה גשמית אתה רוצה להידמות לרוחניות.

לבהמה הזאת אתה לא עושה כלום, ולעצמך, לבהמה שלך, כשאתה מכניס איזו חתיכת בשר כשרה או לא כשרה, אתה גם לא עושה כלום. אלא הלב שלך משתתף בפעולה הזאת, וכאן כל העניין של קיום מצוות. זה עניין דק מאוד, אי אפשר בבת אחת, צריכים עוד פעם ועוד פעם לשמוע עד שזה מטפטף ומרגישים את הנקודה הדקה הזו. היא לא פשוטה.

תלמיד: כשהרב אשלג מדבר על תורה ומצוות למה הוא מתכוון?

כל המקובלים שמדברים על תורה ומצוות מתכוונים, לפי ההגדרה בקבלה, שתורה ומצוות זה נקרא פעולות רוחניות שעושה הנשמה עם המסך. אי אפשר לקיים תורה ומצוות אלא מעבר למחסום, כמו שכתוב שאי אפשר לקיים תורה ומצוות אלא בארץ ישראל. כך כתוב, שבחוץ לארץ אדם נמצא ברצון לקבל אז אין לו מה לקבל, עם מה לקיים את המצוות.

תלמיד: מתי נתחיל ללמוד על איזו פעולה רוחנית, שאני אעשה וזה יתגלה?

מתי תתחיל ללמוד על פעולה רוחנית שאתה תעשה וזה יתגלה? בבקשה, נטילת ידיים. אתה צריך לקבל מלמעלה כוח שנקרא אור, שהוא ישטוף את הידיים שלך, ידיים נקראות כלי קבלה, בהן אתה רוצה לתפוס את כל העולם, אז אתה צריך לקבל מלמעלה כוח שנקרא מים, זה כוח של בינה, צריכים ללמוד בזוהר מה זה מים, מ' י' מ', מה הכוח הזה מסמל, במה הוא פועל על הרצון לקבל שלך, על האגו שלך, שהוא ישפך על הרצון לקבל שלך, וייתן לרצון לקבל תכונה כך שתרצה במקום לקבל, לתת. זה נקרא "נטילת ידיים".

זה מה שאנחנו לומדים. אם תרצה לעשות פעולה כזאת אז תגיע לזה.

עכשיו אנחנו עוברים לעולם האצילות. לא נשאר לנו הרבה זמן, אז בכללות נעבור היום על מה זה עולם האצילות, ופעם הבאה כבר נלמד אותו לבד.

בינתיים אני כותב בלי להסביר מה המבנה של עולם האצילות (ראו שרטוט מס' 2). הפרצוף הראשון הוא גלגלתא - טבור, פה, טבור, סיום. הפרצוף השני הוא ע"ב, הפרצוף השלישי הוא ס"ג, נקודות דס"ג וכולי. אחרי שיש לנו נקודות דס"ג, יש צמצום ב', פרסא, קטנות דעולם הנקודים וגדלות דעולם הנקודים, שבירה. ואז עולות כל הרשימות שוב לראש דס"ג. ראש דס"ג, כמו שעשה זיווג דהכאה על ב'/א' פלוס צמצום ב' להוציא את עולם הנקודים, עכשיו הוא עושה זיווג על א'/שורש פלוס צמצום ב' ומוציא את עולם האצילות אחרי שבירת הכלים.

מ"ה עליון ובו"ן עליון אנחנו בדרך כלל לא מזכירים, כי אלו פרצופים שצריכים לצאת אוטומטית והם נמצאים.

עולם האצילות יוצא, נולד וכולל פרצופים מההתחלה עד הסוף. הפרצוף הראשון שלו נקרא עתיק. עתיק צמצום א', ועתיק צמצום ב'. מפה דעתיק כרגיל כמו מפה דראש דגלגלתא ולמטה מתפשט פרצוף אריך אנפין עד הפרסא. עתיק זה כתר, אריך אנפין זה חכמה.

מפה דאריך אנפין עד החזה שלו מתפשט פרצוף אבא ואמא, ג"ר דבינה. מחזה עד הטבור דאריך אנפין מתפשט פרצוף שנקרא ישסו"ת, שזה ז"ת דבינה. ומטבור עד סיום האצילות מתפשט זעיר אנפין, ומחזה דזעיר אנפין עד הסיום, פרצוף מלכות. כל זה עולם האצילות.

