שיעור בוקר 16.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", עמ' 448 אותיות נ"ז – ס"א

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 448, מאמר "הקדמה לספר הזהר", אות נ"ז.

אות נ"ז

"ומכאן תבין, את היבשות והחשכות, שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן, בכל הדורות שקדמו לנו. שהוא משום, שאפילו העובדי ה', שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל, משל אמיתי על זה, ואמר, שאם שורה, של אלף אנשים סומים, הולכים בדרך, ויש להם לפחות, פקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם, שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפקח, שבראשם.

אבל, אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק, שיכשלו בכל דבר, המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

כן הדבר שלפנינו:

אם היו לפחות עובדי השי"ת, עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור, היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים, בדרכם שלא יכשלו.

ואם גם עובדי השי"ת, סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא, שכל הדור נכשל, בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה!"

אות נ"ח

"אמנם, ידעתי הסבה, שהיא בעיקר, מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה, בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

ע"כ נפל הפחד, על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו. כי ח"ו, קרוב להכשל בפסל ודמות.

והיא שהעירני, לעשות ביאור מספיק, על כהאר"י ז"ל. ועתה - על הזוהר הקדוש. והסרתי הפחד הזה, לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי, הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עליה, מלאה כל טוב, אינך חסר, אלא "סולם", לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אמנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם, ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים, בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו, לעלות ולהעמיק ולהסתכל, בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה."

שאלה: בעל הסולם מסביר בהתחלה את הסיבות מדוע הגענו למצב הזה, ובהתחלה הוא כותב שהתמעטה האמונה. אבל אנחנו יודעים שזה לא סתם, האגו מתגבר, ואם כך, גם האמונה צריכה כנראה להיות חזקה יותר. אז מהי הסיבה בדיוק?

העולם מתקדם, האנשים מתפתחים, הם נמצאים בכל מיני עסקים לא כמו בעבר, הם נעשים משנה לשנה יותר חכמים, עם יותר כוח בירור וביאור, ולכן השאלות שלהם הן כאלה שהדת, מה שאפשר לשמוע מאנשי הדת, לא יכולה לספק להם תשובות לשאלות שהם מעלים, ולכן אנשים מתרחקים מכל העניין הזה. מה שאין כן, חכמת הקבלה היא נסתרת, לא מגלים אותה, אסור ללמוד אותה, אסור להתעניין בה ולפתוח אותה. לכן יוצא שכל דור ודור הוא רחוק יותר מהאמת, מהבורא. אז יש לו אפשרות או לא ללמוד על הטבע, על הבורא, על ההתפתחות, ואז להישאר בדת או ללא דת, או ללמוד את חכמת הקבלה. זה מה שיש לפנינו.

השאלה הזאת היא שעמדה לפני בעל הסולם ועוד מקובלים, והם השתדלו, למרות ההתנגדות, לפתוח את חכמת הקבלה לכל מי שרוצה לדעת את האמת על החיים שלו, ולכן הוא כתב.

תלמיד: כלומר רק גילוי חכמת הקבלה, כך שכל אדם יוכל להשתמש בה, יכול להביא למצב הנכון.

נכון.

שאלה: מהו החטא של פסל ותמונה?

אני חושב שאי אפשר להסביר זאת בקיצור. אבל מי שלומד איתנו לא נופל לכל הטעויות האלה שהן לעשות פסל ודמות ולהתחיל לתאר את הבורא בכל מיני צורות פיזיות ולצייר אותו. אלא אנחנו מדברים על כוחות הטבע שפועלים בכל זמן, תנועה ומקום, ולכן אין לנו אפשרות לטעות.

שאלה: האם ייתכן מצב שבו תלמיד מ"בני ברוך" מבזבז את הזמן שלו בסולם המדרגות והוא תקוע ולא זז? האם בכדי להתקדם אנחנו צריכים שיהיה לב בוער? ואם כך, איך אני עושה שהבורא יבעיר את הלב שלי כדי שאני אוכל להתקדם עם חברים?

