שיעור בוקר 01.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 168,

אותיות כ"ו-ל"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", בעמוד 168, ב"פתיחה לחכמת הקבלה", אות כ"ו.

כותרת "הר פרצופי א"ק".

1. ה' פרצופי א"ק

   אות כ"ו

"אחר שנתבאר היטב ענין המסך שנתקן בכלי המלכות, שהיא הבחי"ד אחר שנצטמצמה, וענין ה' מיני זווג דהכאה אשר בו, המוציאים ה' קומות של ע"ס זו למטה מזו, נבאר עתה ה' פרצופי א"ק הקודמים לד' עולמות אבי"ע, וזאת כבר ידעת שהאו"ח הזה שעולה ע"י זווג דהכאה ממטה למעלה ומלביש הע"ס דאור העליון, הוא מספיק רק לשרשי כלים המכונים ע"ס דראש הפרצוף, ובכדי לגמור את הכלים, מתרחבת המלכות דראש מאותם הע"ס דאו"ח שהלבישו לע"ס דראש, והיא מתפשטת מינה ובה ממעלה למטה באותו שיעור קומה שבעשר ספירות דראש, ובהתפשטות הזו נגמרו הכלים, שהם נק' גוף הפרצוף. כנ"ל באות י"ד. באופן שב' בחינות של ע"ס יש להבחין תמיד בכל פרצוף: ראש, וגוף. וזכור זה."

שאלה: איך בכל זאת אנחנו בונים את הראש באור חוזר הזה?

מה זאת אומרת? כמה שאני רוצה להשפיע לבורא, בזה אני בונה את המחשבה שלי, הכוונה שלי. אחרי שאני מבקש, בודק את עצמי עד כמה אני יכול באמת להשפיע או שאני מקבל ממנו קודם כוחות השפעה. וכמה שאני יכול לעלות מהרצון לקבל שלי על ידי צמצום, זאת אומרת, לא להשתמש ברצון לקבל שלי לעצמי אלא רק לצורך החיבור כדי לעשות נחת רוח לבורא, אז אני מעלה מהרצון לקבל שלי כאלו כוונות, ואז לפי זה בכוונות שלי מתלבש כוח שמגיע לי מהבורא ואז אני מתחיל להרגיש שיש לי קשר עם הבורא ומתחילה להיות בזה בניית הפרצוף.

זאת אומרת, אותו רצון לקבל שעשיתי עליו צמצום, עכשיו על ידי האור העליון הרצון לקבל מתחיל לקבל מהאור העליון טיפול. זאת אומרת, האור העליון מתחיל לפרמט אותו, איפה חלק הראש, חלק התוך, חלק הסוף, מה לעשות עם הרצון לקבל.

תלמיד: מה זה אומר שאחרי זה המלכות דראש מתרחבת לעשר ספירות?

שאחרי שאני מעלה את הבקשה שלי, התפילה שלי להשפעה ואני מקבל מהבורא תיקון, אז הרצון לקבל שהיה רק מצומצם, על ידי זה שאני מקבל עכשיו מהבורא אורות, תיקונים, כוחות, הבנות, אז הרצון לקבל שלי מתחיל עכשיו להרגיש ממה הוא נכלל, איך הוא יכול לעבוד, ואז הרצון לקבל על ידי השפעת הבורא מתחיל לפרמט את עצמו, לקבל צורה מה יותר קרוב לבורא, מה פחות, איפה כלים דהשפעה, איפה כלים דקבלה, באיזה צורה לעבוד?

ואז יוצא שהפנייה לבורא נגמרה ועכשיו יש לי תיקון. הבורא מתקן אותי בזה ששולח לי את האור, והאור נכנס בי ומשנה לי את כל הרצונות, מסדר אותם, ממיין אותם, וכך נבנה הפרצוף. קודם היה רצון סתם, אחר כך אני עשיתי עליו צמצום ופניתי לבורא שאני רוצה לעשות שימוש רק בעל מנת להשפיע לו, קיבלתי ממנו תגובה, והתגובה הזאת שפועלת על הרצון לקבל שלי, מסדרת את הרצון לקבל שלי כבר בצורה נכונה בראש, תוך, סוף, בכל החלקים שישנם בפרצוף הרוחני.

תלמיד: האם אפשר לומר שמה שלמדנו בחלק הראשון של השיעור, שאנחנו מתקדמים ממלכות לבינה, בזה אנחנו בונים ראש?