שרטוט מס' 2

לפעמים אתם תראו בספרים שאבא ואמא מתפשטים עד הפרסא, וגם ישסו"ת מתפשט עד הפרסא. אם הם צריכים, הם עושים את זה. כל פרצוף שנמצא באיזושהי דרגה עליונה ודאי שיכול להתפשט גם למטה כדי לתקן את התחתונים, כדי לעזור להם. אז יכול להיות שאתם תראו כך.

יכול להיות שאתם תראו שבכלל אבא ואמא דישסו"ת, זה פרצוף אחד. ג"ר דבינה וז"ת דבינה פשוט מתחברים יחד בפרצוף אחד. וגם הפרצוף הזה אז נקרא לפי החלק העליון שבו אבא ואמא, והוא כבר כולל אבא ואמא וישסו"ת. זה קורה מתי שהוא צריך לתת אור חכמה לזעיר אנפין ומלכות, זעיר אנפין ומלכות יחד נקראים זו"ן, זעיר אנפין ונוקבא, זו"ן (ראו שרטוט מס' 2)

אז מתי שאבא ואימא וישסו"ת צריכים לתת אור חכמה, מתחברים ג"ר דבינה וז"ת דבינה יחד ואז מספקים חכמה לזעיר אנפין. מה שמקובל בזו"ן דאצילות, מקובל דרך עולמות בריאה, יצירה, עשיה ועד העולם הזה, אנחנו אחר כך נלמד איך הם נעשים.

ממלכות זה עובר דרך כל העולמות האלה. הכי חשוב בשבילנו זה הפרצופים זו"ן דאצילות. מה שיש בהם עובר אלינו. עולמות בריאה, יצירה, עשיה, אין להם שום חשיבות, אין בהם פונקציה. העיקר בשבילנו זה ז"'ן דאצילות.

אם אנחנו גורמים אור בזו"ן דאצילות הוא נשפך אלינו. קחו את כל הפעולות שלנו, איך על ידי כל מיני פעולות שנקראות העלאת מ"ן, מהעולם הזה שבו שאנחנו נמצאים, נגרום למעלה מ"ן. מ"ן זה נקרא מי נוקבין. חיסרון בפרצוף זו'"ן דאצילות שיקבל אור חכמה.

אם אנחנו יכולים לגרום בזו"ן דאצילות חיסרון, הוא מבקש, הפרצוף הזה דורש מאבא ואימא וישסו"ת חכמה, הם מקבלים את החכמה הזאת מפרצוף אריך אנפין, הוא פרצוף חכמה, יש לו תמיד חכמה, ואז לעולם שלנו יורד שפע ואנחנו נמצאים במצב הטוב.

אם אנחנו לא מסוגלים לעורר חיסרון לאור חכמה בזו"ן דאצילות, הוא נסגר עד כדי כך שאנחנו מקבלים אפילו פחות מכדי לחיות. חייבים תמיד שיהיו מספר בקשות, התעוררויות מהעולם שלנו למעלה בצורה מספקת כדי שלפחות יהיה לנו קיום בעולם הזה.

תלמיד: זה מה שנקרא "תפילה"?

העלאת מ"ן זה נקרא תפילה, אבל לא תפילה שאומרים כמה מילים שלומדים, אלא פעולה מיוחדת רוחנית נקראת תפילה. זה מבנה עולם האצילות.

איך עולם האצילות בנוי הלאה? פרצוף אריך אנפין בנוי כך, שאמנם הוא פרצוף חכמה, אבל חכמה נמצאת אצלו רק בראש עד הפה, ולמטה מן הפה יש לו רק חסדים. לכן אבא ואימא, שמתלבשים על החלק הזה מפה עד החזה של פרצוף אריך אנפין, הם מלאים חסדים ולא צריכים חכמה. לכן החלק הזה באבא ואימא נקרא "חפץ חסד", כי מקבל אספקה כזאת, תיקון כזה מאריך אנפין, וישסו"ת נמצא במצב שהוא באמת רוצה חכמה (ראו שרטוט מס' 2).

ישסו"ת רוצה חכמה לפי בקשת זו"ן. כמו ז"ת דבינה. הוא בעצמו לא רוצה חכמה, אבל אם זו"ן מבקשים, הוא מיד דורש מבינה, והיא מחכמה, ואז חכמה נשפכת קדימה. אנחנו רשמנו כאן על ידי מה בעצם יש בקשה. הבקשה באה מהעולם הזה, אבל מי שנמצא בעולם הזה הבקשה שלו היא בקשה לא הכרתית.