מי שלומד לפי שיטה, נגיד לפי שיטת בעל הסולם, ויש לו תכנית, ספרים, הוא לומד בקבוצה ומקיים בקבוצה קשר בין האנשים - כמו שאנחנו לומדים שגם לתלמידי רבי שמעון היה חוק שהם חייבים להתקשר לעשירייה, ורק כך הם השיגו את גמר התיקון וכתבו מתוך זה את הספר הזוהר – אז מי שמשתדל לעשות כך, אז ודאי שגם הוא מתקדם נכון.

שאלה: מי הם עובדי ה' שמתחלקים לשתי קבוצות, אלו שעוסקים בתורה פנימית ואלו שבתורה חיצונית?

עובדי ה' מתחלקים לכמה קבוצות לפי הטבע שלהם. יש כאלו שרוצים להגיע לפנימיות התורה, להבין מה תפקיד האדם, בשביל מה הוא חי, מה הקשר בינו לכוח עליון, והם מגיעים לחכמת הקבלה. יש כאלה שלא חשובים להם הדברים האלה, הם מדי גבוהים, הם צריכים לדעת מה לעשות כדי להצליח בחיים, והם מגיעים לדת כמו שאנחנו מכירים את הדתיים. ויש חילוניים שלא חשוב להם לא זה ולא זה, הם סתם רוצים לחיות יום יום. אלו בעצם שלושת הקבוצות שכך האנושות מתחלקת. יש ודאי יותר חלוקות, אבל הן העיקר.

תלמיד: האם קבוצה אחת יכולה לעזור לאחרת?

הן לא מבינות אחת את האחרת.

שאלה: איך מי שקיבל גילוי איבד את חשיבות החיבור?

אני לא יודע אצל מי קורה הדבר הזה. שוב השאלה.

תלמיד: איך קורה שמי שקיבל איזשהו גילוי לא הכיר בחשיבות החיבור? איך הוא איבד את חשיבות החיבור?

זה לא יכול להיות. אם הוא הגיע לגילוי, אז הוא כבר נמצא בגילוי, הוא כבר יודע שיש בורא וחוקים, ומה הבורא מציע לאדם לעשות כדי שהוא יתחבר עם הבורא, זה כבר משהו אחר. זה לא קורה עם אנשים דתיים, זה קורה רק עם המקובלים.

תלמיד: קורה לפעמים בקורסים שלנו שתלמידים מתחילים לדבר על גילויים, על ספירות.

זה לא שהם מגלים אותם, הם בינתיים לומדים כדי לגלות אחר כך. אבל בינתיים הם לא מגלים.

שאלה: האם אמונה היא הכוח שמאפשר לנו לברור בין טוב לרע? האם אנחנו צריכים להתפלל ליותר אמונה בקבוצה שלנו?

כן. אנחנו צריכים את האמונה, את אור האמונה.

שאלה: בעניין הפסל והדמות, האם אלו אמונות טפלות, אמונות בחוטים, אנשים שהולכים לקברים ומשתטחים עליהם?

כל הדברים האלה הם "פסל ודמות".

תלמידה: כלומר האמונה צריכה להיות בכוח לפני שהוא מתלבש בכל דבר גשמי, זה הנכון.

כן.

שאלה: נשמע מהקטע שיש שכבה באנושות שנקראת עובדי ה' והם אמורים למשוך את האור עבור כולם. למה המערכת בנויה כך שיש רק שכבה כזאת של אנשים? האם לא כל אחד צריך לעשות את זה?

אנחנו לא יכולים לדרוש מבן אדם אם אין לו משיכה לזה. לכן כל האנושות מתחלקת לשכבות כאלה לפי הרצון לקבל שבהם, אלו נמשכים לכאן ואלו לשם. לכן לא כולם מגיעים, אלא כמו שכתוב, "ראיתי בני עלייה והם מועטים".