כן, בערך. ראש זה בכל זאת צמצום, מסך, אור חוזר, זיווג דהכאה. זה לא בדיוק פעולות כאלה כמו שאנחנו דיברנו שם. שם זו רק התחלת ההתקשרות בינינו לבורא.

שאלה: איך תהליך קבלת האור במלכות הופך מבושה לכבוד?

מתוך זה שאני רוצה להשפיע לבורא במקום לקבל ממנו, אז אני הופך את מצבי מבושה לכבוד, מזה שאני הפוך ממנו לזה שאני דומה לו. מזה שהייתי בדרגת בהמה ועכשיו אני בונה מעצמי אדם. ודאי שהבורא עושה את זה אבל לפי הבקשה שלי.

תלמיד: וזה נקרא שהמלכות מתקנת את עצמה?

זה נקרא שמלכות מתקנת את עצמה.

3. אות כ"ז

"והנה תחילה יצא הפרצוף הראשון דא"ק, כי תיכף אחר צמצום א' אשר הבחי"ד נצטמצמה מלהיות כלי קבלה על אור העליון, והיא נתקנה במסך כנ"ל, הנה אז נמשך אור העליון להתלבש בכלי מלכות כדרכו, והמסך שבכלי מלכות עיכב עליו והחזיר את האור לאחוריו, וע"י הכאה זו שהיתה ממסך דבחי"ד, העלה או"ח עד קומת כתר שבאור העליון, ואותו או"ח נעשה ללבוש ובחינת שורשי כלים לע"ס שבאור העליון, הנקרא ע"ס דראש של הפרצוף הראשון דא"ק. ואח"ז התרחבה והתפשטה המלכות ההיא עם האו"ח, מכח ע"ס דראש, מינה ובה, לע"ס חדשות ממעלה למטה, ואז נגמרו הכלים בבחינת הגוף. וכל שיעור הקומה שיצא בע"ס דראש נתלבש ג"כ בע"ס דגוף. ובזה נגמר הפרצוף הא' דא"ק ראש וגוף."

שאלה: מה זה אומר צורה רגשית בהרגשת הבורא?

כשאנחנו מגיעים למגע עם הבורא אנחנו מרגישים עד כמה הרצון לקבל בזה שהוא רוצה לקבל ולמלא את עצמו הוא נבזה ועד כמה אם הוא הופך את עצמו לעל מנת להשפיע הוא גבוה ומכובד. זה הכול.

אות כ"ח

"ואח"ז חזר ונשנה אותו הזווג דהכאה על מסך המתוקן שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ג, ואז יצא עליו רק קומת חכמה ראש וגוף. כי מתוך שחסר במסך העביות דבחי"ד, אין בו רק ד' כלים כח"ב ת"ת. וע"כ אין מקום באו"ח להלביש רק ד' אורות לבד, שהם חנר"נ, וחסר בו אור היחידה, ונק' ע"ב דא"ק. ואח"כ חזר אותו הזווג דהכאה הנ"ל על מסך שבכלי מלכות שאין בו רק עביות דבחי"ב, ואז יצאו עליו ע"ס ראש וגוף בקומת בינה, והוא נקרא פרצוף ס"ג דא"ק, שחסרים בו ב' הכלים דז"א ומלכות וב' האורות דחיה יחידה, ואח"כ יצא הזווג דהכאה על מסך שאין בו רק עביות דבחי"א, ואז יצאו ע"ס ראש וגוף בקומת ת"ת, וחסרים בו ג' כלים בינה ז"א ומלכות, וג' אורות נשמה חיה יחידה, ואין בו אלא רוח ונפש מהאורות, המלובשים בכתר חכמה דכלים, והוא הנק' פרצוף מ"ה וב"ן דא"ק. וזכור כאן את ערך ההפכי שבין כלים לאורות כנ"ל באות כ"ד".

שאלה: איפה מורגש האור החוזר?

האור החוזר מורגש באותו מקום שבו מורגש האור הישר, ואחר כך שם באותו מקום, היינו באותו הרצון, מורגש אור פנימי.

תלמיד: כי אנחנו מתארים את זה כאילו מעל הרצון.

זה רק אנחנו יכולים להגיד כך. הכול זה בסך הכול רצון לקבל שבו אנחנו עכשיו לומדים אילו פעולות מתרחשות.

תלמיד: ההבדל בין אור חוזר לאור פנימי, זה שיש לפני זה כוונה על מנת להשפיע ואז רוצים לקבל על מנת להשפיע, זה ההבדל?