כשאנחנו צועקים, כשאנחנו מבקשים בלב שלנו או בפה זה לא כל כך משפיע. הבקשה בעיקר באה מאלו שכבר עברו מחסום, ונמצאים בעולמות בריאה, יצירה ועשיה, בעולמות בי"ע. מי שנמצא בעולמות הבי"ע נקרא נשמות הצדיקים. והם יכולים בהחלט לעורר את הזו"ן דאצילות לשפוך למטה אור חכמה. איך? נשמות הצדיקים האלה אלו בעצם כלים שבורים משבירת הכלים. איך הם מתעוררים לבקש רוחניות? הם מתעוררים על ידי פרצוף עתיק.

חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אלו הספירות של פרצוף עתיק. חסד והוד נקראים "דדי בהמה". בגלל שנצח והוד נקראים רגליים, אז יש בהם איזה חלק מיוחד שנקרא דדי בהמה, כמו שיש דדים בין הרגליים של הבהמה.

ומכאן יוצאת הארה מיוחדת לנשמות הצדיקים, וההארה הזאת מעוררת אותם להעלות מ"ן, לבקש תיקונים, שיהיה יותר אור בזו"ן דאצילות ולכל העולם. דדי בהמה זה דבר מאוד מאוד חשוב. כל הכלים השבורים שנמצאים בקליפות, יכולים להתעורר רק על ידם.

לא מספיק הרשימות שיש בנו, אלא צריכים לעורר את הרשימות. ודדי בהמה מעוררים את הרשימות, אור מדדי בהמה. אלו חמישה פרצופים של עולם האצילות. מה שיש בעולמות בריאה, יצירה, עשיה, אנחנו לא לומדים. שם יש פשוט כלים שמבצעים את הפעולות וזהו, אין בהם שום דבר מיוחד. רק את מערכת אצילות אנחנו צריכים ללמוד, רק את העולם הזה.

עתיק בצמצום א', הפרצוף הזה הגיע במיוחד למצב של צמצום א', אנחנו נלמד למה, כדי להתפשט למטה מפרסא, כדי להיות בקשר עם הכלים השבורים שנמצאים למטה מפרסא, כדי לתת להם התעוררות, כדי שהם יבקשו מ"ן וכך ייתקנו.

הכול מתחיל מעתיק בצמצום א'. עתיק בצמצום ב' קיים רק כלפי כל יתר פרצופי האצילות כדי לתת להם תיקונים. הוא נותן גם אורות דחכמה והוא נותן גם אורות דחסדים לכל יתר הפרצופים. בגלל זה הוא נקרא כתר. ואחר כך יש כבר לכל פרצוף ופרצוף תפקיד משלו. אריך אנפין חכמה, אבא ואמא בינה ג"ר דבינה, ישסו"ת ז"ת דבינה, זעיר אנפין.

אם תסתכלו לפי השרטוטים, אתם תראו שיש כל מיני מצבים לכל פרצוף ופרצוף שבעולם האצילות. לפעמים הם יורדים, לפעמים עולים, לפעמים רק אריך אנפין נחשב, וכל עתיק בכלל לא נחשב בכלום. אבא ואימא וישסו"ת מתחלקים לעוד כמה פרצופים קטנים בפנים. זעיר אנפין ומלכות מתחלקים לשני זוגות, לזו"ן הגדולים ולזו"ן הקטנים.

עולם האצילות הוא מאוד מאוד גמיש, אל תקבלו אותו בצורה נוקשה. אלא כל מיני צורות יכולות להיות בו בהתאם לנשמות שצריכים לתקן. הוא בעצמו ממש אוניברסלי, מה שצריכים לשנות למטה כדי לתקן הוא מקבל צורה כזאת, הוא מתאים את עצמו אליהן, ואז הוא נכנס איתן במגע, משפיע ועוזר להן והכול עושה. לכן יש בו כל מיני אפשרויות להזיז את עצמו ולקבל כל מיני צורות ביחס לנשמות.

לכן אל תסתכלו שמה פתאום הוא כך, מה פתאום זה זז, הוא יכול לזוז איך שהוא רוצה. אנחנו רק רואים, לומדים באיזה מצבים הוא מקבל כל מיני צורות, איך הוא מסוגל לעשות את זה, איך אנחנו צריכים מתוכנו להשפיע עליו ודווקא להזמין בו צורות מיוחדות, מסוימות בשבילנו.