תלמידה: הוא כותב פה שיש את עובדי ה' שלא עושים את זה ולא עוסקים בפנימיות התורה. למה זה גורם שהם לא ממלאים את התפקיד הזה?

הם לא ממלאים את התפקיד, כמו שאמרת. אין מה להוסיף.

שאלה: למה ביאור ספר הזוהר הוא חשוב? האם לא מספיק לקרוא בו ולהשתוקק לבורא ולא משנה אם מגשמים את הדברים או לא, אלא הספר כבר יתקן את זה?

זה לפי הרצון שבאדם. יש כאלה שמסתפקים בכל מיני מדרגות של הסולם. אבל ככל שמתקדמים קדימה, כל האנושות, אז הרצון לקבל מתבשל יותר ויותר ולכן יותר אנשים נמשכים באמת לידיעת הבורא.

תלמיד: איזה שימוש אפשר לעשות בספר הזוהר בהפצה כבר עכשיו ולא לחכות שהמצב בעולם יחמיר יותר?

להסביר שאם לא, אז המצב יחמיר.

אות נ"ט

"והנה, כל המצוים, אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר, המבינים מה שכתוב בו," הוא מדגיש "המבינים מה שכתוב בו", "הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו, התנא האלקי, רבי שמעון בן יוחאי.

חוץ מהרחוקים מחכמה זו, שיש מהם המפקפקים, ביחוסו זה, ונוטים לומר, על סמך מעשיות בדויות, ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא, המקובל ר' משה די ליאון, או אחרים, הסמוכים לו בזמן." זה היה דבר פופולרי לפני הרבה שנים. בזמננו עדיין יש כאלה שחושבים כך.

אות ס'

"ואני, כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי, באור השי"ת, להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור ביחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי, מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר, על כל התנאים הקדושים.

ואם היה מתברר לי, בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון ר"מ די ליאון ז"ל, וכדומה, הרי אז, היה גדל אצלי מעלת האיש ר"מ די ליאון ז"ל, יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

אמנם באמת, לפי מדת עומק החכמה שבספר, אם הייתי מוצא בבירור, שמחברו הוא אחד ממ"ח הנביאים, היה זה מקובל על לבי ביותר. מליחסו לאחד מהתנאים. ומכ"ש, אם הייתי מוצא, שמשה רבינו, קבל אותו מהר סיני מהשי"ת עצמו, אז היתה שוככת דעתי לגמרי. כי לו נאה ולו יאה חיבור כזה.

ולפיכך, כיון שזכיתי, לערוך ביאור מספיק, השוה לכל בעל עיון, להבין מעט, מה שכתוב בו בספר, אני חושב, שכבר נפטרתי בזה לגמרי, מלטרוח עוד, ולהכניס עצמי בחקירה הזאת. כי כל משכיל בזוהר, לא יוכל להסתפק עוד, שמחברו יוכל להיות איש, פחות במעלה, מהתנא רשב"י הקדוש."

שאלה: לפי מה שכותב בעל הסולם במאמר לגבי עובדי ה' עולה השאלה, מהי האחריות שלנו כלפי החכמה הזאת אם בעתיד לא יהיה לנו את אותו מנהיג שיכול ללמד אותנו אותה?

על זה כתוב בכל הספרים ואנחנו מדברים על זה בכל השפות ובכל השיעורים שלנו. לכן מי שלומד הוא צריך להמשיך ללמד אחרים, וזה כבר ידוע וגלוי בעולם שהמקובלים של היום ב-99.9% חושבים שאת ספר הזוהר חיבר רבי שמעון בר יוחאי.

שאלה: אין צדיק שלא חטא בעבר. עם זאת, האם אנחנו יכולים לומר שאנחנו אף פעם לא מגלים את החטאים שלנו ושההחצנה שלהם היא לא חלק מהעבודה שלנו?