ההבדלים רק מצד הנברא, מה הוא רוצה לעשות עם הרצון שלו. כל הפעולות הן רק ברצון. ועל ידי זה, כמה שהוא רוצה לשנות את הרצון שלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, בהתאם לזה הוא מרגיש את המציאות שיש לפניו, זה נקרא שהאור מתרחש, מתפשט, מתקרב, מתרחק וכן הלאה. אבל כל הפעולות הן ברצון. התוצאה מכל הפעולות היא הרגשת הבורא, שזה האור העליון שכך מופיע אליו בהתאם לפעולות הנברא.

שאלה: עכשיו למדנו שיש גם עולמות אבי"ע, מה הם בדיוק הפרצופים האלה, למה הם שייכים?

אני לא יודע, אני עדיין לא למדתי עליהם שום דבר.

שאלה: אני כבר מנסה להשפיע חזרה לבורא באור חוזר, מה זה אומר שהם נפגשים, זיווג דהכאה, בכוונות שלהם?

זה לא רק שהם נפגשים, הם מתלבשים זה על זה, זו הרגשה ופגישה וזה חיבוק וחיבור בכל מיני צורות בין הבורא לנברא, והכול על ידי כוונת הבורא וכוונת הנברא זה כלפי זה. כמה שכוונות הנברא הן כמו כוונות הבורא, בזה הנברא מתחיל להרגיש את הבורא, לגלות אותו ולייצב אותו לפניו. זו כל העבודה שלנו, רק ביחס מהנברא לבורא. ואז הוא מגלה שהבורא מתייחס אליו תמיד, גם היה וגם עכשיו וגם יהיה, תמיד באהבה, באהבה חלוטה. אבל הנברא מרגיש את זה בכל מיני צורות הנכונות לתיקון שלו.

תלמיד: בעבודה שלנו מה צריך להיות האור החוזר המינימלי כדי שיהיה זיווג דהכאה מינימלי?

עביות דשורש עם אור הנפש. אז הנברא יכול להרגיש את עצמו שנמצא בתוך הבורא כמו עובר בתוך הרחם, וכתוב ש"רואה מסוף העולם ועד סופו", שממש אין לו שום בעיה. מפני שהוא מבטל את עצמו כלפי העליון ועדיין לא עובד עם הכלים דקבלה, רק ביטול, אז הוא לא מפריע לעליון, מצד אחד. מצד שני הוא מרגיש את העליון, אבל מרגיש את העליון רק בבחינת נפש, לא יכול להבין, להשיג את העליון, כמו תינוק ליד אימא, מה הוא מבין? אבל הוא מקבל ממנה את הכול.

שאלה: אנחנו מרגישים בעשירייה שינויים ביחס שלנו לחברים ולבורא, מה זה נקרא שזה מתפשט ומתרחב מראש לגוף?

לפעולות, זה משפיע או לא? כשאתם מרגישים משהו חדש בקשר ביניכם, האם אתם רוצים לקבוע את הדברים האלה לתמיד ולהתקדם הלאה למעלה מהם, ואתם גם מדברים על זה, קובעים כל מיני מעשים, פעולות שיהיו ביניכם ומכם לבורא. זה מאוד חשוב.

אות כ"ט

"והנה נתבארו אופן יציאתם של ה"פ א"ק הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן זה למטה מזה, שכל תחתון חסר בחינה עליונה של העליון שלו, כי לפרצוף ע"ב חסר אור יחידה, ובפרצוף ס"ג חסר גם אור החיה שיש להעליון שלו שהוא ע"ב. ובפרצוף מ"ה וב"ן חסר גם אור הנשמה שיש בהעליון שלו שהוא ס"ג. והוא מטעם שזה תלוי בשיעור העביות שבמסך שעליו נעשה הזווג דהכאה. כמבואר באות י"ח. אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו".

שאלה: כשהבורא מתלבש בנברא זה הופך להיות משהו חדש, מבנה חדש, או שהבורא והנברא הם כל הזמן כאילו נפרדים זה מזה, נבדלים?

בהתלבשות הבורא בנברא נעשה מבנה שנקרא נשמה מלאה, מלאה חלקית, אבל נשמה מלאה, זה נקרא שהבורא מתלבש בנברא, או האור ממלא את הכלי. והנברא בזה מגלה את הבורא שהתלבש בו ויכול להתקשר אליו, לפי מידת העביות שיש מצד הנברא התקשרות לבורא. אם בעביות שורש, זה עיבור, אם בעביות א', זה כבר קטנות, עביות ב' זה נערות, וג' וד' זה כבר גדלות. והנברא לומד מזה את הבורא וכך מרגיש ומשיג אותו.