זה בעצם כל הלימוד שלנו במערכת שמנהיגה אותנו, שמשפיעה, שבונה בנו את המחר. מי שנמצא בקשר עם עולם האצילות רואה מה יקרה מחר. מי שנמצא ביכולת להשפיע עליו קובע מה יקרה מחר. פשוט מאוד. כל הלימוד שלנו הוא בזו"ן דאצילות, כאן זו המקלדת שאתה ממש מכניס נתונים ומקבל אותם אחר כך. אין חוכמות, רק כך.

תלמיד: תוך כמה שעות?

גם את זה אתה מזמין.

תלמיד: הד' הזו היא חכמה בינה?

חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת. על דעת אנחנו נלמד. דעת זו לא ספירה בפני עצמה, אלא זה שילוב של חכמה ובינה על ידי התחתונים בצמצום ב'.

תלמיד: ואיפה נעלם הכתר?

דעת היא במקום כתר. רק כתר לא שייך להתפשטות הפרצופים. אלא כמה שחכמה ובינה משתתפות יחד כדי להשפיע לתחתונים, זה נקרא "דעת". אז כל עולם הדעת הוא במקום כתר.

תלמיד: למי שיש מסך, הוא ממש יודע מתי המסך שם?

לפי המסך, לפי גודל המסך אדם יודע הכול, ולפי אותו גודל מסך הוא יודע להשפיע.

לפי המסך הוא רואה. למה אתה עכשיו לא רואה כלום? כי אין לך מסך. אם יהיה לך מסך נגיד של 10 גרם, אז תראה 10 ס"מ ממך. אם יהיה לך מסך של קילו, אז תראה מטר ממך, וכן הלאה.

מה זה מסך? מסך עושה אור חוזר. איך אנחנו שומעים, איך אנחנו רואים, הכול באור חוזר, בדחייה, יש לנו תוף באוזן, יש לנו תגובה מהעין, מכל החושים שלנו יש תגובות. מאיפה אני מרגיש שעכשיו אני לוחץ וזה לוחץ בחזרה? אני עושה לחץ, תגובה על מה שלוחץ עליי. כך זה בכל חוש וחוש. זה כמו מסך. בא אליי אור, במידה שאני מוכן לדחות אותו מעצמי, אני בזה עושה אור חוזר. במידה שאני עושה אור חוזר, דוחה מעצמי, במרווח הזה של האור החוזר אני רואה בפנים, בתוך האלוהות.

אז יש דברים טובים ורעים שאני יכול לראות אותם מטר ממני, ואחר כך אני לא רואה ומתבלבל ולא יודע מה קורה לי. ויש דברים שאני יכול לראות מאה מטר ממני והם קילומטר ממני. ובהתאם לזה אני גם יכול להשפיע ולהתגונן ולעשות, ולשנות את הכול. ועכשיו באיזה מצב אתה נמצא? אתה לא יודע מה יהיה בעוד רגע, אתה לא יודע מה קורה איתך.

תלמיד: בדרך כלל אני פה.

אני לא מאשים אותך, אני רק אומר שתדע בעצמך מה קורה בלי מסך. עכשיו אתה מבין כמה החכמה הזאת הכי נחוצה לאדם. בלעדיה ממש כולם עיוורים.

תלמיד: אתה אמרת שאני דוחה את האור. איך אני יכול לדחות את האור, אני רק רוצה לקבל אותו, אני משתדל ללמוד ולקבל אותו כמה שיותר. איך אני אגיע לשלב דחייה?

זה יגיע, תתפלל. לאט לאט זה מתהפך.

תלמיד: מה זה נקרא שאתה 'רואה'? אתה הרי לא רואה בעין.

אתה רואה כוחות שמפעילים את המציאות.

תלמיד: רואה ממש בעין?

אם אתה מסתכל על הילד, אתה מחזיק אותו כדי שלא יעשה משהו, כי הילד לא רואה מה הוא עלול לעשות, איזה נזק הוא עלול לגרום לעצמו או למשהו. לא רואה. ולמה אתה רואה? כי אתה רואה את הנולד, אתה רואה את הסיבות, אתה רואה את החוקים, ואתה רואה מה יכול לקרות מהפעולות שלו, אבל הוא לא רואה את זה. זה נקרא "ראייה". אותו דבר ברוחניות. אתה מרגיש כוחות רוחניים, ואז אתה מבין איך הם עכשיו מתחברים כדי להשפיע למטה, ואיך אתה יכול לגרום להם שינוי לטובה. זה מה שקורה מתוך ההשגה. ולפי ההשגה אתה רואה, ולפי ההשגה אתה יכול להשפיע ולשנות.