אנחנו לא מגלים את כל החטאים שלנו וכך זה עד גמר התיקון. גמר התיקון נקרא גמר התיקון מפני שבו אנחנו מכסים את כל החטאים שלנו בעזרת ה'.

שאלה: מהי החשיבות של מקובלים לדעת מי כתב את הזוהר, אם זה רשב"י או משה די ליאון?

האמת שזה לא כל כך חשוב. מה זה חשוב לי מיהו האדם שבעיניי הוא המחבר, העיקר הוא הספר. אבל זה שיש לנו אסמכתא על בן אדם ואנחנו קושרים אליו את הספר, התלמידים שלו ידועים לנו, ויודעים מתי הוא נכתב ואיך, זה כבר אחרת לגמרי.

רבי משה די ליאון חי במאה ה-13 בספרד, לעומתו רבי שמעון בר יוחאי היה תנא ידוע וחי לפני אלפיים שנה בארץ ישראל. רבי שמעון בר יוחאי כתב הרבה דברים, מדובר עליו בהרבה דפים בתלמוד הבבלי ובעוד מקורות, ורבי משה די ליאון היה אדם כמו האנשים שאנחנו מכירים מזמננו. לכן לפי מה שכתוב על ידי האחד ועל ידי האחר, אנחנו בכל זאת נוטים יותר לרבי שמעון בר יוחאי. אנחנו גם סומכים על בעל הסולם שבהשגה הרוחנית שלו השיג שרבי שמעון בר יוחאי הוא המחבר של ספר הזוהר, וזה מה שנכון לימינו.

אני יכול לדבר על זה שעות, אבל אין לנו בזה כל כך עניין, אנחנו לא נמצאים לא באקדמיה ולא בין חכמים או מדענים שאוהבים סכסוכים, אלא כך קיבלנו - רבי שמעון בר יוחאי הוא המחבר של ספר הזוהר.

תלמיד: הוא כותב כאן שהוא לא היה מתפלא אם היה יודע שזה הגיע ממשה רבנו עצמו.

ספר הזוהר הוא עד כדי כך ספר עמוק ופותח מקצה לקצה את כל חכמת השמיים, שאפשר היה לחשוב שאת זה קיבל משה בהר סיני.

שאלה: אנחנו רואים בסרט על ספר הזוהר שזה גליל נייר קטן, ואילו לנו יש הרבה ספרים של הזוהר. איך נוצרו כל אותן חתיכות נייר נוספות? מאיפה זה מגיע?

ספר הזוהר הוא פירוש על חמישה חומשי תורה. לתורה יש חמישה חלקים וספר הזוהר הוא הפירוש, כלומר כתבו אותו רבי שמעון ותלמידיו כפירוש לתורה. לכן בהתחלה הוא היה מאוד מאוד גדול, הוא היה על נביאים וכתובים ועל כל פרשיות התורה, הוא היה פי כמה וכמה ממה שיש לנו היום, רק הכול נעלם. הבורא מסדר כך שמגיעים אלינו חומרים במידה ובצורה שמספיקה לנו, כדי שלא נתבלבל ולא נעשה מזה שימוש לא נכון, אלא זה מה שיש לכם ובזה תעסקו. לכן זה מה שיש.

הוא ספר לא גדול, לא עבה, והוא לא כמו שהיה פעם. ספר הזוהר כמו שהם כתבו, אם אנחנו הולכים למקורות שלפני אלפיים שנה, אז אנחנו יכולים לדמיין לעצמנו ספר שהוא פי חמשה עשר, עשרים ואולי יותר ממה שיש לנו היום.

תלמיד: למה מראים בסרט רק גליל נייר קטן?

אני לא יודע על איזה סרט מדובר, מה רואים שם ואיך הציגו את זה. האם זה הסרט שלנו על הזוהר?

תלמיד: כן, מראים שם פיסת נייר קטנה, זה לא נראה כמו עשרים ספרים.