תלמיד: אם אפשר לדייק. אנחנו לומדים שהבורא והנברא הם כאילו נפרדים זה מזה, נבדלים, אבל בגמר התיקון לא נשארים אובייקטים נפרדים, זאת אומרת בורא ונברא, זה הופך להיות משהו חדש.

כמה שאנחנו מתקנים את עצמנו אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, שהוא ממלא את הכול ומחזיק את הכול ומבצע את הכול, וכך היה תמיד. אלא שניתנה לנו הסתרה כדי שאנחנו נגלה את זה בעצמנו ונוכל להרגיש ולראות את ההבחנות הללו בינינו, ועוד יותר ויותר להשיג את הבורא.

שאלה: אני לא כל כך מבין את המושג "שמתפשטת מניה וביה".

מתפשטת מהמקום הזה והלאה.

שאלה: נשמע לי שכל הופעות הפרצופים הן תוצאה מבניית המסך, האם זה נכון?

נכון מאוד, יפה אמרת. רק על ידי מסך מהרצון לקבל לעצמו ומהאור העליון שנבדל ממנו, נבנה המבנה שהרצון לקבל יהיה בעל מנת להשפיע ולפי זה יתמלא באור, בגילוי הבורא בו, וזה ייקרא "פרצוף". ומכאלה פרצופים אנחנו בונים ובונים את המבנה שנקרא הנשמה הכללית שהבורא ברא, "אדם".

שאלה: כשאנחנו קוראים ורואים שהפרצופים מתגלים, האם זה אומר שהפרצופים כבר קיימים? וכשאנחנו בעשירייה מטהרים את הכלים כדי לקבל את האורות, אז אנחנו מגלים שהם באמת קיימים, רק כשאנחנו מטהרים אנחנו מגלים אותם?

בהשתלשלות מעולם אין סוף עד העולם הזה, יצאו ונבראו כל העולמות והפרצופים והספירות, ואנחנו צריכים ללמוד איך לעלות ממדרגה למדרגה בכל אותו הסולם בחזרה לאין סוף. זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, על ידי זה שבחכמת הקבלה אנחנו מקבלים כוח לעלות וכך מתקדמים.

שאלה: למה בעבודה שלנו צריך להיות ניתוק מהמצב הקודם במקום תוספת על המצב הקודם? למה כל ניסיון להתקשר עם הבורא מתחיל מאפס?

כך נקראת פעולה רוחנית, תמיד כשאתה לוקח רצון חדש שהיה מקולקל ואתה מתקן אותו, אתה מתקן אותו מאפס, עיבור, יניקה ,מוחין, כך אתה עושה.

שאלה: אמרת שבגמר התיקון נגלה שאנחנו נמצאים בתוך הבורא, שהאור והכלי כמו שלמדנו זה אחד. במהלך כל התהליך הזה, מה תפקידו של הרצון לקבל אם הכול למעשה זה אחד ואנחנו נמצאים שם?

כדי להביא אותנו להכרה, להכרת הבורא ולהתאמה, לדבקות בו, זה כל התהליך.

תלמיד: אם כן, יש טוב, אין טוב, יש יצר הרע, אם הכול נמצא במצב המושלם?

כדי שאתה תקבע שאין טוב ואין רע, אלא הכול רק טוב מפני שזה הבורא. לא מפני שזה טוב שמורגש בכלים שלך, אלא מפני שהבורא הוא השולט על הכול.

שאלה: יש לנו שני מסכים שאחד לפני הכלי שעומד בפה דפרצוף, זאת אומרת במלכות דראש, והשני המסך המקבל את האור ועומד עם עביות שנמצא במלכות דגוף.

אנחנו עוד לא למדנו את זה, אנחנו נלמד את זה אולי מהשיעור הבא.

תלמיד: זה דווקא רשום בקטע.

לא מספיק מה שרשום, אנחנו נצטרך ללמוד את זה בכל הפרטים.

תלמיד: בקטע ה' רשום.