תלמיד: איך בונים מסך?

זו העבודה הפרטית שאנחנו עושים בקבוצה. אז בבקשה תצטרפו. זו באמת המטרה שלנו, וזה מה שאנחנו עושים, כל אחד שנמצא בינינו. את זה אתה יכול לעשות רק אם אתה נמצא בקבוצה. מקבוצה אתה מקבל יותר כוחות לזוז קדימה, מהקבוצה אתה מקבל התעוררות בזמן שאתה נופל כשלא בא לך להגיע, מקבוצה אתה מקבל רצונות של כולם, התעוררות של כולם. יש לנו מאמרים שאתה יכול לקרוא, באותו ספר אתה תמצא אותם. בלי קבוצה אי אפשר. בכל אחד מאיתנו יש כוח קטן מאוד. למה? מלכתחילה הגענו מחוברים יחד, כי פעם היינו כלי אחד. בצורה מתוקנת אנחנו חייבים להיות יחד ובצורה מקולקלת אנחנו מפורקים, נפרדים זה מזה.

אז אם אתה רוצה לגרום לתיקון שלך אתה חייב להתחבר עם עוד כמה נשמות. ואז הכוח הכללי הזה שנוצר כשהתחברת איתם, הוא יפעל לכיוונך מפני שכל דרגה יותר עליונה היא יותר מחוברת, היא באה מנשמות יותר מחוברות. עד שמגיעים למצב שכל הנשמות הן ככלי אחד. לכן "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". כלל גדול זאת אומרת הכללי ביותר ששם כל הנשמות מחוברות יחד. לכן בלי קבוצה שמתחברים בה לפחות ברצונות חיצוניים, ברצונות להשיג את האלוהות, ביגיעה יחד, בלימוד יחד אין אפשרות בכלל להגיע לאיזושהי התעלות.

תלמיד: האם בקבוצה יש משמעות לקרבה הפיזית?

מה זה קרבה פיזית?

תלמיד: בעצם זה שיושבים ביחד באותו חדר.

עצם זה שיושבים יחד ואוכלים יחד וישנים בזמן השיעור יחד, כן. ונגיד כמו אתמול כשיצאנו לפעולה יחד, ובשבת כשאנחנו כאן אולי חמש עשרה שעות יחד, זה הכול כן, אין אפשרות אחרת.

תלמיד: ואם כל אחד היה יושב בחדר עם מחשב והיינו מתקשרים בינינו.

לא, לא לא. לפי הניסיון, כבר בעוד חמש או שש שנים אנחנו נפעיל את האינטרנט. יש לי תלמידים שאני בהתכתבות איתם, ויש כאלה שכבר ראיתי השנה או בשנה שעברה. זה ממש לא יאומן עד כמה אדם שנמצא כאן במשך חודש מרוויח לעומת אדם שנמצא כמה שנים. ואם אתה מסתכל כביכול על הדברים ברוחניות אתה יכול להגיד "איזה מרחק, איזה מגע פיזי יכול להשפיע?", אבל אנחנו קיימים בתוך הגוף, ודרך הגוף אנחנו מקבלים את המילוי. לא יעזור כלום.

אם לא הייתי קרוב לרב, אם לא הייתי רוחץ אותו ולא הייתי מטפל בו ולא הייתי ממש חי לידו, לא הייתי מקבל שום דבר, אם הייתי אפילו סתם בא ללמוד אצלו. אבל אם לא באותו חדר, ואם לא מאותו מקום ומחוץ לארץ, אז אני רואה עליהם שממש חבל. אבל מה שאני יכול להגיד זה שאדם בצורה כזאת מקבל בכל זאת הרבה ידע והרבה כוחות שאחר כך זה יתגלה. זאת אומרת, ידחפו אותו למקום הנכון ואז זה יתגלה מהר מאוד. נגיד שאם אחרי כמה שנים שלמד באיזה מקום והשקיע ורצה, ופתאום הוא מגיע לכאן, ואומנם ברגע שמגיע, זה אפס אפסים, והוא מתחיל לגלות שכמה חודשים הוא נמצא בבלבול, ולא הבין נכון. אבל תוך כמה חודשים הוא מגיע לזה שכל ההשקעה, יוצאת החוצה בזכות שהוא מתחבר עם הקבוצה. אבל עד שהתחבר, אפס תקווה, ממש.

אל תדאג אנחנו נקרב אותך.

תלמיד: האם יש תכנית?

יש יש אל תדאג.

(סוף השיעור)