כך הם רצו להראות לאנשים בסרט. אצלנו יצאו 12 כרכים, ופעם נעשה יותר.

תלמיד: יש גם את תיקוני הזוהר.

כן.

תלמיד: יש לנו פרשנות של הטקסט המקורי, אז למה אנחנו לא קוראים את הטקסט המקורי של האר"י ומשתמשים בטכניקה המיוחדת של החיבור? אם היינו מתחברים, היינו מושכים את המאור. למה יש ביאור? הוא קושר אותנו יותר לרמה הגשמית, אבל אנחנו רוצים הרי להגיע לרמה הרוחנית, להשתמש בטקסט המקורי דרך החיבור בינינו. למה אנחנו לא משתמשים בשיטת החיבור ומדלגים על הפרשנות?

אנחנו נמצאים בלימוד והשלב הראשון של הלימוד שבו אנחנו נמצאים, למשל לימוד ספר הזוהר וכל הכתבים ששייכים לו, זו כאילו קריאה ראשונה. כשנגמור את זה, נמשיך בצורה יותר פנימית, אבל אני לא רואה דרך אחרת.

ודאי שחסר לנו גם ללמוד במידה מסוימת את "תלמוד עשר הספירות" ועוד מכתבי בעל הסולם ונמשיך בכך. נקווה שעוד מעט נוכל לפנות את עצמנו גם לזה.

שאלה: באחד הקטעים בעל הסולם כותב שדווקא על ידי הלימוד שלנו, אפשר להשלים את הכוונה שלו. הוא כותב כך "אלא, עשיתי על כל פנים, בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו, לעלות ולהעמיק ולהסתכל, בספר הזוהר גופו. כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה". איזו עבודה אנחנו יכולים לעשות כדי להשלים את הכוונה של המורה?

אנחנו צריכים לקרוא את המקורות שאנחנו לומדים, להשתדל להיות בכל השיעורים, להשתדל להבין את הטקסטים שאנחנו קוראים, לממש אותם על עצמנו בחיבור בינינו וכתוצאה מכך לצפות לתגובה מלמעלה. זו העבודה שלנו.

שאלה: איך אנחנו מחזקים את כוח האמונה?

את כוח האמונה אנחנו יכולים לחזק רק על ידי החיבור בינינו. כוח האמונה הוא כוח הבינה שיתפשט בינינו וייתן לנו אפשרות להיות מחוברים, לסמוך אחד על האחר, לקבל כוחות מהחיבור שלנו יחד. זו בעצם תכונת הבינה, היא באמצע, בין המלכות לכתר. יש לה את כל תכונות הכתר, ההשפעה וגם את כל תכונות המלכות, הקבלה, וזה מה שהיא מייצבת כאימא בינה. ולכן אנחנו צריכים לייצב את עצמנו בקבוצה כך.

תלמיד: ומה ההבדל בין כוח האמונה שתיארת וצריך להשיג, לבין הכוח שיש באמונה במורים שלנו?

המורים שמוסרים לנו את הידיעות, את האמצעים להיות מחוברים, שמארגנים אותנו וכן הלאה, כולם עוזרים לנו גם בלימוד וגם בהתארגנות להתקרב לתכונת הבינה.

תלמיד: איך אנחנו מחזקים אחד אצל האחר את הכוח הזה של המורים שלנו?

אנחנו נותנים דוגמאות אחד לאחר.

תלמיד: אתמול היה לנו ערב איחוד מאוד עוצמתי, חזק. מה לדעתך הייתה התוצאה שלו עבור כל העולם, עבורנו?

התוצאה תלויה בכם. כמה כוחות תיקחו מהערב הזה ותממשו אותם ביניכם.

שאלה: יוצא לי הרבה פעמים לפגוש בחוץ אנשים שיש להם שאלות, אפילו שאלות כמו "מה הטעם בחיים?", אבל ברגע שאתה מביא לאדם ספר או קליפ, הוא לא רוצה.