אתה שומע מה שאני אומר לך? תתרגל לשמוע. אני לא סובל רק דבר אחד, שמפריעים לתהליך הלימודי. אנחנו נלמד את זה בשיעורים הבאים, עוד לא למדנו. לא על המסכים, הרבה מסכים, ואיפה יש, עוד נלמד. זה מבנה הפרצוף, אנחנו נלמד את זה. אתה רואה מה כתוב, "הזדככות המסך לאצילות פרצוף", מזה והלאה אנחנו מתחילים ללמוד חלקים שבפרצוף עצמו ואיך הם עובדים.

שאלה: האם הפחד שמוביל לתהליך ההזדככות הוא כתוצאה מהסוף?

אני לא מבין את השאלה. בואו נלמד, אנחנו נמשיך ואתם תראו איך שאתם תקבלו תשובות. הדברים האלה חייבים להיפתר עד הבנה שלמה, נכונה וכאן במקום, לא אחרי כמה שנים.

שאלה: אפשר להבין את השאלה שבעל הסולם שואל בסוף אות כ"ט? הוא אומר, "אמנם צריכים להבין מי ומה גרם שהמסך ילך ויתמעט בחינה אחר בחינה משיעור עביותו, עד שיתחלק לה' שיעורי קומה שבה' מיני זווגים הללו". מה הוא שואל בעצם?

צריכים להבין למה המסך מתמעט מראש הקו דרך כל העולמות פרצופים ספירות, עד שלגמרי לגמרי נעלם, בשביל מה זה נעשה כך. נלמד את זה הלאה, בנושא הבא בדיוק על זה מדובר. בעל הסולם הולך כאן בצורה מאוד מדויקת, לכן אני לא סובל שמישהו קופץ. הוא רוצה להראות לי שיש לו שכל? אין שכל, שכל צריך להיות רק במקום איפה שלומדים ואז בטוח נצליח.

קריין: אות ל'.

הזדככות המסך לאצילות פרצוף

אות ל'

"בכדי להבין ענין השתלשלות המדרגות בה' שיעורי קומה זה למטה מזה שנתבאר בה' פרצופין דא"ק לעיל, וכן בכל המדרגות המתבארים בה"פ של כל עולם ועולם מד' העולמות אבי"ע עד המלכות דעשיה, צריכים להבין היטב ענין הזדככות המסך דגוף הנוהג בכל פרצוף מפרצופי א"ק ועולם הנקודים ובעולם התיקון."

זאת אומרת כדי להבין את כל הדברים האלה אנחנו צריכים ללמוד את כל ההשתלשלות מלמעלה למטה ומה שקורה בכל העולמות, מדרגות וספירות. בסדר, אנחנו מוכנים.

קריין: אות ל"א.

אות ל"א

"והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי. ונבארם בא"ק, כי האור מקיף של פרצוף הא' דא"ק ה"ס אור א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, אשר לאחר הצמצום א' והמסך שנתקן במלכות, נעשה זווג דהכאה מאור הא"ס על המסך הזה, וע"י האו"ח שהעלה המסך חזר והמשיך אור העליון לעולם הצמצום, בבחינת ע"ס דראש וע"ס דגוף, כנ"ל אות כ"ה.

אמנם המשכה זו שבפרצוף א"ק מא"ס ב"ה אינה ממלאת את כל המציאות כמטרם הצמצום, אלא שנבחן בראש וסוף, הן מבחינת מלמעלה למטה, כי אורו נפסק על הנקודה דעוה"ז, שה"ס מלכות המסיימת בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. והן מבחינת מבפנים לחוץ, כי כמו שיש ע"ס ממעלה למטה כח"ב תו"מ והמלכות מסיימת את הא"ק מלמטה, כן יש ע"ס כח"ב תו"מ מפנים לחוץ, המכונים מוחא עצמות גידין בשר ועור, אשר העור, שהוא סוד המלכות, מסיימת את הפרצוף מבחוץ, אשר בערך הזה נבחן פרצוף א"ק כלפי א"ס ב"ה הממלא את כל המציאות, רק כמו קו דק בלבד, כי פרצוף העור מסיימת אותו ומגבילה אותו סביב סביב מבחוץ, ואינו יכול להתרחב למלא את כל החלל שנצטמצם, ונשאר רק קו דק עומד באמצעו של החלל. והנה שיעור האור שנתקבל בא"ק, דהיינו קו הדק, נקרא אור פנימי. וכל ההפרש הגדול הזה שבין האו"פ שבא"ק ובין אור א"ס ב"ה שמטרם הצמצום, נקרא אור מקיף, כי הוא נשאר בבחינת או"מ מסביב פרצוף א"ק, כי לא יכול להתלבש בפנימיות הפרצוף."

שאלה: למה הפרצוף הזה לא יכול להתמלא באור, לא היה מסך על כל בחינה ד' בעולם אין סוף?

כן, זאת הסיבה. אפשר גם להגיד אחרת, שלא יכלו להתגלות כל ההבחנות שישנן במלכות דאין סוף ולכן הכלי לא קיבל עליהן תיקונים. עדיין אין, כי הכלי מתברר מתוך כניסת האור שבו ויציאת האור ממנו על ידי כל מיני עבודות. התפשטות והסתלקות האור מהכלי עושה את הכלי נכון לתפקידו.

תלמיד: הצמצום היה על כל בחינה ד'?

היה מסך על כל בחינה ד' אבל מה שהתגלה מבחינה ד' שהיא פשוט לא רוצה לקבל. אבל זה לא מספיק כדי לעשות באמת צמצום על כל הפרטים שישנם בבחינה ד' שהם עדיין לא התגלו. כדי לגלות כל הפרטים שבבחינה ד' ולעשות עליהם את כל הצמצומים הנדרשים ואחר כך מסכים ואור חוזר ולהשפיע את כל זה בחזרה לבורא, על ידי זה צריכים לברר את כל החלקים האלה אחד אחד וכך לעבוד וזה בדיוק מה שנעשה.

שאלה: בעל הסולם כותב בתחילת אות ל"א "והענין הוא שאין לך פרצוף או איזה מדרגה שהיא, שלא יהיה לה ב' אורות הנק' אור מקיף ואור פנימי."

איך יכול להיות שיהיה אור אחד ללא האור שני? כי הכלי עדיין נמצא באיזה מצב שמקבל חלק מאור אין סוף, אז החלק שהוא לא מקבל, נשאר מבחוץ. הוא לא יכול כבר לקבל על מנת להשפיע את כל האור אין סוף, כי אז כל האור אין סוף היה נכנס בו בצורה פנימית.

תלמיד: ברור, במציאות שלנו בעבודה מלמטה למעלה גם קיים החוק הזה, נכון?

ודאי, עד גמר התיקון יש לך גם אור פנימי וגם אור מקיף ורק בגמר התיקון כל האור נכנס בפנימיות הנשמה, פנימיות הכלי.

תלמיד: האם לעובר הרוחני בדרגה הראשונה ביותר שלו יש כבר מציאות של אור פנימי? הוא גם נמצא במשהו בקבלה על מנת להשפיע?

לא, הוא לא נמצא בלקבל על מנת להשפיע, הוא נמצא בביטול שלו כלפי העליון ולכן האור שמתפשט בו זה אור קטן מאוד, אור הנפש, כי רק נפישה זה מה שהנברא מסוגל לעשות, לכן הוא נקרא "עובר".

תלמיד: אז מה זו מציאות של אור פנימי אצלו?

זה האור שככה מתפשט בו, אור פנימי שעדיין לא מראה לו שום דבר אלא רק קצת חיות.

תלמיד: שזה תענוג רק מהביטול עצמו והשיוך לעליון?

נגיד שזה תענוג או אפילו את התענוג הזה הוא לא כל כך יכול לגלות, עדיין יש חוסר גדול בכלים שכל כלי צריך להראות את עצמו בהשוואה לאחרים. להרגיש תענוג זה דורש הרבה הבחנות בין הכלים. אתה לוקח מישהו שלא מבין כלום במוסיקה, לקונצרט של מוסיקה קלאסית. מה הוא יכול להבין שם? הוא יושב ומחכה עד שזה יגמר. ואם אתה לוקח לשם מישהו שמבין בזה אז הוא יושב וצוחק ובוכה ויש בו ממש את כל היצירה הזאת בפנים, הכול תלוי בכלים.

אנחנו לא נלך הלאה, נגמור באות ל"ב, אבל אני מאוד מבקש, תקראו. חוץ מזה יש גם הרבה תוספות בארכיון ב"פתיחה" על האותיות הללו, תסתכלו אם יש זמן, זה יכול להועיל. רק תזהרו לא להתבלבל, מה שכתוב כאן אנחנו צריכים לדעת, כל מילה ומילה, אבל יותר מזה זו כבר שאלה, האם זה יבלבל אותנו או לא.

תהיו בריאים ושמחים מתוך זה שאתם נמצאים בהתקדמות, ואנחנו נתראה מחר. בהצלחה.

(סוף השיעור)