קודם כל הם לא מבינים, זה קשה, אנשים לא רגילים לקרוא יותר מדף מחשב או עיתון ואתה מכניס להם ספר לימוד, תורה, ועוד משהו. זה גם בשפה שהם לא מבינים, גם בצורה שהם לא רגילים.

מי היום מחזיק ספר? מי פעם אחרונה קרא איזה ספר? תשאל את האנשים במקום העבודה שלך או איפה שאתה נתקל בהם. מי קורא? רואים חדשות בטלוויזיה וזה הכול. אפילו עיתון כבר לא קונים, אנשים בכלל לא יודעים לקרוא.

תלמיד: זה נכון, איזה בחור צחק עלי, ואמר לי, מה זה ספר? אני לא יודע אפילו מה זה. אבל הבעיה היא לא הספר, הבעיה היא שברגע שאתה אומר לאדם שיש פתרון, האדם כאילו לא רוצה אותו.

הוא לא רוצה כי זה יעמיד אותו במצב שאין לו בחירה. אם אשמע עכשיו איזושהי דעה של חכם גדול, שיגיד לי כך וכך, זה מה שצריך להיות, אז זה מעמיד אותי במשפט, בצורך לקבל החלטה, האם אני הולך אחריו או לא.

תלמיד: אז מה האומנות פה, איך בכל זאת לא לשפוט, לא לדחות וכן לתת אפשרות לבן אדם?

אני זוכר שהיה לי קשה מאוד להתחיל את ההסברים שלי באותן שנים לאנשים. לא יכולתי. אז התחלתי לכתוב ברוסית, כי דוברי רוסית הם לא כל כך מפונקים כמו הישראלים, הם רגילים לקרוא, לחשוב וכך הם התקרבו לחכמת הקבלה. והישראלים שלידם, התחילו לשמוע שהם מתעניינים במשהו וכך בהדרגה התארגנו האנשים שהיום הם "בני ברוך" כמו שאתם יודעים.

תלמיד: אז הרוסים הם הפתרון?

לא, אני אומר שכך אני יצאתי מהמבוי הסתום הזה.

תלמיד: והאנשים האלה, שיש להם שאלה ולא מוכנים לקבל תשובה, הם פשוט צריכים להסתובב עד שיבשילו?

כן, עד שיבשילו.

שאלה: מה ההבדל בין הזוהר עם פירוש הסולם שאנחנו לומדים, לבין פירושים אחרים, כמו "מתוק מדבש" ועוד כל מיני פירושים לזוהר?

לפי מה שאני בעצמי בדקתי, ראיתי שחוץ מהזוהר עם פירוש הסולם, אין משהו ששווה לפתוח, ללמוד ולקרוא. עם כל הכבוד לכל האנשים שמתעסקים בחכמת הקבלה, לא חשוב איך ובאיזו צורה, לא חשוב מה, אני מכבד כל אדם ואדם שפותח ספר שמדובר בו על גילוי הבורא לנברא, שזה הנושא חכמת הקבלה, ועוסק בזה. אפילו אם הוא טועה אלף פעם, זה בכל זאת מתקן את העולם. אבל חוץ מהזוהר עם "פירוש הסולם", אני לא חושב שיש עוד משהו שמושך את האדם ומביא אותו לתיקון הנשמה, לתיקון העולם. פשוט אין. כולל "מתוק מדבש", כולל עוד פירושים. אני לא עושה עליהם ביקורת. אני עצמי, לא גיליתי משהו שמשתווה לפירוש "הסולם".

אות ס"א

"אכן, לפי"ז נשאלת השאלה: למה לא היה נגלה, ספר הזוהר, לדורות הראשונים, שבלי ספק, היו חשובים במעלה, יותר מדורות האחרונים, והיו ראויים לו יותר? ויחד עם זה, יש לשאול: למה לא נגלה, ביאור ספר הזוהר, עד האריז"ל, ולא למקובלים שקדמו לו?

והתמיה העולה על כולנה: למה לא נגלו, ביאור דברי האריז"ל ודברי הזוהר, מימי האריז"ל עד דורנו זו (ועיין בהקדמתי לספר "פנים מסבירות" על הע"ח, באות ח', ד"ה "ואיתא")? ונשאלת השאלה: הכי אכשר דרי?

והתשובה היא, כי העולם, במשך זמן קיומו, של שתא אלפי שני, הוא כמו פרצוף אחד, שיש לו ג' שלישים - ראש, תוך, וסוף, דהיינו - חב"ד, חג"ת, נה"י. וז"ש ז"ל: "ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, וב' אלפים ימות המשיח" (סנהדרין צז, ע"א).

כי בב' אלפים הראשונים, שהם בחינת ראש וחב"ד, היו האורות מועטים מאד. והיו נחשבים לבחינת ראש בלי גוף, שאין בו אלא אורות דנפש. כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות:

כי בכלים, הכלל הוא, שהכלים הראשונים, נגדלים בכל פרצוף, מתחילה.

ובאורות הוא להיפך, שאורות התחתונים מתלבשים בפרצוף, מתחילה.

ונמצא, כל עוד, שאין בכלים, רק העליונים לבד, דהיינו כלים דחב"ד, יורדים שם להתלבש, רק אורות דנפש, שהם האורות התחתונים ביותר. וז"ש על ב' אלפים ראשונים, שהם בבחינת תהו.

ובב' אלפים השניים של העולם, שהם בחינת חג"ת דכלים, ירד ונתלבש אור הרוח בעולם, שה"ס תורה. וע"כ אמרו, על ב' אלפים האמצעים, שהם תורה.

וב' אלפים האחרונים, הם נהי"מ דכלים, וע"כ מתלבש בעולם, בזמן ההוא, אור דנשמה, שהוא האור היותר גדול. וע"כ הם ימות המשיח.

גם הדרך הוא, בכל פרצוף פרטי, שבכלים דחב"ד חג"ת, עד החזה שלו, האורות מכוסים. ואינם מתחילים להאיר, חסדים המגולים, שפירושו, התגלות הארת חכמה עליונה, אלא מחזה ולמטה, דהיינו בנהי"מ שלו.

והוא הסבה, שמטרם התחילו להתגלות, הכלים דנהי"מ, בפרצוף העולם, שהם ב' אלפים האחרונים, היתה חכמת הזוהר בכלל, וחכמת הקבלה בפרט, מכוסה מן העולם.

אלא בזמן האריז"ל, שכבר נתקרב זמן, השלמת הכלים שמחזה ולמטה, נתגלתה אז, הארת חכמה העליונה בהעלם, ע"י נשמת האלקי ר' יצחק לוריא ז"ל, שהיה מוכן לקבל האור הגדול הזה. וע"כ גילה העיקרים שבספר הזוהר, וגם חכמת הקבלה, עד שהעמיד בצד, כל הראשונים שקדמוהו.

ועכ"ז, כיון שהכלים האלו, עוד לא נשלמו לגמרי, שהוא נפטר בזמן ה' אלפים של"ב, כנודע, ע"כ לא היה העולם עוד ראוי, שיתגלו דבריו. ולא היו דבריו הקדושים, אלא קנין ליחידי סגולה מועטים, שלא ניתנה להם הרשות, לגלותם בעולם.

וכעת, בדורנו זה, אחר שכבר קרובים אנו, לגמר ב' אלפים האחרונים, לפיכך ניתנה עתה הרשות, לגלות דבריו ז"ל, ודברי הזוהר בעולם, בשיעור חשוב מאד. באופן, שמדורנו זה ואילך, יתחילו להתגלות דברי הזוהר, בכל פעם יותר ויותר, עד שיתגלה, כל השיעור השלם, שבחפץ השי"ת".

(סוף השיעור)